אקטואליה

ניצלו בזכות שמירת שבת

 

דברי חיזוק ואמונה מאת הרב זמיר כהן שליט"א על ההצלה בזכותה של השבת

 
 
4 כיתות שמרו שבת - 4 חטופים חזרו

סיפורה של נטלי עשור

אני פתאום שומעת ורואה צרורות של ירי, שורה של מחבלים... פחד אימים. ואני מרימה את העיניים לבורא עולם, ואני אומרת, זה אני, הילדים שלי ובורא עולם. ואני מבטיחה ומקבלת את עצמי שהשבת שלי תהיה שבת קדושה. ובאותה שניה שקיבלתי על עצמי, הם פשוט פסחו על הבית שלי. אין לי הסבר אחר!

סיפורו של דוד

היינו אמורים לצאת למסיבה חמישה חברים.
אני שומר שבת.
היינו אמורים לעלות עם אוטו מאילת.
בסוף זה יצא לשבת, ובגלל שבת לא יצאתי, וברוך ה' ניצלתי.
החברים שנסעו שלושתם נרצחו, ובחורה אחת שהיתה איתם חזרה בחיים ברוך ה'.
"כי אשמרה שבת א-ל ישמרני"
חברים, תשמרו את השבת!
שבת זו לא מצוה - זה אות בינינו לבין הבורא - זה מעבר למצוה!!!

סיפורה של הילה:

"היה לבת שלי נס גדול, הקב"ה שמר עליה, והכל בזכות השבת", שיראל אגמון מספרת את הדברים בקול חנוק מדמעות. "בתי הילה הייתה אמורה להיות במסיבה בקיבוץ רעים, בה התרחש בשבת הטבח הקטלני. אני עצמי מתגוררת באזור הצפון, אך הילה היא חיילת משוחררת שעובדת באילת. מסתבר שבשבועות האחרונים היה שם פרסום ענק על המסיבה ברעים, וחברים רבים שלה מהעבודה החליטו להצטרף. גם הילה נסעה למסיבה שהתחילה כבר ביום חמישי. היא הגיעה עם עוד כמה חברים והייתה שם עד יום שישי בצהריים, אז היא הודיעה לחברים שהיא עוזבת הכל וחוזרת לאילת".

קולה של שיראל נשנק וקשה לה להמשיך בשיחה. "הילה עזבה את המסיבה כי היא רצתה לשמור שבת. זו החלטה שהיא קיבלה על עצמה לפני בערך שבועיים, כשהשתתפנו שתינו בשבת של חיזוק בירושלים. אני זו שהמרצתי אותה להצטרף לאותה שבת. במשך השנים האחרונות אני מתחזקת ומתקרבת ליהדות, ושכנעתי אותה שיהיה לנו נחמד ביחד. הילה הצטרפה אליי וגם נכנסה לחלק מההרצאות שאחת מהן הייתה הרצאתו של הרב שניר גואטה. הרב שניר דיבר על כך שכדאי שכל אחד ייקח על עצמו חיזוק במשהו קטן, אפילו לתקופה קצרה. הדברים נכנסו לליבה של הילה, וכשיצאנו משם היא הודיעה לי שהיא מקבלת על עצמה לשמור שבת במשך החודש הקרוב".

שיראל מדגישה כי לכאורה לא הייתה שום סיבה שהילה תעזוב את המסיבה, אבל ביום שישי, כבר בשעות הבוקר, היא צירפה אליה לרכב את חבריה ויחד הם חזרו לאילת. "השבת שמרה לא רק על הילה, אלא גם על החברים שלה", היא מתרגשת.

ויש גם פרט נוסף מפעים בכל הסיפור הזה: "במוצאי שבת התקשר להילה ידיד שלה ושאל אותה בפחד גדול מה שלומה. הסתבר שהוא חלם עליה בליל שבת וראה אותה במסיבה ולאחר מכן במצב הכי גרוע שיכול להיות. במשך כל השבת הוא חרד מכך שהולך לקרות לה משהו נורא, וכל זה בזמן שהוא בכלל לא ידע על כך שהיא הייתה אמורה להיות במסיבה. אין שום הסבר אחר לכך שנעשה לה נס עצום בזכות השבת. הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים והוא שמר עליה מכל רע".

שוחחת עם הילה אחרי המסיבה?

 
 

סיפורה של משי

משי מספרת:
לפני חודש בערך היינו בסמינר בירושלים שדיבר על שמירת השבת וכמה שזה חשוב.
החלטנו לקחת על עצמנו שמירת שבת, נטו בגלל שרצינו לשמור את השבת, וכך השבת שמרה עלינו.
דווקא בגלל ההתעקשות הזו ניצלנו.

סיפורן של שלום והגר:
מספר אבי בן ישראל, ארגון "ושמרו":

שרון, בעלה ושלושת ילדיה ישבו בקיבוץ בארי בממ"ד כשהמחבלים מרססים מבחוץ. שלחה הודעה לחברתה:
הגר, תתפללי עלי, תקראי עלי תהילים!
תתפללי לאלקים שנצא מהתופת הזו! אני קוראת בשבילך 10 פרקי תהילים.
בהמשך, שלחה שרון להגר הודעה: אנא, תדליקי בשבילי נר!
אמרה לה, שבת, אני לא מדליקה אש.
שרון נשבעה באותו רגע שאם היא יוצאת מהתופת, היא מבטיחה לשמור שבת.
ואמנם היא וכל משפחתה ניצלו ללא פגע!!
הם ניצלו! ושרון הגיעה אל ארגון "בשמרו" כדי לקבל ציוד לשמירת שבת.


ארגון "ושמרו" מחלק ציוד לשמירת שבת. השבת: להצלת עם ישראל.
לקבלת ציוד ולתרומת ציוד: התקשרו למספר: 03-6956066
 
סיפורה של ליז:
"שלום לכולן.
קוראים לי ליז, אני חיילת באוגדת עזה ורציתי לספר לכן את הסיפור שלי.
לפני חודשיים החלטתי שאני מקבלת על עצמי לזרוק לפח את כל המכנסיים הקצרים שלי, את כל החולצות הקצרות שהיו לי והייתה לי מחשבה חזקה גם כן להתחיל לשמור שבת, אבל ניסיתי כמה זמן ולא הצלחתי.
לאט לאט התחלתי להתלבש קצת יותר צנוע ולאחר מכן גם הצלחתי לשמור את השבת כמו שהיא.
 
וכפי שאמרתי אני חיילת באוגדת עזה, ליד המקום שהיתה בו המסיבה. 
אמי מאד רצתה שאהיה בסוכות בבית, אז בראש השנה נשארתי בבסיס, כדי שזה יתאפשר. באותה שבת המדוברת שלמרבה הצער בטח כולכן שמעתן עליה חדרו המחבלים לבסיס שלי, איפה שכל החברים שלי...
50 מהחברים שלי נרצחו בדם קר, 10 מחברי נלקחו לשבי בעזה. אני מכירה את כל הבנות ואת כל הנרצחים, אני יושבת ובוכה עד היום.
 
כשהבנתי מה עברו החברים שלי, הבנתי שבזכות שקיבלתי על עצמי קבלות לשנה החדשה לשפר את הלבוש שלי, ללבוש יותר חצאיות ארוכות, לשים חולצה ולא גופיה והתחלתי לשמור את השבת, אין לי ספק שה' שמר עלי, שה' הקדים לי תרופה למכה!
 
אני רוצה שבאמת תלמדו מזה שברגע שאנחנו שומרים את השבת, השבת שומרת עלינו! וזה מה שהסקתי מהמקרה הנוראי שקרה לי. אני רוצה להודות לה', תודה לבורא עולם ששמר עלי והציל אותי בזכות הצניעות ובזכות השבת!"
(סופר ע"י בעלת המעשה)
 
◇ הבטחתי לפרסם ואני מתרגשת לקיים. 
אחי נמצא תורם מתאים למח עצם (סיכוי של אחד למיליון!). 
התרומה הייתה בהרדמה מלאה ולקח לו זמן להתעורר מעבר למה שהרופאה אמרה. התחלנו קצת להלחץ, אמרתי לעצמי אני אשמע קו הישועות ובעז"ה אפרסם את הישועה. כעבור 2 דקות נפתחה הדלת ואחי יצא כשהוא ערני וב"ה הכל עבר בהצלחה! תודה לה' ולכם על הקו המדהים!! ❤️
 
 
סיפור מצמרר
 
 
באחת המשפחות בעוטף עזה, אחד מבני הזוג חזר בתשובה והשני לא, ויש להם כמה ילדים. הם החליטו להישאר לגור בישוב החילוני, אבל מכיוון שהיה קשה להם לשמור שת את השבת, הם היו נמצאים בשבתות במקומות אחרים. 
 
בשמחת תורה, האישה היתה ערב לידה, והם החליטו להישאר בישוב. הם גם הזמינו אליהם אורחים לחג. 
 
ואז הגיעו הרוצחים אל הישוב שלהם ופצחו במסע ההרג הנתעב - אבל דילגו על הבית שלהם. 
 
מאוחר יותר, כשבדקו ברישומים של הרוצחים, מצאו פירוט מדוקדק על כל התושבים, ועל ביתה של המשפחה הזו היה כתוב "לדלג. הם לא נמצאים בשבת", היות ובכל שבת הם היו נוסעים מהישוב. 
 
*** כמה ששומרים על השבת - השבת שומרת עלינו ***
 
 

סיפור הצלה נדיר, ושאלה הלכתית בצידו, הגיעה למרן פוסק הדור הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אשר בימים אלה של ימי המלחמה, שולחנו מוצף ללא הרף בשאלות קשות ומורכבות, נדירות וחריגות, הזקוקות להכרעה מיידית של הרב, הסיפור המיוחד הובא בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' היוצא לאור ע"י כולל 'בית דוד' בחולון:

היהודי, תושב אחד היישובים בעוטף עזה, חזר בתשובה לפני כמה שנים, והיה מקורב למורו ורבו זצ"ל שהיה אחד מצדיקי הדור [שם היהודי ושם רבו לא נחשפו לרבים מכמה סיבות, אך הוצגו לפני עמוד ההוראה ע"י בעל המעשה], רבו עודד אותו להמשיך לגור באותו יישוב ולא לעבור דירה.

והנה, בליל שמחת תורה שחל בשבת, הוא רואה בחלומו את רבו שמגיע ומצווה עליו: "תקח הרגע את אשתך ואת ילדיך, ותעזוב את המקום, זה מקום סכנה". היהודי הנ"ל מספר לפוסק הדור, כי הוא אינו אדם שנבהל מחלומות, ובפרט כשזה כרוך בנסיעה בשבת, לא עלה על דעתו להישמע לחלום, ולכן התהפך לצד השני ונרדם שוב.

אך הנה שוב הגיע אליו רבו בחלום, והחל פשוט לחנוק אותו, בעודו צועק עליו "תעזוב הרגע את המקום, זה מקום סכנה". הוא התעורר משנתו שטוף זעה, וחש על  צווארו את החנק, לקח לו כמה זמן להתאושש, ומיד העיר את אשתו וסיפר לה את אשר אירע, יחד החליטו כי אמנם מדובר בחילול שבת, אך הם מרגישים שזהו חלום אמת, ולכן העירו את ילדיהם, נכנסו לרכב וברחו מהיישוב.

ואכן תוך כדי השבת, ובפרט לאחר שמחת תורה, נודע להם על הטבח הנורא שאירע בדרום ובפרט ביישוב בו גרים, כאשר הם ניצלו באופן נדיר ורבים משכניהם נרצחו או נשבו רח"ל. התברר שרבו שכל השנים אמר לו לגור שם ולא לעזוב, שמר עליו מלמעלה גם בזמן סכנה, והחלום היה אמת, והנסיעה הזו הצילה את חייו.

