- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בחמישי, 26 ספטמבר 2024 05:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 63
פרשת נצבים - וילך, מלחמת קיום ונבואת משה!
מאת: אהובה קליין
השבת הקרובה, אנו קוראים את שתי הפרשיות: נצבים - וילך. פרשת נצבים אינה פרשה בפני עצמה - אלא המשך לפרשת כי תבוא המסתיימת בפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן". [דברים כ"ט, ח']
פרשת נצבים מתארת את משה אוסף אליו לפני מותו את עם ישראל כפי הכתוב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם-- וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".[להלן פרק כ"ט, ט'-ט"ו]
פרשת וילך בתחילתה מתארת את משה נפרד מעם ישראל, טרם מותו עם מסר נצחי לעם ישראל: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת - הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם. וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל - הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת". [דברים ל"א, א'-ט']
עלינו לדעת כי כל מה שקרה במהלך כל השנה- נגזר עלינו בראש השנה שעברה ונחתם ביום הכיפורים. כמובן שכל הגזרות – נובעות כתוצאה מהמעשים שלנו!
השאלות הן:
א] האם המלחמה בה אנו נתונים כעת - הייתה צפויה?
ב] כיצד ניתן להגיע לניצחון?
תשובות.
המלחמה הרב - זירתית בימים אלה.
בפרשת "כי תבוא" למדנו על אפשרות הבחירה של עם ישראל- האם פנינו להר הברכה - או חלילה להר הקללה? הר גריזים - הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה. על - פי הבחירה- כן התוצאה. כפי שנאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת - כָּל- מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים כ"ח, א'- ג']
כך עתיד להתרחש - אם נשמע בקול ה'. מנגד – אם חלילה לא נשמע בקול ה'- נהיה צפויים לראות את העונשים כפי שנאמר:.
"וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ"[כ"כ, ט"ו]
המסר הזה מופיע גם בפרשת נצבים עם דגש על אדם המזלזל, חלילה בתורה הקדושה:
נאמר: "פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ- אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת - אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה. וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה. לֹא-יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְהוָה אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"
במילים אחרות ,אדם אשר יזלזל בדברי התורה ולא ירצה לקיימם- צפוי שהקללה תבוא עליו.....ויאבד שמו!
כידוע כל עם ישראל- נחשב לגוף אחד. ולכן כל עבירה על ידי הפרט עלולה לסכן את העם כולו ומנגד מצוות ומעשים טובים של כל יחיד מסוגלים להשפיע לטובה על כל עם ישראל.
נאמר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ."[דברים ל"ב, י"א]
על פי רש"י: המשמעות: כמו שהנשר מעיר את גוזליו ברגישות ובהדרגה- באופן דומה אלוקים מעיר את בניו, הנשר המגיע אל גוזליו ומבחין כי הם שרויים בשינה- מנענע תחילה את הענפים כדי שיתעוררו לאט, שלב אחר שלב. ורק אחרי שהם ערים הוא ניגש אליהם ומאכילם.
כך אלוקים מתייחס אל בניו, תחילה שלח להם מגפה - [קורונה] ואם גם את זאת לא הבינו - באה מלחמה.
ההוכחה ,נאמר: "וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם - בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת – כָּל - מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם" [ויקרא כ"ו, י"ד- י"ח]
הקללות הנ"ל - כבר התגשמו השנה ,לצערנו .
במהלך השנה ראינו כי קבוצה שאינה גדולה גרמה להפגנות ולמחלוקות בעם - למרות מה שהתרחש בשמחת תורה - הם המשיכו בכך גם במהלך המלחמה ועל זה נאמר: "אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ, קִישׁ קָרְיָא" זהו פתגם בארמית שמופיע בתלמוד הבבלי. פירושו המילולי של הפתגם הוא: 'מטבע בכד קורא "קיש ,קיש"', כלומר, מרעיש יותר מכד מלא מטבעות. והדבר הזה, לעניות דעתי, מזכיר את קבוצת האנשים הקטנה יחסית לעומת הרוב השפוי והחכם במדינה.
ההגעה בע"ה לניצחון ולגאולה.
בעל טורים –מסביר: לפי שמוזכרים האבות לפני ציון הליכת משה אל העם,, כנאמר: "וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".
נראה שמשה הלך אל אברהם, יצחק ויעקב להודיע להם : כי קיים הקב"ה שבועתו והכניס את ישראל לארץ וזאת למרות שעדיין לא נכנסו, אלא כיון שכבשו את ארץ סיחון ועוג וכל עבר הירדן- הרי כאילו כבר נכנסו!
דעת מקרא מביא פירוש מעניין: אין "וילך" לשון הליכה ברגל ,אלא לשון המשכת המעשה שלא הפסיק את דבריו לעם, אלא הוסיף ודיבר את דבריו בדומה לנאמר במעמד הר סיני. "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" [שמות ל"ט, י"ט]
בפרשת "וילך" ניתן להתפעל מהתנהגותו של משה כלפי עם ישראל- דור דעה שקיבלו את התורה וראו את כל הנסים - דווקא כאשר הוא נמצא ביומו האחרון לחייו ובניגוד לשאר בני אנוש אשר נחלשים לקראת הזקנה עליו נאמר:" וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". [להלן ל"ד, ז] דווקא ביומו האחרון בפיו של משה מסר חשוב אליהם : "חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם":
וליהושע הוא מבשר: "חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת".
