פרטים

קטגוריה: פרשת נח

פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 20:00

נכתב על ידי Super User

כניסות: 528

 פרשת נח - חלק ב' - הרב אריה קרן שליט"א

ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם (נח יא-ב)

 הדעות הזרות והאפיקורסות התחילה כבר מבראשית שהיו כתות שונים שניסו להסביר את כל ניסי ומעשי הקב"ה על פי טבע וההגיון הלקוי שלהם.

מבראשית ועד המבול עברו אלף ותרנ"ו שנים, והמבול השאיר אחריו זעזוע כבד, האנשים האמינו בגדולתו של בורא עולם אך כמו היום ישנם סברות ותאוריות חסרות אמונה שבזמן המבול היתה כת שהסבירה את תהליך המבול על דרך הטבע שכל אלף ותרנ"ו שנים פורץ מבול בעולם כמו הפילוסופים של היום, שטוענים שהקב"ה משגיח רק על הגלגלים והרקיעים והבריאה עצמה, ועל האדם אין מכבודו להשגיח שטוענים שלחיי האדם אין השגחה פרטית, ובדיעה זו החליטו לבנות מגדל שנקרא מיגדל בבל שבמקרה שיגיע המבול כולם יעלו למעלה וינצלו ממי המבול, והיתה עוד כת שניה שהצטרפה לתוכנית בנית מגדל בבל כדי להלחם בבורא עולם.

וכת שלישית רצתה להרגיז את הקב"ה והיתה בונה עבודת זרות בקצה המיגדל, ושלושת הכתות התאחדו שנאמר "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" וסופם הרי ידוע .

ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן (נח יא-ג)

 בספר "האיש על החומה" מסופר על פגישתו של רבי יוסף חיים זוננפלד עם נשיא צ'כסלובקיה פרופ' ת. מאסאריק, שהיה מחסידי אומות העולם, בעת ביקורו בירושלים בשנת תרפ"ז. לאחר קבלת פנים מפוארת שערך כולל "שומרי החומות" - שיוצאי צ'כסלובקיה נמנים עליו - ישבו הרב והאורח ושוחחו שעה ארוכה על נושאים שונים. וכך נאמר שם על אותה שיחה: "מורנו התעכב על ההתדרדרות המוסרית של העולם אחרי המלחמה ועל התופעה השלילית של טיפוח הרגשת "כוחי ועוצם ידי", שגברה עם ההפתחות הטכנולוגית.

הרעיון המרכזי הוא בנה מסביב לסיפור התורה על "דור הפלגה", שעיקר חטאו היה בטחון עצמי מופרז, שתוצאותיו הישירות מוליכות למרידה במלכות שמים. הוא הסביר זאת לנשיא המלומד בהרחבת הפירוש על הפסוק: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים". לאחר פסוק זה מובא עיקר החטא "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל" ומתבקש הסבר על הפסוק הראשון, איך הוא מתקשר לחטאם של אנשי דור ההפלגה. מדוע חשוב לדעת באלו חומרים בנו את המגדל בלבנים או באבנים?

אלא כאן מרומז תהליך התפתחות השקפת הכפירה של דור ההפלגה: הטיפו לטיפוח הכח העצמי של האדם ולצורך להתנתק מטובותיו של הקב"ה. אם ה' הכין לאדם אבנים, שהוא חומר בניה מן המוכן, עליהם להפגין כי הם יכולים ליצר בעצמם את חומרי הבניה שהם זקוקים להם. ולפיכך אמרו: "הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן" - יש לנו אבנים משלנו ואין אנו זקוקים לאבניו של הקב"ה. השקפה זו, של טיפוח היכולת העצמי, שימשה רקע והכנה למרד הגדול בקב"ה, שהופגן ע"י בנית המגדל שראשו בשמים". (מורשת אבות)

ויחי נהור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות (נח יא, כד-כה)

הדור השמיני היה נחור שנולד בשנת אלף תתמ"ט ליצירה, ובהיותו בן כ"ט נולד לו בן שקראו תרח, ואח"כ חי עוד קיס שנה והוליד בנים ובנות ובסך הכל חי קמ"ח שנה ונפטר בשנת שני אלפים פחות ג' שנים.

ויהי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן ואלה תולדות תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן. והרן הוליד את לוט. וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים (נח יא, כו-כח)

הדור התשיעי היה תרח זה שנולד בשנת א' תתע"ח ליצירה. והוא היה הראשון שהמציא את הטבעת הכסף באופנים שונים והיה הגדול שבין הכמרים. ובהיותו בן שבעים שנה היו לו שלשה בנים והם: אברם, נחור, הרן. ובהיותו הרן בן שבע נולד לו בת יפה מאד הלא היא שרה אמנו שנולדה בשנת אלף תתקנ"ח ליצירה. והכתוב קראה יסכה ר"ל שהיתה נאה כל כך שכל מי שהיה מסתכל בה היה מוקסם. כי כל היפיפיות שהיו בעולם אם היו עומדות בפני שרה היו דומות כקוף לפניה. ובגלל עוד סיבה קראו לה יסכה, שהיתה נביאה שברוח הקודש ידעה מה שעתיד להיות. ושרי זו לקחה אותה דודה אברהם לאשה. (מעם לועז)

וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים (נח יא-כח)

ראיתי לנכון לצטט באריכות את מעם לועז שמסביר נפלא את המאורעות שבתקופת אברהם לפני שנולד אברהם היה נמרוד מלך על כל העולם כפי שכתבנו קודם. והוא היה כופר בעיקר. וגאותו היתה גדול כל כך שהיה עושה עצמו אלוה. וכל בני הדור ההוא היו משתחוים בפניו והיו עובדים עבודה זרה לפי הפקודה שנתן להם ולכן אומר הכתוב ובני כוש סבא וחוילה וג' וכוש ילד את נמרוד. שלכאורה יש לתמוה הרבה, שהרי היה הכתוב צריך למנות את נמרוד בכלל סבא וחוילה ושאר אחיו ולמה נאמר לחוד: וכוש ילד את נמרוד. אלא רמז יש כאן שנמרוד עשה עצמו אלהות, וכל בני האדם טעו בו, כי הוא היטעה אותם שהוא ברא שמים וארץ. ולא ידעו שנמרוד נולד מאשה. ולכן חשבו שלכוש לא היו אלא חמשה בנים והם: סבא, חוילה, סבתא, רעמה, סבתכא. לכן אומר הכתוב וכוש ילד את נמרוד, ועושה צחוק מן האנשים שהאמינו בנמרוד שהוא אלוה. אלא היה בנו של כוש. ונמרוד זה היה תוכן וידע בחכמת הכוכבים, וצפה בחכמתו שבן עתיד להולד בזמנו שיביא לו צרות ויכפור באמונתו.

ובלילה שבו נולד אברהם ראו חכמי נמרוד בחכמתם שכוכב גדול יוצא מן המזרח ורץ לרקיע ובלע ד' כוכבים מארבע רוחות העולם. והיו תמהים מאד למראה הפלא הזה, והאמינו כי בודאי מראה הדבר שיוולד בן שעתיד להיות גדול ומפורסם ויירש את כל ארץ כנען ויהרוג את המלכים. למחר נתייעצו ואמרו שהם צריכים להודיע לנמרוד את שהם ראו בלילה, שאם יארע לו דבר הוא יאשים אותנו על שלא גילינו לו. ויש סכנה שיהרוג אותנו ולכן נספר לו הן את החלום והן פתרונו כדי שימצא תיקון לדבר, וכך באו כל החכמים לפני נמרוד וספרו לו כך: בלילה היינו בביתו של תרח משנהו שהזמין אותנו למשתה בנו שנולד לו ואחרי המשתה יצאנו לחצר לטייל וראינו כך וכך, ובודאי יהיה מה שצפית אתה בחכמתך שיולד בן שעתיד לכבוש את העולם הזה ואת העולם הבא והוא יבטל אמונתך. ועכשיו אם טוב הדבר בעיניך פצה את תרח בכסף וקח ממנו התינוק והרגהו לפני שיגדל ויקרה אותה צרה שלא נוכל לתקנה. ונמרוד זה שמח שמוחה גדולה על העצה ששמע וקרא לתרח ואמר לו בן נולד לך הלילה תנהו לי כי אני רוצה להורגו. והבטיח לתת לו בית מלא זהב. השיב לו תרח ואמר אנו מוכן לפקודתך ומה שתרצה תתן לי ושח עמו עוד שעתיים בעניני המלכות מפני שהיה משנהו והיה צריך להודיעו הכל מה שאירע. אחר כך אמר לו: דע אדוני כי אירע לי דבר בלילה הזה ואיני מעיז לעשות דבר בלי שרשותך כי בא אליך איש אחד ואמר לי רצוני שתתן לי במתנה סוס יפה מאד, ובמקומו אתן לך גבית מלא שעורים. עיניתי לו כי איני יכול להשיב לו דבר לפני שאשאל ראותך, אי אתה מלכנו ופטרון העולם שאם תמצא שהעסק טוב אעשהו ברצון. עכשיו אני ממתין לתשובה עד שתתן לי עצה כיצד לנהוג, כי מאחר שאני המשנה שלך בודאי אתה מחפש טובתי ואין אתה רוצה ברעתי. ונמרוד בשמעו זאת תמה מאד והיה סבור שתרח יצא מדעתו. ואמר לו אם אתה מנהיג מלכותי בשכל כזה בודאי היא עתידה ליחרב בזמן קצר. שאם יש לך סוס יקר כזה כיצד תחליפו בשעורים, וחוץ מזה מי יוכל את השעורים אם מכרת את הסוס, נתן לו תרח לכלות כעסו בדברו, אח"כ אמר לו אם על כך אתה כועס על החלפת סוס בשעורים, מה צריכה להיות הרגשתי כשאתה בא לבקש ממני את בני היקר תמורת כסף שאם אתה הורגו מי יירש את נכסי, ולאיזה טובה מצפה האדם יותר מלזה? ונמרוד כששמע שתרח דיבר עמו במשל, קצף עליו מאד וביקש להורגו בחמתו. אז נפל תרח לרגליו ואמר: בצחוק דיבר. שהרי בודאי אני מוכרח לעשות רצונך, ואף על פי שאתה רוצה להורגני אמסור לידך את בני ואת שני אחיו. אבל תן לי שהות של שלשה ימים כדי שאדבר עם אשתי ושאר בני ביתי שמא אפייסם במתנות ובמילים טובות כדי שיסכימו.

