פרשת תולדות

פרשת תולדות - יצחק ובארות המים - רמז לאחרית הימים.

פרשת תולדות - יצחק ובארות המים - רמז לאחרית הימים.

מאת: אהובה קליין .

התורה  מתארת כיצד  מגיע יצחק לגרר  - בעקבות הרעב בארץ וחופר שם בארות, כולל  בארות שנסתמו על ידי הפלישתים:  "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.  וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.  וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.  וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה', וַיֶּט- שָׁם, אָהֳלוֹ; וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק, בְּאֵר. ...וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל- אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם.  וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".   [בראשית  כ"ו, י"ח- ל"ג]

השאלות הן:

א] יצחק חפר בארות ,מדוע הפלישתים סתמו אותם?

ב] מה  משמעות  שמות הבארות שיצחק חפר?

תשובות.

חפירת בארות המים.

 רבינו בחיי מביא כמה פירושים:

א] הבארות  נחפרו עוד בזמן אברהם אבינו בגרר - במטרה להשקות את השדות, כדי לגדל שם יבולים, משראו זאת הפלישתים שהמים משמשים לגדולי היבולים בשדות, מתוך קנאה, הלכו וסתמו את הבארות. אבל יצחק שוב חפר בארות אלה והתגבר עליהם וקרא לבארות באותם שמות שגם אביו קרא להם ובכך זכה לכבד את אביו - אברהם.

מדגיש רבינו בחיי : כי יצחק לא רצה לשנות  את שמות הבארות ודבר זה נחשב לו לזכות ומכאן יש ללמוד: שאל ישנה אדם מדרך אבותיו, ואולי כשכר על זה - גם שמו של יצחק לא השתנה מעולם , הוא נקרא:  יצחק לאורך כל ימי חייו.

ב] רבינו בחיי טוען: כי יש הסוברים כי הבארות הללו- הם רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם- כי הם היו  מוכנים בקלות לקבל שוב את האמונה באל אחד-דוגמת הבארות שהם  קלים לקבלת המים  ואילו פתיחת הלב הסתום באמונה הכתוב יכנה זאת  בשם "חפירה" והכוונה שהפלישתים ,מתוך קנאה, סתמו את אמונתם של אנשים אלה -  אשר בעקבות זאת  סרו מן הדרך וזו הכוונה שהם סתמו את הבארות בעפר , שסתמו את ליבם והשיבו אותם לדרכם הקלוקלת. וזאת תחת החכמה והדעת שאברהם  מילא אותם בתקופתו. הם עשו זאת מתוך קנאה, הכתוב מכנה את  המילה "עפר" כהצעה רעה, וכאשר בא יצחק -הצליח להחזיר למוטב את אותם אנשים שהתרחקו מן האמונה, לכן נאמר:

"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת- בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו".

כלומר לחפירת הבארות הייתה מטרה רוחנית.

יש האומרים: כי יצחק חפר בארות מים ובאותו זמן היו מתאספים שם אנשים  ובדרך זו  היה מפיץ את האמונה  באל אחד וכך למעשה המשיך עם דרכו של אברהם אביו.

על פי הפירוש: "בכורי אביב" ישנו הסבר – מדוע הפלישתים  סתמו את הבארות?

התורה  באה ללמדנו בתיאור זה  כי במעשיהם של  צדיקים, אשר פעלו במו ידם וחפרו את המקום-השרו על הסביבה הזו קדושה עליונה, אין ידיים זרות יכולות לשלוט על המקום  ולהכחידם מן העולם. לכן, היות ואת הבארות חפרו "עבדי אביו" ולא אביו  עצמו- לכן הצליחו הפלישתים להרוס. כך גם אצל יצחק, כל עוד שהיו חופרים "עבדי יצחק" היו הפלישתים רבים על זכותם לבארות  אלה.  אולם  כאשר יצחק חפר את הבאר  השלישית בעצמו- שוב לא רבו עליה.

הסיבה: בפעולותיו של יצחק אין שליטה לאיש !

כאשר יצחק עובר לבאר שבע ומקים שם מזבח כמו שנאמר: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה', וַיֶּט- שָׁם, אָהֳלוֹ"  באופן זה קידש את המקום על ידי קדושתו העליונה ,הדבר גרם לכך שהפלישתים לא   הזיקו לו למרות שעבדי יצחק  חפרו שם בארולא הוא בעצמו וזאת מפני מעלת המקום.

אלשיך אומר: כי אבימלך היה מדרבן שנאה כלפי יצחק - היות ורצה להיפטר ממנו , שלח את עבדיו  לסתום את הבארות. כדי שיצחק יבין בעצמו את הרמז שאינו רצוי שם ויצא את הארץ!

משמעות שמות הבארות.

הרמב"ן סבור: שחפירת הבארות -הם  רמז על העתיד.

מהטעם: רמז לבית המקדש לפי שנאמר: "כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-ה'.: שבאר מים חיים- רמז לבית מקדש .

לבאר הראשונה  קרא :"עשק"- רמז לבית ראשון שנתעשקו  עמנו ועשו איתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות  עד שהחריבו את בית המקדש.

 לבאר השנייה קרא: "שטנה" וכאן זה רמז לבית שני :שנאמר: ו"ּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ‍ִם"׃ [עזרא ד', ו] שם זה היה קשה יותר מהשם הראשון של הבאר. כי  בית שני נחרב וגם עם ישראל גלה מארצו.

הבאר השלישית- עליה לא רבו, כמו שנאמר: וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת"-ובאר זאת שלא רבו עליה- היא כנגד: הבית השלישי לעתיד לבוא, שנאמר:

"וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת" [יחזקאל מ"א, ז]

בית שלישי יבנה בע"ה- ללא ריב והקב"ה ירחיב גם את גבולנו - כפי שנאמר:"כִּי-יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת- גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ,.."- והמשמעות היא: שה'  ירחיב את גבולנו והדבר יעשה ללא ריב.

רבינו בחיי מביא מדרש יפה: נאמר על דוד המלך:

 "וַיִּלְכֹּד דָּוִד, אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן--הִיא, עִיר דָּוִד". [שמואל-ב, ה, ז], "מפני מה נקראת על שמו של בשר ודם? אלא לפי שהיה גלוי וידוע לפני מלך  מלכי המלכים הקב"ה- שבשר ודם בונין אותה ובשר ודם מחריבים אותה- לכך נקרא על שמו של בשר ודם, אבל לעתיד לבוא- היא נקראת על שמו יתברך שנאמר:

"וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל- מְנַאֲצָיִךְ; וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה', צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל". [ישעיהו ס, י"ד]

ה"כלי יקר" סובר: כי בית המקדש השלישי יבנה על ידי מלך המשיח לפי שנאמר עליו:

"לם רבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל - כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ.." [ישעיהו ט, ג]

כי  בימיו יהיה שלום ואמת - לכן נקרא רחובות - כי ירחיב ה' את גבולות עם ישראל.

על הבאר האחרונה המוזכרת בפרשה זו  מסופר כי עבדי יצחק מבשרים לו:  "מָצָאנוּ מָיִם.  וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

רש"ר מסביר: אברהם קרא למקום ההוא: באר שבע ויצחק קרא שם לבאר: "שבעה"- וזאת לזכר השבועה שנשבעו שם, או מהטעם ששם נגלה אליו ה' כמקיים את בריתו בעניינים ארציים מוחשיים שהיווה נקודת פסגה בחיי יצחק. על בסיס שני אירועים אלה העיר שהוקמה באזור זה- קיבלה את שמה:

 באר שבע.

