- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 19:10
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1006
פרשת נשא- מדוע נאמרה פרשת הטמאים- דווקא ביום הקמת המשכן?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו צמודה בדרך כלל לחג השבועות – היא ארוכה במיוחד וכוללת : 176 פסוקים המתארים: נושאים רבים ומגוונים, אחד הנושאים בפרשה הוא: שילוח הטמאים אל מחוץ המחנה:
"וידבר ה' אל משה לאמור: צו את--- בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש: מזכר עד—נקבה תשלחו אל- מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אנוכי שוכן בתוכם: ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דיבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל":[במדבר ה, א-ה]
השאלות הן:
א] מה הקשר בין שם הפרשה: "נשא"- לבין שילוח הטמאים?
ב] מה ניתן ללמוד על שילוח הטמאים?
ג] מדוע התורה מדגישה: "ויעשו כן בני ישראל" ובפעם השנייה: "כן עשו בני ישראל" ?
תשובות.
הקשר בין: "נשא"- לבין נושא הטומאה.
הפרשה פותחת במילים: "...נשא את ראש" יש כאן רעיון ומסר נפלא אל האדם: הראש רומז על - המוח ועל כן האדם צריך ללמוד בחייו כי עליו להשליט את המוח על הרגש, ואל ילך לפי ראות עיניו ותחושותיו הפיזיות המסוגלות לבלבלו -כי יש ורגליו עלולות להובילו לדרכים עקלקלות והתוצאות מרות וקשות. הוא עלול לחטוא חטאים ,לרדת לשפל המדרגה .מדובר במצב שהרגליים מובילות את הגוף למקומות פסולים.
כגון :אדם נתקל בקבוצת חברים העוסקים ברכילות ומבלי להרגיש גם הוא משתלב בחטא הרכילות , לבסוף חלה אצלו הדרדרות רוחנית, התוצאה: נענש בצרעת מגיע לשפל המדרגה- נעשה טמא – מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וסופו שישלח מחוץ למחנה.
אך מנגד, זקיפות הקומה אצל האדם זה משהו רוחני, כמו שנאמר: "שאו מרום עינכם וראו מי ברא אלה" [ישעיהו מ, כ"ו] כאשר עם ישראל נושא ראש ומשליט את השכל על הרגש- אזי מובטחת לו התרוממות ועוצמה.
בתהלים נאמר: "שאו שערים ראשיכם ,הינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" [תהלים כ"ד, ז]
שילוח הטמאים.
רש"י- ע"פ חז"ל [פסחים ס"ז, ע"א] בזמן חניית בני ישראל במדבר היו שלושה מחנות:
מחנה שכינה- לפנים מן יריעות חצר המשכן.
מחנה הלוויים- מסביב למשכן.
מחנה ישראל -מסביב למחנה הלוויים בכל הכיוונים.
אדם שהיה צרוע ונטמא נשלח מחוץ לכל המחנות.
לעומתו- הזב היה מותר לו לשהות בתוך מחנה ישראל ,אך לא במחנה שכינה ולא במחנה לוויה.
ואילו הטמא לנפש-כולל מי שנטמא לשרץ- אינו יכול לשהות במחנה שכינה בלבד אך יכול להיות במחנה לווייה ומחנה ישראל.
נשאלת השאלה: מדוע נושא הטמאים הוזכר דווקא ביום הקמת המשכן- לאחר מפקד השבטים - החל באחד באייר וקביעת אופן חניית שבטי ישראל במדבר?
חז"ל מסבירים: כי רק אחרי שנקבע אופן חנייתם של שבטי ישראל היה מן הראוי לכתוב על שילוח הטמאים- מהסוגים השונים אל מחוץ למחנה, כי לפני כן לא היה תחום בין מחנה למשנהו אי לכך -לא היה ניתן לשלח את הטמאים קודם לכן.
