פרשת תרומה

סוֹד חָכְמַת שְׁלֹמֹה

סוֹד חָכְמַת שְׁלֹמֹה

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שָׁטַח מִשְׁאָלָה

בִּפְנֵי אֱלֹוקִים רָם וְנִשָּׂא

אֵלָיו בְּגִבְעוֹן בַּחֲלוֹם הִתְגַּלָּה

חִישׁ הֶאֱזִין לְבַקָּשָׁתוֹ בִּמְלוֹאָהּ.

 

בִּקֵּשׁ מִבּוֹרְאוֹ לֵב שׁוֹמֵעַ

לָרֶדֶת לָעָם , אֵלָיו לְהַגִּיעַ

לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרֹועַ

עֵת לְזַכּוֹת עֵת לְהַרְשִׁיעַ.

 

בּוֹרֵא עוֹלָם  הֶאֱזִין לִדְבָרָיו

כְּהֶרֶף עַיִן מִלֵּא בַּקָּשׁוֹתָיו

הִרְעִיף עָלָיו בִּרְכַּת שָׁמַיִם

חָכְמָה כְּיָם רְחַב יָדַיִים.

 

לֵב חָכָם וְנָבוֹן כִּפְלַיִם

הֵקִים מִקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם

הַתּוֹרָה קִיֵּם כַּהֲלָכָה

בְּנֹועַם הֲלִיכוֹת וְהַצְלָחָה.

 

שְׁמוֹ הָלַךְ לְפָנָיו

אֶל הָעָם נָשָׂא עֵינָיו

חָכְמָתוֹ הִרְקִיעַה שְׁחָקִים

בְּרִית כָּרַת עִם מְלָכִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה [מְלָכִים-א פֶּרֶק ה, ו']

פרשת תרומה - הדרך לאחדות העם – בימינו !

פרשת תרומה - הדרך לאחדות העם – בימינו !

מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ- לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי...  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.  וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". [שמות  כ"ה, א'- ט]

בהפטרה אנו קוראים: [ספר מלכים א', פרק  ה- מפסוק כ"ו-עד פרק ו', פסוק י"ד]

ַ"וה', נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם.  וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת--חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ; וַאֲדֹנִירָם, עַל-הַמַּס.  וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר. לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה לא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת": [מלכים-א: ה, כ"ו- ל"ב]

בהמשך דבר ה' אל שלמה המלך:  "וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁלֹמֹה, לֵאמֹר.  הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת -כָּל-מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם--וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי אִתָּךְ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִיךָ. וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל". [ו', "א-י"ד].

השאלות הן:

א] מדוע  הקמת המשכן מתואר בחמישה פרשיות  תורה?

ב] הקשר בין הקמת המשכן להקמת מקדש שלמה - והמטרה?

תשובות.

תיאור הקמת המשכן  בחמשה פרשיות.

ה"נתיבות שלום" שואל שאלה זו ? ומתעמק  בשאלתו מדוע נכנסת – התורה לכל  הפרטים  ויש אף פרטים שנשנים בפרשיות אלו ולכאורה זה ניראה מיותר? ויש אף שואלים מדוע נכתבה מצווה זו בכלל הרי זה מיועד לאותו הדור? ועוד נראה שלהקמת המשכן היה צורך  בבצלאל  שעליו נאמר:  "ואמלא אותו בחכמה ותבונה ובדעת "- שהן נחשבות למדרגות הגבוהות ביותר?

חז"ל מציינים [מסכת ברכות נ"ה] בצלאל היה יודע לצרף אותיות שנבראו באמצעותן שמים וארץ ועל כן מדוע היה צריך בכל הדברים האלה לצורך הקמת המשכן?

על פי הזוהר הקדוש: קדושת התורה היא גבוהה  עד בלי די..

הבעש"ט אומר ב"תורת תמימה" שלא נגע איש מעולם - אפילו באות אחת מהתורה ואיש לא הגיע להבין את תכלית התורה והרמוז בה  באות אחת?  מהטעם שכל התורה היא השתלשלות  מעולמות עליונים - עד למטה - לעולם העשייה.

בגמרא מסופר [מסכת שבת פ"ח]"שבשעה שעלה משה למרום, מלאכי השרת התלוננו לפני הקב"ה: "חמדה גנוזה אתה מבקש לתת לבשר ודם – כלומר - אין שום שייכות להעניק את התורה בקדושתה העילאית לאדם בשר ודם הדר בעולם למטה ?

תשובת משה הייתה: שהפירוש האחרון המשתלשל בתורה לעולם העשייה באופן פעיל - כגון: "לא תרצח" ומצאנו בתורה בתקיעות השופר של ראש השנה שזה מהנושאים המרוממים ביותר ואילו בתורה כתוב: רק "יום תרועה יהיה לכם"

מכך דרשו חז"ל: את כל דיני התקיעות ויש בכך על פי הקבלה - רזים מעל רזים  במדרגות גבוהות מאד, בשל חשיבות הערך של כל אות בתורה – אם חסרה אות אחת בתורה - ספר התורה  פסול מפני שכולו קודש קודשים.

גם בריאת האדם בצלם אלוקים - משמש כמפה - למה שמתרחש בעולמות  עליונים. יש הרבה אורות עליונים במבנה ראשו של האדם לכל פרטיו.

כך גם המשכן.

על פי תורת הנסתר: כל המשכן מרמז על אורות עליונים. וכל חלק וחלק מן המשכן – יש כנגדו  חלק הנמצא באורות העליונים.

לכן המשכן  הוא כעין מפה לכל העולמות האלה - ומטרת הקמתו כדברי תנחומא: נתאווה ה' לשכון בדירה בתחתונים . מהטעם הזה הוריד ה' אורות  מהעליונים לעולם הזה.

לכן חשוב להדגיש כי היה יודע בצלאל בן אורי – לצרף אותיות שנבראו באמצעותן – שמים וארץ  כדי להמשיך בבניית המשכן  את סודות הבריאה של שמים וארץ.

לגבי עבודת האדם את ה' הם כלולים  בכל חלקי המשכן.

הסיבה שהתורה האריכה בהקמת המשכן להורות : שיש כוונות עליונות בכל פרט ופרט של המשכן ופרשיות אלה –נחשבות לעיקר התורה - כי הם מבטאים את רצון ה' שנתאווה שתהיה דירה גם בתחתונים  ומטרה זו יכולה להתקיים רק באמצעות המשכן.

הקשר בין המשכן למקדש שלמה.

בפרשתנו מדובר: בהבאת תרומה למען הקמת המשכן במדבר   אשר היה  מבנה זמני– לפי שהיו  בני ישראל שוהים  בקרבת המשכן בכל מקום במדבר וכשהיו עוברים לחניה הבאה  היו נוהגים לקפל את המשכן וחלקיו השונים ונעים הלאה אל עבר החניה הבאה.

מה שאין כן לגבי המקדש - שבנה אותו שלמה בעזרת עבדיו הרבים – הוא שימש כמבנה קבוע בירושלים. אך מנגד -  המשכן וגם המקדש שמשו  כמטרה למקום השכנת השכינה – בקרב עם ישראל. לגבי המשכן נאמר:  "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".

בהפטרה נאמר: "...וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל".

השראת השכינה מותנית בתנאי:

"הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל - מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם"

המלבי"ם מבאר: אין עיקר בית המקדש מתבטא באבנים ובעצים  הנעשים על ידי האומנים- אלא המטרה: שיתאחדו כל בני ישראל לעבוד את ה' יחדיו.

ה' נתן את כיסא המלכות לבית דוד - בתנאי אחד: רק אם ישמרו את התורה ומצוותיה.

