דבר החסידות – פרשת ויגש

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 21:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 400

חיים טובים

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:13

נכתב על ידי Super User

כניסות: 503

חיים טובים

הרב דודי ברוורמן, אתר ערכים. 

זכיתי להכיר  את הילד הטהור רפאל אליהו בן נעמי ע"ה, בשהייתי עמו בשבתות שערך ארגון החסד הנפלא: " רפאני ונוושע"  תחת ניהולו של איש החסד הרב חיים שפירא הי"ו, ילד מלא חן ושמחת חיים, שחלה ל"ע במחלה הנוראה. על אף כל הייסורים שעבר, הוא לא נתן לייסורים לדכא את רוחו. אלא עבד את ה' בכל כוחו בתפילותיו ובמעשיו. בשיחה שקיימתי עם  אביו  שיחי' התפעמתי  משמחת החיים של רפאל אליהו - למרות מצבו הכה קשה ! מילותיו המרגשות של האבא ליוו אותי עוד שבועות רבים: הילד הזה הוא ילד של הקב"ה, "אני מאמין בהקב"ה שמה שעושה עמו, זה הכי טוב לו, והכי טוב לנו! לי אין שום תלונות וטרוניות, אני משתדל להראות לו פנים שׂוחקות כל הזמן. וכנראה זה משפיע על מצב רוחו העליז." השבוע ר"ח טבת  תשע"ו, ביום הולדתו העשירי, אחרי שנות סבל, חזרה נשמתו  הטהורה והמזוככת ליוצרה, לחסות תחת כנפי השכינה. ת.נ.צ.ב.ה.     

התורה מספרת לנו בפרשתנו  את השׂיח שהיה במפגש הפסגה בין יעקב אבינו, לפרעה מלך מצרים: "ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה. ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך, ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם. ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה". (בראשית מ"ז ט')

יש להבין את פשרו של מפגש זה, פרעה מתעניין בגילו של יעקב אבינו, יעקב אבינו בתשובתו מוסיף  לספר את קשיי חייו בהשוואה לאבותיו, מדוע? ובעיקר מה התורה מלמדתנו מתוכן המפגש הנראה במבט שטחי מפגש נימוסים גרידא?! 

וכך מקשה הרמב"ן: "לא ידעתי טעם הזקן אבינו מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך? ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם? ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שֵׂיבה והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך שכבר קצרו שנותם, ולכן שאל לו כמה ימי שני חייך, כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי !?  אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה, ואל יתמה בהם כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד". מובנת א"כ התוספת שהוסיף יעקב אבינו על קשיי חייו, אך יש להבין מה התועלת שיש לנו משיח זה.

ה-"דעת זקנים" מביא את המדרש ובו תביעה קשה של הקב"ה על דברי יעקב אבינו, תביעה שבעטיה הוא נענש , וז"ל המדרש: "בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו אמר לו הקב"ה: אני מילטתיך מעשׂו ומלבן, והחזרתי לך דינה, גם יוסף, ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים ?!, חייך שמניין התיבות שיש מן ה'ויאמר' [פרעה] עד ב'ימי מגוריהם', כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך, וכו'  אמר ר' שמעון בן יוחי: לפי שקרא תיגר בשלושים ושלש תיבות לפיכך נמנע מחייו שלשים ושלש שנה!! ". (בראשית רבה צ"ה)

ידועה שאלת מרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל: מדוע חז"ל מונים גם את שאלתו של פרעה במניין הל"ג התיבות שבעטיים נענש יעקב אבינו,  הלא ח' התיבות ששאל  פרעה "ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך"- בהם לא היה כל דופי, מדוע הן התווספו לעונשו?!

ב. יש להבין  מדוע נענש עונש כה חריף, בעבור כל מילה ירדה שנה מחייו !? ג. שאלת השאלות היא בעצם דבריו של יעקב אבינו בתלונתו: "מעט ורעים" הלא דברים אלו לכאורה סותרים את דבריו בפרשת "ויחי"  בברכתו לשני נכדיו אפרים ומנשה שם הוא מתבטא:" ויברך את יוסף ויאמר האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, 

האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ” ( שם, מח, ט"ו- ט"ז). יעקב קורא אל המלאך “הגואל אותי מכל רע”. כיצד זה מסתדר עם: "מעט ורעים ימי שני חיי" ?!

