פרשת תולדות

רבקה ותושייתה/ שיר מאת: אהובה קליין©

רבקה ותושייתה/ שיר מאת: אהובה קליין©
 
בטרם ייוולדו האחים
ברחם אימם ייסורים
התרוצצות ללא גבולות
כנבל תופים ומחולות.
 
רבקה כסערת גלים
לבית המדרש תחיש  צעדים
תדרוש מענה אלוקים
תקבל דברי חכמים.
 
בבטנה שני לאומים
מפרכסים בכוונים מנוגדים
ויהי היום יגיחו לעולם
דרכיהם ידהימו כולם.
 
הבכור איש דמים
הצעיר  יושב אוהלים
יעקב  לוקח ברכתו
עשיו זומם להורגו.
 
רבקה תגלה תושייה
תאיץ ביעקב בנה
לעזוב בית הוריו
להינצל מפני עשיו.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
 
 
 
 
 
 

פרשת תולדות-שני לאומים- כשהאחד נופל השני קם-כיצד?

פרשת תולדות-שני לאומים- כשהאחד נופל השני קם-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו מגלה הקב"ה לרבקה  על העתיד שני בניה לדורות:
"ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית כ"ה כ"ג]
והנה כאשר נולדו הבנים נאמר:"ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשיו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב..ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים"[שם כ"ה,כ"ה-כ"ח]

השאלות הן:
א] מהי משמעות שני הגויים ושני הלאומים-בבטנה של רבקה?
ב] מדוע התורה מציינת את צבע שיערו של עשיו?
ג] במה היו שונים שני האחים?

התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י:התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת  כדי לרמוז כי משני הגויים האלה יצאו -
שני גדולי עולם,האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו.
ורבי יהודה הנשיא- מזרע ישראל שחיו באותה  תקופה ועליהם נאמר:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות  החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם
סעודות והצנון והחזרת היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו -גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.
ולאומים="שני לאומים"- שתי מלכויות.
שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם,אלא כאשר אחד נופל השני קם.

ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל  כ"ו,ב]- צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה-"לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"

רבינו בחיי  מוסיף על דברי רש"י- כי אנטונינוס היה מלך גדול מזרע עשיו והיה לומד תורה  עם יהודה הנשיא בסתר וחשש שעבדיו ומשרתיו ירגישו בכך,לפיכך היה פוגש את רבי יהודה הנשיא בתוך מערה,פרטים נוספים בהקשר לכך מופיעים ב:[מסכת ע"ז [דף י,ב]
לפי הרמב"ן: "שני גויים בבטנך"-ה' הודיע לרבקה שעוד שהיו עשיו ויעקב ברחמה עשו בתחילת יצירתם מריבה- רמז למה שיהיה ביניהם בסוף.

לפי הכלי יקר:ה' הודיע לרבקה ששני הבנים-יעקב ועשיו יהיו שונים זה מזה,האחד עובד עבודה זרה והשני עובד ה'-
ולנצח ה' אחד ואין עוד מלבדו.

ויש אומרים: שיצחק התפלל לפני ה' כשראה שאשתו עקרה, לפי שחשש כי אומנם הוא היה צדיק בן צדיק על כן מצדו היה מובטח לו זרע הגון. אך לא כן אצל רבקה ,אצלה המצב היה שונה, הרי הייתה בת בתואל ואחות לבן,שמא יצא ממנה זרע פסול?
וכל זה בדומה להגר שילדה את ישמעאל ואולי לכן רבקה עקרה.

 מטעם זה,כאשר רבקה הרגישה שהנערים מתרוצצים בקרבה האחד רוצה לצאת לבית מדרש והשני רוצה ללכת לפתח עבודה זרה, חשה כי כנראה האחד צדיק והשני רשע,  מסיבה זו חשבה: שהיא כמו הגר ולא יותר  טובה ממנה ולכן התפללה לה' וחשבה במה הועילה תפילתה?  בעקבות זאת,ה' הודיע לה  כי משני הבנים יצאו אנשים גדולים- מיעקב ומעשיו,מעשיו עתיד לצאת –אנטינונוס ושאר גרי צדק ומיעקב-יהודה הנשיא. מה שלא התקיים אצל ישמעאל ובזה רבקה עולה על הגר.

