- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:20
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 2081
מסירות נפש/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
מסירות נפש ערך עליון
ביטול העצמי מתוך רצון
אינה טבועה באדם מלידה
אלא תוצר עמל ויגיעה.
דוגמת אברהם אבי האומה
חרף נפשו התגייס למלחמה
להציל את בן אחיו
בחסדי ה' אותו השיב.
יעקב תם יושב אוהלים
אצל לבן עבד שנים
ימים כלילות התייסר
למען השגת רחל.
משה גדול המנהיגים
על כתפו שק מרורים
נאבק כארי למען ישראל
הוציאם לחירות מכור הברזל.
הנשיאים השתתפו בחנוכת המשכן
בעגלות עמוסות ולב נאמן
מסירותם זרמה כמים בעצמותיהם
שמחתם כזרקור האירה פניהם.
הערה: השיר בהשראת פרשת נשא.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 19:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1618
פרשת נשא- האם להיות נזיר זו מעלה, או חטא?
מאת: אהובה קליין.
נושא הנזיר מוזכר בפרשה בפסוקים הבאים:
"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר- להזיר לה": מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל:כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על –ראשו עד—מלאות הימים אשר— יזיר לה' קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא..."
[במדבר ו,א-ז]
ובהמשך נאמר:"וזאת תורת הנזיר ביום מלאות ימי נזרו יביא אותו אל- פתח אוהל מועד והקריב את קורבנו לה' כבש בן-שנתו תמים אחד לעולה וכיבשה אחת בת שנתה.." [שם ו, י"ג- י"ד]
השאלה הנשאלת היא:האם להיות נזיר הוא דבר קדוש, או יש בכך חטא?
מעניין כי מצד אחד התורה קוראת לנזיר:"כי נזר אלוקיו על ראשו" [שם ר,ז] והאבן עזרא מפרש זאת:"שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו", אך מנגד ניתן לראות כי התורה מצווה על הנזיר להביא קורבן חטאת ביום מלאות ימי נזרו? גם בגמרא התנאים נחלקו בעניין : ממבט אחד – חטא ומנגד- קדושה:
"אמר שמואל, כל היושב בתענית נקרא חוטא,סבר כי האי תנא דתניא"
רבי אליעזר הקפר ברבי אומר:מה תלמוד לומר:" וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"[במדבר ו,י"א]- וכי באיזה נפש חטא?- אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר: ומה זה שציער עצמו, אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר- על אחת כמה וכמה.
רבי אליעזר אומר: נקרא קדוש שנאמר:"קדוש יהיה פרע שער ראשו" [שם ר,ה] ומה זה שלא ציער עצמו, אלא מדבר אחד נקרא "קדוש"
המצער עצמו מכל דבר ודבר- על אחת כמה וכמה.
[מסכת תענית [דף י"א]
גם הרמב"ם אומר שני דברים מנוגדים:
ב"מורה נבוכים" הוא כותב:"וטעם נזירות מבואר מאד, והוא הפרישות מן היין, אשר הפסיד מן הראשונים והאחרונים וכו' כי הנשמר ממנו נקרא קדוש והושם במדרגות כהן גדול בקדושה עד שלא יטמא אפילו לאביו ולאימו, כמוהו: זאת גדולה- מפני שפירש מן היין"[חלק שלישי פרק מ"ח]
לעומת זאת ב"יד החזקה" [הלכות דעות פ"ג ה"א]
"שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יישא אישה ולא יישב בדירה נאה ולא ילבש לבוש נאה,אלא השק והצמר הקשה וכיו"ב כגון כהני עכו"ם-גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה, המהלך בדרך זו נקרא חוטא וכר' ואסרו חכמים וכו'"
וכדי ליישב את הסתירה ,התשובה היא : ישנן שתי דרכים לעבוד את ה':
דרך א] היא דרך של פרישות, האדם מחליט להינזר מכל תענוגי העולם הזה -ובדרך הזאת הוא יכול לטהר ולקדש את עצמו וכך לעבוד את ה' ללא הפרעות.
דרך ב] שבה ה' חפץ - היא להשתמש בכל הכלים שהקב"ה נתן ללא פרישות- אך בתנאי שינצל זאת בקדושה למטרות רוחניות.
