חומש דברים

בדיקת סדרי עדיפויות - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

בדיקת סדרי עדיפויות

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

ר' יעקב לוי לומד בכולל 'אור התורה' ורעייתו עובדת כמורה בבית הספר 'שיבת אחים'. הם מקפידים לחלק בכל שבת לילדיהם המון ממתקים, חלקם ממתקים יקרים ואיכותיים. ב'בין הזמנים' הם נשארים בבית, ונוסעים מידי פעם באוטובוס לחוף הים או ליציאות בסביבה.

ר' יהודה כהן הוא החברותא של ר' יעקב לוי באותו הכולל. גם עזרתו מורה ב'שיבת אחים'. הם לא מוציאים כמעט כסף על ממתקים לילדים, אך לעומת זאת, הם מקפידים לשלם הרבה על נסיעות לקברי צדיקים ונסיעה לצפון כל 'בין הזמנים'.

שתי המשפחות הללו מתפרנסות אותו הדבר, פחות או יותר. אם כך, למה משפחת לוי משקיעה יותר בקניית ממתקים לילדים ואילו משפחת כהן משקיעה יותר בחוויות מעניינות לילדים ב'בין הזמנים'?

&&&&

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ (פרשת השבוע).

התורה הקדושה מצווה שלֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', בגלל שבני ימון ומואב לא קידמו את ישראל בלחם ומים ובנוסף גם שכרו את בלעם לקללם. האם יש קשר בין שני הנושאים?

המגיד מדובנא זצוק"ל מסביר את הדברים במשל נפלא.

כפרי אחד הגיע לישיבה וחיפש חתן הגון לבתו, כשהוא מתחייב לפרנס את חתנו ולספק לו את כל צרכיו.

החתן המושלם נמצא וככלות ימי השבע ברכות, הגיע החתן לסעוד על שולחן חמיו. הוא חיכה לסעודה דשנה ומשביעה, אך, אויה, לשולחן הוגש לחם מקמח זול וכוס מים.

החתן, שהורגל לאכול אוכל נורמלי ומשביע בישיבה, התקשה לאכול את לחם- החצץ שהוגש לו.

וכך חזר הדבר ונשנה. בכל יום הגישו לו לאכול לחם צר ומים לחץ והחתן התקשה לאכול את ה'סעודה'.

החותן שלו גער בו: "מפונק שכמותך!! וכי הורגלת לאכול רק מעדנים? לחם משלשום לא טוב לך?".

הגיע הרגע בו החתן סירב לאכול את הלחם הקשה, אך אז אז נכונה לו הפתעה מרה.

השווער שלו שכר בסכום מפולפל צמד בריונים, גויים מגודלים, שעמדו ליד החתן ומנת הלחם שלו ווידאו שהוא נוגס בלחם ואוכל ממנו. אם החתן קם ממקומו לפני  שסיים את הלחם, הפליאו בו הבריונים את מכותיהם.

החתן לא הצליח לחיות כך ובאחד הלילות ארז את מטלטליו, השאיר מכתב התנצלות לרעייתו ונמלט בחזרה ברכבת, בדרכו לישיבה.

כעבור יומיים הגיע הכפרי לישיבה וחיפש את חתנו. ראש הישיבה קרא לו לחדו והכפרי התנצל והסביר: "אני עני מרוד. אין לי כסף להאכיל את חתני ביותר מלחם ישן וקצת מים".

כעס עליו ראש הישיבה ואמר לו: "כסף לקנות קצת עוף, פירות וירקות לחתנך אין לך, ואילו כסף לשכור זוג בריונים לשמור על חתנך- יש לך?!".

כך, במשל קולע זה, מסביר המגיד מדובנא את הקשר בין שני הנושאים. עמון ומואב לא קידמו אותנו בלחם ומים. שמא תאמר: לא היה להם מספיק כסף להאכיל את בני ישראל. אך לא, הנה ראיה שכסף לא היה חסר להם. הם הרי שכרו, ב"מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב", את בלעם הרשע, כדי לקלל את בני ישראל...

&&&&

למשפחת כהן ומשפחת לוי ישנם אותו מספר ילדים. ההכנסות שלהן דומות, אך סדרי העדיפויות שלהם שונה. הרב לוי ורעייתו החליטו שלטובת נפשות ילדיהם כדאי להשקיע יותר בהערפת ממתקים בכל שבת ואילו במשפחת כהן הגיעו למסקנה שדווקא יציאה לצפון בליווי מסלולים מעניינים וכל מיני חוויות, יתרמו יותר לשלוות הנפש שלהם ושל ילדיהם.

אלפי משפחות אברכים מקמצים בהוצאותיהם החודשיות ומחפשים רק את בעל המקצוע הזול ביותר, ואת מוצרי הקנייה הזולים ביותר. אך כאשר הם מחתנים את ילדיהם, הם לוחצים את עצמם, מחפשים הלוואות גדולות ודואגים שבסופו של תהליך יהיה לילדיהם דירת מגורים ראוייה.

