חומש בראשית
פרשת לך לך - הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו ,כיצד?
- פרטים
- קטגוריה: פרשת לך לך
- פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:43
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 883
פרשת לך לך - הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו ,כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת את המריבה בין רועי לוט לרועי אברהם , ואברהם מציע פתרון ללוט:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה " [בראשית י"ג, ח-י]
לוט מקבל את ההצעה:
"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם. וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד" [שם, י"ג,י-י"ד]
אחרי ההיפרדות מלוט, אברהם זוכה להבטחה מה':
"וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה".
[בראשית י"ג, י"ד- י"ז]
השאלות הן:
א] מה הציע אברהם- ללוט כדי לפתור את הסכסוך בין רועיו לרועי לוט?
ב] מדוע מבטיח ה' לאברהם את הארץ ,רק ,לאחר פרדתו מלוט?
תשובות
הצעת אברהם ללוט.
לגבי המריבה בין רועי אברהם לרועי לוט –
רש"י מבאר:
המרעה לא הספיק בארץ גם לעדרים של רועי לוט וגם לעדרים של רועי אברהם. מתברר שהיה הבדל מהותי בין רועי אברהם לרועי לוט: רועי לוט היו רשעים וכאשר המרעה לא הספיק לצאנם ,פלשו לשדות זרים, בתגובה על כך רועי אברהם היו מוכיחים אותם על איסור גזל ואילו הם הצדיקו את מעשיהם באומרם: כי הארץ ניתנה לאברהם ואין לו בן אשר יירש אותו [יצחק טרם נולד] ולכן לוט בן אחיו ראוי ליורשו ומטעם זה - אין חדירתם לשדות זרים נחשבת לגזל.
על טענה זו משיב הכתוב: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"- כלומר באותה עת הארץ הייתה שייכת לעמים זרים ואברהם עדייו לא זכה בה [ על פי מדרש- רבה]
רועי לוט לא צדקו בדבריהם.
אברהם לא היה חפץ בסכסוך זה בעודו ער לכך כי במצב של מחלוקת פנימית בארץ- הדבר משדר חולשה לאויבים סביב ועלול לגרום למלחמה.
חז"ל מלמדים אותנו , שריב בין אחים הוא מאד מסוכן , כאשר מסביבנו קיימים אויבים המביטים בנו ,עלולים לפרש זאת כחולשה ומסוגלים לנצל מצב זה על מנת להילחם בנו ,מה גם שכאשר אין אנו מאוחדים- הדבר עלול לדרבן את האויבים לנסות לפלוש לארץ ולדחוק את רגלנו מנחלת אבותינו.
לפיכך, אברהם הבין את גודל הסכנה בסכסוך והציע: שלא תהיה עוד מריבה בין רועיו לרועי לוט - כי הם אחים וזהו כינוי לאנשים קרובים.
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" [בראשית י"ג, ח-ט]
רש"י מסביר באמצעות שני פירושים:
א] אברהם ולוט לא היו אחים ממש, אלא קרובים..
ב] על פי מדרש אגדה :הם נקראו אחים- לפי שהיו דומים זה לזה במראה פניהם.
על פי רש"י: כוונת אברהם בהצעתו ללוט להיפרד זה מזה-
אך לא להתרחק יתר על המידה. אברהם ישב לצידו של לוט - לימינו, או לשמאלו. וזאת כדי שאם לוט יהיה זקוק לעזרת אברהם, הוא יהיה לו מגן ועזר- בכל עת שיזדקק לכך. ובאמת בהמשך לוט נשבה במלחמת המלכים- ואברהם מיהר להצילו כפי שכתוב:
"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". [שם, י"ד, י"ד-י"ז]
לוט מקבל את הצעת אברהם- להיפרד:
הוא בוחר בסדום, לפי שהתפעל מאזור כיכר הירדן- מקום שטוח ללא הרים וגבעות, לוט נסע ממזרח - לכיוון מערב.
ומדרש אגדה אומר על המילים: "וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם" [שם י"ג, י"א]: לוט הסיע את עצמו מקדמונו של עולם- מהקב"ה שקדם לעולם, שכאשר לוט נפרד מאברהם, אמר לעצמו: אין רצוני לא באברהם ולא באלוקיו.
וחשוב לציין: כי אנשי סדום היו רעים וחטאים ואף על פי כך- לוט לא נרתע לחיות בחברתם . הוא ישב בכיכר הירדן אבל אוהליו הרבים שהקים לרועיו ומקנהו- הגיעו עד סדום!
חז"ל למדו מבחירתו זו של לוט- סמך מן התורה: לפי שכתוב: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב." [משלי י, ז] המשמעות לכך: כל המזכיר שם הרשע. מגנה אותו
כיון שהזכיר הכתוב את סדום, כבר סיפר ,דרך אגב, בגנות יושביה.
