- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 26 פברואר 2026 21:55
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 173
פרשת תצווה - שבת זכור ופורים - מה המשותף?
מאת: אהובה קליין .
פרשת תצווה - היא המשכה של פרשת תרומה - ומעניין כי שמו של משה נעדר מהפרשה, על כך שתי סיבות:
א] משה ביקש מה' בחטא העגל שה' ימחל לעם ישראל באומרו: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" [שמות ל"ב, ל"ב]
בעל הטורים אומר: מכאן שקללת חכם ,אפילו על תנאי - אינה שבה ריקם.
ב] סמוך לשבת פרשת תצווה - חל יום פטירתו של משה בתאריך: ז' באדר.
הפרשה פותחת בציווי לעם ישראל להביא שמן לנר התמיד, כנאמר:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
[שמות כ"ז, כ'- כ"א]
חז"ל מתייחסים למילה הראשונה בתחילת המשפט: "וְאַתָּה"- יש כאן דגש על "דרך ארץ קדמה לתורה" על האדם חובה לעשות השתדלות כדי שיהיה ללא דופי מכל הבחינות ורק אחר כך יקוים בו: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,." –היינו יוכל ללמד ולהדריך אנשים אחרים כדברי ריש לקיש: "קַשּׁוֹט עַצְמְךָ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קַשּׁוֹט אֲחֵרִים".[מסכת : בבא מציעא: ק,ו', ע"ב]
השבת הקרובה : שבת זכור- לכן אנו קוראים :
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים כ"ה, י"ז- י"ט]
קריאה זו היא חובה לשמוע גם לאוזני הנשים.
מפטירים בספר שמואל-א',[ פרק : ט"ו, ב'- - ל"ד]
להלן קטע מהכתוב בספר: "וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר. נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר, לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל-יְהוָה, כָּל-הַלָּיְלָה. וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל, בַּבֹּקֶר; וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר, בָּא-שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה--הֲקִימֹתִי, אֶת-דְּבַר יְהוָה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְאֶת-הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה; ויאמרו וַיֹּאמֶר לוֹ, דַּבֵּר. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה, וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה; וָאָבִיא, אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי. וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל" [שמואל –א, ט"ו ב'-כ"ב]
השאלות הן:
א] מה מטרת נר התמיד בפתח הפרשה?
ב] מה הקשר בין "פרשת זכור" לפורים?
ג] מהו המחנה המשותף לפרשת תצווה - פרשת זכור – ופורים ?
תשובות.
מטרת נר התמיד בפתח הפרשה.
על לפי מדרש רבה: "אמר הקב"ה למשה: וייקחו אליך שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, כדי להעלות אתכם בפני כל האומות"
מכאן אנו לומדים כי: כשם ששמן זית יש בכוחו להאיר- כך בית המקדש מאיר לכל העולם, כמו שנאמר: "והלכו גויים לאורך"[ישעיהו ס']
חז"ל אומרים דבר דומה: כי תפקידו של בית המקדש היה להאיר ברכה והצלחה, לא רק לעם ישראל אלא לכל אומות העולם.
רעיון זה ניתן לראות גם אצל שלמה המלך בחנוכת המקדש שבנה, הוא נשא תפילה לה' במילים :"וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. .אתה תשמע השמים.."[מלכים -א ,ח, מ"א]
אומות העולם זוכים גם בברכת השדה בזכות המקדש, וההוכחה לכך: כי בחג הסוכות עם ישראל היו נוהגים להקריב שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם במטרה: "כדי שיתברכו פירותיהם"[סוכה נ"ה]
מכאן שמטרת בית המקדש הייתה: להאיר לישראל ולעולם גם הארה רוחנית וגם הארה גשמית.
את האור המיוחד הזה מסמלת המנורה שהודלקה באמצעות שמן זית זך.
אך, במצב לא טוב כאשר עם ישראל חטאו נחרב בית המקדש והדבר התבטא גם בשמן הזית כדברי ירמיהו הנביא: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־ תֹאַר, קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ" [ירמיהו י"א, ט"ז]
עם ישראל משול לפרי זית - העובר כמה תהליכים עד שנהפך לשמן זך, מורידים אותו מהעץ וחובטים בו, מעלים אותו לגת וטוחנים אותו, רק אחרי כל הפעולות האלה והמכות נותן הזית את השמן הטהור שלו, בדומה לכך עם ישראל- אומות העולם חובטים בו ומציקים לו - כאשר מתרחק מהתורה הקדושה רק אז עושה תשובה.
מכאן שהדלקת המנורה מבטאת את ייעוד המשכן ובהמשך המקדש - להאיר לכולם.
משה שהיה מנהיגם של ישראל גם פניו קרנו אור כאשר ירד עם הלוחות מהר סיני כנאמר:
"וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד ־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־ הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־ יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ"[שמות ל"ד, כ"ט]
הקשר בין פרשת זכור לפורים.
בפרשת זכור אנו לומדים – כי את עמלק יש למחות , אין לרחם עליו ואין לכרות אתו ברית!,
שאול נבחר להיות מלך ישראל ונבחר על ידי שמואל הנביא - שמואל הזהיר אותו וציווה עליו:
"עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר". [שמואל- א', ט"ו, ג']
שאול לא מילא בשלמות את צווי ה'- הוא ריחם על אגג מלך עמלק ולא הרג אותו ,בנוסף לקח את הצאן והבקר שלהם. והצטדק לפני שמואל הנביא- כי לקח את הצאן והבקר עבור קורבנות לה'.
התוצאה הייתה: שאול הפסיד את המלוכה .
כנאמר: "וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.
