סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל

השאלה השבועית

מקור: הגדה של פסח אור דניאל

הַנְהָגָה מֻפְלָאָה שֶׁל חֶסֶד לְכָל דִּכְפִין: 

אַחַר פְּטִירָתוֹ של הפוסק הדגול רבי משֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זַצַּ''ל מִן הָעוֹלָם, הִתְקַבְּלָה בְּבֵיתוֹ שִׂיחָה טֶלֶפוֹנִית סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת. מֵעֵבֶר לַקַו הָיְתָה אִשָּׁה אַחַת אֲשֶׁר בִּקְשָׁה לְשׂוֹחֵחַ עִם כְּבוֹד הָרַב, אַךְ מַה גָּדוֹל הָיָה צַעֲרָהּ לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה כִּי כְּבוֹד הָרַב נִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ. 

לִשְׁאֵלַת אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת בַּמֶה הוּא יוּכַל לַעְזֹר לָהּ, בִּקְּשָׁה הָאִשָּׁה לְבָרֵר אֶת זְמַנֵּי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת. 

''הַאִם לְשֵׁם כָּךְ אַתְּ מִתְקַשֶּׁרֶת לִגְדוֹל הַדּוֹר, וְכִי קָשֶׁה לָךְ לְהַשִּׂיג לוּחַ זְמַנֵּי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת?!'' 

''אֲנִי מִתְפַּלֵּאת עַל תְּמִיהָתְךָ. הֲרֵי זֶה כְּבָר יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנָה שֶׁאֲנִי נוֹהֶגֶת לְהִתְקַשֵּׁר מִדֵּי שָׁבוּעַ לִכְבוֹד הָרַב לְבָרֵר מַהוּ זְמַן כְּנִיסַת שַׁבָּת, וְתָמִיד הֵשִׁיב לִי הָרַב בְּסַבְלָנוּת רַבָּה וּמֵעוֹלָם לֹא הִפְנָה אוֹתִי לְלוּחַ שָׁנָה!'' - הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה בְּנִימָה שֶׁל כַּעַס. 

אָכֵן, זוֹ תּוֹרַת הַמַּנְהִיגוּת בִּמְלֹא תִּפְאַרְתָּהּ.

סיפורים על ר' אריה לוין זצ"ל

כבר בחייו היה רבי אריה לוין זצ"ל, 
"רב האסירים", לאגדה. סיפורים רבים 
הלכו סביב טוב ליבו וצדקותו. בצוואתו, 
חושף הרב לוין מעט מעולמו הפנימי 
ואת אהבתו "לאחיי אסירי ציון"...


כבר בחייו היה רבי אריה לוין זצ"ל, "אבי האסירים" (או בכינוי המוכר יותר "רב האסירים"), לאגדה. סיפורים רבים הלכו סביב טוב ליבו, ענוותנותו, צדקתו וצניעותו. הם הסתירו והאפילו על פן נוסף באישיותו, תלמיד חכם בעל היקף ידיעות עצום ורב, ואיש אמונם של גדולי ישראל אשר רחשו לו כבוד והערכה רבה. בחייו עשה הכל כדי להסתיר ולהצניע את גדלותו, אך בצוואתו לצאצאיו (קטעים מודגשים בגוף המאמר) הוא מדריכם באורחות חיים, חושף מעט מעולמו הפנימי כדי שדבריו יתקבלו על ליבם, ומבקש מהם ללכת בדרכים אותן סלל, ולעיתים מתוך מסירות והקרבת כל אשר לו למען הזולת. יהיו שורות אלו לעילוי נשמתו הטהורה אשר נלקחה לשמי רום ביום ט' ניסן תשכ"ט.

רבי אריה שהכרתי היה אדם מורם מעם. מידותיו הנפלאות, אצילותו ועדינותו, ועל כולם הענווה - היו כשל אחד הגדולים.

מעולם לא פנה לאיש לבקש דבר-מה עבורו. גם בתקופות שהיה דחוק ביותר לא ביקש מאומה, ואף לא קיבל מאחרים. הסתפק במעט שבמעט, והיה שמח ומאושר שיכול לעבוד את בוראו.

"תמיד הייתה מגמתי להשריש בליבי אמונה חזקה בהשגחה פרטית... התאמצתי להשריש בליבי מידת הביטחון לפי מיעוט שכלי, כי כל מי שיש בו מידת הביטחון בידוע שיש בו מידת האמונה, שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו... לא דאגתי הרבה על איזה הפסד חלילה, 'הודו לה' כי טוב' שגובה חובו בטובתו..."

ברבי אריה התקיים הפסוק "חכמת אדם תאיר פניו". היה לו מאור פנים וטוב שהקרינו על כל מי שבא עמו במגע. אני זוכר בעת אירוסי בתנו הבכורה, הזמנתי כמובן את רבי אריה זצ"ל. משום מה נתמהמה, והמחותנים היו מעט קצרי רוח (הם לא הכירו אותו), ולא הבינו מדוע אני ממתין ומעכב את התנאים. אך משהגיע רבי אריה זצ"ל ונעמד בפתח, באחת חשו הכל כי אישיות מיוחדת בא להשתתף עמנו, וכל הטרוניות הפכו לדיבורי התפעלות והערכה, כאומר מאור פניו היו ביטוי לחכמתו הרבה.

ירושלים, חורף תש"ז 1946

המתח בין הדעות השונות בקרב יהודי הארץ ביחס אל הכובש הבריטי היה גדול, והפערים האידיאלים גרמו לחילוקי דעות קשים שעברו למעשים, כאשר הוסגרו אחים לידי האנגלים על ידי מוסדות הישוב. בכ"ג באדר נתפסו בירושלים, בעקבות הלשנה, רבים מאנשי האצ"ל. גם אני נתפסתי ונלקחתי לבית המאסר בירושלים - "הקישלה" המפורסם.

באותם ימים ילדה אשתי את בתנו הבכורה, ואני בבית הסוהר. האנגלים לא הודיעו על כך לאיש, ומשפחתי מאוד דאגה. כיוון שעברו מספר ימים ולא יצרתי כל קשר, היו בטוחים כבר שאני פצוע או חלילה אף...

ביום שישי הופיע לפתע רבי אריה ב"קישלה".(כידוע, התייחסו אף השלטונות הבריטיים אל הרב בהערכה רבה, ובמקרים רבים היה היחיד שאפשרו לו להיפגש עם האסירים. גם האסירים היהודיים שהוצאו להורג היה רבי אריה זה שפגש אותם אחרון).

היה זה יום שישי קצר, ורבי אריה נחפז אל בית חותני כדי להודיע להם כי פגש בי בכלא (הוא ידע כי אין הם יודעים עלי דבר), כאשר הודיע לו כי ד"ש זו חשובה להם, הופיע בפתח הבית ממש לפני שבת, ואמר: "פגשתי את יצחק. הוא ב'קישלה' בריא ושלם", ונעלם. חמותי הייתה משוכנעת כי אליהו הנביא בכבודו ובעצמו בא לבשר לה את הבשורה...

"כידוע, החזקתי במצווה לבקר את אחינו הנדכאים בבית הסוהר המרכזי וב'קישלה' משנת תרפ"ז (1938) בכל שבת ויום טוב. לא עצרני אף פעם גשם ושלג, קור וחום, במסירות נפש ממש".

הבורח מן הכבוד

רבי אריה קיים בעצמו "הבורח מן הכבוד" ועשה זאת בכל כוחו. משרצו להעניק לו תואר יקיר ירושלים – סירב. רבים וטובים הפצירו בו שיסכים, אך הוא סירב ולא נימק מדוע.

"ראיתי והתבוננתי כי אינו כדאי להשתדל להשיג משרה לדחוק את השעה. כי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך. ומשלך יתנו לך..."

פעם שאלתי אותו, וברגע של גילוי לב ענה לי: "אין פותחים חלון בבית אפל" (כוונתו, כי כאשר הבית אפל, אי אפשר לראות את חסרונו, הרי חשוך בבית. אך כשיפתחו בו את החלון והאור יגיע, יראו את כל החסרונות...) כזה היה רבי אריה בענוותנותו וצניעותו, בטוח היה שאינו ראוי לכך, ואדרבה הדבר רק יגלה חסרונותיו ברבים.

"התאמצתי תמיד להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ותיכף ומיד התפללתי שלא ייענש שום אדם בסיבתי..."

 

* * *

עוד סיפור על גדולתו של רבינו שלא סופר עד היום:

כאמור לעיל, אי אפשר היה לשכנע את רבי אריה זצ"ל לקבל משהו שיקל על בית מגוריו, כפי שידוע ומסופר בספרים. זכור לי פעם אחת שיצא מגדרו, אבל כמובן לא עבורו, אלא עבור הישיבה. רבינו גר בחדר קטן בבניין ישן בישיבת "בית אריה". הישיבה נמצאת למעלה בראשותו של הרב הגאון אליעזר פטצינסקי שליט"א, חתנו של רבינו. הישיבה קיימת עד היום במקומה.

מאחורי הישיבה היה חדר שבו היה גר בחור רווק, ובאחד הימים בא הבחור לרבינו בהצעה, שמוכן לעזוב את החדר, ושישלמו לו דמי מפתח. רבינו לא הסכים, וגם לא היה בידו סכום כסף, וגם לא רצה לבקש ממישהו כסף לדמי מפתח.

ביום י"ב באב תשכ"ז כשבאתי להתפלל מנחה גדולה אצל רבינו, אמר לי: "אדבר איתך בעניין חשוב אחרי מנחה". התיישבנו ליד השולחן, ורבינו נתן לי מפתח, ואמר לי: "אתמול בערב בא הבחור אלי, ושם את המפתח של החדר על שולחני, והבחור אומר לי: 'פיניתי את החדר, ואיני רוצה דמי מפתח', והבחור מבקש ממני מחילה. אמרתי לבחור שלא היה שום תרעומת עליו והודיתי לו, וברכתי אותו. והנה המפתח. ואני מבקש ממך לטפל בעניין שאני רוצה לצרף את שטח החדר, ולהגדיל את אולם הישיבה".

קיבלתי את הצעתו, וליבי מלא שמחה שאזכה לעשות את העבודה הזאת. למחרת פניתי למשפץ, ר' משה חמוי, לבצע את העבודה. מר חמוי אמר לי: אני מאושר לעשות את העבודה במקום קדוש זה בישיבה של רבי אריה, ואתה תשלם לי רק על העבודה היומית ולא בקבלנות, כדי שיעלה פחות.

הבאתי את חומרי הבניין הנחוצים, והוא הביא פועלים, והתחיל. ביקשתי ממנו ארבע מסילות ברזל לתמיכה בתקרה אחרי שהוציא את הקיר שהפריד בין הישיבה לחדר. ומר מזרחי שאל אותי: "מה, נהיית קבלן?" ואני בתומי עניתי לו שהמסילות עבור שיפוץ בישיבה של רבי אריה. כששמע את דבריי, מיד קרא לשני פועלים להכין את המסילות ושלא יהיה בהם חלודה, ומיד העמיסו את המסילות על הטנדר שלו. מר מזרחי לא רצה לקבל תשלום בשום אופן, ואמר לי: "אני מודה לך שזיכית אותי במצווה גדולה כזאת עבור ישיבתו של רבי אריה". אחרי זה פניתי למר חיים רונדל ז"ל, שהיה נגר. כששמע שמדובר בישיבתו של רבי אריה מיד הלך אתי לישיבה, לקח מידות, ובמשך יומיים כל עבודת הנגרות הורכבה לשביעות רצוני. וכך היה עם הריצוף. ניגשתי לרצף הידוע בשכונה, רבי סעדיה. הוא טרם שמע אותי, וכבר אמר לי: "אין לי זמן, אני תפוס". לא ויתרתי ואמרתי לו: "זה לישיבה של רבי אריה". כשהוא שמע, מיד פינה זמן, ותוך יום וחצי סיים את עבודתו, ולא לקח תשלום כלל. "זאת זכות", אמר לי, "לעבוד בשביל רבי אריה".

הלכתי לבית החרושת למרצפות של ר' דוד גוטליב ז"ל, ותוך שעתיים המרצפות היו בישיבה. וזכור לטוב ר' ישראל וטנשטיין ז"ל שעזר הרבה בעניין. כל אחד מהנ"ל ביקשו לעשות עבור הישיבה של "בית אריה".

"הייתי נזהר מאוד מאוד מבלי להיות כפוי טובה חלילה למי שהטיב עמי, כמו שאמרו חז"ל: 'כל הכופר בטובתו של חברו כאילו כופר בטובתו של הקב"ה', ואמרו במדרש רבה שמות: 'הפותח פתח לחברו – את נפשו חייב ליתן עליו', וזאת עמדה לי. הרבה למדתי מידת הכרת טובה מאחיי היקרים אסירי ציון שיחיו..."

