|
|
רבקה אם הבנים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)
רבקה אם הבנים התאומים
באופיים בחיצוניותם שונים
האחד שה תמים
השני צד חיים.
זה כדרדר בשדה חיטים
וזה כשושנה נטולת קוצים
כמים לאש מנוגדים
איש באחיו נאבקים.
כשקולות יעקב גוברים
ידי אחיו חיש נרפים
בעתיד עשיו נוחל מפלה
יעקב זוכה לחזון גאולה.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
פרשת תולדות- גילוי מדהים על אירועים העתידים לבוא-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה מתארת את הולדת יעקב ועשיו,אך מקדימה לכך את עניין התפילה:
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא וייעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו": [בראשית כ"ה,כ"א] ובהמשך התורה מתארת:
את מצבה והתנהגותה של רבקה:"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם-כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"
[שם כ"ה,כ"ב-כ"ד]
השאלות הן:
א] מאין שגם יצחק וגם רבקה התפללו,ומהי ההוכחה כי ה' קבל רק את תפילת יצחק?
ב] מדוע רבקה הלכה לדרוש את ה'?
ג] אילו דברי נבואה הגיעו לאוזני רבקה?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: גם רבקה וגם יצחק התפללו לה',רש"י לומד זאת מתוך דיוק בלשון:שכתוב:"לנוכח אשתו" ולא נאמר שיצחק:"התפלל על אשתו"- מכאן שיצחק עמד כנגדה ושניהם התפללו,יצחק עומד בזוית זו ומתפלל ורבקה עומדת בזווית אחרת ומתפללת.
בהמשך התורה מציינת:"וייעתר לו ה' " – זאת על אף ששניהם התפללו לבורא עולם.
ומסביר רש"י את הטעם לדבר:"שאין דומה תפילת צדיק בין צדיק [שגם זכות אבותיו מסייעות שתתקבל תפילתו]לתפילת צדיק בן רשע.
הרי יצחק היה צדיק בן צדיק ורבקה הייתה צדיקה בת רשע- לכן ה' קיבל את תפילת יצחק.
התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: הלכה רבקה לבית מדרש של שם ועבר- כדי לשאול מה יהיה בסוף הריונה,על כך אומרים אישי החסידות:כי כוונת רש"י הייתה, לתאר את רבקה, בדאגתה הרבה לאור החשד, שמא היא נושאת ברחמה ילד אחד בעל נפש כפולה- שאינו יציב,פעם מעוניין לגשת לבית מדרש ופעם מעוניין ללכת לבתי עובדי אלילים-,היא רצתה לדעת איזו נפש תנצח?התשובה שקיבלה הייתה: כי אין מדובר בילד אחד,אלא בשני בנים בעלי רקע שונה.
הרמב"ן חולק על דברי רש"י ואומר:"כי הדרישה היא תפילה לה'- לפיכך הלכה רבקה להתפלל לה'.
הרשב"ם אומר: רבקה קיבלה תשובה כי יש לה תאומים המתרוצצים בקרבה,וצער עיבור לשניים מרובה על צער עיבור לילד אחד.
והנביא המבשר לה כי היא נושאת ברחמה תאומים- מגלה לה גם את עתידם וגורלם.
אור החיים הקדוש אומר: עניין התרוצצות הבנים מוכיח כי יש לרבקה:שני גויים השונים זה מזה וגם נלחמים זה בזה והדבר גם משקף את האירועים כפי שיתרחשו בעתיד.
המלבי"ם אומר: כי יעקב מסמל את הרוח והצורה אשר תכליתו לשלוט על החומר-על עשיו.
אברבנאל אומר: כאשר הלכה רבקה לדרוש את האלוקים,היא מקבלת בשורה על שני הבנים אשר נושאת עימה,אילו יהיו שונים בתכליתם גם מבחינה גזעית ומהווים שורש לשני לאומים ההולכים ומסתעפים עם הזמן לכיוונים שונים, כוחות אלה המהווים ניגוד זה לזה במשך ההיסטוריה ילחמו איש באחיו,יעקב מסמל את הרוח ועשיו את החומר,אברבנאל מביא גם דוגמאות למלחמות שיתרחשו בין השניים בהמשך:דוד המלך נלחם באדום ומכניע אותו בתקופה שבה מושלים בתוכה מלכים, הוא שם נציבים במקומם וזאת בטרם היהודים היו לעם.
