פרשת יתרו

משה ואזהרותיו לעם.

משה ואזהרותיו לעם.

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

טרם היום הגדול הנורא

השמים  מקרינים אורה

ישראל חשים מורא

 לקראת  מתן תורה.

 

משה  יורד אל העם

מנהיג  נבון וחכם

בשלושה ימים מגבילם

מנגיעה בהר מזהירם.

 

 עומד הוא על סלעים

מול ממלכת כוהנים

מביט בהם  באהבה

 מתוך מסירות וענווה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]

 

 

 

 

 

פרשת יתרו - מה גנוז בהר סיני?

פרשת יתרו - מה גנוז בהר סיני?

מאת: אהובה קליין.  

פרשה זו קרויה על שם יתרו - חותן משה משום שאחר שראה  את כל הניסים שקרו לעם ישראל קיבל על עצמו את האמונה בה'. בזכות זה - זכה  להנצחת שמו בפרשה כה חשובה - המתארת את מתן תורה בהר סיני.

חז"ל משבחים את יתרו על היותו מכניס אורחים בעת מנוסתו של משה ממצרים,  יתרו אמר לבנותיו לקרוא למשה שיבוא, כפי שכתוב במסכת  סנהדרין [ק"ד, ע"א ]: "בשכר: "קראנה לו ויאכל לחם"- זכו בני- בניו וישבו בלשכת הגזית" [הכוונה להיכל שבהר הבית, מקום כינוס חכמי הסנהדרין הגדולה בתקופה שבית המקדש היה קיים].

בטרם קיבלו עם ישראל את התורה, אלוקים ציווה את משה לפנות אליהם ולהנחות אותם בכמה הנחיות חשובות:

כפי שהכתוב מתאר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.  לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר.  וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה. [שמות י"ט, י-ט"ז]

השאלות הן:

א]  אילו הכנות  נדרשו מעם ישראל  לקראת מתן תורה?

ב]  מדוע היה צורך להזהיר את עם ישראל   לבל  יתקרבו להר?

התשובות :

ההכנות טרם מתן תורה.

רבי חיים ליב שמואלביץ כותב בספרו: "שיחות מוסר":  היו שלושה סוגים של הכנות - לקראת  מתן תורה:

א] עצם הזכרת המקום:"ויסעו מרפידים" כפי שכתוב: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים.." על כך אמרו חז"ל [מכילתא שם]: שם המקום: "רפידים" מרמז על כך שעם ישראל רפו ידיהם מהתורה ,אך ברגע שהתורה מציינת: "ויסעו מרפידים"- מכאן לומדים: כי עם ישראל התרחק מהרפיון שהיה להם כדברי אור החיים: "הכנה ראשונה לקבלת התורה היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה". כי אם אדם אינו לומד תורה בכל כוחו, התורה נהפכת לו לסם מוות כפי שנאמר בגמרא [מסכת שבת פ"ח, ב] לפיכך יהודי העוסק בכל כוחו בלימוד התורה הוא כאדם המשתמש ביד ימינו  - שבאמצעותה הוא  עושה את עיקר הדברים, לא כן אחד שאינו  משקיע את כוחו ואינו טרוד  לדעת את סוד התורה - דומה לאדם המשתמש ביד שמאל שבדרך כלל אינה פעילה ולכן בשבילו - התורה היא סם מוות.

וע"כ נראה שההתעסקות בתורה חייבת להיות בכוח ובמרץ רב-זוהי שאלת חיים ממש. אדם המשקיע את כוחו בתורה – צפוי לו שכר בעולם הזה ובעולם הבא.

ב] ההכנה השנייה מרומזת במילים: "ויחנו במדבר" - וכאן יש רמז לתיקון המידות והתרחקות ממידת הגאווה. על כך נאמר במסכת נדרים [נ"ה, א]:"כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר - התורה ניתנת לו במתנה, שנאמר: "וממדבר מתנה" [במדבר כ"א, י"ח] וכתב אור החיים: "כי אין דברי תורה מתקיימין, אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר [מסכת עירובין נ"ד, א] וכנגד זה אמר: "ויחנו במדבר", לשון שפלות וענווה כמדבר שהכול דורכים עליו"

בגמרא [מסכת תענית כ', ב] נאמר: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" הכוונה שיוכל גם לכופף עצמו בפני אחרים ואף לבטל את דעתו מפני רצון חברו, ולא יהיה קשה כארז זקוף שאינו מסוגל להיות גמיש ולכופף את עצמו.

ועל כך נאמר: "לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות" מכאן שאפילו התורה נכתבת על ידי הקולמוס שמסמל את הענווה.

ג] ההכנה השלישית מתבטאת במילים:"ויחן שם ישראל נגד ההר" – על כך נאמר: "הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת, ואהבו את השלום, ונעשו חניה אחת, הרי שאתן להם את תורתי" [סוף ד"א ,זוטא]

הכוונה- שעם ישראל היו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד כאשר היו בתחתית ההר-לפיכך היו ראויים לקבל את התורה.

כפי שכתוב: "ויחן" בלשון יחיד. התורה לא ניתנה ליחידים ,אלא לכל העם כאשר הם מאוחדים.

על פי רש"י: המילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם," עם ישראל היו צריכים להכין את עצמם היום ומחר. כמו שאמר הנביא ירמיהו: "ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: התורה עומדת לבוא אל העם ולכן עם ישראל חייב להתכונן במשך שלושה ימים -  הוטל עליהם לקדש את גופם וגם את לבושם – על ידי רחיצה וכיבוס וזאת על מנת שיהיו ראויים לקבלת התורה.

"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר"

על פי ציווי זה, נראה  שישנה חשיבות גדולה מאד להר סיני- עוד טרם קבלת התורה ועל כן ראוי לבדוק מהי חשיבות זאת?

רבינו בחיי מסביר את משמעות המשפט:  "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".

הכוונה היא לתת לעם גבול כשיעור אלפיים אמה, גם אם קצת חסר ממידה זו או גם אם יש קצת יותר ממידה זו -המטרה שעם ישראל לא יעלו אל ההר כדי שלא יגעו בקצהו.

העובר על איסור זה צפוי לעונש "לא תהא מיתתו כנגיעת יד כגון: חנק ושרפה וכיוצא בהן כי אם מרחוק כגון סקילה, או בחיצים לכן נאמר: "כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה"

בעל "החפץ חיים" אומר רעיון מעניין במיוחד: מכך שעם ישראל הוזהרו טרם מתן תורה מלהתקרב להר, לומדים קל וחומר : אם הר זה שאין בו דעת ואינו מרגיש כלום - נתקדש מכוח המעשה של מתן תורה עד כדי כך שהוזהרו לא לגעת בקצה ההר, קל וחומר שיש לנהוג ביראת כבוד כלפי תלמיד חכם שהוא בבחינת ספר תורה חי שיש בו שכל ורגש , שכל הנוגע בקצה כבודו כאילו נגע  בבת עינו.

ישנו מדרש מעניין על חשיבות ההר:

על פי מדרש שוחר טוב [פרק ס"ח]רבי יוסי מבהיר :"סיני מהיכן בא? מהר המוריה! נתלש כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקב"ה: הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו, נאה לבניו לקבל עליו עול תורה" לפי דברים אלה, הר סיני- שלוחה- של הר  המוריה.

בהר המוריה אברהם אבינו עמד בניסיון הקשה של העקדה ואכן בסוף הניסיוןהקב"ה אמר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה.."

תהליך דומה, קורה בהר סיני: הניסיון ויראת שמים, מכאן ניתן להבין את חשיבות המקום.

ספורנו מסביר: כי האזהרה אל העם לא להתקרב להר סיני, נובעת מהחשש פן יפלו חללים בתוך העם  ויערבבו שמחת ה' בטומאת המתים וכך יטילו אבל על קרוביהם ולא תשרה  השכינה עליהם.

לדעת  המלבים : מהציווי: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב"- ניתן להסיק: כי יהודי חייב להגביל את עצמו בענייני אלוקות ולא לחקור יתר על המידה את הנושא- כי הוא למעלה מתפיסתו, אלא עליו להסתפק באמונה פשוטה.

לדעת הרב שמשון רפאל הירש: היו צריכים את עם ישראל להזהיר לא להתקרב להר- כדי להפריד בן העם הפרדה פיסית - לבין ההר שהוא מקור אלוקי. המקום מורם אל תחום שמעבר הארצי - לכן כל יצור חי שיגע בהר – צפוי למיתה ורק אחרי מתן תורה יושב ההר אל התחום הארצי- כל ההגבלה הזאת - מטרתה להוכיח: באופן מוחשי שמקור התורה הוא על אנושי ועל ארצי!

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הר סיני היה קדוש בהיותו גם שלוחה של הר המוריה-כדברי המדרש והיה גנוז בו כוח של קדושה הנובע מעצם קבלת התורה במקום זה והשראת השכינה -ועל כן נדרשו הכנות  לקראת מעמד הר סיני ומנגד: איסור גמור לעלות או לגעת בהר.

 יהי רצון שנזכה להתמיד בתורה הקדושה ובקיום מצוותיה מתוך אהבה, כוח ועוצמה וכך נשמש גם אור לגויים.

בנות יתרו, שיר מאת: אהובה קליין ©

בנות יתרו, שיר מאת: אהובה קליין ©

 עת השחר יבקיע

 יום חדש יפציע

שבע עלמות חן

בנותיו של  רעואל.

 

מחישות צעדיהן  כאיילות

ציווי אביהן ממלאות

עטורות  תפארת בגדים

על ראשן  נושאות כדים.

 

בזכות משה המושיע

שבות את הצאן להגמיאה

 לאביהם סיפרו על האיש

 מיד צוום להזמין חיש.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יתרו מכיר טובה

יתרו מכיר  טובה

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

יתרו שומע שמועות

מוחו רוקם מחשבות

בחוטי תבונה ודעת

האמת בליבו ניטעת.

 

כאייל יחיש צעדיו

בליווי בתו ונכדיו

אל מרחבי מדבר

עתירי  שיחי צבר.

 

יפגוש משה חתנו

יחיד מיוחד בצניעותו

יתרו מכיר טובה

לה' הגדול והנורא.

 הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש בראשית]

 

 

 

פרשת יתרו- במה זכה יתרו ?

פרשת יתרו- במה זכה יתרו ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת  בפסוק:

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם". [שמות י"ח, א]

יתרו חותן משה- משיב את ציפורה אשת משה ואת שני  הבנים אל משה לאחר יציאת מצרים.  מעניינת תגובתו של יתרו - לאחר שמשה סיפר לו את כל אשר עשה ה'  לפרעה ומצרים, הנס הגדול. על כך מגיב יתרו כפי שהכתוב מתאר:

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם.   וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.  עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי- גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלוקים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.    וַייִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹוקים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹוקים. [שם י"ח, ט -י"ב]

 השאלות הן:

א] איזו שמועה שמע יתרו?

ב] מה היו זכויותיו של יתרו-  ובמה שכרו?

ג] מה הייתה גדולתו של יתרו?

תשובות.

השמועה ששמע  יתרו.

המפרשים מנסים ,איש לפי דרכו ,להבין מה בדיוק גרם ליתרו לבוא?

רשי" מפרש: יתרו שמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

ובמכילתא נאמר: "מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו,- דברי רבי יהושע, ר' אליעזר המודעי אומר: מתן  תורה שמע ובא.. רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף, נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי" [יהושע ה', א]

תשובתו של רבי יהושע מתבססת על הסמיכות של הפרשיות, בסוף פרשת בשלח- מסופר על מלחמת עמלק –שמועה זו הניעה את יתרו לבוא.

רבי אליעזר טוען: שהיות ולא צוין במפורש שיתרו שמע על מלחמת עמלק מכאן ששמע על נס קריעת ים סוף - כפי שנאמר: "ויט משה את ידו על הים.. ויבקעו המים " [שמות י"ד, כ"א] על כך שמעו כולם. ורש"י סובר כדעת שניהם.

זכויותיו של יתרו.

יתרו שבמשך שנים היה עובד עבודה זרה ואפילו נשא בתפקיד כהונה אלילית שמע את כל הטוב שה' עשה למען עם ישראל- במצרים ובמדבר  והוא קיבל בעקבות זאת את האמונה בה'  ועל כך נקראה על שמו  הפרשה הזו בתורה המתארת את מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות.

חכמים מציינים לשבח את התנהגות  יתרו כאשר קיים את מצוות הכנסת אורחים כלפי משה בעת מנוסתו ממצרים. ובמסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א] נאמר: בשכר שיתרו אמר לבנותיו  "קראן לו ויאכל לחם" [שמות ב, י"ט] זכו בני-בניו וישבו בלשכת הגזית [הכוונה לאולם שהיה בהר הבית ששם היו נוהגים חכמי הסנהדרין להתכנס בזמן שבית המקדש היה  קיים], מכאן שהתנהגותו  של יתרו אל משה - גרמה לכך שצאצאיו  יגיעו למדרגה גבוהה שלבמקום כה קדוש לכל  ישראל.

 ממעשה זה, יש להסיק מסקנה חשובה: שאין לדון אדם על פי מוצאו וייחוסו המשפחתי, אלא על פי התנהלות חיי היום, יום שלו ומעשיו בפועל.

ליתרו ישנה זכות נוספת בכך שהוא מגיע  להכרה בגדולת ה' ומעשיו , הוא הראשון שאומר: "ברוך ה' " על כך נאמר: במסכת סנהדרין [צ"ד, ע"א] "גנאי הוא למשה ולשישים ריבוא [ולכל היוצאים  ממצרים] שלא אמרו: "ברוך.." עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה' "  אך לכאורה,  תמוהים דברי חז"ל שהרי משה ובני ישראל הודו לה' על הכול באמצעות שירת הים.

אלא צודקים חז"ל בדעתם, לפי שכאשר משה ובני ישראל שרו את שירת הים- זה נס שנעשה להם עצמם לעומת זאת יתרו הודה לה' על כל הניסים שעשה ה'לישראל.

כאן חז"ל מלמדים אותנו יסוד גדול: אין זה מספיק להודות לה' על הניסים והחסדים שה' עושה עימו וקרוביו, אלא עליו להכיר ולהעריך את כל החסדים והדברים הטובים שה' עושה גם למען אחרים.

גדולתו של יתרו.

עצם העניין שיתרו - שבעברו היה  עוסק בעבודת אלילים - התגייר יחד עם כל בני ביתו והגיע למעלה כה גדולה שהכיר בבורא עולם וגדולתו ,כפי שאמר למשה: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים" זה  מראה על גדולתו של יתרו.

רבינו בחיי אומר על כך: יתרו הכיר במעלת  אלוקי ישראל לעומת כל האלילים והבחין בגמול שה' השיב למצרים על מעשיהם-  שתכננו בזדון לעולל לבני ישראל, שהרי פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" ועל כך נענשו המצרים מידה כנגד מידה - ומצאו את מותם בים סוף.

כי אם רק היו מסתפקים להעביד את  ישראל בפרך  לא היו נענשים, לפי שה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם, אבל התוספת שהם הוסיפו- לפגוע בתינוקות של עם ישראל , זה דבר שלא נכלל בעבדות שנאמרה על ידי ה', אלא דבר שתכננו המצרים בזדון לבצע, כפי שנאמר: "כי ידעתי כי הזידו עליהם" [נחמיה ט]  זה היה פשעם של המצרים.

לאור האמור לעיל, ניתן להבין כי ליתרו היו  הרבה זכויות, עצם זה שהשיב את ציפורה ובניה למשה, משום שהעריך את חשיבות המסגרת המשפחתית ועניין הכרת הטוב אצלו כלפי הקב"ה – זכויות אלה זיכו  אותו בשכר רב כולל פרשה מיוחדת הנקראת על שמו. פרשת יתרו .

 

 

משה ויתרו/שיר מאת: אהובה קליין ©

משה ויתרו/שיר מאת: אהובה קליין ©

 

בלב מדבר וסלעים

בצל מרבד עננים

משה ויתרו נפגשים

בענייני  דיומא משוחחים.

 

משה מסביר פנים

באופן מחכים ונעים

דברי שכנוע מתובלים

דבש ונופת צופים.

 

יזמין יתרו באהבה

למען יצטרף למסע

לעם ישמש עיניים

להמיס אויבים כמים.

 

יתרו יתרץ סירובו

באמתלת געגוע למולדתו

אך בניו אהוביו ישאיר

לעם ישראל להאיר.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]

 

 

 

 

 

משה כשופט/שיר מאת: אהובה קליין ©

משה כשופט/שיר מאת: אהובה קליין ©

בלב מדבר וחולות

יושב איש אשכולות

משה שופט העם

נטול טינה וזעם.

 

מקשיב לפי הניצבים

חודר לכל הפרטים

סבלנותו מרקיעה  שחקים

בכל רמ"ח איברים.

 

שוקל פוסק בצדק

ללא  רבב וסדק

מנגד יטענו האשמים

על עוול עתיר ממדים.

 

משה אינו נשבר

מפגין עוצמה כהר

ייגש אליו חותנו

בפניו יעלה עצתו.

 

משה  מוקיר טובה

פועל על פי תורה

יתרו יקבל תשורה

על שמו  תיקרא פרשה.

הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש שמות]

 

 

 

פרשת יתרו- כיצד זוכרים ומקדשים את השבת?

פרשת יתרו- כיצד זוכרים  ומקדשים את השבת?
מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת יתרו כוללת נושאים רבים ומעניינים,מהם:פגישת יתרו ומשה והשבת ציפורה ובניה.
ההכנות למעמד  הר סיני ותיאורו כמעמד גדול ונשגב ,קבלת עשרת  הדיברות -אותם עם ישראל מחויב לקיים לעולם ועד.

אחד מהדיברות: שמירת השבת וזכירתה:

"זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבוד ועשית כל- מלאכתך:ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה אתה  ובנך ובתך עבד ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשערך:כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את- הים ואת כל אשר  בם וינח ביום השביעי על- כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו"[שמות כ,ח- י"ב]

השאלות הן:
א] כיצד זוכרים וגם מקדשים את השבת?
ב] מדוע פעם כתוב:"זכור"[שמות] ופעם כתוב:"שמור"[בחומש דברים ]?
ג] מהי המשמעות של עשיית מלאכה במשך  ששת ימי החול?

התשובה לשאלה א]
על פי רש"י: לזכור את השבת ,הכוונה לזכירה- במשך ימי השבוע,אם אנו נתקלים בחפץ יפה בימות החול.נרכוש אותו לכבוד השבת  וכך יוצא שבימי החול אני חושבים וזוכרים את השבת הקדושה. 

המגיד מדובנא אומר רעיון מעניין:
בידוע כי העני מתקשה לקיים את זכירת השבת במהלך ימות החול,מכיוון שאין 
ברשותו די ממון לרכוש מטעמים ושאר דברים לשבת,ואילו העשיר מתקשה בשמירת השבת -לפי שחושש אם עסקיו יהיו סגורים בשבת עלול להפסיד ממון.

לפיכך הדגישו חז"ל כי :"שמור" ו"זכור"-נאמרו בדיבור אחד ואין להבדיל ביניהם,העשיר חייב לקיים גם את ה"שמור" וגם לתרום כסף לעני-כדי שיוכל גם הוא לקיים את:ה"זכור".

על פי ספר החינוך: יש לקדש את השבת גם בדברים-לא לדבר דברי חול בשבת,אלא לדבר בנושא  גדולת היום.וזכירת השבת  היא גם בקדושה וגדולה.מקדשים את השבת על ידי קידוש  היין. ובצאת השבת  גם מברכים על היין  בהבדלה כדי להבחין בין השבת לימות  החול.

"משורשי המצווה זו,כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבנו אמונת חידוש העולם:"כי ששת ימים עשה ה' וגומר.."
מדרש של חז"ל מספר: התלוננה השבת לפני הקב"ה שאין לה בן זוג[שהרי לכל ששת ימי החול במהלך השבוע יש בן זוג]

ענה לה הקב"ה: ישראל הוא בן זוג שלה: לכן נאמר בהר סיני:"זכור את יום השבת לקדשו" המילה:"לקדשו" היא מלשון קידושי אישה לאיש.

הכלי יקר אומר: כי ניתן לזכור את השבת במהלך השבוע באופן שיאמרו בתפילה:"היום יום ראשון בשבת..."היום יום שני בשבת..." וספירה זו שונה מספירתן של אומות העולם.
ומטרתה לקדש את הקב"ה.

התשובה לשאלה ב]
כאן בפרשת יתרו נאמר:"זכור.." ובעשרת הדיברות[פרשת ואתחנן] נאמר:"שמור"[דברים ה,י"ב]
מדרש חז"ל מספר:אמר רבי יודן בשם רבי שמעון בן לקיש:מעשה במלך ששלח את בנו אל החנווני ונתן לו בידו מטבע וצלוחית[מעין סלסלה לקניה]

הבן שבר את הצלוחית ואיבד את המטבע.

כעס המלך על בנו ומשך את אוזנו מרוב כעס ומשך בשיערו,הזהיר אותו:"תיזהר שלא תאבד שוב את המטבע והצלוחית כבראשונה".
הנמשל: בני ישראל איבדו במדבר את ה"זכור" על ידי שבירת הלוחות בגלל מעשה העגל.
בשנית נתן להם ה':"שמור"-בלוחות השניים.

התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י: הרי אי אפשר לגמרי לסיים את המלאכה במשך ששת ימי השבוע,אלא כאשר מגיעה השבת,על האדם לשבות-כאילו המלאכה כבר עשויה.
רש"י מתבסס על- מכילתא.

לפי מדרש חז"ל:רבי אליעזר אומר:כי המלאכה חשובה מאד לאדם-כשם שבני ישראל מצווים לשמור את השבת ביום השביעי-כך מצווים לעשוק במלאכה במשך ששת ימי השבוע,שנאמר:"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"[שמות כ,ט]

רבי  יהודה הנשיא אומר:העבודה במשך השבוע היא מצווה נוספת על מצוות שמירת שבת.-כשם שעם ישראל נצטווה על מצוות עשה של שבת-כך נצטווה על עשיית מלאכה במהלך כל ימי החול.

רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ם: במשך כל ששת ימי השבוע האדם יכול לעבוד עבודה פיסית וגם לקבוע עיתים לתורה,כמו שאבותינו נהגו,אבל בשבת

השבת מוקדשת לה' ולא יעשה כל מלאכה.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: השבת היא קדושה לעומת יתר ימי השבוע,ולכן יש להתהדר בבגדי שבת,ולא לדבר דברי חול,אלא כמה שיותר לעסוק בלימוד תורה,כמו שמסביר רבינו בחיי:דויד המלך  היה אומר:"כל היום היא שיחתי"[תהלים קי"ט]שהיה מתענג במהלך כל השבת בלימוד תורה ולכן מפני קדושת השבת הנביא היה קורא לשבת- עונג,שנאמר:"וקראת לשבת עונג"[ישעיהו נ"ח,י"ג] והכוונה לעונג הנפש,כי המשכילים  על ידי ההתעמקות בתורה מעדנים את נפשם השכלית  ברצון השגת ה' כמו זה הצמא למים.

מי ייתן וכל עם ישראל יזכה לשמור ולזכור את השבת כאחד ואז,בע"ה  תבוא במהרה הגאולה השלמה בכלל ובפרט.אמן ואמן.
 
 

פרשת יתרו- : "עם סגולה" מהו ומיהו ?

פרשת יתרו- : "עם סגולה"  מהו ומיהו ?
מאמר מאת: אהובה קליין .

הנושא המרכזי בפרשה הוא: מעמד הר סיני וההכנות המתלוות לכך לפני כן:
וכך התורה מתארת את הנושא:
"ויאמר ה' אל- משה: לך אל-העם וקידשתם היום ומחר,וכיבסו שמלותם:והיו נכונים ליום השלישי,כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל- העם על הר-סיני:והגבלת את- העם סביב לאמור:הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו,כל- הנוגע בהר מות יומת.."[שמות ,י"ט,י-י"ג]

ובהמשך נאמר:"וירד משה מן ההר אל- העם ויקדש את- העם ויכבסו שמלותם."[שם י,י"ד]

השאלות הן:
א] מדוע על עם ישראל :להתקדש ולכבס את בגדיהם-טרם המעמד הקדוש?
ב] מאין שלא היו בעם ישראל במעמד זה - עיוורים ?
ג] מה משמעות הציווי להתרחק מהר סיני ואף לא לגעת בו  בקצהו?

התשובה לשאלה א]
על מנת להבין  ציווי זה נתבונן בפסוק הבא:
"ועתה אם- שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את- בריתי והייתם לי עם סגולה מכל העמים,כי לי כל- הארץ:"[שם י"ט,ה]
המילה:"שמוע"-היא קבלת עול מלכות שמים-כלומר עם ישראל מאמין בבורא עולם ואינו מאמין בעבודה זרה,הוא נדרש להיות עם סגולה.
בכך שהוא מוכן לקבל את התורה בניגוד לעמים אחרים-הוא נחשב לעם נבחר- - בעיני הקב"ה.
רש"י אומר: כי עם סגולה הוא אוצר חביב כמו  שנאמר :"וסגולת מלכים"[קהלת ב,ח]- כלים יקרים ואבנים טובות שהמלכים מצפינים אותם,כך גם עם ישראל הם עם  סגולה  לעומת שאר אומות העולם.
האדמו"ר רבי דויד'ל בידרמן מללוב אומר:המילה "סגולה" היא: כמו הניקוד סגול,היינו= שלוש נקודות היוצרות צורת משולש-כך עם ישראל לאיזה צד שהופכים אותו-הוא שומר על צורתו הקבועה לנצח וגם אם חלילה חוטאים, בשורש הנשמה שלהם קבועה –תמיד הגחלת היהודית.
מכאן  ניתן להבין, כי על מנת לחזות במעמד כה גדול,היינו -מעמד הר סיני-עם  ישראל ,כעם סגולה, חייב לכבד את עצמו-ברחיצה וטיהור הגוף ובכיבוס הבגדים,ובודאי שחייב להתכונן לכבוד ירידת השכינה להר.
רבינו בחיי אומר:כי מכיבוס הבגדים ניתן ללמוד גם על טבילת הגוף,ובהמשך דבריו אומר:"וכן דרשו רז"ל במכילתא אין לך כיבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה"
רש"י אומר:"וקדשתם" שעם ישראל הכין את עצמו לקראת המעמד הקדוש בדומה למה שה' אמר לירמיהו הנביא:"ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"-כלומר=זימנתיך לכך.
ולפי  פרדס יוסף:"וקדשתם" הכוונה שהקדושה שעם ישראל מתקדש לכבוד קבלת התורה- תישאר גם אחרי שיקבלו את התורה,
"ולאו דווקא בזמן ששומעים דברי תורה ומוסר.."
יש להניח כי הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות למעמד חשוב זה,יתכן כי דבר זה רמוז בפסוק:"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"
רבינו בחיי אומר:"כה תאמר לבית יעקב" -אלו הנשים,כה תאמר בלשון הקודש,כה תאמר בנחת. וציוה לדבר אל הנשים תחילה ללמדן מוסר ודרך ארץ
ועוד כדי להמשיך ליבן  אל התורה והמצוות.."
לעניות דעתי,הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות אלה,בעיקר כיבוס הבגדים של כל בני הבית.אלא שאין התורה מתארת  ומפרטת באופן גלוי את מלאכתן.
יש לציין כי הנשים תרמו הרבה לגאולת עם  ישראל ממצרים.
דוגמת שפרה ופועה שלא הקשיבו לפרעה והיו מסייעות בלידת הילדים.
וכן מרים שבזכותה היה לבני ישראל באר מים במדבר.

התשובה לשאלה ב]
מתוך עיון בכתובים ניתן להסיק :כי לא היו עיוורים בקרב עם ישראל.
רש"י מסתמך על המילים:"לעיני כל העם"
ובמכילתא נאמר:"מלמד שלא היו בהם סומים"[פ"ג]

התשובה לשאלה ג]
המשמעות לא להתקרב אל ההר:
על פי רש"י:נקבע לעם ישראל  הגבול-עד היכן מותר להם לגשת.
ומעבר לגבול זה בני ישראל אינם רשאים להתקדם לעבר ההר.
המלבים אומר רעיון יפה:כל יהודי חייב להגביל את עצמו בנושא חקירת האלוהות-כי  נושא זה למעלה מהשגתו ,לכן ילך אך ורק בדרך האמונה התמימה בתכלית ורעיון זה טמון בעניין:"והגבלת את העם"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בכך שעם ישראל היה מוכן לקבל על עצמו את האלוקות ואת האמונה בבורא עולם והפנה עורף לעבודת האלילות,הוא נחשב לעם חביב ונבחר בעיני אלוקים,ובתוקף מעמד זה הוא נבחר להיות עם סגולה,לכן לפני קבלת התורה ישנן הכנות במשך שלושה ימים-  על ידי  כיבוס הבגדים וטיהור  הגוף,ונראה שהנשים נרתמו גם למשימה  בכך שהיו שותפות לכיבוס הבגדים ולהכנות.
כי כך יאה לעם קדוש לקבל את פני השכינה במעמד כה נשגב –קבלת התורה.
וידוע שבזכות נשים  צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל. כן נזכה בע"ה בקרוב לגאולה השלימה שאנו כה מייחלים לה. אמן ואמן.
 
 
 
 
 
 

עם סגולה / שיר מאת: אהובה קליין ©

עם סגולה / שיר מאת: אהובה קליין ©
 
עם סגולה מיוחד
מתלכד בלב אחד
ליום קדוש ונשגב
בו יזרח ככוכב.
 
הכנות שלושה ימים
טיהור גוף ובגדים
גם הנשים נרתמות
בצל השכינה פועלות.
 
בזכות נשים צדקניות
נגאלו ישראל לדורות
כמרים פועה ושיפרה
הניסו אפלה באורה.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש שמות]