אקטואליה

שמירת שבת העולמי

בס"ד

שמירת שבת העולמי
לקבלת משיח לעולמי

כל עם ישראל מתאחדים
בארץ ובעולם
לשמור את השבת כהלכה
ונזכה לקבל פני דוד מלכא משיחא
אמן כן יהי רצון

נא להפיץ חוברת חינם
ע"י הורדת החוברת
שבת קודש נפשי חולת אהבתך: http://www.shabes.net/shabat-files/alonim/shabat-kodesh-nafshi.pdf
חידון השבת: http://shabes.net/shabat-files/alonim/chidonShabat.pdf

בחסדי ה' יתברך: שיפור גדול במצבה של התינוקת

מקור: מייל שכתבה דודתה והועבר בקבוצות לתפילות.

שלום לכולם
אני לא מאמינה שאני זוכה לכתוב את המייל הזה.
לזכות לראות מה תפילות עושות עין בעין, זה לא דבר שזוכים לו כל יום.
וזכינו כולנו לראות זאת, יש אצל רותי שינוי עצום עצום עצום!!
בזכות התפילות, הקבלות והמעשים טובים, קיצרתם לה את הדרך באלפי קמ"ש:
היא היתה צריכה אין ספור טיפולים מסוגים שונים, מוטוריקה, פסיכולוגי, גופני ועוד...
אין לתאר מה ניבאו הרופאים, לא היה ברור בכלל שהיא תוכל לראות, אמרו שהקרנית שלה נכוותה קשות, אין לדעת מבחינה מוחית כמה ואיך..., מבחינה מוטורית היא תצטרך עוד שיקום ארוך
ובנוסף כמובן- השתלות עור בהרבה מחלקי הגוף, וגם בקרקפת, ויתכן כי תהיה ללא שיער.
ועכשיו- תראו איך תפילות קורעות את רוע הגזרה, בניגוד לכל התחזיות:
התינוקת המתוקה הזו רואה נהדר, מתקשרת נפלא, בחסדי השם, התחיל לגדול לה שיער, היא כבר עומדת, מציירת, ואפילו מדביקה מדבקות...
ולנס הגדול מכולם- רותי היתה צריכה לעבור ביום שני בשבוע שעבר השתלת עור, בהרבה מקומות בגוף, אולם אחי התייעץ, ולא קיבל תשובה ברורה, ולכן הניתוח לא נעשה, לפני כמה ימים היה הפלסטיקאי:
ואמר כי היא לא תצטרך השתלות עור כלל וכלל!
אין עוד מלבדו!
זו ילדה של תפילות. אין ספק.
היא הנס של המחלקה...
כל המלאכים שנבראו מהתפילות, הקבלות שיר השירים, שהתפללתם וקיבלתם על עצמכם עמדו לידה, הגנו ושמרו עליה.
ליד מיטתה של התינוקת, הדפסנו חלק גדול מהתגובות שלכם, על הקבלות הטובות והתפילות (טשטשנו את השמות, אל דאגה), וזו אגב, הסיבה שביקשנו שתעדכנו במייל חוזר, ופלקט ענק עם כל התגובות היה לידה בטיפול נמרץ, וגם עכשיו במחלקה.
אין תפילה ששבה ריקם!!

ידעתי להרעיד את לבבות עם כולם עם הסיפור הטרגי והקשה הזה, אני מרגישה חובה וזכות לספר בשורות טובות שכאלו.
רותי צריכה עוד המון המון תפילות, עדיין כל החלפת תחבושת היא סבל בל יתואר, עדיין לא ברור איך יראה כל אזור המצח, והפנים עדיין כוויות ואדומות, הידיים גם כן..., ויש בכל אופן עוד שיקום ארוך אורך ומלא סבל...

אנא, המשיכו להתפלל, תראו איזה רעש התפילות והקבלות שלכם עושות בשמיים, הצלחתם לקרוע את רוע הגזרה, ולהביא תחתיה גזרה טובה ומבורכת.
אנו מתחננים- המשיכו להתפלל!!
בתקווה שנזכה לבשר תמיד אך בשורות טובות.

שם התינוקת לתפילה: רות ויקטוריה בת תהילה רובידה

 

 

חוקים- מאז ולתמיד

חוקים- מאז ולתמיד

נקודה למחשבה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

סיפר המגיד הנודע מארה"ב רבי פסח קראהן שליט"א: קהילה אמריקאית קטנה התארגנה לכתיבת ספר תורה עבור בית הכנסת שבקהילתם, ארגנו ערבי התרמה כדי לאסוף תרומות הנצרכות לכתיבת ספר התורה, שכרו סופר מומחה וירא שמים, וציפו בקוצר רוח להשלמת ספר התורה, לקראת יום הכנסת ספר התורה להיכל בית הכנסת.

כדי לשתף גם את הנשים במצווה הגדולה, הציעו להן להכין מעילים לספר התורה החדש. הובהר להן מראש שכל המעילים יהיו בשימוש לספר תורה החדש או לספרי התורה האחרים, אך היפה ביותר ייבחר למעמד הכנסת ספר התורה. הנשים עבדו במרץ רב וכל אחת התאמצה לתפור ולרקום את המעיל הנפלא ביותר.

הגיע יום הכנסת ספר התורה והרב עם ראש הקהל נתבקשו לבחור את המעיל היפה ביותר. הבחירה הייתה קשה אולם לבסוף הוחלט על מעיל מסויים שנתפר ע"י אישה מבוגרת ועשירה, התורמת בקביעות ממון רב לבית הכנסת. התרגשותה של האשה הייתה גדולה, הנה יש שכר למאמציה והיא תזכה בכבוד הגדול ובזכות הגדולה לפאר את ספר התורה ביום חגו.

זמן קצר לפני יציאת התהלוכה לעבר ביהכ"נ הוזמנה האישה לבית הרב להיות נוכחת בהלבשת ספר התורה החדש במעיל שהיא טוותה בידיה, אך כאן נכונה לה אכזבה גדולה. המעיל הולבש על הספר אך התברר שהוא קצר מדי. הגבאים ניסו למשוך את המעיל ולמתוח אותו אך ללא הועיל, מבוכת האישה הייתה גדולה. בין רגע נמוגה גאוותה ואת מקומה תפסה הבושה והאכזבה.

ברגע האחרון כאשר הרב וראש הקהל עמדו ללכת ולבחור מעיל אחר, קראה האישה בקול: "יש לי רעיון. אפשר בהחלט להשתמש במעיל שלי!"

"הכיצד?", שאלו כולם והאישה הסבירה בנחרצות: "פשוט מאוד. קחו סכין, תקצרו את יריעות ספר התורה ואז המעיל בוודאי יתאים"....

&&&

"זה החוק הראשון שלכם? עוד ג'ובים, עוד לשכות, עוד נהגים, עוד תקציבים, עוד סידור עבודה לחבר'ה. כל מה שמעניין אתכם זה ג'ובים. אם זה לא קשור לג'ובים, שום דבר לא מעניין אתכם. לא מספיק לכם 36 שרים ו-16 סגני שרים? מפלצת עם 52 ראשים, אתם רוצים עוד. מישהו אצלכם בממשלת המנותקים זוכר מאיפה מגיע הכסף? זה כסף של אנשים עובדים. אתם לא רואים בני אדם, אתם רואים כספומטים".

