דבר החסידות – פרשת נצבים

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:48

נכתב על ידי Super User

כניסות: 699

דבר החסידות – פרשת נצבים

ברגשי גיל ותודה לה' הנני שמח להגיש את "דבר החסידות" טור ה-400 (כן ירבו...)

לטורים הקודמים של פ' נצבים - ר"ה ניתן ללחוץ על קישור זה:

 https://drive.google.com/file/d/1KJaJlyhXd-8FPLQqF9x6JvwSGjKbFcgK/view?usp=sharing

לקבלת חוברת "דבר החסידות - חודש תשרי" (44 עמ') בדואר - נא שילחו לנו כתובתכם ונשלח אי"ה בדואר בעלות של 18 ש"ח.

[בצפת - ניתן לרכוש אצלינו בעלות של 10 ש"ח].

ובעת רצון זה הנני פונה בבקשה נפשית לכב' הקוראים שיחיו שנהנים מטור זה - אנא העבירו את "דבר החסידות", כולו או חלקו, למכריכם וידידיכם. ותזכו להיות מכלל "מצדיקי הרבים ככוכבים".

בברכת כוח"ט לשנה טובה ומתוקה,

א"ח

*** 

מהי תשובה?

פעם דיבר אדמו"ר הזקן (בעל התניא והשו"ע) אודות עניין התשובה, ואמר "התשובה האמיתית היא כמו הגוי מויטבסק".

וההסבר:

הנהר העובר בויטבסק חוצה את העיר לשני חלקים. באותן שנים עדיין לא נבנה גשר על גבי הנהר, וכשרצו לעבור מגדה אחת לחברתה היו שטים בסירה קטנה.

פעם, ביום של סער, רצה אחד הגויים לעבור את הנהר בסירתו ולא שעה לקולם של הסובבים אותו שהזהירוהו מפני הסכנה. הפליג בסירתו וטבע בנהר.

אמר אדמו"ר הזקן: באותו רגע שלפני טביעתו הסופית כמה חרה לו אז על שלא שמע לקולם של אלה שהזהירו אותו.

-         וכך צריכה להיראות תשובה אמיתית!

