|
|
משה שב למצרים
שיר מאת: אהובה קליין©
משה שב למצרים
כמלאך פורש כנפיים
לַכֹּל זְמָן - עֵת
התנאים בשלו כעת.
האיום הוסר מעל ראשו
רוח השליחות מפעמת בליבו
מסירות נפש בוערת בקרבו
תפילות ובקשות על לשונו.
פוסע בין חולות וסלעים
אוחז בימינו -מַטֵּה הָאֱלֹקים
לצד אשתו ובניו הרוכבים
על חמור מדורות קודמים.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמות- [חומש שמות]
פרשת שמות - רמז לגאולה העתידית - כיצד?
מאת: אהובה קליין
פרשת שמות - היא הפרשה הראשונה הפותחת את חומש שמות ומתארת את משה מתחילת דרכו ועלייתו ההדרגתית - לקראת מנהיגות ברוכה וגדושה במעשים וציוויים- ובשליחות מופלאה ונשגבה מאת ה':
וכך התורה מתארת את שובו של משה אל מצרים יחד עם ציפורה אשתו וילדיו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹקִים, בְּיָדוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם. וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה', וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת". [שמות ד, י"ט-כ"ו]
השאלות הן:
א] מדוע הגיע העת לשובו של משה למצרים?
ב] באיזה אופן שב משה למצרים?
ג] מדוע רצה ה' להרוג את משה בדרך לשליחותו החשובה?
תשובות.
משה שב מצרימה.
רש"י מסביר: הרי משה גדל במצרים, אך כאשר ראה שני עברים נצים הוא ברח ממצרים למדיין, כפי שמתואר : "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר".[שמות ד, י"א-ט"ז]
ומי היו אותם אנשים נצים? התשובה: דתן ואבירם הם היו חיים, אלא שירדו מנכסיהם- והעני חשוב כמת.
לגבי העני- ההוכחה היא בפרשה זו, לפי שנאמר:
"כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים"[ נדרים ס"ד]
רש"י מסתמך על דברי חז"ל: "תניא: ארבעה חשובים כמת, עני ,מצורע, סומא ומי שאין לו בנים.
לכן ,משה יכול לשוב כעת למצרים- לפי ציווי ה' .
הרמב"ן מסביר: כי בהיות משה עדיין במדיין –ציווה אותו ה' לשוב למצרים ואל יפחד שם - כי מתו כל מבקשי רעתו.
ספורנו סובר: משה יכול לחזור למצרים- לפי שמתו המלך ועבדיו- אשר בקשו להרגו כפי שנאמר: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל- הָאֱלֹקים, מִן-הָעֲבֹדָה". [בראשית ,ב, כ"ג]
האופן - בו שב משה למצרים.
הכתוב מתאר:
"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ".
משה שב מצריימה ,לוקח את אשתו- צפורה ושני בניו הקטנים ,כשהם רכובים על החמור.
רש"ר מסביר : כנראה שלמשה הייתה בהמת משא אחת בלבד שעליה חשב לרכב, אלא שעתה הרכיב את אשתו ואת ילדיו "על החמור" והוא עצמו היה הולך ברגל עם המטה בידו.
רש"י מבהיר: כי החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק - עליו עתיד להתגלות גם מלך המשיח שנאמר:
"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַים הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר [זכריה ט', ט']
רש"י מבסס את פירושו זה על פי "פרקי דר' אליעזר"
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו.."
[בראשית כ"ב, ג'] הוא החמור שרכב עליו משה בבואו למצרים שנאמר:
ו"ַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו.." – הוא החמור שעתיד בו דוד לרכוב עליו" [כפי שנאמר בספר זכריה]
מוסיף רש"י ואומר: הליכתו של משה למצרים מתוך מסירות נפש ,מקורה באברהם אבינו וזוהי גם המסירות נפש שתביא את הגאולה העתידה.
רעיון מסירות הנפש המוליך והמביא את הגאולה- נמשל לחמור שנושא על גבו את המשיח.
הכתוב מציין שמשה לקח אתו את מטה האלוקים.
שמות רבה מסביר את הציווי אל משה: "רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה" מהם מופתים אלה?- זה המטה שהיו כתובים עליו המכות- ראשי תיבות: דצ"ך, עד"ש, באח"ב "
"חזקוני" סבור: שהמטה נקרא בשם:" מַטֵּה הָאֱלֹקִים"- מהטעם- שעדיין לא נקרא המטה על שמו של משה- מפני שעד אותו זמן לא עשה בו נס.
בנוגע ללקיחת אשתו צפורה ושני בניו הקטנים
מסביר "חיזקוני": היות והבנים עדיין היו קטנים הושיב משה את האם- ציפורה-תחילה ואחר כך את הקטנים בחיקה, אבל לגבי יעקב כאשר ירד למצרים, ובניו היו גדולים - לקח את בניו תחילה ואחר כך את הנשים ,שנאמר:
"וַיָּקָם, יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו, עַל-הַגְּמַלִּים". [בראשית ל"א, י"ז]
משה המשיך לבדו למצרים שהרי מיד כאשר ה' פגש במשה, אז נימול בנו- אליעזר ובאותו מקום משה הניח אותם והלך לבדו למצרים, ואילו כאשר נתרפא אליעזרממילתו שבה ציפורה אל בית אביה עם שני בניה, כמו שכתוב:
"וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ: אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה".[ שמות י"ח, ב-ג]
רצון ה' להמית את משה בדרך.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש ] שואל: כיצד יתכן שאחרי שהוטלה על משה משימת השליחות בהוצאת בני ישראל ממצרים- שליחות כה נעלה, רצה ה' לפתע להמיתו?