בהמשך :"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ: כִּי מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה, מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל. וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף-מְעִילוֹ, וַיִּקָּרַע".
עד כאן נראה שיש קשר הדוק בין פרשת תצווה לפרשת זכור-והוא: ציווי אלוקים יש לקיים את צוויי התורה הקדושה- כדוגמת אסתר המלכה שקיימה את צווי מרדכי היהודי לדבר עם המלך אחשוורוש כדי להציל את היהודים מגזרות המן מזרע עמלק!
המכנה המשותף לפרשת תצווה שבת זכור ופורים.
בפרשת תצווה ישנם מסרים נצחיים מאת אלוקים לעם ישראל :
א] האור- עם ישראל הצטווה להיות עם שתפקידו לשמש - אור לגויים:
המצווה מתבטאת במנורת הזהב במשכן ואחר כך במקדש-
כדברי הנביא: "וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ"[ישעיהו מ"ט, ו']
עוד נאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".[ישעיהו ס', ג']
לכן עם ישראל משול לזית אשר ממנו מפיקים שמן - זית טהור אינו יכול לעולם להתערבב עם הגויים בדומה לשמן הנשפך לכוס מים, או נוזל אחר.- הוא מיד יצוף למעלה מעל המים.
אומר שלמה המלך: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" [משלי ו'-כ]
במגילת אסתר אנו קוראים:
"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר."[מגילת אסתר ח', ט"ז]
ב] קדושה: "וְעַתָּה, אִם־ שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת־ בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־ הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־ הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
[שמות י"ט, ה'- ו']
פירוש הדבר: כי יהודי צריך לחיות בקדושה: בדומה לכוהן - לאכול בקדושה לברך טרם האכילה ולברך בסופה .ילבש בגדים צנועים ומכובדים כיאה לעם סגולה - יתרחק מלשון הרע תמיד וינהג בדרך ארץ כלפי הזולת .
ג] לזכור את עמלק תמיד: השמדת עמלק - זו מצווה בכל דור ודור.
אימתי עמלק מופיע? כאשר עם ישראל מתרחק מהתורה הקדושה כנאמר "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים." [שם כ"ה, י"ז- י"ח] "
לסיכום: לאור האמור לעיל: ישנו מכנה משותף בפרשת תצווה - לשבת זכור ופורים והוא : לקיים את צווי ה' בתורה, להיות עם קדוש ואור לגויים ולזכור את מצוות מחיית עמלק ויפים וחשובים דברי דוד המלך:
"אין המלך נושע ברוב חיל גיבור לא ינצל ברב כוח.. הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו" [תהילים ל"ג, ט"ז- י"ח].
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 26 פברואר 2026 21:54
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 154
עַם יִשְׂרָאֵל תָּמִיד זוֹכֵר.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
עַם יִשְׂרָאֵל תָּמִיד זוֹכֵר
ה' עליהם מַבִּיט ושומר
בֵּנִי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
שׁוֹתִים בצמא מׇקוֹר הַטּוֹב.
מעיין מַיִם זַכִּים - טהורים
דִּבְרֵי תּוֹרָה - דַּעַת חֲכָמִים
הצטוו לִהְיוֹת אוֹר לגויים
גּוֹי קָדוֹשׁ - מַמְלֶכֶת כוהנים.
לזית רַעֲנָן – לָעַד מְשׁוּלִים
הזוֹרֵחַ כזרקור לַמֶּרְחַקִּים
במשכן - נֵר תָּמִיד - יוֹמָם וְלֵיל
המאיר לְאֻמּוֹת - גַּם לְיִשְׂרָאֵל.
חָלִילָה ירפו ידיהם מהתורה
חולשתם גוברת נֶעֱלֶמֶת האורה
אָז מזנב בָּהֶם - מִיָּד עמלק
אַךְ עַם הַנֶּצַח אֵינוֹ מפקפק.
נִזְכַּר בעונשו שֶׁל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ
שָׁכַח ציווי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא -בַּדֶּרֶךְ
אגג מֶלֶךְ עמלק החייה בְּטָעוּת
כהרף עַיִן – נֶעֱנַשׁ אִבֵּד מַלְכוּת.
(הפטרת פרשת תצווה – זכור )
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 06 מרס 2025 22:00
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 740
מֹשֶׁה וְחַכְמֵי הַלֵּב.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
הָעֲנָנִים הִרְקִיעוּ שְׁחָקִים
מִבַּעֲדָם כְּאוֹר זָרְחוּ צִוּוּיִם
אֶל מֹשֶׁה גְּדוֹל הַנְּבִיאִים
לְדַבֵּר אֶל שְׁנֵי הָאָמָּנִים.
מֹשֶׁה מֵחִישׁ צְעָדָיו כַּצְּבִי
דִּבְרֵי ה' אֲלֵיהֶם לְהָבִיא
מִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי חַכְמֵי הַלֵּב
הַמְּבָרְכִים בּוֹאוּ בְּלֵב אוֹהֵב.
עַתָּה מַמְתִּינִים לִדְבָרָיו
מַבְחִינִים כִּי אוֹרוּ עֵינָיו
הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם
כְּלֵי מְלָאכָה אוֹחֲזִים בִּידֵיהֶם.
מַקְשִׁיבִים לְכָל מִלָּה
הַשִּׂמְחָה מִנִּשְׁמָתָם עוֹלָה
חֲדוּרִים עָצְמַת אֱמוּנָה
לִיצֹר בְּחֶדְוָה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה.
חוֹזִים בְּדִמְיוֹנָם הַכֹּהֲנִים
נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם וּמְבָרְכִים
אֶת כָּל בָּאֵי הַמִּקְדָּשׁ
בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ.
הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת תְּצַווֶּה [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 06 מרס 2025 21:59
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 758
פרשת תצווה - חכמי הלב - מאין נבעה חכמתם?
מאת: אהובה קליין .
בפרשה זו מככבים אומני המשכן המכונים: חכמי הלב: ה' מצווה את משה : "וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ—לְכַהֲנוֹ - לִי" [שמות כ"ח, ג']
השאלות הן:
א] מי היו חכמי הלב?
ב] מהו המתכון להשגת החכמה?
תשובות
חכמי הלב.
חכמי הלב היו :בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך כפי שהתורה מתארת לנו:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹקִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ". [שמות ל"א ,א'- ז']
מעניין להביט באותיות שמות אומנים אלה:
בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר - שהיה תמיד בצל - אל. כדברי דוד המלך:
"ה' צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".[תהלים קכ"א, ה']
אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ- מרמז שהוא היה באהל ה' - מחובר לה' באמונה.
אבן עזרא אומר: בשם :"הגאון" כי הבחירה הייתה על פי רקע שבטי, בצלאל היה משבט יהודה ,אהליאב משבט דן, שבטים אלה מתוארים בפי יעקב ומשה כאריות. ובגלל שהמשכן על ,פי חז"ל: כדמות אריה לכן הם נבחרו להקים את המשכן.
רבינו בחיי נותן את הטעם: מדוע בגדי הכהונה היו צריכים להיעשות על ידי חכמי הלב: כדי שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה ותהיה העשייה לשמם.
ומביא מדרש מעניין: נאמר: "ראה קראתי בשם בצלאל", הראה הקב"ה למשה- ספרו של אדם הראשון ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה ואף בצלאל מאותה שעה התקנתיו, שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל והמשכן נעשה על ידי שניהם-
בצלאל ואהליאב בן אחיסמך זה משבט יהודה וזה משבט דן.
אמר ר'חנינא: אין לך גדול משבט יהודה ואין לך קטן משבט דן
כי רצה ה' למזג את שניהם- שיהיו שניהם שווים בערכם לפני ה'.
שהרי [לפי שמות רבה] בצלאל היה משבט החשוב בשבטים- שבט יהודה ואילו אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ- היה משבט ירוד בשבטים –המיזוג של שניהם נעשה- כדי שלא יתגאה האדם מייחוסו המשפחתי.
לפיכך המשכן נעשה על ידי שניהם זה משבט יהודה וזה משבט דן.
ואף בית המקדש נעשה בשני שבטים: אלו: שלמה - משבט יהודה וחירם - משבט דן.
ה"כלי יקר" אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.
מסיבה זו- נאמר בתום כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"
[ שם, מ, ל"ג]
הרי מי שכילה את המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.
אומנם את החכמה המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה"[משלי ב, ו]
אבל היות ושפע החכמה יגיע באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה : "ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם ולכן בסופו של דבר כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.
ה"כלי יקר" מתבסס בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.
מכאן שמשה האציל מחכמתו שקיבל מה' - על חכמי הלב.
על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:
"בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.
המתכון להשגת החכמה.
ידוע כי "אין דבר העומד בפני הרצון" לכן עניין חשוב לבקש חכמה מהבורא ולשאוף להתמלא בחכמה- כי כפי המידה שאדם משתוקק להשגת החכמה במידה זו הוא נעשה כלי קיבול להתמלא בחכמה ודעת ותבונה . ישעיהו הנביא ניבא :
"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']
פירוש הפסוק: הים נראה שטוח ויישר ללא גבעות ,או עמקים, אך בים יש מקומות שונים, חלקם רדודים של כמה מטרים ויש מקומות של עומקים באורך של קילומטרים. הדבר מלמד אותנו כי התורה תתפשט ככל שהזמן מתקדם, כמו המים לים מכסים.
מכאן - כפי בית הקיבול שהאדם יכין לעצמו - כך יזכה להתמלא בחכמה - אותו אדם שמבקש חכמה - היות שהוא נעשה בית קיבול לקבל חכמה-יזכה בכך.
מכאן אנו לומדים: כי האדם אשר מעריך החכמה ומצפה ומשתוקק בכל מאודו – כך רוכש את בית הקיבול - להתמלא בחכמה.
על הנצי"ב מוולוז'ין מסופר: כי בילדותו היה ילד קשה -הבנה והתקשה בלימודיו - כאשר הוריו הבחינו כי מתקשה - חשבו להפנות אותו לעסוק בעבודה פיסית. אך הילד התעקש לבקש עוד הזדמנות ללמוד ואכן ניסה עוד ועוד עד שזכה לממש את משאלתו - החל להבין את תוכן הלמידה - התקדם והתעלה במעלות התורה והגיע להיות גדול הדור.[ספר "אמרי דניאל" / הצב"י דניאל פלבני]
דוגמא יפה יש לנו משלמה המלך- שביקש חכמה מהקב"ה וזכה לחכמה כה גדולה - שאיש לפניו ואחריו לא הצליח להגיע אליה , כמו שנאמר:
"בְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶל ־שְׁלֹמֹ֖ה בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן ־לָֽךְ׃ ........וְאָֽנֹכִי֙ נַ֣עַר קָטֹ֔ן לֹ֥א אֵדַ֖ע צֵ֥את וָבֹֽא׃ וְעַ֨בְדְּךָ֔ בְּת֥וֹךְ עַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתָּ עַם ־רָ֕ב אֲשֶׁ֧ר לֹֽא ־יִמָּנֶ֛ה וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ וְנָֽתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֨עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת ־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין ־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃ וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנָ֑י כִּ֚י שָׁאַ֣ל שְׁלֹמֹ֔ה אֶת ־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֵלָ֗יו יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת ־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא ־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא ־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט׃ הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֨וֹךָ֙ לֹֽא־ הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹֽא ־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ....."