ומיישב הגר"ח שמואלביץ על שאלתו: "אין לנו כל מושג בתביעה שהייתה על יעקב אבינו ע"ה, אך זאת גילו לנו חז"ל שעל אף כל הצרות הרבות והרעות שסבל כל ימי חייו, מיד כשהתאונן ואמר "מעט ורעים" נתבע באופן כה חמור, וכנגד כל תיבה איבד שנת חיים!  העניין הוא, שהלא מפני מה באמת שאל פרעה "כמה ימי שני חייך" ?, משום שפני יעקב הביעו זקנה מופלגת, וזה גרם לפרעה להתעניין בן כמה הוא. ומעתה מבואר, כי יעקב אבינו נתבע כי לולא היה חש ומרגיש: "מעט ורעים" לא הייתה זקנה קופצת עליו !!, ולכן אף שאלת פרעה עולה למניין." 

ניתן להוסיף על דברי הגר"ח את דברי מדרש אגדה על  פר' ויחי (המובאים ב'תורה שלמה') "ולמה נחסרו משנותיו של יעקב ל"ג שנה? על שדיבר כלפי מעלה. דקיימא לן כשם שמברך אדם על הטובה כך יברך על החילוף, והוא לא עשה כך…".

כלומר, התביעה והדקדוק כחוט השערה היא, שמיעקב אבינו היה מצופה שיחוש את הרעות והקשיים שעברו עליו  כפי שחש כלפי הטובות והניסים שהתרחשו עמו, ואם כך היה -  הוא היה נראה חיצונית  צעיר יותר ! וא"כ הוא נתבע על מראה הזקנה  שקפץ עליו!  פלאי פלאים! הדקדוק שמדקדק הקב"ה עם צדיקי עליון הוא לא רק על מעשיהם ומחשבתם אלא גם על חזותם החיצונית שיראה שהם מרוצים מחייהם למרות כל נפתולי חייהם. 

דברים אלו לא עדיין לא מיישבים את הסתירה על דבריו של יעקב בברכותיו לבניו . נראה לומר שיש לחלק בין השׂיח שהיה בינו לבין פרעה לבין הברכה שבירך את נכדיו.  כאשר נפגש יעקב אבינו בחיר האבות עמוד התורה עם אבי אבות הטומאה- פרעה הרשע,  אשר שלט על אימפריית החומריות.  היה כאן מפגש בין שתי תפיסות עולם:  מה נקרא "חיים טובים" ומהם "חיים רעים".  השקפתו עולמו של יעקב אבינו היא הפוכה לחלוטין  מהשקפת חייו של פרעה בהגדרת המושג: "חיים טובים". וע"כ כששואל פרעה בפתח המפגש: "כמה ימי חייך"  הוא בעצם תוהה על המראה החיצוני הנשקף לעיניו, האם יעקב כה קשיש או שמא הרפתקאות קשות עברו עליו? וע"כ עונה לו יעקב שתי תשובות: א. ימי מגורים. ב. ימי חיים.  כלומר,  אם הנך מברר על המגורים שלי כאן בעולם הזה כלומר על הקיום הפיזי שלי בעולם, אזי התשובה היא מאה שלושים שנה. אך אם אתה שואל על תוכן חיי, מה עשיתי בחיים, הפעילות, ההתמודדות, המאבקים, הקשיים, הנפילות, ההצלחות וההתקדמויות. אזי לפי התפיסה המצרית חיי היו קשיים מנשוא!. ובענוותנותו הוסיף שלעומת הצלחת אבותיו לא הגיע לדרגתם, ועדיין יש לו עוד רבות לעמול כדי להתרומם אל שגב מעלתם.    

לאור דברים אלו מדוע א"כ נענש? התשובה היא  שעם צדיקים הקב"ה מדקדק  כחוט השערה וע"כ נדרש יעקב אבינו. שגם כלפי חוץ מול כל הכוחות החיצוניים יראה צהלתו על פניו. כי כאשר יהודי נראה כלפי חוץ תשוש וזקן בטרם זמנו, עלולים הם לחשוב שיהודי זה אינו מרוצה מחייו היהודים.

