בשבוע שעבר נכנסה משלחת אברכים למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, כדי לדון לפניו בנושא הבוער, העומד על הפרק. אל ביתו של המרא דאתרא הגרש"ז גרוסמן שליט"א עלו אברכים וביקשו מענה וטובי מורי הצדק בעירנו עיר התורה והחסידות אלעד נדרשו לעניין. מה קרה?

 

ביה"ס "בית יעקב" בעירנו שלח להורי התלמידות בכיתות הגבוהות הודעה, ששימחה מאד את התלמידות הנרגשות, על טיול מתוכנן לראש הנקרה. התלמידות ספרו בקוצר רוח את הימים הספורים שעד הטיול הארוך והמעניין ואילו מספר הורים תהו: האם מותר לצאת לראש הנקרה? האם זהו לא "חוץ לארץ" מבחינה הלכתית? ואם זה "חוץ לארץ", האם ניתן לצאת למקום הקרוב לארץ ישראל?

 

אחד הספרים היותר מעניינים ומיוחדים שהדפיס הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, בעל ספרי "משמר הלוי", היה הספר "משמר הרש"ם". בספר זה התכתבו בלימוד שני תלמידי חכמים צעירים, רבי משה מרדכי שולזינגר ומורי ורבי רבי שמעון משה דיסקין. המכתב הראשון נשלח להגרש"מ דיסקין בשנת תשל"ט, לפני 34 שנה, והמכתב האחרון בספר נשלח בשנת תשנ"ד, כששניהם נודעו כבר בעולם התורה כשני אריות, היושבים ראשונה במלכות התורה. הספר מרתק במיוחד, גדוש בעיון עמוק במסכתות רבות בש"ס, כשהגרמ"מ תורם את כשרון הידיעות המופלגות שלו וחברו הגרש"מ תורם את כשרון המעוף וההברקה שלו, כששניהם יחדיו מגלים בקיאות נדירה בש"ס וכשרון חידוש מופלא ומרנין, כשכל ההתכתבויות הללו כתובות ברוח חברית טובה ומיוחדת, כיאה לשני גדולי תורה שנודעו במידותיהם התרומיות ומידת ה"פירגון" העצומה של שניהם.

 

באחד המכתבים (משנת תשמ"ב) מסיים הגרש"מ דיסקין ב"נכתב בצד", והוא כותב לרבי משה מרדכי זצ"ל כך: "נ.ב. יסלח לי על טירדה זו, אבל אם אני צודק הרי זה - - דבר חשוב. קיבלתי השבוע את ירחון "דגלנו", וכרגיל דגלנו עלי אהבה, שאישיותיו דעת תורה. והפעם רציתי מנוחה ועברתי על גליונו, ונחרדתי ממש. תחת הכותרת "טיול ישיבתי" או הדומה לו, מתארים טיול שעשו לבני הישיבות ומהללים ומשבחים וכו' וכו'. היתכן? טיול לחו"ל "על טהרת הקודש" לאילת ולאופירה ושאר מקומות? כבר בשעתו כתבתי מאמר ב... והתרעתי שהלכות נדרסות, ואחת מהן שהתפרסם ב... טיול לחו"ל לאירופה למורי אגודת ישראל. (והם השמיטו זאת בטענה שהשמטה טכנית. והמאמין אשרי לו...). ולדעתי טיול לאילת והדומה, מלבד האיסור לצאת לחו"ל, יש בו ריח עבודה זרה רחמנא ליצלן, "שקידשה" הרב הרשע וכו', ולמר אין צריך לפרט. ובאם אין לי טעות בדבר, הרי דבר זה יש בו מכשול. יודע אני בבנותי שמקנטרות אותי על שאני מונע מהן השתתפות בטיול לאילת והדומה, והרי בתו של תלמיד חכם פלוני, שמפורסם כתלמיד חכם, נסעה, ובודאי ימצאו שמסתמכים על "פסק דין" זה של "דגלנו" שאינו חשוד על הדבר, ולכן אני חושש שיש לי איזה טעות, רק איני יכול למוצאו. והרי ראוי שלכל הפחות יכתבו בצורה של מכתב למערכת והתנצלות שעל ידי זה יסור המכשול, ולכן יסלח לי כת"ר על הטירחה למסור לאחיו נ"י שהוא מעורה בצא"י, להסדיר עניין זה (=הכוונה לאחיו של הגרמ"מ זצ"ל, הרב אלעזר שולזינגר חתנו של רבי שלמה לורינץ זצ"ל יו"ר צא"י שב"ג). ואם זו מצוה, – אזי אחלק שללי עם כת"ר בזכות זו, ובאם יש הצדקה בהלכה, מאד רציתי לשמוע דעתו בכל זה".