את הדברים המאד- נחרצים שקראתם כעת כנגד ביזבוזי הכספים של הממשלה, מינוי 36 שרים וחקיקת החוק הנורבגי, נשא בפאתוס, מילה במילה, יאיר לפיד, אך לפני כשנה. השבוע מונה לפיד לראש ממשלה חליפי בממשלה שהוא וחברו הטוב נפתלי בנט הקימו, ממשלת 'האחים והמוסלמים', כאשר מספר השרים בממשלתם הוא הגבוה ביותר מקום המדינה, יחסית למספר הזעום של חכ"י הקואליציה. וכן, לפיד, שומר כספי האנשים-העובדים הידוע, גם משתמש במלוא המרץ בחוק הנורבגי וממנה רשימה ארוכה ארוכה של חכי"ם חדשים, במקום כל השרים וסגני השרים.

שקרים על גבי שקרים מלווים את הקמת הממשלה החדשה. ערימות של כזבים ובדותות, הפרת הבטחות, ועוד לא ידוע כמה חוקים ישונו, בדרך למטרה הנכספת, חסימת נתניהו בעתיד. ככה הם פני המדינה וחוקיה. כך מתנהלים הדברים בחוקי הערכאות, חוקי הממשלות.

ישנם חוקים? ישנם החלטות והבנות שאנחנו עצמנו קבענו אותם? לא נורא, ממלמלים משהו בסגנון של התנצלות, מסבירים שזאת 'חובה לאומית לאיחוי הקרעים וליכוד השורות' ומוחקים את כל המשנה הסדורה במחי יד.

ולהבדיל, אלף אלפי שנות אור, חוקי תורתנו הקדושה והטהורה.

"זאת חוקת התורה". וכתב רש"י: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".

נשאל: מדוע כתבה התורה 'זאת חוקת התורה' ולא כתוב 'זאת חוקת הפרה'? הרי התורה עצמה כוללת מצוות רבות שיש בהם טעמים רבים. אם כך, מדוע כללו את כל התורה בשם חוקה?

מסבירים, שבמילים אלו מונחת אבן הפינה לאמונתנו בתורה הקדושה. כפי שמצוות פרה אדומה היא חוקה ללא טעם, כך כל התורה, גם המצוות שנאמר בהם טעם, הם חוקה, שחייבים לקיימם ללא טעם והבנה, אלא רק בגלל שכך ציווה הבורא יתברך. המקיים את התורה רק בגלל טעמים והבנות ולא בגלל שזהו רצונו יתברך, סופו ח"ו להטעים את התורה לרוחו ולרוח התקופה והזמן, לשנות ולקצץ בנטיעות, לפי צרכי השעה הנוחים לו.

תילי תילים של דיונים עמוקים נידונו, אין ספור ספרים נכתבו ומליוני לומדים במרוצת הדורות עסקו, ועוסקים, בהבנה וחדירה לדיוק, להבין ולהשכיל מה התכוונו גדולינו וקדמונינו בכל דבר הלכה שקבעו, התנאים והאמוראים הקדושים, הראשונים והאחרונים. כל מנהג שהתקבל נחשב ל'מנהג ישראל תורה' וכל דבר שיצא מפיהם של גדולי הדורות, נחשב לנכס צאן ברזל, ממנו לא נשנה ולו בפסיק קטנטן. כל דבר תורה ופסק הלכה קיים לעד, ללא שום שינוי או אילוץ.

אפשר לשנות סגנונות, דרכי פעולה, אופי החינוך משתנה מתקופה לתקופה. שפת הדיבור וההנגשה יכולה להשתנות, אך גם עם העטיפה משתנה, התכנים הם אותם תכנים, המסרים- אותם מסרים. וכמובן, חוקי התורה עצמם, ההלכות, המנהגים- חקוקים להם לעד.

הרשו לי משהו בנימה אישית:

היום, עוד לפני שהחמה תשקע, נכניס בס"ד, בהתרגשות גדולה, את בננו בכורנו ני"ו מתחת החופה בשעטו"מ. החתן ילבש קיטל לבן, כי כך כתבו המהר"ם מינץ ותלמיד המהרש"ל ה'מטה משה', לפני כ400-500 שנה. החופה תהיה תחת כיפת השמים, כי כך הורה הרמ"א בשם גדולי אשכנז. בחתונה ישתתפו בס"ד גם עמלי תורה, כך כבר חז"ל (כתובות יז) קבעו לנו ש'מבטלים תלמוד תורה להכנסת כלה' והרמ"א, לפני מאות שנים, פסק זאת להלכה. הורי החתן והכלה יישאו אבוקות בידיהם, כמנהג אשכנז הקדום, המובא בדברי המהרי"ל ועוד. הכלה ושושבינותיה יקיפו את החתן, כי כך נהגו באשכנז לפני דורות. הכלה תעמוד לימינו של החתן, כי כך קבעו ה'רוקח' והמהרי"ל. למרות שישנם דרכים נוספות לקדש אשה, נהגו ישראל לקדש דווקא בקנין כסף, כפי שקבע לנו הרמב"ם, בספרו שהוציא לפני כ840 שנה. ניקח דווקא טבעת זהב, כפי הוראת הזוהר הקדוש, שמחברו רשב"י זיע"א חי לפני כ1800 שנה, הוראה שהובאה בדברי הרמ"א, לפני כמה מאות שנים. את שבע הברכות נברך בדיוק בנוסח שקבעו לנו חז"ל, במסכת כתובות דף ז- ח, ב'תלמוד הבבלי' שנחתם לפני כ1500 שנה.

כך נמשיך, כמו שכולנו נוהגים, לעשות הכל בדיוק 'לפי הספר'. לפי ההלכות והמנהגים שקבעו לנו גדולי עולם לפני אלפי ומאות שנים. אנחנו יודעים וחשים עד כמה אנחנו קטנטנים לעומת גדולי דעה ואנו מצייתים באהבה גמורה לכל מוצא פיהם וכתביהם.

הם, אי שם מעבר להרי החושך, בממשלה ובכנסת, ימשיכו לשנות חוקים  במחי יד, לפי מצב הרוח או לפי שבשבת הסוקרים או הג'וב החדש והמבטיח, ואילו אנו, מה נתפלל  ברגשה מתחת החופה, לפניה ואחריה? מה כולנו כאחד רוצים בכל מאודנו ונימי נפשנו?

שנזכה לגדל את בנינו ובנותינו, נכדינו ונכדותינו, עד סוף כל הדורות, באותה דרך, בדיוק, בה התחנכו אבותינו, עם אותה מערכת חוקים מפוארת, נצחית.

--- ושתמיד נשמח בחוקי ומצוות השי"ת....

 

 

דברי חיזוק בעקבות אסון מירון

שירת אני מאמין - דקות לפני האסון

במה להתחזק? דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א

דברי חיזוק מהרב אליהו שלזינגר שליט"א, רבה של שכונת גילה בירושלים
בתכנית הפוך על הפוך של הרב משה בן לולו, רדיו קול חי

דברי חיזוק מהרב זמיר כהן שליט"א, הידברות

דברי חיזוק והספד מהרב מאיר זקבך, על בנו מנחם זקבך זצ"ל, שנהרג באסון במירון.