ה"כלי יקר" מביא את דעת בעל המדרש: ומביא טעם- מדוע עניין הטמאים הוזכר כאן, לאחר שהמשכן היה מסודר וסביבו כל המחנות- והקב"ה הישרה את שכינתו בתוכם בא והזהירם שלא יגרמו ,חלילה לסילוק השכינה- על ידי שלושה ראשי עבירות העשויים לגרום לחורבן והם :
כל צרוע- זו עבודה זרה, כל זב- זה גילוי עריות. וכל טמא לנפש- זו שפיכות דמים.
עבירות אלו גרמו להרס וחורבן ורז"ל אמרו [במדבר רבה ז, ד] שכאשר חלו בצרעת על עבירה זו- נחרב בית ראשון ושני למרות שלא עבדו בפועל- עבודה זרה בתקופת בית שני, הרי חטאו בשנאת חינם ולשון הרע שהוא כנגד עבודה זרה, בהקשר לכך רז"ל מזכירים את הפסוק: "ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" [תהלים י"ב, ה] לפי שהעוסק בלשון הרע נחשב לכופר בעיקר, ולכן המצורע נשלח מחוץ לשלושת המחנות כדי להרחיק שמץ של עבודה זרה משלושתם. והטעם השני הוא: היות והמצורע גרם להפריד בין איש לרעהו על ידי שעסק ברכילות- הוכרח להרחיקו מחוץ לשלושת המחנות- על מנת שיחוש את בדידותו.
אדם זב- מזוהה עם חוטא בעריות ,הוא משולח ממחנה שכינה ולויה – כי כל מקום קדוש אינו סובל דבר ערווה ,לעומת מחנה ישראל שאין בה הרבה קדושה. וכל טמא לנפש - חייב להישלח מחוץ למחנה השכינה כדי שלא יפגום בכבוד השכינה.
היות ושלושת הגורמים הללו: גרמו לסילוק השכינה ולחורבן המקדש על כן התורה ציוותה להרחיקם מן המחנה למען לא יטמאו את מחניהם- כי המקום שהם שוהים בו - הקב"ה מסלק את השכינה משם.
ועוד סיבה להרחקת הטמאים:
דוד המלך קרא ליצר הרע: טמא [מסכת סוכה נ"ב, ע"א] לפי שהכשילו בשלושת העבירות הנ"ל: גילוי עריות בבת שבע, שפיכות דמים- באוריה החיתי, עבודה זרה, כמו שלמדו [מסכת סנהדרין ק"ז, ע"א] – מן הפסוק:" ויהי דוד בא עד הראש" [שמואל-ב, ט"ו, ל"ב] - ביקש לעבוד עבודה זרה.. וגם בעבודה זרה ישנה טומאה.
לכן היה צורך להרחיק את שלושת סוגי הטמאים-שהם שלושה ראשי עבירות - הגורמים לסילוק השכינה.
"ויעשו כן בני ישראל" מצוין פעמיים.
חז"ל אומרים: כי הטעם לכך שהכתוב מדגיש פעמים: "ויעשו כן בני ישראל" ללמד שאף הטמאים עצמם לא עיכבו.
בעל ה"תורה תמימה"[רבי ברוך אפשטיין ]מסביר: שני ציוויים ניתנו כאן, האחד לבית- דין על מנת שישלחו את הטמאים - אל מחוץ למחנה וציווי שני לטמאים עצמם שיסכימו לציית לציווי ולא יסרבו , לכן הכתוב רוצה להדגיש כי הטמאים כיבדו את הציווי של היציאה מחוץ למחנות ועשו זאת ללא כפייה.
