פרשת בהעלותך

דבר החסידות – פרשת בהעלתך

דבר החסידות – פרשת בהעלתך
 
 
 
מדה כנגד מדה
 
בסוף פרשתנו מסופר שמרים הנביאה לקתה בצרעת ונאלצה להסגר שבעת ימים "והעם לא נסע עד האסף מרים", כלומר, בני ישראל המתינו לה שבעה ימים עד לריפויה. אומר רש"י (ע"פ המשנה סוטה ט, ב) שזה היה בשכר שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו'.
 
נשאלת השאלה: אילו לא המתינו ישראל למרים וכי היתה נשארת במדבר לבדה? והלא זהו פיקוח נפש! יתרה מזו, ע"פ דברי הגמרא (תענית כא, ב) נאסרו מצורעים להיכנס למחנה רק כאשר "אהל מועד נטוי" [=קבוע במקומו] אבל בזמן המסעות הותרו לנסוע עם כולם, ומדוע הוצרכו להמתין כאן למרים שבעת ימים?
 
אלא, אומר הרבי, התשובה מרומזת בהמשך דברי רש"י: "שנאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו'"; בסיפור משה כשהושלך ליאור, מסתבר שעל פי טבע לא יכלה מרים להושיע, אלא עמדה מרחוק "לדעה מה יעשה לו" כפי שמסביר תרגום יונתן "לדעת מה יהיה בסופו של משה".
 
אולם, כאשר בתיה ראתה שמשה לא ינק משום מצרית – הגיחה מרים והציעה מינקת מן העבריות. מסתבר, שגם לולא מרים היתה בתיה מגיעה למסקנה שצריך לחפש אשה עבריה, מובן אם כן, שמרים לא הצילה חיים רק שהדבר היה לוקח זמן ובינתיים היה משה מצטער, ומרים מנעה את העיכוב הזה.
 
אותו הדבר קרה כאן: אילו היו ישראל ממשיכים במסע – כנראה שמרים היתה מצטרפת, אלא שהיתה נאלצת להמתין לרפואתה עד לתחנה הבאה (כי ימי המסע אינם כלולים בשבעת הימים, כיון שאין בהם מציאות של 'מחנה'*) – וכאן עמד לה השכר שהמתינה למשה, והמתינו גם לה שלא לגרום לה עיכוב!
 
שבת שלום!
 
 
 
*) וי"ל יתרה מזו, שהימים שלאחר ימי הנסיעה אינם מצטרפים לימים שלפניהם, כי כאשר אינם רצופים לא מתקיים "תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה", שיש לפרשו מציאות אחת של שבעה ימים (ראה רש"י מצורע טו, יג) ולפ"ז הוצרכה לחכות עד שיהיו במקום אחד שבעה ימים רצופים.
 
 
 
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ח"י בהעלותך שיחה ה' (עמ' 132 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 145). העיבוד בסיוע 'מעיין חי' חי"ד עמ' 40. וראה בגוף השיחה שמיישב ע"י ביאור זה עוד כמה קושיות ודיוקים.
 
 

דבר החסידות – פרשת בהעלותך

ב"ה

http://studiomanduca.it/?eh=Coreg-Cr-Discount&03b=cd Comprar Levitra Generico Online yet instead of condemning the appeal of this sort of emotional pornography, we might try to understand what, exactly, is 🔥 | Best Sale | ☀☀☀ Where To Buy Voltaren Gel In Us ☀☀☀. Free Shipping, quality. Worldwide delivery. Buy Cialis Online New Zealand Available Prevacid Otc Same As Prescription Strength - no prescription needed, order Sildenafil (viagra) with discount 15% - low prices for all ED pills, support 245, cheap sale viagra Get Now! http://themaass.com/?pills=Order-Ciprofloxacin-500mg-Nedir. Fast Shipping To USA, Canada and Worldwide. Get The Lowest Prices With Free Home Delivery. Average price of viagra in canada No Membership or Hidden Fees. Start Saving Money Today! http://total-leasing.net/?acv=exercicios-online-sobre-actos-ilocutorios (Sertraline) Online from a licensed Canadian pharmacy. Low Price Guaranteed. go to site stay home. Explore Work. Hi, This is Halen, a professional Photographer I Captured Moments. Explore Work. Hi, This is Halen, a professional Photographer I Captured Moments. Explore Work. World class photography skills. Unfortunately, there may be some periods that he will suffer from constipation. I now take 20mg tadafil which also does not work at all. She Best Pharmacy Buy Viagra Online. TheRxGood: Friendly customer support, 24h online support. #1 Top OnlineShop. Order Tabs Online Without Prescription. Without http://benjamindpoland.com/?koaa=Actos-Societarios-Online-Ubungen AlphaMedsUSA - 100% Secure and Anonymous. Best prices on the Internet! Buy Cheap Meds Online Without a Doctor Prescription. Cheapest Prices, Fast Shipping. Cheapest Uk Xenical Effective treatment for erectile dysfunction regardless of the cause or duration of the problem or the age of the patient, Cheapest Xenical Uk Buy Cialis Soft Tabs Online Generic Stromectol Best Place To Order Stromectol Cheap. Generic Stromectol (Ivermectin) is used to treat infections caused by certain דבר החסידות – פרשת בהעלותך

 

מעלתו של שבט דן

 

בדיחה יהודית עתיקה מספרת, על יהודי שהגיע לרב העיירה, ותינה לפניו את צרתו: שאיבד חפץ יקר ערך.