הטעם לכך: היות ומשה התרשל מלמול את בנו, הרי משה יוצא למצרים כדי להיות שליח בהבאת הגאולה לעם ישראל - עם שייחודו הוא ברית מילה וכעת משה בעצמו עומד להכניס לתוך עם ישראל במצרים - את בנו הערל? לכן היה ה' סבור: שעדיף שמשה ימות מאשר יישם את שליחותו עם דוגמא כה רעה.
גם רש"י סבור שהקצף של ה' כלפי משה – נבע מהכעס עליו- שהתרשל למול את בנו.
חז"ל [ במסכת נדרים ל"א] סבורים: משה לא התרשל בקיום מצוות המילה לבנו, אלא הוא ראה את עצמו מחויב לגאולת ישראל, אילו היה מל את בנו היה חייב להמתין שלושה ימים - עד שהקטן יצא מכלל סכנה ורק בתום זמן זה, היה יכול עם משפחתו - לצאת לדרך. הוא הזדרז לקראת מילוי שליחות קודש זו.
אבל לאחר שה' ראה שמשה השתהה בבית המלון ולא חשש לעכב את גאולת ישראל - אז נענש משה בעקבות כך שלא מל כעת בנו.
ועדיין הוא צריך ללכת למצרים קיימת סכנה לילד.
רבי אליהו מזרחי :סובר שהמרחק ממלון זה עד מצרים – היה יום אחד ובדרך כה קצרה – לא היה קיים חשש לילד הקטן.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק :כי משה היה נחוש ברמ"ח אבריו ללכת למצרים לגאול את עם ישראל - ויש בכך גם רמז לגאולה העתידית לעם ישראל.
יהי רצון שנזכה במהרה לבוא הגואל, "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".[זכריה י"א ח' ]
פרשת שמות- מדוע משה גדל והתחנך בבית פרעה?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת בתיאור עבדות מצרים בפועל , ומנגד תחילת דרכו של מושיען של ישראל - הלוא הוא משה רבינו:
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
השאלות הן:
א] מדוע הוצרך משה לגדול ולהתחנך דווקא בבית פרעה?
ב] מי הייתה בת פרעה ומדוע חמלה על משה?
תשובות.
משה רבינו גדל ומתחנך בבית פרעה.
הרב סורוצקין ב:"אוזניים לתורה" מסביר כי התורה רוצה להוכיח כי: "רבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם". [משלי י"ט, כ"א]
הרי פרעה גזר להשליך ילדים ליאור ולהטביע כל זכר מישראל ודווקא אז הקב"ה מגלגל את האירועים באופן כזה שמושיעם של ישראל מתחנך במצרים- בבית פרעה ועוד ניצול על ידי בת פרעה ומארמונו של פרעה הוא יוצא אחר כך אל אחיו ונהפך למנהיג העם ונותן את התורה.
מכאן -בניין אב לכל תקופות בהיסטוריה שאין אדם בשר ודם יכול לראות את אשר יקרה בעתיד.
אבן עזרא מוסיף כיוון מעניין ,הוא גם שם את הדגש על: "מחשבות ה' עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות" ממשיך ואומר: אולי סובב ה' שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגת הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שעשה חמס,
כוונת הדברים: שאילו היה משה מתחנך בביתם של יהודים היו עשויות להיות תכונותיו: "גלותיות" לא היה מסוגל לפעול בדרכים של אומץ לב ,לכן דאג אלוקים שמשה יגדל ויתחנך בבית שאין בו מורא מפני בשר ודם- ונפשו תהיה בעלת עוז לבצע דברים גדולים ונפלאים.
בנוסף, מסביר אבן עזרא: "אילו היה גדל בין אחים ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם"
במילים אחרות ,אחיו היהודים של משה היו אומרים: הוא משלנו ולא היו יראים מפניו ומכבדים אותו במלוא שיעור קומתו ואף לא היו מוכנים לקבל את מרותו.
לעניות דעתי, הסבר יפה זה מזכיר את התנהגות אחי יוסף אל יוסף כשפגש אותם בשדה: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ...? " [בראשית ל"ז, ח]
אך הדבר עשוי להשתנות כאשר המנהיג מגיע ממקום אחר ואינו מוכר לאף אחד, ברור שהסביבה תסתכל עליו בכבוד.
אברבנאל אומר רעיון דומה: "נסמכו שלושת הסיפורים האלה, רוצה לומר –הריגת המצרי, ומן השני אנשים רבים, ומבנות מדין, אחרי סיפור גדולת משה בבית פרעה, לא מפני שהיו רצופים בזמן אחד, אלא להודיע מעלת משה ושלמותיו" הוא נתגלה לראשונה בבית פרעה כדי שילמד טכסיסי המלוכה ודרכי ההנהגה והמלכות, שהוא ממה שיאמץ לבבו ויגדל את רוחו, שנמשך לו מזה היותו אמיץ בגיבורים, לא ישיב מפני כל, והבט אל עמל לא יוכל, לא במצרים וגם לא במדיין, שהיה גר ובורח, ולמדנו מזה שמשה היה בטבעו ותכונותיו צדיק וישר וגדול הלב, והן המצוות הראויות אל נביא, והמכינות אל הנבואה באמת"
מתוך דברי אברבנאל ניתן להבין: כי משה מבלה את שנותיו הראשונות בבית פרעה במטרה -להכינו נפשית לקראת האתגרים העומדים לפניו מתוקף היותו נביא, מושיע ,גואל ישראל וכל זה שתכונותיו יוכלו להתפתח לקראת הבאות, ללא חסימות מצד הסביבה וללא חותם הגלות.