כעת בא אותו יהודי למרן הגר"י זילברשטיין, ושאלתו בפיו, האם אכן נהג כדין שחילל שבת על סמך חלום שהוא הרגיש שזה חלום אמת, או שמא אסור היה לו לנהוג כן.

פוסק הדור מאריך בסוגיא זו, ראשית הוא מציין כי החיד"א בספרו 'שם הגדולים' (מערכת גדולים, אות א, סימן קצט) מספר סיפור דומה, כאשר אביו של הרא"ש נגלה לאלמנתו בליל שבת והורה לה לברוח כי מחר יהרגו את כל היהודים במקום ההוא, וכך עשתה ואכן חייה ניצלו, אך שם מדובר שניגלה אליה בהקיץ ולא בחלום וגם לא חיללה שבת באיסורי תורה ממש, ויתכן שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ולא יהיה מותר לחלל שבת על סמך חלום.

לאחר מכן האריך מרן הרב זילברשטיין האם לפי דעת תורה צריכים להתייחס לכל חלום, והאם יש ממשות בחלום, וציין כי יש בכך סוגיות סותרות מכמה מקומות בש"ס, והביא מדברי המפרשים שישנם כמה סימנים לדעת האם החלום שהוא חולם הוא חלום אמת או שזהו סתם בלבול הדעת, כאשר חלק מהסימנים הם אם החלום נוגע אליו עצמו והוא מפחד וחושש מזה, וכמו כן שהוא חלום בלי גוזמאות אלא דברים שיתכן במציאות, וכאשר מתעורר מרגיש התפעלות מהחלום.

בסוף הדברים מכריע פוסק הדור כי לפי כל הסימנים שנתנו לנו רבותינו, החלום היה חלום אמת, ולכן מדין ספק פיקוח נפש, היה חייב לקום ולברוח גם בשבת, וטוב עשה שנסע בשבת למקום מבטחים.

דבר החלום והשאלה ההלכתית בצידה מסעירה בימים אלה את הציבור החרדי, כאשר נס ההצלה הזה מצטרף לניסי הצלה רבים ומיוחדים שהיו למאות ואלפים, איש איש וסיפורו, אך דומה שסיפור חריג זה בהחלט נדיר באופיו, ובשאלה ההלכתית המתלווה אליו.

 
 
 

"בדרך אמונה בחרתי - ובדרך אמונה שבתי"

אגם הגיבורה בדרכה בחזרה, עם הוריה הגיבורים. 

"וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה"

ישעיהו ל"ה י'

מירב ברגר, אימה של החטופה אגם ברגר הצפויה להשתחרר מחר משבי חמאס, פנתה בבקשה לכלי התקשורת שלא יחללו שבת בסיקור חזרת בתה.

"אנחנו מחכים בכיליון עיניים לבנות שלנו. אנחנו גם יודעים שככל הנראה זה יקרה בשבת, ולא סתם האויבים שלנו כנראה מכוונים לכך. לי חשוב, והתעסקתי בזה לא מעט בימים האחרונים, איך אעשה זאת בלי לחלל את השבת", אמרה האם.

היא סיפרה כי התייעצה עם רבנים, כולל רב מרכזי ברבנות הראשית לצה"ל, וקיבלה החלטה להמתין לשובה של אגם מתוך כמה שפחות חילול שבת. "אחכה לאגם בעזרת ה' כשתגיע עם כמה שפחות חילול שבת. מכם אני מבקשת, מי שעוטף אותנו ועושה איתנו את כל כברת הדרך ומגיע לכם הזכות הגדולה בהשבת כל הילדים שלנו הביתה – אם אפשר לא לחלל את השבת.

לא לצלם, לא להצטלם ולחכות לצאת השבת. בצאת השבת אנחנו נצא ויהיה זמן, הרבה זמן, לצלם ולהצטלם", הוסיפה במהלך טקס הפרשת חלה לזכותה של בתה.

 

בחודש אלול תשפ"ד סיפרה אימה:

 

"אגם ילדה של אמונה, אני מסתובבת עם חולצה עליה כתוב 'דרך אמונה בחרתי', כי זה השומר מסך שלה בפלאפון. בגיל 16 אגם עושה לוח חזון והיא כותבת שם שסיפור חייה 'אמונה'. ביומן שהיא קיבלה מתנה ממני שבועיים לפני שנחטפה היא כותבת שם שהיא בטוחה שהשם ישמור עליה בכל צעד ומבקשת אהבת חינם".

האם הגיבורה שיתפה על אותות חיים שקיבלה מאגם, מאת שבויות שהיו איתה ושוחררו:

"הן מספרות שעיניה נשואות לשמיים כל היום

כי היא מתפללת לבורא עולם,

היא רעבה אבל מברכת על האוכל.

בשבת היא מסרבת לבשל לשובים שלה כי היא לא מדליקה אש בשבת.

אז אגם גם שם שהמוות מרחף מעל ראשה בכל רגע ודקה

שומרת על הצביון והזהות שלה,

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עימדי".

 

בדרכה של הנהגת היחוד, לא מבינים הכל

בדרכה של 'הנהגת היחוד', לא מבינים הכל

הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

עד כה פורסם על כאלף נטבחים יהודים ל"ע, שנרצחו באכזריות נוראית, כשרוב רובינו לא שמעו עדיין כיצד הם הוצאו להורג ומה עבר עליהם עד שמצאו את מותם. כעת, כשדם יהודי נשפך כמים, בשעה שאנו שמחנו בכל לב עם התורה הקדושה בחג שמחת תורה, האם הגענו לסוף הסיוט או שמא רק לתחילתו?

מה יעבור עלינו בשבועות הקרובים? האם נראה בנצחונו של שר של ישראל על שרו של ישמעאל, או שמא אנו רק בתחילת דרך החתחתים הנוראית, כפי שנאמר בחז"ל: "אָמַר בִּלְעָם, מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא שָׂם שְׁמוֹ לְאַחַד מֵהֶם אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לִשְׁמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹי מִי יִחְיֶה בְּיָמָיו!!" (פרקי דרבי אליעזר פרק ל).

האם אנו לקראת חזית גלויה עם החמאס הרצחני, או שמא זאת תחילת מלחמת עולם עם החיזבאללה, ובעיקר עם איראן, 'מלך פרס' עליו כתבו חז"ל בחרדה במקומות רבים?

ומה עלינו לעשות?

כידוע בספה"ק, ישנם בעולם שתי הנהגות, "הנהגת המשפט" ו"הנהגת היחוד". בהנהגת המשפט נוהגים עמנו כפי מעשינו ואילו "הנהגת היחוד" היא הנהגה בה הקב"ה מנהיג את עולמו לפי חשבונות וסתרי שמים, בהנהגה הידועה רק לו ית"ש, שאינה קשורה במישרין למעשי בני האדם, עד לתכלית הנרצה. הגה"צ רבי דן סגל שליט"א הגדיר זאת, בזמן מגפת הקורונה המסתורית, מסתורית מבחינה רוחנית, בשם מרן החזו"א זצוק"ל, ש"יש דברים שהם לפי התוכנית של 'ששת ימי בראשית' ולא רק ענין של גזירת שעה", והוסיף המשגיח שליט"א ואמר: "המצב שאנחנו נמצאים בו, מגפת הקורונה, הוא מהדברים שאכן נכללים בהגדרה זו שהם 'התוכנית של ששת ימי בראשית'. 

הוי אומר. היו חשבונות שמים עמוקים והנהגה מיוחדת ונסתרת בכל מאורעות הקורונה.

כעת ישנה הנהגה נסתרת של הקב"ה במלחמה נוראית עם שרו של ישמעאל, הסתר פנים לא טבעי בעליל, כשכולנו רואים בחוש כיצד מדינה הנחשבת למעצמה בטחונית וצבאית, סגרה את עיניה ולא ראתה מאות מחבלים רצחניים חולשים על שטחה וטובחת באנשיה, קיום מוחשי לפסוקי האזינו: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם".  

וכן, אנו מאמינים "בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָֹה וְעוֹשֶֹה וְיַעֲשֶֹה לְכָל הַמַּעֲשִֹים". אנו צריכים לעשות את המוטל עלינו, לקרוע שערי שמיים, להתחזק בכל דבר הטעון חיזוק ובד בבד לנהוג בכל דרכי ההשתדלות שמומחי הבטחון ופיקוד העורף ממליצים עליהם ולהיות סמוכים ובטוחים שאנו מצויים בידים טובות, תחת כנפי אברתו של אבינו האב הרחמן, המנהיג את עולמו בחסד וברחמים. אולי כעת איננו מבינים, אך לבסוף נבין.

ידועים דברי הגר"א ז"ל על הזמן הנורא של 'שלש שעות', עליו אנו אומרים " הוֹשַׁע נָא שָׁלשׁ שָׁעוֹת. הוֹשַׁע נָא". כאשר הכל ייראה כנחרב, חסר הגיון. האמונה תהיה קשה מנשוא, התהליך- לא מובן. רק אלו שיאחזו בחבל האמונה בכל כוחם, יחזיקו מעמד.

אדרבה, כעת, כשראינו כיצד הקב"ה יכול לסגור את עיני הצבא כולו, את עיני כל מומחי הבטחון, מהרמטכ"ל וראש הממשלה ועד הקטן שבחיילים ובמשטרה, אנו לא רק יודעים, אלא גם מרגישים, שהקב"ה הוא מסובב כל הסיבות, נוטל את כולם כבובות על חוטים, ומי שאמר והיה עולם קובע בתורה שבעל פה, שמה מגן ומה מציל? "תורה מגנא ומצלא". ומי מנצח במלחמות את אויבי ישראל? " א"ר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִכְתִיב: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה [וינצחו]? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, [לפי] שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים [בה] בַּתּוֹרָה (מכות י, א). זה בדיוק הזמן להעריך באמת ובתמים את לימוד תורתם של רבבות בני הישיבות ואברכי הכוללים. צבא ובטחון? הרי אם הקב"ה רוצה, אפשר להרוג מאות אזרחים עם בלונים על מצלמות הגדר, עם אופניים ואופנועים, עם בריונים ערביים חסרי הכשרה ונסיון קרבי. אם כך, מי מנהל כאן באמת את העולם, לומדי התורה שומרי קרתא, או מעצמה צבאית גדולה ועצומה ככל שתהיה?!

במקרה, או כפי שאנו מגדירים זאת בצדק: בהשגחה פרטית, הגעתי השבוע אל איגרת תימן. זאת האגרת הנודעת ששלח הרמב"ם ז"ל לתימן, כאשר הופיע שם נביא שקר, ובעקבותיו החלו גזירות שמד מזעזעות. הנה כמה קטעים מאותה אגרת, שכדאי מאד מאד לקרוא, לחזור ולקרוא, בעיקר להפנים:

וּכְבָר יִעֵד ה' יִתְעַלֶּה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁזַּרְעוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּשְׁפִּילוּם הָאֻמּוֹת וִינַצְּחוּם - הֵם יִשָּׁאֲרוּ אַחֲרֵיהֶם. אָמַר יִתְעַלֶּה: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהֵם עִם הֱיוֹתָם שְׁפָלִים כֶּעָפָר, מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל לַכֹּל - לַסּוֹף יְנַצְּחוּ וְיִגְבְּרוּ. וְעוֹד, עַל צַד הַמָּשָׁל, שֶׁהֶעָפָר בַּסּוֹף יַעֲלֶה עַל דּוֹרְכוֹ וְיִשָּׁאֵר אַחֲרָיו. וּכְבָר בֵּאֵר יְשַׁעְיָהוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהוֹדִיעָנוּ מִפִּי ה', שֶׁזֹּאת הָאֻמָּה בִּזְמַן הַגָּלוּת, כֹּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְנַצְּחָהּ וּלְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ – תַּעֲלֶה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ, גַּם יָכוֹל יוּכַל, וְלַסוֹף יַעַזְרָהּ ה' וְיִרְפָּא מַחַץ מַכָּתָה. אָמַר: (ישעיהו כא ב): "חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי".

