- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם בחמישי, 16 ינואר 2025 15:32
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 184
פַּרְעֹה פּוֹנֶה אֶל עַמּוֹ.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם פַּרְעֹה בְּאַרְמוֹנוֹ
חֲלוֹם בִּיעוּתִים - הִצִּית דִּמְיוֹנוֹ
חֲרָדָה הֵצִיפָה עַצְמוֹתָיו
שִׂנְאָה הֶחֱשִׁיכָה עֵינָיו.
לָבוּשׁ בִּגְדֵי מְלוּכָה
נָבוֹךְ חֲסַר מְנוּחָה
פּוֹנֶה אֶל עַמּוֹ
נִרְגָּז שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ.
עַם יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם
חִישׁ יְהַוֶּה עָלֵינוּ אִיּוּם
הָבָה נִתְחַכְּמָה לָהֶם
נַקְטִין מִסְפָּרָם וּנְצַמְצֵם.
הַשְׁלִיכוּ כָּל בֶּן לַיְּאוֹר
רָחֲקוּ נָא מֵהַשְּׁחוֹר
אַךְ כָּל בַּת תַּחְיוּן
בְּתֹם עִיּוּן וּמִיּוּן.
פַּרְעֹה מַבִּיט בַּסּוֹבְבִים
גַּאֲוָתוֹ נוֹסֶקֶת גְּבָהִים
בָּטוּחַ בְּהַצְלָחַת גִּזְרוֹתָיו
מַה' מִתְעַלֵּם , רוֹאֶה הֶישֵּׂגָיו.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת שְׁמוֹת,[ חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם בחמישי, 16 ינואר 2025 15:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 182
פרשת שמות - גלות מצרים - מה תכליתה?
מאת: אהובה קליין
פרשת שמות - היא הפרשה הראשונה הפותחת את הספר השני מתוך חמשת חומשי התורה בפסוקים:
"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם.
"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ". [שמות א, א'- י"א]
השאלות הן:
א] מה הטריד את פרעה מלך מצרים?
ב] באילו אמצעים נקט - פרעה להשגת מטרותיו?
תשובות
פרעה מלך מצרים וטרדותיו
רש"י מבאר את הפסוק:"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף". באמצעות שני פירושים:
א] באמת קם מלך חדש.
ב] אותו מלך היה, אלא שהתחדשו גזירותיו.
אך השאלה מדוע כל כך חשוב לציין זאת?
אם נעיין בפסוק הראשון בפרשה נבחין כי כתוב: "ואלה שמות בני ישראל.. את יעקב איש וביתו באו."
הכוונה: כי הבנים הלכו בדרך החינוך שאביהם יעקב לימד אותם. התורה מציינת כי: "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"- באותו זמן הכול פתאום משתנה, קם דור חדש אשר לא ידעו את דרך הוריהם והחליטו לשנות כיוון ולהיות יותר מעורבים בחיי המצרים, כנגד זה קם מלך חדש, או אותו מלך היה, אלא שהשתנו גזרותיו. דווקא אז כאשר המלך ראה כי בני ישראל שינו את התנהגותם ורצו להיות יותר מעורבים בחיי המצרים , הוא שאף להיפטר מהם, גזר עליהם גזרות אכזריות.
יש לציין, כי למרות השינוי בהתנהגות הדור החדש ,הם שמרו על לבושם, שפתם ושמותם.
הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת:" וַיְהִי בִּשְׁנַת מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים לְרֶדֶת יִשְׂרָאֵל מִצְרַיְמָה - וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה יוֹשֵׁב עַל כּיִסֵּא מַלְכוּתוֹ, וַיִּישָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן עוֹמֵד לְפָנָיו וּבְיָדָיו מֵאָזְנַיִם וִיתלֵּם לִפְנֵי פַּרְעֹה וְיֶאֱסֹר אֶת כָּל זִקְנֵי מִצְרַיִם, אֶת שָׂרֶיהָ וְגִדּוּלֶיהָ וִישִׂימֵם בְּכַף מֹאזְנַיִם הָאַחַת: וְאֶחָד לָקַח טָלֶה חָלָב וְיַתְנֵהוּ בְּכַף מֵאָזְנַיִם הַשֵּׁנִית- וְיִכְרַע הַטָּלֶה אֶת כֻּלָּם, וְיִתְמַהּ פַּרְעֹה אֶל הַמַּרְאֶה הַזֶּה מְאֹד, וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ יַכְרִיעַ הַטָּלֶה הַקָּטֹן- אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה? וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.
וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא פַּרְעֹה לְכָל עֲבָדָיו וִיסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹ, וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיַּעַן אֶחָד מִסָּרִיסֵיו לֵאמֹר: אֵין זֶה, כִּי אִם רָעָה גְּדוֹלָה תָּבוֹא אֶל מִצְרַיִם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי יִוָּלֵד יֶלֶד בְּיִשְׂרָאֵל וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל אַרְצֵנוּ, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכוּת מִלְּפָנָיו וִיכַתֵּוב בְּדָתַי מִצְרַיִם - אֲשֶׁר כָּל זָכָר הַיִּלּוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֵיהָרֵג, וְהָיָה אִם כָּכָה יַעֲשֶׂה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְהִצִּיל אֶת מִצְרַיִם מֵהָרָעָה הַנְּכוֹנָה לָבוֹא עָלֶיהָ.