 

הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל כתב בתשובה לידידו הגרש"מ דיסקין זצ"ל: "הנה על דבר מה שעורר ידידי שליט"א על דבר הטיול לאופירה ואילת, עיינתי קצת ב"שדי חמד" מערכת ארץ ישראל, וראיתי שיש כמה פוסקים שמחזיקים במעוז בסברת המהרי"ט, שביוצא לחוץ לארץ על מנת לחזור לא נאמר האיסור (וללמוד תורה ולישא אישה - מותר אפילו להשתקע). אמנם התוספות לא סברו כן... וגם בספר "משנת יוסף" יש הרבה אריכות בעניינים אלו, וכדומה שהמיקל יוכל למצוא שם איזה סמך". בהמשך כותב הגרמ"מ זצ"ל ששאל בעניין זה את מרן הגר"ש ואזנר שליט"א, והרב וואזנר כתב לו כתשובה את תשובתו המפורסמת בעניין (שהודפסה בשו"ת שבט הלוי). הגר"ש ואזנר שליט"א ייסד שמדברי הרמב"ם נראה שכל עיקר איסור יציאה מארץ ישראל לחו"ל הוא רק לצורך לדור בחו"ל, אך לא לצאת ולשוב מיד, והותר לצאת ולחזור לארץ ישראל לצורך מסוים, כמו לפרנסה ולסחורה, גם כשיש לו פרנסה בארץ ישראל ורוצה להרוויח יותר כסף בחו"ל. ומסיים הגר"ש ואזנר וכותב: "אבל בדעתו לחזור, אסור לצאת שלא לצורך כלל. אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול על פי סברא, לא נקרא צורך. ומכל מקום אם הולכים לזמן מועט מאד לחזות בפלאי הטבע של יוצר בראשית, מכל מקום יש לצדד להקל, וכמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה". הגרמ"מ שולזינגר כותב להגרש"מ דיסקין שלאחר שהגר"ש ואזנר היקל בעניין, שוב אינו יכול לעורר ולהעיר על כך למערכת "דגלנו", שהרי הגר"ש מיקל.

 

הגרש"מ דיסקין מודה לו על המכתבים ומעיר לו ש"מכל מקום אין ליבי שלם להקל לבני ביתי בנסיעה לחו"ל, בהערמה של דבר מצוה, אלא רק כשימצאו מצוה ממש"... האם אסור לצאת באזור (?!)

 

מדוע אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ ומדוע כה חשוב לגור בארץ ישראל? הגמרא אומרת שאסור לצאת מארץ הקודש לחוץ לארץ, ופירש הרשב"ם (ב"ב צא,א) שהוא משום שאדם היוצא לחו"ל, מפקיע את עצמו מהמצוות התלויות בארץ. הרמב"ן (במדבר לג,נג) סובר שאסור לצאת מא"י לחו"ל משום שעל ידי יציאתו מפקיע את עצמו מישוב ארץ ישראל ואילו המהרי"ט (ח"ב כ"ח) כותב שאין לצאת מהארץ כדי לא לאבד בשעת היציאה את קדושת הארץ ומעלותיה. לפי שלוש הסברים אלו דנו הפוסקים האם מותר לצאת מארץ ישראל כדי לשוב במהירות. מסתבר שיציאה על מנת לשוב מיד, כמו לטיול של מספר ימים, אינה מחשיבה את היוצא כמי שביטל את ישובו מארץ ישראל, כי אדם שגר בהולנד ונסע ליומיים לספרד, עדיין ביתו וישובו הוא בהולנד, ויציאה קצרה שכזו לא הפקיעה ממנו את ישיבתו בארצו.

