אקטואליה

נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ

נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א- פורסם ביתד נאמן

בן תורה מופלא ומיוחד במינו, עלם חמודות, מלא וגדוש בתורה, יראת שמים ומידות טובות, היה בן דודי, יהודה אריה לבית מאיר. שקיעותו בלימוד, למדנותו ובקיאותו, יחד עם מידותיו התרומיות והיחס הלבבי שלו לכל אדם באשר הוא, היו לשם דבר בין כל מכיריו.

יהודה נשק לגמרא הקדושה באהבה ויצא מהישיבה, ישיבת חברון שבשכונת גבעת מרדכי, כדי להגיע ולבקר את סבי וסבתי שיחיו ויאריכו ימים בטוב ובנעימים. חוסר זהירות בדרכי 'כביש המנהרות' ויהודה נפגע מרכב חולף ונפצע אנושות. בתקופה בת עשר שנים שכב יהודה ללא הכרה מלאה, בתרדמת. דוד אמו, מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זי"ע, הגדיר את מצבו בכאב כ'ספר תורה שרוי בצער'. בכל יום ויום, במשך עשר שנים, הגיעו סבא וסבתא שיחיו לבקר את נכדם, לדאוג לו ככל האפשר, לדבר אליו, למרות שכלל לא ידוע האם הוא שומע או לא. לבדוק שהכל תקין, ללמוד איתו, לטפל בו, לאהוב, לחבק ולנשק.

בכל פעם כשהוריו היקרים וסבא וסבתא התקשו להגיע אל נכדם האהוב, היו מגיעים הדוד והדודה של יהודה, הרב הגאון רבי נפתלי מלמוד שליט"א ורעייתו מרת לאה. גם בערבי חגים, ערבי פסח, ערבי ראש השנה ויום הכיפורים. בשעות לא שעות, בימים קשים, מתמסרים ברגישות רבה, בהתמסרות שאין כמותה, מתייצבים ליד מיטת האחיין, שנפטר לבית עולמו בערב פסח התשע"ב.  

ובשבוע שעבר נפטרה הדודה הצדקנית של יהודה זצ"ל, נכדתו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ובתו של הגאון רבי יהושע גרודזיצקי זצ"ל, הלא היא הרבנית המחנכת מרת לאה מלמוד ע"ה, בתאונת הדרכים המחרידה של קו 402.

&&&&

תאונת הדרכים המזעזעת, בה נקטפו ששה נפשות יקרות ומופלאות, הביאה את כולנו לחשבון נפש נוקב. לב יודע מרת נפשו. כלי המשחית הטכנולוגיים, עליהם ועל שכמותם אמרה תורתינו הקדושה "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". פירוד בלבבות היראים, הזילזול העמוק בכל הקדוש והיקר לנו, תחושת ה'אשר קרך', וכמובן, ביטול תורה, כאשר תלמוד תורה כנגד כולם ו'ויתר הקב"ה על ג' עבירות ולא ויתר על ביטול תורה'.

אך מה עם הגורם הטבעי, האנושי, שגורם לתאונות דרכים?

"ופשוט מאד דבכלל הלכות אלה בזמנינו אלו הנוסעים במכונית אוטו במהירות גדולה, וכל אחד רוצה להקדים לחבירו וכבר ידוע כמה קפחו חייהם כבר בעוונותינו הרבים, והיא סכנה גמורה. זה וכיוצא בזה ספק רציחה ספק מאבד עצמו לדעת"  (שו"ת שבט הלוי ח"ו קי"ב, הלכות שמירת הנפש).

מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל מגדיר את אלו שנוסעים במהירות כספק רוצחים ספק מתאבדים. הדברים לא נאמרו בדרשה מוסרית או בתור דברי חסידות והנהגות טובות, אלא בשו"ת הלכתי, הלכה למעשה.

כיהודי הולך רגל מעיד אני נאמנה, שאצל רבים מהנהגים בערים החרדיות, מעברי החצייה וזכות הקדימה להולכי רגל הינם הצעה לא מחייבת. ישנם אזורים שלמים של הציבור החרדי, בהם חוקי התנועה משולים לסוג של 'עצה טובה קא משמע לן', ואיש הישר בעיניו יעשה, כל עוד  שוטר אינו עומד ממש ממול. 

אני הולך מידי יום במדרכות העיר בה אני מתגורר, עובר במעברי החצייה ורואה, מול עיני המשתאות, רבים מנהגי העיר מביטים במכשירים הסלולריים שלהם במהלך הנסיעה, מסתכלים בהודעות ואפילו כותבים הודעות טקסט באמצע הנסיעה. אנו כולנו, כהורים, משקיעים הרבה בחינוך הילדים שלנו לזהירות בדרכים. רוב הילדים אכן חוצים כביש כהלכה, מבקשים עזרה מהמבוגרים, מביטים לכל הצדדים ונוהגים ככל כללי הבטיחות. אך דוקא חלק מהמבוגרים אינם מצייתים לחוקי התנועה, לא עוצרים להולכי רגל במעברי חציה, נוסעים במהירות ומחזיקים מכשירים טכנולוגיים במהלך הנסיעה. "ספק רוצחים, ספק מאבדים עצמם לדעת"!!!

&&&&&

סיפר לי השבוע ידידי הרה"ג רבי ישראל מאיר פלמן שליט"א, שקרוב משפחתו ניסה להיכנס לחנייה ברחוב בבני ברק ולכן נסע, למשך מספר שניות, נגד כיוון התנועה. שוטר עצר אותו ושלל את רשיונו. היהודי ביקש להישפט בבית משפט, כדי לנסות ולהציל את רשיונו. הוא נכנס אל רבנו מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל וביקש ברכה להצליח במשפט. רבנו הסטייפלר זי"ע החל לצעוק עליו צעקות נוראיות. "רוצח!!! מי שמזלזל בחוקי התנועה הוא רוצח!!! אם היה היום סנהדרין, היו דנים אותך בחומרה!!! תלך מפה ואל תבקש ממני ברכות על דברים כאלה!!! אדרבה, שיקחו ממך את הרשיון!!!".

&&&&&

כל פוסקי ההלכה קובעים בנחרצות שחובה לציית לחלוטין, ללא שום פקפוק וטצדקי, לחוקי התנועה והזהירות בדרכים, ואין בנושא זה שום קשר למחלוקת הפוסקים האם ישנו  'דינא דמלכותא דינא' בארץ ישראל.

בספר נתיבות חיים (שער פ"ב הערה 112) כתב בשם מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאדם הנוסע בכביש ללא רשיון נהיגה, הרי הוא גוזל את הציבור, כיון שהכבישים שייכים לציבור, ולענין זה יש לשלטונות רשות ציבורית להחליט מי יכול להשתמש בכבישים.(וראו בהרחבה בקונטרס סלע מדינה, עמו' קו, ובס' שלהי דקייטא סי' לז).

בעיני ראיתי את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נכנס לרכב, כדי לנסוע נסיעה בת עשרות מטרים בלבד, והנה מיד כשנכנס למכונית חגר הוא את חגורת הבטיחות, למרות שהנסיעה ארכה כשלושים שניות בסך הכל.

ואם חלילה לא שמרנו על חוקי הנסיעה והדרכים וברוך ה' הנסיעה עברה ללא פגע, מי ערב לנו שלא ינכו מזכויותינו על כך?! הלא חז"ל אמרו (ברכות נה, א) שהנכנס למקום סכנה וניצול ממנו, מנקין לו מזכיותיו. וכי יש לנו כל כך הרבה זכויות, שאנו מוכנים לבזבז אותם על חוסר זהירות בדרכים, הגברת מהירות, אי ציות לתמרורי 'עצור' או אי חגירת חגורת בטיחות?!

בכל דרכיך דעהו. אנו מצווים להיות יהודים נאמנים לתורה ולמצוותיה בכל רגע ממהלך היום שלנו, כולל בתוככי הרכב, וגם בעוברינו את הכביש. ניקח איתנו גם למדרכה ולכביש את מידת הסבלנות והזהירות, כי בנפשינו הדבר.

 

 

 

 

הדיבוק החדש...

הדיבוק החדש...

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

אלעד בפרט והארץ כולה- שוב סוערת, והפעם, "דיבוק" חדש. בתקשורת פורסם שהסיפור החל לפני כחודש וחצי, כשתושבת חולון פנתה למספר יהודים בטענה כי רוח נכנסה בה. אדם שסייע לבני הזוג, פנה עמם לאנשים באלעד, שהסכימו 'להוציא את הדיבוק' בעזרת תפילות ובקשות, שופרות ותחינות... במהלך השבוע האחרון הגיעה האישה עם בעלה לבית כנסת באלעד לתפילה מיוחדת. בתפילה השתתפו מנין עם שופרות וקריאה בשמות המלאכים שאותה הוביל אותו רב מוכר בנוכחות עשרה אנשים שזכו לכינוי 'המייחדים'. אחד ממשתתפי התפילה סיפר: "זה היה מחזה קשה. האשה יושבת ומתוכה בוקע קול של אדם. הרב דיבר איתו והצליח להבין מי הרוח. האשה חיפשה מחילה". לדבריו, "היא מכירה את זהות הנפטר ומצאה את הקבר שלו. אי אפשר להגיד שזו שטות. ניסינו במשך הרבה זמן להוציא את הרוח, איימנו שנעביר אותו לגיהנום". הנוכחים סיפרו על "עובדות", לפיהם הבוהן של האשה האומללה התנפחה וכו', כיד הסיפורים המרתקים המובאים באגדות.