ה"חיזקוני" אומר רעיון דומה: המילים: "ויעשו כן בני ישראל" מתייחס אל המשלחים. שלא ריחמו על קרוביהם ושילחו אותם מחוץ למחנה. ולגבי הציון בשנית שבני ישראל עשו את הציווי, הכוונה שאף הטמאים עצמם שיתפו פעולה וקיבלו עליהם את הדין -"כאשר דיבר ה' אל משה"
ה"כתב סופר" מסביר: ששילוח הטמאים- לא נבע מתוך שיקולי דעת של טובת הכלל, היינו ,מתוך אמצעי זהירות של טובת הכלל- שהרי רצוי להרחיק את החולים המסכנים את שלום העם, אלא הדבר נעשה – על מנת לקיים את מצוות אלוקים.
לסיכום, ניתן ללמוד: כי כל נושא הטמאים נאמר ביום הקמת המשכן לפי שברגע שהוקם המשכן וכל השבטים על דגליהם שכנו במקום המיועד להם, אז שרתה השכינה במשכן, אך היה צורך לסלק את כל הטמאים - היות והשכינה אינה סובלת טומאה ועבירות מהטעם שהדבר מסוגל להבריח את השכינה מהמשכן.
יהי רצון ועם ישראל יתרחק מכל העבירות וידבק במצוות – ובא לציון גואל.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:45
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1252
ברכת כוהנים/ שיר מאת: אהובה קליין ©
אהרון כוהן גדול
נושא כפיו להמון
ציץ זהב תפארתו
כתר למחלפות ראשו.
מלבושי מלכות מדיו
יאירו כזוהר פניו
בשולי מעילו רימונים
קבוצת פעמונים מצלצלים.
לצדו ניצבים בניו
טהורים ללא רבב
ממלאים ציוויי שמים
ירעיפו ברכות כמים.
פניהם ארשת קדושה
מלאכתם יעשו נאמנה
כאיש אחד יפעלו
גם שרעפים יתפעלו.
הערה: השיר בהשראת פרשת נשא [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:42
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1080
פרשת נשוא- ברכת כוהנים - לשם מה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת נשא נקראת מיד אחרי חג השבועות. היא כוללת 176 פסוקים. מעניין כי גם בספר תהילים ישנו פרק קי"ט הכולל 176 פסוקים, כמו כן, מסכת בבא בתרא - שהיא גדולה במיוחד מבין המסכתות בש"ס-בתלמוד הבבלי- כוללת :176 דפים.
חז"ל אומרים : שאין זה מקרה שפרשה זו כה ארוכה ונאמרת מיד אחר חג מתן תורה- הדבר מבטא את אהבת עם ישראל לתורה הקדושה, במיוחד מיד אחר קבלתה, במטרה להשביע בצורה ניכרת את רוחם.
למרות זאת ,חז"ל טוענים כי: עם ישראל צריכים לחבב את התורה יום ,יום כאילו קיבלוה זה עתה, כפי שנאמר: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, ושמרת לעשות אותם, בכל לבבך ובכל נפשך". דרשו חז"ל (רש"י, ביתרו י"ג, י') "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כאילו קבלתם היום מהר סיני. כאילו בו ביום נצטווית עליהם".
אחד הנושאים המופיעים בפרשה: ברכת כוהנים , תפקיד רם מעלה -מוטל על הכוהנים לברך את העם, כפי שהכתוב מתאר:
"וידבר ה' אל- משה לאמור: דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם: "יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את- שמי על- בני ישראל ואני אברכם" [במדבר ו' כ"ב]
השאלות הן:
א] מדוע עם ישראל זקוק לברכת הכוהנים? הרי אלוקים יכול לברכם בעצמו?
ב] מה משמעות תוכן הברכה?
ג] כיצד נאמרת הברכה ?
התשובות:
עם ישראל זקוק לברכת כוהנים.