התשובה לשאלה ב]
התורה מזכירה את צבע שיער ראשו של עשיו:
לפי רש"י: עשיו היה אדמוני- רמז לכך שיהיה בעתיד : שופך דמים. כל גופו היה מכוסה כאדרת - בשיער רב- כטלית.
לפי הכלי יקר:רמז לכך שעשיו עתיד להיות צבוע,צייד רמאי, מרמה את אביו כדרך האנשים הצבועים אשר כלפי חוץ מצטיירים כצנועים. והיו לובשים אדרת שיער למען השקר,כפי שמסופר בזכריה:"והיה ביום ההוא יבושו הנביאים [נביאי השקר]אשר מחזיונו בהינבאותו ולא ילבשו אדרת שיער למען כחש"[זכריה י"ג,ד]

על כן עשיו נולד עם אדרת שיער לרמז שיהיה נזיר אלוקים מבטן וישתייך לכת הצבועים.
רבינו בחיי אומר רעיון מעניין:"ויצא  הראשון אדמוני" במדרש נאמר: כי בזכות שבני ישראל קיימו את המצווה:"ולקחתם לכם ביום הראשון.."[ארבעת המינים בחג הסוכות] הקב"ה  עתיד להתגלות ראשון- מציל את עם ישראל מהראשון- שהוא עשיו הרשע ובונה לעם ישראל ראשון -שזה בית המקדש. ומביא לעתיד לבוא-לעם ישראל ראשון -שזה מלך המשיח.
 כפי שנאמר:"ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן"[ישעיהו מ"א]

התשובה לשאלה ג]
לפי רבינו בחיי: אחד הלך ללמוד תורה בבתי מדרשות והשני לבתי עבודה זרה.
למרות היותם תאומים-היו שני הפכים,ע שיו  נמשך אחר תענוגות הגוף ויעקב היה יותר רוחני-נמשך אחר עצת הנפש.
עשיו היה גשמי- לכן נקרא:"איש שדה"-כאילו נאמר עליו שהיה: איש אדמה-איש עפר- הוא היה עפריי.
וידוע הדבר כי אדם אשר  עוסק בציד ומתעניין במאכל ומשתה-שהם נחשבים לתענוגי הגוף,הוא מגיע לבזות את עבודת ה'-בעיניו הדבר טפל לעומת תענוגי הגוף –שאצלו מהווים את העיקר.
יעקב היה איש אוהלים: לפי הפשט: יושב ולומד בבית מדרש של שם ועבר.
ועל דעת הקבלה:יש כאן רמז לאוהל של מטה ואוהל של מעלה,שכבר ידוע שצורתו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד ולכן יושב אוהלים-כאילו נאמר עליו יושב על כיסא.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה חשובה ונצחית:
היא רמוזה במילים שאמר יצחק ליעקב- כשהביא לו את המטעמים:
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו"

יש במשפט זה רמז עמוק מאד כפי שאומרים רז"ל: כל עוד עם ישראל יושב בבתי מדרש ועוסק בתורה אין ידי עשיו יכולות לשלוט בו ולנצח אותו במלחמות,ויש כאן חמש אצבעות בכף היד כנגד חמישה חומשי תורה.
ועשיו  מייצג את אומות העולם,כל עוד עם ישראל עוסק בתורה הקדושה אין ידיהם של הגויים על העליונה.
אך אם חס ושלום עם ישראל יעצור את למוד התורה ,חלילה ,עלול ליפול ומיד עשיו קם- הכוונה לאומות העולם הקמים עלינו.
מי ייתן ונשכיל לקיים הלכה למעשה את לימוד התורה בבתי מדרשות,יומם וליל כסגולה על שמירת  עם ישראל מפני עמלק שהוא מזרע עשיו.

ובע"ה במהרה יתקיימו דברי הנבואה:"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשיו כי ה' דיבר"[עובדיה א,י"ח]
 

שני לאומים/שיר מאת: אהובה קליין©

שני לאומים/שיר מאת: אהובה קליין©
 
יעקב ועשיו שונים
מבטן שני לאומים
האחד שה תמים
השני איש דמים.
 
יעקב יושב אוהלים
עשיו כאחד הציידים
כמים ואש מנוגדים
בחיים  יפלסו דרכים.
 
יעקב בדרך אבות
כארי יתגבר על מהמורות
עשיו בשביל חתחתים
שדות קוצים וברקנים.
 