האוכל ישמש אותו לחזק את גופו- על מנת שיוכל לעבוד את ה'
וביתו הנאה יעניק לו שלווה ומרגוע כדי שיוכל לעבוד את ה' בנחת - וזוהי החוכמה האמיתית בעבודת ה'. רעיון זה מתבטא גם בברכת הכוהנים בסיום הברכה:
"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"
ברגע שמוסיפים את ברכת ה' על כל הדברים הגשמים הרי אין פסול בכל הנכסים שנועדו להיות רוחניים.
יהי רצון ונשכיל לעבוד את ה' מתוך אמונה חזקה ונשתמש בכל הכלים הגשמיים לעבודת ה'.
וכל זאת מתוך שמחה טהורה, כמו שנאמר:"עבדו את ה' בשמחה.." [תהלים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשישי, 16 אוקטובר 2020 10:55
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1484
פרשת נשא הפרשה הארוכה ביותר / מאת אהובה קליין
פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה: סה"כ 176 פסוקים כמניין המילה:ניסיון והרי ידוע לנו:"אין חכם כבעל הניסיון"
ישנם שני נושאים בפרשתנו שנסמכו זה לזה: פרשת סוטה ופרשת נזיר.
במסכת "סוטה" [ב]מסבירים לנו חכמים שסמיכות זאת איננה מקרית, אלא באה ללמדנו לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה [ הכוונה שהיו מגלים את שיער ראשה בבית המקדש]- יזיר עצמו מן היין"
כלומר יהיה נזיר: בעזרת הנזירות האדם מתרחק מהנאות החיים שיש בהן הכוח לפגוע במעלת הרוחניות של האדם.
דוגמא לנזיר- אנחנו מוצאים בתנ"ך וזהו- שמשון הגיבור שעוד טרם לידתו נגזר עליו שיהיה נזיר.
מעניין שיעקב המברך את בניו- את דן מברך:"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" ורבותינו מפרשים שהכוונה שדן יהיה דומה ליהודה ומשבט דן יצא שמשון הגיבור- והוא הגיע ברמתו של שבט יהודה - שהם משפחת דוד המלך ותפקידם היה לשפוט את עם ישראל, וגם לעשות שפטים באויבי ישראל.
בנו של דוד המלך היה - שלמה המלך הידוע כחכם שבאדם והייתה לו יכולת מיוחדת גם של שפיטה שאותה קיבל בעקבות בקשתו בחלום ושמשון קיבל את הכוחות מכוח נזירותו.
הדבר המשותף השני שהיה בן שבט יהודה לשבט דן- הכוח הגופני המיוחד- על יהודה נאמר:"גור אריה יהודה" והרי ידוע שאריה הוא מלך החיות שניהם גם יחד היו שותפים להריגתו של עשיו.
הדבר המשותף הנוסף שהיה ביניהם: הוא הרוחניות ההוכחה לכך היא :שבמלאכת המשכן הם היו שותפים- בצלאל בן אורי משבט יהודה ואהליאב בן אחיסמך שהשתייך לשבט דן.
בהקמת בית המקדש הראשון הם שותפים גם כן, מצד שבט יהודה- שלמה המלך ומצד שבט דן חירם מצור.
גם לשבט דן וגם לשבט יהודה יש תפקיד להשכין את השכינה בישראל על ידי הקמת המקדש ועשיית משפט צדק .
לפי הזוהר הקדוש: גם לעתיד לבוא לצידו של משיח בן יוסף יקום אדם משבט דן בשם: שריה והם יחדיו ילחמו באויבי ישראל.
גם שמשון וגם שלמה המלך נשאו נשים נוכריות- כך היה תכנונו של הקב"ה.
אם כן מדוע בסופו של דבר נכשלו שני האישים?
לפי הרב דרסלר: שמשון חטא במידת הגאווה הוא לא הדגיש כי הכוח המיוחד שיש לו- היה מאת ה' הוא הלך על פי ישרות עיניו ובסוף גם נענש בעיניו- מידה כנגד מידה.
שלמה המלך חטא בכך שהוא תלה יתר על מידה את הצלחתו בביטחונו האישי ולכן בסופו של דבר לא הייתה לו עזרה משמים שהרי התורה מצווה על המלך:"ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" שלמה אמר: אני ארבה- ולא אסור" הוא הדגיש יותר מידי את "האני" .
מסקנה חשובה אנו לומדים מהפרשה- שהאדם חייב ללכת על פי התורה ולדקדק במצוותיה ולבטוח בקב"ה, להתרחק ממידת הגאווה.
