מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:55

נכתב על ידי Super User

כניסות: 267

מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

 שיר מאת: אהובה קליין. ©

 קלי דעת נטולי כוח

כזרעים הנישאים ברוח

לכודים במלכודת התאוות

בעוונותיהם התפזרו לגלויות.

 נפלו במהמורות היצרים

 שקעו שכחו אלוקים

 נתלשו משורשי אבות

התפתו לשקרים  ודמיונות.

 לפתע התעוררו בחשכה

השילו  מעליהם מסיכה

בליבם ונפשם געגועים

 אל מלך מלכי המלכים.

מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ יקבצם

 באהבה ורחמים ישיבם

 אל הארץ קדושה ופורחת

ירעיף  כמטר-שמחה ונחת.

הערה: השיר בהשראת פרשת נצבים.[חומש דברים]

פרשת ניצבים - וילך- מהי השירה הזאת?

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 17:06

נכתב על ידי Super User

כניסות: 293

פרשת ניצבים - וילך- מהי השירה הזאת?

 מאת: אהובה קליין.

השבת אנו קוראים את פרשיות: נצבים- וילך:

בשולחן ערוך[אורח-חיים, סימן תכ"ח] ישנה הנחייה לגבי קריאת פרשיות אלה- כשחל ראש השנה ביום ה', או בשבת, מצרפים  את  פרשיות: "נצבים" - "וילך" וקוראים את שתיהן בשבת  שקודם ראש השנה.

אחד הנושאים בפרשת וילך: הציווי: לכתוב את התורה- שהיא גם קרויה שירה- לדורות הבאים, כפי שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, ..... וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים  ל"א, י"ט]

ובהמשך נאמר: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה"[שם, ל"א, ט]

אך בפעם השנייה , הכתוב מציין שנית את כתיבת התורה- על ידי  משה, אלא שהפעם נאמר שמשה מוסר את התורה אל הלוויים .

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִמָּךְ.  וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם.  וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת- הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר.  לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד".[ שם ל"א, כ"ב- כ"ז]

השאלות הן:

א] מהי השירה, מי כתב  אותה – למה נועדה?

ב] מדוע הציווי לתת את התורה בקודש הקודשים- לצד ארון הברית?

תשובות.

 כתיבת השירה הזאת.

רש"י  מפרש: כי השירה הזו כוללת את: "האזינו השמים"- עד "וכיפר אדמתו עמו" [שם מ"ג]

בעל הטורים מתייחס לתוכן השירה:

" וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"- בגימטריא - הן תורה בכתב.

"שִׂימָהּ בְּפִיהֶם": - בגימטריא-  זה  תלמוד.

מטרת כתיבת התורה כדי ללמוד בה וללמד את בני ישראל,  זה כולל גם לימוד גמרא- המפרשת את המצוות כדי לדעת אותן על בוריין.

השירה כוללת את כל התורה ולא רק את שירת: "האזינו"

הרב שמשון רפאל הירש  עומד על מטרת כתיבת השירה: והיא: כאשר עם ישראל  יהיה שרוי במצבים של צער ויתלוננו כי אין ה' משגיח עליהם- כפי שנאמר: "....הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".[דברים ל"א, י"ז] תהיה לפניו תשובת ה' לסיבה האמיתית לצרותיו. לכן הוצרכו לכתוב את השירה הזאת- כדי שהיא תשמש כעד עבור ה' ותפריך כל תלונה  מצד עם ישראל על ידי תשובת ה': "לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל".

התורה תשמש תשובה לתלונות עם ישראל נגד ה' בזמן שהם שקועים בצער.

ממשיך ואומר רש"ר: כי  מדייקים מדברי חז"ל [מסכת נדרים] שמצוות: " כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"   הכוונה  לכתוב את כל התורה כולה אשר השירה חותמת את דבריה שהרי הר"ן ,שואל אם   הציווי מתייחס רק לשירה- איזו עדות יש בה? תפקיד השירה לוודא את הכרתנו  שכל העליות והמורדות שלנו  תלויים בתפקיד שה' הציב לנו, אך לדעת את התפקיד טוב- ניתן רק על ידי לימוד התורה כולה. ולכן הוא סבור שהשירה כוללת את כל התורה שבכתב  כפי שכתוב :"לקח את ספר התורה הזה... והיה שם לעד"

חז"ל לומדים מהמילים: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת". ש"אף  על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה , מצווה לכתוב משלו שנאמר:' ועתה כתבו את השירה.."

