|
|
בחירתו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין©
לחופש נולד האדם
לתוך אוויר העולם
כוח בחירה בידו
לאן יוביל שרביטו.
נעמד בצומת דרכים
לפתע שרשרת סלעים
מים חיים בוקעים
כדבש ונופת צופים.
זכים טהורים כרקיע
איכותם הצמא יפתיע
לא על הלחם לבדו
ישביע אנוש נפשו.
ומלאה הארץ דעה
כמים לים מכסים
חזון אחרית הימים
קורם עור וגידים.
הערה: השיר בהשראת פרשת ניצבים [חומש דברים]
פרשת נצבים - מהי המשמעות: "ובחרת בחיים"?
מאת: אהובה קליין .
פרשת נצבים פותחת בכך שמשה אוסף את כל עם ישראל - כאיש אחד בלב אחד ביום מותו- [כדברי רש"] זהו יום ברית בין הקב"ה לבין כל העם והדורות שיבואו אחריו.
לקראת סוף הפרשה נאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע: אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ה' אלוקיך בארץ אשר אתה בה שמה לרשתה"
[דברים ל', ט"ו - י"ז] ובהמשך נאמר: "העידותי בכם היום את—השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה- והקללה ובחרת בחייםלמען תחיה אתה וזרעך: לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה—בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על—האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם"
[ שם ל, י"ט - כ]
השאלות הן:
א] מהי המשמעות: "ובחרת בחיים"?
ב] מה הטעם לקחת דווקא: את השמים ואת הארץ- כעדים?
תשובות.
"ובחרת בחיים"
בתחילה התורה אומרת שיש אפשרות לאדם- בחירה בין הרע ובין הטוב-והכוונה בחירה חופשית, אך בהמשך נאמר: "ובחרת בחיים" האם אין כאן סתירה בין הדברים?
רש"י עונה על כך: אם האדם בוחר בטוב- הרי לו חיים, ואם עושה רע התוצאה: מוות, כלומר יש לו בחירה חופשית במה לבחור. אם כן מה משמעות הציווי : "ובחרת בחיים"?
על פי רש"י: התורה אומרת לעם ישראל מהו החלק הנכון שיבחרו מבין שני החלקים- [המוות, או החיים] והוא- החיים- ומה משמעות החלק הזה? הדבקות והאהבה אל ה' - המופיע בהמשך הפסוק ולמה הדבר דומה? לאותו אדם הלוקח את בנו לנחלתו ומגלה לו מהו החלק היפה במקום ועל כך נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי"- המשמעות :הנחת ידי על גורל הטוב - את זה קח לך. [תהלים ט"ז, ה]
ובספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים " רבי יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]
במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."
מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב בקיום התורה, ואת המוות ואת הרע אם לא יקימוה"
על פי פירוש: "בכורי אביב"- ישנם אנשים החיים על מנת לאכול ,או אוכלים על מנת לחיות- אך רוב חייהם הם גשמיים ואין להם מטרה אמיתית שאותה הם רוצים להגשים, על כן התורה אומרת : לחיות גם חיים רוחניים יפים עם מטרה נעלה- שאליה ניתן להגיע בעבודה יום יומית – רק חיים כאלה יש בהם טעם.
ידוע גם כי התורה נמשלה למים:
א. מה המים נצחיים וחיים לעולם כך גם תורה- היא נצחית.
ב. מה מים מן השמים, כך התורה מן השמים.
ג. מה המים מטהרים הגוף, כך תורה מטהרת הגוף.
ד] בישעיהו [ נ"ה 1-13 ] נאמר: הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" ואין מים, אלא תורה.
ה] ובישעיהו [י"א, ט ]: לגבי אחרית הימים נאמר :
לֹא־ יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־ יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל ־ה֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־ מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ ה' כמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים"׃
השמים והארץ משמשים עדים.
רבינו בחיי מסביר: כי הטעם לכך שהשמים והארץ משמשים עדים לדרכיהם של עם ישראל היא : היותם נצחיים. בעוד שכל הדורות חולפים, הם קיימים.
בהמשך הוא מביא מדרש: ה' אמר לעם ישראל להתבונן בשמים ולשאול את עצמם :שמא השמים שינו את מידתם, או שמא השמש שכחה אי פעם לעלות במזרח? כמו שנאמר: "וזרח השמש ובא השמש" [קהלת א] שמא זרעתם חיטים ולא צמחה כלל? או, שזרעתם חיטים והיא העלתה –שעורים? הרי השמים והארץ פועלים וממלאים את ייעודם שלא על מנת לקבל שכר .
השמים והארץ, אם זוכים- אין הם מקבלים שכר ואם חוטאים אינם נענשים. ובכל מצב אין הם משנים את מידתם, קל וחומר שאתם החוטאים- נענשים וכאשר מקיימים את המצוות מקבלים שכר. לכן יש לבחור בחיים.
