פרשת יתרו

פרשת יתרו - מדוע הוגבל העם – לא להתקרב להר סיני?

פרשת יתרו - מדוע הוגבל העם – לא להתקרב להר סיני?

מאת: אהובה קליין .

הנושא המרכזי בפרשה זו הוא : מעמד הר סיני, אך למעמד חשוב היסטורי זה- קדמו הכנות כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-ה'.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.  לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר".[שמות י"ט, ט-י"ד]

השאלות הן:

א] מה היה התנאי לקבלת התורה?

ב] כיצד נדרשו עם ישראל להתכונן למעמד נשגב זה?

תשובות.

התנאי לקבלת התורה.

האגדה מספרת: על הערבות הטובה  שה' דרש מעם ישראל, לשם כך משה הצטווה לאסוף את כל העם.

בראשונה ,לדבר אל הנשים ולצוות אותן לגדל ולחנך את ילדיהן- לתורה ולמעשים טובים - כדי שלא תתנהגנה כחוה אשר עברה על פי ה' והייתה מצטדקת באומרה לה':  לא לי, כי אם לאישי ציווה ה' לבלתי לאכול מעץ הדעת טוב ורע.

אחר כך, משה הצטווה לפנות אל הגברים -בדבר מעמד הר סיני והעם כולו עונה פה אחד: כל אשר דיבר ה' נעשה!

ויאמר ה' אל בני ישראל: בזאת אתן לכם את תורתי, אם תביאו לי עָרֵבים  אשר יגישו ערבות לאמור: מידינו יבקש ה', אם  לא יעשו בני ישראל את התורה ולא ישמרוה!

ענו כל בני ישראל: אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק, ויעקב יערבו בעדנו לפניך, ה'.

ענה ה': ומי יערוב את אבותיכם לפני, הן שאל אברהם - אביכם ממני  אות ומופת ויאמר  לי: במה אדע  אם ארש את ארץ כנען? ויצחק אביכם אהב את עשיו אשר שנאתי, וגם יעקב אביכם אמר בצר לו: נסתרה דרכי מה',

לכן לא אקח את הערובה הזאת ,אלא שאלתי מכם ערובה  טובה ממנה! ויהי כשמוע העם את דברי ה' ויאמרו לו:

הילדים שלנו  יהיו ערבים לתורה הקדושה. כאשר ה' שמע  תשובה זו אמר: הערובה הזאת טובה ונאמנה לי מאד, מאד! לכן מיד ילדכם אבקש אם תשכח תורתי, העם ענה: אנחנו נלמד את ילדנו ואת נכדנו את התורה ונשנן אותה להם והם יתעסקו בה בלכתם בדרך – בשכבם ובקומם - מפיהם עד עולם התורה כלומר: לא תסור מהם לעד!

ההכנות לקראת מעמד הר סיני.

נאמר: "כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". 

המשמעות על פי מדרשי חז"ל: כל זמן ששרתה השכינה על ההר, כל מי שהיה מתקרב ונוגע בהר - היה מת, אך משנסתלקה השכינה כולם היו רשאים לגשת אל ההר, מכאן הסיק רב יוסי: לא המקום של האדם מכבדו, אלא האדם עצמו גורם לקדושת המקום.

ה"חפץ חיים" מסביר: לקראת מתן  תורה, ה' הגביל את ישראל - לבל יעלו אל הר סיני ואף לא לגעת  בקצהו, עתה  כדאי לשים לב: הר זה שאין בו דעת ואין בו תחושה - בכל זאת נתקדש מכוח המעשה של מתן תורה, עד שהוזהרו בני ישראל מנגיעה כלשהי בקצה ההר, מכאן המסקנה: תלמיד חכם שהוא בבחינת ספר תורה מהלך- חי- שיש בו דעת ורגשות פועלים - על אחת כמה וכמה, שכל הנוגע בקצה כבודו כאילו נגע בבת עינו!

חכם אחד מן הגליל דרש לפני רב חיסדא את המילים:

"וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי"

מכאן הרמז – כי ה' נתן לעם ישראל תורה משולשת- תורה, נביאים וכתובים. לעם משולש:- שכולל- כוהניםלווייםוישראלים, על ידי שלישי—על ידי משה שהיה שלישי להוריו ביום השלישי- לשלושה ימי הגבלה, בחודש השלישי- סיון שהוא שלישי לניסן [שהרי לפי התורה: החודש הראשון הוא: ניסן]

מוסיף ואומר: שלא כמידת הקב"ה מידת- אדם בשר  ודם, אדם המוכר חפץ לחברו- המוכר עצוב והלוקח [הקונה] שמח. אבל אלוקים אינו כן, נתן לבני ישראל תורה ושמח, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו"

[משלי ד, ב]

ספורנו מסביר: כי האזהרה אל העם לא להתקרב להר סיני, נובעת מהחשש- פן יפלו חללים בתוך העם  ויערבבו שמחת ה' בטומאת המתים וכך יטילו אבל על קרוביהם ולא תשרה  השכינה עליהם.