במה אפשר להתחזק בעקבות האסון הנורא במירון?! | הרב יואל ראטה שליט"א

 

 

 

אבא איתנו, ועל כן, לא נלך לאיבוד: מאמר לפרשת כי תישא - פרה - תשפ"א

בס"ד

יום שישי. ערב שבת פרשת פרה. קודש וחול משמשים בערבוביה. טומאה וטהרה. חטא העגל והפרה הממתינה כדי לטהר מטומאת מת. בית המקדש השלישי עומד אחר כותלנו, גדול, קדוש, רק מחכה שנהיה מוכנים.
ואנחנו בתוך ביתינו, אבל בגלות.
רוצים להיכנס - אך מצאונו השומרים.
רוצים לבוא הביתה - ומגורשים משם.
וגם השכינה מגורשת.
וגם ארצנו מוצפת נכרים.
וגם השליט כאן, ערב רב של סובייקטים לא טובים, מורדים ופושעים, מחללים אותנו, מחללים את ביתינו, מחללים את מסורת הברית.
ואת נשות הערב רב, שבאות לקלל את אבא שלנו בפתח ביתו, מקיפים שוטרים של ערב רב, שוטרים של מלכות רשע, שלטון של גלות.
מקיפים במשמרת כבוד - ומונעים כל מאבק.
ואנחנו שוב באים ושוב זועקים ושוב נאנקים, וכבר אנקתינו נשמעת. וה' רואה הכל.
וגם במקום שגורשה שכינתו, גם שם הוא נמצא. וגם בתוך הטומאה הכי גדולה. וגם בתוך הכפירה והלעג והתוהו והערב רב. גם שם ה' נמצא וגם שם ה' רואה וגם משם הוא יגאל אותנו.

וההחלטה הזו של שלטון הערב רב, החלטה שמכירה במשחקי ילדים של "גיור רפורמי", של יומרה לצרף לעם הקדוש והנשגב שלנו, שעבר אלפי שנות מסע, ערב רב של עמים שאפילו לא לומדים להיות יהודים אלא לומדים כללי דת אחרת, דת שמורדת בכל עיקרי אמונה ובכל השולחן הערוך ובכל עשרת הדיברות!
ההחלטה הזו, המכאיבה הזו, גם היא אינה אלא שעון מעורר שבא להעיר אותנו, להבין עד כמה אנחנו בתוך הגאולה ובתוך הגלות בו זמנית.
אנחנו גולים בארצנו.
ועוד פסיעה והתהום מציפה את כולנו - ועוד פסיעה ואין עם ישראל אלא אוסף של עמים שהצטרפו לדת הרפורמית, שאין היא יהדות! כי דת שלועגת ליהדות אינה יהדות! כי דת שמורדת בעיקרי האמונה אינה יהדות! כי דת שמביאה אנשים אל ביתו של המלך כדי ללעוג לו וכדי למרוד בדבריו - זו לא יהדות! זהו חטא העגל!
חטא העגל כל ראש חודש.
חטא העגל מול משכן השכינה.

ומה יהיה?
וכך כתבתי לפני כ-16 שנה, כאשר הבג"צ - אולי לא אותם אנשים אך אותה רשעות ואותה טומאה ואותו רוע - החליט להכיר בגיורים רפורמיים מחו"ל:

"שבוע שעבר תם חזון מדינת היהודים. מדינת ישראל הפכה סופית להיות מדינה של כל אזרחיה. כל מי שרוצה יכול לבוא, ללמוד קורס, לקבל חותמת והופ, הינה הוא זכאי לקבל סל קליטה על חשבון משלמי המיסים. בשבוע שעבר חרבה מדינת היהודים. והשאלה הגדולה היא מה יבנה על חורבותיה.
האם יצליח אהרון ברק לממש את חזונו, שהוא גם חלום הבלהות של הסאטמרים? האם יצליח בית המשפט העליון להפוך את המדינה הזו למדינה של גויים מכל האומות, לפס יצור חדש של שואה שקטה ואולי גם שואה רועשת? האם אנחנו, צאצאי היהודים, נצטרך שוב לקחת את מקל הנדודים, ולצאת לחפש מקלט חדש להסתתר בו מפני הפרעות והפוגרומים שממתינים לנו בפתח?
ואולי אנחנו נתעורר סוף סוף, ואז ה' ירחם עלינו, ודווקא על חורבותיה של מדינת היהודים תקום סוף סוף המדינה היהודית האמיתית, מדינה שתהיה מבוססת על ערכי התנ"ך, והחוקה שלה תהיה עשרת הדיברות? אולי דווקא על חורבותיו של חזונו של הרצל ימומש סוף סוף חזון הנביאים?
ימים יגידו מה יהיה, אבל בינתיים, מן הראוי לצקת מצבת שיש גדולה על פתחו של בית המשפט העליון בירושלים, ולכתוב עליה באותיות של קידוש לבנה:
פ"נ מדינת היהודים. בת 57 היתה במותה. ת.נ.צ.ב.ה."

ימים עברו, קרוב ל-16 שנה, אם נדייק. ובמהלך הימים האלו שעברו, הוצפה הארץ במליון גויים, נישואי תערובת הפכו לנורמה, התגברות על היצרים הפכה למעשה "לא חוקי", מחבלים קיבלו אות כבוד, ותומכות טרור קיבלו משמרות של שוטרים כדי לגרש את השכינה מביתה -
ואנחנו נבוכים, בוכים, תוהים, מה יקרה עכשיו? לאן נגיע? מה עוד צפוי להיות?
כבר התהום פעורה לפנינו, ורק לזעוק אפשר.

ופתאום מגיעה הנחמה, בתוך נבואת יחזקאל הנביא היא צומחת, בתוך נבואה שהיא לכאורה נבואת פורענות, אך אין נבואה שמחה ממנה, ואת התגשמותה אנו רואים מול עינינו. התגשמות כואבת, ומלאה אור של אהבה.
וכך כותב יחזקאל הנביא, פרק כ':
"כה אמר ה' אלקים
הלדרוש אותי אתם באים , חי אני אם אדרש לכם נאום ה' אלקים,
ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב...
ואשא ידי להם לאמור אני ה' אלקיכם
ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אלא ארץ אשר תרתי להם
זבת חלב ודבש
צבי היא לכל הארצות.
ואומר אליהם: איש שיקוצי עיניו השליכו
ובגילולי מצרים אל תיטמאו....
וימרו בי, ולא אבוא לשמוע אלי...
את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גילולי מצרים לא עזבו.
ואומר לשפוך חמתי עליהם...
ואעש למען שמי
לבלתי החל לעיני הגויים אשר המה בתוכם
אשר נודעתי אליהם לעיניהם.

ואוציאם מארץ מצרים ואביאם אל המדבר.
ואתן להם את חוקותי ואת משפטי הודעתי אותם
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם
וגם את שבתותי נתתי להם
להיות לאות ביני וביניהם
לדעת כי אני ה' מקדשם!
וימרו בי בית ישראל...
בחוקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם
ואת שבתותי חיללו מאוד.
ואומר לשפוך חמתי עליהם....
ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים

אשר הוצאתים לעיניהם.
וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל הארץ אשר נתתי
זבת חלב ודבש, צבי היא לכל הארצות
יען במשפטי מאסו ואת חוקותי לא הלכו בהם ואת שבתותי חיללו
כי אחרי גילוליהם ליבם הולך
ותחס עיני עליהם משחתם
ולא עשיתי אותם כלה במדבר.

ואומר אל בניהם במדבר:
בחוקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמורו ובגילוליהם אל תטמאו
אני ה' אלוקיהם, בחוקותי לכו, ואת משפטי שמרו, ועשו אותם
ואת שבתותי קדשו, והיו לאות ביני וביניכם,
לדעת כי אני ה' אלוקיכם.
וימרו בי הבנים. בחוקותי לא הלכו, ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם,
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
ואת שבתותי חיללו,
ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר.
והשיבותי את ידי, ואעש למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים אשר הוצאתי אותם לעיניהם.
גם אני נשאתי את ידי להם במדבר, להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות,
יען משפטי לא עשו, וחוקותי מאסו, ואת שבתותי חיללו, ואחרי גילולי אבותם היו עיניהם."

