דבר החסידות – פרשת תזריע-מצורע

פרטים

קטגוריה: פרשת תזריע

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 451

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תזריע-מצורע

למה דווקא האמוריים?

פעם נסע מורנו הבעל-שם-טוב עם הצדיק ר' מענדל מבאר. בהיותם בדרך, צמא פתאום ר' מענדל למים.

אמר לו הבעש"ט: "אם יהיה לך בטחון-אמת בהשי"ת – ודאי יזדמנו לך מים!"

ואכן תוך זמן קצר עבר שם גוי, ששאל אותם אם ראו סוסים כי הוא כבר שלושה ימים מחפש את הסוסים שלו. שאלו אותו: "יש לך מים" וענה כן, ונתן לר' מענדל לשתות.

שאל ר' מענדל את הבעש"ט: "אם הגוי נסע רק למעני, לרוות צמאוני, מדוע זה נוסע הוא כבר שלושה ימים, הלוא רק עכשיו פעלתי בעצמי בטחון-אמת?"

השיב לו הבעש"ט: השי"ת הכין אותו כבר מראש, כדי שאם יהיה לך בטחון-אמת – תיכף ימלא חסרונך...

(ספורי חסידים על התורה, להרי"ש זוין, עמ' 334 (בהוצ' ישנה 304))

~~~

גם בפרשתנו אנו מוצאים שבני-ישראל נהנו ממה שהגוים הכינו להם:

בפרשת נגעי בתים, נאמר (מצורע ט, כב) "כי תבואו אל ארץ כנען . . ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". מפרש רש"י: "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".

וצריך להבין:

א) מקורו של רש"י הוא במדרש (ויק"ר פי"ז, ו). ושם נאמר "כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו כו'" ומדוע משנה רש"י וכותב "אמוריים"  (ובפרט שבפסוק נאמר "אל ארץ כנען"*)?

ב) במדרש נאמר שהכנענים הטמינו מתי שהם שמעו שישראל באים עליהם, שזה כנראה קרוב לכיבוש יהושע, ואילו רש"י משנה וכותב "כל ארבעים שנה" ומניין לו לרש"י זאת?

ג) מדוע מאריך הפסוק וכותב "בבית ארץ אחוזתכם" ולא בפשטות: "בבתיכם" (כפי שמקשה הכלי-יקר כאן)?

מבאר הרבי:

אנו מוצאים כבר בספר בראשית שהאמורי הוזכר באופן חריג משאר האומות; ה' אמר לאברהם (לך טו, טז), "ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עון האמורי עד הנה", כלומר, שבני-ישראל ישובו לארץ כאשר תתמלא-סאתו של האמורי והוא יגורש מארצו.

לכן מובן, שכבר כשבנ"י יצאו ממצרים, שאז כבר היה דור רביעי [מיעקב שירד למצרים, כפי שרש"י מפרט (שם): יהודה, פרץ, חצרון, כלב] – ידעו האמוריים שעומדים לסלקם והחלו להטמין ממונם.

ומעתה מיושבות כל שלושת השאלות:

רש"י, ששיטתו "פשוטו של מקרא", מדגיש דווקא אמוריים, כי רק הם מוזכרים במקרא שעתידים להגרש בזמן מסויים. ומובן גם מדוע הטמינו מתחילת ארבעים שנה, כי כבר אז שלם עוונם (והראיה: שהיה דור רביעי)**.

והטעם שהטמינו ממונם, אף שעתידין להיגרש (והממון לא יגיע אליהם בחזרה), מובן גם כן בפשטות: כי מכך שהם מגורשים בגלל שהתמלאה סאתם – הבינו האמוריים שגם בנ"י בשלב מסויים יחטאו ויגורשו, ואז קיוו לחזור ולחפש מטמוניהם.

ולכן מאריך הפסוק ואומר "בבית ארץ אחוזתכם" שזהו רמז שמדובר על האמורי, כי את ארץ הכנעני – קיבלו מידי הקב"ה, אבל את ארץ סיחון מלך האמורי – ביקשו בנ"י בעצמם, וכלשון בני גד ובני ראובן: "יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה".

*

ומדוע ע"י הנגעים קיבלו דווקא את האוצרות של האמוריים? מבאר הרבי על-פי חסידות:

הנגעים באים כידוע בעוון לשון הרע (כדברי רש"י תזריע יג, מז ועוד). והרמב"ם מאריך (בסוף הלכות טומאת צרעת) שאין הכוונה ללשון הרע בלבד אלא ל"שיחת הרשעים" בכלל, ש"מרבים בדברי הבאי" וזה מביא לכך ש"באין לדבר בגנות הצדיקים" וכו'.

וזהו גם-כן קליפת 'אמורי', כפי שמבאר אדמו"ר הזקן (תורה-אור קב, ג) שהוא "מלשון אמירה ודיבור . . סימן לשטות מילין . . וברוב דיבור לא יחדל פשע".

