תלמוד תורה
מַדּוּעַ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי?
סיפר לי אברך על השתתפותו בהלווית הגאון רבי משה שפירא זצ"ל, על ההספדים ותחושות הצער והאובדן הפרטי שלו, בהיותו משומעי לקחו הקבועים של הגר"מ זצ"ל. "אבל מלבד הצער הגדול על הסתלקותו של ר' משה"- אמר לי בצער- "ראיתי שם המוני אברכים תלמידי חכמים מופלגים, אנשי צורה ודעת. לידי עמדו שני אברכים, שהמתינו לתחילת ההספדים, ודיברו בינתים לימוד על סוגיות עמוקות שלא הכרתי, מעלים שמות ונושאים של ראשונים ואחרונים בבקיאות גדולה. היתה לי תחושה קשה. מי אני ומה חיי אל מול כל כך הרבה תלמידי חכמים, ששוחים בים התלמוד בעומק. אני עומד ליד אלפי אברכים וחושב לעצמי: מי אני, הקטן, עם ההשגות הקטנות שלי בתורה וביראה, למול אלפי למדנים ועובדי ה'. הרי אני פסיק קטנטן בתוך ציבור כל כך גדול ואיכותי".
לא זילזלתי בתחושותיו. לרבים ישנם תחושות דומות, בפרט כשאנו משתתפים באירועים הומי אדם, כמו בכנסים גדולים, הלוויות של גדולי ישראל או, למשל, בעצרת המליון שנערכה בשעתו בשערי ירושלים, כשלפתע היהודי מצא את עצמו אחד פסיק מליון, נע בין רבבות רבבות...
"שנינו צריכים להיכנס עכשו לבית המדרש"- אמרתי לו- "אך אציע לך לרדת לאחר ה'סדר' ל'בית שני'. שם, בארון הספרים האמצעי, תמצא את סדרת חוברות החיזוק הנפלאות "כי אתה עמדי". באחת החוברות מוקדש פרק לנושא, יחד עם סיפור מיוחד במינו, אמיתי לגמרי, עם שמות ופרטים. מומלץ לך לקרוא"...
&&&&
באותה החוברת, שחיבר הרה"ג רבי חיים אברהם יאמניק שליט"א, לפני מספר שנים, מסופר על ר"מ באחת הישיבות בארה"ב, שנפש בהרים ב'בין הזמנים' וישב ולמד בבית המדרש המקומי. הוא שם לב ליהודי מבוגר שישב ולמד בהתמדה גדולה ובקול נעים, מתוך גמרא שבהוצאת שוטנשטין. הוא הבחין שאותו יהודי מתקשה בלימודו ומנסה בכוחות גדולים להבין את דף הגמרא, יחד עם הביאור המצורף. דבר שלא מנע ממנו להראות אותות של שמחה ושביעות רצון מלימודו.
בשלב מסוים התפתחה שיחה בין השניים והיהודי המבוגר סיפר לר"מ שבגופו מקננת מחלה חשוכת מרפא. "כל הפרופסורים הגדולים התייאשו, אך אני שש ושמח, כי לפני מספר שנים זכיתי להתקרב ליהדות וכעת אני לומד גמרא. הלימוד ממש מחייה אותי, נותן לי טעם אמיתי לחיי. כל דף גמרא שאני מצליח להבין, מרומם את רוחי, מבלי לדאוג מה יקרה מחר".
השניים התיידדו ודיברו בלימוד, כשהתלמיד חכם שמח לסייע לחבירו החדש בהבנת סוגיות מוקשות. באחד הימים נכנס הרב לבית המדרש ומצא את חבירו מדוכדך ועצוב. "מה קרה"?, שאל.
"ישבו כאן מקודם כמה תלמידי חכמים ודיברו בלימוד, בהבנה גדולה, בעומק ובבקיאות מופלאה. חשבתי לעצמי בעוגמה: מי אני ומה הקב"ה צריך את הלימוד שלי. הרי יש לו בעולמו כל כך הרבה גדולי תורה, תלמידי חכמים מופלגים. מה התורה שלי שווה בעיני המקום, כשבקושי אני מבין דף גמרא?".
חייך הר"מ ואמר לו: "בארוחת הבוקר קראתי קצת בעיתון על ספר חדש שהוציא לאור עיתונאי בשם זקס. מדובר בספר ביוגרפיה של אחד מגדולי המלחינים בארה"ב. ישיש שחיבר במהלך חייו יצירות מוזיקליות מורכבות ביותר. העיתונאי נפגש עם המלחין הדגול פעמים רבות וראיין אותו על חייו, מחשבותיו ודעותיו. באחד הימים ביקש העיתונאי לבוא לבית המלחין, כדי לשוחח עימו, אך האיש הסביר שהערב לא ניתן להיפגש. "התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק היא אחת התזמורות הנודעות ביותר בארצות הברית. היא נחשבת לוותיקה ביותר בתזמורות אמריקה והיא מבצעת ערב שלם של לחנים ויצירות שלי, בהשתתפות עשרות נגנים. הם הזמינו אותי לבוא ולהשתתף בערב המוזיקלי הנחשב, אך כוחותי לא עמדו לי לטוס לניו- יורק. כל מהלך הערב משודר ברדיו של ניו- יורק ואני רוצה לשבת בשקט ולהאזין לתזמורת הפילהרמונית".