וּכְבָר עָרַב לָנוּ ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו, שֶׁלֹּא נֹאבַד וְלֹא נִכְלֶה, וְלֹא נֶחְדַּל מִהְיוֹת אֻמָּה חֲשׁוּבָה וּמְעֻלָּה, וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּטּוּל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה - כֵּן לֹא יִתָּכֵן אֲבֵדָתֵנוּ מִן הָעוֹלָם. אָמַר: (מלאכי ג ו): "כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם". וְכֵן בִּשְּׂרָנוּ וְהִבְטִיחָנוּ, יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ, כִּי מִן הַנִּמְנָע אֶצְלוֹ שֶׁיִּמְאַס בָּנוּ כֻּלָּנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּמְרֶה אֶת פִּיו וְנַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו. אָמַר: (ירמיהו לא לו): "כֹּה אָמַר יְהוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהוָה" וּבָזֶה עַצְמוֹ הִקְדִּים לְהוֹדִיעֵנוּ בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, אָמַר: (ויקרא כו מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם".

וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, חִזְּקוּ וְאִמְצוּ וְהִשָּׁעֲנוּ עַל הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה הָאֲמִתִּים, וְאַל יַבְהִילוּ אֶתְכֶם הַשְׁמָדוֹת אִם תִּכְפּוּ אֶתְכֶם, וְאַל יַפְחִיד אֶתְכֶם תֹּקֶף יַד הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם וַחֲלִישַׁת אֻמָּתֵנוּ, שֶׁכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ רַק נִסָּיוֹן וּבְחִינָה לְהַרְאוֹת אֱמוּנַתְכֶם וְחִבַּתְכֶם בָּעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּ בְּדַת הָאֱמֶת בְּעִתּוֹת כָּאֵלּוּ אֶלָּא הַחֲכָמִים יִרְאֵי ה' מִזֶּרַע יַעֲקֹב, הַזֶּרַע הַטָּהוֹר וְהַנָּקִי שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (יוֹאֵל ג' ה'): "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא", בֵּאֵר שֶׁהֵם יְחִידִים וְהֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ אֲבוֹתָם עַל הַר סִינַי, וְשָׁמְעוּ הַדִּבּוּר מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְשָׁלְחוּ יְדֵיהֶם וֶאֱמוּנָתָם לַבְּרִית וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם הַמַּעֲשֶׂה וְהַקַּבָּלָה וְאָמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע! וְחִיְּבוּ דָּבָר זֶה עֲלֵיהֶם וְעַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁכֵּן כָּתוּב (דְּבָרִים כ"ט כ"ח): "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם". וּכְבָר הִבְטִיחָנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּאָדָם הַנִּכְנָס עָרֵב לַחֲבֵרוֹ וְדַי לָנוּ בְּעַרְבוּתוֹ, וְהוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁעָמַד עַל הַר סִינַי שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בִּנְבוּאוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּכָל מָה שֶׁבָּא עַל יָדוֹ, הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, שֶׁכֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ (שְׁמוֹת י"ט ט'): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". לְפִיכָךְ יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁכָּל מִי שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הַדָּת הַנְּתוּנָה בַּמַּעֲמָד הַהוּא שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע הָאֲנָשִׁים הָהֵם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כָּל הַמִּסְתַּפֵּק בִּנְבוּאָה: לֹא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי! הַמָּקוֹם יַצִּילֶנּוּ וְיַצִּילְכֶם מִן הַסָּפֵק, וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ וּמִכֶּם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְּבִיאוֹת לִידֵי סָפֵק וְלִידֵי מִכְשׁוֹל!

והרמב"ם ממשיך ומחזק, מבהיר ומסביר את מצבנו:

לְפִיכָךְ, אַחֵינוּ כָּל יִשְׂרָאֵל הַנְּפוּצִים בְּקַצְווֹת הָאָרֶץ, חַיָּבִים אַתֶּם לְחַזֵּק קְצָתְכֶם לְקָצַתְכֶם, וּלְאַמֵּץ וּלְזָרֵז הַגְּדוֹלִים לַקְּטַנִּים, וְהַיְּחִידִים לַהֲמוֹן, וּתְחַבְּרוּ אֻמַּתְכֶם עַל דְּבַר אֱמֶת שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה וְלֹא יוּפַר, וּלְהָרִים קוֹלְכֶם בֶּאֱמוּנָה שֶׁלֹּא תִּפּוֹל לָעוֹלָם וְלֹא תִּשָּׁחֵת, וְהוּא לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶחָד וְלֹא כִּשְׁאָר הָאֲחָדִים, וּלְהוֹדִיעַ שֶׁמֹּשֶׁה הוּא נְבִיאוֹ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהוּא אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, וְהוּא שָׁלֵם מִכֻּלָּם, וְהוּא הַמַּשִּׂיג מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיג אֶחָד מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו, וְשֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה זֶה כֻּלּוֹ "מִבְּרֵאשִׁית" עַד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" הוּא דִּבּוּר מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר י"ב ח'): "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ". וְשֶׁאֵין לְהָפֵר וְלֹא לְשַׁנּוֹת וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ לְעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא תָּבֹא מֵאֵת ה' תּוֹרָה זוּלָתָהּ וְלֹא צִוּוּי וְלֹא אַזְהָרָה. וּכְמוֹ כֵן זִכְרוּ מַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזָכְרוֹ תָּמִיד, וְגַם הִזְהִירָנוּ מִלְּשָׁכְחוֹ אוֹתוֹ, וְצִוָּנוּ לְלַמֵּד אוֹתוֹ לְבָנֵינוּ כְּדֵי שֶׁיִּגְדְּלוּ עַל תַּלְמוּדוֹ, הוּא מָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ד' ט' - י'): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב". וְרָאוּי לָכֶם, אַחֵינוּ, שֶׁתְּגַדְּלוּ בְּנֵיכֶם עַל הַמַּעֲמָד הַהוּא הַגָּדוֹל, וּתְסַפְּרוּ בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה גְּדֻלָּתוֹ וְהִדּוּרוֹ שֶׁהוּא עַמּוּד שֶׁהָאֱמוּנָה סוֹבֶבֶת עָלָיו, וְהַטַּעֲנָה הַמְּבִיאָה לִידֵי אֱמֶת, וְגַדְּלוּ הַמַּעֲמָד הַהוּא עַל כָּל גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁגִּדְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ד' ל"ב): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ". וּדְעוּ אַחֵינוּ בַּבְּרִית הַזֹּאת וּבִסְבָרָה הַזֹּאת, שֶׁהַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנִּרְאֶה בִּמְצִיאוּת שֶׁהֵעִיד עָלָיו מִבְחַר כָּל הָעֵדִים שֶׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם כָּמוֹהוּ וְכֵן לֹא יִהְיֶה אַחֲרָיו כָּמוֹהוּ, וְהוּא שֶׁתִּשְׁמַע אֻמָּה אַחַת בִּכְלָלָהּ דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשֶׁתִּרְאֶה כְּבוֹדוֹ עַיִן בְּעַיִן, וְדָבָר זֶה הָיָה שֶׁתִּתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה חִזּוּק שֶׁלֹּא יְשַׁנֵּהוּ מְשַׁנֶּה, וְיַגִּיעַ לָנוּ עַל יְדֵי הָאֱמֶת כְּדֵי לְהַעֲמִיד רַגְלֵינוּ לְבַל יִמְעֲדוּ אֲשׁוּרֵינוּ בְּעִתּוֹת כָּאֵלּוּ, כְּשֶׁיִּתְחַדֵּשׁ שׁוּם רֹגֶז אוֹ שְׁמָד עַל יְהוּדִים חָס וְחָלִילָה וּכְשֶׁתִּתְגַּבֵּר יַד הָאַנָּס, שֶׁכֵּן כָּתוּב (שֵׁמוֹת כ' כ'): "כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ", כְּלוֹמַר שֶׁזֶּה הַנִּגְלֶה עֲלֵיהֶם בְּעִנְיָן זֶה, כְּדֵי שֶׁתַּעַמְדוּ בְּכָל נִסָּיוֹן שֶׁיִּפְגַּע בָּכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁלֹּא יָזוּז לְבַבְכֶם וְלֹא תֶּחֶטְאוּ. וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, הֱיוּ עַל בְּרִיתְכֶם קַיָּמִים וּבָדַתְכֶם מַחֲזִיקִים וְעַל אֱמוּנַתְכֶם נוֹהֲגִים וְעוֹמְדִים.

---- "וְאָז יִתְעוֹרֵר הקב"ה עֲלֵיהֶם, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה", שֶׁהִיא עִירוֹ שֶׁל אֱדוֹם, שֶׁיַּשְׁמִיד אוֹתָהּ לְגַמְרֵי וְיַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה וְיִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת שֶׁל שָׁרֵי הָאֻמּוֹת שֶׁל מַעֲלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְשׁוּם שַׂר שֶׁל מַעֲלָה מֵאֵיזֶה אֻמָּה בָּעוֹלָם, אֶלָּא כּוֹחָם שֶׁל עִם יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד" (זוהר הקדוש, בתרגום ללשה"ק).

--- במהרה!!

 

תפילה להצלחת עם ישראל - הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א

מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף עם תפלה לאומרה בעת "פתיחת ההיכל" בכל יום, מיד לאחר תפלת החזרה, קודם אמירת חצי קדיש, עם אמירת "אבינו מלכנו", יחד עם שלושה פרקי תהלים: קכא, קל. קמב.

תפלה להצלחת עם ישראל

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלהי אבותינו, שתתמלא ברחמים עלינו ועל כל עמך ישראל ותצילנו ותושיענו מיד כל אויבנו  ושונאינו, ומכף כל מבקשי רעתינו, הפר עצתם וקלקל מחשבותם, ולא תעשינה ידיהם תושיה, וכמו שנאמר עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל. ונאמר, ה' הפר עצת גויים וקלקל מחשבותם, ויהי רצון שחרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה.

אנא ה' יהמו נא רחמיך עלינו ועל כל עמך ישראל, עמוד נא מכסא הדין ושב על כסא רחמים, ותכנס לנו לפני ולפנים משורת הדין, ותבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות, ותגזור עלינו גזרות טובות, ישועות ונחמות, למען רחמיך, ותקרע רוע גזר דינינו ויקראו לפניך זכויותיו.

"קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך"

אנא ה' שמור והגן על עבדיך צאן מרעיתך, הנמצאים בשבייה בעזה, הגן על חיילי הצבא וכוחות הבטחון, הצילם מפח יקוש, לא תאונה אליהם רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, ותצילם מכל מיני פורעניות ותאונות המתרגשות לבוא בעולם, ושלח נא רפואה שלימה לכל חולי עמך, לכל הפצועים, ושמע נא את קול תחינתינו, כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך שומע תפלה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, אמן ואמן.