[מלכים - א, פרק ג,]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי חכמי הלב שעסקו בבגדי הכהונה ובמלאכת המשכן היו חכמים ונבונים - וזכו זאת כמתנת שמים לשליחותם - אך ודאי גם התפללו על כך והיו מחוברים לתורה הקדושה שהיא מקור החכמה - להשגת חכמה עילאית. בימים קשים אלה - כאשר אויבינו מאיימים עלינו להשמידנו, חלילה, נזכרים אנו בשאלת ירמיהו הנביא: "מִי-הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר"? ואלוקים עונה: "וַיֹּאמֶר ה'--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ".[ירמיהו ט', י"א- י"ג]
יהי רצון ונשוב לתורה הקדושה ונזכה למימוש הנבואה: "....מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']
בע"ה נחזה – במהרה בבניין בית המקדש השלישי . אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 22 פברואר 2024 16:13
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1127
צִוּוּי אֱלוֹקִים
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
מֹשֶׁה נִיצַּב עַל הַסְּלָעִים
מוֹחוֹ טָרוּד הִרְהוּרִים
עַל יִשְׂרָאֵל הַנִּבְחָרִים
שְׁלִיחוּת לְאֹרֶךְ יָמִים.
לְפֶתַע–נוֹשֵׂא עֵינַייִם
מַחֲזֶה מַרְהִיב - שָׁמַיִם
מִבֵּין הָעֲנָנִים זְרִיחָה
אוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ לְבָנָה.
זוֹהִי מִלַּת תְּצַווֶּה
מַרְאֶה עִילָּאִי נָאֶה
צִוּוּי לָעָם נַעֲלֶה
שֶׁמֶן טָהוֹר יַעֲלֶה.
עֲבוּר הַמְּנוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ
מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר חָדָשׁ
שִׁבְעָה קָנִים מְאִירִים
אֶל הַנֵּר הָאֶמְצָעִי מַבִּיטִים
עַם יִשְׂרָאֵל מְצֻווִּים
מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים
כְּעַם סְגֻלָּה -מַמְלֶכֶת כּוֹהֲנִים
לְהָאִיר הָעוֹלָם לְנֶצַח נְצָחִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: תְּצַווֶּה [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 22 פברואר 2024 16:12
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1105
פרשת תצווה - במה הודלקה המנורה במקדש?
מאת: אהובה קליין
הפרשה פותחת במילים:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי ה': חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[שמות כ"ז, כ'- כ"א]
השאלות הן:
א] מה משמעות המילים :"ואַתָּה תְּצַווֶּה"
ב] במה יש להדליק את המנורה?
תשובות.
"ואַתָּה תְּצַווֶּה"- המשמעות:
ה"נתיבות שלום" מסביר מדוע היה צורך בציווי מיוחד עבור השמן המשובח למען המנורה ?
תשובתו : יש שלוש דרגות של לשונות:
א] אמור אל בני ישראל- שהיא אמירה רכה.
ב] דבר אל בני ישראל- דיבור- הוא יותר קשה[תקיף]
ג] הדרגה הגבוהה ביותר- זה לשון ציווי.
הציווי- הוא לשון זירוז [כמו שלמדנו בפרשת צו].
ובנוסף אומר ה"נתיבות שלום": כי המילה: "תָּמִיד"- פירוש: עניין נצחי.
כאשר הנשיאים הקריבו קורבנות - לחנוכת המזבח ,הצטער אהרון הכהן כשראה שכולם מקריבים קורבנות והוא לא? ניחם אותו אלוקים ואמר לו : הקורבנות קיימים כל עוד בית המקדש קיים, אך ברגע שאינו קיים - גם הקורבנות בטלים , אבל הנרות לעולם דולקים גם כאשר בית המקדש נחרב.
אומנם כל עוד המנורה הייתה דולקת - הנרות משני הצדדים היו נוטים כלפי הנר המרכזי - המסמל את השכינה-שהקב"ה יושב עם בשר ודם במעשה המנורה..
אך אחרי החורבן ידוע כי נרות חנוכה דולקים כל שנה.
אומנם, מלבד זה אור השכינה לעולם לא פסק מאז ימי בראשית. ה' גנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא. כפי שכתוב:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". [בראשית א, ג']
רש"י אומר על כך דברי אגדה:
ראה הקב"ה ביום הראשון לבריאה: שהאור הוא הטוב ביותר ואינו ראוי שהרשעים ישתמשו בו בעולם הזה ,לכן הרחיק ה' את האור הזה וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא. אור זה הוא אור רוחני ואינו כמו אור השמש והלבנה - אלא האיר בכל העולם..
למרות שנגנז - הוא קיים ורק המתייגע בתורה – זוכה ומתגלה לו האור הגנוז הזה!
ומי אותם הצדיקים בימינו? אלה אותם צדיקים הלומדים תורה ממש במסירות נפש וממעטים בדברים גשמיים.
האור מופיע גם אצל שומרי השבת - וכל עין של יהודי מאירה כאשר הוא דבוק במצוות התורה - כדברי דוד המלך:
"מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם"׃ [תהלים ט', י"ט]
הנה משל יפה: אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו בגד ארגמן יקר ומשובח וציווה את עבדו : לנער את הבגד לקפל אותו ולשים לב אליו במיוחד, ענה לו העבד: אינני מבין, הרי יש למלך בגדים רבים - מדוע דווקא על הבגד הזה הוד מלכותו מצווה עלי להתייחס באופן כה מיוחד?
