פרשת אמור
פרשת אמור- מה גנוז בשבת קודש?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשתנו, שמירת השבת: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי ה', אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַה', בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם".
[ויקרא כ"ג, א- ד]
השאלות הן:
א] במה חשובה השבת ?
ב] הדלקת נרות שבת - לשם מה?
תשובות.
חשיבות השבת
על פי הכתוב בתורתנו -שמירת השבת- היא אות בין עם ישראל לאלוקים- לדורות כפי שנאמר:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַה'; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". [שמות ל"א, י"ב- י"ז]
ה"חפץ חיים"- מסביר מסר זה על פי משל: למה הדבר דומה?- לאדם שהוא בעל חנות ועל הדלת ישנו שלט המתאר את סוג העסק, כגון: חיט, שען וכ"ו. כל עוד השלט קיים, כל הסביבה יודעת על מקום ועל טיבו של המקום, אך ברגע שהשלט הוסר מהדלת, מבינים כולם, כי האיש עזב את העסק.
הנמשל: השבת היא האות, או השלט של היהודי המעיד עליו כי הוא קשור לתורה הקדושה, אך ברגע שהוא "מסיר" את השלט - המשמעות היא: שיום השבת נהיה אצלו כיום חול רגיל בשבוע - והוא מנותק למעשה מהתורה.
ידוע, כי מצוות שמירת השבת- היא אחת מעשרת הדיברות כמו שהתורה מתארת:"זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַה' אֱלֹקֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
ספר החינוך , מבהיר את הציווי:" משורשי מצוה זו, שנהיה פנויים מעסקנו לכבוד היום -כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם- שהיא חבל שמושכת כל יסודי דת ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע, שהעולם נברא בשישה ימים..." היות וכאשר כל יהודי ישבות ביום השביעי ויהיו אנשים שישאלו: "על מה ולמה מנוחה זאת?, ויהיה המענה: "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם.." יתחזק כל אחד באמונה אמיתית.." מכאן, שיהודי המקפיד בשמירת שבת מעיד על עצמו: שהוא מאמין בה'- כבורא עולם ומנהיגו.
ראוי לציין :למרות שהעובדה שה' הוא בורא עולם ומנהיגו ועיקרון זה הינו בסיס לכל המצוות ,מעניין שהתורה נותנת לכך דגש במצוות שמירת השבת דווקא.
ישנם טעמים נוספים לשמירת השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". [דברים ה, י"ב- ט"ו]
מכאן: שיום השביעי תכליתו לשמש יום מנוחה לאדם בן חורין, לעבדים וגם לבעלי חיים. על פי הכתוב, כל יצור זקוק ליום מנוחה, את זאת לומדים אנו "מדוגמתו האישית" של אלוקים כפי שנאמר: "..וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.."
בנוסף עלינו לזכור את נס יציאת מצרים : עצם זכירת יציאת מצרים מהווה סמל לאמונה והשגחת ה' על ישראל.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] סובר: כי עצם שמירת השבת - היא הזמנה לקדושה - הקב"ה בעצמו קדוש - לפי שנאמר: "וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי" [ויקרא כ"ב, ל"ב]
ישנו דבר משותף לישראל ולשבת – ששניהם נקראים: "קֹדֶשׁ" נאמר: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' " [ירמיהו ב, ג]
ועל השבת נאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם"
המהר"ל מבהיר: לכל דבר גשמי יש שישה צדדים: צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה ומטה.
המספר שבע: מסמל את המציאות שמעל העולם הגשמי -הוא מבטא את הממד הרוחני של החומר- זה התוכן הפנימי של העולם שבלעדיו אין קיום.
ללא ממד זה - דומה העולם לגוף אדם ללא נשמה, על כן החומר נברא במשך שישה ימים ואילו היום השביעי תפקידו לשלב את הרוחניות בחומר.
הדלקת נרות שבת.
על פי הרמב"ם [הלכות שבת פ"ה, ה]
"אחד אנשים ואחד נשים חייב להיות בבתיהם נר דלוק בשבת... שזה בכלל "עונג שבת" . נרות השבת מסמלים את קבלת השבת בבית.
