יהדות
בפורים נקבל את הגמרא באהבה
- פרטים
- קטגוריה: תלמוד תורה
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 09:19
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 216
בפורים נקבל את הגמרא באהבה
** הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א פוגש את עורך הדין החילוני ומנסה דרכו לפלס דרך באהבתנו הגדולה אל דף הגמרא** ביטול "חוק טל" והשלכותיו, אל מול "קיימו וקיבלו היהודים"**
הוא אחד מהכרישים הגדולים ביותר בתחום עריכת הדין ומשמש כעו"ד המייצג את החברות הישראליות החשובות והגדולות ביותר בישראל. אחד מחברי הטובים ביותר התעמת איתו על דוכן בית המשפט. חברי הטוב סייע לעו"ד שייצג את הצד השני במהלך משפט מסובך, המתנהל בשנים האחרונות, בתביעת ענק של מליוני שקלים. במהלך אחד הדיונים, שנערכו בשבוע שעבר, נמאס לו, לאותו כריש משפטי, לראות את "התרגילים" שהצד שכנגד עורכים לו, ביוזמתו של האברך החרדי והלא- כל כך תמים, שיושב בצד ומשגר פתקים לעורך הדין של הצד "שלו", והוא התפרץ, באמצע הדיון המשפטי, וצעק: "ומה בכלל אתה עושה כאן? משתמט שכמותך! במקום ללכת ולשרת בצה"ל, אתה יושב כאן בבית המשפט ושולח צֶעטַאלַאך לחברים שלך!".
חברי הלום-הרעם ניגש אליו לאחר הדיון והעיר לו על הניסיון הלא-יפה להטות את דעת השופט מהנושא הנידון, דרך השתמשות בשנאת החרדים וההשתמטות מהצבא. עורך הדין, שהתנצל בחצי פה על התפרצותו הלא הגונה, נכנס איתו בדברים על ה"השתמטות החרדית מצה"ל. הויכוח נמשך ונמשך וחברי ביקש ממני להבהיר לעורך הדין את עמדתנו, עמדת לומדי התורה וציבור שומרי המצוות החרדים לדבר ה', בענין זה.
"תתאר לך", אמרתי לו, "שבאחד מיערות ארה"ב מתגוררת קבוצה אינדיאנית בת 70,000 נפשות, שהצ'יף שלה, המורה הרוחני שלה, מנתב את דרכם והם מאמינים לכל מוצא פיו בעינים עצומות. הם באמת מאמינים לו, באמונה שלמה, והוא מכתיב את תורתם ואורחות חייהם. והנה הצ'יף האינדיאני הזקן ושבע הימים הסביר לשבעים אלף נאמניו וחסידיו שההגנה הטובה ביותר לארה"ב וההצלה מכל אויביה, תיעשה על ידי כך שכל צעירי הקבוצה, בגילאי 18 עד 45, יקראו בכל בוקר בכתבי הקודש של האינדיאנים, יעמדו על הראש וינענעו עצי דקל גדולים. כל האינדיאנים רוצים באמת ובתמים בחוסנה ובחוזקה של ארה"ב של אמריקה, אך הם סמוכים ובטוחים, באמת מוחלטת, שלא הצבא האמריקאי וחיילות האויר, הים והיבשה שלו, יצילו את האמריקאים מאבדון, אלא דוקא קריאת כתבי הקודש שלהם, פלוס העמידה על הראש ונענוע עצי הדקל"...
"סיפור יפה" – אומר עורך הדין- "ומהי הנקודה שלו?"