הסיפור האמיתי הוא שבני משפחה מחולון הגיעה אל הרב הגאון רבי ציון בוגנים שליט"א, רב הישוב חשמונאים וראש "כולל חצות" בעירנו המעטירה מזה שנתיים, כדי לבקש ברכה ותפילה לאותה אשה. הגר"י בוגנים ראה את האשה ואמר שלדעתו האשה חולה במחלת נפש ושכדאי שרופאים יטפלו בה. למקום הגיעו אנשים שונים, שלא קראו ושנו דיים ושבו לצור מחצבתם רק לפני מספר שנים, ו"החליטו" שמדובר ב'דיבוק' אותנטי, כאשר הגר"י בוגנים שליט"א מתנער מהענין, כדי שלא להתעסק בענינים כגון דא, והעתיר בתפילה לרפואת האשה האומללה.

מדובר באשה שככל הנראה סובלת ממחלת פיצול האישיות או בעיה פסיכאטרית דומה, והיא מדברת כביכול בקולו של איש שבא מהעולם העליון... האשה נשאלה על ידי הגאון רבי ינון מלאכי שליט"א מספר שאלות בסיסיות, כגון האם מלאכי החבלה עומדים לימינה או לשמאלה, והיא השיבה שהם עומדים לשמאלה. דבר שלדברי הגר"י מלאכי, האריז"ל כותב במפורש לא כך, שמלאכי החבלה עומדים בצד ימין. האשה נשאלה ע"י הגר"י מלאכי  האם בבית דין של מעלה השתתפו 14 או 18 דיינים והיא השיבה: 18... שזהו מספר סתמי, שלא היה ולא נברא בבי"ד של מעלה...

היא נשאלה לשמות בני משפחתה ואמרה שנין שלה לומד בירושלים, שמו כך וכך ושם ישיבתו כך וכך. בבירור שנערך עולה שאין בחור כזה ואין כזאת ישיבה בשום מקום בתבל, וכן גיבובי הבלים, שאינם מתאימים לשום מעשה של דיבוק שמובא בכל ספרי הדיבוקים (וכבר הארכתי בזה במאמר שפורסם בקוראים אלעד לפני מספר שנים).

האשה טענה שהיא רוח של אדם בשם 'אהרן בן מסעודה', והגר"י מלאכי שליט"א טוען, ובצדק רב, שגם אם ישנו קבר כזה, הרי שבכל בית קברות, בחלקת יוצאי מרוקו, ישנם כמה וכמה 'אהרן בן מסעודה', ואם זהו הראיה שמדובר בדיבוק, אזי זוהי ראיה מגוחכת.

יש הרבה לכתוב על תופעת ה'מקובלים', שחלקם בעלי תשובה מלפני שנים ספורות, ועוסקים בתורת הקבלה, ואינם יודעים מימינם לשמאלם בתורה והלכה, ואכמ"ל. גדולי ישראל זעקו בעוז נגד התופעה, והגר"י הלל שליט"א, ראש ישיבת 'אהבת שלום', אף חיבר, על פי בקשת גדולי ישראל מכל החוגים, ובראשם רבנו הקדוש בעל 'אבי עזרי' זי"ע, ספר נוקב בענין זה. ואדרבה, התלמידי חכמים שנכחו בתיחקור האשה קודם לכן, פרשו מיד, כשהבינו שהכל בוקי סריקי והאשה האומללה זקוקה לאישפוז בבית רפואה המתאים לכך, ה' ירחם. תלמידי החכמים, שקראו ושנו כל ימיהם, הבינו במהירות שהאשה המסכנה זקוקה לישועה, אך אין בה ולו מעט שבמעט שבדיבוק...

נסיים רק בדברים מחזקים שאמר אחד הדיבוקים האמיתיים, שהופיע בפני גדולי עולם בליטא. רבי אליהו לאפיין זצ"ל סיפר שאותו הדיבוק, שנכנס בגופה של אשה, צעק צעקות נוראיות וצווח שאם ייצא החוצה מגוף האשה, יתנפלו עליו מלאכי החבלה ויעשו בה שפטים. הדיבוק זעק זעקות אימה ותיאר את העונשים הקשים שאמור לספוג, עד שכל שערותיהם של הסובבים סמרו וכולם שם הזדעזעו. ואולם כעבור מספר דקות התחיל הדיבוק לנבל את פיו ולדבר דברי ליצנות ודבורים גסים. השומעים ההמומים לא התאפקו ושאלו את הרוח כיצד ייתכן שלפני מספר דקות צעק והתחנן שלא יבולע לו בדין שמים, והנה כעבור זמן מה מדבר דברי נבלה שכאלה.

השיב להם הדיבוק: "תדעו כי אם לא עושים תשובה ולא מתנקים מהחטא, אזי הנפש מתאווה לחטוא בדיוק כמו בעולם הזה, למרות שהיא רואה בעיניים ובחוש את מלאכי החבלה האורבים לה"...

--- ולנו אין שיור אלא התורה הזאת!!!

קדיש התום

קדיש התום

ההספד המרגש של אופיר שער באזכרה לבנו גיל-עד הי"ד.

מובא באתר בשבע 

תפילת שחרית ד' בתמוז תשע"ד 
אני מסיים "שיר של יום" ועיני נתקלות לפתע במילים כה זרות 
"האבלים אומרים קדיש"!
אני? קדיש יתום?

ח"י ימים עמדתי במקומי בבית הכנסת הנמצא 
מקומות ספורים מהמקום בו עומדים האבלים ואומרים קדיש יחדיו.
ח"י ימים עמדתי ושפתי מלאות תפילה – 
שגילעדוש ישוב בשלום ולא אצטרך לשנות את מקומי לצד מקומם של אלו...
אבל רצה הקב"ה אחרת ובחצר ביתנו אני מתחיל -

"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא"

שנה חלפה וכמה התגדל שמו של הקב"ה בזכותך גילעדוש ובזכות איל ונפתלי. 
שנה עברה וכמה התקדש שמו של ריבון העולמים בזכותכם.
כמה קדושה ורוממות חווינו לצד הכאב והצער הבלתי נתפשים.

"בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ"

בעולם שבראת כרצונך חיכינו כמו כל עם ישראל לתשועה. 
לראות אותך גילעדוש פה באולם האירועים במסיבת הודיה 
בחצר בתנו ישבו זה לצד זה 
קצוות וניגודים של דעות ואנשים וכולם רצו רק שתשוב 
כמה חשנו שמשיח קרוב ממש

"בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן"

כל יום שחלף בתקוה שאתה חי 
הוסיף עוצמות של חיי אחדות וחיבור לכל בית ישראל 
שהתפללו לראותך חוזר הביתה במהרה ובזמן קרוב

"אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא"

אמרו חז"ל בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמו הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך.
גילעדוש – המוני ישראל נכנסו פה לבית הכנסת ולבתי כנסיות בכל העולם וענו "יהא שמו הגדול מבורך". 
ונבקעו רקיעים בשמיים ונפרצו סכרים בלבבות פה בארץ.

אמרו חז"ל שאמירת "אמן יהא שמיה רבא" בקול רם ובכוונה בכל כוחו, קורעת גזר דינו של אדם.
אמנם גזר דינך נחרץ אך גזר דינם של כה רבים נקרע 
לקול תפילותם של כל העם.

"יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא"

ומאז אותו יום במשך 11 חודש 3 פעמים ביום 
אני מברך ומשבח ומפאר ומהלל את שמך הקב"ה
ובאותם רגעים גם מבקש לזכור ולחבק אותך גילעדוש.

"לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא"

רצינו כל כך שהתפילות לשלומך יהפכו לברכות שירות ותשבחות 
ונשארנו רק עם התפילות לנחמות 
וכבר שנה חלפה בלעדיך 
ונותרנו עם התמונות הסרטים והסיפורים 
והרגעים שנצרבו בלב, לעולמים

"יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וחַיִּים טובים עלינו ועל כל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן"

וכמו זרם בלתי פוסק שהתחיל בזרזיף דק 
החל שלום רב לזרום מן השמים, ללב של כולנו 
ולמדנו -
להעריך ולהודות לקב"ה על ה"חיים" , פשוט "חיים" 
ובענווה גדולה לבקש גם שיהיו "חיים טובים"
ובאחדות נפלאה לבקש גם עלינו ועל כל יִשְׂרָאֵל.

ויום רודף יום וחולפים להם אחד עשר חודשים
ומגיע ג' בסיוון וקולי נדם
ויששכר ובצלאל שכניי למקום "הקדיש יתום" 
ממשיכים לומר את הקדיש 
ואני ממשיך בליבי איתם

וגילעדוש אתה תנוח על משכבך בשלום 
ואנחנו נמשיך ונתפלל -

"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, 
וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן"

ועושה השלום
עשה שלום ברחמים בין כולנו
עם עצמנו ועם בני זוגנו
עם משפחתנו ועם שכננו

שמור לנו על גלעדוש שלנו 
נער מלא נעורים גיל ותום

ואני סיימתי לומר "קדיש יתום"

אולי ראוי שיקרא - "קדיש התום".