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרְאוּ שְׁלֹשֶׁת יוֹעֲצָיו: יִתְרוֹ, וְאִיּוֹב וּבִלְעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם: כָּזֶה וְכָזֶה כָּזֶה חָלַמְתִּי וְעַתָּה עוּצוּ נָא עֵצָה לַעֲשׂוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל-וּלְמַעַן הִשְׁמִידָם מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת דִּבְרֵי פַּרְעֹה וְיִבְרַח אֶל אַרְצוֹ,
וְאִיּוֹב לֹא עָנָה אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר,. וַיְהִי בְּעֵינֵי פַּרְעֹה אֲשֶׁר אָבְדָה חָכְמָתוֹ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: אִם טוֹב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ - וְצִיוּוָה לַמְּיַילְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת לְהָמִית כָּל זָכָר אֲשֶׁר יִוָּלֵד לַעִבְרִים, וְהָיָה אִם גַּם בְּאֵלֶּה לֹא יִמְעָטוּ הָעִבְרִים וְצִיווָּה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁלִיךְ כָּל עִבְרִי זָכָר הַיְאוֹרָה וֶאֱלֹהֵי הָעִבְרִים לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּל רָעָה, כִּי כְּבָר נִשְׁבַּע לְבִלְתִּי-
הָבִיא עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. אָמְנָם אִם יֹאמַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְכַלּוֹת אֶת הָעִבְרִים-בְּאֵשׁ ,אוֹ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה- לֹא יַצְלִיחַ הַדָּבָר בָּזֶה בְּיָדָיו. כִּי הַצֵּל הִצִּיל אלוהיהם, אֶת אַבְרָהָם מֵאֵשׁ הַכִּבְשָׁן, וְיוֹצִיא אֶת יַעֲקֹב הָעִבְרִי בְּשָׁלוֹם מִבֵּית לָבָן הָאֲרַמִּי - אֲשֶׁר עָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת עַד מאד, ויאמר פַּרְעֹה: הִגִּידָה נָא לִי אוּלַי אוּכַל וְהִכֵּיתִי אֶת כָּל הָעָם בַּחֶרֶב?
וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר: לֹא יַצְלִיחַ חָפֵץ הַמֶּלֶךְ בְּיָדוֹ - כִּי הִצִּיל אֱלֹוהֵיהֶם אֶת יִצְחָק - אֲבִיהֶם מִמַּאֲכֶלֶת חַדָּה וְיָבֹא אֱיָל תַּחְתָּיו-וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת דִּבְרֵי בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר הָבָה אֲצַוֶּוה בָּרִאשׁוֹנָה לַמְּייַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת לְהָמִית כָּל זָכָר-אֲשֶׁר תֵּלֵדְנָה הַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת! [בלעם מסביר: כי גם חרב לא תועיל- ההוכחה שיצחק ניצל בעקדה - מהחרב -מִמַּאֲכֶלֶת החַדָּה- שהייתה ביד אברהם].
פרעה מפעיל גזרות.
נאמר: "וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה" [שמות א', ט']
רש"ר מסביר: פרעה הביא אתו למצרים אנשים נוכרים מבני שבטו:
בזמן זה כבר המצרים היו משועבדים- ואז פנה המלך אל עמו שלו-אל הפולשים .ולהם-ולא למצרים- ואמר: "מהמצרים איננו צריכים עוד לפחד כיוון שהם בשליטתנו- אך במחוז המרוחק ישנו שבט שמתרבה ונעשה חזק יתר על המידה ולא נוכל לנצח ולהכריע אותם בקלות.
ממשיך ואומר רש"ר, כי כשם שלאבימלך היה קשה לראות את הצלחת יצחק באומרו:: "לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד".
בדומה לכך, היה קשה לפרעה לראות את בני ישראל שנעשו רבים ועצומים ואין שום כת אחרת שיכולה להידמות להם בעוצמתם המיוחדת.
כאן מעיר רש"ר שתי הערות:
א] רשעות ראשונה זו נגד היהודים לא נעשתה על ידי דבר רע שישראל עשו לפרעה –הוא לא היה יכול להאשימם במעשה רע- לפיכך אמר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ"!
ב] הרשעות הראשונה הזו כלפי בני ישראל נבעה מתוך רצונו לחזק את שלטון העריצות שלו.
פרעה הטיל על היהודים מיסים - הם שמשו כמקור להכנסה כספית, אך לא הייתה סיבה להטיל עליהם מסים - אלא על עצם האוויר שהיו נושמים ובכל זאת -הפקיד עליהם שרי מיסים.
הם היו צריכים לבנות "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" – היינו - ערי אוצרות - ששם היה הגזבר ממונה על האוצרות - "אֶת-פִּתֹם, וְאֶת -רַעַמְסֵס".המטרה של ערים אלה - לספק את הנדרש במצבי חרום העלולים להיווצר.
פרעה רואה - כי על אף הגזרות - עם ישראל מתרבה: כמו שנאמר:
"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"
עתה באה ההחלטה הנוראית להשליך את הבנים ליאור .
"וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן".[להלן: א', כ"ב]
הסיבה לכך: לפי שהיו רואים האסטרולוגים שמושיעם של ישראל ילקה על ידי מים - והיו סבורים שהוא יטבע במים, אך זה לא היה כך, אלא שעל ידי באר מים נגזרה עליו גזירת מוות שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם".[במדבר כ', י"ב] מדובר במי המריבה כאשר ציווה ה' את משה - לדבר אל הסלע והוא היכה על הסלע פעמיים- לכן משה ואהרון לא זכו להיכנס לארץ ישראל. אלא הגיעו המצרים למסקנה שה' לא יפרע מהם במים- לפי שהיו יודעים שה' משלם מידה כנגד מידה. היו בטוחים שה' לא יביא עליהם מבול לעולם - לכן החליטו להטביע את בני ישראל במים. [על פי שמות רבה א' כ"ב]
ה"נתיבות שלום" מזכיר את ברית בן הבתרים שנאמר לאברהם אבינו- מה שעם ישראל עשוי לעבור-במהלך ההיסטוריה - ארבע גלויות:
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה". [בראשית ט"ו, י"ג]
ולפני כן נאמר:" וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו"
דרשו חז"ל: שנרמזו כאן לאברהם גם שאר ארבע הגלויות:
א] "אֵימָה"-זו גלות בבל.
ב] "חֲשֵׁכָה"-זו מדיי
ג] "גְדֹלָה,-זו יון.
ד] נֹפֶלֶת עָלָיו - זו אדום.
ה"נתיבות שלום" שואל מדוע אברהם לא התפלל לה' בבקשה לבטל את כל הצרות והגלויות-שעם ישראל עתיד לעבור?
התשובה לכך: - עם ישראל הוא העם הנבחר: אלא שאין כאן עניין של תפילה כמו שאברהם התפלל על סדום ועמורה? כי על מנת שעם ישראל יגיע בע"ה לתכלית - שהיא הגאולה, ה' קבע מראש תכנית: והיא לזכך את עם ישראל ובעיקר את נשמתם ככל שהם יבינו כי הם צריכים להתחבר לאמונה בה' ולקיים את מצוות התורה - כולל שמירת שבת. כך יש בכוחם להגיע לגאולה הנכספת במהרה.
