סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל

הברכה הכפולה של הרב אורי זוהר זצ"ל

מתוך כתבה של הרב משה וינשטוק עם הרב זייבלד שליט"א, באדיבות מרוה לצמא.

שלושים לפטירת הרה"ג ר' אורי זוהר זצ"ל, האיש שהתנתק מכל הבלי עולם ודבק בכל נשמתו בה' ובתורתו, האיש שהשפיע על אלפים ורבבות לחזור בתשובה באמצעות המאור שבתורה. הרב אברהם זייבלד שליט"א, מנהל ארגון לב לאחים, מספר על הרב אורי זוהר, החברותא שלו ועמיתו לתנועת התשובה, במשך שלושה עשורים.

היה זה בכנס שאליו נסענו, מספר הרב זייבלד, אני והרב אורי זוהר, כנס שנערך בעיר חדרה. בכל מקום שאליו הגיע הרב אורי זוהר היתה היסטריה כללית. הוא ליבה את אור היהדות באופן שאין לו אח ורע.
בסוף הערב הגיע אלינו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, אמיד ובעל ממון, וביקש בקשה 'צנועה': אני מבקש שכבוד הרב יבוא לביתי כדי שאוכל לכבדו - שיעשה 'ברכה' אצלי בבית.
לא ידע האיש כי בקשה זו לא היתה צנועה כלל ועיקר, זאת משום שבעבור הרב אורי זוהר, הנכס היקר ביותר שהיה תחת ידו היה הזמן. כל דקה נחשבה בעיניו לאוצר. מה גם שהשעה כבר היתה אחת עשרה בלילה בערך, וזמן הקימה הקבוע שלו, שהיה בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר, היה במרחק של כארבע שעות ומחצה בסך הכל, כשנסיעה של שעה מפרידה בינו לבין יצועו.
אבל האיש התעקש והבטיח: אם הרב יבוא לביתי, אקבל על עצמי בלי נדר להתחזק במשהו בשמירת מצוות.
זה היה 'שוחד' שהרב אורי זוהר לא יכול היה לסרב לו, והוא נענה להצעה ועלה לביתו המפואר של אותו אדם, מעין טירת פאר בנויה לתלפיות. בנו ובתו של האיש היו אף הם בבית, ושיחה החלה להתגלגל.

הוא שוחח איתם על אושר אמיתי ועל משמעות החיים: הכסף, הממון והנכסים הינם אחיזת עיניים, אמר, לפני שהכרתי את בוראי היו גם לי ממון רב וטירה ענקית על חוף ימה של העיר יפו, אבל האושר היה ממני והלאה. כי רק סיפוק רוחני של אדם העושה את חובתו בעולמו הוא המסב אושר לאדם. כך דיבר על ליבם והוסיף: אני יודע שקשה מאוד לשנות אורחות חיים ולהתחיל לשמור מצוות, חוויתי את זה בעצמי, אולם ריבונו של עולם אומר לנו: פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם.
הנה, אני עצמי, כשבאתי לקבל על עצמי עול מצוות, הייתי מודע לקושי שהיווה לפני מכשול, ולפיכך לא קיבלתי על עצמי בתחילה אלא דבר אחד - הדלקת נרות שבת. זה לא יקר, זה לא מגביל, זה לא דורש כמעט מאום, אבל אור הנרות האיר את נשמתי. קבלו על עצמכם אפוא משהו קטן לכבוד ריבונו של עולם... כך דיבר על ליבם ושבה אותם בקסמה של האמת שבקעה מפיו.
את הפגישה אצל אותו יהודי מחדרה סיימנו בשעה שלוש לפנות בוקר, וירושלימה הגענו בשעה ארבע. אבל סדר יומו של הרב אורי זוהר לא נפגע, כי הוא פשוט 000 ויתר על שינה של לילה אחד. מיד כשהגענו פנה לסדר יום מלא וגדוש בתורה ובעבודת ה', ובסיומו שוב יצאנו לפעילות, והפעמים בעיר אחרת.
בסופו של דבר, גם הבן וגם הבת של אותו יהודי חזרו בתשובה שלמה, והינם כיום בעלי משפחות מפוארות בירושלים עיר הקודש. לא פעם יצא לנו להזכיר את המעשה הזה בשיחות בינינו, והרב אורי זוהר אמר: אותו יהודי ביקש שאעשה 'ברכה' בביתו, והנה שרתה בביתו הברכה כשילדיו שבו בתשובה....