הליקוטי מגדים מבאר : כי הקב"ה רואה לנגד עיניו עד סוף הדורות, יש ויראה שאדם מסוים עשוי להתעשר ,וכתוצאה מכך - עלול לסטות מדרך הישר, ואף להמעיט עצמו משיעורי תורה, ועל כן הקב"ה מרחיק ממנו את העושר, לעומתו אם הכהן , או צדיק - מברך את אותו אדם, ה' מסכים עם ברכת הכוהן. ולכן כאשר הכוהנים יברכו, יתגשם הפסוק: "ואני אברכם". [ליקוטי מגדים בשם הקדוש ר"א מקרלין זצ"ל]
רבי חנוך צבי לוין מבנדין, מסביר : אהרון הכהן היה :"אוהב שלום ורודף שלום" וכך גם השפיע על בניו, לכן על ידי ברכת כוהנים -ניתן היה להשפיע גם על עם ישראל שיהיו אוהבי שלום וישאפו לחיי אחדות העם.
הרשב"ם אומר: כי לדעתו ברכת כוהנים היא במובן של תפילה. הכוהנים מצווים להתפלל אל ה' שיברך את עם ישראל ,כמו שנאמר: יברכך ה' וה' ישמע את קולם של הכוהנים. התוצאה: ה' יברך את עם ישראל: "ושמו את שמי על בני ישראל, הכוונה :שיברכו הכוהנים את ישראל בשם ה' ולא בשם שלהם.
"אבן עזרא": מפרש: כי הציווי: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"-מוכיח: כי לא ברכת הכוהנים גורמת לשפע, אלא ברכתו של ה' ושם שמים השגור בפי הכוהנים.
אברבנאל: גם רואה בברכת הכוהנים- משמעות של תפילה.
תפקיד הכוהנים להגיד תפילה למען עם ישראל באמצעות שלוש ברכות:
א]ברכת ה' לברואיו.
ב] ברכת הברואים לה'-הכוללת ברכת התורה והלל.
ג] ברכתם-תפלתם של הנבראים למען הנבראים, ועם ישראל הזדקקו לברכת הכוהנים - כדי שעין הרע מצד האויב לא תשלוט בהם - כשהוא רואה שכל העם שוכנים במדבר בסדר מופתי, ולכל שבט דגל משלו.
רבינו בחיי נותן הסבר מעניין לברכת הכוהנים. הוא טוען : כי הם קיבלו עשרים וארבע מתנות וזוהי המתנה העשרים וחמש-היינו- לברך את עם ישראל בברכה המשולשת.
מתנה זו נרמזת במילה: "כה"- בגימטרייה עשרים וחמש.
משמעות ברכת הכוהנים.
על פי רש"י: מהמילים: "אמור להם" ניתן ללמוד:
א] [ ספרי] - כי הכוהנים חייבים לברך בקול רם על מנת שכולם ישמעו את הברכה.
ב] [תנחומא] -שהכוהנים יברכו את העם ,לא רק מפני שה' אמר להם זאת, אלא שהברכה בפיהם תהיה מתוך כוונת הלב.
"יברכך": על פי ספרי:
"יברכך ה'"- בנכסים."וישמרך" בנכסים.
רבי נתן אומר: "יברכך" בנכסים "וישמרך"- בגוף.
רבי יצחק מפרש :"וישמרך"- שלושה פירושים:
א] ה' ישמרך –מפני יצר הרע,,
ב] ישמרך- שלא ישלטו עליך אחרים.
ג] ישמרך- מפני המזיקים.
תנחומא: מביא שני פירושים:
א] סיפור הממחיש -מה הכוונה:"וישמרך":
מעשה במלך בשר ודם שהיה דר ברומי - והיה לו מישהו שאהב אותו - אשר התגורר בסוריה. יום אחד שלח לו מתנה – מאה ליטר זהב, על ידי שליח.
אך למרבה הצער, בדרך התנפלו על השליח ליסטים וגזלו את כל מה שנתן לו.
במצב זה המלך אינו יכול להשגיח עליו מפני הליסטים.
לכן כתוב: "יברכך ה' וישמרך"
ב] יברכך- בבנים, וישמרך בבנות, לפי שהן זקוקות לשמירה.