 ("לשמע אזן" (הרש"ז דוכמאן) עמ' כח – בהוצאת תש"נ. וב"המשך וככה תרל"ז" לאדמו"ר מהר"ש עמ' קיג: "וכמשל האדם שרוחץ בנהר והתחיל לטבוע כו' שמתחרט למה הלך לרחוץ כו'". וראה תו"מ חלק מא עמ' 55)

~~~

שתי דעות במצוות התשובה

בפרשתנו (ל, ב) נאמר הפסוק: "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו".

והנה, נחלקו הדעות בכוונת פסוק זה:

דעת הסמ"ג: שמפסוק זה למדים שהתשובה מצווה, והוא אכן מונה אותה בתרי"ג המצוות (סמ"ק מצוה נג). וכן כתב הרמב"ן (כאן): "ושבת עד ה' אלקיך – מצוה, שיצווה אותנו לעשות כן".

דעת הרמב"ם: שפסוק זה הוא 'סיפור דברים' בלבד, וז"ל (הל' תשובה פ"ז ה"ה): "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר . . ושבת עד ה' אלקיך". וכן סובר המנחת חינוך (מצוה שסד) שהמצווה מן התורה היא רק וידוי (בדיבור) שנאמר (נשא ה, ז) "והתוודו את חטאתם גו'" ולא התשובה (בלב).

[ובאמת יש חילוקי דעות האם לדעת הרמב"ם התשובה בלב היא ג"כ מצווה*, או שאינה מצווה כלל רק הוידוי, כדברי המנ"ח הנ"ל].

ויש לבאר את טעם שתי הדעות, האם התשובה היא מצווה או לא [כי הרי "אלו ואלו דברי אלקים חיים" (עירובין יג, ב)], על פי תורת החסידות:

ידועים דברי רז"ל** שרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות ל"ת הם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים של האדם.

ולכן, כאשר האדם שלם בשמירת כל תרי"ג המצוות, אז "הוא תמים ושלם בכל אברי הנפש . . משא"כ אם חיסר מצוה אחת או פגם בה – הרי נעשה מחוסר אבר" (לקוטי תורה פרשתנו ד"ה כי המצוה).

וכדי לתקן את הפגם הזה מועלת התשובה, כי התשובה מגיע ממקום עליון יותר מכל המצוות, כי היא מעומקא דלבא, עצם הנפש, שהוא מקור החיות של כל האברים. לכן גם אם פגמו באחד האברים – ממשיכים חיות חדשה לאותו האבר ע"י התשובה.

-         זה מסביר את השיטה שתשובה אינה מצווה בפני עצמה (ואינה נמנית במניין המצוות) – כי כל המצוות הם אברים פרטיים של הנשמה, ותשובה היא מצווה כוללת [על דרך שמבואר ההבדל בין תורה למצוות, שהמצוות הם אברים, והתורה היא בדוגמת הדם הממשיך חיות לכל האברים – לקו"ת במדבר יג, א-ב].

אבל לאידך גיסא, מבואר בכמה מקומות בפירוש לשון חז"ל "תשובה ומעשים טובים" – שעל ידי התשובה נעשים מעשי האדם "מעשים טובים ומאירים" (לקו"ת שמע"צ פה, א ועוד), וזוהי התכלית והמטרה של התשובה – להביא את האדם לתוספת חיות בקיום התורה והמצוות.

כלומר: תכונת התשובה יכולה לגרום לאדם לרצות 'לברוח' מהעולם הזה, כי אחרי שהוא מכיר את גודל פחיתותו שנכשל ברע שבעולם – הוא נוטה להתנתק מהעולם שהוא מוות ורע, כפי שמוצאים בסיפור רבי אלעזר בן דורדייא (ע"א יז, א) ש"הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו", היינו שכל כך התחרט על מעשי הרע שלו שנתעורר בתשוקה להפרד מהרע שבעוה"ז עד שיצאה נשמתו...

ומכיון שזו לא התכלית*** להיות בתנועה של 'ניתוק' אלא הכוונה היא דווקא להישאר בעוה"ז ולהוסיף במעשים טובים ומאירים

-         על זה באה השיטה שתשובה היא כן מצוה פרטית בפני עצמה (ונמנית במניין המצוות) – להדגיש, שאף שעצם עניינה של התשובה הוא למעלה מכל המצוות, לא צריכה התשובה להישאר 'למעלה' מהמצוות, כלומר רק התלהבות לשוב אל ה' בלבד, כי אם שתביא את האדם לידי תוספת חיות בקיום מצוות פרטיות (ועי"ז לתקן הפגם שבאברי הנפש), "תשובה ומעשים טובים" דוקא.

שבת שלום!

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לח, נשא שיחה א (עמ' 18 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' שפא-ב. ומי שעתותיו בידו יפתח הלקו"ש ויראה את פרטי שלושת השיטות במצוות וידוי ותשובה, עם ניתוחו הנפלא של הרבי לכל אחד מהם.

______________

*) כן הוכיח הקרית ספר (למבי"ט, על הרמב"ם ריש הל' תשובה) ומוכיח כן מכותרת הרמב"ם להל' תשובה: "מצות עשה אחת והיא: שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה". וכן נקט אדמו"ר הזקן באגרת התשובה (פ"א): "מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד" וקאי שם לשיטת הרמב"ם כמוכח מהמשך דבריו "ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה . . רק הוידוי כו'".

ומה שמדייק המנ"ח מדברי הרמב"ם (ריש הל' תשובה) "כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא . . וידוי זה מצות עשה" ד"מבואר בדבריו דאין התשובה מ"ע" – קשה, כי מכותרת הרמב"ם הנ"ל מוכח שגם לרמב"ם מצוה לשוב מחטאו.

**)  רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח איברים: מכות כג, סע"ב. הובא ברמב"ם בסוף הקדמת סהמ"צ וכן בהקדמת ספר היד. שס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידים: זהר ח"א קע, ב.

***)  וגם בנוגע לתשובת ר"א בן דורדייא, ידוע מ"ש האריז"ל (ל"ת וס' הליקוטים להאריז"ל תהלים מזמור לב) "וקשה אחר שלא סיגל מעשים טובים האיך בא לעולם הבא . . במה יתכסה שאין אדם יכול ליכנס שמה אם לא יהיה לו לבוש הנעשה ממעשים טובים? . . אלא זהו גלגול יוחנן כהן גדול ששימש פ' שנה בכה"ג ולבסוף נעשה צדוקי . . הלבוש שעשה יוחנן כ"ג בכל המע"ט אשר סיגל פ' שנים לקחו ר' אלעזר" – הרי שרגש התשובה לבד אין בכחו להכניס את האדם לעוה"ב, וצריכים דוקא מעשים טובים.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

דבר החסידות – פרשת נצבים

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 21:48

נכתב על ידי Super User

כניסות: 223

ב"ה

דבר החסידות – פרשת נצבים

כאשר נצבים לפני ה'

הרבי הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, השישי בשושלת חב"ד] היה צריך לבחור פעם בין שני מועמדים למשרת שליח ציבור לימים נוראים.

הרבי בחר באחד מהם.

בא המועמד השני לרבי ושאל: ילמדנו רבינו, מה ראה הרבי לבחור במתחרה שלי...?

אמר לו הרבי: הוא מזיל דמעה בעת תפלתו!

אמר החסיד: רבי! גם אני בוכה.

אמר לו הרבי: נכון. אבל אתה בוכה באמירת "מי יחיה ומי ימות". הוא בוכה ב"ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים" . . .

(שמעתי מהרה"ח הרא"א הכהן פרידמן, פעיה"ק צפת)