חז"ל מסבירים: שנרות שבת הם בבחינת "עונג שבת"
א. נרות שבת- משום "שלום בית" בתלמוד [מסכת שבת ל"ד] מביא את הפסוק: "וידעת כי שלום אהלך.."?
ב. רבינו חננאל מסביר את המשמעות: "ואין שלום, אלא באור, שנאמר: "וירא אלוקים את האור כי טוב" כאשר אין אור בבית בשבת – הדבר יכול לגרום למריבות, אדם עלול להיתקל בחפץ, שובר אותו או נפגע בעצמו - האור מונע מצבים לא נעימים.
ג. נגד הכופרים בתורה שבעל פה [הצדוקים ויותר מאוחר הקראים] הטוענים שאסור ליהנות מאש דלוקה בשבת גם אם הודלקה טרם כניסת שבת ,לכן הם נוהגים לאכול בחשכה במשך השבת ולאכול מאכלים קרים במשך כל השבת.
הרמב"ם סבור: כי הנשים מצוות יותר מהגברים להדליק את הנרות- כי לאחר שהאישה הכינה את הבית לכבוד שבת ,היא גם זו שמדליקה את הנרות.
חכמים סוברים: "לפי שהאדם הוא נרו של הקב"ה שנאמר: "נר ה' נשמת אדם" [משלי כ, כ"ז] באה חוה וכיבתה אותו [היא הביאה את המוות לעולם על ידי אוכלה את הפרי מעץ הדעת]תינתן לה מצוות הנר, כדי שיתכפר לה על הנר שכבתה" [תנחומא נח, א]
מצווה זו מסמלת את האישה כעקרת הבית אשר מעצבת את דמותה של השבת ושל כל משפחתה.
נאמר בילקוט שמעוני[במדבר, ח]: "וכבוד השבת נרותיה הן כבודה, "אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון" שנאמר "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה ,אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידים להיות מהלכים לאורכם ,שנאמר והלכו גוים לאורך..."
לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת נוצרת בתוכה ברכה רבה -לפי שהיא משמשת אות בין עם ישראל לקב"ה ומרמזת על האור העתיד להתגלות בגאולה.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1615
פרשת אמור. מה גנוז בציווי הבאת העומר לכהן?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה עוסקת באבל ושמחה, אולם אנו נעסוק כאן בהבאת העומר - לכהן.
כך מתארת התורה מצווה זו: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי- תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת- הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת- הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה. וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה--רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם". [ויקרא כ"ג ,י'- ט"ו]
השאלות הן:
א] מהי מהות מצוות הבאת העומר לכהן?
ב] מה גנוז בהבאת העומר למקדש?
תשובות.
הבאת העומר לכהן.
רש"י מסביר: שהתבואה הזו תהיה ראשונה לקציר.[על פי מסכת מנחות ע"א] עומר-הוא עשירית האיפה.
הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: נאמר: "לא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ" [מסכת מנחות פ"ד] מכאן ניתן ללמוד, כי כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל ונהנה מעצמאות לאומית ומחירות ,כאשר קוצרים את היבול, כנאמר: "וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ"—היבול נעשה שייך לעם ישראל ואז הם מצווים להביא עומר מהקציר הראשון ,הכמות חייבת להיות במינון המספיק לאדם ביום אחד. כמות זאת יש להביא לכהן המייצג את עם ישראל במקדש.
האיכר צריך להבין כי מה שהצמיחה הארץ והשמש הבשילה אינו של עם ישראל, "אלא הוא גדל למען התורה של מקדש ה' ויש להשתמש בו כדי לקיים את מטרות התורה" ועומר זה חייב להיות:" רֵאשִׁית קְצִירְכֶם".
הקציר מתייחס רק לאותם גידולי קרקע שנחשבים לקציר העיקרי של הארץ והאומה, הכוונה לחמשת מיני דגן שמכינים מהם לחם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, ושיפון. במשנה מתואר מעמד הקציר לפי ההלכה בזמן בית המקדש השני:
"שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחבר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.