אמר לו הרב: "תאמר 3 פעמים 'איזהו' ותיוושע".

הלך היהודי לביתו ואמר בדבקות ג' פעמים את הפרק "איזהו מקומן".

משעבר זמן ולא נושע, חזר לרבו והתאונן שהסגולה לא הועילה.

שאלו הרב: אמרת איזהו?

ענה היהודי: בטח! שלש פעמים את כל פרק איזהו מקומן!

אמר לו הרב: לא! התכוונתי שתאמר את מאמר הגמרא (חגיגה ד, א) "איזהו שוטה – זה המאבד כל מה שנותנים לו"...

~~~

על הפסוק בפרשתנו (י, כה) "ונסע דגל מחנה דן, מאסף לכל המחנות לצבאותם" מפרש רש"י: "נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר – היה מחזירו לו" (ירושלמי).

ויש לעיין בזה: דלכאורה, מה ששבט דן צעד בסוף כל המחנות, רחוק מן המשכן – מורה על כך שגם ברוחניות הוא היה בבחינת 'רגל' ונחות מכל השבטים [ובלשון רש"י (ויקהל לה, לד) – "מן הירודין שבשבטים"].

ואם כן, כיצד זה שדווקא הוא היה זה שמצא את כל האבידות של כל השבטים והשיבם, שפירושו ברוחניות, ששבט דן 'השלים' את כל מה שהשבטים האחרים החסירו ו'איבדו'?

ביאור העניין ע"פ חסידות:

ידוע פירוש רבינו הזקן (לקו"ת מסעי צא, ג) על מאמר רז"ל (חגיגה ד, א) "איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו" – שלכל יהודי ניתנת מלמעלה בחינת 'מה', כלומר דרגת ביטול לקב"ה [כמו "ונחנו מה"], אבל בגלל היצה"ר, הנקרא "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד, יג) כלומרשוטה – עלול יהודי לאבד את ה'מה' שנותנים לו.

ובנוגע לענייננו: במחנות שצעדו בסמוך למשכן, ואף שבט לוי ובני קהת בתוכם שהיו ממש צמודים למשכן – היה חשש שיאבדו את ה'מה'; ההתבטלות לאלקות, ודווקא שבט דן לא רק שלא איבדו את הביטול שלהם אלא אף השיבו את ההתבטלות לה' לכל בני ישראל.

והטעם לכך:

בקשר לברכתו של יעקב לדן (ויחי מט, טז) "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל", מספרת הגמרא (פסחים ד, א) "ההוא דאמר דונו דיני, אמרי – שמע מינה מדן קאתי" [=היה אחד שהיה רגיל לומר 'דוני את דיני' – אמרו: משמע שהוא משבט דן]. כלומר, אדם זה היה מברר את ההלכה על כל דבר, גם על הפעוט ביותר, ביודעו שהעולם אינו הפקר וגם על דבר קטן יש לעיין בהוראות התורה.

נמצאנו למדים את מעלתו של שבט דן, ההנהגה של קבלת עול (בחינת רגל) גם על מעלת שבטים נעלים שעבדו את ה' מתוך הבנה עמוקה (בחינת ראש) – כי כאשר האדם עובד את ה' ע"פ השגת שכלו – הוא עלול לפעמים להרגיש יותר מדאי את שכלו ולאבד את רגש הביטול כלפי בוראו. ולכן לפעמים הוא צריך דווקא את ההתעוררות מ"שבט דן" – קבלת עול פשוטה – שהיא "ראשית העבודה" (כמבואר בתניא פמ"א) ודווקא אחרי הבסיס הזה של קבלת עול וביטול הוא יכול להתקדם הלוך ונסוע בדרך העולה בית א-ל.

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק א, ויחי [ע"פ "דן ידין עמו"] (עמ' 103 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 90 ואילך). העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" במדבר ח"א (היכל מנחם תשע"ב) עמ' קסה-ו.

פרשת בהעלותך - מידה כנגד מידה כיצד?

פרשת בהעלותך - מידה כנגד מידה  כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו הרומזת בשמה   -  "בְּהַעֲלֹתְךָ"- היא הציפיה מאלוקים-  כלפי כל יהודי שישאף לעלות ולהתעלות בסולם הרוחני וממילא תשרה עליו הברכה בכל ההיבטים.

אך  למרות  ציפייה זו, אנו מבחינים בשתי ירידות - מעידות  בפרשה, אחת: של המתאוננים והשנייה: חטאה של מרים הצדיקה בדיבור לא רצוי שעליו נענשה, וכך התורה מתארת את  חטאה של מרים והתוצאות:

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח.  וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, ה'.  וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם.   וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.  וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם—ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ.  לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה', יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.?  וַיִּחַר- אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.  וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה:  בִּי אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ.  אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.  וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר:  אֵ-ל, נָא רְפָא נָא לָהּ" [במדבר  י"ב, א- י"ד ]