 

גם היוצא ליום יומיים מארץ ישראל וממשיך לסעוד את מזונו, אותו הביא מארץ - ישראל, לכאורה גם לא ביטל את המצוות התלויות בארץ, שהרי לא אכל פירות וירקות שאינם מעושרים בחו"ל, אך אדם היוצא מהארץ לחו"ל, גם לתקופה קצרצרה ביותר, יצא ממקום קדושתה והגיע למקום שאינו קדוש, כמו ארצות הנכר. ואולם שמעתי מהגרי"י נויבירט זצ"ל בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר לצאת לטיול למקומות הסובבים את ארץ ישראל, וכששטחתי דברים אלו לפני הגאב"ד הגר"מ גרוס שליט"א, כתב לי שאכן, ישנו מקום להקל לצאת לעיירות הסמוכות לארץ ישראל, וציין מקורות לכך.

 

וזאת מדוע? ראיתי כעת בקובץ "קול התורה" (שיו"ל באירופה, קיץ התש"ע) מאמרו של הגר"פ שוב שליט"א, מרבני הגבעה הדרומית בקרית ספר ודיין בבי"ד של הגר"מ גרוס שליט"א, הכותב שבודאי שממידת חסידות היא שלא לצאת כלל וכלל מתחומי ארץ ישראל, אף למקום שכבשוהו עולי מצרים ולא כבשוהו עולי בבל (כמו ראש הנקרה), וכפי המובא בגמרא שהחכמים לא היו עוברים מעכו לחוץ לארץ, בשעה שנפרדו מחבריהם שיצאו ללמוד תורה בבבל, (וכפי שכתב המהרי"ט שיש בכך מידת חסידות שב"ג), אך, כך לדבריו, לא מסתבר כלל לאסור מצד הדין לטייל ולשוב – לארץ ישראל עוד באותו היום עצמו, שהרי אם אסור לצאת מא"י לחו"ל בגלל קדושת המצוות וקדושת ארץ ישראל, ובמקומות אלו, אין חיוב של מצוות התלויות בארץ מהתורה אלא רק מדרבנן, לכאורה אם האיסור הוא משום קדושת המקום, הרי מירושלים ליתר ערי ישראל מותר לצאת, למרות שקדושת ירושלים חמורה יותר, ואם כן מקומות אלו הרי קדושים הם ברמה מסוימת. והיוצא לטיול ושב באותו היום לתוך שטחי ארץ ישראל, אינו מפקיע את עצמו מישוב ארץ ישראל, שהרי דירתו נשארה בארץ ישראל ואין לו מקום דירה בראש הנקרה או בכל מקום אחר שסביבות ארץ ישראל, אליו הוא יוצא לטייל, וגם אינו מפקיע את עצמו מהמצוות התלויות בארץ, שהרי לוקח איתו את מזונו ואת כל הפירות והירקות מהארץ. והוא מסיים וכותב ש"כן שמעתי מהגאון בעל "שאילת משה" בשם מרן בעל ה"שבט הלוי" שליט"א". דברים דומים כותב גם הגר"א כהן, בנספח לספרו של הגר"מ גרוס, "מנוחת אמת".