ונמרוד נתן לו שהות כאשר ביקש.

ביום השלישי שלח וקרא לו ונתן לו התראה למלא בקשתו. ואם לא,  ישרוף את כל משפחתו מבלי השאיר להם שריד. ובראות תרח שאין מפלט, חיבל תחבולה זו היתה לו שפחה אחת שילדה בן באותו לילה שנולד בו אברהם. לקח בן השפחה ומסרו לידי נמרוד ולקח את הכסף כפי שהבטיחו. ונמרוד הרג את התינוק הזה בהתלהבות בחושבו כי הוא אברהם, ובזה נחה דעתו ושכח מכל הענין ושום אחד מחכמיו לא דיבר עמו עוד בדבר הזה.

ובהיות אברהם בן שלוש שנים התחיל לחקור בדעתו כדי לדעת מי הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ ובתחילה היה סבור שהשמש ברא הכל. ובאותו יום ערך תפילתו לשמש. וכשהעריב היום ושקעה החמה במערב והלבנה האירה במזרח והיו סביבה הרבה כוכבים היה סבור שהלבנה בראה השמים והארץ והכוכבים הם משמשיה. ובאותו לילה ערך תפילתו אל ירח למחרת ראה והנה השמש הופיעה והלבנה נסתלקה. אמר בלבו נראה כי אין אחד מאלו בורא השמים והארץ. ובודאי יש אל בשמים המנהג את העולם כולו. הלך לתרח אביו ושאלו שיאמר לו מי ברא השמים והארץ. הביא לו תרח עבודה זרח בידו ואמר לו זהו האל שברא אותך ואותי ואת כל העולם. הלך אברהם לאמו ואמר לה להכין לו מאכלים טובים שהוא רוצה להביאם לקרבן לפני העבודה זרה. כשהכינה אותם הלך אברהם והביא אותם לפני הע"ז וראה כי באותה צורה שהניחם לפניו כן מצא אותם אחר כך. ומפני שהיה עמל הרבה להכיר את השי"ת שרתה עליו שכינה ונתן הקב"ה בלבו להבין שכל אלו האלילים מעשי ידי אדם הם. ובא המלאך גבריאל ולימד אותו הרבה סודות.

ויש אומרים כיון שראה אברהם אבינו את אביו ואת אמו שהם אדוקים בעבודה זרה שלהם, לא רצה להיות עמהן עוד, והלך לישיבת נח ושם, וישב עמהם ולמד סודות התורה והיה שם ל"ט שנים רצופות ואיש לא הכירו. ובהיותו לומד שנים מרובות כל כך בחשק גדול ובמנוחת הנפש נעשה חכם גדול, והשיג בדעתו שכל הדור ההוא שקוע בטעות העבודה זרה שהם עובדים לצורות עץ ואבן.

ובעודו בן שלוש התחיל להבין את השי"ת ובהיותו בן מ"ח הכירו יפה ואמו מיהרה אל תרח וסיפרה לו על בנם המוכשר והמבורך, אבל בהיות שתרח היה רשע בתכלית ומשנהו של נמרוד היה אדוק מאד באמונתו, הלך אצל נמרוד ואמר לו: זה שראית בחכמתך שעתיד בן להולד במלכותך שישכיח את אמונתך, די כי זהו בני. ואשתי הרעה רימתה אותי. ואף שראיתיה והנה כרסה בין שיניה. רימתה אותי ואמרה כי יש לה מחלה המתחדשת בה כל שנה. ובכך התחמקה ממני וילד בן בסתר בלי שהודיעה לי על כך, עכשיו סופר לי כי הוא יושב ולומד תורה זרה זה הרבה שנים. ומספר שיש אל בעולם שהוא האמת. ואתה משקר ומכזב.

וכששמע נמרוד כל אותם הדברים תקפו אותו יראה ופחד, ונועץ בחכמיו לטכס עצה מה ייעשה לו אמרו לו מה אתה חושש מאדם שהוא קטן יותר מאחד העבדים שלך. קחהו ושים אותו בבית הסוהר עד אשר נחליט מה לעשות בו.

אז בא השטן והתחשב בדמות בן אדם ואמר לנמרוד אני מתפלא מאד שממלכה שלמה מרתתת מפני אדם יחיד. והדרך הטובה ביותר היא שכל אנשים יצתירו היטב בכלי מלחמה כמו שעושים כשהולכים למלחמה ואלף גבורים ילכו. שאיש אינו יכול להתמודד עמם. וברגע זה יצא כרוז בכל הממלכה, ונתקבצו רבבות אנשים מכל קצוי המלוכה להביא את אברהם אבינו.