בעל הטורים וגם רבינו בחיי אומרים: כי יש במילה: "שכנתי"- רמז למספר השנים בהם עמד בית ראשון ושני, בית ראשון עמד ת"י שנים כמניין לשוכני בתוכם, ובית שני עמד ת"כ שנים.

בפרשתנו נאמר: " דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ - לִי תְּרוּמָה" והרי היה צריך הכתוב  לומר:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ויתנו לִי תְּרוּמָה"?  אלא הקב"ה נותן לעם ישראל להבין: כי כל תרומה שיביאו עבור הקמת המשכן - כולל, כסף, זהב, ונחושת... הם אוצרות שה' מעניק לנו. ויש להימנע מהחשיבה המוטעית כאשר אדם חושב שהכול עשה בעצמו – היינו - "וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־ הַחַ֥יִל הַזֶּֽה"׃ [דברים ח', י"ז]

בהפטרה נאמר: "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל....."

המדרש מסביר: בני ישראל מונים שישים ריבוא -אמר ה' לדוד המלך: כי מחצית בני ישראל יהיו  עוסקים תמיד בתורה -שהרי ידוע כי תלמידי חכמים  פטורים  מתשלום מס. לפיכך היה צריך שלמה המלך לגבות מס רק ממחצית, היינו - משלוש מאות אלף והוא לקח אחד מעשרה, כי: "העשירי יהיה קודש" וכך הגיע למספר של שלושים אלף.[הרב יהונתן אייבשיץ]

בפרשתנו היו ידועים אומני המשכן - כיוצרים  בעלי חכמה  בינה ודעת- ואילו בהפטרה - נאמר: "ויהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ"

חכמה זו נחוצה הייתה למלך- כי גם באמצעותה היה מדריך את עבדיו לבנות את המקדש כפי שכתוב: "וַיִּבֶן הַבַּיִת, לַיהוָה".[מלכים ו', א]

הוא נעזר בבעלי מקצוע שונים- כפי שהכתוב מתאר: "וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה לא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת"

באמצעות חכמתו היה כורת ברית עם חירם מלך צור- זהו שלום פרי חכמה מדינית.

רבי בונם מפשיסחה עונה על השאלה: כיצד כרת שלמה המלך שלום עם נוכרי?

תשובתו: "שניהם היו שני עולמות נפרדים, הברית הייתה בעלת אופי מדיני לגמרי ולא פנימי ורוחני".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי גם בימים אלה ממש כאשר המחלוקת נפוצה בתוך העם - האמצעי היחיד להתאחד כאיש אחד בלב אחד - הוא: קיום המצוות הלכה למעשה -על פי התורה  הקדושה ורצוי  לעיין במגילת אסתר - כדי לבדוק - כיצד מגיב עמלק - אז והיום כאשר צופה במחלוקת שלנו:

"וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם" [מגילת אסתר פרק ג', ח']

יפים וחשובים דברי שלמה המלך כפתרון לאחדות העם והשראת השכינה עלינו: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם;   וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ;    וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי  ג', י"ז]

 

 

 

דבר החסידות – פרשת תרומה – משנכנס אדר

ב"ה

 

דבר החסידות – פרשת תרומה – משנכנס אדר

 

התשובה לכל השאלות

 

בחודש אדר ראשון ה'תשמ"ט כתב הרה"ח ר' יוסף יצחק שי' הכהן גוטניק מכתב לרבי על הקשיים שהיו לו באותה העת בעסקיו. וסיים את מכתבו:

"ואני מבקש בבקשה נפשית מכ"ק אדמו"ר שליט"א בכל מיני בקשות, תשובה לכל הנ"ל"

הרבי הקיף את המילים "תשובה לכל הנ"ל" והוסיף בכתי"ק:

מבוארת ובפרטיות בציווי תוה"ק להרבות בשמחה (והדוגמאות בתושב"ע מדברים גשמיים ממש. ויבש"ט

כלומר, הרבי מסביר שהתשובה לכל הבעיות בחודש זה – היא על ידי קיום ציווי התורה (תענית כט, א) "משנכנס אדר מרבין בשמחה". והרבי מפרט שבתורה שבעל פה יש דוגמאות איך להרבות בשמחה – באמצעות דברים גשמיים (בשר ויין וכדו').

(ליקוט מענות קודש תשמ"ט מענה נא. ההסבר ע"פ ביאור החוזר הרי"י שי' יעקבסון)

—Ÿ–

 

בין המשכן במדבר, שילה, וירושלים

 

"אין בין שילה לירושלים אלא . . קדושת שילה יש אחריה היתר, וקדושת ירושלים אין אחריה היתר".

(מגילה ט, סע"ב במשנה)

 

"יש אחריה היתר – כשחרבה שילה הותרו הבמות, כדאמרינן במס' זבחים (דף קיט.) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה – זו שילה, שנחו מלכבוש, ואל הנחלה – זו ירושלים. למה חילקן הכתוב? כדי ליתן היתר בין זו לזו"

(רש"י)

 

בתורה אנו מוצאים את אותו ביטוי על משכן שילה ועל ביהמ"ק שבירושלים, ששניהם נקראו (ראה יד, כה) "המקום אשר יבחר ה'" כדרשת הספרי על הפסוק: "זו שילה ובית עולמים", מה שלא מצינו לשון כזה על המשכן במדבר (וגם לא על נוב וגבעון[1]).

וההבדל בין שילה למשכן מובן בפשטות:

למרות שגם במדבר "נאסרו הבמות", כלומר, נאסר עליהם להקריב קרבנות מחוץ למשכן – אבל זה עדיין לא היה "המקום אשר יבחר ה'", מכיון שהוא לא עמד במקום אחד אלא נסע ממקום למקום. משא"כ שילה, היה מקום קבוע להשראת השכינה למשך שס"ט שנה, שלכן גם בנו שם בית של אבנים.

 

[זה מיישב גם את הקושיא: מדוע כשנכנסו לארץ הותרו הבמות מיד[2], וכשחרבה שילה צריך לימוד מיוחד ("כי לא באתם גו'") ליתן היתר בין זו לזו – מדוע לא הותרו גם עכשיו הבמות בדרך ממילא כמו שהיה קודם המשכן?

אלא מכך מוכח, שבשילה נפעל ענין של קביעות מקום (שלא היה לפני זה) – "המקום אשר יבחר ה'", וזה ביטל את ענין הבמות, רק שאח"כ בא לימוד מיוחד "ליתן היתר בין זה לזה".]

אבל אם כן צריך להבין: מדוע נקרא דווקא ביהמ"ק שבירושלים "בית הבחירה", הרי גם משכן שילה הוא "מקום אשר יבחר ה'"?

 

אלא ההבדל יובן מחילוקי הלשונות בתורה, בין משכן שילה לירושלים:

בפרשת ראה (יב, ד) נאמר "לא תעשון כן לה' אלקיכם (להקטיר לשמים בכל מקום. רש"י) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' . . והבאתם שמה עולותיכם גו'" – ובספרי נאמר (הובא ברש"י) שזה מדבר על שילה.

אח"כ נאמר "ועברתם את הירדן גו' והיה המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם בו לשכן שמו שם – שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה גו'" – שזה מדבר על ירושלים.

רואים כאן הבדל מהותי בין הבחירה בשילה לירושלים:

הפסוק הראשון מדבר על השלילה – "לא תעשון כן" ולאחר מכן אומר "כי אם אל המקום אשר יבחר ה'", כלומר, הבחירה בשילה נובעת מהאיסור להקריב בכל מקום, שלכן בחר ה' במקום מסויים להקריב שם, לעומת זאת בירושלים מתחיל הכתוב "והיה המקום אשר יבחר ה' . . שמה תביאו", כלומר ירושלים בה בחר ה' להשרות שכינתו, וממילא היא גם מקום ההקרבה.

