השבת היא מתנה נפלאה שזכינו לקבל מבורא עולם. "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך...ויום השביעי שבת...לא תעשה כל מלאכה" – מציאות שונה מזו של ששת הימים שקדמו ליום השביעי.

השבת היא היום שרק בו אנו זוכים להרגיש בני-חורין. מדוע? מכיוון שביום זה אנו משוחררים מכל טרדות היום-יום השגרתיות. זהו יום קבוע בשבוע שבו אנו מקדישים ומקדשים אותו למנוחה, לרגיעה, לשמחה, לאכילה מהנה, לשלום ואחדות של הגוף והנשמה, יום שכולו רוחני.

האווירה בבית ביום זה שונה ומיוחדת. בשבת אנו זוכים להיות ביחד, להרגיש אחדות (של הגוף והנשמה כפי שציינו, ואחדות עם המשפחה). לא כל יום מצליחים לשבת סביב שולחן אחד כל בני הבית. אולם ביום השבת - מקטן ועד גדול - כולם סביב שולחן אחד נהנים, שרים ושמחים, כשברקע אווירת השבת, נרות שבת, שולחן ערוך יפה לכבוד השבת, בגדים לכבוד השבת, בקיצור – זוכים להתכונן לכבוד מציאות שנכנסת ומשפיעה לנו רק טוב. הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר פה באטמוספרה אחרת, שונה ממה שאנו מכירים בכל ששת ימי המעשה, שהם עשייה, ריצה, עבודה, מחשבות וטרדות. אולם כשמציאות זאת נכנסת זה "שבת וינפש", שובתים מכל עשייה ומחשבה טורדנית.

בורא עולם נתן לנו את היום השביעי מכיוון שהוא היום המתאים והמסוגל ביותר עבור כל אחד מאיתנו להפיק ממנו את הטוב ביותר. ליום זה יש כללים המיוחדים רק לו. אם נפעל על פי הכללים הללו נוכל לחיות את העונג שנותנת לנו השבת באמת. בנוסף לכללים המיוחדים ליום זה, נתן הקב"ה גם תוספת של כוח, נשמה יתירה, שבעזרתם נוכל להתענג על השבת ברוחניות ובגשמיות, לזכות למנוחה שלימה בגוף ובנפש.

  

שבת היא מקור השפע. היא לא משפיעה רק על היום השביעי עצמו, אלא מתפשטת ומקרינה על כל ימות השבוע. כל הרוגע, התענוג הרוחני והגשמי, הכוח והיכולת שאנו מקבלים מהשבת עצמה, משפיעים ומורגשים היטב בשאר ימות השבוע שלאחריה ומחזקים אותנו בפני קשיי החיים. ככל שהשבוע מתקדם, אנו צועדים לקראת השבת הבאה, לקראת התוספת הבאה של השפע הרוחני והגשמי. והשבת לא מאכזבת. היא מגיעה שבוע אחרי שבוע בנאמנות עם כל השפע, השלווה והנועם שלה. לכן גם אנו צריכים לגלות נאמנות – להתכונן, להכין לכבודה ולדחוק את הדאגות הצידה. (ובינינו, מי רוצה להמשיך לדאוג ולהיות מוטרד ביום 'החופשי' מדאגות? הרי אנו 'עושים' זאת על הצד הטוב ביותר במשך שישה ימים).

ובאמת, מי מאיתנו לא רוצה מכל ליבו להכין את עצמו לקראת השבת מבעוד יום? ליהנות מהרגע שכולם מתיישבים סביב השולחן, ובכלל, מאוירת השבת? מי מאיתנו לא רוצה את השפע הזה?

אולם...יש פעמים שההכנות מלוות קצת במתח ('קדימה להזדרז', 'זה לשבת – אל תיגע'). העייפות 'החליטה' לקבל ביטוי על פניך בין המנה הראשונה לשנייה (אכזבה ראשונה). הילדים? 'מספיק לריב', 'שב בבקשה יפה', 'אל תתמלא מהסלטים יש גם מנה ראשונה' (חוץ מהשנייה והקינוח – וכבר אמרנו: עונג שבת). 'חכו קצת עם המשחקים!' – בקיצור, נוחלים גם קצת אכזבה מהכיוון הזה.

אם כן, יש מצוי ויש רצוי. לכן "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת!". אם אנו טורחים ומתכוננים לקראת בואה של השבת בשמחה ובלי עצבים, נצליח באמת ליהנות ולנוח בשבת. להרגיש את האחדות והשלום שבין הגוף והנשמה. את האחדות עם בורא עולם שנתן לנו אותה, וכמובן עם המשפחה, וכשנאמר "שבת שלום!" נרגיש זאת באמת!

אז איך מתחילים?

קודם כל בלי עצבים ומתח.

עכשיו אפשר להמשיך.

ובכן...כל דבר שמכינים רצוי שילווה בנועם ובשמחה. לא להלחיץ את הסובבים ובמיוחד לא את הילדים, שמתחילים לפתח רגשות לא רצויים להכנות של שבת, הנראות בעיניהם כמלחיצות. חשוב לדעת שאת האווירה של שולחן שבת אנו יוצרים (במידה מסוימת). לכן כדאי ליצור אוירה רגועה גם בזמן ההכנות.