ואז ממשיך יחזקאל לדבר על זקני ישראל על הבמות והשיקוצים אשר בימיהם, והוא מזהיר אותם:
העולה על רוחכם היו לא תהיה"
אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן.
חי אני נאום ה' אלקים
אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם.
והוצאתי אתכם מן העמים
וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם
ביד חזקה ובזרוע נטויה בחימה שפוכה
והבאתי אתכם אל מדבר העמים
ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים.
כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים
כן אשפוט אתכם נאום ה' אלקים
והעברתי אתכם תחת השבט
והבאתי אתכם במסורת הברית
וברותי מכם המורדים והפושעים בי.
מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא
וידעתם כי אני ה'....
בריח ניחוח ארצה אתכם
בהוציאי אתכם מן העמים
וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם
ונקדשתי בכם לעיני הגויים
וידעתם כי אני ה'
בהביאי אתכם אל אדמת ישראל
אל הארץ אשר נשאתי את ידי
לתת אותה לאבותיכם.
וזכרתם שם את דרכיכם
ואת כל עלילותיכם....
וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי
לא כדרכיכים הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל
נאום ה' אלקים"

והנבואה הקדושה הזו, לכאורה נבואת מוסר היא, נבואת תוכחה
אך גם נבואת נחמה:

לא כדרככם אעשה איתכם, ילדים שלי, ולא כעלילותיכם,
ואם גם חטאתם, וגם נפלתם, וגם התלכלכתם בבוץ,
וגם מריתם, וגם מרדתם, וגם ישבתם שנים רבות על הגדר,
ולא מחיתם על כבודי, ולא התקהלתם להגן על שמי, ולא נלחמתם מול הקמים לחלל את שמי בתוך ביתי,
ולא מנעתם את הצפת ארצי בגויים, ולא שמרתם על אחים שלכם, ולא שמעתם את שמי,
וגם את כבודי חיללתם, וגם את כתרי שברתם, וגם לא התקהלתם לשמור,
ואת שבתותי חיללתם מאוד,
ואת טומאות העמים הבאתם אל ביתי,
אבל אני לא אפר את בריתי
ולא אשפוך את חמתי,
ובעדינות אעיר אתכם, ובאהבה, ואמלוך.
וגם הכתר שלי ששברתם, והתפזר בעולם, כתר של כבוד שחולל,
כתר תורה, כהונה ומלכות ששברתם,
כתר שהתפזר בכל העולם - ובשליחותי הוא נשלח.
והחיבוק שלי, גם אם הוא כואב, אין מנוס ממנו
עד שתתעוררו.
עד שתקומו להגן על שמי.
עד שתתקהלו לשמור על כבודי.
עד שתבינו שאתם עם סגולה
שאני אבא שלכם ואתם בני.
שהחוקים שנתתי לכם, חוקי אמת הם, חוקי עולם, חוקי נצח
חוקים שבשבילם בראתי את עולמי
ובשבילם בראתי אתכם.

עד כאן.
ונבואת הנחמה הזו מראה שה' לא ינטוש אותנו, שה' שומר עלינו, שה' נמצא איתנו,
שה' מנהיג אותנו בהנהגה גלויה, ברורה, ומלאה אהבה ורחמים.
וגם הכתר, ממידת הרחמים הוא.
שבת שלום

פ. נ. מדינת היהודים: מאמר בן 16 שנים

 מאמר זה הוא בן 16 שנים, פורסם במקור באתר מחלקה ראשונה ולמרבה הצער הפך אקטואלי שוב.

בית המשפט העליון החליט להכיר ב"גיורי קפיצה", והציבור ה"נאור" של מדינת ישראל צהל ושמח. הינה, סוף סוף הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אל הפלורליזם, אל ההכרה בכל הזרמים של היהדות.

כמה טוב. כמה נחמד. הינה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

כעת, כל מי שיהיה מעוניין בכך, יוכל ללמוד את לימודי היהדות כאן בארץ, ואחר-כך לנסוע לחו"ל ולקבל "תעודת גיור" מרב של קהילה כלשהי, אורתודוקסית, קונסרבטיבית, או רפורמית והינה, הוא יהודי. כמה חביב. כמה נחמד. כמה פלורליסטי.

הציבור הנאור של מדינת ישראל צהל ושמח, והציבור הנאור של הודו, סין, מקסיקו, תאילנד, ויתר ארצות העולם השלישי, גם הוא צהל ושמח. הינה, סוף סוף נפתח בפניהם הפתח להגיע אל המערב.

בואו, בואו בהמוניכם, סינים יקרים, מקסיקנים יקרים, תאילנדים יקרים. לא. אתם לא חייבים לקבל על עצמכם עול תורה ומצוות. כל מה שצריך לעשות זה לעבור איזה קורס מזורז של שנה-שנתיים, ואחר-כך לחזור לארץ מוצאיכם, למצוא איזה רבאי שאוהב כסף, להחתים אותו על תעודה והופ. הינה. גם אתם יהודים. אולי תצטרכו לעבור גם טקס של "ברית מילה", שהוא קצת כואב, אבל במאמץ לא גדול, אולי תוכלו למצוא גם רבאי שיסכים לגייר אתכם גם בלי הטקס הזה. בסך הכל הרי ממילא אין בכוונתכם לשמור על כללי היהדות, אז מה כל-כך קריטי דווקא בברית המילה. הכל שאלה של תקציבים, אתם יודעים.

אז נכון שתצטרכו להשקיע קצת כסף כדי לקבל את "תעודת הגיור". אולי תצטרכו גם לתרום קצת כסף לקהילה המקומית, אבל מיד אחר-כך תקבלו לידכם את מפתח הזהב. מיד אחר-כך תקבלו אזרחות של כבוד במדינת ישראל. תקבלו סל קליטה עשיר. תקבלו פטור ממסים ופטור ממכסים ודיור במרכז קליטה ושהות באולפן והכל, בלי שום מחויבויות. העיקר שיש לכם תעודה.

אז מה אם אבותינו סבלו אלפיים שנה בגלל יהדותם, בזמן שאבותיכם ישבו להם ועיבדו את מטעי הפאלחה שלהם בסין, מקסיקו ותאילנד. אז מה אם אבותינו שמרו את החוקים של אלוקים, בעוד אבותיכם השתחוו לעץ ולאבן. אז מה אם אנחנו עברנו גירושים, מסעות צלב, גיטאות, אינקווזיציות, שואה - ואתם לא עברתם כלום. בואו, הצטרפו. יש מקום לכולם.

אז מה המשמעות של היהדות בעיניכם? לאום? לא. יהדות אינה לאום. עובדה שכל אדם, מכל לאום שהוא, יכול להצטרף אליה. דת? לא. הרי אתם לא שומרים על כלום. יש לכם תעודה של יהודי - ואפילו ברית מילה אולי לא עשיתם. יש לכם תעודה של יהודי - האם אתם שומרים על עשרת הדברות? האם אתם שומרים את השבת? האם אתם שומעים לקול הציוויים שה' ציווה את העם היהודי? לא. אז במה באה לידי ביטוי עובדת הצטרפותכם לעם היהודי???? בכך שלמדתם קורס של שנתיים??? בכך שתרמתם קצת כסף לקהילה אנונימית אי-שם באמריקה??? במה אתם יהודים???

אנחנו עברנו מסע של אלפיים שנה - ואתם???

