פרשת נשא

פרשת נשא - כיצד נגיע לניצחון בימינו?

פרשת נשא - כיצד נגיע לניצחון בימינו?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה הוא: הנזיר, כפי שהתורה מתארת: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל ־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אוֹ ־אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר-- לְהַזִּיר, לַה'.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל ־מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד ־זָג--לֹא יֹאכֵל.  כָּל ־יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא ־יַעֲבֹר עַל ־רֹאשׁוֹ:  עַד ־מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר ־יַזִּיר לַה', קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ.  כָּל ־יְמֵי הַזִּירוֹ, לַה', עַל ־נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ – לֹא ־יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם:  כִּי נֵזֶר אֱלקיו, עַל ־רֹאשׁוֹ.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַה'".[במדבר, ו', א'-ט]

בהפטרה: בספר שופטים: אנחנו  קוראים על שמשון שהיה נזיר מבטן ולידה:

"וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'; וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד ־פְּלִשְׁתִּים, אַרְבָּעִים שָׁנָה".

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה.  וַיֵּרָא מַלְאַךְ ־ה', אֶל ־הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה ־נָא אַתְּ ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן.  וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל ־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל ־תֹּאכְלִי, כָּל־טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא ־יַעֲלֶה עַל ־רֹאשׁוֹ—כִּי ־נְזִיר אֱלקים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן ־הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת ־יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". [שופטים פרק: י"ג, א'- ו ]

השאלות הן:

א] על איזה נזיר מדברת הפרשה.?

ב] מה הקשר בין שמשון הגיבור בהפטרה לבין פרשת נשא?

תשובות.

מהות הנזיר בפרשה.

הנזיר המופיע בפרשה: מקבל עליו שלושה דברים:

א] הוא פורש מן היין.

ב] מתרחק מהטומאה.

ג] מגדל שיער ראשו.

דעת  מקרא מסביר: הנזיר אינו חייב להתבודד ולהתרחק מחברת אנשים - בדומה לנזירים בעמי קדם ובזמנים מאוחרים יותר אין הנזירות המופיעה  בתורה  נחשבת לספגנות. בתורה שלנו, החיים קדושים הם, והנזירות באה להעלות את דרגת קדושתם. כאן מדובר על איש, או אישה שאינו נזיר מבטן ולידה וגם אינו נזיר עד סוף ימיו. ובזה הוא נבדל מן הכוהנים. לפי שהם קדושים מרגע לידתם עד יומם האחרון. הנזיר  בפרשתנו, מקבל עליו את הנזירות מבלי שמישהו מהצד יטיל עליו זאת על ידי נדר. ונזירות מוגבלת בזמן לפי נדרו.

יש גם סתם נזירות שלושים יום. [נזיר .א', ג']נזירות זאת נקראת: "נזירות התורה"

נאמר במסכת סוטה [ב', ע"א]

"רבי [הכוונה לרבי יהודה הנשיא]אומר: למה נסמכה פרשת נזיר – לפרשת סוטה?

תשובתו: לומר לך – שכל הרואה סוטה בקלקולה – יזיר [יפריש] עצמו מן היין.

הגמרא שואלת: מדוע שינה רבי יהודה הנשיא [עורך המשנה] את סדר התוכן בתורה והקדים את  מסכת  "נזיר" למסכת  "סוטה"?

על כך עונה הגמרא: בסדר המסכתות בש"ס נסמכה מסכת  "נזיר" למסכת "נדרים" לפי שהנזירות באה בעקבות נדר ואחריה באה מסכת: "סוטה" על מנת להפיק לקח טוב מקלקול הסוטה ולהתנזר משתיית יין  שלא לצורך.

רש"י מסביר : מדובר באדם שמתנזר מיין ושיכר.

דעת מקרא מבאר: הנזיר נודר נדר שיפריש את עצמו מדברים  מסוימים למען עבודת ה'.

השם נגזר מן הפועל "נזר"- התרחק, התבדל.

משמעות נוספת : השם: "נזר" = עטרה, כתר, תכשיט זהב על הראש- המשמש שם נרדף לנזירות, בגלל השיער העוטר את ראשו. כדי שיפריש עצמו לשם שמים.

הנזיר אינו אוכל ענבים ,חרצנים, [הגרעינים של הגפן] אינו אוכל את הזג  שהם הקליפות שעוטפות את הפרי. מגדל את שיערו פרע במשך כל תקופת הנזירות שלקח על עצמו. ותער לא יעבור על ראשו.

כמוכן, הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שנפטרו עד תום תקופת  הנזירות שקיבל על עצמו. בכך הוא  דומה לכוהן גדול שאינו רשאי להיטמא לקרובי משפחתו. פרט למת מצווה.

בעל ספר החינוך - רבי אהרון הלוי מעלה את השאלה:

מדוע החמירה התורה בנזיר יותר ממה שהחמירה בכוהן הדיוט? שמותר לו להיטמא לבני משפחתו הקרובים [ויקרא כ"א, א'-ג'].

על כך תשובתו: הכוהן התקדש מבטן ולידה. מבלי שנתן לכך את הסכמתו  לכן התורה הקלה אתו.

כי "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" [משלי כ', י"ז] והתירה לו להיטמא לשבעה קרובי משפחתו [אביו, אמו,, בנו, בתו, אחיו, אחותו. שלא נישאה ואשתו.

לעומתו , הנזיר מרצונו קיבל עליו את כל האיסורים המוטלים עליו  וסביר להניח : שהוא יצליח לעמוד בניסיון כה קשה שלא יטמא לקרובי משפחתו.

הקשר להפטרה - על שמשון הגיבור.

נושא הנזיר  מזכיר לנו את נזירותו של שמשון הגיבור , אלא ששמשון היה נזיר מבטן ולידה - כפי שהודיע המלאך לאמו:

אנחנו קוראים על איש בשם מנוח שהיה גר בצרעה והוא השתייך לשבט דן, אשתו הייתה עקרה והנה באחד הימים מלאך משמים פוגש את האישה בשדה, כפי שכתוב:

"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ־ה', אֶל ־הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה ־נָא אַתְּ ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן.  וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל ־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל ־תֹּאכְלִי, כָּל־טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא ־יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹּ ־נְזִיר אֱלקים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן ־הַבָּטֶן..."

על פי המלבי"ם: מתוך דברי המלאך לאשת מנוח ניתן להבין: כי עליה להתרחק מדברים הגורמים ,בדרך הטבע נזק , לעובר ומלבד זה עליה להתנהג כדין הנזירות, נאסר עליה שתיית יין ושיכר ועליה להימנע מאכילת מזון טמא. היא עתידה ללדת בן שמורא לא יעלה על ראשו - כלומר לא יעלה תער לגלח שיערו. היות והוא נזיר כבר  טרם נולד – משום כך לפני שיצא לאוויר העולם אמו צריכה להימנע ממאכלים האסורים על הנזיר. הייעוד של שמשון: להושיע את עם ישראל מיד פלישתים.

אכן זו הייתה בשורה טובה- שכוונתה להוכיח :כי ניתן לנצח את האויב הפלישתי ומי שיתחיל בכך- הוא שמשון הגיבור.

חשוב לציין, כי בתקופת שמשון המצב הרוחני בעם ישראל היה ירוד והפלישתים שלטו עליהם.

בתלמוד ישנו מאמר חז"ל הסובר כי: "חד אמר לפי פרנס חד אמר- פרנס לפי הדור. באותה תקופה העם השלים עם גורל השעבוד לפלישתים ולא ניסה להתמרד. מטרת הופעתו של המלאך  הייתה להבטיח ששמשון יחל להושיע את ישראל. וזאת במטרה לתת לעם באותה תקופה- תקווה  כי אפשרי בהחלט לנצח את האויב הפלישתי.

במדרש ישנה דעה: כי הנזירות שהוטלה על שמשון - נועדה לרסן  את יצרו הגדול:

"גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך, הזהירו בנזיר שלא שותה יין –לפי שהיין מביא לידי זימה ומה בזמן שהיה נזיר- הלך אחר עיניו, אילו - היה שותה לא  היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זימה" הנזירות שהוטלה על שמשון מצד אחד באה לרסן את יצרו אך מנגד- לחזק את גבורתו המיוחדת שניתנה לו מאת ה' – כדי להציל את עם ישראל ויתכן שבדברי המלאך: "וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל"—ישנו רמז: כי שמשון רק יתחיל להושיע את העם אבל לא ימשיך...

שמשון  היה בחיר ה',  הוא היה שונה משופטים אחרים -בגלל היותו נזיר מבטן ולידה ,הוא לא עמד בראש צבא ולא השתמש  בכלי נשק מקובלים לאותו זמן. לא היה לו ניצחון אמתי ולא הנחיל תבוסה לפלישתים. הוא שפט את ישראל עשרים ושתיים שנה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, שמשון היה שופט – אך לא הצליח להביס את הפלישתים.

לעניות דעתי, היות ועם ישראל היו באותה תקופה במצב רוחני  ירוד- הדבר  הפריע  לזכות בניצחון מוחץ כנגד  הפלישתים. ולכן גם בימים אלה ממש כאשר אנחנו נלחמים כנגד האויבים בשבע חזיתות, על מנת להגיע לניצחון - עלינו להיות מאוחדים , לשוב להתחבר לספר הספרים כדי שנזכה להגשים את נבואת ישעיהו הנביא:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים."[ישעיהו  י"א, ט']

 

 

 

ישנו נזיר

יֶשְׁנוֹ נָזִיר

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יֶשְׁנוֹ נָזִיר הַפּוֹרֵשׁ מֵהַיַּיִן

מִתְרַחֵק מִטֻּמְאָה כֶּפֶל כִּפְלַיִם

תַּעַר אֵינוֹ עוֹבֵר עַל רֹאשׁוֹ

חָפֵץ  מְאֹד בִּקְדֻשַּׁת נִדְרוֹ.

 

מִתְנַזֵּר מֵאֲכִילַת גְּפָנִים

מִתְרַחֵק  מֵאֲכִילַת חַרְצַנִּים.

דָּבֵק בִּקְדֻשַּׁת אֱלוֹקִים

מֵהַתּוֹרָה שׁוֹאֵב פְּנִינִים.

 

 אַךְ יֶשְׁנוֹ נָזִיר מִבֶּטֶן וְלֵידָה

 כְּשִׁמְשׁוֹן הַגִּיבּוֹר מִצָּרְעָה

 גִּיבּוֹר חַיִלְּ , אֶרֶז בָּאֲרָזִים

 נוֹעַד לְהָבִיס הַפְּליִשְׁתִּים.

 

הוּא אֶחָד מֵהַשּׁוֹפְטִים

שֵׂעֲרוֹ   נֵזֶר פְּלָאִים

יִיעוּדוֹ לְהוֹשִׁיעַ  יִשְׂרָאֵל

בִּפְנֵי אוֹיֵב  אֵינוֹ מִתְנַצֵּל.

 

לֹא הִשְׁלִים יֵיעוּדוֹ

נָפַל בְּרֶשֶׁת עֵינוֹ

כּוֹחוֹ הַגּוּפָנִי לֹא הוֹעִיל

סוֹד  רוּחוֹ לֹא הִפְעִיל.

הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת נָשָׂא [וְסֵפֶר שׁוֹפְטִים, פֶּרֶק י"ג]    

קדושת הלויים וישראל

קְדֻשַּׁת-הַלְּוִיִּים  וְיִשְׂרָאֵל

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

הַלְּוִיִּים בְּצִוּוּי אֱלוֹקִים

שְׁלִיחוּת קְדוֹשָׁה מְיַישְּׂמִים

שָׁלוֹשׁ קְבוּצוֹת נִפְרָדוֹת

בְּהַרְמוֹנְיָה נַעֲלָה -מִתְמַזְּגוֹת..

 

מִשְׁפַּחַת קְהָת מָקוֹם רִאשׁוֹן

זְכוּת גְּדוֹלָה לָשֵׂאת אָרוֹן

שְׁאַר כְּלֵי מִשְׁכָּן קְדוֹשִׁים

בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה מִתְהַדְּרִים.

 

מִשְׁפַּחַת  גֵּרְשׁוּנִי פּוֹסְעִים

בַּדֵּי הַמִּשְׁכָּן וּמָסַךְ נוֹשְׂאִים

שִׂמְחָתָם מַרְקִיעָה שְׁחָקִים

כְּאַיָּלִים לְצִוּוּיֵי ה' ,  עוֹרְגִים.

 

לְפֶתַע  יוֹפִיעוּ יְלָדִים רַכִּים

אֱמוּנָתָם הַטְּהוֹרָה מְגַלִּים:

הָבָה  נִצְטָרֵף לַמְּשִׂימָה

אֵיזוֹ שְׁלִיחוּת מַרְשִׁימָה!

 

מִשְׁפַּחַת מְרָרִי מִתְקַדְּמִים

עִמָּם קַרְשֵׁי מִשְׁכָּן וְעַמּוּדִים

הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הַלְּוִיִּים

עַנְנֵי  סגולה עַל יִשְׂרָאֵל מְגִנִּים!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת נָשׂא [חֹוּמָשׁ בַּמִּדְבָּר]

פרשת נשא : מה ניקח אתנו - מחג השבועות?

 

פרשת נשא : מה ניקח אתנו - מחג השבועות?

מאת: אהובה קליין

פרשת נשא - פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן--גַּם-הֵם:  לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם.  מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּפְקֹד אוֹתָם:  כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.  זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי--לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא. וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ--פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.  וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, וְאֶת-כָּל-כְּלֵי עֲבֹדָתָם; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, וְעָבָדוּ. עַל-פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה, כָּל-עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, לְכָל-מַשָּׂאָם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת, אֵת כָּל-מַשָּׂאָם זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי--בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וּמִשְׁמַרְתָּם--בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. [במדבר  ד', כ"א- כ"ט]

מעניין לציין כי פרשת נשא נקראת לרוב בשבת לאחר מתן התורה - היא הגדולה ב נ"ד  פרשיות התורה- וכוללת ; 176 פסוקים- סה"כ= 22 אותיות - א', ב'- כפול 8.

בדומה לכך ניתן למצוא בספר תהלים  את פרק: קי"ט-  במספר זהה של פסוקים – היינו - 176.

בתורה שבעל-פה במסכת בבא – בתרא - שהיא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי - ישנם 176 עמודים.

על כך אומרים חז"ל : היות וקרוב למעמד הר סיני חשו עם ישראל להשביע את נפשם בתורה בטעם של עוד , אחד הסימנים לכך - אריכות פרשת נשא הנאמרת  סמוך לחג השבועות – חג מתן תורה.

השאלות הן:

א] מה משמעות שם הפרשה: "נשא"?

ב] מה תפקידם של הלוויים?

ג] כיצד נלמד על איזון הקדושה הרצוי?

תשובות.

משמעות שם הפרשה:

דעת מקרא מסביר: נאמר: "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ"- היא: העלאה לגדולה, בני קהת הוקדמו ברשימת התפקידים –בפרשה הקודמת- היינו- בפרשת במדבר- למרות שבני הגרשוני היו שייכים לגרשון הבכור והסיבה היא: תפקידם החשוב של בני קהת- נשיאת הכלים המקודשים ביותר: הארון השלחן, המנורה...תפקיד מכובד זה נועד להם בזכות משה ואהרון השייכים לבני קהת.

וראיתי הסברים נוספים :על  "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ"-

עם ישראל יכול לזקוף את ראשו  לאחר שה' הוציאם ממצרים - מעבדות לחירות – המשמעות: החיבור בין הראש לרגלים - על היהודי להיזהר שרגליו לא יובילוהו למקומות לא רצויים - למקומות שיש שם חשש לסכנה פיסית, או רוחנית. והמילים הנ"ל מורות כי יש לדאוג שהמוח יהיה שולט על הלב והראש על הגוף. זקיפת הקומה של האדם – נובעת משיעור קומתו ברוחניות שבו..

אומר הנביא ישעיהו [מ', כ"ו]:

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה .."תהליך זקיפות הקומה של עם ישראל חייב להיות בכוח -  בעוצמה וביתר עוז. הרי יש לנו על מי לסמוך:

אומר הנביא ישעיהו [נ"ז, ט"ו]: "כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ .."

דוד המלך אומר: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" [תהלים כ"ד, ז]

"נשא" – [351] בגימטריא - "בקומה זקופה"

"נשא"- משורש - נשואים. לימוד נגלות התורה בפשט,

רמז, דרוש - הם בבחינת אירוסין עם הקב"ה, לימוד פנימיות הסוד והנסתר בתורה - הם הנישואין עם הקב"ה - כל הנישא על ידי ה' - מתנשא -  כמו אסתר המלכה שנשאה חן וחסד- חייה  כוללים חן וחסד. מגילת אסתר משדרת לנו-חכמה וגילוי נסתרות, בפרשה מופיע גם הנושא של "ברכת הכוהנים" יש כאן רמז ברור לנשיאת כפיהם  אשר אוצרת בתוכה את שפע הברכות- הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. [על פי  ספר "התמצית" / מאיר ינאי]

תפקידם של הלוויים.

התורה  קובעת מקומות חנייה ללוויים סביב המשכן ומגדירה באופן כללי את העבודה המיוחדת לכל משפחה ומשפחה בשבט לוי:

הגיל בו שרתו – החל מגיל שלושים עד חמישים.

א] בני קהת היו אחראים על נשיאת כלי המשכן הקדושים ביותר.

היו חייבים להיזהר בזהירות מדוקדקת לא לעבור על ההנחיות באופן העברתם ממקום למקום - כשהם מכוסים היטב. כלומר עבודת בני קהת הייתה בשיתוף אהרון ובניו רק לאחר שכיסו הכוהנים את הכלים המקודשים ביותר בא תורם של בני קהת.

ב] בני גרשון - תפקידם: לשאת את יריעות המשכן, ואת אוהל מועד  מכסה אוהל מועד .. והיו מפקחים עליהם: אהרון ובניו.

ג] בני מררי היו אחראים על קרשי המשכן בריחיו, עמודיו ואדניו ועמודי החצר-היתדות: ואיתמר היה  גזבר על מררי  וגרשון .שכל אחד יחזיר את כלי המשכן בזמן החנייה - למקום המדויק.

לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית על  טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל כלי קודש במשכן - בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על השירה - שירת הלוויים. היו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות ויש מהם שהיו אחראים על  משא המשכן וכליו,  המעלות החשובות  המאפיינות את שבט לוי:

א] שבט לוי לא לקח חלק בחטא העגל ,כפי שכתוב: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי". [שמות ל"ב, כ"ו] ולאחר שקיימו את הציווי להרוג את החוטאים בעגל-הרגו כשלושת אלפים  חוטאים - כפי שכתוב: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. [שם ל"ב, כ"ח]

ב] שבט לוי זוכים לאחר מילוי כל  הציוויים שקיימו = בברכת משה: שנאמר "וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ,.."[דברים ל"ג]

נתקיים בהם הכתוב:

"ה', צַדִּיק יִבְחָן:    וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". [תהלים י"א,]

ג] שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת דור המדבר.

ד] בניגוד לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה את משה לפקוד  כל זכר משבט לוי החל מגיל חודש ומעלה.

האיזון הנכון שבקדושה.

הרב אביגדור הלוי  נבנצל מסביר: חייבת לבוא השוואה בין היחס לארון ה' לבין היחס  הדרוש לתורת ה'  ומצוותיה - מה שנכון היה בארון ה' - נכון גם במצוות ה' .כשם שיש מעלה גדולה למשפחה שנבחרה מכל השבטים לשאת את ארון ה'- כך גם זכינו במעלה  עצומה - עת נבחרנו מכל אומות העולם לשאת בגאון את תורת ה' אך בצד העלייה בקודש קיימת סכנה גדולה ,כגודל הסיכוי כן גודל הסיכון- עצם האפשרות לעלות בקודש- טומנת בחובה כוח סגולי גדול וכשכוח זה אינו מנוצל כהלכה הוא פוגע בסובבים- דוגמת מתן תורה כאשר היו  מוזהרים  מאת ה' -בסכנה של קירבה אל הקודש יתר על  המידה!

לכן ראו בני ישראל בזמן מעמד הר סיני: אש, עשן וערפל, קולות וברקים, וקול שופר-  באוזניהם מזכיר:

"אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוָה לֹא עָשָׂה".[עמוס ג', ו']אין די במילים :"נעשה ונשמע" ולשוב לחיים נעימים ושקטים ללא  משמעות מיוחדת- אלא ישנה אזהרה לעם ישראל

"..... כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"- דברים קשים כגידים .

[שמות   י"ט, ג, רש"י] שידעו מאחר וקיבלו עליהם מצוות שבת- אפשר גם להיסקל עליה, וכשקיבלו את איסור לשון הרע –אפשר להגיע לעונש:

" אין לו חלק לעולם הבא-על ידי הלבנת פנים [מסכת אבות ג', י"א]

לסיכום, לאור האמור לעיל:  עם ישראל  חייב לצאת מחג השבועות- חג מתן תורה - עם מטען רוחני של קדושה  כדי להמשיך את ייעודו בחיים: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו]

"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".[דברים י"ז, י"א]

התמורה-הבטחת אלוקים : וְשָׁמַרְתָּ אֶת -חֻקָּיו וְאֶת -מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים" [דברים ד', מ']

 

 

 

 

 

דבר החסידות – פרשת נשא (עיוני)

 

ב"ה

דבר החסידות – פרשת נשא  (עיוני)

 

לעילוי נשמת ש"ב הרה"ח ר' מרדכי בנימין ז"ל בן – יבלחט"א – ר' יוחנן שי' רובינשטיין שעלה בסערה השמיימה בכניסת חג מתן תורתנו, בחנוכת ביהמ"ד קרלין סטולין בירושלים עיה"ק ת.נ.צ.ב.ה. ולרפואתם השלמה והקרובה של כל הפצועים יבלחט"א, הן של מבצע "שומר החומות" הן מאסון מירון והן מאסון הנ"ל. וה' ירפא לבב עמו ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו עוד בחודש סיון תהא שנת פלאות אראנו, ותיכף ומיד ממש!

 

מדוע לא הסתפר הרוגוצ'ובי?

 

הגאון הרוגוצ'ובי, רבי יוסף רוזין, כידוע לא היה מסתפר [ראה תמונות]. סיבות שונות ומשונות* נאמרו על כך במרוצת השנים.

בקרב חסידי חב"ד ישנה מסורת, שבילדותו, בהיותו כבן שש, לקחו אביו לליובאוויטש והם נכנסו ל'יחידות' אצל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק [=רבי מנחם מענדל, דור שלישי לנשיאי חב"ד].