ההלכה אומרת: שכל התורה כלולה במצוות כתיבת השירה.

הרמב"ן מתייחס לשאלה למי נאמר הציווי: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"?  ותשובתו: על דרך הפשט, הציווי אמור למשה ויהושע- ששניהם יכתבו את התורה כי המטרה הייתה שיהושע יהיה נביא בתקופתו של משה.

אך למעשה, משה כתב את התורה ויהושע היה עומד לידו וקורא ורואה. ולכן נכתב:"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא" משה היה העיקר ממנו ישמעו וילמדו, אך גם יהושע היה מלמד איתו.

הרמב"ן סבור: כי השירה היא: שירת "האזינו"- היות וישראל יאמרו אותה תמיד בשירה  ובזמרה ולכן נכתבה כשירה וההוכחה להסבר זה-כי היא  כתובה בצורת שירה- לפי שיש הפסק במקומות הנעימה.

הרלב"ג סבור: כי מהפרשה נראה שהכוונה לכל התורה ולא לשירת האזינו בלבד והוא מסתמך על הכתוב: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת", ובהמשך כתוב: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם". 

ומה שמחזק את דבריו- הנאמר בהמשך: "לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה.. "וכן נאמר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם". [דברים ל"א, ל]

לכן המסקנה: "שירה" ו"תורה" הם עניינים זהים.  ועל כן המצווה לכתוב את ספר התורה הכולל גם את שירת האזינו" ומלבד הכתיבה יש לבאר אותה לעם ישראל כדי שהתורה  תהיה שגורה בפיהם.

ציווי הנחת התורה בארון הברית.

משה מצווה על הלוויים להניח את התורה בקודש הקודשים, בצד ארון הברית.

רבי עזריאל הילדסהיימר –טוען כי מטרת  מצווה זו:  לשמור על מקוריותה של התורה כדי שלא יגעו בה ידי זרים, למנוע את החשש שמא יגעו בה ויעשו בה סילופים.

"שפתי כהן" מפרש: רעיון דומה: משה רבינו  דאג מראש לשמור על מקוריותה של התורה ועל ידי כך מנע שימוש  בידי זייפנים.

רש"י מביא מחלוקת על סמך הנאמר:[מסכת בבא בתרא] יש הטוענים שהתורה הייתה מונחת על דף הבולט מן הארון ויש אומרים שהתורה הייתה מונחת לצד הלוחות בתוך הארון.

רש"ר טוען: כי בדרך כלל היו הלוויים בני קהת נושאים את הארון כפי שנאמר: [במדבר ג, כ"ט- ל"א] אך במקרים מיוחדים היו נושאים הכוהנים את הארון, לדוגמא: במעבר הירדן אחרי מות  משה [יהושע ג] ובהקפות יריחו לכבוש העיר [שם ו' ,ו, י"ב] ובהכנסת הארון לבית המקדש ובמעמד החשוב של מסירת ספר התורה שכתב  משה בכבודו  ובעצמו בסוף ימיו- לידי הכוהנים וזקני ישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי השירה נכתבה על ידי משה בפועל והיא נועדה לשמש עדות לעם ישראל, כאשר  יביעו תרעומת על צרות הפוקדות אותם וינסו לבוא בטענות אל ה' ,אז השירה תפריך את טענותיהם, מהי השירה באמת? על כך  חלוקים ביניהם המפרשים, חלק אומרים שזו שירת האזינו וחלק אומרים ששירה ותורה אחד הם ולכן הכוונה לתורה הקדושה.

