פרשת תולדות

פרשת תולדות - עשיו שונא ליעקב - האומנם?

פרשת תולדות - עשיו שונא ליעקב - האומנם?

מאת: אהובה קליין.

פרשתנו  מספרת על ראשיתם של שני לאומים - יעקב ועשיו ומתארת בפנינו את ההבדל  המהותי בין שני האחים –  באופן קו מחשבתם, דרכם והתנהגותם הלכה למעשה - דבר שנותן את אותותיו גם בימינו וזאת למרות ששניהם אחים  תאומים מבטן ולידה, לאימא רבת חסדים וטובת לב.

וכך התורה מתארת  זאת : " וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'.  וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [בראשית כ"ה, כ"א-כ"ח]

השאלות הן :

א] מה המשמעות של התרוצצות הבנים בקרבה של רבקה?

ב] מה ההבדל המהותי בין יעקב לעשיו?

ג] מדוע אהב יצחק את עשיו?

תשובות :

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ"

רש"י מסביר: על כורחך המקרא הזה אומר דרשני- כלומר הכתוב  עצמו  אומר: דרוש והעמק בי, ואין הכתוב ממש מסביר מהי  התרוצצות זו, אך  מתאר: כי על דבר זה-התלוננה רבקה-לפי שהיא הרגישה שזו התרוצצות משונה- לא כדרך הנשים ההרות.

ולכן חז"ל מסבירים:

א] זוהי לשון ריצה , כאשר רבקה הייתה עוברת ליד בית מדרש של שם ועבר היה רוצה יעקב לצאת ומתנועע ודוחק במעיה, אולם כשהייתה עוברת סמוך לפתח של עובדי אלילים היה עשיו מתנועע ורוצה לצאת לשם.

ב] " וַיִּתְרֹצְצוּ .."- מלשון-"ריצוץ"- שהיו הבנים כבר  אז מתרוצצים נלחמים זה בזה, היו מתווכחים ביניהם בנחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא -לפי שכל אחד  שאף  לרשת  את העולם הזה וגם את העולם הבא.

מטעם זה הלכה רבקה לבית  המדרש של שם ועבר- מקום שדורשים  את ה'- רצתה לדעת מה יהיה בסופה כאשר תלד?

רבקה קיבלה תשובה : "שְנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ"

לא נכתב: "גויים", אלא "גיים" וזה לשון גאון וגדולה. לרמוז ששני גדולי עולם יצאו בעתיד משני גויים אלה והם: אנטונינוס מלך אדום שהוא מזרע עשיו ורבי יהודה הנשיא שהוא מזרע ישראל - שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר: שלא פסק  משולחנם לא צנון ולא חזרת לא בקיץ ולא בחורף ,הכוונה שהיו שניהם עשירים והיו נכבדים והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם והצנון והחזרת- שהם סוגי ירקות – היו דרך קבע מצויים על שולחנם. אפילו שלא  בעונתם כאשר מחירם יקר, דבר המעיד על עשירותם.

ממשיך ואומר רש"י: כי שני לאומים - הם  שתי מלכויות וכבר בהיותם במעי אימם הם נפרדים בדרכיהם: כאשר האחד הולך לרשעו, השני הולך לתמימותו וצדקתו. הם לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד קם, מנגד השני נופל.

רבי יחזקאל מקוזמיר [מגדולי האדמורים של המאה הי"ט] מבהיר:  שכבר אמרו חז"ל במדרש ספרי ובבראשית רבה: "בידוע שעשיו שונא ליעקב" מתברר שעשיו הרשע היה מוכן לוותר על עבודה זרה שכל כך אהב לעסוק בה -ובלבד שלא ייתן ליעקב להגיע אל פתחי בתי המדרש וזה עוד בהיות השניים ברחם אימם!!

יעקב ועשיו- ההבדלים ביניהם.

רבינו בחיי מפרש :עשיו נולד שעיר: כולו שיער כאדרת לכן הוא נקרא: "שעיר" שגם השיער שלו נחשב חלק מהכוח שלו.

במדרש נאמר: שהכוח שלו - יש לו שיער כנגד ליבו ובזמן שתתרחש הגאולה שיער זה ינשור בתקיעת השופר, כמו שנאמר: "וַאדֹנָי יְהוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן".[זכריה ט.]

יעקב ועשיו למרות שהיו אחים ונולדו באותו זמן - הם היו שני הפכים ושונים במידותיהם, בעוד שעשיו היה נמשך אחרי תענוגי הגוף - יעקב היה נמשך אחר הרוחניות- "אחר עצת הנפש"- כפי שמכנה זאת רבינו בחיי.

עשיו – איש יודע ציד- זה מוכיח כי אומנתו של עשיו מקצוע של אדם בטל הרודף אחר תאוות העולם. איש שדה - כאילו נאמר: איש האדמה ומכאן שמו הנוסף: "אדום" הנגזר מהמילה: אדום ומן האדמה-הכוונה שהיה אדם חומרי -גשמי.

מכאן ניתן להבין: כי אדם המשתדל בעיקר במאכל ובמשתה ומשתעשע  בצייד המבטא- תענוגי הגוף בעולם הזה - אין זה פלא שהוא מוכן לבזות את עבודת ה'-  ויראתו- ואלו נחשבים בעיניו: טפלים – מנגד תענוגי הגוף הם העיקר אצלו.

במידה רעה זו התאפיין עשיו, כמו שנאמר: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁיםוַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".

וידועים דבריו :

"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה"[בראשית כ"ז, ל"ו]ואם הוא טועם נופת וצוף בתענוגים זה עניין  זמני, לעתיד לבוא: הוא יצטער- כמו  שהכתוב מתאר  את  תגובתו של עשיו, כאשר התברר  לו שיעקב הקדים אותו בברכה  ,היינו, הביא לפניו את המאכל לאביו.