וזהו הרעיון שבנ"י מצאו את "מטמוניות של זהב" של אמוריים; כי הכוונה היא לא רק לשלול את "שיחת הרשעים" של האמורי, כי-אם להפוך את כח הדיבור לקדושה, כנאמר (ויחי מח, כב) "אשר לקחתי מיד האמורי": שעל-ידי דיבורים טובים וקדושים מגלים את ה"מטמוניות שבנפש". וכפי שהרמב"ם מסיים שם ש"אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה כו' שנאמר אז נדברו יראי ה' . . ולחושבי שמו".

חודש טוב ושבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לב, מצורע (עמ' 91 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד בסיוע "ביאורי החומש" ויקרא (היכל מנחם תשס"ט) עמ' רט-י.

______________

*)  ולכן, אף שבגמרא (ב"מ כה, ב) מופיע בנושא דומה, שהאמוריים היו מטמינים רכוש בקירות בתיהם – אין די בזה כדי להסביר את רש"י המפרש פשוטו-של-מקרא שנאמר בו "אל ארץ כנען".

**) משא"כ המדרש, שאינו מפרש דוקא ע"פ פשוטו-של-מקרא – מאריך וכותב מיד לאחר מכן, על שלשת ה"פרוזדיגמאות" [=אגרות] ששלח יהושע לכנענים: "הרוצה ליפנות – יפנה, להשלים -  ישלים, לעשות מלחמה – יעשה" כי זהו ביאור מדוע הכנענים הטמינו את ממונם, כי אחרי אגרות אלה סמכו על כך שאולי בעתיד ישלימו עם ישראל ובתיהם יחזרו אליהם.

דבר החסידות – פרשת תזריע-החודש

פרטים

קטגוריה: פרשת תזריע

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 22:09

נכתב על ידי Super User

כניסות: 572

היולדת וטהרתה

פרטים

קטגוריה: פרשת תזריע

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 397

היולדת וטהרתה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

היולדת צפונה בביתה

יושבת בימי טהרתה

אוחזת ברַךְ הנולד

מייחלת: כי לטוב נועד.

מחלונה צופה למרחקים

למקדש עורגת געגועים

לעלות להודות לאלוקים

על הילוד מתנת החיים.

סופרת ימים בקפידה

יפתחו שערי טהרה

תעלה במעלות הקדושה

תַּחְסֶה - בכנפי השכינה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת : תזריע,[חומש ויקרא]

פרשת תזריע – היולדת המייחלת להגיע למקדש לאחר טהרתה

פרטים

קטגוריה: פרשת תזריע

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:18

נכתב על ידי Super User

כניסות: 435

פרשת  תזריע – היולדת המייחלת להגיע למקדש לאחר טהרתה

מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת בתיאור הולדת בן – ובמלאות  לו שמונה ימים נכנס בבריתו של אברהם אבינו ונימול בהמשך ישנו תיאור  מפורט של ימי טהרת היולדת:

"וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ" [ויקרא  י"ב, ג-ד].

השאלות הן:

א] משמעות ברית המילה ביום השמיני?

ב] ימי הטוהר – ואיסור הקרבה אל הקודש.

תשובות.

משמעות ברית המילה.

 נאמר: "וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ"

ניתן להסביר: כי אדם שנולד  וחי בקרב בעלי חיים - המחקרים מוכיחים - כי  היה מתנהג בדומה להם. בדומה לכך, אם היה חי בקרב גויים היה לומד ממעשיהם ומתנהג  כמותם. נשאלת השאלה מה עושה את האדם ליהודי אמיתי? על כך בגמרא- מסכת יבמות [ס"א, ב] נאמר: "אתם קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם" התורה ולימוד התורה - הופכים  את האדם מחיית אדם למצב של צלם אנוש.

התורה משנה את האדם בהתנהגותו ביחס לשאר . אצל האדם רק אחרי שמונה ימים מיום הולדתו -  רואים את השינוי  בינו לשאר היצורים. – כי התינוק בהיותו בן שמונה ימים- נכנס בבריתו של אברהם אבינו ומקיים את מצוות התורה: "וכרות עמו הברית"- מצווה זו שנעשית במסירות נפש ,מהווה חותם אות ברית קודש, בכך האדם שונה מכל בעלי החיים ועופות למיניהם.