~~~

פרשתינו פותחת: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם . . מחוטב עציך עד שואב מימיך"*.

ולכאורה נראים הדברים כסותרים זה את זה: מצד אחד אומרת התורה "אתם נצבים היום כולכם" – משמע כולם כאחד, ללא הבדלי מעמדות. ומצד שני היא מחלקת ומפרטת בין "ראשיכם שבטיכם" עד ל"חוטב עציך עד שואב מימיך" – דבר המדגיש לכאורה את השוני וההבדל בין איש לרעהו?

ויש לומר, שההסבר לכך נעוץ במילים "לפני ה' אלקיכם", כדלקמן:

בנהוג שבעולם, שכאשר קבוצת אנשים מתארגנת, בין אם זה לצורך עיסקי, לצבירת ידע, או לכל מטרה אחרת – הרי הם מתאחדים לתקופה מסויימת, כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו לצורך המטרה. אולם אחדות זו היא זמנית וחלקית:

זמנית – מכיון שהאחדות היא להשגת מטרה מסויימת, הרי ברגע שהושגה המטרה מסתיימת ההתכנסות שלהם.

וחלקית – מכיון שהם מאוחדים רק לצורך עניין מסויים, מתאחדים רק אותם חלקים באדם שגוייסו למטרה המשותפת אבל לא שאר חלקי האדם.

בשונה מכך היא ההתייצבות וההתכנסות של בנ"י, שהיא "לפני ה' אלקיכם" ומטרתה "לעברך בברית ה' אלקיך", שממילא יוצא שהאחדות היא מושלמת, מכיון ש: (א) הברית עם הקב"ה היא נצחית, שאינה מוגבלת בזמן. וכמו"כ (ב) היא מקיפה את האדם כולו ולא רק פרטים או כוחות מסויימים שבו.

ולכן מובן שאין זה בסתירה לחילוקי הדרגות של בנ"י, מכיון שהברית היא עם ה' אלקיך – הרי היא מאחדת את כל סוגי בנ"י, למרות תכונותיהם השונות ותפקידיהם הנפרדים, להיות לאחדים.

מההוראות בעבודת ה' בפסוקים אלה:

רש"י מפרש (כט, י): "מחוטב עציך וגו' – מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה . . ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים".

