- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בשישי, 19 ספטמבר 2025 02:59
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 245
פרשת נצבים – להתייצב למען צמיחת ישועה. כיצד ?
מאת: אהובה קליין .
עם ישראל כבר צופה מקרוב את הכניסה לשערי ראש השנה תשפ"ו בע"ה שתבוא עלינו לטובה. כמה מדהים - כי פרשת נצבים מרמזת על כך באופן כה ברור - אחד הדברים הנפלאים והפלאיים שאנו חשים בקריאת התורה - זו שניתנה לפני שנים כה רבות - גם בימינו: חיה , קיימת ונושמת
בזמן הזה כאילו נשלפת אלינו מן השמים - לעיני כל עם ישראל!
פרשה זו מופיעה לאחר פרשת "כי תבוא" והמשך לסיומת וכך אנו קוראים בראשיתה:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה’ אֱלֹקיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָךְ......" [דברים כ"ט, ט']
בהפטרה אנו קוראים את נבואת ישעיהו הנביא-[ישעיהו: ס"א, י' - ס"ג,- פסוק: י']
להלן דברי הפתיחה:
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי: כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל הַגּוֹייִם".[ישעיהו ס"א, י'- י"ב]
השאלות הן:
א] כיצד ראויים אנו להיות נצבים לפני ה' בראש השנה?
ב] מה המכנה המשותף לפרשה - ולדברי ישעיהו הנביא בהפטרה?
תשובות.
האופן בה אנו ראויים להיות נצבים לפני ה' בראש השנה.
הגיעה העת דווקא בשבת סמוך לראש השנה כאשר אנו קוראים בתורה - כולנו מתייצבים באחדות מלאה ביראה לפני ה' . כמה חשובה יראת אלוקים שיש ליהודי כל השנה , אבל עכשיו סמוך ליום משפט הברואים בראש השנה עלינו לירא מה' כפליים לחשוב מה עבר עלינו במשך התקופה האחרונה?
במסכת אבות כתוב: "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר:"כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת". [אבות. ג', משנה: ט']
דוד המלך אומר: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה’ שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עשֵׂיהֶם תְּהִילָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים קי"א, י']
הרמב"ן כותב באיגרת לבנו: "וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע"פ משלי טו יא).
וְנֶאֱמַר (ירמיהו כ"ג כד): "הֲלֹא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'".
וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא. וּבַמִּידּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ".
אנחנו מתפללים ביראה ובכוונה מלאה: במיוחד כעת כאשר מלך מלכי המלכים כה קרוב אלינו מתחננים אליו בבקשה: "השיבנו ה' אליך ונשובה"
נזכור את הסולם המוצב ארצה בדומה לסולם חלום יעקב: עלינו לעמוד ביציבות כשרגלנו בקרקע- אך ראשנו אל השמים- לדעת כי אלוקים מתבונן בנו הן בפרט והן בכלל כמו שנאמר: "אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָ֥ה אֱלֹקיךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹקיךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"[דברים י"א, י"ב]
דוד המלך אומר: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" [תהלים א', ג]
על פי דברי חיד"א בספר "נחל קדומים"- מתברר כי המילה: "נִצָּבִים "- פירושה: נטועים- הסבר זה מתבסס על דברי הפרשן אונקלוס.
על אברהם אבינו מסופר:" וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע"-אונקלוס תירגם: "ונציב נצבא" ומכאן מסיק החיד"א: כאן אונקלוס תירגם את המילים: "אַתֶּם נִצָּבִים" "נטועים" אך דווקא בפרשתנו תרגם אונקלוס את המילים: אתם נצבים - אתם קיימים - אך למילה ניצבים – שני פירושים:
כאן ,משה רבינו ,כאשר דיבר אל העם כוונתו הייתה: אתם הנטיעות של ה', בדומה לכך גם הנביא ישעיהו נתן לעם ישראל את התואר:
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו (מַטָּעַי) מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר".[ישעיהו ס' , כ"א]
מכאן מסיקים חז"ל: ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"
הנביא ירמיהו אומר: " וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה". " [ירמיהו ב', כ"א]
כוונתו של הנביא: כי עם ישראל הוא נטע הגפנים המשובחים ביותר שה' נטע.
כאן נשאלת השאלה, מדוע הנביא מדמה את עם ישראל דווקא לנטע הגפן?