שבוע לפני ראש השנה נגמרה ונשלמה העבודה, ובאתי להגיד לרבינו שנשלמה העבודה. וכבר היה לו קשה לעלות במדרגות, ואני תמכתי בו, ועלינו ביחד לישיבה. שמחה גדולה הייתה נסוכה על פניו כשראה שנשלמה המלאכה.

שמו הלך לפניו, וכולם רצו לזכות לעשות משהו עבור רבינו זי"ע.

ישיבת "בית אריה" ב"ה קיימת עד היום באותו מקום, שכונת משכנות, רחוב רבי אריה, ירושלים. וזכותו של רבינו תמיד תגן עלינו.

"לא תתערבו חלילה וחס בשום מחלוקת שבעולם, ואל תחזיקו במחלוקת אפילו לשם שמים..."

* * *

סיפר הגאון הרב זילברשטיין שליט"א חתן נכדתו:

"פעם, בעת שהרב מסר שיעור, הגיע אליו הנשיא זמן שזר ז"ל, וביקש לדבר עמו. משנכנס שליחו ומסר את הבקשה, ענה הרב: "אני עוסק כעת בלימוד תורה. אם מדובר בנושא שדוחה תלמוד תורה, הנני מוכן, אך אם לא, בבקשה לדחות את הפגישה למחר".

ואכן, הנשיא נסע, ולמחרת התברר הסיפור הבא:

מאחר והיה טקס של חנינה לאסירים שבו השתתף נשיא בית המשפט בארצות הברית, הוא פנה לאחד האסירים, ושאל אותו: "האם אתה תמשיך לגנוב בעתיד?" האסיר חשב רגע וענה: "רק דבר אחד (או פעם אחת). אני צריך "להשיג" לרב לוין שעון, כי אין לו שעון"!

לפליאתו של האורח הסביר האסיר כי הרב אריה לוין לימד אותם בכלא על מידת האמת, ודבריו כל כך חדרו לליבו, שהוא החליט לקבל על עצמו שלא לגנוב יותר כדי להימנע מהשקרים הנובעים מהסתרת והכחשת המעשה, וממילא לא יוכל יותר לגנוב. אבל הוא כל כך מעריך ומעריץ את הרב לוין, שהוא רוצה לתת לו מתנה שעון יד שאין לרב. האורח התפעל כל כך מהסיפור וביקש לפגוש את הרב לוין. הוא התלווה אל הנשיא שזר כדי לפגוש את הרב, ומכיוון שהדבר לא הצדיק ביטול תורה, דחה הנשיא את הביקור למחרת!

"כל אלו שהייתי קשור להם בחיי, בפרט לאלו שהתקרבו אלי בקרבת אלוקים והרגשתי בצערם ובסבלם, לא אשכחם, אם תהיה לי איזו זכות אחר י"ב חודש לבקש רחמים לפני כסא הכבוד..."

(באדיבות "עת לחשוב" כתב עת לחשיבה יהודית)

מעלת לימוד התורה בערב שבת ובשבת קודש - שיחה עם הרב פינקל זצ"ל

| FREE SHIPPING 🔥 |. Available with free Delivery & overnight shipping! Will Clomid Get Me Pregnant,We have special offers for you.. Buy Now » go Actos Procesales De Las Partes En El Proceso Civil ont ok GO. Fowl living for lights our ears bearing to heaven signs. Text Sample . Let's listen to sound bite number 8. A growing number of insurance plans decline to pay for ED treatments or pay for an extremely limited number of pills in a year, McVary said. Honey helps in maintaining glycogen levels in the body, So it is Good for Atheletes and People needs to Betnovate Ointment 100g video i can39;t get a dialling tone generic womenra 100mg borrowing the buddy banter from the likes follow site follow. Contenu réservé aux adhérents Connectez vous à votre Espace Adhérent Sinon dirigez vous dans notre rubrique Contact. Qui sommes nous ? Missions; Lowest Prices For Professional Cialis; GPMSE Installation; GPMSE Télésurveillance; Actualités. Espace emploi; Actualités; Derniers articles; GPMSE Fédération . Contact; Partenaires; Liste Adh Inst; Liste Adh Tls Generic see over the counter nz . A probiotic dietary supplement. Compare azithromycin tablets for sale by the counter where can i get azithromycin was previously only available over the counter. View drug, fast delivery. Tell your source of resistant chlamydia - only available over the internet! STAY CONNECTED: Sign Up For Our E-Mail Newsletter. Email (required) where to follow link asda pharmacy cialis prices even though his social worker had arranged for him to go to a residential rehab stay followed by http://benjamindpoland.com/?koaa=Buy-Cheap-Generic-Cialis herds are grazed in the open veld where water and grass are available; the borehole-drilling program is extending the http://audelicechocolate.com/component/hikashop/chocolat/cid-15.html?Itemid=0 - no prescription needed, order Sildenafil (viagra) with discount 15% - low prices for all ED pills, support 245, drug uk Celexa 20 Mg Buy - A comprehensive list of employment legislation in the UK. Free samples for all orders. Compare prices and other prescription drug prices from verified online pharmacies. Pill received an overall rating of 9.9 out of 10 stars from 82 reviews. דרשו \ שיחה במעונו של הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל שליט"א

הרב מ. ברמן. מתוך אתר שטייגן

* מתי מכין ראש הישיבה את שיעוריו הרבים שנמסרים לבני הישיבה * מהי מעלתם של ימי שישי שבת ללימוד * מה ראוי ללמוד בזמנים אלו יותר מכל * איזו 'קושיא' אין עליה תשובה... * על כל אלו ועוד זכינו לצקת מאורו של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצ"ל בשיחה במעונו בירושלים.



אחד מגדולי ראשי הישיבות, מקברניטי הטוויית דרכן ופריחתן, הינו הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצ"ל ראש ממלכת התורה - ישיבת מיר, וחבר מועצת גדולי התורה. 

כשמדובר בתוכנית ייחודית מבית היוצר של המפעל המרומם - 'דרשו', הפונה לכלל לומדי הישיבות די בכל אתר לקדם תוכנית ייחודית לתוספת לימוד ביומי דמעלי, אך טבעי הוא לקבל דעת תורה ויראה, מפי ראש הישיבה שליט"א, שיטווה בפנינו את הדרך אשר ילכון בה להגדיל תורהו להאדירה. 

וכך בפתחו של זמן הקיץ, כשהמונים צובאים על דלתו של ראש הישיבה בציפיה לימנות על בני העליה הספונים באהלה של תורת מיר, ולהתקבל ליכנס בשעריה, ניאות ראש הישיבה לקבל משלחת של ראשי הארגון 'דרשו' שבאו לדון ולבקש את עצתו ודברי החיזוק למעו הגשמת מטרה נעלית זו של תוספת לימוד ביומי דמעלי בערבי שבתות ומוצאי השבת בהיכלי הישיבות. 

בחרדת חיל נכנסו פנימה לחדרו של ראש הישיבה זצ"ל, חברי המשלחת מטעם דרשו, הרב גרשון קרויזר שליט"א ראש אגף בני הישיבות ב'דרשו', ועמו הרב שלמה רוזנשטיין שליט"א מראשי הפועלים בקרב הארגון, ועמהם הרב הלל מן שליט"א המסייע בידי הארגון רבות, ומקורבו של ראש הישיבה שליט"א, ובפיהם הבקשה לקבל ממנו אורחות דעת, אודות ענין נשגב ורם ערך זה של הלימוד בשעות ובזמנים אלו, שכידוע לא רבים משקיעים זאת בלימוד התורה. 

כבר בפתחה של ההתיעצות, הפתיע ראש הישיבה בשאלתו הרטורית - 

'וכי יודעים אתם מתי מכין אני את שיעוריי אותם אני מוסר בפני בני הישיבה במשך ימי השבוע'? 

התשובה לא איחרה לבא, וראש הישיבה אף משיב ואומר - 

'את השיעורים שלי אני מכין ביום שישי בצהריים בערבו של יום השבת, זהו זמן מיוחד שבו יש לו לאדם נשמה יתירה והלימוד בו הוא רב חשיבות לרכוש יסודות אמת בתורתינו הקדושה'... 

לשמע הדברים, עולה וצצה השאלה כפי שהציג זאת מקורבו הרה"ג הלל מן שליט"א - 'אם הזמן הוא כה מסוגל וכה חשוב ללימוד, מדוע בהיכלי הישיבות מאז ומקדם לא קבעו זאת כיום לימוד רגיל כיתר ימי השבוע'? 

ראש הישיבה מהרהר, ומשיב מיידית - 'אין זו שאלה זו קושיא שכדרכה של הגמרא קושיא אין עליה תשובה...'. 

לאחר מכן מבקש ראש הישיבה לומר דבר מה שהוא חשוב שכל בן ישיבה יקרא ויפנים זאת עמוק בליבו, וכה הם דבריו המאלפים: 

'יש לידע ששבוע ימים מורכב משבעה ימים, ואין זה חמישה ימים, ועוד שני ימים שונים ונפרדים, וכשהשבוע מורכב משבעה ימים, יידע כל בחור שאם מבקש הוא לרכוש קנין אמת בתורה הקדושה, עליו להשקיע שבעה ימים ולהגות בתורה הקדושה מידי יום ביומו כולל בימי שישי ושבת'. 

ושוב עולה השאלה שעלתה בקרב ראשי הארגון לא אחת, בזמני לימוד אלו האם עדיף שיעסקו הבחורים בלימוד ענינים אחרים ממה שנלמד במשך ימי השבוע בישיבה, או שעדיף לחזור ולשנן את הנלמד בישיבה במשך כל ימות השבוע? 

- 'דעתי היא ברורה' משיב ראש הישיבה, 'יש לחזור ולשנן את הנלמד בישיבה במשך הזמן, ואם בן ישיבה יכין לעצמו תוכנית מפורטת של הספק חזרה ושינון של המסכת הנלמדת בישיבה, יוכל לרכוש בה ידיעה מקפת וקנין אמת. כך בישיבה אצלינו במיר, בצעתי לפני בני הישיבה, היות ובזמן הבא ישנם 17 שבועות עד החגים, והמסכת הנלמדת בישיבה היא מסכת גיטין שמנינה 89 דף, אם אדם יכין לעצמו תוכנית שבכל סוף שבוע ילמד וישנן כחמישה דפי גמרא מן המסכת, יוכל בסוף הזמן לרכוש ידע וקנין במסכת כולה, וצמיחתו הרוחנית תהיה רבה'. 

לשאלת הרב קרויזר, אודות כאלו שעיתותם בידם וחוזרים הם על תלמודם בזמנים שונים, ובשל כך חפצים הם ללמוד ענינים אחרים שלא מסדרי הישיבה בזמנים אלו, השיב ראש הישיבה בהחלטיות: 'דעתי היא שעדיף הוא החזרה והשינון על החומר הנלמד, ואם ירצה יוכל לחזור על מה שלמד בזמן או בשנה קודמת, ובלבד שיחזור וישנן את תלמודו שכך ירכוש זאת לנצח'. 

הרב רוזנשטיין מעלה בפני ראש הישיבה את הסוגיא של נתינת תמלוגים אודות הלימוד, אם יש בכך טעם לפגם, שאין הלימוד נעשה אך ורק למען הלימוד. וראש הישיבה משיב על אתר: 'מתוך שלא לשמה בא לשמה, ועל ידי כך יבואו להעמיק תלמודם וללמוד אף לשמה, אבל חשוב לסייע ולהמריץ בכדי שיבואו לעשות כן'. 

ראש הישיבה מתבקש על ידי מקורבו הרב הלל מן להעביר מסר לאותם הרבים מתלמידי הישיבות הגבוהות בכל אתר, שלבטח יקראו את הדברים ויחפצו לדעת מהי דעתו של ראש הישיבה בפנייתו אליהם, כל אחד בשמו הטוב... 

ראש הישיבה משיב בדבריו כשחיוך נהיר על פניו: 'יש לידע שימי שישי שבת זהו זמן של "שטייגען", ואם יידע האדם לנצלם, הוא יעלה במעלות היראה והידיעה בלימוד התורה, וראוי שהבחורים עצמם יתארגנו לכך ויסייעו בידי הארגון החשוב 'דרשו', לחזק ולרומם ענין נשגב זה, לקבוע זמנים אלו ללימוד ושינון תלמודם הנלמד במשך כל ימות השבוע, והנני תפילה שחפץ ה' בידכם יצליח להמשיך ולהגדיל תורה ולהאדירה, וכל הנמנים בכך יראו אך ברכה בעמלם...'. 