"אני מסכים איתך שגם אני, כמוך בדיוק, חושב שהפולחן האינדיאני לא יסייע בכלל לארה"ב. אך שנינו נסכים שצעיר אינדיאני שמסרב לשרת בצבא ארה"ב, כי הוא סבור שחוסנה האמיתי של מדינתו מגיע מהפולחנים הדתיים שלו, אינו סתם משתמט, פרזיט או עלוקה. לא ולא, אדרבה, האיש רוצה שארה"ב תנצח את אויביה, הוא רוצה להביס את כל שונאיה והוא יעשה את הכל בכדי ששום שערה של חייל אמריקאי לא תיפול ארצה, אך הוא סבור שהדרך שלו היא היא הדרך הנכונה והטובה ביותר להביס את אויבי המדינה, וכל עוד נשמתו באפו, יילחם הוא על צדקת דרכו להצלת המדינה והעם".
-- "ונראה לך שרשויות ארה"ב יהיו מוכנות לשחרר מגיוס כל קבוצה עם רעיון עיוועים מוזר ומטורף? נראה לך שארה"ב באמת צריכה לשחרר את האינדיאנים מגיוס, רק בשביל שהם ימלמלו את כתבי הקודש שלהם ויעמדו על הראש?!" התפרץ עורך הדין בזעם.
"לא , בכלל לא" – השבתי – "אני חושב שארה"ב לא תסכים לשחרר אותם מגיוס רק משום שהיא תאמין בצדקת דרכם. אבל אם וכאשר תחליט הממשלה האמריקאית, מכל סיבה שהיא, פוליטית, חברתית, או כלכלית, לשחרר אותם מחובת הגיוס, תוכל לקרוא לבני אותה קבוצה בשם פרזיטים ומשתמטים??, בודאי שלא! זאת מפני שהם עושים מה שהם רואים לנכון בכדי להציל את מדינתם, כפי שהשקפת עולמם המעשית והערכית מורה להם לעשות. אז נכון בודאי שיהיו אנשים שיפגינו נגד האפליה וחוסר השיוון, אך כל עוד הממשלה האמריקאית תחליט לכבד את השקפת עולמם ותורתם, אי אפשר לבוא בטענות לאינדיאנים עצמם, השומרים על מורשתם ודרכם, אלא על הממשלה שהחליטה לשחרר אותם מחובת הגיוס, רק בגלל אמונתם".
עורך הדין הסכים בנענוע ראש ואני המשכתי : "תראה, אני לא יכול לשכנע אותך מדוע כשאני יושב ולומד מסכת חולין בכולל באלעד, אני מציל אותך ואותי ואת כל תושבי מדינת ישראל מכל האיראנים והפלשתינאים, הסורים והלבנונים. קשה לי לשכנע אותך, גם לא בשעתיים רצופות, מדוע כשאנחנו היהודים אוכלים בשר של ארנבת או פירות ים, אנחנו מחריבים את כל העולמות וגורמים להרס ואובדן. אתה, שלא יודע יהדות ותורה מהי, לא תוכל להבין במהירות מדוע אסור לאכול בשר עם חלב ביחד, וגם אינך מבין או מאמין שאם תאחז בחג הסוכות לולב, אתרוג, הדס וערבה ותנענע אותם, תרחיק בכך טללים רעים ורוחות רעות. אבל אתה מבין ויודע שאני מאמין בזה בלב שלם, בדיוק כמו שסבא של סבא שלך ואבותיו האמינו, עד למעמד הר סיני. אני לא מנסה כעת לשכנע אותך בצדקת דרכי, שהיתה גם דרכם של אבותיך. אבל אני בא עכשיו לשכנע אותם בכך שאני משוכנע במאת האחוזים שאסור ללבוש שעטנז ושלבישת בגד כזה תגרום נזק פיזי ורוחני ליקום כולו, שהתפילין שלי אינם סתם בתים שחורים מעור, אלא מצוה אלוקית מופלאה וגבוהה, ושלימוד התורה שלי ושל כל יהודי שיושב ולומד אותה – מגן ושומר עלי ועליך ועל כל המתגוררים כאן בארץ".
"ואם כל האמונה הזאת היא בילבול – מוח אחד גדול?" שאל עורך הדין.