לסיכום לאור האמור לעיל:
לאדם ניתנת בחירה חופשית באיזו דרך לבחור: ברע והמשמעות- מוות, או לבחור בטוב- והמשמעות היא חיים.
אך הקב"ה מנחה את האדם מה כדאי לו לבחור והבחירה הנכונה היא: "ובחרת בחיים" כמו שנאמר: "לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-ה' יִחְיֶה הָאָדָם (דברים ח, ג] האדם – בהיותו גוף ונשמה- נצרך גם לצרכים גשמיים : מזון שתייה וכו'.אך גם לדברים רוחניים :תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות הלכה ולמעשה. יהי רצון שנדע להשכיל ולבחור בחיים. אמן ואמן.
פרשת ניצבים- כיצד תתרחש הגאולה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אין זה מקרה שפרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת קודם ראש השנה.
כבר בתחילת הפרשה נאמר:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..."[דברים כ"ט,ט] משפט זה מרמז על ראש השנה הבא עלינו לטובה - יום הדין, על כך אמרו חז"ל: כי אנו עומדים בראש השנה בדין לפני מלך העולם.
מעניין ,כי שבת זו למרות היותה סמוכה לראש השנה, אינה נקראת: "שבת מברכים" בהשוואה ליתר השבתות הסמוכות לראש חודש אשר נקראות: "שבת מברכים" .
הסיבה לכך היא : מטרה לבלבל את השטן שלא ידע מתי חל ראש השנה בדיוק כי אז הוא עלול לקטרג על עם ישראל .
אחד הנושאים בפרשה: השבת עם ישראל לארצו ויום הגאולה:"ושב ה' אלוקיך את-- שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה:אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך:והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירש אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך: ומל ה' אלוקיך את—לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך:"[דברים ל, ג-ז]
השאלות הן:
א] באיזה אופן עתיד הקב"ה להשיב את עם ישראל לארצו?
ב] מה הקשר בין הפרשה להפטרה?
ג] כיצד מרמזת הפרשה על תפילת ראש השנה?
תשובות.
אופן גאולת ישראל.
על פי ה"עמק דבר" : הרי שהגאולה תעשה בשלבים:
בשלב ראשון תהיה התעוררות של היהודים במדינות הגדולות כמו שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" בתום שלב זה-"יקבצך מכל העמים". ה' יקבץ את היהודים גם מתוך העמים הקטנים ויעלו ארצה.
רש"י מביא שני פירושים
א] היה צריך להיות כתוב:"והשיב את שבותך" אך נאמר:"ושב ה' אלוקיך את שבותך" ,מכאן למדו רבותינו שהשכינה כביכול מלווה את עם ישראל גם בגלות וכאשר הם נגאלים ושבים לארצם גם השכינה שבה עימם.
ב] היות והגאולה נעשית בשלבים ולאט,לאט,-גלות אחר גלות, כאילו הקב"ה מעביר את בניו,אחד,אחד מהגלות לארץ,כפי שנאמר:"ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל"[ישעיהו כ"ז]
"אבני שוהם לרבי משה שחור כותב בהלכות מלכים:"המלך המשיח עתיד להחזיר מלכות "דוד" . בהמשך הוא קורא לדוד:"משיח ראשון" ואת מלך המשיח:"משיח אחרון"
גם בהלכה ד' הוא כותב:"ואם יעמוד מלך מבית דוד עובד בתורה ועוסק במצוות כמו:"דוד אביו והוא מתייחס לדוד כפי שנאמר בעמוס:"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת"[עמוס ט,י]
מעניינים דבריו של הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק:לדעתו, הגאולה מורכבת משני שלבים:
בתחילה ה' ישיב את הגולים המשתוקקים מרצונם לעלות לארץ הקודש ועליהם הכתוב אומר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" ה' ישיב אותם לארצם מתוך הרחמים על געגועיהם לארץ ישראל ורק אחר כך, בשנית ,ה' יקבץ את שאר נידחיישראל -אלה שמרגישים נוח לחיות בין הגויים בגלות ועל זה נאמר:"ושב וקיבצך מכל העמים"
הקשר בין הפרשה להפטרה.
ההפטרה הזו היא: האחרונה בסדרת ההפטרות:"שבע דנחמתא"
מתוך התבוננות בהפטרה בישעיהו סימן ס"אניתן ללמוד על הקשר בין הפרשה להפטרה – בנושא הגאולה:
מעניין במיוחד כי הנביא ממשיל את ציון- שהיא כנסת ישראל לדמות נשית- לכלה ביום נישואיה המתפארת בחתנה.
והנמשל: עם ישראל שמח בה' ככלה בחתנה, הכלה לבושה בגדים מפוארים כפי שראוי לה ביום שמחתה.