לסיכום, לאור הנאמר לעיל: ניתן להסיק - כי כל הגלויות והייסורים העוברים על עם ישראל - נועדו לעורר אותנו להתחזק באמונה בה' להתחבר לתורה ולקיים את מצוותיה
חשובים דברי חז"ל "אלמלי שמרו ישראל שבת אחת-מיד נגאלין"
דווקא בימים אלו ממש במהלך המלחמה הקשה - הגיע העת להתעורר – להחיש את הגואל במטרה שאלוקים ישרה עלינו את השכינה וכך נזכה לצאת מאפלה לאורה במהרה .
כנאמר: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" [שמות כ"ה, ח']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם בחמישי, 04 ינואר 2024 06:47
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 625
פַּרְעֹה וְהַמְּייַלְּדוֹת
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם הִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ בְּמִצְרַיִם
יִשְׂרָאֵל מִתְרַבִּים כַּמַּיִם
פַּרְעֹה כּוֹעֵס נִסְעָר כִּפְלַיִם.
חִפֵּשׂ דְּרָכִים וְלֹא הִסֵּס
לְבַצֵּר פִּתֹם וְגַם רַעַמְסֵס
עַל יִשְׂרָאֵל הֵטִיל עַבְדוּת
לְלֹא רַחֲמִים - בִּטֵּל חֵירוּת.
חִישׁ הִזְעִיק המְּיַילדוֹת
פּוּעָה וְשִׁפְרָה הָעִבְרִיּוֹת
אוֹתָן צִיווָּה לְייַשֵּׂם גְּזֵרוֹת:
לְהָמִית בָּנִים, לְהַחֲיוֹת בָּנוֹת.
אַךְ מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלוֹקִים
בְּחָכְמָתָן תַּחֲיֶינָה הַיְּלָדִים
בִּפְנֵי פַּרְעֹה מִצְטַדְּקוֹת
לֹא כְּנָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת ,הָעִבְרִיּוֹת.
אֱלוֹקִים מֵיטִיב לִמְייַלְּדוֹת
מַעֲנִיק תְּשׁוּרוֹת יְקָרוֹת
בָּתֵּי כְּהֻנָּה לְוִיָּה וּמַלְכוּת
כְּתָרִים אַדִּירִים - לזוֹ הַשְּׁלִיחוּת.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת :שְׁמוֹת [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם בחמישי, 04 ינואר 2024 06:46
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 561
פרשת שמות - "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"
מאת: אהובה קליין .
פרשת שמות - הפרשה הראשונה בספר פותחת בפסוקים:
"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. ִשָּׂשכָר זְבוּלֻון, וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם". [שמות א, א- ח']
המילה הראשונה "וְאֵלֶּה" מתחילה בוו החיבור - במטרה לרמוז: כי ספר בראשית - הוא ספר האבות ואילו ספר שמות- הוא ספר הבנים.
התורה מתארת את פרעה - כמלך חדש המתרשם מקצב התרבות עם ישראל במצרים והדבר מהווה בעיניו בעיה המטרידה את מחשבותיו . הוא גוזר גזרות קשות על עם ישראל, אך הדבר אינו מועיל כפי שהכתוב מתאר:
"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות א', י"ב]
לכן הוא פונה אל המיילדות העבריות בבקשה :
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת -הָאֱלֹקִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים-
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת -הָאֱלֹקִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים. וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן". [שמות א, ט"ו-כ"ב]
השאלות הן:
א] מה מאפיין את פרעה מלך מצרים?
ב] מאין שאבו המיילדות את כוחן?
תשובות
פרעה מלך מצרים.
נאמר: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות א', ח'- י"ג]
רש"י סובר: יש מחלוקת בין רב ושמואל: "אחד אמר: שמדובר במלך חדש ממש – לפי שכתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ"
ואחד אמר: שאותו מלך היה ,אלא התחדשו גזרותיו וההוכחה לדבריו: שלא כתוב "וימת וימלוך" [סוטה י"א]
לגבי המלך החדש שנאמר עליו: "אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף". על כך מתעוררת השאלה: כיצד יתכן שאותו מלך חדש לא הכיר את יוסף? וכי לא שמע על יוסף שהציל את מצרים מהרעב ? והיה מישנה למלך "והיה לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" ? מתברר שאותו מלך חדש עשה את עצמו כאילו לא ידע על יוסף,
אונקלוס אכן - כך סובר: שאותו מלך חדש - עשה את עצמו כאילו לא ידע את יוסף , וביטל את החוקים שעשה יוסף לטובת בני ישראל.
על פי שמות רבה [א', ט'] "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם"
חז"ל שואלים : מדוע נקרא "מלך חדש" הרי זה היה פרעה? אלא שבאו המצרים ואמרו לפרעה: בוא ונזדווג לאומה זו ! אמר להם: שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנחנו אוכלים, והיאך נזדווג להם? אילו לא יוסף - לא היינו חיים! כיון שלא שמע להם [המלך לא הקשיב לדבריהם] הורידוהו מכיסאו שלושה חודשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים לעשות, הריני עושה, והשיבו אותו[השיבו אותו למלוך] לכן כתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ",
בהמשך המלך פרעה מטיל גזרות על עם ישראל, אך הוא מבחין שהדבר אינו מועיל : "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
על כך אומרים חז"ל: הרי כתוב "כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ";
זוהי לשון עתיד: מכאן לומדים כי אין התורה מדברת על בני ישראל במצרים בלבד , אלא על עם ישראל בכל דור ודור כאשר האויבים מציקים לעם ישראל ורוצים חלילה להשמידנו- ככל שירצו לענות ולהצר לנו-"כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ";עם ישראל יצא מכור הסבל ועינויים – יותר מחושל ומלוכד שבעתיים!
מקור כוחן של המיילדות.
ישנו פירוש מעניין המסביר: פרעה ידע כי כל זמן שהמיילדות היו נקראות בשמותיהן העבריים: "יוכבד" ו"מרים" לא יהיה ביכולתו לבקש גזרה כה אכזרית - להמית, חלילה את ילדי ישראל לכן, תחילה ציווה לשנות את שמותיהן ל"שפרה" ו"פועה" היה בטוח כי בשמות מצריים - הדבר עשוי לשנות את מהותן ואופיין עד כי תהיינה מוכנות לרצוח את ילדי ישראל ורק אחרי זה נתן להן את הציווי" אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה."
