- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:51
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1541
פרשת תולדות-שני לאומים- כשהאחד נופל השני קם-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו מגלה הקב"ה לרבקה על העתיד שני בניה לדורות:
"ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית כ"ה כ"ג]
והנה כאשר נולדו הבנים נאמר:"ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשיו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב..ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים"[שם כ"ה,כ"ה-כ"ח]
השאלות הן:
א] מהי משמעות שני הגויים ושני הלאומים-בבטנה של רבקה?
ב] מדוע התורה מציינת את צבע שיערו של עשיו?
ג] במה היו שונים שני האחים?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י:התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת כדי לרמוז כי משני הגויים האלה יצאו -
שני גדולי עולם,האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו.
ורבי יהודה הנשיא- מזרע ישראל שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם
סעודות והצנון והחזרת היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו -גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.
ולאומים="שני לאומים"- שתי מלכויות.
שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם,אלא כאשר אחד נופל השני קם.
ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל כ"ו,ב]- צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה-"לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"
רבינו בחיי מוסיף על דברי רש"י- כי אנטונינוס היה מלך גדול מזרע עשיו והיה לומד תורה עם יהודה הנשיא בסתר וחשש שעבדיו ומשרתיו ירגישו בכך,לפיכך היה פוגש את רבי יהודה הנשיא בתוך מערה,פרטים נוספים בהקשר לכך מופיעים ב:[מסכת ע"ז [דף י,ב]
לפי הרמב"ן: "שני גויים בבטנך"-ה' הודיע לרבקה שעוד שהיו עשיו ויעקב ברחמה עשו בתחילת יצירתם מריבה- רמז למה שיהיה ביניהם בסוף.
לפי הכלי יקר:ה' הודיע לרבקה ששני הבנים-יעקב ועשיו יהיו שונים זה מזה,האחד עובד עבודה זרה והשני עובד ה'-
ולנצח ה' אחד ואין עוד מלבדו.
ויש אומרים: שיצחק התפלל לפני ה' כשראה שאשתו עקרה, לפי שחשש כי אומנם הוא היה צדיק בן צדיק על כן מצדו היה מובטח לו זרע הגון. אך לא כן אצל רבקה ,אצלה המצב היה שונה, הרי הייתה בת בתואל ואחות לבן,שמא יצא ממנה זרע פסול?
וכל זה בדומה להגר שילדה את ישמעאל ואולי לכן רבקה עקרה.
מטעם זה,כאשר רבקה הרגישה שהנערים מתרוצצים בקרבה האחד רוצה לצאת לבית מדרש והשני רוצה ללכת לפתח עבודה זרה, חשה כי כנראה האחד צדיק והשני רשע, מסיבה זו חשבה: שהיא כמו הגר ולא יותר טובה ממנה ולכן התפללה לה' וחשבה במה הועילה תפילתה? בעקבות זאת,ה' הודיע לה כי משני הבנים יצאו אנשים גדולים- מיעקב ומעשיו,מעשיו עתיד לצאת –אנטינונוס ושאר גרי צדק ומיעקב-יהודה הנשיא. מה שלא התקיים אצל ישמעאל ובזה רבקה עולה על הגר.
התשובה לשאלה ב]
התורה מזכירה את צבע שיער ראשו של עשיו:
לפי רש"י: עשיו היה אדמוני- רמז לכך שיהיה בעתיד : שופך דמים. כל גופו היה מכוסה כאדרת - בשיער רב- כטלית.
לפי הכלי יקר:רמז לכך שעשיו עתיד להיות צבוע,צייד רמאי, מרמה את אביו כדרך האנשים הצבועים אשר כלפי חוץ מצטיירים כצנועים. והיו לובשים אדרת שיער למען השקר,כפי שמסופר בזכריה:"והיה ביום ההוא יבושו הנביאים [נביאי השקר]אשר מחזיונו בהינבאותו ולא ילבשו אדרת שיער למען כחש"[זכריה י"ג,ד]
על כן עשיו נולד עם אדרת שיער לרמז שיהיה נזיר אלוקים מבטן וישתייך לכת הצבועים.
רבינו בחיי אומר רעיון מעניין:"ויצא הראשון אדמוני" במדרש נאמר: כי בזכות שבני ישראל קיימו את המצווה:"ולקחתם לכם ביום הראשון.."[ארבעת המינים בחג הסוכות] הקב"ה עתיד להתגלות ראשון- מציל את עם ישראל מהראשון- שהוא עשיו הרשע ובונה לעם ישראל ראשון -שזה בית המקדש. ומביא לעתיד לבוא-לעם ישראל ראשון -שזה מלך המשיח.
כפי שנאמר:"ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן"[ישעיהו מ"א]
התשובה לשאלה ג]
לפי רבינו בחיי: אחד הלך ללמוד תורה בבתי מדרשות והשני לבתי עבודה זרה.
למרות היותם תאומים-היו שני הפכים,ע שיו נמשך אחר תענוגות הגוף ויעקב היה יותר רוחני-נמשך אחר עצת הנפש.