והחתן הוא כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו – לובש פאר ועטרה לראשו והכלה מרוב חיבתה לחתן מדמה כי על ראשו מגבעת של כהן הדיוט,או ציץ של כהן גדול.
החתן מעניק לכלה בגדים נאים ליום הנישואין והכלה מודה בכך שהוא דאג לה לבגדי ישע.היא עומדת לפני החתן בעודה במיטבה ועונדת את תכשיטיה.ואז כל הגויים יראו את ישועת ה' הצומחת לפתע כמו צמחים הצומחים מתוך זרעים.
והנביא מדגיש:" ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקיך"
ומעניין במיוחד כי הנישואין האלה- בין ציון ככלה לקב"ה- כחתן יהיו נצחיים ועם ישראל לא יגורש עוד מארצו ועל כך ה' נשבע:"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני ניכרתירושך אשר יגעת בו.."[ישעיהו ס"ב,ח-ט]
שבועה זו משמעותה: שלא ישדדו האויבים את יבול אדמת ארץ ישראל.ולא ישתו עוד הגויים את יינה של ציון.
הנבואה פונה גם אל האחראים לדרכים להכין את כל המסילות והדרכים לקראת בואם של הגולים ארצה:"פנו דרך ה' עם סולו ,סולו המסילה.."
הקשר בין הפרשה לתפילת ראש השנה.
הקב"ה מבטיח בפרשה : "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" [דברים, ל ,ד]
המשמעות היא: כי בעתיד בזמן הגאולה ה' יקבץ את הגולים מכל המקומות בעולם להתאחד בארץ המובטחת. חזון זה נאמר על ידי ישעיהו הנביא ואנו אומרים זאת בתפילת מוסף של ראש השנה- בברכת השופרות: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהרי הקודש בירושלים" [ישעיהו כ"ז,י"ג]
מי ייתן ובמהרה עם ישראל יזכה לגאולה שלמה.אמן ואמן.
המצווה הזאת / שיר מאת: אהובה קליין©
המצווה הזאת קרובה
ללומדיה מעניקה אורה
מאז עידן ועידנים
ברית בינינו לאלוקים.
מעל הזמן והמקום
לקושיות מעניקה פתרון
טועמיה אינם שבעים
לכתר קדושה זוכים.
כמרחבי הים סגולותיה
אוצרות חוכמה רבדיה
מתוקה כפרי מגדים
יקרה מפז ופנינים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת ניצבים[חומש דברים]
פרשת נצבים – וילך/ מהי המצווה שהיא מעל הזמן והמקום?
מאמר מאת: אהובה קליין .
לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון.
פרשה נצבים נקראת בכל שנה- שבת טרם ראש השנה והסיבה לכך היא: חשיבות קיום התורה הלכה ולמעשה מתוקף היותה ברית נצחית בין ה' לעם ישראל בחיינו, ונושא התשובה- המרמז על יום הדין הקרב ובא: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם.."[דברים כ"ט, ט]
חז"ל אומרים רעיון נפלא: כי המילים: "אתם נצבים היום"-בגימטרייה =694 בדיוק כמניין המילים: "לעמוד לסליחות" ואכן הימים הקודמים לראש השנה הם ימי סליחות- לפי מנהג ספרד החל מראש חודש אלול, לפי מנהג אשכנז-במשך שבוע ימים טרם יום הדין.
התורה מדגישה: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא- נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא: לא בשמים היא לאמור מי יעלה –לנו השמימה וייקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה: ולא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל- עבר הים וייקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ולבבך לעשותו".[דברים ל, י"א-ט"ו]
השאלות הן:
א] על איזו מצווה התורה מדברת?
ב] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות לרעיון: קרוב ורחוק ,בנוסף למקור בפרשתנו?
התשובה לשאלה א]
הרמב"ן סובר: כי מדובר באופן כללי על התורה כולה, אך בדגש על- מצוות התשובה ,גם אם עם ישראל נמצא רחוק בגלות "בקצה השמים" תהיה באפשרותו לשוב אל ה' ומצוותיו כי אין זה רחוק בפועל, אפשרי לקיים את התורה בכל זמן ובכל מקום "שיתוודו את עוונם ואת עוון אבותיהם בפיהם וישובו אל ה', ויקבלו עליהם היום את התורה לדורות. אולם עצם המצווה היא -מצוות תשובה"
ה"כלי יקר" אומר : כי את המצווה הזאת ניתן לפרש בשתי דרכים-
1] קיום התורה, דרך התורה כוללת שני כוונים: האחד: לימוד התורה לעומק והבנתה, כפי שנאמר בתהלים: "סוד ה' ליראיו.." [תהלים כ"ה ,ד]
"היא לא נפלאת היא ממך—הכוונה נפלאים מעשה ה' מאומות העולם, אבל לא מעם ישראל, כמו שנאמר: "נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד"[שם קל"ט, ד]
הכוון השני: קיום התורה הלכה למעשה,
: "כי לא רחוקה"-כמו שה' לא ציווה להביא קורבנות שאינם ברשות עם ישראל, אלא רק מן הבקר והצאן שברשותו, בדומה לכך לא ציווה ה' להביא מצווה ממרחקים ,אלא קיום המצוות מתוך הדברים המצויים בתורה עצמה- הקרובה ביותר.