השם של האדם - זו המהות שלו - טמיעת השם משפיעה על הטמיעה הפנימית של אופיו ורוחו של האדם. [הה"צ רצ"א מדינוב]
למרבה הפלא, המיילדות סירבו לקיים את גזרתו של פרעה- סוד כוחן היה טמון ביראת האלוקים שלהן, וההוכחה לכך- שנאמר: "ותיראנה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את – הילדים"[שם ,א, י"ז]
מסיבה זו - גם היה להן כוח ואומץ לענות לפרעה כאשר שאל אותן מדוע החיו את הילדים ?"ותאמרנה המיילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות - העבריות כי חיות הנה בטרם אליהן המיילדת וילדו" [שם, א, י"ט]כאן המיילדות משמשות סמל ודוגמא מוחשית לעבודה רוחנית.
לכן קיבלו את שכרן על יראת האלוקים שלהן כפי שנאמר: "ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להן בתים" הדבר מוסבר גם במדרש רבה על הפסוק: "וייטב אלוקים למיילדות" [פרשה א, ט"ז]
הרי נאמר: "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חוכמה" [איוב כ"ח, כ"ח] ושכר היראה- היא תורה והיות ויוכבד הייתה יראה מהקב"ה - העמיד ה' ממנה את משה שניתנה התורה על ידו.
התורה נקראת גם על שמו: "זכרו תורת משה עבדי" [מלאכי ג]
מרים יצא ממנה בצלאל - שהיה מלא חוכמה כפי שכתוב: "ואמלא אותו רוח אלוקים" ועשה ארון לתורה שנקראת: טוב.
ורש"י אומר : כי השכר שהמיילדות קיבלו - בתי כהונה, בתי- לוויה ובתי מלכות.
מכאן לומדים :לאיזה כוח עצום זוכה אדם בעל יראת אלוקים
ולאילו מעלות הוא מגיע.
גם דוד המלך מזכיר את עניין היראה:
"ראשית חוכמה יראת אלוקים, שכל טוב לכל- עושיהם, תהילתו עומדת לעד". [תהילים קי"א, י]
לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי באמצעות יראת שמים - ניתן להפוך גזרות לברכות וישועות בכל עת! כאז כן עתה בימים אלו בה אנחנו נלחמים כנגד אויבים אכזרים –כדברי דוד המלך:
"יִרְאַת ה', טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים י"ט, י']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם בחמישי, 12 ינואר 2023 01:06
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 779
מֹשֶׁה גָּדֵל בְּבֵית פַּרְעֹה.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ בְּמִצְרַיִם
נְטוּל אֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם
שָׁכַח הֱיוֹתוֹ יְצִיר אֱלֹוקִים
גַּאֲוָתוֹ הִרְקִיעָה שְׁחָקִים.
הִבִּיט בְּעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לְפֶתַע חָשׁ מְאֻויָּם מֵהֶם
מְצוּקָתוֹ שָׁטַח בִּפְנֵי עַמּוֹ
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹֹ!
אַךְ אוֹי לְאוֹתָהּ צָרָה
לְאָזְנָיו גֻּנְּבָה שְׁמוּעָה
עָתִיד לָקוּם מִתּוֹךְ יִשְׂרָאֵל
בֶּן מוֹשִׁיעַ אוֹתָם גּוֹאֵל.
חִישׁ נִיגַּשׁ לַמְּייַלְּדוֹת
צִיווָּה לְהַחֲיוֹת הַבָּנוֹת
הַבָּנִים לְהָמִית !
לִמְחֹק עָם - אַחַת וּלְתָמִיד.
שָׂחַק לוֹֹ בּוֹרֵא עוֹלָם
עַל זֶה הַמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם
אֲשֶׁר אֶצְלוֹ מֹשֶׁה גָּדַל
וְאֶת עַם יִשְׂרָאֵל יִגְאָל.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמות [חומש שמות]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם בחמישי, 12 ינואר 2023 01:05
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 895
פרשת שמות - "לא מחשבותיי מחשבותיכם"
מאת: אהובה קליין.
פרשה שמות - היא הפרשה הראשונה המתארת את ירידת בני ישראל למצרים כפי שהכתוב מתאר:
"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". [שמות א, א]
בני ישראל עוברים שינוי לרעה תחת שלטון מלך חדש – או אותו מלך אלא שהתחדשו גזרותיו כדברי רש"י .
המלך הזה חושש מפני בני ישראל כנאמר:
"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ;" [שמות א, ח'- י"ג]
מלך זה – הרחיק לכת באכזריותו ואף הגביר את גזרותיו עת פנה אל המיילדות העבריות:
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת- הָאֱלֹקִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים". [שמות א ט"ו- י"ח]
השאלות הן:
א] מה אפיין את גלות מצרים?
ב] מדוע פרעה פנה אל המיילדות העבריות?
ג] מדוע גדל משה, דווקא בבית פרעה?
תשובות.
גלות מצרים.
ראשית ראוי לציין כיצד חשו בני ישראל בזמן הגעתם למצרים?
חז"ל אומרים: כי מהמילים:
"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה" ולא נאמר בלשון עבר "אשר באו מצרימה" אלא בלשון הווה: "הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה"- משפט זה מוכיח: שגם אם בני ישראל באו למצרים לתקופה ארוכה , הם לא ראו מעולם את עצמם כאזרחים תושבי קבע במצרים, אלא חשו כגרים וזרים בארץ לא להם -ארץ נוכרייה והישיבה שם הייתה בעיניהם זמנית עד יום גאולתם - אל הארץ המובטחת שבה התהלכו: אברהם, יצחק ויעקב.
התחושה הזו שבני ישראל חשו - כי הם זרים בארץ מצרים הגבירה את המודעות לשמירה חזקה על זהותם היהודית.
מדרש "שוחר שלום" סובר: "בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:
א] לא שינו את שמם.
ב] לא שינו את לשונם.
ג] לא גילו מסתורין שלהם [הסודות הלאומיים]
ד] לא ביטלו את המילה [את ברית המילה]
דורשי רשומות מגלים במילה "שמות" - ראשי תיבות - לשלושת המצוות:
שבת, מילה ותפילין.
