פרטים

קטגוריה: מסרים לזיכוי הרבים

פורסם ברביעי, 17 פברואר 2021 14:43

נכתב על ידי Super User

כניסות: 2392

בס"ד חודש אדר תשפ"א

עורו התעוררו מתרדמת הגלות

בפורים יש לנו כמה מצוות: קריאת המגילה, משתה פורים (סעודה), משלוח מנות ומתנות לאביונים. מצוות אלו רמוזות באותיות מגילה", אותן האותיות מרכיבות את מילות המצוות:
מגילה- קריאת המגילה,
לגימה- סעודת פורים+משתה,
מילגה- מתנות לאביונים,
גמילה- משלוח מנות,
ואפילו גלימה- תחפושת.

על מצות מתנות לאביונים אומרים חז"ל "כל הפושט יד נותנים לו". גם בשמים הנהגה זו קיימת, כל הפושט יד לפני הקב"ה, מבקש את הבקשות שלו, הרי נותנים לו: זו הזדמנות.
אסור לנו לשכוח לבקש על גלות השכינה כי אם נזכה לגאולה, ממילא יתמלאו גם הבקשות הגשמיות שלנו.
בדומה למלך שחגג "יום הולדת" והכריז: כל מי שיבוא לארמון ויבקש בקשתו מהמלך - המלך יתן לו! עמדו הציבור בתור, נכנסו ובקשו בקשותיהם. בין הנכנסים היה אדם שגופו היה מוכה בשחין. ביקש הלה מהמלך שיתן לו "שברי חרס" כדי לצנן את הגירודים שיש לו כתוצאה מה"שחין". נתן לו המלך שק מלא שברי חרס. בצאתו מארמון המלך צחקו עליו הכל: כבר עמדת ליד המלך, למה לא ביקשת רופא שירפא לך את השחין? שברי חרס אלו רק מרגיעים לך את הגירוד של השחין, ניתן לרפא את השחין מהשורש! למלך יש רופאים רבים
שיכלו לרפא אותך. כמה שוטה היית!
כך שערי שמיים פתוחים לנו ביום פורים ו"כל הפושט נותנים לו" גם כלפי שמיים - הרי אנחנו פונים לה' כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, ברגע שנבקש בקשות רוחניות, הקמת שכינתא מעפרא, בנין בית המקדש, הרי ממילא גם הבקשות הגשמיות שלנו יתמלאו.

יעקב אבינו נפטר במצרים, יוסף והשבטים עלו לארץ ישראל כדי לקבור את יעקב במערת המכפלה. מספרת הגמרא, כשהגיעו יוסף ואחיו למערת המכפלה כדי לקבור את יעקב, בא עשיו וערער. הוא טען: מערת המכפלה מיועדת לקבור שם ארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה. יעקב ועשיו הם היורשים של יצחק ורבקה, יעקב - קיבל את חלקו בזה שקבר שם את לאה אשתו, נותר מקום אחד שמגיע לי - עשיו.
אמרו לו השבטים: אבא יעקב כשהיה חי הוא קנה ממך את החלק שלך במערת המכפלה, ואין לך כעת שום חלק במערת המכפלה. עשיו מתעקש, הראו לי את שטר המכירה. ראו השבטים שאין מנוס והחליטו לשלוח את נפתלי המשול ל"אילה שלוחה" שהיה קל ברגליו כאילה, שירוץ במהירות למצרים להביא את השטר המוכיח שיעקב קנה מעשיו את חלקו ב"מערכת המכפלה".
בעודם ממתינים, שאל חושים בן דן: למה מחכים, למה לא קוברים את יעקב? חושים בן דן היה חירש, הוא לא שמע את הויכוח של עשיו עם השבטים, לכן שאל למה לא קוברים את יעקב.
הצביעו השבטים על ה"דוד" עשיו, שלא נותן לקבור את יעקב.
אמר חושים: כיצד יתכן שסבא יעקב מוטל בבזיון בשמש ולא קוברים אותו, מדוע להמתין עד שיבוא נפתלי עם השטר?! לקח מקל, נתן לעשיו מכה חזקה על ראשו והרג אותו ומיד קברו את יעקב.

