פרטים

קטגוריה: מאמרים אקטואליים

פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 17:09

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1195

הפרוטוקולים של זקני היער. או: מי יחקור את החוקר?

בעיצומו של לילה סוער, צלצל הטלפון בלשכתו של הזאב הראשי. על המצג הוצג מספר טראנס אטלנטי. על הקו היה השועל הראשי, מהג'ונגל שמעבר לאוקינוס.

"נו, אמרתי לך?" אמר הזאב לשועל, "כדי לנצח את האויב צריך להתנהג בחוכמה. צריך להשתמש בדרכים חכמות. לאו דוקא בנשק".

"כל הכבוד", ענה לו השועל, "כן, אנחנו יכולים".

הם דיברו על הכבשים. כבר שבעים שנה שהם מנסים להכניע את הכבשים המרדניות האלו. מה, הן לא מבינות שלא מגיע להן מקום של מרעה? הן לא מבינות שנגזר עליהן להיות נרדפות, מעונות, שפלות ומושפלות?

אז מה אם המקום הזה הוא שלהן. אין דבר כזה "שלהן". בממלכת החיות יש היררכיה. האלימים שולטים. והכבשים לא יודעות להיות אלימות. לא יודעות כלום. ולכן עליהן להיות נרדפות, מעונות, שפלות ומושפלות. ככה זה על פי חוקי היער.

אבל מה נעשה לכבשים האלו. כך שברו את ראשם ראשי החיות השולטות. כבר שבעים שנה ניסו להראות להן את מקומן.

שבעים שנה ניסו כל חיות היער לשבור את רוחן של הכבשים ולראות להן שוב את מקומן. ניסו בטוב, ניסו ברע. ניסו במקל וניסו בגזר. ניסו בעקרבים וניסו בשוטים.

ואחרי שמאות טילים באליסטיים לא הזיזו אותן, ואחרי שהם הדפו מאות מטוסים וטנקים שאיימו להשמידם, ואחרי שכל האיומים של כל חיות היער לא דגדגו בכלל את אוזניהם, הגיע זאב חדש להיות בעמדת הזאב הראשי. והזאב החדש, איש נמוך, עם עיניים קטנות, זאב שנראה בכלל צמחוני, ארגן אסיפה חשאית ביער, בהשתתפות נציגים מכל היערות, ואמר שם לכולם:

"אני נראה לכם צמחוני, נכון? אבל אל תתבלבלו. אני ערמומי, אני אנצח את הכבשים האלו. אני אראה להן את מקומן. אני לא צמחוני בכלל!"

"אבל איך?" שאל תן אחד, עם גלימה ארוכה ושיניים מחודדות, "ניסינו כל כך הרבה שנים! והן עדיין חזקות. ניסינו טילים, ניסינו מטוסים, ניסינו טנקים, ולא הצלחנו. איך אתה תצליח, תגיד לנו? ותראה איזה שיניים קטנות יש לך ואיזה עיניים קטנות יש לך! אתה בכלל זאב? אולי אתה סתם סבתא!"

"אני הזאב הראשי!" אמר הזאב בכעס רב "ואני אכניע אותן!"

"אבל איך?" שאל אחד הנמרים. "אנחנו לא הצלחנו, ואתה כן תצליח? איך?"

"אני אצליח. חכו ותראו!" סיכם הזאב הראשי את הדיון, וסגר את הישיבה.

ולמחרת, ובמשך כמה שנים רצופות, ישב הזאב הראשי ורק קרא ספרים. הוא הרכיב משקפי מולטי פוקל על עיניו הקטנות, וקרא את כל ספרי ההסטוריה, וקרא ולמד איך הם היו פעם אימפריה, ומה הכניע אותם.

בינגו.

שנאת חינם הכניעה אותם. מלחמות פנימיות הכניעו אותם.

אבל איך נגרום להם מלחמות פנימיות? כבשים כל כך תמימות וחביבות, איך נגרום להן להילחם אלו באלו?

מי ידע את התשובה?

הכבשים חכמות הן, החליט הזאב הראשי, נראה מה הן עצמן כותבות על כך. איך אפשר להשתיל להן מחשבות של מלחמה.

ולמחרת קרא הזאב הראשי לכל ספרני היער, והזמין את כל ספרי הכבשים לדורותיהם. וכמה שנים רצופות הוא ישב וקרא את ספרי הכבשים, בשפתם, מחפש את הסוד הגדול. איך משתילים מחשבות של הרס לחיות כל כך נבונות.

בינגו.

"השוחד יעוור עיני חכמים" כך כתוב היה בספרי הכבשים עצמם. ומי חכם כמו הכבשים, שהצליחו לשרוד אלפי שנים בלי נשק, בלי כח, רק בכח אמונתם וחכמתם?

שוחד... שוחד.... איך נשחד אותם?

"אי אפשר לשחד אותם" אמר השועל הראשי לזאב הראשי באחת השיחות הטראנס אנטלטיות שהם קיימו בנושא. "ראש ממשלת הכבשים הוא אדם ישר, אמין, אחראי, ובלתי ניתן לשיחוד. אתה יודע כמה פעמים ניסיתי? איך לא ניסיתי!"