יהי רצון ונזכה תמיד להיות דבוקים בתורה ונקיים את מצוותיה באהבה ובנאמנות לה ולמלא את תפקידנו כפי שנאמר:  "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]

בחירתו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין©

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:52

נכתב על ידי Super User

כניסות: 393

בחירתו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין©

לחופש נולד האדם

לתוך אוויר העולם

כוח בחירה בידו

לאן  יוביל שרביטו.

 נעמד בצומת דרכים

 לפתע  שרשרת סלעים

 מים חיים בוקעים

כדבש ונופת צופים.

זכים טהורים  כרקיע

איכותם הצמא יפתיע

לא על הלחם לבדו

ישביע  אנוש  נפשו.

ומלאה הארץ דעה

כמים לים מכסים

חזון אחרית הימים

 קורם עור וגידים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ניצבים [חומש דברים]

פרשת נצבים - מהי המשמעות: "ובחרת בחיים"?

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:51

נכתב על ידי Super User

כניסות: 312

פרשת נצבים - מהי המשמעות: "ובחרת בחיים"?

מאת: אהובה קליין .

פרשת  נצבים  פותחת בכך שמשה אוסף את כל עם ישראל  - כאיש אחד בלב אחד ביום מותו- [כדברי רש"] זהו  יום ברית בין הקב"ה  לבין כל העם והדורות שיבואו אחריו.

 לקראת  סוף הפרשה נאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע: אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ה' אלוקיך בארץ אשר אתה בה שמה לרשתה"

 [דברים  ל', ט"ו - י"ז] ובהמשך נאמר: "העידותי בכם היום את—השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי  לפניך הברכה- והקללה ובחרת בחייםלמען תחיה אתה וזרעך: לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה—בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על—האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם"

 [ שם ל, י"ט - כ]

 השאלות הן:

א] מהי המשמעות: "ובחרת בחיים"?

ב] מה הטעם לקחת דווקא: את השמים ואת הארץ- כעדים?

תשובות.

"ובחרת בחיים"

בתחילה התורה אומרת שיש אפשרות לאדם- בחירה בין הרע ובין הטוב-והכוונה בחירה חופשית, אך בהמשך נאמר: "ובחרת בחיים" האם אין כאן סתירה בין הדברים?

רש"י  עונה על כך: אם האדם בוחר בטוב- הרי לו חיים, ואם עושה רע התוצאה: מוות, כלומר יש לו בחירה חופשית במה לבחור. אם כן מה משמעות הציווי : "ובחרת בחיים"?

על פי רש"י: התורה  אומרת לעם ישראל מהו החלק הנכון שיבחרו מבין שני החלקים- [המוות, או  החיים] והוא- החיים- ומה משמעות החלק הזה? הדבקות והאהבה אל ה' - המופיע בהמשך הפסוק ולמה הדבר דומה?  לאותו אדם הלוקח את בנו לנחלתו ומגלה לו מהו החלק היפה במקום ועל כך נאמר: "ה' מנת  חלקי וכוסי אתה תומך גורלי"- המשמעות :הנחת ידי על גורל הטוב - את זה קח לך. [תהלים  ט"ז, ה]

ובספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים "  רבי יהושע בן קרחה אומר: משל  למלך שעשה  סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]

במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."

 מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב בקיום התורה, ואת המוות ואת הרע אם לא יקימוה"

על פי פירוש: "בכורי אביב"-  ישנם אנשים החיים על מנת לאכול ,או אוכלים על מנת לחיות- אך רוב חייהם הם גשמיים ואין להם מטרה אמיתית שאותה הם רוצים להגשים, על כן התורה אומרת : לחיות גם חיים רוחניים  יפים  עם מטרה נעלה- שאליה  ניתן להגיע בעבודה יום יומית – רק  חיים כאלה  יש בהם טעם.

ידוע גם כי התורה  נמשלה למים:

א.  מה המים נצחיים וחיים לעולם כך גם תורה- היא נצחית.

ב. מה מים מן השמים, כך התורה מן השמים.

ג. מה המים מטהרים הגוף, כך תורה מטהרת הגוף.

ד] בישעיהו [ נ"ה 1-13 ] נאמר: הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" ואין מים, אלא  תורה.