הזהר הקדוש עונה [א' ,רל"ט ,ע"ב]: בעוד שבכל העצים ניתן לעשות הרכבה- האילן מסוגל לקלוט - שני מינים שונים של זנים, אך מנגד- ישנו אילן שאינו מסוגל לקלוט - שום נטע זר בתוכו. ובדומה לכך גם האישה היהודייה משולה לגפן –כדברי דוד המלך:
"אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה -- בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" [תהלים קכ"ח, ג]
הנמשל: כמו שהגפן אינו מסוגל לקבל נטע זר- בדומה לכך גם האישה היהודייה – לא תינשא לאיש שלא מזרע ישראל .
הרמ"ק: מסביר את הטעם לכך: האישה היהודייה נמשלה לשכינה הקדושה -כמו שהיא טהורה וכולה אמת ואין היא יכולה לסבול שום תערובת - בדומה לכך הן נשות ישראל.
לכן הנביא ירמיהו מתלונן: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק", אני נטעתי אותך כגפן משובחת מאד - כך כנסת ישראל כולך זרע אמת שהרי כל מה שיוצא מהגפן- הוא זך אמתי וטהור ואיך נוצר המצב שחדלת להיות זכה וטהורה כבתחילה?
גם הנביא מיכה אומר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" [מיכה ז, כ'] והכוונה: שזרעו של יעקב כולו אמת.
מכאן שכוונת משה הייתה במילים : "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם ": אתם -עם ישראל הנכם נטועים נטיעת אמת- נצבים היום לפני ה' ,עליכם לזכור- כי אתם נטיעה של אמת!
ה"נתיבות שלום" מסביר: "אַתֶּם נִצָּבִים" :זו לשון של עמידה של תקיפות ושררה- כמו שנאמר במגילת רות:
" וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ, הַנִּצָּב עַל־ הַקּוֹצְרִים: לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת"
[מגילת רות ב', ה']
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם",במילה היום- רמוז כי על ידי שאנחנו עומדים ביום- אנחנו יוצאים מאפלה לאורה לפי שה' מאיר לנו – בתנאי שנהיה מאוחדים!
ילקוט שמעוני :מסביר את חשיבות אחדות העם על פי משל: בנוהג שבעולם כאשר אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת לא ניתן לשברם! אבל אחת, אחת-אפילו תינוק יכול לשברם.
פירוש ב] "אַתֶּם נִצָּבִים" אבל לא אומות העולם, משל לאבן גדולה הייתה מושכבת באמצע הרחוב כל מי שהיה מנסה לסלקה- היא הייתה נופלת עליו והורגת אותו והאבן שבה למקומה- הנמשל:
אומות העולם מציקים לישראל ומשעבדים אותם בגלות אך ישראל-קיימים לעולם.
המכנה המשותף לפרשה ולהפטרה.
בפרשה - ישראל הנצבים לפני ה'- נם מאוחדים ונמשלים כעצים הנטועים באדמה. ובהפטרה:
כנסת ישראל ,או ציון יוצאת בשמחה –והיא משולה לכלה הלובשת לבוש מהודר של ישועה – כי ניצלה מאויביה ופונה אל חתנה שהוא אלוקים המושיט לה כתר מהשמיים והישועות צומחות מתוך האדמה ששם נזרעו לפני זה.
לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל ישכיל להתאחד כאיש אחד –בלב אחד. במעמד שכולם ניצבים מול ה' והדבר יגרום לאורה וישועה לעיני כל הגויים ,רעיון של צמיחת הישועה רמוז הן בפרשה והן בהפטרה כדברי ישעיהו הנביא
"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד ־ יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" [ישעיהו ס"ב, א'].
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בשישי, 19 ספטמבר 2025 02:58
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 236
צִיּוֹן זוֹכָה לִישׁוּעָה וְאוֹרָה.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן©
הַסְכִּיתוּ וְשִׁמְעוּ זֶה הָאֵירוּעַ
בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים רַבִּים כֹּה תָּמוּהַּ
צִיּוֹן לֹא נִשְׁכְּחָה בַּמְּרוֹמִים
עָלֶיהָ מִתְבּוֹנֵן–תָּמִיד אֱלוֹקִים.
לְפֶתַע מְחוֹלְלִים הָעֲנָנִים
בְּשִׁיר מִזְמוֹר יַחְדָּיו מֵרְנָנִים
צִיּוֹן מַאֲזִינָה בַּגִּיל לַצְּלִילִים
שׁוֹשׁ תָּשִׂישׂ יוֹצֵאת בְּרִקּוּדִים.