מדרש יפה אומר: על המילים: " וַיִּגְדַּל משה"- במה הייתה גדולתו? לפי שיצא אל אחיו ולא הסתגר בארמון המלך פרעה - במטרה להקל את עול מלכות השעבוד. על ידי התנהגות זו, משה מוכיח את יכולת מנהיגותו על ישראל בהמשך.
בת פרעה וחמלתה על משה.
מעניין כי התורה אינה מזכירה את שמה של בת פרעה כלל, לעומת זאת את שמה, אנו מוצאים בדברי הימים-א,[ ד, י"ח]:
"וְאֵלֶּה, בְּנֵי בִּתְיָה בַת-פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לָקַח, מָרֶד.."
חז"ל טוענים: כי השם "בתיה" ניתן לה רק לאחר - מכן, כאות תודה על הצלת משה ולכן אמר לה ה': את קראת לו משה - אני אקרא לך בשם: "בתיה"
אך מתברר שמופיע במדרש: כי עוד במצרים קראו לה בשם: "בתיה" וההוכחה לכך: שדתן ואבירם אמרו למשה: למרות שאתה טוען שאתה הבן של בתיה הרי האמת היא: שאתה הבן של יוכבד.
ואכן, פרעה שהחשיב עצמו לאליל, קרא לה בשם: "בתיה" שבשפה המצרית המשמעות: בת אלוהים, וכך כינו אותה גם דתן ואבירם, אלא שהתורה לא הייתה מעוניינת לתת לבת פרעה תואר אלוהי ולכן נקראה בלשון הכתוב: "בת פרעה" וזאת במקום- "בת- יה" ,אולם בתום עזיבתה את עבודת אלילי אביה ונגשה להציל את משה הקטן שבה התורה לקרוא לה: "בתיה" היות שמאותו רגע שעזרה למשה איננה מתייחסת עוד לפרעה ,היות ועל ידי דרכה הטובה למען הצלת משה- נעשתה לבת אל חי.[על פי אבן- אזל]
רבינו בחיי מסביר את המילים: "וַתַּחְמֹל עָלָיו—" מדוע בת פרעה חמלה על משה?
התשובה על כך דרשו חכמים: בא המלאך גבריאל והיכה את משה כדי שיבכה וכך התמלא ליבה של בת פרעה- רחמים עליו.
ומדוע חיפשה לו מינקת עברייה דווקא? לפי שמשה לא רצה לינוק מן המצריות, אומנם תחילה , בת פרעה לקחה את משה הקטן אל הנשים המצריות, אך הוא פסל אותן ולא שיתף פעולה איתן ביניקה. אמר הקב"ה: "פה שעתיד לדבר עם עמי ינק מן המצריות? כפי שנאמר בישעיה: "אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם". [ישעיה כ"ח, ט]
ַ"ויִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן";
רבינו בחיי מבהיר: בת פרעה הייתה כל כך אוהבת את משה, הייתה מרבה לנשקו ולחבקו ולא הייתה מוציאה אותו מחוץ לארמון ואף פרעה היה מחבקו ומנשקו והיה משה נוטל את כתר פרעה מראשו ומשליכו לארץ לאות מה שעתיד לעשות לו בסוף וכשגדל יצא מארמון פרעה "מי שאיבד אותו ואת מלכותו ויצא אש מתוכו ושרפתו כעניין שכתוב :בחירם מלך צור שאמר לו הקב"ה:".. וָאוֹצִא מֵרֹב אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל רֹאֶיךָ" [יחזקאל כ"ח, י"ח.]
לבת פרעה הייתה הזכות לקרוא למשה בשמו: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
נתנה לו את השם: "משה"- על שם הנס שאירע לו שהיא הוציאה אותו מן המים וניצל מן המיתה והקב"ה נתן לה שם זה בליבה ולא קרא לו בשם אחר.
לסיכום, לאור האמור לעיל, סובב הקב"ה את העניינים באופן שדווקא משה אשר נועד להיות מנהיג ישראל ולתת להם את התורה-גדל והתחנך ,דווקא בבית פרעה- במטרה לסגל לעצמו את התכונות המתאימות אשר ילוו אותו מאוחר יותר בקיום שליחותו כמנהיג– לה נועד מראש ולבת פרעה היה חלק בדבר ובזכות זה נקראה בשם בתיה- בת אלוקים.
פרשת שמות - משום מה זכה משה להנהיג את ישראל?
מאת: אהובה קליין.
פרשת שמות - היא הפרשה הפותחת את חומש שמות.
בתחילתה , היא מתארת את ירידתם של בני יעקב ומשפחותיהם למצרים כשהם מונים סך הכול שבעים נפש .בהמשך את נישואי משה לציפורה בת יתרו ואת תחילת צמיחתו של משה כמנהיג:
"וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם. וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם: כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". [שמות, ב, ט"ו-כ"ב]
השאלות הן:
א] מדוע ברח משה ממצרים למדין וכיצד ניצל ?
ב] מה ניתן ללמוד על אישיותו של משה?