כל העיירות הסמוכות לשם (למקום הקצירה) מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.
כיון שחשכה, אומר להם: בא השמש? אומרים הין. בא השמש? אומרים הין.
מגל זו? אומרים הין. מגל זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין.
בשבת אומר להם: שבת זו? אומרים הין. שבת זו? אומרים הין.
אקצור? והם אומרים לו קצור! אקצור? והם אומרים לו קצור!
שלוש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים, הין הין הין.
כל כך למה? מפני הבייתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב".[משנה מנחות י ג]
הטעם הגנוז בהקרבת העומר?
דעת הרמב"ם , למרות שהוא מביא הסברים רבים על הקורבנות הוא טוען: "וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן " - כלומר ישנן מצוות שאין אנו יכולים בוודאות לדעת מה מטרתם ומצוות אלה נחשבות לחוקים- ואכן הקרבת העומר מהקציר הראשון בארץ ישראל- הייתה נהוגה רק מזמן הכניסה לארץ .
לפי ספר החינוך – הבאת העומר מיועדת להביע תודה לקב"ה על כך שמידי שנה בשנה נותן בחסדו תבואה – למחיה.
הדבר נעשה דווקא ביום השני של חג הפסח כדי שלא נערבב שמחה בשמחה, כי היום הראשון נועד לזכר יציאת מצרים-הנס הגדול- יציאה מעבדות לחירות.
דעתו של רבי משה אלשיך [חי בצרפת במאה ה-16] :
מטרת המצווה-למנוע גאווה אצל האדם- כי בעת שהוא מצוי בשפע כלכלי ,ישנו חשש-שמא יבוא לידי מחשבה- כי הכול בזכות עצמו ,כמו שנאמר: "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"
לכן יש להחדיר לתודעה: כי לה' הארץ ומלואה, לפיכך בעת הבאת העומר אל הכהן, הוא מניף את העומר לפני ה' למעלה ולמטה, ולכל ארבעת רוחות השמים- כדי לסמל שהכול מעת ה' השולט על כל העולם.
ה"משך חוכמה" אומר: כי מצווה זו מטרתה לחנך את העם למען לא ישימו את הדגש רק על החיים הגשמיים ורדיפה אחר ממון ועושר, אלא גם על החיים הרוחניים-היינו האמונה בקב"ה וקיום המצוות.
על פי דברי חז"ל- בתקופה בה בני ישראל היו נודדים במדבר -אלוקים סיפק להם מזון- מן השמים, כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵיהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר: אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ". [שמות ט"ז, ט"ז]
על פי מקור זה: מתברר כי היו מבני ישראל שלקטו יתר על המידה את המן והיו שלקטו מעט, אך כאשר הגיעו לביתם ומדדו בעומר, איש, איש מה שלקטו- התגלה שזה שהרבה ללקוט ,לא היה לו יותר מהמידה של עומר לגולגולת אשר באוהלו ואילו זה שלקט מעט מידי- לא החסיר דבר מעומר לגולגולת וזה היה נס גלוי.
לזכר אותו מזון בכמות של "עומר לגולגולת"- כאשר עם ישראל הגיעו לארץ נצטוו להביא עומר שעורים- כקורבן הודיה לה' על השגחתו עליהם במדבר ,בכך העם הביע בתפילתו - את המשך השגחת הבורא בהווה ובעתיד.
לעניות דעתי, מצווה זו נועדה: בנוסף להביע תודה לקב"ה על כך שמסייע לכל יהודי - בהצלחת היבול , דואג למזונו היום - יומי ומספק לו גם פרנסה.
הבעת שמחה על כך שבתום ימי עמל ועבודת האדמה - סוף, סוף ישנו תוצר מבורך ואין הדבר מובן מאליו.