מָה גָּדוֹל זֶה הַיּוֹם
חוֹגֶגֶת כָּךְ פִּתְאוֹם
מַבִּיטָה בְּתִימָּהוֹן
לְעֵינֶיהָ חוֹגֵג הֶהָמוֹן.
מוֹשִׁיטָה יָדֶיהָ כְּלַפֵּי רָקִיעַ
לִקְרַאת כֶּתֶר חָדָשׁ תָּרִיעַ
ה' מַרְעִיף עָלֶיהָ אַהֲבָה
לְבוּשׁ הֲדוּר עַתִּיר יְשׁוּעָה.
מֵעַתָּה מַלְכוּת לוֹבֶשֶׁת
מֵהַצַּעַר וְהַבָּכוּת נִפְרֶדֶת
לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִים אוֹרָה זוֹהֶרֶת
וְהִיא כְּכַלָּה בַּמִּקְדָּשׁ מִתְבּוֹנֶנֶת!
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: נְבוּאַת יְשַׁעְיָהוּ[פֶּרֶק ס"א, י'- פֶּרֶק ס"ג- י']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בחמישי, 26 ספטמבר 2024 05:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 781
פרשת נצבים - וילך, מלחמת קיום ונבואת משה!
מאת: אהובה קליין
השבת הקרובה, אנו קוראים את שתי הפרשיות: נצבים - וילך. פרשת נצבים אינה פרשה בפני עצמה - אלא המשך לפרשת כי תבוא המסתיימת בפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן". [דברים כ"ט, ח']
פרשת נצבים מתארת את משה אוסף אליו לפני מותו את עם ישראל כפי הכתוב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם-- וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".[להלן פרק כ"ט, ט'-ט"ו]
פרשת וילך בתחילתה מתארת את משה נפרד מעם ישראל, טרם מותו עם מסר נצחי לעם ישראל: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת - הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם. וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל - הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת". [דברים ל"א, א'-ט']
עלינו לדעת כי כל מה שקרה במהלך כל השנה- נגזר עלינו בראש השנה שעברה ונחתם ביום הכיפורים. כמובן שכל הגזרות – נובעות כתוצאה מהמעשים שלנו!
השאלות הן:
א] האם המלחמה בה אנו נתונים כעת - הייתה צפויה?
ב] כיצד ניתן להגיע לניצחון?
תשובות.
המלחמה הרב - זירתית בימים אלה.
בפרשת "כי תבוא" למדנו על אפשרות הבחירה של עם ישראל- האם פנינו להר הברכה - או חלילה להר הקללה? הר גריזים - הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה. על - פי הבחירה- כן התוצאה. כפי שנאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת - כָּל- מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים כ"ח, א'- ג']
כך עתיד להתרחש - אם נשמע בקול ה'. מנגד – אם חלילה לא נשמע בקול ה'- נהיה צפויים לראות את העונשים כפי שנאמר:.
"וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ"[כ"כ, ט"ו]
המסר הזה מופיע גם בפרשת נצבים עם דגש על אדם המזלזל, חלילה בתורה הקדושה:
נאמר: "פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ- אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת - אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה. וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה. לֹא-יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְהוָה אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"
במילים אחרות ,אדם אשר יזלזל בדברי התורה ולא ירצה לקיימם- צפוי שהקללה תבוא עליו.....ויאבד שמו!
כידוע כל עם ישראל- נחשב לגוף אחד. ולכן כל עבירה על ידי הפרט עלולה לסכן את העם כולו ומנגד מצוות ומעשים טובים של כל יחיד מסוגלים להשפיע לטובה על כל עם ישראל.
נאמר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ."[דברים ל"ב, י"א]
על פי רש"י: המשמעות: כמו שהנשר מעיר את גוזליו ברגישות ובהדרגה- באופן דומה אלוקים מעיר את בניו, הנשר המגיע אל גוזליו ומבחין כי הם שרויים בשינה- מנענע תחילה את הענפים כדי שיתעוררו לאט, שלב אחר שלב. ורק אחרי שהם ערים הוא ניגש אליהם ומאכילם.
כך אלוקים מתייחס אל בניו, תחילה שלח להם מגפה - [קורונה] ואם גם את זאת לא הבינו - באה מלחמה.
