- פרטים
-
קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
-
פורסם בחמישי, 02 יולי 2020 13:22
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1503
פסקי הלכה והוראה מתוך משנת מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל בעל "אבי עזרי"
אליבא דהלכתא
לרגל יום הזכרון לרבנו האבי עזרי זי"ע
הרב שלמה לורינץ ז"ל סיפר שעסק בנושא הלכתי- ציבורי כבד משקל, והתייעץ עם מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל בענין. מרן הגרש"ז סירב לקבל עליו אחריות בענין, "אלא אם כן יצטרפו אליו שנים מגדולי הפוסקים". שאלו הר"ש לורינץ: "מי מגדולי הפוסקים?".
השיב הגרש"ז זצ"ל: "הרב שך והרב אלישיב".
תמה הר"ש לורינץ: "בשלמא מרן הגרי"ש אלישיב מוכר וידוע הוא כגדול בהלכה. אך מרן הרב שך הרי אינו עסוק בעניני הלכה?!":
ענה הגרש"ז: "אם הרב שך היה מוכן להצטרף, הרי שדעתו היא המכרעת להלכה. הוא מצטיין בהלכה לא פחות מאשר בחידושי התורה שהוא משמיע בישיבה. הוא גאון מיוחד שאין כמוהו, ואם יחליט לעסוק בהלכה, יהיה הוא גדול הפוסקים" (ס' במחיצתם ח"א עמוד 386).
בימים אלו חל יום פטירת רבנו הגדול מרן הגרא"מ שך זי"ע ואנו נעסוק בחלק ה'אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא' של מרן זצוק"ל. ישנם נושאי הלכה- למעשה רבים, שמרן זי"ע עסק בהם (ראו בקונטרסי 'הלכה כרבי אליעזר' בהרחבה), וניגע במעט מהם, בנושאים השווים לכל נפש.
מרן זצ"ל נהג להניח בחו"ל תפילין בחוה"מ, כמנהג רובא דרובא של בני חו"ל. וסיפר שבליטא, ואפילו בוילנא, פרט לקלויז של הגר"א ז"ל, הניחו תפילין בצנעה בבית.
וכשעלה מרן זצ"ל לארץ ישראל, הסתפק האם עליו לנהוג כבני א"י שלא מניחים תפילין בחול המועד, והתבונן והכריע כדעת הפוסקים הסוברים שמצות הנחת תפילין אינו חיוב בכל יום ויום, אלא חיוב תמידי ומתמשך, ולכן שייך להניח תפילין בזמן אחר, כשיעור הזמן שהחסיר את זמן ההנחה בחול המועד. והסכים עימו מרן הגרי"ז. וכך נהג למעשה, שלא הניח תפילין בחוה"מ[1], אך "השלים" את הנחת התפילין של ימי חוה"מ, בימים שלאחר חוה"מ[2].
ובקובץ תל תלפיות (קובץ ס') כתבו נכדי מרן זצ"ל דברים אחרים, כך: בן חו"ל שנשתקע בא"י, שאל בשנת תשל"ג את מרן זצ"ל כיצד ינהג לגבי הנחת תפילין בחוה"מ, שעד כה הניחם בחו"ל. והשיב לו מרן זצ"ל שימשיך להניח תפילין גם בחול המועד, והמשיך והוסיף שבחו"ל בכל המקומות נהגו להניח תפילין בחוה"מ חוץ מעירו של רבינו הגר"א זי"ע, וכשעליתי לארץ ישראל שאלתי ע"ז את הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ואמר לי להמשיך להניח גם בא"י. אמנם אני למדתי היטב את הסוגיה ויצא לי למעשה שלא להניח בחוה"מ, לכן אין אני מניח בחוה"מ, {ומרן זצ"ל עשה ע"ז התרת נדרים}. אמנם מכיון שרבי איסר זלמן הורה שיש להניח, לכן אמרתי לך שתמשיך להניח.
יש לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בסגול תחת הג'[3]. [והעידני חכ"א ששאל את מרן הקה"י זצ"ל האיך לומר, ואמר לו הסטייפלר זצ"ל שיש הנוהגים כך ויש הנוהגים כך, אך מכיון שמרן זצ"ל סובר שצריך לומר עם סגו"ל, שיאמר עם סגו"ל].
אמר בקדושה "על יד נביאך" בפתח בא'.[4]
מרן זצ"ל הורה שהעומד במעבר ציבורי ומתפלל שמונה עשרה, מותר לעבור כנגדו[5].
