פרשת תזריע

פרשת תזריע - ההפטרה והקשר האקטואלי

פרשת תזריע - ההפטרה והקשר האקטואלי.

מאת: אהובה קליין.

מעניין לציין כי בעוד שבפרשה הקודמת - פרשת שמיני -  התורה מביאה רשימה שלמה של בעלי חיים טהורים המותרים לאכילה - ומנגד  ישנה רשימה ארוכה של בהמות  ושרצים שהם טמאים - ולכן אסורים באכילה.

הרי בפרשתנו ישנו הסבר בעיקר בנושא טומאת האדם,

כגון: טומאת היולדת וטומאת האדם כתוצאה מנגעים הבאים עליהם.

חז"ל  מוצאים קשר בין שתי הפרשיות האלה והם נותנים לכך הסבר.

על פי דברי חז"ל: כשם שיצירתו של אדם באה אחרי כל הבהמות , החיות והעופות.. בתיאור מעשה הבריאה בחומש בראשית - כך גם תורתו של האדם באה אחרי תורת בהמה, חיה ועוף [ויקרא רבה, י"ד]

נאמר בפרשה:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: "אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים". [ויקרא י"ג, א'-ג']

ההפטרה  השבת היא: בספר מלכים –ב, פרק ד'-ה ]

להלן קטע מההפטרה:

"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ;........

וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים--כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל--מְצֹרָע.  וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.  וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ. .......וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר הַאֱלֹקִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, כִּי-זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ:  כִּי אַךְ-דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי-מִתְאַנֶּה הוּא לִי.  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, כִּי-קָרַע מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ; יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.....

וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹקִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר...."

השאלות הן:

א] מה  הטעם  להופעת הנגעים בגוף האדם?

ב] גילוי הקשר בן הפרשה להפטרה ולאקטואליות בימינו ?

תשובות:

הטעם להופעת הנגעים בגוף האדם.

רבי ישראל סלנטר מסביר: בפרשת שמיני התורה מונה סוגי בהמות ועופות שמותרים באכילה וכאלה שאסור לאוכלם ,ומיד אחרי זה באה פרשת נגעים הבאים על האדם וזהו לפי חז"ל: "כל המספר  לשון הרע - נגעים באים עליו" [ערכין ט"ו, ב']

הרי  בני אדם יותר נזהרים שלא לאכול נבלות וטרפות מאשר "לאכול" אדם חי על ידי  דיבור לשון הרע ולכן נסמכו שתי הפרשיות – היינו -  פרשת שמיני ופרשתנו וזאת: כדי להזהיר כי  אכילת אדם הוא לא פחות גרוע מאשר לאכול תולעת .

ה"נתיבות  שלום" מבאר: עניין הנגעים אינו חולי גשמי ,הכהן לא היה מגיש טיפול רפואי לאיש אשר בו הנגע ,אלא כמגיש עזרה על ידי  ספר התורה - שמעוררים את היהודי מן השמים מהטעם שנכשל בחטאים.

הכהן היה בודק את הנגע והיה מבחין שהנגע שקוע עמוק  אחרי העור החיצוני כלפי פנים גופו של הנבדק ,לכהן הייתה חכמה אלוקית והיה מסוגל להבחין אם הפצע הוא רק משהו גשמי, כמחלת עור – או משהו עמוק בבשרו של האיש וזה מורה על תוצאה של קלקול רוחני.

במצב זה תפקידו של הכהן היה: ללמד את האיש הנגוע דעת לשוב לאחר שנכשל.

ה"נתיבות שלום" מביא עוד הסבר מעניין על המילים:

"אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת..":

וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת—"

האדם - הוא נמצא בדרגה  עליונה ואם יהיה בעור גופו: שאת, ספחת ,או בהרת - והפך בעורו לנגע צרעת - נאמר [במסכת ערכין ט"ז] שהנגעים באים על הגיאות [גאווה] שנכשל בה:

שְׂאֵת -זו לשון  רוממות - שהעניקו לו מהשמים רוממות והתעלות - ומטעם זה הוא נפל  במידת הגאווה, או ספחת- הכוונה- שנתנו לו דבר הנספח לגוף - שאינו בעצם האדם - כמו עניין העשירות וכו'. או  בהרת - שנתנו לו הארה ובהירות- כל התוספות האלה הם מקור העונג והעניקו לו מתנות אלה  מהשמים במטרה  לעבוד דרכם –את אלוקים, והוא פגם בכל מה שקיבל מהקב"ה. הוא הפך את הנתינה של הענ"ג-  לנג"ע- והפך בעור בשרו לנגע. מהשמים העניקו לו מתנה, רוממות והארה ומתנות גשמיות ואילו הוא הפך זאת   לנגע- אצל האדם- הרי זה נחשב לפגם חיצוני ולא נפגם ממש במהותו- ולא למשהו פנימי.

הקשר  לנגע הצרעת שהיה לנעמן  שר הצבא [בהפטרה]

נעמן -שר צבאו של מלך ארם,

הוא היה  אדם חשוב- נשוא פנים ואהוב על כולם כי - כי הוא הרג  בקשתו את אחאב- מלך ישראל. נעמן נחשב לגיבור חיל- ועם כל זה- היה נגוע בצרעת- צרעת זו - לא נבעה מתוך חולשת הגוף, אלא מחמת עונש – מהטעם שבפקודתו חייליו  שבו  נערה קטנה,  כשהוא השתתף במלחמה –נגד ישראל לקחו אותה בשבי – והיא שימשה כמשרתת את אשת נעמן, וכך נדבק בצרעת.

אותה נערה  הציעה לאשתו פתרון  : שייגש נעמן אל הנביא  אלישע-אשר יושב בשומרון.- והוא יוכל לעזור לו - לפי שצרעת זו באה כעונש לכן לא תתרפא על ידי רופאים - אלא על ידי תפילה לה'

ואם ייגש לנביא ויבקש שיתפלל בעדו - הוא  עתיד להתרפא מצרעתו, אך נעמן היה סבור שהצרעת בה חלה - נבעה מתוך כעס מצד הנביא כלפיו.  כנראה מחמת שנעמן הרג את אחאב מלך ישראל.

לכן הלך נעמן אל מלך ארם וסיפר לו על הצעת הנערה- אך מלך ארם הציע לו לקחת ספר כדי לפייס את מלך ישראל- ובנוסף לכך- זהב וכסף  ועשר חליפות בגדים - כדי לפייס את המלך שיצווה על הנביא אלישע לרפאות אותו כדי שלא יהיה מבודד מהחברה [כדברי רש"י]

כאשר קרא המלך את הספר - מיד קרע את בגדיו ושאל: וכי אני גרמתי לנעמן  שיצטרע? אין זה, אלא כנראה מלך ארם מנסה למצוא סיבה להילחם נגדי - השמועה הזו הגיעה  -לאלישע הנביא ,הוא שלח שליח אל המלך וציווה שישלח את נעמן אליו –כדי שידע כי יש נביא בישראל ואכן הוא הגיע אליו עם סוסו ורכבו.