ובהזדמנות זו הורה לו הצ"צ ללמוד מסכת נזיר, ומזה הבין שעליו לנהוג בנזירות.

אולם, יש לסייג, שלא היתה זו נזירות שלימה מבחינה הלכתית, כי בענינים מסויימים לא נהג בנזירות, כגון שהיה אוכל ענבים.

 (ע"פ ספר 'הרוגוצ'ובי', לר' יאיר בורוכוב. אשמח אם מי מהקוראים הנכבדים יוכל לאשר נוסח הסיפור/ למצוא לו מקור קדום יותר)

 

 

*) הסיבות הנפוצות: 1. משום ביטול תורה בזמן התספורת, כי צריך להסיר את כיסוי הראש. 2. שערות הם מותרי הדינים והרוגוצ'ובר היה בדרגה כזו שמותרי דינים שלו היו במעלה שלא צריכים תיקון בתספורת. 3. מצד עוצם ה'מוחין' שלו נמשך חיות גם בשערותיו והיה כואב לו אילו היו חותכים אותם. 4. שהיה קושר את שער ראשו למסמר על הקיר מאחורי כסאו, כדי שלא ירדם בעת לימודו בלילה. 5. משום שסבל מפצעים בראשו ולכן לא יכל להסתפר (חלקם הובאו בספר 'הרוגוצ'ובי' הנ"ל).