כל פעולה כגון, תפירה, גיהוץ, קניות וכו', שאפשר לעשות יום קודם, רצוי מאוד לעשות ולא להשאיר 'לרגע האחרון'. כשהכל 'נופל' על יום שישי, אז זה אומר שלחץ ומתח הם חלק בלתי נפרד, גם אם לא מתכוונים לצרף אותם.

הבנת נפש הילדים. רצוי מאוד לשתף אותם בהכנות לקראת השבת, אולי בניקיונות ובבישולים זה לא כל-כך מתאפשר או מסתדר, אולם בהרגשה טובה שכל ההכנות (גם במעט שהם עושים) הן לכבוד שבת וזה בהחלט יכול לתרום ואף יורגש ברגע האמת – סביב שולחן שבת נטול הערות.

דבר נוסף, המופנה בעיקר להורים שטורחים לא מעט לכבוד שבת ורוצים שהכל יעבור 'חלק' -  חשוב מאוד לתת הרגשה נוחה לילדים סביב שולחן השבת, כלומר "להרגיש בבית", להתאים עצמם לילדים על מנת שהם ירגישו נועם ואהבה לשולחן שבת, באותה מידה שההורים עצמם היו רוצים לתת לאורח (ולאו דווקא בשבת) את ההרגשה שהוא "בבית" שלו, כי אם האורח לא ירגיש בנוח, גם המארחים לא ירגישו בנוח. (ואם הילדים לא ירגישו בנוח, גם ההורים לא ירגישו בנוח).

שירת השבת. הזמירות של שבת הן חלק בלתי נפרד משולחן השבת. לכן רצוי לאפשר לילדים לבחור את השירים האהובים עליהם ולשיר אותם תחילה (כך גם מרוויחים את שירתם לפני שהם פונים למשחקים ושאר עיסוקי-ילדים). אחר כך אפשר בהחלט לשיר את השירים 'שגדולים אוהבים' – זמירות שבת היותר ארוכות והפחות מובנות לילדים קטנים.

חלק נוסף, וחשוב מאוד, בשולחן השבת הוא, אמירת דברי תורה (פרשת השבוע, מדרשים, פירושים ועוד). גם כאן רצוי תחילה לתת לילדים להביע את עצמם, לפני שאבא מתחיל עם דבריו, ולספר בשפה שלהם על פרשת השבוע או סיפור יפה שהם למדו. ההתעניינות בדבריהם תחילה תעורר את רצונם להקשיב לדברי היושב בראש השולחן. וגם כשרשות הדיבור עוברת ליושב בראש השולחן, רצוי מאוד לומר דברים בשפה פשוטה ומובנת לכולם, ובהמשך להתעמק בפרשה ובפירושים הנלווים אליה למבוגרים יותר.

סדר היום של השבת הוא שונה משאר ימות השבוע. לכן אם נכין את הכל בשמחה לקראת בואה, נבין את נפשם של הילדים, שאף הם מתכוננים לקראתה, נוכל בהחלט להרגיש ולקיים אותה בעונג-שבת אמיתי, בשלום ובאחדות. וכשסדר היום של השבת מתנהל כסדר, נוכל להעניק לעצמנו ולכל המשפחה את תשומת-הלב לכל מרכיבי שולחן-השבת על הצד הטוב ביותר (והרגוע ביותר לכל המשתתפים בו).

אווירת השבת, המציאות שנכנסת עם הרוגע, השלווה והשפע, ללא ספק, תורגש היטב בבית אם נתכונן כראוי, מכיוון שרק בדרך זו תהיה לאדם אפשרות ליהנות ממנה, ברוחניות ובגשמיות, ולהפיק מהשבת את מירב הרוחניות והטוב שהיא משפיעה לאדם עצמו ולבני משפחתו.

רק באווירה הנפלאה הזאת יצליח האדם לשאוב את הכוחות שהשבת משפיעה לו לשאר ימות השבוע הבאים אחריה. ורק כך יוכל האדם להרגיש איך הקצב של ימות השבוע משתנה ביום השבת, "ששת ימים תעבוד...ויום השביעי שבת!" – מעבודה, עשייה, לחץ ומתח, למצב של מנוחה ורגיעה, זמן איכות, ברכה, שמחה, חיים, ורפואה אמיתית (לגוף ולנפש) מכיוון שהשבת מזינה את השמחה של הנשמה, וכשהנשמה שמחה כל תא ועצב בגוף ירגישו בשמחה זאת.

"שבת שלום" – הינה ברכה ואמירת שלום המיוחדת ליום השביעי, לאנשים אותם אנו פוגשים בבית הכנסת, בדרכנו חזרה הביתה וכמובן לבני הבית. כדי להרגיש את השלום בתוך ברכה זו, עלינו להתכונן לשבת תחילה בתוכנו, בנפשנו, ולהקרין זאת החוצה, לסובבים אותנו. כך משיגים שלום אמיתי וכך גם זוכים להרגיש שלום אמיתי, במיוחד כאשר אל שלום זה מצטרפת השבת – שבת שלום – רק אז אנו זוכים לחיות ולהרגיש באמת את השבת ואת כל השפע שהיא מביאה ומכניסה אל תוך חיינו.

אז לא לשכוח את הקצב - "ששת ימים תעבוד...וביום השביעי - שבת!"