פרק קכ"א

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי: ב עֶזְרִי מֵעִם יְ־הוָ־ה עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: ג אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שׁמְרֶךָ: ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה יְ־הוָ־ה שׁמְרֶךָ יְ־הוָ־ה צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ: ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ז יְ־הוָ־ה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע יִשְׁמר אֶת־נַפְשֶׁךָ: ח יְ־הוָ־ה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם: 

פרק ק"ל

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְ־הוָ־ה: ב אֲדנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: ג אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ אֲדנָי מִי יַעֲמד: ד כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: ה קִוִּיתִי יְ־הוָ־ה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: ו נַפְשִׁי לַאדנָי מִשּׁמְרִים לַבּקֶר שׁמְרִים לַבּקֶר: ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְ־הוָ־ה כִּי־עִם־יְ־הוָ־ה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכּל עֲוֹנוֹתָיו: 

פרק קמ"ב

א מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה: ב קוֹלִי אֶל־יְ־הוָ־ה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל־יְ־הוָ־ה אֶתְחַנָּן: ג אֶשְׁפּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד: ד בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּארַח־זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי: ה הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין־לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי: ו זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְ־הוָ־ה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִּי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים: ז הַקְשִׁיבָה אֶל־רִנָּתִי כִּי־ דַלּוֹתִי מְאד הַצִּילֵנִי מֵרדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי: ח הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת־שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמל עָלָי: 

בכיה של חינם

בכיה של חינם

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

עולם שלם מסביבנו שוצף וקוצף. על פני כל הארץ, בעיקר בתל אביב רבתי וירושלים, נעים מפגינים, שרובם אינם יודעים בכלל מהי 'עילת הסבירות' ואיזה עוול גדול היא באה לתקן, ומשביתים את פני המדינה, באלימות דמוקרטית חדשה, לפיה קולו של טייס או רופא שווה יותר מכל השאר. מאות אלפי מפגיני ימין מנסים להבין על מה מהומת השמאל ואיך זה שחוטפים להם את הכרעת הרוב, דרך סוג של הפיכה צבאית, שביתת רופאים חצופה ויריות, כן, יריות.

"הכה ביהודים והצל את המולדת", קבעו שונאי היהודים ברוסיה הצארית את המשפט האנטישמי הזה לדראון עולם. הפורעים הרוסים האנטישמים, חובבי הפוגרומים ביהודים, מעלילי הדם ומפיצי השנאה, הבינו כי ביצירת אויב חיצוני משותף, יצליחו להסית את ההמון מצרות מבית, מתחלואי החברה, ממצוקות היום, כך נולדה הסיסמה הרעה, "הכה ביהודים ו...". כיום מבינים יוצרי מהפכת 'רק לא ביבי', כי אין כמו שנאת חרדים להבערת שמן למדורת השבט. כך אנו רואים עין בעין בקיום דברי המשנה בסוף מסכת סוטה על כל סימני ה'עקבתא דמשיחא', ניצבים אחת לאחת מול עינינו.

מסביב יהומו פלוגות הסער. האלימות ברחובות גואה והשנאה בוערת בעיניים, לא באשמת ההמון- שחלקו לא רחוק כל כך ממסורת ישראל, חלקם הגדול מאמינים בני מאמינים וחלקם תינוקות שנשבו- אלא באשמת התקשורת המורעלת. מספיק חרדי אחד ולא חכם שמצית גפרור, והנה כולנו ניתנים למשיסה. וגם אם אין חרדי- תורן שכזה, אל דאגה, ייצרו אותו, לתפארת המדינה ששייכת לשמאל, והרוב? כולו עדר אספסוף, ששביתת רופאים אחת, שביתת הסתדרות אחת ומפלות בבורסה, תעיף את כל מליוני פתקי הקלפי לאויר הפתוח. (האמת? ליבנו יוצא אל אחינו התועים, שלא קראו ולא שנו, לא יודעים מה הם מפסידים כשהם עסוקים ב'בושה' במקום בבבא בתרא, ובראשם עומד ישיש נרגן, משפטן שאינו יודע לומר את פרשת 'ואהבת את ה' אלוקיך' ברהיטות מתבקשת, כמו כל ילד יהודי).

גם בתוכינו עסוקים בשאלת עילת הסבירות, דשים ומנתחים, מחשבים חשבונות ומפריחים דעות. כאילו מישהו בכלל שואל לדעתנו.

במו אוזני שמעתי אברך מאושר לוחץ יד עם יהודי אחר בבית הכנסת, כולו זורח באור יקרות, ומכריז: "מזל טוב!!".

"מזל טוב!", הצטרפתי לשמחה, "נולד לכם בן? בת?"....

"לא. פשוט היום 'עילת הסבירות' עברה בקריאה שניה ושלישית"....

ובציבוריות החרדית פנימה, בוקה ומבולקה. דילים על גבי דילים, הסכמים באלעד מול דילים בבית שמש, מועמד בבני ברק מול ועדה בצפת, אגודה עם דגל ודגל עם ש"ס וש"ס עם אגודה ואגודה עם דגל, או בעד, או נגד, או לא יודעים, וחוזר חלילה, וחס, ככלב שב אל קיאו, מידי חמש שנים. זה אומר אני אמלוך וזה אומר: אבל אני אתמוך בבלוך...

אנו בוכים והם בוכים.

&&&&

"וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה" (ירמיהו יג, יז).

"מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים". (חגיגה ה, ב).

אנו בוכים בכייה של חינם, בכייה לשלום מלכות הביבי(ן). תפילה לשלום הקואליציה שלו. כמיהה שהנציג שלובש את אותו סוג קאפלוש' שאני לובש- יהיה אחראי הנקיון הראשי בבית שמש או בירושלים, באלעד או בבני ברק. אנחנו משקיעים אנרגיה בזוטות, בהבלים, בשעה שאנו יכולים לבכות מרה את בכיו של אבינו אב הרחמן.

להקב"ה ית"ש, אבינו אב הרחמן, ישנו מקום נסתר, בו הוא בוכה על החורבן והריחוק שלנו ממנו, כמובא בהמשך הגמרא שם, על שפל המדרגה בהם נתונים בניו אהוביו ועל השפלת מלכות שמים. גם אם למיעוט ערכנו לא הצלחנו להתעורר מספיק על הריחוק הנורא ועל החסרון העצום בו אנו נמצאים, על ביזוי התורה ולומדיה בימים אלו בראש כל חוצות, על השפלת לומדי התורה ובני הישיבות ואברכי הכוללים, נושאי דף הגמרא בגאון, ועל כך שמשנאי השם נשאו ראש. גם אם אנו כל כך אטומים, שומה עלינו לבכות את בכי המסתרים של מי שמספק את כל צרכנו, כל חיינו, המעמידנו על מתכונת ושלימות אברינו ונתן בנו נפש יודעת ומשכלת. אבינו מלכנו יודע כל הנסתרות וכל תעלומות נגלו לפניו. כמה נורא, הנה עוד תשעה באב חלף עלינו, בתוככי הגלות המרה בין יהודים. הקב"ה יודע שעדיין לא הגיע הזמן לגאלנו, עוד לא הגיע הרגע המתאים, והוא בוכה במסתרים, עד שהרגע הנכסף בוא יבוא.

ואנו? אנו מצטרפים לבכייה ולכאב הגדול. כי האמת לאמיתה היא, שזה, ורק זה, מה שחשוב...

(פורסם ב'קוראים אלעד', ערב שבת נחמו התשפ"ג).

אהרן ברק. האם אתה אינטלקטואל?

אהרן ברק. האם אתה אינטלקטואל?

הרב שמואל ברוך גנוט

יום שני השבוע. יום שגרתי בישיבה לצעירים. הדיון: סוגיית 'שכוני גוואי'. בבא בתרא כט- ל. ראובן, בעל הקרקע הראשון ('מרא קמא'), טען לשמעון, שהחזיק בדירתו במשך 3 שנים, שהדירה שלו. טען לו שמעון ('המחזיק'): "ישבתי בדירה 3 שנים, מבלי שבאת אלי בטענות. לא מחית 3 שנים? הפסדת את טענת בעלותך. אחרי 3 שנות ישיבה בדירה, אינני חייב לשמור את מסמכי הרכישה על הדירה".

טען לו ראובן: "לא מחיתי?! הרי נכנסתי לדירה בכל יום ועברתי דרכה לדירה הפנימית שבבעלותי!".

על מי מוטלת חובת ההוכחה? האם ראובן, שאין ספק שהוא בעל הדירה הראשון, צריך להוכיח שעבר בכל יום בדירה בה התגורר שמעון, או שמעון הוא זה שצריך להוכיח שראובן לא עבר בדירתו בכלל?

והשיעור ממשיך. ראובן מגיע למחות על חזקת שמעון בדירתו ב3 השנים האחרונות. שמעון טוען: "ישבתי כאן 3 שנים. איפה היית עד עכשו?". טוען ראובן: "גרתי באוסטרליה 3 שנים. לא יכולתי להגיע ולבדוק את הנכס שלי". מביט בו שמעון וטוען: "לא דובים ולא יער. ראיתי אותך כאן בארץ בשנה- שנתיים האחרונות".

על מי מוטלת חובת ההוכחה? האם ראובן, שאין ספק שהוא בעל הדירה הראשון, צריך להוכיח שהיו לו אילוצים טכניים ולכן לא ערער על בעלות שמעון בדירה, או ששמעון הוא זה שצריך להוכיח שראובן היה באזור במהלך שהותו שלו, שמעון, בדירה?

ורגע, מדוע כניסתו של ראובן לדירה בה מתגורר שמעון, נחשבת בכלל לערעור על בעלות המתגורר בדירה?

בני תשחורת צעירים בישיבה קטנה, בגילאי 14-17, דנים בלהט הנושא. מגיד השיעור מסביר אפשרות אחת בביאור שתי הדעות שבסוגיה, והבחורים הצעירים מתווכחים, לא מסכימים, מקשים, מתפרצים, מעלים רעיונות אחרים. הר"מ מביא עמדה נוספת, ושוב- ויכוחים, קושיות ותירוצים. הר"מ מגיע מוכן לשיעור. הוא הכין אותו במשך זמן ממושך באישון ליל. אך הצעירים לא מוותרים, מחדדים, שואלים, לא מתביישים להתווכח, לדון ולנסות, כל הזמן, להגיע לחקר האמת.

כמובן, זאת תורתנו הקדושה והטהורה, אש דת למו. תורתנו הקדושה שעליה נאמר בזוהר הקדוש שהקב"ה הסתכל בה ולפיה ברא את עולמו. כל מילה בתורה היא שם משמותיו של הקב"ה. אך בנוסף לכל זאת, מדובר בסוגיות משפטיות ראשונות במעלה. סבוכות ועמוסי הגדרות.

רבבות ילדים, מכתה ג' בחיידר, בגילאי ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל-אברכים, ועד יציאתם מהעולם, עסוקים בסוגיות משפטיות עמוקות. הם דנים בכובד ראש בסוגיות של קנין ובעלות, מוחזקות קניינית, דיני נזיקין ותשלומים, ירושות, חיובי קנסות ונושאים בין שכנים, זכויות עובדים ודיני פועלים. כל ילד חרדי, מגיל תשע בערך, מתעסק כל הזמן בלימוד אינסטנסיבי של כל הנושאים שכל שופט בבית משפט, עסוק בו בפסיקותיו.