הציבור הנאור במדינת ישראל שש ושמח. הציבור הנאור בארצות העולם השלישי שש ושמח, ובשמים - המולה. כל מנהיגי הציונות לדורותיהם באים שם ומתקבצים סביב מושבו של תיאודור הרצל, ובאים אליו בטרוניות: הבטחתם מדינת יהודים, הבטחתם שלום בבית, הבטחתם אביב ופריחות - ואומנם, קמה לה מדינת היהודים, גדלה ופרחה, צמחה ולבלבה - אבל עכשיו באים בנינו, וקוטעים אותה מבפנים.

אנחנו באנו, נטענו, יבשנו ביצות, נטענו כרמים ופרדסים - והכל לשווא. אנחנו חיפשנו מקום שיהיה מקלט לעם היהודי - ועכשיו, גם המקלט מפסיק להיות יהודי.

הינה באים בנינו, ומייבאים הינה גויים בהמוניהם. גויים עם תעודות. הינה באים להם גויים מכל רחבי העולם. אנשים נחמדים מהודו, סין, מקסיקו ותאילנד. הם לומדים קורס של שנתיים. הם נוסעים לחו"ל לקבל תעודת גיור - והינה, הם כאן. הם ובניהם ואבותיהם וכל אשר להם. ואולי נשנה את חוק השבות שיאפשר עליה גם של מישהו שהוא שכן של מישהו שהתגייר? למה לא, יש מקום לכולם!!!

ועוד כמה שנים, ר"ל, יבואו ילדיהם של העולים ויבנו להם את בתי התפילה שלהם. יקימו מסגדים וכנסיות ובתים לאליליהם. יקימו פסלים של ישו ומריה ופסלים של בודהא ופסלים של כל מי שהם רגילים לסגוד לו. ויום אחד לאחר-מכן, יקומו אנשי המזרח הרחוק והקרוב ויחליטו ביחד שלא נוח לנו במחיצתנו, שאנחנו יהודים מדי וגם מסריחים מדי. ואז יספרו צאצאי הקואזאקים והנאצים לצאצאי הסינים והתאילנדים על סודות הפוגרומים ומסעות הצלב וההשמדה - והינה, הגיע הזמן שנחזור להיות יהודי נודד, ונלך לחפש לנו מקלט חדש. כי את המקלט הנוכחי החרבנו במו ידינו.

אבל מצד שני, למה לדאוג כל-כך הרבה? הרי אם נגיע למצב שבו כבר לא יובטח רוב יהודי כאן, במדינת ישראל, נוכל למצוא פתרונות משפטיים פשוטים ומיידיים, כדי להציל את המצב:

פתרון אפשרי אחד יהיה לפנות את דרום תל אביב מתושביו היהודיים, ולהקים בה את "מדינת המזרח הרחוק", וכך לשמור על רוב יהודי במדינת ישראל. ואז יתקיימו להם זו בצד זו מדינה פלשתינית ומדינת מזרח רחוק ומדינת מזרח אירופה שילכו ויתרחבו, לצד מדינה יהודית שתלך ותצטמצם, עד שתעלם מעצמה.

ופתרון אלטרנטיבי שני הוא פשוט להחליט שכל מי שגר פה, במדינה, הוא אוטומטית יהודי. למה לא בעצם? אולי גם הפלשתינים הם בעצם יהודים? בואו, נעביר אותם קורס של שנתיים, ניתן להם תעודה, והינה - כולם יהודים.

אז מה אם הם מתאבדים. גם אנחנו.

באים מייסדי המדינה החלוצים. באים אנשי העליות שבאו הינה ונטעו פה כרמים ונטעו פה פרדסים והקימו גשרים ועמלו על מה שאנחנו קיבלנו מן המוכן. באים מייסדי המדינה ושואלים: האם לשם כך באנו הנה? הרי באנו הינה כדי לממש את התקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו - והינה, במו ידיהם באים בנינו וכורתים את העצים שאנחנו נטענו. באים בנינו ומנפצים את התקווה.

ומה יהיה עכשיו. מה יהיה, הם שואלים. הבטחתם מדינת יהודים!!!

הם שואלים ותיאודור הרצל ע"ה מביט בהם במבוכה ואינו עונה דבר. את זה אפילו הרצל לא חזה. מה יהיה? מה יהיה, אנחנו שואלים. מה יהיה עכשיו?

בשבוע שעבר תם חזון מדינת היהודים. מדינת ישראל הפכה סופית להיות מדינה של כל אזרחיה. כל מי שרוצה יכול לבוא, ללמוד קורס, לקבל חותמת והופ, הינה הוא זכאי לקבל סל קליטה על חשבון משלמי המיסים. בשבוע שעבר חרבה מדינת היהודים. והשאלה הגדולה היא מה יבנה על חורבותיה.

האם יצליח אהרון ברק לממש את חזונו, שהוא גם חלום הבלהות של הסאטמרים? האם יצליח בית המשפט העליון להפוך את המדינה הזו למדינה של גויים מכל האומות, לפס יצור חדש של שואה שקטה ואולי גם שואה רועשת? האם אנחנו, צאצאי היהודים, נצטרך שוב לקחת את מקל הנדודים, ולצאת לחפש מקלט חדש להסתתר בו מפני הפרעות והפוגרומים שממתינים לנו בפתח?

ואולי אנחנו נתעורר סוף סוף, ואז ה' ירחם עלינו, ודווקא על חורבותיה של מדינת היהודים תקום סוף סוף המדינה היהודית האמיתית, מדינה שתהיה מבוססת על ערכי התנ"ך, והחוקה שלה תהיה עשרת הדיברות? אולי דווקא על חורבותיו של חזונו של הרצל ימומש סוף סוף חזון הנביאים?

ימים יגידו מה יהיה, אבל בינתיים, מן הראוי לצקת מצבת שיש גדולה על פתחו של בית המשפט העליון בירושלים, ולכתוב עליה באותיות של קידוש לבנה:

פ"נ מדינת היהודים. בת 57 היתה במותה. ת.נ.צ.ב.ה.

יש גם רגעים כאלה

סיוון רהב מאיר מביאה את דבריה של תמר וייזר מתל אביב:

"בשבת הגיעו שוטרים לבית הכנסת שלנו. כמו בכל השבתות האחרונות, התפללנו ברחבה שמחוץ לבית הכנסת, מתגעגעים לטעמה של שבת לפני שהעולם השתגע. האמת היא שהתלבטתי אם לבוא לתפילה, ואז חשבתי שזו 'שבת בראשית' וראוי שאשמע את הפסוקים היפים האלה על בריאת העולם. התלבשתי, ארגנתי את הילדים ובאתי לעזרת הנשים המאולתרת.
 
 
אבל אז, רגע לפני שכל המשפחה ונער הבר מצווה הלכו, רגע לפני שהשוטרים עלו חזרה לניידת, קם הרב חיים איידלס, חסיד גור, ואמר לשוטרים: רבותיי, בבקשה תישארו איתנו עוד שתי דקות. אנחנו מבקשים להודות לכם מכל הלב שאתם שומרים עלינו, שאכפת לכם מאיתנו. תודה רבה! הוא החל למחוא כפיים, כל הקהל הצטרף אליו, והוא המשיך: בכל שבת אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, והשבת אנחנו מבקשים לברך אתכם במיוחד.
 
תדמיינו שוטר ושוטרת, לצד מתפללים מכל המגזרים ורב אחד בספודיק, הכובע החסידי הגבוה, בעת התפילה: מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלוקינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם...
 
