פרשת אמור
פרשת אמור-ספירת העומר- לשם מה?
מאת: אהובה קליין (c)
נמצאים אנו בעיצומם של ימי ספירת העומר,אותם התחלנו למנות מיום שני של חג הפסח.
לפנינו כמה שאלות:
א] מהי מצוות הבאת העומר ולשם מה נועדה?
ב] מה מקור מצווה זו ומה הטעם בספירת ימים אלה?
ג] מדוע נוהגים מנהגי אבלות בימים אלה?
נושא הספירה מוזכר בפרשתנו:
"כי תבואו אל הארץ,אשר אני נותן לכם,וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן[הכוונה לאלומה הראשונה מקציר השיעורים]והניף את העומר לפני ה' לרצונכם.ממחרת השבת יניפנו הכהן... ולחם וקלי וכרמל[הכוונה לזירעונים קלויים באש ושבולים עם גרעיניהן בעודן לחות] לא תאכלו עד עצם היום הזה- עד הביאכם את קורבן אלוהיכם,חוקת עולם לדורותיכם,בכל מושבותיכם[חל איסור לאכול מהתבואה החדשה- טרם התאריך: ט"ז בניסן] וספרתם לכם ממחרת השבת [ממחרת יום הראשון של חג הפסח]מיום הביאכם את עומר התנופה,שבע שבתות תמימות תהיינה,עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה.. וקראתם בעצם היום הזה[הכוונה ביום חג השבועות שהוא יום החמישים לספירה]מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו.."[ויקרא כ"ג י- כ"א]
מתוך התבוננות בפסוקים הנ"ל נמצאנו למדים- כי התורה מצווה את עם ישראל בשתי מצוות:
מצווה א] הבאת קורבן העומר לכהן.
מצווה זו הייתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים ,עם ישראל נצטווה להביא את האלומה הראשונה של השיבולים מקציר השעורים- אל הכהן למחרת יום הראשון של חג הפסח, ולפני כן אסור היה לאכול מהתבואה החדשה.
מצווה זו נועדה : לפי הסבר ספר החינוך – להבעת תודה לקב"ה על כך שמידי שנה בשנה נותן בחסדו תבואה – למחיה.
הדבר נעשה דווקא ביום השני של חג הפסח כדי שלא נערבב שמחה בשמחה,כי היום הראשון נועד לזכר יציאת מצרים-הנס הגדול- יציאה מעבדות לחירות.
ויש דעה של רבי משה אלשייך[שחי בצרפת במאה ה-16] :מטרת המצווה-למנוע גאווה אצל האדם- בעת הוא מצוי בשפע כלכלי ,שמא יבוא לידי מחשבה- כי הכול בזכות עצמו ,כמו שנאמר:"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"
לכן יש להחדיר לתודעה: כי לה' הארץ ומלואה, לפיכך בעת הבאת העומר אל הכהן, הוא מניף את העומר לפני ה' למעלה ולמטה, ולכל ארבעת רוחות השמים- כדי לסמל שהכל מעת ה' השולט על כל העולם.
ה"משך חוכמה" אומר:כי מצווה זו מטרתה לחנך את העם למען לא ישימו את הדגש רק על החיים הגשמיים והרדיפה אחר הממון והעושר,אלא גם על החיים הרוחניים-היינו האמונה בקב"ה וקיום המצוות.
מצווה ב] ספירת העומר.
על מצווה זו אומר הרמב"ם: כי מקורה מהתורה, ומצווים אנו לספור את הימים עם השבועות,החל מיום שני של חג הפסח עד חג השבועות.
לפי ספר החינוך: המצווה נועדה כדי להתכונן לחג מתן תורה ,להראות כמה אנו שמחים לקראת היום הקדוש הזה, על ידי ספירה וציפייה ,שהרי המטרה החשובה של עם ישראל היא קיום התורה, מסיבה זו ה' גאל אותם ממצרים- למען יקיימו את התורה: מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
מנהגי האבלות נוהגים בימים אלה:
לפי הסבר הגמרא :
"שנים עשר אלף זוגות היו לרבי עקיבא וכולם מתו מפסח עד עצרת[הכוונה לחג השבועות]..מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.[גמרא ,יבמות,ס"ב]
ומעניין כי במשך ההיסטוריה התרחשו עוד אירועים קשים לעם ישראל,דווקא בתקופה זו.
יהי רצון שעם ישראל ירבה באהבת חינם וקיום התורה ,לא ידע עוד צער ומכאוב ובע"ה יזכה לגאולה שלמה במהרה, אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1587
הבאת העומר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
פניו נסוכות אושר כמים
עיניו בורקות כזוהר השמים
במדבר שרד שנות נדודים
בארץ הקודש קוצר יבולים.
הטבע חוגג סביב
ציפורים מבשרות אביב
ידיו לופתות תבואה חדשה
כמצוות התורה עשירית האיפה.
ניגש לכהן בצעדים מדודים
פיו ימלל יודה לאלוקים
בליבו מתנגנת שירת הילולים
רוח קלה מנענעת השעורים.