על פי ספר "באר משה" [של הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין]: ידוע כי מצרים מסמלת את הגלות בכללה כפי שנאמר בספר בראשית רבה [פרק ט"ז]
כל המלכויות נקראות על שם מצרים - על שם שהם מצירות לישראל , בנוסף היא שורש כל הגלויות והשם " מצרים" מלשון = מיצר ודוחק - גם רומזת על גלות הנפש ,היות ואדם המצוי בשבי - יצרו כאסיר בבית האסורים.
כדברי זוהר הקדוש: [ח"ג- רמ"ז ,א'] "ובזמנין דחשך דאיהו יצה"ר [יצר הרע] מכסה על יצר הטוב דאיהו אור,איהו כמאן דתפיס בבית האסורין דיצה"ר".
על פי שמות רבה [פט"ו] על יציאת מצרים נאמר: הוציא ה' לישראל מבית האסורים שנאמר:
"מוֹצִיא אֲסִירִים, בַּכּוֹשָׁרוֹת" [תהלים ס"ח, ז']
מכאן, שגלות מצרים קרויה בשם: "בית האסורים" , הכוונה גם לגלות הנפש לכן המילים: "..שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים"- בראשי תיבות כל אות ראשונה במילה מצטרפת למילה= "שביה"
ה"מאור עיניים" מביא את דברי חז"ל: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל - דומה כמי שאין לו אלוה - לפי שהיהודי צריך לדעת שכל חייו וכוחותיו - מאת: ה' וברגע שאדם סר מהדעת החשובה הזאת - הוא נעשה עובד אלוהים אחרים. כוחות אחרים שולטים עליו ודומה למי שאין לו אלוה ולכן כאשר הם היו במצרים במצב רוחני זה, היה עליהם קטרוג: "אלו ואלו עובדי ע"ז ואין הכוונה שעבדו ממש עבודה זרה, חלילה.
כתוצאה ממצב זה שגם הדעת של ישראל הייתה בגלות הזו – כביכול לא הייתה הבריאה קיימת. כך העולם נעשה תוהו ובוהו ,אבל כשיצאו ממצרים קיבלו את התורה ולכן יציאת מצרים מורה על חידוש העולם.
זה לגבי בני ישראל, אבל נשאלת השאלה כיצד פרעה שכח את כל הטוב שיוסף גמל לו במצרים וגם אם זה לא אותו פרעה ,אלא מלך חדש - כיצד לא ידע את כל הטוב שיוסף גמל למצרים?.
תשובת חז"ל לשאלה זו: אדם שאינו מעריך את כל הטוב שחברו עשה למענו -הוא כפוי טובה כלפיו, סופו שהוא כופר גם בה' הדואג לו תמיד!
על כך משל מעניין [מד"ר [פ"א]
"משל לאחד שרגם את אוהבו של המלך, אמר המלך, התיזו את ראשו ! [הורידו את ראשו] כי למחר יעשה בי כך"!
הנמשל – במקרא נאמר: היום, אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה' "
פרעה פונה אל המיילדות:
רש"י מסביר: פרעה מלך מצרים פנה אל המיילדות העבריות לאחר ששמע בעצת הרואים בכוכבים כי עתיד להיוולד מושיע מתוך היהודים שיושיע את ישראל ואת זה רצה למנוע בדרך בקשתו מהמיילדות: להמית רק את הזכרים.
אך הדבר לא הועיל - לפי שהן היו בעלות יראת אלוקים ולא עשו כן.
התוצאה הייתה: משה גדל והתחנך ,דווקא, בבית פרעה.
משה גדל בבית פרעה.
הסבר מעניין נאמר בספר "באר משה"
:הצלת משה בדרך כה מיוחדת מוכיחה את דבר ה': "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם" הרי משה כבר הושלך ליאור בתיבה – למקום סכנה ואצטגניני פרעה - חשבו כי משה כבר נטבע, דווקא ממקום זה באה הישועה, והמצילה הייתה ,דווקא, בת פרעה והרי לפי השכל האנושי היה בכך סכנה יתירה הרי היא הייתה בתו של פרעה והיא הייתה עשויה להקפיד ולהחמיר בקיום גזרותיו.
אך , בניגוד לחשיבה זו, בת פרעה לקחה אותו לארמון המלוכה של אביה ודווקא שם התחנך על ברכי אביה. ונאמר במדרש [שמות רבה, פ"א]
"והיה פרעה מחבקו ומנשקו וזה עד הרגע ששמע עליו שהוא הרג איש מצרי. בעקבות שמועה זו שהגיעה לאוזניו- הפך את אהבתו לשנאה כלפי משה ורצה להורגו.
הרב סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" מסביר- כוונת התורה להוכיח: כי "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם". [דברי שלמה המלך-משלי, י"ט, כ"א]
פרעה גוזר להשליך את הילדים ליאור במצרים כשהדגש הוא - להטביע כל זכר! ואילו הקב"ה מגלגל שדווקא משה , המושיע של עם ישראל, גדל ומתחנך בבית פרעה ,אבל ניצול דווקא על ידי בת פרעה. משם יוצא לדרך - בה עולה ומתעלה נהפך למנהיג ישראל וזוכה להוריד את התורה מהר סיני.
מכאן גם השפעה ובניין אב לכל המשך ההיסטוריה - אין אדם רואה רק את אשר לפניו, ולא את אשר ייוולד לעתיד לבוא.
אבן עזרא: אומנם מדגיש את הרעיון: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת..."אך מוסיף: "אולי סיבב ה' שיגדל משה בבית מלכות להיות נפשו על מדרגות הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדיין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנם מהמים שלו".
מוסיף אבן עזרא הסבר
על פי הסבר זה, נראה שאם היה משה גודל ומתחנך בבית יהודי יתכן שתכונותיו היו נשארות "גלותיות" ולא היה מגיע לדרגת אומץ לב – לכן ה' גרם לו לגדול בבית שאין בו יראה מן הבריות. ונפשו תהיה מסוגלת לעשות פעולות גדולות , אמיצות ומופלאות.