ה]  ובישעיהו [י"א, ט ]: לגבי אחרית הימים נאמר :

לֹא־ יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־ יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל ־ה֣ר  קׇדְשִׁ֑י  כִּֽי־ מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ ה' כמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים"׃

השמים והארץ משמשים עדים.

רבינו בחיי מסביר: כי הטעם לכך שהשמים והארץ משמשים עדים לדרכיהם של עם ישראל היא : היותם נצחיים. בעוד שכל הדורות חולפים, הם קיימים.

בהמשך הוא מביא מדרש: ה' אמר לעם ישראל להתבונן בשמים ולשאול את עצמם :שמא השמים שינו את מידתם, או שמא השמש שכחה אי פעם לעלות במזרח? כמו שנאמר: "וזרח השמש ובא השמש" [קהלת א]  שמא  זרעתם חיטים ולא צמחה כלל? או, שזרעתם  חיטים והיא העלתה –שעורים? הרי השמים והארץ פועלים וממלאים את ייעודם   שלא על מנת לקבל שכר .

השמים והארץ, אם זוכים- אין הם מקבלים שכר ואם  חוטאים אינם נענשים. ובכל מצב אין הם משנים את מידתם, קל וחומר שאתם החוטאים- נענשים  וכאשר מקיימים את המצוות מקבלים שכר.  לכן יש לבחור בחיים.

 לסיכום לאור האמור לעיל:

לאדם ניתנת בחירה חופשית באיזו דרך לבחור: ברע והמשמעות- מוות, או לבחור בטוב- והמשמעות היא חיים.

אך הקב"ה מנחה את האדם מה כדאי לו לבחור והבחירה הנכונה היא: "ובחרת בחיים" כמו שנאמר: "לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-ה' יִחְיֶה הָאָדָם (דברים ח, ג] האדם – בהיותו גוף ונשמה- נצרך גם לצרכים גשמיים : מזון שתייה וכו'.אך גם לדברים רוחניים :תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות הלכה ולמעשה. יהי רצון שנדע להשכיל ולבחור בחיים. אמן ואמן.

פרשת ניצבים- כיצד תתרחש הגאולה?

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:32

נכתב על ידי Super User

כניסות: 502

פרשת ניצבים- כיצד תתרחש הגאולה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

אין זה  מקרה שפרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת קודם ראש השנה.

כבר בתחילת הפרשה נאמר:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..."[דברים כ"ט,ט] משפט זה מרמז על ראש השנה הבא עלינו לטובה - יום הדין, על כך אמרו חז"ל: כי אנו עומדים בראש השנה בדין  לפני מלך העולם.

מעניין ,כי שבת זו למרות היותה סמוכה לראש השנה, אינה נקראת: "שבת מברכים" בהשוואה ליתר השבתות הסמוכות לראש חודש  אשר נקראות: "שבת מברכים" .

הסיבה לכך  היא : מטרה לבלבל את השטן שלא  ידע מתי חל ראש השנה בדיוק כי אז הוא עלול לקטרג על עם ישראל .

אחד הנושאים בפרשה: השבת עם ישראל לארצו ויום הגאולה:"ושב ה' אלוקיך את-- שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה:אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך:והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירש אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך: ומל ה' אלוקיך את—לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך:"[דברים ל, ג-ז]

השאלות הן:

א]  באיזה אופן עתיד הקב"ה להשיב את עם ישראל לארצו?

ב] מה הקשר בין הפרשה להפטרה?

ג]  כיצד מרמזת הפרשה על תפילת ראש השנה?

תשובות.

אופן גאולת ישראל.

על פי ה"עמק דבר" : הרי שהגאולה תעשה בשלבים:

בשלב ראשון תהיה  התעוררות של היהודים במדינות הגדולות  כמו שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" בתום שלב זה-"יקבצך מכל העמים". ה' יקבץ את היהודים גם מתוך העמים הקטנים ויעלו ארצה.

רש"י מביא שני פירושים

א] היה צריך להיות כתוב:"והשיב את שבותך" אך נאמר:"ושב ה' אלוקיך את שבותך" ,מכאן למדו רבותינו שהשכינה כביכול מלווה את עם ישראל גם בגלות וכאשר הם נגאלים ושבים לארצם גם השכינה  שבה עימם.