תשובות.
בריחתו של משה ממצרים.
משה ראה שני אנשים עבריים מתקוטטים ביניהם - כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר".[שם, ב, י"ג-ט"ו]
משה הבין, שפרעה רוצה להורגו בשל הריגתו את האיש המצרי.
רבינו בחיי מסביר: כי דתן ואבירם הלשינו עליו ולכן פרעה ביקש להורגו ומטעם זה - נאלץ לברוח למדין.
ומדרש אגדה: פרעה מסר אותו לסייף - כדי שיהרגהו- אך לא עלה בידו ולא שלטה בו החרב וההוכחה: שמשה בעצמו אמר: "ויצילני מחרב פרעה" [ שמות י"ח]
עוד מוסיף רבינו בחיי: כי מכאן למד דוד המלך וברח, שנאמר: "ויברח וימלט" [שמואל- א ,י"ט]
כמו כן נאמר: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" [ישעיהו כ"ו]
מדרש רבה מסביר: בזמן שברח משה מפני פרעה, על כך-"אמר ר' יהושע בן לוי נעשו כל הסנקליטין שהיו יושבין לפני פרעה מהם אלמין מהן חרשין מהן סומין, [נעשו כל אנשי מצרים מהם אילמים, מהם חרשים, ומהם עיוורים] והיה אומר[פרעה] לאילמים היכן משה? ולא היו מדברים, לחרשים ולא היו שומעין, לסומין ולא היו רואין, זה שאמר הקב"ה למשה מי שם פה לאדם, מי שם פה לפרעה שאמר בפיו הביאו את משה לבימה להרגו, או מי ישום אלם, מי שם הסגנים אילמים חרשים וסומין שלא הביאוך, ומי עשה עצמך פקח שתברח, הלא אנכי ה', שם הייתי עמך, והיום אני עומד לך. (שם ,שם לה ולו)
לפי הסבר זה: הקב"ה הגן על משה באופן שכל אנשי מצרים לא יכלו לגלות את בריחתו לפרעה, לפי שחלקם היו עיוורים, חלקם - חרשים וגם אילמים.
רש"י מסביר את המילים:" אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" [לפי מדרש תנחומא]- כאשר ראה משה שהאנשים העברים מספרים לו כי ידוע להם שהוא הרג את המצרי, התחיל משה להרהר מדוע דווקא עם ישראל נענש בשעבוד מבין כל האומות ? כנראה שיש ביניהם לשון הרע ועל כן איך יהיו ראויים לגאולה?
אישיותו של משה.
נאמר על משה:" וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם" [שם, ב, י"א]
רש"י אומר: כי משה בצעירותו היה נותן עיניו וליבו על עם ישראל המשועבדים והיה מרחם עליהם.
כאשר משה משתקע במדין - הוא מוצא שם מנוחה.
הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: כי משה ישב שם זמן רב ,שהרי בשובו אחר כך למצרים כבר לא היה צעיר, אלא בן שמונים שנה ואז נולד לו גם הבן השני.
הכתוב מתאר את עזרתו של משה לבנות מדיין: "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם".
על כך אומר הרש"ר: כי משה הבחין שבנות יתרו הן חסרות ישע, לפי שהרועים באו ודחפו אותן והתנהגותם הייתה נוקשה כלפיהן - כאילו הן באות מתוכם וזאת ,למרות שאף אדם גס שבאנשים- יודע כיצד לנהוג עם נשים ביתר רכות.
ומשה עזר להן משום שהיו חסרות אונים, נשים חסרות ישע שניתן בנקל לפגוע בהן, מעשהו היה מעשה חסד, כאשר ראה שהנשים היו שרויות בפחד וחוסר אונים.
הרמב"ן אומר: כי רועי המקום היו באים תמיד לבאר ומשקים את צאנם לפני בוא בנות יתרו.
ורק אחר כך הנשים היו באות לשאוב את המים, אבל אותו יום באו בנות יתרו טרם אותם רועים ואז באו הרועים וגרשו אותן -היות ורצו הם קודם להשקות את צאנם.
למשה כאב הדבר ובא להצילן.
הספורנו מסביר: כי משה לא הטיף מוסר לאותם רועים אלא :"קם להושיע את העשוקים מיד עושקיהן"
רבי אברהם סבע[ ממגורשי ספרד] בפירושו: "צרור המור" מסביר: כי המקרה שמשה הציל את בנות יתרו מוכיח שהוא סיכן את נפשו.
לפני כן הציל את אחד מאחיו ממכהו המצרי, אחר כך התערב בריב של שני אנשים עבריים והפעם הציל עשוק שלא מבני עמו- כך הוכיח שהוא ראוי להיות רועה ישראל.
רש"י מסביר : כי עצם העניין שמשה ישב על הבאר- לשון ישיבה שלמד מיעקב שמצא את זיווגו בבאר.
ועל פי שמות רבה: "קלט דרך אבות, שלושה נזדווגו להם זיווגיהם מן הבאר.
יצחק ,יעקב ומשה. ביצחק כתוב: "ויצחק בא מבוא באר.." [בראשית כ"ד, ס"ב.]
מעניין כי בנות יתרו סיפרו לאביהן: "אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים";
על כך ראיתי הסבר יפה בספר: "מעיינה של תורה"
מסופר במדרש: "הוא עברי ולבושו מצרי" היות והיה משה לבוש כמצרי- לכן בנות יתרו אמרו לאביהן: כי איש מצרי סייע להן.