ענה לו המלך: הסיבה לכך היא: כי את המלבוש המפואר הזה לבשתי בפעם הראשונה כאשר נכנסתי לתפקיד המלוכה.
הנמשל: באופן דומה אמר משה לפני הקב"ה: אלוקים הרי יש לך שבעים אומות עולם ואותי אתה שולח לצוות דווקא את ישראל? ענה לו ה': עם ישראל הוא היחיד מכל העמים שהמליך אותי בים סוף באומרם:
"ה' יִמְלֹוךְ, לְעֹולם וָעֶד" [ שמות ט"ו, י"ח] [ילקוט שמעוני עפ"י פסיקתא]
לפי דברי הרשב"ם - [רבי שמואל בן מאיר]: בפרשת תרומה כאשר ה' ביקש שעם ישראל יביאו תרומה למשכן, נאמר: "דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה" [כ"ה, כ]היות והתרומה במדבר-הייתה צורך השעה-למטרת בניית המשכן , אך בפרשתנו - מדובר בציווי לדורות - המטרה להביא שמן זית זך להדליק מידי ערב את המנורה בבית המקדש, לא לצורך השעה בלבד.
מסיבה זו ,הבקשה נאמרה בצורת ציווי-היות שכל לשון של צוואה - מטרתה: מיד ולדורות.
בעל הטורים אומר: מטרת הבאת השמן הייתה לצורך העלאת הנרות במנורת המקדש. במשך כל ימות השנה, מצווה זו כרוכה בחסרון כיס, לכן יש צורך בציווי וזירוז. כדי למנוע התרשלות בקיום מצווה כה חשובה. לכן יש מצווה לזרז ולצוות את עם ישראל.
גם במצוות הקרבת קורבן התמיד נאמר: "צו את בני ישראל.." [במדבר כ"כ, ב] קורבן התמיד היה נהוג במקדש מידי יום - בבוקר ובשעת בן-ערביים היות ויש במצווה זו עניין של חיסרון כיס - לכן היה צורך בלשון ציווי וזירוז בקיום מצווה זו -שהיא בעלת ערך רב!
חז"ל מסיקים מסקנה מעניינת וחשובה על לשון הציווי:
"ואתה תצווה."
יש כאן משום לימוד דרך ארץ: ראשית - עליך להיות: "אתה"-שתשמש דוגמא לאחרים בהתנהגותך המושלמת , רק אחר כך תוכל לצוות ולהדריך את הזולת.
כמו שנאמר: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"- דברי ריש לקיש במסכת [בבא מציעא ק"ז, ע"ב]
המנורה הודלקה - על ידי שמן זית זך
לפי דברי חז"ל: הצטוו בני ישראל דווקא להביא שמן זית-היות ושמן זה ניתן להשיג על ידי כתישה בלבד ובכך יש רמז לכל אחד מעם ישראל: כי ניתן להגיע לעולם הבא רק על ידי ייסורים ועמל רב בתורה.
עוד פירוש יפה של חז"ל: מדוע נמשלו עם ישראל דווקא לזית? לפי ששאר המשקים מתמזגים זה בזה, אבל השמן אינו מתערבב במשקים אלא, תמיד נפרד, בדומה לכך-עם ישראל אינו מתערבב עם אומות העולם.
עוד מעלה חשובה ,כאשר מערבבים את השמן עם נוזלים אחרים, הרי הוא מפלס את דרכו כלפי מעלה-מעל כל הנוזלים, כך עם ישראל-כאשר עושים את רצון ה'-הם מתעלים מעל הגויים.
וכמו הזית שחובטים בו וכותשים-כך ישראל, באים אומות העולם וחובטים אותם ממקום למקום ולבסוף הם חוזרים לדרך הישר-לרצונו של מקום.
מעניין במיוחד : כאשר בסוף המבול-הביאה היונה עלה זית בפיה-היה בכך אות לאור בעולם.
כך ישראל נמשלים ליונה-מצווים להביא שמן זית ולהדליק נר תמיד לפני ה'.
לסיכום לאור האמור לעיל: עם ישראל הצטוו להביא דווקא שמן זית זך כתית - שהוא יקר מאד נועד להדליק את המנורה אשר ממנה –נובע אור –רוחני- נצחי- ובימים אלה ללא מקדש אנחנו מצווים לדאוג שהשכינה תשכון בתוכנו - על ידי אחדות אהבת חינם וקיום מצוות התורה כדי להאיר לעולם הגדול, יפים דברי ישעיהו הנביא:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵך"ְ. [ישעיהו ס', א-ג']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 10 פברואר 2022 13:18
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1556
ב"ה
דבר החסידות – פרשת תצוה – פורים קטן
רועה נאמן
מספר הר' ברוך מנחם מענדל קומער, פעיה"ק צפת ת"ו:
לפני כ-35 שנה, יצאתי ל'מבצעים' בשכונת יפה נוף בצפת. יום אחד ביקרתי אצל משפחה שהיו מאוד שבורים; הם קנו בית חדש בשכונה חדשה יותר בעיר (רמת מנחם), והם מנסים כבר זמן רב למכור את הבית הזה ללא הצלחה. ובינתיים כל המשכורות שלהם הולכים למשכנתא היקרה, ללא הכנסות.
הצעתי להם לכתוב מכתב לרבי והם כתבו. ואז אמרתי להם שידוע שכשכותבים לרבי מיד זה מגיע אליו, עוד לפני שנשלח.
ואז עלה בדעתי לבדוק להם את המזוזות.
התברר שפתח אחד המזוזה היתה ריקה ובאחרת הפוכה! תוך כדי שאני מדבר איתם דופקים בדלת שלשה אנשים, עולים חדשים מרוסיה, שרוצים לראות את הדירה.