הבהמה נשארת תמיד בהמה, אבל האדם  לאחר ברית המילה נהיה אדם ממש - כי רק התורה , קיום המצוות ולימוד התורה – הלכה למעשה -  גורמים לו להיות שונה מיתר עולם החי. לכן תורתו של האדם מופיעה רק לאחר נושא - הבהמה ,החיה ועוף.

מכאן ניתן להבין את האמרה  במדרש רבה  בפרשתנו: "זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית, ואם לאו, אומרים לו : יתוש קדם לך"

"שפת אמת" מפרש את דברי חז"ל: "אין צור כאלוקינו- אין צייר כאלוקינו"

הקב"ה ברא את האדם , צורה בתוך צורה, האדם באמצעות כוח  עבודתו פושט ולובש צורה, ומביא לידי כך את צורתו הפנימית –ההוייתית של אדם  מישראל.

המספר שמונה: הוא  מעל הטבע ,כיוון שהעולם נברא בשבעה ימים  שזה הטבע ועל כן שמונה הוא מעל הטבע ,גנוז בו  כוח אין סופי  לשרוד באופן  נסי לאורך כל הדורות ובמהלך כל הגלויות.

מצוות  ברית המילה מופיעה לראשונה בחומש בראשית:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ:  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר.  וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.  וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר--לְדֹרֹתֵיכֶם:  יְלִיד בָּיִת--וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא.  הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ, וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ; וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם.  וְעָרֵל זָכָר, אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ:  אֶת-בְּרִיתִי, הֵפַר......"

"וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ--כָּל-זָכָר, בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם; וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, אֱלֹהִים.  וְאַבְרָהָם--בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע, שָׁנָה:  בְּהִמֹּלוֹ, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.  וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, בֶּן-שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:  בְּהִמֹּלוֹ--אֵת, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.  בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נִמּוֹל אַבְרָהָם, וְיִשְׁמָעֵאל, בְּנוֹ. וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר--נִמֹּלוּ, אִתּוֹ". [בראשית י"ז, ט'- כ"ז]

חז"ל שואלים לגבי אברהם אבינו: מדוע לא קיים לפני הציווי האלוקי את - מצוות מילה כשם שקיים את  שאר המצוות?

על כך תשובתם היא: בברית יש שני שותפים, לכן אברהם חיכה לצווי האלוקי  מהסיבה-מצוות המילה בלא כריתת ברית אינה מתקיימת בפועל.

לעומת זאת, ביתר המצוות נאמר: "זריזים מקדימים למצוות"  [פסחים ד', ע"א] מסיבה זו אברהם קיים אותן  טרם הציווי מהקב"ה.

כפי שהתורה מציינת : הטעם למצוות ברית המילה:  אות בין עם ישראל לקב"ה. הברית נערכת ביום השמיני להיוולדו של הילוד.

רבינו בחיי אומר: חינוך הכהונה היה ביום השמיני למילואים - הטקס של ההכנות להשלמת המשכן ועבודת הכוהנים ורוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על מספר  זה. בגדי הכהן הגדול היו שמונה. הם כללו: ציץ, חושן, אפוד, מעיל, כותונת, תשבץ, מצנפת ואבנט ומכנסי בד.

הבשמים- מהם הורכב שמן המשחה- היו גם שמונה.