 

ה"משנה ברורה" (בהלכות חול המועד) כותב במפורש שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי לטייל, וכך פוסק מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א למעשה, (כאשר מדובר בטיול לחו"ל ממש, ולא בסביבות ארץ ישראל) וכך נודעת דעת מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע. (וראו בספרי שלהי דקייטא סימן כ' ובספרי ויאמר שמואל סימן נ"ט, הדעות והשיטות בראשונים ובאחרונים בעניין, ובספר נחלת ה' של תושב עירנו הרה"ג רבי בנימין ליאון שליט"א). אך האם ה"משנה ברורה" אוסר גם לצאת לטיול בסביבות ארץ ישראל? האם לפי ה"משנה ברורה" אסור לצאת למקומות שקידשו עולי מצרים ולא עולי בבל, כמו ראש הנקרה (על כך נכתוב בהמשך)? ה"משנה ברורה" מתיר לצאת מארץ ישראל לחו"ל לצורך ראיית פני חבירו, שהיא מצוה של כבוד הבריות. האם ה"משנה ברורה" מתיר גם יציאה לצורך מסוים כמו ראיית פלאי הבריאה, אותה התיר הגר"ש ואזנר שליט"א? על כך אין תשובות נחרצות ויתכן מאד שה"משנה ברורה" גם סבר להתיר במקרים כאלו.

 

בני יקירי חיים אליעזר נ"י שאל השבוע את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם ניתן לצאת לטיול במקום שכבשוהו מצרים ולא כבשוהו עולי בבל. הגר"ח שאל: "אתה מתכוין לצאת לטייל ב'שלושת השבועות'?" ובני השיב: "לא. באופן כללי", ומרן שליט"א השיב: "בכל השנה למה לא?!".

 

ידידי הרה"ג רבי יונתן אוסטרוב שליט"א ציין בזה את דברי ה"חזון איש", הסובר שכל המקומות שהתקדשו בקדושת עולי מצרים ולא בקדושת עולי בבל, הם מקומות קדושים בתכלית קדושת ארץ ישראל וה"חזון איש" כותב שניתן אף להפריש תרומות ומעשרות בשתי מקומות אחד על השני. כך שמצד קדושת הארץ עצמה, ניתן לצאת גם למקומות שקידשו אותם רק עולי מצרים. ואכן, בספר 'מנוחת אמת' כותב שלדעת החזון איש ניתן לצאת משטחי כיבוש עולי בבל לשטחי כיבוש עולי מצרים. הגמרא מספרת שכאשר האמוראים נפרדו מחבריהם שעברו ללמוד תורה בארץ ישראל לבבל, נפרדו מהם בעכו, כדי לא לצאת מארץ ישראל לחו"ל. הרי לנו, לכאורה, גמרא מפורשת, שאסור לצאת מא"י לחו"ל גם לתכלית של ליווי החכמים, כאשר מסתבר שהחכמים ליוו את חבריהם רק לזמן קצרצר, ובכל זאת שבו אחורה ולא יצאו לחו"ל. המהרי"ט כותב שמנהג החכמים היה מידת חסידות בלבד, אך לא מצד הדין, ואמנם מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א (בספרו דרך אמונה) כותב שדברי המהרי"ט לא התקבלו על האחרונים.

 

 

אלו שקראו את חלקו הראשון של המאמר, קראו על "כיבוש עולי מצרים" ו"כיבוש עולי בבל". אנו למדים בפרשת השבוע על גבולות ארץ ישראל, שהם גבולות נרחבים הרבה יותר מהמקובל כיום וישנה גם ה"ארץ המובטחת", חלק הארץ שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו. אם כן מהי ארץ ישראל והיכן גבולותיה?

 

הבה וננסה לעשות סדר בדברים:

 

הקב"ה נתן את הארץ לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. ה' הבטיח לאברהם את הארץ, מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים, ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי. נחלת עשר אומות ניתנו לאברהם, אך הקב"ה לא נתן לישראל אלא שבע מהן, והשלש, נחלת הקיני, הקנזי והקדמוני, לא נתן להם עכשיו, שנאמר למשה בשעת מיתתו: זאת הארץ אשר נשבעתי וגו', זאת, למעט שלש אלה, והן עתידות להיות ירושה לעתיד לבוא, בימי המלך המשיח, כשתגיע זכותם של ישראל לשמור את כל המצוות ולאהבה את ה' אהבה שלימה קיימת לעולם. גם עבר הירדן היא בכלל ארץ ישראל, לענין דינים מסויימים.