ומבאר אדמו"ר הזקן שיש כאן שני לימודים בעבודת האדם:

"חוטב עציך" פירושו: שעל האדם 'לחטוב' ולעקור מלבו את כל ה'עצות' ('עציך' מלשון עצה) והמחשבות ("רבות מחשבות בלב איש") המבלבלות לעבודת הבורא.

ו"שואב מימיך" – שעליו 'לשאוב' ולהסיר מלבו את התאוות והתענוגים (הרמוזים במים, כי "המים מצמיחים כל מיני תענוג" – תניא פ"א).

אולם יכול האדם לחשוב, שבמה דברים אמורים – ב"יושב אהל", שה'עצות' והמחשבות של עוה"ז מהווים סתירה לעסקו ומחשבתו בתורה. משא"כ בעל עסק יכול לטעון, שעליו להשקיע את כל מחשבתו בעסק, וכן אם ישקיע גם את התענוג שלו "בכל אשר תעשה" הרי הוא יצליח יותר לכאורה.

על כך אומר רש"י "מלמד שבאו כנענים . . ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים", היינו שגם "כנעני", מלשון סוחר*, צריך להיות "חוטב עצים" ו"שואב מים" – שעליו להסיר את מחשבות עוה"ז ותאוות התענוגים.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

מבוסס על: מכתב כללי ימי הסליחות ה'תשל"א (נדפס בלקוטי שיחות חלק ט עמ' 462-6 ובתרגום ללה"ק ב"אגרות מלך" ח"א עמ' עה ואילך). הקטע השני ע"פ "היום יום" י"ט אלול, לקוטי שיחות חלק יד נצבים שיחה ב סעיף ג (עמ' 117. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' שעב-ה.

______________

*)  שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה – טושו"ע או"ח סי' תכח. וכידוע ש"היום" בפסוק זה רומז על ר"ה וכמ"ש (איוב א, ז) "ויהי היום" ותרגומו "והוה יום דינא רבא", ו"אתם נצבים" קיימים ועומדים – היינו שזוכים בדין ("היום יום" כה אלול. וראה בכ"ז לקו"ת ר"פ נצבים).

**)  פרש"י וישב לח, ב. ישעי' כג, ח: "כנעניה נכבדי ארץ". הושע יב, ח: "כנען בידו מאזני מרמה". זכריה יד, כא: "ולא יהיה עוד כנעני בבית ה' צבאות". וראה תורה אור ר"פ וישב.

[לחביבותא דמילתא מצורפים איזה תמונות מכ"ק אדמו"ר בעמדו "לפני ה' אלקיכם" ובעת קריאת פ"נים על הציון הק'.]

דבר החסידות – פרשת נצבים וילך

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 12:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 299

פרשות נצבים-וילך

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:10

נכתב על ידי Super User

כניסות: 402

בס"ד אלול תשע"ד                                 פרשות נצבים-וילך

יהא השיעור להצלחת והצלת עם ישראל /לרפואת פצועי וחולי עם ישראל וביניהם יהודה יצחק בן איריס (הישראלי)/לע"נ שלושת החטופים:אייל בן אורי,גיל-עד מיכאל בן אופיר,יעקב נפתלי בן אביהי"ד /לע"נ החיילים הגיבורים שלחמו באומץ,במסירות ובאמונה ולהרבות בעם ישראל אמונה ובטחון/אהבה ואחוה ושלום ורעות

                                                 שיבה עד ה'  או שיבה אל ה'?!