 

~~~

'הדרן' על מסכת נזיר

שנינו בסוף נזיר:

"נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי, שנאמר (ש"א א, יא) "ומורה לא יעלה על ראשו"; נאמר בשמשון "ומורה" ונאמר בשמואל "ומורה" – מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר רבי יוסי והלוא אין מורה אלא של בשר ודם . . א"ל ר' נהוראי...".

אחר כך ממשיכה הגמרא:

"אמר ליה רב לחייא בריה חטוף ובריך . . למימרא דמברך עדיף והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך ואמר לו רבי נהוראי השמים כך הוא? . . תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך תחלה".

והגמרא מסיימת:

"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" [אל תקרי בניך אלא בוניך – הגהת הב"ח]".

 

וצריך להבין:

א)    איך יכול רבי נהוראי ללמוד מנזירות שמשון לשמואל, הרי שמשון לא היה נזיר גמור, רק הופרש מיין ומתגלחת והותר להטמא למתים (נזיר יד, א), משא"כ "שמואל הרמתי נזיר עולם היה" (רמב"ם הל' נזירות פ"ג הט"ז), ואיך אפשר להשוות את שמואל לשמשון?

ב)    מה הקשר של מאמר הגמרא "גדול העונה אמן יותר מן המברך וכו'" למשנתנו בסוף נזיר*, לכאורה זה נושא שקשור לברכות, וזה אכן מופיע במס' ברכות (נג, סע"ב)?

ג) ביותר אינו מובן סיום המסכת: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם..." שלכאורה אין לו שייכות לא עם המשנה ולא עם הגמרא?**

 

כדי להבין כל הנ"ל, יש להקדים את קושיית הרד"ק (ש"א א, יא):

כיצד הפך שמואל לנזיר, הרי כאשר אמו חנה נדרה טרם היה שמואל בעולם והנדר לא חל על דבר שלא בא לעולם, ובכלל, הלכה היא (נזיר כח, ב) ש"האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר"?

[ואין לומר שאלקנה גם נדר את הנדר (ואחרי שבא שמואל לעולם) – כי איך יתכן שהפסוק מספר על נדר חנה שלא הפך את שמואל לנזיר ומדלג על העיקר, נדר אלקנה?

גם אין לתרץ שאלקנה קיים את הנדר של חנה, כי נדרה בכלל לא חל מאחר ששמואל לא נוצר עדיין, וגם אילו שמואל כבר היה חי – קיום הבעל רק יכול לחייב את אשתו לקיים נדרה, אבל לא לפעול דבר חדש (להדיר הבן) שאין בכח האשה לעשותו]

על דרך זה ניתן להקשות בקשר לשמשון – איך הוא הפך לנזיר (אפילו חלקי) על פי אמו או על פי מלאך? וגם כאן אי אפשר לומר שאביו ג"כ הדירו בנזירות, כי מפורש ברמב"ם (שם) "שהרי לא נדר בנזיר, רק המלאך הפרישו מן הטומאה"!?

אלא העניין יובן ע"פ דוגמא מהלכות גירות:

איתא בגמרא (כתובות יא, א. וכן נפסק בשו"ע יו"ד סרס"ח ס"ז) "גר קטן מטבילין אותו על דעת בי"ד" (או שמתגייר יחד עם אביו) – ואז הדין הוא: "הגדילו יכולין למחות, וכיון שהגדילו שעה אחת ולא מיחו שוב אינם יכולין למחות".

כלומר, הגיור של הילד הזה בקטנותו – אין לו שום תוקף מצד עצמו (כי הוא יכול לבטל את זה במחי יד), אבל אם בגיל בר-מצווה הוא לא מוחה – אז הוא נהיה קדוש בקדושת ישראל למפרע, כלומר: הוא לא צריך עוה"פ טבילה אלא מספיק מעשה הגירות (של בי"ד או של אביו) בקטנותו.

ומעין זה בנדון דידן:

ציווי המלאך "ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן" לא יכל לפעול קדושת נזירות על שמשון, כמו"כ נדרה של חנה "ומורה לא יעלה על ראשו" לא יכל להחיל נזירות על שמואל (כמבואר לעיל) – אבל ברגע ששמשון ושמואל נעשו גדולים ולא מיחו, כי המשיכו בהנהגת הנזירות – הרי זה פעל עליהם קדושת נזירות למפרע [אצל שמשון איסור יין ותגלחת, ואצל שמואל: "נזיר עולם"].

ומעתה מיושבים כל הקושיות:

 א)    מה שלמד רבי נהוראי מנזירות שמשון לשמואל, היא לא על סוג הנזירות, אלא את העיקרון הזה שברגע שהם נעשו גדולים ולא מיחו חלה עליהם קדושת הנזירות למפרע, למרות שמי שהדיר אותם (המלאך/האמא) לא היה לו תוקף להחיל אותה עליהם בשעתו.

ב)    ועל כך מביאה הגמרא רעיון דומה ממאמר "גדול העונה אמן יותר מן המברך וכו'" – כי גם שם למרות שעיקר העניין היא הברכה – הרי ההסכמה שלאחר מכן (עניית אמן) גדולה ממנה ופועלת יותר, על דרך הסכמת הגדול לנזירות המלאך/אמו.

ג) ולאחר מכן מסיימת הגמרא: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם..." שיש לדייק בלשון תלמידי חכמים ולא חכמים עצמם – כי חכמים הם בד"כ בעלי המשנה ("שנו חכמים בלשון המשנה" – אבות פ"ו), ודווקא אלה שלמדו מהם ושקלו וטרו בטעמי ההלכות הם אלה המרבים שלום בעולם***, בדוגמא לעונה אמן שגדול יותר מן המברך.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יח, נשא (וסיום מס' נזיר) שיחה ג (עמ' 63 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 69 ואילך). הרעיון לעיבוד מדרשת הרב זלמן קפלן, בביהכנ"ס "היכל מנחם מענדל", מרום כנען פעיה"ק צפת, לפני שנתיים. וכדאי לכל מבקש ה' ללמוד ה'הדרן' בעיון הראוי עם כל ההערות וישבע בצחצחות נפשו, כי במסגרת תקציר זה נגענו רק באפס קצהו.

 

______________

*)  בהגהות יעבץ (לסוף נזיר) מבאר שהגמרא רוצה להביא עוד מאמר של רבי נהוראי (שמועטות השמועות שלו בש"ס). אבל קשה כי:  א) הגמרא לא מתחילה בדברי ר' יוסי ור' נהוראי אלא בהקדמה "א"ל רב לחייא בריה...".  ב) רב (שבו מתחילים) אף חולק על ר' נהוראי ור' יוסי.  ג) במשנתנו חולק ר' יוסי על ר' נהוראי, ואילו כאן מסכים איתו רבי יוסי!

 

**)  ואם הכוונה בכדי לסיים בטוב (כמ"ש בתוס' סוף נדה) – עדיין צריך להיות לו איזו שייכות לעניין הקודם (ראה חדא"ג נדה שם). ומלבד זאת, הרי העניין שלפניו ג"כ מסיים בדבר טוב – עניין של ברכה (חדא"ג כאן. וראה מה שכ' ע"ד הדרוש (גם על הקשר דגדול העונה אמן יותר כו' להמשנה), וכן בעוד כמה ספרים).

 

***)  ע"ד דברי הגמרא (סוטה כב, א) "התנאים מבלי עולם . . שמורין הלכה מתוך משנתן", כי מכיון שטעמי ההלכות אינם בשלמות עלולים לדמות דבר שאינו דומה ויכולה לצאת הוראת טעות, וכמרז"ל (חגיגה י, א. וראה פירש"י שם) "אין שלום . . זה הפורש מתלמוד למשנה".

 

-

שמשון הגיבור וייעודו

שמשון הגיבור וייעודו

מאת: אהובה קליין. ©

ויהי היום , בשורה

לזוג הגר בצרעה

לשבט דן משתייכים

למָרוּת הפלישתים נתונים.

 

בישר מלאך משמים

לאשת מנוח פעמיים

בן ייוולד במהרה

נזיר מבטן ולידה.

 

ייעודו ישראל להושיע

בכוחו אויבים להכניע

נבואה קורמת עור וגידים

נולד שמשון גיבור בגיבורים.

 

חסון כארז בארזים

בו תפעם רוח אלוקים

שערו המסולסל נד ברוח

בהם טמון גבורה וכוח.

 

מהלך בן צרעה ואשתאול

דרוך וקשוב לכל קול

עליו מהרקיע מביטים

עדת מלאכים צחורים.

הערה: השיר בהשראת ההפטרה: [שופטים י"ג] לפרשת נשא.

פרשת נשא – הקשר בין הפרשה להפטרת שמשון הגיבור ?

פרשת נשא – הקשר בין הפרשה להפטרת שמשון הגיבור ?

מאת: אהובה קליין.

נושא הנזיר מופיע בפרשת נשא ומעניין מה מניע אדם להיות  נזיר? וכך התורה מתארת את הנושא:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַה'.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל-מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל.  ה כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ:  עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר- יַזִּיר לַה', קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ.  כָּל-יְמֵי הַזִּירוֹ, לַה', עַל-נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא.  לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ--לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם:  כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל-רֹאשׁוֹ.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַה'.[ במדבר ו', א-ט]

 השאלות הן:

א] מה המשמעות- איש או אישה כי יפליא נדר?

ב] להיות נזיר- מה הפירוש?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר שופטים לבין  פרשת נשא?

תשובות.

"אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַה'"

ספורנו סובר: כי מדובר בכך שהנזיר- פרוש מן התענוגים המורגלים בעולם וכל זה למען יקדיש עצמו לה' - ללמוד תורה וללכת בדרכי ה' ולדבוק בו.

בעל העמק דבר אומר: "כי יפליא"- במובן של פלא, אומנם זוהי מצווה אך לא רצון ה'.

רבינו בחיי  מבאר פירוש דומה: "וזהו לשון יפליא - יעשה דבר פלא  כי רוב העולם הולכין אחר תאוותם וזה פורש מהתאוות". כלומר בניגוד לשאר הבריות ההולכות  בעקבות תאוות העולם הזה ,הרי הנזיר פורש ומתרחק מתאוות אלה.

יש פרשנים הסוברים: כי משמעות המילים: "כי יפליא לנדור" הוא במובן של פלא ותימהון על כהונה, באנשים שלמעשה אינם כוהנים, או כאלה המעזים להתגבר על טבעם  האמתי.

אבן עזרא אומר: כי הנזיר נוהג בדרך שונה משאר בני האדם ובכך יש פלא.

רש"י מפרש: "כי יפליא" הכוונה יפריש עצמו  מהיין - ולמה נסמכה פרשת הנזיר לפרשת סוטה? ללמדך שכל מי שרואה סוטה בקלקולה  יזיר עצמו מהיין - לפי שהוא מביא לידי ניאוף.[סוטה ב]

ה"כלי יקר" מביא כמה  פירושים:

א]  שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול כפי שנאמר : "יין ושיכר אל תשת" [ויקרא  י"ט, י], לכן נאמר: "כי יפליא" שכשירצה להבדיל בין הקודש לחול אז יזיר עצמו מהיין.

ב] לשון הפרשה מתענוגות העולם הזה והיין הוא בראש כולם ומטעם זה אמר המלאך – למנוח [שופטים  י"ג, י"ח] - אביו של שמשון הגיבור: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" ,"פלאי" היה שמו של המלאך שדיבר אליו, כי כל מלאך נקרא על פי שליחותו . וכוונתו הייתה להגיד: ואני נשלחתי לעשות שהבן שלכם  יהיה נזיר מופלא ומופרש מכל הבלי העולם הזה והיות ונאמר בתורה: "איש כי יפליא" לכן אני נקרא בשם פלאי.

מדוע נאמר בלשון יחיד: "יפליא" ולא נאמר בלשון רבים: "יפליאו" שהרי מדובר גם באיש וגם באישה .אלא לפי שהנדר של האישה תלוי בבעלה כי הוא יכול לקיים , או להפר את הנדר.

ג] חז"ל אומרים כי: הנודר כאילו בונה במה לעצמו ופורש עצמו מהעולם ונוהג איסור בזמן שכולם נוהגים בדבר היתרים, לכן נאמר :"כי יפליא" שהוא שואף להיות מובדל מזולתו ומקים במה לעצמו.

דבר זה אינו מצוי אצל נשים.

להיות נזיר.

 הרב שמשון רפאל הירש סבור:

הנזיר מצווה לפרוש מן היין לכן "נזיר"- פירושו "פרוש" [ ובנוסף הוא חייב להתנזר מחומץ, חרצנים וזגים של ענבים ] לא נראה שבאיסורים אלה ישנו וויתור גדול על ההנאות לכן  הנזירות היא יותר מאשר פרישות גרידא.