אלישע  שלח אליו שליח ופקד עליו לטבול במי הירדן שבע פעמים. תגובת נעמן: הייתה- כעס על הנביא: כי לא הבין מדוע הנביא לא יצא אליו מיד לרפואתו, אלא שלח אליו שליח- וגם קצף  על אלישע על עצם העצה לטבול במי הירדן- דבר שאינו מועיל?. בסוף בהצעת עבדיו טבל  נעמן בירדן ובא אל הנביא עם כל מחנהו ואמר שהוא מעתה יודע שיש אלוקים בישראל ורצה להעניק מתנה לאלישע - אך הוא סירב לקבלו.

בהפטרה – ניכר קשר ברור לנושא הצרעת שהצטרע בו נעמן לבין הנושא המדובר בפרשה.

החוט המקשר בין הפרשה וההפטרה- לאקטואליה  בחיינו. 

בימים אלה ממש- כאשר מתנהלת  מלחמת קיום לעם ישראל- אנחנו מבחינים בקבוצת אנשים מתוכנו - היוצאים להפגנות ומפריעים לאחיהם לחיות את חייהם בשלווה - דבר הנובע מתוך, גאווה, שנאה ומחלוקות- הגורמים  להקשחת עמדות האויב ומעוררים את כעס ה'.

גם עניין הנערה השבויה מזכיר לנו את השבויים שלנו כיום – הנמצאים בתנאים מחפירים בשבי האויב ואיש אינו יודע את גורלם.

לסיכום, לאור האמור לעיל-  נראה לנגד עיננו את דברי שלמה מלכנו: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי כ"א, כ"ג]

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" [משלי  י"ח, כ"א]

 

 

 

 

השבויה הישראלית ונעמן

השבויה הישראלית ונעמן

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©

הַסְכִּיתוּ וְשִׁמְעוּ הַקּוֹרְאִים

מַעֲשֶׂה בִּקְבוּצַת גְּדוּדִים

בִּפְקֻודַּת  שַׂר צְבָא נַעֲמָן

שֵׁרֵת  לְצַד מֶלֶךְ אֲרָם..

 

נַעֲרָה קְטַנָּה נִשְׁבְּתָה

בִּקְרַב לוֹ - לֹא צִפְּתָה

לְפֶתַע חָרַב עוֹלָמָהּ

אֵשֶׁת נַעֲמָן שֵׁרְתָה.

 

נַעֲמָן  אִישׁ חַיִל גַּאַוְתָן

עָלָיו חָרַב הָעוֹלָם

חָלָה בְּצָרַעַת בְּחֶטְאוֹ

מָה נוֹרָאָה בְּדִידוּתוֹ.

 

חָשׁ כָּאֲרִי בַּכְּלוּב

לֹא יֵצֵא וְלֹא יָשׁוּב

מִסְתַּגֵּר בְּבֵיתוֹ הָאָפֵל

מֵהֵיכָן יָבוֹא גּוֹאֵל?

 

וְתֹאמַר הַנַּעֲרָה לִגְבִרְתָּהּ

כִּי יֵשׁ פִּתְרוֹן לִמְצוּקָתָהּ:

יִיגשׁ הַשַּׂר לְנָבִיא אֱלִישָׁע

כְּהֶרֶף עַיִן תָּבוֹא הַיְּשׁוּעָה.

הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת תזריע [בספר מלכים ב. פרקים: ד-ה- כ']

פרשת תזריע - מצורע ומבט אל ההפטרה בנבואת ישעיהו הנביא.

פרשת תזריע - מצורע ומבט אל ההפטרה בנבואת  ישעיהו הנביא.

פרשת תזריע - מצורע ומבט אל ההפטרה בנבואת  ישעיהו הנביא.

מאת: אהובה קליין

טרם נעיין בפרשיות - תזריע מצורע, נתבונן - בפרשת "שמיני" אשר נקראה בשבת שעברה  ומזכירה מאכלות אסורות ומנגד את הכשרות כפי שנאמר:

"דַּבְּרוּ אֶל - בְּנֵי  יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל - הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל - הָאָרֶץ. כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ.  אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה.." [ויקרא, י"א, ב-ה]

בפרשת תזריע  מדובר על טומאה וטהרת היולדת - על סוגי הצרעת באדם והדרכים להיטהר.

בפרשת מצורע נאמר: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן". [ויקרא י"ד, א'-ב']

השאלות הן:

א] מה הקשר בין שלושת הפרשיות: שמיני, תזריע ומצורע?

ב] מדוע האריכה התורה  בעניין תורת המצורע והקורבנות?

ג] מהו המכנה המשותף להפטרה בספר ישעיהו?

תשובות.

החוט המקשר בין הפרשיות: שמיני, תזריע  ומצורע.

בפרשת: "שמיני" ישנה רשימה מפורטת של בעלי חיים הכשרים לאכילה ומנגד בעלי חיים האסורים לאכילה ואילו בפרשת: "תזריע" עוסקת התורה בדיני טהרה וטומאה  אצל גוף האדם, כגון טומאתה של היולדת וכן טומאה  בבני אדם כתוצאה מנגעים שונים ומחלות עור.

על פי "תורת משה": בהשראת הקמת  המשכן במדבר, זכו בני ישראל להשראת השכינה ולמדרגות רבות ברוחניות כתוצאה מהישגים רוחניים אלה  היו עלולים חלילה, להגיע לזחיחות הדעת ולהגיד: אנחנו ברמה גבוהה יותר מהמלאכים - מטעם זה, הקדימה התורה את דיני בהמה, חיה ועוף קודם דיני הטהרה של האדם - וזאת  כדי שנלמד כי גם אם הצדיקים מתוך בני האדם גדולים הם מן המלאכים - הרי מנגד - המצורעים והטמאים שנטמאו על ידי חטאיהם - הם גרועים יותר מן הבהמה והחיה וטומאתם גדולה יותר אפילו מטומאת הבהמה.

הרי בהמה אינה מטמאת בחייה ,לעומתה- אדם מטמא בחייו זאת ועוד, נבלת  הבהמה מטמאת רק במגע ובמשא ואילו מת אדם, מטמא באוהל - היות והאדם הוא בעל בחירה וגרם לטומאתו על ידי חטאיו.

המדרש  אומר: "אם זכה אדם, אומרים לו: אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו: אומרים לו: יתוש קדמך".

