פרשת ויחי - מהו סוד הגאולה?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 16 דצמבר 2021 00:43

נכתב על ידי Super User

כניסות: 292

פרשת ויחי - מהו סוד הגאולה?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו היא סתומה, הכוונה: שאין מרחק בין סיום הפרשה הקודמת - פרשת "ויגש" לבין פרשת  "ויחי" המסיימת את חומש בראשית.

שואל רש"י מדוע פרשה זו סתומה והוא  עונה: "כיוון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם",

דבר אחר: ביקש [יעקב] לגלות את הקץ [זמן מדויק של בוא הגאולה באחרית הימים] לבניו ונסתם ממנו"

כך התורה מתארת את רצונו של יעקב לחזות את אחרית הימים:

" וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". [בראשית מ"ט, א- ג]

בהמשך יעקב מברך את בניו וביניהם  את שבט דן:

"דָּן, יָדִין עַמּוֹ--כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר.  לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה". [להלן, ט"ז- י"ט]

השאלות הן:

א] מה ביקש יעקב להגיד לבניו כאשר קרא להם להתאסף לפניו?

ב] מדוע שבט דן מצטייר כנחש בעיני יעקב?

תשובות.

יעקב אבינו אוסף את בניו .

יעקב אומר לבניו: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". 

על פי רש"י: ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ של כל הגלויות והסתלקה ממנו השכינה , נעלמה ממנו ידיעת הקץ  ומשום כך - התחיל להגיד לבניו דברים אחרים שאינם שייכים לקץ הגלות.

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי הזוהר הקדוש: כי אין התורה אומרת סתם את מילות יעקב: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם..." דבר שלא יתקיים, אלא מה שצריך לגלות    יעקב גילה ומה שלא היה צורך לגלות - נשאר סתום. מה הדבר הגלוי שגילה יעקב לבניו ? התשובה היא: "וְאַגִּידָה לָכֶם.." ואגידה- מלשון "אגד"- הציווי לעם ישראל: תתאגדו יחד, דבר זה יהיה יקר וחשוב מאד באחרית הימים, הרי חז"ל אמרו [במסכת  סנהדרין צ"ח]:"זכו- אחישנה, לא זכו- בעיתה [בזמנה] , יעקב הציע לבניו את עצתו לישראל : שֶׁבְּעֵת שעם ישראל יהיה במצב של "לא זכו" שיקיימו את הציווי: "האספו ואגידה לכם - הכוונה: שיתאחדו ויהיו קשורים -מאוחדים. ועל ידי זה - הם יהיו במצב של "זכו" ,למרות שהם במצב של - "לא זכו" כי כאשר כל ישראל  מאוחדים - הם בבחינת צדיקים.

נאמר ב:"נועם אלימלך" [פרשת דברים] יש עולם הנקרא בשם: "כל ישראל"- הוא העולם של כלל ישראל ,שם אין חטא ואין פשע ואין שם שטן ואין שם פגע רע. מדוע? כי כל החטאים הם רק בפרטים - לפי שהפרט חוטא לפעמים ,אבל כלל ישראל - תמיד נשאר בקדושתו. לכן זה הסוד שגילה יעקב לבניו שאפילו אם עם ישראל מצבו הרוחני בבחינת "לא זכו"- העצה: להתאחד למצב של כלל ישראל ואז יגיעו להיות בבחינת "זכו"! שימשיכו את אורו של משיח.

מהו החלק הסתום שלא  התגלה? התשובה: זמן הגאולה בעיתה שהיא תגיע גם אם לא יעשו שום פעולה למטרת הגאולה.

חז"ל סוברים:  כי ההתכנסות של עם ישראל בשבת מעניקה – את הכוח  להתאחד כאיש אחד בלב אחד, כי השבת מזככת לבבות ישראל.

מהטעם: כאשר יש פסולת בלב של יהודי - אינו מסוגל להתאחד עם לב אחר, דוגמת ברזל בברזל שכאשר הוא במצב של חלודה - אינו יכול להתחבר לברזל אחר- כך גם לבבות עם ישראל.

לכן השבת מביאה גאולה לעולם: כי  היא: בבחינת- "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם"- שהיא סוד הגאולה שגילה יעקב לבניו.

גדולה האחדות: שהיא מאחדת כל יהודי שנחשב לנר אחד -לפי שנאמר: נר ה' נשמת אדם-וכאשר מאוחדים כל ישראל- הם נהפכים לאבוקה אחת גדולה, כך הם מוגנים מכל כוחות הרשע.