בימינו שני עמים
כחושך ואור מתחככים
האחד דבק בתורה
השני חרבו שלופה.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[חומש בראשית]
 
 
 
 
 
 

פרשת תולדות. האם תוכניתה של רבקה הייתה הוגנת?

פרשת תולדות. האם תוכניתה של רבקה הייתה הוגנת?
מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מתארת בצורה דרמתית-כיצד הצליח יעקב לזכות בברכת אביו קודם עשיו אחיו.
הדבר נעשה מתוך עורמה:
וכך הכתוב מתאר את האירוע:"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו הגדול ויאמר אליו: בני ויאמר אליו הנני: ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי: ועתה שא- נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:ורבקה שומעת בדבר יצחק אל- עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"[בראשית כ"ז,א-ו]
רבקה איננה מעוניינת שהברכה תעבור לעשיו,לפיכך היא פונה אל יעקב בדברים:"..ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך:לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו" [שם כ"ז,ח-י"א]
אך, יעקב מביע את חששותיו,ביודעו כי עשיו איש שעיר ואילו הוא איש חלק,על כן עונה לאימו:"..הן עשיו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק: אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה".

ותשובת אימו רבקה:
"עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח-לי"[שם כ"ז,י"ג]

השאלות הן:
א] מדוע הכתוב מציין את חולשת ראייתו של יצחק-מה החשיבות לכך?
ב] מה הטעם בבקשת יצחק לאכילת מטעמים טרם מותו?
ג] אילו הנחיות נתן יצחק לעשיו טרם יציאתו לשדה?
ד] האם התנהגות רבקה בעורמה הייתה הוגנת?

התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י בשלושה פירושים:
פירוש ראשון לפי רש"י:
עיניו של יצחק נחלשו בעקבות עשן הקטורת של יהודית בת- בארי ובושמת בת-אילון החיתי- נשות עשיו שהיו מקטירות לעבודה זרה.
ומפני שהתנהגות נשות עשיו- ציערו את יצחק לכן ה' החליש את מאור עיניו, על מנת שלא יחזה בעיניו את הדבר. 
פירוש שני:בשעה שרצה אברהם לעקוד את יצחק,ראו זאת ממעל המלאכים והם הזילו דמעות הישר לתוך עיני יצחק,לפיכך - ראייתו נחלשה לעת זקנתו.
פירוש שלישי:הדבר נעשה בכוונה תחילה על ידי הקב"ה-כדי שיעקב ייטול ראשון את הברכות ,ולא עשיו הבכור ויצחק לא יבחין בכך.

רבינו בחיי מביא גם כמה הסברים לשאלה זו:
פירוש על פי הפשט, לעת זקנתו ראייתו נחלשה מטעם גילו המופלג,וההוכחה לך מצאנו גם אצל יעקב:"ועיני ישראל כבדו מזוקן"[בראשית מ"ה]
גם אצל אחיה השילוני נאמר:"כי קמו עיניו משיבו,[מלכים א,י"ד]
ואילו אצל משה- אירע נס שבעת זקנתו לא נחלשו עיניו כפי שהכתוב מציין זאת:"לא כהתה עינו ולא נס לחה"
פירוש על פי המדרש:על ידי שנטל שוחד מעשיו כהו עיניו,פירוש זה מתבסס על הפסוק:"כי השוחד יעוור.."[דברים ט"ז]
ועוד פירוש: כדי שיצחק לא יצא מהבית, שמא יצביעו עליו הבריות ויאמרו: הנה אביו של רשע[עשיו]

התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי מביא הסבר מעניין במיוחד לכך: יצחק חפץ לאכול מטעמים סמוך למותו:"אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם,אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת,כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש,והוא שאמרו:רז"ל-אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה.שנאמר:"והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "[מלכים- ב,ג,י"ד]
כוונת יצחק הייתה לא תאווה גופנית ועונג חומרי,אלא חשב כי על ידי המטעמים- גופו יתחזק וממילא נפשו תתעורר ותהיה שרויה בשמחה- כי אין השכינה שורה מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה,ולכן אמר:"בעבור תברכך נפשי.." ולא ביקש כינור כדרך הנביאים,כי התכוון לברך ברכות חומריות:"טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".ולכן רצה שסיבת השמחה תבוא מתוך מאכל
שתלוי בברכה שעתיד לברך.