המראיין ביקש בכל זאת לבוא לבית הקומפוזיטור, כדי להקשיב יחד איתו לערב המוזיקלי הנדיר, מבלי להפריע לו בשאלות. המלחין הסכים. הערב היה מוצלח במיוחד. היצירות נשמעו הפלא ופלא והעיתונאי לא הצליח להסתיר את התרגשותו מקסם הנגינה וטיב ביצועה המיוחד. אך המלחין ישב בפנים מכורכמות, מאוכזב בעליל.
"כל כך יפה! איזה יצירות נפלאות!"- תהה העיתונאי - "אז מדוע אתה לא מרוצה?"
"היה חסר להם כנר אחד מתוך 15 כנרים", הסביר הקומפוזיטור הישיש.
"וזאת מנין לך?"
"אני אומר לך. ליצירות שנוגנו היו דרושים 15 כנרים. היו שם רק 14 כנרים", פסק המלחין.
העיתונאי פתח במסע בירורים. התזמורת הפילהרמונית אישרה שיש להם 15 כנרים בתוך עשרות הנגנים שלהם. ולא, אין סיבה לומר שדוקא בערב מוזיקלי כה חשוב חסר כנר אחד. העיתונאי לחץ שיבדקו שוב, והתשובה הגיעה. אכן, ברגע האחרון לא חש כנר אחד בטוב. בערב נכחו רק 14 כנרים.
"איך ידעת?"- שאל העיתונאי- "אפילו אנשי התזמורת עצמה לא שמו לב לכך. גם מנצח התזמורת בכבודו ובעצמו לא שם לב. ואתה?"
"אני הוא זה שהלחין את היצירות. לכל אחד מעשרות הנגנים ישנם תוים מיוחדים, שרק הוא מנגן אותם. מדובר בהבדלים דקיקים, שאפילו בעלי שמיעה מוזיקלית מעולה לא יבחינו בה. חוץ ממני. אני הוא זה שהלחנתי את הסימפוניה ואני הוא זה שיודע בדיוק שלכל אחד, מכל עשרות הנגנים, תפקיד מיוחד משלו, לפעמים למספר שניות, לפעמים לחצי דקה. הם השמיטו את הקטעים של אותו כנר וכך הבנתי שהוא חסר. צר לי, אך היצירה כבר לא היתה מושלמת"...
הרב האמריקאי סיים את הסיפור שקרא זה עתה בעיתון ואמר לידידו: "אתה מבין? אולי לאנשים הפשוטים אין מושג ברור מהו תפקידו המדויק של כל אחד בעולם. לפעמים גם מביני דבר, אלו שיש להם 'שמיעה מוזיקלית טובה', אינם יכולים להבין מהו בדיוק תפקידו הבלעדי של כל יהודי בתבל. אבל מי שיצר את כל היצירה המופלאה הזאת, יודע גם יודע איזה תו שייך אך ורק לי ולך ולכל יהודי באשר הוא"...
כעבור שנה שב אותו תלמיד חכם למקום הנופש וחיפש את חברו המבוגר. סיפרו לו בצער שהוא נפטר לא מזמן. "אבל דע לך"- אמרו לו- "שהוא למד תורה בהתמדה גדולה עד יומו האחרון, וכל יום, לפני שהתחיל ללמוד, הוא היה אומר בשמחה גלויה: "אני הולך לנגן כעת את החלק המיוחד והפרטי שלי ביצירה של הקב"ה".
&&&&
"... לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי... לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם". (סַנְהֶדְרִין ד, ה).
"אֵין סָפֵק כִּי אַחַר שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם יְחִידִי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ בְּשׁוֹרֶשׁ יְצִירָתוֹ דֶּרֶךְ לְהַבְחִין בֵּין הַפְּעוּלוֹת המשובחות שֶׁיִּתְלֶה בָּהֶן שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ מִזּוּלָתָם" (סֵפֶר הָעִיקָּרִים מַאֲמָר ג).
(הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א. מתוך ספרו מחשבה בפרשה- בראשית)
מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל בשיחה עם רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: תלמוד תורה
- כניסות: 795
איפה הראש נמצא?!
נקודה למחשבה
הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
סח לי פעם מו"ר בעל 'משאת המלך' הגרש"מ דיסקין זצוק"ל: "איך אני יודע היכן 'מונח' האברך או הבחור שעומד לפניי? אני מדבר איתו במילי דעלמא, סתם שיחה ידידותית על הא ועל דא. אם הוא 'מונח בלימוד'- נגיע מהר מאד לדבר על משהו לימודי. הוא ישאל שאלה, יזכיר נושא הלכתי, יגיד דבר תורה, ישתמש במונח תורתי, יסתובב סביב הלימוד"...
לכל אדם ישנם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ו365 יום בשנה. סדר יומו של כל אחד מאיתנו מלא וגדוש בעיסוקים שונים, חלקם קודש, חלקם חול, חלקם סתמיים, חלקם בין קודש לחול.