עוד רגע למוזיאון הקורונה".

סיפורה של השכנה

מספרת גולשת בשם שירה:
 
 
יש לי שכנה מרוסיה
שכל פעם מספרת מחדש
איך ברוסיה התיחסו אליהם מתוך שנאה עמוקה
וצעקו עליהם "ז'ידים",
זרקו עליהם חפצים
וקללו אותם.
 
כשהגיעו לארץ היו מאושרים
שסוף סוף לא יראו את הגויים השונאים שלהם
וסוף סוף יגיעו למנוחה והנחלה
לארץ היהודים.
 
ומה קרה בסוף?
היא מזועזעת לפגוש את אותם שונאים בארץ.
הם עוברים לידם
ולפעמים אפילו מעיזים לסנן לעברם
כמו ברוסיה.
 
היא אומרת
שבמקום להיות רגועים
הם ממשיכים את הפחד מרוסיה
וזועמת על אותם אלה
שהביאו אותם לארץ כדוגמת ליברמן
רק כדי להביא עוד קולות.

עבודה זרה בשריד בית מקדשנו: עכשיו תורנו לעצור את ההתרסה

 

 

ביום ראשון הקרוב, א' טבת, בשעה 7:00, בבוקר שוב מתכננת חבורת הרפורמים הזו להגיע לחלל חלילה את הכותל. ואנחנו היהודים, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב, נדרשים שוב לצאת למלחמת מצווה. לא מלחמה ברובים ולא מלחמה במקלות. מלחמה בנוכחות. נבוא בראש חודש ונראה לאבא שבשמים שאנחנו בניו ושאנחנו איתו ושלא נוותר על שריד בית מקדשנו ושלא נוותר על הקדושה ושלא נוותר על התקווה. נבוא לכותל ונתפלל לגאולה. נבוא לכותל ונמלא אותו עוד ועוד, ונתפלל עוד ועוד, יותר ויותר, עד שהטומאה הזו תחלוף בעזרת ה' בקרוב. 

ישראל שנת 200 לפני הספירה. גל של "קידמה" שוטף את ישראל. רעיונות תרבותיים נאורים ומוארים ממלאים את פני הארץ. כיתות כיתות של מתיוונים אצילים, יפים, גלויי ראש, שמקדמים ערכים חשובים כמו ספורט, מדע, אומנות, ותרבות, באים לקבוע פה עובדות בשטח. בהתחלה בדרך של הקמת איצטדיונים ובתי תענוגות, ובהמשך בדרך של חקיקה.

והכהנים, אלו שקיבלו מסורת של קדושה מדור לדור, מתפוצצים מזעזוע. החוק בידיים של המתייוונים האלו. כל דבר שהם עושים, המחוקק תומך בהם. בתי המשפט ההליניסטיים מעוותים את החוקה כדי לתמוך במעשיהם. כשהם הגיעו הם היו נחמדים ומנומסים, אך אט אט התנהגותם הופכת להיות פחות נחמדה ויותר מפלצתית וכפייתית.

אסור לשמור על חוקי הצניעות: זה הדרת נשים לא לאפשר לכלה צעירה להגיע קודם אל ביתו של ההגמון, כדי לעודד התבוללות מואצת על פי כללי הדת החדשה. הרי זה פופולארי, מתקדם, נאור, מה זה לשמור על דת מסוגרת שאינה מאפשרת לחבריה להינשא לדתות אחרות? זה חשוך, פרימיטיבי, מיושן! בשביל מה?

אסור לשמור את השבת: זו הדרת יום בשבוע שיכול להיות פרודוקטיבי יותר. בואו נפתח בתי עינוגים בשבת ונישא משאות בשבת ובהמשך גם נעניש את מי שמסרב לעבוד בשבת. נכון שהם יהודים אבל מי הרשה להם להתנהג אחרת מאשר המרחב ההליניסטי המתקדם והמשכיל?

אסור למול את הילדים: הרי הם קטינים. זו פגיעה בזכויות הגיל הרך.

ואם היהודים יעזו להתמרד, נגיד להם שהם מיושנים, ונפרסם מאמרים מלומדים, וניתן פרסים לפורעים הנאורים, ונאדיר את שמותיהם, ונסגור כל תיק חקירה נגדם, ונשתוק לנוכח כל התפרעויותיהם, וככה נמחוק חלילה את הקיום היהודי העתיק והמפואר, וישראל תהפוך להיות אחת מארצותיו של אנטיוכוס הרביעי, מלך הממלכה הסלאוקית המפוארת.  והיהודים? אל תדאגו, הם יתכופפו, ומי שלא יסכים להתכופף, עוד נכופף אותו, בשוט או בגזר.

אבל אנחנו היהודים יש לנו תרבות מפוארת משלנו. אבל אנחנו היהודים יש לנו מסורת אבות של אלפי שנים. בנים אנחנו לאברהם אבינו, שהושלך לכבשן האש כדי לא להשתחוות לפסל – ואיך נשתחווה לדיוקנו של אנטיוכוס? תלמידיו של משה רבינו אנחנו, ובהר סיני נתן לנו ה' את התורה, ואיך נתכחש למצוותיה? והתורה שלנו היא נצחית – איך נוותר עליה תמורת נזיד עדשים של תרבות יוונית קלוקלת?

התחלק עם ישראל לשניים: ישראל הראשונה, האנשים ה"משכילים" ו"הנאורים" ו"המתורבתים", שהחליטו "להתאים את הדת" לתרבות ההליניסטית השלטת, ואחר כך התבוללו עם האומות שמסביבם, והפכו ליוונים ואחר כך לרומאים ואחר כך לנוצרים אנטישמיים, וישראל השניה, אנחנו, היהודים ששמרו אמונים למורשת אבות, ונאלצו לברוח למערות, לגטאות, לשכונות סגורות, כדי שיוכלו לנהל את כללי דתם בלי להיתפס. מדי פעם הם שיחקו בסביבונים, כדי להעמיד פנים של משתתפים בתרבות השלטת, כדי שלא יתפסו אותם על מעשים שאסור לעשות לפי החוקה היוונית. אתם היהודים לא עובדים, לא לומדים, לא יודעים כלום, ולכן צריך להוציא אתכם מהחוק, ואם נתפוס אתכם נשליך אתכם לכלא, או פשוט נוציא אתכם להורג עם כלי הנשק המתקדמים שלנו, פאר התרבות היוונית המתקדמת והשולטת  בעולם כולו.

ואז קמה משפחת כוהנים אחת קטנה, משפחתו של מתיתיהו וחמשת בניו, והחליטה לשים לזה סוף. איש אחד זקן עם חמש בנים, שחזה בחילול בית המקדש, שחזה בהחדרה הבריונית של התרבות ההליניסטית בתוכו, ויצא למרד. מי לה' אלי. ופרצה המלחמה. וניצחנו. וה' ברחמיו הרבים עמד לנו בעת צרתנו, רב את דיננו, דן את דיננו, ונתן טמאים ביד טהורים, רבים ביד מעטים, זדים ביד עוסקי תורתיך. וילדי ישראל שוב נימולו, והתורה שוב נלמדה בראש חוצות, ושבת קודש שוב נשמרה ושמלתה חזרה להיות צחה ומוארת, והקדושה שוב חזרה לבית המקדש, ופח השמן האחד, הטהור, ששרד את הטומאה ההליניסטית בלי להיפצע ובלי להיפגע, דלק שמונה ימים, והפיץ אור גדול, ולזכרו אנו חוגגים את חנוכה שמונה ימים, ומדליקים נרות שמונה ימים, לזכר הנס הגדול של נצחון הקודש על הטומאה.