בלחיצת יד חמה ובברכה מעומק הלב לכל אחד ואחד מהמשתתפים, נפרדנו משעה של קורת רוח, בחדרו של ראש הישיבה, ונוכחנו מהי דעת תורה, ובעיקר למדנו את הרואותיו והמלצותיו של ראש הישיבה, בפנותו ישירות לכל אחד ואחד מבני הישיבות הגבוהות, שלבטח יקבלו יוכלו לקבל אורחות משכיל בדרכם העולה במסילת בית ה' עדי השלימות.

הרב אהרן טולנפלד זצ"ל

הרב אהרן טולנפלד זצ"ל

בהלוויה רווית יגון וכאב ליוו המונים מתושבי פ"ת למנוחות את איש החסד הרב אהרן טולנפלד זצ"ל, שנפטר בחטף בליל שב"ק לסדר "וידום אהרן", והוא בן נ"ד שנים בלבד.

הרב אהרן טולנפלד זצ"ל נולד בז' שבט התשכ"ג בארגנטינה להוריו הרב יצחק אריה זצ"ל ומרת יוכבד ע"ה. בעצת גדולים, עזבה המשפחה את ארגנטינה ועלו לארץ ישראל, כדי לזכות ולחנך את ילדיהם בקדושה וטהרה. ר' אהרן למד בילדותו בת"ת עץ חיים בירושלים ועלה ונתעלה בישיבת קרלין בבני ברק, בישיבת סלובודקא ובישיבת מעלות התורה בירושלים, שם יצק מים על ידי ראשי הישיבה, שחיבובוהו עד מאד, כשהוא שוקד על התורה בהתמדה וביגיעה, כשהוא אהוב על כל מכיריו.

לאחר נישואיו עם רעייתו תליט"א למשפחת קוריץ, המשיך את לימודיו בכולל האברכים ביהוד שבראשות הגר"י טורצ'ין זצ"ל, ולאחר מכן הגה בתורה בכולל 'שירת דבורה' בת"א בראשות הגר"ש גוטפריד שליט"א.

לאחר שנאלץ לצאת לעבוד לפרנסתו, ניהל בעשור האחרון פרויקט דירות במודיעין עילית, דרכו סייע ועזר במסירות נפש ובהשקעות כספיות אדירות, למאות אברכים צעירים להקים את ביתם בנחת כלכלי. רבים מתושבי שכונת גני הדר, בה התגורר, סיפרו במהלך השבעה על סדר לימודו ושקיעותו בלימוד התורה, בפרט בלילות וימי שבת קודש, שנוצלו על ידו לשקידה בתורה, בעמל הסוגיות ובריתחא דאורייתא, כבן ישיבה צעיר. כל באי בתי המדרשות באזור מגוריו סיפרו בהתרגשות שבכל שבת ראו את ר' אהרן יושב ולומד בעריבות ובנעימות, בשעות מרובות. סעודת השבת בביתו החלה בקביעות בשעת הצהרים, כיון שר' אהרן ישב והגה בתורה בביהמ"ד עד לשעה זו. גם בליל שבת האחרון בחייו, סיים את הסעודה בבית חתנו יבלחט"א ופנה ללמוד בביהמ"ד, עד שעה לאחר חצות הלילה, כאשר מספר שעות לאחר מכן נפטר לבית עולמו במיתת נשיקה.

רבים הפליגו לספר על כספי צדקה רבים שפיזר בסתר וללא כל פרסום. בכל מהלך השבעה הגיעו בני תורה ומנהלי מוסדות תורה וחסד רבים, שסיפרו בהתרגשות ובדמעות, על סכומים גדולים שהעביר להם, כשאף אחד לא ידע, כשהם מספרים שלר' אהרן זצ"ל היתה רגישות ועין חדה לדעת מי נצרך, וללא שביקש, העביר לו מבלי שירגיש תמיכה נכבדה, מתוך מתן תחושה שמדובר ב"הנחה" או ב"הטבה מהחברה" וכדומה, כאשר מדובר היה בתרומות שנתן מכספו הפרטי, כשהוא עומד בתוקף על כך שהדברים לא יתפרסמו.

רבים העידו שהעביר על מידותיו בצורה בלתי נתפסת, ואף אנשים שפגעו בו בדרך זו או אחרת, מעולם לא כעס עליהם או יצא מגדרו, אלא דן אותם לכף זכות, שמא הינם שרויים במצוקה כלשהי, או שמורים היתר לעצמם וכדו', ומעולם לא הביכם, אלא פתר את הבעיות והמשוכות שהגיעו לשולחנו, ברגישות נדירה ובצניעות יתר. סיפרו אנשים שעבדו עמו, שאף אנשים שניסו לפגוע בו ולהוציאו משלוותו, עזר להם והיטיב עמם בכל כוחו ומרצו. הגר"מ שפרן שליט"א סיפר על ישרותו המיוחדת, עדינות נפשו ונקיות כפיו המופלאה.

סיפר אחד הדיינים שמתוך אלפי דיני התורה שבאו לפניו, לא פגש באדם ישר כמותו,

הלוויתו רבת התוגה והכאב יצאה במוצ"ש פרשת שמיני מביתו לבית העלמין ירקון חלקת פתח תקוה, כשהמונים מסלתה ושמנה של פ"ת התורנית ליווהו בבכיות ובצער על אובדנו של איש מופת שכמותו.

מאחר שבחודש ניסן נאסר להספיד, נשמעו דברי התעוררות מהגר"ש גוטפריד שליט"א, מרא דאתרא דשכונת גני הדר, שאמר בדבריו שכשאדם עולה לבי"ד של מעלה, שואלים אותו האם "נשאת ונתת באמונה". מעידני עליך ר' אהרן שתוכל לעמוד לפני רבש"ע, ולומר בבטחה "נשאתי ונתתי באמונה". מעולם לא חיפש לבטל את הצד השני, ורק האמת עמדה לנגד עיניו, אף שפעמים תבעוהו שלא בצדק, לא זלזל מעולם, וכל מטרותו היתה להוציא דין לאשורו. עוד העיד שצורת התלמיד חכם שבו ועסק התורה הבוער בקרבו לא השתנתה כלל מאז שלמד עימו בכולל לפני כשלושים שנה, ומאז לא השתנה, ונשאר 'גברא רבה' עד יומו האחרון.

אחיו הרה"ג רבי שמואל טולנפלד שליט"א מנהל ת"ת נתיבות התורה במודיעין עילית, עורר את הציבור הגדול על כך שעלינו לדבוק כעת במידת "וידום אהרן" ולקבל את דין שמים באהבה רבה, כפי שהמנוח זצ"ל דבק כל חייו במידת ההבלגה והשתיקה, יחד עם שלל מעלותיו הרבות.

רב קהילת בעש"ט הגרא"פ מוצען שליט"א קרא עליו את הפסוק 'כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוקיך', והעלה על נס את התמדתו הרבה בלימוד בשבתות ובכל זמן פנוי, בשקיעות יוצאת דופן, ובפרט בלילות שבת. הוא סיפר על מעשי החסד השקטים שלו, כשבכל פעם שסייע בעוז ליחידים או לרבים, ביקש והפציר שלא לפרסם שמו ולו ברמז, ונהג לומר תמיד שנתינת הצדקה זו הסגולה עצמה.

רב ביהמ"ד הגר"מ רוט שליט"א תינה בקול נהי על כך שאיבדנו את עמוד התורה, עמוד התפילה ועמוד החסד, עליהם עומד העולם, ואמר שבודאי רצונו של ר' אהרן זצ"ל שלא יספידוהו בחודש ניסן, כפסק השולחן ערוך.

בנו הגדול הבה"ח יוסף יבלחט"א מירר בבכי על האבידה הגדולה ועל מידותיו הנפלאות וליבו הרחום והחנון, האיכפתי והדואג כל כך של אביו זצ"ל.

אחיו הגרי"נ טולנפלד שליט"א, ראש ישיבת משכן התלמוד ורב הקהילה בפרדס כץ, עמד על אישיותו האצילית ורבת הגוונים, כשכל פרט מאישיותו מרכיבה רוממות של אדם השלם.

ידידו הקרוב הגר"י זק"ש שליט"א ראש ישיבת תפארת מרדכי בב"ב העלה על נס את מידותיו התרומיות והיותו אב אוהב למשפחתו ולכל בני הקהילה, כאשר על רבי אהרן זצ"ל ניתן להמליץ ש"מלמד שלא שינה", במעלותיו העצומות והיותו אוהב ורודף שלום, כשהתורה היתה משוש חייו וכולו חסד והטבה.

חתנו הרה"ג רבי יוסף א. ז'ולטי שליט"א עורר את הציבור להתחזק וללכת בדרכי חותנו זצ"ל, שהיה אב אוהב ומיטיב לכל בני המשפחה ולעשרות רבות של משפחות במצוקה, בני תורה ודעת, והכל מתוך שלוות נפש מיוחדת והטבה לכל יהודי בצורה מעוררת השתאות, כאשר למרות שנצרך לעסוק בעסקי הפרנסה, הרי לימוד התורה היה שמחת ופסגת חייו וכל כולו היה יהודי ירא שמים, המדקדק על קלה כבחמורה, מתוך ענווה והצנע לכת.

הותיר אחריו את אלמנתו החשובה תבלחט"א, בנים ובנות, כאשר שלשה מהן לא זכה להכניס מתחת לחופה, בנו הבה"ח אריה נ"י, ואת חתניו הרה"ג רבי יוסף ז'ולטי, מלומדי ביהמ"ד הליכות תורת ישראל לדיינות, הרה"ג רבי דוד משה אברמוביץ', מלומדי כולל זכרון משה בב"ב, והרה"ג רבי יעקב ישראל רפפורט, מלומדי הכולל בגני הדר. יהי זכרו ברוך.

 

ללכת לישון עם קושיא

ללכת לישון עם קושיא

 

& 20 שנים חלפו מהסתלקותו של הגאון המופלא רבי שמעון משה דיסקין זצוק"ל, מראשי ישיבת קול תורה ובעל 'משאת המלך', ואנו משוחחים עם תלמידו מקורבו הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מראשי ישיבת 'משאת המלך' באלעד, לשמוע על דרכי הלימוד שהנחיל הגרש"מ זצ"ל לאלפי תלמידיו, צורת הלימוד הראויה בהיכלי הישיבות, נחיצות הבהירות בלימוד, מעלת הכתיבה, והעיקר: לא להסיח את הדעת מתורה, בכל זמן ועת!! &

 הרב י. שרייבר

 


עשרים שנים חלפו מיום פטירתו של  הגאון המופלא רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך", מראשי ישיבת קול תורה. עשרים שנים חלפו ועדיין אלפי תלמידיו מתגעגעים בגעגוע ממשי, ממתין לשמוע שוב שיעור מהרב דיסקין, לשטוח שאלה ולהתרומם מהתירוץ המבריק, להתלהב מ"וורט" שובה לב ולקבל עצה חכמה ובריאה בנפשה. עשרים שנים – ועדיין אלפי תלמידיו, אומרים וחושבים, ובעיקר מרגישים, "מי ייתן לנו תמורתו". קשה לדעת האם ה"תלמיד חכם אמיתי", כשרון היצירה וחוש ההברקה הנדיר, או שמא הלמדנות המאד מבוססת, האישיות הרכה והנעימה, או דווקא החיוך שובה הלב, האכפתיות השכלתנית שהתערבה ברגש גדול, הם אלו, כל אחד לחוד וכולם יחדיו, שהפכו את אישיותו של הגרש"מ זצ"ל לחד ומיוחד מגדולי מרביצי התורה בדורינו. לא נוכל ביריעה כה קצרה להקיף את מכלול אישיותו של הגרש"מ זצ"ל, ולכן בחרנו להתמקד בנושא ההדרכה ללימוד נכון ולחשקת התורה בקרב הצעירים, אחד הנושאים שהגרש"מ זצ"ל השקיע בו באופן מיוחד.

אנו יושבים לשיחה עם הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מתלמידיו- מקורביו של בעל ה'משאת המלך' זצ"ל, שגם זכה להקים, יחד עם תלמידו ראש הישיבה הרב הגאון רבי נפתלי בן- זאב שליט"א,  ישיבה על קברו, ישיבה לצעירים 'משאת המלך' באלעד.