 

ובסגנון אחר:

בשילה מדבר הכתוב על הגברא: "והבאתם שמה עולותיכם גו'", ואילו בירושלים מדבר על המקום – "והיה המקום אשר יבחר . . שמה תביאו גו'". כלומר, שילה נבחרה בשביל ישראל, שיהיה להם מקום מיוחד להקרבה, ואילו ירושלים נבחרה מצד הקב"ה כביכול, שבחר בה להשראת שכינתו.

ונמצא: שחיוב ההקרבה בשילה הוא "חיוב גברא": כיון שנצטוו ישראל להקריב במקום מסויים – לכן צריכים להקריב דווקא שם, ואילו בירושלים, שנבחרה מצד עצמה, מצוות ההקרבה היא מצד ה"חפצא" דירושלים, ויש לומר שזה מוריד חיוב גם על החפצא של הקרבן עצמו.

לפי זה מדוייק לשון הרמב"ם (הל' ביהב"ח רפ"א) "כל הקרבנות כולם  . . מצות עשה להקריבן בבית הבחירה" (ולא "מצות עשה להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה"): אין כאן תנאי באופן ההקרבה של המקריב בלבד, אלא גם חיוב מצד החפצא של הקרבנות עצמם.

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כד, ראה שיחה א (עמ' 79 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 94 ואילך). ערכים בש"ס וברמב"ם ערך שילה וירושלים. מתוך פרוייקט "אליבא דרבי" על הש"ס – מסכת מגילה.

 

 

[1]  ראה רמב"ן תבוא כו, ב. ביאור הרי"פ פערלא שם. ועוד.

 

[2]  ובלשון הרמב"ם (פיה"מ זבחים קיח, ב) "לפי שמיום שפסקו המחנות ונכנסו לארץ . . נסתלקה מצות ל"ת זו ונשאר מותר; שכל מי שרוצה להקריב בבמה מקריב כמו שהיה קודם המשכן".

 

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

 

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת תרומה - מה הקשר בין בריאת העולם למשכן?

פרשת תרומה - מה הקשר בין בריאת העולם למשכן?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת". . [שמות כ"ה, א- ד]

בהמשך נאמר: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".[להלן : כ"ה, ה]

בהפטרה לפרשה זו נאמר:

"וַיהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם.  וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ.  וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת--חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ; וַאֲדֹנִירָם, עַל-הַמַּס.  וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר.  לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.  לא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית.  וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת". מלכים א'-  פרק ה, כ"ו-  ל"ב]

השאלות הן:

א] מטרת התרומה ?

ב] מהו הקשר בין בריאת העולם למשכן ?

ג] בזכות מה הצליח שלמה לבנות את המקדש?

תשובות

מטרת התרומה.

בעל הטורים סובר: "וְיִקְחוּ- לִי תְּרוּמָה":   מילים אלה רומזות: שה' אומר: לשמי. בתוך המילה: "תרומה"  נמצאת  המילה - תורה והאות מ' רומזת שהתורה ניתנה לאחר מ' [40] יום בסיני , לכן כל מי שעוסק בתורה - כאילו לוקח - איתו את ה' .

על פי רש"י: כוונת הקב"ה: "וְיִקְחוּ- לִי תְּרוּמָה":  לשמי, תרומה - מלשון: הפרשה כלומר בני ישראל יפרישו לה' מממונם.

המילים: "מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ"-  לשון נדבה-וזה לשון- רצון טוב.   יש כאן על פי דברי רבותינו במסכת מגילה [כ"ט, ע"ב]: שלוש תרומות:

 א] תרומת 'בקע לגולגולת' למטרת עשיית האדנים  במשכן.

כמו שהכתוב מתאר:  "בֶּקַע, לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.  וַיְהִי, מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף, לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת:  מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר, כִּכָּר לָאָדֶן". [להלן  ל"ח, כ"ו- כ"ז]

ב] תרומת המזבח ' בקע לגולגולת' לקופות - כדי לקנות בזה  קורבנות ציבור.

ג] תרומת המשכן - כללה נדבת כל אחד ואחד - זה כולל י"ג דברים המפורטים בפרשה.

במסכת ירושלמי נאמר: "ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן: שלוש תרומות נאמרו בפרשה זאת: תרומת אדנים  תרומת שקלים ותרומת המשכן.

שלושת התרומות הללו רמוזים בתחילת הפרשה - במילים: "תרומה", תרומתי", "התרומה"

רבינו בחיי מביא רעיון יפה: שלושת התרומות - כנגד שלוש  תרומות שהעולם נתרומם בהן,

החכמה, התבונה והדעת. כפי שכתוב במשלי [ ג, י"ט-  ] : "ה'--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה , בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ.."

נרמז במעשה המשכן, מפני שהמשכן שקול כבריאת העולם , לכן הוזכרו כאן שלושת התרומות.

דעת מקרא מדגיש: כי המילים : "וְיִקְחוּ- לִי תְּרוּמָה":  מכוונות אל הגבאים - המתרימים שתפקידם לעבור בתוך  בני ישראל - ויקחו מהם את התרומה – כי אילו הפקודה הייתה מכוונת אל בעלי הרכוש עצמם הנותנים את התרומה – היה הכתוב מציין: "וירימו לי תרומה"

מטרת התרומה כפי שהכתוב מתאר: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".

על פי מדרש רבה:

בשעה שאמר הקב"ה למשה: ועשו לי מקדש, נזדעזע משה ואמר: איך יכול  האדם  לעשות בית לה' והלא  נאמר: "כִּי, הַאֻמְנָם, יֵשֵׁב אֱלֹקִים, עַל-הָאָרֶץ; הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, לֹא יְכַלְכְּלוּךָ..."  [מלכים א, ח, כ"ז, דברי שלמה המלך]

אמר לו הקב"ה [למשה]: לא לפי כוחי אני מבקש, אלא לפי כוחם- עשרים קרש בצפון , עשרים בדרום ושמונה במערב, בשעה שאמר את - "קרבני לחמי" - "צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אֶת-קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ,  לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ". [במדבר כ"ח, ב]

אמר משה: אם אני מכניס את כל החיות שבעולם - יש בהם כדי העלאה אחת, או כל העצים - יש בה כדי הבערה אחת? אמר לו הקב"ה: לא כשם שאתה סבור, אלא הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני –תעשה בן הערביים ובשעה שאמר: ונתנו איש כופר נפשו.  אמר משה: מי יוכל ליתן פדיון נפשו?  אמר לו הקב"ה: לא כשם שאתה סבור, אלא זה יתנו מחצית השקל בשקל הקודש"

על פי דברי חז"ל אלה: אנו לומדים כי אין הקב"ה בא  בתלונה עם בריותיו, כל אחד מחויב לבצע -  רק מה שיש בכוחו .

על כך אמר שלמה המלך: "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה". [קהלת ט', י]

ועל כך כמה הסברים יפים ומחכימים:

יש לנצל את הזמן במלואו  ולא לבזבז את הזמן לריק - מתוך מחשבה שתמיד יהיה לנו כוח. הן בכוח הפיזי והן באמצעות הכוח הרוחני "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת?!" " (עבודה זרה ג.)  "שוב יום אחד לפני מיתתך - לפי שאין אדם יודע אימתי ימות, יעשה תשובה היום שמא ימות למחר" " (רבי אליעזר, משנה אבות ב י , פירוש ברטנורא) ,    "עד שהנר דולק תן לו שמן עד שלא יכבה, כבה הנר אין השמן מועיל לו"  (אוצר המדרשים (אייזנשטיין), ילמדנו, עמוד 225) .

מכאן שכל יהודי חייב לקבוע לו זמן ללמוד תורה על פי יכולתו, מי במשניות , מי בגמרא ומי בהלכה וכן הדין בענייני צדקה.

