אדם אוהב להתייחס לקבוצה. קבוצה נותנת לאדם, בכל חברה, כח, שייכות, חברה, וכיוון אליו הוא הולך. יש גם אנשים אינדבדואליים, שאוהבים לבחור לבד את דרכם, אבל רוב האנשים משתייכים לחברה וזורמים איתה.

יש לכך יתרונות רבים אך גם חסרונות לא פחותים.

והחסרון העיקרי הוא כאשר החברה זורמת לכיוון לא טוב. מה יעשה האדם הפרטי?

יש מי שנוטה לזהות את עצמו עם החברה, להקשיב לדובריה ולראשיה, להשלות את עצמו שהם צודקים, ולזרום למקום שבו הם מזרימים אותו.

אבל לפעמים הדוברים, הראשים, המנהיגים, הם טועים. ולפעמים הם במזיד לוקחים את הציבור שלהם לכיוון לא טוב.

כבר היו דברים מעולם. בעולם הכרנו את פרעה, שגרם לעם שלו צרות צרורות, העיקר לא לשחרר קבוצה של עבדים, אמנם קבוצה גדולה ואמנם קבוצת עבדים מוכשרים, אך האם טרם תדע כי אבדה מצרים?

וגם בעם ישראל כבר היה ירבעם, שמסיבות פוליטיות הקים פולחן של עבודת אלילים, כדי לבסס את ממלכתו. עם ישראל, שיצא ממצרים, שראה אותות ומופתים, איך אתה עושה דבר כזה? ואחריו היה גם אחאב, שהרג את נביאי השם כדי לרצות את אישתו.

עברנו את פרעה, עברנו את ירבעם, עברנו את אחאב, ובעזרת השם נעבור גם את מה שקורה עכשיו. 

השאלה באיזה מחיר.

 

לפעמים אותו עריץ שפוגע בציבור שלו נאלץ להתקפל בגלל הצעקות של העם. וגם במשטרים הכי תקפים שבעולם, לפעמים העריץ נאלץ להתקפל כאשר הוא מזהה שהעם אינו מאחוריו.

ולפעמים קם אדם אינדבדואלי שמכריע את הכף, ואלקים עוזר בידו. כך ראינו את אליהו הנביא, שעומד לבדו מול נביאי הבעל - ומנצח את כולם, בניסוי המדעי הכי גדול בעולם.

ולפעמים, לפעמים המנהיג השלילי מצליח, גורר את העם כולו לכיוון שלילי, והמחיר שהעם משלם הוא קודם כל מחיר רוחני כבד מנשוא. יש גם מחירים פיזיים, יש גם חלילה הרס ישובים. כשהולכים בקרי, משמים מקבלים חלילה "חמת קרי". אבל המחיר הכי נורא הוא המחיר הרוחני.

וכך ראינו שמלכות ישראל הלכה ושקעה בתוך עבודת אלילים, ולא ממש הצליחה להשתחרר ממנה, עד שיצאו תושביה לגלות, ממנה רובם לא חזרו. רובם התבוללו! והכל התחיל בגלל אינטרסים של "מי בראש". מי ינהיג. כי אם כדי להנהיג צריך לבנות אלילים, ואם יש אדם שמוכן למכור את אמונתו ולהציב אלילים כדי לייסד את ממלכתו, את המחיר משלם אחר כך לא רק אותו אדם, אלא הציבור כולו שתחת ממלכתו.

 

ומה הפתרון? האם יש בינינו מישהו שיקום, שיצא בריש גלי, שיאמר: לא זו היא הדרך. לא אויבים אנחנו אלו לאלו. לא לכלא רוצים אנו להכניס איש את רעהו, ואת התורה אנו מכבדים.

האם יקום מי שינהיג ויצהיר ויאמר, התורה היא ערך עליון, ומי שבוחר לשרת את עמו דרך לימוד התורה, אשריו וטוב חלקו!

האם יקום מי שיאמר, גם הרצאות תורניות הן סוג של שרות, וגם מי שיושב כל היום ולומד בבית המדרש, מזיע לא פחות מכל אחד אחר.

האם יש מי שיציב כרטיס צהוב בפני מי שמסית ומדיח וטוען כאילו "החרדים לא משרתים" ו"החרדים לא עובדים".