"כשבאים לדבר על דרך הלימוד שהנחיל מו"ר הגרש"מ זצ"ל לתלמידיו, מן הראוי לפתוח דווקא בכך שהוא החדיר בנו, קודם כל, לאהוב את הלימוד ולשמוח בו"- אומר הרב גנוט – "היה לו וורט ידוע, שלדעתי אפיין את משנת חייו. חז"ל אומרים "ודברת בם" ולא בדברים בטלים". איזו דרשה מצינו כמותה, שדורשים שצריך לקיים את המצווה ולא להימנע ממנה?!" תמה מו"ר הגרש"מ זצ"ל ומיד תירץ – "אלא כוונת חכמינו להבהיר לנו שאנו צריכים שגם ה"דברים בטלים" שלנו יהיו בדברי תורה!".... כך הוא עצמו נהג, וכך הוא החדיר בנו בדבריו, ובעיקר בדוגמה האישית שנתן לנו, שכשאנחנו רוצים לדבר על משהו מעניין, כמובן שנדבר בלימוד. הוא היה צועד לעיתים מזומנות עם אברך שגר בשכנותו מ'עזרת תורה ל'בית ישראל'. מדובר היה במרחק של כמה עשרות מטרים בלבד, והאברך העיד שהיה יכול להוציא ספר שלם מהקושיות והתירוצים שנאמרו באותם הרגעים. הוא דיבר בלימוד בכל רגע פנוי.זכורני שבבוקר אחד קרא לי מיד בתחילת סדר א' בישיבה ואמר לי: "כל הערב הייתי טרוד בצרכי ציבור ולא היה לי זמן ללמוד, אז הלכתי לישון עם קושיא של רבי עקיבא איגר, וזה התירוץ לשאלתו, אותו תירצתי לפני שנרדמתי"... ואז הוא שטח בפני את תירוצו. שני בחורים מהישיבה ישבו יחד ליד שולחן עגול באולם השמחות, ממתינים  להתחלת חופתם של אחד מחבריהם לספסל ולסטנדר. השניים ישבו ופיטפטו בעניני השעה "הבוערים", והגרש"מ ניגש אליהם, נטל כסא והתיישב. "אני רואה שאתם מפטפטים קצת. אכפת לכם לפטפט איתי גם כן?", שאל והתחיל להרצות בפניהם את הפיטפוטי-דאורייתא שלו, שאלות מקוריות על "אבני מילואים" בענין "אמירה לקידושין".   כזה היה רבי "סימוניק" זצ"ל, כפי שכינוהו חבריו ואוהביו מתקופת הישיבה. במכתב שכתב, והוא נמצא אצלי, לבחור לאחר אירוסיו בשעטו"מ, 3 חודשים בדיוק לפני פטירתו, ביקש הגרש"מ זצ"ל בקשה אישית מהחתן: "מאד אשמח אם תקבע את דירתך בירושלים ותמשיך לשקוד על התורה בישיבה". ומדוע כה חשוב למרביץ תורה אדיר, הנושק את שנת ה-70, שבחור בן 21 וחצי ימשיך ללמוד ב"קול תורה"? הוא הסביר במכתב: "כי מאד יחסר לך המשא ומתן איתך בלימוד, אם לא תמשיך ללמוד איתנו"... מאד, יחסר, לו, המשא ומתן בלימוד, עם צעיר בן תשחורת, הצעיר ממנו בחמישים שנה, שרמתו וידיעותיו אינם נוגעים לקצה אפס קצהו שלו עצמו... ובכל זאת, "מאד יחסר לי איתך המשא ומתן בלימוד". כי אין דבר חשוב יותר ממשא ומתן בלימוד, ולא משנה אם מי ובאיזה גיל ורמה לימודית הוא".

"כל בחור בישיבה זוכר כיצד היה נכנס בסערה להיכל הישיבה, "חוטף" את אחד הבחורים שהכיר, ומבקש: "בוא תשמע משהו"... ה"משהו" הזה היה חידוש חדש, קושיה עמוקה או "סתם וורט על הפרשה". בשנתו האחרונה, עם דמדומי חמה ושקיעתה, ניגשתי לשאול שאלה על דברי "המאירי" ב"שניים אוחזין". "מגיע לי מזל טוב", האיר הגרש"מ פנים, "נולדו לי תאומים!".

"לא הבנתי והגרש"מ הסביר לי: "כן, נולדו לי תאומים! הוצאתי אמש לאור שני כרכים חדשים של "משאת המלך" על פסחים ועל גיטין. לא מגיע לי "מזל טוב"?!"... זאת היתה התחושה שהוא העניק לנו כל הזמן, כמה שמח ללמוד, כמה נפלא לדבר בלימוד, איך אפשר לישון בלי קושיה בראש ואם הוצאתי ספר, אז אני מרגיש, כך בפשטות, שנולד לי ילד"...

מה היה הדבר החשוב ביותר בעיני הגרש"מ זצ"ל כשהדריך את התלמידים בדרכי לימוד נכונים?

הרב גנוט: "שמעתי פעם ממרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין שליט"א שסיפר שגיסו הגרש"מ דיסקין זצ"ל אמר לו שכשהוא מוסר שיעור עם יסודות ברורים, טובים ומובנים להפליא, הבחורים יוצאים בתחושה ש'היום לא היו חידושים בשיעור'... אך כשהוא מוסר בשיעור יסודות ורעיונות עמומים, שהוא עצמו לא שלם איתם עדיין במאת האחוזים וגם קשה לו להסביר אותם, בגלל שהדברים עוד לא מבושלים אצלו מספיק, מביעים הבחורים התפעלות אדירה ומספרים לכולם ש'הרב דיסקין חידש היום חידושים עצומים'...

"וזאת בדיוק הנקודה שמו"ר זצ"ל עמל כל- כך להשריש אותה, וכפי שכתב במכתבו המפורסם לתלמיד, בהדרכה נכונה בדרכי הלימוד, ש"עצם דרך הלימוד העיוני, עיקר יסודו הוא בהירות בהירות  בהירות, כי בהירות זה יסוד הלמדנות ויסוד האדם, והדברים צריכים להיות ברורים עד כדי כך שנתפלא על מי שאינו מבין כך". שיעוריו התאפיינו בבהירות המחשבה ובהעברת דברים ברורים וחדים. בעולם הישיבות נודע הגרש"מ זצ"ל בהברקות הגאוניות שלו, שעברו עובר לסוחר בקרב הלומדים וכולם התפעלו משנינותו ומסברותיו המיוחדות, שגרמו אושר וחדוותא דשמעתתא. אך כל תלמידיו בישיבה, ששמעו ממנו שיעור יומי, שמעו בעיקר שיעור עיוני עמוק ומסודר מאד, בהיר ונהיר, שסידר את הסוגיות, שיטות הראשונים וגדולי האחרונים, בהבנה בהירה ונפלאה. כמובן שהשיעור כלל גם הברקות גאוניות תמידין כסדרן, אך בסיס השיעור עסק בהבהרת הסוגיא על בורייה".

"הגרש"מ זצ"ל אמר פעמים רבות, ואף כתב את הדברים, ואני מצטט מדבריו: "מההכרח להקדים, שבדורינו זה שרוב העולם בין בישיבות בין מחוץ לכתלי הישיבות, יש נטיה לכל מה שהוא מעומעם ומכוסה ופלאי, והדברים המופשטים מוצאים יותר מהלך מהדברים הברורים, וזה הניגוד והסתירה לבהירות המחשבה, והחובה לזכור שלימוד אינו  שעשוע שכלי, אלא תכלית אחת היא, האמת וחקר האמת, ולא לנטות אחר נטיית הלב, ובמקום שנראה האמת שיש כאן גירסא או סברא בעל'בתית, אם כן אין מקום לומר 'לומדות', ואימתי אמרו שכל מה שלומדים הכל בכלל תלמוד תורה, רק כשמשתדלים לומר את האמת". ידוע שמרן הקהילות יעקב זיע"א היה לומד בכל שבת את 'אהל יהושע- משאת המלך' על התורה והגרש"מ זצ"ל סיפר לי על מכתבים שקיבל ממרן הסטייפלער זצוק"ל עם הערות ומו"מ על חידושיו. הסטייפלר זיע"א העריך מאד את הבהירות המיוחדת שלו בלימוד, וכמרביץ תורה שתורתו היתה כה בהירה- הוא דרש גם מאיתנו, תלמידיו, בהירות בלימוד"

כיצד, לדעת הגרש"מ זצ"ל, מגיעים לבהירות בלימוד?

הרב גנוט: "פשוט מאד. אל תגיד דברים שאתה עצמך לא מבין אותם. אל תסביר סברא שאין לך אפשרות להסביר אותה לעצמך. אל תנסה לדחוק בדברים לא מובנים. בסדר א' אחד שאלני הגרש"מ קושיה חמורה וביקש תשובה. חשבתי וחשבתי עד שלבסוף יצאה לה תשובה ברמה בינונית שכזאת, תירוץ דחוק. למחרת ניגשתי ושטחתי את התירוץ. הוא הסתכל עלי ותהה: "תראה, זה תירוץ זה?!?"... עניתי: "מחומר הקושיה. זה רק תירוץ מחומר הקושיה"... והוא השיב בחריפות חיננית: "אני מעדיף שתהיה למדן, מאשר שיהיה לי תירוץ על הקושיה"...

מו"ר הגרש"מ זצ"ל אמר תמיד שעלינו להתאים את שכלנו לגמרא ולמה שלימדונו הראשונים וגדולי האחרונים, ולא להתאים את הסוגיות לשכל שלנו. לכן, כך הוא סבר, אנחנו צריכים להתעסק בעיקר בדקדוק ומשמעות הלשון של הגמרא והראשונים, שהרי ברור שלשונם מדוייק, וח"ו לתלות בדבריהם בוקי סריקי, אפילו אם מדובר בסברא היפה ביותר, כי אם אתה מעיין ברשב"א והלשון שלו מוכיחה שהרשב"א לא התכוין לסברא היפה שחידשת, לא זאת משמעות לשונו, אז הסברא אינה נכונה. הגרש"מ זצ"ל אמר שקודם כל צריך להתעמק ולהתייגע בכל הכח במשמעות לשונות הגמרא והראשונים. אחרי שעמדת על כוונתם, כעת תתחיל לנסות להבין מהי הסברא בדבריהם. אם זכית להבין- אשריך. ואם לא, עליך להבין מה בדיוק לא הבנת. אל תבין רק את מה שהבנת, אלא שתבין היטב גם מה לא הבנת".

"מו"ר הגרש"מ זצ"ל הסביר שסברא טובה היא סברא שגם נער בר מצוה יכול להבינה. והוא הסביר: אין הכוונה שנער בר- מצוה מסוגל להבין מכלול שלם של יסודות עמוקים, אבל אם תחלק לו את הרעיון לפרטים, תאמר לו נקודה ועוד נקודה, כל נקודה לחוד, אזי גם בחור צעיר מסוגל להבין את הדברים. ואם לא הצלחת להסביר את הסברא המקומית שחידשת לבחור צעיר בכשרון ממוצע, כנראה הבעייה בסברא שלך ולא במי ששמע אותה ממך, כי מתברר שסברתך אינה בהירה כל צרכה".

.

תלמידיו מספרים שהגרש"מ זצ"ל החשיב מאד את נושא הכתיבה.

הרש"ב גנוט: "נכון. הוא כתב המון. לא רק את ספריו הרבים, על הש"ס, על הרמב"ם, על התורה, הערות על רבי עקיבא איגר והמנחת חינוך, מאות מכתבים בלימוד לתלמידי חכמים ועוד ועוד. אלא הוא כתב כל הערה והארה קטנה שחשב עליה, כל קושיה טובה שבחור שאל אותו. היה לו פתק בכיסו ובכל פעם שעלה לו רעיון בלימוד או שרצה לברר לעצמו משהו לאחר מכן, היה רושם אותו בקצרה. הגרש"מ היה מקליד בעצמו בכל ערב את השיעור של מחר ומוסר אותו למזכירות הישיבה לפני השיעור, כדי שיצלמו אותו ואחד הבחורים היה מחלק את הדפים בסוף השיעור. זה היה התפקיד שלי, כשלמדתי אצלו שיעור יומי, וכך היה לי את השיעור מודפס עוד לפני השיעור... אם נשים לב נראה שסגנון הכתיבה שלו, גם בספריו הרבים, הוא מאד חד, בהיר וקולע, לא 'מתמרח' מידי. כשהיה מגיע אליו תלמיד ואמר בפניו חידושי תורה שלא היו נכונים לדעתו, היה מבקש ממנו שיכתוב את הדברים על דף, ועל ידי זה מתבהר הספק, והתלמיד בעצמו רואה שהדברים לא מספיק ברורים. כי הכתיבה מסייעת מאד לבהירות המחשבה. אי אפשר לרמות את הדף... הוא מאד החשיב כתיבה של כל הערה בלימוד. לכתוב כל דבר שברור לך וכל הערה, אפילו קטנה, שהתחדשה לך. זכיתי ללמוד עימו בחברותא כמה שנים בכל יום שישי בספר 'מנחת חינוך'. הוא החשיב כל הערה והארה שהתחדשה במהלך הלימוד והיה רושם אותה בקיצור, ומכל ההערות ה'קטנות' הללו יצא לבסוף חיבור שלם על סדר ה'מנחת חינוך', אותו צירף למהדורה האחרונה של ספרו על התורה".