השיעורים בישיבה אינם סדרת הרצאות, בו הפרופסור מוסר חומר והתלמידים פולטים אותו על המחברת ואחר כך מוציאים אותו מתאי המוח במבחני התואר. השיעורים בכל ישיבה מבוססים על סיעור מוחות כללי. מוסר השיעור מציג את הנתונים, את מהלך הסוגיה וצדדיה, מעלה נידון ומציג את עמדת פרשני הגמרא, דעת הרשב"א מול דעת הרמב"ן, הסבר ה'קצות החושן' למול פרכותיו של ה'נתיבות המשפט', והתלמידים עצמם מנסים את כוחם, מקשים, פורכים, מתווכחים, מעלים סברות למדניות בעומקי הנושאים המשפטיים הסבוכים, עד ש'מיניה ומיניה מרווחא שמעתתא'.

כל ר"מ ומוסר שיעור משתוקק שהבחורים שיושבים לפניו, יתווכחו איתו, לא ירפו, ינסו לסתור את דבריו ויביעו עמדה הפוכה. ככל שהמאזינים מעורים יותר, חיים את הנושא ומתפלמסים עליו, ב'ריתחא דאורייתא', כך השיעור הוא טוב יותר. כל ישיבה וכולל אברכים הוא, בעצם, מקום בו מלבנים את כל הסוגיות המשפטיות לעומק ולרוחב, עם מטען אדיר של ידע כתוב, בתוספת העמקה וירידה להגדרות סבוכות ודקות.

&&&&

מחולל הדיקקטורה השיפוטית, השופט לשעבר אהרן ברק, נחשב לעילוי מבריק בתחומו. טובי המשפטנים בעולם מחשיבים את ידיעותיו, שכלו החריף ופסיקותיו, כאבן יסוד במשפט בינלאומי. הוא קיבל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מישיגן, מאוניברסיטת ייל, מאוניברסיטת אוקספורד, מאוניברסיטת בולוניה. מאוניברסיטת יורק בקנדה, אוניברסיטת טורונטו, מאוניברסיטת רומא טור ורגאטה, אוניברסיטת ברנדייס, מאוניברסיטת הארטפורד, מאוניברסיטת המדינה של ניו יורק באלבני והיברו יוניון קולג'. ברק הוא גם חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובאקדמיה האיטלקית למדעים.

לכאורה, אדם כה משכיל, בקי גדול בספרות משפטית, המשמש כנשיא בית המשפט העליון במדינה היהודית היחידה בעולם, צריך להיות בקי בחומרים של המשפט היהודי. ברק מדבר כל העת על האיזונים שבין ישראל היהודית לזו הדמוקרטית. הוא כמובן סבור שידה של הדמוקרטיה גוברת על החלק היהודי. דעתנו שלנו ידועה כמובן להיפך. אבל אין מצופה יותר ממשפטן כה רחב אופקים, לדעת לפחות את כל בבא קמא בבא מציעא ובבא בתרא בעל פה, כמובן חלקים נרחבים מ'חושן משפט', ובודאי לרכוש ידיעה מקיפה ב'קצות החושן', 'נתיבות המשפט' ו'שערי יושר'. מה יותר ברור מכך שמשפטן ישראלי בעל שם עולמי, ילמד לעומק את 'מערכת הקניינים' של רבי שמעון שקופ. הלא כן?!

ואז פרצה המערכה על כוחו של בית המשפט. ברק, כמחולל הדיקטטורה המשפטית, ניצב כאריה בשער, והחל בסדרת ראיונות, כולל כאלו הפונים למגזר החרדי. ברק, שתמיד ישב בהיכלי השן, מביט עלינו, האזרחים הנבערים, מלמעלה, קיפל את שולי גלימתו וירד אל העם.

בסיום של ראיון עיתונאי, התבקש ברק להניח תפילין. הוא הניח אותם, קרא 'שמע ישראל', ואז נתקע.

נשיא בית המשפט הישראלי לא יודע בעל פה את פרשה ראשונה של קריאת שמע.

המראיין אמר לו "ואהבת", וברק חזר: "ואהבת". האיש ממולו ממשיך: "את ה' אלוקיך"... וברק חוזר אחריו, כמו תוכי, על המילים שכל ילד וילדה בני שלש ידעו מקבלת התורה ועד היום. כל מי ששמע על הסיטואציה, פשוט הסמיק. התבייש בשביל כל תושבי ישראל היהודית, שזהו נשיא בית המשפט שלה.

ואז ממשיך ברק במסע ראיונותיו. הוא מצהיר שמערכת המשפט הישראלית חייבת להישען על ערכי היהדות והדמוקרטיה, ואז הוא נשאל: האם למדת 'משפט עברי'? והתשובה המפתיעה: "כמעט ולא". למדת גמרא? – "לא"....

מדוע לא מעניין אותו, לפחות כאדם סקרן וחושב, הצמא לידע, לדעת מה אומרים גדולי הדיינים בתבל, על אותם נושאים משפטיים שהוא עצמו עוסק בהם עשרות שנים?

הלומדים עסוקים בסוגיות משפטיות סבוכות בכל המישורים. טובי המוחות שבהם מסרו מאות שיעורים בפני טובי המוחות המבריקים והעילויים, עם שלל תובנות, הגדרות וחילוקים משפטיים בהירים. - אין לך אפילו סקרנות אינטלקטואלית בסיסית, לדעת מה סבורים גדולי ה"משפטנים" הלמדניים, באותם נושאים כלליים שאתה עסוק בהם, כמו למשל זכויות קנין, בעלויות, חזקה ורכוש, סכסוכים ממוניים ושליטה כלכלית?

התשובה היא: אכן כן. שופטי בית המשפט, ובראשם מחולל המהפכה המשפטית ברק, כלל לא מחשיבים אותנו. מבחינתם, חשיבתו של משפטן אנגלי שווה עיון, למרות שהוא כתב את דבריו ללא ביסוס ומיקוח, מבלי לעמוד מול מאות אריות הבקיאים היטב בחומר הנלמד ולהתפלמס איתם, ואילו מה חושב גדול "המשפטנים" בדורינו, מרן רבינו הגרא"מ שך זיע"א, למשל, לא שווה אפילו בדיקה אקראית. חיבור במשפט אנגלי של משפטן כל שהוא, מצוטט היטב בפסקי הדין של ברק, אבל מה סבר, באותה נקודה עצמה, ה'קצות החושן', שטובי העילויים של העם היהודי עסוקים בדבריו, החל משנת התקמ"ח (1787 למניינם)?-  זה לא שווה אפילו הצצה קלה!

המסקנה העולה לנו עצמנו מכל האמור, היא שלפחות נדע שאנו, בני עם הספר, שווים בעיני המשפטנים כקליפת השום. מבחינתם, אנחנו לא צד. אנחנו אויר מוחלט. מבחינת מבטם, אין כאן 'יהדות' ו'דמוקרטיה' בכלל. היהדות, עם כל האוצר הלימודי העצום והאין סופי שלה, לא נספר, לא נלמד, לא שווה אפילו יחס.

והם עצמם? מסכנים. אומללים. כי איך אפשר לחיות חיים שלמים מבלי להעמיק ולו בסוגיה אחת?!

"בָּרוּךְ הוּא אֱלוֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת".

(פורסם ביתד נאמן).

 

זכויות יוצרים ב"בינה מלאכותית"

זכויות יוצרים ב"בינה מלאכותית"

הרב שמואל ברוך גנוט

העולם כולו סוער וגועש סביב לתוכנה של "בינה מלאכותית". ה"בינה מלאכותית" עצמה, זאת שטובי החוקרים מכל העולם עמלים עליה כבר עשרות שנים, שואפת להחליף את המוח האנושי, פעולותיו ויכולותיו, במכונה רובוטית שתחליף אותו, שתחשוב כמותו, שתפעל ותעשה כמותו.

בינה מלאכותית היא שם מטאפורי למצב שבו מנסים לדמות את יכולות החשיבה האנושית באמצעים טכנולוגיים, למשל, באמצעות למידת מכונה. התחום הוא ענף של מדעי המחשב, העוסק ביכולת לתכנן מחשבים לפעול באופן המציג יכולות המשתוות להתנהגותה של הבינה האנושית. הגדרה רחבה יותר לתחום זה ניתנה על ידי המדען מרווין מינסקי: "לגרום למכונה להתנהג בדרך שהייתה נחשבת לאינטליגנטית, לו אדם התנהג כך".

חוקרי "הבינה המלאכותית" לא הצליחו עדיין להחליף את האדם במכונה, אך הם התקדמו משמעותית במגוון תחומים מרתקים. כך למשל פורסמה לאחרונה תוכנה, בה מכניסים בקשה לתוכנה לצייר ציור העוסק בנושא מסוים, בסגנון ציור מסוים. דוגמה: כותבים ל"בינה מלאכותית" לצייר ציור של יהודים רוקדים עם ספרי תורה, בסגנון ציורי הרנסאנס. התוכנה עוברת על מאות ואלפי הציורים והאיזכורים שיש לנושא בכל מרחבי המרשתת, ותוך מספר דקות מוציאה ציור ערוך לתלפיות, הפלא ופלא, של יהודים רוקדים עם ספרי תורה, בסגנון ציורי הרנסאנס. וכך בכל דבר וענין. ניתן להזמין ציור בכל נושא וכותרת אפשרית, בכל סגנון ציור או שרטוט, מכל הדורות והסגנונות, ותוכנת המחשב מציירת ציור, המורכב מאלפי פריטים שסרקה בחיפושה בכל רחבי המרשתת (האינטרנט), עד לתוצר הסופי.

המחשב, שאינו אדם בר דעת, יכול לשגות ולהוציא תוצר מגוחך ומשעשע. המחשב אינו יודע להבדיל בין בית כנסת לכנסיה ומסגד, להבדיל אא"ה, או להבדיל בין ביהכנ"ס אורתודוקסי לטמפל רפורמי, כך שלעיתים מזומנות הוצאה מגוחכת ולא רצינית. אך באופן כללי, בפרט אם מנחים את התוכנה ביתר פירוט ופרטים מדויקים וספציפיים, התוצאה מעוררת השתאות.

התוכנה גם יכולה לכתוב עבודות מחקר שלמות, על פי הנתונים שמבקשים ממנה. כך לדוגמה, ניתן לבקש מהתוכנה לכתוב עבודת B.A. בנושא "המתת חסד". התוכנה סורקת אלפי מאמרים וכתבי עת שדנו ועסקו בנושא ויוצרת עבודת B.A. מושלמת, לפי אורך העבודה והדרישות שנבקש ממנה. אפשר להכניס לתוכנה שאלה משפטית בנושא מסוים ולבקש לדעת מה יפסוק בית משפט ישראלי בשאלה זו. התוכנה סורקת את כל פסקי הדין הנמצאים במאגרי בתי המשפט שבמרשתת, מצליבה נתונים ומקרים ונותנת הערכה סבירה לפסק הדין העתידי במקרה שהצגנו בפניה.

באופן עקרוני, התוכנה יכולה לקבל גם שאלה הלכתית ולבקש "פסק הלכה" מרב מסוים. התוכנה תסרוק את כל הפסקים הממוחשבים של אותו רב, תצליב מידע ותציע את "פסק ההלכה" שלה, העולה מתשובותיו של אותו רב. כמובן שבנושאי הלכה, התוצאות יהיו לא רציניות בעליל, לא נכונות ובוודאי מגוחכות, כיון שתוכנת מחשב אינה מבינה באלפי הפרטים והקביעות ההלכתיות, ברוח ההלכה ובצורת הפסיקה. התוצאה של פסקי הלכה דרך "בינה מלאכותי" היתה גרועה בעליל, אך להבדיל, התוכנה יכולה לכתוב עבודות מחקר ועבודות של סטודנטים ברמה גבוהה ואיכותית. התוכנה גם יכולה לכתוב כתבות שלמות, לפי נתונים שנמסור לתוכנה, ועוד כהנה וכהנה.