בתקופת בית שני הורקנוס ניצח את אדום והכריחם להתגייר.
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י : "שני גויים בבטנך" ובמקור כתוב:"שני גיים בבטנך" כתוב עם שני יודים,כמו:"גאים"-לשון גאון וגדולה- הכוונה ששתי מלכויות עתידות לצאת משני הגויים בבטנה של רבקה,האחד: אנטונינוס מלך אדום שיצא מזרע עשיו והשני רבי יהודה הנשיא שהוא מזרע יעקב-שניהם חיו בתקופה אחת ונאמר עליהם:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [מסכת עבודה זרה י"א] היו עשירים ונכבדים ועורכים ארוחות לאנשיהם והירקות האלו היו מופיעים באופן קבוע על שולחנם, גם לא בעונת גידולם כאשר מחירם היה בעליה. "ממעייך ייפרדו" על מילים אלה אומר רש"י שעוד כשהתאומים שהו ברחם אימם,היו שונים זה מזה ,האחד הולך בדרך התמימות והיושר והשני הולך בדרך הרשע.
ובעתיד מלכויות אלו לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד נופל השני קם-כלומר:גדולתו של האחד תלויה בנפילתו של השני.
בסיכומו של דבר לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי פרשה זו היא חזון לעתיד לבוא על שני לאומים היוצאים מרבקה-אשת יצחק,שניהם שונים זה מזה בתכליתם שוני עמוק מאד: יעקב מסמל את הרוח,
עשיו את החומר,הם ילחמו זה בזה לאורך ההיסטוריה,כולל בימינו אנו,כדי שיעקב יגבר על עשיו שהוא אדום- הוא חייב להגביר את כוח התורה והתפילה,דבר זה רמוז בדברי יצחק כאשר ממשש את יעקב ואומר:"הקול קול יעקב,והידיים ידי עשיו" [בראשית כ"ז,כ"ב]
על כך אמר רבי ברכיה[מדרש רבה]:"בשעה שיעקב מרכין בקולו[מחליש את תפילתו ולימוד תורתו]ידי עשיו שולטות,שנאמר:"וילונו כל עדת ישראל.."[שמות ט"ו,ב]"ויבוא עמלק.."[שם י"ז,ח'],ובשעה שהוא מצפצף בקולו[כשמרבה תפילה ותורה]-אין ידי עשיו שולטות]
מכאן ניתן להסיק: כי על מנת להכניע את אדום יש להגביר את התפילה לבורא עולם ולהגדיל ולהאדיר את תלמוד התורה בקרב עם ישראל, וזהו מתכון בטוח לגאולת ישראל.
יהי רצון ובמהרה עם ישראל יצא מאפלה לאורה בזכות דבקותו בה' –על ידי ריבוי תפילה ולימוד תורה אמן ואמן.
סוד קיום העם/ שיר מאת אהובה קליין (c)
מבטן ולידה אחים
אך שני לאומים
יעקב תם יושב אהלים
עשיו איש ציד וחיצים.
כים ויבשה שניהם
נאבקים במשך חייהם
פעמים הים יגבר על החול
אך יש ויחרד וייסוג לאחור.
סוד הקיום טמון באוצר
ההולכים בדרכיו יצאו ממייצר
תורה מורשה קהילת יעקב
פורצת שערים לגאולה בקרוב.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [בראשית]
גדולת אלוקים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
ישנם המהלכים כסומים באפלה
אינם מבחינים בעולם מופלא
בראשו מלך יחיד ומיוחד
שולט ביקום ומנווט לעד.
דוגמת אנשי סדום ועמורה
פוגעים בזולת ללא מורא
גזר דינם נגזר ונחתם
בבית דינו של בורא עולם.
ישנם בריות בעלי תבונה
יתבוננו סביבם מתוך הבנה
דוגמת יתרו כהן מדיין
הבחין בניסים הבין עניין.
ישנו מלך שונא ישראל
חפץ לשלוט ויחיד להישאר
כהרף עין יגלה אלוקים
הפורש כנפיים על בנים.