 

לחצו כאן לפירוש מילות הקדיש 

להיכן הלכו התפילות על שלושת הנערים???????

להיכן הלכו התפילות על שלושת הנערים???????

------ הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א-----

כשאנו קוראים בתחילת פרשתנו, פרשת בהעלותך, על מעשה הדלקת המנורה והטבת הנרות, אנו מתמלאים כמיהה והשתוקקות עזה לחזות בעינינו בעבודת המקדש ולהקריב בעצמנו קרבנות, מנחה כלולה לה' יתברך. אך הנה כל עוד לא נבנה הבית, עבודת התפילה הינה במקום המנורה, המזבח והקרבנות.

בימים אלו אנו מציינים בכאב שנה לחטיפתם והרצחם של שלושת הנערים הי"ד, שאחד מהם, הבחור אייל יפרח הי"ד, התגורר בעירנו יצ"ו עם הוריו היקרים, חדורי האמונה בהית"ש, שחיזקו רבבות במעשיהם ודבריהם. רבבות תפילות עלו השמיימה לשחרורם של הנערים היקרים, אך בשעה שהתפילות נישאו למרום, היו הנערים כבר תחת כנפי השכינה. ובכל זאת, שום תפילה לא שבה ריקם והקב"ה הראה בחוש עד כמה גדול הוא כח התפילה. מיד לאחר גילוי הנערים הי"ד והלוויותיהם, החל המבצע המלחמתי, בו התגלו, בחסד ה' עלינו, מנהרות תופת רבות, כאשר אז נודע לראשונה על כוונת המחבלים הפלשתינאים לערוך פיגועי דמים רצחניים בעיצומו של ראש השנה. לחדור דרך המנהרות לישובי וקיבוצי הספר ולרצוח יהודים, ה' ישמור. כל מביני הדבר טוענים בתוקף שגילוי המנהרות מנע שפיכות דמים מזעזעת, כאשר מגלגלים זכות על ידי זכאי ובזכות התפילות הרבות לשלום הנערים, הצילנו הקב"ה מיד אויב רע ומר!

מובא במדרש שמואל דבר נפלא ומחזק: "יש תפלה שהיא נענית למאה שנה, מאברהם, ואברהם בן מאת שנה (בראשית כ"א ה'). יש תפלה שהיא נענית לתשעים שנה משרה, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם י"ז י"ז), יש תפלה שהיא נענית לשמנים שנה ממשה, ומשה בן שמנים שנה (שמות ז' ז'), יש תפלה שהיא נענית לששים שנה מיצחק, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (בראשית כ"ה כ"ו), יש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה משמואל, שאמרה וישב שם עד עולם (ש"א א' כ"ב), ואין עולמן של לוים אלא חמשים שנה".

שום תפילה לא נעלמת לה סתם כך. אך לא תמיד כל תפילה פועלת מיד. לפעמים התפילה עוזרת רק כעבור 100 שנה, 80, 60 או 50. אך שום תפילה אינה הולכת ריקם. הכל נרשם לטובה ופועל לטוב בשמים ובארץ.

מעלות רמות לה, לתפילה. מדרגה מעל מדרגה. אך מהי העבודה הבסיסית של התפילה?

"המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו".

קטע זה שקראנו זה עתה אינו לקוח מספר מוסר או ספר הנהגות של מידת חסידות ומעלה יתירה. זוהי הלכה פסוקה בשולחן ערוך ורמ"א הלכות תפילה (סימן צח, א), וכל יהודי, בכל דרגה רוחנית, מחויב בה, הלכה ולמעשה.

-- "רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה", חזק בתורה ואמץ במעשים טובים. תפלה מנין? שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (ברכות לד, ב).

כלי הנשק שלנו- הקשר עם אבותינו!!!

דברי מרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל

בכינוס 'דגל התורה', ר"ח ניסן התש"נ:

כלי הנשק שלנו- הקשר עם אבותינו!!!

 

"....רבותי! אנו חיים בתקופה איומה ונוראה. אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברתו. כל המלחמות והתהפוכות לא התחילו עכשו וגם לא נגמרו עכשו, הם נמשכים מאז המלחמה העולמית הראשונה, כאשר בכל התקופה לא שרר שקט, עד ימינו אלה. ורק הקב"ה יודע מה ילד יום. כל מדינות העולם רוכשות נשק, מתחזקות ומתעצמות עם נשק יותר ויותר משוכלל, ואיך אפשר שלא לפחד כאשר רואים זאת? ואנחנו עם ישראל, המעט מכל העמים, במה אנו נחשבים בין אומות אלו? אנו שה אחת בין שבעים זאבים ומה ביכולתנו לעשות?

רק דבר אחד בלבד משמח אותי ומחזק אותי, וזה צריך גם לחזק כל יהודי באשר הוא נמצא. אותו יהודי צריך לחוש עצמו חזק יותר ממי שיש לו את הנשק החדיש ביותר. עליו לחוש עצמו חזק יותר מאמריקה, יותר מרוסיה, יותר מכל מדינות העולם, כי הוא באמת חזק יותר. ואני לא מדבר רק בתיאוריה, אלא אני אראה לכם זאת בחוש. עם ישראל שעבר גלות אחר גלות, גזירות אחרי גזירות, טביחות ושמדות, שריפות והריגות, עמים חזקים עמדו עליו להשמידו ובכל זאת אותם אומות אבדו. ואילו עם ישראל ניצב כבר אלפיים שנה מול כל הקמים עליו, בידים ריקות, ללא נשק, כיצד הוא הצליח להתקיים? כיצד הוא הצליח לגבור על כל אויביו? מהו סודו של עם ישראל ואיזהו המופת שבזכותו הואעומד וקיים?

האות והמופת שלנו כי אנחנו יהודים, ובזה אנחנו חזקים יותר מהם. יהרגו את האב אבל הוא חינך את בנו והבן ימשיך את הדרך. האב לא יוכל ללכת לבית כנסת, אבל הבן ילך. האב כבר לא יוכל ללמוד, אבל הבן ילמד. הוא לא ניתק את מורשת אבותיו, הוא לא ניתק את הקשר איתם. הוא קשור עם אבותיו אברהם יצחק ויעקב, הוא קשור עם הדורות הקודמים של תנאים, אמוראים וצדיקים.

זוהי חיותו של היהודי. כל עוד נמשך הקשר שלו עם אבותיו, כל עוד הוא ממשיך להתנהג בדרך האבא והסבא ואינו מחפש חוכמות אחרות ואידיאולוגיות זרות, אזי הוא חי, ואלו שעזבו וניתקו את הקשר הם מתים. הוא ממשיך ללמוד את החכמה של עם ישראל, ואלו שניתקו את הקשר, אינם לומדים את חכמת ישראל. הם גם יהודים, הם בני ברית, אך האם הם יודעים מהי החכמה שלהם? וכי כאשר הם לומדים חכמות זרות בכך הם יבקשו להתייחד? הרי חכמות אלו גם אומות העולם יודעות. וכי כאשר הם פותחים חומש, הם יודעים את ביאור המילים? הם זרקו את החומש, ניתקו את הקשר מאבותיהם, ואם הקשר הזה נותק, הם מוכרחים להיאבד. אומה שאין לה קשר עם אבותיה הרי מלכתחילה היא אמורה להיאבד, לא יקום ולא יהיה!

אם פוגשים ילד שלומד בבית ספר ושואלים אותו: "איך המורה הסביר לך את הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", מהי תשובתו? "היה איזה "כתבן" שכתב פעם דבר שכזה, אבל היום זה לא נוגע לי, אני לא מתענין בהיסטוריה"... ברצוני לומר דברים, ואין לי כל פחד. אם יש כיום בני קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, מה זה שבת, מה זה מקווה. אין להם שום מושג ביהדות, מגדלים שפנים וחזירים, יש להם קשר עם אבותיהם?! וכי יש תקומה לקיבוץ הזה? האם גם אבותיהם אכלו ביום הכיפורים? במה נזכה שנשאר "עם"?

אם יש דבר שמשמח אותי הרי זה בראותי ציבור של אנשים הצמאים לשמוע דבר ה'... לכן בואו ונתחזק בשמירת התורה ומצוותיה, כל אחד יתחזק לקבוע עיתים לתורה, איש איש כפי יכולתו ובלבד שתהיה לו קביעות מדי יום ללמוד, כדי שהיום לא ילך לאיבוד, ונזכה במהרה לגאולה שלימה".