אמרו חז"ל: [גמרא, מסכת שבת, ל"א]: "בשעה שמכניסין אדם לבית הדין [של העולם הבא] אומרים לו: נשאת באמונה? קבעת עיתים לתורה? ציפית לישועה? פלפלת בחכמה?"

הקשר בין בריאת העולם למשכן.

"נתיבות שלום" סבור: כי בצלאל- מאומני המשכן - היה מסוגל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ , הוא מסיק זאת מן הנאמר בפרשה:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹקִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת. 

וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן. מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת". [שמות ל"ה, ל- ל"ה]

מכאן  שבצלאל בן אורי בן חור- מילא אותו ה' - חכמה ,בינה ודעת.

על בריאת העולם נאמר:

"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה". [משלי ג, י"ט]

"בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ" [משלי ג', כ]

מכאן: כשם  שבריאת העולם הייתה בחכמה ותבונה כך גם מלאכת המשכן הייתה באמצעות-חכמה, תבונה ודעת.

שלמה המלך זוכה לבנות את  המקדש.

בהפטרה בספר מלכים-א, פרק ה, אנו קוראים על כך שה' העניק חכמה גדולה- לשלמה והחכמה הזו ניתנה לו בזכות תפילתו כפי שהתפלל לה' :

"וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. 

 "וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי ה':  כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.  וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט.  הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.  וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד:  אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ"

וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֺתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ, דָּוִיד אָבִיךָ--וְהַאֲרַכְתִּי, אֶת-יָמֶיךָ. . [מלכים -א, ג, ט- י ט"ו]

ה' אמר לשלמה: אל תהא סבור, כי בניין הבית נעשה על ידי הכסף והזהב הרב שהשקעת בו ,כל אלה הם דוממים ולא בית מקדש , התנאי הוא: "רק  אם תלך בחוקותיי ואם משפטי תעשה" רק כך תזכה לבנות את הבית הזה  , זה יגרום להשראת השכינה  בבית מקדש! ובעזרת קיום התורה - אפילו  לאחר החורבן תקוים ההבטחה: "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי  ישראל.." [כוכב יעקב]

לסיכום, לאור האמור לעיל: כשם  שבריאת העולם הייתה בחכמה ותבונה כך גם מלאכת המשכן הייתה באמצעות-חכמה, תבונה ודעת.

שלמה המלך בזכות  תפילותיו  ובקשותיו זכה לחכמה ותבונה עילאית , עושר ובניית המקדש - כפי שהבטיח ה' עוד לאביו - דוד המלך.

יהי רצון שנזכה במהרה להגשמת דברי הנביא ישעיהו: " וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם..., [ישעיהו ב, ב-ג]

 

.

 

 

 

 

 

 

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְאַבְנֵי הַגָּזִית.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְאַבְנֵי הַגָּזִית.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

 בְּאחד הַלֵּילוֹת בְּגִבְעוֹן

 שְׁלֹמֹה חָלַם  חֲלוֹם,

 אֱלוֹקִים לְבַקָּשָׁתוֹ נַעֲנָה

 בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה  זָכָה.

 

  חָכְמָתוֹ הֵאִירָה לְכָל  פָּנִים

  כְּמִגְדַּלּוֹר  מֵאִיר בְּלֵב יָמִים

  נְבוּאָה קוֹרֶמֶת עוֹר וְגִידִים

  שְׁלֹמֹה מֵקִים בֵּית אֱלֹוקִים.

 

 בִּירוּשָׁלַיִם בֵּית הַבְּחִירָה

 מֵאַבְנֵי גָּזִית  בַּהֲדַר נִבְנָה

 לִמְלָאכָה  הַכֹּול נִרְתָּמִים 

 חוֹצְבִים בהַר סַבָּלִים וְאָמָּנִים.

 

 גַּם כַּאֲשֶׁר בַּעֲוֹנֹותֵינוּ  נֶחֱרַב

 שְׁכִינָתוֹ עָלֵינוּ שׁוֹכֶנֶת לָעַד

 בְּצִוּוּי אֱלוֹקִי  לְכָל הָעָם:

 וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. 

 

  אַךְ לֹא יִרְחַק הַיּוֹם

  הַבְטָחָה מִפִּי עֶלְיוֹן

  בֵּית הַבְּחִירָה יִבָּנֶה בִּמְהֵרָה

  אֵלָיו  הָעַמִּים יַגִּיעוּ בִּנְהִירָה - כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה..

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת תְּרוּמָה וְהַהַפְטָרָה בִּמְלָכִים-א- [פֶּרֶק ה] [יְשַׁעְיָהוּ ב, ב-ג]    

דבר החסידות – פרשת תרומה

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תרומה

 

יהודי עושה יהודי

 

פעם שאלו את הרב ח.מ.א חדקוב, מזכירו של הרבי מליובאוויטש:

למה כשחסידי חב"ד מקרבים יהודי – משתדלים להפוך אותו לחב"דניק, וכי לא מספיק שיהיה יהודי כשר, שומר תורה ומצוות?

והשיב מיניה וביה:

-         אם הפכנו אותו ליהודי כשר – עשינו יהודי אחד, ואילו אם נהפוך אותו לחב"דניק – עשינו עוד עשרה יהודים...