שלושה דברים אסורים אצל הנזיר: הטומאה , התגלחת והיוצא מן היין.

מוסיף רש"ר רעיון יפה: כדרך שהנזר- ה"כתר" –המעטר את ראש המלך מבדיל  בינו לבין יתר חלקי  העם - כך גם נזרו של הנזיר - שהוא סדר אורחות חיים ושאיפות- שמקבל על עצמו מרצונו החופשי וכך שהוא מובדל מבני דורו הוא גם מתרומם מעליהם.- הוא מגיע לדרגה של להיות קדוש לה'. והוא מבקש, כביכול  לחוג סביבו "נזר" - מעגל שרק ה'  ימצא לבדו. והתבודדות זאת עם ה' נקראת: "להזיד לה'" ובמצב זה- הוא נקרא נזיר.

רבינו  בחיי מפרש: נזיר מלשון:"וינזרו מקודשי בני ישראל " [ ויקרא כ"ב],שהוא לשון הפרשה.

או, נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלוקיו על ראשו-והכוונה לכתר מלכות והוא נקרא כך היות והוא מולך על התאוות וזאת בניגוד לשאר בני אדם שהם עבדי תאוות.

הנזיר - צריך להזיר עצמו מיין שהוא ישן, משיכר- שהוא  התירוש ויש עליו להתרחק מחמישה דברים הקשורים לגפן:  יין, ענבים, צימוקים, חרצן זג. ואם אוכל מהם -  הוא עובר  בלאוו.

הבוסר כלול בענבים והחומץ נכלל ביין.

הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שמתו עד סוף ימי הנזירות שגזר על עצמו, בכך הוא דומה לכוהן הגדול שאינו יכול להיטמא לשום בן משפחה, אלא רק למת מצווה [מת מצווה-הוא מת שאין לו קרובי משפחה שידאגו לקבורתו הנאותה.]

הקשר להפטרה.

בעוד שבפרשת נשא - אנו קוראים על הנזיר וכיצד הגיע לזה- הרי ההפטרה מתארת את הנזירות שהוטלה על אמו של שמשון-עוד בזמן הריונה.

"וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". [שופטים י"ג- ד-ו]

לאחר ששמשון נולד - נזירותו נמשכת - בעוד שבתורה - מצוות הנזיר - היא מוגבלת לשלושים יום בלבד- והיא נחשבת למצוות רשות הניתנת לכל הדורות. אבל בהפטרה- הנזירות של שמשון היא מבטן ולידה -  בעקבות צווי המלאך את אמו של שמשון - במטרה לנזירות עולם -  התגלות המלאך אל אשת מנוח  אם- שמשון התרחשה לאחר מותו של השופט: יאיר הגלעדי שהיה שופט של ישראל במשך: 22 שנים. ובמשך 18 שנים לאחר  מותו לא היה מישהו ראוי שימלא את מקומו - בתקופה זו המצב הרוחני של ישראל היה ירוד- ובמגביל גם מבחינה ביטחונית המצב הורע - אז הפלישתים שישבו בכמה אזורים בארץ ישראל- החלו לשעבד את עם ישראל והנה מופיע המלאך אל אשת מנוח ומבקש ממנה: לא לשתות יין ומבטיח לה: שהבן שעתיד להיוולד לה - ייעודו: להיות מושיע ישראל כדברי המלאך אל אם שמשון:

"וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים".מתוך בשורה זו - ניתן להבין  שמוטלת המשימה -  על שמשון! שמשון נולד לפני תקופתו של יפתח הגלעדי על התקופה - הקודמת לשמשון  עד שהיה מסוגל להיכנס לתפקידו בפועל -פעלו בזה אחר זה ארבעה שופטים: יפתח, אבצן, אילון  ועבדון- שופטים אלה שפטו את ישראל במשך שלושים ואחד שנים- על תקופה קשה זו- הן מבחינה רוחנית והן מבחינה ביטחונית- אומרים חז"ל בתלמוד: "חד אמר דור לפי פרנס, חד אמר פרנס לפי הדור" [ יש האומר: שהדור   משקף את המנהיג ויש האומר: שהמנהיג משקף את הדור בימיו]

מעניין, כי הכתוב אינו מציין כי מנוח ואשתו מבקשים ומתחננים מה' שייוולד להם בן ,למרות שהם היו אנשים עריריים - הם פסיביים ובכך משקפים את דורם שהיה במצב של ירידה רוחנית. למעשה, העם השלים עם  גורל השעבוד לפלישתים ולא ניסה ,אפילו, להתמרד.- מטרת הופעתו של שמשון כדברי המלאך: לעודד את עם ישראל כי בפניהם ניצבת  אפשרות להיוושע מיד האויב הפלישתי.

שמשון נבחר אלוקים מבטן ולידה לבוא ולהציל את העם מהמצב הרע שנתונים בו.

אלא בניגוד לשופטים שקדמו לו, שמשון אינו עומד בראש צבא שבטי ישראל בזמן של מלחמה . אינו משתמש בכלי נשק המקובלים לאותה תקופה.

אינו מנחיל תבוסה לפלישתים באותה תקופה ובזמן שהפלישתים משעבדים את ישראל - שמשון שופט את ישראל 22 שנים.

ראוי לשים לב, שבכל התנ"ך אנו מוצאים עוד  מקרה אחד שמלאך בא לבשר על הולדת בן וזה היה אצל אברהם, כאשר המלאך מבשר   על הולדת הבן. אך אין במקרה ההוא - הנחיות כיצד לחנך את הרך הנולד.

שמשון היה התקווה הגדולה של עם ישראל להיוושע. אלא שהתנ"ך מתאר את חייו כרצופים במעשי גבורה  אשר משתלבים –בהם פרשיות של נשים.

חז"ל מדגישים את הסתירה בין הייעוד של שמשון: להושיע את ישראל :- "שמשון על שמו של הקב"ה נקרא" אך בנגוד לתפקידו  "שמשון הלך אחר עיניו"

על ההשתאות הזאת: חז"ל אומרים: "לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו סבור בו שהוא מלך המשיח שגאולה מגעת בימיו, כאן שראה אותו אמר: אף זה  מת, לישועתך קיוויתי ה' "

במדרש ישנה דעה: כי הנזירות שהוטלה על שמשון - נועדה לרסן  את יצרו הגדול:

"גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך, הזהירו בנזיר שלא שותה יין –לפי שהיין מביא לידי זימה ומה בזמן שהיה נזיר- הלך אחר עיניו, אילו - היה שותה לא  היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זימה" הנזירות שהוטלה על שמשון מצד אחד באה לרסן את יצרו אך מנגד- לחזק את גבורתו המיוחדת שניתנה לו מאת ה' – כדי להציל את עם ישראל ויתכן שבדברי המלאך: "וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל"—ישנו רמז: כי שמשון רק יתחיל להושיע את העם אבל לא ימשיך...

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בעוד שנושא הנזירות בפרשת נשא - עניין רצונו החופשי של היהודי מתוך בחירה- למשך שלושים יום, בניגוד לכך: בהפטרה- שמשון הגיבור – נזירותו –נועדה כבר  בהיותו ברחם אמו - במטרה להתחיל להושיע את ישראל בתקופה בה הפלישתים משלו עליהם בעקבות מצבם הרוחני הירוד.

יהי רצון שנפיק לקחים בימים הקשים העוברים עלינו  וכולנו  נשוב להיות מאוחדים ונתחזק מבחינה רוחנית – דהיינו, שמירת המצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ועל ידי ההתחזקות הרוחנית נזכה  גם בחיזוק ההנהגה  שלנו ונזכה לברכה:

"וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־ הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־ תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם"׃ [ויקרא  כ"ו, ו]

 

 

 

 

שבת פרשת נשא

פרשת נשא

ציורי תנ"ך/ הלוויים מבני הגרשוני / ציירה: אהובה קליין©

 

"ֹזאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי--לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא.

וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן,

וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ",

[במדבר ד', כ"ד- כ"ה]

ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור-מבורך ה'/ ציירה: אהובה קליין©

 "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ ה'."

 [שופטים י"ג, כ"ד]

 

 ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן / ציירה: אהובה קליין ©

 

ציורי  תנ"ך/ בני הגרשוני   נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין ©

 

 

ציורי תנ"ך/ הטמא יושב מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין ©  [שמן על בד] 

 

מקרא ותרגום |  אש התורה |  
סיפור לשבת - מברכתו של אבי התברכתי | רגע על פרשת נשא - ושני סיפורים מרגשים על ברכת כהנים

פרשת נשא- פרשת ה'שבע ברכות' של קבלת התורה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א 
עונג שבת 

פרשת נשא- מסירות נפש בפרשה-כיצד? | הפרשה הארוכה ביותר- אהובה קליין | פרשת נשא-חנוכת המזבח כיצד - אהובה קליין 

עלונים התשע"ט 

עלון ישא ברכה | עלון פניני חמד | עלון אור השבת  

עלונים התשע"ח

עלון ישא ברכה | עלון פניני עין חמד | עלון אור השבת 


עלונים התשע"ה

עלון ישא ברכה

 | 

עלון זה השער לה'

 | 

עלון מתיקות הפרשה

 | 

עלון שערי יוסף



עלונים התשע"ד

עלון שיחה לעם עלון שיחת השבוע | 

עלון שערי יוסף | עלון בני ציון | עלון פורת יוסף לילדים | עלון טוב לחסות בה' | עלון סיפורי צדיקים | עלון ישא ברכה | עלון זה השער לה' | עלון קול התורה

עלונים 
עלון תפארת צדיק |  | עלון ישא ברכה | עלון שבת נט | עלון שלחן שבת | עלון ישמחו 
עלון בית ה' אוצרות חיים 

עלונים התשע"ג
שיחה לעם | חכמת שלמה | ישא ברכה | קבלת שבת | מתוקים מדבש טוב לחסות בה



 

ציורי תנ"ך/ברכת כוהנים/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

"כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה' וישמרך..."

 

[במדבר ו, כ"ד]

 
ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן ביום השמיני /ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]
 "וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה אל הכוהן.."[במדבר ו,י]


קרבנות הנשיאים: "ויקריבו נשיאי ישראל... ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר... " [במדבר ז, ב-ג] ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לכוהן/ ציירה: אהובה קליין ©[שמן על בד]

פרשת נשא - חלק ג - הרב אריה קרן

דבר אל בני ישראל איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל (נשא ה-יב)

אמרו חכמינו זכרונם לברכה לא כל אשמה נותנים לאשה יש הרבה פעמים שהאיש בעצמו גורם שאשתו תתקלקל חס וחלילה על  ידי שהוא מנאף בחוץ מכניס רוח רעה בביתו ומקלקל מחשבתה של אשתו, גם היא מנאפת לאחר, והתורה מאשימה את בעלה שנאמר ומעלה בו מעל זאת אומרת המעל תלוי בו שהוא התחיל קודם.