חז"ל אומרים : [מסכת יומא ט]  בית שני נחרב בגלל שנאת חינם - מהטעם ששנאת החינם מפוררת את האחדות והם בבחינת  יחידים - שזה בניגוד של מצב הגאולה. ובעתיד מתגבר יצר הרע ומבטל את האחדות - וגורם לפירודים, לכן סוד הגאולה  טמון באחדות ישראל כדברי יעקב- "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם"

הָאַגָּדָה  מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר יַעֲקֹב לְהַגִּיד לְבָנָיו אֶת אֲשֶׁר יִקְרֵם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וַיַּעַל מֵעָלָיו כְּבוֹד ה',

וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב: " אָבִי, אָבִי הוֹלִיד אֶת יִשְׁמָעֵאל, וְיִצְחָק אָבִי הוֹלִיד אֶת עשָׂיו, וְיִהְיוּ שְׁנֵי הַבָּנִים הָאֵלֶּה רָעִים בְּעֵינֵי ה', הָאָמְנָם טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבוֹתַיי  וְייִתן לִי בָּנִים כֻּלָּם צַדִּיקִים? הָבָה  אֶחְקְרָהּ אוֹתָם לִפְנֵי מוֹתִי וּבְחַנְתִּים וְיָדַעְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתָם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: השְׁבָּעַתְכֶם הַיּוֹם, בָּנַי, לְהַגִּיד לִי: אוּלַי  יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אֲשֶׁר לְבָבוֹ פָּנָה מֵעַם ה' לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֵלוהים  אֲחֵרִים! וַיִּשְׁמְעוּ בָּנָיו וְיַעֲנוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד לֵאמֹר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל [אָבִינוּ] ה'  אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד! וְיִשְׂמַח יַעֲקֹב עַל דִּבְרֵי בָּנָיו שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַיֹּאמֶר בַּלָּט: "בָּרוּךְ שֶׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" 

 שבט דן מצטייר  כנחש.

 נאמר:"דָּן, יָדִין עַמּוֹ--כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר.  לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה". בראשית  ג, ט"ו]

רש"י מסביר: שפיפון - הוא נחש המוזכר בתחילת הפסוק: "נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ" אך אותו נחש מכונה בשם  זה: לפי  שהוא נושף- כלומר- מוציא אוויר ושורק בשעה שהוא עומד להכיש וכמו שנאמר בקללת הנחש: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב".

על כך הסביר רש"י: שהנחש לא יוכל לעמוד- לא יהיה לו גובה ולא יוכל לנשוך את האדם בגובה גופו ,אלא רק יוכל להכישו בעקבו. מהסיבה הזאת האדם תמיד ירדוף אחר הנחש על מנת להורגו.

לכן, כך דרכו של הנחש – הוא נושך את רגלי הסוס וכתוצאה מכך- הסוס נבעת קופץ ומרים את רגליו והרוכב נופל לאחוריו ומת . לכן יעקב מדמה את שבט דן לנחש - הנושך את עקבי הסוס של האויב וכך הרוכב מת למרות שדן אינו נוגע בו ממש - וכך מצאנו את הדוגמא על שמשון הגיבור שהרג אלפי פלישתים ולא הוצרך לגעת בהם כפי שנאמר:

"וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת-שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ, אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ, עֲלֵיהֶם--אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ.  וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם- פְּלִשְׁתִּים, וַיֵּט בְּכֹחַ, וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ; וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים, אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ, רַבִּים, מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו". [שופטים ט"ז, כ"ט- ל]

כך כל הפלישתים שהיו על הגג מתו.

אונקלוס מסביר: האדם אשר יקום משבט דן- יפיל אימה על הפלישתים, יארוב להם כנחש בצדי הדרכים – במטרה להרוג את גיבוריהם עם סוסיהם - ולעקור את מרכבותיהם ומדובר בנחש מאד מסוכן - שאין רפואה לנשיכתו - והוא  נחש צפעוני- בעל ארס מאד חזק וקרוי בשם: 'חורמן'- על שם  שמכלה ועושה את הכול חרם [מלשון מוות וכיליון] כל מי שנפגע ממנו - מת מעוצמת הארס שלו ו'שפיפון' הוא: כמו נחש ה'פתן' , גם כן, נחש קטלני ואין רפואה כנגד מכתו.

