פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 13:58

נכתב על ידי Super User

כניסות: 995

בס"ד

קטעים מצוואתו של הרב הגאון מיכל יהודה ליפקוביץ זיע"א

בני ובנותי וכל יוצאי חלצי, נכדי וניני האהובים לי כנפשי שיחיו. אבוא במילי המועטים לתת שבת והודאה לאבינו מלכנו בורא העולם המחייה ומקיים את כל הבריאה בטובו וחסדו. 

על שזכיתי להגיע לשנות הגבורות, וגידל אותי כאב ואם המסורים לבנו בכל מיני המצבים, שמר עלי והציל אותי וזכיתי לסיעתא דשמיא להיות מיושבי בית המדרש, והגדול שבחסדי שמים הוא שזכיתי 

ללמד ולחנך את צעירי הצאן וגם למבוגרים לימוד התורה והבנתה משך כל החיים. 
כבר מלפני כמה שנים מחמת מאורעות הזמנים רציתי להעלות על הכתב כמה דברים הנוגעים לעת הפקודה שנפרדת אז הנשמה מהגוף, כי החיים יודעים שימותו אלא שאינן שמין על לבם לחשוב ולהתעורר על ידי זה לחזק עצמו בשקידת הלימוד של התורה ובעשיית מעשים טובים ולמנוע עצמו מכל דבר הפוגם נשמתו, ואשרי לאדם שמקיים בעצמו מה שאמרו חז"ל ישוב היום שמא ימות למחר. 
ושלמה המלך ע"ה לימד את בני אדם את הידיעה המביאה תועלת לאדם לדעת כי לא יידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה ועוד יותר שהיא מצודה רעה, וכצפרים האחוזות בפח, בהם יוקשו בני אדם וגו', פתאום איך יכול האדם להחשיב עצמו במצבו שהוא עומד, אם יעלה על דעתו וזכרונו כי ח"ו יש בחינה כזאת שהוא נחשב כדגים וכצפרים הנאחזות במצודה ובפח. ולכאורה איך אפשר לדמות האדם שיש לו נשמת חיים שיהיה דומה לדגים. על זה איתא בזוהר הק' ריש פ' מצורע דהפסוק איירי באדם כזה דלא ישתכחון עליה זכותא לאשתזבא אבל אי זכאה הוא בהההוא זימנא דמטא שעתא לאיתפרשא לא נפקא נפשא מן גופא עד דיתגלי עליה שכינתא ונפשא מגו חדותא וחביבותי' דשכינתא נפקא מגופא לקבלהא ומתקשר בה ומתדבק בה, ואי לאו שכינת אזלת, והיא אישתארת ואזלת ומתאבלת על פרישותא דגופא. 

תרגום הזוהר לפי ספר מתוק מדבש: בזמן ההוא כשהגיע השעה להפרד הנפש מהגוף, אין הנפש יוצאת מן הגוף עד שמתגלה עליה השכינה והנפש מחמת שמחתה ואהבתה להתדבק בשכינה שבה שורש הנפשות, יוצאת מן הגוף כנגדה, ואמר אם הוא צדיק אז נפשו מתקשרת ומתדבקת עם השכינה, ואם אינו צדיק אז השכינה הולכת לה ונפש נשארת לבדה והולכת ומתאבלת על פרידת הגוף. 

באתי לבקש אם ח"ו יהיה מצב של יסורים לא להשתמש בסממני הרגעה המחלישים את כח המחשבה וריכוז הדעת, כי האושר הגדול לאדם שהולך מעולם הזה בדעה צלולה להיות מחשבתו דבוק בבורא עולם ית"ש ולהשיב נשמתו למקום, בטהרה וקדושה, לזכות לראות אור פני מלך עולמים וכמאמר רז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. 

הרבה נחת רוח יהיה לנשמה בשעה שהיא נפרדת מהגוף כשהיא עוברת דרך בית זה, בדירה שאנו גרים בה מצד הרבה טעמים הנוגע לטהרה וקדושה וסנגורים ומליצי יושר, כיון שבית זה היה נשמע מפעם לפעם קול תפילה ולימוד התורה ומיעוט מותרות של תענוגי עולם הזה, וקצת עשיית חסד עם אחרים להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים שזהו מעיקרי חובת האדם בעולמו. 

בנוגע לתארים אחרי שאני יודע מך ערכי שלא הגעתי לידי איזה מעלה קבועה אשר ממנה לא לזוז שזהו מיסוד גדלות האדם, ומי יכול לומר שנעשה המצוה בשלימות אלא הכל כמצות אנשים מלומדה א"כ איך אפשר לומר תארים לפי מעשים כאלו בין ביגיעת התורה ובין בשאר קיומי המצוות אף שחלקים מהם היו גם כן דברים גדולים וכדרשת חז"ל שבת פ"ב על הפסוק אם יש עליו מלאך מליץ וגו' אבל לא שייך לקבוע את מעלת האדם כפי ראות העין כי ד' רואה ללבב, ואלו התארים יכולים לחייב עוד בחוב ולא בזכות לא תואר של גאון ולא צדיק וכהנה אלא רק בתואר הרב. אך אני מתאר לעצמי בכדי להשקיט רגשותיכם, תוכלו להזכיר התואר המקובל בפי הבריות הרב הגאון, ואולי גם אשר זכה ללמד תורה ברבים. 