גם הבדים במשכן היו  שמונה: שני בדי הארון, ושניים לשולחן, ושניים למזבח הזהב, ושניים למזבח העולה,

 הקורבנות  הוכשרו להקריבם רק לאחר שמונה ימים. גם, השיר שהלווים היו אומרים על הקורבנות- היו  בו שמונה  מיני כלי זמר. ויום הקמת המשכן היה ביום השמיני- שהוא ר"ח ניסן. על כן אין זה פלא כי גם התינוק נכנס בבריתו של אברהם- ביום השמיני להולדתו.

חז"ל אומרים: כי מצוות ברית המילה -מיוחדת במינה - היות ובניגוד לשאר המצוות שלפעמים יש בהן נגיעה אישית להשגה חומרית , או רדיפה אחר כבוד, דבר שעשוי  לפגום בערך המצווה ,הרי כאן אין שום סיבה להשגת רווח מסוים - לכן  מצווה זו נמצאת במדרגה גבוהה מאד, כמו שנאמר: "גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה" [נדרים ל"ב, ע"א]

חז"ל מגיעים למסקנה חשובה: "כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו, כגון שבת ,מילה ותלמוד תורה- הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלים"

כלומר- מצוות אלו – מתקיימות  לנצח

ימי הטוהר  והאיסור להתקרב אל הקודש

ה"חיזקוני" מסביר: אישה  שילדה בן - תשב שְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים- מהטעם:  כי זהו מספר  הימים שהאישה תשלים צורת הזכר בבטן לעומת הנקבה שמשלימה צורתה כפליים מהזמן הזה.

אדם צריך לדעת כי – כי לא יתכן מגע עם הקדושה ואין הוא יכול להיות בבחינת מקדש - מקום להשראת שכינה ,כל עוד לא מילא ימי טהרה לא התאמץ במשך תקופה ארוכה מאד כדי להיטהר מעוונות ומעשים רעים. טרם טהרה - לא תבוא הקדושה ! [על פי נועם אלימלך]

מעניינים דבריו של רבי יצחק ברואייר ב "נחליאל" המסביר את נושא הקדושה והטומאה: כל  מי שחושב כי האדם הוא רק בהמה יותר מפותחת ואחרי המוות אין שום זכר לאדם, עצם החשיבה הזו – היא טומאה! לעומת זאת, כל  מה שרחוק מן המוות  ומסוגל להעלות את האדם מעל הבהמה - נחשב לטהרה.

למרות זאת, גם הטהרה אינה שלב סופי, אלא  תחנת ביניים בדרך לקדושה, כי אלוקים דורש שאנחנו נידמה לו בקדושה, כמו שנאמר: "כי קדוש אני"- האלוקות היא הקדושה המהותית של האדם ולאדם ניתנה שאיפה  תמידית להתגעגע לקדושה זו. התורה מדריכה אותנו: כיצד  ניתן להשתחרר   מהשעבוד לעבירות ותאוות - ולשאוף לעלות בסולם הקדושה, אך לעולם האדם לא יצליח להגיע להגשים את מטרת הקדושה במלואה, כי אלוקים בעצמו קדוש ולקדושתו אין קץ לעולם [על פי מלוא העומר]

אברבנאל סובר: כי התורה חוזרת בפרשת "קדושים" על כל המצוות שנאמרו  לפני , כן כדי להדגיש –כמה חשוב לקיים את המצוות בתודעת קדושה. מסיבה זו נאמרה פרשת "קדושים" גם בהקהל- כדי לחייב בברית את כל עם ישראל, לקיים את כל המעשים והמצוות מתוך שאיפה ורוממות.

הרמב"ם בספר :"המורה.." חלק ג,, מ"ז] הפירוש לציווי: "קדושים תהיו- להתקדש בקיום המצוות. ומתוך כך שופעת קדושת ישראל"

ר' צדוק הכהן מלובלין מסביר: כאשר אנו מברכים,  "אשר קדשנו  במצוותיו ..." עצם קיום המצוות- הן יסוד הקדושה, ה' מהווה את יסוד הקדושה וכל מי שדבוק למידותיו של ה'-  כדברי חז"ל: כל המקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו למעלה. כל המתנהג בהתאם להנחיות התורה, הקדושה  נדבקת בו גם ללא יודעין.

אני מניחה: כי היולדת בזמן  שסופרת את הימים  עד לטהרתה המלא - וצפונה בביתה ,חשה געגועים למקדש, ודאי מצר  לה שאין ביכולתה לגשת אל הקודש באותה תקופה והיא מייחלת לכך בכיליון עיניים.

חכמי המדרש: משווים בין קדושת ה' לקדושת עם ישראל, כשם שהקב"ה  קדוש ונבדל מן העולם למרות זאת הוא מעורב בתוך הנעשה בעולם. כך על עם ישראל מוטל להיות  עם קדוש, אך לא להתנתק מחיי העולם הזה ,אלא להקרין קדושה על הסביבה ולהשפיע  עליה בכל אורח החיים. רעיון זה מקורו בספרי החסידות.