נחש זה מוזכר גם בתהלים [נ"ח, ה]:"חֲמַת-לָמוֹ, כִּדְמוּת חֲמַת-נָחָשׁ;    כְּמוֹ-פֶתֶן חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ".

'יכמון'- פירושו: יארוב- שכך הוא דרכו של הפתן להיטמן בין הסלעים ולערוב לעוברי הדרכים ולהמיתם - בדומה להם נהג שמשון - מטמין עצמו בין הסלעים ואורב לפלישתים בדרכים. כפי שכתוב: וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל-יָרֵךְ, מַכָּה גְדוֹלָה; וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב, בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם. [ שופטים ט"ו, ח]

רש"י אומר על המילים: "לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'" שמשון נתנבא - שינקרו  פלישתים את עיניו לפני מותו - וסופו להתחנן ולבקש את ישועת ה' ולומר:

"וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל-ה', וַיֹּאמַר:  ה' אלקים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹקים, וְאִנָּקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים". [שופטים ט"ז, כ"ח] ה' קיבל את תפילתו וכך שמשון הצליח להפיל את הבניין על כל יושביו.

ה"נתיבות שלום" אומר על  המילים: "לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'":

על פי [מדרש יונתן] מי שיש לו אמונה בבורא עולם והוא מקווה ומצפה לישועת ה' ,הרי הוא משיג הכול באמונה זו גם אם הוא אינו הגון ואינו ראוי לכך. כי על ידי אמונה זו - הוא ניצול מייסורים וזוכה לסליחה וחנינה.

זוהי גם נבואת יעקב אבינו על הגאולה שגם אם עם ישראל – לא יהיו ראויים לגאולה אם יקוו לגאולה - יזכו לכך.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כְּבָרֵךְ יַעֲקֹב אֶת דָּן בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְהִנֵּה מָנוֹחַ הַדָּנִי לוֹקֵחַ לוֹ אֵשֶׁת מִבְּנוֹת יְהוּדָה: וְיָדַע כִּי תֵּלֵד הָאִישָּׁה הַזֹּאת אֶת שִׁמְשׁוֹן הַגִּיבּוֹר אֲשֶׁר יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי לוֹחֲצֵיהם: אוּלָם בְּרֶגַע הַזֶּה רָאָה וְהִנֵּה שִׁמְשׁוֹן עוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי עַמּוּדִים- עֵינָיו  מְנֻקָּרוֹת  וּפְלִישְׁתִּים רַבִּים שְׂמֵחִים לְאֵדוֹ [לְצָרָתוֹ] וְיֵצֶר לְיַעֲקֹב  מְאֹד וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר: לִישׁוּעָתְךָ ה' אֲשֶׁר תּוֹשִׁיעַ אֶת שִׁמְשׁוֹן אָנֹכִי מְקַוּוֶה, אָנָּא חֲזֵקֵהוּ ה', הַפַּעַם וְתֵן בּוֹ כּוֹחַ לִנְקֹם אֶת נִקְמַת עֵינָיו הַמְּנֻקָּרוֹת וּבַנְּפוּל עָלָיו הַבַּיִת, אַל נָא יִתְעָרֵב בַּפְּלִישְׁתִּים וְהִכִּירוּ אוֹתוֹ  הוֹרָיו וּקְבָרוּהוּ בְּקֶבֶר אֲבוֹתָיו [בְּחֵלֶק הָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּגוֹרָלְךָ]"

לסיכום,  לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי יעקב אבינו מגלה רק חלק קטן מנבואת אחרית הימים - שהיא  תלויה בנו:

אחדות עם ישראל כאיש אחד בלב אחד- הדבר עשוי להתממש גם על ידי שמירת קדושת השבת ותפילה מתמדת מתוך אמונה בקב"ה שבו אנו מאמינים כי בוא תבוא הגאולה -  כדברי יעקב אבינו:

"לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'". .זה סוד הגאולה - הטמון באמונה בה' ובאחדות העם.

דבר החסידות – פרשת ויחי

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 16 דצמבר 2021 00:34

נכתב על ידי Super User

כניסות: 362

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ויחי

"בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה"

בעקבות הסיפור על המסיונר שהגיע לרבי, ששלחתי בשבוע שעבר, העירו לי על סיפור נוסף שאירע עם הרבי, בהקשר דומה:

בחורף תשל"ג (1973), הסתובב בבית מדרשו של הרבי, 770, אדם מוכשר אך תמהוני.

