- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בחמישי, 31 אוקטובר 2024 16:50
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 17
פרשת נח - דור הפלגה - גורלם והמסקנות לעתיד ישראל?
מאת: אהובה קליין
בפרשתנו אנחנו קוראים על דור הפלגה שהחליטו לבנות מגדל שראשו בשמים וכך התורה מתארת זאת :
"וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל ה', שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ" [בראשית י"א, א-י']
השאלות הן:
א] במה חטאו דור הפלגה ובמה נענשו?
ב] מדוע ירד ה' להתבונן בדור הפלגה - הרי ה' מסוגל לראות מכל מקום?
תשובות.
חטאם של דור הפלגה ועונשם.
על פי ב"ר: שני פירושים:
א] הם תכננו - בעקבות מחשבתם - כביכול ה' ברא לו את העליונים ואילו להם – את התחתונים , לכן החליטו לבנות מגדל ובראשו תכננו להציב עבודת כוכבים ועליה חרב הנראית כאילו היא נלחמת באלוקים.
ב] תנחומא מסביר :כי הם אמרו דברים חדים: שאחת לאלף ותרנ"ו שנים: הרקיע מתמוטט, [זו התקופה מבריאת העולם ועד דור המבול] לכן רצו להקים מגדל תומך בשמים - אחד בצפון והשני בדרום ,אחד במערב ואחד בצד מזרח - המגדל שבנו היה בצד המזרחי ועל זה נאמר: " וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם"
למטרה זו מצאו בקעה שתכיל את כולם - זו הייתה בקעת שינער. חששם היה ממכה שתבוא עליהם והם יתפזרו.
יש הסוברים: כי במעשה זה רואים את תחילת האנטישמיות, לפי שדור הפלגה התמרדו נגד אלוקי אברהם - היות ובחר בו ,הם טענו וראו בזה חוסר צדק, הם שאפו להעביר בחירה זו לעצמם.
ה"כלי יקר" מסביר את הפסוק: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים" : כל התנהגות של דור הפלגה – היא על דרך: דברי חז"ל שאמרו: "כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם. פיזור לרשעים טוב להם וטוב לעולם ואילו אצל צדיקים הכול הפוך , הטעם לכך : לפי שהרשעים כאשר מתכנסים - הם חושבים עצות רעות על אחרים , בנוסף יעשו ביניהם - מחלוקות ,מריבות ושנאות - זאת הקנאה שיש בהם והיא ודאי לא לשם שמים , אלא חושבים על עצמם איך לעשות עבורם שֵׁם בארץ - ועיקר הסיבה לכך שכל אחד מהם יש לו תכלית חיצונית - המחלקת את ליבם זה מזה, האחד יתהווה לעושר וכבוד והשני לרוב מאכל , האחד לפריצות וזה ירצה לעשות לעצמו שם - להיות גבוה מעל גבוה, מתוך כך המריבה ממשמשת ובאה מהסיבה שאין להם מטרה אחת - אלא דרכים רבות ורעות.
כל אחד מתוך הקבוצה רוצה לשאוף להגיע במעלה גבוהה יותר מחברו , לכן עדיף לפזר קבוצה זו וזה עדיף על הקיבוץ שלהם כפי שנאמר: "כִּ֤י הִנֵּ֪ה אֹֽיְבֶ֡יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹֽיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּֽרְד֗וּ כָּל ־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן" [תהלים צ"ב, י']
כמו שנאמר: בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי ־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר"׃[שם,, נ"ה, י']
לעומת הרשעים, הצדיקים כאשר מתכנסים יחדיו - התכלית שלהם מאחדת אותם.
דוגמת הצדיקים המתאספים ללמוד יחדיו תורה כדברי דוד המלך:
"שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ; וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל".[תהלים קי"ט, קס"ה]
דור הפלגה התאפיין בתחילה על ידי שלכולם הייתה שפה אחת ודברים אחדים והיה שלום ביניהם , אך הם חששו שמא במשך הזמן כשיתרבו בארץ - הם יאלצו להתפזר - מהטעם שלא תישא אותם הארץ להתיישב במקום אחד וכתוצאה מכך הם יגיעו למלחמות - כי תמיד מלחמה מצויה בין יושבי מדינה זו למדינה אחרת.
הדבר הבולט ביותר של דור הפלגה היה שאמרו: "ְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם"- בכך התגלתה המזימה שלהם - כוונתם הייתה שיתפרסם שמם בעולם וכולם יקראו בשמם וגם שאפו שכל אחד ישתרר על חברו ולהיות גדול ממנו ,כי כך דרכם של קבוצות שכול מטרתם לפרסם ולהגדיל שמם על כן החליט ה' לפזרם בעולם!
על ידי הפיזור שלהם בעולם - טוב יהיה להם וטוב לעולם-כי לעולם אין שלום בין אנשים שכל מטרתם לעשות שֵׁם לעצמם בארץ!
רז"ל סוברים שאנשים אלה , בסופו של דבר השכינה אינה חשובה אצלם , כי תחילה הם פעלו בארץ לעשות לעצמם שֵׁם ,אך בהמשך שאפו לחלוק על מלכות ה' כביכול ומכאן נלמד כמה רעה מידה זו שגרמה לחורבן שני בתי המקדש! ומעכבת את בניין הבית השלישי!
המצב הזה ימשך בתוכנו עד ה' יסיר מעלינו את הגאווה ונהיה עם עני ונחסה בה' , ככתוב: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ, עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ, בְּשֵׁם ה'".[צפניה ג', י"ב]
אלוקים יורד לראות את העיר והמגדל שדור הפלגה הקים.
"וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹות אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם".
רש"י מסביר: אין ה' צריך לרדת כדי לראות מקרוב את הנעשה למטה הכול גלוי לפניו ,אלא התורה באה ללמד את הדיינים שלא ירשיעו את הנידון ויחייבו אותו בדין, עד שיראו ויבינו את כל הפרטים לעומק [על פי מדרש תנחומא ]
שואל רשי": מדוע מודגש כי הי ירד לראות את העיר והמגדל "אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם"? הרי ברור שהם היו בני אדם ולא חמורים וגמלים? אלא רצה הכתוב להדגיש: שאנשים אלה היו בני האדם הראשון והיו דומים לו בדעות שלהם , כשם שהאדם הראשון היה כפוי טובה כלפי ה' והאשים את אשתו שנתנה לו את הפרי באומרו: "הָאִישָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל" [בראשית ג/, י"ב] בדומה לכך גם בני דור הפלגה כפו בטובה ומרדו בה' שהביא להם את כל השפע והציל אותם מן המבול!
"נתיבות שלום " מסביר: כאשר דור הפלגה התיישבו ב שנער הם היו אנשים בעלי נפש רעה וכאשר הם יושבים יחדיו כוח הרע שבהם מתחזק. כי האחדות מכפילה את כוח הרע לממדים גדולים.