כעבור מספר ימים, ביום שישי, החזרתי להם את המזוזה. כשנכנסתי לבית – ישבו שם שלושת העולים וחתמו על 'זכרון דברים'.
תשובתו של הרבי לא איחרה להגיע – אזכיר עה"צ.
ותוך זמן קצר נחתם החוזה...
(שמעתי מפיו)
~~~
מי מצווה את בני ישראל?
פרשתנו פותחת: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד".
ויש לדייק:
א) בכל הציוויים שבתורה נאמר "צו את בני ישראל" וכיו"ב, ומדוע כאן נאמר ואתה תצוה? [וגם התוכן בזה לא מובן; הרי הקב"ה הוא המצווה, ומשה הוא רק השליח למסור הציווי לבנ"י]
ב) מה הטעם ב"ויקחו אליך", הרי הדלקת הנרות היתה על ידי אהרן, ומדוע צריך להביא את השמן למשה?
ומבאר אדמו"ר מוהריי"צ (במאמר פורים קטן תרפ"ז):
"תצוה" הוא מלשון צוותא וחיבור, וזהו הפירוש "ואתה תצוה" – שמשה מקשר ומחבר את בנ"י עם הקב"ה.
כידוע שמשה רבינו נקרא "רעיא מהימנא", שיש בזה שני פירושים:
א) שהוא רועה נאמן של ישראל. ב) שהוא מפרנס את בנ"י בעניין האמונה, כי למרות שהם "מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, א) הרי האמונה יכולה להישאר בבחינת "מקיף" [=בתת-מודע], ומשה גורם שהאמונה תחדור בפנימיות ותשפיע על חיי האדם.
וממשיך הכתוב "ויקחו אליך שמן זית זך" – פירוש: שכאשר משה מקשר את בנ"י לקב"ה – זה מביא תוספת אור במשה.
וזה מרומז בדברי משה (בהעלותך יא, כא) "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" – כלומר שבני ישראל הם הרגליים של משה והוא הראש שלהם, וכשם שהרגליים מוליכים את הראש למקום שהראש מצד עצמו אינו יכול להגיע לשם – כך בנ"י מוסיפים עילוי במשה [ופירוש הפסוק הוא: שעל ידי "שש מאות אלף רגלי" נמשכת הדרגה של "אנכי" בקרבו של משה!].
וממשיך במאמר:
שזה שמשה הוא "רעיא מהימנא" זה לא רק אצל משה רבינו אלא גם ב"משה" שבכל דור ודור, כדברי הזהר (תקו"ז תס"ט) "אתפשטותא דמשה בכל דור ודור" – שראשי אלפי ישראל שבכל דור מחזקים את האמונה של בני ישראל שבדורם.
וכמאמר רז"ל (אסתר רבה פ"ו, ב) "מרדכי בדורו כמשה בדורו", שגם בזמן גזירת המן שהיתה סכנת נפשות ללמוד תורה* – כינס מרדכי את כל היהודים והקהיל קהילות ברבים לחזק את אמונתם של בני ישראל בה'.
זה מסביר גם פסוק תמוה במגילת אסתר (ט, כג) "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות", היינו שבימי המן היה סיום הקבלה* של מתן תורה ("החלו לעשות")
– שלכאורה איך יתכן, שבמתן תורה שבנ"י היו בדרגה כל כך נעלית, אחרי שנגלה עליהם ממה"מ ביציאת מצרים ואח"כ נגלה עליהם על הים – זו היתה רק ה"התחלה", ודווקא בימי אחשוורוש, שבנ"י היו בתכלית השפלות, בעיצומה של גלות מדי ופרס, אז דווקא קבלו את מה שהחלו במתן תורה?
אלא הביאור בזה, על פי מה שכתב אדמו"ר הזקן בתורה אור שאם היו ממירים דתם ח"ו – לא היה המן עושה להם כלום, כי הגזירה היתה רק על היהודים, ואף על פי כן במשך שנה שלמה (של הגזרה) לא עלתה על דעתם מחשבת חוץ ח"ו.
ומכיוון שקיום התורה ומצוות שלהם היה כרוך במסירות נפש – הם נתעלו (בענין זה) למדרגה יותר גבוהה מאשר בזמן מתן תורה! – וקבל היהודים, והתעוררות מסירות-הנפש הזו היתה ע"י מרדכי היהודי, משה שבדורו.
שבת שלום ופורים קטן שמח!
מבוסס על: נקודה ממאמר "ואתה תצוה גו'", שאמר הרבי בהתוועדות ש"פ תצוה ה'תשמ"א (שמבוסס על מאמר "וקבל היהודים" לאדמו"ר הריי"צ, פורים קטן תרפ"ז) ונדפס בקונ' "פורים-קטן תשנ"ב" שחילק הרבי בידו לכאו"א (בצירוף עוגת "לעקאח" ושני דולרים לצדקה) בדיוק לפני שלושים שנה – והוא המאמר האחרון שזכינו לקבל מהרבי לפני האירוע של כ"ז אד"ר ה'תשנ"ב.
______________
*) על דרך מארז"ל (שבת פח, א) עה"פ "קיימו וקבלו היהודים" (שם פסוק כז) – "קיימו מה שקבלו כבר", היינו דזה שהקדימו נעשה לנשמע היתה רק הקבלה, ובימי אחשורוש קיימו מה שקבלו.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תצוה
-
פורסם בחמישי, 10 פברואר 2022 11:24
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1400
פרשת תצווה - מה גנוז בציץ הכוהן הגדול?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת בהקדשת הכוהנים לעבודת המשכן כפי שהכתוב מתאר:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי ה': חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות כ"ז, כ- כ"א]
"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ- לִי: אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ- לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו--לְכַהֲנוֹ- לִי". [להלן כ"ח, א- ד]
בהמשך התורה מתארת את הציץ אשר על ראש כהן הגדול: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. וְהָיָה, עַל-מֵצַח אַהֲרֹן, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם; וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'". [להלן כ"ח, ל"ו- ל"ט]
השאלות הן:
א] מיהו כהן גדול - ומה הקשר למנורה?