בזמן שאשה טרודה עם הילדים, תתפלל 'ברוך שאמר', 'אשרי ו'ישתבח', ברכות ק"ש, קריאת שמע ושמונה עשרה, ולזה יש לאשה בדרך כלל זמן. ובתפילת מנחה "צריך זמן רק חמשה רגעים לתפילת שמונה עשרה"[6].
המסתפק האם אמר בימות החמה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' או 'מוריד הטל', ובמקביל גם מסתפק האם אמר צ' פעמים 'רב להושיע מוריד הטל', אין זה נקרא ספק ספיקא. כיון דאם לא אמר צ' פעמים 'מוריד הטל', תלינן בודאי דאמר דאמר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', דאם היה ספק, היה אסור לו לחזור על תפילתו[7].
מעשה בבן חו"ל שהיה בא"י, שנהגו לשאול 'טל ומטר' אחר ז' בחשון וקודם ס' יום לתקופה בשומע תפילה, ושכח להזכיר בשומע תפילה, ואחז ברצה. והחווה בידו לשול את מרן זצ"ל מה עליו לעשות. והורה רבנו שימשיך בתפילתו כרגיל ולא יחזור[8]
אפשר לברך את חיילי הצבא פה בא"י ב'מי שבירך' בנוסח המקובל הנאמר לחולי ישראל, אך אין לעשות שום שינויים מכפי הנהוג עד היום בענין זה. וגם אין לערוך "מי שבירך" מיוחד לבני תורה, והכל נכלל כבר ב"יקום פורקן" וב"מי שבירך" הנאמר לאחריו, שם מוזכרים העוסקים בתורה והעוסקים בצרכי ציבור באמונה[9].
כשטעה בתפילת מוסף של ראש חודש, וחתם "מקדש ישראל והזמנים" במקום "מקדש ישראל וראשי חדשים", אינו צריך לחזור, כיוון שגם ראש חודש נכלל בכלל הזמנים והמועדים[10]
סיפר מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שבפגישתו עם מרן זצ"ל בישיבת הנהלת "ועד הישיבות", אמר לו מרן זצ"ל שמנהגו להמתין קודם צאתו לדרך מבני ברק לירושלים, מלברך 'אשר יצר' עד שעת הנסיעה ומברך בנסיעתו 'אשר יצר' ומסמיכה לתפילת הדרך, וכדברי השו"ע (סי' ק"י סעיף ו') שהר"מ מרוטנבורג ז"ל היה מסמיך תפילת הדרך לברכת 'הגומל חסדים'. אך עדיין אין דעתו נוחה מכך, לפי שבאופן זה אין ברכת 'אשר יצר' סמוכה לזמן חיובה[11].
ואמר לו הגרשז"א זצ"ל, שהוא עצמו כלל אינו אומר תפילת הדרך בנסיעה מבני ברק לירושלים, והשיב לו מרן זצ"ל שיש לו על מי לסמוך בהנהגה זו, כי גם מרן הגרי"ז לא היה אומר תפילת הדרך בכהאי גוונא, אלא כוללה בברכת 'שומע תפילה' שבשמונה עשרה[12].
מרן זצ"ל, נהג לומר תפילת הדרך מיד כשהחזיק בדרך ביציאה מהעיר, כשעלו על הכביש הבינעירוני[13].
ניתן ליטול ידים בחדר האמבטיה, ולברך בחוץ.
ולענין הרוח רעה השורה על הידים, ודאי דאפשר לצרף לזה את הסברה שהביא החזו"א (ידים א,כו) שאפילו הנוטל ידיו בבית הכסא ויצא, ועדיין המים הם טופח ע"מ להטפיח על ידיו, ששוב מטהרין הידים כשיצא, כיון שהמים קיימים על ידיו[14].
נשאל על המנהג לנגב את הידים לפני נטילת ידים, למרות שמפורש בשו"ע שאדרבה, רוחץ תחילה מעט כדי להסיר את הלכלוך ושוב שופך עליהם מים בשנית.
והשיב שודאי טוב אם רוחצים מעט את הידים כדי להסיר את הליכלוך, אך אנו חוששים שמא הם רטובים ע"י ליכלוך ויהא חציצה, ע"כ מנגבים את הידים קודם ואז נוטלים את הידים[15].
דעת הגר"י מרצבך זצ"ל, היתה שאין לחשב שקיעת החמה בעיר התחתית בחיפה כשקיעה, אם עדיין בתי העיר למעלה מוארים בקרני השמש. וכן הסכים לזה מרן זצ"ל[16].