 

 

"וקרב קץ הישועה"

בס"ד כסלו תשע"ה            פרשת "מקץ"

 יהא השיעור לרפואת הרב זאב בן רות (קרוב) / הרב יהודה יהושע בן רבקה איטה ברנדה (גליק) / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / פסה בן פגא (שטיין) / אסתר בת פסיה לאה (לוי) / רבקה בת שושנה וכל החולים והפצועים בעם ישראל /לע"נ צפורה (אופנר)בת משה (לנדרר) ז"ל / לע"נ אלמוג עשהאל בן יוסי (שילוני) הי"ד / לע"נ שלושת החטופים:אייל בן אורי (יפרח), גיל-עד מיכאל בן אופיר (שער), יעקב נפתלי בן אבי (פרנקל) הי"ד / ולהרבות בעם ישראל אמונה ובטחון , אהבה ואחוה ושלום ורעות

"וקרב קץ הישועה"

     "לפעמים נס גדול שב ומתרחש / האורות דולקים על אדן חלוני / יש מי שידע לפתור את חלומי / זה אותו סיפור,אותו המחזה / בימים ההם ובזמן הזה", כתבה נעמי שמר בשירה מי ידליק נר עתיק. בפרשת "מקץ" שנקראת בכל שנה בחנוכה מסופר על נס גדולשארע ליוסף, אשר היה במשך שתים עשרה שנים בבית הסוהר ופתאום "ויריצוהו מן הבור" (בראשית מ"א,14). פירש ספורנו:"כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כאמרו:"כי קרובה ישועתי לבא" (ישעיהו נ"ו,1 ) וכאמרו: "לו עמי שומע לי...כמעט אויביהם אכניע" (תהלים פ"א,14-15) וכך היה ענין מצרים כאמרו "כי גורשו ממצרים" (שמות י"ב,39) כאמרם ז"ל "שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם" וכן אמר לעשות לעתיד,כאמרו "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג', 1)  

אנו מקווים ומצפים שכמו "בימים ההם"-אז שוחרר יוסף, כך גם "בזמן הזה" ישוחרר יהונתן פולארד.   

אסתר פולארד רעייתו של יהונתן פולארד אשר נעצר ב-ח' כסלו תשמ"ו באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל, רואיינה על ידי הזמר והיוצר אודי דוידי, על קשריו של מרן הרב אליהו זצוק"ל עם בעלהhttp://www.harav.org/Dmuto/ArticleDetail.asp%3FID%3D53  

בראיון אמרה מספר דברים שמקשרים בין יוסף הצדיק לבין יהונתן פולארד.

יוסף היה במשך שנים בבור הכלא וגם יהונתן נמצא בכלא כבר (עשרים ותשע) שנים.בשבע השנים הראשונות היה כלוא בתא מבודד ובצינוק בכלא מריון, שלוש קומות מתחת לאדמה, במשך כל השנים האלו הוא לא ראה אור יום. ב-ו' כסלו תשס"ב אמר אמנון רובינשטיין בנאום בכנסת:"אדוני היושב ראש,כנסת נכבדה...אני לא אשכח את נאום התובע הכללי...כאשר התובע הכללי אומר (*ליהונתן פולארד):"אתה לא תראה את אור השמש לעולם"... 

* הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר : "יהונתן הוא יוסף הצדיק של דורנו"

* הרב מרדכי אליהו זצ"ל הוסיף לשמו המקורי-יונתן,את האות ה' וקרא לו יהונתן.(גם על יוסף יש פסוק שבו נוספת אות ה' לשמו :"עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" תהלים  פ"א,6 )

       יהונתן פולארד כתב (בכלא באטנר, צפון קרוליינה, ארה"ב) בערב חנוכה תשס"ד מכתב פתוח ל"נוער למען פולארד": "בזמנים שכאלה הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות בתור עם הוא לייצר קבוצה קטנה של יהודים אמיצים ומאוחדים ברצון לפעול למען האומה. מן השמים מסייעים בידינו ומקבלים את תשובתנו דרך קבוצה זו. האחדות שלהם עומדת לזכותנו ופעולותיהם נרשמות לזכות כולנו. מהשמיים עונים לנו בזכות המעטים, והרבים ניצלים בצורה נסית נגד כל הסיכויים. כך זה היה בזמן המקורי של נס חנוכה וכך זה יקרה שוב בימינו... מי ייתן ואסתר ואני נהיה בקרוב בבית להדליק נרות חנוכה אתכם השנה בירושלים ולחגוג את הנסים שה' עושה לנו היום כפי שעשה לאבותינו בימים ההם".

     במשך שנים נעשים נסיונות שונים לשחרר את יהונתן פולארד מבית הכלא,אך עדיין לא הצליחו לקבל את הסכמת האמריקאים לכך ולכן חשוב לעשות פעולות שונות, כדי שעניין זה יישאר על סדר היום הציבורי וידעו שהעניין חשוב לנו.

מה הפעולות שניתן לעשות? כל אחד יכול לחשוב על פעולות יצירתיות,כפי שמתאים לו ולפעול לביצוען.לדוגמא:

תפילה למען שחרורו של יהונתן בן מלכה בין שאר השבויים והנעדרים.

* כתיבת מכתבים באנגלית ליהונתן פולארד,  כדי לחזקו ולעודדו

*פעילויות חינוכיות והסברה בנושא פולארד, וכתיבת מאמרים בנושא.

*פניה לאישי צבור שונים, כדי שיפעלו להצלתו של יהונתן פולארד.

 * הפצה  של סטיקרים לרכב, שלטים למרפסת, וכו'.

*כתיבת מספר הימים שיהונתן פולארד נמצא בכלא, בעתונים, בטלויזיה ובאינטרנטכדי שהדבר יחלחל למודעות של כל אדם.

* כתיבת הצגה או סרט בנושא, כתיבת שירים והשמעתם. 

* ניתן לחשוב על רעיונות נוספים וגם לבצע רעיונות שנהגו ובוצעו במקומות שונים וניתן לקרוא עליהם באתרים שונים בהם כתוב על יהונתן פולארד ועל הפעולות השונות שנעשות למענו.

ב-ט"ו כסלו,תשע"ה אמר בנימין נתניהו בישיבה בכנסת:"אנחנו לא נפסיק לפעול עד שנחזיר אותו הביתה,כאן במדינת ישראל".

שאלה למחשבה:*מה עשיתי היום כדי להביא אור ושמחה לחיי / לחיי בני משפחתי / לחיי חבר/ה ?

                      *מה עשיתי היום כדי להביא אור ושמחה לחייו של יהונתן פולארד ?

כפי שכתב דובר מטה המאבק למען שחרורו של פולארד:

"בואו נשאל את עצמנו בכל יום : מה עשינו כדי להציל את יהונתן פולארד?

 ולא פחות מכך – מה עשינו כדי שיהונתן יידע שאנו לא שוכחים אותו?"

שבת שלום וחנוכה שמח! חודש טוב (השבת –שבת מברכין לחודש טבת – נתבשר ונבשר בשורות טובות ) עדנה ויג This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

ממכתבו של הרבי מליובאוויטש זי"ע לחיים משה שפירא ז"ל

ממכתבו של הרבי מליובאוויטש זי"ע לחיים משה שפירא ז"ל
המכתב נשלח ב- ב' דראש חודש אלול תשכ"ה- ערב הבחירות לכנסת השישית.

מקור: רדיו קול חי

במענה לבקשתו מאז לחוות דעתי בשאלת הקמת חזית מאוחדת של המפלגות הדתיות לקראת הבחירות לכנסת הממשמשות ובאות, ומכמה טעמים לא עניתי עד עתה, ואחד מהם הוא, אשר לרוב פשיטות הדבר קויתי אשר גם בלעדי בוא הענין על פתרונו הנכון, על כל פנים כשיתקרב המועד האחרון להגשת הרשימות, אבל לצערי הרב הנה עד עתה לא קם הדבר ולא היה ולכן באתי עתה במענה על שאלתו.

ובהקדמה אשר המדובר הוא על דבר הקמת חזית דתית טכנית, לקראת הבחירות לכנסת, ובהדגשת המלה טכנית כלומר שלאחרי הבחירות חוזר המצב ביחסי המפלגות כפי שהי' קודם הקמת החזית.

ודעתי בזה ברורה ומוחלטת, אשר הקמת חזית דתית טכנית היא לא רק רצוי' כי אם גם מוכרחת לטובת המצב דתי ולטובת מצב היהדות האמתית בארץ הקודש ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו – ברורה עד כדי כך שלפלא כל ספק בדבר – מנקודת מבט המצב הדתי וטובתו.

ולמרות פשטות הדברים אציע, בקצרה על כל פנים, הטעמים ונימוקים המחייבים הקמת החזית הדתית הטכנית, והם:

א. בשטח השכר וההפסד

(א) הסיכויים לרכישת צירים נוספים:

טבעי הדבר אשר בתעמולת הבחירות, כל מפלגה תשתדל לרכוש מספר הכי גדול של קולות. וכיון שהאמצעים העומדים לרשות כל מפלגה מוגבלים הם (בזמן, בכסף, במספר הפעילים כו'), תשתדל לכל לראש לרכז אמצעיה בנוגע לאלה מהבוחרים – שהסיכויים להשפיע עליהם גדולים וטובים ביותר. ובנידון דידן זאת אומרת שכל מפלגה מהמפלגות הדתיות (באם לא תהי' חזית מאוחדת ח"ו) תכוון תוקף התעמולה וההשתדלות – כלפי חברי מפלגות דתיות האחרות, שהרי הסיכויים לרכשם גדולים וטובים יותר מאשר לרכוש קולות מחוגי הבורים השייכים למפלגות בלתי דתיות, על אחת כמה וכמה האנטי-דתיות.

וכמו שראו במוחש ובעליל מהבחירות לכנסת שהיו בעבר.