אך  כל זה בשׂיח מול פרעה הרשע. אך כאשר  השיח עומד מול משפחתו שלו, שם השׂיח הוא שׂיח אחר לגמרי , שׂיח להנחלת  המורשת לבניו ולנכדיו.  בזמן שהוא כבר חש שעומד הוא לסיים את חייו עלי חלד, וזוכה לפגוש את נכדיו היקרים, נכדים אשר גדלו בתוככי זוהמת מצרים אך חונכו לאנטיתזה המצרית, וכאילו גדלו על ברכי יעקב אבינו. שם השׂיח הוא "שׂיח יהודי",  וע"כ הוא מציין בהתרגשות את הקרבה וההשגחה הפרטית שראה בכל מהלך חייו בכל צעד ושעל, וזהו: "האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה", התבטאות נדירה של קשר עמוק ומיוחד , אך הוא לא מסתפק בכך ומוסיף: "המלאך הגואל אותי מכל רע" , גם מה שנראה כ-"רע" זמנית , "המלאך הגואל"  מהרע הזה, זכיתי לראות את הסוף הטוב בכל נפתולי חיי. למרות שבהווה חשתי את הכאב והסבל מאותם קשיים. אך במבט היהודי, החיים הם חיי נצח, רואים את יד ה' גם בנסתר מעמנו, ומצפים לישועה, כפי השאלה שעתיד כל יהודי להישאל בבוא היום: "ציפית לישועה?" מי מצפה לישועה? הסובל, הכואב, המתייסר. בין בגאולה אישית ובין גאולה כללית.  יהודי לא מחפש חיים קלים נטולי מאבקים והתמודדויות,  יהודי מחפש כיצד לצלוח את החיים למרות הקשיים. וע"כ במבט של חיים נצחיים מציין יעקב את שמחתו בהצלתו מכל קשיי החיים.

אנו שזוכים לחיות כיהודים בדור שיש בו שפע כה גדול בקשת רחבה של תחומים, לבטח שעלינו להפיק לקחים מהתביעה והעונש שהושת על יעקב אבינו ולדעת להודות להשי"ת על כל החסד שעשה עמנו עד כה. עלינו להביט במבט יהודי שמח ועליז על זכותנו לחיות כיהודים בני מלכים.

לע"נ הילד (רפאל) אליהו  ע"ה בן  שם טוב ונעמי. ת.נ.צ.ב.ה

פרשת ויגש - כיצד הגיב יעקב לבשורה - כי יוסף חי?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:04

נכתב על ידי Super User

כניסות: 319

פרשת ויגש - כיצד הגיב  יעקב לבשורה - כי יוסף חי?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו   יוסף שולח את אחיו לבשר לאביו כי הוא חי במצרים:  "וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ.  וַיַּעֲלוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם.  וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת".  [בראשית מ"ה, כ"ו- כ"ח]

השאלות הן:

א] יוסף מזהיר את אחיו, מדוע?

ב] כיצד הגיב יעקב לבשורה המשמחת?

תשובות.

יוסף מזהיר את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

על פי  ספר הישר: יוסף אומר לאחיו לא לריב בדרך- למען ידעו שמה' הייתה כל ההתרחשות - למען החיות עם רב במצרים - כי  יהיו עוד חמש שנות רעב, יוסף מדגיש לאחיו: שלא  יבואו אל אביהם באופן פתאומי - אלא ינהגו בחכמה.

רש"י סבור: יוסף הזהיר את אחיו שלא יריבו בדרך -על דבר  מכירתו לפי שהיו נכלמים במעשיהם וחשש שיתחילו מאשימים, זה את זה.

רבינו בחיי מסביר: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תפחדו מלשון -"ולב רגז"- כמו שנאמר:   "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" 

"הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל ־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל־ הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ"׃   [דברים ב', כ"ה]

לפי שבנוהג של עולם, נושאי הבר ולחם ומזון היו מתייראים בדרך ולא ממהרים, לכן אמר להם יוסף שילכו בזריזות וימהרו לבוא אל אביהם ולא יפחדו בדרך כלל, היות ויוסף שולט על כל מצרים וחיי כל הארצות ההם בידו וממוראו יראו, ולכן אחי יוסף ילכו ויגיעו לשלום. [זה לשון הרמב"ן כפי שמביא רבינו בחיי ]

דרשו חכמים: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תהיו עסוקים בדברי הלכה מפני טורח הדרך, אך לא מנע מהם לגמרי שלא ילמדו כלל. שהרי אמרו רז"ל-  [במסכת סוטה מ"ט ]

"אמר ר' אילעא בר ברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף באש שנאמר "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם".[מלכים-ב- ב'. י"א]

"כלי יקר" מביא כמה הסברים, אחד מהם:

יוסף התכוון  שאחיו יתעסקו בדברי תורה - כי התורה נקראת: "דרך" לפי שכתוב:"אַשְרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה". [תהלים  קי"ט, א]

ההליכה הזו היא - ממקום למקום וזה  גם מצוי בעיון חכמת התורה, לפי שהמעיין בה עובר ממדרגה למדרגה- מחכמה לבינה ומבינה לדעה.