הערה: השיר בהשראת פרשת אמור [חומש ויקרא].
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1692
פרשת אמור- הבאת העומר לכהן-אימתי?
מאת/ אהובה קליין.
פרשת אמור כוללת נושאים רבים, אחד מהם:
הבאת עומר השעורים אל הכהן כפי שהדבר מתואר בכתובים:
"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל- בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את---עומר ראשית קצירכם אל- הכהן" [ויקרא כ"ג,י]
השאלות בעקבות צווי זה- הן:
א]מה הוא המועד בו חל צווי- הבאת העומר לכהן?
ב] מה היא מידת העומר- אותה יש להביא?
ג] באיזה סוג עומר מדובר ומדוע?
התשובה לשאלה א]
המועד הוא: יום שני לחג הפסח כמו שנאמר:"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות.." [ויקרא כ"ג,ט"ו], שואלים חז"ל: מדוע לא נצטוו במצווה זו ביום הראשון לחג?
תשובתם היא: לפי שהיום הראשון לחג הפסח- גדוש במצוות, כגון:
אכילת קורבן הפסח בימי המקדש.
אכילת מצת מצווה.
קריאת ההגדה בליל הסדר,
מצוות ומנהגים- בגדר- סמל יציאת מצרים מעבדות לחירות.
במסכת ראש השנה[ ט"ז,ע"א] נאמר:" מפני מה אמרה תורה: הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא[ראשית הבשלת התבואה]. אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה בשדות"
את העומר היו קוצרים בלילה והקרבתו היא למחרת.
התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: שתי משמעויות ל"עומר" במקרא:
פירוש א] הכוונה לאלומת תבואה: "ושכחת עומר בשדה"
[דברים כ"ד,י"ט]
דוגמא נוספת:"גם בין העומרים תלקט" [רות ב',ט"ו]
פירוש ב] כלי מידה- המכילה עשירית האיפה:"והעומר עשירית האיפה"[שמות ט"ז, ל"ו] וכאן הכוונה למידה.
ומאין ידוע לנו כי היה כלי שמידתו עשירית האיפה?
שנאמר:"וימודו העומר"[שמות י"ח] וכך הדבר מוסבר במשנה :
"נתנהו ברחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מניפה בשלוש עשרה נפה".
התשובה לשאלה ג]
חז"ל קבעו בגמרא[מנחות ס"ח , ב.פ"ד,א] שהקרבת העומר הייתה משעורים ולא מחיטים.
גם לפי דעת הרמב"ם:"עומר זה מן השעורים היה בא, ודבר זה הלכה ממשה רבנו"
[תמידין ומוספים פ"ז,הי"א]
היה הבדל בין הקרבת העומר ביום שני של פסח לבין הקרבת שני הלחם בחג השבועות- שני הלחם היה בא מהחיטים לעומת העומר- שהוא משעורים.
נשאלת השאלה על שום מה ההבדל?
על כך עונה הזוהר הקדוש: במצרים היה הדיבור בגלות- מסיבה זו לא היה יכול משה לדבר דברים ברורים לעם ישראל, כמו שנאמר:"וידבר משה לפני ה' לאמור, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים".[שמות ו, י"ב] והרי ידוע שמותר האדם מן הבהמה - בכך שיש לו כוח הדיבור כדי לבטא את מחשבותיו. וכאשר אין האדם מנצל את כוח הדיבור לתורה,יוצא שמבזבז את מתנת הדיבור מה" ורעיון זה ניתן לראות בפרשת בלק כשהלך בלעם הרשע לקלל את עם ישראל, פתחה האתון את פיה ודיברה , כאן רצה הקב"ה ללמדנו שאם האדם מנצל את כוח הדיבור כדי להזיק לאחרים- כדוגמת בלעם- באופן זה אין עניין מותר האדם על הבהמה, ולכן רצה הקב"ה להוכיח שעם דיבור כזה - עדיף לתת כוח הדיבור לאתון.
כוח הדיבור ניתן לאדם במטרה שיעסוק בדברי תורה- תורה שבעל פה וכאשר אינו לומד עדיף שיעשה עצמו אילם.[דבר זה מבואר בגמרא [גיטין ט,ב]
במצרים עם ישראל היו משועבדים לפרעה והמצרים התנגדו לתורה שבעל פה שעיקרה דיבור, וללא תורה שבעל פה אין משמעות לכוח הדיבור ועיקר התנגדות מצרים הייתה לחכמי ישראל, כמו שנאמר:
"הבא נתחכמה לו" להתחכם למושיעם של ישראל.