התשובה לשאלה ג]
הנחיותיו של יצחק לעשיו היו:"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים..." לפי דברי רש"י: יצחק אומר לעשיו לקחת את חרבו להשחיזה כדי שיתאפשר לו לשחוט יפה את הציד במטרה שלא יאכילהו נבלה,
ולמה החרב נקראת בשם: 'תליה'?
- כי הרגלו של האדם לתלות את חרבו על מותניו.

ומדוע נאמר:"צודה לי ציד"?
כדי שיביא ציד בשביל אביו- מן ההפקר ולא מתוך גזל.
"צודה לי ציד" הראוי להיות שלי –ולא שייך לאחרים.
לפי רבינו בחיי: יצחק התכוון שעשיו ייקח איתו קשת וחרב- כדרכם של ציידים היוצאים לצוד ציד בשדה.
לפי פירוש נוסף של רבינו בחיי :יש בדברי יצחק רמז -לדורות הבאים של עשיו
שכלי הציד שבידיהם יהיו אך ורק שלהם.

רבינו בחיי מביא מדרש יפה: "כליך" –רמז למלכות בבל,שנאמר:"ואת הכלים הביא בבלה"[דניאל א]
"תליך"- זוהי מלכות מדי,שנאמר:"ויתלו את המן"[מגילת אסתר ז]
"וקשתך"-זו מלכות יון,שנאמר:"כי דרכתי לי יהודה קשת.."[זכריה ט]
"וצא השדה"-זו מלכות אדום,שנאמר:"ארצה שעיר שדה אדום"[בראשית ל"ב]

התשובה לשאלה ד]
רבי אריה ליב מצונז בספרו:"מלוא העומר" טוען:ליצחק חסרו שני נתונים:
הוא לא ידע שעשיו ביזה את הבכורה ומכר אותה ליצחק, הוא לא הכיר את הצד המושחת של עשיו.
לעומתו, רבקה הכירה את הצד השלילי של עשיו,היות והיא גדלה בביתם של רמאים.
רבקה השתמשה בעורמה-מפני שלא רצתה להכאיב ליצחק ולגלות לו את כל האמת על עשיו,מסיבה זו היא לא הייתה מעוניינת שהברכה תשרה במקום של רמאות, בכך לימדה אותנו לא להשלים עם עוול, ולא לתת יד למציאות שלילית.
מסיבה זו השתמשה בעורמה אך לא בשקר.

אבן עזרא טוען: מותר להשתמש בשיטתה של רבקה במקרים כאלו.
מעניינת תגובתה של רבקה לחששותיו של יעקב- שמא אביו ימששו ויגלה את האמת.
והיא אומרת ליעקב:"עלי קללתך בני"[בראשית כ"ז,י"ג]
לפי דברי הגאון מווילנא: רבקה מרמזת ליעקב כי בחייו צפויות שלוש צרות:
צרת-עשיו,לבן ויוסף.
מתוך כל האמור לעיל, ניתן להסיק כי רבקה הכירה היטב את השוני בין הבנים,
הייתה לה ראייה למרחקים ולכן העדיפה שהברכה תשרה על יעקב-סמל הטוב והתמימות ולא על עשיו-אשר היה איש 
ציד,לפי הסבר רש"י[המסתמך על תנחומא]- ציד היה-בפיו = פיו וליבו לא היו שווים,היה שואל את אביו שאלות כדי להטעותו,כגון:איך מעשרים את המלח,או, כיצד מעשרים את התבן?לכן אביו חשב שהוא מדקדק במצוות.
מסיבה זו, העדיף לתת לו את הברכות וכמובן גם מהטעם שהיה -בכור.אך,רבקה ידעה את כל האמת וראוי לומר כי היא יישמה את דברי החכם באדם-הלוא הוא שלמה המלך:

"חוכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד,א]

רבקה ותושייתה / שיר מאת: אהובה קליין ©

רבקה ותושייתה / שיר מאת: אהובה קליין ©

בין הכרים והכסתות
רוקם יצחק תוכניות
לשלח עשיו לשדות
לצוד בכליו חיות.

למען יגיש לו מטעמים
לרומם הנפש בנעימים
בתמורה ירעיף ברכות
במלכות אדום לדורות.

רבקה שומעת הכוונות
בתושייתה מעלימה מהמורות
קוראת ליעקב התמים
להביאה גדיי עיזים.