ה"כתב סופר" מסביר: גופו של אדם הוא מטבעו רופף וחלש מגופם של שאר בעלי החיים וגם מבחינת הדאגה למזון ומלבושים- הרי לבעלי חיים אין כלל בעיה, הם מוצאים את המזון בחיק הטבע ואינם זקוקים למלבושים מיוחדים ומנגד האדם חייב בכוחות עצמו לדאוג ולעמול - כדי להשיג את מזונו ומלבושיו. למרות כל זה, האדם נחשב לנזר הבריאה – נעלה ונכבד מכל הברואים בתבל, לפי שיש לו מטרה: לעבוד את ה' ולעסוק בתורה. וזה הדבר שמשפיע עליו להיות גדול וחשוב. אך הדבר אמור- רק כאשר האדם "זכה" שבחר את דרך האמונה בה' ושואף להגיע למטרתו. אך, אם אינו "זוכה" שאינו מקיים את  תפקידו בתור אדם, הרי כל בעל חיים - גדול  ונעלה ממנו - לפי  שאיננו צריך לעמול קשה כמו  האדם ואז נאמר עליו: "יתוש קדמך"

חז"ל טוענים: כי כשם שבבריאה תחילה נוצרו בעלי החיים ורק בסוף נברא האדם - כך גם תורתו של האדם מופיעה אחר תורת הבהמה.

רבי ישראל ליפקין מסלנט [ שהיה אבי תנועת ה"מוסר" בליטא] מביא הסבר מעניין:

בפרשת :"תזריע" מדובר רבות על הנגעים שבאים על בני אדם בעוון עיסוק בלשון הרע  ובפרשת שמיני  מדובר על בעלי חיים טהורים וטמאים,

בידוע שרוב עם ישראל מקפידים לא לאכול מאכלים אסורים ואף נזהרים מאכילת תולעים קטנים ביותר, אך לעומת זאת ,אינם מקפידים ב"אכילת אנשים חיים" ומסוגלים להשמיע  עליהם רכילויות וענייני לשון הרע ללא רחמים!

הרמב"ן אומר: כי בעוד  שבסופה של  פרשת: "שמיני" התורה דנה באיסור אכילת בעלי חיים טמאים, שרצים ורמשים,

פרשת: "תזריע" פותחת בדיני טומאתה וטהרתה של היולדת-דבר זה מוכיח קשר חזק מאד בין  שני הנושאים -המלמד אותנו כי עלינו להיזהר, במשנה זהירות, מאכילת  מאכלים טמאים אלו, כי מי שאינו מקפיד על מאכלים כשרים, עלולים להיוולד אצלו  תינוקות הפגועים בנפשם, או בגופם. בה  ובמיוחד בטמטום הלב.

התורה מאריכה בעניין תורת המצורע וקורבנותיה.

ה"נתיבות שלום" מסביר: התורה הקדושה היא נצחית ואם בתקופה זו שאין המקדש קיים והכוהנים אינם משרתים במקדש .הרי הדבר בא ללמדנו: תורת חיים נוהגת בכל  עת ובכל שעה.

ומכל עניין תורת המצורע הקשה  שמצינו בתורה - עולה כי צרעת היא  המחלה הגרועה ביותר,

במסכת  [ערכין ט"ז] נאמר: על שבעה חטאים באים הנגעים: גסות רוח, שפיכות דמים, גילוי  עריות ולשון הרע,... אין הנגעים עניין גופני בעלמא,

אדם שהתגלה נגע בגופו היה מובא  אל אהרון הכהן, או אל אחד מבניו.

על פי דעת הכהן: אם  מראה הנגע בעור האדם אינו  משהו חיצוני, אלא עמוק מן העור שלוקה במחלה פנימית  זה היה נגע הצרעת.

רק הכהן היה מסוגל להבחין אם זוהי מחלה גופנית פשוטה - או צרעת שיש עליה דיני טומאה.

בדומה למחלות גשמיות שקורה לאדם שסובל מפצע חיצוני וניגש להיבדק אצל רופא - פעמים יסיק הרופא כי מדובר בפצע חיצוני ונותן לו משחה ותרופות לרפואתו.

אבל יכול להיות, חלילה פצע שהסתבך וכל דמו התקלקל - כנגד זה לא יועילו לא תרופות ולא משחות.

בדומה לכך  ברוחניות, יש שהאדם חוטא, אך זה בשגגה שנכשל ונפל בחטא, חטא כזה - נחשב לחטא חיצוני, לעומת זאת ישנו חטא שנובע מקלקול פנימי-שהתקלקל כל דמו מרתיחת הדם לאיסור, לפי שהנגעים באים בעוון לשון הרע  וגילוי עריות. כלומר -  על ידי שעבר על איסורים  - התקלקל דמו מחמת רתיחת הדם לאיסור .  הוא הגיע למצב שלשון הרע שולט עליו לגמרי והוא כולו שבוי בעבותות היצר הרע. הוא מגיע למחלה של סגירות ולפי הזוהר הקדוש הכול נסגר אצלו כל שערי אורה וטובה - הוא נתון במצב שנפשו סגורה במסגר הוא סגור ומסוגר מכף רגל ועד ראש - הוא אינו מספיק להרגיש את קירבת אלוקים גם לא את השבתות ואת החגים – הוא נעשה עני בדעת ולכן הוא זקוק להתפלל ובקשתו: "הוציאה ממסגר  נפשי". במצב  זה שהוא סגור ומסוגר - מובא אל הכהן שיכול לפתות  את כל המחסומים. הוא צריך לבטל את עצמו לגמרי אל הכהן . כאשר המצורע יושב בדד שבעה ימים מחוץ למחנה הוא גם שומר את שבת קודש ונעשה בריאה חדשה - אך לא תמיד שבת אחת מספיקה לו ,לכן הכהן מסגיר אותו  לשבעה ימים נוספים - כדי שישמור שבת נוספת ואז נעשה כביכול בריה חדשה.

התורה מאריכה  בנושא הקורבנות כדי שיהודי יוכל  תמיד לשוב ולהתחבר אל אלוקים מחדש, למרות שהיום אין קורבנות, אך בכוח התפילה, שמירת שבת ודיני הטהרה של המצורע - מסוגל להתחדש לבריה חדשה!

המכנה המשותף בין ההפטרה לפרשיות: תזריע - מצורע.