האגדה מספרת על סדום: אנשי סדום היו עשירים מאד- ובתוך אדמתם היה זהב וכסף, אבנים יקרות ומרגליות וכאשר היה אומר-איש סדום לעבדו: לך לגינה והבא לי משם ירקות- הלך העבד וקטף את הירקות, אך גילה תחתיו- זהב, ואנשי סדום היו מאד עשירים ,עד כי נפלו למלכודת הגאווה- ושכחו את אלוקים הממלא את בתיהם בכל טוב והיו משתחווים לשמש ולירח והיו מגרשים את העניים והאביונים- הבאים לבקש מזון וקיצצו את עצי הפירות כדי שלא ישמשו מזון לעוף השמים , ומינו- לעצמם, שופטי שקר ושוטרי עוול.
ואם היה מגיע לאזור אדם זר, הם היו שודדים אותו ומוציאים אותו ללא לבוש.
הבטחת ה' לאברהם
נאמר:
"וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם".
רש"י מסביר: כי הכתוב מדגיש שדיבור זה היה אחר שלוט נפרד מאברהם, ללמדנו: שכל עוד הרשע היה בחברת אברהם – הייתה השכינה מסתלקת ממנו ולא זכה לקבל את דברי ה', אך ברגע שלוט נפרד ממנו ה' חזר לדבר עם אברהם.
"כלי יקר" טוען: כי כאן ישנם מפרשים המקשים על פירושו של רש"י:
שהרי כבר נאמר "וירא ה' אל אברם,," ולוט היה אז לידו? אלא התשובה לקושי זה: כי בהבטחה ראשונה לאברהם: נאמר: "לזרעך אתן את הארץ" והבטחה זו גרמה לרועי לוט לטעות: כל הארץ שייכת לאברהם, אבל מי שיורש אותה, זה לוט, לכן היו שולחים את המקנה לרעות בשדות אחרים, משום כך ,אם יש לדין תשובה: על טענתם- כי הארץ שייכת רק לזרעו של אברהם אבל לא לאברהם עצמו, לכן הפעם ה' הדגיש לאברהם: כי ראשית הארץ היא שלו: "לְךָ אֶתְּנֶנָּה".
וכאן נשאלת השאלה: מדוע יצא לוט לתרבות רעה?
"משך חכמה" מסביר:
על כך ישנה תשובה בגמרא: כי כל העולה מחוץ לארץ- לארץ ישראל מתרומם יותר גבוה-"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו"
[מסכת כתובות]- וכן ידוע כי: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ומימלא מתגבר יצרו על זה ועליו להתאמץ יותר כדי לכבוש את היצר.
לכן ,כאשר לוט ואברהם הגיעו לארץ ממצרים- בעוד שאברהם אבינו כבש את יצרו- התעלה בסולם הקדושה. מנגד, לוט שלא כבש את יצרו -ירד לדרגה של תרבות רעה. לכן הכלל בארץ ישראל הוא תמיד כך: או שאתם זוכה להתרוממות בסולם הרוחני, או חלילה יורד למעמקי היצר הרע -נכנע לו ואינו מנסה להתגבר עליו.[על פי "מלוא העומר"]
משמעות ההבטחה של הי לאברהם- היא: ארץ ישראל קדושה בהשוואה לשאר הארצות אפילו בימים קשים בעודה בחורבנה- נשלטת על ידי עמים זרים, אין היא מאבדת את קדושתה כפי שכתוב:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים, י"א, י"ב]
משהבחין אברהם אבינו כי הכנעני גר בארץ, אמר לו הקב"ה: אומנם נכון הדבר שכרגע אתה רואה ארץ המיושבת בכנענים, אך: "שא נא עינך" הרם את מבטך כלפי שמים- עליך להתבונן בהנהגה הרוחנית השמימית של העולם, ותראה:
"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה" כבר בזמן זה שאתה נוכח כאן, יש בארץ ישראל קדושה והיא נודעת לך ולזרעך.
"בעל טורים" שם לב לדבר מעניין: ליעקב אמר ה':
"...וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" [בראשית כ"ח, י"ד]
והמשמעות:
שהבטיח ה' ליעקב- שבזכותו יעברו את הים [שמות כ"א, ח] לפי שכתוב:
"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' בְּמִצְרַ֔יִם.."- והכוונה: לישראל סבא.
ואילו לאברהם אמר ה': "....צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה". לפי שהראה לו את זכות הקרבת הקורבנות שנשחטים בצפון [על פי בראשית רבה מ"ד, י"ד]
לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה זו מתגלה אברהם- כשהוא מתעלה בסולם הקדושה וזוכה לקבל הבטחה נצחית לו ולזרעו- את ארץ ישראל- הארץ שנועדה רק לעם ישראל, אלא שעלינו לזכור: כי ארץ ישראל שונה מכל הארצות בתבל כי:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".
ולכן עם ישראל חייב לאורך כל הדרך - לקיים את התורה הקדושה- ככתבה ולשונה כדברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. מה בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו-- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ. [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]