- פרטים
-
קטגוריה: פרשת יתרו
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 14:24
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 361
פרשת יתרו- כיצד זוכרים ומקדשים את השבת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת יתרו כוללת נושאים רבים ומעניינים,מהם:פגישת יתרו ומשה והשבת ציפורה ובניה.
ההכנות למעמד הר סיני ותיאורו כמעמד גדול ונשגב ,קבלת עשרת הדיברות -אותם עם ישראל מחויב לקיים לעולם ועד.
אחד מהדיברות: שמירת השבת וזכירתה:
"זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבוד ועשית כל- מלאכתך:ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבד ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשערך:כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את- הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על- כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו"[שמות כ,ח- י"ב]
השאלות הן:
א] כיצד זוכרים וגם מקדשים את השבת?
ב] מדוע פעם כתוב:"זכור"[שמות] ופעם כתוב:"שמור"[בחומש דברים ]?
ג] מהי המשמעות של עשיית מלאכה במשך ששת ימי החול?
התשובה לשאלה א]
על פי רש"י: לזכור את השבת ,הכוונה לזכירה- במשך ימי השבוע,אם אנו נתקלים בחפץ יפה בימות החול.נרכוש אותו לכבוד השבת וכך יוצא שבימי החול אני חושבים וזוכרים את השבת הקדושה.
המגיד מדובנא אומר רעיון מעניין:
בידוע כי העני מתקשה לקיים את זכירת השבת במהלך ימות החול,מכיוון שאין
ברשותו די ממון לרכוש מטעמים ושאר דברים לשבת,ואילו העשיר מתקשה בשמירת השבת -לפי שחושש אם עסקיו יהיו סגורים בשבת עלול להפסיד ממון.
לפיכך הדגישו חז"ל כי :"שמור" ו"זכור"-נאמרו בדיבור אחד ואין להבדיל ביניהם,העשיר חייב לקיים גם את ה"שמור" וגם לתרום כסף לעני-כדי שיוכל גם הוא לקיים את:ה"זכור".
על פי ספר החינוך: יש לקדש את השבת גם בדברים-לא לדבר דברי חול בשבת,אלא לדבר בנושא גדולת היום.וזכירת השבת היא גם בקדושה וגדולה.מקדשים את השבת על ידי קידוש היין. ובצאת השבת גם מברכים על היין בהבדלה כדי להבחין בין השבת לימות החול.
"משורשי המצווה זו,כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבנו אמונת חידוש העולם:"כי ששת ימים עשה ה' וגומר.."
מדרש של חז"ל מספר: התלוננה השבת לפני הקב"ה שאין לה בן זוג[שהרי לכל ששת ימי החול במהלך השבוע יש בן זוג]
ענה לה הקב"ה: ישראל הוא בן זוג שלה: לכן נאמר בהר סיני:"זכור את יום השבת לקדשו" המילה:"לקדשו" היא מלשון קידושי אישה לאיש.
הכלי יקר אומר: כי ניתן לזכור את השבת במהלך השבוע באופן שיאמרו בתפילה:"היום יום ראשון בשבת..."היום יום שני בשבת..." וספירה זו שונה מספירתן של אומות העולם.
ומטרתה לקדש את הקב"ה.
התשובה לשאלה ב]
כאן בפרשת יתרו נאמר:"זכור.." ובעשרת הדיברות[פרשת ואתחנן] נאמר:"שמור"[דברים ה,י"ב]
מדרש חז"ל מספר:אמר רבי יודן בשם רבי שמעון בן לקיש:מעשה במלך ששלח את בנו אל החנווני ונתן לו בידו מטבע וצלוחית[מעין סלסלה לקניה]
הבן שבר את הצלוחית ואיבד את המטבע.
כעס המלך על בנו ומשך את אוזנו מרוב כעס ומשך בשיערו,הזהיר אותו:"תיזהר שלא תאבד שוב את המטבע והצלוחית כבראשונה".
הנמשל: בני ישראל איבדו במדבר את ה"זכור" על ידי שבירת הלוחות בגלל מעשה העגל.