עוד דבר אבקש שלאחר היפרד החיים לצאת מן המאסר של הגוף, שלא יהיה הכרזה בלשון וסגנון המקובל תורה תורה וגו', וכן ביטויים אחרים אלא רק הרב הגאון שרגילים להכריז ולא יותר. 
אבקש שלא להכניס אותי באולם של הישיבה, אלא על יד הישיבה. 

אחרי שחתני הגאון ר' בנימין בינוש ז"ל קורלנסקי שעמד לימיני כל החיים הלך לעולמו ביום שבת קודש אסרו חג שבועות תשס"ו, בכל זאת נשאר רצוני ככתוב בצוואתי שאחרי פטירתי ממכם יספידוני אך ורק בני היקרים שיהיו לאוי"ט, וליזהר שלא יהיה הגזמות, ולא להאריך בכדי שלא להכביד על עצמו ועל המשפחה וגם על המשתתפים השומעים. וכשיזכו שייצא תועלת מדבריהם לשומעים, זכות של זיכוי הרבים וזיכוי נשמתי יעמוד לימינם בברכה וישועה. 

כנהוג שאחרי ימי השבעה מתאספים להתעוררות, אבקש מכל בני המשפחה שלא יבקשו ולא יכבידו לאף אחד, וא"צ לכל זה וגם על ידי אחרים לא ייצא שיבקשו ויכבידו על שום אחד. רק אם מעצמם ורצונם הטוב מתעוררים לסדר לדבר דברי התעוררות הרשות בידם. להשתדל שלא יהיה עניני הגזמות, אלא עובדות כהוויתן מה שיודעים שראו ושמעו, ובזה יהיה תועלת לרבים וגם זכות לנפשי. 
לבקש בשמי מחילה אם ח"ו נשארתי למי שהוא איזה חוב ולא נודע לי, וכן אם פגעתי וציערתי בין בזדון בין בשוגג את מי שהוא שירחמו עלי למחול.

*

כתוב למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ולכן בני ונכדי היקרים בעלי אמונה וביטחון, שלא יבואו בתביעה לאיזה מינוי שהייתי ממלא ושעבדתי עצמי לצורך תועלת התלמידים. 
בנוגע למנהג שמסדרים ומעריכים ספר זיכרון, אין דעתי נוחה בזה לבזבז זמן ועמל בסידור ספר זה, עם כל מיני תמונות, מה שזה גורם למעיין ומסתכל ביטול מלימוד התורה ההפסד הוא ודאי והתועלת הוא ספק רחוק. וכבר כתב הגאון הגדול מרן רבי חיים ברלין זצללה"ה בעניין זה על מה שלא כתבו ספר זכרון על אביו עט"ר מרן הגאון הנצי"ב זצללה"ה הובא בח"א ספר מרומי שדה על הש"ס והאריך שם מה ששמע מפיו הקדוש אודות זה ובסוף הוא מסיים וז"ל שכל העניינים האלו הם מתחבולות השטן, שהשטן מוסר נפשו על ביטול תורה יותר מעל שאר עבירות שבתורה והוא שהצליח בדורנו זה להמציא דרכים לבטל גם רבנים גדולי תורה משקידת תורתם כו' כל זה שמעתי מפיו הקדוש עכ"ל. 

רק בכדי תועלת כל יוצאי חלצי ודורות הבאים וכן אלו התלמידים שהם כבנים שנשארו קשורים לכל מה שקיבלו תועלת, אפשר לעשות קונטרס מכתבי חיזוק ויוסיפו עובדות שנשארו בזכרון ודברים הרשומים אצל התלמידים ששמעו במשך השנים אשר מהם יש הרבה דברים שיביאו תועלת, שיסדרו בלשון פשוט וברור.

*

אבקש מכל יוצאי חלצי ומכל אחד שקיבל תועלת ברוחניות על ידי, ושבא אליו על ידי נחת רוח, או שלפי מחשבתו הגיע לו על ידי הצלחתו שהשם יתברך מילא בקשתו לטובה בכל ענייניו, שישתדל לעשות עבורי לעילוי נשמתי במשך השנה. באיזה קביעות לימוד התורה, ולהרבות לימוד התורה כמו לימוד טהרות בעיון וכן כוללים ללימוד סדר זרעים, וכן שאר דברים טובים ובמיוחד מעשי צדקה וחסד. ולחזק את חינוך הבנים והבנות על טהרת הקודש בקירוב לבבות מתוך אהבה ושמחה. 
והנני מבקש מהמקבלים שברוב טובם וחסדם יזכרו לעשות לעילוי נשמתי כי הרי אין גבול ושיעור לדרגות האדם. על ידי המעשים טובים לעילוי נשמתי אזכה שכל יוצאי חלצי יהיו ויתחנכו כרצון הבורא יתברך שמו לכבודו ותפארתו. 

יהי חסדכם וטובתכם עלי לבל ידח מזכרונכם זכרוני. 

הכותב מעומק לב ותפילה
נאום המבקש מיכל יהודה בנו של אבי מורי משה דוד ז"ל

• קודם
• הבא