מילים לזכרו של מזכה הרבים הגאון רבי אורי זוהר זצ"ל

 :כמה מילים לזכרו של הרב אורי זוהר זצ"ל, שנכתבו במקומות שונים ברחבי הרשת:

 

 

 

 

 

אבל כבד בעולם התשובה | קווים לדמותו הגדולה |  מסע ההלויה | סיפורו האישי | ראיון נדיר | הרב אורי זוהר מספר איך חזר בתשובה | אישי ציבור נפרדים | הרב אורי זוהר בראיון נדיר עם נכדיו המשותפים לו ולאריק איינשטיין

אי אפשר להסביר איזה מגדלור עצום הרב אורי זוהר היה,
במיוחד למי שבא מהעולם שאורי זוהר בא ממנו.
אי אפשר לספור ולמנות את מספר הפעמים שחוזרים בתשובה
הרימו עיניים לאורי זוהר ואמרו לעצמם:
 אם הוא יכול, גם אני אצליח בעזרת ה', וככה התחזקו. וכך הצליחו גם הם.

הוא נטש מרצון חיי "זוהר ויוקרה" כסף ותענוגות ובחר בדבקות לא נתפסת בבוראו.
חי חיים צנועים ודלי חומר ועסק בתורה וקירוב רחוקים מתוך ענווה צניעות ודבקות.
 פעל גדולות ונצורות למען התורה, למען חינוך ילדי ישראל, ולמען עם ישראל כולו,
עסק בתורה בהתמדה יומם ולילה, וקירב את עם ישראל לתורה ולמצוות.

"הבילויים של פעם לא חסרים לך?", שאל אותו פעם עיתונאי אחד בראיון,
וקיבל את התשובה הבאה: "עלינו כיתה. עלינו כיתות. לך חסר גן ילדים ?"...
המראיין לא ויתר והמשיך לשאול: "האם יכול להיות שיום אחד תבוא ותגיד, סיימתי את הפרק הזה, אני חוזר לחיים החילוניים?"
, והרב אורי זוהר השיב בלהט: "לא יכול להיות דבר כזה. שמרצוני אני ?
בחיים לא. בחיים לא אעזוב את התורה. בחיים לא".

 אחד בדור. יהי רצון שנלמד מדרכיו.
והנה כמה מילים מתוך שיחה חינוכית שנתן הרב אורי זוהר זצ"ל

תפקיד האבות בעם ישראל הוא להעביר את התורה לבניהם. כל יהודי נמצא בנקודת אמצע כלשהי, נקודה הנמצאת בין דור אבותיו ומוריו מהם הוא קיבל את התורה, לבין דור בניו ותלמידו להם הוא חייב להנחיל אותה, כדי שלא תתנתק השלשלת חס וחלילה. באותה ;נקודת אמצע; מהווה היהודי אדם מושפע ומשפיע, ותפקידו לחבר את השניים. להשפיע נכון מתוך מה שקיבל בהשפעה מאבותיו...

הנהגת ה' המצופה מאיתנו מחייבת אהבה וקבלה, הכלה וסבלנות. העיקרון הוא אחד: לדלג מעל כל ההפרעות החיצוניות ולהגיע אל הנקודה הפנימית המוסתרת בתוך הקליפות של דורנו. הנקודה הזו היא נקודת האהבה....

בתפילה שבקרוב נזכה לראות בשוב לב בנים על אבות ובנות על אימהות במהרה בימינו אמן. 

 

פרידה מהרב שמחה קוק זצ"ל - סיון רהב מאיר

פרידה מהרב שמחה קוק זצ"ל

רבבות בני אדם הרגישו שלהם, ורק להם, היה קשר מיוחד איתו. אז האמת היא שגם לי היה קשר מיוחד איתו. טורה של סיון רהב מאיר מתוך ידיעות אחרונות.

 

1. יום רביעי בצהריים, בית הלוויות שמגר בירושלים. אלפים נפרדים מהרב שמחה קוק, שנפטר בגיל 92. מסע הלוויה הענק ממשיך משם לעיר רחובות, שם הרב קוק כיהן כחמישים שנים כרב הראשי, ושוב אלפים מגיעים להיפרד.