יעקב חושש ממישושים
אימו תרגיעו בלחשושים
עליה תיקח הקללות
ותלבשהו בגדי חמודות.

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]

רבקה אם הבנים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

רבקה אם הבנים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

רבקה אם הבנים התאומים
באופיים בחיצוניותם שונים
האחד שה תמים
השני צד חיים.

זה כדרדר בשדה חיטים
וזה כשושנה נטולת קוצים
כמים לאש מנוגדים
איש באחיו נאבקים.

כשקולות יעקב גוברים
ידי אחיו חיש נרפים
בעתיד עשיו נוחל מפלה
יעקב זוכה לחזון גאולה.

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]

פרשת תולדות- גילוי מדהים על אירועים העתידים לבוא-כיצד?

פרשת תולדות- גילוי מדהים על אירועים העתידים לבוא-כיצד?
מאת: אהובה קליין.

הפרשה מתארת את הולדת יעקב ועשיו,אך מקדימה לכך את עניין התפילה:
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא וייעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו": [בראשית כ"ה,כ"א] ובהמשך התורה מתארת:
את מצבה והתנהגותה של רבקה:"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם-כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"
[שם כ"ה,כ"ב-כ"ד]
השאלות הן:
א] מאין שגם יצחק וגם רבקה התפללו,ומהי ההוכחה כי ה' קבל רק את תפילת יצחק?
ב] מדוע רבקה הלכה לדרוש את ה'?
ג] אילו דברי נבואה הגיעו לאוזני רבקה?

התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: גם רבקה וגם יצחק התפללו לה',רש"י לומד זאת מתוך דיוק בלשון:שכתוב:"לנוכח אשתו" ולא נאמר שיצחק:"התפלל על אשתו"- מכאן שיצחק עמד כנגדה ושניהם התפללו,יצחק עומד בזוית זו ומתפלל ורבקה עומדת בזווית אחרת ומתפללת.
בהמשך התורה מציינת:"וייעתר לו ה' " – זאת על אף ששניהם התפללו לבורא עולם.
ומסביר רש"י את הטעם לדבר:"שאין דומה תפילת צדיק בין צדיק [שגם זכות אבותיו מסייעות שתתקבל תפילתו]לתפילת צדיק בן רשע.
הרי יצחק היה צדיק בן צדיק ורבקה הייתה צדיקה בת רשע- לכן ה' קיבל את תפילת יצחק.

התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: הלכה רבקה לבית מדרש של שם ועבר- כדי לשאול מה יהיה בסוף הריונה,על כך אומרים אישי החסידות:כי כוונת רש"י הייתה, לתאר את רבקה, בדאגתה הרבה לאור החשד, שמא היא נושאת ברחמה ילד אחד בעל נפש כפולה- שאינו יציב,פעם מעוניין לגשת לבית מדרש ופעם מעוניין ללכת לבתי עובדי אלילים-,היא רצתה לדעת איזו נפש תנצח?התשובה שקיבלה הייתה: כי אין מדובר בילד אחד,אלא בשני בנים בעלי רקע שונה.
הרמב"ן חולק על דברי רש"י ואומר:"כי הדרישה היא תפילה לה'- לפיכך הלכה רבקה להתפלל לה'.
הרשב"ם אומר: רבקה קיבלה תשובה כי יש לה תאומים המתרוצצים בקרבה,וצער עיבור לשניים מרובה על צער עיבור לילד אחד.
והנביא המבשר לה כי היא נושאת ברחמה תאומים- מגלה לה גם את עתידם וגורלם.
אור החיים הקדוש אומר: עניין התרוצצות הבנים מוכיח כי יש לרבקה:שני גויים השונים זה מזה וגם נלחמים זה בזה והדבר גם משקף את האירועים כפי שיתרחשו בעתיד.
המלבי"ם אומר: כי יעקב מסמל את הרוח והצורה אשר תכליתו לשלוט על החומר-על עשיו.
אברבנאל אומר: כאשר הלכה רבקה לדרוש את האלוקים,היא מקבלת בשורה על שני הבנים אשר נושאת עימה,אילו יהיו שונים בתכליתם גם מבחינה גזעית ומהווים שורש לשני לאומים ההולכים ומסתעפים עם הזמן לכיוונים שונים, כוחות אלה המהווים ניגוד זה לזה במשך ההיסטוריה ילחמו איש באחיו,יעקב מסמל את הרוח ועשיו את החומר,אברבנאל מביא גם דוגמאות למלחמות שיתרחשו בין השניים בהמשך:דוד המלך נלחם באדום ומכניע אותו בתקופה שבה מושלים בתוכה מלכים, הוא שם נציבים במקומם וזאת בטרם היהודים היו לעם.
בתקופת בית שני הורקנוס ניצח את אדום והכריחם להתגייר.

התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י : "שני גויים בבטנך" ובמקור כתוב:"שני גיים בבטנך" כתוב עם שני יודים,כמו:"גאים"-לשון גאון וגדולה- הכוונה ששתי מלכויות עתידות לצאת משני הגויים בבטנה של רבקה,האחד: אנטונינוס מלך אדום שיצא מזרע עשיו והשני רבי יהודה הנשיא שהוא מזרע יעקב-שניהם חיו בתקופה אחת ונאמר עליהם:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [מסכת עבודה זרה י"א] היו עשירים ונכבדים ועורכים ארוחות לאנשיהם והירקות האלו היו מופיעים באופן קבוע על שולחנם, גם לא בעונת גידולם כאשר מחירם היה בעליה. "ממעייך ייפרדו" על מילים אלה אומר רש"י שעוד כשהתאומים שהו ברחם אימם,היו שונים זה מזה ,האחד הולך בדרך התמימות והיושר והשני הולך בדרך הרשע.
ובעתיד מלכויות אלו לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד נופל השני קם-כלומר:גדולתו של האחד תלויה בנפילתו של השני.
בסיכומו של דבר לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי פרשה זו היא חזון לעתיד לבוא על שני לאומים היוצאים מרבקה-אשת יצחק,שניהם שונים זה מזה בתכליתם שוני עמוק מאד: יעקב מסמל את הרוח,
עשיו את החומר,הם ילחמו זה בזה לאורך ההיסטוריה,כולל בימינו אנו,כדי שיעקב יגבר על עשיו שהוא אדום- הוא חייב להגביר את כוח התורה והתפילה,דבר זה רמוז בדברי יצחק כאשר ממשש את יעקב ואומר:"הקול קול יעקב,והידיים ידי עשיו" [בראשית כ"ז,כ"ב]
על כך אמר רבי ברכיה[מדרש רבה]:"בשעה שיעקב מרכין בקולו[מחליש את תפילתו ולימוד תורתו]ידי עשיו שולטות,שנאמר:"וילונו כל עדת ישראל.."[שמות ט"ו,ב]"ויבוא עמלק.."[שם י"ז,ח'],ובשעה שהוא מצפצף בקולו[כשמרבה תפילה ותורה]-אין ידי עשיו שולטות]
מכאן ניתן להסיק: כי על מנת להכניע את אדום יש להגביר את התפילה לבורא עולם ולהגדיל ולהאדיר את תלמוד התורה בקרב עם ישראל, וזהו מתכון בטוח לגאולת ישראל.
יהי רצון ובמהרה עם ישראל יצא מאפלה לאורה בזכות דבקותו בה' –על ידי ריבוי תפילה ולימוד תורה אמן ואמן.

סוד קיום העם/ שיר מאת אהובה קליין (c)

סוד קיום העם/ שיר מאת אהובה קליין (c)

מבטן ולידה אחים
אך שני לאומים
יעקב תם יושב אהלים
עשיו איש ציד וחיצים.

כים ויבשה שניהם
נאבקים במשך חייהם
פעמים הים יגבר על החול
אך יש ויחרד וייסוג לאחור.

סוד הקיום טמון באוצר
ההולכים בדרכיו יצאו ממייצר
תורה מורשה קהילת יעקב
פורצת שערים לגאולה בקרוב.

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [בראשית]

גדולת אלוקים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

גדולת אלוקים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

ישנם המהלכים כסומים באפלה
אינם מבחינים בעולם מופלא
בראשו מלך יחיד ומיוחד
שולט ביקום ומנווט לעד.

דוגמת אנשי סדום ועמורה
פוגעים בזולת ללא מורא
גזר דינם נגזר ונחתם
בבית דינו של בורא עולם.

ישנם בריות בעלי תבונה
יתבוננו סביבם מתוך הבנה
דוגמת יתרו כהן מדיין
הבחין בניסים הבין עניין.