בזמן שממשלת הצאר ברוסיה יצאה נגד היהדות בגזרה קשה לא ללבוש לבוש בסגנון יהודי, הצדיקים באותה תקופה ניסו להילחם נגד גזרה זו. שאל אחד מהיהודים המשכילים את הרבי הזקן מוורקי - הצדיק ר' יצחק ז"ל: מדוע צדיקי הדור נלחמים במלוא כוחם נגד גזירה זו על הלבוש, הרי משה רבינו בכבודו ובעצמו היה לבוש כמצרי? ענה לו הרבי מוורקי ז"ל: כשראה משה שיתרו רוצה להשיא את בתו רק לאיש עברי, אך חשש מפני אומות העולם , לבש מיד לבוש מצרי וזאת על מנת שיוכל לתת לו את בתו לאישה, ללא חשש מן המדיינים - דבר זה נעשה כדי שהמדיינים יחשבו שמדובר באיש מצרי.
זה מקרה חריג ונדרש לאותן הנסיבות בלבד, אבל שיהודי ילבש לבוש נוכרי באופן קבוע –הדבר הוא איסור מוחלט.
ועל פי "אבני אזל" אדם כמשה - שהיה מוכן לחרף את נפשו למען נרדפים ומעונים כדי להצילם ,אינו מצרי רגיל וזאת למרות מראהו -הלבוש כאיש מצרי. על מצרי כזה יש להתבונן בהתפעלות ובאופן של פליאה...
כשמוע יתרו על עזרתו של משה לבנותיו,: " וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם"
רש"י מסיק מכאן: כי יתרו הבין שמדובר לא סתם באיש מצרי, אלא באחד שהוא מזרע יעקב לפי שכאשר דלה לבנותיו מים מן הבאר- המים עלו לקראתו. והרי בזכות יעקב כאשר היה במצרים עלו מי הנילוס לפרעה.
עוד מוסיף רש"י ואומר על פי שמות רבה: כי כוונת יתרו הייתה להזמין את משה לאכול לחם לא רק כדי שיאכל, אלה ע"מ שיישא את אחת מבנותיו.
רבינו בחיי מביא מדרש: בזכות יתרו שאמר לבנותיו לקרוא למשה לאכול לחם, זכה שבניו ישבו בלשכת הגזית .
על כך אמר שלמה המלך: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". [קוהלת י"א]
פירוש נוסף לדברי שלמה המלך : "שלח לחמך"- זהו יתרו שאמר לבנותיו שתקראנה למשה שיבוא לאכול לחם. "על פני המים"- זה משה, שנאמר: "כי מן המים משיתיהו". "כי ברוב הימים תמצאנו" הכוונה לאהרון, שנאמר: "ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם" [שמות י"ח]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על אישיותו המיוחדת של משה- וזאת על פי התנהגותו לאורך כל הדרך, מסירות נפש לזולת והגדיל לעשות כאשר טרח גם לעזור לבנות יתרו שלא השתייכו לעמו, ומעניין כי יתרו בעצמו שם לב כי משה הוא אדם מיוחד ועל כן לא ייפלא אפוא - שהוא אמר לבנותיו להזמין אותו אליהם - כדי שייתן לו לחם מתוך כוונה שמשה יישא את אחת מבנותיו.
לכן כמה נכון משפט זה: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה "
פרשת שמות- מה אפיין את המיילדות העבריות ובמה גבורתן?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת את חומש שמות ומתארת את עם ישראל שירדו למצריים בשבעים נפש, את מותו של יוסף ואחיו וכל הדור ההוא.
בני ישראל מתרבים ומתעצמים והנה קם מלך חדש במצרים, החושש שבני ישראל יתרבו ויקומו עליהם , לפיכך גוזר עליהם גזירות קשות ואכזריות, כפי שהכתוב מתאר זאת:"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי- תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ"[שמות א, ח—י"א]
כתוצאה מחששותיו – פרעה פונה למיילדות: " ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שיפרה ושם השנית פועה: ויאמר בילדכן את- העבריות וראיתן על- האובניים אם- בן הוא והמיתן אותו ואם- בת היא וחיה: ותראינה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" [שם, א', ט"ו]
בהמשך כאשר נודע לפרעה, כי המיילדות לא מילאו את בקשתו הוא קורא להן ושואל: "מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים"? תשובתן: "כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו" [שם א, י"ט]
השאלות הן:
א] מי היה אותו מלך חדש?
ב] מי היו המיילדות ובמה גבורתן?
ג] מה היה שכרן?
תשובות.
מלך מצרים
רש"י מביא שתי דעות:
א] מלך חדש ממש.
ב] אותו מלך היה, אלא נתחדשו גזירותיו ,רש"י מסתמך בדבריו על מסכת סוטה [סוטה י"א]
"רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר: חדש ממש דכתיב: "חדש" ומאן דאמר: "שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב: "וימת וימלוך"
לפי זה : הפירוש הטוען - כי מדובר במלך חדש ממש -מתייחס למילה: "חדש" והפירוש שטוען כי אותו מלך היה, אלא שנתחדשו גזירותיו, מסתמך על כך שהכתוב אינו מציין את המילים : "וימת וימלוך". לפי הדעה שמדובר במלך חדש , ניתן לשאול: כיצד יתכן שלא ידע את יוסף וכי יתכן שלא שמע על יוסף שהציל את מצרים מרעב? הרי נאמר על יוסף שהוא אומר לאחיו כי אלוקים סובב כך את הדברים שהוא נתמנה: "לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" [בראשית מ"ה, ח ] ולכן צריך לומר שאותו מלך עשה את עצמו כאלו לא ידע על יוסף.
