- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:15
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 233
פרשת: כי תישא - השבט שלא חטא בחטא העגל?
מאת: אהובה קליין.
נושא המובא במרכז הפרשה, הוא חטא העגל ובתום מעשה זה בודק משה, מי אמונתו איתנה בה' כפי שהכתוב מתאר:
"וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַה' אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה -אָמַר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה', כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ, וּבְאָחִיו--וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם, בְּרָכָה. וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-ה', וַיֹּאמַר: אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ--הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם. וַיִּגֹּף ה', אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן". שמות ל"ב, כ"ו- ל"ה]
השאלות הן:
א] מיהו השבט שלא חטא בחטא העגל?
ב] מה הייתה כוונת משה במילים: "מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
תשובות.
שבט לוי - לא חטא בחטא העגל.
על פי דברי הכתוב ,השבט היחידי שלא חטא בחטא העגל, היה שבט לוי: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי".
רבינו בחיי מציין: את דברי קורח ואנשיו שאמרו למשה ואהרון: "כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל" [במדבר ט"ז, ט]
על פי הרמב"ן: על ידי שבט לוי - נתקדש שם ה' בפרהסיה כשם שחיללוהו ישראל בפרהסיה, כמו שכתוב: "ולֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם".[ויקרא כ"ב, ל"ב]
על פי זה, עוון חילול ה' שעשו ישראל, מנגד ישנו קידוש ה' על ידי שבט לוי.
רש"י אומר: כי עצם העניין שכל שבט לוי הגיע אל שער המחנה- מוכיח: שכל שבט לוי היה כשר ולא חטא!
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ] מסביר: משה עמד בשער המחנה לאחר חטא העגל, היות והוא הבין: כי הדבר הדחוף ביותר שצריכים לעשות: להחזיר את מרות התורה למקומה - בקרב עם ישראל ולהציב לה נציגים נאמנים ותפקידם יהיה: לעמוד בפני ה"קמים" -קבוצה מועטת של שונאי התורה ולהיאבק למען שלטון התורה, ומי שהיה ראוי ביותר לתפקיד זה, היו שבט לוי.
כל אלה שהשתתפו בחטא העגל, בין באופן ישיר, בין אופן עקיף- נגזרה עליהם כליה, בהמשך ה' אישר את פעולת משה להציל את האומה כולה. ולאחר שהלוויים סיימו את הפעולה שהצילה את כבוד התורה, אמר משה ללוויים: "מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה"-מעתה תמשיכו במלאכת הקודש שלכם שהתחלתם היום, תהיו תמיד עומדים לצד טובת התורה, אינכם זקוקים לציווי מיוחד כדי להמשיך בדרך הזאת, בכל פעם שתראו מישהו שמחלל את התורה עליכם להושיע את התורה ולעמוד תמיד לימינה. רק מי שיכול להגן על התורה גם כשזה נגד קרובו, או שאר בשרו -יכול להיות נושא דגל התורה ואף להתייצב נגד כל העדה ואינו צריך לחשוש מכך.
אין צורך לצפות למינוי מיוחד מה' אך ה' ייתן לכם תמיד ברכה והצלחה במעשה ידכם.
אותה קנאה שנבעה מתוך לבכם למען ה'- היא תניב פירות רבים.
הלוויים המיתו רק את אותם אנשים שאשמתם הייתה חמורה ביותר, לפי דברי הגמרא[יומא ס"ו] היו אלה אותם אנשים אשר חטאו בעדים והתראה, או שהם הקריבו ממש קורבנות לעגל הזהב. אך אותם אנשים שהשתתפו באופן כללי בחטא העגל, לא נענשו.
כתוצאה מהעונש - הושבה מרות התורה למקומה הראוי והובטח קיומה של האומה בהמשך.
"מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
רש"ר סובר: שאין הכוונה לתורה כולה למרות שכתוב: "אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". אלא הכוונה לספר הברית, כפי שמוזכר בפרשת משפטים:
"וַייִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".[שמות כ"ד, ז]
על ספר זה אומר רש"י [שמות כ"ד, ז] זהו החלק מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שעם ישראל נצטווו במרה.