הרחובות בעיר נחסמים, והשוטרים שחוסמים אותם מספרים לי איך הרב חיתן אותם או ערך את בר המצווה שלהם. משפט אחד שמעתי מכולם, שוב ושוב: "לי? לי היה קשר מיוחד איתו". רבבות בני אדם שהרגישו שלהם, ורק להם, היה קשר מיוחד איתו. אז האמת היא שגם לי היה קשר מיוחד איתו.

2. סבא של בעלי, הרב שלמה קוק, נהרג בתאונת דרכים יחד עם רעייתו יהודית ושניים מילדיהם הקטנים בחנוכה בשנת 1972. את מקומו של הרב שלמה כרב הראשי של רחובות מילא מאז ועד השבוע אחיו, הרב שמחה.

אבל איך נכנס לתפקיד? רק השבוע סיפרה לי חמותי, זיוה מאיר, שהתייתמה משני הוריה בגיל צעיר, איך הדוד שלה התנהג. "הייתי בחדר שלי, ואני זוכרת שהתנהל בחדר הסמוך דיון של כל המבוגרים במשפחה האם הרב שמחה, שהיה ראש ישיבת בני עקיבא בנתניה, צריך להיכנס לנעליים של אבא שלי. ואז הרב שמחה אמר שצריך להתייעץ איתי. הוא הלך לחדר שלי, וזה פשוט לא יאומן איזו שיחה הייתה לנו. הייתי נערה בת 15, והוא ישב איתי בשיא הרצינות וביקש שנדבר על העיר, שאספר לו. אני זוכרת שהוא שאל על האוכלוסייה של מכון ויצמן, על הדתיים בעיר, על החילונים. היום אני מבינה כמה תבונה ורגישות הייתה לו. הוא לא רצה שארגיש שהוא 'לוקח' את התפקיד של אבא שלי, הוא רצה לתת לי הרגשה טובה, הרגשה של שותפות".

3. הרגישות הזו אפיינה את כל מסע חייו. גם כשניהל מאבקים ציבוריים הוא תמיד הדגיש שהוא אף פעם לא נגד, הוא רק בעד. בעד השבת, למשל. מדהים איך הנחיל את ערך השבת בעדינות, בחיבה, לכל הציבורים, גם למי שכבר שומר אותה. כך למשל עודד אנשים במשך לשנים לערוך את שולחן השבת כבר ביום חמישי בלילה, ולפרוס עליו מפה לבנה, כדי להכניס את אווירת השבת מוקדם יותר הביתה. ילדים שאמרו לרב בשבת "בוקר טוב" או "ערב טוב" זוכרים עד היום איך אמר להם בחיוך שבשבת לא מברכים כך. בשבת אומרים רק "שבת שלום", לאורך כל היום.

מול הניסיון לפתוח קניון ברחובות בשבת, הוא לא יצא בהפגנות ובצעקות "שאבעס" אלא במעמד של שירי שבת. תושבי רחובות הדתיים, והוא בראשם, פשוט עמדו ושרו ביחד שירי שבת מול הקניון. מוכרים שפתחו את חנותם בשבת זוכרים איך הזמין אותם לסעודת שבת בביתו. ופעם אחת תנועת הצופים בנתה מחנה אוהלים בשבת בבוקר, ממש סמוך לביתו. הרב לא יכול היה להתעלם. הוא לקח גביע, יין ועוגיות, ירד אליהם וערך להם קידוש גדול לכבוד שבת.

4. הקשבתי להספד הנרגש של ראש העיר רחובות רחמים מלול במסע הלוויה הארוך השבוע, הקשבתי להספדים של גדולי הרבנים וראשי הישיבות, אבל במקביל שמעתי עוד המון הספדים קטנים, מהאנשים שסביבי. שום משימה לא הייתה קטנה מדיי בשבילו, שום אדם לא היה קטן מדיי.

שומר בבית ספר יסודי זוכר איך בכל פעם שהרב נכנס להרצאה בבית הספר, והוא הוזמן למוסדות החינוך של העיר רבות, הוא היה עוצר לידו: "אשריך שאתה זוכר לשמור על בית ספר של ילדי ישראל!". משפט אחד כזה מספיק לפעמים כדי לשמח אדם ליום שלם ולתת משמעות לעבודתו.