 (מפי השמועה)

~~~

 

למה אדני כסף?

במלאכת המשכן מצינו דבר פלא:

כל חלקי המשכן (למעט החצר) נעשו מזהב טהור או שהיו מצופים זהב. ואילו האדנים שעליהם עמד המשכן – נעשו מכסף דווקא! וטעמא בעי...

ויש לבאר ע"פ דברי המדרש (ב"ר פט"ז, ב. שמו"ר פל"ה, א) "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל בית המקדש".

נמצאנו למדים: שזהב הוא חומר שנעלה מהעולם ("לא היה העולם ראוי"), משא"כ כסף כן שייך לעולם.

ולכן, כל כלי המשכן נעשו מזהב – כיון שקדושת המשכן היא למעלה מהעולם, משא"כ האדנים שהיו מחוברים לקרקע הרי הם כביכול "ממוצע" בין קדושת המשכן לחומריות העולם, ולכן נעשו מכסף ולא מזהב, כיון שהעולם החומרי אינו ראוי לבוא במגע עם זהב**.

וזה מרומז בשמם "אדנים" – מלשון שם אדנ-י (לקו"ת  להאריז"ל סוף ויקהל), שהוא שם המורה על הקשר וההשפעה לעולם (ראה תניא שעהיוה"א פ"ז).

  •  

על פי הידוע שהמשכן ברוחניות  קיים גם עכשיו, כמאמר רז"ל* על פסוק "ושכנתי בתוכם" – "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם – בתוך כל אחד ואחד", וכן מבואר שכלי המשכן רומזים לעבודת האדם על סדר השכמת הבוקר [ראה דבר החסידות תרומה – ויקהל תשע"ט], יש לבאר עניינם של האדנים בסדר עבודת היום:

האדנים הם היסוד של כל המשכן, וכמו"כ בעבודת האדם היומית – צריך להיות היסוד וההתחלה – אדני כסף.

"כסף" רומז לאהבה, מלשון "נכסוף נכספתי" (ראה תניא פ"נ ועוד) – היסוד לתפילה צריך להיות אהבת ישראל, כדאיתא בכתבי האריז"ל***: "קודם שיתחיל להתפלל . . צריך שיקבל עליו מצוות ואהבת לרעך כמוך", שזהו הכלי לאהבת ה'.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: נקודה מתוך רשימת הרבי חוב' קלה. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תפ-תפא.

 

______________

*)  הובא בראשית חכמה שער האהבה פ"ו, ועוד.

 

**)  עפ"ז יש לבאר מה שנאמר על שלמה המלך (דברי הימים ב ט, כ) ש"אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה", ובזהר (ח"א רג, א) מבואר שמצב זה נחשב לחיסרון עבור שלמה – כי רק לעתיד לבוא לא יהיה צורך ב"כסף" כלל, משא"כ בזמן הזה יש צורך בעבודה גם עם כסף – היינו הקשר עם העולם החיצוני, וא"א להסתפק רק ב"זהב" המקודש והמובדל מהעולם.

 

***)  פע"ח שער עולם העשיה סוף פ"א. סידור האריז"ל במקומו. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 374. וש"נ.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

 

תשובההעברה

חצר המשכן

חצר המשכן

מאת: אהובה קליין. ©

בלב המדבר מוקם

משכן הדור מרומם

כלים מעשה אומן

ארון , מנורה ושולחן.

 

סביבו חצר נאה

עמודים עצי שיטה

ממצרים הובאו באהבה

למרות חיפזון ומהומה.

 

בצלאל ואהליאב  מקימים

גדר רבת ממדים

מחומרים רבים מגוונים

קלעים ווים ובדים.

 

עליהם שורה  שכינה

דעת, חכמה ובינה

כישרון מתנת שמים

תפארת עבודת כפיים.

 הערה השיר בהשראת: פרשת תרומה [חומש שמות].

 

 

 

 

 

 

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם

כך ציווה בורא עולם

חפץ לשכון בלבבם

באהבה וקדושה לקרבם.

 

 העמיד אומנים מובחרים

בצלאל ואהליאב

בכל עת כיהלום

מקום קדושה מרומם

 

 

פרשת תרומה - רפואה לעם -- בהשראת המשכן?

פרשת  תרומה - רפואה לעם -- בהשראת המשכן?

מאת: אהובה קליין .

הקב"ה מצווה את משה  להורות לבני ישראל להביא תרומה למטרת הקמת המשכן במדבר:

"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.  כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ". [שמות כ"ה, ח-  ט]

הכתוב מתאר בפרטי פרטים את מבנה המשכן וכליו ובסוף הפרשה גם את החצר והגדר המיוחדת סביב:

"וְעָשִׂיתָ, אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן--לִפְאַת נֶגֶב-תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר, מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ, לַפֵּאָה, הָאֶחָת.  וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת; וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם, כָּסֶף". [שם כ"ז, ט- י]

השאלות הן:

א] מדוע התורה מאריכה בתיאור המשכן וכליו?

ב] אילו רמזים גנוזים במשכן?

ג] הקמת גדר חצר המשכן - כיצד?

תשובות.

התורה מאריכה  בתיאור המשכן.

"נתיבות שלום" מסביר: כי נושא המשכן מפורט בפרטי פרטים יותר משאר מצוות התורה - חמש הפרשיות  נועדו לתאר את נושא המשכן וכליו וההסברים   מופיעים מספר פעמים , יש אף שואלים מדוע נכתבה כל הפרשה על המשכן- הרי  מצוות הקמת המשכן נאמרה לגבי אותו הדור? ומעניין הדבר שלצורך הקמת המשכן היה דרוש אמן - דוגמת בצלאל שעליו נאמר: "ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת"- שהן מדרגות גבוהות ביותר.

חז"ל אמרו [מסכת ברכות נ"ה] "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ". נשאלת השאלה: למה  היה הדבר הזה כל כך נחוץ למען  הקמת המשכן?

התשובה היא: כי ספר התורה הוא כל כך קדוש ומרומם - השתלשלות מהעולמות העליונים - עד למטה לעולם העשייה. וכאשר עלה משה להר סיני אמרו המלאכים לה': חמדה גנוזה אתה מבקש לתת לבשר ודם? כוונתם הייתה: שהתורה אינה משתייכת לעולם למטה. אך משה ענה שלמרות שהתורה כה מרוממת - היא שייכת לעולם העשייה - דוגמת הדיבר: "לא תרצח"  עד כי כל אות יש לה  הרבה  משמעויות ורמזים ויש בהן סודות הבריאה וסודות התורה- ואם חלילה- חסרה אות בספר התורה- היא פסולה כי היא כולה קודש קודשים!

לכן כפי שהתורה כה קדושה ורוחנית - כך גם המשכן! ועל פי תורת הנסתר - המשכן מרמז על עולמות העליונים. כל פרט ופרט במשכן מרמז כנגד חלקים  בעולמות העליונים. המשכן כעין מפה לעולמות  מרוממים אלה וכל כלי המשכן, כגון: המזבח, המנורה - הם כנגד אורות העליונים - לכן ה' דאג למלא  את בצלאל ברוח אלוקים - בחכמה , בתבונה ודעת. כי כל חלקי המשכן היו צריכים להיבנות כייעודם שיהיו כדוגמת האורות העליונים. מטעם זה - היה חייב לדעת בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שאלמלא זה - לא היה מסוגל להקים את המשכן.

ללמדך שהמשכן שקול - כנגד  כל העולם וכנגד האדם שהוא מהווה עולם  קטן.