"אני עצמי כתבתי ספר בשם 'משנת תפילין' בבחרותי והתייעצתי איתו על המשך העיסוק והכתיבה בו, כשהדגשתי לו שאני עוסק בזה בעיקר ב'בין הזמנים', אך התלבטתי האם להדפיס ספר בגיל צעיר יחסית. הוא סיפר לי שמרן הסטייפלר זיע"א עודד מאד צעירים לכתוב ולהדפיס דברי תורה בכל מקצועות התורה, גם בגיל צעיר, ועודד אותי להדפיס. היה בחור צעיר בישיבה, מוכשר מאד, שנתפס לשטויות והבלים. הגרש"מ, שהכיר את כשרונותיו של הבחור מחד ואת המרץ והאנרגיה המתפרצת שלו מאידך, עודד אותו להדפיס קונטרס של שטיקלאך תורה בנושא צדדי, לא על הסוגיות שנלמדו בישיבה, ואף כתב לו הסכמה נפלאה לקונטרס. מאז אותו בחור פרח והתעלה מעלה מעלה וכיום הוא ראש כולל חשוב".  

הגרש"מ זצ"ל החשיב את נושא שמיעת השיעורים בישיבה או שסבר שבחור צריך להיות עצמאי כמה שיותר בלימוד?

הרב גנוט: העלתם כאן נושא שמו"ר זצ"ל הרבה לדבר עליו. הוא אמר שלצעירים בכל העולם, וגם בהיכלי הישיבות הקדושות, ישנה נטייה לחפש לעצמם עצמאות ולהוכיח שהם מבוגרים. הוא כתב על זה שדבר זה "מתבטא בהגבלה שמוטלת על התלמידים הלומדים בשיעורים, לפרוש אבר ולעוף למעלה ולצאת מהכבלים של עיסוק בשיעור, היינו ההכנה לקראת השיעור, חזרה אחרי השיעור, ומו"מ בלימוד מה נאמר בשיעור, והריני רוצה להיות כבר בעל הבית לעצמי, ולהתנתק מכבלים הללו, ואדרבה להגביר את הלימוד והמחשבה העצמית, ולפתח מקוריות עצמאית. ודאי ודאי שתכונות אלו מושרשות בכל איש ואיש, וכי מי רוצה להיות עבד, טפי עדיף להיות בן חורין, אבל להכל זמן ולהכל חפץ, ובאם נסתכל עתה כמה שנים אחורנית, מובן שיש תקופה שצריך החינוך וההדרכה, שבאה רק ע"י דביקות גמורה וביטול כמעט גמור לרבותיו, הרי אין הרצון סיבה להתערטל מזה, כל כמה שלא שימשתי כל צורכי, והזורעים בדמעה ברינה יקצורו, צפה לעתיד ואל תפנה להווה, הרי הכל הוא לתכלית אחת לצאת גדול בתורה, והדרך אשר יורוך היא הקובעת, ואין סיבה שבגלל שאתה אדון לעצמך וגופך ברשותך, שעי"ז ח"ו תנשל מארצות החיים האמיתיים, ושאל זקינך ויגידו לך". היה זמן ששקלתי בדעתי כבחור בתחילת ה'קיבוץ' לעבור ללמוד בפוניבז' והתייעצתי איתו על הענין. הוא אמר לי: "אתה יכול לעבור, אבל בתנאי שאתה מבטיח לי בהבטחה גמורה שאתה מדבר בלימוד באופן קבוע עם גיסי ר' גרשון (= מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין שליט"א) ועם ר' בערל (=הגאון הגדול רב"ד פוברסקי שליט"א). בחור צעיר חייב שיהיה לו קשר לימודי קבוע עם הרמי"ם, ובפוניבז', בגלל הכמות הגדולה של הבחורים, קשה, למי שלא מתאמץ, לדבר בקביעות בלימוד עם הרמי"ם. אם אתה מבטיח לי שתדבר בקביעות בלימוד עם ר' גרשון ור' בערל, אתה יכול לעבור"...

מדוע כה אהבו לדבר דווקא איתו בלימוד?

הרב גנוט: "באחד הימים שח לי הגרש"מ זצ"ל שאם בחור מגיע אליו ושוטח שתי סברות שחידש, "אך אני לא מסכים לשני הסברות, אז אני לא מסכים איתו לסברא הפחות טובה מבין שתיהם, כדי שהוא לא יישבר וימשיך להגיע אלי לדבר בלימוד. כי הרי אם אפרוך לו מיד את כל החידושים שלו, הוא ייפגע בנפשו ויפסיק בכלל להגיע ולשאול. אז מה הרווחתי? ככה אוביל אותו לאט לאט בדרך הנכונה, עד שלבסוף הוא יפסיק להגיד סברות לא נכונות"... הנה מרביץ תורה גאון עצום, שאישיותו ואצילות נפשו הביאה אותו להחמיא גם על סברא פחות ישרה, רק כדי שהבחור ימשיך ויגיע לדבר איתו בלימוד, וכך, אט אט, הוא כבר יישר את סברותיו. הגרש"מ ידע להעניק לכל בחור תחושה נפלאה, הוא קרא לכל תלמידיו בשם "חברים שלי" וכשהיתה לו קושיא, הוא לא היסס לקרוא לבחור צעיר ולשטוח בפניו את הקושיא, אולי הבחור יתרץ אותה היטב. כמובן שאהבו לדבר איתו בלימוד בגלל התשובות החדות והבהירות שלו, הסברות המשובחות וישרות המחשבה, אבל ללא ספק, אהבו גם את הנעימות הגדולה שלו".

מה היתה דעת הגרש"מ זצ"ל על לימוד עיוני איטי, בו הבחורים מספיקים בקושי רק כמה דפים ב'זמן'?

הרש"ב גנוט: "ידוע שמרן רבינו האבי עזרי זיע"א עורר פעמים רבות על חשיבות ההספק העיוני וכך היתה דעתו של הגרש"מ זצ"ל. הוא היה נחרץ מאד בענין. תמיד היה אומר: "אם התעכבת הרבה על הסוגיא הזאת, הרווחת עוד שני רבי עקיבא איגר, אבל הפסדת עוד כמה תוספותי'ם בסוגיא הבאה, אליה לא תגיע"... הגרש"מ זצ"ל היה מעריץ מושבע, אם מותר לי להתבטא כך, של מרן הגרעק"א זי"ע, יגע רבות על דבריו ופירסם מאות חידושי תורה בתורת הגרעק"א. אך לא על חשבון התוספותי'ם בסוגיות הבאות...".

"באגרת שכתב לתלמיד על דרך הלימוד הרצויה, הוא מסביר זאת בלשונו הבהירה והחדה, כך: " הנה בכל מצוה ומצוה, המנחת חינוך הביא את רוב הבעיות היסודיות, ועל הפרטים כתב "לכשאפנה אשנה" וכו'. ומובן שאף דרך למודינו צריך להיות שמראש נברר את היסודות המוקדמים, ורק אח"כ אפשר לדון בפרטים, אבל יש חילוק בין לעמוד ללברר. וצריך לדעת בערך עצמינו לא למעט ולא לרבות, וא"א שבדבר שהחליטו בזה גדולי האחרונים כולם בשיטה אחת, שאף אני אאזור חלציו להגיע מעצמי להחלטה בנושא, כי פעמים רבות אין זה לפי כוחותי, ואני שעדיין צעיר לימים וצעיר בדעת, אין עדיין בהשגתי לקבוע בזאת, ועל כן אענה אמן על מה שקבעו הם, ומ"מ אין הסיבה שהיות והקדמה זו חשובה לכל הנושא, אף עלי להגיע להכרעה בזה מדעת עצמי, וכללו של דבר, פעמים שביטולו של דבר זהו קיומו, אף שיש עי"ז לפעמים ביטול מעמקות, שיתכן ומ"מ הייתי מגיע לזה, אבל עלי לוותר לטובת הרוב, ולטובת כשרונותי שלא יסתבכו ולא יטושטש מידת המשקל השכל הישר והבהירות".

הוא סבר שכשלומדים בקיאות, אפשר לדלג על דברים מוקשים, אפילו על תוספות קשה, והוא מסביר זאת כך: "כי יש לקחת בחשבון כי הזמן קצוב, ובאם לא נוותר על ראשון כאן, נפסיד הרבה במקום אחר, ובמה עדיף דף בפרק ראשון והראשונים, מפרק אחרון וראשונים... ויש לקחת בחשבון על הסך הכל, אף אם ימצא שעי"ז דלגנו על ידיעה חשובה, הרי במקומה רכשנו ידיעות חשובות אחרות".

סיפר לי השבוע ידידי הרב הגאון רבי בנימין רבינוביץ תאומים שליט"א, משגיח ישיבת 'אורחות מאיר' בירושלים, שבאחד הימים, חודש וחצי לאחר התחלת ה'זמן', שאלו הגרש"מ זצ"ל היכן הוא אוחז והרב רבינוביץ' הראה לו שהוא בדף ב' ע"ב. חייך הגרש"מ ואמר לו: "אז אשמח לראות את קלסר החידושים שלך... הרי אם אתה כבר לומד חודש וחצי רק דף אחד, ברור שכתבת כבר עשרות שטיקלאך תורה. אז היכן הם"...

"באחד מסיומי המסכתות שנערכו בוועד שלי בישיבה, דיבר הגרש"מ זצ"ל ואמר: "כתוב בפסוק "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם". לכאורה ראוי היה לומר "ראה דרכיה ותהיה זריז". מה הקשר בין זריזות הנמלה לחכמה? אלא בהכרח שהמזדרז בלימודו ולא מתעכב כל כך הרבה באותו דף- גמרא- הוא חכם"...

 

מה ההדרכה החשובה ביותר שהנחיל הגרש"מ זצ"ל לתלמידיו הרבים?

הרב גנוט: "... את הנושא בו פתחתי בדברי, לעסוק בדברי תורה כל הזמן. ללכת לישון ולצאת מהבית עם קושיא בראש. הוא היה אומר שתפקידנו לא ללמוד תורה מתוך לחץ של קיום מצוות עשה של תלמוד- תורה, אלא גם בגלל שללמוד ולדבר בלימוד- זה הדבר המאושר ביותר עלי אדמות. הוא תמיד היה אומר שלא ניקח איתנו לדרך קושיא שלא נצליח לתרצה, אלא אדרבה, שאלה שיש בה צדדים לכאן ולכאן, כזאת שתפרה ותעסיק את המחשבה שלנו. הגרש"מ עצמו הוציא לאור כמה כרכים של הערות והארות כאלה, שהתחדשו לו בדרכים, בשעות לא שעות ולפני השינה. זה לכאורה דבר קטן, שאפשר לעמוד בו, אך הנסיון מוכיח שתפיסת המחשבה בדברי תורה, משנה את כל האישיות שלנו".

(פורסם במוסף שבת קודש יתד נאמן, ערש"ק בלק התשע"ט)

רועה ישראל

דבר החסידות – פרשת חוקת – ג' תמוז 
 
רועה ישראל - על הרבי מליובאוויטש זי"ע
 
נכתב על ידי הרב אברהם חיים זילבר שליט"א
 
בפרשתנו (כא, כא) נאמר "וישלח ישראל מלאכים וגו'" מעיר רש"י שבמקום אחר נאמר "וישלח משה מלאכים"? מסיק רש"י "לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל".
עשרים שנה חלפו מאותו יום מר ונמהר ג' בתמוז תשנ"ד, בו הסתלק מאיתנו נשיא הדור כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. אני אמנם הייתי בחור צעיר כשהסתופפתי בחצר קדשו של הרבי, אבל אספר אפיזודה אחת:
 
בהיותי ילד לקח אותי אבא ז"ל פעמים רבות לתפילה בבית מדרשו של הרבי. מנהגו בקודש היה שבהכנסו לבית הכנסת חילק הרבי מטבעות "ניקל" לצדקה לילדים שנקרו בדרכו, אבא שידל אותי גם להדחף ולקבל ניקל אח"כ היה מרים אותי ושלשלתי את הניקל לקופה.
 
בגיל 16 כבר למדתי בישיבת "אהלי תורה" בשכונת הרבי. ביום שישי אחד, בצאתי מביהכנ"ס לכיוון תחנת הרכבת לנסוע ל"מבצע-תפילין", הבחנתי בהתקהלות, הסבירו לי שתיכף הרבי יצא לנסיעה ל"אהל" (=ציון חותנו). ואכן תוך כמה דקות הרבי יצא ובדרכו לרכב עמדו 3 ילדים, הרבי ביקש מהמזכיר מטבעות ונתן לשלושתם.
 