לדעת  המלבים : מהציווי: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב"- ניתן להסיק: כי יהודי חייב להגביל את עצמו בענייני אלוקות ולא לחקור יתר על המידה את הנושא- כי הוא למעלה מתפיסתו, אלא עליו להסתפק באמונה פשוטה.

לדעת הרב שמשון רפאל הירש: היו צריכים את עם ישראל להזהיר לא להתקרב להר- כדי להפריד בין העם הפרדה פיסית - לבין ההר שהוא מקור אלוקי. המקום מורם אל תחום שמעבר הארצי - לכן כל יצור חי שיגע בהר – צפוי למיתה ורק אחרי מתן תורה יושב ההר אל התחום הארצי- כל ההגבלה הזאת - מטרתה להוכיח: באופן מוחשי שמקור התורה הוא על אנושי ועל ארצי!

רש"י מתייחס לפסוק: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".

משה קבע גבול לעם ישראל כדי שלא יתקרבו יתר על המידה להר.- הכוונה שהתחום של הגבול מגלה לנו,  שיש איסור לחצות את הגבול ולעלות אל ההר. ואפילו בקצה של ההר היה צריך להיזהר – כדי לא לגעת גם שם.

ראיתי בספר: "פירושי הרב דוד צבי הופמן":

אפשר  שלא גידרו את ההר בגדר ממשית ,אלא מנעו מן העם לעלות להר באזהרה מילולית בלבד.

המלבים אומר: יש ללמוד מעניין ההגבלה להר סיני מסר חשוב: אדם מישראל חייב להגביל את עצמו ולא להרבות בחקירה ובהתפלספות בענייני אלוקות שהם למעלה מתפיסתו, אלא עליו  ללכת בדרך אמונה פשוטה בתכלית- זו מובנה של מצוות ההגבלה בעת שאלוקים מתגלה  על הר סיני.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי האיסור להתקרב להר נבעה מכמה סיבות, כגון לא להתקרב להר שבאותו זמן שרתה עליו השכינה- היה צורך להפריד בין ההפרדה הפיזית של בני ישראל לבין ההר שהיה באותו זמן עם עוצמה אלוקית.

ויפה המסר – הרמוז בהגבלה להר בזמן - ההכנות למעמד הר סיני: לא לחקור יתר על המידה את דרכי ה' אלא:

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" [דברים  י"ח].כי אדם בשר ודם אינו יכול להבין תמיד את מהלכי הקב"ה.

פרשת יתרו - מהו הסוד למתכון אחדות העם?

פרשת יתרו - מהו הסוד למתכון אחדות העם?

מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו , מתארת לנו התורה  את אחד האירועים הכי החשובים  בהיסטוריה היהודית:

 מעמד הר סיני:

 וכך הכתוב מתאר את   בני ישראל- טרם מעמד קבלת התורה:

"בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר.  וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹקים; וַיִּקְרָא אֵלָיו ה', מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.. "  [שמות י"ט, א- ז]

השאלות הן:

א] מה המשמעות של התאריך בו הגיעו ישראל למדבר סיני?

ב]  מה הטעם  בהזכרת חניית ישראל ברפידים - טרם הגעתם  למדבר סיני?

ג]  כיצד  הגיעו ישראל לאחדות?

תשובות.

הזמן בו הגיעו ישראל למדבר סיני.

רש"י  - שואל על המילים: "בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה"?

בראש  חודש לא היה צריך לכתוב, אלא- ביום ההוא, מדוע   נאמר:  "בַּיּוֹם הַזֶּה"?

תשובתו: כשאתה לומד תורה- יהיו בעינך חדשים כאילו היום ניתנו, הסבר זה מתבסס על דברי  תנחומא: "כשתהא לומד, אל יהיו  בעינך ישנים, אלא כאילו היום הזה ניתנו"

רבינו בחיי מסביר: "בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי"- הוא חודש  סיון "בַּיּוֹם הַזֶּה"- ראש חודש היה וההוכחה לכך: שנאמר:

"וַיְהִי הַחֹדֶשׁ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על- (אֶל-) הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל" [שמואל-א, כ, כ"ד] ובהמשך כתוב: "וַיְהִי, מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד" [שם, כ, כ"ז]

מכאן, שהכתוב בא ללמדנו: שהיו שני ימי ר"ח וההוכחה שבהמשך מתואר:  "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מַדּוּעַ לֹא-בָא בֶן-יִשַׁי גַּם-תְּמוֹל גַּם-הַיּוֹם, אֶל-הַלָּחֶם"?

דרשו  רבותינו ז"ל- "ביום הזה"- היה ר"ח- כמו שכתוב: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"

[שמות י"ב, ב]

בתאריך זה הגיעו בני ישראל למדבר סיני- הוא חורב.

רבי ישראל מסלנט [מייסד תנועת ה"מוסר" ] מציע רעיון יפה:  כידוע התורה ניתנה לעם ישראל לא במקום מדויק- אלא במדבר שומם ,גם הזמן אינו מדויק שהרי עד היום לא ברור לנו לגמרי האם התורה ניתנה ב: ו' בסיון? או, ב: ז' בסיון, או ביום השישי בשבוע, או בשבת?מכאן שהתורה- היא מעל הזמן ומעל המקום!