ההפטרה הנקראת בשבת הקרובה בתאריך: ב' ר"ח אייר :[ ישעיהו פרק ס"ו]

מתארת את נבואת ישעיהו הנביא:

"כֹּה, אָמַר ה', הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ -לִי, וְאֵי -זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי.  וְאֶת-כָּל-אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל -אֵלֶּה נְאֻם-ה'; וְאֶל-זֶה אַבִּיט--אֶל-עָנִי וּנְכֵה -רוּחַ, וְחָרֵד עַל- דְּבָרִ".[ שם ס"ו, א'- ג']

בהמשך אומר הנביא:

"קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר, קוֹל מֵהֵיכָל; קוֹל ה', מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו. בְּטֶרֶם תָּחִיל, יָלָדָה; בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ, וְהִמְלִיטָה זָכָר.  מִי -שָׁמַע כָּזֹאת, מִי רָאָה כָּאֵלֶּה--הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד, אִם -יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת:  כִּי-חָלָה גַּם-י ָלְדָה צִיּוֹן, אֶת -בָּנֶיהָ.  הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד, יֹאמַר ה'; אִם-אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי, אָמַר אֱלֹהָיִךְ.  שִׂמְחוּ אֶת -יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ, כָּל-אֹהֲבֶיהָ; שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".[שם ס"ו, ו'- יא]

בהפטרה זו: נותן הנביא ישעיהו את תחזית  אחרית הימים: הוא מדגיש - כי ה' אינו  שולט רק על בית המקדש וארון הברית,

אלא שליטתו - על כל העולם - כולל השמים והארץ ומכוון שכך – הוא מתבונן בכולם  ובוא יבוא יום המשפט! ירושלים  תופתע מהישועה הגדולה!

ציון משולה לאישה - היולדת את ילדיה – אך ללא צירי לידה מוקדמים ,לא כפי  שאישה רגילה יולדת וסובלת,  ולגבי הרשעים ישנה הבטחה כי יענשו, אם כל  האובדן הזה הנביא מבטיח:

כי עם ישראל- הוא עם הנצח.

כנאמר:"כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, עֹמְדִים לְפָנַי--נְאֻם-ה':  כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם, וְשִׁמְכֶם".[ישעיהו  ס"ו, כ"ב]

לסיכום - לאור האמור לעיל: החוט המקשר בין הפרשיות להפטרה הוא: בפרשיות – שמיני, תזריע, מצורע - התורה דורשת מכל יהודי לקיים את המצוות - הן דיני יולדת והן דיני טהורה  של המצורע.

בהפטרה מבטיח  הנביא: כי יום יבוא: ואלוקים ישפוט את כולם: את הרשעים ישמיד ואילו הצדיקים יזכו לראות בשמחתה של ציון וירושלים המשולה ליולדת בניגוד  לאישה שעוברת צירי לידה וסבל - ציון משולה לאישה שתזכה ללדת הרבה ילדים ,ללא סבל מוקדם וצירים והשמחה תהיה גדולה כפי שהכתוב מתאר:

"שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ, כָּל-אֹהֲבֶיהָ; שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".[שם ס"ו ,י']

 

פרשת תזריע ושבת החודש - מה הקשר?

פרשת תזריע ושבת החודש - מה הקשר?

מאת: אהובה קליין.

 

פרשה זו פותחת בדיני היולדת ומתארת את הקורבן  שעליה  להביא אל  פתח אוהל מועד  ולהגישו לכהן  כפי שהכתוב מתאר זאת:

"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה', וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ:  זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.  וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה--וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה".  [ויקרא, י"ב ו- ח]

השבת הקרובה קוראים גם את פרשת החודש [מתוך חומש שמות [פרק י"ב, א' – כ' ]: " וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.  דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת.  וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת:  אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.  שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ.  וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם.  וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם.  וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה:  צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ...."      [שמות י"ב,  א- ח]

השאלות הן:

א] מדוע היולדת – מביאה  קורבן - במה חטאה?

ב] מהי "שבת החודש"  ומה הקשר לפרשתנו?

תשובות.

היולדת והקורבן.

נאמר: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן"

הרב אביגדור הלוי נבנצל מסביר [בספר: "שיחות לספר ויקרא"]: קורבן היולדת מורכב משניים: כבש לעולה ועוף לחטאת - אך אם ידה אינה משגת: תביא: עוף לעולה ועוף לחטאת [שם ח'] הרב מביא את דבריו של-  רשב"י: קורבן החטאת שמצווה להביא היולדת עורר את תמיהתם של רבותינו התנאים: הרי היולדת שאינה מצווה על פריה ורביה [יבמ' ס"ה]  למעשה - קיימה מצווה גדולה  לפי שהביאה לעולם צלם - אלוקים לאחר שעברה ייסורים - הן במהלך ההריון והן בזמן הלידה- היא חייבת להביא  קורבן אם כן , מה היה חטאה?

על פי דעת חכמים במסכת "כריתות " [כ"ו]

אין קורבן החטאת שהיולדת מצווה להביא - בא  דווקא על חטא שחטאה. רבי שמעון סובר: שהיולדת כן חטאה: "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קורבן? אמר להן: בשעה שכורעת  ללדת [לילד] קופצת ונשבעת שלא  תזקק לבעלה: לפיכך אמרה תורה - תביא קורבן" [מסכת נידה ל"א] שהרי בזמן שהיא יולדת ונאחזים בה צירי לידה - היא נשבעת אם לא בפיה אז בליבה: שלא תמשיך לחיות עם בעלה וללדת. אלא שככול שהזמן חולף - היא מביעה חרטה וממשיכה להביא ילדים לעולם. ובגלל שלא מקיימת את שבועתה זו - מתחייבת בהבאת קורבן חטאת.

הרב נבנצל - מסביר: כי אומנם בזמן הלידה מרוב כאבים היא נשבעת - אבל בחלוף הזמן  הכאב לאט, לאט חולף ,היא רואה וחשה את היופי בחיי המשפחה ובגידול התינוק ומחליטה כי ברצונה להמשיך להגדיל את המשפחה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על האישה לגשת אל "רועה חייה" עם "כבש בן שנתו לעולה" ולנדור לפניו שתלך אחר הנהגתו , תשמור על רעננות הנעורים בנפש וברוח ואחרי שתהיה משוחררת מכאביה הגופניים תקדיש עצמה לה' בכל כוחה ובמרצה החדש - כדי לקיים את תפקידה כרעיה וכאם - לקיים את אש התורה ולגרום – לאלוקים נחת רוח.

רש"ר מדגיש: קודם יש להקריב את קורבן החטאת היות ולפני שאדם רוצה להקדיש את מעשיו לה'- עליו לטהר עצמו תחילה מרשלנות ומחולשה מוסרית. עליו לרחוץ  בניקיון כפיים ורק אחר כך מעשיו יהיו רצויים, ראשית עליו לסור מרע ואחר כך: "עשה טוב".