רש"ר מסביר: שבספר זה, חקוקים כל אותם אנשים שה' משתמש בהם ככלים להוציא לפועל את תוכנתו. בספר זה יש גם מקום לכל אדם המקדיש את ימי חייו הקצובים לעבודת ה' נאמנה -על פי הכוחות הקצובים ועומדים לרשותו ועושה את רצון ה' בתחום המצומצם של מהלך חייו ,הספר הזה מנציח כל דמעה אמיתית וכל מעשה ישר והגון וכל מחשבה טהורה כמו שנאמר במלאכי:
"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". [מלאכי ג', ט"ז-י"ז]
נתייחד מקום גם לחיי משה ופועלו ולכן עצם בקשתו של משה למחוק את שמו מהספר ,הבקשה היא: למחוק את שמו של משה מבין רשימת השמות החשובים לפני ה' ,כאן משה מבקש שה' יפטור אותו מן הייעוד שלו בתוכנית העולם.
רבינו בחיי מביא שלושה פירושים:
א] על דרך הפשט: הכוונה לספר התורה ורצה משה שה' לא יזכיר אותו בתורה הקדושה. ושלא תינתן על ידו.
ב] על דרך הדרש: קללה היוצאת מפי חכם אפילו היא על תנאי - מתקיימת וההוכחה: שמשה אמר: "מְחֵנִי..." ולמרות שחטא העגל התכפר לעם- בכל זאת, נמחק שמו מפרשה אחת בתורה בפרשת "תצווה"
ג] על דרך השכל: "מִסִּפְרְךָ" משה קרא למערכת הכוכבים- ספרו של הקב"ה, כמו שבספר חקוקים אותיות וציורים בענייני חכמה ,כך במערכת הכוכבים חקוקים פרטים על בני אדם ומספר ימיהם בעולם והם חקוקים שם כמו בספר, כפי שאומר דויד המלך: "גלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם".
וכוח האדם אשר מצוין למעלה במערכת הכוכבים - מציין גם את כוחו של אותו אדם למטה וברגע שכוחו נמחק למעלה – הוא מת.
כוונת משה הייתה: שאם ה' לא יסלח לפשעם של עם ישראל, בקשתו : שימחק את כוחו של משה ממערכת הכוכבים ואז משה ימות- היות ואינו מעוניין לראות אותם ברעתם.
לסיכום , לאור האמור לעיל, המסקנה היא: ששבט לוי כולו, לא לקח חלק בחטא העגל ,לפיכך הוטל עליו לאורך כל הדרך לשאת את דגל התורה ולהיאבק למענה , ומשה ,כמנהיג נאמן לעם, רצה בכל ליבו שה' יסלח לעם ישראל על חטא העגל ,עד כדי כך, שאם בקשתו לא תתקבל, עדיף ששמו יימחק מספר התורה, או מספר "הברית"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 218
שבט לוי.
שיר מאת אהובה קליין©
בתום מעשה העגל
תר משה נושאי הדגל
אש בליבם בערה
למען הצלת התורה.
בשער המחנה מחכה
שמא אותו שבט יתגלה
מי לה' אלי! בעוצמה זועק
לפתע, שבט לוי אותו מרתק.
ברי לבב ונקיי כפיים
לאורך הדרך - יראי שמים
מתאספים הם בהמוניהם
עורגים לה' בליבותיהם.
הערה: השיר בהשראת: פרשת: כי- תישא, חומש שמות]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:13
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 403
פרשת כי תישא - מה מטרת אוהל מועד?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה הוא חטא העגל - שחטאו בו ישראל לאחר קבלת תורה בעקבות חטא זה ה' מאוד כועס על בני ישראל.
התורה מציינת כי משה לוקח את אוהל מועד ונוטה אותו מחוץ למחנה: כפי שנאמר בפרשה: "וּמֹשֶׁה ייִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן -הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה. וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". [שמות ל"ג, ז -י"ב]
השאלות הן:
א] מה משמעות אהל מועד והרחקתו מחוץ למחנה?
ב] מדוע עמדו עם ישראל בראותם את משה הולך לאוהל מועד?
ג] ה' מדבר אל משה פנים אל פנים- הכיצד?
תשובות.
אוהל מועד והרחקתו על ידי משה - המשמעות.