לסיכום, לאור האמור לעיל: בארות המים שנחפרו – מרמזות – על בתי המקדש   ראשון ,שני ושלישי –לעתיד לבוא.

ולשבחו של יצחק יאמר : כי המשיך את דרכו של אברהם בהפצת האמונה.

האגדה מספרת על יצחק: כאשר מלאו לו שבעים וחמש שנה אמר בליבו: עד כה ה' היה בעזרי בזכות - אבי אברהם הצדיק, אבל כעת שנפטר, בזכות מי אני אזכה בכל הטוב? אז הופיע לפניו  אלוקים ואמר לו: שהוא יגן עליו וציווה  עליו שימשיך לגור בארץ ישראל ועליו מוטל להמשיך להפיץ את האמונה לסביבתו וילמד אותם לאהוב את העבודה ולשנוא את הבטלה, ואכן יצחק מילא את ציווי ה' וזכה להצלחה גדולה לכל אשר פנה.

יהי רצון  שנתמיד ללכת בדרכי אבותינו ונזכה במהרה לגאולה שלמה-ולבניין הבית השלישי.

 כפי שנאמר:

"וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר ה'". [ישעיהו ס"ו, כ"ג]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

]פרו

 

מכירת הבכורה ליעקב.

מכירת הבכורה ליעקב.

 

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

עשיו שב לאוהלו

יגע מותש בנשמתו

איש ציד - בפיו ובידיו

שופך דמים מרבה כזב.

 

 בכיסאו יושב ושוקע

 רעבונו שואף להשביע

 ריח  נזיד העדשים

באפו כקטורת בשמים.

 

מבקש שילעיטוהו כבהמה

אכילה גסה ומבישה,

 מה לו ולבכורה?

מתעב עבודה טהורה.

 

מהרהר בהנאת הרגע

הרוע אצלו בטבע

על הבכורה  חיש יוותר

לנזיד העדשים מיד יתמכר.

הערה: השיר בהשראת פרשת: תולדות [חומש בראשית]

 

פרשת תולדות - מכירת הבכורה והשפעתה לדורות.

פרשת תולדות - מכירת הבכורה והשפעתה לדורות.

מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו אנו  מתבשרים על הולדת שני האחים – עשיו ויעקב- ונחשפים אנו להכרת התנהגותם והשוני המהותי ביניהם וכן להתנהגותם ומעשיהם- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.  וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם.  וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב.  וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"  [בראשית כ"ה- ל"ד]

 

השאלות הן:

א] במה נבדלו שני האחים- יעקב ועשיו?

בכיצד התייחס עשיו לבכורה?

 

תשובות.

יעקב  ועשיו - השוני ביניהם.

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"

רש"י מסביר: על פי הכתוב המתאר את עשיו-" אדמוני" הדבר בא ללמדנו שיהיהשופך דמים.- עשיו היה גם שעיר- כלומר כל גופו היה מכוסה שיער.- כבגד של צמר מלא שיער.

רש"י מתייחס למילים: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"-  על עשיו נאמר בלשון רבים: "ויקראושמו.."  זאת בניגוד ליעקב שעליו נאמר: בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" -כי כולם קבעו את שמו עשיו – מלשון: "עשיה" לפי שהיה נראה עשוי וגמור בשערו הרב שלא  כדרכו של תינוק.

רש"י אומר על יעקב- כי ה' קרא לו בשם זה, לפי שכתוב בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואין התורה מזכירה מי קרא לו בשם זה.

אמר הקב"ה: אתם קראתם לבן הבכור שלכם בשם: עשיו, אף אני אקרא לבני בכורי שם והוא יעקב הנקרא בכור, כמו שנאמר:

"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".[שמות ד, כ"ב]

דרך אחרת לפרש את המילים: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" [ויקרא- בלשון יחיד] אביו הוא זה שקרא לו בשם יעקב- על שום שאחז בעקב עשיו בעת הלידה וכך   דרכו של עולם שהאב נותן שם לבנו.

עוד כשעשיו ויעקב היו קטנים, כבר נפרדו דרכיהם - עשיו לרשעו ויעקב לתמימותו ,אך כל עוד שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ולא היה איש עוקב אחריהם, אבל כשהם הגיעו לגיל  שלוש עשרה שנה, אז כולם הבחינו בשוני הרב ביניהם, יעקב הולך לבתי מדרשות ואילו עשיו הולך לעסוק בעבודה זרה.

"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה"- הכוונה שהיה יודע  לצוד ולרמות את אביו בפיו , היה נוהג  לשאול אותו שאלות- על מנת  להצטייר בפניו כצדיק, כגון: כיצד מעשרים את המלח? ואת התבן? בעוד שדברים  אלה אינם צריכים מעשר.- מהטעם הזה, יצחק התפתה להאמין שעשיו צדיק.

רבינו בחיי מבהיר :שעשיו היה צייד משני צדדים, היה צד חיות ועופות בשדה, ומנגד היה צד את אביו בדרך של עורמה וכך מזמן הנאות  בעיני אביו.

עשיו מכונה בשם "אִישׁ שָׂדֶה"- והכוונה שהיה אדם בטלן נוהג להתהלך בשדות וצד חיות ועופות בקשתו - להנאתו בדומה לאנשים בטלים.

יעקב לעומתו היה: "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים". אינו בקי בשקרים וברמאיות- אלא פיו וליבו שווים,  היינו-דובר אמת תמיד, לכן היה נקרא " אִישׁ תָּם,"

ֹ"יושֵׁב אֹהָלִים"- היה יושב בשני אוהלים- של שם ועבר ולומד תורה.

רבינו בחיי מציין: על דרך הקבלה:  יעקב-יושב אוהלים [בלשון רבים]- אוהל של מעלה ואוהל של מטה, שידוע היה שצורת יעקב חקוקה הייתה למעלה בכיסא הכבוד.

הכתוב מציין שיצחק אהב את עשיו - כי סבור היה שהוא צדיק על פי שאלותיו ואילו רבקה אהבה את יעקב.

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש] מסביר את יחס ההורים לילדיהם:

יצחק  נחשב ל:"עולה תמימה"- הוא ישב  סמוך לבאר לחי ראי- ברוגע ובבדידות הוא העדיף חיים  אלה על פני חיי רעש והמולה של החברה האנושית ,לכן יתכן שאופיו של עשיו כאדם בעל אנרגיות חזקות ועוצמה יותר משלו - גרם לו  לראות בו כאדם - העשוי לשמש עמוד התווך של הבית.

לעומתו ,רבקה אהבה את יעקב - לפי שראתה בו דמות שלמה אשר  משדרת חיים שמעולם לא פגשה  בבית משפחתה.

 

הנה רעיון מעניין:

ה"ישמח משה"   שואל: מדוע יש להאשים את עשיו על רשעותו? הרי עוד בהיותו ברחם אמו, כאשר היא עברה - ליד בתי עבודה זרה, היה מפרכס לצאת למקום זה, היינו שעצם יצירתו הייתה ברע?

ההסבר  לשאלה זו: אכן עשיו נולד ב"טבע רע", מכף רגל ועד  ראש לא היה  לו מתום ,לעומתו יעקב נולד בקדושה עילאית, אך מכיוון שהם היו תאומים היה בהם עירוב- מעט זה בזה ,מטעם זה אחז יעקב בעקבו של עשיו הרשע- כדי לרמז כי נדבק בו  גם מרשעותו של עשיו ומנגד נדבק גם בעשיו מעט ממעלותיו הקדושות של יעקב וזו הייתה  כל עבודתם בעולם הזה, יעקב נדרש להסיר לגמרי את זוהמת עשיו  מעליו ולעומתו- עשיו היה צריך להגדיל את  חלקו של יעקב אשר בו - ולהתעלות.  ה' קרא  לו בשם יעקב- על שם אחיזתו בעקב עשיו- כי זה מבטא את עיקר  החשיבות בעבודת ההתגברות על הרוע- היות וזה תפקידו של האדם והוא גורם כך נחת רוח לבוראו.