לעיתים ניתן לשמוע אנשים הטוענים: כי במקום מסוים- קשה ללמוד תורה ,או להתנהג ברוח התורה ולקיים את מצוותיה. או, יש הטוענים שבתקופתנו אין לנהוג כמו בימים ההם, אלא, חלילה יש להתאים את מצוות התורה  לימים שלנו, לכן טוענים חכמים- כנגד דעות אלה-  שיהיו דברי התורה הנלמדים – כאילו היום ניתנו!

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ]מסביר: "בַּיּוֹם הַזֶּה"- מיד שהגיעו למדבר סיני הקימו את המחנה וחנו כ"ישראל" נגד ההר ,לעומת זאת  לא כן כשהיו מגיעים למקום חדש במדבר, היו בודקים את השטח כדי לדעת אם הוא ראוי לחנייה, אך כאשר הגיעו לאזור הר סיני שהוא היה מקום  חפצם, לפי שכבר נאמר להם- שמכאן תצא ישועתם וכאן יקבלו על עצמם את עול עבודת ה'- מיד חנו ללא כל חישובים.

הזכרת חניית ישראל ברפידים.

רש"י שואל על הנאמר: "בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.  וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים"-  מדוע התורה חוזרת ומסבירה מהיכן באו ישראל אל מדבר סיני? הרי הדבר הוזכר כבר לפני כן? התשובה: התורה רוצה להקיש את יציאתם מרפידים אל הגעתם למדבר סיני- מה הגעתם להר סיני הייתה בתשובה - אף יציאתם מרפידים הייתה בתשובה.

במילים אחרות, כבר כשהיו ישראל ברפידים הם עשו תשובה אחרי שהתלוננו "לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"? [שמות, י"ז, ז]

"שפת אמת" מסביר: כיון שנסעו מרפידים במטרה  ללכת להר סיני, זכו לאלתר- על ידי כוונה זו- לתשובה, לפי שהרצון להתקרב לתורה משפיע לבוא - לידי תשובה.

"שם שמואל" מבהיר: היות שברפידים בני ישראל היו רפי אונים  עד מאד "שרפו ידיהם מן התורה" חלשים ברוחם וכושלים- הם התחזקו כאשר באו  למדבר סיני ,ידעו שבאים לקבל את התורה ועצם הצפייה לקראת ההתגלות הגדולה העומדת להתרחש לנגד עיניהם- הדבר נתן בהם עוז ואומץ למלא את התפקיד האדיר הזה!

"בעל חדושי הרי"ם ז"ל  אומר: ישנו פתגם ידוע: "אם אי אפשר לעלות –מן ההכרח לרדת: ואני אומר: אם אי אפשר לעלות- מן ההכרח לעלות.."!

"כלי יקר"  מסביר רעיון יפה -לגבי הזכרת: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים"- התורה רוצה להדגיש: כי במקום זה בני ישראל היו  בריב ובמחלוקת- היות כי מקום זה נקרא:" מסה ומריבה" "וְרפִידִים"- אותיות- פרידים- וזה על שם הפירוד שהיה בתוכם. ורז"ל דרשו מלשון "רף ידיים" כי על ידי הפירוד שהיה ביניהם- רפו ידיהם מהתורה ועכשיו שנסעו מרפידים-למדבר סיני- הסיעו עצמם מן הפירוד  לחניה מול הר סיני- מקום זה גרם להם להיות מאוחדים- באגודה אחת.

במיוחד כאשר התבוננו בהר שהוא הנמוך שבהרים והבינו  שה' בחר  דווקא לתת את התורה שם- על ידי זה , הם בחרו  במידת ההכנעה.

אחדות עם ישראל לרגלי הר סיני.

נאמר: "וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר"

רש"י מבהיר: לרגלי הר סיני- כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד, לעומת זאת בשאר החניות- הם היו שרויים בתרעומת ובמחלוקת.

"מכילתא"- מסביר: "כל מקום שהוא אומר: "ויסעו ויחנו" נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו כולם לב אחד, לכן נאמר : "וַיִּחַן"- בלשון יחיד ולא –"ויחנו"- בלשון רבים.

"כלי יקר" מסביר רעיון יפה: כל עוד שבני ישראל היו במצב של מחלוקת- לא היו ראויים לקבל את התורה- אלא עד אשר השלום יהיה ביניהם.

וכאשר השלום שרר ביניהם  - אז היו ראויים  לקבל את התורה על ידי משה כפי שאמר שלמה המלך   : "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת; נִתְּנוּ, מֵרֹעֶה אֶחָד" [קהלת י"ב, י"א] והתורה-  כל נתיבותיה שלום- כי הכל מפי הגבורה- והתורה-  הרי מדריכה את האדם ללכת בדרך הישר.