זאת אומרת, שבנוגע לסך-הכל של מספר הקולות של המפלגות הדתיות בכנסת – לא תשפיע התעמולה, או על כל פנים תהיה השפעה מועטה ביותר.

מה שאין כן באם תהיה חזית דתית מאוחדת, שאז התעמולה תהיה מופנית כלפי חוץ ויש סיכויים טובים לרכוש קולות מחוגים שונים.

(ב) שיורי הקולות:

מובן ופשוט שבאם תהי' חזית מאוחדת לא ילכו לאיבוד שיורי הקולות של כל מפלגה, אלא יצטרפו לחשבון גדול להגדיל מספר המנדטים.

(ג) ועיקר הוא – קירוב לבבות לעניני דת:

תעמולת הבחירות רישומה ניכר משך זמן גם אחרי הבחירות, ובאם התעמולה תהיה מופנית כלפי חוגים שעדיין אינם דתיים מאיזו סיבה שהן, הרי לא רק שיש לקוות לרכישת קולות חדשים כאמור, אלא יהיה בזה ריווח גם בנוגע לקירוב מספר מסויים של אחינו בני ישראל לעניני דת.

(ד) מניעת השמצה הדדית:

באם לא תהיה ח"ו חזית דתית, הרי תעמולת המפלגות הדתיות תהיה מופנים בעיקרה נגד מפלגות דתיות האחרות, וכנהוג בזה, וכדרך תעמולות של בחירות, אין מסתפקים בהדגשת מעלות המפלגה שלהם, כי אם מדגישים "לא פחות" את החסרונות של המפלגות האחרות, וכנ"ל כנהוג בתעמולה לבחירות לא תמיד האמת נר לרגלם ורסן לפיהם של הנואמים, ובמילא מגדילים ומגזימים וכו'. ומטבע בני אדם אשר, בסגנון חכמינו ז"ל, ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל (משא"כ בנוגע לסיפור מעלות עצמו ומפלגתו, שאין רוחשים לו נאמנות מלאה ולפעמים גם לא נאמנות פגומה).והתוצאות מובנות, וכאמור לעיל, לא רק בנוגע לתוצאות הבחירות במספר המנדטים, כי אם גם בנוגע לרושם לאחרי כן – ביחס לדת ולעניני הדת.

(ה) שלילת חזית דתית – נשק בידי מתנגדי הדת:

עובדה זו עצמה שאין מתדברים ביניהם להקים חזית דתית לבחירות, בה בשעה שכמה מפלגות שאינן דתיות נתדברו ביניהם לילך יחד לבחירות, בודאי תשמש נשק בידי המפלגות הנלחמות במפלגות הדתיות, ובפרט כשיוכלו לצטט מתעמולת המפלגות הדתיות עצמן חסרונות מפלגות הדתיות הפוסלות זו את זו וכו'.

(ו) שוני המצב:

כיון שגדל מספר הבוחרים לכנסת הבאה, ובמילא גדל מספר הקולות הדרוש לבחירת ציר ולדעת כמה מעסקני אה"ק ת"ו רוב אלו שנתוספו לאחרונה בקהל הבוחרים – אינם שייכים למפלגות הדתיות, הרי שנוי האמור לא לטובת מפלגות הדתיות. שלכן דרוש מאמץ נוסף בבחירות אלו לגבי בחירות שעברו, אפילו אילו היו תוצאות הבחירות שעברו משביעות רצון, ובפרט שהתוצאות היו – אכזבה. והרי זה מחזק עוד יותר הטעמים והנימוקים דלעיל בהכרח הקמת חזית דתית טכנית לבחירות.

ב. הטענות נגד חזית דתית

מהטענות ששמעתי נגד הקמת חזית דתית הן:

(א) אין זה מהכנות והיושר לגבי הבוחרים לדבר במעלות מפלגה אחרת בשעת הבחירות בה בשעה שעד הקמת החזית ולאחרי הבחירות לא תמיד ידברו בשבחה ואולי גם לחמו כנגדה בכמה שטחים.

ומובן שטענה זו אין לה אחיזה במציאות, כיון שמדגישים בפירוש שזוהי חזית דתית טכנית, שמזה מובן שישנם חילוקים עיקריים בין המפלגות הדתיות שלכן אינן מתמזגות למפלגה אחת, ואפילו לא לחזית שתתמיד גם לאחרי הבחירות.

(ב) יש אומרים אשר ישנו איסור על פי תורה לעשות חזית דתית, אפילו טכנית, עם מפלגה שאין שבעים רצון מיחסה לעניני דת.

וגם טענה זו שוברה בצדה, נוסף על מעשה רב בזה – מנהג גדולי ישראל בפולין וכו' שאישרו הקמת חזית טכנית, ואפילו אם אלו שאינם דתיים. ובאה"ק ת"ו גופה היתה כבר חזית דתית פעם אחת, ובפעם השני' שנתבטלה לא הי' זה כלל וכלל מפני טעמי איסור על פי השלחן ערוך, ואדרבה הביטול בא מצד אלו המכונים "השמאליים" שבמפלגות הדתיות, כידוע ומפורסם.

(ג) יש אומרים שישנו איסור נגד הקמת חזית דתית מגדול פלוני -

והנה בכלל בכגון זה – פשוט שאין לעשות מעשה בפועל עד שרואים נוסח האיסור בכל פרטיו בכדי לדעת אם מכללא אתמר או בפירוש אתמר, אם נאמר גם בנוגע חזית טכנית, ואם נאמר בנוגע למצב הדומה למצב עתה, שאינו דומה כלל להמצב שהי' באה"ק לפני ארבע ושמונה שנים ויותר.

וכן יש לבחון אם אין האיסור חלק משיטה – שכל מפלגות הדתיות אין מתנהגות על פיה, ואפילו לא בעקרונות של שיטה זו, ואפילו בענינים שאין להם סכנה למצב הדתי באה"ק ת"ו, כי אם רק צמצום בפעולות מסויימות ובנוגע לרווחים מסויימים, שאם כן הרי פשיטא שאם מפני רווחים מצומצמים אין מתנהגים לפי שיטה האמורה, אין כל מקום לנקוט פרט אחד מהשיטה ולעשותו טעם להנהגה שתזיק למצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו.

(ד) ההנהגה בפועל של כל המפלגות הדתיות במשך כל הזמן וגם עתה – מוכיחה שלא קבלו האיסור כלל (או שהי' בנוסח שאינו שייך לבעיה זו). ולדוגמא: בכמה מהעיירות הכי גדולות באה"ק ת"ו עשו חזית ביניהן (וגם עם המפלגות שאינן דתיות) ומסרו בידיים לידי איש מפלגה האחרת מחלקות חשובות מעניני העיר, ולא רק למספר שבועות כ"א לחדשים ולשנים, והמסירה היתה לא רשות לחוות דעה ולהצביע, כי אם לעשי' בפועל בשטחים שבחלקם הם דתיים ובהשאר – משפיעים בואפן בלתי ישר עכ"פ – על מצב הדת בעיר. וההצדקה היא – שתמורת חזית זו של כו"כ חדשים והמפורסמת באה"ק ובחו"ל תקבל המפלגה לידה מחלקה אחרת ובמילא ירויח המצב הדתי בשטח מסויים של עיר זו. – כיון שחזית זו קיימת זה כו"כ שנים ואין פוצה פה ומערער מכל המפלגות – הרי אין כלל מקום לומר שלדעתם יש איזה איסור שהוא בחזית טכנית למשך שבועות אחדים, שאין בה כל ענין של נוטל ונותן ביד, שהנבחרים לכנסת אינם אלא מביעים דיעה ומצביעים, שהמצביעים בעד הרשימה המאוחדת כל אחד יש לו בהרשימה מועמד של המפלגה שלו, שבכדי שיבחר לכנסת מוכרח שיצביעו בעדו ולו יכול להתכוון (משא"כ בהחזית בהעיירות האמורות שהצביעו באופן ישר וחיובי בעד מועמד מפלגה האחרת).

(ה) עוד נקודה בנוגע לכל הטענות הנ"ל: מובן וכלל שכלי הוא ודין בתורה אשר ברי ושמא ברי עדיף. הרווחים מהקמת חזית דתית טכנית ברורים הם, וכל הטענות נגדה אינן אלא בגדר ספק. ועוד זאת: הברי הוא לטובת המצב הדתי הכללי, והספק הוא – אולי לטובת מפלגה סיעה וכו'.

ג. טעמי השוללים חזית דתית

לכאורה, כיון שהמצב, כנאמר לעיל, הוא ברור למדי, מהו הטעם שיש כאלו המטילים ספק בנכונות הקמת חזית דתית? ונראה שהטעמים הם גם כן פשוטים, והטעם עיקרי הוא:

טבעי הדבר שעסקני מפלגה איזו שתהי' מעונינים בביצור מעמד המפלגה בתור מפלגה, ובביצור מעמד הסיעה שלהם במפלגה עצמה, שלזה דרוש אמון מלא, או לכל הפחות אמון ככל האפשרי, של חברי המפלגה וחברי הסיעה. ומובן שזה שמנהל תעמולה בעד הקמת חזית (דתית) עם סיעה אחרת, ועל אחת כמה וכמה עם מפלגה אחרת, מערער מעמדו בתור קנאי לתכנית הסיעה שלו וגם לתכנית המפלגה שלו. ולא עוד אלא שמקום לחשש שהקיצונים שבהסיעה או בהמפלגה יעזבו את הסיעה או המפלגה ויעברו לסיעה אחרת או מפלגה אחרת וכו'. במלים אחרות, הקמת חזית טכנית רצוי' וגם מכרחת לטובת המצב הדתי הכללי, אבל יש חשש, על כל פנים חשש קטן, שתגרע ותזיק מצב סיעה מסויימת או יחס החברים למנהיגי הסיעה והמפלגה וכו'.