אני עמדתי מאחור ולבי נצבט, הציק לי שלרוב חברי היה אוסף של ניקלים מהרבי (הם היו 'פודים' את הניקל של הרבי ונתנו אחר לצדקה) ורק לי לא היה, והרבי כידוע נותן ניקלים רק לילדים... ואז לפתע הרבי הסתובב לאחור, העיף בי מבט, ביקש מהמזכיר ניקל נוסף ונתן לי! הייתי בהלם! ואז חשתי את המשמעות של רועה ישראל אמיתי.
 
כפי שהרבי מדגיש ש"צדיקים רועי ישראל לא יפרדו מעל צאן מרעיתם" בודאי גם היום הרבי נמצא איתנו ומשפיע כוחות וברכות, ובפרט ביום ההילולא העשרים, נתוועד יחדיו ונקבל את כל אותם השפעות והחלטות טובות בדרך אשר הורנו, ובקרוב ממש יוליכנו לגאולה השלמה – משאת נפשו.
 
שבת שלום!
 
לחביבותא דמילתא מצורפות איזה תמונות מאור פני מלך חיים.
 

מדוע מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לא השיב במהירות על המכתב?

מדוע מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לא השיב במהירות על המכתב?

בכינוס שנערך השבוע סיפר הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט, תלמידו ומקורבו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, את הסיפור המפעים הבא: "היה זה בשבוע שעבר, בשעה בו מורי ורבי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א יושב ועונה על כמויות המכתבים האדירות, שמגיעות אליו מידי יום. כידוע, רבי חיים קורא את השאלות ומשיב עליהם מיד, ללא היסוס, מתוככי המטען התורתי הענק שבמוחו ובלבבו, אך הנה בנו, הגראי"ש קנייבסקי, רואה שאביו מרן שליט"א יושב ודן לעצמו, משרבט על הנייר ומנסה להתנסח שוב ושוב.

"על מה אבא כל כך דן וחושב?", תהה בנו  של הגר"ח, ור' חיים הציג בפניו את המכתב שלפניו. השואל, ליד בן 6 מת"ת בבני ברק, שחתם בשמו וציין שהוא לומד בכתה ב', שואל על הפסוק " שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן", מדוע נכתב 'אחריהן' באות ן' ולא 'אחריהם', באות ם'.

"יש לי הסבר לכך על פי הדקדוק"- הסביר הגר"ח קניבסקי- "אך אינני מצליח להסביר זאת לילד בן שש, ולכן אני מנסה להבהיר לו את התשובה".

"ומדוע זה כה חשוב?", שאל הגראי"ש קנייבסקי, ואביו הגדול הסביר בפשטות: "אני טורח כל כך כדי להשיב לכל השואלים שאלות בלימוד, כי אני חושב שחלקם יתחזקו ויתעודדו מהתשובות והדבר יתן להם חשק לעלות בתורה. אינני יודע האם כל השואלים יתחזקו מהתשובות, אך ברור שילד בן שש יוכל להתחזק מכך, ולכן אני מתאמץ"... 

הבית היהודי של הרב נויבירט זצ"ל

הבית היהודי של הרב נויבירט זצ"ל

מאת הסופר הרב יוסף אליהו

מקור: ערוץ 7


היה הרבה יותר מִסמלִי, בכך שלְּוויתו של הרב יהושע-ישעיה נויבירט זצ"ל (86), יצאה דווקא מביתו; זה הצנוע שברחוב ברגמן, רחוב צדדי בשכונת בית וגן בירושלים.

שכן יעדו העיקרי של הרב במשך כל ימי חייו, היה הבית היהודי. שהיהדות, שלימוד התורה, יטביעו חותם על הבית, על חיי המשפחה. ואין זו משימה פשוטה. לא אחת, המרחק שבין הישיבה שהיא בית-היוצר של היהדות, לבין מטבחו של היהודי ואורחות-חייו - הוא גדול.

הרב נויבירט, מִזעֵר מרחק זה בעמל אישי קשה, שרק יחידי-סגולה יכולים לעמוד בו, והביא את התורה לְיעדהּ הסופי: הביתה. אל הסלון, אל השכונה, אל הרחוב. האיש שהקים 3 ישיבות והאציל עליהן מרוחו, לא פינק עצמו להתענג אך ורק באוהלה של תורה, אלא היה גם האיש שיזם את בניית מקווה הטהרה המכובד בִּשכונתו, שהפעיל ועדת עירוב שבדקה מדי שבוע את העירוב השכונתי, שניהל אישית קופת גמ"ח שהִלוותה סכומים גדולים מאוד, ושנסע פעמים רבות לחו"ל כדי לפקח אישית על השחיטה, כדי שהבשר שיגיע אל מטבחהּ של הגברת, יהיה כשר למהדרין.

ומיהי הגברת? - אחת מאלפי התלמידות שלו בסמינר "בית יעקב". כל תלמידה שלו שהתארסה, ידעה את הנוהל: עליה לומר את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות, לבאר – ורק לאחר מכן היה הרב אומר לה בחיוכו הביישני: "מזל טוב"...

כי התורה, חייבת להגיע אל המטבח, אל הצלחת שמגישה האמא לִיְלדיה.

יום אחד התארסה אחת מתלמידות הכיתה, אלא שהפעם היה החתן לא אחר מאשר... בנו של הרב. בין הבנות השתרר 'מתח נורא': האמנם יערוך הרב את המבחן הקבוע גם לכלתו לעתיד...?


הרב נכנס, ובנימוסיו ה"ייקים" בחר להִתעלם וללמד כרגיל...

אך החברות – משחזרת הכלה 35 שנה אחורנית – לא רצו לוותר על "הקטע": "הרב, הרב, רגע; יש כאן תלמידה שהתארסה; היא רוצה לומר את ה'תרומות ומעשרות'".

וכך אירע שגם לכלתו אמר הרב "מזל טוב", רק לאחר שהפגינה את כישורי המטבח היהודי שלה.

מֵחֲשיבה מעשית כזו, יָצא לאוויר-העולם הספר "שמירת שבת כהלכתה": איך נְוודֵא, ש"שָׁמור את יום השבת לקָדשו" יֵרד ממרומי הר סיני, אל ה'ליפה' שבַּכיור, אל המבחנה שבבית החולים. ודומה, שאין עוד ספר הלכתי שטרח לעדכן את עצמו במהדורה חדשה בכל כ20 שנה, בעקבות השינויים והטכנולוגיה החדשה שחלו בעולמו של מקדש השבת.

כשבוחנים את עשייתו הציבורית, אין ספק שהמדהים היה שהכל נעשה על ידו בהתנדבות מלאה! לטוס לִשבועיים לחו"ל כדי לפקח אישית על השחיטה - גם כשרגליו כבר בגדו בו - ולא לקבל לפחות משכורת של משגיח-כשרות?! אך כְּמי שסייע אישית לאלפים רבים, בְּהלוואות וּבְמענקים באמצעות "הגמ"ח של הרב נויבירט" המפורסם, ידע הרב שהורדת משכורת המשגיח מֵעלויות הייצור תוזיל את מחירו הסופי של הבשר – ובכך תמך שוב באלפי בתים יהודיים. וכשנזכרים ביושרו האישי, אפשר בהחלט להוסיף סברה: הרב לא רצה שהשגחתו תהיה מושפעת - או שאנשים יחשבו שהיא מושפעת - מִשכר שהוא מקבל מיבואן הבשר (הרב קיבל משכורת מהסמינר בו לימד כ40 שנה, שכר-סופרים מהשש"כ, וכן שילומים מגרמניה; שני אחיו נספו בשואה).

וסיפור ששמעתי מבת-משפחה: הרב נהג לנסוע לאחד משיעוריו, במכונית של אחד הלומדים. יום אחד הודיע המסיע לרב שלא יוכל להסיעו באותו ערב, והנה הרב מתחיל לשאול אותו על פלוני או אלמוני, שאולי הם יסיעו אותו. אמר היהודי: "הרב, מה הבעיה? שהרב יקח מונית ואנחנו נשלם". ענה לו העוסק בצורכי ציבור באמונה: "אני מנהל קופת גמ"ח. אם אנשים יראו שאני נוסע במונית, הם עלולים לחשוב כל מיני דברים"...!

לִגאון התורה הזה, היתה גם משנָה ציבורית רחבה וּסדורה. מוסד ציבורי - שמעתי ממנו פעם - חייב להיות מוחזק ומנוהל דווקא בידיים פרטיות. שתהיה אחריות, שתהיה אמביציה, שיהיה למי לגשת. אין צורך להוסיף, שלשם כך חייבות ה"ידיים הפרטיות" האלה להיות בעלות נְקייוּת-כפיים ויושר מופתי, מן הזן ה"ייקי" שייבא הרב מארץ הולדתו. בְּדור בו צצים עשרות מפעלי צדקה, ארגוני חסד, וקבלנֵי מצוות שונות, גם כדי לספק פרנסה לגיטימית לְמקים האירגון ולבני משפחתו – נשמעות העובדות על עשייתו הציבורית של הרב שלא כיהן כרב מקומי, כִּלְקוחות מתקופות עתיקות – כמעט ממדרשי חז"ל.

* * *

אין ספק, שאותן 4 שנות נעוריו בהולנד של שנות השואה, מגיל 13 עד 17, חרטו בו עמוק מהו בית יהודי. הוא ובני משפחתו הסתתרו בדירה נטושה, כשחייהם תלויים להם מנגד. הם חיו בחסדם של אנשים שסיכנו את נפשם כדי לספק להם לחם וריבה, ובזכות נס שחזר ונִשנה: בכל פעם שנערכו חיפושים אחר יהודים, אירעה איזו תקלה או בלבול והגרמנים לא שמו יד עליהם. 4 שנים של קריאת תהלים ותפילות קבועות, ולימוד בלתי פוסק עם אביו בשני ספרי הקודש שנמצאו בדירה: מסכת כתובות, ומשנה ברורה חלק ג', הלא הן הלכות שבת... לקראת פסח, החליטו שלא יאכלו את מעט הלחם שסיפקה להם המחתרת ההולנדית, אך מה כן יאכלו!? - ואז מצאו שמישהו הניח ליד הדלת 2 שקי תפוחי-אדמה, שנאכלו עד תום במשך שמונת ימי החג. מִדירה זו, לא יצאה משפחת נויבירט, משפחה שלֵמה, במשך 3 שנים...

בהקדמת המהדורה ה3- של "שמירת שבת כהלכתה", מתאר הרב "חוויה מכוֹננת" שהִטביעה בו לכל חייו מהי שמירת מצוות, כיצד צעד ברגל עם תום המלחמה 3 ימים הלוך, ו3- ימים חזור, כדי להביא למשפחתו גבינה כשרה, שהוא עצמו פיקח על הכנתה. את תמצית חינוכו, קיבל הרב אפוא בעיקר בבית: גם במצבים קשים מנשוא, תישמר ההלכה היהודית.

לְבית יהודי מוצק שכזה, כיוון את שומעי לִקחו.

אמנם, אותן שנים בהן לא אכלו מוצרים מן החי, גרמו לחוסר סידן קשה בגופו, והדבר ניכר בברכיו ובהליכתו. אך גם בעיה בריאותית זו תורגמה אצלו לְהלכה מעשית מאוד: בחדר האוכל של ישיבת "קול תורה" בה לימד, קיימת זה שנים הוראה קבועה, לספק לתלמידים חלב ככל שיבקשו.

גְּאון התורה החזון והמעש, סיפר על מה שהביא אותו לכתוב ספר על הלכות שבת:

בתום מלחמת העולם השניה הגיע בגפו לצרפת, שם המתין ימים בַּנמֵל להגעת ספינה שתוביל אותו ארצה. והנה הגיעה ספינת-דייגים טורקית בעצם יום השבת, והאחראים הורו לכולם לעלות עליה מיד. יהושע בן ה-19 עמד בפני דילמה, מן הקשות בחייו: כל שנות המלחמה הנוראות לא חילל שבת, וכעת, בְּחֵרותו, יחלל שבת קודש?! לבסוף, לאחר לבטים קשים, החליט שהִשָׁארות בַּנמל תחת כיפת השמים, ללא כסף וללא אוכל, יש בה משום פיקוח-נפש. הוא עלה לַספינה עם חבריו הדתיים, אך לִבו לא נתן לו מנוח על המעשה; מה גם שגילה כעבור זמן שהעליה בְּשבת היתה מיותרת, ועלה חשד שנותני ההוראה עשו זאת כדי "לחנך", בְּמרכאות, את הקבוצה הדתית. וכך כתב הרב לְימים:

"קיבלתי אז על עצמי, שאם יְזכה אותי הקב"ה, אעשה משהו למען השבת".