ישנם יהודים רבים ששגרת חייהם דומה להפליא לשגרת חייהם של האחרים, אך ההבדל ביניהם נעוץ במה הם שמים במרכז. אחד עובד כל היום עד כלות גופו, אך גולת הכותרת של יומו הוא שעת הלימוד בערב. השני לומד את אותו השעה, אך מבחינתו, מדובר בעוד מטלה יומית בת שעה. הוא מבין שאי אפשר לחיות בלי תורה- אז הוא לומד. ישנו יהודי שלומד כל היום- אך הוא מחכה כבר לחצי שעה הלילית בה הוא קורא ספר מתח. חבירו קורא גם כן חצי שעה ביום בעיתון היומי, אך הוא עושה זאת רק כי הוא צריך קצת להתאוורר ולהחליף כוחות. שניהם לומדים את אותם השעות, אך ראובן 'מונח' בספר המתח, בעוד שמעון- מונח בסוגיות. וכן, הוא עושה גם את ה'מיעוט שיחה' היומי שלו, כדי שיהיה לו כח ללמוד גם מחר כל היום.
העולם מלא וגדוש, ברוך ה', ביהודים שכל ציר חייהם נע סביב תורה ומצוות, אך חלקם זכו שהתורה והמצוות הם העונג שלהם, רביעית הדם, מיצוי החלום האישי ופסגת השאיפות, בעוד שאחרים עושים את אותם הדברים בדיוק, אבל הנשמה שלהם נמצאת בנסיעה, בטיול, בחופשה או בתחביב.
קשה להסביר את זה למי שלא מבין. "מה הבעיה? אני מתפלל, לומד, מקיים מצוות, עושה כל מה שצריך". אבל מי שחי 'בתוכו'- מבין בדיוק שהמחשבות, החלומות והיכן שהמח והלב מרוכזים, היכן שטוב לך להיות, לעשות ולהרגיש- שם אתה נמצא באמת.
בריכוזי הלומדים ואברכי הכוללים, ישנם אלפי אברכים שהלימוד וחיי הרוחניות הם עיקר יומם. גם אם הם יתעסקו בכל מדוחי החיים, בגזירת הפרנסה, המשכנתא, התשלומים וה'מחיר למשתכן' שלהם או של ילדיהם, הראש שלהם נמצא בסוגיא והלב שלהם נמצא ב'פסוקי דזמרא', בהדלקת נר חנוכה ובאתרוג, בלימוד היומי עם הילדים או במחברת חידושי התורה וסיכומי הסוגיות שלהם. אך ישנם גם הרבה יהודים, שכלפי חוץ נראים כאנשי עסקים וסוחרים, אך המח והלב שלהם תפוס בעיקר בחלק הרוחני.
בעבר ערכתי כמה ספרים של יהודי מבארא פארק. לא הכרתיו אישית. הוא כתב ספר בענין מסויים שגם אני כתבתי עליו. התכתבנו, ואז הוא העביר לי, במשך מספר שנים, שטיקלאך תורה מסודרים על סדר המועדים, כדי ללטשם ולחדדם, להוסיף, להאיר ולהעיר בהם ולסדרם לספר. הייתי סמוך ובטוח שמדובר באחד מגדולי מרביצי התורה, למדן ותיק המכהן באחד מהיכלי התורה בארה"ב. בעיקר התכתבנו רבות, ובשיחות הטלפון עימו ניסינו לגשר על פערי האידיש ו'הלשון קודש'. ואז, ביום בהיר אחד, התנצל האיש ש'אתה יודע שאני ביזנעס- מן, איש עסקים. אין לי הרבה זמן ללמוד'...
נאלמתי דומייה. מסע בירורים קצר הוכיח שהאיש, חסיד סאטמר, נחשב לאדם אמיד, בערך בן גילי, שיש לו משרדי יוקרה ועסקים מסועפים. לכאורה, יהודי שטרוד על המחייה ועל הכלכלה. למעשה, תורתו עיקר ומלאכתו טפלה. אי אפשר בשום אופן לחדש חידושי תורה ברמה כה גבוהה ולהיכנס לעומקם של הסוגיות, כולל בסוגיות חמורות בסדר 'קדשים' ו'תמיד נשחט', בבקיאות מופלאה בעומקי ה'רייד' והלומדס', מבלי להיות שקוע כל כולו בתורה.
&&&
בפרשת השבוע אנו למדים שיעקב אבינו שב כדי ליטול פכים קטנים שהשאיר מאחוריו, ואמרו על כך חז"ל "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם".
מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל הצביע על דברי רש"י (בראשית נ, ה) והמדרש, ש"שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה". ובפרקי דרבי אליעזר (פרק לה) מובא שעשו לקח את כל הרכוש שיצחק הניח אחרי פטירתו ונתן ליעקב תמורתו את חלקו במערת המכפלה. יעקב, שסיכן את נפשו על פכין קטנים, נטל את כל כל חלק ירושתו מיצחק ונתן לעשו. הוא אסף את כל הכסף והזהב שהביא מבית לבן ומסרו לעשו, רק כדי שעשו לא ייקבר במערת המכפלה. הכל בטל ומבוטל אצל יעקב למול ענין רוחני. שם היה היה, שם הוא נמצא. זאת היתה שאיפתו וכל מאוויו. שום דבר בעולם לא היה שווה אצלו כשמדובר בענין רוחני.
