תחושות * הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט*

"כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: 'טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא'. נענה רבי יהושע ואמר: 'טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא'. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: 'טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא'. (סנהדרין קי, א).

--- כחצי שעה לאחר הסתלקותו של הגר"ע יוסף זצוק"ל, פנו אלי מ"יתד נאמן", כדי שאכתוב, בזריזות מירבית, מאמר קצר לזכרונו הטהור. כתבתי שם, ב"יתד", על הכרותי הקרובה להגר"ע זצ"ל, דרך ספרי 'יביע אומר'. כתבתי על כך שהכרותי האישית עם הגר"ע זצ"ל לא היתה הכרות פנים אל פנים. אך היא היתה היכרות כמעט יומיומית, קבועה, בכל 12 השנים האחרונות, מתוקף תפקידי כעורך ספרי קדמונים ב"מכון ירושלים".

בכל אחת ממאות ה"תשובות" אותם ערכנו בשנים האחרונות, מצויינים מאות ציטוטים ומראי מקומות לספרי שו"ת רבים מספור, ובמסגרת עריכת השו"ת צריכים העורכים לבדוק ולעיין בכל "מראה מקום". והנה, אם אנו מגיעים ל"תשובה" שעסקה באותו נושא, כשגם הגר"ע יוסף זצ"ל כתב עליה, מיד אנו, העורכים, יודעים שאנו "מסודרים", כי ה'יביע אומר' יביא בעבורנו את כל החומר הרלוונטי, מא' ועד ת'. שאלתי פעמים רבות תלמידי חכמים חשובים האם שמעו על שו"ת פלוני, כזה או אחר, וגם בקיאים וטובים השיבו בשלילה, אך ברוב המקרים הציטוטים הללו מוזכרים בשלל ספריו של הגר"ע יוסף, שסדרות ספריו הינם בחינת נס והצלה לכל דורש ספר. משפט מוכר הוא בין עורכי ספרי קדמונים הוא ש"לא מצאתי את הספר הזה, ואפילו הרב עובדיה לא הזכיר אותו".

עילעול חטוף בסדרות ספרי הגר"ע זצ"ל הינם ספר מוסר חי ומוסר השכל שאין כמותו להתמדת וידיעת התורה. הבה וננסה להבין כיצד בן תמותה היה מסוגל ללמוד, אפילו לקרוא רק פעם אחת בחייו, רבבות ספרים, בכל חלקי התורה, ולצטטם בבהירות ובדיוק זכרונו הפנומנלי. גם אם מדובר באישיות נדירה ומופלאה, שהצליחה לזכור בזכרון צילומי שכמעט לא היה כמותו, את כל אשר הגה ולמד, הרי הגר"ע זצ"ל הוצרך ללמוד את ים התורה האין- סופי הזה, בשקידת התורה, בעמל ויזע אדיר, ולאגור את הכל במוחו הגדול. אם אנו רוצים לראות התמדת התורה מהי, עלינו לנסות ולהכיל את רבבות הספרים שהגר"ע זצ"ל הכירם מכריכה לכריכה, ולהזכיר את דבריהם לדורות הבאים, בהיקף עצום ומופלא. כבר בתור בן עליה צעיר, בישיבת פורת יוסף, ישב הגר"ע זצ"ל ושינן 40 פעם מסכת גיטין, ומאז ועד נפלו על משכבו לא פסק פומיה מגירסא, בהתמדה ללא גבול, בשוררו את שירת בת השמים, התורה הקדושה. אוי נא לנו, כך כתבתי, כי איבדנו אחד ומיוחד מגדולי שקדני הדור, שהתורה הקדושה, על כל היקפה האדיר והעצום, היתה תמצית דמו ואהבת חייו.

-- כך כתבתי השבוע. והנה ניגש אלי תלמיד חכם ספרדי מעירנו וסנט בי: "עם כל הכבוד, אתה לא מבין כלום. אצלכם הרב עובדיה היה גאון שידע את כל התורה כולה. ובשבילנו? בשבילנו הוא היה אבא".

רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, בספרו "שיחות מוסר", מחלק את שבחי החכמים לרבם ומסביר כיצד התייחס כל אחד מהתלמידים לתפקידו של הרב ומורה הדרך. רבי טרפון סימל את רבו לטיפת גשם, בהתכוונו לכך שכשם שהגרעין הטמון באדמה יונק את כוחו וצומח מכוחה של טיפת הגשם, כך נשמת התלמיד הטמונה בתוככי גופו, זקוקה להשפעתו של הרב, כדי לינוק ממנו את לקחי גשמי הדעת שמרעיף עליו, ועל ידי "טיפת הגשם" שמוזיל עליו הרב, יצליח לפרוח, לצמוח ולשגשג. רבי יהושע הדגיש בדבריו את "טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה", מפני שטבע השמש להצמיח את הזרע הטמון באדמה יחד עם הארת הזרע והקרנת קרני אור החמה עליו, כך הוא הרב, המצמיח ומגדל את תלמידיו בשילוב הארתו אליהם, הארה המצילתם מאבני הנגף החינוכיים העלולים לעמוד בדרכם, בכל שטחי החיים.

לעומת שני חבריו, הדגיש רבי עקיבא את מעלתו של הרב, אשר נחשב הוא יותר מאב ואם. ההורים הינם האנשים המטפלים באדם ובלעדיהם הריהם אומללים וחסרי אונים. גם הרב הוא כך, משמש כאומן הנושא את היונק, מטפחו ומתמסר אליו, עד שהתלמיד יכול לעמוד עת רגליו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

 

 הגר"ע יוסף זצ"ל היה מתמיד עצום שאין כמותו, שקדן השקדנים וגאון מופלא, שהידע התורתי שצבר בראשו ולבבו, לא נודעו כמעט במאות השנים האחרונות. אך למאות אלפי יהודים, אותם ראינו כולנו השבוע בהלוויה בירושלים, היה  בעיקר אב אוהב, אם רחמניה ומלאך, שטפח באהבה על קודקוד כל עולם יהדות המזרח בדור האחרון ואמר לו: "גדל"!!

 

היינו שם. ראינו רבבות אברכים ובני ישיבות ספרדים. כולם חבים את עולמם הרוחני לאדם אחד, שהרים את קרנם, העלה על נס את עצם קיומם התורתי, ואמר להם, בספרדית מדוברת, "לכו ללמוד"!!

 

הגר"ע יוסף זצ"ל נתן לכל יהודי ממוצא מזרחי את תחושת החיבור, השייכות. תחושת גאוה עצומה על כך שהנה, משתייך הוא לעולם פורח ומשגשג של תורה והלכה. לא שייכות לעולם חדש, לא חיבור לעולם המסונף והטפל לעולמות תורניים אחרים, חשובים לכשעצמם. אלא שייכות וקשר מתמשך אל תור הזהב של  הבית יוסף וכל חכמי המזרח לדורותיו, ולמעלה בקודש, אל תקופת ההוד של  הרא"ש, הרי"ף והרמב"ם. הגר"ע יוסף זצ"ל, אביהם ואהובם של כל יהדות ספרד, השריש בקרב כל אחד ואחד שהוא יכול להיות המשך לדורות של עמלי תורה, טהרה וקדושה, וככזה עליו לעמול, להתייגע בתורה, לדקדק בהלכה ולהתחבר אל המקור הטהור של ענקי הרוח הספרדיים. לא לחינם חש כל יהודי ספרדי בימים טרופים אלו שהוא, באופן אישי, איבד אבא. זהו לא רק הקשר המפלגתי- תנועתי. זהו לא רק הקשר השבועי בשיעור בלוויין, או הקשר אל פסיקת ההלכה, המלווה את חיי היהודי בכל רגע נתון. זוהי תחושת החיבור והשייכות, שהגר"ע זצוק"ל נטע בלבבות כל יחיד ויחיד.

 

אין מילים מתאימות יותר, אין הגדרה מדויקת יותר, לתחושות כל אחד ואחת מקרב עולם התורה הספרדי, מדן ועד אילת, מאשר מילות הערגה והכיסופין של חז"ל למורם ורבם. "טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא".

 

---- אוי לספינה שאבד קברניטה.