רש"י אומר על המילים:" וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל "- הנאמר כאן- הוא בלשון הווה על ידי משה, שטוען: אם אוהל מועד מנודה לרב - מנודה לתלמיד.
ובהמשך רש"י מביא גם את דברי תנחומא: "אמר ר' שמעון בן לקיש: משה דרש קל וחומר, אמר: המנודה לרב, מנודה לתלמיד, אמר: כיוון שבלבו של הקב"ה עליהם אף אני פורש מהם"
במילים אחרות, אמר משה: היות וה' כועס על עם ישראל בשל חטא העגל גם אני פורש מהם וכיצד מתבטאת התרחקותו של אלוקים מהעם? התשובה לכך: דברי ה': "כי לא אעלה בקרבך"
לגבי מידת המרחק- סה"כ אלפיים אמה, כפי שנאמר: "אך רחוק יהיה ביני כאלפיים אמה " [יהושע ג', ד]
ופירש יונתן בן עוזיאל : כי יתכן שהטעם לאלפיים אמה - על מנת שיוכלו בני ישראל- לבוא אליו בשבת.
והיה נקרא המקום בשם: אוהל מועד- הוא בית ועד למבקשי תורה.
"כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"-כאן רש"י מביא שני פירושים:
א] דברי תנחומא: הרי לא נאמר: כל מבקש משה, אלא נאמר: כל מבקש ה' מכאן למדו: "המקבל פני זקן כאילו מקבל פני השכינה" –אין זקן - אלא כינוי לאיש חכם , לשון נוטריקון : זה שקנה חכמה.
ב] "כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"- אפילו מלאכי השרת, כשהיו מבקשים את מקום השכינה, חבריהם אומרים להם כי הוא נמצא באוהלו של משה.
רבינו בחיי הולך בדרך רש"י ומבהיר כי על פי המשפט: "וּמֹשֶׁה ייִקַּח אֶת הָאֹהֶל" המשמעות - כי ההתרחשות בלשון הווה, כך היה נוהג תמיד משה - לוקח את האוהל ועניין הריחוק מעם ישראל – היה בעבור חטא העגל.
אך הוא מדגיש כי מהמילים: "כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"- מלמד אותנו הכתוב: שלא הייתה שורה השכינה על עם ישראל באותו זמן ולכן מן הראוי היה שהכתוב יציין: "כל מבקש משה" אלא מכאן לומדים שמשה נקרא בשם המיוחד בדומה ליעקב אבינו שהיה נקרא: בשם אל- כמו שנאמר: "ויקרא לו אל אלוקי ישראל.." [בראשית ל"ג]
רבינו בחיי מביא עוד דוגמאות כמו למשל לגבי מלך המשיח: הוא נקרא גם בשם המיוחד כפי שנאמר: "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" [ירמיהו כ"ג]
וכן נאמר גם על ירושלים: ".. וְשֵׁם־ הָעִ֥יר מִיּ֖וֹם יְהֹוָ֥ה ׀ שָֽׁמָּה"׃ [יחזקאל מ"ח, ל"ה] ולכן אל תקרא שמה – מלשון שם – אלא – שמה - מלשון שם ומדוע ? מפני שהדבק בדבר – נקרא על שם הדבר שידבק בו - ונקרא השליח בשם השולח ולכן גם המלאכים נקראים במקומות שונים בכתובים בשם המיוחד.
על פי המדרש: משה הרחיק את אוהל מועד הרחק- זה כמטחווי קשת- ושיעורו: מיל..
הרב שמשון רפאל הירש מסביר: כי עניין הוצאת האהל ממחנה ישראל - היה משהו סמלי כלפי עם ישראל - על מנת שיבינו בחוש את הכרזת ה'- "כי לא אעלה בקרבך" ועם כל זה ה' נמצא תמיד קרוב אל משה ולכל אחד שמבקש את ה' ומעוניין לדעת מה רצון ה'.
כאן נרמז לעם ישראל- כי הקשר של הקב"ה עם עמו ימשיך להתקיים ויש תמיד תקווה להחזרת עטרה ליושנה.
עניין זה מרומז במילים: "ואדעה מה אעשה לך" [שמות ל"ג, ה]
באהל לא שכן ה' וגם לא שום דבר אלוקי אחר, אלא זה היה מקום ששם דר משה ולכן משרתו - יהושע נשאר תמיד בתוכו ויהושע היה נער ואליו לא ירד עמוד הענן ,אלא רק כאשר היה מגיע משה אל האהל אז ירד עמוד הענן ועמד בפתח האהל.
