מאמרים
שבת קודש - השגה רוחנית
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בראשון, 26 יולי 2020 20:09
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 458
שבת קודש: אתר השיבנו
וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדורותָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעולָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ'' (שמות לא, טז-יז).
הנה מצאנו במדרש (ב''ר יא, מ) ''אמרה שבת לפני הקב''ה, לכולם יש בן-זוג לי אין בן-זוג, אמר הקב''ה: ישראל הוא בן זוגך''.
ואמנם, השבת חיכתה אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנה, עד שיצאו ישראל ממצרים ומיד עם צאתם, עוד לפני הגיעם להר סיני, בהיותם במרה נצטוו על השבת (סנהדרין נו, ב).
ומאידך הגמרא אומרת (סנהדרין נח:) ''גוי ששבת חייב מיתה'', שנאמר (בראשית ח, כב) ''יום ולילה לא ישבותו''. ולא מצאנו בשום מצווה נוספת שגוי שיקיים אותה יתחייב בנפשו. רשאי הנוכרי להניח תפילין, ללבוש ציצית ואף לאכול מצה ולא זו בלבד, שאין הוא עובר עבירה, אלא, אף נוטל שכר על קיומה כאינו מצווה ועושה.
כפי שאנו מודים להקב''ה על זה שנתן לנו את אותה מתנה יקרה ששבת שמה, כמו שאמרו חז''ל (שבת י, ב) ''אמר לו הקב''ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם''. כך אנו מודים (שחרית של שבת) על - ''וְלא נְתַתּוֹ ה' אֱלוקֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת. וְלא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי פְסִילִים. וְגַם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים. כִּי לְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה. לְזֶרַע יַעֲקב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ''.
במשנתו של המהר''ל מצאנו פעמים רבות שהמספר שש מסמל את החיצוניות ואת החומר הקיים בבריאה. שכן, בכל ישות שהיא ששה פנים: צפון-דרום-מזרח-מערב-מעלה-מטה. ואילו המספר שבע מסמל את הפנימיות של הדברים. את האמת הגנוזה בכל דבר שהוא, היא הנקודה המרכזית – המהותית, המקשרת בין כל ששת החזיתות החיצוניות. וכך, היום השביעי, שהוא שבת קודש, הוא המהות האלוקית של כל ששת ימי המעשה ותכליתם.
הרמב''ן כותב (בראשית ב, ג): והאמת, כי הברכה ביום השבת היא מעין הברכות, והוא יסוד עולם – "ויקדש אותו", כי ימשוך מן הקדש, ואם תבין דברי זה תדע מה שאמרו בבראשית רבה (יא, ח) לפי שאין לו בן זוג, ומה שאמרו עוד – "כנסת ישראל תהא בן זוגך", ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת.
ובהמשך דבריו כתב (שם, ז): ''ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות נז) מובא: מאי וינפש? מלמד שיום השבת מקיים את כל הנפשות, שנאמר "וינפש". ומכאן תבין דברת שבועת אלוקים, והמשכיל יבין''. הרי לנו, שהשבת מהווה מעיין שממנו שותים כל ימי השבוע.
ורבנו חיים בן-עטר ביאר הדברים בצורה יותר מפורטת בפירושו על הפסוק ''ויברך אלוקים את יום השביעי'': ''צריך לדעת מה היא הברכה וגו' ולמה שפירש בזוהר (שמות פח, ב) כי ביום השבת משתלשל השפע של כל ששת ימי המעשה - יכווין על זה אומרו ויברך כי בו צווה ה' את הברכה לחיות העולמות וגו'. ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא יודע לה' ובו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששה ימים וכן על זה הדרך, וזולת זה היום, היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו וצריך ה' להכינו פעם ב' ובאמצעות שבת העולם עומד''.
והסיבה האמיתית למה קיבלו את זה רק ישראל היא, מפני שישראל הם הפנימיות של שבעים האומות ולכן, שייכת להם השבת שהיא הפנימיות של ימי השבוע. ישראל הם 'הצורה' והאומות הם 'החומר', כך גם השבת היא 'הצורה' וששת הימים הם 'החומר'. ומכאן מגיעים למשמעות מאוד עמוקה של יום השבת. כמו שכתוב בפסוק (שמות לא, יג) ''אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם''. פירש רש''י: ''כי אות הוא ביני וביניכם, אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה''. הרי, שהמיוחדות במתנה שקבלנו, שהיא יום מנוחתו של הבורא יתברך כביכול.
