- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויחי
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:58
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 443
פרשת ויחי- מה הקשר בין החוכמה לכסף?
מאמר מאת: אהובה קליין .
פרשת ויחי-היא הפרשה האחרונה המסיימת את חומש בראשית,יעקב אוסף אליו את בניו טרם מותו ובפרידתו זו מברך אותם,איש,איש וברכתו המיועדת לו ולשבטו בעתיד.
הפעם אתמקד בברכה המיועדת לזבולון – כפי שהיא מתוארת בעשר מילים בלבד.
אך היא ברכה משמעותית מאד -לפי שיש לה השפעה גם מחוץ לשבט זה.
וזהי הברכה:
"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"
[בראשית מ"ט,י"ג]
השאלות הן:
א] היכן שכן זבולון?
ב] מדוע זכה זבולון לברכה קודם יששכר- בו בזמן שיששכר נולד לפניו והרי הברכות חולקו לפי סדר הולדתם של בני יעקב?
ג] מה הקשר בין החוכמה לכסף?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י:
זבולון שכן על חוף הים והשטח השייך לו- הגיע עד סמוך לעיר צידון - הנמצא בבעלות שבט אשר.
התשובה לשאלה ב]
זבולון זכה לברכה קודם יששכר ,למרות שיששכר נולד לפניו.
לפי הסברו של רש"י:זבולון שוכן על חוף הים בשטח של נמל - אשר שם האוניות עוגנות ומביאות סחורה מארצות השוכנות מעבר לים-לפי שהיה עוסק במסחר ולכן הכתוב מציין:"חוף" שהכוונה גבול בין היבשה לים.
בעבודה זו,עתיד זבולון להרוויח כסף רב וכך להתעשר,אך התעשרות זו לא תהיה לתועלתו הפרטית בלבד,אלא גם במטרה לספק מזון לשבט יששכר -על מנת שאלה יוכלו לעסוק בלימוד תורה בלא טרדות פרנסה.
לכן משה אמר בברכתו לפני מותו:
"שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך"[דברים ל"ג,י"ח]
רש"י מסתמך על דברי תנחומא:
זבולון עוסק במסחר ויששכר עוסק בלימוד תורה בישיבה באוהלים -על ידי שנשען על זבולון התומך בו מבחינה חומרית.
החכם הספרדי-רבי יצחק קארו[ממגורשי ספרד] כותב בספרו:"תולדות יצחק" רעיון דומה:
גם יעקב וגם משה מקדימים תחילה את זבולון על פני יששכר-במטרה ללמדנו כמה רב שכרו של זבולון- על ידי שמאפשר ליששכר להמשיך בלימוד תורה ללא טרדות פרנסה.
התשובה לשאלה ג]
על כך עונה רבינו בחיי: בהסתמכו על דברי שלמה המלך – החכם באדם:
"..כי בצל החוכמה בצל הכסף.."[קהלת ז,י"א]
צל-מלשון אצילות והכוונה שאצילות החוכמה מתקיימת באצילות הכסף.
היות ושני גורמים אלה קשורים זה בזה- לכן הכתוב הקדים את זבולון ליששכר.
לסיכום: לאור הדברים הנאמרים לעיל- ניתן להסיק:עד כמה גדולה חשיבותה של תורה,את זאת ניתן גם לראות תוך כדי עיון במסכת אבות:
"..על שלושה דברים העולם עומד,על התורה,על העבודה ועל גמילות החסדים.."[אבות א,ב]
רבינו יונה מצטט שם את דברי הנביא ירמיהו:"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"
ברית= היא תורה".[ירמיהו ל"ג,כ"ה]
ועוד דוגמא:
"חמישה קניינים קנה הקב"ה בעולמו,ואילו הן:תורה,קניין אחד,שמים וארץ קניין אחד,אברהם קניין אחד,ישראל קניין אחד,בית המקדש קניין אחד.תורה קניין אחד מנין?
דכתיב:"ה' קנני ראשית דרכו,קדם מפעליו מאז"[משלי ח']
[מסכת אבות -פרק קניין תורה, י']
מעניין כי ברכת זבולון נאמרת בעשר מילים- יתכן כנגד עשרה מאמרות
בהם נברא העולם וגם כנגד עשרת הדיברות,בעשר ספירות מנהיג ה' את הבריאה,משמעות המספר עשר=שלמות תכליתית.
התורה- היא מלשון הוראה-המדריכה אותנו כיצד לחיות נכון-זוהי תורת ה'
אשר כולה חוכמה.