עוד מוסיף אבן עזרא: "אילו היה גדל בין אחים ויכירוהו מנעוריו ,לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם"
אכן זה הסבר פסיכולוגי: כי אותם אנשים החיים עם אותו אדם מקטנות בסופו של דבר, אינם יראים מפניו, אינם מכבדים אותו במלוא שיעור קומתו. כי הוא אחד מהם, לכן הם אינם מקבלים את מרותו.
מה שאין כן, כאשר המנהיג מופיע ממרחקים ואיש אינו מכירו.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
מתוך הפרשה ניתן ללמוד: כי אלוקים הוא לא רק ברא את העולם , אלא שולט ומנהיג בכל רגע כדברי ישעיהו הנביא ואין מחשבותיו כמחשבות בני אדם בשר ודם- וכל מה שעושה - הוא לטובה:
אלו הם דברי הנביא: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'". [ישעיהו נ"ה, ח']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם ברביעי, 11 ינואר 2023 00:45
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 796
ב"ה
דבר החסידות – פרשת שמות
מבט של חסיד
אחד מחשובי חסידי גור בארץ ישראל היה נוהג, שכל פעם שהיה מגיע לארה"ב לצורך עסקיו – היה נכנס לרבי מליובאוויטש.
פעם כשהגיע לא הספיק להכנס לרבי כדרכו. והחליט לפחות להכנס לתפלת מנחה ולתת 'שלום'. לאחר מנחה, שהתקיימה בביהכנ"ס למעלה – חיכה היהודי במסדרון, וכשהרבי יצא חייך אליו ושאל "מה נשמע בירושלים?"
הוא חשב שהרבי מתכוין לאירוע בטחוני מסויים שארע אז בירושלים והוא סיפר לרבי את כל מה שהיה ידוע לו בזה.
אבל הרבי כאילו לא שמע את כל מה שהוא אמר ושוב שאל: "מה נשמע בירושלים?"
הוא לא הבין, הרי הוא סיפר לרבי את כל מה שידוע לו בעניין.
אבל אז הרב גרונר שאל אותו: מה שלום האדמו"ר מגור?
והוא השיב בעניין שלום האדמו"ר והרבי הראה שביעות רצון וברך אותו.
נמצאנו למדים, שמה קורה אצל חסיד – זה מה שנשמע אצל הרבי שלו, זה צריך להיות כל החיים שלו...
(מפי הרב ברוך וילהלם שליח הרבי בנהריה, שמעתי מפיו בהתוועדות י"ט כסלו תשפ"ג, בהיכל מנחם מענדל, מרום כנען)
~~~
איך מכפרת הלידה על המיתה?
בקשר עם לידת משה בפרשתנו (ב, ב), מספרת הגמרא (מגילה יג, ב) שבזכות יום לידתו בטלה גזירתו של המן: "תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: "נפל לי פור בירח שמת בו משה". ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".
ומפרש רש"י: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה".
בפשטות, רש"י מתכוון בדבריו ליישב כאן קושיא: אמנם משה רבינו נולד בז' אדר, אבל עדיין גם הסתלק בו, ובמה עדיפה לידתו על הסתלקותו? ועל כך אומר רש"י: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה", כפרה מלשון קינוח והעברה (רש"י וישלח לב, כא), כלומר, הלידה מעבירה את הדבר הלא-רצוי של המיתה.
אבל לכאורה, במציאות זה הפוך – המיתה (שבאה אחרי הלידה) מבטלת את פעולת הלידה ולא להיפך?!
ויתרה מזו, מקרא מלא דבר הכתוב (קהלת ז, א): "טוב . . (ו)יום המות מיום הולדו", כפי שמבאר המדרש (קה"ר עה"פ) ש"ביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשיו", ורק אחרי מיתת הצדיק יודעים ש"יצא מן העולם בשלום".
[ובחסידות (אגה"ק סו"ס זך) מבואר יתרה מזו: שבהסתלקותו של צדיק נהיית השלמות של "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", וזה "פועל ישועות בקרב הארץ"]
– כיצד איפוא אומרים כאן "כדאי הלידה שתכפר על המיתה"? [ואדרבה, הגמרא היתה צריכה לומר שיום "שמת בו משה" הוא הזכות הכי גדולה, ויכולה לפעול ישועות לבטל גזירתו של המן[1]].
ויש לומר:
למרות שבד"כ נאמר "טוב יום המות מיום הוולדו" (גם אצל צדיקים) – הרי משה רבינו היה בזה יוצא מן הכלל, מכיון שכבר בלידתו "נתמלא הבית כולו אור" (סוטה יב, א), וכדברי הזהר: שמיד בהוולדו האירה בו אור השכינה וזה האיר את כל הבית.
כלומר: אמנם כל יהודי הוא "חלק אלוקה ממעל ממש", ולידתו מוסיפה אלקות בעולם – אבל אי אפשר לומר עליו שבלידתו יש אור [=גילוי], שהרי הנשמה מוסתרת בגוף, ורק ככל שמזככים את הגוף – מתגלה יותר ויותר הנשמה ומאיר על ידה אלקות בעולם, עד לשלמות עבודתו ב"יום המוות" (לכן הוא טוב מיום הוולדו).
אבל אצל משה מיד בלידתו כבר האירה הנשמה שלו בפועל ובגלוי. וכפי שמבאר הבחיי (בספר כד הקמח, מע' נר חנוכה) שמיד בלידתו היה ראוי להאיר את העולם על ידי התורה. והרי התורה היא אמת, בלי שינויים, "אין אמת אלא תורה" (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח) – לכן אצלו ראויה כבר לידתו לבד לכפר על המיתה[2].
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כו, שמות שיחה א (עמ' 1 ואילך). "שערי המועדים – חודש אדר" עמ' פב ואילך.
[1] כלומר, אין זו קושיא מדוע המן שמח שמחה גדולה מצד "נפל לי פור בירח שמת בו משה", מכיוון שהוא לא ידע על העילוי של יום ההסתלקות, השאלה היא אבל על הגמרא: מדוע אין היא אומרת זאת במסקנה, שהוא לא היה יודע את המעלה של "מת בו משה".
[2] ואין להקשות ממה שמצינו שהמדרש גופא (שם בקהלת על אתר) דורש את הפסוק "טוב . . יום המות מיום הוולדו" גם בנוגע למשה, כלומר שגם אצלו יש עילוי ביום המוות לגבי הוולדו – מכיוון שתלוי לגבי איזה עניין מדובר:
כאשר מדברים על "מעשיו תורתו ועבודתו" בוודאי שיש עילוי ביום המוות לגבי יום הוולדו, שהרי בהוולדו היו עניינים אלו רק בכח, והשלמות בהם נפעלה ע"י עבודתו.