לסיכום לאור האמור לעיל: רוב עם ישראל מאוחד באהבת חינם כולל חיילי צה"ל – והם מחוברים לתורה הקדושה ובע"ה עם ישראל ינצח את כל אויביו. על פי נבואת משה –גדול הנביאים לעם ישראל וליהושע. כנאמר: "וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ" אומר הנביא "אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א " [עמוס ג, ח] על כך ראיתי הסבר יפה בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן שליטא: הוא שואל: מדוע נאמר על האריה = "שָׁאָ֖ג"- בלשון עבר ולא בלשון הווה? כתב הרב חיים קנייבסקי זצ"ל: האריה רמוז בראשי תיבות: ראש השנה, יוה"כ, הושענא רבא, שאלו ימים שבהם - מי לא ירא?
כאשר אנחנו מסובבים לאחור את ראשנו אל ראשית השנה הזאת. מבינים כי כל מה שקורה בזמן זה - נגזר כבר בראש השנה תשפ"ד- בזמן שהאריה שאג! כעת , אנו קרבים לשנה חדשה "מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א"?
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בחמישי, 26 ספטמבר 2024 05:00
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 61
מִלְחֶמֶת קִיּוּם
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְליַיְן ©
לִפְנֵי שָׁנִים נִתְּנָה בְּחִירָה
בֵּין הַקְּלָלָה וּבֵין הַבְּרָכָה
עַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל מְסָרִים
מִמֹּשֶׁה הַמַּנְהִיג גְּדוֹל הַנְּבִיאִים.
מֹשֶׁה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְחַיָּיו
גָּבַר כּוֹחוֹ שִׁנֵּס מָתְנָיו
לְפָנָיו הַכֹּול כְּאֶחָד נִצָּבִים
רָאשֵׁי שְׁבָטִים וְשֹׁוטְרִים.
זָקֵן וָטַף נָשִׁים וְגֵרִים-
לְהַעֲבִירָם בִּבְרִית אֱלוֹקִים-
הַכְּרוּתָה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים
עַם חָכָם וְנָבוֹן בּוֹחֵר בַּחַיִּים.
עַתָּה מִשֶּׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה
חֲטוּפִים נֶאֱנָקִים בַּמִּנְהָרָה
חַיָּילִים גִּיבּוֹרֵי עַם הַנֶּצַח
נְחוּשִׁים בְּעֶזְרַת ה' לְנַצֵּחַ.
כְּאַרְיֵה הַמֵּגִיחַ לְפֶתַע
אוֹיֵב אַכְזָר יַפְתִּיעַ
שׁוֹאֵג שְׁאָגָה גְּדוֹלָה
חִישׁ ניצָּחוֹן וּגְאֻלָּה.
הערה: השיר בהשראת פרשת נצבים-וילך [חומש דברים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בשני, 11 ספטמבר 2023 06:46
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 342
בְּרִית עוֹלָם
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
כְּזֶרַע הַנִּזְרָע בָּאֲדָמָה
קְלִיפָּתוֹ דַּקָּה וִיבֵשָׁה
לְמַרְאִית עַיִן חִדָּלוֹן
אַךְ בּוֹ גָּלוּם הַיַּהֲלוֹם.
שׁוֹלֵחַ שָׁרָשִׁים לַמַּעֲמַקִּים
סוֹפֵג מְזוֹנוֹ מֵרְגָבִים
מַצְמִיחַ גִּבְעוֹל וְעָלִים
מִתְעַבֶּה לְגֶזַע וַעֲנָפִים.
מַרְווָה צִימְאוֹנוֹ מֵהַגְּשָׁמִים
נִיצָּנָיו - פֵּרוֹת מְהֻדָּרִים
עֵץ מֻשְׁלָם - יַד אֱלוֹקִים
יָופיוֹ נִבָּט מִמֶּרְחַקִּים..
כָּךְ נִמְשְׁלוּ הַבָּנִים
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע נִשְׁבָּעִים
לִשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת מְחֻבָּרִים
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הַיְּשָׁרִים.
בִּבְרִית עוֹלָם חֲתוּמִים
לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת נִכְנָסִים
לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְקֻשָּׁרִים
כִּמְנוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ מְאִירִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת נִצְבִּים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בשני, 11 ספטמבר 2023 06:42
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 477
פרשת נצבים – וילך - מהי משמעות הברית האלוקית?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו הנאמרת – שבוע קודם ראש השנה - הולמת היטב לאווירה של ראש השנה והדבר מתבטא בפסוקים הבאים:
"וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹקיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹקיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקיךָ, שָׁמָּה".[דברים ל, א'- ג]
על פי הפסוקים הראשונים בפרשת נצבים - אנו חשים היטב את עמידתנו טרם יום הדין:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים כ"ט, ט'- ט"ו]
השאלות הן:
א] מה משמעות הברית - בין ה' לעם ישראל?