ואצל עשו, מצביע מרן הגר"א קוטלר זצוק"ל (משנת רבי אהרן, עמוד ריא), מצינו בדיוק להיפך. חז"ל הקדושים (ב"ב טז, ב) מספרים שביום פטירת אברהם אבינו ע"ה עבר עשו חמש עבירות חמורות ביותר, ביניהם רציחה, כפירה בהשי"ת וכפירה בתחיית המתים, וגם ביזוי הבכורה. ומה מוזכר בתורה מכל אותם מעשים חמורים? רק חטא אחד, "ויבז עשו את הבכורה". מדוע?
משום שסיבת כל חטאיו נבעה מכך שהעניינים הרוחניים לא נחשבו בעיניו כלל. דבר זה גרוע הוא בעיני התורה הקדושה אף יותר מהעבירות היותר חמורות והוא זה שגרם לו לזלזל בבכורה ולמוכרה ליעקב, תמורת נזיד עדשים. עשו פעל לעיתים פעולות טובות, אך מחשבותיו ושאיפותיו התמקדו בענייני העולם הזה ותאוותיו. כך הוא התדרדר לתהומות.
&&&&
הרבי רבי העניך מאלכסנדר זצוק"ל אמר: "מהו החילוק בין חכם לטיפש? החכם לפני כל דבר שהוא עושה, הוא חושב איפה הראש שלי עכשיו. אך הטיפש רק לאחר כל דבר שהוא עושה, הוא חושב, אוי, איפה היה הראש שלי… החכם חושב לפני התפילה לפני מי הולך הוא להתפלל, והטיפש חושב איפה היה הראש שלי בעת התפילה".
וסיפר בדרך מליצה: היה כסיל שביקש לעשות סדר בחייו, ולפני שהלך לישון לקח פתק ורשם שם כל מה שהוא צריך לזכור ולא לשכוח. הוא כתב ברשימתו שהבגדים מונחים סמוך לארון, והנעליים סמוך למיטה, והדבר האחרון שהיה כתוב ברשימה הוא, שהראש מונח על הכרית.
כשקם בבוקר למחרת היום לקח את הרשימה והתחיל לחפש דבר אחר דבר. הוא מצא את הבגדים סמוך לארון, את הנעליים גילה סמוך למיטתו, ובסוף הרשימה ראה שכתוב שהראש נמצא על הכרית, ובדק ולא מצא שם את הראש. ושאל בבהלה: "אבל איפה אני נמצא?"…
והנמשל ברור, נוגע גם לענייננו אנו. נגדיר לעצמנו, כבר בתחילת היום, מה חשוב לנו באמת בכל מהלך 24 השעות הקרובות. מה נצטרך לעשות, אך מה תהיה פסגת חלומותינו ושאיפותינו, מה יהיה העיקר ומה הטפל, היכן נעמיד את הדובדבן שבקצפת, מה הוא האמצעי, אך מהי המטרה והתכלית שלנו, לשמה קמנו היום בבוקר.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: תלמוד תורה
- כניסות: 1078
מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם?
'זמן חורף'
הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
- "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אַתָּה עָסַקְתָּ בְּתוֹרָתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מָגֵן לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ", כְּשֵׁם כְּשֶׁאָדָם אוֹחֵז אֶת הַמָּגֵן, אֲפִילּוּ חִצִּים וַאֲבָנִים נִזְרָקִים עָלָיו אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד", לֹא לְךָ לְבַד, אֶלָּא אַף לְבָנֶיךָ, אִם יִהְיוּ עֲסוּקִים בְּתוֹרָתִי, כְּשֵׁם שֶׁעָסַקְתָּ אַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל אִמְרַת אלוק צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ". לְכָךְ נֶאֱמַר "יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם". (מדרש תנחומא, פרשת השבוע, לך לך).
- וכך נאמר בתוספתא (בבא קמא ז, ב) על הפסוק "מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל": "וַהֲלֹא הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵינָן לֹא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל שֶׁמְּטִילוֹת כַּפָּרָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר הַכָּתוּב "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל", בְּנֵי תּוֹרָה שֶׁהֵם כַּפָּרָה לָעוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא לִיגַע בָּהֶם אֶחָד מִכָּל הַמַּזִּיקִים כֻּלָּם".
- "כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא חֶרֶב וְלֹא חֲנִית וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שׁוֹמֵר, אֶלָּא הקב"ה מְשַׁמְּרוֹ בְּעַצְמוֹ". (תנא דבי אליהו רבה, פרק ד).
- "וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו? מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה', לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְּשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם, לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן, אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ", וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ".
וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל אִישׁ וָאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעוֹבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה' וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂהוּ הָאֱלוֹקִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם, הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וִיזַכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ, כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם". (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג , יב- יג).
כתב על כך רבינו רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי זיע"א, בביאורו 'דרך אמונה' שם: "לְשָׁרְתוֹ וּלְעוֹבְדוֹ וְלָדַעַת אֶת ה'. מַשְׁמַע דְּגַם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה כְּמוֹ שֵׁבֶט לֵוִי, וְכֵן אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: "מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים? מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים", פִּירֵשּ הָרַ"ן: שֶׁהוֹלִיכָן לַמִּלְחָמָה. עוֹד אָמְרוּ: "מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אָסָא [שֶׁחָלָה בְּרַגְלָיו]? מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי". (ועי"ש בביאה"ל הי"ב, שגם למלחמת מצוה אין הולכין, עי"ש).