ב] מה מהות תפקידו של משה בהקדשת הכהן?
ג] המצנפת והציץ לראש הכהן - לשם מה?
תשובות.
הכהן הגדול ותפקידו והקשר למנורה במשכן.
עבודת הכהן תחילה הייתה מתנהלת במשכן - אשר אותו נשאו ממקום למקום.
מאוחר יותר כאשר כבר נבנה המקדש כמשכן קבע, עבודת הכוהנים התנהלה שם.
בפרשתנו נאמר למשה :"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל—לְכַהֲנוֹ - לִי.."
על פי הפרשן אבן עזרא הטעם כי ה' פונה בדברים אלו דווקא למשה:
כי משה תחילה היה כהן הכוהנים וה' אומר לו להקדיש את אהרון ובניו לכוהנים – תפקידם לכפר על עם ישראל. הכוהנים נצטוו ללבוש בגדי כהונה בכך הם נכנסו לתפקיד הכהונה. כמו כן ,הם נתקדשו גם על ידי שמן המשחה ודם קורבנות המילואים שמשה שם לאהרון הכהן ובניו - על תנוך אוזניהם הימנית ובוהן ידיהם הימנית ובוהן רגליהם הימנית, היה בכך סמל לכוהנים - להיות קשובים לעם ,להיות זריזים ברגליהם כדי לעשות מלאכתם בזריזות בעזרת ידיהם לפעול במהירות למען עם ישראל.
הכוהנים היו חייבים לשרת במקדש: לעשות את כל המלאכות הקשורות בהקרבת הקורבנות במקדש, אך לפני כן היה עליהם לרחוץ את רגליהם וידיהם במים מכיור הנחושת [ שמות ל, ח]
כך הם היו כשירים לעסוק במלאכתם הקדושה שכללה: סמיכה על ראש הקורבן, שחיטה, הקרבה, הזאת דם הקורבן והקטרה.
על ידי כך היו מכפרים על חטאי עם ישראל ואחר כך היו מברכים אותם.
כמו כן, הם היו אחראים על הדלקת המנורה שהייתה צריכה להיות דלוקה מבוקר עד ערב.
משום כך היה צורך לחשב את כמות השמן המתאימה למשך ההדלקה.
נושא הטבת הנרות על ידי הכוהן נמצא גם בספר במדבר: בפרשת בהעלותך.
ונשאלת השאלה: מדוע פותחת הפרשה במצוות הדלקת המנורה כאשר הפרשה מתארת את - נושא המשכן ובגדי הכהונה? מה הקשר בין שני נושאים אלה? עניין המנורה מתאים יותר להיכתב בפרשת "בהעלותך" כי שם התורה מתמקדת במנורת הזהב.
התשובה לכך: על פי דברי חז"ל:[מסכת שבת] על הפסוק: "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" [ויקרא כ"ד, ג]
העדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מהי העדות? אמר רב: זה נר המערבי שנתנו בו שיעור של שמן כמו בשאר הנרות, ועם כל זה - הוא היה דולק במשך כל היום.
כמאמר חז"ל: [תורת כוהנים] על הפסוק:".. לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד"׃ נר מערבי היה דולק תמיד.
מכאן ניתן להבין מה הקשר בפרשתנו - לעניין המנורה? היות שכאן בפרשה נאמר כי תחילת עבודת הכוהנים – מתבצעת באמצעות לבישת בגדי הכוהנים: "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת-יָדָם, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם--וְכִהֲנוּ לִי" [להלן: כ"ח מ"א] וכמו כן נאמר כאן תחילת 'עבודת הקורבנות'.
"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי: לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם." [להלן: כ"ט, א]
זהו הטעם שהתורה מתחילה כאן בנושא הדלקת המנורה במשכן - כי מכאן ההוכחה שהשכינה תשרה על עבודת הכוהנים במקדש , כדוגמת נר מערבי שהוכיח לכל - באי עולם שהשכינה שורה בישראל. [מתוך ספר "אור שלום" לרבי שלום ברגר]
ה"נתיבות שלום" מוסיף: "והקדימה התורה בפרשתנו את עניין המנורה, שאור המנורה החדיר אור בכלל ישראל" וממשיך ואומר: כי אור המנורה- הוא- מאור הגנוז, אור האלוקות שאלוקים ברא ביום הראשון של בריאת העולם וגנז את האור הזה - למען הצדיקים - לעתיד לבוא.
תפקיד משה בהקדשת הכהן
נאמר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ- לִי: דעת מקרא מסביר: משה מצווה לקרוא אליו את אהרון ובניו על מנת שיצאו מתוך בני ישראל וייגשו אליו.
המשמעות הזאת - היא: גם פיסית ,אך גם במשמעות מושאלת- משה מצווה להרים את מעלתם ממעלת שאר בני ישראל - למעלה הקרובה למשה שהרי משה משמש כבן בית לפני ה'.
בדומה למשה- גם אהרון ובניו יהיו כבני ביתו של ה' ומשרתים במקום השכינה.
עוד נאמר למשה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת".
ה"נתיבות שלום" מביא את דברי חז"ל [מסכת ערכין ט"ז, ורש"י שם]
"למה נסמכה פרשת קורבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קורבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת- על שפיכות דמים, מכנסיים מכפרים על גילוי עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, אפוד מכפר על עבודה זרה, וציץ מכפר על עזות מצח....."