ב] כיצד מתבטא הקשר לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב?
תשובות.
משמעות הברית בין ה' לעם ישראל.
חז"ל שואלים: באיזו זכות מחייב דור המדבר אשר עמד לרגלי הר סיני - וקיבל את התורה - את הדורות הבאים אחריו שלא היו שותפים באופן פעיל בקבלת הברית הזו?
אברבנאל עונה על שאלה זו באופן הבא: אדם הנוטל הלוואה – יורשיו מחויבים בפירעונה כשם שבניו זוכים בירושתו, באופן זה הם חייבים בפירעון חובותיו ,הקב"ה זכה בעם ישראל כאשר לאחר תקופת עבדות מצרים הוציא אותם לחירות וגופם קנוי לו במתן תורה , אחרי היציאה ממצרים כרת איתם את הברית הראשונה, וזכה גם בנשמתם. כעת כרת את הברית על ירושת הארץ – מטרת ה' בברית זו: שידעו כי לא באמצעות חרבם וקשתם ירשו את הארץ המובטחת- אלא היא פיקדון והלוואה אצלם, על מנת שיקיימו את התורה, יוצא מזה- שהם כלולים בברית - לא רק עבור שבועתם של הראשונים [ "נעשה ונשמע"] אלא מפאת קניין העבדות, ברית התורה, וירושת הארץ, נכסים אלה משותפים - לכל עם ישראל בכל הדורות, לכן מחייבת הברית את כולם באחד,
רבינו בחיי, סובר: כי ברית זאת איננה רק חובה - אלא גם זכות!
היא מבטיחה חיי נצח לעם ישראל ,היינו - שיזכו בחיי עולם- בזכות התורה.
המהר"ל מסביר: [ב"נצח ישראל" פרק י"א] ברית עולם זו - שכרת הקב"ה בינו – לבין עם ישראל- היא שרירה וקיימת- בין אם ישראל עושים ובין אם אינם עושים- את רצון ה'- אין הברית בטלה לעולמים, כי הקב"ה הבטיח לנו ברית עולם - והיא אינה מתבטלת בעקבות חטאיהם של דור אחד- או שניים.
מהטעם שהברית נכרתה לא עם הפרטים, אלא עם כלל האומה – כפי שנאמר: "אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".
לכן הטענה: שהפרטים אשר חטאו – יבטלו את הברית הנצחית אשר נכרתה עם כל הדורות? איננה סבירה!
הוא מסביר את דברי חז"ל: הרי נאמר על עם ישראל - כי בזמן מתן תורה: "מלמד שכפה עליהם הר כגיגית"- המשמעות: זוהי ברית לדורות ואין לעלות על הדעת שעניין התורה - הוא משהו התלוי רק ברצונם בלבד. מלבד התחייבותם לקבל את התורה במילים שאמרו אותם כאיש אחד בלב אחד: "נעשה ונשמע" מלבד קבלת התורה ברצון - קיים גם חוק סגולי, מכוח ברית עולם - בין עם ישראל לאלוקים..
גם הרב קוק -ב"איגרות ראי"ה - מכתב ל"ו - כותב: "כי ברית כרותה לישראל מצד הסגולה וגם מצד הבחירה, לפעמים זה, או זה מתגבר, אך אופן הגרעין היסודי של ברית עולם - קיים בנשמות ישראל בכל הזמנים!
האלשיך הקדוש אומר: משה היה תמיד מדבר - ראשית אל הנשיאים ואחרי זה אל בני ישראל [כדברי רש"י בתחילת פרשת מטות] ואילו כאן בפרשה - משה פונה באופן ישיר אל כל בני ישראל ואינו פונה בנפרד אל הנשיאים.
כוונת משה בפנייתו לעם במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם.." אין הבדל בינכם לנשיאים – כלומר: כאשר אתם נצבים לפני ה' לא קיים הבדל בחשיבות של הדרגות השונות בעם -כי יתכן שאותו אדם שהוא נשיא- נחשב לחשוב יותר מאדם רגיל בעיננו , אך את החשבונות האלה הקב"ה יודע בלבד, כי יתכן שזה שבעיננו נחשב לאישיות חשובה- או נשיא- דווקא בעיני ה' יש לו חשיבות פחותה. וזה שאנחנו מחשיבים אותו ליהודי פשוט- דווקא בשמים נחשב לאישיות גדולה ואפשרי כי :"עליונים למטה ותחתונים למעלה"
ה"נתיבות שלום" מבאר:
הכוונה לאחדות מלאה- כולם נצבים לפני ה' באהבה רבה , כי ביום התחדשות הבריאה- היינו - א' תשרי: מתעוררת גודל אהבת הקב"ה לישראל ואהבת ישראל אל הקב"ה כמו שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך .."בבחינת: "אני לדודי ודודי לי" והדרך להמשיך זאת היא -כדברי הצדיקים שאהבת ישראל- היא סגולה לאהבת ה' – שככול שיש ליהודי יותר אהבת ישראל הוא מגיע ליותר אהבת ה'.
