מסופר על הצדיק להיימן שבהפלגתו לארץ ישראל, עקב הטרדות בדרך ואימת המלחמה הגיע לנמל ביום שישי כשעה לפני כניסת השבת, כל הנוסעים ירדו מהספינה וגם הצדיק ירד עם כל רכושו. הוא ידע שהוא לא יכול להרים את כל הרכוש שלו כי עוד מעט תכנס שבת לקח בידיו את הספר תורה את הטלית והתפילין שלו וחיפש את הקצין האחראי על הרציף כדי לבקש ממנו להשאיר את המטען בנמל עד מוצאי שבת כדי לא להתעכב ולחלל שבת.
הקצין אמר לו שזה בלתי אפשרי הרציף חייב להיות מפונה, ואם תשאיר כאן את הציוד שלך אין אחריות כי כשהערבים יראו את כל הרכוש שלך נשאר ללא שמירה יבזזו את הכל ולא ישאר לך כלום עד מוצאי שבת. אמר לו הצדיק אני אצטרך להשאיר כאן את כל הציוד מפני שאינני רוצה לחלל שבת פשוט
אין לי ברירה אחרת. ראה הקצין שלפניו יהודי שמתעקש לשמור על דתו, הסכים לחתום על כל המסמכים ושיחרר את הצדיק להיימן לדרכו עם התפילין וטלית. במשך השבת הסיר דאגה מליבו ואפילו המתין עד זמן רבינו תם ורק שיצאה השבת חזר לרציף לראות אם נשאר משהו מכל הרכוש.
וכשהוא מגיע לשם הוא רואה את כל ערימת הציוד שלו מונחת ולידה עומד חייל גוי, החייל ראה אותו ושמח בוא הינה זה הציוד שלך אמר לו סבא כן סוף סוף הגעת אמרו לי שאחרי השקיעה תבוא וכעת כבר שעתיים אחרי השקיעה מי אתה שאל אותו הצדיק ענה לו החייל אני הייתי ממונה ע"י קצין הנמל לשמור לך על הציוד במשך כל השבת, מדוע לקח לך כל כך הרבה זמן? אמרו לי שאחרי השקיעה תגיע...
הצדיק לקח את כל רכושו ושמח על כך ששמר את השבת.
כך היא דרכה של השבת כששומרים על השבת היא שומרת על החפצים.