אונקלוס מפרש:"מלכא חדתא"- עשה עצמו כאילו לא ידע, וביטל את החוקים שעשה יוסף לטובת בני ישראל.
רבינו בחיי מפרש בשני אופנים:
א] כי המלך הזה נולד בזמן שיוסף היה עדיין בבית האסורים, לפי שכתוב: "יום הולדת את פרעה.." [בראשית מ, כ] כי קרא המלך שם בנו- כשמו. ולכן מדובר במלך חדש לפיכך לא ידע ולא הכיר את יוסף כי הוא היה בן פרעה המלך הראשון הזקן.
ב] לפי המדרש : הרי מה שנאמר: "אשר לא ידע את יוסף" מכאן לומדים שכול הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור גם בטובתו של אלוקים. לפי שבסוף אמר פרעה: "..מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' " [שמות ה, ב]
משל למה הדבר דומה? לאדם שרגם מראה של דוכס , אמר המלך למשרתיו שיתיזו מיד את ראשו כי הוא עלול לעשות זאת בפועל ממש למלך. והמדרש מתייחס לפירוש האומר: שאותו מלך היה, אלא שנתחדשו גזירותיו.
המיילדות וגבורתן
רש"י מפרש: שם האחת – שיפרה - הכוונה ליוכבד- על שם שמשפרת את הולד,
והשנייה - פועה -זו מרים - על שם שפועה ומדברת אל התינוק כפי שנשים מנסות להרגיע את הרך הנולד.[סוטה י"א]
פועה- גם לשון : צעקה, כמו שכתוב: "כיולדה אפעה" [ישעיהו מ"ב, י"ד]
אור החיים מפרש: כי פרעה החשיב את שפרה ופועה למיילדות גדולות אשר היו אחראיות על יתר המיילדות ,לכן קרא בשמותן – כך היא דרך השררה –והציווי שניתן להן היה מכוון לכל המיילדות ועל ידי חשיבות זו כלפיהן, גרם פרעה להביא את המיילדות להתרוממות - היות והן לא שמעו בקולו ונהגו ההפך וכך הן עלו במעלה, כפי שהכתוב מציין: "וייטב אלוקים ...ויעש להם בתים.." שה' הטיב איתן.
משמעות הציווי של פרעה אל המיילדות היה: באופן שרשע זה התחכם, שהרי איזו אישה יולדת תסכים מראש שהמיילדת תבוא במכוון להרוג לה את הילוד? לכן ציווה עליהן לפעול בזמן הלידה באופן שהיולדות - לא תוכלנה להרגיש, כך עוד לפני שייוודע ליולדת מה נולד לה- בן או בת על המיילדות הוטל להמית את הבנים ולשקר ליולדת ולהגיד לה, שהוא מת, פרעה מסר להן סימן איך להבחין בין בן לבין בת.בן – פניו למטה ובת- פניה למעלה [מסכת סוטה י"א]- ועוד- שקודם שהבן יצא לעולם ישמיע קולו. ואז עליהן היה להמית אותו. ואם נולדה בת הן לא נצטווו להורגה- ובאופן זה הנשים לא היו עשויות להרגיש כי המיילדות הורגות דווקא את הזכרים.
ויתכן שפרעה ציווה עליהן שלא תגלנה כי מדובר בוולד זכר, אלא תגדנה שהתינוק פשוט נולד מת.
מטרת פרעה הייתה: התבוללות, כי ברגע שאצל היהודים תיוולדנה רק בנות, אזי כאשר הן בוגרות- נישאות באין ברירה לגברים מצריים. ורז"ל אמרו [ויק"ר ,פ', ל"ב] שלא נגאלו עם ישראל, אלא עד שהיו בהם ארבעה דברים: אחד הדברים- ששמרו על עצמם מן העריות ועל זה מפורש בקבלה: "גן נעול" [שה"ש, ד']
גבורתן של המיילדות הייתה גדולה, כפי שהכתוב מציין:"ותיראן המיילדות את- האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" [שם א, י"ז]
על פי רש"י : המיילדות היו מספקות מים ומזון לנולדים.[מסכת סוטה י"א]
רש"י מוסיף ואומר: שני פירושים:
א]הנשים העבריות היו בקיאות כמיילדות. אך בגלל קושיית הגמרא השואלת : וכי מיילדת כאשר צריכה ללדת- איננה נעזרת במיילדת אחרת מביא רש"י פירוש נוסף.
ב] המיילדות משולות לחיית השדה- הכוונה לדברי המיילדות אל פרעה: שחוקי הטבע הרגילים אינם שולטים על עם ישראל.
והיכן משולות לחיות? שנאמר:[בראשית מ"ט, ט] "גור אריה." ועוד נאמר[שם, כ"ז]: " זאב יטרף..".[דברים ל"ג, י"ז]:"בכור שורו",[בראשית. מ"ט, כ"א]:"אילה שלוחה"[יחזקאל י"ט, ב']:"מה אמך לביאה"
כפי שאומר המהרש"א: "דישראל שעושין רצון המקום אינן בכלל הטבע שנגזר על אדם וחוה בחטאם, אבל הם בטבע החיה כפי טבע הבריאה"
רבינו בחיי אומר: כי ניתן ללמוד מהמילים: "וראיתן על האבניים" [דברי פרעה למיילדות]
רמז – הא- בנים בכרס אחד- שכל אישה הייתה יולדת שישה תינוקות בבת אחת.