בראשית דרכו של 'יתד נאמן', היה מתפרסם זמן מוצש"ק לפי רבנו תם, 72 דקות , והזמן התפרסם לפי השיטה של "זמניות", לפי אורך היום, דהיינו שבאמצע הקיץ, הרבה יותר מ72 דקות ובאמצע החורף הרבה פחות. ומרן זצ"ל קבע, אחר בירור הענין (שעוררו לכך אדמו"ר בירושלים) שיתקנו הדבר, וקבעו בכל השנה את זמן רבנו תם במוצ"ש 72 דקות שוות לאחר השקיעה[17].
נראה מסברא שמקיימים מצות עשה של 'ושננתם' החל מתחילת הלימוד והיגיעה על דברי תורה, ולא רק בשעה שהגיע לתוצאה של 'מחודדים בפיך'[18].
לימוד ספרי אמונה וידיעת ה', נכללים אף הם במצות תלמוד תורה, אך יש להסתפק האם מצות 'ושננתם' שייכת אף היא ללימודים אלו[19].
אם יעמוד אדם מבוקר ועד ערב ויאמר שם של תנא או אמורא, אינו מקיים מ"ע של תלמוד תורה, ורק יקבל שכר על הזכרת שם צדיק ועל כך שלא חטא באותו הזמן. אך אם אומר גם את המימרא של אותו תנא או אמורא וכו', אזי אף איזכור שם בעל המימרא הוא בכלל תלמוד תורה וגופי תורה ולא רק 'הכשר מצוה'[20].
על הפמוטות לשבת קדש בביתו הניח פתק בכתב ידו שאסור להטות הנרות[21].
כששהה מרן זצ"ל בבית החולים עם עזרתו בקודש הרבנית ע"ה ועשה לה הבדלה, היה מברך ברכת 'מאורי האש' על אור חשמל [לא פלורסנט] שדלק שם, כדעת מרן הגרח"ע זצ"ל[22].
המדליק בשוגג בשבת אור חשמל, מותר, אפילו לו עצמו, להשתמש לאורה בשבת, משום שרק הזרם הראשוני נחשב לכוחו והזרם שבא לאחר מכן נחשב לכח שני. אך המדליק חשמל במזיד, אסור לו מדרבנן להשתמש ולהנות מאורו בשבת[23].
מרן זצ"ל הקפיד לנגב היטב את הכוסות ממים שנשתיירו בהם קודם השימוש בהן, למרות שהשתמש בהם על ידי עירוי מים מטרמוס[24].
בשביל "גרופה וקטומה", הקפיד מרן זצ"ל גם להוציא ממקומו את כפתור הגז, המגדיל והמקטין את להבת האש[25] .
המסיר את קדירת חבירו מהאש שלא על דעת להחזירה ועודה בידו, אסור להחזירה לאש גרופה וקטומה, כיון שאף אם מחשבתו אינה מועלת לאסור, מ"מ אנן בעינן מחשבה חיובית להחזיר על האש, ובנידו"ד אין מחשבה חיובית[26].
כשאחד השכנים זוכה במאכל עבור כל השכנים בלא ידיעתם, יכול הוא או שכן אחר, לאכול את העירוב מבלי לבקש את רשות כל השכנים שזיכו את העירוב בעבורם[27]
כתב הגרש"ד הכהן מונק זצ"ל, רב הקהילה החרדית בחיפה ובעל שו"ת "פאת שדך':
"אירע לי בבחרותי שלא קראתי הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום עד זמן פסוקי דזמרה בשבת שחרית, ואילו הייתי קורא אחר התפילה קודם סעודה לא הייתי שומע קידוש עם כל הבחורים שבישיבה, ולא היה לי יין לקדש בעצמי. ולכאורה היה עולה על הדעת דקריאת שתים מקרא ואחד תרגום עדיפה מאמירת כל פסוקי דזמרה, דהיא מדינא דגמרא וריבוי המזמורים אינו מדינא. ושאלתי את מורי ורבי הגרא"מ שך שליט"א, האם עדיף לקצר פסוקי דזמרה ולומר רק מאשרי ועד כל הנשמה, שזהו עיקר פסוקי דזמרה, ובשאר הזמן לגמור שתים מקרא ואחד תרגום או לומר פסוקי דזמרה דשבת כרגיל.
"ודן בזה מו"ר שליט"א (וכתבתי במקו"א), והכריע מו"ר שליט"א, שעדיף להגיד מאשרי ועד כל הנשמה ולדלג שאר פסוקי דזמרה ולומר שמו"ת"[28].