כשיצאו עם ישראל ממצרים טרם קבלו את התורה – נצטוו להביא עומר השעורים- מאכל בהמה הוא, כי ללא לימוד תורה עדיף שהאדם לא ישתמש בכוח הדיבור שלו, אלא יגזור עליו שתיקה, אבל לאחר קבלת התורה בחג השבועות נצטוו להביא את שני הלחם מחיטים- שהם מזון לבני אדם, מאז יש לאדם זכות וחובה גם להשתמש בכוח הדיבור במטרה ללימוד תורה ,אך בהעדר לימוד תורה עדיף שישמור על שתיקה, כמו שנאמר:"סייג לחוכמה שתיקה". [אבות ג, ט"ז]
מי ייתן וננצל את כוח הדיבור לדברי תורה ובכך נתרום בע"ה לזירוז גאולת ישראל ונשמש אור לגויים.אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 2024
פרשת אמור- טעם ספירת העומר / מאת: אהובה קליין
פרשת אמור המקיפה נושאים רבים, כוללת בתוכה גם את נושא: ספירת העומר- כפי שנאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" [ויקרא כ"ג, ט"ו]
נשאלת השאלה , האם נתקלנו בתנ"ך בספירה דומה במקום אחר?
התשובה לכך חיובית, שהרי ספירה זו מזכירה לנו - ספירה נוספת בתורה המופיעה בפרשת בהר: "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע- פעמים" [ויקרא כ"ה,ח]
מה הדמיון בין שתי הספירות?
התשובה לכך: הזמן, אך השוני ביניהם הוא: בעוד שבספירת העומר סופרים את הימים - מיום שני של חג הפסח- משך חמישים יום עד מתן תורה,הרי בספירה המופיעה בפרשת בהר- היא ספירה של שנים כמו שנאמר:"שבע שנים שבע פעמים" עד שמגיעים לשנת היובל- שנת החמישים - בזמן המקדש בית הדין היה סופר , מונה בתחילת כל שנה את מספר השנים שעברו מהיובל הקודם.
מהי מטרת הספירה?
מטרת הספירה- היא מהות הזמן, האדם הסופר את הימים- הוא סופר אותם לקראת מטרה מסוימת, הזמן שחלף אינו חשוב לו, אלא הוא מחכה לתאריך המיוחל שלמענו הוא סופר, הזמן שחולף הוא עראי והעיקר הוא היעד . בספירת העומר- היעד הוא חג מתן תורה וכן הדבר גם לגבי ספירת השנים עד לשנת היובל, הזמן החולף הוא ארעי והתאריך המיוחל הוא היעד הסופי- היינו שנת היובל ביוה"כ- עת שובן של הקרקעות לבעליהן- במועד זה מתגלה מיהו הבעל הבית האמיתי.
שאלה נוספת: מהי המטרה בשתי הספירות?
התשובה לכך היא: בספירת העומר המטרה להגיע לחג מתן תורה.
ואילו בספירת השנים המטרה להגיע עד שנת היובל.
יוה"כ הוא גם מתן תורה- מתן לוחות השניים שניתנו לעם ישראל, ביו"הכ ירד משה מההר לאחר שהות של ארבעים יום – בהר.
בלשון רש":"ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד " [שמות,ל"ד,כ"ט] מכאן כאשר מסיימים לספור את הימים מגיעים אנו לקבלת הלוחות הראשונים ואילו בסוף מניין השנים- מגיעים לקבל את הלוחות השניים.
דמיון נוסף בן שתי הספירות:
בתום שתי הספירות- ספירת העומר והספירה לקראת שנת היובל- יש תקיעת שופר- דבר הפועל על החושים שלנו, בחג השבועות נאמר:"ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים וקול שופר חזק מאד.[שמות י"ט, ט"ז]
בסוף המעמד נשמעת גם כן תקיעת שופר ולגבי שנת היובל נאמר:"והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם [ויקרא כ"ה, ט]
שנת היובל נקראת על שם תקיעת השופר, היובל הוא שופר העשוי מקרן איל,
מכאן שהשופר נקרא גם בשם יובל.
מה תכלית הספירות?
התשובה לכך היא: החופש – להיות בן חורין, לגבי מתן תורה נאמר:..."והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות" [שמות ל"ב, ט"ז]
על כך אמרו חז"ל:"אל תקרא חרות, אלא תקרא חרות"[ אבות ו,ב]
על- ידי שהאדם עוסק בתורה- נעשה בן חורין ולא עבד לתאוותיו.
עם ישראל זוכה לחרות כפולה: גם חירות גשמית גם רוחנית.
החירות היא גם מוטיב מרכזי בשנת היובל- חירות גשמית וחירות רוחנית.
על שנת היובל נאמר:"ויצא ביובל ושב לאחוזתו" [ויקרא כ"ה,כ"ח] גם העבד יוצא לחופשי.
מעניין שחכמים טוענים: החירות הראשונה שהגיע לעולמנו- מתן תורה- הייתה סמוך לשנת "היובל הגדול"
מתן תורה התרחש סמוך לתאריך בו העולם חגג את שנת היובל בפעם החמישים.
בימים אלה אנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר,אנו מתקרבים בצעדי ענק ליום מתן תורה, יהי רצון שנתכונן היטב ליום הגדול והחשוב- ממש כשם שעם ישראל התכונן לפני שנים למעמד הר סיני והיו מאוחדים יחדיו, כאיש אחד בלב אחד.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת אמור
- כניסות: 1717