האם מישהו ישתמש בכלים של המאה העשרים ואחת כדי לצאת, כדי לזעוק, כדי לבקוע את חומת האינטרסים והאגו והצביעות והשקרים, של מי ששואל "איפה הכסף", ואצלו השחיתויות הכי גדולות.

האם יקום מישהו ויזעק נגד גזלת פת הלחם של ילדי העניים, על חשבון הורדת מחירי השמנת לילדי עשירים?

האם יקום מישהו ויזעק נגד ההשחרה של הציבור החרדי, שהוא ציבור גדול ומגוון, שכולל אנשים שתורמים בכל תחומי המשק, המסחר והתעשיה, החינוך, הבריאות, ההי-טק, התחבורה והתקשורת! ובתוכו הוא מכיל קבוצת תלמידי חכמים שעושים ימים כלילות בלימוד התורה, ומתאמצים לא פחות, ואף הרבה יותר, מהרבה אנשי מקצוע אחרים.

ופה קמים ומשתמשים נגדם ונגד הציבור החרדי כולו בשיטות תעמולה מסואבות ושקריות, תוך שימוש במגבונים עם ניחוח שמזכיר תקופות שאסור לנו לשכוח. 

 

אבל בינתיים כולנו שותקים. פה ושם קם מישהו ואומר משהו, ושוב השקט חוזר. 

 

והגרוע מכל הוא שחלק מאיתנו, מלומדי התורה, משומרי המצוות, מהמאמינים בבורא העולם, הולכים שולל אחרי אותה הדרך המושחתת, המסואבת והשקרית.

הולכים וטועים, הולכים ותועים, הולכים ונופלים אחריו, ואין איש קם ומתריע ומצלצל בפעמון האזעקה.

 

אנשים אחים אנחנו. כולנו יהודים מארץ ישראל. את כולנו ברא הבורא. כולנו קמים וכולנו נופלים. כולנו מנסים, טועים ואחר כך מנסים שוב. 

כולנו יהודים. כולנו היינו בהר סיני וכולנו קיבלנו את התורה וכולנו לומדים אותה, בצורה כזו או אחרת.

וכולנו מכבדים את חיילי צה"ל ששומרים עלינו ביבשה, באויר ובים, וכולנו מתפללים אל בורא העולם שישמור עליהם ויגן עליהם.

וכולנו מכבדים את תלמידי החכמים, שתורתם תורת חיים היא ההגנה הרוחנית עלינו והיא כיפת הברזל האמיתית שמגינה על כולנו מפני כל הזאבים שקמים עלינו.

וזה מה שמאחד את כולנו, מכל המגזרים, מכל הסוגים, מכל המקצועות ומכל הזרמים.

כולנו יהודים. כולנו מאמינים. לכולנו ערכים משותפים. והערכים הללו הם ערכים של חסד, רחמים, אמונה ואמת, ולא ערכים של צביעות, שקר, שחיתויות, ורצון לראות חלילה "דם ואש" כדי לתרגם "דם" ל"מנדטים".

 

ומה יכולים אנחנו לעשות?

 

אולי אם נקום ונשבות, יום אחד, כולנו, כל המזדהים עם עולם התורה. פשוט לא נקום לעבודה. האקדמיה תתרוקן מהמרצים, המרכולים יתרוקנו מהקופאיות, בתי הספר יתרוקנו ממוריהם ובתי החולים יעבדו במתכונת חירום - וכולנו, כל המאמינים בבורא העולם ובתורתו, נלך כאיש אחד אל עצרת תפילה בת יום אחד, עצרת שאומרת לבורא העולם: בורא העולם, איתך אנחנו ועם תורתך. שואפים אנו לקיים את דיברותיך ולקיים את חכמיך שמלמדים אותנו תורה. מוחים אנו על בזיון התורה, על בזיון תלמידי חכמים, על בזיון הציבור החרדי כולנו. ומתפללים אנו אליך שתיגאלנו בקרוב.

אם נקום כולנו כאיש אחד, כך נוכל להראות היכן באמת אנחנו, ומהי הקבוצה אליה באמת אנו משתייכים.

 

כי כולנו יהודים. ואדמת ארץ ישראל היא אדמת כולנו. ואם מנסים להנהיג אותנו לכיוון של עבודה זרה, לכיוון של סגידה לבירות, למגבונים ולשמנת, מוכרחים כולנו למחות.