ד. התכסיסים להכשיל הקמת חזית דתית

כמה אופנים להכשיל הקמת חזית דתית טכנית שמוצא אני לחובתי לכתוב עליהם במכתבי זה, כיון שישנם אוחזים באונים אלו בכדי לבטל הקמת החזית הטכנית ומתוך העלמת מטרתם המקווה. ומהם:

(א) להכריז בקול גדול שאדרבה ואדרבה מוכרח איחוד כל הכוחות הדתיים, ולכן גם איחוד כל המפלגות הדתיות; ולא עוד אלא שמוכרח מיזוג כל המפלגות, וצריך להושיט יד לימין ולשמאל ובלבד שיתאחדו כל המפלגות ביחד, אלא שצריך להיות שלום אמתי, מיזוג שלם, על כל פנים לזמן קיום הכנסת. – כל המכיר את המצב באה"ק ת"ו עתה, אין כל ספק אצלו שתכנית הקמת חזית דתית למשך כל ימי קיום הכנסת, ואין צריך לומר מיזוג המפלגות הדתיות, אינה מעשית כלל וכלל, ואין לה סיכויים כלשהם שתבוא לפועל. וההכרזה האמורה יכולה להתפרש רק בפירוש אחד, שזהו נסיון להכשיל חזית דתית טכנית, בבחינת תפסת מרובה – לא תפסת.

(ב) אופן שני הוא לנקוט בדרך היאוש, כלומר, מה תועלת לתעמולה להקים חזית דתית טכנית, כיון שלא תבוא לפועל, כי אין מצב הרוחות מוכשר לזה, וחבל על הזמן והמרץ וכו'.

ובסגנון חכמינו ז"ל מרובה מדה טובה ממדת פורעניות, באם היו יכולים לבטל הקמת חזית דתית ברגעים אחדים לאחרי מאמץ גדול להקמתה משך חדשים, ודאי שאפשר להקים חזית דתית טכנית גם עתה, ובלבד שאנשים מתי מספר העומדים בראש כל אחת מהמפלגות האמורות ירצו בזה באמת ובתמים ויעשו כל התלוי בהם להקמתה.

המורם מכל האמור, אשר איני רואה כל מקום לספק על דבר הכרח הגמור להקמת חזית דתית טכנית לבחירות הבאות, כי טובת המצב הדתי דורש זה במפגיע. לאידך גיסא, על פי הכלל אשר השוחד יעוור – והדברים אמורים אפילו לגבי גדולים וטובים – מקום לומר שבצמרת כל מפלגה ישנם היסוסים אם כדאי להקים חזית טכנית זו על חשבון רווחים מפלגתיים, או רווחי הסיעה, או רווחי אנשים מסויימים. וכיון שכך – יש לסייע לצרת המפלגות להתגבר על היסוסים שלהם -על ידי שדעת הציבור ובאי-כח ארגונים שונים וכו' יגלו דעתם ברורה ותקיפה שמוכרחת הקמת חזית דתית האמורה, ובהוספה -

שכל אלו המפלגות או הסיעות או האישים אשר ימנעו הקמת חזית דתית טכנית זו – מעמידים בזה את רווחי המפלגה, הסיעה וכו' מעל לרווחי המצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו הנוגע לאלפים ורבבות של אחב"י באה"ק ת"ו.

ובאם יהי' גילוי דעת זה בנוסח חד-משמעותי ובתוקף המתאים, בודאי שיפעול פעולתו ותקום חזית דתית טכנית.

רשמים מתפילת הנשים בכותל, יום ראשון, ז' אב

רשמים מתפילת הנשים בכותל, יום ראשון, ז' אב
 
והיה הכותל מלא. מלא בנשים מכל הסוגים שבאו להתפלל על חיילי צה"ל. על חיילינו.
מפה לאוזן עברה השמועה, ביום ראשון, ב-18:00, הרבנית קוק מגיעה לכותל, הגענה בהמוניכן!
וגם בטלפון, וגם ברדיו, והגענו. 
וכאן כולן מתפללות, זועקות אל ה' בתפילה. כמה נשים לוקחות פיקוד ואומרות: עכשיו קוראים נשמת קול חי, עכשיו קוראים פרק כ', עכשיו פרק קכ"א....
וכל הנשים קוראות איתן.
"בואו נבקש משיח" אומרת מישהי וכולן זועקות: "משיח! משיח! אנא ה', הבא את המשיח!"
והנה הרבנית מגיעה ומתקדמת עד הקיר. זועקת אל ה' וכולנו איתה.
מה היתה השעה? אינני יודעת, אבל כאשר חזרה הרבנית ונפרדה מאיתנו, קמה אישה אחת, קצת מבוגרת, וביקשה לקרוא בקול נשמת קול חי.
קראנו איתה.
"הבן שלי נמצא שם" כך היא זעקה "הוא מטפל בפצועים. תתפללנה שלא תהיה לו עבודה! תתפללנה שלא תהיה לו עבודה! שכולם יחזרו בריאים ושלמים לבתיהן!"
וכולנו התפללנו וזעקנו לאבא בשמיים, למען הבן החובש, ולמען החיילים שלא יצטרכו חבישות, ולמען כל עם ישראל.
עוד תהילים, עוד בקשות, עוד תחנונים - והנה אישה מקריאה קטע תפילה מרגש - והנה עוד מוקד של נשים שזועקות - לא-ל חי - למען חיילינו. למען כל עמינו. למען משיח.
כבר לילה. אפשר להתפלל ערבית.
המעריב ערבים בחכמה. פותח שערים. מחליף את הזמנים. מסדר את העולם - כרצונו.
כרצונו.
סיימנו. חוזרים הביתה. אישה אחת מדברת בטלפון. "היה מדהים", היא אומרת, "כמו מלא הכותל בכל כך הרבה "לאות" שזועקות לשם יתברך. הייתי בטוחה שהמשיח כבר עכשיו מגיע!"
ואם היתה שומעת את בת קול, ודאי היתה שומעת בת קול שאומרת "עוד מעט יקירתי, עוד מעט אני מביא אותו, רק כמה דברים קטנים נשאר לי לבחון, לסדר, וכבר המשיח מגיע".
"אהבתי אתכם, אמר ה'".
 

טלית של חסד: מתנדבים בשטח לחימה

טלית של חסד: מתנדבים בשטח לחימה
 
"אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים", רקדו בני הישיבות עם החיילים בגבול רצועת עזה כשהם מלבישים להם ציציות על בגדיהם ומשדלים אותם בדברים בזכות שמירת מצוות ציצית.
 
היה זה בערבו של יום השישי בסוף השבוע שעבר. יוזמה ברוכה של בני ישיבות ומתנדבים חרדים אשר החליטו לתת כתף ולהצטרף למעגל המסייעים והתומכים בידי החיילים המחרפים את נפשם להילחם באויב אכזר, שכל מטרתו היא לעקור אומה קדושה מאדמת הקודש.
 
אלפי החיילים המוצבים גם בשעות אלו בגבול רצועת עזה ואף בצפונה של ארץ ישראל כדי לקדם חלילה את פני הרעה ר"ל, מוצפים בארגזים מכל טוב ששיגרו אליהם יהודים רחמנים, מוסדות וארגונים. החל ממוצרי מזון יבשים, מלוחים ומתוקים, שתיה קלה בשפע וכלה במוצרי טקסטיל, רחצה ומצרכים בסיסיים. רבבות יהודים נרתמים לעזרת אחיהם בגיבורים, ועושים הכול על מנת לעודד את רוחם ולחזק את מי שמוסר את נפשו למען קדושת ארץ ישראל ויושביה.
 
ביקור קצר בבסיסי ומוצבי צה"ל בדרום, מעלה כי החיילים אומנם נרגשים מהחום והאהבה העוטפים אותם מכל פינה ועבר, מודים לאזרחים שעולים בהמוניהם באים לחזק ולעודד את רוחם, אך דומה כמי שהתעייפו מעט מ"ים" הארגזים והמשלוחים הנערמים לצדי הדרכים, כשהם מודים בנימוס על כל משלוח נכבד לעברם ומקבלים כל יהודי בסבר פנים יפות.
 
לעומת זאת, יש מי שמבקש לחזק את החיילים בדרכים שונות, יצירתיות יותר ומועילות יותר. "אנו מעוניינים להכניס מעט רוחניות בקרב חיילי צה"ל, ולהצטרף יחד עמם לתפילות לשלומם של חבריהם וכל בית ישראל", אומרת הגב' תהילה גזית, שיחד עם חברתה לאה שרעבי הגתה את רעיון "חלוקת הציציות" לאלפי החיילים. לא, אין להם ארגון ולא מוסד ואף לא מי שעומד מאחוריהן. שתי נשים צדקניות שחזו במו עיניהם בתפילות והקבלות של בית ישראל, והחיזוק הרוחני בקרב העם היושב בציון, והחליטו לנצל את המצב ולצרף אף את החיילים למעמד של התעלות רוחנית, כאשר רואה כל יהודי עין בעין את שרשרת הניסים והנפלאות במלחמה הקשה והאכזרית בעת הזו הגורמת להתעוררות עד אין קץ.
 