יחסו של עשיו לבכורה.

התורה מתארת לנו את  הרגע של ויתור הבכורה מצד עשיו  כאשר נענה לבקשת יעקב:

אותו יום עשיו חוזר עייף מהשדה, כפי שמתואר  בפסוק: "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף". 

רש"י מסביר את פשר עייפות זו: אותו יום עשיו הרג נפש בשדה והכוונה שהוא התעייף  ברציחה , על הסבר זה יש הוכחה במקרא:

"אוֹי-נָא לִי, כִּי- עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹורְגִים" [ירמיהו ד, ל"א] הכוונה לציון שהיא -מקוננת ויגעה נפשה  באומרה-בעבור אלה ההורגים אותנו.

עשיו רעב ומבקש מיעקב שבישל נזיד עדשים אדומות לאכול- ומדוע בישל?, כי באותו היום נפטר אברהם - כדי שלא יראה את עשיו נכדו יוצא לדרך רעה. כי  בזמן זה בדיוק התפקר עשיו לגמרי ועבר על רציחה וחטאים קשים אחרים. ואם אברהם היה רואה זאת הרי אין זו "שיבה טובה" כפי שהתורה מציינת שהוא מת בשיבה טובה. לכן ה' קיצר את שנות חיי אברהם.

ביום  הראשון של ה"שבעה" אינו אוכל משלו. ומדוע  יעקב בישל ,דווקא, עדשים?

כי העדשים  דומות בצורתן לגלגל- כי האבלות- היא גלגל חוזר בחיים. כעת  עשיו מבקש מיעקב  שייתן לו לאכול מזה ובלשונו הוא מתבטא:

"הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף.."[ שם  כ"ה, ל]

עשיו מתכוון לאכול בגסות כדרך הבהמה , יפתח את פיו ויעקב ישפוך לתוכו כמות מרובה מהתבשיל.- לשון הלעטה- הוא לשון האכלה לבהמה - [מסכת שבת קנ"ה] "אין אוכסין [ אין תוחבים אוכל רב לתוך הגרון בכוח] את הגמל בשבת אבל מלעיטין אותו"

יעקב חפץ לקנות את  הבכורה - מעשיו, היות שעבודת הקורבנות תלויה בה. אמר בליבו: אין רשע זה  ראוי  שיקריב קורבנות לה'.

מנגד ,עשיו מזלזל בבכורה וטוען: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה". התכוון לומר שעבודת הבכורה היא נודדת שהרי  עבודת הקורבנות לא תהיה כל הזמן אצל הבכורות- בשל חטא העגל ואחרי זה- עבודת הקורבנות עברה לשבט לוי.- עשיו ביזה את עבודות הקרבת הקורבנות לה' ואמר: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה".  כאן הכתוב מעיד על רשעו הרב של עשיו - כי על ידי זה שהיה מוכן למכור את  הבכורה  ליעקב, הוא ביזה את עבודת ה'.

בנוסף הוא לקח נשים מבנות חת וזו הייתה "מורת רוח ליצחק ורבקה"

לעומתו, יעקב שומע בקול הוריו- לא לקחת אישה מבנות הארץ ובסופו של דבר, יעקב נושא אישה  מבנות משפחתו - בדומה לאביו יצחק .אחרי נשואיו של יעקב גם עשיו לוקח מבנות  ישמעאל . יצחק לא ידע על  מכירת הבכורה. ועל פי  חז"ל גם לא ידע על הידרדרותו הרוחנית של עשיו.

רש"ר מדגיש: כי יעקב לא הכריח את עשיו למכור לו את הבכורה, ההוכחה: שהוא נתן את התבשיל טרם המכירה ,הוא לא ניצל את רעבון עשיו כדי שימכור לו את הבכורה ולכן נאמר: "נתן" ולא נאמר: "מכר"- כמו שכתוב:

"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים"

יש להניח שביום מותו  של אברהם, יעקב שאל את עצמו: איך היו פני הדברים אם ישמעאל היה יורש את מקום אברהם, הרי עשיו הנכד המיועד לרשת את מקומו-עלול במקום לרשת את דרכו הרוחנית והמוסרית של אברהם לשוטט בשדות וכולו עסוק בצייד .

לסיכום, כל השוני של שני האחים והתנהגותם ומכירת הבכורה ליעקב- נותנת את אותותיה לדורות- גם בימינו , כשם שעמדו אז- זה כנגד זה שני האחים –כך לאורך דורות יעקב ימכור את קנייניו הגשמיים לעשיו - אם רק יסכים  לאפשר לו לקיים את שליחותו הרוחנית והמוסרית.

 

 

 

 

פרשת תולדות - עשיו שונא ליעקב - האומנם?

פרשת תולדות - עשיו שונא ליעקב - האומנם?

מאת: אהובה קליין.

פרשתנו  מספרת על ראשיתם של שני לאומים - יעקב ועשיו ומתארת בפנינו את ההבדל  המהותי בין שני האחים –  באופן קו מחשבתם, דרכם והתנהגותם הלכה למעשה - דבר שנותן את אותותיו גם בימינו וזאת למרות ששניהם אחים  תאומים מבטן ולידה, לאימא רבת חסדים וטובת לב.

וכך התורה מתארת  זאת : " וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'.  וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [בראשית כ"ה, כ"א-כ"ח]

השאלות הן :

א] מה המשמעות של התרוצצות הבנים בקרבה של רבקה?

ב] מה ההבדל המהותי בין יעקב לעשיו?

ג] מדוע אהב יצחק את עשיו?

תשובות :

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ"

רש"י מסביר: על כורחך המקרא הזה אומר דרשני- כלומר הכתוב  עצמו  אומר: דרוש והעמק בי, ואין הכתוב ממש מסביר מהי  התרוצצות זו, אך  מתאר: כי על דבר זה-התלוננה רבקה-לפי שהיא הרגישה שזו התרוצצות משונה- לא כדרך הנשים ההרות.

ולכן חז"ל מסבירים:

א] זוהי לשון ריצה , כאשר רבקה הייתה עוברת ליד בית מדרש של שם ועבר היה רוצה יעקב לצאת ומתנועע ודוחק במעיה, אולם כשהייתה עוברת סמוך לפתח של עובדי אלילים היה עשיו מתנועע ורוצה לצאת לשם.

ב] " וַיִּתְרֹצְצוּ .."- מלשון-"ריצוץ"- שהיו הבנים כבר  אז מתרוצצים נלחמים זה בזה, היו מתווכחים ביניהם בנחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא -לפי שכל אחד  שאף  לרשת  את העולם הזה וגם את העולם הבא.

מטעם זה הלכה רבקה לבית  המדרש של שם ועבר- מקום שדורשים  את ה'- רצתה לדעת מה יהיה בסופה כאשר תלד?

רבקה קיבלה תשובה : "שְנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ"

לא נכתב: "גויים", אלא "גיים" וזה לשון גאון וגדולה. לרמוז ששני גדולי עולם יצאו בעתיד משני גויים אלה והם: אנטונינוס מלך אדום שהוא מזרע עשיו ורבי יהודה הנשיא שהוא מזרע ישראל - שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר: שלא פסק  משולחנם לא צנון ולא חזרת לא בקיץ ולא בחורף ,הכוונה שהיו שניהם עשירים והיו נכבדים והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם והצנון והחזרת- שהם סוגי ירקות – היו דרך קבע מצויים על שולחנם. אפילו שלא  בעונתם כאשר מחירם יקר, דבר המעיד על עשירותם.