חודש אלול הוא חודש של "אני לדודי ודודי לי" (שיה"ש ו',3).אני פונה ל-ה' (="אני לדודי") בתפילות ובקשות,עושה חשבון נפש ויוצר לעצמי מעין דו"ח שנתי ומאזן על כל שאירע לי במהלך השנה ומקווה שהיחס הוא הדדי ושגם "ודודי לי" ושאני ראוי/ה ש-ה' ירצה את מחשבותי ותפילותי ("יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי,לפניך ה' צורי וגואלי",תהלים י"ט,15).בדומה לכך בני ישראלנקראים על ידי ה' "שובו אלי (=אתם תתחילו את המהלך,תביעו רצון להתקרב אלי ואז גם אני אבוא לקראתכם) ואשובה אליכם"(זכריה א',3) אך יש אפשרות נוספת של "דודי לי" (=ה' הוא זה שמתחיל את המהלך ועוזר לעם להתקרב אליו) ואז גם "ואני לו" (=העם שב ל-ה'-שיה"ש ב',16) כפי שבני ישראל מבקשים מ-ה' "השיבנו ה' אליך ונשובה,חדש ימינו כקדם"(איכה ה',21 ).בפסוקים אלה כתוב שהשיבה היא אל ה',אך יש בתנ"ך פסוקים בהם כתוב שהשיבה היא עד ה',גם בפרשת נצבים יש פסוקים שכתוב "לשוב אל" ויש פסוקים בהם כתוב "לשוב עד". לדוגמא:"והיה כי יבֹאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה,אשר נתתי לפניך,והשבֹת אל לבבך...ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו"(דברים ל,1-2) ורק לאחר מכן נכתב:"כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמור מצוֹתיו וחקֹתיו הכתובה בספר התורה הזה,כי תשוב אל ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך"(שם,10)

שאלה למחשבה:מדוע לעתים נאמר "לשוב אל ה'" ולעתים נאמר "לשוב עדה'"?

הצעות לתשובות:

      *תרגום יונתן תרגם "ושבת עד ה' אלוקיך" (דברים ל, 2 ):אשריכם הצדיקים בעלי התשובה,שבשעה שאתם חוטאים ו(אח"כ)חוזרים בתשובה-תשובתכםמגעת עד כסא הכבוד (הוא תרגם את התורה לארמית,אך הבאתי את תרגום דבריו לעברית) הוא התבסס על הכתוב ביומא פ"ו, ע"א:"אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" ואת הכתוב:"כי תשוב אל ה'" (שם,10) תרגם:כי תשובו ליראת ה' אלוקיכם.נראה לי שחלה באדם (שחזר בתשובה) התקדמות.בתחילה האדם הכיר בחטאו,הצטער על מעשהו וחזר בתשובהשהגיעה עד ה',זה מהלך חשוב מאוד,האדם עובר תהליך לא פשוט בעת חזרתו בתשובה.קשה לאדם להודות שעשה דבר מה לא כשורה,קשה לשנות הרגלים והתנהגויות,אך זה אפשרי וחשוב.על האדם לשאול את עצמו "אייכה"?! ולענות לעצמו תשובה אמיתית,שייתכן שתדרוש שינויים באורחות חייו.לאחר מכן התהליך הפנימי נמשך בתוך לבו של האדם והוא ממשיך ומתקדם עוד ועוד והופך את התובנה למעשים ומתנהג כנדרש ממנו ומקיים מצוות,בגלל יראת ה' (=יראת הרוממות,הערכה רבה ל-ה',כבוד גדול ל-ה' על כל אשר יצר ועל דרך הנהגתו את העולם) שיש בו.

ניתן לדמות את האדם ששב עד ה' לאדם שהולך לבית ,שבמקרה זה הוא ארמון המלך. בתחילה האדם מגיע רק עד הבית אך לא נכנס אל הבית ואילו בשלב הבא האדם מתקדם כבר ואז "הביאני המלך חדריו"(שיה"ש א',4) האדם מורשה ואף מוזמן על ידי המלך להיות בתוך הארמון,האדםהשב אל ה' הוא אוהב את ה' וגם אהוב על ידו,הוא נכנס אל הבית,אל הארמון.

*הרב ד"ר מאיר גרוזמן בספרו:על פרשת השבוע,בדבריו לפרשת נצבים (כרך ב',עמ' 28) מסביר שכאשר נאמר "לשוב עד ה'" זהו צעד ראשוני,התחלתי בלבד ועדיין איננו תשובה שלימה.הוא מהווה צעד ביניים בין ההתרחקות מן החטא לבין השיבה אל ה',אך עדיין ללא יצירת קשר,ללא דבקות,ללא התמזגות.