דבר זה מתבטא יפה במשפט: "כי קרוב אליך הדבר בפיך ולבבך לעשותו". הלב משמש למקום העיון והחכמה והפה משמש למקום העשייה ,כי גם אם לא תבוא לידי העם איזו מצווה, הרי ניתן לקיימה בפה, כפי שאמרו חז"ל: "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריבה.."[ מסכת מנחות קי, ע"א]ובנוסף אם התכוון לקיים מצווה, אבל נאנס ולא היה באפשרותו לקיים בפועל ,מעלה עליו ה' כאילו כן קיים את המצווה[ברכות ו, ע"א]
2] הדרך השנייה: עשיית התשובה. עם ישראל אינו יכול להגיד כי לא ידע שה' מקבל את תשובת החוטאים, היות ומתוך לימוד התורה עם ישראל יודע יותר מכל האומות : כי ישראל והתשובה קדמו לעולם, כפי שכתוב:[מסכת פסחים נ"ד, ע"א]
ספורנו ובעל הטורים מפרשים: כי הכוונה לתשובה שהיא נמצאת בהישג יד," לא נפלאת היא ממך"- שיצטרך נביא להורות אותה לך. לא רחוקה היא שתצטרך לחכמי דור רחוקים, שיורך מה לעשות"- אלא היא זמינה בכל עת ובכל מקום.
רבי שמואל בר רב נחמן מביא משל יפה להמחשת המשפט: "כי קרוב אליך הדבר מאד"
מעשה בבת מלך שאף אחד לא הכיר אותה. אך היה למלך אהוב אחד שהיה נכנס אליו כל שעה והייתה הבת עומדת לפניו.
אמר המלך לאהובו: "ראה היאך אני מחבב אותך! שאין ברייה[ייצור נברא, אדם] מכיר את ביתי-וזו עומדת לפניך"
בדומה לכך אמר הקב"ה לעם ישראל: "ראו מה אתם חביבים עלי! שאין ברייה בפלטין שלי[בארמון שלי-בעולם שבראתי] מכיר את התורה ולכם נתתיה, שנאמר: "כי קרוב אליך הדבר מאד"
רבינו בחיי אומר: כי כל מצוות התורה נחלקות לשלושה חלקים:
1] מצוות התלויות בדיבור, כגון: לימוד תורה, כפי שנאמר: "ודיברת בם"
מצוות קידוש והבדלה, שכתוב בה: "זכור"[שמות כ, ח]ועל כך אמרו חז"ל: "זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו"[פסחים ק"ו, ע"א]
2] מצוות התלויות בלב, כגון: האמונה בה' ומצוות הייחוד ומצוות האהבה לקב"ה.
3] מצוות התלויות במעשה-כגון: ציצית, תפילין מזוזה, לולב, שופר, סוכה, מילה, צדקה.
מצוות אלו נכללות בפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו"
רעיון נפלא זה מזכיר את דברי שמעון הצדיק: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים"[מסכת אבות א,ב]
על התורה-"בפיך"
על העבודה-"בלבבך" [תפילה- עבודה שבלב]
על גמילות חסדים- מצוות מעשיות, כגון: צדקה -כנגד: "לעשותו"
התשובה לשאלה ב]
רעיון הקרוב והרחוק נמצא רבות בתנ"ך, הנה כמה דוגמאות:
א] רחוק: "רחוק ה' מרשעים ותפילת צדיקים ישמע"[משלי ט"ו,כ"ט]
ב] קרוב: "והיה כקרבכם אל- המלחמה וניגש הכהן לדבר אל העם"
ג] קרוב ורחוק: "..מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד: נטעתם גם שורשו ילכו גם- עשו פרי ,קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם"
ד] קרוב לעומת רחוק: "טוב שכן קרוב מאח רחוק" [משלי כ"ז, י]
ה] רחוק וקרוב:" שלום, שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" [ישעיהו נ"ז,י"ט]
ו] קרוב: "כי קרוב יום ה'"[צפניה א,ז]
ז]רחוק:"..וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"[בראשית כ"ב,ד]
ח]"קרוב ה' לכל קוראיו.." [תהלים קמ"ה,י"ז]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה כי ניתן לעסוק בתורה ובעיקר בתשובה בכל מקום ובכל זמן.
יהי רצון שיקויים בנו הפסוק: "ובחרת בחיים למען תחייה אתה וזרעך..."