ממשיך ואומר רש"י: כי שני לאומים - הם  שתי מלכויות וכבר בהיותם במעי אימם הם נפרדים בדרכיהם: כאשר האחד הולך לרשעו, השני הולך לתמימותו וצדקתו. הם לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד קם, מנגד השני נופל.

רבי יחזקאל מקוזמיר [מגדולי האדמורים של המאה הי"ט] מבהיר:  שכבר אמרו חז"ל במדרש ספרי ובבראשית רבה: "בידוע שעשיו שונא ליעקב" מתברר שעשיו הרשע היה מוכן לוותר על עבודה זרה שכל כך אהב לעסוק בה -ובלבד שלא ייתן ליעקב להגיע אל פתחי בתי המדרש וזה עוד בהיות השניים ברחם אימם!!

יעקב ועשיו- ההבדלים ביניהם.

רבינו בחיי מפרש :עשיו נולד שעיר: כולו שיער כאדרת לכן הוא נקרא: "שעיר" שגם השיער שלו נחשב חלק מהכוח שלו.

במדרש נאמר: שהכוח שלו - יש לו שיער כנגד ליבו ובזמן שתתרחש הגאולה שיער זה ינשור בתקיעת השופר, כמו שנאמר: "וַאדֹנָי יְהוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן".[זכריה ט.]

יעקב ועשיו למרות שהיו אחים ונולדו באותו זמן - הם היו שני הפכים ושונים במידותיהם, בעוד שעשיו היה נמשך אחרי תענוגי הגוף - יעקב היה נמשך אחר הרוחניות- "אחר עצת הנפש"- כפי שמכנה זאת רבינו בחיי.

עשיו – איש יודע ציד- זה מוכיח כי אומנתו של עשיו מקצוע של אדם בטל הרודף אחר תאוות העולם. איש שדה - כאילו נאמר: איש האדמה ומכאן שמו הנוסף: "אדום" הנגזר מהמילה: אדום ומן האדמה-הכוונה שהיה אדם חומרי -גשמי.

מכאן ניתן להבין: כי אדם המשתדל בעיקר במאכל ובמשתה ומשתעשע  בצייד המבטא- תענוגי הגוף בעולם הזה - אין זה פלא שהוא מוכן לבזות את עבודת ה'-  ויראתו- ואלו נחשבים בעיניו: טפלים – מנגד תענוגי הגוף הם העיקר אצלו.

במידה רעה זו התאפיין עשיו, כמו שנאמר: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁיםוַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".

וידועים דבריו :

"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה"[בראשית כ"ז, ל"ו]ואם הוא טועם נופת וצוף בתענוגים זה עניין  זמני, לעתיד לבוא: הוא יצטער- כמו  שהכתוב מתאר  את  תגובתו של עשיו, כאשר התברר  לו שיעקב הקדים אותו בברכה  ,היינו, הביא לפניו את המאכל לאביו.

"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד" [בראשית  כ"ז, ל"ד]

 על רדיפה אחר התענוגים, אומר: שלמה המלך:  "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה, שִׂפְתֵי זָרָה;    וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.  וְאַחֲרִיתָהּ, מָרָה כַלַּעֲנָה"[משלי  ה, ג-ד]

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על עשיו נאמר "אַדְמוֹנִי" אומנם נאמר גם על  דוד המלך  שהיה אדמוני:" וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִים וְטוֹב רֹאִי"[שמואל –א, ט"ז, י"ב]  והפירוש= אדום לחיים- סימן לבריאות טובה ושופעת ,עשיו היה שעיר- וזה מרמז על עודף אנרגיות וכוח חיים המספקים להתפתחות השיער, דבר שקורה בגיל מאוחר יותר, אך עודף  האנרגיות היה כה רב שהתוצאה הייתה: שכל גופו של עשיו היה מכוסה שיער רב - לכן נקרא:"עשיו"- משורש- "עשה"- שפירושו איש עשוי במלואו ומפותח מכל הבחינות.

לעומת דרכו של עשיו- יעקב- הולך בדרך הפוכה- הוא איש  תם- יושב אוהלים.

מוסיף ואומר רבינו בחיי:" מה שרצה עשיו לקנות- רצה יעקב למכור- והוא  רדיפת התאוות ובקשת  תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלוותו וכבודו- אינו אלא כעדשה שהיא עגולה" ומכאן שיעקב רצה למכור-להחליף חיי שעה בחיי העולם והיא עבודת ה' שהייתה בבכורות"

פרשה זו רומזת לנו כי הגיהינום מתוכנן לכת של עשיו -ואילו גן עדן  מזומן ליעקב ובניו והכוונה לדרשתם של רז"ל: כאשר באו שני האחים לקבל את הברכות מאביהם: יצחק עם יעקב- נכנס גן עדן -ועם עשיו נכנס גיהינום.

ועוד דבר מעניין לגבי שמות האחים: שמו של עשיו לא השתנה לעולם, אבל שמו של יעקב השתנה לשם: "ישראל" בכך  נכנס בשמו שם הוויה- מה שאין כן אצל עשיו!

יעקב היה איש  תם – יושב אוהלים.

המילה:"תם" מרמזת על כך-  שהוא היה בעל מידת אמת.

לכינוי:" יושב  אוהלים"-שני פירושים:

א] על דרך  הפשט: יעקב היה לומד בבית מדרש של שם ועבר.

ב] על דרך הקבלה- יושב אוהלים-אוהל של מטה ואוהל של מעלה.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו"

רבינו בחיי מסביר: כי יצחק לא אהב את עשיו בשל בכורתו, אלא  היות והיה מהנה אותו בציד.

עשיו היה  צייד משני צדדים מצד אחד – צד חיות ומנגד היה  נוהג לצוד את דעת אביו בעורמה.

ורז"ל מציינים: כי עשיו היה מספר לאביו :כי היה בבית המדרש ולמד שהמלח חייב במעשר ויצחק היה מאמין לו ורוח הקודש הייתה צועקת לא להאמין לו-!כי שבע תועבות בליבו, ועוד דרשו : כי היה צד ומאכיל את אביו ובכך נותן  שוחד כדי שאביו יעניק לו את הברכה.

על כך נאמר: "השוחד  יעוור עיני צדיקים"

רש"ר מבהיר: כי יצחק היה עולה תמימה הוא התרחק מהמולת העולם והעדיף לשבת בבדידות ושקט -סמוך לבאר לחי רואי - ועל כן דווקא טבעו הנועז והנמרץ של עשיו מצא חן בעיני יצחק הוא ראה בו כוח ועוצמה לשמש עמוד התווך של הבית- לעומת זאת רבקה ראתה ביעקב את השלמות המייצגת אורח חיים שונה ממה שהכירה בביתה.

אבל ההורים צריכים להיזהר לא לפעול אך ורק  לפי רגשותיהם ,דבר זה פוגם בגישה החינוכית הנכונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל -  נראה כי השוני בין המידות המאפיינות את שני האחים מוכיח: כי ישנו הבדל תהומי בין השניים ועל כן לא יפלא , איפוא, האמרה: "כי עשיו שונא ליעקב"- כה נכונה ,גם  בימינו רואים את התנהגותם של רוב אומות העולם כלפי ישראל.