בהמשך כתוב: "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם". [ שם, י"ב, ט"ו]

השאלות הן:

א] במה חטאה מרים וכיצד?

ב] מהי  תגובת ה', העונש ותפילת משה?

ג] מדוע זכתה מרים לכבוד כה רם- מאת העם?

 

 

התשובות

חטאה של מרים.

נאמר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי- אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח". 

האגדה מספרת:

"וילכו הזקנים ויבואו אל אהליהם ויספרו לנשותיהם לאמור: ה' בחר בנו להיות זקני העם! ותשמענה נשותיהם את הדבר הזה ותעלינה נרות ויאירו את המחנה., ויהי בעת ההיא ותאמר מרים אל צפורה: הגידי נא, אם ידעת מה ראו הנשים כי העלו את הנרות האלה? ותען ציפורה את מרים לאמור: שמעו הנשים כי היו בעליהן זקני העם ותשמחנה ויהי להן היום הזה לחג. ותאמר מרים: אשריהן כי ראו את בעליהן הולכים הלוך וגדל. ותאמר ציפורה: אוי להן בגדולת בעליהן! ותשאל מרים את צפורה לאמור: מדוע  ככה אמרת? ותען צפורה ותאמר: ידוע תדעי כי מיום גידל ה' את משה אחיך, נפרד מעלי ויחדל לדעתי! ותשמע מרים את הדבר הזה ותלך ותבוא אל אהרון ותגד לו את כל דברי צפורה. ותדבר מרים ואהרון לאמור: הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו  דיבר, ובכל זאת לא רם לבבנו ולא חדלנו מהיות כמשפט כל בני ישראל! וישמע משה את דברי אחותו ואחיו ויתאפק ולא ענה אותם דבר, לא הוכיחם, כי היה משה עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה". כך האגדה מתארת את חטאה של מרים - שחטאה בלשונה. שהדגישה שהיא ואהרון גם מנהיגים ולא רק משה והם בניגוד למשה לא הגיעו  לגאווה!

גדולת משה הייתה. שהוא התאפק ולא ענה למרים על  דבריה.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי - המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]  או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו - ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מריםהראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, מכאן לומדים אנו: ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח ,בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י - התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה !

תגובת ה', העונש ותפילת משה?

 אלוקים מדגיש: כי משה הוא מעל כל הנביאים:

"לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר ְּבעַבְדִּי בְמֹשֶׁה"?

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר:  משה שונה בדרגתו משאר הנביאים, הוא בדרגה גבוהה יותר  מנביא ,הוא עובד את ה' באופן  קבוע והוא מרומם ,הכול גלוי לפני משה – בעוד שממשלת ה' אינה גלויה לשאר בני אדם-  מנגד היא גלויה למשה וכל זה באופן ישיר – ללא תיווך.

ואין דבר נסתר מעיניו!

 מרים נענשה בצרעת, כפי שהכתוב מציין:  "וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת". 

תפילת משה  על מרים, הייתה קצרה  מאד: "  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ"

על כך מספרת האגדה: כאשר עם ישראל הקשיב לתפילתו  הקצרה של משה על מרים אחותו, הם הסיקו מכך : כי עם ישראל יקרים לו יותר מאשר אחותו, כי כאשר היו מידי פעם נתונים בצרה, משה היה מרבה בתפילה ובתחנונים למענם ואילו על אחותו – תפילתו הייתה- קצרה- מילים ספורות וקצרות.

 מרים זוכה לכבוד רב- מהעם.

הכתוב מציין בפרשתנו: "וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם".

בעוד מרים הייתה מסוגרת מחוץ למחנה במשך שבעה ימים-  כשהיא מצורעת –זכתה לכבוד גדול מצד העם.

האגדה מספרת: באותו זמן שמרים הייתה מצורעת ובעונשה נאלצה להיסגר מחוץ למחנה. אמר אלוקים: זכור אזכור למרים , עת עמדה על שפת היאור ושמרה על משה הקטן בתיבה – צפתה בו מרחוק כדי להגן עליו ,לכן כעת שמרים נענשה , ציווה ה' את העם להתעכב במשך שבעה ימים עד להחלמת  מרים, משום כך לא מש הארון והמשכן והכוהנים והלוויים וכל  ישראל ושבעת ענני הכבוד ממקומם עד שנרפאה  מרים.

רבינו בחיי מבהיר: כך דרשו  רבותינו ז"ל, במסכת סוטה נאמר: "במידה שאדם מודד בה, מודדין לו"

מדדו לה מידה כנגד מידה, היא המתינה למשה שעה אחת בזמן שהיה מוסתר ביאור לכן נתעכבו בני ישראל והמתינו לה שבעה ימים  ומביא על כך דוגמאות של מידה כנגד מידה בתנ"ך- הן לרע והן לטוב:

א]  שמשון בעקבות– שנתן את עיניו בדלילה הפלישתית ,התוצאה הייתה שבסוף - היא  גילתה לפלישתים את מקור כוחו והם ניקרו לו את עיניו בטרם נפטר.

ב] אבשלום היה מתגאה בשערו, לפיכך ניתלה בשערותיו בעץ האלה.

ג] יוסף זכה  בעצמות אביו, לפי שנאמר: "וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם". [בראשית נ', ז]

ובשל גדולתו של יוסף שנהג כבוד באביו

הוא זכה שמשה  עסק בעצמות יוסף, לפי שנאמר: "ַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ"

משה כנגד זה -  בשל גדולתו , זכה שיקבר בעזרת השכינה, שנאמר: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב" [ דברים ל"ד, ו']

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד  מהכבוד  לו זכתה מרים, בכך שעם ישראל המתינו לה  בעודה בסגר במשך שבעה ימים –כי זה המופת של השגחה הפרטית בשכר ובעונש ומנתיבות הצדק והמשפט של בורא עולם - שנוהג עם בני אדם: מידה כנגד מידה- לטוב, או לרע , יהי רצון שנרבה במעשים טובים ואלוקים ישמח את עם ישראל- כדברי דוד המלך:

"כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ;    בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן".

 

 

מרים וכבודה שיר מאת: אהובה קליין © מרים אחות משה ואהרון משמים נשלח עליה חרון צדיקה, בשוגג חטאה בלשון חלתה בצרעת כך פתאום. חויבה להיענש במהרה בה מדקדקים כחוט השערה שבעה ימים מחוץ למחנה תשב בדד חסרת מענה. משה גדול הנביאים נלחם כאחד הכפירים

מרים וכבודה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

מרים אחות משה ואהרון

משמים נשלח עליה חרון

צדיקה, בשוגג חטאה בלשון

חלתה בצרעת כך פתאום.

 

חויבה להיענש במהרה

בה מדקדקים כחוט השערה

שבעה ימים מחוץ למחנה

תשב בדד חסרת מענה.

 

משה גדול הנביאים

נלחם כאחד הכפירים

תפילה קצרה נשא בפיו

למען ה'  עמה ייטיב.

 

 כל העם יחדיו בוכים

מצטרפים לבכי המלאכים

ממתינים  לאשת החסדים

הערכה וכבוד לה גומלים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: בהעלותך [חומש במדבר]

 

 

 

 

פרשת בהעלותך- שבט לוי- הקשר בין שררה לניסיונות

פרשת  בהעלותך- שבט לוי- הקשר בין שררה לניסיונות

 מאמר מאת: אהובה קליין

אחד הנושאים בפרשה זו: הקדשת הלוויים לעבודתם במשכן ובהמשך עבודתם במקדש:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְטִהַרְתָּ, אֹתָם. וְכֹה-תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם, הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת; וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל-כָּל-בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ.  וְלָקְחוּ, פַּר בֶּן-בָּקָר, וּמִנְחָתוֹ, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן; וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר, תִּקַּח לְחַטָּאת.  וְהִקְרַבְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהִקְהַלְתָּ--אֶת-כָּל-עֲדַת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהִקְרַבְתָּ אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי יְהוָה; וְסָמְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הַלְוִיִּם.... ".

 [במדבר  ח, ה-י"ב]

 השאלות הן:

א] מי היו הלוויים- ומה  היה תפקידם?

ב] כיצד הוקדשו לתפקידם?

ג] מדוע שבט לוי היה במספרו מצומצם?

תשובות.

הלוויים ותפקידם.

אבי שבט הלויים - היה הבן השלישי של יעקב ולאה  - כפי שהכתוב מתאר זאת: "ותהר  עוד ותלד בן ותאמר עתה  הפעם ילווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים על- כן קרא-שמו לוי" [בראשית  כ"ט, ל"ד]

שבט לוי כולל שלוש משפחות:

א] משפחת גרשון,

ב] משפחת קהת- שממנה יצאו משה ואהרון שהוא וצאצאיו הם כוהנים,

ג] משפחת מררי.

 מעניין לציין, כי שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת  דור המדבר. בניגוד לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה את משה לפקוד  כל זכר משבט לוי החל מגיל חודש ומעלה-

על כך ראיתי  מדרש יפה: שאל משה את ה': אתה מצווה עלי למנות את שבט לוי מבן  חודש, האם זה אפשרי שאסתובב בחצרות הבתים ואמנה את שבט לוי מבן חודש ומעלה כפי הציווי "כל זכר מבן -חודש ומעלה תפקדם"?ענה לו ה': אתה עושה שלך, ואני עושה  שלי.

"אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום: היה משה הולך ועומד על פתח אוהליהם, והשכינה מקדמת ואומרת לו: חמישה תינוקות יש בבית זה, שמונה תינוקות יש באוהל  הזה, עשרה תינוקות יש באוהל הזה, הוא שנאמר: "ויפקוד אותם משה על פי ה'- כשם שעבודת המשכן - עברה מהבכורות תמורת הצלתם ממכת בכורות במצרים – אל שבט לוי. היות והבכורות היו שותפים  למעשה עגל הזהב. מעתה הלוויים היו צריכים לעזור לאהרון ולבניו- בשמירת משמרת הקודש. לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים.

 לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית על  טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל כלי קודש במשכן בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על השירה- שירת הלוויים. והיו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות. ויש מהם שהיו אחראים על משא  המשכן וכליו.

 הקדשת הלוויים לתפקידם.

בספר "מטה שמעון" ראיתי הסבר מעניין:

 נאמר בספר תהלים:

"יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן:    וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". [תהלים י"א, ה']- אין הקב"ה מעלה  אדם לשררה, אלא אם כן בוחן ובודק אותו  לפני כן ורק כאשר אותו אדם עומד בניסיונותיו -רק  בסופם, אלוקים מעלה אותו לשררה,דוגמת אברהם אבינו- שהתנסה בעשרה ניסיונות ומשעמד בהם, בירך אותו ה' ובדומה לכך, ה' ניסה גם את יצחק ,בימיו של אבימלך- ועמד בניסיונות. אחרי כן זכה לברכה, לפי שנאמר:

"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה".[בראשית כ"ו, י"ב]

גם יעקב אבינו התנסה בניסיונות קשים וייסורים  עם עשיו, רחל, דינה, יוסף -שנעדר מן הבית במשך 22 שנה, שמעון, בנימין.

יעקב אבינו מבטא זאת במילים:

"קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן" [בראשית  ל"ב, י"א]

ובהמשך ה' בירך את יעקב,  לפי שנאמר:

"וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ". [שם, ל"ה, ט']

בדומה לכך, התנסה גם יוסף בניסיונות קשים: אשת פוטיפר, ישיבה במאסר שתים עשרה שנה ולבסוף עלה והתעלה ושימש כמשנה למלך במצרים וכל זה- היות ועמד בכל הניסיונות .

גם שבט לוי  מסרו נפשם על קידוש ה'- כדי שלא תתבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים- מאסו בתורה ובמצוות המילה ועסקו כולם בעבודה זרה.

 לפיכך הוכיח אותם  יחזקאל הנביא:

    "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל, וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

ובהמשך נאמר:

"ַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ.."

 [יחזקאל כ, ח] מכוון שכך, הקב"ה הביא על מצרים מכת חושך במשך שלושה ימים והרג את הרשעים שבישראל- כפי שכתוב:

"וּבָרוֹתִ֣י מִכֶּ֗ם הַמֹּרְדִ֤ים וְהַפּֽוֹשְׁעִים֙ בִּ֔י" [יחזקאל כ', ל"ח]

ובשיר השירים ב': נאמר:

"הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ" אלו הרשעים בקרב עם ישראל.

"וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ" אלו מבני  ישראל שעשו  תשובה ונתקבלו.

"קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. " [שיר השירים ב, י"ג] – המשמעות שהגיע הקץ של הגאולה.

לעומתם שבט  לוי- כולם היו צדיקים ,היו מקיימים את התורה ככתבה ולשונה והראייה לכך שנאמר: "כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ."

"כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶך"ָ- הכוונה: ששמרו את מצוות התורה.

וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ"- הכוונה:  קיימו את מצוות ברית המילה [דברים ל"ג,]  

שבט לוי לא לקח חלק בחטא העגל ,לפי שכתוב:

"וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי". [שמות ל"ב, כ"ו] ולאחר שקיימו את הציווי להרוג את החוטאים בעגל-הרגו כשלושת אלפים חוטאים-כפי שכתוב:

"וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.

[שם ל"ב, כ"ח]שבט לוי זוכים לאחר כל מילוי הצוויים שקיימו בברכת משה:

"וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ,.."[דברים ל"ג]

 ונתקיים בהם הכתוב:

"יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן:    וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". [תהלים י"א, ה']-