"אין לי בעיה שתחשוב מה שאתה רוצה על האמונה היהודית שלי. יש לי, למען האמת, בעיה גדולה עם זה, כי "כל ישראל ערבים זה לזה", אך זה כבר סיפור אחר לזמן אחר. אני לא מגיע לשכנע אותך מי משנינו צודק בתפיסתו הבטחונית, האם אתה, שסבור שצה"ל מנצח את המלחמות, או אני וחברי, שסבורים שהתורה והמצוות שלנו מנצחות את המלחמות. תסכים איתי רק בדבר אחד, והוא שאנחנו שנינו רוצים לשמור על עצמנו כאן בארץ ישראל, שכולנו רוצים להניצל מהמחבלים במידה שווה ושאנחנו לא מנסים להתחמק מלהגן על הכלל – הישראלי ולשמור עליו. השאלה היא רק כיצד עלי ועליך לשמור על תושבי ארץ ישראל. האם עלינו לשלוח את כל הצעירים ללחום מלחמה פיזית עם האויב, או לשלוח נתח נכבד שלו להגנה אוירית דרך לימוד התורה, וזהו. אז שתסכים איתי רק בדבר אחד, שאנחנו לא משתמטים ולא פרזיטים, אלא שאנחנו סבורים שאנחנו שומרים על המדינה יותר טוב מכם, דרך לימוד התורה שלנו. זאת השקפתנו ואמונתנו, שדפי הגמרא שומרים על העולם ולא המטוסים והפצצות, ואם אתה רוצה – תסכים איתנו. אם אינך מסכים איתנו, לפחות תכבד את אמונתנו, ואם אינך מוכן לקבל את אמונתנו ואתה בז לאמונת היהודים, האמונה עליה נשרפו ונטבחו אבות אבותיך בספרד ובמגנצא, אז תנסה לגייס אותנו לצבא"...
-- "ורגע" – התבלבל עורך הדין – "ומה יקרה אם אכריח אותכם להתגייס לצבא?"
"מכיון שאנחנו רוצים מאד לשמור עליך ועל ילדיך היקרים, בגלל שכל טיפת דם יהודי שנשפכת מצערת אותנו עד למאד, ואנחנו רוצים להמשיך ולשמור על המדינה בתורתנו, לכן ניאבק בכל הכח, כולל בהסכמה לשבת בבתי הכלא שלכם במשך שנים, וכולל הפסקת התקציבים (ואולי אפילו במחיר החיים שלנו, לא יודע בדיוק, הכל לפי מה שיקבעו לנו מורי הדרך שלנו), בשביל להמשיך ולשמור עלי ועליך ועל הילדים של שנינו, דרך לימוד התורה שלנו. אני חוזר ואומר שלפי מבנה החיים המעוות וחוסר האמונה היהודית שלך, אתה מתקשה מאד להבין כיצד לימוד דף גמרא ימנע ממחבל פלשתינאי לירות טילי גראד. אני יודע שהריחוק שלך, בתוספת הנפש שלך שהתגעלה במאכלות אסורות, תמנע ממך להבין את תהליך המחשבה האמוני שלנו, אך אנחנו נמשיך להיאבק על כך שננצח את אויבי ישראל על ידי לימוד התורה והמצוות".
השיחה התנהלה והתארכה זמן רב, במהלכה פרשתי בפניו את המקורות הרבים במדרשי חז"ל הקדושים ובש"ס, בהם נאמר שהתורה הקדושה מגינה ומצילה על לומדיה ועל כל עם ישראל. השיחה נסובה על אמונה ותורה, דת ומדינה ועל מה יקרה מבחינה צבאית אם החרדים יהיו הרוב במדינה. על האפשרות הטכנית שצה"ל יצליח לגייס בני ישיבות וגם לשמור על טהרתם וקדושתם ועל חוסר האימון הבסיסי שלנו במערכת החילונית ובתהליך קבלת ההחלטות הנובעות לחיי אדם של מחללי שבת ואוכלי נבילות וטריפות, שהאגו האישי וסקרי דעת הקהל מנווטים את החלטותיהם הרבה יותר מערך חיי האדם. ואז שאל העו"ד שאלה חשובה, שהיא, בעצם, נשוא מאמרנו, ולשמה העליתי בפניכם את הדברים שקראתם עד כה.