מי ייתן  ודברי הנבואה יתקיימו במהרה:

"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר". [עובדיה א'   , י"ח]

עשיו איש ציד.

עשיו איש ציד.

שיר  מאת: אהובה קליין ©

עשיו ילד תעתועים

את אמו מזעזע זעזועים

ברחמה שניים מתרוצצים

יפלס דרכו לאלילים.

 

בבטנה שני לאומים

כמים ואש מתקוטטים

לאוויר העולם יוצאים

דברי נבואה מתגשמים.

 

עשיו אדמוני כדם

נטול יראת שמים ואדם

שנאתו יוקדת כלהבה

גדוש רוע ותאווה.

 

איש ציד ערמומי

מתעתע כנחש ארסי

את אביו יצוד בפיו

וזה התמים  אוהבו תמיד.

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[ חומש בראשית]

 

12,11,17

 

 

 

 

 

רבקה הולכת לבית המדרש.

רבקה הולכת לבית המדרש.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

רבקה מחישה צעדיה

חשה אי שקט  בלבטיה

עקב התרוצצות הבנים

וברחמה לשני כיוונים.

 

 האחד נחפז לאלילים

 השני  לתורה באוהלים

או שמא שניהם מריבים

 בזכיית עולמות כפולים?

 

ליבה נושא רגליה

לדרוש עתיד בניה

תתבשר בשני לאומים

עד בוא גואל נאבקים.

 

 הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]

פרשת תולדות- מה צופנת התרוצצות הבנים ברחמה של רבקה?

פרשת תולדות- מה צופנת התרוצצות הבנים ברחמה של רבקה?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בפסוקים בעלי חשיבות מיוחדת - שיש להם השפעה גם בדורות הבאים כולל בימינו:

"ְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק.  וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה.  וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ". [בראשית כ"ה, י"ט-כ"ה]

השאלות הן:

א] מדוע- התורה מקדימה את   תפילתם של יצחק ורבקה לפני הודעת הסיבה לתפילה?

ב] לאן הלכה רבקה לדרוש את ה' ומדוע?

ג] כיצד התורה רומזת לנו  על הצפוי לעם ישראל לאורך הדורות?

 תשובות.

התורה מקדימה את תפילת יצחק ורבקה.

רבינו בחיי  מסביר: כי קודם התורה ,אכן ,מתארת את תפילת יצחק ורבקה- במטרה להקדים את העיקר לטפל, כמו שנאמר במדרש תנחומא: "למה נתעקרו  האימהות? שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן, אמר הקב"ה: עשירות הן האימהות והן נאות אם אני נותן להן בנים [מיד]  אינן מתפללות לפניי".

מדרש זה בא להסביר כי  התפילה היא סיבת העקרות וניתן ללמוד מכך :שלא נתעקרה רבקה אלא כדי שיתפללו שניהם-היא ויצחק- על הדבר. לפיכך הקדים הכתוב את התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה באה העקרות לרבקה.

מכאן ניתן ללמוד עד כמה התפילה יכולה להועיל ובכוחה אפילו לשנות את הטבע.

ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי נאמר:"ויעתר" ולא נאמר: "ויתפלל", או, "ויצעק" כי  הכוונה מלשון –עתר = מן כלי עבודה דוגמת הקלשון [רחת] שבעזרתו מהפכים את התבואה כמו שהבינו חכמים ואמרו [בפרק קמא סוכה דף י"ד] למה נמשלה תפילתן של צדיקים? לעתר, כמו  שהעתר מהפך את הגורן ממקום למקום- כך תפילתן של צדיקים מסוגלת להפוך את דעתו של הקב"ה ממידת אכזריות למידת רחמנות.

 ועוד פירוש: כמו שהעתר מהפך את התבואה מלמטה כלפי מעלה ואחר כך מפיל את התבואה מלמעלה למטה - כך הצדיק כאשר מתפלל: מחשבתו עולה מלמטה כלפי מעלה ואחר כך מוריד את השפע מלמעלה למטה.

ופירוש נוסף: "עתר" – מלשון ריבוי- כמו שנאמר: "ועתר ענן הקטורת עולה"[יחזקאל ח]

הרב שמשון רפאל הירש מסביר את המילה:"ויעתר"- "חתר" ו"מחתרת" כמו שהמלחים הנוהגים את ספינתם ומתגברים על עוצמת הגלים הם נקראים: "חותרים" [יונה א', י"ג]       לכן הכוונה לתפילה מתוך הפצרה הבוקעת שערי שמים.  

 

 רבקה הולכת לדרוש את ה'.

על פי רש"י: רבקה שחשה כי הבנים מתרוצצים בתוכה- התרוצצות משונה באופן יוצא דופן מאשר אצל נשים הרות- חז"ל אומרים: שבניה היו רצים אנה ואנה בקרבה, כשהייתה עוברת ליד שערי בתי מדרש של שם ועבר- היה יעקב רץ ורוצה לצאת אל עבר בית המדרש. כאשר הייתה עוברת ליד פתח של עבודה זרה -היה עשיו מפרכס לצאת למקום זה.

פירוש ב]: היו הבנים מתרוצצים – נלחמים זה בזה ומתווכחים ביניהם: על נחלת שני עולמות- העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד משניהם רצה לרשת את שני העולמות.

רבינו בחיי אומר רעיון דומה: הבנים היו מתרוצצים בבטנה של רבקה - שלא כדרך הנשים ההרות האחרות- הדבר היה גורם לה לצער רב זה היה אות לבאות- שהם עתידים להילחם זה נגד זה. ולכן ה' אמר לה: "שני גויים בבטנך"-  שבנים אלה המתרוצצים בבטנך עתידים לצאת מהם שתי אומות, זו כנגד זו.

רש"י מסביר: כי  רבקה הגיעה למסקנה: אם צער העיבור הוא כה גדול מדוע היא בכלל מתפללת על קיום ההיריון?

מהטעם הזה שהתרוצצו הבנים אצל רבקה- הלכה לבית המדרש של שם ועבר לדרוש את ה'- לשאול את פי ה' שייאמר לה מה יהיה בסוף כשתלד?

אור החיים מתפלא על רבקה שעל פי רש"י התחרטה על הריונה, היתכן שתמאס בברכת הבנים בגלל הייסורים שהיא עוברת? משום כך הוא מסביר באופן הפוך: היא התחילה לחשוש שהריונה אינו מתקיים והיה לריק ,מהטעם הזה הלכה לבית מדרש לבקש מה' שההריון יתקיים עד הסוף בגלל כל ההתרוצצות של הבנים ברחמה.

הכלי יקר מסביר: כי היו לרבקה לבטים נפשיים, היא נבהלה מהתרוצצויות האלה- פעם לכיוון מקום עבודה זרה ופעם לכיוון מקום של תורה .היא חששה שמדובר בשתי רשויות על כן הלכה לשאול- כיצד נוצר מצב כזה? כשאין אלא רשות אחת בעולם. ורק אחרי שנודע לה שהייסורים נובעים משני גורמים המתרוצצים בתוכה הבינה שיש רשות אחת בעולם אשר מחוללת גם את הטוב וגם את הרע.

על פי ספרי חסידות: היא חששה  משתי תופעות המנוגדות - שיהיו  צבועים בני האדם כשהם עוברים ממקום למקום ללא רגש של מצפון. לכן הודיעו לה: כי שני בנים בקרבה, האחד טוב לגמרי והשני רע לגמרי  ומכאן סיבת ההתרוצצות אצלה. התשובה הזו הרגיעה את רוחה ,היא קיבלה את עניין ההתרוצצות באהבה ובלבד  שהאחד יהיה בעל יראת שמים.