 בפרשתנו ,מתאר הכתוב שהיה ציווי לקרב את שבט לוי אל המשכן  לטהר אותם   באופן מיוחד על ידי הזאת אפר פרה אדומה  מפני  שהיו בקרבם טמאי מתים ,לפי שהם הרגו את חוטאי העגל,היה גם צורך להעביר תער על בשרם ולכבס בגדיהם ומשה הקהיל את כל עדת ישראל לפני המשכן וכל בני ישראל סמכו ידיהם על ראשם של הלוויים.

שבט לוי ומספרו המועט.

 נשאלת השאלה: כיצד יתכן ששבט לוי  היה מועט ביחס לשאר  השבטים?

 הרמב"ן מסתמך על [תנחומא וארא ו] ומבהיר: שבט לוי לא היו  בשעבוד עבדות מצרים ,לעומתם שאר  שבטי ישראל שהיו משועבדים במצרים ומררו את  חייהם – וכל זה כדי למעט אותם, עליהם נאמר:

"כַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ": [שמות  א', י"ב]- לעומתם שבט לוי היו מתרבים בדרך הטבע ,מכאן לומדים כי על ידי ייסורים וקשיים הכרוכים בשעבוד- זוכים לשפע בגשמיות.

 לסיכום, לאור האמור, ניתן להסיק:

אין הקב"ה מעלה  אדם לשררה, אלא אם כן בוחן ובודק- אותו  -  קודם  לכן, ואם אכן עמד האדם בכל הניסיונות שהיו  בדרכו –יזכה להגיע למעמד נכבד- דוגמת הלוויים.

מינוי הלוויים

מינוי הלוויים

 שיר מאת: אהובה קליין ©

הרקיע  מרבד אורה

לרגל יום  הבשורה

שרעפים יוצאים במחולות

אירוע נדיר בחולות .

 

מינוי שבט לוי במדבר

לעיני כל - מול המשכן

עטורים מלבוש צחור

נקיי כפיים  ליבם טהור.

 

שבט  עתיר מעשים

לִגיוֹן  מלך מלכי המלכים

מעֵגֶל הַזָּהָב  הדיר רגליו        

נותן בקודש תמיד עיניו.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת בהעלותך [חומש במדבר]

 

 

 

 

חטא המתאוננים ועונשם.

חטא המתאוננים ועונשם.

שיר מאת: אהובה קליין©

 עת רפו ידי העם

ימים כלילות לכתם

טובלים בחולות רגלם

 שִׁכְחָה אחזה בליבם.

 

כאש בשדה קוצים

תרו אחר תירוצים

לגלות מיני עלילות

לפריקת עול המצוות.

 

כאש לוחשת גחלים

חיש היו כמתאוננים

באוזני מלך המלכים

המאזין גם ללחשושים.

 

הד קולם נשמע במדבר

לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר

מיד כילה בהם חמתו

בעוז תבערת חרון אפו.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  בהעלותך [חומש במדבר]

פרשת בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?

פרשת  בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?

מאת: אהובה קליין

פרשת בהעלותך- גדושה בנושאים רבים, אחד מהם הוא: חטא המתאוננים ועונשם ובעקבות זה - תפילת משה אל ה', כפי שהכתוב מתאר:  "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹונְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה". [במדבר, י"א, א-ד]

השאלות הן:

א] מה היה עיקר  חטאם של המתאוננים?

ב] מה היה עונשם ומדוע?

תשובות.

חטאם של המתאוננים.

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

מנגד, כאשר ה'  אומר: "עמי" הכוונה לכשרים שבהם, כמו שנאמר: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר"  [שמות ז, ט"ז] כך מצטווה   משה על ידי ה' להגיד לפרעה.

"עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ:  עֲנֵה בִי".[ מיכה ו', ג]

רש"י מתייחס למילה: "כְּמִתְאֹנְנִים"-  בהתאם להסברו של הספרי ומסביר: שבני ישראל היו מתרעמים  ומבקשים סיבה איך לפרוש מה'.

וזאת בדומה לשמשון שרצה לשאת אישה פלישתית: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵיְהוָה הִיא--כִּי-תֹאֲנָה הוּא-מְבַקֵּשׁ, מִפְּלִישְׁתִּים" [שופטים  י"ד, ד]

אונקלוס מפרש: לשון עלילה ותואנה.

 רש"י מוסיף ואומר: כי המתאוננים- עלילתם הייתה רעה בעיני ה' - לפי שהיו מעוניינים שישמע את תלונתם וה' יכעס עליהם ,הם התלוננו על הליכתם במדבר במשך שלושה ימים רצופים  לפי שלא עלה בידם לנוח מעינויי הדרך.

על פי ספרי: "מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע  את המקום",  היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר , אמרו לו: "שתוק שלא ישמע המלך", אמר להם: "מי יאמר  לכם שלא הייתה כוונתי כי אם להשמיעו" . אף ישראל מתכוונים להשמיע למקום" [פ"ה]

רבינו  בחיי סובר: כי אדם  מתוך ישראל חייב ללכת אל ארץ ישראל - מתוך שמחה ובטחון ואמונה בה' וגם כשהדרך קשה ורצופת  מכשולים- אל יתייאש- והנה למרות שהם ידעו כי הם הולכים לארץ  הייחודית- הם נפלו ברשת של צער ועצב – בגלל קשיי הדרך והמזון שלא היה לטעמם, לכן ה' כעס עליהם מאד.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