היות והמטרה: :"עשה טוב" לכן הכתוב מזכיר תחילה את קורבן העולה - כלשון הגמרא: :"למקראה הקדימה הכתוב" [זבחים צ.] ובמיוחד כאן יש להזכיר את העולה בתחילה [ לדעת ה"ר חיים  בתוספות שם, יש אף להקדיש את קורבן העולה תחילה] אבל למעשה היא מביאה את חטאת העוף תחילה - לפי שעברה סבל רב - המיוצג בעוף  לפי שהייתה נתונה לסכנת כל אובדן טהרתה. כי הייעוד של החירות המוסרית היה יכול להעלם ממנה. כעת היא תעבור את תקופת הייסורים מתוך הידיעה -  כי עליה למלא תפקיד נעלה וכך תעבור מהייסורים בעודה פאסיבית לכוח מוסרי פעיל - למלא את ייעודה בחיים..

היא נודרת עם קורבנה שתעבור את  תהליך ייסוריה - מתוך התחייבות למלא בפועל את  שליחותה הנעלה.

רבינו בחיי שם את הדגש על המילים: "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה"  "אין לשון כפרה נופל כי אם על החטא , לפיכך קרבן זה של יולדת מחודש כקרבן הנזיר":

שואל רבינו בחיי בהמשך: מה חטאה היולדת בזמן הלידה שהיא צריכה את תורת הקורבן ?ואם קורבן זה בא על כך שהיא ניצלה מסכנה ,הרי כל אישה נמצאת בסיכון בזמן  לידת הוולד והיא ניצלה ממיתה, מן הראוי היה שתביא קורבן תודה.

אם כן, מה הטעם בהבאת קורבן חטאת?

על כך תשובתו: יתכן לפרש - שהחטא נובע לא מצד האישה  עצמה, אלא מצד חווה אימנו- שהייתה אם כל חי, כי אם לא הייתה חוטאת באכילת הפרי האסור אז סביר להניח כי האדם היה מוליד עם אשתו שלא בדרך תאווה ,אלא בדרך טבע גמור -  כדוגמת האילן המניב פירות – מידי שנה בשנה.                        

היולדת קשורה לאם כל חי . על זה היולדת חייבת לכפר שהרי בסיבת אותו החטא -מוטל על האישה להביא קרבן -לכפר על החטא הקדום ההוא בגן עדן. מתוך סיבת חטא קדום זה הוטלו על האישה שלוש מצוות: נידה, חלה והדלקת הנר.  היות והחטא של חוה ואדם תחילתו היה במחשבה ואחר כך במעשה ,לכן היולדת צריכה להקריב קורבן עולה שמכפר על מחשבה וקורבן חטאת כנגד החטא שבוצע בפועל.

משום כך, התורה הקדימה – עולה לחטאת ,לעומת שאר הקורבנות שבהן החטאת קודמת לעולה.

" שבת החודש"

"הנתיבות שלום" מסביר: יש לבאר את קריאת פרשת החודש  הנקראת השנה בשבת ר"ח ניסן : כפי שיש טעם לשבתות – מתוך ארבעת הפרשיות האחרות המיוחדות: כל פרשה - היא פרשה שלמה של עבודה.

פרשת שקלים—עניינה תרומת בני ישראל לקורבנות של כל השנה והיא שייכת גם לזמננו - כדברי מדרש תנחומא - שבכל שנה בשנה כשקוראים את פרשת שקלים - כאילו משה רבינו עומד שם וזוקף את ראשו.

קריאת פרשת זכור: מצווה נצחית -  מטרתה למחות  את שורש עמלק,

פרשת  פרה – מטרתה לטהר את היהודי ,למרות שבזמן הזה אין אפר פרה בפועל , אך על ידי קריאת התורה מעלה עליו  הכתוב כאילו קיים בפועל.

קריאת פרשת החודש יש לה משמעות בעבודת ה'.

נשאלת השאלה: מדוע  מוזכר שהדיבור אל משה היה בארץ מצרים? כדברי הכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" הרי אין זה  דרכה של תורה לציין בכל פרשה באיזה מקום נאמרה.

עוד צריך לבאר את כפל הלשון שנאמר:  "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". 

יש בפסוק כפילות של אותה משמעות. גם המילה: "לכם" מופיעה פעמיים בפסוק זה?

רש"י  הסביר בתחילת פרשת בראשית: שהחודש הזה לכם  ראש חודשים  - היא מצווה ראשונה שהצטוו בה ישראל, במצווה זו  מן הראוי היה להתחיל את התורה ובוודאי ישנה כוונה גדולה שדווקא מצוות קידוש החודש נבחרה מכל תרי"ג מצוות להיות מצווה ראשונה שהצטוו בה ישראל ויש צורך לבאר זאת.

ממשיך ואומר ה"נתיבות שלום"- כי על פי דברי צדיקים על פרשת החודש -"החודש הזה לכם ראש חודשים- ראשון הוא לכם לחודשי השנה" הרי במשך השנה - יש  הרבה זמני התחדשות- בהם יכול יהודי להתחדש כבריה חדשה,

השבתות והחגים נועדו לכך שיהודי יקיים אותם וישוב בהם לשורש היהודי שלו.

אבל לגבי החודש הזה -  החודש הזה  לכם ראש חודשים - ההתחדשות של החודש הזה - היא ראש לכל  ההתחדשויות.

פירוש הדבר- כי חודש ניסן מסוגל ביותר להתחדשות - מכל זמני ההתחדשות שבשנה, בו יהודי יכול להתחדש בעניינים הקשים - שבמשך השנה נתקל בהם . נושא ההתחדשות מהווה כוח מיוחד שניתן לישראל - שבכל  התחומים מסוגל היהודי להתחדש כבריה חדשה- כמאמר חז"ל: [מכילתא כ"א, א] "החודש הזה לכם ולא לגויים, שהגויים מונין  לפי החמה וישראל מונין לפי הלבנה".  בעצם  עולה השאלה: מדוע ה' עשה כך שכל העולם מונים את החודשים על פי מהלך החמה ואילו ישראל מונים את החודשים על פי הלבנה? אלא- שבחמה אין שום חידושים ושינויים, אינה משנה את צורתה לעולם- מנגד הלבנה נמצאת בתהליך של התחדשות מתמדת יש בה התחדשויות קטנות בכל יום ובכל שעה ובנוסף קיימת התחדשות גדולה בכל חודש - עד שהיא מתמעטת. בתחילת חודש אחרי כן שוב הלבנה מתחדשת וגדלה , כך גם עם ישראל , הם תמיד במצב של התחדשות  ובאותו אופן כל יהודי יכול להתחדש ,אפילו, בחשכה גדולה בדומה ללבנה , לא כן הגויים שהם  מונים לפי החמה ,אין להם את כוח ההתחדשות ובזמן חשכה נופלים לתוך ייאוש.