הטור מבהיר: כי היות ועשיו היה שעיר כבר ברחמה של אמו ויעקב היה חלק ,שערותיו של עשיו הציקו ליעקב והוא ניסה להימלט ממנו וכתוצאה מכך ההתרוצצות של שני הבנים הייתה טבעית.

התורה רומזת לנו על הצפוי בעתיד לעם ישראל,

אברבנאל מסביר את מה שנאמר לרבקה כאשר באה לדרוש את ה': שני הבנים- הם שני גויים והם נבדלים זה מזה גם בשוני גזעי, כאילו האחד הוא הודי והשני הוא גרמני, הם גם שורש ללאומים ,לאורך כל הדורות , מהטעם שיעקב מסמל את הרוחניות ואילו עשיו מסמל את החומריות. ועל כן: "רב יעבוד צעיר" ובעתיד הם יאבקו זה בזה.

אברבנאל מביא לכך כמה דוגמאות למלחמה הממשית בין יעקב לעשיו. באדום  משלו מלכים טרם היהודים הפכו לעם ,אך דוד המלך ניצח את אדום ושם ניצבים בתוכה.

בימי בית שני - הורקנוס ניצח את אדום והכריח אותם להתגייר.

בימי אגריפס המלך - באו לירושלים לסייע ליהודים במלחמה נגד הרומאים, חז"ל מכנים את גלות רומא –גלות אדום ובתום מלחמה זו עתיד להופיע המשיח, כפי שכתוב: "וידו אוחזת בעקב עשיו"

אור החיים מסביר- כי כל ההתרוצצות של הבנים ברחמה של רבקה מורה על דבר אחד.: השתקפות האירועים העתידים לבוא על עם ישראל.

הרב הירש אומר: כי כאן ההתרוצצות היא לא של עמים, אלא של "גויים" אשר לכל אחד מהם שיטה משלו והדבר מטביע את חותמו על ההיסטוריה: "ולאום מלאום יאמץ"  קו המאזניים- עולה ויורד, פעם יד הסייף על העליונה ופעם  יד הספר על העליונה, ולבסוף יתגלה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה', "ורב יעבוד צעיר" ,הכוח יעלם מן העולם והתוצאה הסופית: "ה' אחד ושמו אחד"

השפת אמת מסביר את המילים: "ורב יעבוד צעיר" כשהוא מסתמך על דברי חז"ל: אם יעקב יזכה- יעבוד הרב את הצעיר, כאן מחדש השפת אמת: "זכה יעבוד"- מוסב על עשיו הרשע, אם יזכה הוא יכניע את עצמו כלפי הצעיר ויקבל עליו את מרותו ,אז יש לו סיכוי להתקיים ,אך אם לא יזכה- סופו שצפוי למפלה ולהעלם מהעולם.

יש מפרשים הטוענים כי פרשה זו - היא הקדמה לעתיד לבוא בו רבקה תבליט את אהבתה כלפי יעקב ומסירת הבכורה ליעקב הגיעה לידי הכרעה עוד במעי רבקה - כפי שנאמר לה:    "ורב יעבוד צעיר" היא ידעה את הסוד הזה ולא גילתה ליצחק. מטעם זה היא סייעה ליעקב לקבל את ברכות אביו קודם עשיו.

לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד מפרשה זו : עד כמה ה' מתאווה לתפילתם של צדיקים והדבר המשמעותי הנוסף: כי עוד בהיות הבנים- עשיו ויעקב ברחם אימם-עצם ההתרוצצות שלהם-עשיו לכוון עבודה זרה ויעקב לכיוון לימוד תורה- מורה על מה שעתיד להתרחש בהיסטוריה העתידית עד בוא גואל.

 יהי רצון שנזכה במהרה  לצאת מאפלה לאורה ונחזה בגאולה שלמה בבחינת: ה' אחד ושמו אחד.

 

 

קנאת הפלישתים ביצחק

קנאת הפלישתים ביצחק

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

יצחק עולה תמימה

עליו שורה ברכה

עושר לו בגרר

צאן מקנה ,בקר.

 

 מתברך בשדות וכרמים

בארות- עבדיו חופרים

פלישתים בו מתבוננים

קנאתם רוע מעללים.

 

אבימלך  כהר געש

יגרש יצחק בכעס

עינו צרה בהצלחתו

 כזאב זועף מרחיקו.

 

יצחק בוטח באלוקים

לו שומר אמונים

אבימלך  אתו מתפייס

 בהבחינו בגודל הנס.

 הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[חומש בראשית]

 

 

 

פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?

פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מעמידה במרכז את יצחק ומתארת את תולדותיו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,אברהם הוליד את יצחק.."[בראשית כ"ה, י"ט]

ניסיון הרעב בארץ- העובר על יצחק בדומה לאביו אברהם, הוא מתכונן  לרדת למצרים, אך לפני כן הוא הולך לגרר אל אבימלך מלך פלישתים, אלא שאלוקים מצווה עליו לא לעזוב את גבולות הארץ:

"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך"[שם  כ"ו, ב] יצחק מקיים את ציווי ה' ונשאר בגרר.  אך בהמשך אבימלך מגרש את יצחק : "..לך מעמנו כי - עצמת ממנו מאד"

השאלות הן:

א] מדוע הכתוב מדגיש כי אברהם הוליד את יצחק?

ב] אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ, מדוע?

ג]  מהי הסיבה ליחס הרע של הפלישתים  כלפי יצחק?

התשובות.

הדגשת הכתוב: "אברהם הוליד את יצחק"

על פי רש"י: שני פירושים:

א]לפי הפשט: לאחר שה' קרא לאברם -אברהם רק אז הוא הוליד את יצחק בנו.

ב] לפי הדרש:  היות וליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך ,שהרי  שנים רבות קודם לכן הייתה נשואה לאברהם ולא נתעברה, על כן הקב"ה דאג שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאביו - אברהם.

כמה מחכמי ישראל מתפלאים על כך, מדוע נקראים אותם אנשים הלועגים לשרה - ליצנים, הרי הם נחשבים לרשעים?

 אלא התשובה לכך היא: שאותם ליצנים  כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם התפלל על אבימלך ונשותיו שנענשו ולא הביאו ילדים לעולם - פקד  ה' את אברהם בהולדת יצחק, כפי שנאמר במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה  תחילה"

בעצם אנשים אלה אמרו דברים נכונים ,אלא באופן לא ברור אשר משתמע לשתי פנים, כך שהמאזין למילותיהם: "מאבימלך נתעברה שרה" יחשוב במשמעות זולה וגסה ,לכן אנשים אלה מכונים בפי חכמנו: "ליצני הדור" מכאן לומדים שאדם חייב להקפיד לדבר באופן ברור וטהור, "מוות וחיים ביד הלשון" [משלי י"ח, כ"א]

אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ.

רש"י מפרש: יצחק רצה לרדת בזמן הרעב למצרים בדומה לאביו אברהם, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה"  מהטעם שיצחק נחשב לעולה תמימה משעת העקדה ולכן אין ראוי שיעזוב את הארץ המובטחת. כשם שעולה היוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה, כך נאסר על יצחק לצאת את גבולות ארץ ישראל.