נשאלת השאלה:
למה רק חושים בן דן התעורר להרוג את עשיו, הרי הכל יודעים שברגע שגומרים להספיד את הנפטר מיד קוברים אותו. הכל יודעים שבזיון הוא למת לעכב את קבורתו. מדוע יהודה לא הרג את עשיו? יקום יהודה וישאג שאגה אחת וכל הר שעיר יבקש! היכן שמעון ולוי ששניהם יחד הרגו את תושבי שכם, למה לא הרגו את עשיו? דוקא חושים בן דן החירש היה צריך לעמוד בפרץ, להרוג את עשיו ולשמור על כבודו של יעקב?!
והתשובה היא: עשיו לא עמד בפתח המערה ועצר אותם להיכנס, אלא עשיו נכנס עם השבטים בדברים, בא אליהם במשא ובמתן, מתחיל לספר שמערת המכפלה מיועד לקבורת ארבע זוגות, ממשיך שיעקב קיבל את חלקו במערת המכפלה בזה שקבר שם את לאה אשתו, לפי זה המקום הנותר במגיע כקבר בשבילו. במהלך השיחה עם עשיו, התעכבו מלקבור את יעקב, וכך כשנמשכו הדברים מתוך הרגל וחוסר שימת לב, לא התעוררו לראות שבינתיים יעקב מוטל בחמה (בשמש) ולא נקבר.
לעומתם, חושים בן דן היה חירש, הוא לא שומע את הויכוח של השבטים עם עשיו, הוא עם אצבע על הדופק. מדוע לא קוברים את סבא יעקב, זה בזיון למת, עוברת עוד דקה, למה לא קוברים את יעקב? הוא לא נכנס למהלך של ההרגל, אין לו הסחת הדעת מההמתנה שמרגילה אותו למצב שבו יעקב מוטל כך ממתין לקבורה, לכן דוקא חושים בן דן קם והרג את עשיו.
וזו דרכו של היצה"ר, מכניס אותנו למהלך של הרגל- עובר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר, ואם עבר שוב על העבירה, היצה"ר כבר אומר לו שזו מצוה! תפקיד האדם בעולמו תמיד להיות עם האצבע על הדופק, האם הדבר שאני עושה עתה מותר? ואם אסור, להתרחק מהעבירה מיד! לא להמתין להרגל...
לצערנו, היצה"ר הכניס אותנו למהלך של הרגל גם בגלות, התרגלנו לחיים בגלות. יצה"ר משכיח מאתנו שאנחנו בני מלך, ויכולים לצאת מהגלות בכח התורה והמעשים טובים שלנו, לכן יום יום אנו מתפללים "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך". לכן בחתונה שוברים כוס כדי לזכור את חורבן בית המקדש. וכן כשמסיידים את הבית משאירים אמא על אמא לא מסוידת בפתח הבית שישמש לנו כ"זכר לחורבן". הבה נצא מ"שגרת הגלות" ונבקש מה':
"מלוך על כל העולם בכבודך...
וידע כל פעול שאתה פעלתו
ויבין כל יצור כי אתה יצרתו
ויאמר כל אשר נשמה באפו
ה' אלקי ישראל מלך
ומלכותו בכל משלה"!

כשהמן מציע להשמיד ולהרוג את עם ישראל, אחשורוש חושש להתעסק עם היהודים. אומר לו המן: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". ישנו, מלשון שינה, ישנים מהמצוות. כשיצחק בירך את יעקב, אמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". אם הקול קול יעקב - אם קול התורה בוקע מבית המדרש - אין הידיים ידי עשיו שולטות. בפעם השניה שכתוב "הקול קול יעקב" - כתוב חולם חסר, כלומר, הקל קל יעקב מלשון הקל, אם יש הקלה בקול יעקב, אם יש חולשה חלילה בלימוד תורה - אז חלילה יש כח לידיים של עשיו.
אומר המן לאחשורוש, במצב הנוכחי ישנו עם אחד מפוזר ומפורד, ישנו מלשון ישנים מהמצוות, אין לך מה לפחד להשמיד ולהרוג את "שונאי ישראל", וכך נגזרה הגזירה להשמיד להרוג ולאבד....
אומרים חז"ל- גדולה הסרת הטבעת יותר ממ"ח נביאים שניבאו לישראל שיחזרו בתשובה. בעקבות הסרת הטבעת של אחשורוש ונתינתה להמן שיוכל להשמיד ולהרוג את "שונאי ישראל", חזרו בני"ב בתשובה יותר מאשר מכל הנבואות שנבאו הנביאים להחזיר את עמ"י בתשובה. לכן עשה כך הקב"ה, כדי שנתעורר לתשובה. ואכן מרדכי יוצא בלבוש שק וגוזר תענית.
ממשילים זאת לצייר שידע לצייר בצורה אומנותית ביותר. הצייר צייר את סוס המלך והיה הציור כל כך מוצלח, עד שיה נראה הסוס אמיתי ממש. הצייר העמיד בקצה הרחוב את הציור הנפלא, וציפה שכל עובר ושב יראה את הציור ויחמיא לו, הן הציור כל כך מושלם. להפתעתו, עברו ושבו אנשים ואף אחד לא החמיא לו על הסוס שצייר! הבין אותו צייר, הסוס נראה כל כך אמיתי, עד שחושבים שזהו סוס אמיתי, לכן לא מחמיאים לי על שציירתי ציור כה יפה. מה עשה הצייר? שבר את לוח הציור לשניים והעמיד את שני החלקים זה לצד זה. בשלב זה הכל החמיאו לצייר על הציור, ממש נראה כסוס אמיתי!
כך גם בחיינו, כאשר הכל הולך כשורה, נראה לנו שכך צריך להיות ולא מתפעלים מנפלאות הבורא, מהמתנות שה' נותן לנו: אוכל, בגדים, בריאות, שמחה.... ברגע שיש קצת שינוי, כשמהלך החיים נשבר, אז מתעוררים להתפלל. מ"ח נביאים ניבאו לישראל ולא חזרו בתשובה, הסרת הטבעת מאחשורוש והעברתה להמן עוררה אותנו לתשובה, מרדכי יוצא בלבוש שק וגוזר תענית לבטל את גזירת המן הרשע. נזכור ונשנן שכל השפע שיש לנו - לא מובן מאליו, שלא נצטרך ח"ו ללמד זאת מתוך החסר והשברון!