הוסיף רבינו הגר"ח זיע"א ב'ביאור ההלכה' שב'דרך אמונה' שם, וכתב: "וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד וְכוּ'. עַיֵּן בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי רַבֵּינוּ שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה, וְהֵבֵאנוּ מִגְּמָרָא דִּנְדָרִים מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהוֹלִיכָן לַמִּלְחָמָה, וְשָׁם אָמְרִינַן "וְיָרֶק אֶת חֲנִיכָיו", שֶׁהוֹרִיקָן בַּתּוֹרָה", פִּירֵשּ הָרַ"ן בְּפֵרוּשׁ ב', שֶׁהוֹרִיקָן מִן הַתּוֹרָה וְעָשָׂה בָּהֶן אַנִּגְרַיָּא. וּבְתַנְחוּמָא (מַטּוֹת סי' ג'): "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה"- י"ב אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא וי"ב אֶלֶף לִתְפִלָּה", וּבַמִּדְרָשׁ אִיתָא שֶׁדָּוִד כְּשֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ לַמִּלְחָמָה, הָיָה מוֹשִׁיב כְּנֶגְדָּן לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּזְכוּת הַתּוֹרָה יִנָּצְלוּ. וּבְמַכּוֹת (י' א'): "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם". מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּבְסַנְהֶדְרִין (מ"ט): "אִלְמָלֵא דָּוִד, לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה". פירש רַשִׁ"י: "אִלְמָלֵא דָּוִד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה. אֲבָל זְכוּתוֹ שֶׁל דָּוִד עוֹמֶדֶת לוֹ לְיוֹאָב בְּמִלְחֲמוֹתָיו שֶׁל דָּוִד". וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בְּשַׁלַּח נ"ח א'): "לֵית מִלָּה בְּעָלְמָא דֵיִתֲּבַּר חֵילֵיהוּן דְּעַמִּין עַכּוּ"ם בַּר בְּשַׁעְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרָיְתָא. דְּכָל זְמַן דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרָיְתָא יַמִּינָא אִתְתַּקֵּף וְאִתְּבַר חֵילָא וְתֻקְפָּא דְּעַכּוּ"ם, וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרָיְתָא, שְׂמָאלָא אִתְתַּקַּף וְאִתְתַּקַּף חֵילֵיהֶן דְּעַכּוּ"ם וְשָׁלְטִין עֲלַיְהוּ".
- "בִּכְלָל הַהַשְׁפָּעוֹת הַנִּשְׁפָּעוֹת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְצֹרֶךְ בְּרִיּוֹתָיו, יֵשׁ הַשְׁפָּעָה אַחַת עֶלְיוֹנָה מִכָּל הַהַשְׁפָּעוֹת, שֶׁעִנְיָנָהּ הוּא הַיּוֹתֵר יָקָר וּמְעֻלֶּה שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא בַּנִּמְצָאִים. וְהַיְנוּ שֶׁהוּא תַּכְלִית מַה שֶּׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצָא בְּנִמְצָאוֹת מֵעֵין הַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, וִיקָר וּמַעֲלָה מֵעֵין אֲמִתַּת מַעֲלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא הוּא מָה שֶׁמְּחַלֵּק הָאָדוֹן ית"ש מִכְּבוֹדוֹ וִיקָרוֹ אֶל בְּרוּאָיו. וְאָמְנָם קָשַׁר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ זֹאת בְּעִנְיָן נִבְרָא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְתַכְלִית זֶה, וְהוּא הַתּוֹרָה .... תִּמָּשֵׁךְ הַהַשְׁפָּעָה הַזֹּאת לַמַּשְׂכִּיל אוֹתָם. וְאָמְנָם מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת יֵשׁ בְּהַשְׁפָּעָה הַזֹּאת , כְּכָל שְׁאָר הַהַשְׁפָּעוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁבִּמְצִיאוּת... שֶׁבְּחֵלֶק אֶחָד מֵהַהִגָּיוֹן תִּמָּשֵׁךְ מַדְרֵגָה אַחַת מִן הַהַשְׁפָּעָה וּבְחֵלֶק אַחַר מַדְרֵגָה אַחֶרֶת, וְכֵן בְּהַשְׂכָּלָה. אַךְ אֵין לְךָ חֵלֶק מִתַּלְמוּד הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִּמָּשֵׁךְ בּוֹ מַדְרֵגָה אַחַת מִמַּדְרִיגוֹת הַהַשְׁפָּעָה הָרָמָה הַזֹּאת, אִם יִשְׁמְרוּ בּוֹ הַתְּנָאִים הַמִּצְטָרְכִים. וְהִנֵּה זֶה פָּשׁוּט שֶׁכָּל מָה שֶׁתִּתְעַלֶּה הַהַשְׂכָּלָה, תִּגְדַּל יוֹתֵר מַדְרֵגַת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁתִּמָּשֵׁךְ עַל יָדָהּ. וְלֹא יַשְׁוֶה מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל לְשׁוֹן הַמִּקְרָאוֹת לְבַד, עִם מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל כַּוָּנָתָם, וְלֹא מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל הַכַּוָּנָה הַשִּׁטְחִית שֶׁבָּהֶם עִם מִי שֶׁיַּעֲמִיק בָּהּ יוֹתֵר וְלֹא מִי שֶׁהֶעֱמִיק בָּהּ קְצָת עִם מִי שֶׁיַּעֲמִיק בָּהּ הַרְבֵּה" (רבינו הרמח"ל ז"ל, דרך ה' ח"ד פ"ב אות ב).