ההוכחה ,נאמר: "וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם - בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת – כָּל - מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם" [ויקרא כ"ו, י"ד- י"ח]
הקללות הנ"ל - כבר התגשמו השנה ,לצערנו .
במהלך השנה ראינו כי קבוצה שאינה גדולה גרמה להפגנות ולמחלוקות בעם - למרות מה שהתרחש בשמחת תורה - הם המשיכו בכך גם במהלך המלחמה ועל זה נאמר: "אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ, קִישׁ קָרְיָא" זהו פתגם בארמית שמופיע בתלמוד הבבלי. פירושו המילולי של הפתגם הוא: 'מטבע בכד קורא "קיש ,קיש"', כלומר, מרעיש יותר מכד מלא מטבעות. והדבר הזה, לעניות דעתי, מזכיר את קבוצת האנשים הקטנה יחסית לעומת הרוב השפוי והחכם במדינה.
ההגעה בע"ה לניצחון ולגאולה.
בעל טורים –מסביר: לפי שמוזכרים האבות לפני ציון הליכת משה אל העם,, כנאמר: "וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".
נראה שמשה הלך אל אברהם, יצחק ויעקב להודיע להם : כי קיים הקב"ה שבועתו והכניס את ישראל לארץ וזאת למרות שעדיין לא נכנסו, אלא כיון שכבשו את ארץ סיחון ועוג וכל עבר הירדן- הרי כאילו כבר נכנסו!
דעת מקרא מביא פירוש מעניין: אין "וילך" לשון הליכה ברגל ,אלא לשון המשכת המעשה שלא הפסיק את דבריו לעם, אלא הוסיף ודיבר את דבריו בדומה לנאמר במעמד הר סיני. "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" [שמות ל"ט, י"ט]
בפרשת "וילך" ניתן להתפעל מהתנהגותו של משה כלפי עם ישראל- דור דעה שקיבלו את התורה וראו את כל הנסים - דווקא כאשר הוא נמצא ביומו האחרון לחייו ובניגוד לשאר בני אנוש אשר נחלשים לקראת הזקנה עליו נאמר:" וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". [להלן ל"ד, ז] דווקא ביומו האחרון בפיו של משה מסר חשוב אליהם : "חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם":
וליהושע הוא מבשר: "חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת".
לסיכום לאור האמור לעיל: רוב עם ישראל מאוחד באהבת חינם כולל חיילי צה"ל – והם מחוברים לתורה הקדושה ובע"ה עם ישראל ינצח את כל אויביו. על פי נבואת משה –גדול הנביאים לעם ישראל וליהושע. כנאמר: "וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ" אומר הנביא "אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א " [עמוס ג, ח] על כך ראיתי הסבר יפה בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן שליטא: הוא שואל: מדוע נאמר על האריה = "שָׁאָ֖ג"- בלשון עבר ולא בלשון הווה? כתב הרב חיים קנייבסקי זצ"ל: האריה רמוז בראשי תיבות: ראש השנה, יוה"כ, הושענא רבא, שאלו ימים שבהם - מי לא ירא?
כאשר אנחנו מסובבים לאחור את ראשנו אל ראשית השנה הזאת. מבינים כי כל מה שקורה בזמן זה - נגזר כבר בראש השנה תשפ"ד- בזמן שהאריה שאג! כעת , אנו קרבים לשנה חדשה "מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א"?
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בחמישי, 26 ספטמבר 2024 05:00
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 789
מִלְחֶמֶת קִיּוּם
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְליַיְן ©
לִפְנֵי שָׁנִים נִתְּנָה בְּחִירָה
בֵּין הַקְּלָלָה וּבֵין הַבְּרָכָה
עַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל מְסָרִים
מִמֹּשֶׁה הַמַּנְהִיג גְּדוֹל הַנְּבִיאִים.
מֹשֶׁה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְחַיָּיו
גָּבַר כּוֹחוֹ שִׁנֵּס מָתְנָיו
לְפָנָיו הַכֹּול כְּאֶחָד נִצָּבִים
רָאשֵׁי שְׁבָטִים וְשֹׁוטְרִים.
זָקֵן וָטַף נָשִׁים וְגֵרִים-
לְהַעֲבִירָם בִּבְרִית אֱלוֹקִים-
הַכְּרוּתָה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים
עַם חָכָם וְנָבוֹן בּוֹחֵר בַּחַיִּים.