עורך הדין תהה, בצדק מבחינת השקפת עולמו, מדוע צריכים לומדי התורה להשקיע את כל כולם, ישותם ועצמיותם בלימוד הגמרא". "מדוע אי אפשר ללמוד גמרא כמה שעות ביום, ובזמן הפנוי לעבוד או להתייצב בצבא?"
*****
כולנו מכירים את דברי הגמרא במסכת שבת (פח,א), לפיה עם ישראל קיבל את התורה בצורה של הכרח, כשהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, ועל כך ש"הדר קיבלוה מאהבה בימי אחשוורוש". כאשר זכו עם ישראל לניסי פורים המופלאים, קיבלו הם עליהם באהבה וברצון, מתוך הודאה וקירבה להקב"ה יתברך, את התורה שבעל פה, כפי שמובא במדרש תנחומא וכפי שהאריכו ספרי המחשבה, המוסר והחסידות (ראו בספה"ק קדושת לוי (לפורים) "וזהו קיימו וקיבלו" – שקיבלו עליהם התורה שבעל פה, שאז החל להאיר אור תורה שבעל פה", וכן בספה"ק מאור ושמש, שביאר בשם התנחומא שבהר סיני כפו על ישראל את התורה שבעל פה, כאשר בפורים קיבלו ישראל על עצמם את התושבע"פ באהבה ובחיבה).
ומהי התורה שבעל פה, שבתחילה כפו אותה עלינו ורק בפורים קיבלנו אותה עלינו באהבה? וכי קבלת התורה שבכתב קלה יותר מקבלת התורה שבעל פה?
המדרש (תנחומא פרשת נח) כותב כך: "יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות, ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות, ופרשום בתורה שבעל פה וגילה אותם לישראל, ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט ועל שבעל פה נאמר "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", וכתיב "ולא תמצא בארץ החיים". ומהו "לא תמצא בארץ החיים"? וכי בארץ המתים תמצא? אלא שלא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל". וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה, שנאמר "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית", ואמרו חז"ל: לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא על פני הדברים, וזו היא תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך, שנאמר "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול", אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
התורה שבעל פה, עליה אנו מוסרים כל כך את נפשנו ואת כל מהותינו, נדמית בהתחלה לחושך. היא גם "לא תימצא בארץ החיים", כי לומדיה חייבים למסור את כל מהותם וישותם בעבורה. אפשר ללמוד, וחייבים ללמוד, גמרא במשך שעתיים ביום ולהתעסק בעוד אלף ואחד דברים במשך היממה, אך כך לא נוכל לקנות אותה בקנין נצח ולזכות לאורה המופלא. לומדי התורה שבעל פה מחויבים "להחשיך את עולמם הגשמי", להתנתק מכל הסובב ולחוש שחוץ מהגמרא, הרשב"א, ה"קצות" ו"רבנו חיים הלוי", אין להם בעולמם שום – כלום. "התעיף עיניך בו ואיננו", אומרת הגמרא במסכת ברכות. כשהלומד מעיף מבט אחד החוצה ומתעסק בדברים אחרים, התורה שבעל פה נעלמת ממנו, לא נרכשת כדבעי. ואי, אי אפשר לקנותה באמת "אצל מי שיבקש עונג העולם, תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא רק במי שממית עצמו עליה", כלשונו הזהב של התנחומא. התורה שבעל פה אינה חכמה שכלתנית בעלמא, אותה ניתן לרכוש בלימוד של מספר שעות יומיות, אלא תורה אלוקית, אש שחורה על גבי אש לבנה (במדב"ר פרשת נשא), "כי המכתב לאלוקים", וחכמה אלוקית עמוקה שכזאת צריך ללמוד על ידי התמסרות וביטול כל הענינים שמחוץ לדף הגמרא הקדוש.