אבל האור שהאיר בעת לידת משה, קשור בעצם נשמת משה – עניין שאינו תלוי בעבודתה בגוף (שלכן האיר בפועל תיכף בעת לידתו), וענין זה הוא לא רק נעלה מיום המוות, אלא יתרה מזו "כדאי הלידה שתכפר על המיתה", כבפנים.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמות
-
פורסם בחמישי, 23 דצמבר 2021 06:49
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 838
פרשת שמות - מדוע זכה משה בשליחות גאולת ישראל ?
מאת: אהובה קליין.
חומש שמות - השני מתוך סידרת חמישה חומשי תורה – ומהווה המשך לחומש בראשית ,לפי שהוא פותח ב - וו החיבור: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". [שמות, א', א]
על פי 'דעת מקרא': המילה: "וְאֵלֶּה" מופיעה כדי להביא עניין חדש וגם כדי לחבר לחומש 'בראשית' שקדם לו – רומז : שכדי להבין את עיקר העניין המסופר לקמן - שיעבוד מצרים ,יש להעלות בזיכרון דברים - שכבר הוזכרו בחומש - 'בראשית' - שִׁבְעַת השורות הראשונות בפרשת שמות - מהווים חזרה על מה שכתוב בפרשיות אחרונות של החומש הראשון כפי שהתורה מתארת שם: "כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה, יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מִלְּבַד, נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב--כָּל-נֶפֶשׁ, שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם, נֶפֶשׁ שְׁנָיִם: כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים". [בראשית מ"ו, כ"ו, כ"ז]
כאן בפרשת שמות נאמר: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם".
בספר המסורה העתיק הנקרא בשם:' דקדוקי הטעמים' [לרבי אהרון בן משה בן אשר] כתוב:" ספר שני "ואלה שמות"- הוא ספר יציאת מצרים והוא ספר הברית.
כלומר: חומש שמות מכונה בשלושה שמות:
'ואלה שמות',' ספר יציאת מצרים' ,'ספר הברית'
'ספר יציאת מצרים'- הוא שמו של הספר בתרגום השבעים והשם הזה בשינויים המתאימים - התקבל בתרגומים ללשונות האומות שבימינו דוגמת הספר: באנגלית: Exodus
השם: 'ספר יציאת מצרים'- נקרא כך - היות ובחלקו הראשון של חומש שמות – מסופר על יציאת מצרים.
'ספר הברית' לקוח מן הכתוב: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" [שמות כ"ד, ז']
חומש בראשית מסיים בפסוק: "וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם".[בראשית נ', כ"ו]
חומש שמות מתאר: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא". כאן פסוק זה מוסיף שלא רק יוסף נפטר, אלא אחיו של יוסף וכל הדור ההוא נפטרו.
בפרשת שמות אנחנו נחשפים לראשונה להולדת משה כפי שהכתוב מתאר:
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ". [שמות ב, ב-ה]
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹותָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל". [שמות פרק ב ,י"א]
השאלות הן:
א] מהו ייחוסו המיוחד של משה?
ב] כיצד משה – הפך למנהיגם של ישראל והגיע לגדולה?
תשובות.
ייחוסו של משה:
קורות משה בתורה עד שעלה לגדולה - מעטות הן.
אך ישנה חשיבות גדולה מאד לגבי הוריו - כפי שהתורה מתארת: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי". [שמות ב', א] בכך התורה מדגישה - כי משה היה ילוד אישה לעומת כל גיבורי המיתולוגיה - המיוחסים ל"בני אלים" ולהבדיל מדתות אחרות שגם להם מייחסים לידה בלתי "אנושית" התורה מייחסת חשיבות רבה לשורשה ומהותה של היהדות בכך: שהאדם גודל מלמטה כלפי מעלה. ולא הפוך- הוא נולד באופן טבעי ועליו לעלות לשורש האלוקי. הכוונה -לחיות את חייו על פי התורה הקדושה.
רש"י מסביר את המילים הבאות: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי".
האיש מבית לוי היה פרוד מאשתו - מפני גזירת פרעה להשליך כל בן ליאור. אך בעקבות דברי בתו מרים שאמרה לו: גזרתך קשה משל פרעה, הרי פרעה גזר על הזכרים - אתה גוזר גם על הנקבות!
עקב כך הוא החזיר אליו את אשתו.
הגאון מברשוב בספרו: "מכתב לדוד" מדגיש: כי גדולתו של משה איננה נובעת מייחוסו - כי אין התורה נקנית בירושה, היא נובעת מעמלו והתעלותו הרוחנית.
אבן עזרא סובר: היות ובני ישראל התגוררו בערים שונות הוא יצא מעירו לעיר אחרת לשאת אישה.
הרמב"ן מפרש: כי התורה רוצה להדגיש: כי הוא לא חשש מגזרת פרעה ונשא אישה כדי להביא ילדים לעולם. וזאת על אף גזרתו של פרעה להשליך כל בן הילוד ליאור.
פרט נוסף מעניין הוא: שמשה גדל והתחנך בבית פרעה- התורה מתארת כיצד זה קרה- אך אינה מסבירה לנו – לשם מה זה קרה?
הרב סורצקין ב:"אוזנים לתורה" סבור : כי מטרת התורה להראות: כי: "עצת ה' היא תקום"!
פרעה גוזר להשליך את הבנים ליאור ודווקא בביתו של רשע זה גודל ומתחנך משה - כך הקב"ה מגלגל את העניינים. משה ניצל על ידי בת פרעה ואחר כך מבית זה הוא יוצא אל אחיו ומקבל את שליחותו - מה' לגאול את ישראל ולקבל תורה בסיני.
ה"אבן עזרא" מסביר את הסיבות לגידולו של משה בבית פרעה באופן הבא:
א] "אולי סיבב ה' שיגדל משה בבית מלכות- להיות נפשו על מדרגת הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג מצרי בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדיין מהרועים - בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנם מהמים שלו" וכאן הכוונה בדברי אבן עזרא - שאם משה היה גדל ומתחנך בבית יהודים- היו תכונותיו "גלותיות" ולא היה מסוגל לפעולות של אומץ לב. לכן דאג ה' - שמשה יגדל בבית שאין בו פחד מפני בשר ודם, כך יהיה בעל אומץ לפעול בגדולה.