עַתָּה מִשֶּׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה
חֲטוּפִים נֶאֱנָקִים בַּמִּנְהָרָה
חַיָּילִים גִּיבּוֹרֵי עַם הַנֶּצַח
נְחוּשִׁים בְּעֶזְרַת ה' לְנַצֵּחַ.
כְּאַרְיֵה הַמֵּגִיחַ לְפֶתַע
אוֹיֵב אַכְזָר יַפְתִּיעַ
שׁוֹאֵג שְׁאָגָה גְּדוֹלָה
חִישׁ ניצָּחוֹן וּגְאֻלָּה.
הערה: השיר בהשראת פרשת נצבים-וילך [חומש דברים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בשני, 11 ספטמבר 2023 06:46
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1011
בְּרִית עוֹלָם
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
כְּזֶרַע הַנִּזְרָע בָּאֲדָמָה
קְלִיפָּתוֹ דַּקָּה וִיבֵשָׁה
לְמַרְאִית עַיִן חִדָּלוֹן
אַךְ בּוֹ גָּלוּם הַיַּהֲלוֹם.
שׁוֹלֵחַ שָׁרָשִׁים לַמַּעֲמַקִּים
סוֹפֵג מְזוֹנוֹ מֵרְגָבִים
מַצְמִיחַ גִּבְעוֹל וְעָלִים
מִתְעַבֶּה לְגֶזַע וַעֲנָפִים.
מַרְווָה צִימְאוֹנוֹ מֵהַגְּשָׁמִים
נִיצָּנָיו - פֵּרוֹת מְהֻדָּרִים
עֵץ מֻשְׁלָם - יַד אֱלוֹקִים
יָופיוֹ נִבָּט מִמֶּרְחַקִּים..
כָּךְ נִמְשְׁלוּ הַבָּנִים
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע נִשְׁבָּעִים
לִשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת מְחֻבָּרִים
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הַיְּשָׁרִים.
בִּבְרִית עוֹלָם חֲתוּמִים
לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת נִכְנָסִים
לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְקֻשָּׁרִים
כִּמְנוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ מְאִירִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת נִצְבִּים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בשני, 11 ספטמבר 2023 06:42
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1156
פרשת נצבים – וילך - מהי משמעות הברית האלוקית?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו הנאמרת – שבוע קודם ראש השנה - הולמת היטב לאווירה של ראש השנה והדבר מתבטא בפסוקים הבאים:
"וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹקיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹקיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקיךָ, שָׁמָּה".[דברים ל, א'- ג]
על פי הפסוקים הראשונים בפרשת נצבים - אנו חשים היטב את עמידתנו טרם יום הדין:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים כ"ט, ט'- ט"ו]
השאלות הן:
א] מה משמעות הברית - בין ה' לעם ישראל?
ב] כיצד מתבטא הקשר לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב?
תשובות.
משמעות הברית בין ה' לעם ישראל.
חז"ל שואלים: באיזו זכות מחייב דור המדבר אשר עמד לרגלי הר סיני - וקיבל את התורה - את הדורות הבאים אחריו שלא היו שותפים באופן פעיל בקבלת הברית הזו?
אברבנאל עונה על שאלה זו באופן הבא: אדם הנוטל הלוואה – יורשיו מחויבים בפירעונה כשם שבניו זוכים בירושתו, באופן זה הם חייבים בפירעון חובותיו ,הקב"ה זכה בעם ישראל כאשר לאחר תקופת עבדות מצרים הוציא אותם לחירות וגופם קנוי לו במתן תורה , אחרי היציאה ממצרים כרת איתם את הברית הראשונה, וזכה גם בנשמתם. כעת כרת את הברית על ירושת הארץ – מטרת ה' בברית זו: שידעו כי לא באמצעות חרבם וקשתם ירשו את הארץ המובטחת- אלא היא פיקדון והלוואה אצלם, על מנת שיקיימו את התורה, יוצא מזה- שהם כלולים בברית - לא רק עבור שבועתם של הראשונים [ "נעשה ונשמע"] אלא מפאת קניין העבדות, ברית התורה, וירושת הארץ, נכסים אלה משותפים - לכל עם ישראל בכל הדורות, לכן מחייבת הברית את כולם באחד,
רבינו בחיי, סובר: כי ברית זאת איננה רק חובה - אלא גם זכות!
היא מבטיחה חיי נצח לעם ישראל ,היינו - שיזכו בחיי עולם- בזכות התורה.