ולכן ה' ירד–לראות את תכונות הנפש מקרוב שהן , היו רעות ולכן הייתה דעת עליון לבלבל שפתם ולפזרם מכינוסם.
לא היה בזה משמעות של עונש ,אלא חסד, כי בהשוואה לדור המבול שהשחיתו דרכם והיוו את שורש הרע היו ראויים לכיליון , אבל אלה דור הפלגה לפחות רצו להתאחד יחדיו ,למרות מטרותיהם שהיו פסולות , מכאן יש לקחת את גודל עניין האחדות בעבודת ה'.
גם אם יהודים מתכנסים ואינם מדברים בעניין יראת ה', הרי אהבת הלבבות מצרפם - לאור אחד - נר ה'. אז כל הנרות כביכול מצטרפים לאבוקה אחת גדולה וממילא כל הרעים שבתוכם יתפרדו מהם.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי דווקא בימינו כאשר עדיין ישנן קבוצות באחדות נטולת יראת שמים-או מחלוקות לא לשם שמים - זהו דבר שמעכב את בניין הבית השלישי – וראוי להתייחס לדברי המשנה: כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵיּם; וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי; וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם ,זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ :[מסכת אבות ה', י"ז]
יהי רצון ודברי נבואת צפניה יתממשו בקרוב: "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא -יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלֹא-יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלֹא-יִמָּצֵא בְּפִיהֶם, לְשׁוֹן תַּרְמִית: כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ, וְאֵין מַחֲרִיד- רָנִּי, בַּת-צִיּוֹן--הָרִיעוּ, יִשְׂרָאֵל; שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל-לֵב, בַּת יְרוּשָׁלִָם. הֵסִיר ה' מִשְׁפָּטַיִךְ, פִּנָּה אֹויְבֵךְ; מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ה' בְּקִרְבֵּךְ, לֹא-תִירְאִי רָע עוֹד".[צפניה ג', י"ג- ט"ו]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בחמישי, 31 אוקטובר 2024 09:01
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 16
גּוֹרַל דּוֹר הַפַּלָּגָה.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
מַעֲשֶׂה בַּאֲנָשִׁים יְהִירִים
לִבְנוֹת מִגְדַּל מַחְלִיטִים
לְהַגְדִּיל שְׁמָם חוֹתְרִים
חִישׁ כַּנְּמָלִים אָצִים וּבוֹנִים.
רָאָה זֹאת אֱלוֹקִים
נִמְלַךְ עִם הַמַּלְאָכִים
בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה
טֶרֶם יָרַד לְדָרֵי מַטָּה.
לְפֶתַע , שָׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ
עַנְנֵי שְׁכִינָה הִתְקַבְּצוּ
הַחוֹטְאִים נִקְלְעוּ לִמְהוּמָה
נָסוּ עַל נַפְשָׁם בְּבֶהָלָה.
לֹא הוֹעִיל דָּבָר
הָעָם הָפַךְ מְבֻלְבָּל
ה' בִּלְבֵּל שְׂפָתָם
לְאַרְבַּע רוּחוֹת פִּזְּרָם.
הַדִּמְיוֹן יָרַד לְטִמְיוֹן
עֲלֵיהֶם הֵבִיא אָסוֹן
אַחְדוּת נְטוּלַת יִרְאַת שָׁמַיִם
נְמַסָּה כְּגַרְגִּיר חוֹל בַּמַּיִם!
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: נֹחַ חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בחמישי, 19 אוקטובר 2023 08:26
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 442
פרשת נח – ארץ ישראל ודור הפלגה - הקשר?
מאת: אהובה קליין .
לקראת סוף פרשת נח, התורה מתארת: את תכניתם של אנשי דור הפלגה:
"וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל ה', שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ. [בראשית פרק: י"א, א- י]
השאלות הן.
א] מי היו אנשי דור הפלגה ומה הייתה מטרתם?
ב] מה היה סופם?
תשובות.
אנשי דור הפלגה וזהותם.
על פי משנתו של הרב אביגדור הלוי נבנצל: משפסק המבול והתיבה חנתה על הרי אררט, היו שם כל האנושות ששרדו מן המבול - ומאותו זמן הם מתחילים להקים משפחות חדשות לקראת עולם חדש. עתה משהיו צריכים לרדת מהר אררט למקום מתאים לבנות חיים חדשים - אותם דורות ידעו מה שלא כולם יודעים היום - את סוד עליונותה של ארץ ישראל - לעומת כל הארצות , דבר זה עבר במסורת כבר מהאדם הראשון שבחר להקריב קורבן דווקא בירושלים, ומנוח אביהם שגם הוא הקריב באותו מקום [בר"ר ל"ד, ט] הם מתחילים ללכת אל כיוון ארץ ישראל - "מקדם" מהרי אררט שהם במזרחה של ארץ ישראל.
מן הראוי לציין שבאותה תקופה לא הייתה חלוקה של יהודים ואומות העולם - כי זו הייתה בתקופה מאוחרת יותר. באותו זמן כל בני העולם הצטוו על שבע מצוות בני נח בלבד, כולם היו אמורים להיות עבדי ה' ובאופן זה הם צועדים לכיוון הארץ היעודה - ששם היה מעוניין ה' שתתפתח האנושות, אלא :
"וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם".
באמצע הדרך נמרוד מסית אותם להתיישב במקום שדווקא מצאו בדרכם. ובה לבנות את העיר ואת המגדל. לכן נאמר:
"וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹות אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם". כי עצם בניית המגדל בעיר בבל- היא החטא הראשון של האנושות המתחדשת.
כדברי המדרש:"... ומאסו בארץ חמדה שנאמר: "וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם......"
כמו שנאמר: "וַיִּמְאֲסוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה; לֹא-הֶאֱמִינוּ, לִדְבָרוֹ".[תהלים ק"ו, כ"ד] המילה: "מִקֶּדֶם" מזכירה לנו גם את האמור על לוט: " וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם " [בראשית, י"ג, י"א] וכשם שדרשו שם דרשו כאן - שהנסיעה הייתה התרחקות מ"קדמונו של עולם" ואכן, ההחלטה זו לא להמשיך לנוע קדימה, אלא להישאר באזור בבל הרחיקו שבעים אומות העולם ממי - שקדם לבריאת העולם.[זהר ,א', ע"ו]
מכאן שבני דור הפלגה חוטאים לשהות בחוץ לארץ - מאשר להשתקע בארץ הקודש.
חשוב לדעת - כי רק משפחה אחת עוזבת את בבל והולכת לכיוון ארץ ישראל וזו משפחת תרח כפי שנאמר:
"וִּיקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן"[ בראשית י"א, ל"א]
רש"י סובר: שדור הפלגה דברו בשפה אחת - והיא שפת הקודש.