"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד" [בראשית  כ"ז, ל"ד]

 על רדיפה אחר התענוגים, אומר: שלמה המלך:  "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה, שִׂפְתֵי זָרָה;    וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.  וְאַחֲרִיתָהּ, מָרָה כַלַּעֲנָה"[משלי  ה, ג-ד]

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על עשיו נאמר "אַדְמוֹנִי" אומנם נאמר גם על  דוד המלך  שהיה אדמוני:" וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִים וְטוֹב רֹאִי"[שמואל –א, ט"ז, י"ב]  והפירוש= אדום לחיים- סימן לבריאות טובה ושופעת ,עשיו היה שעיר- וזה מרמז על עודף אנרגיות וכוח חיים המספקים להתפתחות השיער, דבר שקורה בגיל מאוחר יותר, אך עודף  האנרגיות היה כה רב שהתוצאה הייתה: שכל גופו של עשיו היה מכוסה שיער רב - לכן נקרא:"עשיו"- משורש- "עשה"- שפירושו איש עשוי במלואו ומפותח מכל הבחינות.

לעומת דרכו של עשיו- יעקב- הולך בדרך הפוכה- הוא איש  תם- יושב אוהלים.

מוסיף ואומר רבינו בחיי:" מה שרצה עשיו לקנות- רצה יעקב למכור- והוא  רדיפת התאוות ובקשת  תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלוותו וכבודו- אינו אלא כעדשה שהיא עגולה" ומכאן שיעקב רצה למכור-להחליף חיי שעה בחיי העולם והיא עבודת ה' שהייתה בבכורות"

פרשה זו רומזת לנו כי הגיהינום מתוכנן לכת של עשיו -ואילו גן עדן  מזומן ליעקב ובניו והכוונה לדרשתם של רז"ל: כאשר באו שני האחים לקבל את הברכות מאביהם: יצחק עם יעקב- נכנס גן עדן -ועם עשיו נכנס גיהינום.

ועוד דבר מעניין לגבי שמות האחים: שמו של עשיו לא השתנה לעולם, אבל שמו של יעקב השתנה לשם: "ישראל" בכך  נכנס בשמו שם הוויה- מה שאין כן אצל עשיו!

יעקב היה איש  תם – יושב אוהלים.

המילה:"תם" מרמזת על כך-  שהוא היה בעל מידת אמת.

לכינוי:" יושב  אוהלים"-שני פירושים:

א] על דרך  הפשט: יעקב היה לומד בבית מדרש של שם ועבר.

ב] על דרך הקבלה- יושב אוהלים-אוהל של מטה ואוהל של מעלה.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו"

רבינו בחיי מסביר: כי יצחק לא אהב את עשיו בשל בכורתו, אלא  היות והיה מהנה אותו בציד.

עשיו היה  צייד משני צדדים מצד אחד – צד חיות ומנגד היה  נוהג לצוד את דעת אביו בעורמה.

ורז"ל מציינים: כי עשיו היה מספר לאביו :כי היה בבית המדרש ולמד שהמלח חייב במעשר ויצחק היה מאמין לו ורוח הקודש הייתה צועקת לא להאמין לו-!כי שבע תועבות בליבו, ועוד דרשו : כי היה צד ומאכיל את אביו ובכך נותן  שוחד כדי שאביו יעניק לו את הברכה.

על כך נאמר: "השוחד  יעוור עיני צדיקים"

רש"ר מבהיר: כי יצחק היה עולה תמימה הוא התרחק מהמולת העולם והעדיף לשבת בבדידות ושקט -סמוך לבאר לחי רואי - ועל כן דווקא טבעו הנועז והנמרץ של עשיו מצא חן בעיני יצחק הוא ראה בו כוח ועוצמה לשמש עמוד התווך של הבית- לעומת זאת רבקה ראתה ביעקב את השלמות המייצגת אורח חיים שונה ממה שהכירה בביתה.

אבל ההורים צריכים להיזהר לא לפעול אך ורק  לפי רגשותיהם ,דבר זה פוגם בגישה החינוכית הנכונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל -  נראה כי השוני בין המידות המאפיינות את שני האחים מוכיח: כי ישנו הבדל תהומי בין השניים ועל כן לא יפלא , איפוא, האמרה: "כי עשיו שונא ליעקב"- כה נכונה ,גם  בימינו רואים את התנהגותם של רוב אומות העולם כלפי ישראל.

מי ייתן  ודברי הנבואה יתקיימו במהרה:

"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר". [עובדיה א'   , י"ח]

עשיו איש ציד.

עשיו איש ציד.

שיר  מאת: אהובה קליין ©

עשיו ילד תעתועים

את אמו מזעזע זעזועים

ברחמה שניים מתרוצצים

יפלס דרכו לאלילים.

 

בבטנה שני לאומים

כמים ואש מתקוטטים

לאוויר העולם יוצאים

דברי נבואה מתגשמים.

 

עשיו אדמוני כדם

נטול יראת שמים ואדם

שנאתו יוקדת כלהבה

גדוש רוע ותאווה.

 

איש ציד ערמומי

מתעתע כנחש ארסי

את אביו יצוד בפיו

וזה התמים  אוהבו תמיד.

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[ חומש בראשית]

 

12,11,17

 

 

 

 

 

רבקה הולכת לבית המדרש.

רבקה הולכת לבית המדרש.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

רבקה מחישה צעדיה

חשה אי שקט  בלבטיה

עקב התרוצצות הבנים

וברחמה לשני כיוונים.

 

 האחד נחפז לאלילים

 השני  לתורה באוהלים

או שמא שניהם מריבים

 בזכיית עולמות כפולים?

 

ליבה נושא רגליה

לדרוש עתיד בניה

תתבשר בשני לאומים

עד בוא גואל נאבקים.

 

 הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]

פרשת תולדות- מה צופנת התרוצצות הבנים ברחמה של רבקה?

פרשת תולדות- מה צופנת התרוצצות הבנים ברחמה של רבקה?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בפסוקים בעלי חשיבות מיוחדת - שיש להם השפעה גם בדורות הבאים כולל בימינו:

"ְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק.  וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה.  וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ". [בראשית כ"ה, י"ט-כ"ה]

השאלות הן:

א] מדוע- התורה מקדימה את   תפילתם של יצחק ורבקה לפני הודעת הסיבה לתפילה?

ב] לאן הלכה רבקה לדרוש את ה' ומדוע?

ג] כיצד התורה רומזת לנו  על הצפוי לעם ישראל לאורך הדורות?

 תשובות.