ונזכה בכל הברכות והישועות. אמן ואמן.
הפטרת פרשת ניצבים-וילך-מי הם החתן והכלה?
/ מאת: אהובה קליין
נושא החתן והכלה מופיע פעמים רבות בתנ"ך ובדרך כלל הוא דימוי בעל אופי של שמחה. כפי שאנו קוראים גם בהפטרת פרשת ניצבים וילך:
"שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה"
ובהמשך נאמר:"...ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך"
השאלות הן:
א] מי היא הכלה ומי הוא החתן בדברי הנביא?
ב] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לדימוי החתן והכלה?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת מקרא: החתן מסמל את הקב"ה הלובש "פאר" וזוהי עטרה,בידוע כי בימי קדם היו נוהגים לשים על ראש החתן עטרה ,ובפסוקים אלה:הכלה מרוב התלהבותה וחיבתה לחתן –מדמה כי על ראשו ציץ של כהן גדול,או זוהי מגבעתו של כהן הדיוט.
היא מספרת כי החתן מעניק לה בגדים נאים ליום הנישואין- בגדי ישע והדבר נחשב בעיניה כשירות של הכהן בקודש.
הכלה המסמלת את ירושלים,כנסת ישראל,או ארץ ישראל כישות אחת –
מתארת את עצמה כעומדת לפני ה' ביום נישואיה,מקושטת בתכשיטיה.
היא שמחה באלוקים שגרם לה טובה גדולה,כמו שנאמר בשיר- השירים:"..נגילה ונשמחה בך"[שם א,ד]
מעמד זה ,מסמל את יום גאולתה של ירושלים וכשם שהאדמה אשר נזרעה בידי האדם,מצמיחה אחר כך צמחים,כך ה' יצמיח ישועה לישראל לעיני הגויים.
לפי דברי המלבים: בגדי הכלה הניתנים מהחתן –מסמלים את הישועה שתבוא על עם ישראל ביום הגאולה.
לפי דברי מצודת דויד: כמו החתן והכלה המתאחדים ביום נישואיהם ואינם נפרדים,כך מובטח לעם ישראל שישב בארצו ולא ייפרד עוד מאדמתו .
התשובה לשאלה ב]
מסתבר כי בתנ"ך ניתן למצוא דוגמאות רבות לנושא החתן והכלה,פעמים הכוונה ממש לחתן וכלה,אך פעמים החתן יסמל את ה' ואילו הכלה את עם ישראל, הנה כמה מהדוגמאות:
א] "התשכח בתולה עדיה כלה קישוריה ועמי שכחוני ימים אין מספר"
כאן הנביא ירמיהו מתלונן : כי למרות שכלה אינה שוכחת את תכשיטיה ביום נישואיה,עם ישראל המשול לכלה,שכח את ה' זמן רב.
[ירמיהו ב,ל"ב]
ב] "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה,קול אומרים הודו את ה' צבאות"
[ירמיהו ל"ג,י"א]
ג] והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחורבה תהיה הארץ"[ירמיהו ,ז,ל"ד]
כאן הכוונה, בעבור חטאי ישראל, כעונש- הארץ תהיה במצב של חורבה והעדר שמחת חתן וכלה.
ד] תקעו שופר בציון קידשו- צום קראו עצרת:אספו- עם קדשו קהל קיבצו זקנים איספו עוללים ויונקי שדיים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה"
[יואל ב,ט"ו]
ה] "איתי מלבנון כלה איתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים"[שיר השירים ד,ח]
כאן הקב"ה פונה אל עם ישראל ואומר להם, כי עימו יחדיו ירדו לגלות אחרי חורבן בית המקדש,ועימו יחדיו עתידים לחזור אל ארץ הקודש מן הלבנון
כמו חתן המלווה את כלתו מן המלכויות שנקראו:"לבנון"
"ממעונות אריות "=הכוונה לסיחון ועוג,"מהררי נמרים"-הם הכנענים.
ו]"לבבתני אחותי כלה לבבתני באחד מעינייך באחד ענק מצווארונך:מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמנייך מכל-בשמים".
[שיר השירים ד,ט ]
ז] מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמנייך מכל בשמים"
[שיר השירים ד,י]"דודיך"-אלו הקורבנות שעם ישראל הקריבו בשילה,בנוב וגבעון.
"אחותי כלה"-משמש כינוי לעם ישראל..."
לסיכום,בהפטרת פרשת ניצבים וילך-מתאר הנביא ישעיהו את יום הגאולה
כיום שמחה גדולה-ממש כשמחת כלולות- כדוגמת חתן המרעיף על הכלה מתנות בהן היא מתקשטת לכבודו.
החתן הוא משל לקב"ה והכלה מסמלת את ירושלים,ישראל,או כנסת ישראל.