לפי קביעות משפטיות, אין בעיה של "זכויות יוצרים" בתוצאת יצירה של ציור או עבודה מחקרית, משום שה"בינה המלאכותית" יוצרת את הציור מתוככי אלפי ציורים שונים, שצוירו על ידי אלפי ציירים לדורותיהם. אי אפשר להצביע ממי נוצר הציור או עבודת המחקר, הכתבה או סיפור, כיון שהיצירה נוצרה מכל כך הרבה ציירים, סופרים או חוקרים. היצירה בעצם "נגעה" בכל אחד שעסק אי פעם בנושא ולקחה ממנו משהו קטנטן, אחוז מזערי. כך קובץ על יד והכל נאסף יחדיו, מן הגורן ומן היקב, עד לתוצאה המושלמת, זאת שהגיעה מאלפי פריטים ויצירות, לא נודע כי באו אל קרבנה וממנה יצא העגל הזה, יצירה חדשה בעליל.

בשאלת זכויות היוצרים ולפי דין תורתנו הקדושה השתברו קולמוסים רבים, אף אני עני כתבתי על הנושא בקונטרסי "ספר יצירה", בספרי "שלהי דקייטא" (סימן צא), ובספרי "ויאמר שמואל" (סימן סג) ובעוד מקומות. לפי הדעות הסוברות שאין מושג עצמי של "זכויות יוצרים" וכל הנושא לאיסור הוא משום "תקות השוק" (כדעת מו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל) או "דינא דמלכותא דינא" (כדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל), הנה אם החוק הבינלאומי עצמו מתיר להשתמש ביצירה שנוצרה מאלפי יצירת ויוצרים, אין מקום לאסור יצירה שכזאת.

ה"שואל ומשיב", הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, מגדולי הפוסקים, כותב בנושא זכויות יוצרים כך (ח"א סימן מד): "ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים על פני תבל - פשיטא שיש לו בזה זכות לעולם; ואם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה, אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו. ומעשים בכל יום שהמדפיס חיבור יש לו ולבא כוחו זכות... ובשלו רשאי אדם לגזור שלא ידפיסו עולמית בלא רשותו או רשות בא כוחו וכו', והרי נודע שהרב אברהם מהרבושוב שהמציא המצאה ובגלל זה קיבל כל ימיו שכר מהשלטון בוארשה, ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם".

אם לפי הגדרת חכמתם שלהם, אין ביצירה שנוצרה מה"בינה מלאכותית" חסרון ובעיה של גניבת זכויות יוצרים, כך גם על פי התורה אין לחייב על כך (בפרט כשישנן שיטות רבות הסוברות שאין בפגיעה בזכויות יוצרים משום איסור גזל או מזיק, כפי שנתבאר בספרינו הנ"ל ואכמ"ל).

גם להגדרת הגר"ש וואזנר זצ"ל, שעלינו להיזהר מפגיעה בזכויות היוצרים משום "ועשית הישר והטוב", כפי שהובא בשמו בספר 'משנת זכויות היוצר', יש מקום לומר שמכיון ויצירת "בינה מלאכותית" מורכבת ממאות או אלפי יצירות ויוצרים, וקשה להצביע בבירור את מי מהם הזקנו או גזלנו, כי הרי היצירה מורכבת מאין ספור יוצרים, לכן יש להתיר שימוש ביצירה שכזו.

לפי הסוברים של נושא זכויות יוצרים שייך רק לנושא של 'השגת גבול' ותחרות, נראה גם כן שלפחות לעת עתה, אין בשימוש המורכב מאין-ספור יצירות מורכבות ומשלל יוצרים, משום השגת גבול.

הנושא מתחיל במקרה שנבקש מתוכנת הבינה המלאכותית ליצור לנו ציור על פי ציוריו של צייר מסוים. כך למשל נוכל לבקש מהתוכנה לצייר בעבורנו קריקטורה בסגנונו הבלעדי של הצייר יוני גרינשטיין, על "הרפורמה במערכת המשפט הישראלית", או קריקטורה של מוטי הלר על "מס השתייה הממותקת". התוכנה תסרוק את כל הקריקטורות שלהם ותוציא מתחת ידה מוצר מוגמר, הדומה שתי טיפות מים לקריקטורות של אותם קריקטוריסטים. אם נבקש מהתוכנה לצייר ציור בסגנון פיקאסו או ואן-גוך, למשל, בנושא של "פרחים באגרטל"- תוציא התוכנה מתחת ידה ציור דומה להפליא לציוריהם של אותם ציירים.

נמצא שהתוכנה מצליחה לשעתק את האמן בעצמו, את צורת קולמוסו, את אופי הציור והסגנון המיוחד שלו ורק שלו, לפרטי פרטים. ה"בינה המלאכותית" בעצם מצליחה להעתיק במדויק את כל מה שהוא, לקחת את כל האומנות והייחודיות המיוחדת שלו- ולהעתיקה. האם יש בכך גניבת "זכויות יוצרים", גניבת והעתקת ה"יוצר עצמו" כולו? האם בשימוש מסחרי כזה ביצירות החדשות שנוצרו מכח מאפיניו וסגנונו של יוצר יחיד, מהווה 'השגת גבול'?

הטור והשולחן ערוך (חו"מ סי' ריב) כותבים: "אין אדם מקנה לאחר בין במכר בין במתנה אלא דבר שיש בו ממש, אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפש בו. כיצד, אין אדם מקנה לחבירו ריח התפוח ולא טעם הדבש ולא עין הבדולח".

האם היצירה שלי, ה'אני' העצמי שלי, שבא לידי ביטוי ביצירותי, נחשב למשהו ממשי שאסור ליטול אותו, או שה'אני' שלי, אותו כולם מכירים בסגנוני, באופיי וביצירותי הבלעדתיות, נחשב רק כ"דבר שאין בו ממש", כמו "ריח התפוח, טעם הדבש ועין הבדולח"?

&&&

הנובי"ת (חו"מ סי' כ"ד) נשאל במחבר ספר שחיבר פירוש על סדרי נזיקין וקדשים ואותיות לוחות הדפוס היו שייכים למדפיס, והמח"ס שילם למסדרי- אותיות שיסדרו בעבורו את שני ה"סדרים", יחד עם פירושי הראשונים, בתוספת פירושו שלו. ודרך המדפיסים לסתור לאחר ההדפסה את האותיות ולסדרם שוב מחדש, כרצון מחה"ס הבאים לבית הדפוס. ואולם מדפיס זה השאיר אצלו את סידור האותיות הנ"ל, כיון שהיו לו סידורי אותיות רבים ולא הוצרך לפרקם, וכעת רוצה הוא להדפיס ש"ס חדש, עם הסידור - אותיות של סדרי הנזיקין - קדשים שסודר עבור המח"ס הנ"ל. וטוען המח"ס שכיוון ששילם למסדרים על הסידור הזה, על המדפיס לשלם לו את דמי הנאתו, שנהנה מכך שלא יצטרך לסדר שוב את האותיות לסדרי נזיקין. קדשים, ואילו המדפיס טוען שאינו צריך לשלם לו, כיוון שהאותיות שייכות לו וזכותו להשתמש בהם כרצונו, מבלי שהמח"ס יוכל לתבעו לקלקל את הסידור. ואחר שהנוב"י שקיל וטרי בזה, כ' להלכה שמכיון שהדר בחצר חברו, חייב לשלם לו מה שנהנה אם חסרו בדבר מועט, אזי ה"ה בנדו"ד, כיון שהמח"ס נחסר בכך שאנשים יקנו את הש"ס החדש ולא את הש"ס שלו, מפני שאנשים שרצו ש"ס עם פי' הראשונים, היו מוכנים לשלם מעט יותר כדי לרכוש את הש"ס עם פי' הראשונים ופירושו הנלווה של המח"ס. [אך בשו"ת ישועות מלכו (חו"מ סי' כב) ובספרים נוספים (ראו בהגהות הרב"פ על הנוב"י) נחלקו על דברי הנודע ביהודה וסברו שאין לחייב אדם לשלם דמי הנאה כאשר לא נהנה ישירות מממונו של חבירו; וכיון שלאחר שהשלים המדפיס את מלאכת סידור האותיות, שייכות האותיות לו בלבד, א"כ נהנה מרכושו שלו, ומה בכך שנהנה על ידי מעשי חבירו? יעוי"ש].

וחכמי זמנינו (והראשון שבהם הוא הגרז"נ גולדברג זצ"ל, והחרו החזיקו אחריו בכל הספרים שדנו בדין "זכויות יוצרים") דימו את ד' הנוב"י לנידו"ד, בכך שקונה היצירה רכש את "האותיות" והיוצר הוא בעל סידור האותיות", וטענו דא"כ על הקונה לשלם ליוצר את הנאתו מ"סדור האותיות" - היינו הנאתו שנהנה מהעתקת היצירה, שסודרה כך באופן שניתן להאזין לה ולהעתיקה שוב ושוב. והם הבינו כנראה שאין ממשות ממונית ל"סידור אותיות" ללא "האותיות" עצמם. וממילא סברו שאף א"נ שאין בזכות ההעתקה זכות ממונית ובעלות ליוצר, מ"מ על הנהנה מהיצירה לשלם ליוצר על דמי הנאתו. ויש לדון טובא בדבריהם, שודאי "סידור אותיות" נחשב לדבר ממוני, וכל היצירה בעולם כמו בית וסרפר, מטבח וארון, מורכבים מחומרי היצירה בשילוב סידורה ותיקונה על מתכונתה, וגם על סידור האותיות שילמו המדפיסים ממון ולא הדפיסו את הספר בלי סידור האותיות, רק משום שהיה להם את האותיות, וזה פשוט. וע"ז סבר הנוב"י שעל הנהנה מסידור האותיות לשלם על הנאתו. אך ביצירה כמו קלטת ודיסק, ספר או דף וכדו', מכר היוצר את היצירה ללקוח, את ה"אותיות" עצמם וגם את סידורם, הפקתם ואופן שימושם. שהרי בלא סידורם-לא היה הקונה יכול להאזין ליצירה, או לקרוא אותה. וממילא אם נאמר שיוצר שמכר את כל היצירה, אינו יכול לשייר אצלו את זכות אי-העתקתה, לאחר שמכרה כדי שישתמשו בה בדרכים המקובלות והרגילות (וכפי שהארכנו בזה בס' ויאמר שמואל סי' ס"ג), א"כ אחר שמכר לקונה גם את זכות השימוש ב"סידור האותיות" - היינו השימוש ביצירה במתכונתה הנוכחית אזי אי"ז דומה כלל לנידון הנוב"י, בו רק האותיות עצמם היו שייכות למדפיס והסידור נרכש ע"י המח"ס, וממילא א"ז שזכות העתקת היצירה אינה יכולה להישאר ברשות בעל היצירה אחר שמכר אותה.

ואולם גם א"נ שצדקו דבריהם בדימוי דברי הנוב"י להעתקת יצירות, הנה בנידון שלפנינו, המעתיק אינו מעתיק כלל את היצירה עצמה, אלא שואב את 'רוח היצירה' מהיוצר ויוצר יצירה חדשה לפי רוח ואופי יצירות היוצר הראשוני. האם ישנה בעלת על 'מציאות הרעיון'?

לכאורה, דומה הוא הדבר לתלמיד שינק היטב מתורת רבו ועמד על דעתו, וכעת מחדש הוא חדושי תורה בדיוק בסגנון רבו. האם יוכל הרב לתבוע את תלמידו על שחידושיו אלו- שלו הם (לפי הפוסקים הסוברים שיש בעלות על דברי תורה)?!