התורה מקדימה את תפילת יצחק ורבקה.

רבינו בחיי  מסביר: כי קודם התורה ,אכן ,מתארת את תפילת יצחק ורבקה- במטרה להקדים את העיקר לטפל, כמו שנאמר במדרש תנחומא: "למה נתעקרו  האימהות? שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן, אמר הקב"ה: עשירות הן האימהות והן נאות אם אני נותן להן בנים [מיד]  אינן מתפללות לפניי".

מדרש זה בא להסביר כי  התפילה היא סיבת העקרות וניתן ללמוד מכך :שלא נתעקרה רבקה אלא כדי שיתפללו שניהם-היא ויצחק- על הדבר. לפיכך הקדים הכתוב את התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה באה העקרות לרבקה.

מכאן ניתן ללמוד עד כמה התפילה יכולה להועיל ובכוחה אפילו לשנות את הטבע.

ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי נאמר:"ויעתר" ולא נאמר: "ויתפלל", או, "ויצעק" כי  הכוונה מלשון –עתר = מן כלי עבודה דוגמת הקלשון [רחת] שבעזרתו מהפכים את התבואה כמו שהבינו חכמים ואמרו [בפרק קמא סוכה דף י"ד] למה נמשלה תפילתן של צדיקים? לעתר, כמו  שהעתר מהפך את הגורן ממקום למקום- כך תפילתן של צדיקים מסוגלת להפוך את דעתו של הקב"ה ממידת אכזריות למידת רחמנות.

 ועוד פירוש: כמו שהעתר מהפך את התבואה מלמטה כלפי מעלה ואחר כך מפיל את התבואה מלמעלה למטה - כך הצדיק כאשר מתפלל: מחשבתו עולה מלמטה כלפי מעלה ואחר כך מוריד את השפע מלמעלה למטה.

ופירוש נוסף: "עתר" – מלשון ריבוי- כמו שנאמר: "ועתר ענן הקטורת עולה"[יחזקאל ח]

הרב שמשון רפאל הירש מסביר את המילה:"ויעתר"- "חתר" ו"מחתרת" כמו שהמלחים הנוהגים את ספינתם ומתגברים על עוצמת הגלים הם נקראים: "חותרים" [יונה א', י"ג]       לכן הכוונה לתפילה מתוך הפצרה הבוקעת שערי שמים.  

 

 רבקה הולכת לדרוש את ה'.

על פי רש"י: רבקה שחשה כי הבנים מתרוצצים בתוכה- התרוצצות משונה באופן יוצא דופן מאשר אצל נשים הרות- חז"ל אומרים: שבניה היו רצים אנה ואנה בקרבה, כשהייתה עוברת ליד שערי בתי מדרש של שם ועבר- היה יעקב רץ ורוצה לצאת אל עבר בית המדרש. כאשר הייתה עוברת ליד פתח של עבודה זרה -היה עשיו מפרכס לצאת למקום זה.

פירוש ב]: היו הבנים מתרוצצים – נלחמים זה בזה ומתווכחים ביניהם: על נחלת שני עולמות- העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד משניהם רצה לרשת את שני העולמות.

רבינו בחיי אומר רעיון דומה: הבנים היו מתרוצצים בבטנה של רבקה - שלא כדרך הנשים ההרות האחרות- הדבר היה גורם לה לצער רב זה היה אות לבאות- שהם עתידים להילחם זה נגד זה. ולכן ה' אמר לה: "שני גויים בבטנך"-  שבנים אלה המתרוצצים בבטנך עתידים לצאת מהם שתי אומות, זו כנגד זו.

רש"י מסביר: כי  רבקה הגיעה למסקנה: אם צער העיבור הוא כה גדול מדוע היא בכלל מתפללת על קיום ההיריון?

מהטעם הזה שהתרוצצו הבנים אצל רבקה- הלכה לבית המדרש של שם ועבר לדרוש את ה'- לשאול את פי ה' שייאמר לה מה יהיה בסוף כשתלד?

אור החיים מתפלא על רבקה שעל פי רש"י התחרטה על הריונה, היתכן שתמאס בברכת הבנים בגלל הייסורים שהיא עוברת? משום כך הוא מסביר באופן הפוך: היא התחילה לחשוש שהריונה אינו מתקיים והיה לריק ,מהטעם הזה הלכה לבית מדרש לבקש מה' שההריון יתקיים עד הסוף בגלל כל ההתרוצצות של הבנים ברחמה.

הכלי יקר מסביר: כי היו לרבקה לבטים נפשיים, היא נבהלה מהתרוצצויות האלה- פעם לכיוון מקום עבודה זרה ופעם לכיוון מקום של תורה .היא חששה שמדובר בשתי רשויות על כן הלכה לשאול- כיצד נוצר מצב כזה? כשאין אלא רשות אחת בעולם. ורק אחרי שנודע לה שהייסורים נובעים משני גורמים המתרוצצים בתוכה הבינה שיש רשות אחת בעולם אשר מחוללת גם את הטוב וגם את הרע.

על פי ספרי חסידות: היא חששה  משתי תופעות המנוגדות - שיהיו  צבועים בני האדם כשהם עוברים ממקום למקום ללא רגש של מצפון. לכן הודיעו לה: כי שני בנים בקרבה, האחד טוב לגמרי והשני רע לגמרי  ומכאן סיבת ההתרוצצות אצלה. התשובה הזו הרגיעה את רוחה ,היא קיבלה את עניין ההתרוצצות באהבה ובלבד  שהאחד יהיה בעל יראת שמים.

הטור מבהיר: כי היות ועשיו היה שעיר כבר ברחמה של אמו ויעקב היה חלק ,שערותיו של עשיו הציקו ליעקב והוא ניסה להימלט ממנו וכתוצאה מכך ההתרוצצות של שני הבנים הייתה טבעית.

התורה רומזת לנו על הצפוי בעתיד לעם ישראל,

אברבנאל מסביר את מה שנאמר לרבקה כאשר באה לדרוש את ה': שני הבנים- הם שני גויים והם נבדלים זה מזה גם בשוני גזעי, כאילו האחד הוא הודי והשני הוא גרמני, הם גם שורש ללאומים ,לאורך כל הדורות , מהטעם שיעקב מסמל את הרוחניות ואילו עשיו מסמל את החומריות. ועל כן: "רב יעבוד צעיר" ובעתיד הם יאבקו זה בזה.