במה חטאו? על פי ב"ר שני פירושים:
א] הם תכננו -בעקבות מחשבתם- שה' ברא לו את העליונים ולהם רק – את התחתונים , לכן החליטו לבנות מגדל ובראשו תכננו להציב עבודת כוכבים ועליה חרב הנראית כאילו - היא נלחמת נגד אלוקים.
ב] תנחומא מסביר :כי הם אמרו דברים חדים: שאחת לאלף ותרנ"ו שנה: הרקיע מתמוטט,[זו התקופה מבריאת העולם ועד דור המבול] לכן רצו להקים מגדל תומך בשמים - אחד בצפון והשני בדרום ואחד במערב ואחד בצד מזרח - המגדל שבנו היה בצד המזרחי ועל זה נאמר: " וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם"
למטרה זו מצאו בקעה שתכיל את כולם - זו הייתה שינער.
חששם היה ממכה שתבוא עליהם והם יתפזרו.
יש הסוברים: כי במעשה זה רואים את תחילת האנטישמיות, לפי שדור הפלגה התמרדו נגד אלוקי אברהם- היות ובחר בו הם טענו וראו בזה חוסר צדק, הם שאפו להעביר בחירה זו לעצמם.
הרמב"ן הולך בעקבות הזוהר ובעלי הקבלה, כוונתם בדבריהם הייתה: וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם"- לקחת את תפקיד האלוקות על עצמם.
ספורנו סבור: הם רצו לעשות את נמרוד – אלוקים, להושיבו בעליונים כדי שישגיח משם על כל העולם.
בעל הכתב והקבלה מסביר את דבריהם: "הָבָה נִבְנֶה - לָּנוּ עִיר"- בואו נעמיד לנו שומר, שישמור עלינו ויגן עלינו., בעצם כוונתם הייתה להעמיד אליל על מנת שיגן עליהם מפני כל פגעי הטבע.
רבינו בחיי מביא הסבר מעניין במיוחד: לדעתו, נועד המגדל לשמש מכשיר טכני למניעת מכת אש מהשמים כמתכונת -קולטת ברק בתקופתנו. זו הייתה המצאה מציאותית ושכלית - מצד גדולי המדע בזמנם - מפני החשש שמא יבוא אלוקים שוב במבול אש - כשם שבא עליהם במבול של מים , בנוסף התכוננו לעלות לשמים למעלה - מהטעם שיתכן שהמוות אינו שולט שם ואז יזכו לחיות לנצח.
מדברי חז"ל במדרש: ניתן להבין את רוע אנשים אלה: אם נפל אדם ומת לא היו שמים לב אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אימתי תעלה [לבנה] אחרת תחתיה"
סופם של דור הפלגה:
נאמר: "וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל"
רש"י מסביר: לא הוצרך ה' לרדת למטה שהרי הכול גלוי לפניו אלא כאן בא הקב"ה ללמד את הדיינים: שלא ימהרו להרשיע את החשודים בעבירות עד שיבדקו היטב את כל הפרטים.
במדרש, רבי תנחומא שואל מדוע נאמר: "אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם" ? הרי הם לא היו בני חמורים וגמלים - אלא בני אדם הראשון, התשובה: כשם שהאדם הראשון היה כפוי טובה ואמר:" הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" כך גם בני דור הפלגה כפו בטובת ה' שהצילם מן המבול ונתן להם שפע של טובה.
עונשם היה- שה' בלבל את שפתם ופיזר אותם בעולם הזה!
לסיכום, לאור האמור לעיל: מתגלה קשר מדהים בין דור הפלגה לארץ ישראל בכך שחטאו בחטא ראשון עקב כך שלא הגיעו ליעדם המקורי = ארץ ישראל . דור של רשעים כפויי טובה אשר מרדו כנגד אלוקים , לא העריכו את כל הטוב שהעניק להם ומאותה רעה שחששו שמא תבוא עליהם- דווקא היא באה עליהם כדברי שלמה המלך:"
מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ..," [משלי י', כ"ד]
יש הסוברים: כי במעשה זה רואים את תחילת האנטישמיות, לפי שדור הפלגה התמרדו נגד אלוקי אברהם- היות ובחר בו ,הם טענו וראו בזה חוסר צדק, הם שאפו להעביר בחירה זו לעצמם.
הרמב"ן הולך בעקבות הזוהר ובעלי הקבלה, כוונתם בדבריהם הייתה: וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם"- לקחת את תפקיד האלוקות על עצמם.
ספורנו סבור: שהם רצו לעשות את נמרוד –אלוקים, להושיבו בעליונים כדי שישגיח משם על כל העולם.
בעל הכתב והקבלה מסביר את דבריהם: "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר"- בואו נעמיד לנו שומר, שישמור עלינו ויגן עלינו., בעצם כוונתם הייתה להעמיד אליל על מנת שיגן עליהם מפני כל מיני פגעי טבע.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בשני, 16 אוקטובר 2023 18:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 420
מה שלמדתי ממכת האריה
הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
נשים לב שנח נענש שכששכח להאכיל את האריה והארי פצע אותו.
והשאלה, גדולה היא. הלא לא האריה הוא זה שהחליט להכותו, אלא הקב"ה שלח את האריה לעשות זאת. אם כן, על מה ולמה? הרי נח טרח בכל תקופת שהותו במבול, התרוצץ סביב בעלי החיים ודאג לכל מחסורם יומם ולילה. אם כן מה היתה הטענה עליו על ששכח להאכיל את האריה?
אלא שכאשר נח היה האדם היחיד בעולם שיכול להאכיל כעת את האריה והאריה הוא בעל החי האחרון שנותר מזן האריות בכל העולם, הוטלה עליו חובה כפולה ומכופלת לסייע לו ולהאכילו. דוקא בגלל שכל האחריות הוטלה עליו ורק עליו, היה עליו להתאמץ הרבה יותר. (רעיון זה, כך אמר לי הגאון רבי יהודה הילדסיימר שליט"א, מובא כבר בספר 'במחיצתם' של הר"ש לורינץ ז"ל, בשם אחיו של הקדוש הגר"א וסרמן הי"ד).
נאמר במדרש רבה (שה"ש פר' ד', ג') על הפסוק (במדבר לא, מט) "ולא נפקד ממנו איש, לא נתחלף לאחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד שאילו נתחלף לא היה הכתוב משבחם, ולא היו יוצאים בשלום". וכך, בהרחבה יתירה, מקשה הגרמ"מ אפשטין זצ"ל בעל ה'לבוש מרדכי' (הקדמת המחבר בבא קמא), וזאת קושייתו: "היתכן איש שהלך לפדות שבוים והוא לא אכל לחם יום ולילה כי היה דבר המצוה נחוץ, ובבאו לסעוד שכח ונתחלף לו שהיה לו להקדים דבר שברכתו בפה"א לברכת שהכל ובירך שהכל קודם ברכת בפה"א, היתכן שיתעצב אל לבו ויאמר מה עשיתי חטאתי ועויתי כי הפכתי הסדר ולא ברכתי את המלך הגדול כראוי, הלא לצחוק יהיה בעיני האנשים ויאמרו לו הלואי שהיה לנו הדבר הזה, הלא עסקת כל היום במצוה רבה, ואם בא לידך העון הקל הזה, הלא חנון הוא רחום הוא לא יחשוב לך כלל עוון.