גם יוני קריצ'בסקי שיתף אותי בסיפורו, שראוי לסרט: היום הוא בן 41, איש הייטק, נשוי ואבא לחמישה. הוא נולד בחרקוב ולא ידע כלל שהוא יהודי. עם נפילת מסך הברזל, הגיע הרב קוק לערוך ליל סדר ענק באוקראינה. הנער יוני היה שם, ישב קרוב לרב וגנב את האפיקומן.

המתנה שביקש הייתה תנ"ך עם תרגום לרוסית, ולחגוג בר מצווה בארץ. ארגונים יהודיים רבים סייעו להגשמת החלום: יוני עבר קודם כל ברית מילה (הרב קוק היה הסנדק, כמובן), ואז הגיע לכאן עם משפחתו ועלה לתורה בבית הכנסת של הרב ברחובות. התקשורת סיקרה את סיפורו של הילד שחזר לזהותו, אחרי נפילת מסך הברזל, אבל השבוע סיפר לי יוני על ההמשך: "מאז תחילת המלחמה באוקראינה הפכתי בעצמי לפעיל, יומם ולילה. למדתי מהרב קוק שצריך להתמסר לאחים רחוקים".

 

5. והיו גם ניחומי האבלים. "אני זוכר שסבא שלי נפטר", סיפר תושב העיר. "הרב פשוט ראה מודעת אבל ברחוב, הבין שיושבים שבעה, ובלי להכיר עלה לנחם אותנו. התחושה הייתה שהוא מרגיש אחראי לכל תושב ברחובות. זה מאוד חיזק את המשפחה".

"כשאחותי הקטנה נפטרה בגיל 10", סיפרה לי חיה, ילידת רחובות, "הרב פשוט לימד אותנו איך מנחמים. הוא לא אמר יותר מדיי, הוא בעיקר ישב ליד אימא שלי ובכה איתה. בכי אמיתי, מלא בכאב וצער. עברו כבר עשרות שנים, ואני לא יכולה לתאר במילים מה זה עשה לנו. הרגשנו שהוא איתנו. לפעמים לא צריך לנאום אלא רק להשתתף בצער הזולת. אבל כשמו כן הוא, הוא ידע גם לשמוח באמת בשמחת הזולת, שמחה אמיתית וכנה. לאורך השנים ערך אלפי שמחות, ועם כל אחד הוא היה שם באמת".

זה נכון. הרב קוק ערך את חופתנו, וזכינו גם אנחנו להרגיש את ההשתתפות האמיתית בשמחה.

6. בשבוע שבו מתחילים לקרוא בתורה את ספר המסעות, ספר במדבר, הסתיים מסע חייו. מאות סיפורים שמעתי השבוע (ואם יש לכם סיפורים משלכם, אתם מוזמנים לשתף אותי), והם נסכו בי תקווה. כי רוב הזמן אנחנו עוסקים במנהיגים פוליטיים, ושוכחים אילו מנהיגים רוחניים ואילו דמויות חינוכיות נוספות חיות בינינו. כי אנחנו מנהלים את היחסים בין המגזרים בבתי המשפט או בוויכוחים בכנסת ובתקשורת, ושוכחים שאפשר גם אחרת, ושלרוב אנחנו יודעים להסתדר היטב, בטאקט ובכבוד.

ממש לפני הקבורה, שמעתי שם עוד סיפור: קבוצת תושבים חילונים עלו פעם לביתו, שהיה תמיד פתוח לרווחה, כדי להתלונן ולנסות לפתור נושא מסוים. "ישבנו שעות", אמר לי אחד מהם, "לא תמיד הסכמנו, אבל לפני שנפרדנו הוא אמר: מה, זהו? לא נשיר משהו ביחד? והוא פשוט התחיל לשיר עם כולנו ביחד 'עם ישראל חי'".