ואמנם, מצאנו מקורות רבים שמצוות השבת מיוחדת היא מאוד בכך שהיא מבטאת את הקשר החזק ביותר שבין הקב''ה לעם ישראל. ולכן, רק לגבי מצווה זו מצאנו, שמחלל שבת בפרסייה דינו, כעובד עבודה זרה וכמומר לכל התורה כולה. דבר שלא מצאנו בשום עבירה אחרת.
אבודרהם – אחד מגדולי הראשונים – בפירושו לתפילת מנחה של שבת כתב: ''יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם'' – ''גם אתה רוצה שיכירו וידעו בניך שמצווה זו של שבת אינה כשאר המצוות, שבשאר המצוות לא צווית למען יעשו כמוך, אבל מנוחת השבת היא למען יעשו כמוך שנאמר ביום השביעי שבת וינפש. נמצא שעל כן, צווה מצות מנוחה, להודיע כי מנוחתו היא מנוחתם''.
וכאן נבין עניין הנשמה היתירה שזוכה יהודי לקבל בשבת. כפי שמובא בגמרא (ביצה טז.) ''אמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם בערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר (שמות לא, יז) "שבת וינפש"- כיון ששבת ווי אבד נפש. ופירש רש''י: ''נשמה יתירה – רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרווחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו''.
והגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ''ל, ראש ישיבת חברון, הוסיף נופך ביאור בספרו (שם דרך, בראשית ח''א, עמ' קנז): ''וביאור הדברים נראה על פי מה שכתב המהר''ל בחידושי אגדות במסכת שבת (י, ב) על דברי הגמרא ''מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה'', וביאר המהר''ל שבכל המצוות השכר הוא תשלום, ואילו בשבת, היא עצמה השכר והעולם הבא. ומעתה זהו ביאור דברי רש''י , רק בגשם- הנפש קצה בריבויו, ואפילו הדברים הטעימים והנעימים ביותר, הריבוי בהם מביא לידי גועל נפש. מה שאין כן בדברים רוחניים, ככל שמשיג יותר כך הנאתו גדולה יותר, ולכן בשבת שהיא עצמה מעין עולם הבא הכל נעשה רוחני, גם האוכל, ויכול לאכול הרבה ואין נפשו קצה''.
אמרו חז''ל (ב''ר יא, ג): ''אינו דומה מאור פניו של אדם בכל ימות השבוע למאור פניו בשבת''. וכתב בזוהר הקדוש (שמות ) ''ואנפהא נהירין וגו' '' (בתרגום לעברית): ופניה מאירים באור עליון, ומתעטרת למטה ביום הקדוש, וכולם מתעטרים בנשמות חדשות, כמו התחלת התפילה לברך אותה בחדווה במאור פנים. ויותר מזה, הוסיף בזוהר הקדוש ''האי יומא דנשמתין ולא יומא דגופא כלל''. כלומר, שיום השבת הוא יום רוחני מופשט מכל גשמיות.
ולפי זה נוכל להבין, למה היה צריך אזהרה מיוחדת, שלמרות שעסוקים במלאכת בניית המשכן, מחויבים לשמור את השבת ולא לעסוק בה במלאכת המשכן. מפני, שיכלו לחשוב האנשים, שרק דברי חול אסור לעשות בשבת, אבל, מלאכת קודש, ועל אחת כמה וכמה, במלאכת קודש קודשים, משכן העדות, מותר לעסוק אפילו בשבת. לכן, באה אזהרה מיוחדת שקדושת השבת גבוהה מכל הקדושות. כיוון שהיא אות ברית בין הקב''ה לישראל.
אלפי שנים, שעם ישראל קיים בלי בית מקדש, אבל עם ישראל לא יוכל להתקיים ולו יום אחד, בלי שבת קודש, באשר היא יסוד פנימיותו ומהותו של עם ישראל ושורש קיומם של העולמות כולם.