והנה האנשים אשר הלכו לתת נקמת ה' במדין הלכו במסירת נפש שאין למעלה ממנו, כי הלכו ללחום עם עם רב כזה אשר נקבות מהטף פחותים משלש שנה הביאו שנים ושלשים אלף, וכמה נפשות קטנות כאלה נרמסו במלחמה, כי מי הביט להציל בעת המלחמה, ואם נשארו נקבות פחות מבת שלש שנה שנים ושלשים אלף, הלא הגברים האנשים מבני ששה ומעלה בודאי היו לכה"פ חמש פעמים ככה, ובטח היו מאה וששים אלף גברים שולפי מלחמה, ואותם הלכו לכבוש אך שנים עשר אלף איש. הלא היא מסירת נפש למען לתת נקמת ה' במדין.
ועת המלחמה בטח היה כדרך כל הארץ יומם ולילה בלי הפוגות, ואעפי"כ אחר מסירת נפש כזו גזרו חז"ל שאם היה מתחלף לאחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד לא היו יוצאים בשלום. והנה היתכן איש שהלך לפדות שבוים והוא לא אכל לחם יום ולילה כי היה דבר המצוה נחוץ, ובבאו לסעוד שכח ונתחלף לו שהיה לו להקדים דבר שברכתו בפה"א לברכת שהכל ובירך שהכל קודם ברכת בפה"א, היתכן שיתעצב אל לבו ויאמר מה עשיתי חטאתי ועויתי כי הפכתי הסדר ולא ברכתי את המלך הגדול כראוי, הלא לצחוק יהיה בעיני האנשים ויאמרו לו הלואי שהיה לנו הדבר הזה, הלא עסקת כל היום במצוה רבה, ואם בא לידך העון הקל הזה, הלא חנון הוא רחום הוא לא יחשוב לך כלל עון.
והתשובה היא לפי דרכינו, אכן כן, כאשר נמצאים בשעת מלחמה, בשעה שהנלחמים צריכים להילחם למול האויב, מוטלת עליהם אחריות שאין כמותה. הם חייבים להתעלות מעל עצמם, להתנהג בדקדוק גדול ולנהוג לפי כל כללי ההלכה. דווקא ברגעים הרי גורל בהם הם נלחמים על חייהם, עליהם להיזהר ולהישמר מכל דבר חטא ועוון, אפילו עבירה קלה של החלפת תפילין של יד בתפילין של ראש.
ואנו, נוטרי קרתא, עוסקי עסק התורה, המגינים על ארצנו הקדושה ויושביה בתורתינו ומעשינו, מוטלת עלינו אחריות כבדת משקל שאין כמותה. בודדים הם האנשים שמחוץ למחנה היראים המאמינים שהתורה שומרת על כולנו, ולא החיילים הנלחמים כעת בחזית. אנו יודעים עד כמה גדול ומכוער יהיה מסע השיסוי והדה- לגיטימציה של לומדי התורה, רגע אחד אחרי שהתותחים יפסיקו לרעום.
אך האמת ידועה לנו במלוא עוצמתה, תורה מגנא ומצלא ו'נתתי לכל המקום בעבורם'.
ובמדרש תנחומא (פרשת לך לך) נאמר: "אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה עסקת בתורתי, חייך שאני מגן לך, שנאמר "אל תירא אברם אנכי מגן לך", כשם כשאדם אוחז את המגן, אפילו חיצים ואבנים נזרקים עליו אינו חושש, כך אני עושה לך, שנאמר: "אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד". לא לך לבד, אלא אף לבניך, אם יהיו עסוקים בתורתי, כשם שעסקת אתה, שנאמר: "כל אמרת אלוק' צרופה מגן הוא לחוסים בו". לכך נאמר "יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תם".
שאנשי השמאל יגידו מה שהם רוצים, שאנשי התקשורת יחשבו מה שנראה להם. עלינו עצמנו מוטלת כעת אחריות כבדת משקל שאין כמותה, לנצח במלחמת ישמעאל- ישראל בתורתינו, תפילותינו ומעשינו. אנו מעטים, כדוגמתו של נח, האדם הבודד שיכול היה להציל את כולם. לכן האחריות האישית של כל אחד ואחד מאיתנו כפולה ומכופלת, להחזיק את כל העם היושב בציון בדפי הגמרא שלנו.
שכל בן ישיבה, אברך כולל וכל יהודי שלומד תורה, יתאנץ כעת פי כמה וכמה בלימוד התורה הקדושה, המגינה ומצילה מכל צרה ומלחמה. שלא נחליף, אפילו, בין תפילין של יד לתפילין של ראש.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בחמישי, 27 אוקטובר 2022 14:03
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 504
נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל. שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם אַחַר הַמַּבּוּל
יָצָא נֹחַ - כֻּלּוֹ חֲבוּל
חָשׁ כִּי תַּשׁ כּוֹחוֹ
הוֹדָה לָהּ' בְּכָל לִבּוֹ.
בְּאַמְתַּחְתּוֹ עַנְפֵי גְּפָנִים
אוֹתָם נָצַר לְיָמִים טוֹבִים
נָטַע בִּרְגָשׁוֹת מְעֹרָבִים
זָכָה לְהִתְהַלֵּךְ בַּכְּרָמִים.
עַתָּה חָפֵץ בְּיַיִן
מַתְּנַת בּוֹרֵא שָׁמַיִם
מִלֵּא כַּד הַחֶרֶס
שָׁתָה לְלֹא הֶרֶף.
יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ
הֵצִיף גּוּפוֹ מֵעַל הָרֹאשׁ
לֹא חָדַל מִלִּשְׁתּוֹת
עַד הֵחֵל לְדַדּוֹת.