מעשה בימי הגאון רבי יהושע העשיל בעת שבתו על כסא הרבנות בעיר יאסי והיה מפורסם לגאון הדור וגדול בלמוד, אולם על שהיה צדיק גם בנסתר את זה לא ידעו אנשי העיר כי היה דרכו לא לשאת פנים לשום אדם בעולם כקטון כגדול היו כולם שווים אצלו, באחד הימים קרה מקרה שבשבת אחת היה מחסור גדול בדגים ויצאה הרבנית אשת הרב זכרונו לברכה לרחוב הדייגים לקנות דגים ולא מצאה וביקשה הרבנית מהדייגים שישתדלו לדוג איזה דג בשבילה לכבוד שבת והיא תיתן להם מחיר הדג כמה שירצו ויבטיחו לה הדייגים שישתדלו למצוא בעבורה ויחפשו בכל המקומות ולא מצאו, ואחר כך הלכו שני דיגים באניה קטנה לצוד דגים בשביל הרב זכרונו לברכה והרבנית נצטערה מאוד כי לא קרה לה מעולם שיהיה אצלם בלי דגים ותעמוד שם אצל מקום הדייגים ותמתין עד שישובו שני הדייגים ולאחר שעה באו הדייגים בשמחה כי צדו בעבורה שני דגים גדולים ותקנים במחיר רב, ותשלם להם מחירם ולא הספיקה לקחתם מידם והנה באה אשת הגביר ראש העיר על מרכבה כבודה ותרד גם היא לקנות דגים ולא מצאה ואמרו לה הדייגים שאי אפשר להשיג דגים בעת הזאת ורק שני דגים צדו בשביל אשת הרב, ותצעק אשר הגביר ותאמר: מי היא העניה הדלה הזאת אשר היא צריכה דגים ביום כזה אשר כל בני העיר אין להם דגים אנכי אשלם לכם פי שנים מאשר נתנה לכם העניה הזאת עבור הדגים, ובדברה עמהם חטפה מיד הרבנית את הדגים ותזרקם בתוך מרכבתה ותעל על העגלה ותאמר לעגלונה שימהר לדפוק בסוסים ותרוץ לביתה מהר, ויחר לדייגים מאוד על הדבר הזה, אבל יראו ממנה מהיותה אשת ראש העיר, והרבנית נשארה שם בבכי גדול על הביזיונות והגידופים אשר גידפה אותה אשת העשיר ותשב לביתם בידים ריקניות בבכי ואנחה ותספר לאישה הצדיק את כל אשר קרה לה עם אשת הגביר שגידפה אותה ושחטפה מידה את שני הדגים, וישלח הרב תכף את השמש לבית הגביר שיביא את הדגים בחזרה כי אשת הרב כבר קנתה אותם ואשתו חטפה אותם בלי צדק מיד הרבנית ואמר הרב לשמש שאם לא ירצו לתת לו את הדגים, אז יאמר לאשת הגביר שהיא נואפת מרושעת, ויתחנן השמש לרב לפטרו מן השליחות ויאמר לרב: הלא תדע למי אתה שולח אותי להגיד דברים כאלה הלא אל הגביר שר העיר אשר בשמעם שם את דברי יכוני ויפצעוני ואיך אעיז פני לבוא לבית הגביר ולומר לו שאשתו נואפת? אך הרב לא שם לב לטענותיו ואמר לו: הנה אני מרא דאתרא ואני מצוך שתלך בשליחותי ותאמר דבר זה בשמי ומה יעשו לך הלא אתה כבר מיצוה ממני שתעשה ככל אשר אנכי מצוך, השמש לא רצה ללכת עד שגער בו הרב ואמר לו שיחרים אותו אם לא ילך והשמש ידע שהרב הוא צדיק גדול והיה ירא ממנו והוכרח ללכת בלי רצוני לבית הגביר, ואמר השמש לרב מה אוכל לעשות הנני הולך בלית רצון, אבל ידעתי שגם לכבודו לא יחשה הגביר ואת אשר יעשה עמכם יהיה גם עמי ויזהירהו הרב עוד הפעם שאפילו אם יהיו אנשים רבים בבית הגביר צריך שתקרא בקול גדול לפני האנשים את דברי שאשת הגביר היא נואפת ובלי פחד.

וילך השמש אל בית הגביר ויפתח בשלום ויאמר להם שהרב מבקש שיתנו לו את הדגים כי הרבנית קנתה אותם מאת הדייגים קודם שבאה אשת הגביר ואשתו עשתה שלא ביושר אשר זילזלה בכבוד הרבנית  וחרפה אותה כששמעה החצופה אשת הגביר את דברי השמש בערה כאש חמתה ותבוא לבית ותחרף את הרב והרבנית בפני כל האנשים אנשי הקהל החשובים אשר באו להתייעץ עם בעלה בעניין הכרחי וזלזלה וגידפה מאד עד אשר לא יוכל העם לשמוע ולא יכול עוד השמש להתאפק ויאמר להם: הנה אדונים אתם כולכם אל תתרעמו עלי אם אגיד לכם את דברי הרב כי לא מרצוני אני עושה זאת כי אם הרב גזר עלי בפקודתו ורצה להחרים אותי אם לא אציית לו, ויאמרו אליו כל האנשים, דבר דבריך ואל תגור כי על זה עשו אותך שמש הקהילה ומוכרח אתה לשמוע לכל אשר ישלחך, אז אמר השמש שהרב ציוה עליו לאמר בפני כל הנמצאים שהאשה גברת הבית הזאת היא נואפת, וכשסיים את דבריו ברח ויצא לחוץ כי היה ירא לעמוד בבית, פן יחם לב הקוראים ויכו אותו, ויהי כאשר שמעו כל האנשים את הדברים האלה וכשמוע גברת הבית את הדברים האלה ותצעק בקול יללה הלא אמרתי לכם מקודם מהו הרב ואתם שמעתם דבריו, והגביר נבעת ונתכרכמו פניו וישב דומם ומבולבל לפי שעה ואחר כך פתח פיו ואמר: האנכי אחשה לאיש אשר עשה את בני לממזרים? על כן בזה השבת לא תדרוך רגלו על מגרש העיר, ועתה עוצו עצה מה לעשות פן אשפוך עליו את כל חמתי, כה דיבר הגביר וישנה וישלש דבריו, האנשים ראשי הקהל אשר היו בבית הגביר גם להם חרה הדבר הזה מאוד אבל הם חשבו בדעתם שלא  ירהיב הרב בנפשו עוז לשלוח לבית הגביר כזאת אם לא יודע שהדבר ברור ועל כן היו נבוכים בדעתם מאמינים ואינם מאמינים ויצאו לחוץ ויתיעצו כולם מה לעשות, ויבואו אל הגביר ויאמרו לו: היה נא מתון בדעתך לבל  נהיה לבוז ועל כן חכה עד יום מחר קודם קריאת התורה שיתאספו כל הקהל לבית הועד ונשלח אחרי הרב ונשמע מה בפיו ואם לא יתחרט מדבריו נעשה לו בזיון גדול בפני כל הקהל, ונגרש את הרב במוצאי שבת קודש ויתרצה להם הגביר לחכות עד יום מחר, אבל אשתו צעקה מרה שלא ימתינו וצריך שיגרשו את הרב תכף ומיד, אבל האנשים לא השגיחו לדבריה ויאמרו לה המתיני עד יום מחר ונראה איך יפול דבר.

ויהי ממחרת אחר תפילת שחרית נתועדו כל הקהל לבית הועד שלהם והיה דרכם שקודם יקח הרב ספר מארון הקודש ויאמר להם דברי כבושין ובשבת ההיא יצאו כל האנשים מבית הכנסת לבית האספה וישלחו את שמש הקהילה לומר לרב שבאו כל האנשים לבית הועד וגם הגביר בא לאספה לבית הועד ומצפים לביאת הרב, וילך אליהם הרב זכרונו לברכה ולא הסיר הטלית מעל כתפיו ויבוא לבית הועד, ומנהגם היה שבבית הועד היה כסא אחד עבור הרב בראש השולחן ולא היו יושבים עליו כי אם הרב, אבל בשבת ההיא ישב הגביר על כסא הרב וגמרו בדעתם שבבוא הרב לא יקומו מפניו וזה יהיה לו הסימן הראשון שיעזוב את העיר, אבל בבוא הרב זכרונו לברכה לבית הועד נפל פחדו עליהם ויקומו כולם לבד הגביר אשר אחזתו רעדה ונאלם דומיה ומחמת צערו לא יכל לקום, וישמיט אותו הרב מעל הכסא באין אומר ואין מדברים וישב הרב בראש כל הנאספים ויאמר להם: אחי! מה רציתם כי נאספתם לבית הועד ומה תרצו ממני? ויענו כל הקהל לאמר: אתמול שלח הרב לאמר שאשת הגביר נואפת היא ואנחנו לא ידענו ולא שמענו כלל מזה הדבר, על כן צריך הרב לברר דבריו כי אם לא כן, איך יעשה את בני הגביר לממזרים? ויאמר להם הרב, אנכי אברר לכם בראיה נאמנה וברורה אבל היום שבת ואסור בשבת לשב בדין ומחר יהיה האות הזה ותראו כולכם בעזרת השם כי לא דבר שקר בפי.

וישתקו ראשי הקהל כולם אבל בעל האישה שפך עליו חמתו לאמור: מה לכם לפטפוט דברים אם יש בכוחו להראות יראה היום כי הדבר הזה מותר לעשות בשבת כי דברים בעלמא הם, אבל אנוכי אגיד לכם כוונת הרב הוא חפץ לברוח בלילה ומחר תבקשוהו ולא תמצאוהו ובזאת יברר דבריו כי לא יהיה אצל מי לחקור ויתן הרב זכרונו לברכה עיניו עליו בכעס וישתיקהו ויאמר לו: הס שוטה מחר בשמעך את דברי אני יודע כי בוש תבוש ובאמת אין עליך אשם כי אתה לא ידעת מזה ואם תרצה שאומר לך איך אברר את הדבר, למחרת הנה בעל המעשה אשר חטא עמה יבוא ויגיד לפני הקהל איך נפל הדבר והיא תתן תודה על זה ומחר תדעו בברור, ויקרא הרב זכרונו לברכה את השמש ויאמר לו: מחר בבקשה תיקח את המטה שלי ותלך לבית עלמין לקבר פלוני ותקיש במטה על הקבר לאמור: פלוני בן פלוני הרב קורא אותך שתבוא אליו בשעה השלישית היום הזה וכל הקהל יתאספו פה וגם המנאפת צריכה שתהיה פה וידעו כל הקהל שיש להם שופט בישראל אך הזהיר הרב לשמש שיעשה פה מחר מחיצה קטנה בוילון וליחד מקום למת, ואל הקהל אמר הרב: רבותי האספו מחר כולכם  ותשבו על הכסאות שלכם אצל השולחן ותראו פלאות, כתום דבריו נפל לב הגביר ויחשה וילך הרב לקרוא בספר תורה ולהתפלל תפילת מוסף עם הקהל, והנואפת כאשר שמעה זאת לא רצתה להתראות בפני הרב ותשחק ותלעג על הרב.

ויהי ממחרת ויתאספו כל אנשי העיר אנשים נשים וטף לבית הקהל לראות החדשות אשר יעשה הרב, והרב זכרונו לברכה התפלל שחרית וילבש את התפילין ואחר השמונה עשרה היתה שעה שלישית וילך הרב לבית הועד וישב על כסאו ויאמר לראשי הקהל שישלחו ויביאו את הנואפת וישלחו אחריה והיא לא רצתה לבוא ותחרף ותגדף את הרב ואת השמש. וישלח אחריה הרב  פעם שנית לאמור לה שאם לא תבוא אל בית הועד תכף ישלח את המת אחריה והמת יביאנה בעל כרחה אבל לא אדע אם תבוא בחיים כאשר אתן רשות למשחית, וילך השמש ויאמר לה שאם לא תבוא בטוב, יסחבוה כאחת הנבלות לבית הועד ואז הוכרחה ללכת עם השמש ותבוא לבית הועד, ויאמר הרב זכרונו לברכה: רבותי! הלא תכירו את קולו של פלוני בן פלוני אשר מת  לפני זמן קרוב והוא היה סופר אצל הגביר הזה? ויאמרו כולם: כן קולו בטוב, ויאמר להם הרב: את המת לא תוכלו לראות כי יפול פחד עליכם ותינזקו ורק את קולו תשמעו כי הוא עומד פה עמנו מאחורי הוילון, ויצו הרב לשמש להסיר מעט את הוילון ויאמר הרב: אתה פלוני בן פלוני ספר נא לכל הקהל הזה איך נפל דבר הניאוף בינך ובין הפרוצה הזאת, והנה קול נשמע מאחורי הוילון, שמעוני אחי ועמי, אני נלכדתי ברשת הפרוצה הזאת כי הייתי נאמן וכותב חשבונות של הגביר הזה, ויהי היום ויסע הגביר לעסקיו לעיר בוקרשט ואנכי הייתי בביתו מעין בחשבון של השבוע ותצוה עלי הגבירה שאבוא ללון בחדר החשבונות מפני יראתה שלא יהיה הבניין ריק והגבירה שוכבת בחדר המיטות רחוק מבית החשבונות אשר שם הכסף ולא עלה בליבי שום מחשבת חוץ ודימיתי כי באמת יראה לשכב לבדה בבית, כי אין איש בבית ובאתי ולנתי בבית החשבונות, והנה בחצי הלילה באה אלי הגבירה דרך ארבעה חדרים ואנכי הייתי ישן ותשכב אצלי וכאשר הקיצותי חרדתי ושאלתי מי את ותאמר: אנכי הגבירה באתי אליך שתמלא תאות נפשי ואנכי אעשירך עושר גדול מאוד ואם לא תשמע לי מרה תהיה אחריתך כי אעליל עליך שגנבת את כל הון הגביר ואשימך במשמר, ותחבקני ותנשקני ותבטיח לי כל טוב ונפלתי ברשתה לא פעם אחת ולא פעמים, ועתה אוי יאהה לי כי אין לי תקומה עבור זה בעולם האמת, ואתם רבותי דונו נא את דיני אם אני חייב כי לא יכלתי להתגבר עליה ועל יצרי, ויחשו כל העם והמת הוסיף לספר בבכי שהוא בכף הקלע נע ונד ואין מניחין אותו להיכנס אפילו לגהנם ויספר את כל הנעשה עמו מיום צאתו מן העולם ועד עתה עד שגעו כל העם בבכי, ואז הרים הרב את קולו ואמר: מרושעת, תני תודה שכל הדברים הם אמת, ודברי המת אשר העיד עליך בפנים היום אמת, והיא כיונה נאלמת דומיה, ויגער בה הרב ותתן קולה בבכי ותאמר: אין אני יכולה להכחיש את המת כי כנים דבריו, ויאמר הרב: דעו שבעזר האל לא יצא דבר שקר מפי, ויצו הרב ויביאו את הסופר ואת העדים ויתן לה הגביר גט פיטורין ואחר כך נתן לה הרב תשובה חמורה וגם למת עשה תקון גדול מפני שהודה על חטאיו ברבים אשר החזיקוהו עד כה ישר, ויצא הרב זכרונו לברכה בכבוד וידעו אנשי העיר את מעלת הרב זכרונו לברכה ויהיו חרדים ממנו מאוד מקדושתו, הרב זכרונו לברכה לא התמהמה עוד בעיר יאסי כי אחר כך נתקבל לאב בית דין בעיר אפטא ואחר כך בעיר מעזבוז, זכותו יגן עלינו אמן. (אהבת חיים).

וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אישתו מעלה בו מעל ושכב איש אותה שכבת זרע ונעלם מעיני אשה וניסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והיא לא נתפשה

ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו והיא ניטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו והיא לא ניטמאה ע"כ: לא נאריך בהלכות פרשת סוטה בספר מעם לועז מסביר את הסדר במדויק עיין שם.