פרשנים נוספים (הכתב והקבלה ועוד) פירשו שבתחילה,כשלב ראשון, האדם שב עד ה' זו תשובה מיראת (=פחד) העונש (האדם חושב על העונש שעלול להגיע לו בגלל חטא מסוים שחטא),אך עם התקדמותו של האדם,(ייתכן על ידי לימוד תורה בכתב ובעל-פה,הלכות,אגדות,ועוד דברים מארון הספרים היהודי/האזנה לשיעורים/חשיבה מעמיקה על החיים/לימוד בחברותא/שיחות עם אנשים שונים ועוד דרכים שונות)הוא מצליח לשוב-תשובה מאהבה- שבה הוא מגיע אל ה'.

ניתן להחיל הסברים אלו על כל הפסוקים שעוסקים בעניין זה.הנביאים מזהים את מצב העם בתקופתם וחשים שהעם אינו מוכן (וחבל) לשוב עדה' או יתרה מכך- לשוב אל ה'. הנביא עמוס חוזר על המלים "ולא שבתםעדי"(ד,6 ועוד) חרף הצרות שארעו לעם ועל אף ההסלמה בחומרת הצרות.הנביא הושע אמר (ז',10 ):"ולא שבו אל ה' אלקיהם ולא בקשהו בכל זאת" (=בכל המצבים הקשים שקרו להם),הנביא מתאר את החטאים הרבים של העם ואת המצב המדיני,החברתי והדתי ששררו באותה עת ומצר על כך שהעם לא מתעורר כדי לשוב בתשובה ולתקן את המצב בכל התחומים. בהמשך דבריו קורא הנביא הושע לעם:"שובה ישראל עד ה' אלוקיך,כי כשלת בעוֹנֶך" (י"ד,2) זה השלב הראשון שנדרש מהם בעת חזרתם בתשובה.על בני העם להבין שחטאו (כי אם האדם לא מבין שעשה דבר לא טוב,הרי שלא יחשוב שעליו לשנות את התנהגותו) ולעזוב את דרך החטא.לאחר מכן אומר הנביא:"קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע י"ד,3)

כך גם בדברי הנביא יואל.תחילה הוא אומר:"וגם עתה נאום ה',שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד" (ב',12) העם חטא ועליו להפסיק לחטוא ולהתחרט על התנהגותם

ורק לאחר מכן הוא דורש צעד נוסף: "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם,ושובו אל ה' אלוקיכם" (ב',13)

בנושא זה כתבה חמוטל בן זאב, לפני שנה, שיר בשם אב הרחמים

http://youtu.be/NXajvziZ4MY

יהי רצון מלפניך, אב הרחמים  שעמך כולו, יחזור אליך / השיבנו אליך השוכן במרומים, עשה למען שמך 
 
אב הרחמים ריבון העולמים   תפילותינו הן שירה לך  / אב הרחמן הנה הגיע זמן   שוב אלינובמהרה

יהי רצון מלפניך אב הרחמים  שעמך כולו יחזור אליך / בלב שלם בנפש חפצה  וטוב יהיה לאוהביך 
 
אב הרחמים ריבון העולמים   תפילותינו הן שירה לך  / אב הרחמן הנה הגיע זמן   שוב אלינובמהרה.

שבת שלום. שנה טובה ומבורכת. כתיבה וחתימה טובה. עדנה ויג      This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרשת נצבים וילך - השירה הזאת – מהי ?

פרטים

קטגוריה: פרשת ניצבים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 242

פרשת נצבים וילך - השירה הזאת – מהי ?

מאת: אהובה קליין.

אנו בעיצומו של חודש אלול - קרובים מאד  לראש השנה החדשה- תשפ"א ההולכת וקרבה  אלינו. עד מהרה יפתחו השערים לשנה  זו שכולנו מייחלים שתהיה שנה טובה .

בל נשכח, כי עדיין אנו בשנת תש"פ ומגפת הקורונה שנגזרה עלינו בראש  השנה שעברה ,נחתה עלינו ביום בהיר ועד מהרה התפשטה בארצנו ובכל תבל, דבר שאיש לא חזה מראש. מגפה קשה- המזכירה לנו גם מגיפות מן העבר המוזכרות בתורה הקדושה.