רבי אליעזר  טוען: יוסף הזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה פשוטים ולא בדברי הלכה הדורשים עיון עמוק ומטורח הדרך- יהיה להם לב רגז ובלתי מיושב, במצב כזה -  עלולים לטעות ,חלילה, בהבנה.

וכך גם רש"י התכוון.

 בראשית רבה, מסביר: יוסף בא להזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה –נושאים- פשוטים- וזאת על מנת שלא יטעו בדרך ,כי התורה  שעוסקים בה בדרך-  תנחה אותם אל מחוז חפצם  לשלום. כמו שכתוב: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו', כ"ב]

כמו כן, אם תתעסקו בתורה- לא תפחדו מן הליסטים ולא  תטעו בדרך, היות והתורה תציל אתכם מכל פחד וטעות- לפי שהתורה "מגנא ומצלא"- מגינה ומצילה את האדם מפורענויות.  [מסכת  סוטה כ"א, ע"א]

תגובת יעקב לבשורה- כי יוסף חי.

האגדה מספרת: כאשר האחים התקרבו לביתו של יעקב- לבושים בבגדי מלכות ועבדים רצים לפניהם ויתמה מאד, ויבואו בניו הביתה והיו מחבקים ומנשקים את אביהם ואז הודיעו לו : כי יוסף הבן חי והוא מושל בכל מצרים ולא האמין להם יעקב, אלא רק כאשר הזכירו לו את הדברים שלמד עם יוסף ביום שנפרד ממנו לאחרונה.

יעקב ראה את העגלות שיוסף שלח ואת כל החפצים היקרים, התמלא בשמחה והודה לה' על כל החסדים.

האחים סיפרו לאביהם  את כל גדולת יוסף במצרים, אך יעקב  אמר : כי כל ההישגים הגשמיים שהשיג יוסף – לא ישמחו אותו, אלא חשוב  במיוחד  לשמוע מהי רמתו הרוחנית -צדקתו ,חסדיו ויראתו את ה'?

ענו לו האחים: כי יוסף עושה  חסדים ונותן  צדקה לאלפים, עושה משפט  לעשוקים. לשמע דברים אלו, קם יעקב על רגליו והודה לאלוקים על כל החסדים ובכך שהעניק ליוסף לעמוד בכל הניסיונות, אחר כך לבש את הבגדים היפים שיוסף שלח לו, השמועה המשמחת הגיעה  לתושבי כנען והם באו אל יעקב לברכו ושמחו בישועות ה' והיו מהללים את ה' ,הוא  סיפר לאנשי המקום על ימי היעדרותו הקשים של יוסף ועתה על גדולתו במצרים, ומכאן חייבים לזכור: כי צדיק ה' בכל דרכיו!

לפי דברי רש"י: תגובתו הראשונית  של יעקב הייתה:"ויפג ליבו"-הכוונה כי נחלף ליבו של יעקב, כלומר - רגשותיו השתנו וליבו הפסיק להאמין  לידיעה שאמרו לו בניו- וזאת מפני גודל הפלא, קשה היה לו להאמין שהדברים נכונים -שאכן יוסף חי במצרים בריא ושלם.

בהמשך רש"י אומר: כי כדי שיעקב יאמין לדברי בניו בדבר קיומו של יוסף, יוסף מסר לאחיו סימן שימסרו לאביו -והוא בדבר נושא הלימוד שאביו לימד אותו בטרם ניתק הקשר ביניהם: עניין פרשת עגלה ערופה ורק כאשר יעקב קיבל סימן זה שהיה ידוע לו וליוסף בלבד -יעקב חזר להאמין לבניו כי אכן יוסף חי וקיים.

רש"י לומד זאת מהמילים: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף.."

רבינו בחיי מסביר את תגובת יעקב לידיעת קיומו של יוסף במצרים:"ויפג ליבו"-הכוונה לא הייתה הפוגה בדמעות ופסקה תנועת ליבו של יעקב והיה כאדם מת. וכך גם באופן טבעי כאשר אדם מקבל ידיעה  משמחת בפתאומיות, הוא עלול להתעלף ולהיות כמת, והסיבה היא: כי מתרחש במצב זה תהליך מיוחד בלב: הלב נפתח ומתרחב בפתאומיות והחום הטבעי הנמצא בתוך הלב יוצא  ומתפשט בגוף כלפי חוץ ואילו פנימה  הלב עצמו מתקרר והדבר גורם לעילפון.

הדבר נפוץ אצל אנשים זקנים, או כאלה שהם חלשים ובריאותם רופפת.