''צור לילדך תשי ותשכח מחוללך'' בכח העוון מתששים כח של מעלה שנאמר "תשי" ואם מקיים מצוות אז הוא מחזק כח של מעלה לכן מאז שנחרב בית המקדש ישנו יסורין ושיעבוד מלכות כי תשש כוחו של עם ישראל בעולמות העליונים ואין עוון שמתשש כח עליון כמו עוון הזימה.

ובעון זימה גלו בני ישראל שנאמר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת כלומר שהזרע צריך להיות כשר וטוהר ולא בני ערבוביה שמקיימים יחסי אישות חושבים על צורה אחרת ה' ירחם לכן ראובן וגד יחדיו שבטי מנשה לא זכו להיכנס לארץ כי כאשר יעקב היה עם לאה בלילה הראשון הוא חשב שזו רחל ויצא ראובן כאשר יעקב חשב על רחל לכן צדיקים נימדדים בדקות וכאשר יש רק ריח של פגם זימה אין הוא ראוי לירוש את הארץ. כל הפיגועים והאסונות מונעים מאיתנו לשבת בביטחה בארץ בגלל הזימה והפריצות שגורמת לארץ להקיא את יושביה שנאמר ארץ אוכלת יושביה. הארץ הזאת ניתנה לקדושה וטהרה שנאמר "ונתתי לכם ארצות גויים למען תשמרו חוקותי" ולגבי גד שכאשר רחל הכניסה את זילפה מבלי לומר ליעקב והוא חשב שזו רחל כי יעקב היה משמש בחושך בדרך צניעות בדרגה של צדיקים אז יצא גד שמשמעותו בגד למרות זה נשמע בדקות כי זילפה היתה גם אשת יעקב אך מכיוון שחשב על רחל בשוגג ישנו כאן אבק בגידה בשוגג לכן גם הוא לא זכה להיכנס לארץ ישראל. ולגבי חצי שבט מנשה בגלל אוסנת שהיא בת דינה שנאנסנה ע"י שכם בן חמור לכל ילדיו של יוסף ישנם שתי חלקים  טובים הסבא והסבתא ואילו  מצד אימם אוסנת רבע פגום דינה כשר וחמור בן שכם פגוע אז הרבע של מנשה והרבע של אפרים שסבם חמור בן שכם שהוא פגום ביחס חצי שבט שלא זכה לנחלה בארץ בגלל פגם של זימה למה הוא נקרא חצי שבט מנשה ולא חצי שבט אפרים בכיוון שמנשה הוא ברור והרע נתפס תמיד בבכור תחילה כמו שקרה בקין ישמעאל עשיו וכיוצא בזה לכן נקרא זרע נוטריקון זה רע ואם הזרע קדוש אז הוא נוטרקון זהר ע. ועין בגימטריה 70 שבעים אומות העולם ויוצא בן קדוש שהוא אור לגוים מבחינת זהר כאשר הוא הולך אחרי המלך יראת המלך עליהם אבל כאשר הוא אינו מתנהג כבן של מלך והולך לבד ללא ליוי המלך הם מואסים בו ורואים אותו כשחצן ועוין וסופג שיעבוד מלכיות. זה מה שקורה לנו מהחורבן הבית ועד היום הזה ובני ישראל עדין לא מתעוררים וחבל. בני ישראל גלו בגלל עוון הזימה ומקום המדינה גלו שתי מליון יהודים שהארץ מקיאה אותם מבחינת כלכלית טרור ותאונות והכל בגלל זימה. אומרת התורה "והיה ה' אלוהיך מתחלק בקרב מחנך להצילך לתת אויבך לפני יהיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחורתך" רק בזמן שעם ישראל קדוש ובמיוחד ''מחניק'' בצהל אז ישב מאחורתיך כלומר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, ואם לאו ההיפך. ואף הגויים יודעים אלוקים של אלא שונא זימה ואם עם ישראל קדוש והיה ה' מתהלך במחנך להצילך לכן גם החיילים שהולכים להילחם באויב צריכים להיות קדושים ואם לאו אין בס"ד בזמן התורה היו יוצאים להילחם עם ארון הברית ועוד אלף למטה ואלף למטה חצי היו לומדים תורה ומתפללים וחצי נלחמים על כל חייל שנלחם יש מי שהתפלל להצלחתו וזה היה מחנך קדוש. מפקדי הצבא היו צריכים להכניס את השקפה הזאת של התורה לפקודת מטכ"ל והם לא מבינים למה יש כל כך הרבה מחדלים בזמן האחרון ואינם מבינים כיצד. כדי שיצאו מתפיסת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ויבינו שיש צורך דחוף לעשות רפורמה שהיה מחנך קדוש. במקום להכניס רבנים שילמדו ערכים ויהדות ויחזקו את החיילים באמונה ובטחון ואהבת הארץ והאדם מפזרים בעירבוב חיילים וחיילות ויוצרים זימה שנאמר ולא יראה כך ערוות דבר.

הרב משה ערמוני קיבל מכתב מרב סרן, מכתב שהוא שלח אותו גם לרמטכל לקצינת חן וחינוך שתוכן המכתב אומר שתופעת הסמים והאלכוהול בצהל חמורות עד כדי נורמה לגיטימית שמחלקים כרטיסים והזמנות למסיבות אסיד בבסיסי צהל והחיילים הם היעד הכי טוב ופורה למסיבות אלו ואפילו גליי צהל מדווחים על מסיבות כאלו. ועוד ענין חשוב ביותר הוא מס' ההפלות הגדול ביותר זה בצהל כאשר חיילים וחיילות רחוקים מהבית ומאבדים את ישוב הדעת ופורקים את יצרם את זאת היה אפשר למנוע אם לא היו מגייסים בנות או לפחות מקימים הפרדה בין בסיסי בנים לבנות. מאז קום המדינה בצהל קרוב למחצית מההפלות שעברה המדינה מספר זה פי כמה  וכמה יותר גדול מאזרחים וחיילים שנהרגו ממלחמות טרור ותאונות מקום המדינה צהל פרוש צבא הגנה לישראל לא צבא הפלה לישראליות ומה יעזור עם יגיסו עוד 15000 בחורי ישיבה אם יכול להיות היום עוד מיליון חיילים למדינה ועוד היד נטויה להרוג קרוב ל-1000 תינוקות כל חודש. במרבית מהמשרדים תלוים תמונות גסות בניגוד לפקודת צהל אך לצערי גם המפקדים בעצמם תולים אותם ועוד שמדברים גסויות בגלי צהל שמפאת כבודם וכבוד הבריות אינני רוצה להזכירם שהם גם בניגוד לפקודת צה"ל. בהמשך המכתב אומר כהקצין שאנני רוצה לקטרג ולהשפיל את צהל כי אני מאוד אוהב את צהל ומרוב אהבה ואהדה למערכת אינני רוצה שהיא תתפרק כי צריכים לחנך את החיילים למשימות ואהבת הארץ ולא להעלים עין מזימה סמים ואלכוהול שגורמים לחיילים לזלזל במערכת ולא לקחת את העסק ברצינות. לכן אני מרגיש מיוחדות עמוקה לא לשתוק ולהתריע כדיי להביא לשינוי המיוחל לטובת עם ישראל. הקצין מסיים במסקנה שאם המצב לא השתנה בצהל אני לא מתכוון שבני ישרתו בצהל וזה כותב רב סרן חילוני. ואני שואל דבר אחד האם למערכת כזו רוצים שתלמידי ישיבות יגויסו ומהיכן הם שואפים את כוחות הנפש להמשיך ללחוץ ולגייס תלמידי ישיבה. התשובה היא מכח סיטרא אחרא שזה היצר הרע שמשתלט על האדם ודורש ממנו לדחות בשני ידיו כל מה שנראה ומריח יהודי.

וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא איתו אל פתח אהל מועד (נשא ו-יג)

מעשה היה בזמנו של שמעון בן שטח שבאו שלש מאות נזירים שנשלמו ימי נזירותם והיו עניים, שלא היה בידם להביא את שלשת הקורבנות שהיו מחויבים לפי התורה. בא שמעון בן שטח ועשה חקירה בנדר שהם נדרו ובק"נ נזירי מצא להם פתח כאילו הנדר שנדרו אינו נדר, ואם כן לא היו מחויבים להביא קרבנות, שנדרם לא היה נדר. אבל לשאר מאה וחמישים הנזירים לא מצא פתח, אם כן היה כל אחד מחויב להביא שלשה קורבנות שהם ת"נ בהמות בשביל כל המאה והחמישים. הלך שמעון בן שטח אצל ינאי המלך שהיה גיסו, שכן המלכה היתה אחותו. אמר לו: דע ששלש מאות נזירים השלימו היום נזירותם והם צריכים להקריב תשע מאות קורבנות, שלש בהמות לכל נזיר, והם עניים, ואני מציע שאני ואתה נשתתף בזה. אתה תביא עבור ק"נ נזירים ואני עבור ק"נ. וכשראה המלך ששמעון בן שטח נותן בשביל ק"נ נזירים הסכים לתת ק"נ בהמות האחרים, ולא היה צורך אלא לק"נ שלאחרים רבי שמעון מצא פתח. לימים הלשינו בפני המלך ואמרו לו: דע ששמעון בן שטח רימה אותך. כששמע המלך כך כעס כעס גדול, ושלח לקרוא לשמעון בן שטח. וכששמע שמעון כך ברח והתחבא.

באו לינאי המלך בני אדם גדולים וחשובים מפרס להתארח אצלו. וכשהיו יושבים בסעודה עמו אמרו למלך: נזכרנו שכאן היה זקן אחד חכם שהיה סועד אתנו ושמענו מפיו דברי חכמה נאים. סיפר להם המלך כל המעשה, שרימה אותו ומתוך פחד עמד וברח. אמרו למלך: מחול לו פשעו ושלח וקרא לו. שיש צורך למלכות באדם חכם כזה. שלח המלך להביא אותו. כשחזר מצא את המלך והמלכה כשהם סועדים יחד. ישב בין המלך והמלכה שהיתה אחותו כנ"ל. אמר לו המלך: רוצה אני שתסביר לי למה רימית אותי שאמרת לי ששלמת עבור הקורבנות של המאה והחמישים נזירים, ואני פרעתי עבור הק"נ האחרים ואתה לא שלמת כלום מכיסך. אמר לו שמעון בן שטח, דע אדוני המלך שלא רימיתי אותך, אלא פרעתי עבורם מנכסי חכמת התורה שמצאתי להם פתח לק"נ הנזירים ופטרתי אותם מן הקורבנות, ולכן נקרא הדבר שעל חשבוני נפטרו כמו שאומר הכתוב: כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז). אמר לו המלך: אם תשובה זו בפיך למה ברחת. אמר לו: שכעסת עלי ומתוך כעס כלום בטוח הדבר שתטה אזנך לדברי טעם. ומוטב שאבברח כמו שנאמר: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעי' כו'). אמר לו המלך: ומה זו הגדולה שאתה נהגת בעצמך שישבת בין המלך והמלכה. אמר לו: כך כתיב בבן סירא: סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. ר"ל התורה היא תרומם אותך ותושיב אותך בין נדיבים. ע"כ ראו עד כמה רבותינו מסרו את נפשם לציווי הקב"ה.

וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם (נשא ו, כב-כג)

בפרשה זו נאמרה מצות ברכת כהנים. שצוה הקב"ה לכהנים ולברך את ישראל כה תברכו וגו' כך תהא הברכה שתברכו אותם. שאין לכם רשות לא להוסיף ולא לגרוע ממנה וזוהי הברכה. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ולהלן נבאר את התיבות האלו.

ולמה נסמכה מצות ברכת כהנים לפרשת נזיר, כדי ללמדנו שיזהר הכהן שלא יהיה שתוי יין בשעה שמברך את ישראל, ולכן אומר כאן הכתוב: כה תברכו את בני ישראל. כלומר: תהיו כענין הנזיר שאינו שותה יין. ומכאן למדים הדין שאין אומרים ברכת כהנים בתפילת המנחה, שכן בשעה זו עשוי אדם להיות שתוי יין, כי הא אחרי ארוחת צהרים וזה מה שבזמנו נהגו לשתות.

ודעו שחסד גדול עשה הקב"ה עם ישראל שרצה לברכם וציוה שהברכה תהיה על ידי איש קדוש, שכל מחשבות הכהנים יום  ולילה הן בענייני עבודתו יתברך, ונפשו דבוקה תמיד ביראתו ותעמוד זכותו שתשרה הברכה.

ואם תשאלו, מאחר שרצה הקב"ה לברכנו, למה היה צריך לעזרת הכהנים שתעמוד זכותם. הלא מוטב היה שהקב"ה יברך אותנו בכבודו ובעצמו.

אבל אין זו שאלה כלל שאמנם רצה הקב"ה לברכנו, אבל אף רצה שאנו נהיה מתוקנים ומוכנים, שנעשה הכנות להיות ראויים לכך ע"י שיפור מעשינו, כמו שאומר הכתוב: אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם. וכן אומר המדרש שישראל אומרים לפני הקב"ה: צוית על כהניך לברכנו. אין לנו הכרח בברכות הכהנים שהרי אתה בעצמך יכול לברכנו כמו שנאמר: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וגו'.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אף על פי שצויתי לכהנים לברך אתכם, אין הברכות תלויות בהם אלא בי, שאני עצמי עומד עליהם לברך אתכם. וכך בשעה שהכהנים נושאים כפיהם לברך את ישראל ניצב הקב"ה מעליהם, שכן אומר הכתוב: הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שיר השירים, ב) ר"ל בשעה שהכהנים עומדים ואומרים ברכת כהנים, עומדת השכינה ומציצה בעד החלונות שהוא האויר שבין אצבעות הכהנים כשנושאים את כפיהם. ומבין החרכים האלו הוא מציץ לברך את ישראל. וזהו שאומר כאן הכתוב: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. אל תחשבו שהכהנים הם המברכים, שאין הכהנים צריכים אלא להזכיר את שמי, והם התיבות יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ואני הוא שאברכם. שכל המברך את ישראל אני אבא ואברכנו, כמו שנאמר ואברכה מברכך.