ומשראה אברהם את כל החיל הזה נכנס פחד בלבו וערך תפילה לפני הקב"ה, אמר: לפי שעשיתי כל זה למען כבודך, רחם עלי והצילני מאויבי אלו. והקב"ה שמע תפילתו ושלח את מלאך גבריאל שאמר לא לפחד מהם, כי ה' עמו. וכך ירד ענן גדול והחשיך את העולם. וכשראו זאת אנשי נמרוד אחזה אותם יראה גדולה וחזרו אצל נמרוד, וכך חזרו נמרוד ואנשיו מעיר זו לבבל.

אמר המלאך גבריאל לאברהם בשם ה' שילך אחרי נמרוד לבבל. אמר אברהם לא עשיתי שום הכנה. ואין לי לא כסף בשביל צידה ולא נשק כדי לערוך קרב, ובפרט שאני יחיד ובודד, מה יש בכוחי לעשות. אמר לו גבריאל דע כי אין לך הכרח בשום דבר. כי אני אביא אותך על כתפי עד לבבל ובזה יהיה לך סימן שה' עמך. וכך הביא אותו כהרף עין לבבל. והיה מסובב בכל העיר והכריז בקול גדול לאמר: ה' הוא האלהים הוא אחד ושמו אחד. אלהי השמים ואלהי הארץ ואלהי נמרוד, ואני אברם הוא עבד השי"ת וכולכם צריכים להודות בכך.

וכשהיה אברהם סובב כך בעיר נפגש באביו ובאמו ושאל אותם: מה ראיתם על כך לעבוד לאלו האלילים של נמרוד הרשע. פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, ואין בהם שום מועיל. וכששמע תרח את דבריו הביא אותו לביתו וביקשו לומר לו מי הביאו לבבל. ענה לו ואמר ביום אחד די לו ללכת מהלך של ארבעים יום. ומיד מיהר תרח וסיפר לנמרוד. וכולם השתוממו לשמוע דבריו. וכך חזר נמרוד ונועץ באנשיו שיורו לו עצה מה לעשות. וכולם הסכימו להכריז בעיר שכולם מוזמנים ע"י המלך לבוא ולהשתתף במשתה גדול שיימשך שבעה ימים. ובכל השווקים והרחובות יהיו חוגגים החג הזה וכולם יהיו מלובשים יפה מקטן ועד גדול ויבואו אצל נמרוד אל המשתה אשר הכין.

ונמרוד היה יושב על כסא מלכותו ושלח וקרא לאברהם. ואברהם בא יחד עם תרח אביו. והלך ישר לנמרוד ואחז בכסאו והתחיל לנענעו. וצעק בקול גדול. אוי לך נמרוד שאתה כופר באלקי השמים והארץ ואינך מכיר באברהם עבדו שהוא מזלזל בך, על שאין אתה מכיר באלקים חיים שהוא אחד ושמו אחד של ינום ולא יישן, ואתה הולך אחרי אלילי כסף וזהב שאין בהם מועיל. וכך היה הולך ומדבר ומבזה את נמרוד בבזיון גדול, וכל האלילים האלו שהיו שם צנחו ונפלו כשפניהם לקרקע, ונמרוד ואנשיו נבהלו מאוד בשומעם את צעקותיו של אברם. וכך נשארו בפחדם שעתיים תמימות, והיו כמו מתים.

כאשר התאוששו שאל נמרוד לאברם: הקולך הוא  זה או קול אלהיך? ענה לו ואמר: קולי הוא זה, ואני הוא הבריה הקטנה ביותר בין הבריות שברא אליה הגדול והגבור. אז האמינו נמרוד, ואמר לעיני הכל בודאי אלהיך הוא מלך גדול מכל המלכים ואין מה לדבר עוד.

וכך מסרו לידי אביו להביאו למקומו לשלום.

אחרי ימים נפל תרח למשכב וביקש מאת בניו אברם והן שימכרו כמה אלילים כדי להרויח. כי תרח זה היה מוכר אלילים ובהיותו חולה ביקש את בניו שימלאו מקומו בחנות וינהלו העסק.

יום אחד שאל אברהם את אביו וביקש ממנו שיאמר לו מי ברא את השמים ואת הארץ אמר לו תרח: וכי עדיין אין אתה יודע? והרי כמה שנים אתה בחנות הזאת שהיא מלאה אלילים גדולים וקטנים. הם פטרוני העולם שבראו אותך  ואותי ואת כל הבריות, ואברהם הלך מיד לאמו וביקש ממנה להכין לו מאכלים טובים, כי הוא רוצה להביאם כמתנה בפני האלילים כדי לערוך תפילתו, וכך לקח אברם את כל המאכלים בידיו ונסתגר בחדר. והיה שוהה שם כל היום כי ביקש לראות אם יושיטו את ידם כדי לאכול משהו, ואין קול ואין עונה. וכך לקח הפטיש בידו והרס את כל האלילים, וכשגמר נתן הפטיש בידו של האליל הגדול שבהם שהשאירו שלם כפי שיתבאר להלן.