כל עוד העם אינו מגובש כעם אחד, אלא המחלוקות ביניהם- האחד מתיר  בפסק הלכה, השני אוסר וכך כביכול התורה האחת מתנהלת  כשתי תורות לכן נאמר: "בחודש השלישי.." ביום הזה הם הגיעו למדבר סיני, כלומר  בחודש זה שמזלו תאומים - מורה לנו להיות בדיבוק ואהבה שיחדיו יהיו תמים כתאומים זה לזה ואז  יהיה  השלום רב לאוהבי התורה ויש בכך גם רמז לשני לוחות הברית שהיו כתאומים- חמישה דיברות מול חמישה.

 ואמר  הצדיק מוורקה: "ויחן"- האחדות האמתית תיתכן- רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו"  [הה"ק מהר"י מוורקה ז"ל]

"נחל קדומים" מסביר: האחדות תיתכן בתוך העם רק כאשר ישנה מידה של ענווה בכל אחד-כלומר  שאין האחד מתגאה על רעהו. ולכן כאשר עם ישראל התבוננו בהר סיני והבחינו שהוא הנמוך בהרים - מכאן למדו את מידת השפלות והענווה וכך  זכו להתאחד יחדיו כאיש אחד בלב אחד.

"הדרש והעיון" סובר- אם  בני ישראל מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד" אז זוכה מנהיגם גם להתעלות ומתעלה במדרגות האלוקות, כמו שנאמר: "וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל ־הָאֱלֹהִ֑ים" [שמות י"ט ,ג]

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי האחדות- היא דבר בעל חשיבות נעלה והיא הכרחית בכל עת לעם ישראל - וניתן ליישמה בפועל- מתוך יחס של כבוד איש לרעהו ומתוך אהבת חינם והכנעה.

 

 

 

 

 

 

אחדות עם ישראל

אחדות עם ישראל

 שיר מאת: אהובה קליין ©

בחודש השלישי  מגיעים

למדבר סיני- מֵרְפִידִים

מחלוקת מעליהם מְפוֹרְרִים

כערפל נמוגים החישובים.

 

וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר

יחדיו השילו טעם מַר

לא עוד מחלוקות

כהרך עין הבנות.

 

כפרי  הבשל בעתו

חשו לפתע  מתיקותו

נצבים יחדיו בהכנעה

מגבירים שלום ועֲנָוָה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]

 

 

 

 

 

פרשת יתרו - מה רומזים שמות בני משה ?

פרשת יתרו - מה רומזים שמות בני משה ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו הנקראת על שם יתרו - מספרת לנו  כיצד מחליט יתרו להשיב את  ציפורה ובניה אל משה  בתום הנס הגדול – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.  וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.  וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹקי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.  וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹקים וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ. [שמות י"ח, א-ז]

 השאלות הן:

 א] מדוע ציפורה ובניה שהו בבית יתרו?

 ב] מי היו בניו של משה?

תשובות.

ציפורה ובניה שוהים בבית יתרו.

רש"י מסביר: כאשר אמר ה' למשה : לשוב למצרים, לקח משה את אשתו -ציפורה ובניו אתו , יצא אהרון אחיו לקראתו ושאל : מי  אלה? ענה לו משה: כי זו אשתו שנשא במדיין ואלה שני בניו, שאל אותו אהרון: להיכן  אתה  לוקח אותם? ענה לו משה: כי הוא לוקח אותם למצרים, ענה לו אהרון וכי  לא די בצערם של בני ישראל השוהים במצרים היש להוסיף עליהם גם אותם ? הציע לו: שייקח את אשתו והבנים לבית אביה. לכן משה השיב אותם אל יתרו חותנו.

רש"י מבסס את דבריו על מכילתא: "--- בשעה שאמר הקב"ה למשה: לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים שנאמר: "ואתה אשלחך אל פרעה" באותה שעה נטל אשתו ושני  בניו והיה מוליכם למצרים, שנאמר: "וייקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים"

באותה שעה נאמר לאהרון [שם  כ"ז]:" לך  לקראת משה", יצא לקראת משה חיבקו ונשקו, אמר לו אהרן למשה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו : במדיין אמר לו: מה טף ונשים אלו אמך? אמר לו: אשתי ובניי, אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים, אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם  באלו? באותה שעה אמר  לציפורה: לכי לבית אביך, ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר: אחרי שילוחיה"

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: היות ומשה הבין שיש לו תפקיד חשוב למלא את שליחותו  באופן אחראי - להנהיג את בני ישראל ולסייע להוציאם מעבדות מצרים - רצה להתמסר לשליחות זו באופן מוחלט - שילח משה, זה מכבר- את אשתו ושני בניו אל יתרו חזרה. ואין דבר זה פגע ביחסים ביניהם, יתרו נותר: "חתן משה" וציפורה נותרה: "אשת משה"

בני  משה.