בראשית השבוע שעבר הם יזמו את רעיון חלוקת הציציות, ופרסמו את מספרי הטלפונים שלהם. עלות כל ציצית קטן 14 שקלים ללא כוונת רווח. הם הזמינו את התורמים להצטרף לבני הישיבות המתנדבים שנענו בחפץ לב להתמסר למען המטרה החשובה ולחזק את רוחניותם של חיילי צה"ל. בתוך שעות אורגנו כמה תרומות, נרכשו הציציות, והמבצע יצא לדרך.
 
כל כוונתם של מלאכי החסד שהחיילים לא יסירו את הציציות מעליהם. ולכן, הם עמלו רבות על מנת למצוא מפעל שיסכים לייצר במהירות ציציות לבגד ירוק, מאחר שעל פי הנחיות הצבא בגד הציצית חייב להיות בצבע ירוק הזהה למדים וכך לא ייאלצו להסיר מעליהם את הציצית.
 
ההתרגשות גברה שבעתיים כאשר הורים לחיילים בודדים מצרפת וגרמניה ששמעו על המבצע, יצרו קשר עם האחראים לכך וביקשו לזכות אף את בניהם בציצית, בסידור ובתהילים.        
 
"ירדנו ביום חמישי בערב לגבול רצועת עזה", מספר יוסי לחייאני, "היינו כמה בחורי ישיבות שחשקה נפשם לחזק את החיילים והבאנו איתנו את המטען הרוחני. ברגע שהתקדמנו אל הגבול, עצרו אותנו חיילים לביקורת ואמרנו שכל רצוננו לחזק את החיילים. כבר בביקורת הבנו שהם קצת התעייפו בלשון המעטה מזרם המשלוחים המועברים אליהם ממוסדות וארגונים שונים. ניסינו להסביר שהפעם זה משהו שונה, והמתנו זמן מה עד שיכולנו להתקדם לעבר החיילים". וכך, הגיעו קבוצת בני הישיבות לעברם של החיילים, שהם משבחים אותם על אומץ לבם ועל נכונותם למסור את נפשם ולהעמיד את עצמם בסכנה לשלומו של העם היושב בציון.
 
"לפתע חשנו שכל דעתם על הציבור החרדי ובני הישיבות התחלפה ברגע אחד", מספר שלומי גזית. חיילים שהיו מוסתים בימי חוק הגיוס כנגד בני הישיבות, שינו את דעתם כאשר חזו באהבתם של בני הישיבות אליהם. "תדעו לכם שבכל הישיבות והכוללים בתי הכנסיות ובתי המדרשיות מתפללים לשלומכם ולמענכם יום יום שעה שעה. אין ישיבה שלא מתפללים למען החיילים, אם זה בפתיחת ההיכל או באמירת פרקי תהילים לאחר כל תפילה ותפילה. אין כולל אשר לא מקדיש את לימודיו להצלחת המערכה. אין בית המדרש אשר המתפללים בו לא שופכים את צקון לבם לאביהם שבשמים למען חיילי ואזרחי ישראל", אמרו להם האחים שלומי ויוסף גזית, שחשו לפתע את האהדה של החיילים כלפי בני הישיבות, אשר שותפים יחד עמם לשאת בעול ובנטל, אלא שגם הם מתחילים להבין שכל אחד ממלא את התפקיד המוטל עליו בדרך אחרת.
 
 
על מצוות ציצית
 
לאחר שהרעיפו עליהם דברי חום ואהבה וביטאו את רחשי לב העם כולו ללא יוצא מן הכלל, הוציאו מאמתחתם ציצית קטן, וביקשו מהחיילים להניח מעל או מתחת לבגדיהם. ההתרגשות הייתה כה גדולה. הם ניגשו לעשרות חיילים בזה אחר זה, לימדו אותם את הברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית" והניחו אותם על בגדיהם. "רגע, אבל זכור לי שבבר מצווה הברכה הייתה מעט שונה", אמר אחד החיילים למתנדבים, וכוונתו הייתה ככל הנראה לברכה להתעטף בציצית. מיד הסבירו לו שבטלית גדול הברכה שונה מעט מציצית קטן, ופניהם של החיילים אורו. לאחדים זה הזכיר את בית אבא, והם החלו לספר על קרבתם ואהבתם למסורת ישראל.
 
הם אף נתקלו בסיטואציה מעט לא נעימה כאשר ניגשו אל אחד החיילים, שסירב בנימוסין לשים ציצית, ובאותה נשימה הסביר כי הוא אינו יהודי... הם הגישו לו סלסלת מצרכים, ושוחחו ביניהם על ייחודו של העם היהודי. שאיש מהם לא סירב לזכות במצוות ציצית, ואף כאשר יש אחד שכזה, הוא כלל אינו יהודי.
 
המתנדבים סובבו בין החיילים והמשיכו במבצע חלוקת הציציות, כשהם מרבים לספר על מעלת מצוות הציצית אשר שומרת מפני המזיקין בעולם הזה ובעולם הבא.
 
"חשנו את הצימאון האדיר לרוחניות שהיה בקרב החיילים. את ההתרגשות הגואה בקרבם, ואת הניצוץ בעיניהם כאשר החלו לברך על מצוות ציצית והניחו את הציצית מעל בגדיהם כשהם תוחבים את הציצית מתחת החולצה. קיבלנו אין ספור טלפונים ומסרים מחיילים ובני משפחותיהם על פרויקט חלוקת ציציות כבר ביום הראשון שהגיעו המתנדבים אליהם, וזה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך הלאה", מסכמת הגב' תהילה גזית, שהחלה לגייס תורמים נוספים למען חלוקת ציציות לחיילים, וסידורים וספרי תהילים לחיילות. אנו בדרך לעוד בסיסים ומוצבים בדרום ובצפון, וכל מטרתנו לחזק את הצד הרוחני של החיילים אל מול גלי האהדה של המוני בית ישראל והמשלוחים הרבים הזורמים בכל שעות היממה לעברם", מסכמת את היום הראשון של המבצע הגב' תהילה גזית.
 
 
חיזוק גם בבתי חולים
 
יהודים רבים נוטלים על עצמם יוזמות פרטיות לחזק את ידיהם של החיילים, וצה"ל כבר מגביל את פעילותם של אנשי החסד, בשל היכולת להתמודד עם זרם המבקרים הרבים.
 
הרב מאיר מלכה, מראשי תנועות החסד, החליט לערוך סבב בכל בתי החולים שם מאושפזים החיילים, לחזק אותם, ולקרוא יחד עמם פרקי תהילים. הוא הסביר לחיילים כי זעקתו של החולה לבורא עולם, מועילה יותר מאשר שאחרים מתפללים עליו, כמו שנאמר תפילה לעני כי יעטוף. משום שרק הוא מרגיש בסבלו הרב, ולכן שכינה נמצאת למעלה מראשותיו של חולה והקב"ה מתאווה לשמוע את תפילתו. דברים אלו חיזקו את החיילים וממיטותיהם הם אמרו פרקי תהילים ותפילת "אבינו מלכנו".
 
הוא תיאר בפניהם את ההתעוררות שיש בקרב בית ישראל למענם, ואת התפילות הנאמרות בכל תפוצות ישראל לשלומם ולשובם הביתה במהרה. הוא בירך אותם שיקומו ממיטת חוליים, ולא יאונה להם ולא לחבריהם כל רע.
 
 
 
שיירות החסד
 
ארגון החסד "יד עזרא ושולמית" שלח שיירות של משאיות עמוסות כל טוב שיצאו מהצפון והמרכז אל יישובי הדרום ושטחי הכינוס כדי לחלק מזון לתושבים ולחזק ולפנק את החיילים במסע של תמיכה, עזרה וחיזוק רוחני. מתנדבי הארגון יצאו במסירות ובחירוף נפש בין מטחי הרקטות והאזעקות.
 
השיירה הראשונה יצאה ממש ערב הכניסה הקרקעית, והשיירה השנייה יצאה בשבוע שעבר. המשאיות בשיירה הכילו למעלה מ-100 טון של מוצרי מזון, ממתקים, מוצרי היגיינה ואף ארטיקים ואבטיחים קרים. השיירה יצאה מצפון הארץ, פגשה במשאיות נוספות בכביש 6 ומשם המשיכה לאשדוד, קריית גת, נתיבות, אופקים, שדרות, באר שבע ושטחי כינוס של צה"ל ליד עזה.
 
בכל מקום שאליו הגיעה השיירה, פרקו אנשי יד עזרא ושולמית ביחד עם התושבים שהצטרפו למסע, טונות של ארגזים מלאים בכל טוב, שהעלו חיוכים על פני התושבים ביישובים המופגזים ועל פניהם של החיילים, ששוהים באזור מאז תחילת המבצע.
 