לא לבטוח בכוחותיו שלו והגיבור האמיתי הוא זה שכובש את יצרו.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשישי, 16 אוקטובר 2020 10:52
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1519
פרשת נשא- חנוכת המזבח כיצד? מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו- מופיע סיקור נרחב על הבאת המתנות על ידי הנשיאים לחנוכת המזבח, וכך נאמר בלשון הכתובים: "ויהי ביום כלות משה להקים המשכן: וימשח אותו ויקדש אותו... ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם- הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושנים עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן..." [במדבר ז, א- ג]
תוך כדי עיון בפסוקים- מתעוררות כמה שאלות:
שאלה ראשונה :מי היו אותם נשיאים?
התשובה לכך: א] לפי פשוטו: הם היו אנשים שנבחרו על ידי בני שבטיהם ועמדו בראש השבטים בעת איסוף התרומות למשכן.
ב] לפי המדרש: היו אלה שוטרי ישראל מזמן תקופת עבדות מצרים- שחסו על אחיהם בדבר השלמת מכסת הלבנים- ולכן עלה בזכותם להגיע לדרגת הנשיאים.
שאלה שנייה: מדוע התורה מפרטת את מתנות הנשיאים באופן כה נרחב, הרי אפשר היה לקצר בכך?
על כך עונים חז"ל: אין התורה מפרטת את הדברים ללא סיבה, אלא המטרה: ללמדנו, שאף אחד מהנשיאים לא חיקה את רעהו, ולמרות שנראה אותו סדר מתנות אצל כולם- הרי כל נשיא הקריב באופן נפרד בכוונה מיוחדת, פנימית ומקורית משלו.
שאלה שלישית: מדוע הנשיאים התנדבו אחרונים בהבאתם את הקורבנות?
על כך עונה רש"י: הם חיכו לראות מה הציבור יתנדב להביא ומה שיחסר הם ישלימו.
שאלה רביעית: האם הנשיאים פעלו לפי כל הכללים והציוויים?
התשובה לדעת חז"ל:הנשיאים נהגו- "שלא כהוגן" כגון: שכל אחד מהם הקטיר קטורת והרי ידוע שהיחיד אינו מתנדב בהקטרת קטורת, כל יחיד הקריב חטאת למרות שלא חטא, וידוע, שאין זה מקובל שהיחיד מביא חטאת, אלא אם כן נודע שחטא. בנוסף לכך- אחד מהנשיאים הקריב גם בשבת?
על כך אומרים חז"ל: שהתורה באה ללמדנו:" כמה קרבן הנשיאים חביב לפני הקב"ה", מתברר שהייתה - הוראת שעה מיוחדת- בהתאם לכך הם היו רשאים להקריב קורבנם באופן מיוחד וחריג זה.
לפי מה שמתברר בתנ"ך- גם לעתיד לבוא – בזמן בית שלישי, זמן גאולתנו, בע"ה- תהיה הוראת שעה ועל כך מדבר הנביא יחזקאל:
" שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום,ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו..." [יחזקאל מ"ג, כ"ה- כ"ז] הרמב"ם בהלכות מעשה הקורבנות [פ"ב, הי"ד ט"ו] אומר: הכוונה בפסוקים אלה- לימות המשיח כשיבנה בית המקדש השלישי.
שאלה חמישית: מדוע נחשון איננו מכונה "נשיא"- כשאר הנשיאים, הר הוא נכלל ברשימת הנשיאים?
על כך עונה: רבי חזקיה בן מנוח, בעל ה"חיזקוני" : כדי שלא יתגאה שהיה ראשון מבין כל הנשיאים שהביא קורבן. לפי דעתו של :"אור החיים": השמטת התואר-"נשיא יהודה" באה להדגיש את ענוותנותו של נחשון שלא היה מחשיב עצמו כנשיא, אלא מפשוטי השבט.
שאלה שישית: האם יש משמעות מיוחדת לך - שכל אחד מהנשיאים הביא:"כף אחת , עשרה זהב מלאה קטורת" ? [במדבר ז,י"ד]
על כך עונה ר' שמחה בונים מפשיסחה:"כף אחת" = היא כפיפה אחת שיהודי מכופף עצמו לפני ה' שווה- " עשרה זהב"- הרבה מאד- כי בכך מגיע לתכונת הענווה וצניעות ואין מידה גדולה מזו.