יום אחד הוא הכניס לרבי מכתב, ותוכנו:

הוא מביע תודה על האהבה והאכפתיות שהרבי ו[הרב ד"ר]מאיר אבוחצירא גילו כלפיו בתקופת שהותו כאן.

ואמנם הוא היה רוצה להישאר כאן עוד, אולם כואב לו היחס המזלזל כלפי ... [=אותו האיש] והוא הגיע למסקנה שעליו לעזוב [ולהמיר את דתו ר"ל]

והוא מסיים בתקווה שבכך יצליח למלא את רצונו המוחלט של ה'.

למרבה ההפתעה, הוא קיבל מהרבי מענה מאלף ובלתי שיגרתי, וזה לשון קדשו (מתאריך י"ז אדר ב' תשל"ג. פתחנו חלק מראשי התיבות):

"אינו נכון כלל וכלל ובודאי אשר אין זה רצון השם.

וישאר כאן על כל פנים עד לאחר תשרי הבעל"ט – באופן שנוכל לחוג ביחד כל שלושת הרגלים (וכן יום הולדתי) – כולל שמחת תורה –

וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים.

והשם יצליחו – כי זהו רצון השם.

 אזכיר על הציון."

מדהים לראות איך הרבי מתייחס ברצינות לאדם שהבריות היו מן הסתם מתרחקות ממנו ודוחות אותו מד' אמותיהן.

ולא זו בלבד שהרבי מזמין אותו להישאר במחיצתו לשלושת הרגלים, אלא מוסיף: "וכן יום הולדתי" (דבר שהרבי לא תמיד הסכים לחסידיו, להגיע אליו ליום הולדתו שחל בימי ערב פסח)...