במרכזי הערים שאליהן הגיעו המשאיות חולקו לתושבים סלי מזון יבש, פירות וירקות, ואף נערכו הפנינגים עם מכונות פופקורן וסוכר ואלפי קרטיבים לחלוקה לילדים.
 
התושבים קיבלו את המתנדבים כשדמעות בעיניהם, חלק גדול מהם משפחות קשות יום בחייהם השוטפים, ועל אחת כמה וכמה בעקבות המצב הביטחוני, והעובדה שמקומות עבודה רבים סגורים או מושבתים חלקית, גרמה לקריסתם הכלכלית.
 
הסיוע שנשלח אליהם היה כפשוטו – חלוקת מזון לאנשים רעבים. כמו כן במוצבי צה"ל התמקדו בלחזק את רוחם של החיילים, חולקו כיפות, ציציות וספרי תהילים ומוצרים שימושיים כגון קופסאות שימורים, עוגות, מוצרי היגיינה, שתייה ופירות.
 
הרב אריה לורי, מנכ"ל " יד עזרא ושולמית" , חש התרגשות רבה: "מרגש ביותר היה לראות את פניהם של החיילים, כשהגענו אליהם בשעות הקטנות של הלילה, והענקנו להם תמיכה וחיזוק רוחני: שרנו ורקדנו עמם, הענקנו ספרי תהילים וציציות. לראות את הצמא הרוחני שלהם, הצורך הטבוע בנשמה להדבק בבורא. החיילים התרגשו עד דמעות והתנפלו על הכיפות והציציות יותר מהארטיקים וביקשו מכל המתנדבים שיתפללו לשלומם, העבירו את שמותיהם לתפילה וביקשו כיפות על מנת לומר תהילים בצוותא. מרגש היה לראות את החבר'ה הצעירים באלפים, מכוסים באבק מכף רגל ועד ראש, עד כדי כך מאובקים שלוקח לך חמש דקות כדי לראות שיש חייל שעומד מולך, כשהם קיבלו מאתנו גלידה, מים או אבטיח קר, מוצרי היגיינה, ביגוד פנימי ואפילו סיגריות. להערכתי נגענו באלפי אנשים בתוך יום אחד".
 
ההתקרבות העצומה לבורא עולם עקב המבצע האדיר הייתה מעל המשוער. החיילים נפרדו מהמתנדבים בדמעות, כשהם קוראים: "אנחנו עוד מעט נכנסים פנימה! תתפללו עלינו!" בכל פעם שהשיירה עזבה מקום כינוס, החיילים פנו לרב לורי ועם יד על הלב הם אמרו לו: "אנחנו מרגישים שאתם נותנים לנו את הכוח להילחם. אין לכם מושג איזה חיזוק וחיבוק זה לפגוש אתכם ככה באמצע המדבר!"
 
השיירות יצאו בשעות הבוקר וחזרו רק כעבור כ-20 שעות, ב-4 לפנות בוקר.
 
הרב שמעון פינטו: "אין זו הפעם הראשונה שאנו שולחים שיירות סיוע לדרום, גם במבצע עמוד ענן עשינו זאת, אם כי הפעם הגענו הרבה יותר לעומק, עד לבסיסי החיילים. קראנו גם לאזרחים להצטרף אלינו, כדי לשדר לתושבי הדרום והחיילים שאנחנו איתם, היו אלה שיירות הזדהות וחיזוק רוחני לא פחות מאשר תרומה וסיוע. הייתה כאן אמירה שכולנו עם אחד, מהצפון עד לדרום".
 
היו אזעקות ונפילות בדרך? 
 
"היו בדרך אזעקות, שמענו את היציאות של הטילים, לא ידעתי אפילו מאיזה צד. היינו למשל באתר של סוללת כיפת ברזל, פתאום היא החלה לפעול, זיהתה טיל וישר התבקשנו לזוז הצידה. או למשל היינו במתחם של הצבא, בדיוק כאשר קיבלו פקודה לפתוח בירי מרגמות".
 
הכתבה פורסמה ב"יום ליום".

חלק מפאזל הגלות

חלק מפאזל הגלות 
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

יושב לידי בכולל ר' יונדב, תלמיד חכם מופלג, נפלא ואציל, שלומד בהתמדה רבה. בשבוע שעבר השתתף ר' יונדב במבחן מקיף ביותר על חלק מ"יורה דעה" והוא התכונן למבחן בכל הרצינות וכובד הראש.
ואז, יום לפני המבחן, הסתובב ר' יונדב הלוך וחזור, כארי בסוגר. "מחר נבחנים!", אני מזרז אותו ומנסה להחזיר אותו למבחן שלנו, למחלוקת הרמב"ן והרמב"ם על חישוב הימים, ל"יבחושים" ולברכת הטבילה. אך האברך, שניסה בכל כוחו, התאמץ, אך התקשה לשבת רגוע. 

מה קרה?

שני אחים לו, לר' יונדב. אחד נכנס לעזה עם "גולני". השני שייך ל"גבעתי". בנוסף לשני אחיו שפועלים בשכונות התופת, יש לו מספר בני דודים שנמצאים כעת באותם המקומות, יחד עם חברים רבים וטובים, שנמצאים בזה הרגע בסכנת חיים ממשית. 
 
אין לנו שום ספק שלימוד התורה שלנו והתפילות של עם ישראל ודאי מצילים את ארץ ישראל ואת העולם כולו. כל אלו שמשתדלים להמית את עצמם באהלה של תורה, הם הכח האמיתי, המונע והחזק כנגד אויבי ישראל ימח שמם וזכרם. אך אי אפשר שלא לרחם  ולחוס על אלפי חיילים יהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב, הנלחמים בגופם, בסיכון חיים ממשי, כדי לפעול בדרך הטבע להציל ישראל מיד צר.

כל חייל וחייל שמחרף את נפשו כדי להציל ישראל מיד צר מקיים מצוה גדולה ועצומה של הצלת כלל-ישראל, וכפי שכתבו רבנו ה"פלא יועץ", הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ועוד (וכדאי לעיין בשו"ת דברי יציב, חו"מ סימן פ"א, בו מאריך הגה"ק מצאנז זצ"ל בגודל מעלת החיילים הנלחמים להצלת ישראל, והוא כותב עליהם ש"קדוש יאמר להם").

נכון. עברנו שנה מעוברת. שלהי דקייטא נושף בעורפנו, וקשה להתאמץ מאוד. הגוף עייף וגם הנפש כבר זקוקה ומצפה למעט מנוחה ורוגע. אך אם החיילים מוסרים את נפשם בין פגזים ופצצות, גם אנחנו חייבים להתאמץ, פי כמה. כי התורה והתפילה שלנו הם הם אלו שיכריעו את גורל העם היושב בציון.

***

בתקופות סוערות כאלו, יש מן הסתם אנשים המחפשים תשובות "למה זה קורה לנו?" ו"מה ישראל צריכה לעשות כדי לצאת מהסבך", גם במהלכים הפוליטיים והמלחמתיים המתקיימים. בגיליון זה מתפרסם מאמר העוסק בגלות ישמעאל. חז"ל וגדולי הדורות חזו ברוח קדשם את אשר יתרחש עימנו עצמנו, ואנו מרגישים בחוש כיצד אנו חלק מפתיל שרשרת הדורות של עם ישראל, מחורבן בית המקדש ועד ימינו, עד בא משיח צדקנו בקרוב.

אסון חורבן המקדש וגלות ישראל החל בגלות בבל ופרס, יון ואדום, וכעת אנו שרויים בגלות ישמעאל, יחד עם שהותנו בגלות ארצות המערב, השולטות עלינו.
 
לדאבונינו, בעשרות השנים האחרונות אנו מצויים גם בגלות קשה, גלות בין יהודים. אנחנו לא שייכים לתקופה קצרה. המאורעות הקשים האורבים עלינו, אינם מאורעות חד-פעמיים, כי האמת היא שאנחנו, אבותינו, ואבות אבותינו הינם תמונה אחת מאלבום התמונות של הגלות. אנחנו וכל המאורעות שסביבנו הינם חוליה אחת בשרשרת הגלות, כאשר הקב"ה אוחז בשרשרת ומוסיף בה חוליה אחר חוליה, עד לסופה הטוב.

כשאנחנו רצים לממ"ד ב-2:30 בלילה, כשאבא דאג מההפצצות של נאצר, כשסבא קבר את כל משפחתו באושוויץ, וכשסבו של סבא התחבא מפחד הקלגסים בפולין, הכל כלול במילה אחת- גלות!

אנחנו לא לבד בגלות המרה הזו. אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, עם הנצח. ואנו ממלאים תפקיד כחלק מפסיפס המאיר את עמנו המפואר. תפקיד אותו ייעד לנו הבורא, אב הרחמן. כולנו, אנו ובנינו, אבותינו ואבות אבותינו, ואבות אבותיהם, משתייכים לשרשרת אחת ארוכה, שמחליפה גוונים וצבעים, שמות וכינויים, אך בעצם כולנו, כמעט אלפיים שנה סובלים בעוון הגלות, וכולנו, בעזרת ה', יחד עם קדושי כל הדורות שמסרו נפשם על קידוש ד', נשמח בקרוב יחדיו עם סיום הגלות וביאת משיח צדקנו.