ישנו מלך שונא ישראל
חפץ לשלוט ויחיד להישאר
כהרף עין יגלה אלוקים
הפורש כנפיים על בנים.

דוגמת אבימלך מלך גרר
התפכח ואל יצחק חזר
ברית שלום כרתו השניים
קרני אור חוללו בשמים..

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]

פרשת תולדות-גילוי גדולת אלוקים בפרשה - כיצד?

פרשת תולדות-גילוי גדולת אלוקים בפרשה - כיצד?
מאת/ אהובה קליין

אחד הנושאים המעניינים בפרשת תולדות:
הפיוס בין יצחק לבין אבימלך מלך גרר - בתום הסכסוך ביניהם:
וכך הדבר מתואר בכתובים:
"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים,ויברכהו ה' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי-גדל מאד ויהי לו מקנה-צאן ומקנה בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלשתים וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלשתים ומלאום עפר: ויאמר אבימלך אל יצחק:לך מעימנו ,כי עצמת ממנו מאד:[בראשית כ"ו,י"ב- י"ז] בהמשך, יצחק עובר לנחל גרר ,חופר בארות והפלשתים סותמים אותן ועוד בארות ורועי גרר רבים עם רועי יצחק- בטענה כי המים שלהם. יצחק קורא לבאר: עשק-"כי התעשקו עימו"
ובאר נוספת גם שם מתרחש ריב בין הרועים:"ויקרא שמה שטנה" ומשם התרחק יצחק וחפר באר נוספת :"ויקרא שמה רחובות" מהטעם:"כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ",
משם עולה לבאר שבע ושם ה' מתגלה אליו בלילה ומבטיח לו:"אנוכי אלוקי אברהם אביך, אל תירא כי אתך אנוכי,וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי"
בסוף דברי ה' יצחק מקים מזבח.
בתום תקופה זו מופיע בפניו אבימלך עם משלחת,
יצחק מופתע מאד באומרו:"מדוע באתם אלי? ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם" ?[כ"ו,כ"ז]
תשובת אבימלך ומרעיו הייתה :"ויאמרו: ראו ראינו כי ה' היה עימך ונאמר:תהי נא אלה בינותינו, בינינו ובינך, ונכרתה ברית עימך"

מתעוררות כמה שאלות והן:
שאלה א] מה גרם לאבימלך "להתעורר מתרדמתו" ולהבחין בגדולת ה'?
שאלה ב] היכן במקרא ישנן דוגמאות נוספות לראיית גדולת ה'?
שאלה ג] מה ניתן ללמוד על כוונותיהם של אויבי ישראל במהלך הדורות?
שאלה ד] כיצד התמודד יצחק עם שנאת הפלשתים ומה ניתן להסיק מכך לגבי התמודדות בעתיד עם אויבים ?