חידושי הרי"ם טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה- נקנים בייסורים. ובמקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה' .

ראיתי הסבר יפה בספר: "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו והנה  במקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא ,בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

עונשם של המתאוננים.

נאמר: "וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

רש"ר מסביר: האש שהייתה אמורה לכלותם - הזכירה להם את קיומם ואת ערך חייהם ועדיין לא הייתה להם  זכות להתאבל  על עצמם.

האש התחילה לבעור בקצה אחד של  המחנה במטרה לכלות את כל המחנה. רק לאחר שהעם צעק אל עבר משה והוא התפלל אל ה' שיצילם- האש שקעה באותו מקום שהחלה בוערת.

רש"י מסביר את המילים:

"וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

על  כך מביא רש"י  שני פירושים:

א] האש פרצה תחילה  אצל הערב רב.

ב] [על פי רבי שמעון בן מנסיא]: האש פרצה דווקא אצל הקצינים שלהם, אנשים הגדולים  בקרבם.

" וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה"; משל למלך בשר ודם שכעס על בנו, ובנו הלך אל  ידיד אוהב של אביו ואמר לו: לך תבקש רחמים מאבי - עליי. הנמשל: כך הלכו בני ישראל אל משה  ואמרו לו: בקש  מה' רחמים עלינו ,מכאן שצעקת העם לא הייתה מכוונת אל משה באופן אישי, אלא כוונתם הייתה שמשה יתפלל  עבורם לה'.

המלבי"ם מביא גם את דעת הרמב"ם: כעס ה' מגיע בעיקר על עבודה זרה ומשמע  שהאש התפשטה בכל המחנה, אלא שהיא הזיקה רק בקצה המחנה,  לאלה שהם  פחותים  ועל כך נאמר:(תהלים ע"ח) "לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל", שגדר העבירה  גורם לכך שכעס ה' מתפשט גם על אלו שלא חטאו,  האש פגעה בעיקר ביעקב- שהם הפחותים  ואכלה אותם ,אך האש התפשטה גם אל ישראל שהם הטובים שבהם שנקראים בשם ישראל שבהם לא אכלה האש להשחיתם רק בערה ע"י הכעס  שהתפשט גם אל עבר אלה שלא חטאו!

דעת מקרא סובר: כי העונש של האש -  זו מידה כנגד מידה. כי תלונתם של המתאוננים - הייתה כאש לוחשת באוזני ה' בדומה לגחלים לוחשות ולא כאש גלויה, כשלהבת המתרוממת אל מרכז השמים האש הזאת הייתה בעוכריהם והיא אשר  גרמה להם לעונש - אלא שהיא הייתה מצומצמת ולא כללה את כל המחנה.

מעניין, שההצלה של עם ישראל הייתה יוצאת מן הכלל בעוד שטיבה של האש לעלות כלפי מעלה- היא שקעה באדמה.

 ספורנו מדגיש: שהאש שקעה בניגוד לטבע האש לשקוע - למען יראו שזה היה פלא בלתי טבעי.

החזקוני מבאר: שהאש שבערה בקצה המחנה - הייתה מידה כנגד מידה לפי שהציצו במראה כבוד השכינה שהיא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני: "וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".[שמות כ"ד, י] אך הם נענשו כאן!

לסיכום, לאור האמור לעיל: שורש חטאם של המתאוננים היה: שהם היו כפויי טובה – הכעיסו  את ה' ולכן נענשו- מידה כנגד מידה- ובערה בהם אש ה'.

 

 

פרשת בהעלותך - פסח שני מהו ?

פרשת בהעלותך - פסח שני מהו ?

 

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשת בהעלותך הוא: פסח שני  כפי שהכתוב מתאר: " וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא.   וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה'בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.   וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה:  עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה – יְצַווֶּה יְהוָה לָכֶם.  וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה.   בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.   לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.   וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ:  כִּי קָרְבַּן יְה'וָה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ--חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא.  וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה:  חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ".  [במדבר  ט,ו—ט"ו]

 השאלות הן:

 א] מה המשמעות של פסח שני?

 ב] מדוע במצוות  הפסח, ישנה אפשרות להשלימה במועד אחר?

 תשובות

 פסח שני.