רבינו בחיי מפרש את המשפט: "אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹקי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".   מן הראוי היה להגיד: ושם השני אֱלִיעֶזֶר? על כך כמה פירושים:

א] על דרך הפשט: זה מיוחד לאמו  וזה מיוחד לאמו, גֵּרְשֹׁם—שהיה בכור היה מיוחד לאמו ואליעזר היה מיוחד לאמו, לפי שמלה את ערלתו והצילה את משה ממוות, כפי שכתוב:

"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.  וַתִּיקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּיכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת".[שמות  ד', כ"ד-כ"ז]

אליעזר היה מיוחד למשה- כי קרא לו בשם זה- כדי להביע תודה לה' - שהיה בעזרו והצילו מרצון פרעה להורגו במצרים.

ב] יתכן לפרש: שאצל אליעזר נאמר: "אחד"- כי  כוח הריבוי הוא מכוח האחדות- לפי שעתיד ה' להשפיע כוח הריבוי אצל אֱלִיעֶזֶר- שהיה רחביה כפי שנאמר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-אֱלִיעֶזֶר, רְחַבְיָה הָרֹאשׁ; וְלֹא-הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים, וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה".[דברי הימים-א'-כ"ג, י"ז] ועל זה דרשו רז"ל: "למעלה"- המשמעות= למעלה משישים ריבוא- לכן הזכיר בו לשון אחד- כדי להורות: על הריבוי שנבע מכוח אחד!

ג] על דרך המדרש: "וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר"- "אמר ר' יוסי ב"ר חנינא: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה עוסק בפרשת "פרה אדומה" והיה אומר הלכה משמו של רבי אֱלִיעֶזֶר- עגלה ערופה בת שנתה ופרה אדומה בת שתי שנים,

אמר לפניו :ריבונו של עולם כל העליונים והתחתונים שלך ואתה אומר הלכה משמו בשר ודם ? אמר לו: עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ואליעזר שמו ועתיד לעסוק בפרה אדומה תחילה ואומר עגלה בת שנתה, פרה בת שתי שנים, אמר לפניו: ריבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שיהיה מחלציי. אמר לו: חייך שהוא מחלציך, שנאמר: ושם האחד אֱלִיעֶזֶר  ושם אותו המיוחד" אֱלִיעֶזֶר"  .     

לגבי המילים: "וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ".

רבינו בחיי טוען: היה ראוי להגיד: ושני בניך כשם שאמר: "חותנך ואשתך" ,אלא, שדרך הכתוב ליחס  את הבנים לאישה, כמו שכתוב: "אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה".[בראשית  מ"ו, ט"ו] ואת הבנות מייחסים  לאב: כמו שנאמר: "וְאֵת, דִּינָה בִתּוֹ":[בראשית מ"ו, ט"ו]

רש"ר מציין: על פי שמות  בניו של משה ניתן להבחין, שמשה לא הסתיר את עברו ואף לא את קרבתו  לבני ישראל - המשועבדים  במצרים.

אליעזר נולד זמן קצר לפני שיבת משה למצרים ,לכן ניתן  להבין כי רק לבן הקטן  יכול היה משה לתת את  השם: אליעזר, שכן - כל עוד היה עליו לחיות בגלות מצרים –חרב פרעה הייתה תלויה מעל ראשו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי משה השאיר את אשתו ובניו אצל- יתרו  בתקופה בה היה עסוק  בשליחותו  במצרים - הן כדי שלא יסבלו בעבדות זו והן  מהטעם- שרצה להתמקד בשליחותו המיוחדת  ולהצליח. ומעניין במיוחד  ששמות בניו גרשום ואליעזר- רומזים על עברו של משה  ועל הסייעתא  דשמיא  שזכה בהצלתו  מפני פרעה שרצה להורגו.

 

יתרו והחלטתו.

יתרו והחלטתו.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

עת השחר הפציע

 את יתרו הפתיע

שמועת גבורות אלוקים

 לכל בניו האהובים.

 

חיש שינס מותניו

צירף בתו ונכדיו

להשיבם למשה הצדיק

המיטיב עמו להנהיג.

 

השמחה מרקיעה  שחקים

 להר הקודש הולכים

ההתרגשות עולה על גדותיה

להשיב ציפורה אחר שילוחיה.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת  יתרו [חומש שמות]

 

 

 

משה ואזהרותיו לעם.

משה ואזהרותיו לעם.

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

טרם היום הגדול הנורא

השמים  מקרינים אורה

ישראל חשים מורא

 לקראת  מתן תורה.

 

משה  יורד אל העם

מנהיג  נבון וחכם

בשלושה ימים מגבילם

מנגיעה בהר מזהירם.

 

 עומד הוא על סלעים

מול ממלכת כוהנים

מביט בהם  באהבה

 מתוך מסירות וענווה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]

 

 

 

 

 

פרשת יתרו - מה גנוז בהר סיני?

פרשת יתרו - מה גנוז בהר סיני?

מאת: אהובה קליין.  

פרשה זו קרויה על שם יתרו - חותן משה משום שאחר שראה  את כל הניסים שקרו לעם ישראל קיבל על עצמו את האמונה בה'. בזכות זה - זכה  להנצחת שמו בפרשה כה חשובה - המתארת את מתן תורה בהר סיני.