ובימינו, אם סברנו שהקורונה באה מסין, וחשבנו שאולי היא תעלם בחמסין, היינו בטוחים שהוא יתרשם מה"סגר" ותוך חודשיים הכל יהיה בסדר. התרחקנו, לבשנו מסכות, אלכוג'ל שפכנו כמים, כפפות, חשבנו תכף הכל יגמר, שפעת קלה וזה עובר, ציפינו שהחוקרים והרופאים ומלומדי הרפואה והממציאים, יחדשו תרסיס ביולוגי שיקטול ויעיף, כל זכר של איזה נגיף, ובמספר טלפון - ממש כמה לחיצות, הקורונה תימוג כחלום בלהות... הימים עברו, החודשים הצטברו, והקשיים עלו והתגברו... הקב"ה אמר: אם תלכו עמי בקרי (במקרה) אף אני אלך אתכם בחמת קרי (אכעיס אתכם במקרים).
קורונה מלשון מקרה!
ולנו ה' קורא!
לא נהיה כעמלק "אשר קרך בדרך"
מקרר, הכל מקרה, לא נורא, יעבור,
משליט עלינו את הקור,
ובאמת אין טעות,
אין מקרה,
הכל רק מה' (אותיות מקרה)
הכל מכוון!

הבה נתעורר ונחשוב חשיבה יהודית:
הרי יוצר הנגיף הוא אבינו אב הרחמן, לא סין, ולא בן אנוש המשול לעפר. הוא "מפיץ העל" והם היו רק השליחים, כי אם "אבינו שבשמים" הרחמן והאוהב מטלטל את עולמו, הרי הוא מבקש:
"שימו אלי לב! אני ממתין לכם קרוב לאלפיים שנה,
רוצה לגאול אתכם ואתם עדיין ישנים.
דפקתי בעדינות על דלתכם, שלחתי תזכורות ממרומים לפתחיכם ולא הואילו, ולא העירו,
בני! סיבה טבעית מצאתם לכל אותותי לכן אני מהלך באיתות חזק, עולמי!
כל עיוור שיתבונן בו מיד יקרא בשמי "אין עוד מלבדו"!
אנא, בנים שלי האהובים, שובו אלי. תעשו 'רוורס' אחורה וחזרו אלי במהירות,
לטובתכם נגיף יצרתי, הייתם ב"קבוצת סיכון", עמדתם לטבוע בעולם הגשמי המתקדם, רדפתם אחרי הרוח,
אל תכנסו למהלך של הרגל בגלות!
ירדתי לגני ללקוט שושנים, גדולי ישראל נלקחים לשמי מרום, הכל כבר בראש השנה נגזר ונחתם,
הכל היה קורה גם בלי קורונה, אבל כדי לעורר אתכם הלבשתי הכל במלבוש של קורונה, שתתעוררו, תשובו, תבקשו גאולה,
אל תחכו שתגמר הקורונה כדי שתחזורנה החתונות,
שתגמר הקורונה שתחזורנה המסיבות,
תתפללו שתגמר הקורונה ונגאל!
שהשכינה תשוב לשרות על עם ישראל,
שנים רבות השכינה בגלות בשבילנו: נתפלל גם אנו על גאולתה וגאולתנו.
דעו! זכותכם לזכות לגאולה! חמלתי עליכם, "הצצתי" עליכם מתוך "ההסתרה" שבתוך "ההסתרה" ואני כאן ממתין. אנא, התקרבו אלי בחזרה, התחזקו בתשובה, תפילה וצדקה, ומעשים טובים המעבירין את רוע הגזרה.
ולואי ונזכה לראות במהרה בבנין בית מקדשנו ותפארתנו ונזכה לראות את מרדכי ואסתר (לא מחופשים) ונשמח עמם בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!

לע"נ ר' שמעון יהושע בן ר' אליעזר ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

לע"נ ר' שמחה גרשון בן ר' יצחק ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

לתרומות למוסדות התורה והחסד, בקבר רחל, בנשיאות הרה"ג משה מנחם קלוגר שליט"א 1-800-800-863

• פורים

• קודם
• הבא