אברבנאל מביא לכך כמה דוגמאות למלחמה הממשית בין יעקב לעשיו. באדום  משלו מלכים טרם היהודים הפכו לעם ,אך דוד המלך ניצח את אדום ושם ניצבים בתוכה.

בימי בית שני - הורקנוס ניצח את אדום והכריח אותם להתגייר.

בימי אגריפס המלך - באו לירושלים לסייע ליהודים במלחמה נגד הרומאים, חז"ל מכנים את גלות רומא –גלות אדום ובתום מלחמה זו עתיד להופיע המשיח, כפי שכתוב: "וידו אוחזת בעקב עשיו"

אור החיים מסביר- כי כל ההתרוצצות של הבנים ברחמה של רבקה מורה על דבר אחד.: השתקפות האירועים העתידים לבוא על עם ישראל.

הרב הירש אומר: כי כאן ההתרוצצות היא לא של עמים, אלא של "גויים" אשר לכל אחד מהם שיטה משלו והדבר מטביע את חותמו על ההיסטוריה: "ולאום מלאום יאמץ"  קו המאזניים- עולה ויורד, פעם יד הסייף על העליונה ופעם  יד הספר על העליונה, ולבסוף יתגלה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה', "ורב יעבוד צעיר" ,הכוח יעלם מן העולם והתוצאה הסופית: "ה' אחד ושמו אחד"

השפת אמת מסביר את המילים: "ורב יעבוד צעיר" כשהוא מסתמך על דברי חז"ל: אם יעקב יזכה- יעבוד הרב את הצעיר, כאן מחדש השפת אמת: "זכה יעבוד"- מוסב על עשיו הרשע, אם יזכה הוא יכניע את עצמו כלפי הצעיר ויקבל עליו את מרותו ,אז יש לו סיכוי להתקיים ,אך אם לא יזכה- סופו שצפוי למפלה ולהעלם מהעולם.

יש מפרשים הטוענים כי פרשה זו - היא הקדמה לעתיד לבוא בו רבקה תבליט את אהבתה כלפי יעקב ומסירת הבכורה ליעקב הגיעה לידי הכרעה עוד במעי רבקה - כפי שנאמר לה:    "ורב יעבוד צעיר" היא ידעה את הסוד הזה ולא גילתה ליצחק. מטעם זה היא סייעה ליעקב לקבל את ברכות אביו קודם עשיו.

לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד מפרשה זו : עד כמה ה' מתאווה לתפילתם של צדיקים והדבר המשמעותי הנוסף: כי עוד בהיות הבנים- עשיו ויעקב ברחם אימם-עצם ההתרוצצות שלהם-עשיו לכוון עבודה זרה ויעקב לכיוון לימוד תורה- מורה על מה שעתיד להתרחש בהיסטוריה העתידית עד בוא גואל.

 יהי רצון שנזכה במהרה  לצאת מאפלה לאורה ונחזה בגאולה שלמה בבחינת: ה' אחד ושמו אחד.

 

 

קנאת הפלישתים ביצחק

קנאת הפלישתים ביצחק

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

יצחק עולה תמימה

עליו שורה ברכה

עושר לו בגרר

צאן מקנה ,בקר.

 

 מתברך בשדות וכרמים

בארות- עבדיו חופרים

פלישתים בו מתבוננים

קנאתם רוע מעללים.

 

אבימלך  כהר געש

יגרש יצחק בכעס

עינו צרה בהצלחתו

 כזאב זועף מרחיקו.

 

יצחק בוטח באלוקים

לו שומר אמונים

אבימלך  אתו מתפייס

 בהבחינו בגודל הנס.

 הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[חומש בראשית]

 

 

 

פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?

פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מעמידה במרכז את יצחק ומתארת את תולדותיו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,אברהם הוליד את יצחק.."[בראשית כ"ה, י"ט]

ניסיון הרעב בארץ- העובר על יצחק בדומה לאביו אברהם, הוא מתכונן  לרדת למצרים, אך לפני כן הוא הולך לגרר אל אבימלך מלך פלישתים, אלא שאלוקים מצווה עליו לא לעזוב את גבולות הארץ:

"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך"[שם  כ"ו, ב] יצחק מקיים את ציווי ה' ונשאר בגרר.  אך בהמשך אבימלך מגרש את יצחק : "..לך מעמנו כי - עצמת ממנו מאד"

השאלות הן:

א] מדוע הכתוב מדגיש כי אברהם הוליד את יצחק?

ב] אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ, מדוע?

ג]  מהי הסיבה ליחס הרע של הפלישתים  כלפי יצחק?

התשובות.

הדגשת הכתוב: "אברהם הוליד את יצחק"

על פי רש"י: שני פירושים:

א]לפי הפשט: לאחר שה' קרא לאברם -אברהם רק אז הוא הוליד את יצחק בנו.

ב] לפי הדרש:  היות וליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך ,שהרי  שנים רבות קודם לכן הייתה נשואה לאברהם ולא נתעברה, על כן הקב"ה דאג שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאביו - אברהם.

כמה מחכמי ישראל מתפלאים על כך, מדוע נקראים אותם אנשים הלועגים לשרה - ליצנים, הרי הם נחשבים לרשעים?

 אלא התשובה לכך היא: שאותם ליצנים  כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם התפלל על אבימלך ונשותיו שנענשו ולא הביאו ילדים לעולם - פקד  ה' את אברהם בהולדת יצחק, כפי שנאמר במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה  תחילה"

בעצם אנשים אלה אמרו דברים נכונים ,אלא באופן לא ברור אשר משתמע לשתי פנים, כך שהמאזין למילותיהם: "מאבימלך נתעברה שרה" יחשוב במשמעות זולה וגסה ,לכן אנשים אלה מכונים בפי חכמנו: "ליצני הדור" מכאן לומדים שאדם חייב להקפיד לדבר באופן ברור וטהור, "מוות וחיים ביד הלשון" [משלי י"ח, כ"א]

אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ.