כעת ניתן להבין: מדוע התורה מייחסת חשיבות כה גדולה לשבט זבולון התומך בשבט יששכר- אשר כל מטרתו לתת יד ללימוד התורה.
יהי רצון שעם ישראל יכבד את התורה וכל חייו החומריים בארץ יהיו שזורים בחיי רוח-חיי תורה כפי שכתוב:"עץ- חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" [משלי ג]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויחי
-
פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 20:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 521
פרשת ויחי- מהו הסתום ומהו הגלוי בפרשה?
מאת אהובה קליין.
פרשת ויחי היא - האחרונה המסיימת את חומש בראשית.
בפרשה זו, יעקב אוסף אליו את בניו,כפי שהתורה מתארת זאת :"ויקרא
יעקב אל-בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר- יקרא אתכם באחרית הימים היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם"
[בראשית מ"ט,א- ג]
ובהמשך נאמר:"..יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך ישתחוו לך בני אביך,גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולא יקהת עמים: אוסרי לגפן עירו ולשרקה בני אתונו,כבס ביין לבושו ובדם-ענבים סותו:חכלילי עיניים מיין ולבן-שניים מחלב"[בראשית מ"ט,ח-י"ג]
השאלות הן:
א] מדוע פרשת ויחי- נחשבת לסתומה ומה משמעות הדבר?
ב] מהו הדבר הגלוי בפרשה?
התשובה לשאלה א]
פרשת ויחי נחשבת לסתומה- לפי שאין בינה ובין הפרשה הקודמת רווח,או הפסק.
אלא, פשוט המשך רצוף בין הפרשיות.
רש"י מביא שני פירושים המתרצים מדוע הפרשה סתומה:
פירוש א]
רמז לנו: כיוון שיעקב נפטר,נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל מצרת השעבוד.
עם מותו של אביהם-החלו המצרים לשעבדם.
פירוש ב]
ביקש יעקב לגלות את הקץ,אך נסתלקה ממנו השכינה באותו רגע.
[בראשית רבא]
לדעת שפתי חכמים:עדיין לא החל השעבוד ממש,אלא החלה צרת השעבוד כפי שנאמר במסכת סוטה:"בפרך" כלומר היה פרעה מבקש מישראל שיעבדו לו בפה רך.
ויש עוד פירוש מעניין שראיתי:[בספרו של הרב אליהו שלזינגר:"אלה הדברים על התורה"]
צרת השעבוד החלה דווקא ברגע שנפטר יעקב אביהם, היות וכל עוד היה בחיים הוא היה, בנוסף לאביהם, גם מורה הדור ואיתם היו מתייעצים בכל דבר.
כפי שנהוג להגיד:"והיו עינך רואות את מוריך"
ברגע שהשיב את נשמתו לבורא ,הבלבול היה גדול וכאן החלה צרת השעבוד.
הרבי ר' בונס ז"ל מפשיסחה מפרש:אם עם ישראל היה יודע את קץ הגלות-היא לא הייתה כל כך קשה.
אבל רצונו של אלוקים היה :שהגלות תהיה קשה ללא ידיעת הקץ.מסיבה זו נסתם עניין העתיד מיעקב.
לפי שפת אמת: שיעבוד הגוף עדיין לא החל,אך שעבוד רוחני היה בתחילתו. האמת הפנימית הוסתרה עד כדי כך,
שהלב והעיניים של העם לא היו מסוגלים לראות ולחוש דבר,אלא רק את השעבוד החיצוני-וזה עיקר הגלות.
התשובה לשאלה ב]
לפי דעת חז"ל: יעקב מצווה את בניו להיות מאוחדים כאיש אחד,רעיון חשוב זה מודגש במילה:"האספו" הכוונה –להיות אספה אחת.
רבי אליעזר אומר: כי בית שיש בו מחלוקת- בסופו של דבר נחרב,
היות והשלום הוא גדול ולעומתו שנואה המחלוקת.
לפי דעת אברבנאל:יעקב אבינו ראה בנבואה- כי כל משפחתו עתידים להתרבות,לפיכך יהיו זקוקים למלך שינהיגם.
וכאן הוא מגלה כי יהודה מתאים לקבל את המלוכה מהסיבות הבאות:
1]"יהודה אתה יודוך אחיך"-כל האחים אינם מקנאים בו ומעריכים את עליונותו.
2] "ידך בעורף אויבך" הוא גובר על אויבים וכתוצאה מכך-הם פונים לו עורף ונסים מפניו.