השבוע דיבר אצלנו בכולל הרה"ג הצדיק רבי אי"ש טורצין שליט"א, מחכמי התורה והדעת בבני ברק, שציטט מהמשך אותו התנחומא עצמו, שפרשה ראשונה של קריאת שמע נאמרה על לימוד התורה שבעל פה, בעוד שפרשה שניה, "והיה אם שמוע", נאמרה על לימוד התורה שבכתב. והנה בעוד שבפרשה שניה נאמר "בכל לבבכם ובכל נפשכם", הרי שבפרשה ראשונה, העוסקת בלימוד התורה שבעל פה, אנו אומרים "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ומהו "בכל מאודך"? דרשו חז"ל שתי דרשות: בכל ממונך, ובכל מידה ומידה שמודד לך.
כי לימוד התורה שבעל פה, בשונה מלימוד התורה שבכתב, אותה לומדים גם אומות העולם, מחייב הקרבה ומסירת כל הממון והפרנסה שלנו. לומדי התורה מוסרים את כלכלתם וכלכלת בני ביתם ומשקיעים את המקסימום שלהם בלימוד התורה (אם כי ודאי שתמיד אפשר וצריך לשפר ולהשתפר עוד ועוד) עם מינימום של משכורת, הרבה פחות ממשכורת שכר המינימום הנהוגה במשק. וכן, לומדי התורה שבעל פה צריכים למסור את כל המידה והמידה, את כל הקשיים, בעיות החיים, המצוקות והרגשות. כי כך, ורק כך, בהתמסרות נפשית וגופנית מוחלטת, צריכים ללמוד תורה שבעל פה.
*****
הציבור החרדי מורכב מעשרות אלפי יהודים העובדים לפרנסתם, מכל גווני הקשת והסגנונות, אך כשתשאלו כל יהודי באשר הוא, יאמר הוא לכם שאין ספק שהאושר הגדול ביותר שלו יהיה בכך שהילדים שלו ישבו ליד דף הגמרא כל חייהם ויתענגו בלימודם באושר פנימי צרוף. נכון, לא תמיד כולם יודו בכך בפה מלא, אך כשתפגוש את היהודי בשעה של גילוי לב אמיתי, תראה כיצד אור התורה זורח מפניו ומלבבו. ואז תשמע את האמת היוצאת מתוכו, לפיו "אין לנו שיור אלא רק התורה הזאת".
בשבוע שעבר זכיתי להשתתף ב"מבחן פומבי" שנערך בביהכנ"ס של ת"ת "תורת חסד" בעירנו. (עזרתי תחי' זוכה לעבוד במוסד חינוכי זה ואני מילאתי את מקומה בהשתתפות במבחן). ישבתי בקהל ואלמלא התביישתי לבכות ללא הפוגה, הייתי עושה זאת מתחילת המבחן ועד סופו. 22 ילדי כתה ג', בהשראתו ובהתמסרותו הנפלאה של מחנך הכתה הרב יהודה נוימן, נבחנו בעל פה, בשצף קצף ובקול תרועה ילדותית רמה ומתוקה, על כל מסכת סוכה, מתחילה ועד סוף. הילדים ידעו בעל פה מסכת שלמה, עם כל הברטנורא וגם קצת "תוספות יום - טוב". התשובות קלחו מפיותיהם הטהורים ואני הבטתי בקהל ההורים ובילדים, ועוד פעם בהורים, ושוב בילדים, וההתרגשות אפפה את כל כולי. רק לבכות, לבכות ולהתרגש.