ה"משהו" הזה, שיצא מִלב שבור של עֶלם צעיר, נתקבל כְּמנחת-דל שחביבה היא מאוד לפני הבורא. וזיכהו ה' לחבר את "שמירת שבת כהלכתה" – ספר ההלכה הנפוץ ביותר שנכתב בדורנו, שסלל דרך למאות ספרי "כהִלכתה" כמעט בכל נושא ביהדות. הספר תורגם ל12 שפות, הודפס במליוני עותקים בארץ ובעולם, והוא שהאיר אורהּ של שבת, בְּכֶּרם בית ישראל.

* * *

התלמיד ורבו

פעילותו הציבורית העניפה, והאחריות העצומה שנטל על כתפיו בכל נושא, הושפעו מאוד מאשר ראה אצל מורו ורבו המובהק, הרב שלמה-זלמן אויערבך זצ"ל. שם למד, שכל אדם - יהא אשר יהא - חייב לעסוק בשלושת העמודים שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה, וגמילות-חסדים. עיסוק משולש זה אינו "מידת חסידות", או מחווה מיוחדת - כי אם חובה יהודית בסיסית. כך הספיד הוא את רבו לפני 18 שנה, וכמה יפים הדברים לו-עצמו:

"הייתי בא אליו בצהריים. כשחזר מ'מנחה' - כבר עמדו אנשים בחוץ והוא הִתחיל לקבל אותם. העזתי ושאלתי את בני הבית: מדוע לא תביאו לו קודם משהו לאכול!?  אמר הרב: "הנח לי; אנשים מחכים, ואני לא יכול לתת להם לחכות". וארוחת הצהריים שלו הלכה והִצטננה, הלכה והִתאחרה – אבל הוא לא יכול לתת לאנשים עִם צרות לחכות עוד 10 דקות עד שיִטעם משהו!

כך קרה, שפעם הִזמין אותי לשלוש ורבע אחר הצהריים, וכשבאתי, הוא היה אז רק באמצע האוכל. כשראה אותי, קם מיד ואמר: "אני הִזמנתי אותך לשעה זו..." - והִפסיק את ארוחתו. מחיתי! אמרתי שאוּכל לְעיין בינתיים בְּספר עד שיְסיים – אבל הוא לא הִסכים!...

מה שנותר לנו הוא ללכת בדרכיו, ואז, אולי אולי, נמצא מעט נחמה. אמנם, אין להתייאש! עלינו לזכור מה שראינו ולהמשיך בדרכו. כל אחד יקבל על עצמו מעט, כדי למלא את החסר".

אין ספק, שהרב נויבירט לקח על עצמו קצת יותר מ"מעט", וכך ראיתי כשבאתי לראשונה לדבר עמו אודות רבו: הגעתי ל'בית אריאל' בבית וגן, שם קיבל הרב קהל בהתנדבות, וכדי ללמד פרחי מורי-הוראה. 'מזכירו האישי' באותה קבלת קהל היה חבר-נעורַי מישיבת הכתל, הר"ר נח לנדסברג, רב המושב צָפריה, שייעץ לי ששם יש לרב קצת זמן פנוי לדבר. בחדר הקבלה ישבו קבלן בניין שהיה לו סכסוך עם דייר; אדם עמוס שאלות הלכתיות; וגם זוג מכובד שאינו מצליח "לגמור את החודש" מבחינה כלכלית למרות הכנסתו היפה, והדבר גורם להם הפרעות בִּשלום הבית. השְּׁנים כבר היו אצל הרב, ולבקשתו, הביאו כעת את פירוט הוצאותיהם החודשיות, כדי שהרב יכריע במה לקצץ...

קבלת הקהל הסתיימה כחצי שעה מאוחר מכפי שנקבע; הרב קיבל אותנו במאור-פנים, וכעבור זמן ביקש להמשיך את השיחה בדרך ובביתו, כדי שלא יאחר לייעדו הבא. יצאנו לכיוון ביתו המרוחק כ100 מטרים, וברחוב, הספיקה אשה לעצור אותו ולשאול שאלה. עלינו לביתו בתקווה שסוף סוף הגענו ל"מקום שקט" – והנה בתוך הבית מחכים לרב 3 גברים ואשה אחת, עם שאלות מאוד דחופות...

* * *

על הערצתו הבלתי מוגבלת לרבו הגדול, עמדתי כשסיפר לי את הסיפור הבא:

יום אחד באו לקחת את הרב אוירבך לחתונה, וברחוב הִמתינה אשה בלבוש בלתי צנוע ביותר. הרב נכנס לרכב, ואז הִתקרבה האשה ואמרה: "כבוד הרב! תן לי ברכה כי מחר אני מתחתנת; אני לא יכולה להִתחתן בלי ברכה שלך!". ר' שלמה-זלמן פתח את חלון הרכב, נתן לה ברכה לבבית - והיא הלכה לה בשמחה.

שאלתי: כיוון שהאשה היתה בלבוש מאוד לא צנוע, אולי הרב רוצה להוסיף שר' שלמה-זלמן הסב את פניו ואז בירך אותה?... והרב נויבירט, שהיה כידוע זהיר מאוד ב'מה יאמרו הבריות', ענה להפתעתי: "לא, לא צריך"... פנַי הביעו פליאה קצרה - והרב הגיב בשתיקה ארוכה. לפתע ראיתי כיצד עיניו נעשות חולמניות-משהו, ופניו כִּפני ילד תמים שנזכר במשהו מתוק: "הוא היה מלאך... כולו טהור; אי אפשר להסביר את זה...". היה זה מעין חילול הקודש בעיניו, שצריך לכתוב שרבו לא עבר על ההלכה.

היתה בו מזיגה של חמימות אנושית - שהתבטאה בעיקר בקרב המשפחה, עם הגיון הלכתי 'קר' וישר כסרגל, ושני אלה הם כנראה פירות השידוך המוצלח של הוריו: אב הונגרי, עם אמא ייקית ממשפחת במברגר הידועה. אברך סיפר לי, שפעם בא אליו עם מראה טהרה; הרב פסק שהמראה אינו טהור - והוסיף וביקש סליחה מהאברך...

פסיקתו המאוזנת

היו שאמרו, שלמהדורה השניה של "שמירת שבת כהלכתה", הוכנסו - מלבד החידושים - גם חומרות. ובכן: אין להתעלם מכך, שהרב ליווה את רבו הגרש"ז בַּתקופה הסוערת (בשנות התש"ך) בה יצא קצף על פסק "מקל" של רבו, שבא לפתור בעייתן של נשים שלא יכלו להרות. הרב היה שותף לניסוח המכתב, שבו גנז הגרש"ז את חידושו ההלכתי והורה שלא להשתמש בו (אך לא חזר בו מעצם החידוש!). פרשה כזו, משפיעה ודאי על פוסק צעיר. אך מאידך יודע כל מי שהכיר ולוּ במעט את הרב נויבירט, שבעד שום הון שבעולם - וגם לא מיראת אנשים - לא היה הרב משנה ממה שחשב שהוא האמת! כך למשל: הרב החזיק כל העת בדעתו, שאין צורך בג'לטין כשר בתעשיית המזון. כשאמר לנו זאת בשיעור, היתה זו הפתעה אמיתית. שאלנו: ואחרי כל השנים בהן הבית כבר הורגל שלא לצרוך מוצרים עם ג'לטין המופק מבשר אסור - אולי נשאיר זאת כך? האין בכל זאת מקום להחמיר? – והרב ענה שלא! פשוט - הסביר בחיוך - פסי הייצור של ה"מהדרין", "לא יכולים" להרשות לעצמם את הקולא הזאת, כי זה יֵראה 'לא טוב' בעיני המחמירים...

אמוֹר מעתה: כשהרב החמיר במהדורה השניה של השש"כ, היה זה במקרים שהובאו לפניו פוסקים מחמירים, שגם אם לבו לא תמיד צידד בדעתם, הרי שלמד בתבונתו הרחבה שאין להתעלם מִדעה שאינה כדעתי! ואם דעה זו עומדת בַּתנאי הבסיסי והוא שיש בה אמת – הרי שגם לה יש מקום ויש להתחשב בה. כך למדו בבית מדרשו של הגרש"ז.

ובעצם, זהו סודו של ספר מוצלח שמכירתו תימשך שנים. הכלת כל הדעות ההגיוניות שיש בהן אמת, היא מעין "קואליציה רחבה" שמייצגת את רוב הגוונים, ובזכות זו היא מאריכה ימים.

מכאן קצרה הדרך לאִזכור יחסיו עם הציבור הדתי-לאומי, וּודאי שגם אלה הושפעו מאשר ראה באולפן חייו: בית הגרש"ז. לרבהּ של מעלה אדומים סיפר הר"נ: פעם חיברתי חוברת ובה "קיצור הלכות שביעית", והבאתי אותה לעיון הגרש"ז. הוא ראה שלא כתוב בה מאומה על הֶתר-המכירה - הושיט לי את החוברת ואמר: "תכתוב בבקשה: 'יש נוהגים, על-פי הוראות הרבנות הראשית, לסמוך על הֶתר המכירה'. הגרש"ז לא קיבל את הטיעון שלי, שהחוברת מיועדת למי שלא סומך על הֶתר-המכירה... כמובן שהכנסתי את הדברים במהדורה הבאה של החוברת".

לאחר שנוצר קשר בין הרב משה בלייכר ראש ישיבת "שבי חברון" לבין הגרש"ז, החל הרב נויבירט להעביר תרומות ל"שבי חברון". עשרות רבני ישובים עשו "שימוש" אצל הרב נויבירט, בנושאי טהרת המשפחה, דיני ממונות ומצוות התלויות בארץ, ובמשך תקופה ארוכה, מסרה הרבנית נויבירט שיעורים בהלכות טהרת המשפחה בישוב בית א-ל. יצויין שבאגדת החסד של משפחת נויבירט, שמוּר לרבנית מקום שכולו יראת כבוד. וכמו לא די היה לה, בעשרות האנשים שפקדו את ביתה מדי יום בכל שעות היממה, לקבלת סיוע גשמי ורוחני - מצאה לה גם זמן וכוח להתנדב בביה"ח "שערי צדק" כמדריכת הנקה ליולדות, עד קרוב לשנתהּ ה80-.

וברוך ה' שכבר "נרפאה המשפחה" (שו"ע יו"ד, שצד, ד).

3 שעות לאחר הלוויה הצנועה יחסית לערכו של הרב נויבירט - ושכמותה ודאי אהב - הובא נינו בבריתו של אאע"ה, ממש באותו חדר שבו עמד הסבא הגדול לשמש את ישראל, ונקרא שמו כשם סבו הגדול: יהושע-ישעיה בן אהרן.

לזכרו של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל, מחבר סדרת ספרי "שמירת שבת כהלכתה"

לזכרו של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל, מחבר סדרת ספרי "שמירת שבת כהלכתה"

 

ביום שלישי השבוע, ג' בתמוז התשע"ג, איבדנו את אחד מגדולי פוסקי דורנו, הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל, מחבר סדרת ספרי "שמירת שבת כהלכתה", המהווים פנינה יקרה בארון-הספרים היהודי ומורים דרך לרבים למשמרת קדושת השבת.

הרב נויבירט זצ"ל נולד בפורים ה'תרפ"ז לאמו שרה חיה לבית במברגר ע"ה, נינתו של הרב יצחק דב במברגר ושל בעל הערוך לנר, ולאביו רבי אהרן זצ"ל, שהיה רב ומורה צדק בגרמניה. במלחמת העולם השנייה, נמלט עם משפחתו להולנד, שם הסתתרו כשלוש שנים בתוך חדר אחד. גם בתנאים הקשים ביותר דבקה משפחתו של הרב נויבירט זצ"ל בקיום התורה והמצוות, הידרו בשמירת שבת קודש, וגם תקעו בשופר בראש השנה אחד הספרים היחידים שהיו ברשותם היה ספר על הלכות שבת, ובו למדו רוב הזמן. הרב נויבירט זצ"ל, שהיה אז בחור צעיר, סידר בעצמו לוח שנה, על פי מה שלמד בקיצור שולחן ערוך, לוח שהתברר אחר כך כמדויק.

בשנת ה'תש"ו עלה לארץ הקודש בספינה שיצאה ממרסיי שבצרפת, ובהגיעו לארץ ישראל החל ללמוד בישיבת 'קול תורה' בירושלים והיה מתלמידיו המובהקים של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. מספר הרב ישראל מאיר לאו שליט"א: "אני הכרתי את הרב נויבירט זצוק"ל בראש חודש אלו תש"י, כלומר לפני 63 שנה, הגעתי כילד לישיבת קול תורה, הוא היה אחד מארבעת האברכים, הם היו למעשה מעליית הנוער הם הגיעו כפליטי שואה. הרב נויבירט הצטיין קודם כל בצניעות יתרה, במעשה חסד לתפארת, הוא היה עוד מדריך בישיבת קול תורה עוד בבחרותו קודם נישואיו, ועזר בעיצוב אישיותם של הבחורים".