בשנית נתן להם ה':"שמור"-בלוחות השניים.
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י: הרי אי אפשר לגמרי לסיים את המלאכה במשך ששת ימי השבוע,אלא כאשר מגיעה השבת,על האדם לשבות-כאילו המלאכה כבר עשויה.
רש"י מתבסס על- מכילתא.
לפי מדרש חז"ל:רבי אליעזר אומר:כי המלאכה חשובה מאד לאדם-כשם שבני ישראל מצווים לשמור את השבת ביום השביעי-כך מצווים לעשוק במלאכה במשך ששת ימי השבוע,שנאמר:"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"[שמות כ,ט]
רבי יהודה הנשיא אומר:העבודה במשך השבוע היא מצווה נוספת על מצוות שמירת שבת.-כשם שעם ישראל נצטווה על מצוות עשה של שבת-כך נצטווה על עשיית מלאכה במהלך כל ימי החול.
רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ם: במשך כל ששת ימי השבוע האדם יכול לעבוד עבודה פיסית וגם לקבוע עיתים לתורה,כמו שאבותינו נהגו,אבל בשבת
השבת מוקדשת לה' ולא יעשה כל מלאכה.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: השבת היא קדושה לעומת יתר ימי השבוע,ולכן יש להתהדר בבגדי שבת,ולא לדבר דברי חול,אלא כמה שיותר לעסוק בלימוד תורה,כמו שמסביר רבינו בחיי:דויד המלך היה אומר:"כל היום היא שיחתי"[תהלים קי"ט]שהיה מתענג במהלך כל השבת בלימוד תורה ולכן מפני קדושת השבת הנביא היה קורא לשבת- עונג,שנאמר:"וקראת לשבת עונג"[ישעיהו נ"ח,י"ג] והכוונה לעונג הנפש,כי המשכילים על ידי ההתעמקות בתורה מעדנים את נפשם השכלית ברצון השגת ה' כמו זה הצמא למים.
מי ייתן וכל עם ישראל יזכה לשמור ולזכור את השבת כאחד ואז,בע"ה תבוא במהרה הגאולה השלמה בכלל ובפרט.אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת יתרו
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 11:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 487
פרשת יתרו- : "עם סגולה" מהו ומיהו ?
מאמר מאת: אהובה קליין .
הנושא המרכזי בפרשה הוא: מעמד הר סיני וההכנות המתלוות לכך לפני כן:
וכך התורה מתארת את הנושא:
"ויאמר ה' אל- משה: לך אל-העם וקידשתם היום ומחר,וכיבסו שמלותם:והיו נכונים ליום השלישי,כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל- העם על הר-סיני:והגבלת את- העם סביב לאמור:הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו,כל- הנוגע בהר מות יומת.."[שמות ,י"ט,י-י"ג]
ובהמשך נאמר:"וירד משה מן ההר אל- העם ויקדש את- העם ויכבסו שמלותם."[שם י,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע על עם ישראל :להתקדש ולכבס את בגדיהם-טרם המעמד הקדוש?
ב] מאין שלא היו בעם ישראל במעמד זה - עיוורים ?
ג] מה משמעות הציווי להתרחק מהר סיני ואף לא לגעת בו בקצהו?
התשובה לשאלה א]
על מנת להבין ציווי זה נתבונן בפסוק הבא:
"ועתה אם- שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את- בריתי והייתם לי עם סגולה מכל העמים,כי לי כל- הארץ:"[שם י"ט,ה]
המילה:"שמוע"-היא קבלת עול מלכות שמים-כלומר עם ישראל מאמין בבורא עולם ואינו מאמין בעבודה זרה,הוא נדרש להיות עם סגולה.
בכך שהוא מוכן לקבל את התורה בניגוד לעמים אחרים-הוא נחשב לעם נבחר- - בעיני הקב"ה.
רש"י אומר: כי עם סגולה הוא אוצר חביב כמו שנאמר :"וסגולת מלכים"[קהלת ב,ח]- כלים יקרים ואבנים טובות שהמלכים מצפינים אותם,כך גם עם ישראל הם עם סגולה לעומת שאר אומות העולם.