חז"ל משבחים את יתרו על היותו מכניס אורחים בעת מנוסתו של משה ממצרים,  יתרו אמר לבנותיו לקרוא למשה שיבוא, כפי שכתוב במסכת  סנהדרין [ק"ד, ע"א ]: "בשכר: "קראנה לו ויאכל לחם"- זכו בני- בניו וישבו בלשכת הגזית" [הכוונה להיכל שבהר הבית, מקום כינוס חכמי הסנהדרין הגדולה בתקופה שבית המקדש היה קיים].

בטרם קיבלו עם ישראל את התורה, אלוקים ציווה את משה לפנות אליהם ולהנחות אותם בכמה הנחיות חשובות:

כפי שהכתוב מתאר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.  לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר.  וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה. [שמות י"ט, י-ט"ז]

השאלות הן:

א]  אילו הכנות  נדרשו מעם ישראל  לקראת מתן תורה?

ב]  מדוע היה צורך להזהיר את עם ישראל   לבל  יתקרבו להר?

התשובות :

ההכנות טרם מתן תורה.

רבי חיים ליב שמואלביץ כותב בספרו: "שיחות מוסר":  היו שלושה סוגים של הכנות - לקראת  מתן תורה:

א] עצם הזכרת המקום:"ויסעו מרפידים" כפי שכתוב: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים.." על כך אמרו חז"ל [מכילתא שם]: שם המקום: "רפידים" מרמז על כך שעם ישראל רפו ידיהם מהתורה ,אך ברגע שהתורה מציינת: "ויסעו מרפידים"- מכאן לומדים: כי עם ישראל התרחק מהרפיון שהיה להם כדברי אור החיים: "הכנה ראשונה לקבלת התורה היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה". כי אם אדם אינו לומד תורה בכל כוחו, התורה נהפכת לו לסם מוות כפי שנאמר בגמרא [מסכת שבת פ"ח, ב] לפיכך יהודי העוסק בכל כוחו בלימוד התורה הוא כאדם המשתמש ביד ימינו  - שבאמצעותה הוא  עושה את עיקר הדברים, לא כן אחד שאינו  משקיע את כוחו ואינו טרוד  לדעת את סוד התורה - דומה לאדם המשתמש ביד שמאל שבדרך כלל אינה פעילה ולכן בשבילו - התורה היא סם מוות.

וע"כ נראה שההתעסקות בתורה חייבת להיות בכוח ובמרץ רב-זוהי שאלת חיים ממש. אדם המשקיע את כוחו בתורה – צפוי לו שכר בעולם הזה ובעולם הבא.

ב] ההכנה השנייה מרומזת במילים: "ויחנו במדבר" - וכאן יש רמז לתיקון המידות והתרחקות ממידת הגאווה. על כך נאמר במסכת נדרים [נ"ה, א]:"כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר - התורה ניתנת לו במתנה, שנאמר: "וממדבר מתנה" [במדבר כ"א, י"ח] וכתב אור החיים: "כי אין דברי תורה מתקיימין, אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר [מסכת עירובין נ"ד, א] וכנגד זה אמר: "ויחנו במדבר", לשון שפלות וענווה כמדבר שהכול דורכים עליו"

בגמרא [מסכת תענית כ', ב] נאמר: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" הכוונה שיוכל גם לכופף עצמו בפני אחרים ואף לבטל את דעתו מפני רצון חברו, ולא יהיה קשה כארז זקוף שאינו מסוגל להיות גמיש ולכופף את עצמו.

ועל כך נאמר: "לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות" מכאן שאפילו התורה נכתבת על ידי הקולמוס שמסמל את הענווה.

ג] ההכנה השלישית מתבטאת במילים:"ויחן שם ישראל נגד ההר" – על כך נאמר: "הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת, ואהבו את השלום, ונעשו חניה אחת, הרי שאתן להם את תורתי" [סוף ד"א ,זוטא]

הכוונה- שעם ישראל היו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד כאשר היו בתחתית ההר-לפיכך היו ראויים לקבל את התורה.

כפי שכתוב: "ויחן" בלשון יחיד. התורה לא ניתנה ליחידים ,אלא לכל העם כאשר הם מאוחדים.

על פי רש"י: המילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם," עם ישראל היו צריכים להכין את עצמם היום ומחר. כמו שאמר הנביא ירמיהו: "ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: התורה עומדת לבוא אל העם ולכן עם ישראל חייב להתכונן במשך שלושה ימים -  הוטל עליהם לקדש את גופם וגם את לבושם – על ידי רחיצה וכיבוס וזאת על מנת שיהיו ראויים לקבלת התורה.

"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר"

על פי ציווי זה, נראה  שישנה חשיבות גדולה מאד להר סיני- עוד טרם קבלת התורה ועל כן ראוי לבדוק מהי חשיבות זאת?

רבינו בחיי מסביר את משמעות המשפט:  "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".

הכוונה היא לתת לעם גבול כשיעור אלפיים אמה, גם אם קצת חסר ממידה זו או גם אם יש קצת יותר ממידה זו -המטרה שעם ישראל לא יעלו אל ההר כדי שלא יגעו בקצהו.