 

 

אותות של אהבה וחיבה: דברים לזכרו של הרב שמחה הכהן קוק שליט"א

מספר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ר' שמחה זכה לאותות מהשמים של חיבה ואהבה. הוא סיפר לי כך:
נסעתי עם מונית להגיד שיעור. באמצע, אומר לי הנהג: אני צריך פה ללכת למקום מסוים, בו צריכים להעביר בשר ממקום למקום, תסלח לי כבוד הרב, אתה יכול קצת לחכות?
ר' שמחה שמע: להעביר בשר ממקום למקום, ודאי וודאי! ר' שמחה, במתיקות שלו!
הנהג נסע, והעביר בשר טריפה לחנות שמוכרת בשר כשר.
ר' שמחה נסע איתו, הוא ראה פה סיעתא דשמיא גדולה, לא יאומן! נכנס לחנות, קרע את תעודת הכשרות, ללא פחד וללא מורא, ואסר את החנות הזו.
סיפרתי על כך למורי חמי הרב אלישיב, ואמר לו הרב אלישיב: אות מהשמים, שבדיוק באותה מונית הוא שמע שמעבירים בשר! זה אות מהשמים על החביבות שהקב"ה רוכש לר' שמחה!

מסירות הנפש של הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל למען השבת

מספר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
חז"ל אומר שכשאדם עוזב את העולם ועולה למעלה, שולח הקב"ה מלאכים לשמוע מה אנשים אומרים על הנפטר, וכשמספרים להקב"ה דברים של קדושה ושל תורה, הוא מחבק ומנשק את הנשמה ואת כל אלו שמספידים אותו.
בבית המדרש אצלנו לומד תלמיד חכם מופלג, שמספר על הרב שמחה זצ"ל עוד מימי קטנותו:
כשהרב שמחה היה נכנס לתלמוד התורה ברחובות, היה אומר לילדים: ילדים, פה לא צועקים שאבעס, זה לא הולך פה, אבל: כשאתם רואים מכונית לשבת, תצעקו "שאבעס" בלב שלכם! תגידו בלב שלכם: געוואלד! יהודי מחלל שבת. תתפללו שהשבת תתקדש! מספר אותו תלמיד חכם: עד היום הזה,
הוא נזכר בדברי הרב שמחה. צריכים לצעוק בתוך הלב: שבת היום! וזה עושה רושם.
כך אנו חייבים להכיר טובה לאותו אדם גדול, ר' שמחה, שהשריש בנו: שאבעס!
יש סיפור שכולם מכירים אותו, עם הקניון ברחובות. ברחובות נפתח קניון, והשתדלו שהוא יפתח בשבת ר"ל, והממונים התארגנו שיפתח בשבת.
ר' שמחה ארגן קבוצות שיבואו ליד העיריה וליד הקניון ויתפללו שם: וזה לא עשה רושם. הקניון נפתח!
ר' שמחה החליט ללכת מיהודי ליהודי מאלו שיש להם חנויות בקניון, והתחנן אליהם: אנא, לא לפתוח את הקניון בשבת!
בסופו של דבר, הקניון נותר בשבת ריק! ואלו שהגיעו בשבת לקניון, עזבו בידיים ריקות! וכך הפך הקניון להיות קניון שומר שבת.
קיבלתי מרבותי, שהחפץ חיים ישב, ובא אליו אדם ואמר: רבי, אישתי מקשה ללדת, והרופאים אומרים שמצבה חמור!
אמר לו החפץ חיים: אם מצבה חמור, אין לי שום דרך! רק שיבוא אדם שיש לו זכות שסגר חנות בשבת. אם הוא יגיד שהוא מוכן למסור את הזכות שלו לאותה אישה, היא תלד בשלום.
סיפרו לי רבותי, שבא אדם ואמר: אני סגרתי חנות.
אמר החפץ חיים לבעל: לך הביתה, היא ילדה בשלום!
רבי אלישיב היה מספר את הסיפור הזה בזיקוקים!
מה הסוד הטמוד פה?
החמור ביותר שיש בתורה זה מסית ומדיח. מסית ומדיח: הורגים את האדם בלי התרעה! ואם הדבר החמור ביותר שיש זה מסית ומדיח, כמה שכר גדול יקבל האדם שעושה את ההיפך! לוקח בן אדם שהתכוננו לפתוח חנויות בשבת, והשפיע עליהם בנועם, בזיו, לא לפתוח. האם מישהו יכול לתאר לעצמו איזה שכר יש לו? מה גודל זכותו של אדם שעושה את ההיפך ממסית ומדיח?
וכאן הרב קוק לקח עיר שלמה, והשפיע על תושביה לסגור! אם החפץ חיים הבטיח שאישה תלד והיא ילדה, כמה זכויות יש לנו, כשאנחנו נמצאים כעת בהלויה של צדיק גדול, הצדיק הזה הלך ועשה את ההיפך ממסית ומדיח! והשפיע על עיר כזו גדולה, מה גדול שכורו, איזו זכות יש לנו כעת להשתתף בלויה של צדיק כזה, שעושה את ההיפך ממסית ומדיח, מה גדול שכרו!