ותרח זה בשומעו את המכות כקול חיטוב עצים רץ לתוך החדר מצא את אברהם כשהוא יוצא משם. וכשראה תרח והנה כל הצלמים שבורים החליט להרוג את אברהם על שהעיז לעשות כך התנצל אברהם ואמר כי לא היתה לו שום כוונה רעה. אלא הוא הביא אוכל לאלילים, אז התחילו הקטנים לאכול לפני הגדולים הושיט הגדול  ידו ובזעמו שבר את כולם על שלא היתה בהם מידת דרך ארץ וסימן לדבר הגרזן הנמצא בידו של הגדול, ואם אין אתה מאמין לי בוא ונלך ונשאל מה בפיו.

וכעסו של תרח התגבר יותר ואמר זה סימן שאתה משקר שהרי אילים אלו אין רוח בהם ואינם יכולים לדבר  כי הם עשויים עץ ואבן אמר לו אברהם: וכיצד אתה מאמין שהם שבראו השמים והארץ בשעה שאין בהם רוח ואינם יכולים לנוע ממקומם ומה הטעם יש לך לעובדם וואי לך ולכל הדור שהלכתם כל חייכם אחרי ההבל, ובהיות שיש אל גדול בשמי כפי שלימדתי אתכם  ולא הטיתם אוזן לשמוע לי, הרי רע יהיה סופכם. כמו שאירע לדורות שעברו דור אנוש ודור המבול כי בגלל עבודה זרה אבדו מן העולם. ולכן אבקשך אבי לשמוע בקולי ולחדול מעבוד אלילים  וכך תינצל מן הרעה הגדולה.

ואברהם פתח החנות ולקח שני צלמים וקשר בהם חבל וגררם והכריז כדרך המוכרים המכריזים על סחורתם: אמר: רוצה אני למכור אליל שאין בו מועיל. פה לו ולא ידבר עינים לו ולא יראה אזנים לו ולא ישמע ולא יהלך ברגליו וכשבא אחד מהם לקנות היה אומר לו אבוי לך שאתה בן חמישים ואתה משתחוה לפסל בן יומו. ובכך היה הלה מסתלק והולך.

ובעודו מסובב בעיר להראות את הצלמים, פגש בו זקן ואמר: רוצה אני שתבחר לי אליל גדול וטוב כדי לעובדו אמר לו אברהם והלא בשבוע האחרון ראיתיך קונה אליל מהרן אחי, ולמה אתה צריך עוד אחד? אמר לו כשבאתי לביתי באו גנבים וגנבו ממני את הפסל. אמר לו אברהם כיצד אתה עובד לפסל שאינו יכול להציל עצמו לא כל שכן שלא יציל אחרים אמר הזקן: הגד לי למי לעבוד, כי איני יודע אל אחר. אמר לו אברהם דע כי יש בשמים אל גדול והוא אלהי נמרוד ואלהי תרח ושל כל העולם וכמה רע הדבר לעבוד לנמרוד המחזיק עצמו לאלוה. אמר לו הזקן היום הרת עולם. ומן היום ואילך אעבוד לאלהיך. אבל רוצה אני שתבטיח לי מה תועלת תצמח ממנו. השיב אברהם  ואמר הדבר הראשון שכל מה שנגנב ממך יוחזר לך. והשני כי תנצל מדינה של גיהנם, ביקש ממנו הזקן שילמדו כמה מילים לאומרם. אמר לו לאמר ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. אחד ואין שני ממית ומחיה ואברהם עבדו נאמן ביתו. וכן חזר אותו זקן בתשובה והתחרט על העבר ביום השני מצא שהגנבים החזירו לו הכל מה שגנבו ממנו והיה מסובב כל היום ברחובות ומשמיע את הדבירם האלו שאברהם לימדו לאמר, והחזיר בתשובה הרבה אנשי ונשים. אבל כשנודע הדבר לנמרוד הרג אותו והיה מהרהר בדעתו מה לעשות באברהם, כי רוב האנשים הלכו אחריו. וכן כשהיה נמרוד במשתה נכנס אברם ושבר את כל הצלמים, כפי שעשה לטרח.

ונמרוד שהחזיק עצמו אלוה ואמר שהוא ברא את השמי ואת הארץ, אמר לו אברם: אני רואה שהשמש יוצאת כל יום במזרח ושוקעת במערב, שמא יש לך כח לשנות מהלכה שתזרח במערב ותשקע במזרח? אם תעשה כן אודה בך ואשתחוה לפנים, ואם לא דע כי האל שנתן כי כח לשבור אליליך הוא יתן לי כוח להרוג אותך.

ונמרוד כששמע דברים אלו נזדעזע ושלח את אברם לבית הסוהר כשהוא כפות, וצוה לשומרים שיתנו לו רק לחם בלי מים. והיה שנה אחת בבית הסוהר, יבוא מלאך גבריאל ועשה לו מעין מים, ובכל יום האכילו יפה והיה לצדו ולא סר ממנו כלל.