כמו שאומר דוד המלך:
"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה-- בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה -- נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:
בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה -- נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו". [ תהלים קכ"ו, ה- ו]
ועוד נאמר:
"אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְהוָה -- הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל; אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ. [תהלים קכ"ח]
כל קיום מצווה גורם לשמחה, כמו שאומר שלמה המלך: "מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" [משלי ט"ו, ל]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: מצוות הבאת העומר מראשית הקציר בזמן שעם ישראל נמצא בארצו - מהווה הבעת תודה לקב"ה על כל מה שסיפק לעמו במדבר וגם בקשה להמשך ההשגחה בהווה ובעתיד- לסיפוק צרכי העם בארצו, מעבר לכך יש להיזהר ממידת הגאווה הגורמת לשכחת חסדי ה' בזמן שהיבול- גורם לאדם שמחה ונחת מעמל כפיו.
יהי רצון שנקיים את ציווי ה' לעד: "וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה. [דברים ח, י"ח]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1422
הבאת העומר למקדש.
שיר מאת: אהובה קליין ©
בארץ מובטחת לעם
מאת בורא עולם
בזיעת אפם עמלים
חמה מבשילה שיבולים.
עתה למקדש עולים
ראשית הקציר מביאים
שמחתם מרקיעה שחקים
עומר יגישו לכוהנים.
בחדרי ליבם זיכרונות
על לכתם במדבריות
מגש הכסף קיבלו
מלחם אבירים שבעו.
עתה נהנים מעמל כפיים
בזכות חסדי שמים
בפיהם תפילת הודיה
לאלוקים המספק מחיה.
הערה: השיר בהשראת פרשת אמור [חומש ויקרא]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1403
פרשת אמור- המשותף והשונה לשבת ומועדים.
מאמר מאת: אהובה קליין .
בפרשה זו הכוללת נושאים רבים, ישנו נושא מרכזי: מועדי השנה- בו מצטווים עם ישראל לשמור את המועדים, כפי שהכתוב מתאר זאת:
"דבר אל - בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר- תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדיי:ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם"[ ויקרא כ"ג, ב- ד]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת, דווקא, בשמירת שבת בראש רשימת החגים?
ב] הכתוב מדגיש: "בכל מושבותיכם"-מה הטעם לכך?
ג] מאין שהמועדים- הם נצחיים?
ד] מה המשותף לשבת ומועדים?
תשובות.
השבת בראש המועדים.
רש"י מפרש: שהתורה באה ללמדנו: שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאילו חילל את השבת וכל המקיים את המועדים –מעלים עליו כאילו קיים את השבתות.
רש"י מבסס את דבריו על תורת כוהנים: "וביום השביעי שבתון" ומה עניין שבת למועדות? אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות" [ט]
הרמב"ן אומר: התורה הזכירה את השבת במועדי ה' אשר נקראים: "מקראי קודש" היות והשבת היא גם יום מועד ולכן נקרא: מקרא קודש ואחר כך הבדיל ה' מהשבת את שאר המועדים, לפי שההבדל הוא: על השבת לא נאמר: "במועדו" לפי שהיא באופן קבוע ביום השביעי בשבוע, אבל על החגים כן נאמר: "אשר תקראו אותם במועדם" כלומר באיזה יום בשבוע .כי על פי רבותינו בתורת כוהנים ישנו רמז לעיבורים שעל פיהם נקבעים המועדים.
שבת.. בכל מושבותיכם.
רבינו בחיי אומר: נאמר על השבת: "שבת היא לה' אלוקיכם בכל מושבותיכם ולא נאמר על השבת: "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" שאילו היה כתוב כך ,הרי המשמעות הייתה יכולה להיות: שאיסור מלאכה יהיה לדורות בבית המקדש, אלא הכוונה לאסור מלאכה בכל מושבות היהודים אך לא בבית המקדש.
המועדים הם נצחיים.