ליהודי יש נצוץ אלוקי של קדושה וגם אם יורד לשיא השפלות בדומה לזרע שנזרע באדמה  ונרקב  כעבור זמן נובט ומצמיח צמח – מחדש, בניגוד לאומות העולם . מצווה זו של  ההתחדשות נאמרה לבני ישראל במצרים בשיא הטומאה וחשכת הגלות - כי חודש ניסן הוא חודש של אהבת ה' לעמו  ומתעוררת גם אהבת העם לה'. כי סגולת ההתחדשות  בחודש ניסן אין כמותה בכל השנה כמו שבניסן נגאלו עתידים ישראל להיגאל בחודש ניסן בעתיד . בנוסף בחודש ניסן מתחילים בספירת העומר - שהיא כולה הכנה לקבלת התורה.

לסיכום , לאור האמור לעיל , לעניות דעתי , קיים קשר בין פרשת תזריע - המתארת את היולדת שזכתה בפרי בטן - בריה חדשה  שבאה לעולם  והיולדת מביאה  את  קורבנותיה לכהן - כדי לכפר על שבועתה - ובכך גם היא מתחדשת בעצמה.

יהי רצון שבחודש הזה ממש יתגשמו דברי מיכה  הנביא:  "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת" [מיכה ז, ט"ו]     

הַיּוֹלֶדֶת בְּדַרְכָּהּ אֶל הַכֹּהֵן

הַיּוֹלֶדֶת בְּדַרְכָּהּ אֶל הַכֹּהֵן

מֵאֵת: אהובה קליין.©

הַיּוֹלֶדֶת שְׂמֵחָה מְאֻשֶּׁרֶת

עֲטוּרָה הִילַּת תִּפְאֶרֶת

צוֹעֶדֶת צְעָדִים מְדוּדִים

בְּמוֹחָהּ חוֹלְפִים הִרְהוּרִים.

 

בְּתֹם יְמֵי טָהֳרָתָהּ

כֶּבֶשׂ מְבִיאָה-לְעוֹלָה

תּוֹר – לְחַטָּאת בְּסַלָּהּ

שְׁאֵלוֹת לֹא שָׁאֲלָה!

 

נִזְכֶּרֶת בְּחֵטְא חַוָּה

הַנַּחַשׁ לִבָּה שָׁבָהּ

בְּרֶשֶׁת הַפִּיתּוּי נָפְלָה

מֵעֵץ הַדַּעַת אָכְלָה.

 

מֵאָז צָמְחָה הַקְּלָלָה:

וּלְכָל אִישָּׁה  חִלְחֲלָהּ

בִּשְׁעַת לֵדָה צִירִים

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים.

 

בְּפֶתַח  אֹהֶל  מוֹעֵד נִצֶּבֶת

בְּעוֹד רֶגַע לַכֹּהֵן נִגֶּשֶׁת

רוּחַ חֲדָשָׁה בְּפָנֶיהָ מְפַעֶמֶת

נִיחוֹחַ אֲבִיבִי לְאַפָּהּ שׁוֹאֶבֶת.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ [חומש ויקרא]וּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ [שְׁמוֹת י"ב, א'- כ']    

דבר החסידות – פרשת תזריע

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תזריע

 

למה דווקא היהודים קרויים "אדם"?

לרגל ב' ניסן, יומא דהילולא של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע [=רבי שלום דובער, דור חמישי לנשיאי חב"ד], ולעילוי נשמתם הטהורה של הקדושים באירועי הרצח בבאר שבע, חדרה ובני ברק הי"ד:

בזמן משפט בייליס, אחת הטענות שהעלו במשפט נגדו – ונגד כל היהודים – היה: שהם לא מחשיבים את הגויים לבני אדם, כנאמר בתלמוד (יבמות סא, א) "אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם".

ואז באו לאדמו"ר הרש"ב, ושאלו אותו: כיצד משיבים להם?

וענה:

-         בכלל יש ארבעה כינויים: אדם, גבר אנוש ואיש. אבל אנו רואים משהו מעניין: שבשאר הכינויים יש לשון רבים: גברים אנשים, משא"כ ב'אדם' אין לשון רבים ("אדמים") כי אדם אחד הוא!

המשיך הרבי:

-         וזה הפשט "אתם קרויים אדם" כשיהודי עושה משהו לא בסדר – לא אומרים איש פלוני עשה, אלא אומרים היהודים עשו כך וכך, כי כולנו "אדם" אחד.

(שמעתי מהרב נחום יצחק גורליק, שליח הרבי בקאזאן, בתוכנית "ליל שישי לשלוחים" פ' חוקת תשפ"א)