:צילום כתי"ק הנ"ל. נעזרתי במאמרו של הרב בנימין ליפקין במדורו "לבנימין אמר", ניסן תשע"ד

~~~

הלכות הנלמדות מפרשתנו

בסיום פרשתנו (נ, כג) נאמר: "וירא יוסף לאפרים בני שלשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף".

מפרש רש"י: "על ברכי יוסף – כתרגומו: גדלן בין ברכיו".

ובתרגום יונתן בן עוזיאל: "כד אתילידו גזירינון [=מל אותם] יוסף".

ויש ללמוד כמה ענייני הלכה מפסוק זה (ותרגומיו):

א) אדמו"ר הזקן פוסק בשולחנו (או"ח סוף סי' ד' במהדו"ת) שתחילת כניסת נפש הקדושה בגוף היא בשעת המילה, ולכן "הנזהר מנגיעת הקטן [לפני נטילת ידים שחרית] מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו".

ועל דין זה לא צויין מקור על גליון השו"ע, ועד עתה חיפשו מקורות שונים* להלכה זו.

אבל לאור דברי תרגום יונתן הנ"ל – "כד אתילידו גזירינון יוסף" – שיש לדייק בלשונו שלכאורה ברית המילה היא לא תיכף בשעת הלידה? – יש לומר שבא ללמדנו שבעת המילה היא כניסת נפש הקדושה בגוף, שזהו דוגמת לידה.

ב) מנהג ישראל שאין מכבדים אדם אחד להיות סנדק של שני אחים (רמ"א יו"ד סרס"ה סי"א), בדומה לקטורת ש"לא שנה אדם בה" (יומא כו, א), ולפי זה מקשים** מתרגום יונתן הנ"ל – כיצד מלו על ברכיו של יוסף את "בני מכיר" – לשון רבים?

ויש ליישב, על יסוד חידושו של החתם סופר (שו"ת חאו"ח סי' קנח-ט) ש"מרא דאתרא" יכול לשמש כסנדק עבור יותר מאח אחד, כשם שכהן גדול אינו מוגבל ויכול להקטיר קטורת מתי שרוצה (ראה יומא יד, א) – וע"פ זה יש לומר גם כאן, שמאחר שיוסף היה "השליט על הארץ" – (בדוגמת) מרא דאתרא – ממילא הותר לו להיות סנדק לשני אחים.

ג) מהפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך" (ואתחנן ד, ט) למדים את החיוב ללמוד תורה עם בנו וגם עם בן בנו (ראה קידושין ל, א). לעומת זאת עם "בן בן בנו" [=נינו] אין חיוב ללמוד, אלא אם הוא "חכם" החייב ללמוד עם תלמידים עליו להקדים את יוצאי חלציו (ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ט. וש"נ).

אולם לפי תרגום אונקלוס ופירש"י, שיוסף גידל את בני מכיר בן מנשה – שבפשטות הכוונה גם (ובעיקר***) ללימוד תורה [ובפשטות גם משמע שיוסף לא היה צריך ללמוד עם תלמידים, כי יהודה הנהיג את הישיבה בגושן, ומלבד זאת יוסף היה משנה למלך ועוסק בצרכי ציבור] – יש ללמוד מזה שגם סבא-רבה צריך ללמוד תורה עם ניניו.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כ, ויחי שיחה ג סעיף ו ואילך (עמ' 246 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 273 ואילך). העיבוד (להלכה ב) בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תרנח.

______________

*)  בספר סדר היום (בפירוש המשנה "בן ה' למקרא"), ולפני זה במנורת המאור (לר' ישראל  אלנקאווה. פ' גידול בנים) – הועתק בראשית חכמה בסופו בדפוס אמשטרדם רמו, סע"ב. מנורת המאור לר"י אסאד נדפס בשנת תרפ"ט-צ"ב.

**)  הגהות יד שאול לשו"ע יו"ד שם. ועיי"ש תירוצו עפמ"ש הנודע ביהודה מהד"ק יו"ד ספ"ו.

***)  ראה לקוטי שיחות ח"ט ע' 39 הע' 31 שאם "גדלן" כפשוטו – פשוט שהוריהם גדלו אותם.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

יעקב קורא ליוסף במצרים

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 31 דצמבר 2020 05:15

נכתב על ידי Super User

כניסות: 370

יעקב קורא ליוסף במצרים

מאת: אהובה קליין ©

השמועה, עשתה לה כנפיים

יעקב קורא ליוסף במצרים

עַל ערש דווי במיטתו

נשמתו חונקת זעקתו.

כעופר איילים קל רגליים

יגיחו יוסף מנשה ואפרים

התרגשותם מרקיעה שחקים

לעיניהם יעקב  שבע הימים.

יעקב נתמך בכריות

שפתיו - שפתי רננות

הבטחת ארץ נחלת אבות

אחוזת עולם לדורות!

 מקום בו שער שמים

קדושה שורה כפליים

בגינוני מלכות  משביע

להיקבר בארץ תובע.

הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי –חומש בראשית.     

פרשת ויחי - מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 31 דצמבר 2020 05:14

נכתב על ידי Super User

כניסות: 584

פרשת ויחי - מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות?

מאת: אהובה קליין.

פרשת ויחי - היא הפרשה האחרונה בחומש בראשית  המסיימת את סיפורי האבות – המתוארים בחומש בעשרה פרקים:

פרשה זו היא סתומה - לפי שאין בינה לבין הפרשה הקודמת רווח, או הפסק, אלא המשך רצוף בין שתי הפרשיות.

רש"י מביא שני פירושים מדוע הפרשה סתומה:

 פירוש א]  רמז לנו: כיוון שיעקב  נפטר, נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל  מצרת השעבוד. עם מותו של יעקב - החלו המצרים לשעבדם.

פירוש ב] ביקש יעקב לגלות את הקץ, אך נסתלקה  ממנו  השכינה באותו רגע. [בראשית רבא]

לדעת שפתי חכמים: עדיין לא החל השעבוד ממש, אלא החלה  צרת השעבוד כפי  שנאמר במסכת סוטה: "בפרך" כלומר : היה פרעה מדבר עם ישראל שיעבדו לו  בפה רך.

יש עוד פירוש מעניין שראיתי:[בספרו של הרב אליהו שלזינגר:

["אלה הדברים על התורה"]

צרת השעבוד החלה דווקא ברגע שנפטר יעקב אביהם, היות וכל עוד היה בחיים הוא היה, בנוסף לאביהם, גם מורה הדור ואיתם היו מתייעצים בכל דבר. כפי שנהוג להגיד: "והיו עינך רואות את מוריך"

ברגע שהשיב את נשמתו לבורא ,הבלבול היה גדול וכאן החלה צרת השעבוד.

הפרשה מתחילה   בתיאור ימיו האחרונים של יעקב במצרים אשר במהלכן הוא קורא ליוסף בנו להתייצב לפניו ומבקש ממנו: שישבע לקבור אותו בארץ ישראל:

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.  וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם- אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ..." [בראשית  מ"ז, כ"ח- ל"א]

בהמשך הוגד ליוסף כי אביו חולה - לכן הוא ניגש אל אביו עם שני בניו - אפרים ומנשה וזוכה שיעקב  אביו יברך את אפרים ומנשה ,אך בטרם ברכה זו,  הכתוב מספר:

"וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.  וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם.  וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה--לִי-הֵם:  אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה--כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ-לִי.  וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם.  וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם". [שם, מ"ח, ב'- ח']

 השאלות הן:

 א] מה  משמעות שם הפרשה: "ויחי" ?

 ב] מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות ?

 ג] מדוע היה חשוב ליעקב להזכיר  ליוסף את הבטחת הארץ לישראל?

תשובות.

משמעות שם הפרשה: "ויחי"

חכמי ישראל מדייקים  באופן פתיחת הפרשה דווקא במילה: "ויחי"  כפי שנאמר :"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.." ואילו כאשר שב יעקב לאחר תקופה ממושכת בניכר   נאמר:  "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן" [שם ל"ז, א].

ההבדל הוא: "וַיֵּשֶׁב" משמעותו : ישיבת קבע ורק בארץ ישראל. לעומת זאת  כאשר יהודי שוהה בגלות - זו אינה מציאות קבועה ,אלא זמנית במטרה להחיות את נפשו עד  יעבור זעם, מטעם זה נאמר על שהיית יעקב בחוץ לארץ [מצרים]

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - שהייה זמנית שאינה קבועה.

רבינו  בחיי אומר : כי המילה: "וַיְחִי" שווה בגימטרייא = שלושים וארבע- מספר זה - בא לרמז לנו על שנותיו  הטובות והמאושרות של יעקב שעליהם ראוי להגיד "וַיְחִי יַעֲקֹב" וזאת, למרות שיעקב אומר לפרעה  עם הגעתו למצרים:

"...מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם"׃  [בראשית מ"ז, ט] אך ניתן להסיק שהשנים שבהן חי יעקב במחיצת בנו יוסף - "בן הזקונים" והאהוב- היו עבורו שנים טובות ושמחות. תקופה זו כוללת: שתי תקופות שוות של שבע - עשרה שנים:

א] שבע עשרה שנים ראשונות בחיי יוסף עד  למכירתו למצרים.

ב] שבע עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן נוצרה אחדות משפחתית מחדש בתוך משפחת יעקב השסועה.

על פי ה"זוהר"  הקדוש: יעקב זכה לחיות במצרים : במשך שבע עשרה שנה- כגמול ראוי על צער הפרידה מיוסף בנו האהוב. שנפרד ממנו באופן כה אכזרי בשיתוף האחים. בגיל שבע עשרה. [שם ל"ז, ב]

 ישנם פרשנים הסבורים: כי המשפט: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" מזכיר לנו את תחילת העלילה עם יוסף ואחיו:

"אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן.."

 [ שם, ל"ז, ב]