3]"מטרף בני עלית" הוא עולה על יתר אחיו מבחינה רוחנית ומוסרית,יש כאן רמז,כי מעולם לא שפך דם,אלא אף הציל את יוסף באומרו:"מה בצע כי נהרוג את אחינו".
4] "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו"- יש בו את התכונה של כוח הקיום והתמדה, הוא ניצב כארי כאשר סביבו איש לא יעז להקימו.
ולאורך כל הדרך יהודה הוכיח מנהיגות,בזמן מכירת יוסף אחיו קיבלו את עצתו,
כאשר ניגש אל יוסף במצרים אמר כי הוא ערב את הנער[בנימין]
הוא אף הצליח לשכנע את אביו לצרף אליהם את בנימין ברדתם למצרים.
גם בהליכה ובחנייה,דגל יהודה היה תמיד מככב בראש.
וישנו עוד גילוי מדהים:"יודוך אחיך"-כל אחיך נקראים על שימך,כל מי ששייך ליהדות נקרא: יהודי! ולא בשם אחר כגון: ראובני,או,גדי,שמעוני.[לפי מדרשי חז"ל]
לסיכום:הברכה שקיבל יהודה מיעקב אביו:"כרע רבץ כאריה וכלביא"
פירושה: שישקוט בשלוה מכל האויבים,ברכה שעתידה להתקיים בימי שלמה המלך-שהיה מזרע יהודה,כפי שנאמר:"וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר נשבע כל ימי שלמה"[מלכים-א ה,ה]
יהי רצון שברכה זו תחול על כל עם ישראל כאיש אחד ולא ידעו עוד מלחמות.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויחי
-
פורסם בשישי, 16 אוקטובר 2020 11:40
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 503
פרשת ויחי- האם יעקב גילה לבניו את אחרית הימים?
מאת / אהובה קליין.
אחד הנושאים המעניינים והמסקרנים בפרשת ויחי: תחזית אחרית הימים על ידי יעקב- כפי שהתורה מתארת את האירוע:"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם..."
[בראשית מ"ט,א-ג]
השאלות הנשאלות הן:
א]האם הצליח יעקב לגלות לבניו את הקץ?
ב] מדוע כפל הלשון: "האספו" ואחר כך:"היקבצו"?
ג] מדוע נאמר פעמיים:"ושמעו"?
- בתחילה אומר הכתוב:"ושמעו בני יעקב" ואילו בהמשך נאמר:"ושמעו אל ישראל אביכם" מה ההבדל בין יעקב לבין ישראל?
התשובה לשאלה א] על כך ישנם מפרשים שונים,
לפי דברי רש"י: אכן רצה יעקב לגלות לבניו את תחזית אחרית הימים, אלא שנסתלקה ממנו השכינה ולכן החל להגיד להם דברים אחרים אשר אינם שייכים לקץ הגלות.
לפי ר' אליעזר בן יעקב:אמר להם יעקב שיהיו כולם אסיפה אחת ויתרחקו מהמחלוקת, כי בית שיש בו מחלוקת עתידו חורבן , שהרי גדול הוא השלום ושנואה היא המחלוקת.
לפי אברבנאל: מטרתו של יעקב הייתה לגלות למי תינתן המלכות ומי ימלוך על בניו, מפני שראה יעקב ברוח הנבואה כי זרעו יתרבה וזקוקים יהיו למלך בעתיד,לכן עשה בדיקה בין בניו השונים ועמד על השוני ביניהם - כדי לברר מי מתאים למשרה הנעלה של המלכות.
את התכונות המתאימות למלך גילה דווקא אצל יהודה ואלו הן:
1]"יהודה אתה יודוך אחיך"- הכוונה שכולם מודעים לעליונותו עליהם ואין הם מקנאים בו.
2]"ידך בעורף אויבך"- במלחמות ידו על העליונה והאויבים מפנים לו עורף ובורחים מפניו.
3] "מטרף בני עלית". מבחינה רוחנית ומוסרית הוא מרומם על אחיו במיוחד. אין הוא נוהג כראובן- כפחז ואינו נוהג כשמעון ולוי - שבידם כלי חמס, ידיו של יהודה לא נכתמו בדם- לפי שבניגוד לאחיו הוא הציל את יוסף ממוות אכזרי באומרו:"מה בצע כי נהרוג את אחינו".
4]" כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו". מעלתו בכך שיש לו כוח קיום והתמדה, הוא רובץ במקומו כארי ואין לאף אחד אומץ להקימו.
לכן המסקנה של יעקב:"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"
יהודה היה תמיד בראש- גם במהלך מכירת יוסף, גם כאשר שכנע את אביו בהצלחה להרשות לבנימין להצטרף אליהם בירידתם מצרימה.