ב] היות והגאולה נעשית  בשלבים ולאט,לאט,-גלות אחר גלות, כאילו הקב"ה מעביר את בניו,אחד,אחד מהגלות לארץ,כפי שנאמר:"ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל"[ישעיהו כ"ז]

"אבני שוהם לרבי משה שחור כותב בהלכות מלכים:"המלך המשיח עתיד להחזיר מלכות "דוד" . בהמשך הוא  קורא לדוד:"משיח ראשון" ואת מלך המשיח:"משיח אחרון"

גם בהלכה ד'  הוא כותב:"ואם יעמוד מלך מבית דוד עובד בתורה ועוסק במצוות כמו:"דוד אביו והוא מתייחס לדוד כפי שנאמר בעמוס:"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת"[עמוס ט,י]

מעניינים דבריו של הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק:לדעתו, הגאולה מורכבת משני שלבים:

בתחילה ה' ישיב את הגולים המשתוקקים מרצונם לעלות לארץ הקודש ועליהם הכתוב אומר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" ה' ישיב אותם לארצם מתוך הרחמים על געגועיהם לארץ ישראל ורק אחר כך, בשנית ,ה' יקבץ את שאר נידחיישראל -אלה שמרגישים נוח לחיות בין הגויים בגלות ועל זה נאמר:"ושב וקיבצך מכל העמים"

הקשר בין הפרשה להפטרה.

ההפטרה הזו היא: האחרונה  בסדרת  ההפטרות:"שבע דנחמתא"

מתוך התבוננות בהפטרה בישעיהו סימן ס"אניתן ללמוד על הקשר בין הפרשה להפטרה – בנושא הגאולה:

 מעניין במיוחד כי הנביא ממשיל את ציון- שהיא כנסת ישראל  לדמות נשית- לכלה ביום נישואיה המתפארת בחתנה.

והנמשל: עם ישראל שמח בה' ככלה בחתנה, הכלה לבושה בגדים מפוארים כפי שראוי לה ביום שמחתה.

והחתן הוא כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו – לובש פאר ועטרה לראשו והכלה מרוב חיבתה לחתן מדמה כי על ראשו מגבעת של כהן הדיוט,או ציץ של כהן גדול.

החתן מעניק לכלה  בגדים נאים ליום הנישואין והכלה מודה בכך  שהוא דאג לה לבגדי ישע.היא עומדת לפני  החתן  בעודה במיטבה ועונדת את תכשיטיה.ואז כל הגויים יראו את ישועת ה' הצומחת לפתע כמו צמחים הצומחים מתוך זרעים.

והנביא מדגיש:" ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקיך"

ומעניין במיוחד כי  הנישואין האלה-  בין ציון ככלה לקב"ה- כחתן יהיו נצחיים ועם ישראל לא יגורש עוד מארצו ועל כך ה' נשבע:"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני ניכרתירושך אשר יגעת בו.."[ישעיהו ס"ב,ח-ט]

שבועה זו משמעותה: שלא ישדדו האויבים את יבול  אדמת ארץ ישראל.ולא ישתו עוד הגויים את יינה של ציון.

הנבואה פונה גם אל האחראים לדרכים להכין את כל המסילות והדרכים לקראת בואם של הגולים ארצה:"פנו דרך ה' עם סולו ,סולו המסילה.."

הקשר בין הפרשה לתפילת ראש השנה.

הקב"ה מבטיח בפרשה : "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" [דברים, ל ,ד]

המשמעות היא: כי בעתיד בזמן הגאולה ה' יקבץ את הגולים מכל המקומות בעולם להתאחד בארץ המובטחת. חזון זה נאמר על ידי ישעיהו הנביא ואנו אומרים זאת בתפילת מוסף של ראש השנה- בברכת השופרות: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים  בארץ מצרים והשתחוו לה' בהרי הקודש בירושלים" [ישעיהו כ"ז,י"ג]

מי ייתן ובמהרה עם ישראל יזכה לגאולה שלמה.אמן ואמן.