כֻּלּוֹ שִׁכְרוֹן חוּשִׁים
מִנֶּגֶד חֹסֶר אוֹנִים
שָׁמַט הַכַּד מִיָּדָיו
לְפֶתַע חָשְׁכוּ עֵינָיו.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת נֹחַ [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בחמישי, 27 אוקטובר 2022 14:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 457
פרשת נח – נח - לפני המבול ואחרי המבול
מאת: אהובה קליין
לראשונה מוזכר נח כבר בסוף פרשת בראשית: "וַיְחִי-לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן. וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" [בראשית ה, כ"ח- ל']
בתחילת פרשת נח הכתוב מתאר: מי היה נח:
"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת - הָאֱלֹקִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת". [בראשית ו', ט'- י"א]
בהמשך הכתוב מתאר את משפחתו של נח ואת ציווי ה' לנח לבנות תיבה טרם יופיע המבול - כעונש על ההשחתה בעולם:
"וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת. וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת- הַתֵּיבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר". בראשית ו, י'-ט"ו]
בתום המבול נח מתואר כך:
"ויִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן - הַתֵּיבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ. וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן - היין, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". [להלן ט, י"ט- כ"ב]
השאלות הן:
א] מי היה נח? וכיצד הצטייר לפני אלוקים- לפני המבול?
ב] כיצד מתואר נח אחרי המבול?
תשובות.
נח בעיני ה' - טרם המבול.
נאמר: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'".
ה"נתיבות שלום" מסביר: כי ראשית הטומאה אצל האדם - היא מפגם העיניים לפי שהעין רואה והלב חומד. באותו אופן גם ראשית הקדושה מתחילה בעיניים.
בזמן בית המקדש היו עשר קדושות, אך בימינו איך ימשיך היהודי קדושה?
התשובה : בעיניים - על ידי ששומר את עיניו כפי שמצווה על ידי ה'. מכאן מתחילה הקדושה שאם שומר - היהודי את עיניו ממראות אסורים- ממילא הלב אינו חומד - זו הכוונה לנוח שהיה צדיק תמים ולא פגם בעיניו לכן ניצל מהמבול.
שהרי כנגד דור המבול שחטאו - הכול התחיל מהעיניים ואילו נח - תחילת הקדושה הייתה בעיניו - לכן נח מצא חן בעיני ה' - ממנו שבה ונבנתה הבריאה מחדש.
התורה האריכה מאד בהתרחשות המבול: כדי ללמד אותנו מה עלול לקרות לאדם מדברים שליליים הנראים לו כדברים פעוטים ואינו חש בהם דבר שעשוי להביא לחורבן - עד כי קץ כל בשר בא לפני ה' !
רש"י מסביר: הואיל והתורה מזכירה את נח לכן מספרת את שיבחו כפי שנאמר במשלי: "זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה"
ללמד : כי עיקר תולדותיהם של צדיקים - מעשים טובים.
אשר למילה:" בְּדֹרֹתָיו":
יש מרבותינו דנים את נח לשבח - לפי שאם היה חי בדור של צדיקים היה צדיק יותר.
אך, יש הדורשים את נח לגנאי- כי לעומת דורו היה אמנם צדיק - אבל אם היה חי בתקופת אברהם אבינו לא היה נחשב כלל [מסכת סנהדרין ק"ט]
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] סובר: כי בזכות מעלותיו ה' בחר בנוח להיות אבן היסוד לאנושות החדשה וכאן רש"ר מסביר את מעלותיו הייחודיות:
"אִישׁ": לדעת חז"ל, התנ"ך אינו משתמש במילה: "אִישׁ" בנקל ,אלא רק מי שמוכיח עצמו כ "אִישׁ" צדיק ומומחה [ בראשית רבה, ל, ז ]"
נח עמד במבחן של אומץ לב ואופי איתן במשך תקופה של שש מאות שנה -שהיה מתהלך את אלוקים במהלך הדורות המתחלפים הדבר שאפיין את התקופה: חטא מוסרי, "חמס"- עוול חברתי ולעומת כל ההשחתה הזו, נח היה: "צדיק": לצדיק נחשב אדם שנותן לכל אחד ואחד את המגיע לו.
הוא רואה כל דבר משום חובתו ולא מפני דאגה אישית.
צדק - הוא : צדק חברתי ומתקשר עם פעולה ועשייה כגון: "פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים"; [משלי י', ט"ז ] או, "עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת" [תהלים ק"ו, ג]
"תָּמִים": הכוונה להליכה לקראת התקדמות - שלב, שלב – לקראת שלמות אישיותו .שואף לשלמות מוסרית ואינו נופל ברשת של פיתויים חיצוניים.
"בְּדֹרֹתָיו:
א] היה צדיק תמים ביחס לדורו.
ב] אף בדורו נשאר "צדיק תמים"
רבים שואלים: מדוע נח לא התפלל על דור המבול בדומה לתפילת אברהם על סדום ועמורה? אלא שנח ,כנראה הבין, שיש פחות מעשרה צדיקים ולכן התפילה לא תועיל.
האגדה מספרת:
אביו של נח , למך שמו קרא לבנו הנולד מנחם מתוך כוונה : שיעזבו הרשעים בימיו את דרכיהם הרעות וישובו אל ה' - והוא ינחמם"
אולם אביו של למך מתושלח קרא לנכדו: נח מלשון מנוחה .
משנולד נח באה ישועה לעולם, קצרו מה שזרעו ,בניגוד לדור אנוש שהיו זורעים חיטה – אך התוצאה הייתה שפעמים רבות היו צומחים קוצים ודרדרים.
כאשר נח נולד - בעוד ששאר אצבעות בני האדם היו מחוברות יחדיו - אצלו האצבעות היו נפרדות ועל כך הוריו מאד התפלאו.
כשנח חשב על כך שהוא שונה מכל הבריות ,הבין כי כנראה ה' ברא אותו באופן זה - למען שליחות מסוימת ולכן יצר כלי חריש וקציר ובכך הקל על עובדי האדמה בנוסף לכך, בימיו שוב נכנעו הברואים והיו עושים רצונו של האדם ממש כמו שהיו מקשיבים לאדם הראשון - כי מאז שהאדם הראשון חטא באוכלו מהפרי האסור: מרדו בו הברואים, השור סירב לשמוע לחורש, התלם באדמה סירב לעשות רצונו ומעתה שבו האנשים ושלטו על הכול.
עוד דבר טוב קרה בימי נח, בימיו של למך היה רעב בעולם , אולם משנולד נח פסקו שנות הבצורת והרעב מן העולם.
התנהגות נח אחר המבול.
נאמר: "וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם"
רש"י מסביר: "ויחל" - נח עשה עצמו חולין לפי שהיה צריך לעסוק בנטיעה אחרת שאין בה תקלה של השתכרות.
את ענפי הגפן שמר טרם המבול בתוך תיבה.
מובא במדרש חז"ל - [מדרש רבה ל"ו, ג] נח הכניס לתיבה לפני המבול ענפים של ענבים ונטיעות של זיתים ותאנים.
מדוע הכניס נח לכאורה, דווקא את שלושת המינים.?
ניתן לבאר: נח ידע שאפשר מכל עצי הפרי להרכיב עם מין אחר. חוץ מענבים וזיתים שהם אינם מקבלים הרכבה מסוג אחר של עץ.