רש"י מפרש: יצחק רצה לרדת בזמן הרעב למצרים בדומה לאביו אברהם, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה"  מהטעם שיצחק נחשב לעולה תמימה משעת העקדה ולכן אין ראוי שיעזוב את הארץ המובטחת. כשם שעולה היוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה, כך נאסר על יצחק לצאת את גבולות ארץ ישראל.

אור החיים מפרש: "נתכוון לומר סתם לקבל עליו אמרי קדוש אל המקום אשר יאמר אליו הגם שיהיה הפך רצונו, וליטול שכר על הדבר כי רצה הקב"ה לזכות ידידיו"- מכאן שהקב"ה רצה לתת ליצחק שכר וזכות על כך שישב בארץ הקודש כפי שציווה את אברהם אביו:" לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" [שם י"ב, א]

ספורנו מסביר: כי הקב"ה התכוון לומר ליצחק -שלמרות הרעב בארץ ה' יהיה עמו ויברכהו ולא יחסר לו מרעה לצאנו. ויברך אותו בממון ובמקנה וזאת מהסיבה: שה' נשבע כבר לאברהם אביו- לתת לו ולזרעו את הארץ הזאת ולפיכך בהיותו גר במקום יהיה נשיא אלוקים בתוכם ויקנה בה חזקה להוריש לזרעו.

יחסם של הפלישתים אל יצחק.

כאשר יצחק משתקע בגרר הרי  כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו  בימי אברהם , הפלישתים  סותמים אותם וממלאים בעפר.

רש"י מסביר : כי לפי שמסופר בהמשך הפרשה על יצחק  שחפר את הבארות מחדש:" וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו.." לפיכך  הקדים הכתוב לתאר - שאת הבארות האלה סתמו הפלישתים אחרי מותו של אברהם - בטענה כי הבארות הללו משמשים תקלה ומכשול מפני מחנות  החיילים - שיבואו להילחם נגדם והבארות יספקו להם מים.

רוב  הפרשנים מסבירים : כי הגורם לסכסוך בן יצחק לפלישתים  ואבימלך בראשם -  השנאה לישראל, שנאה זו מופיעה מצד האויבים לאורך כל הדורות  כלפי האומה  היהודית ונמשכת עד ימינו.

התורה מסבירה  את סתימת הבארות מתוך קנאת הפלישתים ביצחק כפי שכתוב: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים"

אותו אבימלך שבזמנו כרת ברית עם אברהם אבינו: והתחייב לא לשקר לו, לנכדו  ולנינו ,אינו עומד בדיבורו ומעביר את הקנאה אל יצחק, והשנאה אצלו עד כדי כך גדולה  שהוא מגרש את יצחק ואומר: "לך מעמנו כי עצמת ממנו" .

למרות שיצחק עובר למקום אחר שנאה זו אינה מרפה ממנו והולכת בעקבותיו. וגם שם מתקוטטים אתו  בעניין הבארות שהוא חופר , אבל אבימלך ברוב צביעותו בא אליו בהצעה חדשה של כריתת ברית ביניהם ,יצחק מגיב באומרו: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי" ?

תשובתו של אבימלך  מזכירה את האויבים שלנו היום: הוא אומר ליצחק: "עשינו עמך רק טוב, ונשלחך בשלום" הוא כאילו עושה לו טובה בכך שלא זרק אותו לשואה ,אלא איפשר לו לעזוב את ארצו אחרי שלקחו לו את האדמה והבארות., על כך ישנו מדרש יפה:

 בראשית רבה [ס"ד]: משל  לארי שנתקע לו עצם בגרונו ,מיד הכריז: מי שיצליח להוציא את העצם מגרונו- יבוא על שכרו. מיד הופיע עוף בעל צוואר ארוך וחרטום מאורך במיוחד, והצליח להוציא את העצם מגרונו של ארי זה. תבע העוף את שכרו ,ענה לו האריה: לא די לך שחרטומך שהיה בגרוני לא ניזוק ויצאת  בשלום ולא בלעתיו, אתה עוד מעז לבקש על כך שכר?

הנמשל על פי חז"ל: אבימלך טען בפני יצחק: היית בארצי ואני שלחתי אותך ריקם ,אבל יצאת בריא ושלם, לא קרה לך דבר. על כך אתה חייב לגמול  לי טובה.

מכאן שכל מה שקרה ליצחק הוא תבנית הסכסוך בשרשרת ההיסטוריה של העם היהודי עד היום ממש.

זוהי בעיה אנטישמית.

"אוצר חיים" מסביר:  כי ניתן ללמוד מתגובתו של יצחק לגבי העתיד של ישראל. על יצחק נאמר:"ויעתק  משם", הפתרון  לאנטישמיות:

 לעם ישראל יש ארץ אחת, וזוהי ארץ ישראל ולכן עליו לגור רק שם ולתמיד.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי כל  שנאת הפלישתים נבעה מתוך קנאה בהצלחתו של  יצחק, יצחק שציית לצוויי  ה'-  הצליח  לעלות ולהתעלות  וזה היה סוד הצלחתו, וכאשר הפלישתים באו לכרות אתו ברית ,הם  נתנו טעם לצעד זה: "ראו ראינו כי היה ה' עימך.."למרבה הצער, אותה שנאה קיימת עד ימינו ועל מנת להתגבר עליה עלינו לציית לתורה הקדושה- ולמלאה ככתבה ולשונה וליישב את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. וכשם שיצחק הצליח בעזרת  הבורא, כך עם ישראל  בע"ה יזכה להגיע למנוחה והנחלה לעד- בארץ המובטחת. אמן !

פרשת תולדות- יעקב ועשיו- מראשית ועד אחרית!

פרשת תולדות- יעקב ועשיו- מראשית ועד אחרית!