ובקובץ ישורון (חי"ב) הובא כת"י הגרש"ד מונק זצ"ל, שכתב שמרן זצ"ל דן בזה, דהנה בטור (סי' רפ"ה) כתב דמצוה מן המובחר לגמור הפרשה קודם שיאכל בשבת, ומאידך בטור (סי' נ"א) כתב דעיקר פסוקי דזמרה הוא משום לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, וגם משום דאמרו בשבת (קיח, ב) 'יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום', והתוספות (ברכות לא, א ד"ה רבנן) כתבו שכדי שיעמוד מתוך כובד ראש שזהו דברי תורה, לכן אומרים פסוקי דזמרה. ואם כן יל"ע מה עדיף, האם פסוקי דזמרה או קריאת שנים מקרא, שזה מדינא דגמרא.
וגם שיש לומר עוד, דהנה לשון הרמב"ם (תפילה פ"א) משמע דג' ראשונות הם סידור השבח, ובזה יוצאים יד"ח שבח, ודעת רש"י בשבת שם דגומרי הלל בב' מזמורים לחוד מהני, אך לשאר המזמורים אין מקור בש"ס, וא"כ כבר יצא ידי שבח, וכן איכא גם טעמא דמשום כובד ראש, כשאומר מקצת מזמורים.
ולכן הכריע מרן זצ"ל שעדיף לומר מ'אשרי' ועד 'כל הנשמה', ולדלג את שאר פסוקי דזמרה ולומר שנים מקרא, כי אין יכול לאומרן אחר התפילה.
הורה מרן זצ"ל שזמן קריאת שמו"ת פרשת 'וזאת הברכה' הוא בהושענא רבא ולא בשמחת תורה[29].
ובספר שלמי תודה[30] מובא, שפעם אחת נכנס אליו רבי דוד פרנקל זצ"ל ושאלו מרן זצ"ל האם כבר גמר הסדרה, והוסיף לו ואמר: "היום הוא הזמן לקרוא ולא מחר".
[1] ויש שהעידו בשמו שהניח בצנעה לזמן קצר בלא ברכה, כד' המשנ"ב סי' ל"א בשם הט"ז, ועי' בספרי משנת תפילין (שם). קובץ מבקשי תורה (קובץ לב, סי' לו, עדות הרי"י פרלמן, וכן העיד בפני חכ"א).
[2] ספר הזכרון לע"נ מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל (ח"ב עמוד תש"ל). וכהוראה זו השיב הגרי"ז למעשה להגרא"י פינקל זצ"ל (שם). וכעי"ז במועדים וזמנים (ח"ג עמוד רס"ז בהגהה). ועיין בספרי משנת תפילין (עמוד ריז ואילך ועמוד רמ) בארוכה בגדרי הדברים. וע"ע בענין בספר אור לארבעה עשר (מהגר"מ גרוס שליט"א, פ"ב).
[3] מתוך מכתב הסכמה לספר העוסק בענין זה.
[4] ראה ישורון (קובץ טז עמוד תתסב, מאמר הרש"י פרידמן), מוריה (גליון לט סיון תשל"ב), מבקשי תורה (קובץ טו עמוד רפב). וראה במכתבי במבקשי תורה (קובץ טז) ומכתב הר"י סץ (שם קובץ יז). וראה במש"כ בזה בקונטרס קדושתך נקדיש להגרא"י וועסטהיים שליט"א, שהביא דעת מרן זצ"ל בזה ומש"כ ע"ז.
[5] כן העידו בשמו בספר הזכרון להגר"ע עטיה זצ"ל, עמוד 468.וכ"כ בשו"ת מהרש"ם
[6] מכתבים ומאמרים ח"ג עמוד ע"ד.
[7] קובץ ישורון ח"י, שביבי אש, מפי הרה"ג רבי זבולון שוב, וציין לד' המשנ"ב והשעה"צ סי' קפ"ח סקט"ז.
[8] שלמי תודה, דיני ירידת גשמים, עמוד ע"ט. ועי"ש שלמי תודה, ברכות, עמוד ל"ד, במש"כ מרן זצ"ל ע"ד הגרעק"א בשו"ת סי' כ"ב.
[9] מכתבים ומאמרים ח"ג עמוד ע"ב.