הקשר לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.
רש"י מדגיש: שאלוקים נשבע לאבות שלא יחליף את זרע ישראל באומה אחרת!
רבינו בחיי רואה יסוד חוקי לחייב גם את הבנים בשבועתם של האבות- כי האבות מהווים את השורשים- ומהם יוצא הגזע המסתעף לענפים ותפקיד השורש להכניס את החיים לענפים המסתעפים ועל כן הבנים מחויבים בברית ה' שהיא קבועה בשורשי האבות והטעם כדברי חז"ל: שדרשו - כי הנפשות שנבראו מבראשית ועד אחרית הימים - היו נוכחים בשעת קבלת הברית- היינו - בשעת מתן תורה. וזו הכוונה למילים:
"וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".
כל הנפשות מחוייבות לברית-אז והיום. כי הנפשות נצחיות!
המלבי"ם אומר רעיון דומה: ומסתמך על ספרי הקבלה: הוא מסביר זאת בשלוש נקודות:
א] כל הנשמות היו נוכחות בזמן מתן תורה ,למרות שהנשמה אינה מתקיימת בעולמנו בלי גוף. הרי אבות הגופים עמדו שם וקיבלו פה אחד - את הברית על עצמם. וזאת בדומה לזרע של עץ הנזרע באדמה – בו גלום הכוח לכל מה שיגדל ויצמח מהם. כך גם באבות - כלומר: האבות מעבירים את הכוח לדורות הבאים.
ב] אבות אולי אינם יכולים לחייב את הבאים אחריהם, אבל בוודאי יכולים לזכותם - קבלת תורה ועול מצוות - היא זכות לבנים.
" וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". [דברים ל', י"ט] זכות האבות הראשונים באה לזכות את בניהם אחריהם.
ג] בורא עולם שיצר את העולם הזה לכל פרטיו, אינו זקוק להסכמת ברואיו לחייבם ,אלא עניין הברית נובע מתוך רצון ה' לזכות את ישראל שהם עצמם ייקחו התחייבות וישתעבדו לקיום התורה ומצוותיה. עד שהם יקבלו זאת בליבם באופן אמתי וכך ישתרשו התורה ומצוותיה בנפשותיהם של הדורות הבאים, כי העוצמה הזו שבנפשם עוברת לדורות הבאים - כלומר - ליוצאי חלציהם..
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: כי הברית שה' כרת עם -עם ישראל לרגלי הר סיני- חוזה נצחי – לכל הדורות שהשותפים בה הם שניים בלבד :בורא עולם ועם ישראל.
ברית התורה, וירושת הארץ מהווים נכסים משותפים- לכל עם ישראל בכל הדורות, לכן מחייבת הברית את כולם כאחד!
רש"ר : סבור כי ישנה הבטחה לעם ישראל שלמרות כל התהפוכות שנעבור - התורה מעולם לא תאבד מאתנו כפי שנאמר:
"וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'; וְעָשִׂיתָ, אֶת –כָּל -מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב ה', לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-ה' אֱלֹקיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ".[דברים ל', ח'-י"א] אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בחמישי, 22 ספטמבר 2022 19:17
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 574
בְּחִירָה בַּחַיִּים / מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
מֹשֶׁה מְכַנֵּס הָעָם
לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם
תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה
נוֹשֵׂא דִּבְרֵי אֱמוּנָה.
הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בְּחַיָּיו
מַנְהִיג בְּ רְמַ"ח אֵיבָרָיו
יִשְׂרָאֵל בָּבַת עֵינָיו
לָהֶם יָאִיר פָּנָיו.
מִתּוֹךְ מַעֲיָן אַהֲבָתוֹ
דּוֹלֶה יַהֲלוֹמֵי לִבּוֹ
מְסָרִים לְחַיֵּי עַמּוֹ
לְמַעַן קִיּוּם בְּרִיתוֹ.
שְׁבוּעַת ה' לָאָבוֹת
מְהַדְהֶדֶת לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת
חוֹצָהּ שִׁבְעָה רְקִיעִים
חוֹרֶצֶת בַּסְּלָעִים בְּקִיעִים .
בְּרִית לְנֵצַח נְצָחִים
לָהּ יִשְׂרָאֵל שֻׁתָּפִים
בָּנִים הֵם לֶאֱלֹוקִים
בִּמְהֵרָה לַגְּאֻלָּה זוֹכִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת :נִצָּבִים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בחמישי, 22 ספטמבר 2022 19:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 561
פרשת נצבים - לקראת חיים טובים וגאולה.
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. . לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם". [דברים כ"ט, ט- ט"ז]
בהמשך משה מסביר ומציע במה לבחור:
"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ". [להלן פרק ל', י"ט]
השאלות הן:
א] מה רומז לנו הפסוק: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם...."?
ב] מה המסר בפסוק:"... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ"?
ג] מה הקשר להפטרה בספר ישעיהו מ"א.
תשובות.
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם ...."