אור החיים מפרש: "נתכוון לומר סתם לקבל עליו אמרי קדוש אל המקום אשר יאמר אליו הגם שיהיה הפך רצונו, וליטול שכר על הדבר כי רצה הקב"ה לזכות ידידיו"- מכאן שהקב"ה רצה לתת ליצחק שכר וזכות על כך שישב בארץ הקודש כפי שציווה את אברהם אביו:" לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" [שם י"ב, א]

ספורנו מסביר: כי הקב"ה התכוון לומר ליצחק -שלמרות הרעב בארץ ה' יהיה עמו ויברכהו ולא יחסר לו מרעה לצאנו. ויברך אותו בממון ובמקנה וזאת מהסיבה: שה' נשבע כבר לאברהם אביו- לתת לו ולזרעו את הארץ הזאת ולפיכך בהיותו גר במקום יהיה נשיא אלוקים בתוכם ויקנה בה חזקה להוריש לזרעו.

יחסם של הפלישתים אל יצחק.

כאשר יצחק משתקע בגרר הרי  כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו  בימי אברהם , הפלישתים  סותמים אותם וממלאים בעפר.

רש"י מסביר : כי לפי שמסופר בהמשך הפרשה על יצחק  שחפר את הבארות מחדש:" וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו.." לפיכך  הקדים הכתוב לתאר - שאת הבארות האלה סתמו הפלישתים אחרי מותו של אברהם - בטענה כי הבארות הללו משמשים תקלה ומכשול מפני מחנות  החיילים - שיבואו להילחם נגדם והבארות יספקו להם מים.

רוב  הפרשנים מסבירים : כי הגורם לסכסוך בן יצחק לפלישתים  ואבימלך בראשם -  השנאה לישראל, שנאה זו מופיעה מצד האויבים לאורך כל הדורות  כלפי האומה  היהודית ונמשכת עד ימינו.

התורה מסבירה  את סתימת הבארות מתוך קנאת הפלישתים ביצחק כפי שכתוב: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים"

אותו אבימלך שבזמנו כרת ברית עם אברהם אבינו: והתחייב לא לשקר לו, לנכדו  ולנינו ,אינו עומד בדיבורו ומעביר את הקנאה אל יצחק, והשנאה אצלו עד כדי כך גדולה  שהוא מגרש את יצחק ואומר: "לך מעמנו כי עצמת ממנו" .

למרות שיצחק עובר למקום אחר שנאה זו אינה מרפה ממנו והולכת בעקבותיו. וגם שם מתקוטטים אתו  בעניין הבארות שהוא חופר , אבל אבימלך ברוב צביעותו בא אליו בהצעה חדשה של כריתת ברית ביניהם ,יצחק מגיב באומרו: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי" ?

תשובתו של אבימלך  מזכירה את האויבים שלנו היום: הוא אומר ליצחק: "עשינו עמך רק טוב, ונשלחך בשלום" הוא כאילו עושה לו טובה בכך שלא זרק אותו לשואה ,אלא איפשר לו לעזוב את ארצו אחרי שלקחו לו את האדמה והבארות., על כך ישנו מדרש יפה:

 בראשית רבה [ס"ד]: משל  לארי שנתקע לו עצם בגרונו ,מיד הכריז: מי שיצליח להוציא את העצם מגרונו- יבוא על שכרו. מיד הופיע עוף בעל צוואר ארוך וחרטום מאורך במיוחד, והצליח להוציא את העצם מגרונו של ארי זה. תבע העוף את שכרו ,ענה לו האריה: לא די לך שחרטומך שהיה בגרוני לא ניזוק ויצאת  בשלום ולא בלעתיו, אתה עוד מעז לבקש על כך שכר?

הנמשל על פי חז"ל: אבימלך טען בפני יצחק: היית בארצי ואני שלחתי אותך ריקם ,אבל יצאת בריא ושלם, לא קרה לך דבר. על כך אתה חייב לגמול  לי טובה.

מכאן שכל מה שקרה ליצחק הוא תבנית הסכסוך בשרשרת ההיסטוריה של העם היהודי עד היום ממש.

זוהי בעיה אנטישמית.

"אוצר חיים" מסביר:  כי ניתן ללמוד מתגובתו של יצחק לגבי העתיד של ישראל. על יצחק נאמר:"ויעתק  משם", הפתרון  לאנטישמיות:

 לעם ישראל יש ארץ אחת, וזוהי ארץ ישראל ולכן עליו לגור רק שם ולתמיד.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי כל  שנאת הפלישתים נבעה מתוך קנאה בהצלחתו של  יצחק, יצחק שציית לצוויי  ה'-  הצליח  לעלות ולהתעלות  וזה היה סוד הצלחתו, וכאשר הפלישתים באו לכרות אתו ברית ,הם  נתנו טעם לצעד זה: "ראו ראינו כי היה ה' עימך.."למרבה הצער, אותה שנאה קיימת עד ימינו ועל מנת להתגבר עליה עלינו לציית לתורה הקדושה- ולמלאה ככתבה ולשונה וליישב את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. וכשם שיצחק הצליח בעזרת  הבורא, כך עם ישראל  בע"ה יזכה להגיע למנוחה והנחלה לעד- בארץ המובטחת. אמן !

פרשת תולדות- יעקב ועשיו- מראשית ועד אחרית!

פרשת תולדות- יעקב ועשיו- מראשית ועד אחרית!

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן-ציון]

פרשה זו מאד משמעותית בתולדות עם ישראל- לפי שכל ההיסטוריה  שלנו  רמוזה  בכל השתלשלות המאורעות  -  החל מהזמן בו נשאה  רבקה  ברחמה את בניה: יעקב ועשיו:

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה': ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית  כ"ה, כ"ב]

ובהמשך  לאחר שנולדו התאומים התורה מדגישה: "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את- יעקב"[שם כ"ה, כ"ז- כ"ח]

כאשר הם גדלים  ויצחק זקֵן ,הוא קורא לעשיו ומבקש ממנו מטעמים,  אך אמו מאזינה לכל ההתרחשות ,היא מיד  קוראת ליעקב כפי שנאמר:

"ורבקה שומעת בְדַבֵר יצחק אל עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"-היא מבקשת מיעקב  שיביא -הוא שני גדיי עיזים והיא תכין מטעמים ליעקב, יעקב חושש: "אולי ימושני  אבי והייתי  בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה: ותאמר לו אמו עלי קללתך בני.."[שם  כ"ז, י"ב-י"ג]

לאחר שעשיו מגלה  שהברכה נלקחה בעורמה על  ידי יעקב נאמר: "וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"

תגובת רבקה ליעקב:"...הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך: ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה..."

השאלות הן:

א] מה הטריד את רבקה  בלכתה לדרוש את ה'?

ב] מדוע רבקה אהבה את יעקב ויצחק אהב את עשיו?

ג] כיצד הגיב עשיו למעשה יעקב ומה הייתה תגובת רבקה?

רבקה מוטרדת בדרכה לדרוש את ה'.

רש"י מביא שני פירושים:

א] מה שהטריד את רבקה: זו- התרוצצות  הבנים בקרבה והכתוב אינו מביא הסבר מפורש לכך, אך מציין כי  על כך התלוננה רבקה-זו הייתה התרוצצות משונה שלא כדרך הנשים ההרות, לכן חז"ל הסבירו כי  כאשר  הייתה הולכת ליד בתי מדרשות של שֵם ועבר- היה יעקב רץ ושואף לצאת לכוון בית המדרש, אך כאשר הייתה עוברת ליד פתח עבודה זרה -היה עשיו מפרכס להגיע לשם.

ב] "ויתרוצצו הבנים" הכוונה -  מלשון: "ריצוץ"  ושבירה- שהיו שניהם מתקוטטים והיו מתווכחים ביניהם על נחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא, לפי ששניהם רצו  לרשת את שני העולמות.

לכן התאוננה רבקה: אם המצב כה מצער מדוע עליה להתפלל על קיום  ההיריון הזה?