"יאר ה' פניו אליך" - ה' יראה לך פנים שוחקות , פנים מוארות.
ע"פ ספרי: ה' ייתן לך מאור פנים.
רבי נתן אומר: זהו מאור השכינה, פנים צהובות ,מזהירות ושמחות..
"ויחונך"-רש"י מביא את דעת ספרי:
א] יחונך- במשאלותיך.
ב] ייתן לך חן בעני הבריות.
"יישא ה' פניו אליך"
על פי רש"י ודעת ספרי: ה' יכבוש כעסו ולא יכעס עליך.
"ושמו את שמי"
רש"י על פי ספרי:
הכוונה- במקדש יש להגיד בברכה את השם המפורש. אך במדינה יש להגיד רק את הכינוי של ה'.
"ואני אברכם"
כאן רש"י מביא שתי דעות:
לדעת ר' ישמעאל: הכוהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך את הכוהנים.
ר' עקיבא אומר: כוהנים מברכים את ישראל והקב"ה מסכים עימם.[חולין מ"ט]
אמירת הברכה על ידי הכוהנים.
הכתב סופר מפרש את דברי רש"י ואומר:
"אמור להם בכוונה ובלב שלם"- מכאן שהכוהנים חייבים להיזהר לא לכוון את הברכה להנאה עצמית שלהם, ולחשוב על מתנות כהונה, אלא עליהם לחשוב על טובת עם ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי ברכת הכוהנים - היא בעלת ערך רב והכוהנים חייבים לברך מתוך כוונה טהורה, מי ייתן והברכה תעניק לעם ישראל שלום בין איש לרעהו ויהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:19
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1118
נזיר/ שיר מאת: אהובה קליין ©
גזר על עצמו נזירות
מיין ושיכר פרישות
רגליו הדיר מהכרמים
מחלפות ראשו תלתלים.
לפתע נחתה עליו יתמות
נקלע לערפל בכות
שמחתו צללה למעמקים
עיצבונו הרקיע שחקים.
ביום השמיני ישלים טהרתו
שני בני יונה קורבנו
הכול לשם שמים
בר לבב נקי כפיים.
הערה: השיר בהשראת פרשת נשא[חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:19
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1053
פרשת נשא- מה הקשר בין הנזיר לפלא?
מאמר מאת: אהובה קליין
[המאמר לעילוי נשמתה של אמי ז"ל- חיה בת בן- ציון.]
פרשה זו כוללת נושאים רבים, ביניהם נושא הנזיר שהחליט להזיר עצמו מהיין:
"...איש, או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר ה': מיין ושיכר יזיר חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל: ..תער לא יעבור על ראשו עד מלאות הימים אשר יזיר לה'...וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטימא ראש נזרו וגילח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו: וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה אל הכוהן אל פתח אוהל מועד"
[במדבר ו, ב-י"א]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של המילים: "כי יפליא לנדור"?
ב] מדוע הנזיר נקרא בשם זה ומהם האיסורים המוטלים עליו?
ג] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לנזיר?
ד] כיצד נוהג הנזיר אם לפתע מת עליו מישהו קרוב מאד?
התשובה לשאלה א]
בעל העמק דבר אומר: "כי יפליא"- במובן של פלא, אומנם זוהי מצווה אך לא רצון ה'.
רבינו בחיי אומר פירוש דומה: "וזהו לשון יפליא יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכין אחר תאוותם וזה פורש מהתאוות". כלומר בניגוד לשאר הבריות ההולכות בעקבות תאוות העולם הזה ,הרי הנזיר פורש ומתרחק מתאוות אלה.
יש פרשנים הסוברים: כי משמעות המילים: "כי יפליא לנדור" הוא במובן של פלא ותימהון על כהונה, באנשים שלמעשה אינם כוהנים, או כאלה המעזים להתגבר על טבעם האמיתי.
אבן עזרה אומר: כי הנזיר נוהג בדרך שונה משאר בני האדם ובכך יש פלא.