לסיכום ,לאור האמור לעיל, הקו המקשר בין היולדת לילוד שנימול- שניהם  מסמלים את  רוממות הקדושה של עם ישראל- העם הנבחר – כפי שמתחייב מן הכתובים:

"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם".[ויקרא י"ט] 

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?

פרטים

קטגוריה: פרשת תזריע

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 15:57

נכתב על ידי Super User

כניסות: 479

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו עוסקת בענייני נגעים, אחד מהם הוא  נגע בבגד :

"וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת:  בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת עוֹר.  וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן" [ויקרא י"ג, מ"ז- נ]

השאלות הן:

א] מה הטעם לנגע בבגד- ומה  דינו ?

ב] מדוע חשוב להתרחק מלשון הרע ?

תשובות

הטעם לנגע בבגד.

הכהן  בודק את הבגד - אם אכן מדובר בצרעת.

רבינו  בחיי מסביר: הנגעים היו סימן לחטא שחטא האדם,

הבגד שנראה  עליו הנגע לאחר הכיבוס –ראוי לקרעו מהבגד. ואם יראה שהוא  גם פורח- הבגד טעון שריפה, אך עם הנגע יעלם בכיבוסו, הוא טעון טבילה ורק אז יהיה הבגד טהור. יש לדעת , שנגעים הבאים על האדם הם אות ומופת –בגלל חטאים שחטא .

רבותינו ז"ל מביאים משל: למה הדבר דומה? לעבד רע שנמכר, כשבא רבו לקנותו היה יודע שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים שאם יעשה  טעויות ,יכבול אותו באמצעותם, והנה היות והעבד חטא כבל אותו רבו.

הנמשל: הקב"ה יודע  טרם עת-אם האדם עתיד לחטוא והכין  ייסורים אלה מראש שאם יחטא - ירדֶה בו באמצעותם, ואכן אם האדם חטא, היה מקבל את הנגעים בסדר מסוים.

תחילה קירות ביתו היו מקבלים נגעים, אם אותו אדם עשה  תשובה  מוטב, אם האדם המשיך בדרכו הרעה- בגדיו נהיו  נגועים, אם האיש חזר למוטב, ניתן להתגבר, ואם האיש לא הבין את מסר הנגעים וממשיך בחטאיו- מקבל נגעים בגופו...

לדעת רבי בחיי כל הנגעים היו בגדר נס- היו מורים על השגחה אלוקית גמורה והצרעת הייתה רק בארץ הקודש!

רש"ר-[הרב שמעון רפאל הירש] מסביר: כי הבגדים הם ביטוי העיקרי לאופיו החברתי של האדם ובמחשבה יהודית- "לבוש" מורה על אופי ו"התלבשות"  אופי שאדם רוכש לעצמו- ואם הקב"ה שולח נגע בבגד  של האדם- הוכחה היא: שהוא כועס עליו בשל עוול חברתי.

"הכלי יקר" מסביר: כי בעבור שלושה  סוגי חטאים- האדם נענש בנגעים :

א] לשון הרע- וההוכחה שאדם שחלה בצרעת ונרפא , חייב להביא קורבן הכולל גם ציפורים- לפי שהן רומזות על פטפוטים [לדעת רש"י]

ב] גסות רוח: שנאמר: "ולקח למטהר עץ ארז ואזוב" על כך אומר רש"י : שאם אדם היה מגביה עצמו כארז, עכשיו יתקן מעשיו וישפיל עצמו כאזוב.

ג] צרות עין: שנאמר:" ובא אשר לו הבית " ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו.. "[מסכת ערכין  ט"ז, ע"א] ודבר זה כולל: חמדת ממון. שלומדים מגחזי, [מלכים- ב, ה, כ"ז] – וכן גָּזַל - ישנו נגע בקירות הבית ,על הכוהן-לפנות את הבית ולפזר ממונו.

התרחקות מלשון הרע.

מעשה בחפץ חיים [מחבר "משנה ברורה"]  פעם אחת בשעות הערב חזר מבית המדרש בו סיים את תפילת ערבית, לפתע עצרה עגלה רתומה לשני סוסים והעגלון שאל את הרב: אמור נא לי  רבי יהודי, שמא אתה יודע היכן גר הרב  הצדיק הגדול- ענה לו החפץ חיים: דע לך שאין החפץ חיים משמש כרב וחפץ חיים אינו צדיק כה גדול.