רבינו בחיי מסתמך בעניין זה על דברי רז"ל שדרשו על נושא זה במסכת כתובות.

 רש"ר מפרש: [ הרב שמשון רפאל הירש] "וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם"."לבו עמד מלכת"  לשון עילפון מתוך שמחה גדולה כמובן ויש לכך סימוכין למה שנאמר בהמשך: "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" ופרוש הדבר שיעקב חזר לעצמו. והרי זה דבר טבעי ששמחה מעין זו- היא למעלה מכוחו ,אך הכתוב מדגיש: "כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם". לכן לא יתכן שהתעלף מתוך שמחה, אלא  דעתו הייתה מבולבלת וליבו קפא מתוך ספק מתוך שלא האמין לדבריהם ולא היה מסוגל בבת אחת להתאים את עצמו לבשורות טובות שהגיעו אליו.  אך כאשר סיפרו לו בפרטי פרטים על התנהגותו של יוסף וראה גם את העגלות אז באותו רגע נאמר : "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"- הוא קם מתוך מצב של אבלות שארך תקופה של עשרים שנה- כעת שוב שרתה עליו השכינה [על פי אונקלוס] ולכן מיד נקרא שוב בשם: "ישראל"

ממשיך ואומר רש"ר: מהרגע שיוסף נפרד מיעקב- הכתוב קורא לו "יעקב" והיוצא מן הכלל היחיד הוא: בזמן של התרוממות ותקיפות הדעת- זמן של תחייה רוחנית ולו רק לרגע, נקרא "ישראל"  באופן דומה התרחש בזמן פטירת רחל ויעקב  היה באבלות עליה ,הכתוב מציין:

ו"ַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [ בראשית , ל"ה, כ]

לעומת זאת לאחר שיעקב התיישב בדעתו הכתוב מציין: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר". [ לעיל ל"ה, כ"א] לכן כאן שהאחים מבשרים ליעקב : כי יוסף חי- הדבר מרומם אותו ובדבריו הוא אומר להם:" וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי"  די בכך שיוסף חי! המעמד המכובד שאליו הגיע יוסף הם מעל ומעבר לצפייה!

בהמשך נאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר. וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵלבָּאָרֶץ הַהִוא,

יעקב נוסע מתוך רוח שמחה השורה עליו. הוא נוסע לפסגת חייו אשר הייתה מלווה במאבקים קשים, ייסורים וניסיונות. לכן כעת נוסע יחד עם כל אשר לו- כ"ישראל".

לסיכום, לאור האמור לעיל, יעקב אשר לא ראה את יוסף תקופה כה  ארוכה  והיה בסבל ואבלות ,כעת כאשר התבשר כי יוסף חי , הוא היה המום ברגע הראשון והתעלף, רק לאחר שהשתכנע על פי דברי האחים והסימנים שראה-  במו עיניו - התיישבה דעתו וחש רוממות רוח, ובאותו רגע נקרא בכתובים בשם: "ישראל" כנאמר:

ַ"ותְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל"....

יעקב והבשורה

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:03

נכתב על ידי Super User

כניסות: 295

יעקב והבשורה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 אחי יוסף יגיחו ממצרים

 בקדושה יניעו שפתיים

 עטורים מלבושי הדר

 מתגברים ,מוחים צער.

עימם עגלות ומגדנות

בפיהם בשורה וישועות

אביהם הקשיש יושב

על בן הזקונים חושב.

עת  יופיעו בפניו

אורו לפתע עיניו

בפניהם ראה שמחה

דמעה מעיניו מחה.

בשורה  בישרו  ליעקב 

מֵעַז יָצָא מָתוֹק              

יוסף חי במצרים

מלכות מתנת שמיים.                     

ליבו   עצר מלכת

חש כעץ שלכת

משראה הסימנים

כהרף עין האמין!

 הערה: השיר בהשראת פרשת ויגש  [חומש בראשית]

יוסף ובנימין

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 05:09

נכתב על ידי Super User

כניסות: 682

יוסף ובנימין

 שיר מאת: אהובה קליין ©

יוסף לאחיו מתוודע

בנשמתו  כואב יָגע

מתרחק מכעס ואש

ליבו ים  גּוֹעֵשׁ רוגש.

עיניו לחות כמעיין

גם כלפי אחיו נאמן

בנימין יחבק בחוזקה

אחים מבטן ולידה.

בתי מקדשות   מבכה

על צווארי בנימין נוטה

גם זה הקטן  יבכה

על חורבן שילה מִתְעַנֶּה .

 הערה: השיר בהשראת פרשת  ויגש [חומש בראשית].