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן-ציון]

פרשה זו מאד משמעותית בתולדות עם ישראל- לפי שכל ההיסטוריה  שלנו  רמוזה  בכל השתלשלות המאורעות  -  החל מהזמן בו נשאה  רבקה  ברחמה את בניה: יעקב ועשיו:

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה': ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית  כ"ה, כ"ב]

ובהמשך  לאחר שנולדו התאומים התורה מדגישה: "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את- יעקב"[שם כ"ה, כ"ז- כ"ח]

כאשר הם גדלים  ויצחק זקֵן ,הוא קורא לעשיו ומבקש ממנו מטעמים,  אך אמו מאזינה לכל ההתרחשות ,היא מיד  קוראת ליעקב כפי שנאמר:

"ורבקה שומעת בְדַבֵר יצחק אל עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"-היא מבקשת מיעקב  שיביא -הוא שני גדיי עיזים והיא תכין מטעמים ליעקב, יעקב חושש: "אולי ימושני  אבי והייתי  בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה: ותאמר לו אמו עלי קללתך בני.."[שם  כ"ז, י"ב-י"ג]

לאחר שעשיו מגלה  שהברכה נלקחה בעורמה על  ידי יעקב נאמר: "וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"

תגובת רבקה ליעקב:"...הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך: ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה..."

השאלות הן:

א] מה הטריד את רבקה  בלכתה לדרוש את ה'?

ב] מדוע רבקה אהבה את יעקב ויצחק אהב את עשיו?

ג] כיצד הגיב עשיו למעשה יעקב ומה הייתה תגובת רבקה?

רבקה מוטרדת בדרכה לדרוש את ה'.

רש"י מביא שני פירושים:

א] מה שהטריד את רבקה: זו- התרוצצות  הבנים בקרבה והכתוב אינו מביא הסבר מפורש לכך, אך מציין כי  על כך התלוננה רבקה-זו הייתה התרוצצות משונה שלא כדרך הנשים ההרות, לכן חז"ל הסבירו כי  כאשר  הייתה הולכת ליד בתי מדרשות של שֵם ועבר- היה יעקב רץ ושואף לצאת לכוון בית המדרש, אך כאשר הייתה עוברת ליד פתח עבודה זרה -היה עשיו מפרכס להגיע לשם.

ב] "ויתרוצצו הבנים" הכוונה -  מלשון: "ריצוץ"  ושבירה- שהיו שניהם מתקוטטים והיו מתווכחים ביניהם על נחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא, לפי ששניהם רצו  לרשת את שני העולמות.

לכן התאוננה רבקה: אם המצב כה מצער מדוע עליה להתפלל על קיום  ההיריון הזה?

 מהטעם הזה-הלכה לבית מדרש של שֵם ועבר לשאול את ה' מה יקרה כאשר תלד- כלומר: מה תהיה התוצאה לכל התהליך הזה?

רבקה קיבלה תשובה מאת השליח שהוא שֵם והוא מסר לה את תשובת ה': ששני גדולי עולם עתידים לצאת משני לאומים אלה והם: אנטונינוס -מלך אדום שהוא מזרעו של עשיו ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל ,שחיו באותה תקופה והיו עשירים גדולים ותמיד היה להם מזון בשפע והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם.

נאמר על רבקה  שממנה יֵצאו שתי מלכויות  ועוד ברחמה  היו חלוקים דרכיהם, האחד הולך בדרך רעה והשני בדרך תמימה.

ובעתיד לא יהיו שווים בגדולתם- כשהאחד נופל השני קם.

גם המילה: "תומים" במקום המילה: "תאומים" מרמזת שאין הם שווים, האחד צדיק והשני רשע.

אור החיים הקדוש מפרש באופן שונה: רבקה חששה שהריונה אינו מתקיים, לכן הלכה לדרוש את ה' כדי שתמשוך את ההיריון עד הסוף, למרות התרוצצות הבנים.

הכלי יקר אומר: כי התלבטותה  של רבקה הייתה נפשית , היא נבהלה מהתרוצצות הבנים, פעם  לכיוון בתי מדרשות ופעם לבתי עבודה זרה. היא חששה, שמא מדובר בשתי רשויות. לכן הלכה לדרוש את ה' איך מתפתח מצב מעין זה, בעוד שיש רק רשות אחת בעולם? רק לאחר שקיבלה תשובה למצבה המיוחד נרגעה. היא הבינה  שהכאבים הם כתוצאה משני גורמים אולם, זוהי רשות אחת בעולם הכוללת את הטוב מול הרע.

 הטור: מפרש באופן מעניין: היות ועשיו היה שעיר ויעקב  חלק , שערותיו  של עשיו דקרו את יעקב ולכן הוא היה בורח מהן.

רבי יחזקאל מקוזמיר, שמוצאו היה מפולין אומר: כי ידועים דברי חז"ל :"בידוע שעשיו שונא ליעקב"

עשיו ברשעותו היה מוכן לוותר על הגעתו לבתי אלילים ובלבד שיפריע ליעקב להגיע לבתי מדרש וזו  הייתה ההתרוצצות שלהם בקרבה של רבקה.

אהבת רבקה ליעקב ואהבת יצחק לעשיו.

השל"ה הקדוש  מסביר  את פשר אהבת ההורים לילדיהם: מסתבר כי אהבת יצחק לעשיו- הייתה אהבה שתלויה בדבר וההוכחה לכך- שכתוב בלשון הווה: "כי צייד בפיו" ועל אהבה מסוג זה, אמרו חז"ל: "בטל דבר ,בטלה  האהבה", כלומר כאשר מתבטלת סיבת האהבה- הייתה מתבטלת  גם האהבה עצמה.

לכן התורה מדייקת:" ויאהב יצחק את עשיו" בלשון עבר, כי אהבה זו הייתה תלויה  בציד שבפיו של עשיו ואהבה זו הייתה  חולפת ועוברת., אך אהבתה של רבקה אל יעקב, הייתה אהבה  אמיתית- אהבה שאינה תלויה בדבר. לכן הכתוב אומר: "ורבקה אוהבת את יעקב"- בלשון הווה כי אהבתה של רבקה ליעקב- הייתה אהבת אמת  וגם נצחית.

רבי  נפתלי מרופשיץ אומר: כי יצחק היה תמים: "העולה התמימה" הוא לא ידע מהי הונאה ולכן לא הבין את עורמתו של עשיו ופשוט נפל ברשתו בשאלות כמו: "איך מעשרים את המלח?

הוא ראה  בזאת מידה טובה כאילו עשיו  שואף לדקדק במצוות.