העובר על איסור זה צפוי לעונש "לא תהא מיתתו כנגיעת יד כגון: חנק ושרפה וכיוצא בהן כי אם מרחוק כגון סקילה, או בחיצים לכן נאמר: "כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה"

בעל "החפץ חיים" אומר רעיון מעניין במיוחד: מכך שעם ישראל הוזהרו טרם מתן תורה מלהתקרב להר, לומדים קל וחומר : אם הר זה שאין בו דעת ואינו מרגיש כלום - נתקדש מכוח המעשה של מתן תורה עד כדי כך שהוזהרו לא לגעת בקצה ההר, קל וחומר שיש לנהוג ביראת כבוד כלפי תלמיד חכם שהוא בבחינת ספר תורה חי שיש בו שכל ורגש , שכל הנוגע בקצה כבודו כאילו נגע  בבת עינו.

ישנו מדרש מעניין על חשיבות ההר:

על פי מדרש שוחר טוב [פרק ס"ח]רבי יוסי מבהיר :"סיני מהיכן בא? מהר המוריה! נתלש כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקב"ה: הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו, נאה לבניו לקבל עליו עול תורה" לפי דברים אלה, הר סיני- שלוחה- של הר  המוריה.

בהר המוריה אברהם אבינו עמד בניסיון הקשה של העקדה ואכן בסוף הניסיוןהקב"ה אמר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה.."

תהליך דומה, קורה בהר סיני: הניסיון ויראת שמים, מכאן ניתן להבין את חשיבות המקום.

ספורנו מסביר: כי האזהרה אל העם לא להתקרב להר סיני, נובעת מהחשש פן יפלו חללים בתוך העם  ויערבבו שמחת ה' בטומאת המתים וכך יטילו אבל על קרוביהם ולא תשרה  השכינה עליהם.

לדעת  המלבים : מהציווי: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב"- ניתן להסיק: כי יהודי חייב להגביל את עצמו בענייני אלוקות ולא לחקור יתר על המידה את הנושא- כי הוא למעלה מתפיסתו, אלא עליו להסתפק באמונה פשוטה.

לדעת הרב שמשון רפאל הירש: היו צריכים את עם ישראל להזהיר לא להתקרב להר- כדי להפריד בן העם הפרדה פיסית - לבין ההר שהוא מקור אלוקי. המקום מורם אל תחום שמעבר הארצי - לכן כל יצור חי שיגע בהר – צפוי למיתה ורק אחרי מתן תורה יושב ההר אל התחום הארצי- כל ההגבלה הזאת - מטרתה להוכיח: באופן מוחשי שמקור התורה הוא על אנושי ועל ארצי!

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הר סיני היה קדוש בהיותו גם שלוחה של הר המוריה-כדברי המדרש והיה גנוז בו כוח של קדושה הנובע מעצם קבלת התורה במקום זה והשראת השכינה -ועל כן נדרשו הכנות  לקראת מעמד הר סיני ומנגד: איסור גמור לעלות או לגעת בהר.

 יהי רצון שנזכה להתמיד בתורה הקדושה ובקיום מצוותיה מתוך אהבה, כוח ועוצמה וכך נשמש גם אור לגויים.

בנות יתרו, שיר מאת: אהובה קליין ©

בנות יתרו, שיר מאת: אהובה קליין ©

 עת השחר יבקיע

 יום חדש יפציע

שבע עלמות חן

בנותיו של  רעואל.

 

מחישות צעדיהן  כאיילות

ציווי אביהן ממלאות

עטורות  תפארת בגדים

על ראשן  נושאות כדים.

 

בזכות משה המושיע

שבות את הצאן להגמיאה

 לאביהם סיפרו על האיש

 מיד צוום להזמין חיש.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יתרו מכיר טובה

יתרו מכיר  טובה

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

יתרו שומע שמועות

מוחו רוקם מחשבות

בחוטי תבונה ודעת

האמת בליבו ניטעת.

 

כאייל יחיש צעדיו

בליווי בתו ונכדיו

אל מרחבי מדבר

עתירי  שיחי צבר.

 

יפגוש משה חתנו

יחיד מיוחד בצניעותו

יתרו מכיר טובה

לה' הגדול והנורא.

 הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש בראשית]

 

 

 

פרשת יתרו- במה זכה יתרו ?

פרשת יתרו- במה זכה יתרו ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת  בפסוק:

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם". [שמות י"ח, א]

יתרו חותן משה- משיב את ציפורה אשת משה ואת שני  הבנים אל משה לאחר יציאת מצרים.  מעניינת תגובתו של יתרו - לאחר שמשה סיפר לו את כל אשר עשה ה'  לפרעה ומצרים, הנס הגדול. על כך מגיב יתרו כפי שהכתוב מתאר:

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם.   וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.  עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי- גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלוקים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.    וַייִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹוקים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹוקים. [שם י"ח, ט -י"ב]

 השאלות הן:

א] איזו שמועה שמע יתרו?