- "הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא הַמְּגִנָּה עַל יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן נִקְרֵאת 'גְּמָרָא' שֶׁהִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת: גַּבְרִיאֵל, מִיכָאֵל, רְפָאֵל, אוּרִיאֵל. לוֹמַר כִּי הָעוֹסֵק בַּגְּמָרָא חוֹנֶה מַלְאַךְ ה' סְבִיבוֹ לְהַצִּילוֹ מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו. וְזֶהוּ "דַּעֲתָךְ עַלָן", כְּלוֹמַר הַשְׁגָּחָתְךָ עַלָן" (ספר החיים, לרבינו חיים ז"ל אחי המהר"ל).
רוצים רגע של נחת? מחפשים רגע מאושר?
כנסו היום, או מחר, או מחרתיים, לאחד מהיכלי התורה, הישיבות, הכוללים. רק תביטו, מהצד.
הביטו באלו שעולם שלם מבחוץ בז להם, משמיץ אותם, מסית נגדם. מנפנף למולם בקטי פסוקים ובשפע של 'ציטטות מלומדות'. אלו שנדבה רוחם לשבת וללמוד תורה כל היום. שהבנת הגמרא היא משאת חייהם, שקמים בכל בוקר ומתחננים. על מה? על רכב מפואר יותר? חופשה חלומית בחו"ל או הכפלת המשכורת שלהם? על מה הם מבקשים, בכל בוקר? שיתקשרו אליהם ממפעל הפיס ויספרו להם שזכו בעשרים מליון? לא.
על "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, בְּאַהֲבָה".
בני ישיבה יושבים, משעת בוקר מוקדמת ועד שעת לילה מאוחרת, והוגים בתורה. מתעמקים, דנים, חושבים, מתייגעים, מאמצים את מוחם, כדי להבין ולדעת. חוזרים ומשננים, כותבים, מסכמים, ועוברים לסוגיה הבאה. ושוב, מתייגעים, מנסים להבין, דנים, מתאמצים, חוזרים. יודעים שכך הם ימשיכו כל חייהם, עם משכורות זעומות, עם רמת חיי 'עולם הזה' נמוכה יחסית, בלי שום שאיפות לכסף, לנהנתנות, לבילויים ולתענוגות. פשוט ללמוד, ללמוד וללמוד. אם יציעו להם הצעת שידוכים של בת ישראל כשרה וצנועה, מצויינת בכל מידה, רק שהיא רוצה שבעלה ייצא לעבוד אחרי החתונה- הם, לפחות רובם הגדול, לא ירצו את ההצעה. כי הם רק רוצים ללמוד. נאר תורה. לעשות רצון אבינו שבשמים, נותן התורה יתברך.
עולם שלם חושב רק כיצד להשיג עוד כסף, חופשה, הנאה ובילוי. ורק הם, צעירנו המופלאים, בוחרים לעצמם מסלול שונה לחלוטין.
ברוכים השבים, ברוכים השווים, ל'זמן חורף'!!!
(פורסם ב'יתד נאמן').
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: תלמוד תורה
- כניסות: 1176
בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ- יִנָּצֵל הָעוֹלָם
ברוכים השבים ל'זמן אלול'
הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
נכון לחודש תמוז השנה, לפי האומדן הידוע, בעולם חיים כ-8.1 מיליארד בני אדם. העולם גדל בשנים האחרונות בקצב של 1.1% לשנה. העולם מורכב ממיליארדי נכרים, כאשר לפי האומדן שפורסם בערב ראש השנה התשפ"ד- חיים בעולם כ15.7 מליון יהודים. לדאבונינו, חלקם הגדול אינו שומר תורה ומצוות. כמה מתוכם עוסקים בעסק התורה הקדושה? לא יותר מכמה מאות אלפים.
וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִלְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (פסחים סח, ב). הוי אומר, העולם עומד על עסק התורה. אם רגע אחד לא ילמדו תורה בעולם, העולם ייחרב מיד, ללא זכות קיום בסיסית.
"לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא עַל הַמַּצָּב הַנּוֹכְחִי וְעַל הַצָּרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁאָנוּ סוֹבְלִים, כִּי כָּל זֶה בָּא לָנוּ עַל עֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חָזָ"ל (שַׁבָּת ל"ב) שֶׁבְּעָווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה חֶרֶב וּבִזָּה בָּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית", וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי", וּמִמֵּילָא עַל יְדֵי בִּטּוּל תּוֹרָה נִתְמַעֲטָה הָאֱמוּנָה, וּמֵחִסָּרוֹן אֱמוּנָה בָּא מִמֵּילָא לְאָלָה וְכַחַשׁ וְכוּ' שע"ז אוֹמֵר הַנָּבִיא: "עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשְׁבֵי בָּהּ", וְכֵן עַל יְדֵי זֶה שֶׁנִּתְמַעֵט לִמּוּד הַתּוֹרָה, נִתְמַעֲטָה גַּם כֵּן הַהַכָּרָה וְעֵרֶךְ גֹּדֶל הַמִּצְוָה שֶׁל הַחְזָקַת הַתּוֹרָה לְאֵלֶּה הֲתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים הַמְּמַעֲטִים שֶׁהוֹתִיר לָנוּ ד' לִפְלֵטָה בְּגָלוּתֵנוּ הַמַּר הַזֶּה, הֵמָּה בְּנֵי הַיְּשִׁיבוֹת הַמּוּעָטִים הַסּוֹבְלִים דֹּחַק וְלַחַץ נוֹרָא. וְאָמְרוּ חָזָ"ל: "אִם רָאִיתָ עֲיָרוֹת שֶׁנִּתְלָשִׁין, דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּבִשְׂכַר מִשְׁנָיוֹת". (חפץ חיים – אגרות ומאמרים סימן כח).
אנחנו, הקומץ הקטן- יחסית שלומד תורה, מחזיקים את העולם. מויישי, ילד חינני בן שבע, שיושב כעת במודיעין עילית ולומד חומש, מחזיק על כתפיו חמישית מאוכלוסיית סינגפור. שמעון, בן ישיבה צעיר אחד מירושלים, שהתחיל השבוע 'שנים אוחזין'- נושא על גבו חצי מליון איש מבוליביה, ור' יעקב ישראל, אברך בכולל האברכים בחיפה, דואג שחצי מליון אמריקאיים יחיו עכשיו. כל המאורעות, הצרות והאסונות, וגם כל הטובות והנפלאות, החסדים והניסים, קובע לנו הסב"ק החפץ חיים זי"ע, באים בגלל עסק התורה. ככל שנרבה יותר תורה בעולם, כך יהיה טוב יותר. ככל שנמעיט בה, כך יהיה להיפך. הדברים כתובים בחז"ל ובכל ספרי הקדמונים, כידוע לכולנו.
וכשמלך העולם יישב על כסא דין ויעבור לכסא רחמים, כדי לבדוק ולהחליט על גורל הבריאה בראש השנה הקרב, העולם כולו תלוי בברית לימוד התורה הקדושה. גורל כל הנבראים, גורל האומה היהודית, גורל מלחמת ישראל- ישמעאל, השבויים ואלפי העקורים, וכן, גורלנו האישי שלנו. האחריות המוטלת על כתפינו, לומדי התורה, היא אחריות אישית על למעלה משמונה מיליארדי בני אדם!
&&&&
סח הגר"א מן שליט"א: "בערב ראש חודש אלול שאלתי את רבינו שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, שאני צריך לדבר לפני הצבור לפני תפילת יום כיפור קטן. מה לומר?
השיבני מרן הגר"ח זיע"א: "תאמר שלימוד התורה של חודש האלול, זו ההכנה ליום דין ראש השנה".
יהודי נכנס לרבינו רבי חיים זצוק"ל ושאל: "היום כבר י"ד באלול ועוד לא זז בפנימיותי כלום לקראת ראש השנה. מה יהיה, מה העצה?".
"ללמוד", השיב לו מרן זי"ע. "ללמוד"...
ב'תשעת הימים' האחרון נפטר לבית עולמו הבחור המופלא צבי פליגלמן זצוק"ל. צביקה היה בן 53, אך כל ימיו היה בחור בישיבת 'קול תורה'. מדוכא ביסורים, בקושי נותרו איברים פעילים בגופו. ישוב היה עשרות שנים בכסא גלגלים ודיבורו היה קשה עליו. עשרות שנים היה צביקה אחד מאבני היסוד של 'קול תורה'. בחורים למדו בישיבה, התארסו ונישאו, הקימו בתים, גדלו לאברכים ובהמשך התעלו למרביצי תורה ויראה, וצביקה נשאר על משמרתו, לומד בישיבה עם חברותות, עשרות שנים ברציפות, ללא הפוגה, בעמל התורה בלתי פוסק ובשמחה עצומה ותמידית, שמחה מתפרצת. מכתיב בדיבורו המסורבל מערכות של חידושי תורה לחברותות שלו, ומדפיס את חידושיו בקבצי וספרי 'ארץ הצבי'. השתתפתי בתוגה בהלוויתו, שיצאה מישיבת 'קול תורה'. קשה לתאר את הבכיות העצומות של בחורים צעירים, שצביקה, שכל גופו היה מלא וגדוש ביסורים, רומם את רוחם ונשמתם.
בביתו של רבי צביקה פליגלמן זצ"ל נערך כינוס חודשי, אליו הגיעו בוגרי הישיבה, אברכים ובחורים, שם דיבר בכל חודש רב אחר. הגיעו לשם רבים מגדולי התורה ואישי המוסר, וכל שיחותיהם ושיעוריהם הודפסו בקבצי 'בית ועד', שצביקה עמל ויגע שייכתבו, ייערכו ויודפסו.