דוגמת אבימלך מלך גרר
התפכח ואל יצחק חזר
ברית שלום כרתו השניים
קרני אור חוללו בשמים..
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
פרשת תולדות-גילוי גדולת אלוקים בפרשה - כיצד?
מאת/ אהובה קליין
אחד הנושאים המעניינים בפרשת תולדות:
הפיוס בין יצחק לבין אבימלך מלך גרר - בתום הסכסוך ביניהם:
וכך הדבר מתואר בכתובים:
"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים,ויברכהו ה' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי-גדל מאד ויהי לו מקנה-צאן ומקנה בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלשתים וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלשתים ומלאום עפר: ויאמר אבימלך אל יצחק:לך מעימנו ,כי עצמת ממנו מאד:[בראשית כ"ו,י"ב- י"ז] בהמשך, יצחק עובר לנחל גרר ,חופר בארות והפלשתים סותמים אותן ועוד בארות ורועי גרר רבים עם רועי יצחק- בטענה כי המים שלהם. יצחק קורא לבאר: עשק-"כי התעשקו עימו"
ובאר נוספת גם שם מתרחש ריב בין הרועים:"ויקרא שמה שטנה" ומשם התרחק יצחק וחפר באר נוספת :"ויקרא שמה רחובות" מהטעם:"כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ",
משם עולה לבאר שבע ושם ה' מתגלה אליו בלילה ומבטיח לו:"אנוכי אלוקי אברהם אביך, אל תירא כי אתך אנוכי,וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי"
בסוף דברי ה' יצחק מקים מזבח.
בתום תקופה זו מופיע בפניו אבימלך עם משלחת,
יצחק מופתע מאד באומרו:"מדוע באתם אלי? ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם" ?[כ"ו,כ"ז]
תשובת אבימלך ומרעיו הייתה :"ויאמרו: ראו ראינו כי ה' היה עימך ונאמר:תהי נא אלה בינותינו, בינינו ובינך, ונכרתה ברית עימך"
מתעוררות כמה שאלות והן:
שאלה א] מה גרם לאבימלך "להתעורר מתרדמתו" ולהבחין בגדולת ה'?
שאלה ב] היכן במקרא ישנן דוגמאות נוספות לראיית גדולת ה'?
שאלה ג] מה ניתן ללמוד על כוונותיהם של אויבי ישראל במהלך הדורות?
שאלה ד] כיצד התמודד יצחק עם שנאת הפלשתים ומה ניתן להסיק מכך לגבי התמודדות בעתיד עם אויבים ?
התשובה לשאלה א]
רש"י אומר : כי אבימלך הבחין כי ה' היה עם אברהם ולא נטש גם את יצחק ,זאת לומד רש"י מכפל הלשון:"ראו ראינו" פעם ראה אבימלך שה' הגן על אברהם וכעת מבחין, בשנית, כי ה' מגן על יצחק וכשם שאבימלך כרת ברית עם אברהם, כעת רצונו לכרות ברית עם יצחק.
בעל הבאר מים חיים מפרש: כי בתחילה היו סבורים אבימלך וקהילתו- כי כל עשירותו של יצחק הייתה מתוך כך שניצל את הפלשתים, אך משנוכחו לדעת כי הצלחתו מתקיימת גם במקום אחר, הודו כי טעות הייתה בידם וכל רכושו- כתוצאה מ -"ה' עימך".
החתם סופר מפרש: כי באותה תקופה היה רעב בארץ ישראל ויצחק שירד אל גרר התעשר שם,ראו זאת בני המקום נתקנאו בו ושיערו כי נתעשר מהם.
אולם, הם שמו לב כי גם לאחר שהיה בארץ ישראל המשיך להתעצם ולהתרחב, לפיכך הגיעו למסקנה-כי ברכת ה' הייתה בעזרו באופן מתמיד.
תשובה לשאלה ב] במקרא ישנן דוגמאות על גילוי גדולת ה':
דוגמא א: במהלך עשרת המכות במצרים, כאשר החרטומים ניסו להסיר בעצמם את הכינים ולא יכלו לעשות כן:"ויאמרו החרטומים אל- פרעה אצבע אלוקים היא" [ שמות ח,ט"ו]
ובהמשך במהלך מכת הברד, פרעה אומר למשה ואהרון:"חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" [שם,ט,כ"ז] דוגמא ב: יתרו השומע על כל הניסים שה' הביא על עם ישראל, אומר למשה:
" ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים...עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים.."