רש"י מפרש: "כי יפליא" הכוונה יפריש עצמו מהיין- ולמה נסמכה פרשת הנזיר לפרשת סוטה? ללמדך שכל מי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מהיין- לפי שהוא מביא לידי ניאוף.[סוטה ב]
ה"כלי יקר" מביא כמה פירושים:
א] שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול כפי שנאמר :"יין ושיכר אל תשת"[ויקרא י"ט, י], לכן נאמר:
"כי יפליא" שכשירצה להבדיל בין הקודש לחול - אז יזיר עצמו מהיין.
ב] לשון הפרשה מתענוגות העולם הזה והיין הוא בראש כולם ומטעם זה אמר המלאך - למנוח[שופטים י"ג,י"ח] - אביו של שמשון הגיבור: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" ,"פלאי" היה שמו של המלאך שדיבר אליו, כי כל מלאך נקרא על פי שליחותו . וכוונתו הייתה להגיד: ואני נשלחתי לעשות שהבן שלכם יהיה נזיר מופלא ומופרש מכל הבלי העולם הזה והיות ונאמר בתורה: "איש כי יפליא" לכן אני נקרא בשם פלאי.
ומדוע נאמר בלשון יחיד: "יפליא" ולא נאמר בלשון רבים:"יפליאו" שהרי מדובר גם באיש וגם באישה .אלא לפי שהנדר של האישה תלוי בבעלה כי הוא יכול לקיים ,או להפר את הנדר.
ג] חז"ל אומרים כי: הנודר כאילו בונה במה לעצמו ופורש עצמו מהעולם ונוהג איסור בזמן שכולם נוהגים בדבר היתרים, לכן נאמר :"כי יפליא" שהוא שואף להיות מובדל מזולתו ומקים במה לעצמו.
דבר זה אינו מצוי אצל נשים.
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי מפרש: נזיר מלשון:"וינזרו מקודשי בני ישראל"[ ויקרא כ"ב],שהוא לשון הפרשה.
או, נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלוקיו על ראשו-והכוונה לכתר מלכות והוא נקרא כך היות והוא מולך על התאוות וזאת בניגוד לשאר בני אדם שהם עבדי תאוות.
הנזיר צריך להזיר עצמו מיין שהוא ישן, משיכר- שהוא התירוש ויש עליו להתרחק מחמישה דברים הקשורים לגפן- יין, ענבים, צימוקים, חרצן זג. ואם אוכל מהם, הוא עובר בלאוו.
הבוסר כלול בענבים והחומץ נכלל ביין.
הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שמתו עד סוף ימי הנזירות שגזר על עצמו, בכך הוא דומה לכוהן הגדול שאינו יכול להיטמא לשום בן משפחה, אלא רק למת מצווה[מת מצווה-הוא מת שאין לו קרובי משפחה שידאגו לקבורתו הנאותה.]
רבי אהרון הלוי שואל בספר החינוך: מדוע התורה החמירה בדיני הנזיר יותר מאשר בכוהן הדיוט?
שהרי מותר לכהן הדיוט להיטמא לקרובי משפחתו?
והתשובה: שהכהן זכה לכתר כהונה מבטן ולידה. ולא מכוח רצונו החופשי. לכן עליו הקלה התורה.
שהרי נאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"[משלי ג,י"ז]
ולכן מותר לו להיטמא לשבעה קרובי משפחתו :אביו אמו, בנו, ביתו, אחיו, אחותו שטרם נישאה. לעומתו הנזיר, גזר על עצמו את נזירותו ולכן יש עליו הקפדה לא להיטמא לקרובי משפחתו.
התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך מוצאים שלוש דוגמאות לנזיר:
1] שמשון הגיבור היה נזיר ,אבל רחוק היה להיחשב כדמות אידאלית.