שכרן של המיילדות.
התורה מתארת את שכרן של המיילדות: "וייטב אלוקים למיילדות וירב העם ויעצמו מאד: ויהי כי יראו המיילדות את אלוקים ויעש להם בתים" [שמות א, כ-כ"ב]
על פי דברי רש"י: המיילדות זכו לבתי כהונה, לוויה ומלכות. שנקראים בתים, כמו שנאמר:
[ מלכים -א, ט, א'] "ויבן את בית ה' ואת בית המלך"
לפי זה יוכבד זכתה בכהונה ולויה- והכוונה לאהרון ומשה.
ומרים זכתה למלוכה והכוונה לדוד המלך. [כפי שמצוין במסכת סוטה]
לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על הנשים האמיצות- יוכבד ומרים שהצטיינו ביראת אלוקים ובמסירות נפש לעם ישראל ועל כך זכו למלכות, כהונה ולוויה.
בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל וגם עתידים –בע"ה- להיגאל לעתיד לבוא. אמן ואמן.
המיילדות העבריות במצרים
שיר מאת: אהובה קליין ©
בצאת המיילדות למשימתן
יראת אלוקים בנשמתן
חכמה ותבונה כמעיין
נלחמות כלביאות לצדקתן.
פרעה מלך מצרים
יפקוד עליהן באובניים
לטשטש בעורמה ראיות
למען השמיד תינוקות.
ברשעותו פועל כנחש
אינו בוחל בכחש
נחוש לקטוף הצלחות
לבולל בטומאה עבריות.
ביד אלוקים משמים
נוחל מפלות כמים
מידה כנגד מידה
נידון בים למיתה.
סוף המיילדות להטבה
מלכות, כהונה ,לוויה,
בזכותן נגאלים ישראל
בשרביט ידי הגואל.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]
פרשת שמות- בזכות מה ניצלו עם ישראל במצרים?
מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת חיה ז"ל בת בן ציון]
פרשת שמות-הפרשה הראשונה הפותחת את החומש השני פותחת במילים:
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון ובנימין: דן ונפתלי גד ואשר: ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים: וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם: ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.."[שמות א' א-ט]
השאלות הן:
א] מה הכוונה במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו" ?
ב] האם מותו של יוסף משפיע על האווירה במצרים?
ג] מיהו פרעה ומהם גזרותיו?
"ואלה שמות בני ישראל"
הרב אליהו שליזנגר [ בספרו: "אלה הדברים"] מסביר: יש משמעות ל-ו' החיבור בראש הפסוק: "ואלה שמות.."
הכוונה : שישנו חיבור בין שני החומשים-בראשית ושמות: "בראשית" מביא את ההיסטוריה של אבותינו-אברהם יצחק ויעקב ואילו-"שמות" מתאר את דור ההמשך- הבנים. ו' החיבור תפקידו לחבר בין האבות לבנים ובין הבנים לאבות כפי שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" ובעתיד ,בע"ה- נזכה לראות: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא ה' הגדול והנורא"
המשמעות של –"את יעקב וביתו"- היא :כי כל הבנים היו יחד עם דעתו של יעקב-שהיא דרך התורה-דרך הממשיכה את מסורת האבות, ומסיבה זו התורה מציינת : "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה.." [בראשית מ"ו, כ"ה] - יעקב שלח את יהודה תחילה לגושן כדי להקים מרכז רוחני- בית מדרש תורני במטרה להכשיר את הקרקע- לקראת בוא יתר האחים- למען ימשיכו ללכת בדרך אביהם- יעקב ולא יתערבבו חלילה עם התרבות הקלוקלת במצרים.
רש"י [המסתמך על תנחומא] אומר: כי למרות שהקב"ה מנה את מספרם של ישראל בחייהם[בראשית מ"ו, ח],חזר ומנה אותם לאחר מותם ,להודיע את חיבתו אליהם- היות ונמשלו לכוכבים, שהרי נאמר כאן: "שמות" וגם נאמר אצל הכוכבים: "שמות"-כפי שנאמר: "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" [ישעיהו מ, כ"ו]
חז"ל מצאו רמז במילים: "ואלה שמות"- שבת, מילה ותפילין, שלושת מצוות אלה נקראות בלשון התורה :"אות"
למצוות שמירת שבת נאמר: "כי אות היא ביני וביניכם"[שמות ל"א, י"ג]
על מצוות מילה נאמר: "ונמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני ובינכם"[בראשית י"ז, י"א]
ועל מצוות תפילין נאמר: "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עינך"[שמות י"ג, ט"ז]
עם ישראל דבק במצוות אלה במסירות נפש מאז היותו לעם ובכך נבדל משאר אומות העולם.
ובמדרש מכילתא [ל"א, ט"ז] כתוב: "כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו...הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין" -מצוות אלה קיימות לנצח בעם ישראל ואינן נלקחות מהם.
ועוד רעיון יפה של חז"ל: "ואלה שמות" ראשי תיבות- "וחייב אדם ללמוד הפרשה שניים מקראואחד תרגום. והמטרה היא: בכל התקופות -עם–ישראל חייב לשמור על שפת הקודש ובדרך זו אנו משמרים את הקשר לשפה המקורית של אבותינו.