דוגמא ג: בספר במדבר, כאשר בלק מבקש מבלעם לקלל את עם ישראל ובסוף
יצא מברך, ניגש אליו בלק ואמר:"לקוב אויביי קראתיך והנה ברכת זה שלוש פעמים". ובלעם עונה:"אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור פי ה' לעשות טובה או, רעה מליבי אשר- ידבר ה' אותו אדבר" [במדבר כ"ד, י"ג]
תשובה לשאלה ג]
ניתן ללמוד על אויבי ישראל- כי השנאה טבועה בנפשם כלפי עם ה' ,הדבר חוזר על עצמו בהמשך הדורות כמו שנהוג להגיד:"בכל דור ודור עומדים
עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם"
מסיבה זו הפלשתים סתמו את הבארות- הם קנאו ביצחק והקנאה הגיעה למימדים כה גבוהים עד כי אבימלך מגרש את יצחק, גם לאחר שיצחק מעתיק למקום אחר את מגוריו- השנאה ממשיכה לרדוף אותו,כשאבימלך בא להתפייס, יצחק מתפלא,
אבימלך מדגיש את המעשים הטובים שהוא עשה ליצחק:"עשינו עמך טוב ונשלחך בשלום".
הוא כאילו עשה לו טובה- בכך ששלח אותו לחופשי לאחר שלקח את אדמתו ובארותיו ולא עולל לו בדרך צרות נוספות.
ישנו מדרש[בראשית רבה ס"ד] המסביר את התנהגות האויבים על ידי המשל הבא:
מעשה בארי שנמצא עצם בגרונו, מייד הכריז: כל המצליח להוציא את העצם- יבוא על שכרו, הגיע עוף עם צוואר וחרטום מאורך במיוחד והצליח להוציא את העצם,ביקש העוף את שכרו מהארי, ענה לו הארי, הרי לא די לך שחרטומך יצא בשלום ולא טרפתי אותך, אחרי כל זה אתה מצפה לשכר?
בעלי המדרש מסבירים בדרך דומה את התנהגותו של אבימלך האומר ליצחק:הרי היית בארצי ושלחתיך לשלום, על כך אתה חייב לגמול לי טובה.
"אוזניים לתורה"- טוען : כי בדרך כלל הגויים מצפים שעם ישראל יעשה להם את המלאכה ובסיום,יבואו ויטענו כי הכול שייך להם בדומה למה שהתרחש עם יצחק.
יצחק סיים לחפור את הבארות,באים הפלשתים וטוענים כי הם הבעלים של הבארות.
תשובה לשאלה ד]
כיצד להתנהג עם האויבים,מסביר זאת- "אוצר חיים":
מהמילים:"וייעתק משם" ניתן להסיק כי יש להתרחק מהגויים לצאת מתוכם ולעלות לארץ ישראל ויצחק מתרחק מהם עד באר שבע,
הרמב"ן מוסיף ואומר: כי מאחר והקב"ה ראה כי יצחק מתיירא שירדפו אחריו, הבטיח לו שלא יירא מהם וגרם לכך שאבימלך יבוא ויחלק כבוד גדול יותר ליצחק מאשר לאביו אברהם.
הרלב"ג : משבח את אומץ ליבו של יצחק שאינו מתרפס לפני הגויים, בעוד שהוא היה גר בארץ ואילו אבימלך אדון הארץ, אפילו הטיח בהם: מדוע באו אליו - בו בזמן שהם שונאים אותו?
אנו רואים שמידת האמת הייתה חזקה אצל יצחק ולא פחד לסכן את נפשו.
מכאן עלינו להסיק: כי כוונותיהם של אויבינו היא לכלותינו, מצד אחד עלינו להתרחק מהם ויש לזכור כי אין להתרפס בפניהם,
ומצד שני עלינו להגיד להם את האמת ללא כל פחד- כדוגמת יצחק שאמר את אשר בליבו לאבימלך ללא מורא. אם ננהג בדרך זו- בע"ה צפויה לנו הצלחה וברכה.