2] אבשלום-בנו השלישי של דויד המלך - היה נזיר בשיערו, אך לא נחשב לאישיות חיובית.
3] שמואל הנביא- היה נזיר לשם שמים.
התשובה לשאלה ד]
במקרה ומשהו קרוב מת על הנזיר – במפתיע, עליו לגלח את ראשו ביום טהרתו-ביום השביעי ,וביום השמיני עליו להביא: שני תורים, או שני בני יונה אל הכהן אשר נמצא בפתח אוהל מועד,
"ועשה הכוהן אחד לחטאת ואחד לעולה וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש.."[במדבר,ו,י"א]
רש"י אומר על הפסוק הנ"ל: משמעות העניין כי חטא על הנפש-שאותו נזיר לא נזהר מטומאת המת שנאסר עליו לבוא במגע אתו מרגע שנדר להיות נזיר.
ורבי אלעזר הקפר – [במסכת נדרים י, ע"א] אומר: כי החטא הוא-שציער עצמו מהיין.
ולגבי הגילוח נאמר בספר החינוך: "ואמרו בספרא: שלושה מגלחין ותגלחתן מצווה: הנזיר, המצורע והלוויים"
אלא שיש שוני ביניהם, גילוח הלוויים היה להוראת שעה במדבר. ואילו אצל המצורע והנזיר-
המצווה נוהגת למשך דורות.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי אדם שנדר להיות נזיר-פירושו לפי רוב המפרשים מלשון נזר-כתר מלכות –כאילו נושא על ראשו כתר ובניגוד לשאר האנשים הוא כעין מלך השולט על כל הבלי העולם הזה.
ובתנ"ך הנזיר היחידי המשמש דוגמא חיובית-הוא שמואל הנביא, לפי שנזירותו הייתה לשם שמים.
מי ייתן ונזכה להתגבר על תאוות העולם הזה ללא נדר הנזירות ,בסייעתא דשמיא- על יצרנו ונמלא באהבה את מצוות תורתנו הקדושה, כפי שמבקש דויד המלך:
"לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי"[תהלים נ"א,י"ב]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נשא
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1118
פרשת נשא- מה טמון בברכת הכוהנים-?
מאמר מאת: אהובה קליין.
מתוך מגוון הנושאים של הפרשה, ישנו נושא חשוב ונצחי לעם ישראל הראוי להתבוננות עמוקה והסקת מסקנה חשובה.
זוהי ברכת הכוהנים -שבאמצעותה אנו מתברכים בבתי הכנסת גם בימינו.
כפי שנאמר:
"וידבר ה' אל- משה לאמור:דבר אל-אהרון ואל בניו לאמור:כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך:יישא ה' פניו אליך-
וישם לך שלום:ושמו את שמי על – בני ישראל,ואני אברכם:"
[במדבר ד,כ"ב- כ"ו]
השאלות הן:
א] מדוע אין בברכת הכוהנים התייחסות לתחום הגשמי?
ב] מה הטעם בברכת כוהנים הנאמרת בלשון יחיד ,צפוי היה לאומרה בלשון רבים כמו מרבית התפילות?
ג] מה הכוונה במילים:"כה תברכו את בני ישראל"?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי חז"ל: אין התייחסות בברכת הכוהנים לתחום הגשמי,אלא עיקר הדגש הוא על נושא השלום ובכך יש מסר תורני בעל חשיבות גדולה שמטרתו להעצים את נושא השלום-לפי שבו כלולות כל הברכות.
רבי שמעון בן חלפתא[סוף מסכת עוקצין] אומר רעיון דומה:
"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק לישראל אלא השלום,שנאמר:ה' עוז לעמו ייתן,ה' יברך את עמו בשלום"[תהלים כ"ט,י"א]
רבי חנוך צבי לוין מבנדין אומר: כי אהרון היה ידוע במידת:"אוהב שלום ורודף שלום"[כפי שכתוב במסכת אבות א,י"ב] ותכונה זו עברה בהמשך גם לבניו, ומטעם זה הוטל על אהרון ובניו לברך את עם ישראל במידה נעלה זו.