עשיו היה גשמי- לכן נקרא:"איש שדה"-כאילו נאמר עליו שהיה: איש אדמה-איש עפר- הוא היה עפריי.
וידוע הדבר כי אדם אשר עוסק בציד ומתעניין במאכל ומשתה-שהם נחשבים לתענוגי הגוף,הוא מגיע לבזות את עבודת ה'-בעיניו הדבר טפל לעומת תענוגי הגוף –שאצלו מהווים את העיקר.
יעקב היה איש אוהלים: לפי הפשט: יושב ולומד בבית מדרש של שם ועבר.
ועל דעת הקבלה:יש כאן רמז לאוהל של מטה ואוהל של מעלה,שכבר ידוע שצורתו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד ולכן יושב אוהלים-כאילו נאמר עליו יושב על כיסא.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה חשובה ונצחית:
היא רמוזה במילים שאמר יצחק ליעקב- כשהביא לו את המטעמים:
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו"
יש במשפט זה רמז עמוק מאד כפי שאומרים רז"ל: כל עוד עם ישראל יושב בבתי מדרש ועוסק בתורה אין ידי עשיו יכולות לשלוט בו ולנצח אותו במלחמות,ויש כאן חמש אצבעות בכף היד כנגד חמישה חומשי תורה.
ועשיו מייצג את אומות העולם,כל עוד עם ישראל עוסק בתורה הקדושה אין ידיהם של הגויים על העליונה.
אך אם חס ושלום עם ישראל יעצור את למוד התורה ,חלילה ,עלול ליפול ומיד עשיו קם- הכוונה לאומות העולם הקמים עלינו.
מי ייתן ונשכיל לקיים הלכה למעשה את לימוד התורה בבתי מדרשות,יומם וליל כסגולה על שמירת עם ישראל מפני עמלק שהוא מזרע עשיו.
ובע"ה במהרה יתקיימו דברי הנבואה:"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשיו כי ה' דיבר"[עובדיה א,י"ח]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:52
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1552
פרשת תולדות. האם תוכניתה של רבקה הייתה הוגנת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת בצורה דרמתית-כיצד הצליח יעקב לזכות בברכת אביו קודם עשיו אחיו.
הדבר נעשה מתוך עורמה:
וכך הכתוב מתאר את האירוע:"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו הגדול ויאמר אליו: בני ויאמר אליו הנני: ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי: ועתה שא- נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:ורבקה שומעת בדבר יצחק אל- עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"[בראשית כ"ז,א-ו]
רבקה איננה מעוניינת שהברכה תעבור לעשיו,לפיכך היא פונה אל יעקב בדברים:"..ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך:לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו" [שם כ"ז,ח-י"א]
אך, יעקב מביע את חששותיו,ביודעו כי עשיו איש שעיר ואילו הוא איש חלק,על כן עונה לאימו:"..הן עשיו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק: אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה".
ותשובת אימו רבקה:
"עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח-לי"[שם כ"ז,י"ג]
השאלות הן:
א] מדוע הכתוב מציין את חולשת ראייתו של יצחק-מה החשיבות לכך?
ב] מה הטעם בבקשת יצחק לאכילת מטעמים טרם מותו?
ג] אילו הנחיות נתן יצחק לעשיו טרם יציאתו לשדה?
ד] האם התנהגות רבקה בעורמה הייתה הוגנת?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י בשלושה פירושים:
פירוש ראשון לפי רש"י:
עיניו של יצחק נחלשו בעקבות עשן הקטורת של יהודית בת- בארי ובושמת בת-אילון החיתי- נשות עשיו שהיו מקטירות לעבודה זרה.
ומפני שהתנהגות נשות עשיו- ציערו את יצחק לכן ה' החליש את מאור עיניו, על מנת שלא יחזה בעיניו את הדבר.
פירוש שני:בשעה שרצה אברהם לעקוד את יצחק,ראו זאת ממעל המלאכים והם הזילו דמעות הישר לתוך עיני יצחק,לפיכך - ראייתו נחלשה לעת זקנתו.
פירוש שלישי:הדבר נעשה בכוונה תחילה על ידי הקב"ה-כדי שיעקב ייטול ראשון את הברכות ,ולא עשיו הבכור ויצחק לא יבחין בכך.