אחרי כן כינס נמרוד את כל חכמי עירו ושאל אותם מה משפטו של אברהם שביזה את המלך ושבר את הצלמים.ויצא דינו לישרף. וכך הכריזו בכל העיר שכל מי שהוא מאוהבי נמרוד צריך להביא מטען עצים והיו מביאי עצים במשך ארבעים יום ולנמרוד היה תנור גדול מאד בכפר שנקרא אור כשדים. ולשם הלכו כולם והסיקו את התנור הזה עד שהיה הולך ובוער במשך שלשה ימים ושלשה לילות עד שבני העיר לא היו יכולים לסבול החום שהיתה כל העיר כמו מרחץ חם. ונתכנסו כל העולם אנשי ונשים לראות כיצד הולכים לשרוף את אברם, ואנשי נמרוד היו כמה אלפים מלבד המון העם שהו על הגגות אחד ע"ג השני.

ואותם החכמים אמרו לנמרוד שגם תרח ראוי לשריפה על שעשה תחבולה זו שהחליף את אברם בתינוק אחר, וכך שלח נמרוד והביא את תרח ואמר לו שיאמר לו בטוב את האמת ואם לא ישרף ולא  יפחד לומר האמת, שאם ישקר יישרף יחד עם בנו השיב תרח ואמר כל מה שאמרו החכמים אמת ומפני שריחם על בנו עשה כן, שאל נמרוד את תרח: מי נתן לך עצה זו? ענה לו תרח כי הרן בנו נתן לו עצה זו וזה לא היה כן, אך כדי להמלט מנמרוד סיבך את הרן, אז יצא דינו של הרן לישרף יחד עם אברהם.

צוה נמרוד להוציא את אברם מבית הסוהר כדי לשורפו והממונה על בית הסוהר אמר לנמרוד. דע כי אדם זה יושב בבית הסוהר זה שנה ולא כל ולא שתה כלום ובודאי כבר מת אמר לו נמרוד: בכל זאת ילך ויראה אם הוא בחיים ויציאו לשריפה. הלך וראה אותו בריא ושלם, התפלאו מאד ואמרו מי הביא לו אוכל? השיב אברם ואמר: אלהי השמים הזן את כל הבריות הוא שזן גם אותי וכך היה הולך ודורש עד שגם הממונה חזר בתשובה. אמר לו אני מאמין לך שאלהיך הוא האל האמיתי, כי ראיתי במו עיני הפלא הזה. ונמרוד הוא שקרן וזייפן.

וכשספרו לנמרוד שגם הממונה על בית האסורי החליף דעתו ועבר לצדו של אברהם צוה להורגו. והרבה חרבות נשברו על צוארו ולא היו יכולים להורגו. וכן שלח נמרוד אחד משריו להביא את אברם. וכל אלו שהביאו את אברם לזורקו לתוך הכבשן יצאו לשונות אש מן הכבשן ושרפום. עד שנשרפו הרבה אנשים.

באותה שעה בא השטן בדמות של אחד מהם ואמר לנמרוד כי יש בכוחו לעשות תחבולה ולזרוק את אברם מרחוק לתוך הכבשן. וכך הביאו מסמרים ולוחות וחבלים ועשו "טראבוקו" לתוך התנור מרחוק. וכך קשרו ידיו ורגליו של אברם אבינו ושמו אותו בתוך הטראבוקו להטילו לכבשן. וכן עשו לאחיו הרן. ופשטו בגדיהם כדי לשורפם. אז בא השטן ואמר לאברם אם אתה רוצה להינצל מן האש הזאת השתוה לנמרוד השיב לו אברם ואמר: יגער ה' בך השטן ואברם התפלל לפני הקב"ה כאשר ידע אז באה אמו והתחננה לפניו שישתחוה לנמרוד וינצל ענה לה: דעי אמי כי אשו של נמרוד סופה להיכבות, ואילו אשה של גיהנם אין לה תקנה עולמית.

וכך הטילו את שניהם לתוך הכבשן. והרן זה שלא היה לבו שלם באמונתו, נשרף מהר, וכן י"ב האנשי שהיו נמצאים בטרבוקו נשרפו כי יצאה אש מן הכבשן וליחכה אותם ואילו לאברם ירד הקב"ה בכבודו ובעצמו והצילו. ויש אומרים שהמלאך מיכאל שהוא ממונה על ישראל הוא שנשלח מן השמים להציל את אברם, ואותו התנור אע"פ שהיה מוסק כ"כ לגבי אברם היה צונן,

וי"א כי בשעה שראו האנשים שלא ניזוק אברם כלל אמרו שזהו בזכותו של הרן אחיו, הוא שמא עשה לו איזו תחבולה שלא תשלוט בו האש, כי הכירו בו (בהרן) שהוא קוסם גדול, ואותו הרן שהיה רשע אמר בלבו אם ינצל אברהם אעבור לצידו, ואם יישרף ישאר באמונתו של נמרוד, ויצאה להבה מן הכבשן ומשכה את הרן לתוכו, ואח"כ כשנשרף הטיל אותו לעבר תרח אביו.