רבינו בחיי מסביר: נאמר: "אלה מועדי ה' " החגים מיוחסים לה' אחד והמילה: "אלה" מרמזת קיום והכתוב בא לרמז לנו: כי אין המועדים בטלים לעולם והם נוהגים כל עוד העולם הגשמי פועל ומתקיים כמו בימינו. ונאמר :"לנו ולבנינו עד עולם"[דברים כ"ט]
רבינו בחיי מביא גם מדרש: מסופר על גוי אחד שאמר לרבי עקיבא ,למה אתם עושים את המועדים? הרי לא כך אמר לכם הנביא ישעיהו[פרק א] אלא הוא אמר: "חודשיכם ומועדכם שנאה נפשי"?, ענה לו: אלו היה נאמר: חודש ומועד שנאה נפשי[ בלשון יחיד], הייתי מבין . אלא מה שנאמר היה מכוון - על ירבעם שנאמר:" ויעש ירבעם חג בחודש השמיני, בחמישה- עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה: ויעל אל המזבח אשר עשה בבית- אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר בדה מליבו ויעש חג לבני ישראל.." [מלכים-א, י"ב, ל"ב—ל"ג]
ולכן המועדים שכתובים בתורה, אינם בטלים לעולם וההוכחה שנקראים: "מועדי ה' " ועל כך נאמר בתהלים [קי"א, ז] "סמוכים לעד לעולם עשויים אמת וישר"
המשותף לשבת ומועדים.
הרמב"ן מפרש: כי מהמילים: "מקראי קודש" אנו לומדים כי בשבתות וחגים כולם קרואים ונאספים לקדש אותם בתפילות ובבגדים חגיגיים ולעשות אותם יום של משתה ,כפי שנאמר בקבלה: "לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' מעוזכם" [נחמיה ה, י]
המילים :"מקרא קודש" מלשון- "קרואי העדה"[במדבר א, ט"ז]
ועוד דוגמא: "אחרי כן יאכלו הקרואים [שמואל- א ,ט, י"ג]
וכן נאמר: "על כל מכון הר ציון ועל מקראה"[ישעיהו ד, ה]
אלה המקומות ששם יתקבצו קרואי העדה.
בהמשך הרמב"ן מביא את דעת אונקלוס וגם את דעת רבותינו ז"ל:
אונקלוס מפרש: "מקרא קודש"- במבט לאחרית הימים- כדברי יעקב אבינו כאשר אסף את בניו טרם מותו ואמר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא [מלשון-יקרה] אתכם באחרית הימים" [בראשית מ"ט, א]
"לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קודש"
רבותינו ז"ל אמרו[ספרי, במדבר כ"ח ,י"ח]: "ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקייה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא של קודש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקודש" ועוד דבר משותף לשבת והמועדים, אותם אנו מקבלים בהדלקת נרות.
ועל נרות שבת נאמר: אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון" המקור למשפט זה לקוח מילקוט שמעוני [במדבר ,ח]:
"אמר הקב"ה בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' אני מדליק לתוכה נרות שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וכתיב כי נר מצוה ותורה אור. נרות של בשר ודם של חרס או של נחושת הכול לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת, נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם שנאמר והלכו גוים לאורך ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל באור הצדקה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן הה"ד דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות."
לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת והמועדים הם נצחיים ועם ישראל בהיותו עם נבחר וקדוש מצווה לקיים אותם בהתאם לכתובים. עליו לקדש ימים אלה- במאכל, משתה, לבוש ותפילות. ולעתיד לבוא הקב"ה יאיר בכבודו ובעצמו את ירושלים בנרות.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 2294
פרשת אמור- מה הטעם בספירת העומר?
מאמר מאת: אהובה קליין ©
פרשת אמור פותחת בענייני קדושה, ראשית בדינים הקשורים לכוהנים ומשם ישנו מעבר לנושא החגים.
אחד הנושאים המעניינים: ספירת העומר- מיום הבאת עומר התנופה לכוהן:
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' [ויקרא כ"ג, ט"ו]
השאלות הן:
א] הבאת העומר – מה תכליתו?
ב] כיצד סופרים את העומר, וממתי?
ג] מהי מטרת ספירת העומר?
תשובות.