קדושתו של הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל

מספר הרב אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, בנו של הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל:

הפעילות הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל היתה מעל ומעבר. ראיתי ביום אחד לפני הרבה שנים ביומן שלו: באותו יום אמר שיחה בישיבה, אמר שיעור בכולל, נכנס לכמה וכמה בתי ספר לדבר, דיבר בבית הסוהר ברמלה לאסירים, ובאותו היום גם דיבר לסטודנטים באוניברסיטת בר אילן. לכל אדם ואדם דיבר בשפה שלו, והלך כנגד ליבו של כל אחד ואחד.
לפני שנה וחצי, בא לבקר בביתנו זוג שלגמרי רחוק מהיהדות. הם היו לפני הנישואין, וביקשו ברכה.
אבא, שכבר היה קשה לו לדבר, בירך אותו בעיניים שלו. עם כזה חיוך רחב.
הם פשוט יצאו מהכלים, הם באו ואמרו אח"כ: זה משהו! לא פגשנו דבר כזה. לא פגשנו כזה אור על העיניים של בן אדם!
ואומר האדם: אני תמיד חשבתי שביהדות זה שום דבר. אני שומע קדושה: מה זה קדושה בכלל? וכעת, ראיתי בעיניים שלי קדושה! ואותו זוג, מאז, הולך ומתחזק.
זה הכל היה בחוץ, אבל הדברים הגדולים ביותר: הצניעות שלו בבית. בבית, אבא היה אבא, דוגמה, היה יושב ומנצל כל רגע פנוי. ללימוד, לעשיית חסד, לקדש שם שמים, למען השבת, למען ארץ ישראל, כל דבר ודבר.
בתפילות, כשהתפלל מנחה ומערב בבית הכנסת, היה עומד ומתחטא לפני אבינו שבשמים, כולו עומד כפוף, כנוע, מעריך בתפילה, עוד תפילה, עוד תפילה, כפי שהדריך אותו הרב שך כשנכנס לתפקידו.
בכל בוקר, במשך תקופות, בשעה 3 או 4 בבוקר, היה קם, ולא משנה אם הלך לישון ב-12 או 1 או 2 בלילה, היה מתיישב ללמוד. היו לו חברותות שונים במשך השנים, ישב ולמד. בביתו היה ארון קודש ובו ספר תורה. היו שם פתקים של הרבה מאוד תפילות: על עצמו, על ארץ ישראל, על קדושת ישראל, על בטחון העם היושב בציון.
פעם, כשקמנו קצת מוקדם והצצנו, ראינו שהוא מתמוגג בבכי, לוקח פתק אחר פתק, ומתאמץ בשביל הברכה, ובוכה בשביל האדם, בוכה בשביל לברך את האדם שביקש את ברכתו. וכל הפעילות שלו, וכל הסיעתא דשמיא, הכל בזכות התפילות, שעמד כולו שרעפים מול ארון הקודש, בשעה שאף אחד לא רואה: הוא עם הקב"ה, התפלל וביקש והתחנן בדמעות שליש. ומכאן הסיעתא דשמיא הגדולה.
בתקופה האחרונה, שאבא היה יותר חלוש, היה מדהים לראות את המידות הטובות שלו. עם אדם תלמיד חכם היה מגיע, היה רואה את האור על הפנים, והיה מתאמץ ומנסה בכל כוחו להעמד, אפילו שלא היה יכול!

 

חבר המועצה שהפך לאוהב: סיפור לזכרו של הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל

סיפר הרב אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, בנו של הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל, בהספדו על אביו זצ"ל:

הרב קוק היה הולך להרבה בתי ספר, דתיים ושאינם דתיים, ואפילו גני ילדים, בחודש אלול, ומדריך אותם לקראת החגים. חודש שלם טרח והלך מכיתה לכיתה.
לפני שנים רבות היה חבר מועצה. ופרסמו בעיתון שאחד מחברי המועצה כעס: מה זו ההדתה הזו, שרב נכנס לבתי הספר ומדבר עם התלמידים כאלו דברים? איך יכול להיות כדבר הזה?
שמע על כך הרב קוק, והתקשר לאותו חבר מועצה, ואמר לו: מדבר הרב קוק, שמעתי שפרסמת שלא מוצא חן בעיניך, שאתה מאוד מקפיד וכועס על זה שאני נכנס לבתי הספר. מה זו ההדתה הזו. תגיד לי אלו דברים הפריעו לך?
החל חבר המועצה לגמגם, ולהתנצל: באמת שאני לא יודע.
אומר לו הרב: האם זה מכובד? תרבותי? לא שמעת, אתה לא יודע שום דבר, וכך אתה מדבר?
אמר אותו חבר מועצה: אוי, סליחה הרב.
אמר לו הרב: אני מוכן לסלוח, אם אתה תבוא איתי פעם אחת לאחד מבתי הספר. בא אותו חבר מועצה עם הרב, נכנסו לשכבה אחת, 120 תלמידים, לשכבה שניה, אותו דבר. כך נכנס אותו חבר מועצה לשכבה אחר שכבה, ושמע את הרב מדבר אל התלמידים.
ואז בשיעור הבא, ביקש חבר המועצה את רשות הדיבור ואמר לתלמידים: תשמעו, תשמעו היטב את דברי הרב, זה נכס לחיים, הוא נותן לכם כלים לכל החיים! תשמרו את הדברים היטב! תשמרו את הדברים בלבכם!
כך היה הרב קוק הולך, עם המאור פנים, עם החכמת החיים, עם הישירות שלו, עם האמת שאיתו, וכנגד האמת, אפילו אדם שהוא כל כך רחוק, לא יכול היה לעמוד בו.

מי לה' אלי - סיפור מהחפץ חיים

הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל נסע בבחרותו מארצות הברית ללמוד תורה בישיבת מיר בפולניה. כשהגיע לפרקו קראוהו הוריו שישוב לארצות הברית ויבנה בה ביתו. החליט לחזור דרך העיר ראדין, ולקבל את ברכתו של ה"חפץ חיים".

הזמינו החפץ חיים שיהיה אורחו לשבת, וכל חייו ספר מאותה שבת מרוממת בצילו של הכהן הגדול מראדין, גדול הדור.

כשנפרד מהחפץ חיים, נשאל על ידי הרב: "אמור לי, אתה כהן"?

רבי שמעון הופתע מהשאלה, וענה בשלילה.

המשיך החפץ חיים ואמר: "ואני כהן... ומדוע אתה אינך כהן"?

שאלה זו הפתיע יותר את הרב שוואב, וענה בפשטות: "כי אבא שלי לא כהן".

שב החפץ חיים ואמר: "ואבא שלי כן היה כהן... ולמה אבא שלך אינו כהן"?

רבי שמעון התחיל להרהר לעצמו לאן שיחה זו מובילה, אך ענה את התשובה הפשוטה: "משום שאביו לא היה כהן".

"ואביו של אבי כן היה כהן"- אמר החפץ חיים-

"ואביו לפניו, עד אהרון הכהן. אמור לי בבקשה למה אהרון ובניו, ובהם סבא רבה שלי היו כוהנים, בעוד סבא רבה שלך בדור המדבר לא היה כהן"? שתק רבי שמעון.

והחפץ חיים המשיך ואמר: "משום שכאשר ירד משה רבנו ממרום וראה את העגל והמחולות וקרא "מי לה' אלי", אומרת התורה: "ויאספו אליו כל בני לוי".

סבי רץ והתפקד ועמד לימין משה ופעל עבור הבורא, וסבך עמד מנגד וצפה במתרחש. אז סבי זכה לכהונת עולם, וסבך לא...".

"ומדוע אני מזכיר לך את זה? משום שאתה עומד לשוב לארצות הברית, ושם סוגדים לעגל הזהב, ובת קול מתדפקת על הלבבות וקוראת: "מי לה' אלי", ויש כה הרבה לפעול, ומי שייחלץ לפעולה יזכה לעצמו ולדורותיו.

לכל אחד מאתנו ישנם רגעים בחיים בהם מהשמים קוראים לו בקריאת "מי לה' אלי", ובאותם הרגעים יכול האדם לזכות את עצמו ואת הדורות הבאים אחריו, כל שעלינו לעשות הוא להקשיב לאותם רגעים ולהידבק בדרך הטוב, ולזכות לחיי הנצח."