בזוהר הקדוש נאמר: [בראשית ל"ט] מדוע נמשלו ישראל לגפן? לומר לך: מה גפן אינו מקבל נטיעות אחרות - אף ישראל אינם מקבלים עליהם - אלא את הקב"ה !
בירושלמי [כלאים פרק א, הלכה ז] על הפסוק:
" בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ."[תהלים קכ"ח. ג]
מה זיתים אין בהם הרכבה גם בניך לא יהיה בהם – פסולת.
חז"ל סוברים: התאנה פרי שגורם לתאווה כפי שמובא בחז"ל:
"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָוה- הוּא לָעֵינַיִים"- לפי זה פרי עץ הדעת – היה תאנה.
נח הכניס לתיבה דווקא את הגפן, התאנה והזית. להעביר מסר לעולם שרק מי שבבחינת ענבים וזיתים אינם מתערבבים בשאינם מינם - ואפילו אם יש להם תאווה כדוגמת התאנה - רק הם ינצלו מהמבול. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]
אך עדיין מתבקשת השאלה: מדוע נח הגזים בשתיית היין עד כי השתכר?
אולי הדבר נובע ,דווקא ,מתוך מסירות הנפש שהשקיע בתיבה בזמן המבול בתנחומא [נח אות ט'] נאמר: "א"ר לוי, כל אותן י"ב חודש לא טעם-טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקים לזון את הבהמה , את החיה ואת העופות וכו' "
"אור החיים" מבאר : שהותר לנוח לאכול בעלי חיים - הואיל וטרח ויגע בהם בתיבה וכל זה מוכיח עד כמה לנח הייתה מסירות נפש למען קיום העולם!
לעניות דעתי, יתכן שנח הזדעזע מהמבט סביבו - כיצד עולם שלם נכחד ואיננו? לכן לגם מהיין עוד ועוד - על מנת שישמח כפי שנאמר:
"וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"[תהלים ק"ד, ט"ו]
לסיכום ,לאור האמור לעיל, נח היה צדיק תמים ועשה בפועל מעשים טובים לפני המבול - לכן הוא מצא חן בעיני ה' אשר בחר דווקא, בו להציל את העולם, אך מנגד, אחר המבול - נח השתכר וכך ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
זו הייתה נפילה קשה מאד - כי מכאן התדרדרות לא נעצרה עד שהגיע לאוהלו ושם התבזה.
מכאן נלמד מדברי הרמב"ם: ללכת בשביל הזהב "האדם חייב להיות ער כל העת ליצריו הפנימיים ולא להניח להם להטות מדרך האמצע" [מתוך "אלה דברי הרמב"ם/ אברהם בן דויד]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בחמישי, 07 אוקטובר 2021 11:09
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 790
פרשת נח - שליחותו של העורב - והמסר.
מאת: אהובה קליין .
בפרשת נח - מתואר המבול - אחד האירועים הקשים בהיסטוריה של העולם. בתום המבול - כאשר נח היה סבור שהכול נרגע ,שלח את העורב לבחון אם אכן - העונש על חטא האנושות תם.
כך התורה מתארת את מעשיו של נח: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱלֹקִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם--מִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט. וְהַמַּיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד, הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּיבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ". [בראשית ח', א-ח]
השאלות הן:
א] נאמר: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה ..."מה משמעות זכירה זו?
ב] מה הייתה שליחות העורב - וכיצד הגיב?
תשובות.
אלוקים זוכר את נח.
רש"י מסביר: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים"- מידת הדין נהפכת למידת הרחמים על ידי תפילתם של הצדיקים מנגד - הרשעות של הרשעים - הופכת את מידת הרחמים למידת הדין כפי שנאמר:
"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ.......
וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"- זו מידת הדין. רש"י מסתמך על דברי בראשית רבה:
ב"ר : "אמר רבי שמואל בר נחמני: אוי להם לרשעים שהם הופכים מידת הרחמים למידת הדין, בכל מקום שנאמר: ה'- זו מידת הרחמים דוגמת הפסוק:
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, ה' ,ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" [שמות ל"ד, ו']
אשריהם הצדיקים שהם הופכים מידת הדין למידת הרחמים ובכל מקום שנאמר:
"אֱלֹקִים"-זה מידת הדין שנאמר: "אֱלֹקִים, לֹא תְקַלֵּל" [שמות כ"ב, כ"ז]
או: הפסוק: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת-בְּרִיתוֹ" [שם, ב', כ"ד]
דרשו חז"ל: [בראשית רבה פל"ג] מה זכר ה' לנח ? שהיה זן ודואג לכל הבהמות, העופות והחיות בתיבה במשך כל תקופת המבול, אך דברי חז"ל תמוהים, הרי כבר הכתוב תיאר את נח בתחילת הפרשה - כאיש צדיק , "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו" ועל כן מדוע נאמר שאלוקים זכר את נח במעשה טוב זה? ,אלא כיון שנח לא התפלל על דורו [על פי זוהר חדש כ"ג, א..] נמצא שמידת החסד הייתה חסרה לנח - לפי שאנו מוצאים שאפילו אם אדם מתפלל על עצמו - זו מידת החסד – כמו שפירש"י [במסכת שבת קכ"ז, ב']: "ועיון תפילה- היינו בכלל- גמילות חסדים -לפי שכתוב: "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ, אִישׁ חָסֶד"
[ משלי י"א, י"ז]
נפש - זוהי תפילה וההוכחה לך בתשובת חנה לעלי הכהן על אופן תפילתה: "וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי ה'". [שמואל- א-א, ט"ו] מכאן שכל שכן - תפילה על אחרים- בוודאי היא: עניין של גמילות חסדים.
ידוע שלוט זכה להצלה ממהפכת סדום ועמורה וכאשר באו המלאכים לזרזו שינוס משם ,טרם האסון אמר לוט למלאכים:
"הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי.." [בראשית י"ט י"ט]
שואלים חז"ל [בראשית רבה] מה זכירה נזכר ללוט? התשובה: השתיקה של לוט כאשר היה עם אברהם במצרים ושמע שאברהם אומר - על שרה אשתו שהיא אחותו, למרות שלוט ידע את האמת - הוא שמר על שתיקה!
מכאן, שלוט ניצל בזכות שעשה גמ"ח - מנגד, נח שלא עשה חסד ולא התפלל על דורו לכן הוא נזקק לזכירה - לפי "שזן ופרנס אותם בתיבה"
באמצעות מעשה טוב זה — שהוא נחשב לחסד גדול - נח ניצול מהמבול.
מתוך מעשה החסד של נח נוכל להבין את שדרשו חז"ל - אפילו נח שנותר חי מכל אלו שהיו בתיבה - לא היה ראוי להינצל - כי לא הייתה בידו מידת החסד- שהרי לא נשא תפילה להצלת דורו - אך , משום שהיה זן ומפרנס את החיות והבהמות במהלך המבול - זכה להינצל.