המהר"ל מסביר: [ב"נצח ישראל" פרק י"א] ברית עולם זו - שכרת הקב"ה בינו – לבין עם ישראל- היא שרירה וקיימת- בין אם ישראל עושים ובין אם אינם עושים- את רצון ה'- אין הברית בטלה לעולמים, כי הקב"ה הבטיח לנו ברית עולם - והיא אינה מתבטלת בעקבות חטאיהם של דור אחד- או שניים.
מהטעם שהברית נכרתה לא עם הפרטים, אלא עם כלל האומה – כפי שנאמר: "אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".
לכן הטענה: שהפרטים אשר חטאו – יבטלו את הברית הנצחית אשר נכרתה עם כל הדורות? איננה סבירה!
הוא מסביר את דברי חז"ל: הרי נאמר על עם ישראל - כי בזמן מתן תורה: "מלמד שכפה עליהם הר כגיגית"- המשמעות: זוהי ברית לדורות ואין לעלות על הדעת שעניין התורה - הוא משהו התלוי רק ברצונם בלבד. מלבד התחייבותם לקבל את התורה במילים שאמרו אותם כאיש אחד בלב אחד: "נעשה ונשמע" מלבד קבלת התורה ברצון - קיים גם חוק סגולי, מכוח ברית עולם - בין עם ישראל לאלוקים..
גם הרב קוק -ב"איגרות ראי"ה - מכתב ל"ו - כותב: "כי ברית כרותה לישראל מצד הסגולה וגם מצד הבחירה, לפעמים זה, או זה מתגבר, אך אופן הגרעין היסודי של ברית עולם - קיים בנשמות ישראל בכל הזמנים!
האלשיך הקדוש אומר: משה היה תמיד מדבר - ראשית אל הנשיאים ואחרי זה אל בני ישראל [כדברי רש"י בתחילת פרשת מטות] ואילו כאן בפרשה - משה פונה באופן ישיר אל כל בני ישראל ואינו פונה בנפרד אל הנשיאים.
כוונת משה בפנייתו לעם במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם.." אין הבדל בינכם לנשיאים – כלומר: כאשר אתם נצבים לפני ה' לא קיים הבדל בחשיבות של הדרגות השונות בעם -כי יתכן שאותו אדם שהוא נשיא- נחשב לחשוב יותר מאדם רגיל בעיננו , אך את החשבונות האלה הקב"ה יודע בלבד, כי יתכן שזה שבעיננו נחשב לאישיות חשובה- או נשיא- דווקא בעיני ה' יש לו חשיבות פחותה. וזה שאנחנו מחשיבים אותו ליהודי פשוט- דווקא בשמים נחשב לאישיות גדולה ואפשרי כי :"עליונים למטה ותחתונים למעלה"
ה"נתיבות שלום" מבאר:
הכוונה לאחדות מלאה- כולם נצבים לפני ה' באהבה רבה , כי ביום התחדשות הבריאה- היינו - א' תשרי: מתעוררת גודל אהבת הקב"ה לישראל ואהבת ישראל אל הקב"ה כמו שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך .."בבחינת: "אני לדודי ודודי לי" והדרך להמשיך זאת היא -כדברי הצדיקים שאהבת ישראל- היא סגולה לאהבת ה' – שככול שיש ליהודי יותר אהבת ישראל הוא מגיע ליותר אהבת ה'.
הקשר לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.
רש"י מדגיש: שאלוקים נשבע לאבות שלא יחליף את זרע ישראל באומה אחרת!
רבינו בחיי רואה יסוד חוקי לחייב גם את הבנים בשבועתם של האבות- כי האבות מהווים את השורשים- ומהם יוצא הגזע המסתעף לענפים ותפקיד השורש להכניס את החיים לענפים המסתעפים ועל כן הבנים מחויבים בברית ה' שהיא קבועה בשורשי האבות והטעם כדברי חז"ל: שדרשו - כי הנפשות שנבראו מבראשית ועד אחרית הימים - היו נוכחים בשעת קבלת הברית- היינו - בשעת מתן תורה. וזו הכוונה למילים:
"וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".
כל הנפשות מחוייבות לברית-אז והיום. כי הנפשות נצחיות!
המלבי"ם אומר רעיון דומה: ומסתמך על ספרי הקבלה: הוא מסביר זאת בשלוש נקודות:
א] כל הנשמות היו נוכחות בזמן מתן תורה ,למרות שהנשמה אינה מתקיימת בעולמנו בלי גוף. הרי אבות הגופים עמדו שם וקיבלו פה אחד - את הברית על עצמם. וזאת בדומה לזרע של עץ הנזרע באדמה – בו גלום הכוח לכל מה שיגדל ויצמח מהם. כך גם באבות - כלומר: האבות מעבירים את הכוח לדורות הבאים.