ב] "אילו היה גדל בין אחים ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם" - פרושו של דבר: כי מבחינה פסיכולוגית אנשים שמכירים אותו מקרוב - אינם יכולים לכבדו בגודל שיעור קומתו , הוא נחשב לאחד מהם ואינם מוכנים לקבל את מרותו.
אברבנאל גם מפרש באופן דומה ומסביר: כי בבית פרעה למד משה גינוני מלכות ,אך מדגיש כי משה – על פי טבעו, התנהגותו ומעשיו - היה צדיק , ישר וגדול לב ואלו מצוות הראויות ואופייניות לנביא ומכינות אותו לקראת נבואת אמת !
הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: וַיְהִי הַיּוֹם וּפַרְעֹה יוֹשֵׁב לֶאֱכֹל וְאַלְפַּרְעוֹנִית הַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת לִימִינוֹ וּבַתְיָה [בַּת פַּרְעֹה] יוֹשֶׁבֶת לִשְׂמֹאלוֹ וּמֹשֶׁה יוֹשֵׁב בְּחֵיקָהּ. וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְכָל בָּנָיו וְשָׂרֵי הַמְּלוּכָה יוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְיִשְׁלַח מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיָּסַר אֶת הַעֲתָרָה[הַכֶּתֶר] מֵעַל רֹאשׁ פַּרְעֹה וְיִיתן אוֹתָהּ בְּרֹאשׁוֹ, וְיִרְאוּ הַשָּׂרִים וְהַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְיִתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל חַרְטֻמָּיו: הֲלֹא תַּגִּידוּ לִי מָה- מִשְׁפָּט הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה הַיֶּלֶד הַקָּטֹן הַזֶּה?
וַיַּעַן בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: יִזְכֹּר- נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ אֲשֶׁר הֻגַּד לוֹ: וְיֶדַע אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי לָקֹחַ יִקַּח הַיֶּלֶד הַזֶּה מַלְכוּתוֹ מִמֶּנּוּ וּמָלַךְ תַּחְתָּיו. וְהִשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ! וְעַתָּה יְצַווֶּה אֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת הַיֶּלֶד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לַמּוֹקֵשׁ.
וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: אַל נָא יִשְׁפֹּךְ הַמֶּלֶךְ אֶת דַּם הַיֶּלֶד בְּטֶרֶם לֹא נִסָּהוּ וְיָדַע כִּי בְּזָדוֹן עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.
וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת עֲצָתִי, יָבִיאוּ נָא קְעָרָה מְלֵאָה גַּחֲלֵי אֵשׁ וְאַבְנֵי שֹׁהַם [אֲבָנִים יְקָרוֹת] וְשַׂמְנוּ אוֹתָהּ לִפְנֵי הַיֶּלֶד וְאָמַרְנוּ לוֹ: קְחָה אֶת הַטּוֹב בְּעֵינְךָ! וְהָיָה כִּי יִשְׁלַח אֶת יָדוֹ וְלָקַח אֶת הָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת וְיָדַעְנוּ כִּי מֵחָכְמָה עָשָׂה הַיֶּלֶד אֶת הַדָּבָר," בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: כִּי מֹשֶׁה לָקַח אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע בָּא הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל וְהִטָּה אֶת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אֶל עֵבֶר גַּחֲלֵי הָאֵשׁ וְהוּא הִכְנִיס זֹאת לְפִיו וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן.
משה הופך למנהיג.
נאמר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹותָם";
רש"י מפרש: הרי כבר היה כתוב :"ויגדל הילד" אלא שהוא גדל בשני כיוונים:
א] גדל בקומה.
ב] הגיע לגדולה לפי שפרעה מינה אותו על ביתו. [תנחומא וארא י"ז]
רשי" מסביר: כי "וירא בסבלותם" היה משה מתבונן ומרחם על סבלם של בני ישראל – הוא הרגיש את צערם של ישראל ונתן את ליבו לצער הזה.
הרמב"ן מפרש באופן דומה: "וירא" הראיה של משה הייתה כפשוטה- הוא הלך לראות ולהכיר את אחיו - אחרי שנודע למשה כי הוא שייך לעם היהודי - הוא נדהם לראות את סבלם של היהודים.
אברבנאל סובר: כי דבקה נפשו של משה ביוכבד מניקתו ובניה, אחרי שכבר משה גדל - נודע לו מהם - כי בנם ואחיהם הוא, מחליט לצאת מארמון בית המלכות לראות את אחיו העבריים, שנמצאו בבנייני המלך מחוץ לעיר.
החת"ם סופר מבהיר כי בפסוק: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה" – רוצה התורה לבאר, מדוע ובגלל מה זכה משה להיות גדול בעיני ה' עד שהוטל עליו להיות שליח הגואל את ישראל?
התשובה לכך היא: מפני שהוא השתתף בצער אחיו וראה את הסבל שלהם! רעיון זה נאמר בדברי חז"ל בבראשית רבה: "אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערם של ישראל ונהגת בהם מנהג אחים, אני מניח את העליונים והתחתונים ומדבר אתך, הדא הוא דכתיב" [ וירא ה' כי סר לראות"- ראה ה' שמשה עזב את עסקיו כדי להתבונן בסבלם של ישראל לפיכך נאמר: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" [להלן ,ג, ד] בהופעת הסנה הבוער ה' מראה למשה כי גם הוא כביכול בדומה למשה מיצר בצרתם של ישראל.
לסיכום, ניתן להסיק: כי אומנם למשה - היה יחוס שהשתייך לשבט לוי - אך עלייתו בסולם המנהיגות - עד כדי הגעת זכייתו להתמנות לשליח גואל ישראל נבעה - מתוך התנהגותו , התעניינותו , מעשיו הטובים – ומידות הענווה והרחמים שהיו לו.
ויפים וחשובים דברי הכתוב:
"וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹותָם"- משה יורד אל אחיו ובכך ניכר בו שהוא מנהיג גדול - אשר אינו מסתגר בד' אמותיו - אלא יורד אל אחיו !