לאור כל חשיבות קדושת  הקמת המשכן - צריך כל יהודי לדעת - כי גם היום - באין משכן  בפועל במציאות העכשווית ,כשם שהתורה איננה משקפת רק את העבר – והכל נצחי - חי וקיים ,כך גם ציווי  עשיית המשכן וכליו - הוא ממשיך לשכון בכל אחד ואחד מעם ישראל על ידי האמונה בבורא עולם וקיום התורה ומצוותיה- באופן מעשי כפי שנאמר:

"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"

התורה קוראת לבית הנועד למשכן אלוקות- בשם "מקדש"- וזה על שם ייעודו בעתיד למען  קדושת עם ישראל.

רש"י סובר: כי חשיבות  המקדש - "בית קדושה"- המקום שממנו תצא קדושה לאומה.

רשב"ם וחיזקוני סוברים: כי המקום נועד למפגש בין ה' והאדם. כפי שנאמר: "ונועדתי לבני ישראל"

הרמזים במשכן.

המילה תרומה היא מלשון: רום – התרוממות - שהם כתוצאה - "קחו  מאתכם תרומה לה" אדם שתורם מתוך כוונה טובה - היא תמיד רצויה יש בה גם תועלת לזולת וגם לתורם היא כביכול מתנה שתורם לעצמו.

"תרומה"-בגימטרייה - 651  = "עם ישראל "- וכן "והייתם לי לעם" וכן -            "וגר זאב עם כבש"  [על פי ספר התמצית של מאיר ינאי].

בעל "חת"ם סופר" אומר:  כי באותיות   "זהב , כסף, נחושת" -  ישנם רמזים מעניינים מאד:

במילה: "זהב"= הימים בהם קוראים בתורה בבית הכנסת :

ז- שבת שהוא היום השביעי בשבוע.

ה- יום החמישי בשבוע.

ב- יום השני בשבוע.

המילה:" כסף" מרמזת על החגים מן התורה:

כ- יום כיפורים

ס- חג הסוכות.

פ- חג הפסח.

המילה "נחושת" מרמזת ליתר  החגים והמועדים שבהם נוהגים לקרוא בתורה.

נ- נרות [חנוכה]

ח- חודש = ראש חודש. ראש השנה.

ש- שבועות, שמיני עצרת.

ת-  תעניות.

 גדר חצר המשכן.

חצר המשכן היה מגודר בגדר סביב - עם עמודי עצי שיטים לפי שיעקב אבינו - ראה בחזונו שעתידים בני ישראל להקים משכן במדבר – מעצי שיטים- לפיכך נטע עצים בזמן שהותו במצרים וכאשר  העם יצא משם -  הביא  לצורך הקמת המשכן  את  עצי השיטים האלה.

ויש להתפעל מצדיקותם של עם ישראל - כי בזמן שהיו מצווים לצאת ממצרים - אכלו בחיפזון את המצות וקורבן הפסח - ובכל זאת – לא שכחו לקחת איתם את עצי השיטים - למטרת הקמת המשכן!

היות והיה צורך מידי פעם לפרק את המשכן כדי להעביר אותו   ממקום למקום בזמן שהם נדדו במדבר. לכן העמודים היו שקועים בתוך אדני נחושת באופן שניתן  להוציאם ממקומותיהם  בזמן פירוק המשכן וכליו.

בראש העמודים היו  ווים מכסף הניתנים לפירוק בשם אונקליות  עליו היו תולים וילונות  לבנים – מפשתן משובח  - קלעים- ובלשון רש"י עשויים כמין קלעי הספינה - מן בד מעשה קליעה - עשוי נקבים, נקבים.

רש"ר מסביר: מטרת הגדר : סגירה וגידור כדי ליצור מקום פנוי לצרכי המשכן.   החצר הקיפה את המשכן על כל צדדיו- חמישים-אמה  על חמישים אמה.

האגדה מספרת: "ויבוא משה אל בצלאל בן אורי, בן חור ויאמר לו: ה' ציווני לעשות משכן. וישאל בצלאל את משה לאמור: ומה חפץ לה' במשכן? ויענהו משה לאמור: שכון ישכן את קדושתו בו ולמד שם את תורתו את בני ישראל.

ויוסף בצלאל לדבר אל משה ויאמר: ואיפה נשים את התורה? ויען משה ויאמר: כאשר נכלה לבנות את המשכן ועשינו ארון לתורה. ויאמר בצלאל: אל נא תקל התורה הקדושה בעיננו! הבה נעשה לה בראשונה ארון ואחר נעשה את המשכן. ויעש בצלאל כאשר אמר.

ויהי בעשותו את המזבח ואת השולחן ואת הארון ויעש לכולם זרי זהב ואמר: את זר המזבח לא ייקחו בלתי אם  כוהנים- והיה להם כתר כהונה: וזרי השולחן ייקחו המלכים אשר יהיו בישראל- והיה להם כתר מלכות: אולם לזר הארון אשר תהיה בו התורה אין אדונים - מי האיש החפץ בכתר תורה - יבוא נא הלום וייקחהו"!

לסיכום: לאור האמור לעיל. מגיעים אנו למסקנה. כי   התורה מאריכה בתיאור המשכן: כדי להוכיח  את חשיבות  קירבת עם ישראל בכל עת לבוראו - ולא רק בעבר הרחוק במדבר - אלא גם  בימינו אנו חייבים  לשמור על קדושת העם באמצעות קיום  התורה ומצוותיה , במיוחד בימים קשים אלה העוברים עלינו- זמן של מגפה עולמית - אין לנו לפנות אלא  אל  אבינו שבשמים - בתפילה ותשובה וצדקה - ובע"ה רק כך נזכה במהרה לישועה- כי ישועת ה' כהרף עין!

 ויפים דברי דוד המלך:  "מִזְמוֹר, לְדָוִד:    יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.  הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;    וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ" [תהלים ט"ו,]

 

 

פרשת תרומה - הרב אריה קרן

פרשת תרומה - הרב אריה קרן

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי (תרומה כה-ב)

ראיתי מה שכתב בעל המחבר עונג לשבת זכרונו לברכה: ויקחו לי, משלי, ממה שאני נתתי, ולא מגנבה ומגזלה חס ושלום, אלא תרומה, "תרומה" אותיות מותר שיהיה מן המותר. אמרו חכמי המוסר כי זאת הפרשה מדברת בענין התורה והצדקה, בענין הצדקה הפסוק אומר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב, וכסף, ונחושת, זה שלושה דברים תלויים בלב האדם. זהב יש בן אדם הנותן מרצונו הטוב, גם משתדל שיתנו אחרים. וכסף מבחינת אדם שנותן כי כך צווה. נחושת זה הדרגה הירודה ביותר עד שאינו נידחק לפינה לפינה אינו תורם וגם לשם שמים.

"כמתנת ידו" – בגימטריא 930. תענית בגימטריא 930. לומר לך שאדם שאין בכוחו לשבת בתענית, יתן צדקה ויועיל לו בעזהי"ת.

חשובה מצוות צדקה, שכל הנותן צדקה כאילו מלוה להקב"ה עוזר לו לזון את עולמו כדכתיב: "מלוה ה’ חונן דל". והקב"ה משלם לו כפלי כפליים. וגם אם אין באפשרותנו לתת צדקה אז אפשר לתת חיוך ושיחה חיובית אם לחיצת יד כמתנת ידו גם זה ניקרא צדקה.

"מלבד עולת הבוקר".

מלבד ר"ת: מלוה לעני בשעת דחקו. לומר לך: אדם העושה זאת כאילו הקריב עולת הבוקר.

ביום שנברא אדם הראשון, אמר הקב"ה למלאכים: בואו ונגמול חסד עם האדם. שעל מידה זו העולם עומד. ואמר הקב"ה: חביבה גמילות חסדים יותר מעולות וזבחים. שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח". וגמילות  חסדים אפשר לעשות בין לעשיר בין לעני, בין לגדול  ובין לקטן ובין לחיים למתים.

פעם אחת בשנת בצורת כשלא ירדו גשמים גזרו הרבנים על תענית ציבור. אמר הרב- בני התמלאו רחמים אלו על אלו (דהיינו לדאוג למחסור העניים) וגם הקב"ה מתמלא עליכם רחמים.

אצל ר’ נתן מצ’רנוביל היה ידוע שאדם עני יכול לשהות עמו שעה ארוכה ולשיח את כל אשר בליבו בעוד שעם העשירים היה מקצר ביותר. שאלוהו פעם לפשר הדבר, ענה להם שהרי כך דרכו של הקב"ה שנאמר "כי יעמוד לימין אביון" ונאמר "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