אלפיים ומאתיים שנים חלפו מאז, אבל המאבק נותר אותו מאבק. שוב מנסה התרבות ההליניסטית לשלוט. שוב מנסים המתיוונים לכפות את תרבותם. שוב מגיעה קבוצה של מתיוונות לחלל את שריד בית מקדשנו ועוד קוראת לעצמה "נשות הכותל" ו"מנהג המקום", כאילו מנהג המקום במקום הכי קדוש ליהדות הוא לעבור על עשרת הדיברות שאלקים נתן לנו בסיני, ושוב מנסים לאסור עלינו ללמוד תורה במוסדות החינוך שלנו, ולאסור על העובדים במקומות העבודה לשמור על קדושת השבת, ושוב מיבאים הנה מאות אלפי חסרי דת מכל העולם, צאצאי האנשים שהציקו והתעללו ביהודי רוסיה, אוקראינה, אתיופיה ועוד, וכל זה רק בגלל לחץ של כמה מתיוונים רפורמים מארצות הברית, שלא טרחו לעלות הנה, ולא טרחו להילחם פה, ורק טורחים  כל הזמן להגיד לנו מה לעשות, ואיך לתת לנו עצות אחיתופל שמטרתם אחת: נסיון נואל להשמיד את מה שאמור היה להיות "מדינת היהודים" ולהפוך אותו לעוד סניף של מדינת ערב רב של עמים ואומות, כמיטב המסורת הרפורמית לדורותיה.

וכך מגיעים הנה מאות אלפי גויים חסרי קשר, שמגיעים הנה בגלל חוק שבות מזויף, כאשר על פי נתונים רשמיים, מתוך כל 8 עולים חדשים, מעל 7 הם גויים גמורים (!), ואותם מאות אלפי גויים מגיעים הנה מטעמים כלכליים, לא נוח להם שאין להם בשר לבן לאכול, ושאין להם תחבורה ציבורית בשבת, ושהאוירה כאן יהודית מדי עבור אנטישמיים שכמותם שנלחמו ביהודי ארצותיהם מאות רבות של שנים. ועל המצע הזה מפרסם במפורש ח"כ אלכס קושניר ממפלגת "ישראל ביתנו" את קמפיין הבחירות הבא: "תאר לך שיש לך מבוגר שתלוי בך. אתה מאכיל אותו, משקה אותו. הוא לא עובד, הוא לא לומד, הוא לא משרת בצבא וממש לא יודע שום דבר.... יותר מזה , הוא מתחיל וזה קורה לכל אחד מאיתנו. יותר ממליון נציגים של הקהילה האורתודוכסית מתקיימים היום על חשבוננו. המדינה מסבסדת אותם על חשבון המסים שלנו, על חשבון העבודה שלנו. מספיק! רק ישראל ביתנו חזקה מבטיחה ממשלה ללא אורתודוכסים..."

זה לא קשור בכלל לנושא, אבל משום מה, המונולוג הזה של קושניר הזכיר לי אישה מבוגרת אחת, ממוצא רוסי, שהיתה איתי בחדר בבית חולים "אורתודוכסי" אחד לפני כשלושה חודשים. היא לא דיברה עברית, היא היתה סיעודית לגמרי, ולא היה אף אחד איתה, חוץ מבן יחיד אחד, שהיה מגיע לבקר מדי פעם. וכשהיא היתה לבדה, בודדה ומיוסרת, כל צוות בית החולים התגייס לטפל בה. וצוות בית החולים, מהרופאים המומחים ועד כח העזר, היה מורכב כולו מ"פרזיטים אורתודוכסים": אלו שלא היו יהודים אורתודוכסים, היו אורתודוכסים ערבים. וכולם כולם טיפלו בה, באותה אישה, ודיברו איתה, ושאלו אם כואב, והאכילו, והשקו והלבישו, ודאגו, וטיפלו במסירות – כמיטב המסורת ה"אורתודוכסית" לדורותיה.

כמיטב המסורת היהודית האורתודוכסית, שהמצביעים האנטישמיים של "ישראל ביתנו" כל כך מזלזלים בה ויורקים עליה. אותה מסורת של חמלה, של חסד, של אהבת חינם, שהקוזאקים האנטישמיים, שהיגרו הנה בגלל קוצר ראייתנו, ובגלל שלא שינינו את חוק השבות, ובגלל שמישהו אי שם חילק להם תעודות מזויפות על סבא יהודי, ואת כל המסורת היפה הזו שלנו, אותם קוזאקים אנטישמיים באים ומנסים לדרוס.

ונחזור לסרטון האנטישמי של ח"כ קושניר: רק רגע, האם זה בכלל חוקי? ואני לתומי חשבתי שעל פי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, שאושררה על ידי ממשלת ישראל, ניתן להגביל את חופש הביטוי לטובת שמירת זכויותיו או שמו הטוב של הזולת, או לשם שמירתם של הביטחון הלאומי, של הסדר הציבורי, של בריאות הציבור או של המוסר הציבורי. אז איך מרשים לדבר כזה לקרות?

יש ישראל הראשונה וישראל השניה, אומר העיתונאי ד"ר אבישי בן חיים. ואני רוצה להוסיף תיקון קל: אתה צודק, אבל יש גם ישראל השלישית.

כי אם ישראל הראשונה הם ה"אדונים" בני המעמד האשכנזי הגבוה שגרים בווילות ובשכונות יוקרה, וישראל השניה הם הפועלים שנאלצים לעבוד קשה כדי לספק את צרכיהם של ה"אדונים" העשירים והנאורים, וגרים בפריפריה ובשיכונים, הרי ישראל השלישית הם אנחנו, בני כל העדות, שומרי המצוות, שנאלצים להתחבא כדי שה"אדונים" ה"נאורים" לא יאסרו אותנו, ולא יאסרו עלינו לקיים את חוקי דתנו. אנחנו, שומרי המצוות, שנאלצים להתחבא בשכונות מרוחקות כדי שמישהו יסכים לתת לילדים שלנו גן. שנאלצים להתחבא ולהעלם ולהיאלם כדי שלא יאסרו עלינו להמשיך ללמוד תורה. כדי שלא יאסרו אותנו אם נמשיך לשמור על חוקיה. אנחנו, שנאלצים להיאבק כדי לשמור על קדושת השבת מול האיומים של הקמים נגדנו. מול האיומים של אלו שמנסים לאסור עלינו ללמוד תורה! ללמוד יוונית עתיקה - מותר. לארגן כנס על הפרעות כאלו ואחרות - זה אידיאל, אבל ללמד יהדות – אוי ואבוי - את זה מדינת ישראל כבר לא יכולה לתקצב. חס וחלילה. מה פתאום ללמד יהדות? הרי זה לא מספיק "נאור"!

ורק כאן, במדינת היהודים, בשנת 2019, קצינים מסולקים מן הצבא רק בגלל דעותיהם היהודיות. ורק כאן, במדינת היהודים, אנשים מודרים מהכנסת רק בגלל שחשובה להם ההלכה ושמירת קדושת הנישואים בעם ישראל. וכאן, במדינת היהודים, בשנת 2019, המקום הכי קדוש שלנו מחולל מדי חודש בחודשו על ידי קבוצת רפורמיות שמגיעות ומבזות ומלעיגות ולועגות נגד הדת שלנו, במקום התפילה הכי קדוש לדת שלנו.