האדמו"ר רבי דויד'ל בידרמן מללוב אומר:המילה "סגולה" היא: כמו הניקוד סגול,היינו= שלוש נקודות היוצרות צורת משולש-כך עם ישראל לאיזה צד שהופכים אותו-הוא שומר על צורתו הקבועה לנצח וגם אם חלילה חוטאים, בשורש הנשמה שלהם קבועה –תמיד הגחלת היהודית.
מכאן ניתן להבין, כי על מנת לחזות במעמד כה גדול,היינו -מעמד הר סיני-עם ישראל ,כעם סגולה, חייב לכבד את עצמו-ברחיצה וטיהור הגוף ובכיבוס הבגדים,ובודאי שחייב להתכונן לכבוד ירידת השכינה להר.
רבינו בחיי אומר:כי מכיבוס הבגדים ניתן ללמוד גם על טבילת הגוף,ובהמשך דבריו אומר:"וכן דרשו רז"ל במכילתא אין לך כיבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה"
רש"י אומר:"וקדשתם" שעם ישראל הכין את עצמו לקראת המעמד הקדוש בדומה למה שה' אמר לירמיהו הנביא:"ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"-כלומר=זימנתיך לכך.
ולפי פרדס יוסף:"וקדשתם" הכוונה שהקדושה שעם ישראל מתקדש לכבוד קבלת התורה- תישאר גם אחרי שיקבלו את התורה,
"ולאו דווקא בזמן ששומעים דברי תורה ומוסר.."
יש להניח כי הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות למעמד חשוב זה,יתכן כי דבר זה רמוז בפסוק:"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"
רבינו בחיי אומר:"כה תאמר לבית יעקב" -אלו הנשים,כה תאמר בלשון הקודש,כה תאמר בנחת. וציוה לדבר אל הנשים תחילה ללמדן מוסר ודרך ארץ
ועוד כדי להמשיך ליבן אל התורה והמצוות.."
לעניות דעתי,הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות אלה,בעיקר כיבוס הבגדים של כל בני הבית.אלא שאין התורה מתארת ומפרטת באופן גלוי את מלאכתן.
יש לציין כי הנשים תרמו הרבה לגאולת עם ישראל ממצרים.
דוגמת שפרה ופועה שלא הקשיבו לפרעה והיו מסייעות בלידת הילדים.
וכן מרים שבזכותה היה לבני ישראל באר מים במדבר.
התשובה לשאלה ב]
מתוך עיון בכתובים ניתן להסיק :כי לא היו עיוורים בקרב עם ישראל.
רש"י מסתמך על המילים:"לעיני כל העם"
ובמכילתא נאמר:"מלמד שלא היו בהם סומים"[פ"ג]
התשובה לשאלה ג]
המשמעות לא להתקרב אל ההר:
על פי רש"י:נקבע לעם ישראל הגבול-עד היכן מותר להם לגשת.
ומעבר לגבול זה בני ישראל אינם רשאים להתקדם לעבר ההר.
המלבים אומר רעיון יפה:כל יהודי חייב להגביל את עצמו בנושא חקירת האלוהות-כי נושא זה למעלה מהשגתו ,לכן ילך אך ורק בדרך האמונה התמימה בתכלית ורעיון זה טמון בעניין:"והגבלת את העם"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בכך שעם ישראל היה מוכן לקבל על עצמו את האלוקות ואת האמונה בבורא עולם והפנה עורף לעבודת האלילות,הוא נחשב לעם חביב ונבחר בעיני אלוקים,ובתוקף מעמד זה הוא נבחר להיות עם סגולה,לכן לפני קבלת התורה ישנן הכנות במשך שלושה ימים- על ידי כיבוס הבגדים וטיהור הגוף,ונראה שהנשים נרתמו גם למשימה בכך שהיו שותפות לכיבוס הבגדים ולהכנות.
כי כך יאה לעם קדוש לקבל את פני השכינה במעמד כה נשגב –קבלת התורה.
וידוע שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל. כן נזכה בע"ה בקרוב לגאולה השלימה שאנו כה מייחלים לה. אמן ואמן.