הבאת העומר.
התורה מצווה אותנו להביא את האלומה הראשונה מקציר השעורים לכהן ממחרת ליום ראשון של חג הפסח, ולפני כן אסור לנו לאכול מהתבואה החדשה.
ספר החינוך מבאר: "נצטווינו להקריב ביום שני של פסח, נוסף על המוסף של ימי הפסח, עומר אחד של שעורים, הנקרא: "עומר התנופה", כפי שנאמר: "והניף את העומר לפני ה'
[הכוונה לקורבן ציבור המובא בשם כל עם ישראל].
משורשי המצווה: כדי שנתבונן מתוך מעשה החסד הגדול, שעושה הקב"ה עם בריותיו, לחדש להם שנה- שנה תבואה למחייה. לכן ראוי שנקריב לה' ממנה, למען נזכיר חסדו וטובו הגדול, טרם נהנה ממנה"
במילים אחרות : יש כאן הבעת תודה לקב"ה על כך שדואג לנו לתבואה חדשה מידי שנה בשנה למען מחייתנו.
ר' משה אלשיך מסביר: כי השפע הכלכלי עלול לגרום לאדם שיחטא , שמא יזקוף את כל הצלחתו בעניין היבול לזכותו הבלעדית – כמו שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט" [דברים ל"ב, ט"ו]- ויחשוב כי רק בזכות חריצותו ועבודתו בשדה הגיע להצלחה-כפי שהתורה מזהירה:"השמר לך פן תשכח את ה'...ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים"[דברים ח, י"א- י"ד] לכן התורה ציוותה אותנו להביא, את העומר הראשון לה'. במטרה לחנך את העם כי הכול מאת ה'.
הנפת העומר על ידי הכהן לכל ארבע רוחות השמים ,למעלה ולמטה- מסמלת לנו כי הקב"ה שולט על כל העולם.
ה"משך חכמה" מסביר: כי המטרה בהבאת העומר – להדגיש לעם ישראל כי אין עניין הגשמיות העיקר בחיים, מסיבה זו בתחילת הקציר יש להביא אלומה ראשונה לה', ובאמצע עונת הקציר: "ולקט קצירך לא תלקט"
ובתום הקציר: יש לדאוג גם לעניים ולגר: "לא תכלה פאת שדך...לעני ולגר תעזוב אותם, אני ה' אלוקיכם"
התורה מחנכת אותנו לחשוב גם על הזולת ולדאוג לו.
ספירת העומר.
לדעת הרמב"ם: "מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות [שבעה שבועות] מיום הבאת העומר, שנאמר[ויקרא כ"ג]"וספרתם לכם ממחרת השבת.. שבע שבתות.." ומצווה למנות הימים עם השבועות ,שנאמר: "תספרו חמישים יום"
ומתחילת היום מונים, לפיכך מונה בלילה, "בליל ששה עשר בניסן"
הכוונה לדברי הרמב"ם: כי המצווה של ספירת העומר היא מהתורה.
ויש להקפיד לספור את הימים עם השבועות, כפי שאנו נוהגים: "היום עשרה ימים, שהם שבוע אחד ושלושה ימים לעומר" וזאת מהטעם: כי נצטווינו על השבועות-"וספרתם...שבע שבתות" וגם נצטווינו למנות את הימים: "תספרו חמישים יום" מכאן שעלינו לספור את השבועות וגם את הימים.
כמו כן, יש למנות בלילה מליל ט"ז בניסן.
היות ויש למנות "מתחילת היום"- מתחילת היממה. מהטעם שתחילת היממה היא משעות הערב. כפי שנאמר בבריאת העולם: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" מכאן שסופרים את העומר בלילה.
והתחלת הספירה היא: "ממחרת השבת" ולא מערב חג הפסח, כי אז חוגגים את ליל הסדר וקוראים את ההגדה ודנים בנס יציאת מצרים -שיצאנו בחסדי ה' מעבדות לחירות.
ואין מערבבים שמחה בשמחה.