ניתן לרמוז על מסר זה גם באמצעות הפסוק:
"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת- הָאֱלֹקִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ". כלומר- התנהג באופן טוב ביותר כלפי ה' ולכן "בדורותיו"- נחשב צדיק , רק בדורו- "ואילו בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום" , אך יש לזכור: כאשר בתום המבול יצא נח מהתיבה המצב השתנה –שהרי נח ניצל , ובזכותו ניצלו הדורות הבאים לפי שה' קיבל את תפילתו כפי שהכתוב מתאר ואלוקים הבטיח שלא יוסיף להכות עוד כל חי:
"וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּיקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי"[בראשית ח, כ-כ"א] [מתוך ספר "באר משה על התורה" / ר' משה יחיאל הלוי אפשטיין]
הרבי מלובלין סובר: כאשר ה' זוכר את הצדיק להושיעו - בתוך כך הוא מביא ישועה גם לאנשים פשוטים השרויים בדרגה נמוכה יחד עם החיות והבהמות- משום "אֲשֶׁר אִתּוֹ"- לפי שהם מחוברים לצדיק ונכנעים לפניו.
שליחותו של העורב והתנהגותו.
האגדה מספרת:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפֵץ נֹחַ לְדַעַת הֵקַלּוּ הַמַּיִם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְיֵלֵךְ וַיָּבוֹא אֶל הָעוֹרֵב וַיֹּאמֶר לוֹ: עוּף נָא דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֲשֶׁר פָּתַחְתִּי –הֵקַלּוּ הַמַּיִם אִם לֹא! וַיֹּאמֶר הָעוֹרֵב: הִנֵּה רָאִיתִי, כִּי ה' שׂוֹנֵא לִי, כִּי לֹא צִיווה לְהָבִיא מִמֶּנִּי כי אִם שְׁנַיִם... וְגַם אַתָּה חָפֵץ בְּרָעָתִי, כִּי לֹא צִפּוֹר אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם אוֹתִי. וְעַתָּה אָנֹכִי אֵלֵךְ מְעִמְּךָ וּפְגָשַׁנִי שַׂר צִינה, אוֹ שַׂר חַמָּה וֶהֱמִתָנִי - וְחָסַרְתָּ מֵהַתֵּבֵל אֶת מִינִי?!
וַיֹּאמֶר נֹחַ: הָעוֹלָם לֹא יִתְעַצֵּב בְּחַסְרוֹ אוֹתְךָ כִּי מָה בֶּצַע [אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת] בְּךָ? הֵן צִפּוֹר טְמֵאָה אָתְּ אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ אוֹתָהּ קָרְבָּן לָהּ' וְלֹא יֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂרָהּ! וַיְהִי כִּי חָזְקוּ דִּבְרֵי נֹחַ עַל הָעוֹרֵב וְיָעָף מִן הַתֵּיבָה וְיָרֵא וְהִנֵּה גּוּפַת אִישׁ מֻשְׁלֶכֶת עַל רֹאשׁ הָעֵץ- וַיַּעַט [וְיָעַף] אֵלָיו וְיֹאכַל אֶת בְּשָׂרוֹ,,,,, וְלֹא אָבָה נֹחַ לְקַבֵּל אֶת הָעוֹרֵב הַשָּׁב אַחֲרֵי כֵן אֶל הַתֵּיבָה, כִּי נִבְזֶה בְּעֵינָיו וְנִמְאָס מְאֹד, וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ: הָבֵא אֶת הָעוֹרֵב אֵלֶיךָ, כִּי אֶמְצָא בּוֹ חֵפֶץ בַּיָּמִים הַבָּאִים, וְאָמַר נֹחַ: מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיַּעַן ה' אֶת נֹחַ וַיֹּאמֶר: בְּעוֹד אֶלֶף וְשָׁלוֹשׁ מֵאֵת וַחֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע שָׁנִים, יַעֲצֹור צַדִּיק אֶחָד אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְשָׁלַחְתִּי אָז אֶת הָעוֹרְבִים לְכַלְכָּלֵהוּ".
על פי רש"י: העורב לא הרחיק מן התיבה לחפש לו מקום ,אלא היה עף ומקיף מסביב לתיבה ללא שום תועלת ולא קיים את שליחותו של נח לבדוק - אם אכן הקלו המים – מהטעם שהעורב חשד בנח ששילח אותו מן התיבה מתוך כוונה לבוא על בת זוגו של העורב בהעדרו של העורב. [סנהדרין ק"ח]
ממשיך רש"י להסביר את משמעות הפסוק:
"וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ":
בשני פירושים:
א] פשוטו של מקרא - משמעו: ששב העורב לתיבה עד שיבשו המים.
ב] מדרש אגדה: אומנם שליחות זו לא קיים העורב בפועל- אך היה מוכן לקיים שליחות אחרת בעתיד בשעת "יבושת המים"- שהיא עצירת גשמים בתקופתו של אליהו הנביא שאז כן קיים העורב את שליחותו כפי שנאמר:
"וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר ה'; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָעֹרְבִים, מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר, בָּעָרֶב; וּמִן-הַנַּחַל, יִשְׁתֶּה".
[מלכים א י"ז, ו]
בהשראת התלמוד: בלשוננו נפוץ הביטוי "עוֹרְבָא פָּרַח" [זהו כינוי למשהו לא מציאותי] הלקוח מהסיפור התלמודי [מסכת ביצה כ"א, ע"א]: מעשה בחכם שהטריד את רב הונא בשאלות שונות, עד שרב הונא נלאה מדבריו והשיאו לעניין אחר בקריאה:
"עוֹרְבָא פָּרַח"!
רבי חיים סולובייציק מסביר: את הביטוי: "עוֹרְבָא פָּרַח" על בסיס דברי חז"ל- העורב מעל בשליחותו של נח: וכשם שהעורב שנשלח מן התיבה השתמט מן השליחות שהוטלה עליו ולא הביא תשובה לשאלת נח - אשר המתין לו בתוך התיבה – כך הקורא: "עוֹרְבָא פָּרַח" כוונתו לומר: אין לך לצפות לתשובה ממשית ממני...
"חיזקוני" מסביר את הטעם לכך שנח שלח תחילה ,דווקא, את העורב –לבדוק את המצב בחוץ -מהסיבה : כי העורב רגיל לאכול נבלות ואם אכן קלו המים אז ימצא אנשים מתים מושלכים על פני שפת המים . המעניין שלמרות שלא נראו המאורות - השמש או הירח באופן בולט , בכל זאת המשיכו בתפקידם- אלא שהאור שלהם לא היה ניכר.
ההוכחה להסבר זה שנאמר: "נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים".
