"ניסינו את הכל. ביקשנו, דיברנו, הסברנו, וגם צעקנו, גערנו, התרענו, הענשנו. אך הוא לא מוכן לקום לתפילה בזמן", אמר לי האבא המיואש, שבנו מגיע לישיבה לפחות חצי שעה אחרי שסדר א' מתחיל.

"אתה בטוח שניסיתם הכל?" אני תוהה "מה הוא אוהב במיוחד"? - -

"הוא אוהב מאד כסף"...השיב האב.

"אז תציעו לו חמישים שקל על כל שבוע שהוא מגיע בשבע ורבע לתפילה והוא מסכם בכתב לפחות חצי מהשיעור היומי"...

"חמישים שקל בשבוע?" הזדעק האב המופתע "האם זה חינוכי לשלם לבחור כסף כדי שיבוא - -

להתפלל בזמן??".

"לא לכולם זה חינוכי. לבן שלכם כן"... -

&&&&

אָרוּר אַפָם כִּּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּּי קָשָתָה אֲחַלְקֵם בְיַעֲקֹב וַאֲפִּיצֵם בְיִּשְרָאֵל (מט,ז).

ופירש רש"י: "אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות".

ה"אור החיים" הקדוש מסביר שענין זה של "אחלקם ביעקב", בא כדי "לקרר את עוז הרתיחה" של שמעון ולוי. בספר "כמוצא שלל רב" הביא בשם זקנו, המחנך רבי יעקב קלמנוביץ' זצ"ל,

שיעקב אבינו הכיר את תכונות בניו, שמעון ולוי, ולכן פעל כדי לקרר את עוז הרתיחה שלהם.

 

יעקב תיקן את סערת רוחם בכך שהפנה את בני שמעון לכהן כמלמדי תינוקות ואילו בני לוי חיזרו על הגרנות. מלמד תינוקות חייב להיות מתון וללמד בישוב הדעת ובנחת. שאם לא כן אף אחד לא -

ימסור לו את בנו כדי שילמד אותו תורה. לכן הוא מוכרח להתגבר על רתיחתו הפנימית ולהיות מתון ורגוע עם תלמידיו. בני שבט לוי חיזרו על הגרנות, כדי לקבל תרומות ומעשרות. אם יהיו הם

כעסנים, לא ירצו להתעסק איתם ולא יתנו להם מאומה, ולכן יהיו מוכרחים לשכך את מידת הכעס שלהם...

 

הגר"א (משלי כב, ו) כותב שתכונות האדם נקבעות לפי מזלו ולא ניתן לשנותן כלל. אמנם, למרות שאי אפשר לשנות תכונות נפש, אך אפשר לכוונן לבחור בטוב או ברע.

וכך כותב הגר"א ז"ל על הפסוק "חֲנֹךְ לַנַעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַם כִּּי יַזְקִּין לאֹ יָסוּר מִּמֶּנָה": "חנוך גו' כשהוא עוד נער ואז גם כשיזקין לא יסור, והעניין כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו

שנולד בו, כמו שאמרו חז"ל "האי מאן דבצדק יהיה גבר צדקן" וכו'. וכשנולד במזל רע אז ע"ז - ניתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה, להיות צדיק, רשע או בינוני,

וכמ"ש במסכת שבת "האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים, אמר רב אשי או מהולא או טבחה או ליסטים". וזכר אלו השלשה, לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים, אך בבחירתו יוכל לבחור האם

להיות מהולא והוא צדיק שעושה מצות עשה, או טבחא- הוא בינוני, או ליסטים והוא רשע שופך דמים".

 

הגר"א ז"ל מסביר שחז"ל בחרו דוקא בשלש דוגמאות אלו, של מוהל, טבח ורוצח, כדי להמחיש לנו שלמרות שהאדם נולד במזל רע, כמו הנולד במזל מאדים שתכונתו מכריחה אותו להיות שופך

דמים, יכול הוא לבחור להיות צדיק- להיות מוהל המקיים מצות עשה של ברית מילה; להיות בינוני- טבח, או להיות גנב ורוצח. נכון, תכונת מזלו חייבה אותו להיות שופך דמים, אך הוא בוחר

האם להשתמש בתכונתו כדי להיות צדיק, בינוני או רשע.