ויש רמז נוסף בסופי התיבות: "ואלה שמות בני ישראל הבאים "-תהלים.- רמז לעם ישראל להצטייד בספר תהלים גם כאשר יורדים לגלות.
מותו של יוסף.
הרב אליהו שליזנגר מסביר : כי מותו של יוסף הוא מאד משמעותי לגבי ישראל, כי ברגע שהוא נפטר כל הדרך אותה הנחיל יעקב לבניו- באה לקיצה, ובמקומה עם ישראל מחפש את הדרך הנעימה להשתלב בחיי המצרים ולהתערבב בחייהם ,הם העדיפו את הנעימות על על הדרך הטובה- דרך התורה ואז קם מלך חדש במצרים שלא הכיר את ישראל כפי שהתנהגו לפני מות יוסף.
אור החיים שואל: מדוע הכתוב חוזר על עניין מות יוסף ומזכיר את מות האחים וכל הדור ההוא, הרי מות יוסף הוזכר כבר בחומש בראשית, סוף פרשת ויחי?
תשובתו: שאם יוסף היה חי היה דואג שהמצרים לא ימשלו על ישראל שהרי כל זמן שהוא שימש משנה למלך במצרים הכול זרם על מי מנוחות.
ובנוגע למיתת האחים, הרי כל זמן שאפילו אחד מהאחים היה קיים היו זוכים ליחס של כבוד מצד המצרים כמו שפירשו חז"ל [במסכת סוטה י"ג] ובנוגע לכל הדור ההוא כל עוד היו חיים, הרי פרעה לא יכול היה להתחכם כנגד דור דעה שהיו ידועים בחוכמתם.
פרעה מלך מצרים.
רש"י אומר על הפסוק: "ויקם מלך חדש.."- מחלוקת בין רב לשמואל: " חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזרותיו. מאן דאמר: חדש ממש דכתיב:"חדש" ומאן דאמר: שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב: "וימת וימלוך"[סוטה י"א]
כלומר לפי דעה אחת: היה זה אותו פרעה מימי יוסף, אלא שנתחדשו גזרותיו, ולפי דעה שנייה היה זה מלך חדש ממש .
ורש"י שואל : אם נקבל את הדעה לפיה : היה זה מלך חדש ממש, כיצד יתכן שלא שמע על יוסףשהציל את ארץ מצרים משנות הרעב? ,אלא הוא כן ידע, אבל התעלם בכוונה וביטל את כל החוקים שעשה יוסף לטובת עם ישראל.
פרעה מתבונן בעם ישראל והוא מבחין בדבר המפריע לו מאד: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו"!
האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אומר: כי בשעה שעם ישראל מתלכדים כאיש אחד בלב אחד, הם מגיעים לדרגה של- "עם עצום"-יש להם עוצמה כה גדולה ששום אומה אינה מצליחה לשלוט בם ובעקבות הבחנה זו של פרעה -הכתוב מתאר את דבריו של פרעה: "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" [שמות א' ט-י]
רש"י בהסברו על התחכמותו זו של פרעה כנגד ישראל מבאר : כי פרעה נהג כלפיהם בעורמה ,אך בנוסף מביא רש"י את פירושו של רבי חמא לפיו:
המילים:"נתחכמה לו"- מופנות כלפי מושיען של ישראל- הקב"ה- פרעה גזר גזירה אכזרית: "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו" מתוך הנחה שלא ייענש שהרי הסתמך על הבטחת הקב"ה לנֹח - שלא יביא עוד מבול לעולם.
אבל ,פרעה לא ידע שהמבול ,אמנם לא יחזור שנית על כל העולם, אך על אומה אחת הוא יבוא , שהרי המצרים עתידים לטבוע בים סוף כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, על כך אמר רבי אלעזר: "כי בדבר אשר זדו עליהם- בקדירה שבישלו בה נתבשלו" [מסכת סוטה י"א]
פרעה מעביד את ישראל בפרך, מתברר כי המצרים היו נותנים את מלאכת הגברים לנשים ואת מלאכת הנשים לגברים- כדברי תנחומא:
"שהיו נותנים עבודת האיש על האישה ועבודת האישה על האיש"
הקב"ה עומד לצדם של ישראל ולמרות גזרותיו של פרעה: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
ועל כך מביא רש"י מדרש יפה: אתם המצרים אומרים: "פן ירבה ואני אומר: כן ירבה".
עם ישראל ניצלו בגלל שלושה דברים שלא שינו: לבוש, שפה ותורתם- קיום המצוות.
לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הקב"ה אינו נוטש את ישראל גם בגלות -כאב שאינו נוטש את בנו, גזירותיו של פרעה ומנגד כישלונותיו מוכיחים :"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"
ויהי רצון שהבטחה זו תלווה את עם ישראל לנצח. אמן ואמן.
כור ברזל / שיר מאת: אהובה קליין©
כאיש אחד יורדים
אבות בנים נכדים
כצבא השמים נמנים
מתוך אהבת אלוקים.
עבדים בארץ ניכר
מול מלך אכזר
בטיט ייסורים ישקעו
יהדותם בליבם ינצרו.
מצרים כור ברזל
שם ישראל יתחשל
הבטחת ברית בן הבתרים
קורמת עור וגידים.
ראשית מעטים מספרם
אחרית יהפכו לעם
דור מבורך ישרים
יתחזק לנצח נצחים.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]