"בעל הטורים" מבאר: "אַתֶּם נִצָּבִים.." כדרך שנאמר בסיני:"וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר" [שמות י"ט, י"ז]
המטרה: לעמוד בברית עם ה' כמו בזמן קבלת התורה במעמד הר סיני.
אלשייך סובר: משה היה תמיד פונה אל הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל במישרין . כוונתו של משה לשדר לעם ישראל : דעו לכם, אין הבדל בינכם לבין הנשיאים ,כאשר אתם נצבים לפני ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים נראה בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך דווקא בעיני שמים הוא פחות חשוב מזה שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה ותחתונים למעלה" לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם זה לזה- "כל איש ישראל"..
ה"נתיבות שלום" מסביר:
נאמר בספר הקדוש: כי את הפרשה הזו נוהגים לקרוא טרם היום הקדוש- ראש השנה- מהטעם: כי יש בו רמז ליום הדין ,כמו שנאמר בזוהר הקדוש - כי ראש השנה הוא יום הדין. ולכן גם בפרשתנו רומז הכתוב – כי אתם עם ישראל- כולכם נצבים לפני ה' ביום הדין:
"...רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
כאן הכתוב מונה י' מדרגות הכוללים י' דרגות בעם ישראל והכוונה: שלכל אחד יש דין בפני עצמו , כי אין יום הדין של אדם גדול וחשוב - כיום הדין של אדם פשוט ורגיל.
לפי שכל אחד נידון על פי ערכו.
אצל אדם פשוט ורגיל: הוא נידון על מעשים של עבירות ,לעומתו אדם גדול נידון גם על הרהורים שבלב , גם הם נחשבים לעבירות .
גם אנשים שהם קטנים בדעת - כמו: "חֹטֵב עֵצֶיךָ, שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" ישנו יום הדין- השייך אליהם - לפי שכל אדם חייב למלא את ייעודו ותפקידו.
אפילו לדומם יש שליחות בעולם הזה: דוגמת הנעל - שהיא בדרגה כה נמוכה- תפקידה המיוחד: שהמים לא יחדרו דרכה.
כל מעשיו של היהודי - נידונים – בהתאם למצבו - באשר הוא- בבחינת דרגתו כי אינו דומה מה שעשה - כאשר היה במצב של בלבול – והוא נחשב אז- אנוס- למעשיו כאשר היה במצב של ישוב הדעת – ומוחו בדרגה גבוהה.
עניין הדרגות השונות שייך גם לעניין התשובה - לפי שלכל אדם יש מדרגה משלו.
לדוגמא: אם אדם פשוט חוטא ופוגע במלך לפי שברמת שכלו אינו מבין מהו ערך המלך וכמה נורא שפגע בו. גם תשובתו תהיה כמו שמתפייסים עם אדם פשוט.
לעומתו , אם אדם גדול - כגון: אחד משרי המלך, תשובתו אינה ראויה והוא מבקש מחילה מהמלך- למרות שעושה זאת מתוך חרטה- אך מרצה אותו כפי שמרצים אדם פשוט - הרי זה לגופו של עניין - נחשב לו לחטא חמור.
גם אם אדם מתוודה על חטאים ואומר: "אשמנו , בגדנו.." אך אינו מכיר במשמעות המילים שמוציא מפיו - תשובה כזו היא - עצמה חטא!
חמור חטא התשובה שלא נעשה כראוי - מאשר החטא עצמו, מהטעם: הרי חטא משום שיצר הרע השתלט עליו, מנגד את התשובה עשה כאשר ישוב הדעת שב אליו ,הרי התשובה צריכה להיות במלוא הכרת החטא שיחוש את הצער והמרירות.
בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מביאים קורבנות ,לאחר שעשו תשובה על החטאים והתוודו עליהם - אם התשובה לא הייתה כראוי, הייתה נראית דמות כלב על המזבח - רק כאשר החוטא הצטער -הרבה בבכי ושב בתשובה כראוי הייתה – צורת האש כדמות הכלב - משתנה לאריה.
יהודי צריך לזכור: בראש השנה אנחנו נצבים לפני ה' המביט בנו וצריכים אנו להרגיש שכולנו עוברים מחדש בברית עם ה'- זהו יום משפט של הברואים וה' מעמיד במשפט את כל יצורי העולמים - אם כבנים, אם כעבדים.
ישאף היהודי - הבא בברית עם ה' - ויהיה בדרגה גבוהה ויתחדש כבריה חדשה העוברת מחדש בברית מחודשת עם אלוקים.
רש"י מסביר
התורה מלמדת אותנו: כי משה מכנס את כל עם ישראל לפני הקב"ה - ביום מותו.
וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים—המשמעות.
רש"י מסביר:
כוונת משה: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים- כדוגמת אדם האומר לבנו: בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על החלק היפה ואומר לו: את זה בחר לך.
זה אומר דוד המלך: "ה', מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי-- אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". המשמעות: הנחת ידי על גורלי הטוב - כדי לומר לך- את זה תיקח.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: האדם אינו זוכה לחיים במקרה, ולא בלי מחשבה ורצון, אלא הוא חייב להחליט בעצמו - במכוון ובכובד ראש - עליו לבחור בחיים אם חפץ הוא לחיות.
בספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים "נאמר:" ר' יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]
במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - מתוכם היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."
מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב - בקיום התורה, ואילו את המוות ואת הרע- אם לא יקימוה"
הקשר להפטרה בספר ישעיהו [פרק ס"א-ס"ג- עד פסוק י' ]
קטע מההפטרה:
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי: כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל- הַגּוֹיִם.
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-ה'; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף -אֱלֹהָיִךְ".
כשם שעם ישראל נצבים לפני הקב"ה במשך יום הדין , בל נשכח שאלוקים מביט בהם במהלך כל השנה:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]
אך בראש השנה מעמיד אותם במשפט ומתבונן בהם כבניו ומשתוקק שישובו אליו - ומבטיח אחרי כל הגלויות- גאולה!
לסיכום, לאור האמור לעיל: עלינו לשאוף שתבוא על כולנו שנה טובה - שנת גאולה, עלינו לשוב בתשובה - איש, איש על פי יכולתו לבחור בחיים טובים- לא רק חיים גשמיים ,אלא גם חיים רוחניים - להרבות בתורה ומצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה כדברי הנביא:
"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר".
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם ברביעי, 21 ספטמבר 2022 06:47
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 507
ב"ה
דבר החסידות – פרשת נצבים
לימוד התורה של כל בחור...
שמעתי מפי המשפיע הרב שלמה חיים פלדמן שי', חולון:
בישיבת תומכי תמימים המרכזית 770 ניו יורק, היה פעם בחור קצת 'שובב'. הוא ניגש יום אחד לראש הישיבה הרב מרדכי מענטליק ז"ל ושאל אותו:
- למה צריך ראש הישיבה לטרוח ולרשום בעצמו את הנוכחים בשיעור, הלוא את זה יכול כל כושי לעשות!?
וראש הישיבה השיב:
- אחרי שאני רושם אותם, אני חושב בלילה על כל בחור שלא הגיע לשיעור, ועל כל שאלה ומצוקה שהבחורים העלו, ורק אז אני נשכב לישון!
בהזדמנות הבאה ניגש אותו שובב למשפיע הרב שלום מרוזוב ז"ל, שלימד חסידות בישיבה, ושאל גם אותו:
- למה צריך המשגיח לטרוח ולרשום בעצמו את הנוכחים בשיעור חסידות, הלוא את זה אפשר לתת לכל כושי לעשות!?
ר' שלום הגיב מיניה וביה:
- זה אכן מה שעשו...
(סיפר בהתוועדות כינוס השלוחים הארצי השנה, סיון תשפ"ב בניר עציון)
~~~
התורה בבעלות מי?
בפרשתנו (ל, יב) נאמר הפסוק שהתורה "לא בשמים היא גו'", שממנו למדו רז"ל (ראה ב"מ נט, ב) שאין למדין הלכות מבת קול ואותות ומופתים.
ומזה עולה, שהתורה, לאחר שניתנה למטה, היא בבעלות ישראל. וברוח זו נפסק ג"כ (קידושין לב, א): "הרב שמחל על כבודו – כבודו מחול" שכן "תורה דיליה היא" [=התורה היא שלו].
ולאידך גיסא אנו מוצאים שהתורה היא בבעלות הקב"ה, כמאמר רז"ל (ברכות כב, א) "אין דברי תורה מקבלין טומאה . . שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה'" – היינו שאינה מקבלת טומאה גם בירידתה למטה.
וי"ל שבזה נחלקים רבי ישמעאל ורבי עקיבא, כי מצינו בש"ס כמה פלוגתות ביניהם שהנקודה התיכונה בהם היא: שלדעת רבי ישמעאל קובעת בעלותם של ישראל ולרבי עקיבא – בעלותו של הקב"ה.
להלן כמה דוגמאות:
א) במסכת סוטה (ג, א) נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא לגבי כמה דברים שלר' ישמעאל הם רשות ולרבי עקיבא – חובה. – מצד בעלות ישראל מסתבר שעניינים מסויימים בתורה נמסרו לשיפוטו של האדם וקיומם תלוי ברצונו, אולם בעלות הקב"ה מחייבת להשאיר גם דברים אלו בבעלותו של הקב"ה.
ב) "רבי ישמעאל אומר: דברה תורה כלשון בני אדם. רבי עקיבא אומר: לא דברה תורה כלשון בני אדם" (סוטה כד, ב) – אם הגדר העיקרי במצוות התורה הוא בעלות ועשיית ישראל מסתבר שהתורה מדברת כלשונם, מה שאין כן אם העיקר הוא בעלות הקב"ה.
ג) "וכל העם רואים את הקולות, רבי ישמעאל אומר: רואין את הנראה ושומעין את הנשמע. רבי עקיבא אומר: רואין את הנשמע ושומעין את הנראה" (מכילתא יתרו כ, טו) – מצד האדם יש הבדל בין ראיה לשמיעה ולכל אחד מהם גדרים משלו, משא"כ מצד הקב"ה "כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד" (ראב"ע יתרו שם) וממילא אפשרית ראיית הנשמע ושמיעת הנראה.
שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!
מבוסס על: קטע מ"הדרן על מסכת פסחים", י"א ניסן ה'תשל"ב (יום הולדת השבעים, לפני יובל שנים). תורת מנחם התוועדויות חלק סח, עמ' 89 ואילך וש"נ. העיבוד בסיוע "לקוטי ערכים בש"ס וברמב"ם" (בעריכת הרא"ל קפלן ז"ל ויבלחט"א הרא"א הכהן שי' פרידמן, קה"ת תשנ"ב) ערך תורה.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם ברביעי, 01 ספטמבר 2021 21:07
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 570
פרשת נצבים - עם ישראל ושליחותו , אורו וישועתו - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו הנקראת סמוך לראש השנה הבאה עלינו לטובה - פותחת בפסוקים הבאים:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹקים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת..." [דברים כ"ט, ט- י"ד]
השאלות הן:
א] מה משמעות המילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם"?
ב] מאין כי בני ישראל ערבים זה לזה?
ג] הקשר בין ההפטרה בספר ישעיהו לפרשת נצבים?
תשובות.
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם"
על פי דברי חיד"א בספר "נחל קדומים"- מתברר כי המילה: "נִצָּבִים "- פירושה: נטועים- הסבר זה מתבסס על דברי הפרשן אונקלוס.
על אברהם אבינו מסופר:" וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע"-אונקלוס תירגם: "ונציב נצבא" ומכאן מסיק החיד"א: כאן אונקלוס תירגם את המילים: "אַתֶּם נִצָּבִים" "נטועים" אך דווקא בפרשתנו תרגם אונקלוס את המילים: אתם נצבים - אתם קיימים - אך למילה ניצבים – שני פירושים: כאן ,משה רבינו ,כאשר דיבר אל העם כוונתו הייתה: אתם הנטיעות של ה', בדומה לכך גם הנביא ישעיהו נתן לעם ישראל את התואר:
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו (מַטָּעַי) מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר".
[ישעיהו ס' , כ"א]
מכאן מסיקים חז"ל: ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"
הנביא ירמיהו אומר: " וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה". " [ירמיהו ב', כ"א]
כוונתו של הנביא: כי עם ישראל הוא נטע הגפנים המשובחים ביותר שה' נטע.
כאן נשאלת השאלה, מדוע הנביא מדמה את עם ישראל דווקא לנטע הגפן?
הזהר הקדוש עונה [א' ,רל"ט ,ע"ב]: בעוד שבכל העצים ניתן לעשות הרכבה- האילן מסוגל לקלוט - שני מינים שונים של זנים, אך מנגד- ישנו אילן שאינו מסוגל לקלוט - שום נטע זר בתוכו. ובדומה לכך גם האישה היהודייה משולה לגפן –כדברי דוד המלך:
"אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה -- בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" [תהלים קכ"ח, ג]
הנמשל: כמו שהגפן אינו מסוגל לקבל נטע זר- בדומה לכך גם האישה היהודייה – לא תינשא לאיש שלא מזרע ישראל .
הרמ"ק: מסביר את הטעם לכך: האישה היהודייה נמשלה לשכינה הקדושה -כמו שהיא טהורה וכולה אמת ואין היא יכולה לסבול שום תערובת - בדומה לכך הן נשות ישראל.
לכן הנביא ירמיהו מתלונן: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק", אני נטעתי אותך כגפן משובח מאד - כך כנסת ישראל כולך זרע אמת שהרי כל מה שיוצא מהגפן- הוא זך אמתי וטהור ואיך נוצר המצב שחדלת להיות זכה וטהורה כבתחילה?
גם הנביא מיכה אומר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" [מיכה ז, כ'] והכוונה: שזרעו של יעקב כולו אמת.
לכן כוונתו של משה הייתה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם "- אתם עם ישראל הנכם נטועים נטיעת אמת נצבים היום לפני ה' עליכם לזכור- כי אתם נטיעה של אמת.
ב] משמעות נוספת למילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם"
דעת מקרא מסביר:- אתם נצבים היום כולכם - כל ישראל באו והתאספו לאחר שמשה קרא להם להתאסף והמילה: "ִנצָּבִים"- לשון כבוד.
כמו שנאמר: בחלום סולם יעקב: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג] שכן עם ישראל עומדים לפני משה – סדורים לפי חשיבותם "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל".
ההתאספות כללה גם את הנשים והילדים - שהרי ברית זו - כרותה גם לדורות הבאים.
ג] רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מביא את דברי מדרש תנחומא ששם מבארים חז"ל: מה המשמעות של המילה: "ניצבים" ומדוע לא נאמר עומדים?
ההסבר הוא: שלמרות שעם ישראל עברו ייסורים רבים וגלויות הם עדיין "נצבים" –עומדים איתנים וזקופי קומה וכל הייסורים עברו מעל ראשיהם והם יכלו את כולם. מעניין הדבר כי דווקא הייסורים מבטיחים את קיומם הנצחי של עם ישראל - לפי שגורמים להיטיב את דרכיהם.