מצינו בשו"ת צפנת פענח (סי' רמט) שחכמה היא כדבר חפץ שיש לו עצמיות ואפשר לדרוש שכר על חכמתו כמה שירצה החכם, עפ"ד הרמב"ן ביבמות (קו, א. ועי' שו"ע יו"ד שלו, ג. ואולם התם איירי בחכמת רפואה כללית ולא בחכמה שנוצרה ע"י רופא פלוני. ובע"ז כח, ב: "רבי יוחנן חש בצפדינא, אזל לגבה דההיא מטרוניתא, עבדה חמשא ומעלי שבתא, א"ל: למחר מאי? אמרה ליה: לא צריכת, אי צריכנא מאי? אמרה: אשתבע לי דלא מגלית, אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא, גלייה ליה, למחר נפק דרשה בפירקא" וחזי' לכאו' שר"י לא חשש לבעלות המטרוניתא על חכמת הרפואה, ואכ"מ).

אך  האם אדם שהתבונן היטב היטב במאפייני ציוריו של צייר פלוני והצליח להבין את סגנונו וקוי ציוריו, וצייר כמותו ציורים אחרים, ייחשב כמעתיק ממנו?

&&&

מאחר שלדידי אין הדברים ברורים וחדים כל צרכם, אציג בזאת שתי גישות הפוכות ומרתקות, האחד של גיסי הרה"ג רבי יצחק צבי שוגרמן שליט"א, והשני של אחי הרה"ג רבי אברהם ישעיהו גנוט שליט"א, וכדלהלן:

גיסי שליט"א כתב לי כך:

כאשר מדובר באדם המגיע לסדרת טיפולים עם בנו אצל מומחה, הפועל בשיטה מיוחדת. הוא צופה במומחה תוך כדי עבודתו ולומד ממנו את שיטת הטיפול. בהמשך הוא גם פותח קליניקה, יתכן שאין עליו זכות תביעה. כי זכותו לצפות. הוא לא לקח כלום. הוא קלט את השיטה  בראשו ובמחשבתו ויישם זאת בפועל, בדומה לדוגמה שהבאת מתלמיד שינק מרבו.

אך ל"בינה המלאכותית" אין את היכולת הזו. היא לא יכלה לתפוס ברוחה ומחשבתה  את הפואנטה של הדבר ואת יסודותיו. התוכנה רק יודעת לפרק לפרטים קטנים ולגרמי גורמים את כל המידע, ולשוב ולצרפו לפי הדבר שהיא צריכה. אם זה אכן כך, נמצא שהיא משתמשת ממש ביצירת היוצר עצמה. היא למשל לוקחת ציור של פיאקסו ומוציאה ממנו את הקוים והאלמנטים הרלוונטיים לציור שהיא מחפשת, מחברת אותם עם אלמנטים אחרים שנמצאים בציורים אחרים שלו, וכך נוצר הציור. ואם כן הרי זה אסור, כי היא השתמשה ב'חפצא' עצמו של היצירה, וכאילו העתיקה יצירות רבות של היוצר והפכה אותם ליצירה אחת.

לעומתו, טען אחי שליט"א כך:

קניין של אדם מוכרח להיות חיצוני לו, כי אם לא כן אין זה קנינו, אלא זה 'הוא עצמו'.

לאדם אין בעלות על האדם שבו אלא רק על הדברים שהשיג עם ה'אדם' הזה. יצירותיו הפיזיות, ממונו, רכושו וכו'.

א"כ גם אם נאמר שלצייר או אמן מסוים, פיאקסו למשל, היה מאפיין יחודי לו והוא יחודי רק לו (כאשר גם על כך ניתן להתווכח, כיון שהלא גם את המאפיין היחודי שלו הוא העתיק מהעולם, מרוח תקופתו ומסגנונות והשראה שקיבל וינק מאחרים, ובכך עיצב מאפיין משל עצמו, ואין בזווית המיוחדת שלו אלא רק מה שליקט ואסף את גישות העולם) - אין זה שלו. כיון שהמאפיין והקו שעיצב הוא 'הוא עצמו', ו'הוא עצמו' אינו קניינו. לכן אם נצליח להעתיק את ה'אני' שלו, לא פגעתי בבעלותו.

 

 

 

שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו: ובלי לעמוד מנגד

שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו: ובלי לעמוד מנגד

 

בשבוע שעבר התפרסמה הצעת חוק חדשה במיוחד, אבל ותיקה במיוחד: החוק לשמירה על קדושת הכותל. 

וכך פורסם באחד מאתרי החדשות: "הצעת חוק שהונחה לאחרונה... קובעת כי מי שיגיע לכותל בלבוש לא צנוע או יתפלל בתפילה מעורבת, עלול להיכנס למאסר של חיצי שנה או שישלם 10,000 שקל קנס".

כצפוי, החלו מיד גורמים אלו ואחרים להביע את דעתם. רבים הביעו תחושות של שמחה והקלה, אך היו גם כמה גורמים שהביעו חשש מה: האם זה חכם להעלות עכשיו חוק שכזה? האם עכשיו הזמן לדבר על חוקים דתיים? האם אין אנו מרחיקים חצי עם באופן זה? ואיך ננמיך את להבות השנאה?

ואז חשבתי לעצמי, עלינו ועל כולנו: אנחנו, אנשים ונשים כה רבים, השייכים למגזר החרדי אך מעורבים גם בנעשה בציבור הרחב. אנו עובדים, לומדים, ויש לנו מה לפעול, ויש לנו מה לומר לומר, ויש לנו מה לשמוע, ויש לנו דעה [כמעט] על כל עניין. ולפעמים, כשאנחנו מגיעים לאיזשהו הישג, לאיזושהי נקודת ציון דרך משמעותית במקום העבודה או הלימודים שלנו, אנו טופחים לעצמנו בשכם ואומרים: וואו, איזה קידוש ה', הנה, קיבלנו עוד פרס, טיפסנו עוד מדרגה, עוד אמן חרדי, עוד רואת חשבון, עוד דירקטוריון. הנה, גם החרדים יכולים להשתלב, קידוש ה', אשרינו!

ולא, אין בכוונתי להוציא לאף אחד או אחת רוח ממפרשי הלימודים, העבודה והקריירה, אלא רק להזכיר לעצמנו: מה הוא באמת קידוש ה'.

כמובן שזה נחמד לטפס ולקבל עוד דירוג, עוד דרגה, עוד תעודה, אבל מה הוא קידוש ה' באמת, זאת אנו יודעים מהמסורת המקודשת שלנו, זאת אנו יודעים מלשון התפילה: "נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, ככתוב על יד נביאך, וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש, ה'.... מלא כל הארץ כבודו". קידוש ה' הוא קידוש ה', כפשוטו, כמשמעו, קיום מצוות ה', קיום רצון ה', לעשות נחת רוח לפניו: "נחת-רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"  (רש"י שמות כט יח).

וכמובן, המעשים שלנו צריכים להיות נקיים, מיושבים, ברים, בלי רבב על בגדינו, בלי בעיות מוסריות, וכפי שאומרים חז"ל: "ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות,  מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו) באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יומא פו.)"

ולכן, מטרת המעשים היפים והמתוקנים, היא: שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו, כדי לקרב אנשים לתורה ולמצוות, ולעשות ריח ניחוח לפני ה' יתברך, שברא אותנו את כולנו, ובחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, ונתן לנו את התפקידים שלנו, איש איש ותפקידיו, לקדש את שמו בעולם.

וכאן, יש איזושהי נקודה שעלולה לבלבל רבים: הנקודה הזו, של שמירת קודי לבוש, קודי התנהגות, קודי קדושה, קודי מסורת, במקומות הקדושים לנו, ולכלל ישראל, וגם לכל העולם כולו, ונתמקד כרגע בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו.

וחשוב כל כך שנראה באור ברור מה באמת קורה, בגלל הרבה דיס-אינפורמציה מכוונת שמוזרמת דווקא על הנושא הזה. 

כי קידוש ה', הוא קודם כל קידוש ה', הוא קודם כל קידוש המקומות שבהם שורה שכינה, הוא קודם כל שמירה על כללי הקדושה במקומות שהקב"ה זיכה אותנו להיות בהם, לחוש אותם, להתחבר אליהם, להרגיש את נעם הקדושה, ולהתפלל ליותר: להתפלל לבית שלישי, שיבנה במהרה בימינו אמן.

והמקום הקדוש הזה, כל כך הרבה שנים שחיכינו לו, וגם אחרי שחזרנו לארצנו, מנותקים היינו מהמקום, יכולנו לארוג עליו, יכולנו להתגעגע, אך לא יכולנו להיכנס, עד שזיכה אותנו ה' יתברך, ובנסים גדולים קיבלנו בחזרה את המקום הקדוש הזה. והרב יהודה מאיר גץ זצ"ל, אביו השכול של הצנחן אבנר גץ הי"ד, שנפל על שחרור המקום הקדוש הזה, הוא שמונה להיות רב הכותל אחרי שחזרנו אליו, והוא שקבע את כללי הקדושה שישמרו במקום, על מנת לשמור על קדושתו, על מנת שנוכל להנות מקרבת אלקים, ולקדש שם שמים, במקום אותו ה' בחר, ובלי היזק של כל מיני מפריעים.

ואז צצו המפריעים.

לא, המפריעים הם חלילה לא אנחנו, הקרובים או הרחוקים. המפריעים הם קבוצה מאוד מאוד קטנה, כמעט אפסית אך פוגעת, קבוצה מאוד מאוד מסויימת, מאוד מאוד עקבית, ומדויקת. קבוצה שמגיעה לכותל כל ראש חודש, ויוצרת הרבה מהומה, והרבה הרבה כאב..

ולא, הם לא חצי מהעם, וגם לא רבע מהעם, וגם לא עשירית. הם קומץ. קומץ קטן, קומץ אפסי אפילו. קומץ שמצהיר בסרטון פומבי שהוא פרסם, בזו הלשון: "את מי מעניין הכותל? ... אי יישום מתווה הכותל מרחיק מכולנו גם את התחבורה הציבורית בשבת וגם את הנישואין האזרחיים. המאבק על הכותל הוא מאבק סימבולי... אבל המתנגדים למתווה שוב מתחילים להשתולל. גם הם מבינים שברגע שהמונופול החרדי על הכותל ישבר, סוף סוף אפשר יהיה לקדם נישואים אזרחיים, ותחבורה ציבורית בשבת..."

כלומר באופן מוצהר: כל מטרת המאבק שלהם בכותל, הוא כדי להביא חלילה לעוד חילולי שבת, לעוד התבוללות, לעוד פגיעה בעם ישראל כולו. לעוד חורבן חלילה.

וכאן מגיע החוק החדש, שהוא למען האמת לא חוק חדש בכלל: החוק כבר הוצע בעבר שוב ושוב, ובמקור הוא הוגש ע"י שר הדתות הרב דוד אזולאי ע"ה, צאצא של החיד"א הקדוש, ושליחו של הראשון לציון מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א, במטרה להגן על קדושת הכותל, כדי לשמור עליו מפני אותו קומץ של גורמים מפריעים, כדי לאפשר לנו, לכולנו: העם היהודי, לשבטיו, לגווניו, לבוא לכותל רק כדי להתחזק, לבוא לכותל רק כדי לעבור תהליך של שיקום בלי הפרעה של כל מיני מפריעים, לבוא להתאחד, לחזות את הקדושה, ולהתחזק, כולנו יחד, כל עם ישראל. 