ויש אומרים כי אנשי נמרוד הם שהטילו את הרן בתוך הכבשן כדי לברר מהי הסיבה שלא נשרף אברם. אם זהו בגלל חסידותו שאלהיו הצילו או שזה בגלל אחיו הרן. ונחמרו מעיו, וכשראו שנפגע השאירו בחוץ, אבל לא היה יכול לחיות כי האש שלטה בו, והוא מת באותו רגע בפני תרח אביו, וכולם האמינו בגדולתו של אברם.

וכל האנשים ראו את אברם כשהוא מתהלך בתוך הכבשן שלשה ימים ולילותיהם, וכשסיפרו הדבר לנמרוד צחק עליהם. אבל לאחר שראהו במו עיניו ציוה להוציאו מן הכבשן. אבל לא היתה אפשרות שבן אדם יתקרב לכבשן, כי האש היתה גדולה, וכך נשרפו שמונה אנשי שרצו להוציא את אברם. וכשראה נמרוד שאין אפשרות קרא לאברהם ואמר לו אתה שהנך העבד הנאמן של אלהי השמים הגדול והמבורך והאמיתי צא לחוץ ואברם יצא והתייצב בפני נימורד וכל המון האנשים שעמדו שם השתחוו בפני אברהם, וכן עשה נמרוד, אמר להם אברהם אני איני כלום ולא אלי השתחוו. אלא האמינו באלהי האמת שבשמים.

אז נתן נמרוד לאברם הרבה מתנות ושני העבדים המובחרים ביותר שהיו לו והאחד מהם היה אליעזר עבד אברהם ויש אומרים שאליעזר בנו של נמרוד וסן כל גדולי המלכות נתנו לו איש מתנות רבות  וליוו אותו עד לביתו בכבוד גדול.

וכל אנשי אותו הדור הכירו שאברם ניצול בכוחו של הקב"ה וכך הביא כל אחד את בנו לאהלו של אברהם ואמרו לו רואים אנו שיש לך בטחון גדול בשי"ת, השתדל ללמד את בנינו את הדרכים הטובות והישרות שאתה יודע. ומאז נקראה עיר זו אור כשדים בגלל הצלתו של אברהם שהיתה פלאית בעיני כל העם. וכן אנו אומרים בכל יום ב"ויברך דוד" אתה הוא ה' האלהים אשר הוצאת את אברם מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

אחרי שנתיים ימים מן המעשה הזה חלם נמרוד שעמד הוא וכל עמו בפני הכבשן הזה, וראה אדם ממש כמו אברם וחרבו שלופה בידו והוא רץ להרוג את המלך ומרוב פחד ברח מן המקום. ובא אותו אדם וזרק לו ביצה בראשו וממנה נעשה  נהר גדול  ובו טבעו כל אנשיו. חוץ ממנו ועוד שלשה אנשים שניצולו וראה נמרוד את דמות שלשת האנשים האלה והנה הם כדמותו אח"כ חזר אותו נהר ונעשה קטן כמו הביצה, ויצא ממנה אפרוח וטס ובא לראש נמרוד ונקר לו עיניו.

ונמרוד נתעורר ברוב צער ואסף את כל חכמיו וסיפר להם את החלום הזה ענה אחד מהם ואמר: דע כי החלום הזה מבשר בשורה רעה, כי עתיד אתה לסבול רעה הרבה מידיו של אברהם, שבמשך הימים הוא עתיד לערוך קרב גדול ויהרוג את כל אנשיך.

וזהו משמעות הדברים שראית שנקר עיניך, ועכשיו הזכר יפה באותו חום שראית לפני חמישים שנה שראית בכחמתך שעתיד להולד בן אחד שיאבד את אמונתך מן העולם ותסבול ממנו כל זמן שישאר בחיים. לכן למה לא תהרגהו ותינצל מצרה זו והדבר מצא חן בעיני נמרוד ושלח אנשי חרש לתפוש את אברהם.

אבל אליעזר עבד אברם שמע את העצה הזאת כי היה יוצא ונכנס בביתו שלך נמרוד וסיפר את כל הדברים לאברהם, ואמר לו שיברח בהקדם, וכך נתחבא אברם בישיבת נח ושם בנו, וכשחיפשו הרבה פעמים בביתו ולא מצאו שכך כעסו של נמרוד ולא חשב עליו עוד. אבל אברם חשש מנמרוד וקרא לתרח אביו ואמר לו הטוב ביותר הוא שתצא מן המדינה הזאת כי אני מתיירא מנמרוד ואיני יכול להיות כל הזמן במעצר. וכן בגללך, כי מאחר שהיית משנהו כ"כ הרבה שנים בודאי יסיר ראשך מעליך ואע"פ שאתה חושבו לידיד, איזו תועלת יש לך לדור בין עובדי אלילים אלו העובדים לעץ, ומאחר שהכסף הבל ואינו מתקיים שמע לעצתי ונצא לארץ כנען ושם נוכל לעבוד לשי"ת במנוחה. וכן אמרו לו נח ושם שאברם צודק בכל דבריו. וכך החליט תרח על הדבר, וזהו שאומר הכתוב ויקח תרח את אברם בנו וגו' ויצא אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען.