לעומתם, במגזרים אחרים, כמו למשל במגזר של אלו שאינם שומרי מצוות, מוציאים כסף רב על רכישת מותגים או נסיעות לחו"ל, אך הם נותנים לילדיהם לגור בדירות שכורות עשרות שנים והם בקושי מסייעים לילדיהם לרכוש דירה.

משפחת אברהם חייה בצמצום רב כל חייה. מעולם לא הוציאו שם שקל מיותר. אך כשאחד מילדי המשפחה הוזקק להשתלת לב בחו"ל, רח"ל, השיגו בני משפחת אברהם, בעמל וביזע, חצי מליון דולר להוצאות הרפואה.

מה קרה? מדוע עד כה הם לא נרתמו להשיג חצי מליון כדי לחיות ברווחה? מה קרה לפתע שהם עשו את הכל כדי להשיג מליון שלם?

פשוט מאד, הכל ענין של סדרי עדיפויות. כשמדובר בחיי היום יום, טוב להם בפת חרבה ושלווה. אך כשחייו של אחד הילדים נמצא בסכנת חיים, הם ישיגו חצי מליון דולר.

בכל בנין מגורים חיים כעשר משפחות, כשלכל אחת מהן סדר עדיפויות משלו. אחד מוכן ללכת לישון מוקדם מאד כדי לקום לותיקין. השני מעדיף ללמוד בלילה עד מאוחר ולהתפלל בשמונה. השלישית מעדיפה לעבוד בפעוטון, העיקר שתוכל להכין ארוחת צהרים חמה וטרייה לילדיה ואילו שכנתה ממול בחרה לעבוד עד 4 בצהרים, כדי שמשכורתה תהיה גבוהה יותר ובעלה יוכל לשקוד ביתר נינוחות על התורה. במשפחת א' מעדיפים לצאת לכל שמחה משפחתית, אפילו שהדבר כרוך בטילטולי דרכים קשה ולכתוב פתקי- איחורים בבוקר למוסדות החינוך, העיקר לפגוש את האחיינים ולשמור על קשר תוסס עם האחים והגיסים, ואילו משפחת ב' מעדיפים לוותר על חלק מאותן שמחות, העיקר שילדים יהיה סדר יום מאד מוקפד.

הרב ג' מוכן שהילדים שלו ילמדו עם אברכים מקדמים ולא איתו, ובלבד שהוא עצמו יוכל ללמוד גם בשעות הערב ולהיבחן בעל פה על חלקים מהטוש"ע, אך החברותא שלו הרב ד' מעדיף לוותר על אותו מבחן- מסכם, כי את שעות הערב הוא מקדיש ללימוד עם ילדיו.

גב' ח' עובדת קשה כל השבוע ובכל זאת היא מזמינה לפחות משפחה אחת לשבת, כי זה חשוב לה, בעוד גב' ט' עובדת קשה כל השבוע ובשבת היא חייבת את השקט שלה, כי זה חשוב לה.

ברוב המקרים אנחנו לא נעים סביב הנתונים שיש לנו, אלא סביב ההדגשים וסדרי העדיפויות שלנו. מדובר בכל סדר היום שלנו, בתפילה, בלימוד, בסגנון הבית, בחינוך הילדים, על מה אנו מוציאים את כספנו ואיך מתנהל התקציב שלנו. על מה מדברים בשולחן השבת שלנו ומה נעשה דבר ראשון במוצ"ש.

כולנו אנשים עסוקים וטרודים. השאלה היא במה נתעסק מיד ואת מה נדחה ל'הזדמנות'....  

אלול הוא זמן נפלא לעצור לרגע ולעשות סדר בהדגשים ובסדרי העדיפויות שלנו. אין שום הכרח שההדגשים שלנו לא טובים. אך אפשר לבדוק אותם.

לרשום לנו סדר עדיפויות כללי, מה חשוב לנו יותר בחיים ומה פחות. לאחר מכן, לרשום את סדר העדיפויות היומי שלנו, מה חשוב לנו יותר ומה, בסופו של דבר, אנחנו עושים בפועל. לדוגמה: חשוב לנו יותר להקדיש זמן לילדים בשעות אחה"צ, אך לבסוף אנחנו עסוקים לדבר בטלפון עם מישהו אחר. או: חשוב לנו ללמוד 5 דקות עם הטלית והתפילין לאחר התפילה, אך לבסוף אנחנו מקדישים 5 דקות אלו לשיחת רעים, וכן הלאה.  

אולי נתפלא לראות ששינויים ביישום מעשי של סדרי העדיפויות, ישנה לנו את היום.

(קטעים מתוך הספר החדש 'מחשבה בפרשה', של הרה"ג רש"ב גנוט, שיופיע בס"ד בחנויות בתשרי התשפ"ב, ויכלול לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א).

 

הספר כעת מודפס ויימכר בחנויות יפה נוף בכל רחבי הארץ לקראת שבת בראשית.

כמו כן ניתן להשיג אצל המחבר ב0548416418