 

הגבולות שנצטוו עליהם למשה מפי הגבורה לפני כניסתם לארץ מפורשים בפרשת השבוע, פרשת מסעי. הגבול הדרומי מתחיל בקצה ים המלח קדמה מן הלשון הפונה נגבה, היינו בקצהו המזרחי דרומי של הים, והוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל, ומשם הגבול הולך למעלה עקרבים, ולא היה המיצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ ועוקם ומתרחב לצד דרום של ארץ ישראל ונמשך באלכסון למערב עד דרומה של מעלה עקרבים, באופן שמעלה עקרבים היה לפנים מן הגבול, ומשם עבר לצין עד דרומה של קדש ברנע, וקדש ברנע לפנים מן הגבול, ומשם הקו מתרחב שוב לצד דרום ונמשך עוד באלכסון למערב עד חצר אדר, ומשם לעצמון, ומשם מתקצר המיצר והולך עד נחל מצרים, היורד לים הגדול, והוא מקצוע מערבית דרומית של ארץ ישראל, שמשם ואילך אין גבול דרום מאריך יותר לצד מערב. יש אומרים שנחל מצרים הוא הנילוס, והוא הנקרא גם שיחור אשר על פני מצרים, ולדעה זו נכנסה בכלל הארץ אף ארץ מצרים שעד הנילוס. ויש חולקים ואומרים שמסורת בידינו שנחל מצרים הוא "ואדי אל עריש". ביהושע הוזכרו עוד בגבול דרום: חצרון בין קדש ברנע לאדר, וקרקע בין אדר לעצמון. הגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא עד המעלה השלשים לצפון העולם.

 

הגבול המערבי הוא הים, הנקרא בתורה בשם "הים הגדול", או "הים האחרון". לדעת חכמים, רואים כאילו חוט מתוח עליהם ממקצוע מערבית צפונית, היינו מטורי אמנון, עד מקצוע מערבית דרומית, היינו נחל מצרים, וכל מה שהוא מן החוט ולפנים הוא ארץ ישראל, שהים נכנס לשם לתוך תחום ארץ ישראל, וכל מה שהוא מן החוט ולחוץ הוא חוץ לארץ. הגבול הצפוני של ארצנו הקדושה הוא מהר ההר, שבמקצוע מערבית צפונית, עד חצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית. הר ההר נקרא טורי אמנון, או אמנה, או אמנוס, או סמנוס, או טוורוס אומנוס. יש שכתבו שהוא הר אמנה הנזכר בשיר השירים: תשורי מראש אמנה. הר ההר זה אינו אותו הר ההר שמת עליו אהרן הכהן. על מקומו של הר ההר נחלקו ראשונים. יש סוברים שהוא סמוך לאנטוכיא, שנאמר: מהר ההר תתאו לבא חמת, ופירשו שחמת זו אנטוכיא, עיר בקצה צפון מערב סוריא. ולדעה זו יש שכתבו שהוא ההר הנקרא בערבית "ג'בל אל אקרע", והוא צפונה מלודקיא כחצי יום, ונכללו לפי זה בתחום ארץ ישראל גם חלבה וטריפולי, שהם מדרום לאותו הר. ויש סוברים שהר ההר אינו רחוק כל כך לצפון, והוא מדרום לטריפולי, וטריפולי היא מחוץ לגבול הצפון של א"י. ולדעה זו יש שכתבו שהוא הר הנקרא בערבית "ראס אל שאקא" או באינאס. ויש שכתבו שהוא הר טריפול שקוראים פטרון. הלבנון לדברי הכל הוא מדרום לההר ונכלל בתחום ארץ ישראל, ולכן נפרט ביהושע בין החבלים שנשארו לרשת. הר ההר ראשו משפע ונכנס לתוך הים וישנה מחלוקת גדולה על שיפועו ומיקומו.