מוסיף ואומר רש"ר: לאורך כל הדורות המנהיגים מתחלפים אבל האומה הישראלית היא בת אלמוות- נצחית וקיימת לעד - האומה היא המצבה- העמוד הנצחי של תורת ה'.
ד] עוד הסבר יפה: המילה: "נצבים"- מלשון התייצבות – מלשון: "קומו ותקעו "
יש כאן רמז לראש השנה – לפי שפרשה זו נאמרת סמוך לראש השנה
בו אנו נוהגים לתקוע בשופר כפי שנאמר:
" תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר; בַּכֵּסֶה, לְיוֹם חַגֵּנוּ". יש כאן רמז לנושא התשובה והדבר ראוי בימים טרם ראש השנה הבא עלינו לטובה.
בני ישראל ערבים זה לזה.
ה"כלי יקר" מתייחס למילה: "כֻּלְּכֶם" שהרי לכאורה היה די במשפט:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" אם כן, מה משמעות הוספת המילה: "כֻּלְּכֶם"?
תשובתו: כאן הקב"ה מכניס את עם ישראל בברית הערבות - היות ומעוניין לכרות עם ישראל - ברית חדשה - במקום הברית הראשונה – שנהרסה - בעקבות מעשה עגל הזהב - כי בזמן חטא זה, עדיין לא הייתה קיימת הערבות בין איש לרעהו ולכן – לא הוכיחו את החוטאים. משום כך, כעת כאשר ה' כורת ברית חדשה הקדים והביא אותם בברית הערבות ,שהיא סיבה בעלת משמעות גדולה- כדי להשיב רבים מעוון.
מעתה כאשר עם ישראל ערבים זה לזה - כל מי שבאפשרותו להוכיח את חברו בזמן שחוטא יבוא להוכיחו כדי שלא ייתפס בעצמו כשהוא חוטא.
על דרך המליצה היו דורשים:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
כאשר באים למנות מישהו במינוי של שררה, כולם מעוניינים לקחת בזה חלק ולכולם יש דעה- אפילו לחוטבי העצים ושואבי המים המעוניינים להיות:
"רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם...."
משמעות דין הערבות:
לאחר שבני ישראל עברו את הירדן וקיבלו עליהם ברכות –בהר גריזים וקללות- בהר עיבל - בני ישראל נעשו ערבים זה לזה [רש"י ,סנהדרין מ"ג: ד"ה "כד שעברו את הירדן"].
דין הערבות נוגע הן לענייני קיום מצוות והן לענייני- דין שכר ועונש:
דוגמא: כל בני הבית חייבים בקידוש ליל שבת, אך רק ראש המשפחה מקדש, או אחד הסועדים מקדש, והיתר מקשיבים ויוצאים ידי חובה- באיזה אופן? מדין ערבות.
כך גם בענייני ענישה - אם אחד חטא- יתכן שכל העם ייענש ?
על כך אנו מוצאים דוגמא בספר יהושע,[ פרק ז] עכן בן כרמי בלבד לקח מן החרם וכתוצאה מכך- שלושים ושישה איש נפלו מתוך עם ישראל במערכה מול העי, כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מַעַל, בַּחֵרֶם; וַיִּקַּח עָכָן בֶּן-כַּרְמִי בֶן-זַבְדִּי בֶן-זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה, מִן-הַחֵרֶם, וַיִּחַר -אַף ה', בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.....וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ...."
אך יש לשים לב, כי דין עניין "ערבות מועיל רק למי שחייב באותה מצווה ומנגד- מי שאינו חייב באותה מצווה כגון: קטן שפטור מהמצוות- אינו יכול להוציא אחרים, מטעם זה הכתוב הפריד בין : "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם", לבין- "טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם"- כי בעוד שהקבוצה הראשונה –חלה עליהם דין ערבות- הרי על הקבוצה השנייה אינם נכללים בכלל זה. זאת שלמרות שישנן מצוות רבות שהנשים כן חייבות לקיימן.
היות והפרשה עוסקת בערבות של כל עם ישראל זה לזה, זה כולל את דור המדבר עם כל הדורות הבאים אחריהם.
"ְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".
הקשר להפטרה [ישעיהו ס"א- ס"ב]:
נאמר בהפטרה:
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי: כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל-הַגּוֹיִם..". [ישעיהו ס"א, י'- י"א]
הרב חיד"א בספרו "נחל שורק" מסביר: יש לקיים את המצוות מתוך שמחה- וזוהי סגולה גדולה ליום הדין, אדם צריך לצפות לבוקר כדי שיוכל כבר מהבוקר החדש - לקום ולקיים מצוות - להניח תפילין ויתפלל ויודה לה' מתוך שמחה. הדבר הזה רמוז במילים: "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה",
לסיכום, לאור האמור לעיל:
נמצאים אנו בימי אלול בהם תוקעים אנו בשופר ומרבים בסליחות וכל זה מתוך שמחה - יהי רצון שנממש את שליחותינו – נפיץ אור לאומות העולם ובמהרה נזכה לצאת מאפלה לאורה כדברי הנביא – ישעיהו:
"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ" אמן ואמן.