רעיון זה מופיע פעמים רבות במקרא ובאופן בולט בשיר השירים.
מי ייתן ובקרוב עם ישראל יזכה למימוש חזון נחמה זה.
כפי המשפט:"ישועת ה' כהרף עין"
ציורי תנ"ך/ ירושלים עיר כלה/ציירה: אהובה קליין©[שמן על בד]
"יייעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה"[ישעיהו ס"א,י"א]
ישנה ברית/שיר מאת: אהובה קליין ©
ישנה ברית בשר ודם
פעמים תקוים
פעמים תופר
ראשיתה מתיקות סופה מר.
דוגמת צדקיהו מלך יהודה
פעל בניגוד לציווי תורה
משמים נענש בחומרה
במלחמה קשה ונוראה.
ישנה ברית אנשי תרמית
נחפזים לשנות תדמית
דוגמת יושבי גבעון הערמומיים
בפני יהושע הערימו סיפורים.
ישנה ברית מימי בראשית
בתום המבול הבטחה אלוקית
אות ססגונית לכלל האנושות
הכול יתבוננו בה בהתרגשות.
ישנה ברית עתיקת יומין
דוגמת ברית בין הבתרים
בין אברהם לאלוקים
חתומה בסלע לעולמים.
ישנה ברית לנצח נצחים
לפני משה הכול ניצבים
נעשה לנשמע מקדימים
מפירותיה נהנים כנופת צופים..
הערה: השיר בהשראת פרשת ניצבים [חומש דברים ]
פרשת ניצבים - מה בין ברית אלוקית לברית בשר ודם?
מאמר מאת:אהובה קליין.
ברית היא :התחייבות משני צדדים והיא חייבת להתקיים הלכה למעשה,אלא אם
אחד מהצדדים אינו מקיים אותה- הוא נחשב למפר הברית.
פרשתנו פותחת בנושא הברית בין הקב"ה לעם ישראל כאיש אחד.
וכך התורה מתארת את הדבר:
משה אוסף אליו את כל העם ואומר:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם,
ראשיכם שבטיכם,זקניכם ושוטריכם,כל איש ישראל:טפכם,נשיכם,וגירך אשר
בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימך: לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו,
אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום: למען הקים אותך לו לעם והוא יהיה לך-
לאלוקים,כאשר-דיבר-לך וכאשר נשבע לאבותיך,לאברהם,ליצחק וליעקב:"
[דברים כ"ט,ט-י"ג]
השאלות הן:
א] מה ההבדל בין ברית אלוקית לבין ברית בשר ודם?
ב] היכן ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לבריתות?
התשובה לשאלה א] ברית אלוקית מתקיימת לעד בכל תנאי ובכל מצב.
כדוגמת הברית שהתרחשה אחרי המבול ועד היום, אנו זוכים לראות את
אות הברית:הלוא היא: הקשת בענן.
כפי שכתוב:"ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר-אני נותן ביני וביניכם ובין כל
נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם: את-קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני
ובין הארץ: והיה בענני ענן על-הארץ ונראתה הקשת בענן:וזכרתי את בריתי-
אשר ביני וביניכם ובין כל- נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת
כל- בשר: והייתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוקים ובין כל
נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" [בראשית ט,י"ב-י"ח]
ואכן כבר מקטנות כל ילד זוכה להכיר את הקשת בענן-אשר היא הוכחה לקיום
הברית- עד היום הזה.
לעומת הברית האלוקית-ברית בשר ודם ,לא תמיד מתקיימת מתוך כוונה תמימה.
התשובה לשאלה ב]בנוסף לברית המוזכרת הנ"ל פוגשים אנו בברית הנקראת: ברית בן הבתרים
בין הקב"ה לאברהם אבינו-אבי האומה.
ה' פונה אליו ואומר:"קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל:
וייקח לו את כל- אלה ויבתר אותם בתווך וייתן איש בתרו לקראת רעהו ואת-
הציפור לא בתר:וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם: ויהי השמש לבוא –
ותרדמה נפלה על-אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו:ויאמר לאברם-
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות
שנה:וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי אחרי כן יצאו ברכוש גדול:ואתה תבוא
אל-אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה:ודור רביעי ישובו הנה.." [בראשית
ט"ו,ט-ט"ז] ובהמשך נאמר כי ה' כרת ברית:"ביום ההוא כרת ה' את אברם
ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת...."[שם ט"ו,י"ח-כ"א]
רש"י אומר: כי אברם בתר דווקא את הבהמות לפי שאומות העולם משולים
לפרים ואילים ושעירים,כמו שנאמר:"סבבוני פרים רבים..."[תהלים כ"ב]
וכפי שנאמר [בדניאל ח]"והאיל אשר ראית בעל הקרניים מלכי מדי ופרס"
וישראל נמשלו לבני יונה כמו שנאמר:[שיר השירים ב]:"יונתי בחגווי הסלע"
לפיכך בתר את הבהמות-רמז שאומות העולם יהיו כלים והולכים ואת הציפור לא
בתר,רמז שעם ישראל יתקיימו לנצח.