כשירדו למצרים שלח יעקב את יהודה לפניו, בחניית הדגלים דגלו של יהודה היה בראשונים.
בהזכרת אנשים שינחלו את הארץ עם אליעזר הכהן ויהושע בן נון, הזכיר תחילה את כלב בן יפונה לשבט יהודה. ובמהלך המלחמות ציווה ה' :"יהודה יעלה". בחלוקת הארץ הנחילו לשבט יהודה בראשונה.
ובמהלך ההיסטוריה תמיד יהודה היה במקום חשוב.
מאז שדוד המלך נתמנה למלך, יהודה המשיך לאחוז בשלטון:"עד כי יבוא שילה"- עד שיבוא משיח וגם בתקופת הגלות השליטים היו מזרע בית דוד, כפי שחזה יעקב.
התשובה לשאלה ב]לפי הכלי יקר: ישנו הבדל בן לשון האספות לבן לשון קיבוץ, לכן האספות הכוונה: שאנשים מתאספים בחוץ במקום גלוי לעין ויש שאיפה להכניסם פנימה לבית- למקום צנוע וסגור, לעומת זאת : קיבוץ- אנשים שהם מפוזרים ומתקבצים למקום אחד, אפילו יכול להיות מגולה.
מתחילה רצה יעקב לגלות את סוד הקץ לבניו, אך אין ראוי לגלות את הדבר ברשות הרבים, פן ישמע הדבר לאוזני מישהו שאינו הגון- שהרי סוד מגלים רק ליראי ה'- לכן אמר להם:"האספו", אבל משהרגיש שהדבר נסתם ממנו נקט בלשון:"היקבצו"- לשמוע דברים שאין בהם סוד.
התשובה לשאלה ג]לפי הכלי יקר: נאמר פעמיים:"ושמעו" כי לחלק מהשבטים אמר יעקב, דברי כיבושים ותוכחות כמו: לראובן , שמעון ולוי ועליהם אמר:"ושמעו בני יעקב".
ולמקצת מתוכם אמר דברי עתידות ואליהם פנה בלשון:"ושמעו אל ישראל אביהם"- מפני שאמירת עתידות תלויה ברוח הקודש המתייחס לשם ישראל- כי שם זה רוחני.
לפי ספר:"ברוך שאמר"[שהוא ספר על תפילות השנה המבאר מה אנו אומרים בתפילת שחרית בכל בוקר]:"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".
גם כאן נאמר:" יעקב" ופעם נאמר "ישראל".בתחילה נאמר:"אוהליך ואחר כך נאמר:"משכנותיך" ונראה שאוהל נסמך ליעקב ואילו משכנותיך נסמך במיוחד ל"ישראל"
האמת שהשם "ישראל" הוא מכובד יותר מהשם "יעקב" – כי השם "יעקב" ניתן על שם:"וידו אוחזת בעקב עשו"[פרשת תולדות]
והשם:"ישראל" ניתן על שם:"כי שרית עם אלוקים[עם מלאך] ועם אנשים תוכל" [פרשת וישלח] ועוד יש להדגיש כי השם:"ישראל" קרא לו ה' בעצמו[בראשית ל"ה,י] ולכן הוא יותר מכובד.
לפי חכמי הקבלה: השם "יעקב" מתאים לעם ישראל כאשר נמצאים בגלות וגם התורה בגלות איתם ורוחם שפלה וחסרי כבוד הם-כמו שנאמר:"מי יקום יעקב כי קטן הוא" [עמוס ז,ב]
השם ישראל מתאים לעם כאשר נמצא בארצו בביטחון כמו שנאמר:"וישראל ישכון לבטח"[ירמיהו כ"ג,ו]
כמו כן יש הבדל בין "אוהל" לבין "משכן".
אוהל- דירת עראי- משהו זמני.
"משכן" הוא משהו קבוע בארץ ישראל יחד עם התורה.
לכן יעקב ידע מראש ששתי הבעיות העיקריות של עם ישראל לעתיד לבוא יהיו :
א] הפילוג בעם.
ב] חוסר הרצון לשמוע.
משום כך אמר להם:"היקבצו" וגם "ושמעו"
המסר של יעקב הוא: בקשה מבניו להיות מאוחדים וגם לשמוע בקול התורה.
יהי רצון ויתקיים בנו הפסוק:"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך"[משלי א, ח]
ונזכה להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ממש כמו במעמד הר סיני.
אמן ואמן.