אך, רבקה לא הייתה כה תמימה, לפי שגדלה בבית של  רמאים , היא קלטה מיד מה דרכו של עשיו.

ואילו ליעקב רחשה אהבה מתוך הכרה בתמימותו.

יש מפרשים האומרים כי:  רבקה ידעה דברים  שלא היו בגדר  ידיעתו של יצחק שהרי נאמר לה: "ורב יעבוד צעיר" לכן סייעה ליעקב להשיג את הברכות שבעצם נועדו לבכור שבהם.

רבינו בחיי אומר: יצחק אהב את עשיו כי כאשר שאל אותו לפשר עיסוקו , ענה עשיו לאביו: כי הוא הולך לשדה לצוד ציד - במטרה להביא טרף לפיו של אביו. והיות ולא היה מצוי בסביבת  אמו, לכן לא נקשרה אליו באהבה. אלא אהבה את יעקב שהיה מצוי אצלה הרבה וכל געגועיה היו מופנים אליו.

תגובת עשיו למעשה יעקב ועצת רבקה.

מיד כאשר נודע לעשיו  מפי אביו: כי יעקב הקדים אותו וזכה בברכה לפניו - תגובתו הראשונית הייתה: "ויצעק  צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם-אני אבי" [שם כ"ז, ל"ג-ל"ד]

גם לאחר שאביו בירך אותו, הוא לא נרגע ,אלא פרץ בבכי, אך התגובה המשמעותית ביותר הייתה "וישטום עשיו את יעקב על- הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" הדבר נודע לרבקה והיא מצווה על  יעקב לברוח אל לבן אחיה  בחרן.

כוונת עשיו בדבריו הייתה:

על פי רש"י: כדי שלא  יצער את אביו, ימתין עד יום מותו ואז יממש את איומיו- להרוג את יעקב.

לפי דעת חז"ל: כוונתו הייתה: "יקרבו ימי אבל אבי" –אקרב בעצמי את הימים בהם אבי יתאבל על ידי  הריגתי את  יעקב.

לפי פירוש נוסף: עשיו כועס באומרו: "יקרבו ימי אבל אבי.." מגיעים ימים עצובים לאבי, לפי שהחלטתי להרוג את יעקב בהקדם האפשרי.

תגובת רבקה:

לפי בראשית רבה : האימהות היו נביאות ורבקה הייתה אחת מהן, לכן נודע לה ברוח הקודש – את מה שעשיו מהרהר בליבו.

לפי הסבר רש"י : רבקה אומרת כי עשיו  מתנחם להרוג את יעקב—הוא מביע חרטה על האחווה שביניהם והחליט להתנכר לו ולהורגו.

ומדרש אגדה: עשיו זומם להרוג את אחיו ויעקב מעתה נחשב בעיניו כמת וכאילו עשיו שתה עליו  כוס תנחומים- כמנהג האבלים.

ולפי פשוטו: עשיו מתנחם על הברכות שיעקב לקח –על ידי שיהרוג אותו וכך התנחם באי קיום הברכות.

לכן רבקה מצווה על יעקב לברוח בהקדם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי רבקה רואה ברוח הקודש  את  התחזית העתידית-של בניה.

בפרשה זו  מקופלת כל ההיסטוריה היהודית מתקופת האבות   עד ימים אלה ממש,  ויצחק מעביר מסר נצחי: "הקול קול יעקב- והידיים ידי עשיו"- על מנת  להתגבר על איומי האויבים, עלינו להגביר את קול התורה בנוסף להֵעַרכות הביטחונית.

כי חרבו של עשיו מונפת מעל ראשנו  בזמן שקול התורה נחלש.

יהי רצון  שיתקיים בנו הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'  צבאות" [זכריה ד, ו]

רבקה ותושייתה/ שיר מאת: אהובה קליין©

רבקה ותושייתה/ שיר מאת: אהובה קליין©
 
בטרם ייוולדו האחים
ברחם אימם ייסורים
התרוצצות ללא גבולות
כנבל תופים ומחולות.
 
רבקה כסערת גלים
לבית המדרש תחיש  צעדים
תדרוש מענה אלוקים
תקבל דברי חכמים.
 
בבטנה שני לאומים
מפרכסים בכוונים מנוגדים
ויהי היום יגיחו לעולם
דרכיהם ידהימו כולם.
 
הבכור איש דמים
הצעיר  יושב אוהלים
יעקב  לוקח ברכתו
עשיו זומם להורגו.
 
רבקה תגלה תושייה
תאיץ ביעקב בנה
לעזוב בית הוריו
להינצל מפני עשיו.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
 
 
 
 
 
 

פרשת תולדות-שני לאומים- כשהאחד נופל השני קם-כיצד?

פרשת תולדות-שני לאומים- כשהאחד נופל השני קם-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו מגלה הקב"ה לרבקה  על העתיד שני בניה לדורות:
"ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית כ"ה כ"ג]
והנה כאשר נולדו הבנים נאמר:"ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשיו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב..ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים"[שם כ"ה,כ"ה-כ"ח]

השאלות הן:
א] מהי משמעות שני הגויים ושני הלאומים-בבטנה של רבקה?
ב] מדוע התורה מציינת את צבע שיערו של עשיו?
ג] במה היו שונים שני האחים?

התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י:התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת  כדי לרמוז כי משני הגויים האלה יצאו -
שני גדולי עולם,האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו.
ורבי יהודה הנשיא- מזרע ישראל שחיו באותה  תקופה ועליהם נאמר:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות  החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם
סעודות והצנון והחזרת היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו -גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.
ולאומים="שני לאומים"- שתי מלכויות.
שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם,אלא כאשר אחד נופל השני קם.

ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל  כ"ו,ב]- צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה-"לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"

רבינו בחיי  מוסיף על דברי רש"י- כי אנטונינוס היה מלך גדול מזרע עשיו והיה לומד תורה  עם יהודה הנשיא בסתר וחשש שעבדיו ומשרתיו ירגישו בכך,לפיכך היה פוגש את רבי יהודה הנשיא בתוך מערה,פרטים נוספים בהקשר לכך מופיעים ב:[מסכת ע"ז [דף י,ב]
לפי הרמב"ן: "שני גויים בבטנך"-ה' הודיע לרבקה שעוד שהיו עשיו ויעקב ברחמה עשו בתחילת יצירתם מריבה- רמז למה שיהיה ביניהם בסוף.