ב] אבות אולי אינם יכולים לחייב את הבאים אחריהם, אבל בוודאי יכולים לזכותם - קבלת תורה ועול מצוות - היא זכות לבנים.
" וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". [דברים ל', י"ט] זכות האבות הראשונים באה לזכות את בניהם אחריהם.
ג] בורא עולם שיצר את העולם הזה לכל פרטיו, אינו זקוק להסכמת ברואיו לחייבם ,אלא עניין הברית נובע מתוך רצון ה' לזכות את ישראל שהם עצמם ייקחו התחייבות וישתעבדו לקיום התורה ומצוותיה. עד שהם יקבלו זאת בליבם באופן אמתי וכך ישתרשו התורה ומצוותיה בנפשותיהם של הדורות הבאים, כי העוצמה הזו שבנפשם עוברת לדורות הבאים - כלומר - ליוצאי חלציהם..
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: כי הברית שה' כרת עם -עם ישראל לרגלי הר סיני- חוזה נצחי – לכל הדורות שהשותפים בה הם שניים בלבד :בורא עולם ועם ישראל.
ברית התורה, וירושת הארץ מהווים נכסים משותפים- לכל עם ישראל בכל הדורות, לכן מחייבת הברית את כולם כאחד!
רש"ר : סבור כי ישנה הבטחה לעם ישראל שלמרות כל התהפוכות שנעבור - התורה מעולם לא תאבד מאתנו כפי שנאמר:
"וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'; וְעָשִׂיתָ, אֶת –כָּל -מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב ה', לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-ה' אֱלֹקיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ".[דברים ל', ח'-י"א] אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ניצבים
-
פורסם בחמישי, 22 ספטמבר 2022 19:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1258
פרשת נצבים - לקראת חיים טובים וגאולה.
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. . לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם". [דברים כ"ט, ט- ט"ז]
בהמשך משה מסביר ומציע במה לבחור:
"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ". [להלן פרק ל', י"ט]
השאלות הן:
א] מה רומז לנו הפסוק: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם...."?
ב] מה המסר בפסוק:"... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ"?
ג] מה הקשר להפטרה בספר ישעיהו מ"א.
תשובות.
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם ...."
"בעל הטורים" מבאר: "אַתֶּם נִצָּבִים.." כדרך שנאמר בסיני:"וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר" [שמות י"ט, י"ז]
המטרה: לעמוד בברית עם ה' כמו בזמן קבלת התורה במעמד הר סיני.
אלשייך סובר: משה היה תמיד פונה אל הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל במישרין . כוונתו של משה לשדר לעם ישראל : דעו לכם, אין הבדל בינכם לבין הנשיאים ,כאשר אתם נצבים לפני ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים נראה בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך דווקא בעיני שמים הוא פחות חשוב מזה שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה ותחתונים למעלה" לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם זה לזה- "כל איש ישראל"..
ה"נתיבות שלום" מסביר:
נאמר בספר הקדוש: כי את הפרשה הזו נוהגים לקרוא טרם היום הקדוש- ראש השנה- מהטעם: כי יש בו רמז ליום הדין ,כמו שנאמר בזוהר הקדוש - כי ראש השנה הוא יום הדין. ולכן גם בפרשתנו רומז הכתוב – כי אתם עם ישראל- כולכם נצבים לפני ה' ביום הדין:
"...רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
כאן הכתוב מונה י' מדרגות הכוללים י' דרגות בעם ישראל והכוונה: שלכל אחד יש דין בפני עצמו , כי אין יום הדין של אדם גדול וחשוב - כיום הדין של אדם פשוט ורגיל.
לפי שכל אחד נידון על פי ערכו.
אצל אדם פשוט ורגיל: הוא נידון על מעשים של עבירות ,לעומתו אדם גדול נידון גם על הרהורים שבלב , גם הם נחשבים לעבירות .
גם אנשים שהם קטנים בדעת - כמו: "חֹטֵב עֵצֶיךָ, שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" ישנו יום הדין- השייך אליהם - לפי שכל אדם חייב למלא את ייעודו ותפקידו.