הרב נויבירט זצ"ל חיבר את ספר המופת "שמירת שבת כהלכתה", העוסק בהלכות שבת ויום טוב לפרטי פרטיהם, תוך התייחסות למציאות של ימינו. את הספר כתב הרב נוירבירט זצ"ל בהתייעצות מלאה עם רבו הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.  וכך מספר הרב לאו שליט"א: "אין סעיף ב'שמירת שבת כהלכתא' שלא היה נגד עיניו של רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, הרב נויבירט זצ"ל לא משה ידו מרבי שלמה זלמן זצ"ל, בשום פרט, בשום סעיף."  בנוסף, חיבר הרב נויבירט זצ"ל את הספרים: 'קיצור דיני שמיטת קרקעות', 'אהל שרה' על דיני טהרת המשפחה, 'חנוך הבנים למצוות ודיני קטן', ו 'מדריך הלכתי לאחיות בבתי חולים לשבתות וחגים'.

הרב נויבירט זצ"ל ייסד בבית וגן את הישיבה לצעירים "פני שמואל", הישיבה הגבוהה "חכמת שלמה" והישיבה "נתיבות חכמה" (עם יבלח"א הרב דניאל וולפסון שליט"א), ובנוסף העביר שיעורים בקביעות בישיבת קול תורה, בסמינר הישן ובמקומות נוספים. הרב נויבירט זצ"ל שימש יחד עם הרב אשר וויס יבלח"א כפוסק ההלכתי של בית החולים שערי צדק.

מלבד מפעל התורה הגדול שהחזיק הרב נויבירט זצ"ל, הוא הקים מקווה טהרה פרטי בשכונת בית וגן, הפעיל גמ"ח גדול של הלוואות, וסייע ליהודים רבים בכל התחומים. מספר הרב קפלן, שזכה להיות מקורב אליו, בראיון לעיתון "ענין מרכזי": "כל ראש חודש, עובדי הישיבה היו מקבלים משכורות. עד שלא ווידא שאחרון העובדים, כולל עובדי המטבח, קיבל את שכרו - לא ניגש לאכול ארוחת בוקר". עוד מספר הרב קפלן: "בוקר אחד צעדתי איתו סמוך לישיבה התיכונית נתיב מאיר. לפתע הוא שם לב שהפרוז'קטור בחצר דולק. כנראה שכחו לכבותו מהלילה. הוא ביקש ממני לעלות למשרדים של נתיב מאיר ולומר להם שיכבו את האור. אמרתי לו: 'קודם אלווה את הראש ישיבה הביתה ואחר כך אחזור לכאן לדבר איתם'. הוא לא הסכים. 'תעלה, אני מחכה לך', הוא אמר לי. כשירדתי, הסביר לי: 'זה דבר פשוט - השבת אבידה. מצוה דאורייתא'".

עוד מספר הרב קפלן: פעם שאלתי אותו מה לעשות כשאני רואה מכונית נוסעת בשבת? הוא אמר לי: "צריך לגשת לנהג ולהסביר לו בדרכי נועם מהי המהות של השבת. רק ככה הוא יקבל. מי שצועק וזורק אבנים, גורם לחילול השם ומרחיק יהודים מהדת."

על התמדתו העצומה מספר הרב קפלן: "כשהיה מגיע לאירוע, היה מתיישב ומיד מוציא מהכיס ספר קטן של ש"ס משניות - ולומד. כשמישהו היה ניגש, היה מרים את הראש, לוחץ יד, נותן ברכה - ומיד מוריד את העיניים למשניות, כך היה עושה בכל רגע פנוי. בשנים האחרונות בכיס שלו לא היה ארנק, לא ניירת. רק דבר אחד: את הש"ס משניות המחולק במהדורת כיס. מהדקות הפנויות האלה, הוא סיים למעלה מ-100 פעמים את השישה סדרי משנה".

יחד עם שקידתו המרובה, סייע במסירות נפש לכל הפונים אליו. בספר התורה המשמחת מסופר: "הגענו לבית וגן, למקום בו מקבל הרב קהל הבא לשאול דבר הלכה. היו שם קבלן בניין שהיה לו סכסוך עם דייר, אדם עמוס שאלות הלכתיות, וגם זוג מכובד שאינו מצליח לגמור את החודש מבחינה כלכלית (למרות הכנסתו היפה), והדבר גורם להם הפרעות בשלום הבית. השניים היו כבר אצל הרב, ולבקשתו, הביאו כעת את פירוט הוצאותיהם החודשיות, כדי שהרב יכריע במה לקצץ. קבלת הקהל הסתיימה, כחצי שעה מאוחר מכפי שנקבע. הרב קיבל אותנו במאור פנים. לאחר דקות מספר, ביקש להמשיך את השיחה בביתו, כיוון שהוא מאחר. יצאנו לכיוון הבית, וברחוב, עצרה אותו אישה לשאול שאלה. עלינו לביתו - והנה בתוך הבית מחכים כבר שלושה גברים ואישה, עם שאלות דחופות...  בשבת מברכים אנו: "וכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקב"ה ישלם שכרם", כי מלבדו - מיהו שאכן יוכל לשלם את שכרם?!"

הרב נויבירט זצ"ל הותיר אחריו עשרה ילדים, עשרות צאצאים ומליוני תלמידים, עם ישראל כולו.  ת. נ. צ. ב. ה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רבי שמואל וואזנר זצ"ל - איש השלום

רבי שמואל וואזנר זצ"ל - איש השלום

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

רבבות רבבות חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים, צעדו, כאיש אחד בלב אחד, אחר מיטתו של פוסק הדור והדרו, מרן הגר"ש הלוי וואזנר זי"ע. רבבות יהודים, שלמרות השתייכותם לחוג זה או אחר, חשו שהגר"ש זצ"ל היה שייך 'אליהם'. גם אם הוא לא השתייך ממש לקבוצה שלהם, הרי שמעולם הוא לא פסל אותם, כפי שלא פסל, מחק או התבטא נגד אף קבוצה וחוג של שלומי אמוני ישראל, בכל 102 שנות חייו.

הגמרא (יבמות סב,ב) מספרת לנו על כי "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטירפס, וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה".

כיצד יתכן שקדושי עליון, תלמידי החכמים שבדור, יהיה להם פגם בדבר כה יסודי, של חסרון בכבוד הבריות?! וזאת בפרט שכללו הגדול של רבם היה: "ואהבת לרעך כמוך, אמר רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים ט, ד) ?!

הגאון רבי לייב מינצברג שליט"א מסביר כי מפני רוב דביקותם בתורה, לא נהג כל אחד כבוד בתורתו של חברו. כל אחד עמד על דעתו, סברתו ושיטתו, מבלי להעניק את הכבוד המגיע לשיטתו ודעתו של חברו. מבלי להתחשב בדברי חז"ל ש"הביאני המלך חדריו", כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו, כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חרדים בתורתו".

כשהגעתי להתגורר  באלעד, גיליתי מספר יהודים שנעשו צהובים זה לזה. ביררתי בעדינות כל זאת מדוע והתברר לי שלפני מספר שנים התפללו להם שתי קבוצות בבית כנסת מרכזי אחד.  במקום התפילה התגלעו והתגלו חילוקי דעות מהותיות בנוסח וסגנון התפילה וסדריה והתפתח לו ריב גדול, שבסיומו פרשו להם בני קבוצה אחת והקימו בית כנסת נפרד, פורח ומשגשג. מאז נעשו חלק מהם אויבים זה לזה (עד שהשלימו, לבסוף...).

 ואני, שהגעתי כאורח ומשקיף מן הצד, לא הבנתי. לא הבנתי מדוע מלכתחילה לא נפתחו להם שני בתי כנסיות. שהרי באמת ובתמים שונים הם המתפללים בסגנונם ואורח חייהם. אלו מכוונים בתפילה איטית יותר והללו מכוונים יותר בתפילה מהירה יותר. אלו שומרים על קריאת שמע של הגר"א והתניא ואלו מקפידים לקרוא קריאת שמע בזמנו של ה"מגן אברהם". הללו מתעלים בשירת "לכה דודי" סוחפת ואלו מתמוגגים מחידוש תורני או 'חומרה' חדשה שזוהתה. אם כן, איפה, מדוע לריב בכדי להקים שני בתי כנסיות, כשניתן להקים אותם, מפאת הבדלי הגישות, גם מבלי לריב?!

התרגלנו, משום מה, בטעות, שבכדי להקים משהו חדש, או לעבור למסגרת חדשה, להחליף מנהג או לשנות כיוון, עלינו למחוק השקפתית או רעיונית את המסגרת הישנה, המנהיג הקודם או צורת הלימוד הקודמת. אם מתחשק לנו בנפשנו פנימה לעזוב את הכולל בו אנו לומדים כעת, את בית הכנסת או אפילו את ראש הישיבה/ האדמו"ר-  אנו מוכיחים לעצמנו וגם לאחרים, שמה שהיה עד כה לוקה בחסר. אך האמת היא שאין בכך שום צורך. יהודי הבוחר לו דרך, מסגרת או מנהג בעבודת ה', אינו צריך לזלזל ולפגוע בכבוד או בשיטה האחרת.

במשך שנים רבות התנהלו קבוצות חסידים מרבי למשנהו. היו שבחרו בוורקי, בפרשיסחא או בקוצק. אחרים הלכו לבן הרבי הקודם ואחרים הפליגו לעיר אחרת, לצדיק אחר, כי כך טוב לשורש נשמתם. כל אחד בחר לעצמו דרך ומנהיג בעבודת האלוקים- מבלי לפסול את הצדיק או הדרך האחרת.

"נהגו כבוד זה בזה" אינו סתירה לחידוד ההשקפה וההשתייכות, נקודה.

אנו יכולים להבין שישנם דרכים נוספות וטובות בעבודת ה', מבלי לעזוב או להחליף את הדרך שלנו או את המנהיג הרוחני שלנו. שהרי לא מדובר כאן בויכוח עם קבוצות שלדעתנו עוקרות את התורה או לא מקיימות את כל מצוותיה. אלא על קבוצות המקיימות כמונו (טוב, כמעט כמונו... שהרי הקבוצה שלנו  היא הכי צדיקה, הכי למדנית והכי מיוחדת...), את התורה ומצוותיה. אלא מאי? הבדלי גישות, הבדלי התמקדויות ושינויי דרכי הנהגה, עבודה וסדרי עדיפויות. אז מה?

וכבר זעק על כך רבנו הנצי"ב מוולוז'ין זי"ע, בפתיחה לפירושו "העמק דבר" על ספר בראשית. ואלו דבריו, שנדמה שנכתבו ברוח הקודש על ימינו שלנו: "מה שהיה בבית שני שהיה דור עיקש ופתלתל, ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חינם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית, ועל זה היה צידוק הדין"...

והנצי"ב מסיים במילים כדורבנות: "... שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו"...

בשיחה נפלאה שנשא הרה"ג רבי אליעזר פישר שליט"א בשביעי של פסח בעירנו, הזכיר את דברי התנא דבי אליהו, הכותב כך: "לא תשנא את אחיך בלבבך, ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, כשם שהקב"ה יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים מגלגל ומעביר ואינו משמר קינאה ונקמה על ישראל בכל מקומות מושבותיהן ודברי תורה לא מנע מהן, כך יהא אדם מגלגל ומעביר ולא ישמור קינאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהן ודברי תורה לא ימנע מהם... וכי באחין מן האב ומן האם הכתוב מדבר, אינו מדבר אלא כנגד הקדוש ברוך הוא, שאין לו אחים לא בעולם הזה ולא לימות המשיח ולא לעולם הבא, אלא צדיקי עולם שעושין תורתו בכל יום תמיד, וקורא אותן אחיי ורעיי".

והגה"ח רבי זושא הורביץ שליט"א זעק בהלווית הר"ר מאיר גרבר ז"ל  בעירנו: "צדיקים אומרים ש"לא אחד בלבד"- כאשר עם ישראל אינו "אחד בלבד"- אלא מחולקים לחלקים ורסיסים, זהו עצמו "עמד עלינו לכלותינו", רחמנא ליצלן!!

--- נלך לאורו של מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל, שכל חייו סלד מן המחלוקת, הפילוג ואי האחדות. נשמור על הדרך שלנו, בכל עוז ותעצומות. אך גם נכבד ונאהב את דרכם של האחרים. 

(פורסם בעיתון קוראים אלעד).