ואגב, גם בחוק הקיים, תקנות השמירה על מקומות הקדושים ליהודים, תשמ"א - 1981, קיימת ברירת קנס או מאסר חצי שנה, למי שמגיע לכותל בתלבושת שאינה הולמת! אך לצערנו, החוק אינו נאכף על אותה קבוצה קטנה, והניסוח החדש אמור לחדד כמה נקודות שם, על מנת לאפשר לעצור בס"ד את מעשיה הפוגעניים של אותה קבוצה קטנה, שמנסה לפגוע ולהרוס את קדושת הכותל, ביודעין ובמוצהר.

וכאן חשוב לחדד ולציין: דווקא למען אחדות עם ישראל, בארץ ובתפוצות, דווקא למען האחים והאחיות שלנו, הקרובים והרחוקים, אלו הלומדים במוסדות החרדים, ואלו הלומדים במוסדות הכלליים, אלו המתפללים בשטיבלאך, ואלו השוהים ברשתות, ודווקא כדי לקרב חצי עם, עלינו לשמור על הבית המשותף של כולנו. ודווקא כדי להנמיך את להבות השנאה: שומה עלינו לכבות את מוקדיה. ודווקא למען כולנו, למען כלל ישראל, מוכרחים  כולנו להתאחד: להשמיע קול אחד, איתן, עקבי וברור, לבוא ולחזק ולתת כח ועוצמות לשלוחי דרבנן העוסקים בעניין, כדי לפעול ולחזק את קדושת הבית שלנו, הבית המשותף של כולנו: 

כדי שכולנו יחד נקפיד על כללי הקדושה של הבית הקדוש שלנו, כללים שמטרתם אחת ויחידה: להגן על הבית שלנו, לאפשר את קידוש ה' במקום השראת שכינה, ולעשות את רצון ה' בתוך היכלו: ואם לצורך כך נקפיד בבואנו אל הכותל על קוד התנהגות, קוד קדושה, קוד יראת שמים ורוממות, והיה זה שכרנו: למען כלל ישראל, למען עתיד העם היהודי כולו והעולם כולו, וכדי לקרב אותנו למטרה המשותפת של כולנו: הציפיה לגאולה השלמה: מלכות שמים, ומלכות בית דוד, ובנין בית המקדש,  במהרה בימינו אמן: "ושלושתם אנחנו מבקשים".

מכל מלמדי השכלתי. אפילו מהתקשורת

מכל מלמדי השכלתי. אפילו מהתקשורת

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

"אתה לא מתבייש, מוישי? באיזה רשות אכלת היום סנדויץ' בהפסקת עשר??", שאל המלמד את התלמיד בקול חמר סבר ובמבט מזרה אימה.

התלמיד נבהל. "ל..לא אכלתי", הוא ענה מיד, "מי אמר שאכלתי?"....

ולמה שלא יאכל? אדרבה, שיאכל לבריאות. הרי בדיוק לשם כך נועדה הפסקת עשר. לאכול סנדויץ' טעים ומזין, שאמו טרחה להכין לו בשעת בוקר מוקדמת חפוזה. אם כך, מדוע התלמיד מיהר, כמעט אינסטנקטיבית, לנסות להכחיש שהוא אכל? כי השאלה הוצגה בפניו בצורה שהוא הרגיש שהוא עשה משהו לא בסדר. אוי, הוא אכל סנדויץ'...

מאז עליית הימין והחרדים לשלטון, כרצון רוב הבוחרים ובוודאי כרצון רוב גדול של יהודי ארץ ישראל, שואלים 'מחנכי התקשורת' שאלות כאלו, בקולות חמורי סבר ובטון מאיים.

"כאשר יחוקקו את "פסקת ההתגברות", מאיים משפטן בכיר, השייך כמובן לחלקו השמאלי הזעום של ישראל, "תשלוט הכנסת על בית המשפט. הכנסת יכולה לחוקק כל חוק שיעלה על דעתה, וידיו של בית המשפט יהיו כבולות!!!".

שמעתם על האסון הנורא? הכנסת היא זאת שתקבע ולא בית המשפט!! שומו שמים!!!

אך כל מי שמסלק את תחושת הפחד והאיום הנורא, העולה מתוך הכרזת המשפטנים, מבין שאכן כן, כך בדיוק נהוג בכל מדינה מתוקנת. הריבון הוא העם, שבחר את חברי הכנסת. הם נבחרו כדי לחוקק חוקים כרצון רוב הבוחרים. ביהמ"ש אינו מייצג את רוב העם. הוא מייצג קבוצה קטנה באוכלוסיה, וחבריה נבחרו על ידי עצמם, בוודאי לא על ידי תושבי ישראל. אין שום סיבה שבית משפט יכריע בסוגיות ע"פ השקפת עולמם, השקפה המנוגדת לרצון רוב התושבים במדינה. אך מדוע נראה שיש כאן כאילו 'טענה'? כי השואלים והעונים מדברים, בינם לבין עצמם, בטון מאיים ומפחיד, בדיוק כמו בשאלת הסנדויץ' בהפסקת עשר.

"כיצד יתכן שסמוטריץ' יהיה שר אוצר?? הוא הרי היה בצבא רק שנה וחצי!!". כיצד לא שאלתם את השאלה הזאת בדיוק, כשראה"מ הוא יאיר לפיד, ששהה בצבא ככתב עיתון, ושר הבטחון ליברמן שהה בצבא בשירות מקוצר של שנה אחת בלבד?

&&&&

אנחנו כלל לא מתעסקים כאן בפוליטיקה. ההסתה הפרועה של התקשורת השמאלנית, וההצלחה הגדולה שלה, במשך שנים רבות, לפרש את המציאות בעקמומיות שיטתית ולהשפיע על המון העם, היא רק משל נמרץ. היא מוכיחה כמה גדול הוא כח השכנוע, הפרסום וההסברה, כדי לעוות מציאות ולשנות סדרי עולם מתוקנים ונאותים. במקום להתמודד עם האמת- מעדיפים בתקשורת הישראלית להמציא 'אמת' חדשה ופרטית משלהם. והם מצליחים.

ואם כך מצליחים מובילי השקר, הרי מידה טובה מרובה, ובוודאי שאם נשקיע יותר בהסברה ופרסום, נטפטף את האמת שלנו שוב ושוב ושוב, נוכל להחדיר אותה הרבה יותר.

והאמת האמיתית היא, אמת שעלינו לומר בקול גדול וצלול, ללא היסוס, הוא שילד יהודי שקורא קריאת שמע, כל יהודי שאומר, אפילו פעם אחת ביום, אפילו פעם אחת בחיים, 'אמן יהא שמיה רבא', שווה אלף מונים יותר מכל אדם אחר בעולם. בפרט אם האחרים כפויי טובה למי שברא אותם ומחללים את שבתותיו או עוברים על רצונו יתברך.

האמת האמיתית, שצריכה להיאמר ולחלחל בכל מקום, היא שבן ישיבה שלומד תורה, למרות שעולם שלם מסביבו טרוד בתאוות, במאווים אישים ובמרדף אחרי כסף והנאות רגעיות- הוא האדם הנעלה מכל הבריות שבתבל.

שאברך כולל, שמוסר את כל חייו ופרנסתו לעסק התורה, הוא ורעייתו העומדת לצידו- הם נזר הבריאה, היהלום שבכתר. מגיע לו הכל. וכל המוסיף הרי זה משובח. ותלמיד חכם? 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'. תלמיד חכם הוא האדם החשוב והנעלה ביותר מכולם.

ויש עוד הרבה נושאים חשובים שצריך לפרסם אותם בראש כל חוצות, להסביר ולדברר אותם בכל הכח.

שלשום החל המחזור ה11 של לימוד דף ליום מהתלמוד הירושלמי. לימוד שהתחיל השבוע, בכ' חשון התשפ"ג, ומסתיים באדר א' תשפ"ז בסך הכל. מה טוב היה ליטול את עצמנו לפרסם בשער בת רבים את האמת, שלימוד הירושלמי אינו לימוד מסובך יותר מלימוד הבבלי, ושמי שלמד היטב ש"ס בבלי- כדאי לו מאד למלאות את כרסו גם בירושלמי. אין ספק שהבסיס לקיומו של כל יהודי הוא ידיעת כל התלמוד בבלי, אך מי שזכה לכך, יכול להתעלות ולדעת גם את ה'ירושלמי', במסלול לימוד קצר הרבה יותר מלימוד דף ליום מהתלמוד בבלי. נכון, צריך להתרגל לארמית בניב מעט שונה, אך מי שזוכה- זכה באוצר בלום!!

לפרסם ולחזור ולפרסם בראש כל חוצות, שוב ושוב, שיהודי לא יכול לחיות כיהודי בלי לדעת 'משנה ברורה', יחד עם סימנים רבים ב'יורה דעה'. לתת תחושה חזקה לכל נער החרד לדבר ה', שלהיות תלמיד חכם זה לא בונוס או פריבילגיה- אלא זהו רביעית הדם שלנו.

להעלות על ראש סדר היום, הלוך וחזור, את האמת הפשוטה, שגם אם נאלצת לצאת לעבוד לפרנסתך- אין לך פטור מחיוב ומצוות תלמוד תורה, ועליך לנצל כל דקה פנויה ביומך, כדי ללמוד תורה ברצינות, בעיון ובבקיאות.

לשרש, אחת ולתמיד, את התחושה הלא נכונה, שכאילו 'בעל הבית' יכול להתבטל בכל שעות הפנאי שלו, אם הוא הולך ללמוד שעה אחת ביום. (וכן, כדאי להסביר, לראיין, להקשיב ולפרסם, על אלפי 'בעלי בתים' בארה"ב, שלמרות עיסוקיהם בביזנס', לומדים שעות רבות בכל יום, חלקם ממש בעומק העיון, מחדשים, כותבים, ואפילו מוציאים ספרים רבים בעיון ובהלכה). ואדרבה- כך אמר מו"ר בעל 'משאת המלך' הגרש"מ דיסקין זצוק"ל, מי שנמצא בשווקי הפרנסה ויוצא לרחובה של עיר, נפגש יותר עם אנשים שמחוץ לבית המדרש- חייב להישמר הרבה יותר מהיצר הרע, והרי לימוד התורה הקדושה הוא התרופה הטובה ביותר לשמירה מהיצר הרע. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו" (קדושין ל, ב).

לפרסם שוב ושוב ושוב, באותיות של קידוש לבנה, להעלות על סדר היום, השכם והערב, שניתן לחיות חיים נפלאים של תורה ויראה גם בערי הפריפריה, כדי להקל על הנטל הנורא מההורים.

הגיע גם הזמן להסביר שחתונה נמשכת בסך הכל חמש עד שש שעות, ולחמש- שש שעות אין צורך להוציא כל כך הרבה כסף, בשביל שלל דברים חולפים ולא נחוצים. ואלו רק מספר נושאים חשובים. ישנם רבים נוספים שכולנו יודעים אותם, אך משום מה הם אינם עולים מספיק לראש סדר היום.

כשתקשורת השמאל יוצרת את 'האמת' המעוותת שלה, לא מדובר באוסף סתמי של שאלות, ראיונות והעלאת נושאים, כאילו סתם כך  במקרה. השמאל פועל באופן מחושב ומדוקדק לקדם אג'נדה. וכן, מכל מלמדי השכלתי, אפילו מתקשורת השמאל. גם לנו יש שלל אג'נדות. רק שהאג'נדות שלנו, להבדיל מהם, הם אמיתיות ונכונות, ראויות באמת להעלות לראש סדרי העדיפויות. הבה ונקדם אותם. בכל העוצמה.