יהי רצון שדברי יחזקאל הנביא יתגשמו במהרה ועם ישראל יזכה לבניין בית שלישי ולגאולה שלמה. אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשישי, 16 אוקטובר 2020 10:51
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1307
פרשת נשא- חנוכת המזבח כיצד? מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו- מופיע סיקור נרחב על הבאת המתנות על ידי הנשיאים לחנוכת המזבח, וכך נאמר בלשון הכתובים: "ויהי ביום כלות משה להקים המשכן: וימשח אותו ויקדש אותו... ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם- הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושנים עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן..." [במדבר ז, א- ג]
תוך כדי עיון בפסוקים- מתעוררות כמה שאלות:
שאלה ראשונה :מי היו אותם נשיאים?
התשובה לכך: א] לפי פשוטו: הם היו אנשים שנבחרו על ידי בני שבטיהם ועמדו בראש השבטים בעת איסוף התרומות למשכן.
ב] לפי המדרש: היו אלה שוטרי ישראל מזמן תקופת עבדות מצרים- שחסו על אחיהם בדבר השלמת מכסת הלבנים- ולכן עלה בזכותם להגיע לדרגת הנשיאים.
שאלה שנייה: מדוע התורה מפרטת את מתנות הנשיאים באופן כה נרחב, הרי אפשר היה לקצר בכך?
על כך עונים חז"ל: אין התורה מפרטת את הדברים ללא סיבה, אלא המטרה: ללמדנו, שאף אחד מהנשיאים לא חיקה את רעהו, ולמרות שנראה אותו סדר מתנות אצל כולם- הרי כל נשיא הקריב באופן נפרד בכוונה מיוחדת, פנימית ומקורית משלו.
שאלה שלישית: מדוע הנשיאים התנדבו אחרונים בהבאתם את הקורבנות?
על כך עונה רש"י: הם חיכו לראות מה הציבור יתנדב להביא ומה שיחסר הם ישלימו.
שאלה רביעית: האם הנשיאים פעלו לפי כל הכללים והציוויים?
התשובה לדעת חז"ל:הנשיאים נהגו- "שלא כהוגן" כגון: שכל אחד מהם הקטיר קטורת והרי ידוע שהיחיד אינו מתנדב בהקטרת קטורת, כל יחיד הקריב חטאת למרות שלא חטא, וידוע, שאין זה מקובל שהיחיד מביא חטאת, אלא אם כן נודע שחטא. בנוסף לכך- אחד מהנשיאים הקריב גם בשבת?
על כך אומרים חז"ל: שהתורה באה ללמדנו:" כמה קרבן הנשיאים חביב לפני הקב"ה", מתברר שהייתה - הוראת שעה מיוחדת- בהתאם לכך הם היו רשאים להקריב קורבנם באופן מיוחד וחריג זה.
לפי מה שמתברר בתנ"ך- גם לעתיד לבוא – בזמן בית שלישי, זמן גאולתנו, בע"ה- תהיה הוראת שעה ועל כך מדבר הנביא יחזקאל:
" שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום,ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו..." [יחזקאל מ"ג, כ"ה- כ"ז] הרמב"ם בהלכות מעשה הקורבנות [פ"ב, הי"ד ט"ו] אומר: הכוונה בפסוקים אלה- לימות המשיח כשיבנה בית המקדש השלישי.
שאלה חמישית: מדוע נחשון איננו מכונה "נשיא"- כשאר הנשיאים, הר הוא נכלל ברשימת הנשיאים?
על כך עונה: רבי חזקיה בן מנוח, בעל ה"חיזקוני" : כדי שלא יתגאה שהיה ראשון מבין כל הנשיאים שהביא קורבן. לפי דעתו של :"אור החיים": השמטת התואר-"נשיא יהודה" באה להדגיש את ענוותנותו של נחשון שלא היה מחשיב עצמו כנשיא, אלא מפשוטי השבט.
שאלה שישית: האם יש משמעות מיוחדת לך - שכל אחד מהנשיאים הביא:"כף אחת , עשרה זהב מלאה קטורת" ? [במדבר ז,י"ד]
על כך עונה ר' שמחה בונים מפשיסחה:"כף אחת" = היא כפיפה אחת שיהודי מכופף עצמו לפני ה' שווה- " עשרה זהב"- הרבה מאד- כי בכך מגיע לתכונת הענווה וצניעות ואין מידה גדולה מזו.
יהי רצון שדברי יחזקאל הנביא יתגשמו במהרה ועם ישראל יזכה לבניין בית שלישי ולגאולה שלמה. אמן ואמן.