הממון נקרא "דמים" ללמד מידותיו של הקב"ה, שאם חטא האדם ונגזרה גזירה על נפשו התלויה בדם שבגופו, הרי הוא יכול לפדות עצמו בממון שנקראו גם כן דמים, דם תחת דם דם הממון כנגד דם הגוף, ומתכפר לו שנאמר צדקה תציל ממות.

במהפיכת סדום אנו רואים את גודל חרון אף ה’ כלפי עיר או קהילה שמונעת עצמה מעשיית צדקה וחסד עם הענים. וידוע המעשה בסדום שנערה אחת נתנה פת לחם לעני ודנו אותה למיתה משונה, שמרחו את גופה בדבש ונתנו אותה לפני דבורים שעקצו אותה עד שמתה. מזה לומדים שצריך תמיד שהעינים והלב יהיו פתוחים לצרכי העניים.

לא די בכך שהאדם עצמו נותן צדקה, אלא עליו לעורר גם את הזולת ולומר לו: "פתח תפתח את  ידך". וזה גם משמעו של דרשת חז"ל: "כבד את ה’ מהונך אל תקרי מהונך אלא מגרונך". שחייב אדם לתת צדקה לא רק מהונו אלא גם מגרונו כלומר בדיבור, בדברי התעוררות שמביאים גם את האחרים לידי נתינה.

צדק צדק תרדוף: "צדק צדק" גימטריה שווה: "למשיח" שבזכות הצדקה נזכה לביאת המשיח. שנאמר: "בצדקה תכונני". פירוש אחר: המילה "צדק" נכפלה פעמים לרמוז למי שנותן צדקה במהירות חשובה היא כשתי צדקות.

זהב וכסף ונחשת (תרומה  כה-ג)

בעל החתם סופר ז"ל מוצא כאן רמז מפליא, שאותיותיהן של שלוש מילים אלה מרמזות על כל ימות השנה שישנה בהם קריאת התורה:

ז – היום השביעי, שבת, ה- יום חמישי – בשבוע. ב’ – יום שני בשבוע. כ- כיפורים, ס – סוכות, פ – פסח, פורים נ – נרות (חנוכה) ח – חודש (ובכלל זה גם ראש השנה, שגם הוא ראש חודש) ש- שבועות שמיני עצרת, שמחת תורה, ת – תענית. ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא (מעיינה של תורה).

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (תרומה כה-ח)

השראת השכינה תהא במקדש וגם "בתוכם" - אצל כל אחד ואחד מישראל. (ספרים)

מעשה מיוחד שמור היה עם האדמו"ר רבי בונם, ואותו היה מספר לאותם חסידים שבאו אצלו בפעם הראשונה: עני מופלג היה ר’ איזיק בן יעקיל מקראקא. שנים רבות ידע אך דוחק ומצוקה, פרוטה לא היתה לו בכיסו, ובביתו היו הרעב והמחסור דירים של קבע.
למרות כל הסבל - בטח ר’ איזיק בה’ בכל לבבו ותמיד האמין כי בבוא העת יחלצנו הקב"ה מסבלו.
באחד הלילות חלם ר’ איזיק חלום מיוחד במינו: בחלומו ציוו עליו לנסוע מקראקא אל פרג. "שם, בפרג, מתחת לגשר המוביל לארמון המלך, טמון אוצר. חפור שם, ר’ איזיק, ותתעשר!"  בתחילה לא יחס ר’ איזיק חשיבות רבה לחלום. הן נאמר, כי חלומות שוא ידברון... אך כשבלילה הבא שוב חלם אותו החלום, מקץ לילותיו - חלם אותו חלום בפעם השישית, הבין ר’ איזיק כי יש דברים בגו...
קם אפוא בבוקר והחליט לנסוע לפרג. ארוכה היתה הדרך מקראקא לפרג, וכשסוף סוף הגיע - נחפז למחוז חפצו: הגשר המוליך אל הארמון.  אך שם נכונה לו אכזבה. על הגשר היו מופקדים שומרים יומם וליל. הללו צעדו שם, דרוכים וקשובים לכל המתרחש סביב. תחת משמר שכזה לא העז ר’ איזיק לחפור ולחפש אוצרות... למרות זאת, לא חזר לקראקא עירו, בכל בוקר היה יוצא ממקום אכסניתו והולך אל הגשר, שם היה ניצב ומביט עד הערב.
דמותו של היהודי, אשר בא אל הגשר מדי יום, עוררה את סקרנותם של השומרים. "אמור לי", פנה אליו באחד הימים ראש המשמר, "מדוע בא אתה לכאן בכל יום? האם מחפש אתה פה משהו, או שמא ממתין אתה למישהו?  הבין ר’ איזיק כי לא יוכל לפטור את ראש המשמר בדברים חמקמקים, ועל כן החליט לספר לו על החלום שחלם, אותו חלום שבעקבותיו בא לפרג מביתו שבקראקא, העיר אשר בפולין.  האזין ראש המשמר לסיפורו של ר’ איזיק ופרץ בצחוק אדיר. "חה... חה... דרך כל כך ארוכה עשית בגלל חלום! חה... חה... כנראה, זה מה שמסוגל לעשות מי שמאמין בדברי חלומות! אילו האמנתי גם אני בחלומות," המשיך ראש המשמר, "כי אז היה עלי לצאת לדרך לקראקא עירך, כי הנה, חלום חלמתי ובו נאמר לי, כי בקראקא שבפולין גר לו יהודי ושמו איזיק בן יעקיל. בביתו של איזיק זה", התמוגג השומר, "מתחת לתנור, טמון לו אוצר... האם חושב אתה, שאסע לי לקארקא להרוס את תנורו של היהודי ולחפש אוצר?  חה... חה..."  נהנה מעצמו עזב ראש המשמר את היהודי הנצב מול הגשר, וחזר אל חבריו השומרים.  ואלו ר’ איזיק - עלה על העגלה הראשונה הנוסעת לפולין, ושב לביתו אשר בקראקא. שם חפר מתחת לתנור, ומצא אוצר גדול, בחלק מהכסף שמצא בנה בעירו בית כנסת מפואר, שנשא את שמו ונקרא: "בית כנסת של רבי איזיק בן ר’ יעקיל".
כששמעו החסידים את סיפורו של רבי בונים הבינו גם הבינו את כונתו של רבם הצדיק:  לא רק בעת שהם מרחיקים נדוד ומסתופפים בחצר הרבי מסוגלים הם להגיע לאוצר הגדול - לעבודת הבורא בדבקות. גם בהיותם בעירם ובביתם מסוגלים הם למצוא את האצר, לעבוד את הבורא ולהגיע למדרגות גבוהות בתורה ובעבודה! (מעשיהם של צדיקים).
המסקנה
 שיהודי יכול להיות מבחינת "זה אלי ואנווהו" יכול להשכין את הקב"ה בתוכו ולדבוק בו ע"י תורה ומצוות שנאמר "זה אלי" על פי השגתו והשגת הנשמה שבו "ואנווהו" (אני והוא) חלק בלתי נפרד. "אלוהי אבי ארממנהו" אלוהי אבותי מבית אבא ויחדיר גם את מידת היראה ואז יבנה לו כל יהודי ויהודי מקדש בתוכו וכשיבנה מובטח לו שיצליח שנאמר "ועשו מקדש ושכנתי בתוככם" וזה עדיף מלהתיאש מן העולם להסתובב בין רבנים ולחפש ברכות ועצות וישועות כי האוצר הברכה והישועה בבית, בינך ובין האשה, בינך לבין קונך. ובמיוחד ששפע הברכות נמצאות בשבת שנאמר לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה. השבת היא מקור השפע, שהקב"ה מברך את האדם ששומר שבת שנאמר "ויברך אלהים את יום השביעי". יהי רצון שהקב"ה יחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלמה ואמיתית ויביא לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו ממש אמן כי יהי רצון.

ועשו ארון ועצי שטים (תרומה כה-י)

 בכל כלי המשכן נאמר ועשית, ואילו בארון שבו היו מונחים לוחות ושברי לוחות נאמר ועשו לשון רבים, והרמז בזה שהרי הארון רומז לתורה, ז"א שבענין לימוד התורה אין האדם יכול לפטור את עצמו ולהטיל זאת על אחרים, אלא הוא בעצמו חייב בעסק התורה, וזהו ועשו ארון, שכולם חייבים בלימוד ובעסק התורה, ועל דרך שאמרו במשנה באבות שלושה כתרים הם כתר כהונה כתר מלכות וכתר תורה, שכתר מלוכה וכהונה רמוזים בענין של מזבח ושולחן, שרק איש מזרע אהרון או מזרע המלוכה יוכל לזכות בזה, אבל כתר תורה מונח בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, וזהו ועשו ארון עצי שטים שכולם יבואו ויעסקו בתורה. ועוד נראה לרמוז בלשון רבים שנאמר ועשו, שהרי לא כל אחד זוכה לשבת ולעסוק בתורה יומם ולילה, אלא יש שתומכים בלומדי התורה ומחזיקים בה בבחינת עץ חיים היא למחזיקים בה, וזהו בבחינת ועשו לשון רבים (וידבר יוסף).