"לא נורא" אמר לו הזאב הראשי. "נשלח זאבים מחופשים לכבשים שישחדו את המשטרה של הכבשים, ואז המשטרה כבר תבנה לו איזה תיק "כיפה אדומה" ותמציא עליו כל מיני המצאות. הוא יעשה הפצ'י והם יגידו שהוא פיזר רוק ורוק זה סוג של שוחד. הוא יגיד בוקר טוב והמשטרה תבנה מזה שני תיקים. תיק על המילה בוקר, תיק על המילה טוב, טוב. ככה נוכל לבנות אלף תיקים, אלפיים תיקים, ארבעת אלפים תיקים...."

"ומי יבוא במקומו?" שאל השועל הראשי.

"אל תדאג" אמר לו הזאב הראשי, "נמצא כבר מישהו נח להציב אותו כראש ממשלת הכבשים החדש, והוא כבר יפעל לפי המדיניות שלנו. וכך יהיה להם ראש ממשלה שהוא "קוף" שלנו. הבנת? חכמות הן הכבשים. נפעל לפי הספרים שלהן ורק ככה נצליח!"

"ואיך הכבשים לא יזהו שהראש ממשלה החדש הוא קוף שלנו?"

"נשים עליו צמר לבן ובגדים של סבתא, ונגיד לו לא לפתוח את הפה. הבנת?"

ישב הזאב הראשי, בנה תוכנית פעולה מפורטת, והוציא אותה לדרך.

הוא בחר כמה זאבים, כמה צבועים וקוף אחד, הלביש להם צמר של כבשים, ונתן להם לשתות ביצים כדי לרכך את הקול שלהם.

"איכסה, זה מגעיל!" התלונן אחד הזאבים.

"יופי, אתה נשמע ממש כמו כבש!" התמוגג הזאב.

שלח הזאב את הכבשים המחופשים, אחד אחד, אל מחנה הכבשים.

הגיעו הזאבים, והכבשים קיבלו אותם בזרועות פתוחות.

"הם לא כבשים. הם זאבים מחופשים", אמר טלה אחד, קטן ותמים.

"לא נורא, נהפוך אותם לכבשים. נלמד אותם לאכול עשב", אמר אייל אחד גדול, ותמים עוד יותר.

"צריך להיות הומניים. הם סבלו כל כך ביער", אמרה כבשה אחת הומנית.

"צריך לקבל, להכיל, לתמוך, לאהוב את האחר", סיכמו הכבשים הטובות בהכנעה.

השתלבו הזאבים המחופשים בתוך עדר הכבשים ואט אט תפסו את מקומם. אחד מהם הקים מפלגה, אחד אחר התחיל להזרים עשב, וכבש אחר שלישי נכנס לתוך משטרת הכבשים.

וכך לאט לאט השליטו את עצמם על הכבשים.

ואז - - -

אז החלו במרד נגד מלך הכבשים. והחלו במלחמות אחים.  והחלו בהשלטת שנאה.

והחלו בעלילות של אחד נגד אח. וכשאח נלחם נגד אח, כולם רק מפסידים.

"אמרתי לכם!" צהל הזאב הראשי בהביטו במשקפת אל עבר עדר הכבשים המבולבל, התמהה. "אמרתי לכם שאפשר להכניע אותן! ואתם עוד חשבתם שאני צמחוני!"

"כן, אנחנו יכולים", סיכם השועל בטלפון בשיחה הטראנס אטלנטית.

"ניתן להם עוד קצת לריב", אמר הזאב, בהביטו על אייל מוסת אחד שנלחם בקרניו באייל מוסת אחר. "ואחר כך נשתלט עליהם, ונתחלק בשלל".

"איזה נתחלק!" כעס הזאב הראשי. "אני עשיתי הכל וכל השלל מגיע לי!"

"נריב אחר כך" סיכם השועל את השיחה באלגנטיות. "קודם כל נסיים את העבודה".

"אתה לא עשית כלום!" כעס הזאב הראשי. "אני עשיתי הכל!"

"טוב, אני מוותר", אמר השועל, "העיקר שכבר לא נראה את הכבשים האלו מול העיניים. האנרגיה שלהם צורבת לי את המצפון".

והם סיימו את השיחה בידידות.

והכבשים המשיכו לריב.

***

וזהו. אנחנו הסתבכנו. הכבשים התבלבלו. הזאבים המחופשים של "הזאב הראשי" מהקרמלין כנראה מנסים להגיע להפיכה שלטונית, ואנחנו, בתמימותנו, אוכלים את הדיסה, נגעלים, וממשיכים לאכול.

עד מתי?

עד שנתעורר. עד שנבין שאולי אנחנו כבשים אבל גם לנו יש קרניים.

עד שנלמד להבחין בין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה.

עד שנלמד להבחין בין אמת ושקר, בין דעות אמיתיות לבין תחפושות מזויפות, בין כבשים אמיתיים לבין זאבים מחופשים,

ובין הדרך האמיתית שלנו, לבלוף המזויף שמישהו מנסה מנסה להשליט פה, חלילה, בדרך של הונאה, מרמה, וכנראה גם הרבה מעטפות שאף אחד לא מתיימר לחקור.

בוקר טוב ישראל.

• קודם
• הבא