רבינו בחיי מביא גם כמה הסברים לשאלה זו:
פירוש על פי הפשט, לעת זקנתו ראייתו נחלשה מטעם גילו המופלג,וההוכחה לך מצאנו גם אצל יעקב:"ועיני ישראל כבדו מזוקן"[בראשית מ"ה]
גם אצל אחיה השילוני נאמר:"כי קמו עיניו משיבו,[מלכים א,י"ד]
ואילו אצל משה- אירע נס שבעת זקנתו לא נחלשו עיניו כפי שהכתוב מציין זאת:"לא כהתה עינו ולא נס לחה"
פירוש על פי המדרש:על ידי שנטל שוחד מעשיו כהו עיניו,פירוש זה מתבסס על הפסוק:"כי השוחד יעוור.."[דברים ט"ז]
ועוד פירוש: כדי שיצחק לא יצא מהבית, שמא יצביעו עליו הבריות ויאמרו: הנה אביו של רשע[עשיו]
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי מביא הסבר מעניין במיוחד לכך: יצחק חפץ לאכול מטעמים סמוך למותו:"אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם,אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת,כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש,והוא שאמרו:רז"ל-אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה.שנאמר:"והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "[מלכים- ב,ג,י"ד]
כוונת יצחק הייתה לא תאווה גופנית ועונג חומרי,אלא חשב כי על ידי המטעמים- גופו יתחזק וממילא נפשו תתעורר ותהיה שרויה בשמחה- כי אין השכינה שורה מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה,ולכן אמר:"בעבור תברכך נפשי.." ולא ביקש כינור כדרך הנביאים,כי התכוון לברך ברכות חומריות:"טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".ולכן רצה שסיבת השמחה תבוא מתוך מאכל
שתלוי בברכה שעתיד לברך.
התשובה לשאלה ג]
הנחיותיו של יצחק לעשיו היו:"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים..." לפי דברי רש"י: יצחק אומר לעשיו לקחת את חרבו להשחיזה כדי שיתאפשר לו לשחוט יפה את הציד במטרה שלא יאכילהו נבלה,
ולמה החרב נקראת בשם: 'תליה'?
- כי הרגלו של האדם לתלות את חרבו על מותניו.
ומדוע נאמר:"צודה לי ציד"?
כדי שיביא ציד בשביל אביו- מן ההפקר ולא מתוך גזל.
"צודה לי ציד" הראוי להיות שלי –ולא שייך לאחרים.
לפי רבינו בחיי: יצחק התכוון שעשיו ייקח איתו קשת וחרב- כדרכם של ציידים היוצאים לצוד ציד בשדה.
לפי פירוש נוסף של רבינו בחיי :יש בדברי יצחק רמז -לדורות הבאים של עשיו
שכלי הציד שבידיהם יהיו אך ורק שלהם.
רבינו בחיי מביא מדרש יפה: "כליך" –רמז למלכות בבל,שנאמר:"ואת הכלים הביא בבלה"[דניאל א]
"תליך"- זוהי מלכות מדי,שנאמר:"ויתלו את המן"[מגילת אסתר ז]
"וקשתך"-זו מלכות יון,שנאמר:"כי דרכתי לי יהודה קשת.."[זכריה ט]
"וצא השדה"-זו מלכות אדום,שנאמר:"ארצה שעיר שדה אדום"[בראשית ל"ב]
התשובה לשאלה ד]
רבי אריה ליב מצונז בספרו:"מלוא העומר" טוען:ליצחק חסרו שני נתונים:
הוא לא ידע שעשיו ביזה את הבכורה ומכר אותה ליצחק, הוא לא הכיר את הצד המושחת של עשיו.
לעומתו, רבקה הכירה את הצד השלילי של עשיו,היות והיא גדלה בביתם של רמאים.
רבקה השתמשה בעורמה-מפני שלא רצתה להכאיב ליצחק ולגלות לו את כל האמת על עשיו,מסיבה זו היא לא הייתה מעוניינת שהברכה תשרה במקום של רמאות, בכך לימדה אותנו לא להשלים עם עוול, ולא לתת יד למציאות שלילית.
מסיבה זו השתמשה בעורמה אך לא בשקר.
אבן עזרא טוען: מותר להשתמש בשיטתה של רבקה במקרים כאלו.
מעניינת תגובתה של רבקה לחששותיו של יעקב- שמא אביו ימששו ויגלה את האמת.
והיא אומרת ליעקב:"עלי קללתך בני"[בראשית כ"ז,י"ג]
לפי דברי הגאון מווילנא: רבקה מרמזת ליעקב כי בחייו צפויות שלוש צרות:
צרת-עשיו,לבן ויוסף.
מתוך כל האמור לעיל, ניתן להסיק כי רבקה הכירה היטב את השוני בין הבנים,
הייתה לה ראייה למרחקים ולכן העדיפה שהברכה תשרה על יעקב-סמל הטוב והתמימות ולא על עשיו-אשר היה איש
ציד,לפי הסבר רש"י[המסתמך על תנחומא]- ציד היה-בפיו = פיו וליבו לא היו שווים,היה שואל את אביו שאלות כדי להטעותו,כגון:איך מעשרים את המלח,או, כיצד מעשרים את התבן?לכן אביו חשב שהוא מדקדק במצוות.
מסיבה זו, העדיף לתת לו את הברכות וכמובן גם מהטעם שהיה -בכור.אך,רבקה ידעה את כל האמת וראוי לומר כי היא יישמה את דברי החכם באדם-הלוא הוא שלמה המלך:
"חוכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד,א]