 

~~~

למה דווקא כהן?

בפרשתנו (יג, ב) נאמר "אדם כי יהיה בעור בשרו גו' והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים".

מפרש רש"י: "גזירת הכתוב הוא, שאין טומאת נגעים וטהרתן אלא על פי כהן".

כלומר, בטומאת נגעים יש חידוש מיוחד, שלא נמצא כמותו בשאר טומאות – שדווקא הכהן הוא זה שמטמא ומטהר אותו. וכפי שהרמב"ם כותב בהלכות נגעים (פ"ט ה"ב) "כהן שאינו יודע לראות, החכם רואהו ואומר לו 'אמור טמא!' והכהן אומר טמא".

ולכאורה מה העניין שדווקא הכהן הוא זה שמטמא (ובמיוחד במקרה שהוא לא יודע את ההלכות ובין כך צריך לשאול את החכם)?

[בשלמא אם החידוש היה שהכהן מטהר – מובן, כי עניין הכהונה קשור עם מצב של טהרה (זהירות מטומאה וכו'), אבל לפני שהוא מטהר הוא ג"כ מטמא, ומדוע שדווקא הוא יטמא?]*

 

מבאר הרבי:

בטומאת המצורע מצינו חומרא שלא קיימת בשום טומאה: "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" (פרשתנו יג, מו) ואסור לו אפילו לשבת אפילו עם טמאים אחרים (פירש"י, ע"פ פסחים סז, א).

אומרת התורה: מי יכול לפסוק על יהודי אחר שעליו לצאת מחוץ למחנה, כלומר להישאר מחוץ מחנה הקדושה וכאילו להיפרד מכלל ישראל – דווקא כהן:

כהן הוא איש החסד, כלשון הכתוב (ברכה לג, ח) "תומיך ואוריך לאיש חסידך" והוא זה שנצטווה "לברך את עמו ישראל באהבה" (וכידוע שזה תנאי עיקרי בברכת כהנים שזה צריך להיות באהבה, אחרת זו סכנה לכהן המברך**), ולכן דווקא עליו סומכת התורה שיוציא 'פסק' כזה לגזור על יהודי "מחוץ למחנה מושבו".

[ומעתה, כמה יומתק לשון הפסוק (סוף פ' שופטים): "ונגשו הכהנים בני לוי, כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע", כי דווקא בגלל שבם בחר ה' לברך – לכן על פיהם יהיה גם טומאת הנגעים!]

~

ומכאן הוראה ברורה אלינו:

עד כמה עלינו להיות זהירים, כשמדובר חלילה בהוצאתו של אדם מכלל ישראל, אפילו אם הוא במצב "שהוציא את עצמו מן הכלל" ח"ו (כלשון ההגדה של פסח בנוגע לבן רשע)

– שאין די אפילו בפסיקתו של החכם הגדול ביותר, הבקי בכל התורה כולה; רק איש חסד, שבלבו בוערת האהבה לכל אדם מישראל – הוא ורק הוא יכול לחרוץ פסק-דין שכזה.

 

שבת שלום וחודש של גאולה!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כז, תזריע שיחה ב (עמ' 88 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 103 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' קפה-ו.

 

______________

*)  ואמנם רש"י מגדיר זאת כ"גזירת הכתוב", אבל ידועים דברי הרמב"ם (סוף הל' תמורה) שגם חוקי וגזירות התורה "ראוי להתבונן בהם, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם – תן לו טעם".

 

**)  ראה שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סקכ"ח סי"ט (ע"פ זהר קמז, ב. וראה שם (רע"מ) קמה, א: בעינא טבא).

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת תזריע-מצורע - מה חידש הרוכל?

פרשת תזריע-מצורע - מה חידש הרוכל?
מאת הרב ישראל אשלג
שמעו ותחי נפשכם
להגדיל תורה ולהאדירה

 

שבת פרשת תזריע

שבת פרשת תזריע

מקרא ותרגום | ערכים 

 

 

ציורי תנ"ך/  השבויה הישראלית  ואשת נעמן/ ציירה: אהובה  קליין ©

"וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ"

[ההפטרה מלכים-ב, ה' ,ג']

ציורי תנ"ך/  ציון  מתרבה/ ציירה: אהובה קליין ©

"כִּי-חָלָה גַּם-יָלְדָה צִיּוֹן, אֶת-בָּנֶיהָ."

 מתוך ההפטרה:

[ישעיהו ס"ו ,ח']

 

ציורי  תנ"ך/ היולדת בדרכה אל הכהן עם קורבנותיה:/ ציירה: אהובה קליין ©

"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה,

וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן".

 [ויקרא, י"ב,  ו]

 

ציורי תנ"ך/ היולדת  עורגת להגיע למקדש בטהרתה/ ציירה: אהובה קליין ©

 

 

"וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב ....בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע,

וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ".

 

 

ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם,

בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר-

-נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן"

[ויקרא י"ג, מ"ט] 

 

ציורי תנ"ך / היולדת וקרבנותיה לפני הכהן / ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] 

 

ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

  

 
ציורי תנ"ך/ המצורע מובא לפני הכוהן/ ציירה: אהובה קליין ©]שמן על בד]

 

עלונים התשע"ט

תהילות ישראלישא ברכה | זה השער לה' 

 

עלונים התשע"ה
עלון זה השער לה' | עלון קבלת שבת 

עלון מתיקות הפרשה | עלון שערי יוסף


עלונים

עלון אור הצדיק לפרשת תזריע-מצורע | עלון לקראת שבת | עלון אור החסידות עלון שבת נט | עלון ישמחו | עלון בית ה' | עלון ישא ברכהעלון לוית חן-בת ים 

עלונים התשע"ג עלון ישא ברכה  | עלון בני ציון | עלון הוד השבת | עלון טוב לחסות בה' עמ' 1 עמ' 2 | עמ' 3 | עמ' 4 | עלון מתוקים מדבש עמ' 1 | עמ' 2 
עלון שיחה לעם
 
 עלונים התשע"ד עלון ישא ברכה | עלון זה השער לה' | עלון שיחה לעם עלון בני ציון | עלון פורת יוסף לילדים | עלון טוב לחסות בה'עלון סיפורי צדיקים אהובה קליין
קרבן היולדת מדוע? | היולדת והקרבן - שיר | פרשת תזריע מצורע- מידה כנגד מידה בפרשה כיצד? | טהרה- שיר מאת: אהובה קליין© | פרשת תזריע מצורע-מה הקשר לפרשת שמיני? 

ציורי תנ"ך/הכוהן מבער את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין ©[שמן על בד]

"ושרף את- הבגד או את השתי או את הערב..."[ויקרא י"ג,נ"ב]

 
היולדת מביאה קורבן - ציור מאת אהובה קליין (c) לפרשת תזריע

 

ציורי תנ"ך/  ציווי הכהן לסלק את אבני הבית-

הנגועות בצרעת/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"וּבָא, הַכֹּהֵן, וְרָאָה..... וְנָתַץ אֶת-הַבַּיִת...

.וְהוֹצִיא אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. "

[ויקרא  י"ד, מ"ד- מ"ה]

 

פרשת מצורע  

מקרא ותרגום |  דרשות לפרשת השבוע מאת הרב אריה קרן שליט"א|

עלונים עלון אור החסידות | עלון ישמחו |

עלון התשע"ד עלון קבלת שבת עלון ישא ברכה | עלון זה השער לה'  | עלון טוב לחסות בה' | עלון סיפורי צדיקים | עלון פורת יוסף לילדים | עלון בני ציון | עלון שיחת השבוע 

אהובה קליין פרשת מצורע- התחשבות במצבו הכלכלי של המקריב- כיצד?/ אהובה קליין | קורבן עולה ויורד/ שיר מאת: אהובה קליין
מהי נקודת האור הגנוזה בנגעי הבית? | נגע בכתלי הבית/ שיר מאת אהובה קליין

 

 

 

ציורי תנ"ך/ הכהן יוצא לבדוק את המצורע/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה,

הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ".

 

[ויקרא י"ד, ג]

  

ציורי תנ"ך/ בעל הבית שכותלי ביתו נגועים -מספר לכוהן/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] "ובא אשר –לו הבית והגיד לכוהן לאמור כנגע נראה לי בבית"[ויקרא י"ד,ל"ה]

 ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בבית/ ציירה: אהובה קליין ©[שמן על בד]

  

פרשת תזריע –מצורע: מדוע מובא הנגוע בנגעים לפני הכוהן?

פרשת תזריע –מצורע: מדוע מובא הנגוע בנגעים לפני הכוהן?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת תזריע ,בחלקה הראשון - דנה  בנושא לידת הילד , ברית מילה, הקורבנות שהיולדת מצווה להביא  אל הכהן.

בהמשך הפרשה עוברת לנושא הנגעים והבדיקה על ידי הכהן כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל משה  ואל אהרון לאמור:אדם כי יהיה בעור- בשרו שאת או ספחת,או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל- אהרון הכהן או אל-אחד מבני הכוהנים:וראה הכהן את- הנגע בעור- הבשר ושיער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו. [ויקרא י"ג,א-ד]

השאלות הן:

א] על אילו נגעים מדברת התורה- ובעבור מה הם באים?

ב] מה הקשר בין מצוות מילה לנושא הנגעים?

ג] מהו תפקידו של הכהן בעניין הנגעים- ומדוע?

התשובות:

סוגי נגעים וסיבת הופעתם באדם.

התורה מבחינה בכמה סוגי נגעים:

רש"י  מביא כמה דעות -ביניהם את דעת חז"ל- הסבורים כי:הנגעים הם כתמים בגוון לבן בעור ושמות הנגעים והלכותיהם תלויים בחוזק הלובן של הכתם:

בהרת: היא הלבנה ביותר כפי שהפסוק מתאר: "ואם בהרת לבנה היא" והפירוש- שהיא בדרגת הלובן –הכי לבנה. ושמה מבטא זאת באופן ברור.

ספחת: על פי הסברו של אור החיים: סוג שדומה לשאת-כי שאת הוא לבן כצמר נקי ואילו  הספחת לבנה כסיד ההיכל.

הסיבה להופעתם:

על פי "ספרוני" : סוג הנגעים שהתורה מונה- אין להם כל קשר לצרעת,אלה הן מחלות שלא כדרך הטבע והן נשלחות מכוח עליון  כעונש וכפרה על חטאיו.

על פי ה"עקדה" ישנה הוכחה ברורה כי נגעים אלו אינם משהו טבעי- כאשר  נמצא הנגוע בהסגר במשך שבוע ,או שבועיים  ,למרבה הפלא, מתרפא לגמרי.

 בזמן שידוע שכל מחלה שתוקפת אדם,הרי  באופן טבעי אם הוא  נמצא במקום סגור ללא אור- המחלה רק מחמירה ואין שום הקלה וריפוי. אך כאן היות ונגעים אלה הם אותות משמים לעורר את האדם החוטא  לחזור בתשובה, על כן  שיטת הריפוי היא למעלה מן הטבע- משהו רוחני.

האלשיךמסביר את סיבת הופעת נגעים אלה דווקא בימים קדומים כך:

תופעה זו הייתה רק בדורות הקדומים-כאשר כוח הקדושה היה כה גדול ששרר גם אצל החוטאים והיה יכול לדחוק החוצה את הטומאה. אך כיום כוח קדושה בממדיםכאלה אינו קיים בעם ועל כן הנגעים אינם מופעים בגוף האדם.

"הכלי יקר" מסביר:כי בעבור שלושה  סוגי חטאים- האדם נענש בנגעים :

א] לשון הרע- וההוכחה שאדם שחלה בצרעת והתרפא חייב להביא קורבן הכולל גם ציפורים- לפי שהן רומזות על פטפוטים [לדעת רש"י]

ב] גסות רוח: שנאמר:"ולקח למטהר עץ ארז ואזוב" על כך אומר רש"י : שאם אדם היה מגביה עצמו כארז,עכשיו יתקן מעשיו וישפיל עצמו כאזוב.

ג] צרות עין: שנאמר:" ובא אשר לו הבית " ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו.."[מסכת ערכין  ט"ז,ע"א] ודבר זה כולל:חמדת ממון. שלומדים מגיחזי,[מלכים- ב,ה,כ"ז]וגזל- שאם ישנו נגע בקירות הבית על הכוהן-לפנות את הבית ולפזר ממונו.

הקשר בין מילה לנגעים.

על פי ה"כלי יקר":נסמכה פרשת הנגעים לנושא מצוות המילה לומר לך- שהמילה דוחה נגעים. היות ובכל מקום המצווה המוקדמת דוחה את המאוחרת כמו הדוגמא: בפרשת וייקהל -שם התורה הקדימה את נושא השבת למשכן- להגיד לך שהשבת דוחה את מלאכת המשכן.

ועל צד הרמז נראה לפרש כפי שאמרו חז"ל[מסכת נדרים ל"א,ע"ב]

"גדולה מילה שדוחה את הנגעים,לפי שסתם מילה סיבהלמילת ארבעעורלות ומכללם עורלת הפה,וכשהוא נימול מערלת הפה - לא יספר לשון הרע ואז לא יבוא לידי נגעים הבאים על לשון הרע[ערכין ט"ו, ע"ב]

תפקידו של הכהן בהקשר לנגעים.

 בדיקת הנגעים מתבצעת על ידי אהרון הכוהן, או בניו ונשאלת השאלה: מה הטעם לכך?

על כך עונים חז"ל:יש פעמים רבות שאדם מדבר לשון הרע על חברו מתוך אמונה שהוא מספר אך ורק את האמת ובכך אפילו מקיים מצווה בהבאת האמת לידיעת הציבור.

לכן התורה מצווה שהמצורע- יובא לפני אהרון הכוהן ,או בניו- לפי שאהרון  היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום.

ועל ידי בואו של  המצורע אליו ילמד- שדווקא למען השלום בין חברו ,רשאי אדם לסטות מהאמת.

אהרון היה דואג להשלים בין איש לרעהו,במידה והיה רואה שהם מסוכסכים,היה פונה אל כל אחד מהם בנפרד והיה אומר: אתה יודע שחברך מעוניין להשלים אתך.

המסקנה: למרות שהאמת היא חשובה מאד, הרי השלום  גדול ממנה. מכאן שהמטרה שהמצורע ילמד מאהרון מידה טובה זו ויחזור בתשובה מעיסוק בלשון הרע וכך יתרפא מהנגעים.

השל"ה הקדוש אומר: כי מטרתו של האדם היא להפוך: "כותנות עור לכותנות אור"[שהרי בחומש בראשית מסופר: "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם"[בראשית ג, כ"א]–התכלית היא: לעדן ולקדש את כוחות הנפש והגוף , וכך  כותנות ה"עור" נעשים בגדי-יקר  בדומה לכוהנים שלבושם היה לכבוד ולתפארת-והיו מרוממים את עצמם  בנפש ובענייני הגוף-שהרי אכילתם הייתה בגדר עבודת קודש.  על ידי כך הפכו את כותנות ה"עור" לכותנות "אור" .

מטעם זה, היו מביאים את המצורע לפני הכוהן ,שהרי החוטא בחטאיו לא קידש את גופו ונפשו, אלא  השחית וטימא את "עורו"  הכוהן בכוחותיו היה מסוגל להפוך את "עורו" של אותו חוטא- ל"אור" וזאת כדי שידע וילמד את הלקח מחטאיו.[על פי- תורת משה]

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי על האדם להימנע מלשון הרע ועליו להתחזק במידת השלום בין אדם לרעהו שהיא מצווה חשובה ויקרה. מי ייתן והשלום והאמת  ישררו בעם ישראל ובקרוב נזכה לבוא הגואל.