לפי הכלי יקר:ה' הודיע לרבקה ששני הבנים-יעקב ועשיו יהיו שונים זה מזה,האחד עובד עבודה זרה והשני עובד ה'-
ולנצח ה' אחד ואין עוד מלבדו.

ויש אומרים: שיצחק התפלל לפני ה' כשראה שאשתו עקרה, לפי שחשש כי אומנם הוא היה צדיק בן צדיק על כן מצדו היה מובטח לו זרע הגון. אך לא כן אצל רבקה ,אצלה המצב היה שונה, הרי הייתה בת בתואל ואחות לבן,שמא יצא ממנה זרע פסול?
וכל זה בדומה להגר שילדה את ישמעאל ואולי לכן רבקה עקרה.

 מטעם זה,כאשר רבקה הרגישה שהנערים מתרוצצים בקרבה האחד רוצה לצאת לבית מדרש והשני רוצה ללכת לפתח עבודה זרה, חשה כי כנראה האחד צדיק והשני רשע,  מסיבה זו חשבה: שהיא כמו הגר ולא יותר  טובה ממנה ולכן התפללה לה' וחשבה במה הועילה תפילתה?  בעקבות זאת,ה' הודיע לה  כי משני הבנים יצאו אנשים גדולים- מיעקב ומעשיו,מעשיו עתיד לצאת –אנטינונוס ושאר גרי צדק ומיעקב-יהודה הנשיא. מה שלא התקיים אצל ישמעאל ובזה רבקה עולה על הגר.

התשובה לשאלה ב]
התורה מזכירה את צבע שיער ראשו של עשיו:
לפי רש"י: עשיו היה אדמוני- רמז לכך שיהיה בעתיד : שופך דמים. כל גופו היה מכוסה כאדרת - בשיער רב- כטלית.
לפי הכלי יקר:רמז לכך שעשיו עתיד להיות צבוע,צייד רמאי, מרמה את אביו כדרך האנשים הצבועים אשר כלפי חוץ מצטיירים כצנועים. והיו לובשים אדרת שיער למען השקר,כפי שמסופר בזכריה:"והיה ביום ההוא יבושו הנביאים [נביאי השקר]אשר מחזיונו בהינבאותו ולא ילבשו אדרת שיער למען כחש"[זכריה י"ג,ד]

על כן עשיו נולד עם אדרת שיער לרמז שיהיה נזיר אלוקים מבטן וישתייך לכת הצבועים.
רבינו בחיי אומר רעיון מעניין:"ויצא  הראשון אדמוני" במדרש נאמר: כי בזכות שבני ישראל קיימו את המצווה:"ולקחתם לכם ביום הראשון.."[ארבעת המינים בחג הסוכות] הקב"ה  עתיד להתגלות ראשון- מציל את עם ישראל מהראשון- שהוא עשיו הרשע ובונה לעם ישראל ראשון -שזה בית המקדש. ומביא לעתיד לבוא-לעם ישראל ראשון -שזה מלך המשיח.
 כפי שנאמר:"ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן"[ישעיהו מ"א]

התשובה לשאלה ג]
לפי רבינו בחיי: אחד הלך ללמוד תורה בבתי מדרשות והשני לבתי עבודה זרה.
למרות היותם תאומים-היו שני הפכים,ע שיו  נמשך אחר תענוגות הגוף ויעקב היה יותר רוחני-נמשך אחר עצת הנפש.
עשיו היה גשמי- לכן נקרא:"איש שדה"-כאילו נאמר עליו שהיה: איש אדמה-איש עפר- הוא היה עפריי.
וידוע הדבר כי אדם אשר  עוסק בציד ומתעניין במאכל ומשתה-שהם נחשבים לתענוגי הגוף,הוא מגיע לבזות את עבודת ה'-בעיניו הדבר טפל לעומת תענוגי הגוף –שאצלו מהווים את העיקר.
יעקב היה איש אוהלים: לפי הפשט: יושב ולומד בבית מדרש של שם ועבר.
ועל דעת הקבלה:יש כאן רמז לאוהל של מטה ואוהל של מעלה,שכבר ידוע שצורתו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד ולכן יושב אוהלים-כאילו נאמר עליו יושב על כיסא.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה חשובה ונצחית:
היא רמוזה במילים שאמר יצחק ליעקב- כשהביא לו את המטעמים:
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו"

יש במשפט זה רמז עמוק מאד כפי שאומרים רז"ל: כל עוד עם ישראל יושב בבתי מדרש ועוסק בתורה אין ידי עשיו יכולות לשלוט בו ולנצח אותו במלחמות,ויש כאן חמש אצבעות בכף היד כנגד חמישה חומשי תורה.
ועשיו  מייצג את אומות העולם,כל עוד עם ישראל עוסק בתורה הקדושה אין ידיהם של הגויים על העליונה.
אך אם חס ושלום עם ישראל יעצור את למוד התורה ,חלילה ,עלול ליפול ומיד עשיו קם- הכוונה לאומות העולם הקמים עלינו.
מי ייתן ונשכיל לקיים הלכה למעשה את לימוד התורה בבתי מדרשות,יומם וליל כסגולה על שמירת  עם ישראל מפני עמלק שהוא מזרע עשיו.

ובע"ה במהרה יתקיימו דברי הנבואה:"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשיו כי ה' דיבר"[עובדיה א,י"ח]
 

שני לאומים/שיר מאת: אהובה קליין©

שני לאומים/שיר מאת: אהובה קליין©
 
יעקב ועשיו שונים
מבטן שני לאומים
האחד שה תמים
השני איש דמים.
 
יעקב יושב אוהלים
עשיו כאחד הציידים
כמים ואש מנוגדים
בחיים  יפלסו דרכים.
 
יעקב בדרך אבות
כארי יתגבר על מהמורות
עשיו בשביל חתחתים
שדות קוצים וברקנים.
 
בימינו שני עמים
כחושך ואור מתחככים
האחד דבק בתורה
השני חרבו שלופה.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[חומש בראשית]