על פי "אהל יעקב" להמגיד מדובנה: נשאלת השאלה: מדוע אהרון התמנה לכהן גדול ולא משה?
התשובה היא: מהטעם: שבכדי לקרב גם את החוטאים - היה צורך במנהיג שהוא קרוב יותר אל העם ולא מרומם יתר על המידה עליהם,
על כן, משה לא התאים לכך היות - בדומה למורה המלמד תלמידים בוגרים גמרא ומפרשים אינו מתאים ללמד את שכבת הגיל הרך ברמתו הגבוהה.
כאשר כאב למשה שהוא אינו מתמנה לכהן גדול, הקב"ה הסביר לו: כי הדבר נובע בגלל רום מדרגתו. אמר לו ה': הנה התורה ששייכת לי - לא לימדתיה בעצמי לעם ישראל ,אלא העברתי לך את התורה במטרה שתלמדם, "היה אתה לעם מול האלוקים" שהרי בני ישראל לא מסוגלים ללמוד את התורה ממני במישרים - כך גם בעניין תפקיד הכהונה: מדרגתך גבוהה מידי בכדי לכפר על עם ישראל ולקרב אותם - לכן רק אהרון המקורב יותר לעם יתאים לכך.
שפת אמת מסביר: כי מצוות בגדי הכהונה נאמרה למשה סמוך למצוות שמן המנורה, משום שאם שמן מרמז על דעת המוח - כדי שתהיה זכה ונקייה-"שמן זית זך" - בגדי הכהונה מרמזים על הגוף - שהוא מהווה לבוש לנשמה כדי שיהיה עשוי כהלכה - "לכבוד ולתפארת"
לכן נאמר:" בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר." [קהלת ט, ח]
הכוונה לתיקון המחשבות שבראש וטהרת לובן הגוף - חייבים לבוא בד בבד...
המצנפת והציץ לראש הכהן הגדול.
נאמר: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּיתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. .."
על פי רש"י המצנפת הייתה על ראשו של הכהן הגדול ועליה ציץ זהב- הציץ—"כמין טס של זהב ברוחב של שתי אצבעות מקיף את המצח מאוזן לאוזן". שבת ס"ג, ע"ב]
מטרת הציץ הייתה: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת- עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם; וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'".
על גבי הציץ היה כתוב באותיות בולטות: "קדש לה'"
דעת מקרא מסביר: בדרך השאלה- הציץ הוא: תכשיט כדמות כתר , אבל אינו מקיף את הראש כולו – אלא את מחציתו הקדמית- כדברי רש"י - מאוזן לאוזן ויתכן שהוא נקרא בשם: "ציץ" מהטעם שהוא נוצץ ומבריק כמו הפרח - ה'ציץ' ועוד יתכן שהציץ המקיף את הראש - דומה לעלי כותרת שבראשו של פרח. עוד אפשר- שלפנים היו עושים עטרות של זרי פרחים ממש ובעטרות של זהב היו מציירים, או חוקקים צורות של פרחים ועל זה היו אותיות בולטות בחלק הקדמי בעוד שכלפי פנים האותיות היו שקועות. "קדש לה' "
מטרת הציץ: על פי רש"י: אהרון נושא את משא עוון עם ישראל וכך נמצא העוון מסולק מקודש הקודשים.
הציץ היה מכפר על עזות מצח - חוצפה ועל מצב - שהאדם מקריב קורבן טמא - בכך הוא גורם להשפלת קדושת המקדש ומכעיס את הקב"ה.
השאלה הנשאלת היא: מדוע דווקא על הציץ היה כתוב: "קודש לה' " ולא על אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול?
התשובה בפי חז"ל: [תענית ב] לקב"ה ישנם שלושה מפתחות שלא נמסרו בידי שליח: א] חיה, [חיים] להיפקד בזרע של קיימא. ב] תחיית המתים. ג] מטר.
על כך כתב הגר"א - כי שלושת מפתחות אלו רמוזים במשפט:
"פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה".
חתם - ראשי תיבות - חיה, תחיה, מטר. שלושת יסודות אלה הם קודש לה' בלבד – לפי שהם רק נתונים בידי ה'.
למעשה שלושת הדברים האלה מקיפים את חיי האדם בעולם הזה מיום היוולדו ועד צאתו מן העולם.
חיה- משך שנות חייו של האדם מיום היוולדו עד יום מותו.
מטר-רומז לפרנסתו וצרכיו של האדם בעולם הזה - לפי שכל חיותו וצרכיו צריכים להיות קודש לה - לעשות את רצון ה'.
על פי זה ניתן להבין מדוע האותיות: "קודש לה' " היו על גבי הציץ דווקא.
הכהן הגדול היה צריך להראות - ללמד ולהשפיע על כל אחד ואחד מעם ישראל את היסוד החשוב הזה שבמשך כל ימי חייו האדם - צריך להיות קודש לה'.
על פי הספרים הקדושים לכל יהודי שהתנהגותו קדושה ללא חטאים - חקוק על מצחו שם הוי"ה, אך אם סוטה חלילה מדרך ה' אין האותיות האלה חקוקות על מצחו.
לסיכום , לאור האמור לעיל. המסקנה היא : כי בהיות משה בתחילה כהן הכוהנים- עליו הוטל התפקיד להקדיש את הכוהנים למען עם ישראל שיחיו בקדושה – כפי ציווי ה' והרעיון הזה מתבטא גם בציץ של הכהן הגדול - לפי שחקוק עליו: "קודש לה' "וגנוזים בו עוצמות אלוקיות .
המסר הוא נצחי : להיות עם קדוש כפי שנאמר:
"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"[דברים ז.ו]