התשובה לשאלה א] 
רש"י אומר : כי אבימלך הבחין כי ה' היה עם אברהם ולא נטש גם את יצחק ,זאת לומד רש"י מכפל הלשון:"ראו ראינו" פעם ראה אבימלך שה' הגן על אברהם וכעת מבחין, בשנית, כי ה' מגן על יצחק וכשם שאבימלך כרת ברית עם אברהם, כעת רצונו לכרות ברית עם יצחק.
בעל הבאר מים חיים מפרש: כי בתחילה היו סבורים אבימלך וקהילתו- כי כל עשירותו של יצחק הייתה מתוך כך שניצל את הפלשתים, אך משנוכחו לדעת כי הצלחתו מתקיימת גם במקום אחר, הודו כי טעות הייתה בידם וכל רכושו- כתוצאה מ -"ה' עימך".
החתם סופר מפרש: כי באותה תקופה היה רעב בארץ ישראל ויצחק שירד אל גרר התעשר שם,ראו זאת בני המקום נתקנאו בו ושיערו כי נתעשר מהם.
אולם, הם שמו לב כי גם לאחר שהיה בארץ ישראל המשיך להתעצם ולהתרחב, לפיכך הגיעו למסקנה-כי ברכת ה' הייתה בעזרו באופן מתמיד.
תשובה לשאלה ב] במקרא ישנן דוגמאות על גילוי גדולת ה':
דוגמא א: במהלך עשרת המכות במצרים, כאשר החרטומים ניסו להסיר בעצמם את הכינים ולא יכלו לעשות כן:"ויאמרו החרטומים אל- פרעה אצבע אלוקים היא" [ שמות ח,ט"ו]
ובהמשך במהלך מכת הברד, פרעה אומר למשה ואהרון:"חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" [שם,ט,כ"ז] דוגמא ב: יתרו השומע על כל הניסים שה' הביא על עם ישראל, אומר למשה:
" ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים...עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים.."
דוגמא ג: בספר במדבר, כאשר בלק מבקש מבלעם לקלל את עם ישראל ובסוף
יצא מברך, ניגש אליו בלק ואמר:"לקוב אויביי קראתיך והנה ברכת זה שלוש פעמים". ובלעם עונה:"אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור פי ה' לעשות טובה או, רעה מליבי אשר- ידבר ה' אותו אדבר" [במדבר כ"ד, י"ג]
תשובה לשאלה ג]
ניתן ללמוד על אויבי ישראל- כי השנאה טבועה בנפשם כלפי עם ה' ,הדבר חוזר על עצמו בהמשך הדורות כמו שנהוג להגיד:"בכל דור ודור עומדים
עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם"
מסיבה זו הפלשתים סתמו את הבארות- הם קנאו ביצחק והקנאה הגיעה למימדים כה גבוהים עד כי אבימלך מגרש את יצחק, גם לאחר שיצחק מעתיק למקום אחר את מגוריו- השנאה ממשיכה לרדוף אותו,כשאבימלך בא להתפייס, יצחק מתפלא,
אבימלך מדגיש את המעשים הטובים שהוא עשה ליצחק:"עשינו עמך טוב ונשלחך בשלום".
הוא כאילו עשה לו טובה- בכך ששלח אותו לחופשי לאחר שלקח את אדמתו ובארותיו ולא עולל לו בדרך צרות נוספות.
ישנו מדרש[בראשית רבה ס"ד] המסביר את התנהגות האויבים על ידי המשל הבא:
מעשה בארי שנמצא עצם בגרונו, מייד הכריז: כל המצליח להוציא את העצם- יבוא על שכרו, הגיע עוף עם צוואר וחרטום מאורך במיוחד והצליח להוציא את העצם,ביקש העוף את שכרו מהארי, ענה לו הארי, הרי לא די לך שחרטומך יצא בשלום ולא טרפתי אותך, אחרי כל זה אתה מצפה לשכר? 
בעלי המדרש מסבירים בדרך דומה את התנהגותו של אבימלך האומר ליצחק:הרי היית בארצי ושלחתיך לשלום, על כך אתה חייב לגמול לי טובה.
"אוזניים לתורה"- טוען : כי בדרך כלל הגויים מצפים שעם ישראל יעשה להם את המלאכה ובסיום,יבואו ויטענו כי הכול שייך להם בדומה למה שהתרחש עם יצחק. 
יצחק סיים לחפור את הבארות,באים הפלשתים וטוענים כי הם הבעלים של הבארות.
תשובה לשאלה ד]
כיצד להתנהג עם האויבים,מסביר זאת- "אוצר חיים": 
מהמילים:"וייעתק משם" ניתן להסיק כי יש להתרחק מהגויים לצאת מתוכם ולעלות לארץ ישראל ויצחק מתרחק מהם עד באר שבע,
הרמב"ן מוסיף ואומר: כי מאחר והקב"ה ראה כי יצחק מתיירא שירדפו אחריו, הבטיח לו שלא יירא מהם וגרם לכך שאבימלך יבוא ויחלק כבוד גדול יותר ליצחק מאשר לאביו אברהם. 
הרלב"ג : משבח את אומץ ליבו של יצחק שאינו מתרפס לפני הגויים, בעוד שהוא היה גר בארץ ואילו אבימלך אדון הארץ, אפילו הטיח בהם: מדוע באו אליו - בו בזמן שהם שונאים אותו?
אנו רואים שמידת האמת הייתה חזקה אצל יצחק ולא פחד לסכן את נפשו.
מכאן עלינו להסיק: כי כוונותיהם של אויבינו היא לכלותינו, מצד אחד עלינו להתרחק מהם ויש לזכור כי אין להתרפס בפניהם, 
ומצד שני עלינו להגיד להם את האמת ללא כל פחד- כדוגמת יצחק שאמר את אשר בליבו לאבימלך ללא מורא. אם ננהג בדרך זו- בע"ה צפויה לנו הצלחה וברכה.