עמידתם של עם ישראל- בראותם את משה.
נאמר: "וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ" רש"י מסביר: כי עם ישראל היו עומדים מפניו של משה ולא היו יושבים עד שלא נראה לעיניהם.
תנחומא מסיק מכך מסקנה: "מכאן שצריך אדם לעמוד לפני הזקן ומלפני חכם ואב בית דין ומלך ויהא עומד עד שיכסו מפניו".
ה' מדבר עם משה פנים אל פנים.
נאמר: "וידִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ"
אור החיים מסביר: כפי שיעור ההכנה שמשה היה מתכונן לקבלת השכינה –כך היה משיגה , ובנוגע למילים: "כאשר ידבר איש אל רעהו ניתן ללמוד מדברי שלמה המלך: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". [משלי כ"ז, י"ט] כמו שאדם מתנהג ומתייחס אל חברו כך יזכה ליחס דומה אליו מאת חברו. ואם לא יתייחס בכבוד אל חברו – לא יזכה לקבל גם כבוד מחברו. כך גם בעבודת ה' אם האדם יבחין שלבבו יתאווה ויחשוק בה' ובעבודתו - זה סימן כי ה' אוהב אותו.
רבינו בחיי מסביר בשלושה אופנים:
א] על דרך הפשט- ה' ממש דיבר אל משה –כאיש אל רעהו –פנים אל פנים ואין מחיצה ביניהם ובכך היה משה נבדל ומורם מעל שאר הנביאים- לפי שה' דיבר אתו ישירות.
ב] על דרך המדרש: - הכוונה ללשון של כעס. אמר ה' אל משה: משה: לא אמרתי לך כשאני עליהם בכעס אתה ברצון- כאשר אתה בכעס אז אני ברצון ,אבל עכשיו אני כועס על עם ישראל , וגם אתה כועס עליהם - לכן שוב אל המחנה- כי בזמן ששנינו כועסים על ישראל בגלל חטא העגל, מי יקרב את ישראל? ולכן נאמר שה' דיבר אל משה פנים אל פנים.
אמר ר' יהושע בן לוי: איננו יודעים אם השפל הגביה את עצמו- כלומר אם משה הגביה את עצמו, או הגבוה שהוא ה'- השפיל את כבודו, אלא כביכול גבהותו של עולם הרכין עצמו שנאמר: "וירד ה' בענן"
ועוד דרשו במסכת ברכות: בפרק "הרואה" –"ושב אל המחנה"- אמר ה' למשה: להשיב את האהל אל המחנה, ואם לא ינהג כך- הרי יהושע משרתו- אשר נאמר עליו:" וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"-ישמש תחתיו .בכל מקרה לא יצא הדבר לבטלה.
ג] ועל על דרך הקבלה: ה' דיבר עם משה פנים אל פנים כמו שנאמר: "פה אל פה אדבר בו" [במדבר י"ב] ואין זה דומה למצב שבו נאמר: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" [דברים ה, ד]כי זה בהשגתם של ישראל- לפי שהייתה מראה בתוך מראה כמו שכתוב: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁרעַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. " [במדבר י"ד, ד]
לסיכום, אוהל מועד היה מסמל את הקשר עם ה' ועם ישראל באמצעות משה. אלא שהקשר של ה' והשראת השכינה על עמו היא תמיד בהתאם למסירות עם ישראל לקב"ה וכאשר עם ישראל נמצא בירידה רוחנית הדבר גרם לריחוק ה' מעמו,
לכן בעקבות חטא העגל אמר ה' כי את כיבוש הארץ ילווה מלאך ולא ה' בכבודו ובעצמו.
וכל עניין הוצאת האוהל מהמחנה סימלה את כעסו של ה' אל העם מפאת חטא העגל.
אך למרות כל החטאים שהעם חוטא, אלוקים אינו נוטש את עמו לעולם.
כמו שנאמר:" כִּי לֹא ייִטושׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַיעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:13
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 368
משה ואוהל מועד.