לכן ה' מצווה עליהם:"כה תברכו את בני ישראל.." כלומר במידה אשר טבועה בכם- כאוהבי שלום ומתייחסים בכבוד לבריות- תברכו את כל בני ישראל.
מטעם זה ,כאשר הכוהנים עולים לבמה ,הם מברכים:"אשר קדשנו בקדושתו של אהרון,וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה".
כאן ישנה מטרה: שכל עם ישראל יתברכו בתכונה הנפלאה של האהבה לזולת ונושא השלום.
כדי שיוכלו ליישם דרך זו הלכה למעשה-איש לרעהו.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונים חז"ל: ברכת כוהנים נאמרת ביחיד כדי להעביר לעם ישראל את מסר האחדות.
דבר זה מוכיח את הכוח האדיר הטמון בברכתם.
את נושא האחדות ניתן למצוא בכמה מקומות במקרא:
במעמד הר סיני: כאשר נאמר בלשון יחיד:"ויחן שם ישראל נגד ההר"
[שמות י"ט,ב]אומר רש"י: כי עצם העניין שלא נאמר בלשון רבים:"ויחנו" אלא נאמר בלשון יחיד:"ויחן"-מוכיח כי בעת מתן תורה עם ישראל היו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.
אצל דור הפלגה: הם היו מאוחדים למרות שחטאו,כפי שנאמר:"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" ובהמשך נאמר:"וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם:ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם.."
[בראשית י"א,א-ו]חטאם של דור הפלגה היה כה חמור כאשר הם בגדו בקב"ה באמצעות בניין המגדל:" שראשו בשמים".
הרי היה צפוי שה' ישמיד אותם,אך היות והם היו מאוחדים ביניהם.
הם לא הושמדו,אלא אלוקים בילבל את שפתם ופיזר אותם בכל הארצות.
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי רבינו בחיי: הכוהנים זכו בעשרים וארבע מתנות כהונה ובמילה:"כה" גימטרייא= עשרים וחמש,כאן רמוז שנוספה להם עוד מתנה וזוהי: הזכות לברך את עם ישראל וזאת בנוסף ליתר המתנות שהיה בחלקם,כמו: חלקי קורבנות,תרומה ביכורים ועוד.
לפי דברי אברבנאל: הארץ הייתה מחולקת לשלושה אזורים:
אזור א- עובדי אדמה ובעלי מלאכה שונים.
אזור ב- אנשים הקרואים בשם:"עיוניים" המתרכזים בתפילות,בחוכמות ומשפטים.
אזור ג- אנשי חיל-גיבורים שתפקידם להילחם בעת מלחמה.
ברכת הכוהנים הייתה חלה על כל שלושת שכבות אלה של העם.
כנגד עובדי המלאכה נאמר:"יברכך ה' וישמרך"
-ברכה המשמרת אותם מכל פגע.
כנגד:"המעיינים" נאמר:"ייאר ה' פניו אליך ויחונך"
ולגבי אנשי החיל נאמר:"יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"-שלא יכשלו במלחמה.
לסיכום,לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ברכת הכוהנים- היא ברכה המיועדת לכל עם ישראל אוצרת בתוכה את עוצמת מסר השלום והאחדות .
בעל הטורים אומר: כי יש להקדים שלום לכל אדם,גם אם הוא נוכרי וזאת לומדים מהמילה:"שלום"-בגימטרייא- "עשו"-כינוי למי שאינו יהודי.
רעיון זה לומדים גם במסכת ברכות[י"ז,ע"א]:"אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי,לא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נוכרי בשוק"
יהי רצון והאחדות והשלום יהיו נחלת כל עם ישראל ובקרוב נחזה בפעמי הגואל.
אמן ואמן.