כגון מגפת הנחשים במדבר והפתרון לסילוקה היה: להתבונן על נחש הנחושת שהיה מוצב בראש עמוד למעלה בכוון השמים- כדי ללמדנו: כי עלינו לשוב לתורה הקדושה ולבטוח באלוקים המנהיג היחידי בכל העולם!

אכן, בימים אלה המגפה גורמת לבלבול ובהלה בקרב  התושבים, והדבר רמוז בדברי דוד המלך:

"שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע". [תהלים פ"א ,ו] -"שְׂפַת"- בחילופי  אותיות-תש"פ.    "לֹא יָדַעְתִּי " - ישנה אי וודאות- מה הלאה?

הימים ימי רחמים וסליחות ואנו מתחזקים ביראת שמים לקראת יום הדין בו אנו נידונים לפני הקב"ה- הבוחן כליות  ולב לאורך כל ימי חיינו.

אומר הנביא  "אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א " [עמוס ג, ח]

על כך ראיתי הסבר יפה בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן שליטא:  הוא שואל: מדוע נאמר על האריה "שָׁאָ֖ג"- בלשון עבר ולא בלשון הווה? עונה הרב חיים קנייבסקי  שליט"א: האריה רמוז  בראשי תיבות: ראש השנה, יוה"כ, הושענא רבא, שאלו ימים שבהם- מי לא ירא?

כאשר אנחנו מסובבים לאחור את ראשנו אל עבר ראשית השנה הזאת. מבינים כי כל מה שקורה בזמן זה -נגזר כבר בראש השנה תש"פ- בזמן שהאריה שאג!  וכעת שוב אנו קרבים לשנה חדשה- אז-" מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א"?

נאמר בתחילת פרשת נצבים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.  לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹקִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם"

 [דברים כ"ט, ט-ט"ו]

בפרשת וילך נאמר:

"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  כִּי- אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל- אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי.  וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:  כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.." [דברים  ל"א, י"ט- כ"ג]

השאלות הן:

א] מה  הכוונה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" ?

ב] מהי השירה הזאת ?

תשובות.

"אַתֶּם נִצָּבִים.."

רש"י מסביר: משה רבינו כינס את כל עם ישראל ביום מותו להכניסם בברית –"החשוב חשוב - קודם , אחר כך כל איש ישראל".

"נועם  מגדים" מפרש: במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." עם ישראל, הקיום שלכם בעולם הזה - בדומה ליום בסדר הבריאה, כמו שבסדר היממה- החשכה קודמת לאורה "ויהי  ערב ויהי בבוקר"- כך גם עם ישראל תחילה עוברים ייסורים וגלויות ואחר כך מגיעה הגאולה והישועה, כפי שסברו חז"ל: "צדיקים תחילתן ייסורים סופן שלווה".

דעת מקרא מסביר:- אתם נצבים היום כולכם- כל ישראל באו והתאספו לאחר שמשה קרא להם להתאסף והמילה: "ִנצָּבִים"- לשון כבוד.

כמו שנאמר: בחלום סולם יעקב: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג] שכן  עם ישראל עומדים לפני משה – סדורים לפי חשיבותם  "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל". 

ההתאספות כללה גם את הנשים והילדים - שהרי ברית זו - כרותה גם לדורות הבאים.

 מה הכוונה למשפט: "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם"?