ב] מה היו זכויותיו של יתרו-  ובמה שכרו?

ג] מה הייתה גדולתו של יתרו?

תשובות.

השמועה ששמע  יתרו.

המפרשים מנסים ,איש לפי דרכו ,להבין מה בדיוק גרם ליתרו לבוא?

רשי" מפרש: יתרו שמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

ובמכילתא נאמר: "מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו,- דברי רבי יהושע, ר' אליעזר המודעי אומר: מתן  תורה שמע ובא.. רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף, נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי" [יהושע ה', א]

תשובתו של רבי יהושע מתבססת על הסמיכות של הפרשיות, בסוף פרשת בשלח- מסופר על מלחמת עמלק –שמועה זו הניעה את יתרו לבוא.

רבי אליעזר טוען: שהיות ולא צוין במפורש שיתרו שמע על מלחמת עמלק מכאן ששמע על נס קריעת ים סוף - כפי שנאמר: "ויט משה את ידו על הים.. ויבקעו המים " [שמות י"ד, כ"א] על כך שמעו כולם. ורש"י סובר כדעת שניהם.

זכויותיו של יתרו.

יתרו שבמשך שנים היה עובד עבודה זרה ואפילו נשא בתפקיד כהונה אלילית שמע את כל הטוב שה' עשה למען עם ישראל- במצרים ובמדבר  והוא קיבל בעקבות זאת את האמונה בה'  ועל כך נקראה על שמו  הפרשה הזו בתורה המתארת את מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות.

חכמים מציינים לשבח את התנהגות  יתרו כאשר קיים את מצוות הכנסת אורחים כלפי משה בעת מנוסתו ממצרים. ובמסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א] נאמר: בשכר שיתרו אמר לבנותיו  "קראן לו ויאכל לחם" [שמות ב, י"ט] זכו בני-בניו וישבו בלשכת הגזית [הכוונה לאולם שהיה בהר הבית ששם היו נוהגים חכמי הסנהדרין להתכנס בזמן שבית המקדש היה  קיים], מכאן שהתנהגותו  של יתרו אל משה - גרמה לכך שצאצאיו  יגיעו למדרגה גבוהה שלבמקום כה קדוש לכל  ישראל.

 ממעשה זה, יש להסיק מסקנה חשובה: שאין לדון אדם על פי מוצאו וייחוסו המשפחתי, אלא על פי התנהלות חיי היום, יום שלו ומעשיו בפועל.

ליתרו ישנה זכות נוספת בכך שהוא מגיע  להכרה בגדולת ה' ומעשיו , הוא הראשון שאומר: "ברוך ה' " על כך נאמר: במסכת סנהדרין [צ"ד, ע"א] "גנאי הוא למשה ולשישים ריבוא [ולכל היוצאים  ממצרים] שלא אמרו: "ברוך.." עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה' "  אך לכאורה,  תמוהים דברי חז"ל שהרי משה ובני ישראל הודו לה' על הכול באמצעות שירת הים.

אלא צודקים חז"ל בדעתם, לפי שכאשר משה ובני ישראל שרו את שירת הים- זה נס שנעשה להם עצמם לעומת זאת יתרו הודה לה' על כל הניסים שעשה ה'לישראל.

כאן חז"ל מלמדים אותנו יסוד גדול: אין זה מספיק להודות לה' על הניסים והחסדים שה' עושה עימו וקרוביו, אלא עליו להכיר ולהעריך את כל החסדים והדברים הטובים שה' עושה גם למען אחרים.

גדולתו של יתרו.

עצם העניין שיתרו - שבעברו היה  עוסק בעבודת אלילים - התגייר יחד עם כל בני ביתו והגיע למעלה כה גדולה שהכיר בבורא עולם וגדולתו ,כפי שאמר למשה: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים" זה  מראה על גדולתו של יתרו.

רבינו בחיי אומר על כך: יתרו הכיר במעלת  אלוקי ישראל לעומת כל האלילים והבחין בגמול שה' השיב למצרים על מעשיהם-  שתכננו בזדון לעולל לבני ישראל, שהרי פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" ועל כך נענשו המצרים מידה כנגד מידה - ומצאו את מותם בים סוף.

כי אם רק היו מסתפקים להעביד את  ישראל בפרך  לא היו נענשים, לפי שה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם, אבל התוספת שהם הוסיפו- לפגוע בתינוקות של עם ישראל , זה דבר שלא נכלל בעבדות שנאמרה על ידי ה', אלא דבר שתכננו המצרים בזדון לבצע, כפי שנאמר: "כי ידעתי כי הזידו עליהם" [נחמיה ט]  זה היה פשעם של המצרים.

לאור האמור לעיל, ניתן להבין כי ליתרו היו  הרבה זכויות, עצם זה שהשיב את ציפורה ובניה למשה, משום שהעריך את חשיבות המסגרת המשפחתית ועניין הכרת הטוב אצלו כלפי הקב"ה – זכויות אלה זיכו  אותו בשכר רב כולל פרשה מיוחדת הנקראת על שמו. פרשת יתרו .