מהפסוק הזה ניתן ללמוד: שיוסף היה כה צעיר רק בן שבע עשרה כשהופרד בכוח הזרוע מיעקב אביו ונמכר למצרים, במשך שבע עשרה שנה יעקב לימד את יוסף תורה  ודרך ארץ כלפי אחיו. ולכן בא הכתוב להדגיש בפנינו שאין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם, וכך זכה יעקב לשכר הולם מצד יוסף ובניו שקיימו בסוף  תקופת חייו מצוות כיבוד אב במשך שבע עשרה שנים תמימות - מידה כנגד מידה!

מעולם חולקים כבוד למלכות:

בפרשתנו מתואר : ַ"ויּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה:

על כך אומר רש"י: כך אמר יעקב ,על אף שיוסף הוא בני והוא חייב בכבודי, מכל מקום- הוא מלך ולכן  אני אחלק לו כבוד, לכן התחזק ,למרות חולשתו והתיישב וקיבל את יוסף בישיבה. משום כבוד. ומכאן יש ללמוד: שלעולם חולקים כבוד למלכות ואפילו כאשר המלך מבחינתו ,לא ראוי לכך.

דוגמאות נוספות לכך בתנ"ך:  משה חלק כבוד למלכות, כפי שאמר לפרעה:

"וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּֽחֲווּ לִי לֵאמֹר .." [ שמות י"א, ח]

משה התכוון- שפרעה בעצמו ירד אליו, ורמז לו זאת בלשון: "עבדיך"- מפני כבוד המלכות.

דוגמא נוספת: מצאנו אצל אליהו הנביא- שחלק כבוד לאחאב – מלך ישראל למרות שהיה רשע שנאמר:

"וְיַד יְהוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה" [מלכים- א, י"ח, מ"ו]

כלומר, אליהו הנביא חגר את עצמו ורץ לפניו בזריזות כראוי כפי שנוהגים לבוא - בפני מלך.

חז"ל דרשו את הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ו, י"ג), שהקב"ה "צוום לחלוק כבוד למלכות", והפליגו שם חז"ל במעלת כבוד המלכות ואמרו: "וכן מצינו ביעקב, יוסף, אליהו, דניאל, חנניה משאל ועזריה, שחלקו כבוד למלכות"

יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ.

 ".,,,וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.  וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם".

האגדה מספרת : "ויקרבו ימי יעקב למות ויבואו האנשים אשר הפקידם יוסף לשרת את אביו ולהיות שומרים לראשו ואמרו לו: אביך חולה ויצווני לאמור: לכו אל יוסף בני ואמרתם לו: בואה אל אביך כי דבר לו אליך: ויהי כשמוע את דבריהם ויצר לו מאד. וימהר וייקח את שני בניו עמו-  את מנשה ואת אפרים ויבוא אל יעקב אביו, ויאמר יעקב: הנה נא ידעתי בני, כי יבואו ימים והיו המתים בדבר ה': אפס כי בראשונה יקיצו- כל אלה הקבורים בארץ ישראל והקבורים בארץ אחרת – יתגלגלו במחילות ובמערות עד בואם ארצה- ישראל והמר[יהיה מר וקשה] להם הדבר הזה מאד, ואף גם זאת - בהיקברי בארץ מצרים ובאו אנשי המקום והשתחוו לקברי –כאשר ישתחווה איש לאלוקיו- כי קדוש אני בעיניהם... והיה ביום ההוא היות כל עפר ארץ מצרים לכינים ועלו ובאו בגופתי. על כן אנוכי שואל בני את השאלה הזאת לאמור: במותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורת אבותיי במערת המכפלה! ועתה בני אם  תיתן לי את שאלתי ושמחתני שמחה גדולה, ואם אין ויצאה נפשי ברגע ומתי! ויאמר יוסף: שלום לך אבי! אנוכי אעשה לך ככל אשר דיברת אלי". על רקע בקשתו של יעקב להיקבר  לאחר מותו במערת המכפלה- ניתן להבין מדוע הזכיר ליוסף את הבטחת הארץ לאחוזת עולם.

חכמים: מתפעלים מהקשר החזק שחשים אבותינו- אברהם יצחק ויעקב, לארץ המובטחת:

אברהם לא יצא מן הארץ ,אלא רק בתקופת הרעב וכאשר שלח את אליעזר עבדו להביא שידוך ליצחק הוא מזהירו בשבועה:"  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה." [שם כ"ד, ו]

יצחק אבינו לא יצא  מעולם מחוץ לגבולות ארץ ישראל- שהובטחה לבניו, ואילו יעקב שהוכרח לרדת מן הארץ לפרקי זמן ארוכים, אינו שוכח בסוף ימיו לצוות את יוסף לקברו בארץ ישראל בלבד!

רבינו בחיי מדגיש: כי יעקב קרא ליוסף דווקא ולא לאף אחד מאחיו - לפי שסמך רק עליו וביקש ממנו שלא יקברהו במצרים ,אלא יקברהו בארץ ישראל - לפי שהאבות מחבבים את קברות ארץ ישראל - היא ארץ קדושה ומכפרת עוונות ושם נמצא שער השמים !

לסיכום, לאור האמור לעיל,  ניתן להסיק, כי יעקב אבינו  שהיה דבק בהבטחת ארץ ישראל לאבותיו ולדורות הבאים - הקדים בדבריו אל יוסף את הבטחת ה' אליו - במטרה לבקש מיוסף להיקבר במערת המכפלה ולמרות שנחלש לעת זקנתו התחזק והתיישב במיטתו – כי כיבד את יוסף בנו - כמשנה למלך במצרים- אשר על פיו יישק דבר.

ומכאן: שלעולם חולקים כבוד למלכות.

שבת פרשת ויחי

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 31 דצמבר 2020 05:03

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1032