"ספורנו" סובר: כי מאחר שכבר נראו ראשי ההרים ,שלח נח את העורב לבדוק האם האוויר בחוץ כבר יבש - באופן שהעורב מסוגל לסבול - אך העורב יצא ושב- כי עדיין לא יכול היה לסבול את מזג האוויר בחוץ.
לעניות דעתי, דבר מעניין הוא: שנח לא התפלל ,טרם המבול - על הדור שלו שיחזרו בתשובה ואלוקים ירחם עליהם - בניגוד לאברהם שהתפלל והתחנן לה' על אנשי סדום.
אולם, לנח הייתה אפשרות לתקן את הדבר על ידי שהאכיל את כל בעלי החיים והעופות בתיבה – במסירות נפש וכאשר יצא בסוף המבול הכתוב מתאר כי נח הקים מזבח וה' הבטיח: לא להכות עוד את האדמה..
במקביל לנח: העורב לא הועיל לנח בשליחותו - אך בעתיד עשה מעין תיקון שדאג להאכיל את אליהו הנביא!
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי לכל אדם ישנה שליחות פה בעולם והוא חייב למלא את שליחותו כראוי ועל ידי כך יכול להציל את האנושות כולה- ובמעשיו הטובים - יכול לגרום לשנות את מידת הדין למידת הרחמים,
בדומה לכך - לכל בעל חיים, או עוף -ישנה שליחות בעולמנו וגם אם אינו מקיים זאת בזמן - יכול לתקן את מעשיו בעיתוי מאוחר יותר קל וחומר אדם בשר ודם.
יפה תפילת דוד המלך המבקש מה':
"הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי; וְכָל- עֲוֺנֹתַי מְחֵה. לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹקִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" [תהלים נ"א, י"א, י"ב]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת נח
-
פורסם בחמישי, 07 אוקטובר 2021 11:06
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 736
ב"ה
דבר החסידות – פרשת נח
זמן בעל ערך
כאשר היה אדמו"ר הרש"ב [=רבי שלום דובער, דור חמישי בשושלת חב"ד] שוהה במלון ימים אחדים – היה קובע מזוזה בחדרו.
(אף שמעיקר הדין "השוכר בית בחו"ל והדר בפונדק בא"י פטור ממזוזה שלשים יום – שו"ע יו"ד סי' רפ"ו סכ"ב)
באמרו: "נאשא בראטיא אינאצ'ע [=אצלנו הדברים הם אחרת]; אצלנו שעה – היא יום, ויום – הוא שנה".
(ע"פ רשימת ט-יא סיון תרצ"א ריגא. נד' ברשימת היומן עמ' לו)
גם בפרשתנו אנו מוצאים זמן שהוא 'למעלה מן הזמן':
~~~
איך שרדו חסרי החוליות בתיבה?
בפרשתנו (ז, יא) מסופר שהמבול התחיל "בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש", והסתיים "באחת ושש מאות שנה . . בחודש השני בשבעה ועשרים יום לחודש" (ח, יג-יד).
מפרש רש"י: "אלו י"א ימים שהחמה יתירה על הלבנה, שמשפט דור המבול שנה תמימה היה".
כלומר שהמבול התחיל בי"ז חשון והסתיים בכ"ז חשון בשנה הבאה.
ויש להקשות:
הגמרא אומרת (חולין נח, א) "כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש" ובירושלמי (שבת פ"א ה"ג, וכן בדברים רבה ה, ב) נאמר "כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חודשים".
ואם כן קשה, איך שרדו בריות אלה בתיבה במשך כל זמן המבול שארך שנה ו-11 יום?
יש* שרצו להסביר את זה ע"פ דברי הגמרא בסנהדרין (קח, ב) "למשפחותיהם יצאו מן התבה, אמר רבי יוחנן: למשפחותם – ולא הם" – שהכוונה לאותן בריות שאינן מתקיימות יותר משנה, ולכן הן אכן לא שרדו, ומי שיצאו מהתבה הם רק המשפחות שלהם ולא הם.
אבל זה מתאים רק אם מפרשים את הגמרא בחולין שהבריות האלה שורדות 12 חדשים, שאז יתכן שהן נכנסו מעוברות לתיבה ומתו וילדיהן יצאו, אבל לפי הירושלמי והמד"ר שאמרו "אינו חי יותר מששה חדשים" (ומסתבר שגם הבבלי אינו חולק ע"ז, והכוונה "אינו מתקיים" הוא על קיום הגוף לאחר המוות שזה י"ב חודש) – אם כן גם אם נכנסו מעוברות וילדו בתיבה מתו גם הוולדות לפני סיום שנה ו-11 יום!
ואין לומר שילדיהן נתעברו בתיבה וילדו שם דהא לא שמשו בתיבה אלא שלשה (סנהדרין שם).
והרבי מסיק:
הכלל הזה ש"כל בריה שאין בו עצם אינו חי ששה חדשים" תלוי בסיבוב המזלות וקידוש החדשים, שהם משפיעים על טבע העולם.
והראיה – שנפסק להלכה** בבריות ששורדות י"ב חודש – שאם התעברה השנה מוסיפים גם את חודש העיבור וסופרים י"ג חודש [על יסוד דרשת חז"ל (ירושלמי כתובות פ"א ה"ב) על הפסוק "לא-ל גומר עלי": "בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין בי"ד לעברו – הבתולין חוזרין, ואם לאו אין הבתולין חוזרין"].
ולפי זה מובן, שבשנת המבול ש"לא שמשו המזלות כל אותן י"ב חודש" (ירושלמי פ"א ה"א ועוד), ועד שבכמה דברים היא לא נכנסת במספר שני עולם*** – הרי היא לא נחשבת 'זמן' גם לעניין זה, וממילא יכלו גם הבריות האלה לשרוד יותר משנה.
חודש טוב ושבת שלום!
מבוסס על: רשימת הרבי חוב' סד. נדפס בס' רשימות ח"ב עמ' 261 (וכן ב"אוצר רשימות" (היכל מנחם תשס"ח) עמ' ג' ואילך).
______________
*) הערה על הגליון בסנהדרין שם. וכן ביארו הריעב"ץ והר"י ברלין.
**) בשו"ע יו"ד סי' קכד: "כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכן שמא יש בו תולעת. ואם שהה הפרי אחר שנעקר י"ב חודש אוכל בלא בדיקה, שכל בריה שאין בה עצם אינו מתקיים י"ב חודש" ובפרמ"ג שם: "כתב הכה"ג בהגהות הטור אות י"ג: שנה מעוברת צריך י"ג חודש כמו בבתולים שאין חוזרין לאחר ג' שנים באם עיברו השנה חוזרין מקרא דאקרא כו', ה"ה כאן, ויש לחוש לדבריו".
***) בב"ר פל"ב, ו: "רבי יהודה אומר שנת המבול אינה עולה מן המניין. א"ל רבי נחמיה אע"פ שאינה עולה מן המנין, עולה היא בתקופות ובחשבונות".
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.