שיר מאת: אהובה קליין ©
עת יצא משה לאוהל מועד
איש, איש ליד אוהלו עומד
מנער ועד זקן מכבדים
את מנהיגם- איש האלוקים.
כאיש אחד מאירים פנים
בכבוד מלכים בו מביטים
עד הגעתו לאוהל מועד
שם ה' עימו מתוועד.
ממרומים ירד עמוד ענן
בצל האיש הדגול והעניו
כל העם במחזה מביטים
וכלפי השכינה כולם משתחווים.
הערה: השיר בהשראת פרשת: כי תישא [חומש שמות]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:33
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 380
שמן המשחה
שיר מאת: אהובה קליין ©
ציווי למשה משמים
רקיחת בשמים בידיים
מלאכת קודש נאצלת
למען תכלית נבחרת.
אוסף שוקל חומרים
שוקד ברמ"ח איברים
עליו תשרה השכינה
יצירת שמן המשחה.
לסוך מלכים וכוהנים
מזבח משכן וכלים
סגולת קודש קודשים
לעד ולנצח נצחים.
הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:32
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 326
פרשת כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו, היא ארוכה במיוחד וכוללת מאה שלושים ותשעה פסוקים - ומכילה נושאים רבים .אחד הנושאים המעניינים בפרשה, הציווי למשה לרקוח את שמן המשחה, כפי שהכתוב מתאר:
"וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]
השאלות הן:
א] כיצד משה רקח את שמן המשחה?
ב] למה נועד שמן המשחה?
תשובות
שמן המשחה.
משה נצטווה לקחת בשמים מובחרים מארבעת המינים המפורטים לפנינו: מר דרור- היה מן שרף הנוטף מן העצים, במשקל חמש מאות שקל הקודש.
הרמב"ן מפרש: זהו דם שמתאסף בבטן החיה הדומה לצבי בארץ הודו, וכשהיא מטיילת בין השיחים מפרישה דם בצרור ומלקטים מן האחו, כמו שכתוב: "וידי נטפו מור" [ שיר השירים ה', ה'] והרמב"ן סבור שאין בחומר זה לא טומאה ולא מיאוס ודעה זו היא בניגוד לדעתם של אחרים ,כגון: הראב"ד בהלכות כלי המקדש א, ב'] ששאל: איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה? והרמב"ן מסביר רמז יפה: "דרור" –מלשון-"וקראתם דרור"[ויקרא כ"ה, י] והמשמעות שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת.
רעיון נוסף- שיהיו כל יושבי הארץ נקיים מעבדות ומכל שיעבוד גופם. ועוד רעיון: יש לקחת את הדם מהצבי בעודו מתהלך חופשי כשהוא מתהלך בערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, מפני שכאשר הצבי נלכד בידי האדם לא יעשה מור, אלא מעט וגם אינו מבושם וזה דבר מובן. הרמב"ן מצטט את הנאמר במדרש חזית [שיר השירים רבה א, נ"ח] "צרור המור דודי לי"- זהו אברהם, כשם שהמור הוא ראש לכל מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה מפיץ ריח רק באש, כך אברהם לא נודעו מעשיו, אלא רק כאשר הושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות - לפי שמר כלענה, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורים. קינמן בשם- זהו הבושם שנקרא: קינמון מהסוג המשובח עם הריח הטוב, לפי שהקינמון הוא קליפה מן העץ ויש בו שני סוגים, אחד הסוג הטוב שיש בו גם ריח טוב וגם טעם ויש הסוג הפחות טוב שהוא כמו עץ. לכן התורה מדגישה:"קנמון בשם"- הכוונה לסוג המשובח. וכאן רש"י מסביר: כי התורה ציוותה להביא את הקנמון בשם שתי שקילות של 250 מנה כל אחד ובכל שקילה להוסיף מעט על המשקל ולא לשקול בדייקנות.
קידה- לפי הסבר חז"ל- שורש עשב מסוים ובלשון חכמים: קציעה.
קנה בושם- הכוונה קנה של בושם- היות ויש קנים שאינם של בושם.
רש"י מביא שתי דעות על אופן ההכנה של השמן:
לפי דעה א] היו תחילה חולטים ברותחים את הבשמים בשמן וכאן היה מעשה נס לפי שהין שמן- שזוהי כמות קטנה - הספיק לכמות כה מרובה של בשמים.