ונתת על השולחן לחם פנים (תרומה כה-ל)

במיקדש אסור שיהיה חמץ לכן הלחם היה מקמח מצה ונישא חם מי שישי עד שישי בתבנית כיכרות לחם כך מי שמחשיב את עצמו תמים עניו ושפל לעומתו יתברך כמו חמץ שלא תופח שמסמל ענוה הקב"ה דואג לו שהארת השבת תשמור עליו קדוש מי שישי ועד שישי.

מעשה באחד מהאנוסים בתקופת האינקויזיציה הצליח להמלט מפורטוגל והגיע לצפת שבגליל. מיד בבואו לצפת הזדמן האיש לדרשתו של הרב, והדרשה – עסקה בלחם הפנים, שהיה במקדש מידי שבת בשבתו.

תוך כדי דבור פלט הרב הדורש אנחה כבדה ובקול ספוג צער אמר: "ועכשיו, אין לנו דבר מוכן, כדי שיחול השפע גם על הבלתי מוכן".

שב האנוס לביתו ובתום לב צוה על אשתו, כי מידי שבוע בשבוע, ביום השישי, תכין שתי ככרות לחם, עשויות קמח המנופה י"ג פעם, את הבצק עליה ללוש בטהרה – כך אמר – ולאפות היטב בתנור ביתם. זאת, משום שרצונו להקריב את הלחם לפני ה’, כפי שהיה במקדש.

בציתנות מלאה האשה את הבקשה. מדי יום שישי היתה אופה – על פי הוראותיו המדויקות של בעלה – שתי ככרות לחם, הבעל נוטל היה את הככרות אל בית הכנסת, שם התחנן והתפלל לפני ה’, שיקבל את לחמו ברצון. ובתום תפילתו – היה יוצא מבית הכנסת ומותיר אחריו את שתי הככרות.

לשמש בית הכנסת נכונה מתנה מידי שבוע בשבוע: בכל יום שישי היה מוצא בבית הכנסת שתי ככרות לחם טריות וניחוחיות. מי הביא את הככרות – זאת לא ידע. אף  לא טרח לברר. שמח וטוב לב היה נוטל את שתי הככרות לביתו ומענג בהן את שבתו.

לעת ערב היה אותו אנוס שב לבית הכנסת, וכמובן – את שתי ככרותיו לא מצא. שמחה גדולה מלאה את לבו. וכך היה מספר לאשתו: "השבח לה’, שלא בזה את בקשתי וקבל את  לחמי ואף אכלו בעודנו חם וטרי. ואם כך, עליך להמשיך ולהקפיד על הכנתו עשרת מונים. הן חובה עלינו  לגרום לאלוקינו נחת רוח!"

כך נהגו האנוס ואשתו לטרוח באפית הלחם ולהביאו לבית הכנסת מידי שבוע בשבוע.

והנה, באחד מערבי השבתות, בא הרב אל בית הכנסת וניצב על הבמה כדי להתכונן לדרשה שאמור הוא לשאת ביום המחרת, יום שבת קודש.

עודנו עמד שם – ואל בית הכנסת נכנס האנוס ובידיו שתי ככרות לחם, כמנהגו. הניח את הלחם והחל שוטח את דברי תחנוניו, בלי להרגיש ברב, הניצב על הבמה.

והרב – הוא עקב אחר מעשי האנוס. ברגע הראשון נדהם למראה עיניו, אך מיד התעשת והחל גוער בקולי קולות: "שוטה שכמוך! כלום ה’ אוכל ושותה? בודאי השמש הוא שלוקח את לחמך, ואתה – בתמימותך – מאמין שה’ מקבלו! הן זהו חטא כבד מנשוא ליחס גשמיות לה’ יתברך!!"

לא הספיק הרב לסיים את דברי גערתו, ואל בית הכנסת נכנס השמש. כהרגלו מידי שבוע, בא בשעה הקבועה ליטול את שתי ככרות הלחם הטריות...ניגש אפוא ליטול את הככרות, וגערותיו של הרב השיגו גם אותו: "אתה, השמש, תן תודה לאיש זה, שהביא לך מידי יום שישי שתי ככרות לחם טריות!"

"תודה! תודה!" מלמל השמש, ללא בושה או מבוכה.

מבט אחד לעבר האנוס גילה לרב ולשמש כי פניו חפו ועיניו החלו זולגות דמעות. "ימחל נא לי הרב על טעותי", התחנן האיש. "לא הבנתי את הדרשה בדבר לחם הפנים... מצוה התכונתי לעשות – והנה, עברה חמורה עברתי"...

עודנה בוכה בדמעות שליש, ואל בית הכנסת נכנס אדם נוסף, היה זה שליח של האר"י הקדוש. פנה השליח אל הרב וכך אמר לו: "שוב לביתך ואמור לבני משפחתך כי ביום המחר, באותה שעה שבה התכוננת לדרוש את דרשתך בבית הכנסת – מות תמות! כבר הוכרז על כך למעלה בשמים!"

נבהל הרב למשמע הבשורה הרעה. חיש מהר נשאוהו רגליו אל האר"י הקדוש. "מה חטאתי שכך באה לי?" שאל בקול נכנע.

השיבו האר"י: "כיון שביטלת נחת רוח שהיתה לקדוש ברוך הוא – נגזר עליך כזאת. דע לך, כי מיום שחרב בית המקדש לא נגרמה למלכו של עולם נחת רוח כפי שגרמו לו מעשיו התמימים של האנוס הזה, בהביאו את שתי הלחם ובסברו שה’ קבלם. על שום שאתה גרמת לו להפסיק להביאם – נגזרה עליך מיתה, ואין כל פתח של תקוה להצלה!"

עצוב ומתייסר שב הרב לביתו והודיע לבני משפחתו את דברי האר"י  הקדוש.

ואכן, ביום המחרת – הוא  יום שבת קודש – בשעה שאמור היה לדרוש בבית הכנסת, השיב הרב את נשמתו ליוצרה. (מעשיהם של צדיקים). 

מכאן ניתן ללמוד שתמימות זה שלימות ומסמלת את שיא האמונה בה’ יתברך. לכן זכה יעקב אבינו שפרצופו יהיה בכיסא הכבוד שנאמר "איש תם יושב אוהלים" ובכל מקום שיש שם תמימות שם שוכנת השכינה.

ועשית קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו וצפית אותו נחושת (תרומה כז-יב)

ולמה נקרא המקום שעליו מקריבים קורבנות בשם מזבח, מלשון זבח. שעליו זובחים הקורבנות. ועוד שראשי תיבות של מזבח הם מחילה זכות ברכה חיים. שכל אותם הטובות זכו מן המזבח. שבקורבנות שהיו מקריבים עליו היו מתכפרים עונותיהם, ובזכות הקורבנות נתברכו ישראל והאריכו ימים. שמן הטעם הזה ציוה הקב"ה שלא יגע שום דבר של ברזל במזבח כשבונים אותו, כדרך שנוהגים לתקן האבנים בכלי ברזל, כיון שהמזבח עשוי להאריך ימים והברזל נברא לקצר ימים, שבו הורגים אנשים. אם כן הם סותרים זה את זה, ולכן אל יגעו זה בזה. ולכן נצטוו לעשותו נחושת ולא של מתכת אחרת, לרמוז שבא לכפר על עזותנו, כפי שנאמר וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה (ישעי’ מח).

ושלוש סוגי ניסים נעשו במזבח.

הנס הראשון  היתה אש יוקדת על המזבח יומם ולילה, ולא נשרף הציפוי הזה ולא עצי המזבח.

הנס השני שהמזבח היה בעזרה במקום פתוח, ולא היה שום כיסוי מלמעלה ובכל זאת לא כיבו הגשמים את אש המערכה.

והנס השלישי. שהעשן של המערכה היה מתמר ועולה ישר כעמוד, ולא היו הרוחות שולטים בו לפזרו לצדדים. וזהו שנאמר במשנה בפרקי אבות ולא כבו הגשמים אש של עצי המערכה ולא נצחה הרוח את עמוד העשן.

והטעם שהיה המזבח רחב חמש אמות כאורכו שאף הוא היה חמש אמות, להזכיר זכות עשרת הדברות שקיבלו, שהיו חרותים ה’ דיברות על לוח זה וה’ על לוח אחר. וכן שלוש אמות גובה של מקום המערכה, באו להזכיר זכותם של ג’ הפרנסים שהיו לישראל, משה אהרון ומרים.