[10] מכתב מרן זצ"ל בכת"י, הודפס בקובץ ישורון י"א קונטרס מאורי אש. ומרן זצ"ל ציין לערכין י' א' שראש חודש נקרא מועד. וזהו דלא כמש"כ בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' י"ט. ועי"ש בהארות שבמאסף ישורון הנ"ל.
[11] ובמשנ"ב (סי' ז' סק"ו) כתב שטוב להיזהר לברכה מיד.
[12] ס' הליכות שלמה (תפילה פרק כ"א). ובקובץ מבקשי תורה (קובץ ל"ב סי' ל"ד). וכ' שם בשם נאמן ביתו הר"י אסחייק שלפעמים היה מרן זצ"ל היה מברך ברכת שהכל על סוכריה ואח"כ מברך תפילת הדרך.
[13] עדות הר"י אסחייק בקובץ מבקשי תורה שם.
[14] מכתבים ומאמרים ח"ו אגרת תרנ"ב, יעוי"ש סברותיו. ס' אשי ישראל פכ"ג סעיף י"ב בשם מרן זצ"ל בספר הזכרון 'ארץ בנימין'. וראה בחזו"א סי' כ"ד סקכ"ו ובשו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' נ' ובשו"ת אגר"מ אבהע"ז ח"א סי' קי"ד ובס' שונה הלכות סי' ד' סעיף מ"ח ובס' איילת השחר גיטין ט"ז א'.
[15] מכתבים ומאמרים ח"ו אגרת תרנג. וציין ג"כ לד' החזו"א או"ח כד,ל.
[16] ספר זמני הלכה למעשה ח"ב, קונטרס ראיות למנהג ירושלים בניכוי ההרים. ולענין הלכה למעשה יש לעיין שם בארוכה רבתא.
[17] מאמר הגרא"י זילבר זצ"ל, מוסף שב"ק עש"ק ויצא התשס"ב. וראה בירור הלכה (תניינא או"ח ריש סי' רצ"ג) ובמכתבו של החפץ חיים שבס' אבני שהם ( לודז התרפ"ה סי' כ"ט אות י').
[18] מאסף ישורון קובץ י"א. מרשימות תלמידים, משיחת מרן זצ"ל עם כ"ק האדמו"ר בעל שפע חיים מצאנז זצ"ל, שחכך בדבר.
[19] שם. ועיין בהקדמת מרן זצ"ל לס' אבי עזרי מהדורה רביעאה.
[20] שם.
[21] מאסף תורני ישורון (קובץ י"א), מאמר נכדו הגראי"ש ברגמן.
[22] מאסף תורני ישורון (קובץ י"א), מאמר נכדו הראי"ש ברגמן. וראה שם הרבה מנהגים ופרטי דינים ממנהגי מרן זצ"ל בשבת קדש.
[23] מאסף ישורון, קובץ י"א, שביבי אש. מפי הגאון רבי עמנואל טולידנו שליט"א.
[24] עדות נכדו הראי"ש ברגמן. מאסף ישורון (שם) וקובץ מבקשי תורה (קובץ לב סי' לה).
[25] שם.
[26] אבי עזרי שבת פ"ג ה"י, שתמה בזה על הגרעק"א שדן בזה, עי"ש. וראה תשובת מרן בזה גם בספרו של הג"ר יוסף רוט זצ"ל. וראה בס' אורחות שבת פ"ב סעיף מ"ח והערה ע"ח נפ"מ נוספות עפ"ד מרן זצ"ל ומו"מ בענין.
[27] ואין לחוש בזה לדעת התוספות בב"מ כב, א ד"ה מר זוטרא, ועי' ש"ך חו"מ סי' שנ"ח. עדות הרה"ג ר' ישראל סוקל, (ישורון, קובץ יב , שביבי אש, עמו' שז).
[28] שו"ת פאת שדך, תפילה (עמוד קטז). וכתב שם שהכרעת החזו"א היתה להיפך, שיש לעשות עכשיו המצוה המוטלת עליו ולהתפלל פסוקי דזמרה, ויקרא שמו"ת לאחר הסעודה מפני האונס.
[29] מפי חכ"א. ועיין משנ"ב סי' רפ"ו סק"ד שיקרא ביום הושענא רבה ואם קרא ביום שמיני עצרת לא הפסיד. ובסי' תרס"ט סק"ד כתב המשנ"ב בשם פוסקים לקרותה בליל שמחת תורה. וראה שו"ת קנה בושם ח"א סי' ט"ז. וראה במאמרי שו"ת שמחת תורה (אלעד התשע"א).
[30] להגרב"צ פלמן, סוכות, עמוד תתקע"ז.