גאונותו וענוותנותו של הגר"ח זצוק"ל - סיפור מפעים

 הסיפור הזה מובא בגליון "אשכול יוסף" 348 תשפ"ב, בשם הרב ישראל אהרן קלצקין שליט"א:

 

יחד עם כל בית ישראל, הוכינו בהלם, כאשר נשמע הקול, כי שר התורה נתעלה לגנזי מרומים, ביום הקדוש והנורא ׳שושן פורים׳ ט״ו אדר ב׳, (פורי״ם ס״ת ר׳ שמריהו יוסף חיים קנייבסקי) ובערב שבת דייקא כאמרם ז״ל ׳מת בערב שבת סימן
יפה לו׳. פגשתי בו לראשונה לפני 36 שנה. לא יודע אם נהגתי כהוגן, הייתי אז בחור צעיר, אך כך היה מעשה.

ר׳ רפאל הלפרין הוציא אז את סדרת ספריו ׳אטלס עץ חיים׳ בהם פירט את תולדותיהם של חכמי ישראל לדורותיהם, ר׳ רפאל עשה טריק שיווקי ופרסם בעיתונות עמוד שלם עם פירוט של 36 לשונות של רש״י במרחבי התורה, בצירוף מראי  קום לכל אחד מהם היכן לשון זה מוזכר ברש״י, ר׳ רפאל ציין במודעה כי לא השתמש במחשב (שאז עוד היה מוצר נדיר) ושעל פי זכרונו, כל 36 המשפטים הללו מופיעים רק פעם אחת בכל פירושיו של רש״י.

המבצע היה, שכל מי שישלח לו מכתב בדואר או פקס ויציין אפילו אחד מכל 36 הלשונות הללו שמופיעה פעם נוספת בפירושיו של רש״י מעבר לאותם מראי מקום שציין, יקבל את הסט ׳אטלס עץ חיים׳ במתנה.


למדתי אז בישיבה קטנה, ראיתי את הפרסום הנ״ל וחשקה נפשי לזכות במתנה הזאת, אך איך בודקים את כל המראי מקומות הנ״ל אם יש להם מקביל נוסף?

עלה במוחי בן ה-15 רעיון שובבני, לנסות לשאול את מי שהיה ידוע כבר אז, כמי שכל התורה מונחת אצלו כבקופסא.

תלשתי את העמוד של הפרסום, קיפלתי והכנסתי לכיס, ביררתי מתי מסיימים את הסדר ב׳כולל חזון איש׳, המתנתי בצהרים מחוץ לכולל.

ליבי הלם בחוזקה, פחדתי שמא יקפיד עלי על שאני כביכול בוחן אותו, וכשיצא מרן הגר״ח מהכולל, בעצמו, ללא שום גבאים כמובן (היה אז בן 56) ניגשתי אליו כשבידי העמוד המקופל של הפרסום ושאלתי בהיסוס: היכן מופיע
לשון זה וזה ברש״י?,

מיד ענה: קידושין כד עמוד א׳.

המשכתי עוד אחד ועוד אחד, והרב עונה ללא שניה של מחשבה

, ואז שאלתי היכן כותב רש״י ׳מצאתי בספר הערוך׳?

מיד ענה: שבת יג עמוד ב.

כך המשכתי עד שסיימתי את כל ה-63 שאלות.

הרב ענה בסבלנות בלי שהיה נראה עליו שום שינוי בתווי פניו

ותוך כדי, גם קיבלתי בטחון עצמי והעזתי לשאול: ׳וכל הלשונות הללו מופיעים רק פעם אחת ברש״י בכל מרחבי פירושיו?

כמדומני שהוא הרהר רגע כמימרא וענה: ׳מצאתי בספר הערוך מופיע גם במשנה באבות, אך לא כולם מסכימים עם העובדה שהפירוש על מסכת אבות הוא של רש״י׳.

אז, במבט של נער, הייתי נפעם מגאונותו, כיום במבט לאחור אני מבין כי מעל יובל שנות לימוד ללא היסח הדעת מניב את התוצאה הזו, כיום, אני יותר מתפעל מהמידות טובות וטוב הלב והעין טובה שנהג בבחורצ׳יק שבא כביכול לבחון אותו  הוא עונה בסבלנות כל כך מרובה ללא שום סימן של קוצר רוח.