אין זה סוד שהוריהם של חניכי ת"ת "תורת חסד" משתייכים כולם, ללא יוצא מן הכלל, למגזר העובד לפרנסתו. רובם משתייכים לקהילת "שירת נפתלי", שאין בה אברכים "רישמיים". אך אש התורה הקדושה, שלהבת התורה שבעל פה, בוערת בקרבם של ההורים היקרים וילדיהם. "אני אינני לומד תורה בכולל" – אמר אב נרגש אחד למנהל בסיום המבחן המפעים – "אך אני רוצה בכל ליבי ומאודי שהבן שלי יהיה תלמיד חכם גדול", וזאת היתה התחושה הכללית. כי ציבור היראים לדבר ה' יודע ומרגיש שבכדי לזכות לאור גדול, עליו להתייסר, הוא או ילדיו, בכדי שהתורה שבעל – פה תבער בעצמותיו, בלי צבא ועם מינימום "עולם הזה", בלי רחוב ובלי כסף, כבוד ומעמד חברתי.
חבר שלי, יהודי מוכר ואהוב באלעד, נאם לי תמיד בפאתוס אין-סופי על כך שאת הבן שלו הוא שולח לישיבה – תיכונית, ויהי מה. אלף תילי תילים של פילפולים היו לו, להבהיר ולהסביר את הצורך בשילוב של תורה ומלאכה, גמרא ו"דרך ארץ", אך כשהמחנך בכיתת בנו אמר לו, במילים פשוטות, שאת הבן שלו צריך לשלוח ל"אור ישראל", כי הוא יכול להיות "שקוע בלימוד" כל חייו, שינה האיש מיד, בסיבוב קוטבי של 360 מעלות, את כל משנתו, והבן –יקיר הולך למסור את ישותו, עצמותו ונפשו על דף הגמרא, נטו ולא ברוטו.
"מה קרה?" אני מיתמם ושואל את חברי יקר- הרוח, ממתין לתשובה המיוחלת. "מה? וכי אני ימנע מהבן שלי להיות תלמיד חכם אמיתי?!", הוא מסתכל עלי במבט תמה, ועיניו נוצצות נוצצות, זורחות באורו המיוחד של יהודי, שמבין כעת שבנו בן ה- 14 בחר לעצמו מסלול חיים של "יושב אהלים", עם משכורת זעומה בכולל, ואולי אחרי זה עם "שטעלע" עם עוד אלף - אלפיים שקל לחודש, מאושר עד עמקי נשמתו. *****
זמנים קשים הולכים כנראה, מבלי לפתוח פה לשטן, להגיע עלינו ואלינו. מלחמת "העליהום" הישראלית על לומדי התורה שבעל - פה, אמורה להתעצם ולפרוץ באש להבה בנסיון לקעקע את הסטנדר שלנו, ואנחנו צריכים, קודם כל להאמין בעצמנו בצדקת דרכנו, לחוש ולהרגיש, ולקבל באהבה בימי הפורים הקרבים אלינו לשמחה ולברכה, את השתעבדותינו לתורה שבעל - פה. כדי שנציג חזית אחת אחידה בדרך אל בתי הכלא או לקשיים הכלכליים, או למול כל מה שלא יקרה, אנו צריכים להרים את עינינו השמיימה ביום הפורים הקרוב וללחוש לאבא שלנו שבשמים, שלא משנה מהי רמתנו הרוחנית – תורנית ברגע זה, לא משנה כמה מחיינו הוקדשו עד כה לציר הסובב סביב לימוד התורה. מה שהיה, טעטע זיסער, היה, אך מכאן ואילך אנחנו מקבלים באהבה אמיתית ואין סופית, את התורה שלך עלינו, בכל כוחותינו וישותינו. כי באמת אב רחום, אין לנו שיור אמיתי, אלא רק התורה והגמרא המתוקה שלך.
---- "וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו!".