אפילו לדומם יש שליחות בעולם הזה: דוגמת הנעל - שהיא בדרגה כה נמוכה- תפקידה המיוחד: שהמים לא יחדרו דרכה.
כל מעשיו של היהודי - נידונים – בהתאם למצבו - באשר הוא- בבחינת דרגתו כי אינו דומה מה שעשה - כאשר היה במצב של בלבול – והוא נחשב אז- אנוס- למעשיו כאשר היה במצב של ישוב הדעת – ומוחו בדרגה גבוהה.
עניין הדרגות השונות שייך גם לעניין התשובה - לפי שלכל אדם יש מדרגה משלו.
לדוגמא: אם אדם פשוט חוטא ופוגע במלך לפי שברמת שכלו אינו מבין מהו ערך המלך וכמה נורא שפגע בו. גם תשובתו תהיה כמו שמתפייסים עם אדם פשוט.
לעומתו , אם אדם גדול - כגון: אחד משרי המלך, תשובתו אינה ראויה והוא מבקש מחילה מהמלך- למרות שעושה זאת מתוך חרטה- אך מרצה אותו כפי שמרצים אדם פשוט - הרי זה לגופו של עניין - נחשב לו לחטא חמור.
גם אם אדם מתוודה על חטאים ואומר: "אשמנו , בגדנו.." אך אינו מכיר במשמעות המילים שמוציא מפיו - תשובה כזו היא - עצמה חטא!
חמור חטא התשובה שלא נעשה כראוי - מאשר החטא עצמו, מהטעם: הרי חטא משום שיצר הרע השתלט עליו, מנגד את התשובה עשה כאשר ישוב הדעת שב אליו ,הרי התשובה צריכה להיות במלוא הכרת החטא שיחוש את הצער והמרירות.
בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מביאים קורבנות ,לאחר שעשו תשובה על החטאים והתוודו עליהם - אם התשובה לא הייתה כראוי, הייתה נראית דמות כלב על המזבח - רק כאשר החוטא הצטער -הרבה בבכי ושב בתשובה כראוי הייתה – צורת האש כדמות הכלב - משתנה לאריה.
יהודי צריך לזכור: בראש השנה אנחנו נצבים לפני ה' המביט בנו וצריכים אנו להרגיש שכולנו עוברים מחדש בברית עם ה'- זהו יום משפט של הברואים וה' מעמיד במשפט את כל יצורי העולמים - אם כבנים, אם כעבדים.
ישאף היהודי - הבא בברית עם ה' - ויהיה בדרגה גבוהה ויתחדש כבריה חדשה העוברת מחדש בברית מחודשת עם אלוקים.
רש"י מסביר
התורה מלמדת אותנו: כי משה מכנס את כל עם ישראל לפני הקב"ה - ביום מותו.
וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים—המשמעות.
רש"י מסביר:
כוונת משה: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים- כדוגמת אדם האומר לבנו: בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על החלק היפה ואומר לו: את זה בחר לך.
זה אומר דוד המלך: "ה', מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי-- אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". המשמעות: הנחת ידי על גורלי הטוב - כדי לומר לך- את זה תיקח.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: האדם אינו זוכה לחיים במקרה, ולא בלי מחשבה ורצון, אלא הוא חייב להחליט בעצמו - במכוון ובכובד ראש - עליו לבחור בחיים אם חפץ הוא לחיות.
בספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים "נאמר:" ר' יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]
במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - מתוכם היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."
מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב - בקיום התורה, ואילו את המוות ואת הרע- אם לא יקימוה"
הקשר להפטרה בספר ישעיהו [פרק ס"א-ס"ג- עד פסוק י' ]
קטע מההפטרה:
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי: כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל- הַגּוֹיִם.
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-ה'; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף -אֱלֹהָיִךְ".
כשם שעם ישראל נצבים לפני הקב"ה במשך יום הדין , בל נשכח שאלוקים מביט בהם במהלך כל השנה:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]
אך בראש השנה מעמיד אותם במשפט ומתבונן בהם כבניו ומשתוקק שישובו אליו - ומבטיח אחרי כל הגלויות- גאולה!
לסיכום, לאור האמור לעיל: עלינו לשאוף שתבוא על כולנו שנה טובה - שנת גאולה, עלינו לשוב בתשובה - איש, איש על פי יכולתו לבחור בחיים טובים- לא רק חיים גשמיים ,אלא גם חיים רוחניים - להרבות בתורה ומצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה כדברי הנביא:
"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר".