לפי דעה ב] קודם היה צורך להשרות את הבשמים במים ולאחר שהם ספגו את המים , היה צורך לצקת הין שמן, ומשקלט השמן את ריח הבשמים- הוציאו את השמן הן הבשמים.
משה התבקש לעשות מרקחת, ולפי הסבר רש"י: הכוונה-כל דבר שמעורבב עם עוד חומר עד שחומר אחד סופג או ריח, או טעם.
תפקיד שמן המשחה.
על פי ספר החינוך: שמן משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו קצת מלכים, והיו מושחים בו את הכלים של בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה בספרי.
רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר: "ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".
הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו שהשמן שמשה עשה הוא קיים לנצח כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א] "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו להידמות לתכונותיו- כי הוא היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים[קל"ב, י"ז]:"ערכתי נר למשיחי" ולכן משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.
ומהמקור הזה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש כמו השמש, ולכן ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש -למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו 12 לוגים [שמות ל, ל"א]
אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על זר ונכרת מעמיו"
כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר הדומה במתכונתו לשמן המשחה, אבל אם לא נעשה השמן באותה מתכונת ומשקל - מותר, וגם אם נעשה שמן באותה מתכונת אין הסך ממנו נענש, אלא הרוקח בעצמו שרקח את השמן ומי שייקח משמן המשחה על אדם זר שאינו לצורך מלכות ,או כהונה – נענש בעונש כרת.
לאור האמור לעיל, ניתן להביו איזו חשיבות גדולה הייתה לכך ששמן המשחה נרקח על ידי משה עצמו ולא על ידי שליח ומה הסגולה הטמונה בו. מכאן ששמן המשחה נועד גם לעתיד לבוא.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:27
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 287
פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]
פרשה זו ארוכה במיוחד ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל ותרומת מחצית השקל.
התורה פותחת בנושא מִפקד עם ישראל:
כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.
זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.
כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.
הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם. [שמות ,ל, י"ב- ט"ז]
השאלות הן:
א] מדוע היה צורך למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?
ב] מה הטעם בהבאת מחצית השקל?
ג] מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית השקל]של אש?
מִפקד עם ישראל.
רש"י מסביר את אופן המַפקד: היו מעבירים את עם ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא כ"ז, ל"ב]
ועוד דוגמא : "..עוד תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו ל"ג, י"ג].
אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.." כמו שנאמר לגבי הלוויים :"פקוד את בני לוי"
[במדבר ג, ט"ו]
נאמר: "את ראש בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"
התשובות לכך על פי חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו כלפי מעלה-וזוהי הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו התרוממות.
מִפקד זה בא לאחר חטא העגל ולכן נאמר: "כי תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"- שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם" כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח - מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.
נאמר: "ונתנו" עם האות וו כי קודם על החוטאים להכיר בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.
והספירה של עם ישראל נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה הם הנותרים, כגון במצב של מלחמה, ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.
ורק לאחר חטא העגל היו חייבים לתת כופר נפש.
הבאת מחצית השקל.
ספר החינוך רואה בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.
"משורשי המצווה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".
לפי שיטת הרמב"ן וגם רש"י: ספירת העם באה כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.
אני לומדים שזוהי מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "
מכאן: ש"משאת משה" מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.
בפרשת כי תישא- הייתה תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.
רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.
רש"י מבסס את פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".
חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם אותו אדם עני, או עשיר?
מכאן, שיהודי פשוט יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.
רבי יהודה ורבי נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין תרומת מחצית השקל לחטא העגל]
"חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות הקרויים-"גרמסין"]
ורבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת דיברות [בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]
מטבע של אש.
שואלים חז"ל מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?
רבי נחמן מברסלב עונה על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.
אך מנגד, יש בכוח האש להחריב עולמות.
בדומה לכך עניין הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.
לסיכום לאור האמור לעיל.
אנו לומדים כי לצווי הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.
ויתכן לעניות דעתי, כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל יהודי אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.
מי ייתן ועם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד במיוחד בימים אלה ,כאשר אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.