על כך אמרו רבותינו ז"ל : מכאן שכל הנפשות היו במעמד הר סיני, אלא שהגוף שלהם עדיין לא נברא . [על פי תנחומא , נצבים ח,]

 הסבר יפה ראיתי בספר "זהרה של תורה-הנפש אשר באדם" [מאת: יצחק שוקרון] נאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם", הדגש הוא- על המילה: "כֻּלְּכֶם"- מילה המבטאת את האחדות השלמה בעם ואינה מחסירה איש - מטרת אחדות זאת: להמליך על כולם את בורא עולם. שהרי אין מלך ללא עם, וכאשר כולם מתאחדים, אז תהיה ניכרת מלכות ה'-אשר מושלת  בכל. עם ישראל הנחשב  לעם הנבחר- דווקא ממנו נדרשת אחדות יותר מכל עם אחר שאין לו סיבה להיות  מאוחד. שעל ידי אחדותם- של ישראל יתפרסם שמו של ה' בעיני עם ישראל ובעיני כל באי עולם.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מביא את דברי מדרש תנחומא ששם מבארים חז"ל: מה המשמעות של המילה: "ניצבים"  ומדוע לא נאמר עומדים?

ההסבר הוא: שלמרות שעם ישראל עברו ייסורים רבים וגלויות הם עדיין "נצבים" –עומדים איתנים וזקופי קומה וכל הייסורים יעברו מעל ראשיהם והם יכלו את כולם. מעניין הדבר כי דווקא הייסורים מבטיחים את קיומם הנצחי של עם ישראל- לפי שגורמים להיטיב את דרכיהם.

מוסיף ואומר רש"ר: לאורך כל הדורות המנהיגים מתחלפים אבל האומה הישראלית היא בת אלמוות- נצחית וקיימת לעד.- האומה היא המצבה- העמוד הנצחי של תורת ה'.

השירה הזאת.

רש"י סבור : כי מטרת השירה היא: התראה לחוטאים שיבואו על עונשם אם לא ישנו את דרכיהם לטובה.

הרב סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" אומר: השירה תשמש עדות בין הקב"ה לעם ישראל – ברית נצחית שלא תופר לעולם.

כמו שכתוב: "וענתה השירה הזאת לעד כי לא תשכח מפי זרעו" יש כאן הבטחה כי התורה לא תשכח לעולם ויהיו תמיד יהודים שיעבירו אותה  מדור לדור.

מצד אחד, יש בשירה התראה על פורענות, במידה ולא יקיימו את התורה, אך מצד שני ישנה הבטחה - שהתורה לא תשכח וגם בסופו של דבר יהיה סוף לפורענות ותבוא הגאולה.

רש"ר מסביר: השירה- רצון ה'  לראות בשירה תשובה לעם ישראל על התלונות שבפיהם בכל פעם שייסורים וצרות -  פוקדים אותם. כל זה מתוך התחושה המוטעית ,שכביכול,אלוקים  אינו מגן עליהם.

דוגמת טענתם: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".  [דברים ל"א, י"ז]  לכן ניתן הציווי: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת.." תפקידה של השירה להוות עדות - בבני ישראל. היא משמשת תשובה לתרעומת של בני ישראל הבוקעת ועולה בעת צרה.

חז"ל אומרים: [במסכת נדרים ל"ח] כי מצוות: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" אינה נוהגת רק בשירה עצמה, אלא  היא מצווה עלינו לכתוב את כל התורה כולה אשר השירה חותמת את דבריה.

הר"ן [רבי נסים בן ר' ראובן גִירוֹנְדִי] ביאר: השירה רק מוודאת את ההכרה הכללית שעליות של עם ישראל, או לחילופין הירידות - תלויות באופן ישיר על פי התנהגותם!

לכן , בכך  שאנו מקיימים  את מצוות ה' שציוונו –המטרה-לדעת מה תפקידנו  עלינו לדעת את כל התורה כולה!

השירה נאמרה על כל התורה שבכתב כפי שנאמר:

"לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד". [דברים ל"א, כ"ו] ומהציווי :"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"    לומדים חז"ל:[סנהדרין כ"א] "שאף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה- מצווה לכתוב משלו"

לסיכום, לאור האמור לעיל: כאשר יבואו על עם ישראל צרות רבות -תשפיע התורה הנישאת על כנפי שירה את ההשפעה החיובית על האומה. ואז בהשפעת השירה הזו - לא יאשים העם את אלוקים עוד, ויסיק את המסקנה המתבקשת:

"וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".

 יהי רצון שדברי הנביא ישעיהו יתגשמו במהרה:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט]