חומש בראשית

פרשת לך לך - הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו ,כיצד?

פרשת לך לך - הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו ,כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מתארת את המריבה בין רועי לוט לרועי אברהם , ואברהם מציע פתרון ללוט:

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה " [בראשית י"ג, ח-י]

לוט מקבל את ההצעה:

"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.  וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.  אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.  וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד" [שם, י"ג,י-י"ד]

אחרי ההיפרדות מלוט, אברהם זוכה  להבטחה מה':

"וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה".

[בראשית י"ג, י"ד- י"ז]

השאלות הן:

א]  מה  הציע   אברהם- ללוט כדי לפתור את הסכסוך בין רועיו לרועי לוט?

ב] מדוע מבטיח ה' לאברהם את הארץ ,רק ,לאחר פרדתו מלוט?

 תשובות

הצעת אברהם ללוט.

 לגבי המריבה בין רועי אברהם לרועי לוט –

רש"י מבאר:

המרעה לא הספיק בארץ גם לעדרים של רועי  לוט וגם לעדרים של רועי אברהם. מתברר שהיה הבדל מהותי בין רועי אברהם לרועי לוט:  רועי לוט היו רשעים וכאשר המרעה לא הספיק לצאנם ,פלשו לשדות זרים, בתגובה על כך רועי אברהם היו מוכיחים אותם על איסור גזל ואילו הם הצדיקו את מעשיהם באומרם: כי הארץ ניתנה לאברהם ואין לו בן אשר יירש אותו [יצחק טרם נולד] ולכן לוט בן אחיו ראוי  ליורשו  ומטעם זה - אין חדירתם לשדות זרים נחשבת לגזל.

על טענה זו משיב הכתוב: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"- כלומר באותה עת הארץ הייתה  שייכת לעמים זרים ואברהם עדייו לא זכה בה [ על פי מדרש- רבה]

רועי לוט לא צדקו בדבריהם.

 אברהם  לא היה חפץ בסכסוך זה בעודו ער לכך כי במצב של מחלוקת פנימית בארץ- הדבר משדר חולשה לאויבים סביב ועלול  לגרום למלחמה.

 חז"ל מלמדים  אותנו , שריב בין אחים הוא מאד מסוכן , כאשר מסביבנו קיימים אויבים המביטים בנו ,עלולים לפרש זאת כחולשה ומסוגלים לנצל מצב זה על מנת להילחם בנו ,מה גם שכאשר אין אנו מאוחדים- הדבר עלול לדרבן את האויבים לנסות לפלוש לארץ ולדחוק את רגלנו מנחלת אבותינו.

לפיכך, אברהם  הבין את גודל הסכנה בסכסוך והציע: שלא תהיה  עוד מריבה בין רועיו לרועי לוט - כי הם אחים וזהו כינוי  לאנשים קרובים.

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" [בראשית י"ג, ח-ט]

רש"י מסביר באמצעות שני  פירושים:

א] אברהם ולוט לא היו אחים ממש, אלא קרובים..

ב] על פי מדרש  אגדה :הם נקראו אחים- לפי שהיו דומים זה לזה במראה פניהם.

על פי רש"י: כוונת אברהם בהצעתו ללוט להיפרד זה מזה-

 אך לא להתרחק  יתר על  המידה. אברהם ישב לצידו של  לוט - לימינו, או לשמאלו.  וזאת כדי  שאם לוט יהיה זקוק לעזרת אברהם, הוא יהיה לו מגן ועזר- בכל עת שיזדקק לכך. ובאמת בהמשך לוט נשבה במלחמת המלכים- ואברהם מיהר להצילו כפי שכתוב:

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". [שם, י"ד, י"ד-י"ז]

 לוט מקבל את הצעת אברהם-  להיפרד:

 הוא בוחר בסדום, לפי שהתפעל מאזור כיכר הירדן- מקום שטוח ללא הרים וגבעות, לוט נסע ממזרח - לכיוון מערב.

 ומדרש אגדה  אומר על המילים: "וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם" [שם י"ג, י"א]: לוט הסיע את עצמו מקדמונו של עולם- מהקב"ה שקדם לעולם, שכאשר לוט  נפרד  מאברהם, אמר לעצמו: אין רצוני לא באברהם ולא  באלוקיו.

 וחשוב לציין: כי אנשי  סדום היו רעים וחטאים ואף על פי כך-  לוט לא נרתע לחיות בחברתם . הוא ישב בכיכר הירדן אבל אוהליו הרבים שהקים לרועיו ומקנהו- הגיעו  עד סדום!

 חז"ל למדו מבחירתו זו של לוט- סמך מן התורה: לפי שכתוב: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב." [משלי י, ז] המשמעות לכך: כל המזכיר שם הרשע. מגנה אותו

  כיון שהזכיר הכתוב  את סדום, כבר סיפר  ,דרך אגב,  בגנות יושביה.

האגדה מספרת על סדום: אנשי סדום היו עשירים מאד- ובתוך אדמתם היה זהב וכסף, אבנים יקרות ומרגליות וכאשר היה אומר-איש סדום לעבדו: לך לגינה והבא לי משם ירקות- הלך העבד וקטף את הירקות, אך גילה תחתיו- זהב, ואנשי סדום היו מאד עשירים ,עד כי נפלו למלכודת הגאווה- ושכחו את אלוקים הממלא את בתיהם בכל טוב והיו משתחווים לשמש ולירח והיו מגרשים את העניים והאביונים- הבאים לבקש מזון וקיצצו את עצי הפירות כדי שלא ישמשו מזון לעוף השמים , ומינו- לעצמם, שופטי שקר ושוטרי עוול.

ואם היה מגיע לאזור אדם זר, הם היו שודדים אותו  ומוציאים אותו ללא לבוש.

הבטחת ה'  לאברהם

 נאמר:
"וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם". 

 רש"י מסביר: כי הכתוב מדגיש שדיבור זה היה אחר שלוט נפרד מאברהם, ללמדנו: שכל עוד הרשע היה בחברת אברהם – הייתה השכינה מסתלקת ממנו ולא זכה לקבל את דברי ה', אך ברגע שלוט נפרד ממנו ה' חזר לדבר עם אברהם.

"כלי יקר" טוען: כי כאן ישנם מפרשים המקשים על פירושו של רש"י:

שהרי כבר נאמר "וירא ה' אל אברם,," ולוט היה אז לידו? אלא התשובה לקושי זה: כי בהבטחה ראשונה לאברהם: נאמר: "לזרעך אתן את הארץ" והבטחה זו גרמה לרועי לוט לטעות: כל הארץ שייכת לאברהם, אבל מי שיורש אותה, זה לוט, לכן היו שולחים את המקנה לרעות בשדות אחרים, משום כך ,אם יש לדין תשובה: על טענתם- כי הארץ שייכת רק לזרעו של אברהם אבל לא לאברהם עצמו, לכן הפעם ה' הדגיש לאברהם: כי ראשית הארץ היא שלו: "לְךָ אֶתְּנֶנָּה".

 וכאן נשאלת השאלה: מדוע יצא לוט לתרבות רעה?

"משך חכמה" מסביר:

על כך ישנה תשובה בגמרא: כי כל העולה מחוץ לארץ-  לארץ ישראל מתרומם יותר גבוה-"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו"

 [מסכת כתובות]-  וכן ידוע כי: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ומימלא מתגבר יצרו על זה ועליו להתאמץ יותר כדי לכבוש את היצר.

 לכן ,כאשר לוט ואברהם הגיעו לארץ ממצרים- בעוד שאברהם אבינו כבש את יצרו- התעלה בסולם הקדושה. מנגד, לוט שלא כבש את יצרו -ירד לדרגה  של תרבות רעה. לכן הכלל בארץ ישראל הוא תמיד כך: או שאתם זוכה להתרוממות בסולם הרוחני, או חלילה יורד למעמקי היצר הרע -נכנע לו ואינו מנסה להתגבר עליו.[על פי "מלוא העומר"]

משמעות ההבטחה של הי לאברהם- היא: ארץ ישראל קדושה בהשוואה לשאר הארצות אפילו בימים קשים בעודה בחורבנה- נשלטת על ידי עמים זרים, אין היא מאבדת את קדושתה כפי שכתוב:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים, י"א, י"ב]

משהבחין אברהם אבינו כי הכנעני גר בארץ, אמר לו הקב"ה: אומנם נכון הדבר שכרגע אתה רואה ארץ המיושבת בכנענים, אך: "שא נא עינך" הרם את מבטך כלפי שמים- עליך להתבונן בהנהגה הרוחנית  השמימית של העולם, ותראה:

"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה" כבר בזמן זה שאתה נוכח כאן, יש בארץ ישראל קדושה והיא נודעת לך ולזרעך.

"בעל טורים" שם לב לדבר מעניין: ליעקב אמר ה':

"...וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" [בראשית  כ"ח, י"ד]

 והמשמעות:

 שהבטיח ה' ליעקב- שבזכותו יעברו את הים [שמות כ"א, ח] לפי שכתוב:

"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' בְּמִצְרַ֔יִם.."- והכוונה: לישראל סבא.

 ואילו לאברהם אמר ה': "....צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה".   לפי שהראה לו את זכות הקרבת הקורבנות שנשחטים בצפון [על פי בראשית רבה מ"ד, י"ד]

 לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה זו מתגלה אברהם- כשהוא מתעלה בסולם הקדושה וזוכה לקבל הבטחה נצחית לו ולזרעו- את ארץ ישראל- הארץ שנועדה רק לעם ישראל, אלא שעלינו לזכור: כי ארץ ישראל שונה מכל הארצות בתבל כי:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

ולכן עם ישראל חייב לאורך כל הדרך - לקיים את התורה הקדושה- ככתבה ולשונה כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים  יִירָשׁוּ. מה  בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--   וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ. [תהלים ק"ה,  מ"ד- מ"ה]