כעס עליו העגלון וצעק: מה אתה סח? הרי ידוע בתוך כל קהילות ישראל- שהחפץ חיים גאון גדול וצדיק הדור! ענה לו החפץ חיים: מה אומרים הבריות אינו מוכיח שהדבר באמת נכון, מסתבר שאין הסביבה מכירה אותו די, אלא אני מכיר אותו היטב וכל מה שאומרים עליו- ממש מוגזם.

כשמוע העגלון דברים אלה -התחיל מקלל לעבר הרב ואף הצליף  על גבו מכות באמצעות השוט שבידו והמשיך בנסיעתו.

החפץ חיים הצטער מאד שגרם ליהודי לבצע עבירה שלא מתוך דעת, כעבור שעה קלה הגיע החפץ חיים לביתו ומצא את העגלון יושב וממתין להגעתו. כאשר התבונן העגלון באיש הנכנס לחדרו, נוכח לדעת שהוא בעצמו לפני שעה קלה- חרף וגידף אותו והצליף בו במכותיו.

הוא ממש חש ברע וכמעט התעלף, אלא שהחפץ חיים הרגיעו במילים טובות: ואמר לו: בעצם הקללות מגיעות לי וגם המכות שספגתי, אבל כעת למדתי פרק חשוב בדרך ארץ: לא רק שאסור לדבר  לשון הרע על אחרים ,אלא יזהר האדם אפילו על עצמו  לא לדבר לשון הרע!

אמר שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ". [משלי י"ח, כ"א]

אמר דוד המלך: "אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי".[תהלים  ל"ט, ב]

מעשה שהיה: מלך פרס חלה במחלה קשה, ייעצו לו הרופאים: עליך לשתות חלב לביאה-  זה הדבר היחיד שיכול להצילך. הגיע אליו איש אחד וטען שהוא יכול להביא למלך –חלב לביאה- בתנאי  שיתנו לו עשרה עיזים, נתנו עבדי המלך לאיש את העיזים מיד הלך לגוב האריות והייתה שם לביאה אחת מינקת את גוריה, יום אחד נעמד האיש מרחוק והשליך לעברה עז אחת והיא מיד אכלה אותה. ביום השני התקרב אליה מעט והשליך שוב עז –לעברה. וכך נהג אתה וכל פעם התקרב אליה יותר ויותר, עד שהצליח לקחת ממנה מחלבה וחזר. כשהיה בחצי הדרך, נרדם על איזה ספסל בעודו חש עייפות מהמאמץ הנפשי והגופני וראה בחלום את אברי גופו מתגרים זה בזה, הרגליים אמרו: אנחנו החשובים, בלעדינו לא היה האיש מצליח לקחת את חלב הלביאה, הידיים אמרו: בלעדינו לא היה מצליח לחלוב את הלביאה, אמר הלב: אם לא הייתי נותן עצה כה חכמה לאיש מה הייתם יכולים בכלל להועיל ?ענתה הלשון: ואם אני לא הייתי מדברת -כיצד האיש היה עושה את הדבר? מיד ענו ללב כל האיברים: איך לא פחדת  להידמות אלינו הרי אתה  תמיד במקום חשוך ומוסתר ואין בך עצה כשאר האיברים? ענה הלב: מהיום תדעו שאני השולט עליכם! התעורר האיש מחלומו והלך אל המלך ואמר לו: הבאתי לך חלב כְּלַבְתֵּא,[פירוש- אישה רעה]

קצף המלך וציווה לתלותו ,כשהלך בדרך לשם, התחילו האיברים לבכות, אמר להם הלשון: לא אמרתי לכם שאין בכם ממש? אם אני מצילה אתכם, תדעו שאני שולטת עליכם ענו לו: נכון!

מיד אמר האיש לתליינים: השיבו אותי חזרה למלך, אולי יש לי עוד סיכוי להינצל.

מיד השיבוהו אל המלך, שאל את המלך: מדוע ציווית לתלותני?

ענה לו המלך: משום שהבאת לי חלב כְּלַבְתֵּא, ענה לו האיש, מה אכפת לך איזה חלב הבאתי לך הרי אתה תתרפא ועוד ללביאה קוראים כלבתא לקחו את החלב ואכן התגלה שהחלב היה –חלב לביאה. אמרו האיברים ללשון אנחנו מודים לך מאד. זהו שאמר המלך שלמה: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן"

על פי רש"י: לשון הרע הורגת שלושה: למספר לשון הרע, למקבל את הדברים ועל מי שנאמר הדבר.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי על האדם להתרחק ממידות רעות: גאווה, גסות רוח, לשון הרע .

לכן אם תלמיד חכם הוא: יעסוק בתורה, כפי שנאמר:

"מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" [משלי ט"ו ,ד]. ואם האדם- הוא- עם הארץ - שישפיל את דעתו.