 

חז"ל מספרים שכשהגיע דוד לפני שמואל הנביא, כדי שימשחנו למלך, ראה שמואל שדוד הוא אדמוני- "אדמוני, כאילו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב "וישלח ויביאהו

והוא אדמוני, נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקב"ה: 'עם יפה עינים', עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג".

הגר"א כותב שלפי מזל לידתו של דוד, שנולד בזמן מזל מאדים, היתה בו תכונה לשפוך דם. אך דוד השתמש בתכונותיו הטבעיות לטובה וניצל את תקיפותו למלחמה נגד אויבי ה'. אך שאול

המלך נולד מכח מזלו עם תכונה טבעית של מידת הענוה, אך הוא בחר להשתמש בענוותנותו הטבעית לרעה ולא עמד איתן נגד רצון העם, ולכן נענש בכך שהמלוכה ניטלה ממנו ועברה לדוד.

לאור זאת מסביר הגר"א שכל אדם נולד עם תכונות טבעיות הטמונות בו לפי כח מזל לידתו, ועל המחנך להכיר ולהבין את תכונותיו המיוחדות של הנער, איתם נולד ע"פ מזלו, ולחנכו בכך שינתב

את תכונותיו לטובה, ואז גם כשהנער יתבגר ויזקין, ימשיך הוא להשתמש בתכונותיו לאפיקים חיובים. אך מחנך (שאינו מכיר בכך שלא ניתן לשנות את תכונות הנער, שנטבעו בדמו ובלבבו ע"פ

מזל לידתו, אלא רק לנתבם לאפיקים טובים) שינסה לשבור את תכונות הנער ולעוקרם ממנו, אולי יצליח הוא בכך כעת, באופן זמני, בזמן שהנער מחויב לציית לו מתוך פחד ויראה, אך כשיוסר

עול המחנך מכתפי הנער, ישוב הוא לתכונותיו המולדות ויתכן שישתמש בהן לרעה.

 

אי אפשר לחנך את הילדים או התלמידים באותה מתכונת. לכל אחד תכונות ונתוני פתיחה משלו. אחד יכול לשבת שיעור שלם ולהקשיב, לשאול ולדון, ואילו השני חייב להתאוורר קצת מידי פעם

בחוץ. אותה הערה עצמה יכולה לבנות בחור אחד ולהרוס בחור אחר. כל ילד או בחור הוא עולם שלם בפני עצמו, עם כישורים משלו, תנאי סביבה ומשפחה שונים. גם בתוככי המשפחה עצמה

עלינו להבין ממי ניתן לדרוש לשבת ליד שולחן השבת מ'שלום עליכם' ועד לאחר ברכת המזון ומי זקוק להפוגה באמצע. מי יכול להיות 'שר הפנים' ולסייע בעבודות הנקיון וסידור הבית ומי זקוק

דוקא להיות 'שר החוץ' ולסייע בקניות מחוץ לבית. אי אפשר לדרוש מכולם את אותם הדברים, כי –כפי שחזר ושינן המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, בשיחות רבות ששמענו ממנו- המסילת

ישרים פותח את ספרו במילים "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו", חובתו הפרטית שלו, בעולמו הפרטי והמיוחד שלו.

 

&&&&

 

מעשה בבן ישיבה כשרוני, שהוחלט להעבירו למקום לימודים אחר, בגלל זילזולו התמידי בסדרי הישיבה ובכך שהתנהגותו משפיעה לרעה על יתר הבחורים.

ואז, בסייעתא דשמיא, זיהיתי אצלו כשרון כתיבה נדיר. ניגשתי אליו והצעתי לו שידפיס קונטרס קטן בענייני פורים. הבחור הסכים והחל לכתוב כמה ענינים ו'חבורות'. ישבנו יחד, ליבנו את

הדברים והוא הוציא מתחת ידו קונטרס נפלא. ניגשתי אז לאחד מגדולי הדור זצ"ל, סיפרתי לו שאותו בחור זקוק לעידוד רב וביקשתי בשבילו הסכמה בכתב. ההסכמה הלבבית ניתנה בחפץ לב,

הבחור הדפיס את קונטרסו במאה עותקים, התגובות היו חמות ונפלאות, ומאז, ועברו הרבה שנים, הוא לא מפסיק ללמוד בהתמדה, להוציא ספרים תורניים משובחים וללמוד, ללמוד

וללמוד...

 

לפעמים חמישים שקל, מחמאה טובה או דירבון להוצאת קונטרס, יכולים להפוך עולמות.