אמור להם: כד תימרון להון (תרגום אונקלוס)

כשמתברכים בני ישראל הרי גם הכהנים מפיקים טובה מזה, שכן מתרבות מתנות כהונה שלהם. אם כן הרי בזמן שהם מברכים את בני ישראל עלולים הם להתכווין גם לטובת עצמם, על כן אמרה תורה: "אמור להם בכוונה ובלב שלם" (רש"י) שתהיה כוונתם רק לטובת בני ישראל ולא לטובת עצמם. זהו שמדגיש התרגום ואומר: "כד תימרון להון" ברכתכם תתקבל רק אם תימרון להון ולא תתכוונו לעצמכם.

לפיכך מזכיר כאן הכתוב את אהרון לחוד, שכן במדבר, בעת כהונתו של אהרון, עדיין לא נהגו מתנות כהונה ואם כן בודאי היתה כוונתו טהורה ונאמנה, אך ורק לטובת בני ישראל, לכן אמרה התורה "כה תברכו" כמו בני אהרון במידבר (כתב סופר).

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום :ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (נשא  ו-כז)

ותראו שבפסוק הראשון יש שלוש תיבות, כנגד אברהם יצחק ויעקב. ללמדנו שהקב"ה, מברך בזכותם. ובפסוק השני יש חמש תיבות, שזכות ה' חומשי תורה, ובפסוק השלישי יש שבע תיבות כנגד שבעת רקיעים, ושלוש התיבות שבפסוק הראשון הם כנגד שלשת העולים שעולים לתורה בשני ובחמישי, הה' בפסוק השני כנגד ה' הקרואים ביו"ט, והשבע בפסוק הג' כנגד ז' הקרואים בשבתות. ומפני שנאמר בברכת כהנים וישם לך שלום וכדי שלא יבואו בית לוי והישראלים לידי ריב בעליה לתורה.

וכן תראו שבפסוק הראשון יש ט"ו אותיות כנגד שם י-ה, ובפסוק השני יש כ' אותיות, וזה כנגד הי"ה ובפסוק השלישי יש כ"ה אותיות כנגד יה"י, לרמוז שהקב"ה היה הוה ויהיה. הוא היה לפני שנברא עולם והוא הווה והוא יהיה, ברוך הוא וברוך שמו. (מעם לועז)

וידבר ה' אל משה לאמור...יברך ה' וישמרך...שמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (נשא  ו-כב)

כתוב בספר יראים על כהן אחד בלי בנים שהיה בא בכל יום, לבתי כנסיות שקורין שטיבלאך, והיה נכנס באחד החדרים ומברך שם ברכת כהנים ויוצא, ונכנס בחדר השני ומברך שם ברכת כהנים ויוצא, וכן נכנס בכל החדרים ומברך שם ברכת כהנים, ובמילת שלום היה מאריך קצת בשמחת ליבו, ולעת זקנותו זכה לבן יחיד, וגידל אותו עד שהיה בן שלוש שנים, והלך הכהן לבית עולמו.

באותם הימים היה בארץ אשכנז איש צדיק אחד שהיה מגדל ילדים עזובים, והיה מחנך אותם על פי התורה והיראה, וכאשר היו הילדים גדלים היה מלמד אותם מלאכה, כדי שיעבדו ויתפרנסו מיגיע כפם ולא יצטרכו לבריות. והנה פעם אחת ראה הצדיק את היתום הקטן בנו של הכהן שהזכרנו, עזוב ומוזנח, זכר את אביו הכהן ונכמרו רחמיו עליו, אסף אותו לביתו ויגדל אותו וילמדהו תורה כדרכו. וכאשר נעשה נער לימד אותו את מלאכת החייטות, וכל מה שהיה מרויח היה מאסף אצל הצדיק, וכאשר גדל מצא לו אישה הראויה לו, ואחר החופה בירך הצדיק את החתן והכלה והכין להם בית מיוחד ושלחם לשלום, והבחור מצא עבודה טובה באחת מעירות אשכנז, לקח את אשתו והיו שם משך ארבע שנים, ומידי שנה בשנה בחג הסוכות היה אצל הרבי ומבקר אותו.

והנה יום אחד היה יושב לו בחנותו כדרכו, והנה הוא רואה לפניו איש אחד לבוש בגדי משי ותכלת ומשקפי זהב על עיניו, מלובש כאחד העשירים הגדולים, אמר לו העשיר אתה הוא פלוני בן פלוני מעיר פלונית? אמר לו הן, אמר לו אני הוא פלוני ואנחנו היינו שכנים באותה העיר. החייט הצעיר בירך אותו בברכת ברוך הבא ושאל אותו היכן הוא נמצא עתה ומה מעשהו? אמר לו שגם הוא חייט כמוהו באותה העיר והוא היה סובל באשכנז ולכן נסע לאמריקה ושם נתעשר עושר גדול, ולכן אם הוא רוצה לשמוע בקול ויסע גם הוא לאמריקה ושם יתעשר, ומה לו לסבול בעיר הזאת, ויהי בשמעו את דבריו נכנסו דבריו בליבו וילך אל אשתו ויספר לה הענין, והיא אמרה לו לך אצל הרבי שלך ותתיעץ עמו. וכן עשה, ויאמר לו הרבי לך לך מארצך ומולדתך, ושילח אותו בברכה  זו, ויבוא אל אשתו ויגד לה את דברי הרבי, ותאמר לו גם היא לך לשלום ותצליח בכל מעשיך, ואחר זאת נסע לאמריקה והצליח שם בעבודתו ובמשך זמן מועט צבר לו כסף רב, ויתגעגע לאשתו ונסע חזרה לביתו, וכשירד ליבשה עלה בדעתו שכל העושר שבא לו הוא מברכתו של הרבי, לכן החליט טרם ילך לביתו ללכת אל הרבי, והרבי קיבל אותו בספר פנים יפות.

ובאותו לילה נתארח אצל הרבי ובבוקר הוציא מתנה חמישים דולר לתת לרבי, והרבי לא הסכים לקבל, הוציא עוד חמישים דולר לתת לו, אז אמר לו הרבי: מה אתה חושב שאני רוצה ממך צדקה, אמר לו: והלא אני מחויב לתת לך, שהרי כל מה שהרווחתי בא לי על ידי ברכתך, אמר לו: וכמה הרוחת בנסיעה זו? אמר לו: חמשת אלפים דולר, אמר לו הרבי: אני חושב שכל חמשת אלפים דולר שיכים לי, כי עליך לזכור שבקטנותך אני גדלתיך וחנכתיך ולמדתיך תורה ומלאכה, ולא נהניתי ממך אפילו שוה פרוטה, ועתה שנעשית עשיר ואני זקנתי שיך לי כל הכסף הזה. ויוציא בן הכהן את כל הכסף ונתן לרבי בשמחה ובטוב לבב, והרבי נתן לו סל קטן ובתוכו ככר לחם צידה לדרך, וגם נתן לו שני דולרים עבור הוצאות הדרך, ושילח אותו בברכת לך לך לארצך ולמולדתך. וינשק בן הכהן את ידי הרבי והלך לדרכו בידים ריקניות ובלב שמח.

והנה באמצע הדרך הקיפו שודדים את השיירה ושדדו כל מה שהיה להם, וכשהגיעו אצל החייט ראו שאין לו כי אם הסל וככר לחם ויניחו אותו, כאשר הגיע לביתו יצאה אשתו בפנים צוהלות ומזהירות, ותאמר לו ברוך הבא רוחי ונפשי, הגישה לו כוס קפה, והאיש הזה היה מתבייש מאשתו בראותו את כל החיבה והאהבה והוא לא הביא לה אפילו שווה פרוטה, ולפני שיספיק לדבר עמה על שלא הביא לה כלום, היא קדמה אותו ואמרה לו: לפני שעה הגיעה לי טלגרמה שאלך לבנק ואקבל חמשת אלפים דולר, וישתומם האיש ויאמר מי שלח את השיק הזה ומי חתום על השק? תכף הביאה האשה את השק וראו שהיה חתום עליו הרבי, אז הבין האיש שהרבי הוא בעל רוח הקודש, וידע שיקרה לו אסון בדרך, ולכן לקח את הכסף ממנו ושלח לו שיגש לבנק ויקח את כספו, אז שמחו שמחה שלמה האיש ואשתו ואמרו: כדאי לעזוב את העיר וללכת אצל הרבי וכן עשו, וחיו חיי עושר וכבוד וכל טוב, וכל זה היה בזכות אביו הזקן שהיה מברך את ישראל, והיה מאריך בשלום, כן הקדוש ברוך הוא נתן להם עושר וכבוד, והשלום תמיד היה ביניהם, לכן כל כהן צריך שיברך את ישראל בשמחה ובחפץ לב, ובעין טובה, וזה יעזור לו או לזרעו אחריו, כמו שראינו במעשה הזה, וכאשר שהוא מברך את ישראל כך הוא מיתברך, וכמו שנאמר ואני אברכם. (אהבת חיים).

וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל אהרון לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם: וברך ה' וישמרך...ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (נשא ו, כב-כז)

ישנם סודות עצומים שהקב"ה מבקש מהכהנים שיברכו את עם ישראל. וברכה זאת רק כהנים ששומרים על נשמתם הרוחנית שלא תיטמא, יכולים להיות כלי קיבול לברך את העם בברכה זו. רש"י מסביר את כוונתה ואומר: "אמור להם" שיהיו כולם שומעים ומרוכזים בברכה "יברכך": שיתברכו נכסך: "וישמרך" שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיוון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו אז מה ההנאה שיש לו במתנה זו, אבל הקב"ה הוא הנותן והוא גם השומר.

"יאר ה' פניו אליך" יראה לך פנים שוחקות, ויאיר את דרכך

"ויחנך": יתן לך חן.

"ישא ה' פניו אליך": יכבוש כעסו.

"שמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". בשם המפורש כלומר אסכים עם ברכת הכהנים. ורק צדיק וגאון כמו רש"י יוכל להמיר לנו את הסודות שבבירכת הכהנים, וכך היא התורה הקדושה מלאה בסודות ורק לאדם הפשוט הכל ניראה מופשט שאין לו את שכל הרוחני וטהור להבין דבר מתוך דבר.

לדוגמא מעשה שהיה בר' יונתן ור' יהודה שהיו לומדים תורה אצל רבי שמעון בן יוחאי, אחרי שהלכו אמר רשב"י לבנו: לך. אצל החכמים האלה ויברכו אותך, כי הם אנשים גדולים, כשבא לפניהם ברכו אותו, לאמר: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא. תוציא ולא תכניס יחרב ביתך ותתישב חנותך תמיד יהיה שלחנך הפוך ולא תראה לעולם שנה חדשה. בא אצל אביו בבכי והתלונן בפניו ואמר: לא די שלא ברכוני אלא אף קללו אותי. אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: דע כי אין ברכות יקרות יותר מאלה. וזהו ביאורם: תזרע ולא תקצור, כלומר, תוליד בנים ולא ימותו. תכניס ולא תוציא היינו שתכניס כלות לביתך ולא תוציא בניך החוצה. תוציא ולא תכניס ר"ל שתשיא את בנותיך בסימן טוב ולא יהיה להם הכרח לחזור לביתך. יחרב ביתך ותתישב חנותך ר"ל כי העולם הזה נקרא חנות, וכשם שאדם הולך לחנותו כדי להרויח מזונותיו, כן באנו לעולם הזה כדי לרכוש לנו מצות ומעשים טובים כדי שנשכון במנוחה בביתנו שבבית החיים, לכן רצו לברך אותך שיחרב ביתך שהוא הקבר ושחנותך יהיה מיושב שתחיה הרבה שנים. תמיד יהיה שלחנך הפוך ע"י בנים ובני בנים שיהיו לך. לא תראה שנה חדשה, שאשתך לא תמות ותשא אחרת.

וצריכים להבין למה דברו בלשון סתומה בצורת קללה שהיו צריכים לחכם כדי שיסבירם, ואז נוצר מצב שרשב"י מברך את בנו וכך זאת דרך ענוה ובודאי אין זה דבר ריק. והרב רבי יהושע צונצין הסביר שדבר זה כך: כי בידוע הוא שעיקר הברכות תלוי בתפילה שמתפללים להשי"ת. ובודאי ראוי שהמברך יהיה אדם גדול שבזכותו יקוימו הברכות. והנה אותם החכמים היו חוששים מחשש גאוה לכן לא רצו לברך את בנו של רשב"י. ומאידך גיסא לא רצו לעבור על דבריו, ולכן עשו תחבולה טובה זו וברכו בלשון שהיה נראית כקללה. שאם יבוא ויספר לרשב"י הוא יסביר לו הדברים. ובכך לא פגעו הם במידת הענוה, כי הוכיחו בזה שאינם ראויים לברך, אלא רשב"י עצמו יברכם כי תפילתו בודאי תתקבל יותר מתפילתם. אפשר להבחין אצל תלמידי חכמים יראי שמים את ענונותם וכיצד הם בורחים מהכבוד בחכמה ובמיוחד התנא האלוקי הרש"י כיצד הוא הצליח בחכמתו וברוח הקודש להבין את כוונת דבריהם בדיוק מפליא וזה מה שנאמר חכם מבין דבר מתוך דבר