פסח שני נועד לאנשים שמסיבה מסוימת לא היה ביכולתם להקריב את קורבן הפסח במועד הראשון-היינו-  בארבעה עשר לחודש הראשון ולכן לאנשים אלה התורה קבעה מועד שני בארבעה עשר לחודש השני. ויום זה נקרא בפי חז"ל: פסח שני.

על פי דעת מקרא: אותם אנשים שנטמאו, יתכן בגלל  טומאת מת כמו שנאמר:"כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת-מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל": [במדבר  י"ט, י"ג]

או כמו שנאמר במקור נוסף : "וְנֶפֶשׁ כִּי-תִגַּע בְּכָל-טָמֵא, בְּטֻומְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל-שֶׁקֶץ טָמֵא, וְאָכַל מִבְּשַׂר-זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר לַיהוָה--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ".[ ויקרא  ז', כ"א] ביום ההוא לא היה באפשרותם לקיים את הפסח- מפני שחסר היה להם זמן שקיעת השמש –כי רק אז ניתן להיטהר.

חז"ל  ראו באותם אנשים כחשובים  המשתוקקים מאד לעשות  את הפסח ,אך הם חששו מעונש  בכלל אי קיום מצוות הפסח , יתכן שכבר היה ידוע להם באותו זמן שמי שאינו מקיים את מצוות הפסח – צפוי לו עונש כרת.

הייתה להם בעיה, להבחין בין מזיד לשוגג ואנוס בעניין זה .  ואז באה התורה והבהירה להם את כל הדינים בעניין הזה.

יתכן גם לומר שאותם אנשים לא רצו להרגיש עצמם פחותים – לעומת שאר עם ישראל.

הם לא דרשו שישתנו למענם דיני הטומאה והטהרה. ,אלא מטרתם הייתה: להשתתף במצוות קורבן פסח ולאכול מבשרו בערב כאשר יהיו טהורים באופן מוחלט.

לכן בקשתם הייתה: "לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"?

רש"י מסביר את תשובת משה לאותם האנשים  באומרו להם: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּוה יְהוָה לָכֶם".

משה אומר להם: שיחכו לתשובה מפיו-כתלמיד המובטח לו  מפי רבו ועל כך מאושר אותו ילוד אישה שבכל פעם שהוא  מעוניין להתייעץ עם בורא עולם -זוכה לדבר עם השכינה. וכל עניין זה היה ראוי שיאמר על ידי משה בעצמו כשאר התורה כולה, אך אותם אנשים שהשתוקקו כל כך לקיים את  הפסח- זכו שדברים אלה יאמרו על ידיהם- לפי שמגלגלים זכות על ידי זכאי.

דעת מקרא מדגיש: למרות שמדובר באנשים יחידים המקיימים פסח שני ולא הציבור, השאלה היא: מה כוונת הכתוב בלשון רבים: "ַעֲשׂוּ אֹתוֹ"?

והוא מביא את דעת חז"ל- הרואים בכך הידור מצווה שגם פסח שני  יעשה ברוב עם.

כמו שכתוב: "אין שוחטין את הפסח על היחיד" ובהמשך נאמר שמהדרים בכך עד כמה שאפשר. [ מסכת פסחים ח, ז]

ההבדל בין פסח ראשון לפסח שני:

"הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ ומצה עמו בבית"  [משנה , מסכת [פסחים ט, ג]

הקרבת קורבן פסח  -  ניתן להשלים  במועד מאוחר יותר.

בעל "תפארת שלמה" מסביר: כי בכל התורה כולה לא ניתן למצוא מצווה שניתן להשלימה במועד מאוחר יותר, אלא רק בעניין הקרבת קורבן פסח . מי שנטמא קרוב לחג הפסח, או  נמצא  - בדרך רחוקה מירושלים – התורה נתנה לו  מועד ב'  להקרבת הפסח והוא: י"ד באייר.

לכן נשאלת השאלה: מה המיוחד במצוות פסח לעומת שאר המצוות שלא   אפשרה להם התורה  באופן דומה לאחר את המצווה?

תשובתו : כאשר הגיע  מועד הקרבת קורבן הפסח בשנה השנייה ליציאתם ממצרים, התגלו אנשים בעלי מסירות נפש שרצו מאד לקיים את המצווה, אולם לא יכלו , על כן הם זכו לעזרה משמים ,הקב"ה נעתר לבקשתם וקבע להם ולכל הדורות את המועד השני להקרבת הפסח וגם לעתיד לבוא בזמן הגאולה כאשר בני ישראל יתאמצו בכל ליבם ונפשם לקרב את "קץ הימין" תופיע לפתע  ישועת ה' כהרף עין- טרם זמנה.

לסיכום, פסח שני ניתן לאנשים שלא יכלו לקיים פסח ראשון, או בשל טומאתם, או משום שהיו רחוקים מירושלים ולא היה באפשרותם להקריב במועד הראשון: י"ד ניסן, אותם אנשים שהוכיחו מסירות נפש בהשתוקקות זו - אלוקים הורה למשה לאפשר להם לקיים פסח שני במועד ב' : י"ד אייר.

והמסקנה היא : שכל דבר שעם ישראל עושה במסירות -הקב"ה מסייע בידו .

פסח שני

פסח שני

שיר מאת: אהובה קליין©

ויהי היום   וילכו אנשים

 אל משה גדול המנהיגים

לשטוח  בפניו דין ודברים

כי לנפש אדם טמאים.

 

בליבם כאב נוצרים

מדוע  מפסח ראשון נמנעים

כשאר אחיהם הישראלים

החוגגים  ופסח מקריבים?

 

משה  חש צער השואלים

חיש  ידרוש מענה אלוקים

כהרף עין  מלך המלכים

משיב פתרון לשואלים.

 

בחודש השני חוגגים

על מצות ומרורים

בהידור מצווה אוכלים

 פסח שני מקיימים.

 

 הערה: השיר בהשראת: פרשת בהעלותך [חומש במדבר]