 

הגבול המזרחי מתחיל מחצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית, ונמשך לשפם היא - אפמיאה ומשם לרבלה שממזרחה של עין, באופן שעין היא לפנים מהגבול, ומשם - נמשך הלאה מצפון לדרום עד מזרחו של ים כנרת, באופן שים כנרת הוא בתוך הגבול, ומשם יורד אל הירדן ונמשך וכלה בים המלח, שהוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל. הירדן אם שינה מסלולו והרחיב גבול ארץ ישראל וקיצר מהצד השני או להיפך, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן, שהגבול של ארץ ישראל הוא תמיד הירדן ומשתנה עם שינוי מהלך הירדן.

 

ישנה חלוקה נוספת בארץ ישראל, שעל פיה מתחלקת הארץ לשנים. כל האזורים שהחזיקו בהם עולי מצרים בלבד, ולא החזיקו בהם עולי בבל, הוא חלק אחד, וכל המקומות שהחזיקו בהן אף עולי בבל, הם חלק שני בארצנו. על הגבול הדרומי ראו בספרי שלהי דקייטא, והפעם נעסוק בגבולה הצפוני של ארץ ישראל, אל אזור ראש הנקרה. הדברים מבוססים על חישובים שערך הגאון רבי אלחנן כהן שליט"א, והובאו בספר 'מנוחת אמת', והם כתובים לפי כל הדעות, לחומרא.

 

כל אזור הצפון, המצוי כעת בשטחה של מדינת ישראל, הוא בכלל 'כיבוש עולי מצרים', לפי כל הדעות. כיבוש עולי בבל בצפון הארץ נמשך עד עכו וכנגדה למזרח. נחלקו הראשונים כמה כבשו עולי בבל צפונית לעכו, האם רק רצועה בצפון מערב ארץ ישראל בין עכו לכזיב או עד כזיב, מלבד רצועה אחת. מלבד זאת ישנה מחלוקת נוספת באחרונים על מקום רצועה זו.

 

 

הגאון רבי אלחנן כהן שליט"א ערך מפות מעודכנות, בהם פורטו כל השיטות, והם מבוססות על דברי הפוסקים בענין. במפת הגליל המערבי למדנו שמעכו ועד תל אכזיב (כולל צפון עכו, כביש מספר 4 צפונית לצומת עכו דרום, רובה של העיר נהריה, כולל - חופי נהריה, והישובים אכזיב, בוסתן הגליל, גשר הזיו, חצרות יסף, לוחמי הגיטאות, מזרעה, סער, רגבה, שבי ציון ושמרת) הם לפי הגר"א הרצועה של חו"ל שבין עכו לעכזיב, ולדעת ה'אדמת קודש ו'המלבושי יום טוב' הוא חו"ל גמור. לדעת הרמב"ם (לפי ה'כפתור ופרח') הוא ארץ ישראל לכל דבר ולדעת רוב הפוסקים הוא מקום שכבשוהו עולי מצרים ולא עולי בבל.

 

דינם של הישובים: בצת, כפר ראש הנקרה, לימן, שמורת ראש הנקרה, שמורת רכס הסולם, חוף בצת והרכבל בראש הנקרה לדעת המלבושי יו"ט והאדמת קודש לא - כבשוהו אפילו עולי מצרים והוא חו"ל מוחלט, ולדעת הרמב"ם (לפי הכפתור ופרח) כבשום עולי מצרים ולא עולי בבל, ולכן בודאי שיש מקום להחמיר ולא לבקר שם, בפרט לכהנים (כאשר ישנם דעות הסוברות שאסור לכהן לצאת ולטמא את עצמו בארץ העמים, ראו בשו"ע יו"ד שסט ובש"ך, ט"ז פתחי תשובה וגליון רעק"א שם). נסיעה טובה!