ויש מחלוקת באיזו עיר נולד אברם. יש אומרים שנולד באור כשדים היתה עירו של תרח, וי''א שנולד בחרן. וכשהלך תרח לאור כשדים נולד שם הרן. וי''א שאברם נולד בכותאחייה והיה לו ריב גדול עם האנשים שהיו עובדים לחמה. ושמו המלך בבית האסורים ימים רבים. אח"כ חשש המלך שאברם ימשוך אנשיו לצידו, לקח כל רכושו וגרשו מן העיר וצוה עליו ללכת לארץ כנען.

הדור העשירי היה אברם זה שנולד בשנת אלף תתמח"ח ליצירה וכבר ספרנו עליו ודעו כי בכל מקום שהיה אברם הולך היה מודיע גדולתו של הקב"ה והיה יודע להסביר לכל אחד כפי דעתו עד שהיה מודה ביהדות וכך אסף רבבות אנשי ולימד אותם כללי היהדות.

ועשה הרבה ספרים בענן זה וספר יצירה חיבר מדעתו. והכל מסר ליצחק בנו ויצחק מסרו ליעקב ויעקב לבניו. והבדיל את לוי ועשה אותו ראש ישיבה שלמד ממנו את הדרך הישרה לקיים המצות. וצוה ששבט לוי יהיו תמיד ממונים להעניש את אלו העובדים עבודה זרה. וכך היה אברם סיבה להקים אומה נפרדת והם בני ישראל המכירי את השי"ת, ותראו שאע"פ שבנ"י עבדו עבודה זרה במצרי אבל שבט לוי לא עבדו כלל, כפי שנראה בפרשת שמות.

ואם תשאלו מאחר שבאותו דור היו שם ועבר בני נח למה לא הורו לבריות לשבר צלמיהם כפי שעשה אברם? ואין אתם יכולים לומר כי עבדו עבודה זרה בסתר. שהרי בודאי עבדו נמרוד ואנשיו עבודה זרה בפרהסיא. כי כמה חנויות היו שבהם היו מוכרי עבודה זרה. ותרח היה אחד התגרים שהיה מוכר פךסילים כפי שהבאנו לעיל. והתשובה היא כי שם ועבר היו גרים בארץ כנען, וספור זה של אברהם אירע בבבל, ושם שיבר הצלמים אבל בארץ כנען היה רק הולך בחוצות והיה מכריז שיחזרו בתשובה ולכן מעלתו גדולה משלהם.

ויש לשאול שבעשרה הדורות שהיו מאדם ועד נח מודיעה התורה בכל אחד מהם שהוא מת ואילו כאן מנח ועד אברהם לא נאמר באחד מהם וימת. והתשובה היא כי לאחר שנגזר שיבוא מבול, אפשר היה לחשוב שכולם מתו במבול, לכן בכל אותם עשרה הדורות שמנה מאדם ועד נח כתוב וימת, לומר שמתו על מטותיהם כי היו צדיקים ומתו כפי שמת אדם הראשון, ואילו באלו המנוים כאן אין הכרח לציין שמתו, אלא כמה שנים חי כל אחד מהם וכמה בנים היו לו, ואין צריך לומר שמתו, כי לאחר שנגזרה גזרת מיתה בעולם בחטאו של אדם בודאי מתו.

ויש מי שמתרץ ואומר שעשרה הדורות מאדם ועד נח שלא השאירו אחריהם בנים כשרים לכן נאמר בהם מיתה, כי כולם היו רשעים שנספו במבול. ואילו בדורות מנח ועד אברם שהניחו בנים טובים לא ראוי לומר בהם מיתה. כי כל אדם המניח בן טוב נקרא שהוא חי תמיד ונחשב בין החיים.

ותראה בספר תורה בפסוק וימת תרח בחרן הנו"ן הפוכה. וזה רמז שעד אברהם היה  חרון אף בעולם, כי כל עשרים הדורות מאדם עד אברהם הכעיסו ובאו לפניו ית' והיתה בהם פורענויות של דור המבול ודור הפלגה, עד שבא אברהם נינוח העולם ונתחדשה טובה מרובה תהלות לאל יתברך. (מעם לועז)

ויהי עבר ארבע ושלושים שנה ויולד את פלג ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות (נח יא, מז-מז)

הדור הרביעי היה עבר שנולד בשנת א' תשכ"ג ליצירה. והיה חכם גדול וראש ישיבה שממנו למדו האבות, ויעקב אבינו למד בישיבתו י"ד שנים רצופות ועבר זה בהיותו בן ל"ד שנה נולד לו בן שקרא לו פלג. אח"כ חי עוד ת"ל שנה והוליד בנים ובנות. ס"ה חי תס"ד שנה ומת בשנת ב' אלפים קפ"ז ליצירה .

באדיבות אתר רבי www.rabi.co.il

• פרשת נח
• הרב אריה קרן

• קודם
• הבא