הרמב"ם מוכיח ש"ממחרת השבת" הכוונה ממחרת ערב חג הפסח- מספר יהושע ה, י-י"א]
"ויחנו בני ישראל בגלגל, ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו, ויאכלו מעבור הארץ[מתבואת הארץ] ממחרת הפסח, מצות וקלוי בעצם היום הזה"
תוכן זה זהה למה שנאמר בפרשתנו: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עמם היום הזה"[ויקרא כ"ג, י"ד]
מטרת ספירת העומר.
על פי ספר החינוך ישנו טעם מעניין לעניין הספירה:
"משורשי המצווה, על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה.. והיא העיקר והסיבה שנגאלו ישראל ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו את התורה ויקיימוה.. ומפני כן נצטווינו למנות ממחרת יום- טוב של פסח, עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול [הרצון החזק] אל היום הנכבד, הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו, שיצא לחירות, כי המניין מראה, כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.."
במילים אחרות, המטרה של הספירה היא - הגעגועים לקבלת התורה שלמענה יצאנו ממצרים.
ישנם מפרשים הטוענים : כי ספירת העומר היא – סוג של ספירת טהרה - שמטרתה לטהר את ישראל מזוהמת מצרים לקראת היום המיוחל-מתן תורה.
המהר"ל סובר: כי מטרת הספירה לקשר בין העומר לתורה- כי אם אין קמח אין תורה.
לפי פירושו של אבודרהם: הספירה כרוכה בזמן העיסוק בקציר, ורוב ישראל עסוקים באותו זמן בעבודה בשדות וישנו חשש שישכחו את מועד עלייתם לרגל לירושלים בחג השבועות. והספירה – תפקידה להזכיר ליהודי כי החג מתקרב ובא.
לסיכום, לאור האמור לעיל, אנו לומדים כי הבאת העומר לכוהן נועדה להזכיר ליהודי כי כל היבול בשדות הוא בזכות הקב"ה הדואג למחייתם.
והספירה נועדה להתכונן לחג השבועות - חג מתן תורה שהוא אחד מבין שלושת הרגלים.
מי ייתן והגאולה תגיע במהרה ונזכה שוב לעלות לירושלים בשלושת הרגלים להביא ביכורים למקדש- כבימים ימימה, אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1595
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1827
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1828
בפרשת אמור ישנם נושאי אבל,אך גם נושאי שמחה-והם מופעים בסוף הפרשה
השאלות הן:
התשובה לשאלה א]
הגאון אליהו מווילנא מביא רעיון מעניין במיוחד:
שהרי במשך שישה ימים טובים ישנו התר לבשל ולאפות,כפי שהדבר מוזכר במסכת ביצה[פרק ה, ב]
התשובה לשאלה ב]
החגים מעניקים מעין סם חיים ליתר ימי החול במשך השנה.
ומהטעם שהיה קיים ספק בימים עברו,האם ראש השנה נחגג ביום השלושים של אלול,או יום השלושים ואחד-לכן נחגג החג במשך יומיים.
התשובה לשאלה ג]
לסיכום לאור האמור לעיל,המסקנה היא:
יש בהם סגולה מיוחדת ובכוחם להעניק מקור של קדושה ורוחניות גם לימים רגילים בשאר ימות השנה.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1673
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1833
תודה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
ישנה מילה אחת קטנה
ערכה עולה על מתנה
מכילה רק ארבע אותיות
נוצרת בליבה הרבה כוחות.
מנעימה לאדם יומו
מרוממת מאדירה רוחו
משאירה בדרכה עקבות
שמעולם אינן נמחקות.
לפני שנים ויובלות
הוקרבו זבחים וקורבנות
להודות על הטוב לאלוקים
פירות מגדים ויבולים.
אך היום באין מקדש
נזמר בפינו שיר חדש
נודה ליושב במרומים
לשירה יצטרפו מלאכים.
הערה
השיר בהשראת פרשת אמור[חומש ויקרא]
[הבאת-העומר- ראשית הקציר- אל הכוהן משמש גם להודות לה' על היבול].
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1664