 מהטעם הזה-הלכה לבית מדרש של שֵם ועבר לשאול את ה' מה יקרה כאשר תלד- כלומר: מה תהיה התוצאה לכל התהליך הזה?

רבקה קיבלה תשובה מאת השליח שהוא שֵם והוא מסר לה את תשובת ה': ששני גדולי עולם עתידים לצאת משני לאומים אלה והם: אנטונינוס -מלך אדום שהוא מזרעו של עשיו ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל ,שחיו באותה תקופה והיו עשירים גדולים ותמיד היה להם מזון בשפע והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם.

נאמר על רבקה  שממנה יֵצאו שתי מלכויות  ועוד ברחמה  היו חלוקים דרכיהם, האחד הולך בדרך רעה והשני בדרך תמימה.

ובעתיד לא יהיו שווים בגדולתם- כשהאחד נופל השני קם.

גם המילה: "תומים" במקום המילה: "תאומים" מרמזת שאין הם שווים, האחד צדיק והשני רשע.

אור החיים הקדוש מפרש באופן שונה: רבקה חששה שהריונה אינו מתקיים, לכן הלכה לדרוש את ה' כדי שתמשוך את ההיריון עד הסוף, למרות התרוצצות הבנים.

הכלי יקר אומר: כי התלבטותה  של רבקה הייתה נפשית , היא נבהלה מהתרוצצות הבנים, פעם  לכיוון בתי מדרשות ופעם לבתי עבודה זרה. היא חששה, שמא מדובר בשתי רשויות. לכן הלכה לדרוש את ה' איך מתפתח מצב מעין זה, בעוד שיש רק רשות אחת בעולם? רק לאחר שקיבלה תשובה למצבה המיוחד נרגעה. היא הבינה  שהכאבים הם כתוצאה משני גורמים אולם, זוהי רשות אחת בעולם הכוללת את הטוב מול הרע.

 הטור: מפרש באופן מעניין: היות ועשיו היה שעיר ויעקב  חלק , שערותיו  של עשיו דקרו את יעקב ולכן הוא היה בורח מהן.

רבי יחזקאל מקוזמיר, שמוצאו היה מפולין אומר: כי ידועים דברי חז"ל :"בידוע שעשיו שונא ליעקב"

עשיו ברשעותו היה מוכן לוותר על הגעתו לבתי אלילים ובלבד שיפריע ליעקב להגיע לבתי מדרש וזו  הייתה ההתרוצצות שלהם בקרבה של רבקה.

אהבת רבקה ליעקב ואהבת יצחק לעשיו.

השל"ה הקדוש  מסביר  את פשר אהבת ההורים לילדיהם: מסתבר כי אהבת יצחק לעשיו- הייתה אהבה שתלויה בדבר וההוכחה לכך- שכתוב בלשון הווה: "כי צייד בפיו" ועל אהבה מסוג זה, אמרו חז"ל: "בטל דבר ,בטלה  האהבה", כלומר כאשר מתבטלת סיבת האהבה- הייתה מתבטלת  גם האהבה עצמה.

לכן התורה מדייקת:" ויאהב יצחק את עשיו" בלשון עבר, כי אהבה זו הייתה תלויה  בציד שבפיו של עשיו ואהבה זו הייתה  חולפת ועוברת., אך אהבתה של רבקה אל יעקב, הייתה אהבה  אמיתית- אהבה שאינה תלויה בדבר. לכן הכתוב אומר: "ורבקה אוהבת את יעקב"- בלשון הווה כי אהבתה של רבקה ליעקב- הייתה אהבת אמת  וגם נצחית.

רבי  נפתלי מרופשיץ אומר: כי יצחק היה תמים: "העולה התמימה" הוא לא ידע מהי הונאה ולכן לא הבין את עורמתו של עשיו ופשוט נפל ברשתו בשאלות כמו: "איך מעשרים את המלח?

הוא ראה  בזאת מידה טובה כאילו עשיו  שואף לדקדק במצוות.

אך, רבקה לא הייתה כה תמימה, לפי שגדלה בבית של  רמאים , היא קלטה מיד מה דרכו של עשיו.

ואילו ליעקב רחשה אהבה מתוך הכרה בתמימותו.

יש מפרשים האומרים כי:  רבקה ידעה דברים  שלא היו בגדר  ידיעתו של יצחק שהרי נאמר לה: "ורב יעבוד צעיר" לכן סייעה ליעקב להשיג את הברכות שבעצם נועדו לבכור שבהם.

רבינו בחיי אומר: יצחק אהב את עשיו כי כאשר שאל אותו לפשר עיסוקו , ענה עשיו לאביו: כי הוא הולך לשדה לצוד ציד - במטרה להביא טרף לפיו של אביו. והיות ולא היה מצוי בסביבת  אמו, לכן לא נקשרה אליו באהבה. אלא אהבה את יעקב שהיה מצוי אצלה הרבה וכל געגועיה היו מופנים אליו.

תגובת עשיו למעשה יעקב ועצת רבקה.

מיד כאשר נודע לעשיו  מפי אביו: כי יעקב הקדים אותו וזכה בברכה לפניו - תגובתו הראשונית הייתה: "ויצעק  צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם-אני אבי" [שם כ"ז, ל"ג-ל"ד]

גם לאחר שאביו בירך אותו, הוא לא נרגע ,אלא פרץ בבכי, אך התגובה המשמעותית ביותר הייתה "וישטום עשיו את יעקב על- הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" הדבר נודע לרבקה והיא מצווה על  יעקב לברוח אל לבן אחיה  בחרן.

כוונת עשיו בדבריו הייתה:

על פי רש"י: כדי שלא  יצער את אביו, ימתין עד יום מותו ואז יממש את איומיו- להרוג את יעקב.

לפי דעת חז"ל: כוונתו הייתה: "יקרבו ימי אבל אבי" –אקרב בעצמי את הימים בהם אבי יתאבל על ידי  הריגתי את  יעקב.

לפי פירוש נוסף: עשיו כועס באומרו: "יקרבו ימי אבל אבי.." מגיעים ימים עצובים לאבי, לפי שהחלטתי להרוג את יעקב בהקדם האפשרי.

תגובת רבקה:

לפי בראשית רבה : האימהות היו נביאות ורבקה הייתה אחת מהן, לכן נודע לה ברוח הקודש – את מה שעשיו מהרהר בליבו.

לפי הסבר רש"י : רבקה אומרת כי עשיו  מתנחם להרוג את יעקב—הוא מביע חרטה על האחווה שביניהם והחליט להתנכר לו ולהורגו.

ומדרש אגדה: עשיו זומם להרוג את אחיו ויעקב מעתה נחשב בעיניו כמת וכאילו עשיו שתה עליו  כוס תנחומים- כמנהג האבלים.

ולפי פשוטו: עשיו מתנחם על הברכות שיעקב לקח –על ידי שיהרוג אותו וכך התנחם באי קיום הברכות.

לכן רבקה מצווה על יעקב לברוח בהקדם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי רבקה רואה ברוח הקודש  את  התחזית העתידית-של בניה.

בפרשה זו  מקופלת כל ההיסטוריה היהודית מתקופת האבות   עד ימים אלה ממש,  ויצחק מעביר מסר נצחי: "הקול קול יעקב- והידיים ידי עשיו"- על מנת  להתגבר על איומי האויבים, עלינו להגביר את קול התורה בנוסף להֵעַרכות הביטחונית.

כי חרבו של עשיו מונפת מעל ראשנו  בזמן שקול התורה נחלש.

יהי רצון  שיתקיים בנו הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'  צבאות" [זכריה ד, ו]