חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת מקץ
- פרטים
- קטגוריה: פרשת מקץ
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:49
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 320
ב"ה
דבר החסידות – פרשת מקץ
שהמצרים ימולו – למה?
בעיר חמילניק גר איש בליעל אחד, מלשין ומוסר.
החליטו החסידים בעיר, שכאשר יסעו לרבם ה'חוזה' הקדוש בלובלין יכתבו פתקא לרבי על המוסר הזה שימות.
ויהי בהגישם את הפתק לרבי, התפלא ה'חוזה' מאוד ואמר:
- מה תרצו מהאיש הזה? הלוא פניו מאירים ככהן העומד על גבי המזבח ומקריב קרבנות!
- התפלאו החסידים מאוד ואמרו לרבם: הלוא האיש 'מוסר' הוא, ומבקשים שהשי"ת יעזור שימות במיתה משונה!
- חזר הרבי עוד הפעם על דבריו הקודמים.
וכשבאו החסידים לביתם נודע להם, שבאותו יום שנתנו את הפתק לרבי, הכניס המוסר את בנו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, שאמרו על זה חז"ל שדומה למקריב קרבן על גבי המזבח.
(סיפורי חסידים להרש"י זוין סוף פ' לך, סיפור 29)
~~~
בפרשתנו מסופר שהמצרים באו לפרעה וביקשו לחם, אמר להם פרעה (מא, נה) "לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו!". מפרש רש"י (ע"פ המדרש): "לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו וכו'".
ותמוה:
א) מהו טעמו של יוסף לומר למצרים שימולו? [ועוד, כפי שמקשה הגור-אריה (למהר"ל מפראג): "והלא אין מכריחים להתגייר! ["ואיזו תועלת יצאה מכך שהכריח אותם למול*?
ב) יתרה מזו: אחת האזהרות לבני נח היא: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (נח ט, ה) ופירש"י "השופך דם עצמו", זאת אומרת שעל דרך הפשט אסרה תורה לשפוך דם עצמו (אף אם לא יבוא עי"ז לחולי או למיתה, וכאיסור של "דמו לא תאכלו" שבפסוק הקודם, שפירושו "דם מן החי"), ואם כן, איך אמר להם יוסף שימולו, הרי יש בזה איסור של שפיכת דמים שהם מוזהרים עליו**?
ויש לומר:
כשציווה הקב"ה על אברהם על המילה נאמר (לך יז, יג) "המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך", כלומר שאברהם נצטווה למול לא רק את עצמו את כל אלו שברשותו וטפלים אליו, וציווי זה לא חל רק על אברהם אלא על זרעו אחריו, כמפורש שם "ובין זרעך אחריך".
ואם כן, מכיון שיוסף היה "השליט על הארץ" והיה נתון "על כל ארץ מצרים" ובלעדו "לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים", והיינו שהיו נתונים תחת שלטונו וברשותו כמקנת כסף – הרי מובן שיש עליו חיוב שיהיו נמולים!
ועל פי זה יומתק דיוק הלשון ברש"י "שהיה יוסף אומר להם שימולו", זאת אומרת, שיוסף כבר דרש את זה מהםמזמן, עוד בטרם הגיעו שנות הרעב, בהיותם "מקנת כספו", אלא שעכשיו הגיעה אליו הזדמנות שהוכרחו לפנות אליו ללחם, ויכל גם הוא להכריח אותם לימול.
שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק י, מקץ שיחה ב סעיף ד ואילך (עמ' 138 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תקמ-מא.
______________
*) ראה טעמים בזה על דרך הרמז והדרוש: כלי יקר עה"פ, יפה תואר לב"ר ס"פ צ', עץ יוסף לתנחומא מקץ ו (בשם היערות דבש), משכיל לדוד כאן. אבל כולם אינם בדרך הפשט, ואין שום רמז אפילו בפירש"י לטעמים המובאים בהנ"ל.
**) אין להקשות ממילת אנשי שכם: איך היו בני יעקב רשאין לומר להם "המול לכם כל זכר" (וישלח לד, טו) – כי הרי כל זה היה בתור הכנה ל"ויהרגו כל זכר", היינו שלדעת בני יעקב היו מחוייבים להרגם (וראה רמב"ם הל' מלכים ספ"ט, רמב"ן בפירושו עה"ת לד, יג. וראה לקוטי שיחות ח"ה ע' 190 ובהערה 41).