דוגמא ב] אבימלך כורת ברית עם יצחק:"ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו
ופיכול שר צבאו ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי
ותשלחוני מאתכם,ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עימך ונאמר תהי נא אלה בינותנו
בינינו ובינך ונכרתה ברית עימך"..ויעש להם משתה ויאכלו וישתו וישכימו בבוקר
וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאיתו בשלום" [בראשית כ"ו,כ"ו-ל"ב]
במקרה זה ניתן לראות אויב כמלך גרר- מתפייס עם יצחק וכורת איתו ברית.
דוגמא ג] המלך צדקיהו כורת ברית עם העם כדי לשלוח את העבדים והשפחות
לחופשי- בניגוד לרצון ה' והוא נענש על כך:"ותשובו אתם היום ותעשו את הישר
בעיני לקרוא דרור איש לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אשר נקרא שמי עליו"
[ירמיהו ל"ד,ט"ו]
העונש מידה כנגד מידה:"..הנני קורא לכם דרור נאום ה' אל החרב אל הדבר ואל
הרעב ונתתי אתכם לזוועה לכל ממלכות הארץ..." [שם ל"ד,י"ז]
חטאו של צדקיהו מלך יהודה היה בכך: שהוא כרת ברית עם כל העם בירושלים,
בניגוד לציווי התורה בה נאמר: לשלח את העבדים בתום שבע שנים- הוא שחרר את
כולם לחופש טרם הזמן .
חטא זה נובע מתוך שיקולים פוליטיים,הוא ודאי רצה לרכוש כך את נאמנות העם
אליו.
דוגמא ד] ברית שנכרתה בין חירם מלך צור -לבין שלמה המלך.
ברית זאת גם נבעה מתוך שיקולים מיוחדים כפי שהתנ"ך מביא זאת לפנינו:"וישלח
חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה כי שמע כי אותו משחו למלך תחת אביהו כי
אוהב היה חירם לדוד כל הימים"
וסיבה נוספת: "ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך ה' היום
אשר נתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה "[מלכים –א,ה,כ"א]
כמו כן,חירם היה משבט דן ושלמה משבט יהודה ובניית המקדש הייתה המשך –
למשכן וגם שם התקיים שיתוף פעולה בין בצלאל בן אורי-שהיה משבט יהודה לבין
אהליהב בן אחיסמך שהשתייך לשבט דן.
דוגמא ה] אנשי גבעון נקטו בעורמה ובאו לפני יהושע כשהם מחופשים ככתוב:
"ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בעורמה
וילכו ויצטיירו וייקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבוקעים ומצוררים
ונעלות בלות ומטולאות ברגליהם ושלמות בלות עליהם וכול לחם צידם יבש היה
נקודים..." [יהושע ט,ג-ט]
אנשי גבעון היו גרים קרוב ליהושע והם ידעו כי יהושע עשוי להלחם גם נגדם
ופחדו ולכן באו ואמרו: כי הם מארץ רחוקה ואיתם צידה לדרך והתוצאה הייתה:
"ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה"
[שם ט,ט"ו]רק אחרי שלושה ימים האמת יצאה לאור וישראל לא יכלו להלחם נגדם
-לפי שנשיאי העדה נשבעו להם בה' שלא יפגעו בהם לרעה.
לכן יהושע הפך אותם לשואבי מים ולחוטבי עצים-כדי שישמשו גם את עם ישראל
וגם את המזבח,כפי שנאמר:"ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים –
לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה אל המקום אשר יבחר"[יהושע ט,כ"ז]
לסיכום,לאור האמור לעיל,בתחילת פרשת ניצבים ניתן ללמוד כי משה אוסף אליו
את כל העם כאיש אחד- כולל את שואבי המים וחוטבי העצים ועל כך אומר רש"י:
כי אותם אנשים- כנענים היו והתגיירו ממש כאותם גבעונים בימי יהושע.
לאור כל הדוגמאות בנושא הברית.ניתן לראות בברור: כי בריתות הנחתמות בין
בני אדם הן נובעות מתוך שיקולים ואינטרסים ולכן לא תמיד הדבר נעשה ביושר,
אלא יש מקרים של תרמית,או ברית בניגוד לרצון ה'.
לעומת זאת ברית אלוקית עם ישראל- היא נובעת מתוך אהבה ודאגה לעם והיא גם
נצחית,העוברת מדור לדור.
כולה אהבה טהורה כדוגמת אהבת אב לבניו כמו שנאמר:
"בנים אתם לה' "[דברים י"ד,א]
מי ייתן ועם ישראל לא יפר את הברית לעד אלא יקיים את כל המצוות כראוי:
"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא"
[דברים ל,י"א]
פרשת ניצבים וילך-מה המסר החשוב לכל עם ישראל?
/ מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוקים הבאים:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגירך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו אשר ה' אלוהיך כורת עמך היום...פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" [דברים ט-י"ח]
השאלות הן:
א] באיזו ברית מדובר?
ב] מדוע הברית חלה לא רק על דור המדבר, אלא על כל הדורות שלאחריו?
ג] מה המסר החשוב לעם?
ד] היכן נרמז בפסוקים עניין תקיעת שופר?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: נצטווה משה לכרות ברית עם -עם ישראל כדי שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה – מסיבה זו אסף את כל העם דווקא ביום מותו.
תשובה לשאלה ב]
אברבנאל מיישב את השאלה בדרך הבאה:
בדרך כלל כאשר אדם לוקח הלוואה יורשיו חייבים בפירעונה, כי כשם שבניו זוכים בירושה מאביהם- באותה מידה הם חייבים לפרוע גם את חובותיו.
ברית התורה וירושת הארץ מחייבת את העם לכל הדורות, עם ישראל חייב להבין כי לא בקשתם וחרבם ירשו את הארץ אלא, הארץ היא כפיקדון והלוואה בתנאי שיקבלו ויקיימו את התורה.
רבנו בחיי אומר: הברית הזאת אינה כוללת רק חובה, אלא גם זכות- הברית מבטיחה לעם ישראל חיי נצח בארץ בזכות התורה.
הבנים חייבים לקיים את שבועת אבותיהם -לפי שהאבות הם השורשים והבנים הם הענפים המחוברים לעץ- המקבל את חיותו משורשיו.
חז"ל אומרים: כי כל הנפשות מאז ימי בראשית ועד אחרית הימים היו נוכחים בשעת קבלת התורה ולכן הברית מחייבת את כולם לאורך כל הדורות.
והמהר"ל מוסיף: זוהי ברית לעד- בין הקב"ה לבניו ואין הברית הזאת מתבטלת לעולם גם אם הבנים חוטאים. כי הברית נכרתה עם כלל האומה-את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, לכן גם אם יש כאלה שחטאו,כיצד יש בכוחם לבטל ברית שנכרתה עם כל הדורות?
המהר"ל מפרש גם את דברי חז"ל האומרים: "מלמד שכפה עליהם הר כגיגית" מכאן שהברית אינה תלויה רק בבחירתם של בני ישראל למרות שהסכימו ואמרו:"נעשה ונשמע"
יש לברית זאת כוח סגולי מיוחד שלא ניתן להפרה.
התשובה לשאלה ג]
רבי חיים מאיר מוויז'ניץ אומר:ניתן כאן ללמוד על המסר החשוב לעם ישראל: חייבים להיות מלוכדים כאיש אחד לאורך כל הדרך, הרב מסתמך על דברי משה:
"ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת"- כלומר:
אין ה' כורת ברית עם כל איש באופן נפרד ,אלא עם כל העם.
כגוף אחד בלב אחד.
ניתן גם ללמוד את הדברים מתוך דברי הפתיחה של הפרשה במילים:"כולכם"
"כל איש ישראל"
ואכן מסר זה הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה ,לכולנו לאורך כל ההיסטוריה כולל בימים אלה.
התשובה לשאלה ד]
במילים:"פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" [דברים כ"ט,י"ז]
מבחינים בראשי תיבות: שופר.
תפקיד השופר לעורר את העם לחזור בתשובה.
כפי שאומר זאת הנביא עמוס:"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" [עמוס,ג,ו]
לכן קבעו חז"ל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול- חודש הרחמים והסליחות.
יש בכוח תקיעות השופר לעקור מלב האדם את כל השורשים הרעים המשפיעים לרעה על הנפש והנשמה.
לסיכום: ניתן להסיק מכל האמור לעיל: "כי הקב"ה כרת ברית עם כל עם ישראל – לעד.
יחד עם זאת, כדי שעם ישראל יוכל לעמוד גם בפני אויביו מסביב, עליו לזכור כי עליו לקיים את מצוות התורה מכוח הברית, ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד- אחדות מושלמת -ממש כמו במעמד הר סיני התוצאה לא תאחר לבוא כפי שהתורה מבטיחה:"ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה....והותירך ה' אלוהיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך"[דברים ל,ג-י]
פרשה זו נקראת תמיד בשבת לפני ראש השנה- כי היא מכילה הרבה רמזים על נושא התשובה, כולל עניין השופר והגמול בעקבות שובם של עם ישראל לאלוקיו.
יהי רצון ועם ישראל, יתאחד במהרה כאיש אחד בלב אחד ויקיים את התורה כהלכתה ובע"ה הגאולה תגיע לכל בית ישראל.אמן ואמן.