אבל איך זה ייתכן? הרי זו עבירה פלילית, עם עונש מאסר,  לפגוע ברגשי דת! אז איך זה ש-31 שנה נשות הכותל באות, מפריעות לנו להתפלל, לועגות לדת שלנו, לועגות לאמונה שלנו, וכל זה מתוך כפירה בתורה וכפירה באלקים וכפירה בקדושת הכותל?

נכון, ההתנהגות הזו היא פלילית, אבל בתנאי שלא מדובר במישהו דוס. אם הנפגע הוא דוס או דוסית, רגשותיו לא נספרים, הרי לדוסים אין רגשות. ושיגידו תודה שעוד לא גירשנו אותם מפה.

ובני ישראל השלישית, אנחנו, שומרי המצוות, קולנו נרמס, זעקתנו לא נשמעת, התקשורת נלחמת נגדנו, שלטון החוק לא מגן עלינו. בצבא מנסים להכריח אותנו לעבור על הדת – ואיש לא מגן. במקומות העבודה מנסים להכריח אותנו לרמוס את שבת קודש – ואיש לא מגן. בערי ישראל דתנו נרמסת בפרהסיה – ואיש לא מגן. בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, מגיעה קבוצת מתיוונות רפורמיות כדי ללעוג לדתנו, באופן שאסור על פי החוק – ואיש לא מגן. שהרי, את מי בכלל מעניין מה אומר החוק, שהרי על פוגרום נגד דוסים מגיע רק פרס. ובדיוק כמו בסדום, את הפורעים מרוממים ומאדירים ונותנים להם פרסים ותקציבים וכבוד, ואת שומרי המצוות רומסים ורומסים ושוב רומסים. אתם הרי דוסים חשוכים, אתם לא עובדים ולא לומדים ולא עושים כלום. מתי כבר תעופו לנו מהעיניים. מתי כבר נסיים אנחנו להתבולל, ואז נגרש אתכם מפה, ותגידו תודה שלא הוצאנו להורג את כל מי שאינו משתחווה לפסל שלנו ואת כל מי שלא מסכים לשמוע שירת נשים שהיא האליל החדש שלנו. ותגידו תודה שעוד לא חוקקנו חוק רשמי נגד ברית מילה ונגד שביתה ממלאכה ביום השבת.

המלחמה היא אותה מלחמה. המאבק הוא אותו מאבק. ואפילו המקום הוא (כמעט) אותו מקום. ואותה מייסדת הארגון הפוגעני הזה שכבר שלושים ואחת שנים ברציפות מחללת את קדושת הכותל בטקסים פוגעניים המנוגדים לדת היהודית, היא אותה אחת שמתגאה בכך שגרמה לפריצת חומות קדושת השבת בירושלים עיר הקודש, והיא אותה אחת שנלחמת בעד ההתבוללות ונגד מניעתה. וחברותיה להתנהגות הלא חוקית הזו  נגד ה"דוסיות" בכותל, הן עצמן אלו שמארגנות את מצעדי התועבה, ומארגנות ערבי חילול השבת במקומות שונים בארץ, ונאבקות אפילו נגד האיש שהציל את חייהם של אלפי ואולי רבבות אנשים – הלא הוא הרב אלימלך פירר מבני ברק.

אבל חברות מתיוונות יקרות, שימו לב: כל זה לא יעזור לכם כלום. לא לכם ולא למנטורים הרפורמים שלכן, שמממנים אתכן ומפעילים אתכן מרחוק. אתם לא תעלימו אותנו. אתם לא תכבו אותנו. אתם לא תכבו את האש שלנו באמצעות אש זרה. ולא תשחקו עוד באש בשריד בית מקדשנו. הדת שלנו היא דת אמת. היא דת אלוקית שקיבלנו לפני אלפי שנה, ואותה אנו שומרים ובה אנו דבקים ואותה אנו אוהבים, ובשמה עלינו על המוקד כבר אלפי שנים, ואת קדושתה נשמור בכל מחיר, יהיה אשר יהיה, עד ביאת גואל צדק, שאתם המתיוונים כבר מחקתם מזמן. כבר שכחתם מזמן שהוא עומד אחר כותלנו.

ביום ראשון הקרוב, א' טבת, בשעה 7:00, בבוקר שוב מתכננת חבורת הרפורמים הזו להגיע לחלל חלילה את הכותל. חבורה שנלחמת נגד קדושת השבת, נגד הצניעות היהודית שלנו, נגד קדושת הסידור, נגד קדושת ספר התורה. נגד כל דבר שבקדושה. חבורה שבסידורים המזויפים שלהם יש זלזול בבית המקדש ובעבודת הקודש, ושבסידורים המזויפים שלהם יש נוסחים שעוברים על עשרת הדיברות. חבורה שאין אצלה מושג של אמת ואין אצלה מושג של מסורת ואין אצלה מושג של איכפתיות כלפי האחר. רק ציניות אינסופית, מהולה בשנאה, מהולה באלימות ובעבודה זרה, זרה, זרה מאוד. זרה מדי. ואבני הכותל זועקים לעזרה ומי יעמוד מנגד.

ואנחנו היהודים, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב, נדרשים שוב לצאת למלחמת מצווה. לא מלחמה ברובים ולא מלחמה במקלות. מלחמה בנוכחות. נבוא בראש חודש ונראה לאבא שבשמים שאנחנו בניו ושאנחנו איתו ושלא נוותר על שריד בית מקדשנו ושלא נוותר על הקדושה ושלא נוותר על התקווה. נבוא לכותל ונתפלל לגאולה. נבוא לכותל ונמלא אותו עוד ועוד, ונתפלל עוד ועוד, יותר ויותר, עד שהטומאה הזו תחלוף בעזרת ה' בקרוב. עד שאותם הנאבקים נגד היהדות, נגד עשרת הדיברות, נגד כל דבר שבקדושה, יתייאשו ויחזרו לוילות הפאר שלהם, ויפסיקו לנסות לפגוע בנו ובדרכנו ובבתינו ובביתנו, ומוטב שיחזרו אף הם בתשובה.

תורת ישראל היא תורה חיה, קיימת, נושמת ונצחית, וה' מחכה לנו לראות האם באמת איכפת לנו. האם באמת נאמנים אנו לתורתו, ולאמת האחת, הנצחית, מעתה ועד עולם. האם באמת נבוא ונראה שאיכפת לנו. נבוא ונתפלל מהסידורים האמיתיים שלנו, בכל הנוסחים שהתפללו אבותינו. בכל הנוסחים שנוסחו על ידי חז"ל. בכל הנוסחים המוגדרים בהלכה. ובניגוד לניסוח הרפורמי המזויף, שעובר על עשרת הדיברות. נבוא אל הבית שלו, אל ביתו של ה', ונאמר לו: אבא, הנה, חזרנו, באנו הביתה, ואנחנו כן רוצים גאולה. וכן רוצים מקדש. וכן רוצים משיח. ואנחנו כאן.

"פשוט תתפללי אל ה'", אומרת לי תיירת אמריקאית אחת בתחנת האוטובוס ליד הכותל, כמה ימים אחרי שנשות הכותל הכניסו ספר תורה לשרותים כדי לבזותו. "פשוט תתפללי אל ה'", היא אומרת, "כאן הוא המקום הטוב ביותר, וה' הוא היחיד שיכול לעשות כאן משהו. זה הכל."

בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, מבחוץ או מבפנים, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אם רק נכאב. אם רק נזעק. אם רק נתפלל. אם רק נבוא ונעמוד כחומה בצורה מול המתיוונים המודרנים של היום. אם רק נצפה לישועה. זה הכל. בואו.