הנה קטע מ'בית ועד' חלק ט': "הגר"י גלינסקי זצ"ל מרגלא בפומיה לספר מה ששמע מאביו, שבכל שנה בחודש אלול היה ה"חפץ חיים" מעורר רבות על לימוד התורה כהכנה לראש השנה, ואף היה דורש לציבור שידמו לעצמם, שהנה אתרוג מהודר שווה חמש מאות דולר (בזמנו לא היו אתרוגים כל כך שכיחים באירופה הקרה, ובכל עיר היו אתרוגים בודדים, ובעירם היו רק חמישה או שישה אתרוגים לכל בית הכנסת, ומחירו של אתרוג מהודר היה שווה בערך חמש מאות דולר), ובאתרוג יש מצות עשה אחת של "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". ואילו בלימוד התורה, על כל מילה יש מצות עשה, והיינו חמש מאות דולר. והחפץ חיים אמר על עצמו, שהוא בדק ומצא שבדקה אפשר לומר מאתיים מילים, הרי מאתיים אתרוגים כפול חמש מאות דולר. בשעה יש שישים דקות, סך הכל שנים עשר אלף אתרוגים, שכל אחד שווה חמש מאות דולר, ואם כן איך אפשר שלא ללמוד. ואמר, שלכן דורשים מהאדם שכל חמש דקות פנויות שיש לו באלול, ינצלם ללימוד התורה, משום שכל רגע פנוי, זה עוד כמה אתרוגים!".
ואכן, הגה"צ רבי שלום שכנא זאהן זצ"ל, עורר מדי חודש אלול בערב ראש השנה את מה ששמע מרבינו ה'חפץ חיים', בימים הספורים בהם זכה לשהות במחיצתו בראדין, שהעצה הטובה ביותר לזכות בדין היא על ידי עמל התורה. "הזוכה בשמים לתואר עמל בתורה", אמר ה'חפץ חיים', "יש לו 'פרוטקציה' מיוחדת בעת המשפט. דנים אותו בקבוצה נפרדת, וכל מעשיו נדונים לפי הסתכלות זו, בקטגוריה של 'עמל בתורה".
הגאון רבי אליקים שלזינגר, ראש ישיבת הרמה בלונדון, סיפר ("הדור והתקופה", עמ' מ"ט) שפעם בחודש אלול שאל אותו רבינו ה"חזון איש" זי"ע איך עבודת האלול, וענה לו שהוא לומד קצת מוסר. השיב לו החזו"א: "אני לומד יותר גמרא!".
בדרשתו ביום א' דסליחות דרש כ"ק האדמו"ר בעל ה'דברי יציב' מצאנז זצוק"ל דרשה נוקבת, בה נשא דברים כדורבנות על החיוב להיות שקועים רק בלימוד בימים אלו, וכך אמר: "הַגַּם שֶׁמּוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבִּימֵי הָרַחֲמִים וְהָרָצוֹן הָעִקָּר הוּא לַעֲסֹק בַּתְּפִלָּה- מֻחְלָט וּבָרוּר אֶצְלִי שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים אֶלָּא לְאֵלּוּ שֶׁבְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה יָשְׁבוּ עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה וּבַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים בָּאוּ לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהִתְבּוֹדְדוּ בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם וְעָסְקוּ יוֹתֵר בִּדְבֵקוּת וּבִתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, אֲבָל לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ, שֶׁכָּל כָּךְ מְמַעֲטִים בְּלִמּוּד בְּמֶשֶׁךְ יְמוֹת הַשָּׁנָה וְהַרְבֵּה חָסַרְנוּ מִלִּלְמֹד בָּהּ, אַדְּרַבָּה יֵשׁ לָנוּ לַעֲסֹק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְעָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהַשְׁלִים זֹאת וְלַעֲסֹק בְּיָמִים אֵלּוּ רַק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה יוֹמָם וְלַיְלָה וּמִנֵּהּ לֹא תָּזוּעַ. וְהַתְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא לִרְצוֹת וּלְפַיֵּס אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה".
החיבור הראשוני לתורה מתחיל בעצם הלימוד. ללמוד, לעיין, לעמול ולחשוב. ללמוד ברציפות, ובעיקר, בהתמסרות מוחלטת. כעת, כשאנו לומדים, הבה ניצוק את התוכן העמוק והקשר שלנו אל נותן התורה. אנו לומדים תורה, כי זהו רצון מלך העולם. אנו משקיעים את כל כוחותינו ב'ספר החוקים' שלו, לדעת את רצונותיו ואת תפקידנו, כעבדיו, בעולם. וכשאנו לומדים את תורתו של המלך ית"ש, רוצים לדעת ולהבין את חוקיו, מצוותיו ומשפטיו- אין הכנה טובה יותר מכך להמלכת ה' מלכנו עלינו בראש השנה.
'זמן אלול' נפלא ומרומם לכולנו!!
{פורסם ביתד נאמן}
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: תלמוד תורה
- כניסות: 1239
שיעורים של הרב משה דואייב שליט"א
בס"ד מרפא לנשמה בפל'- 02-5652856
שלוחה 1.2 שיעורי מרפא לנפש
שלוחה2,4: שיעורי השקפה בעומק,
שלוחה 5: עם מוזיקה ושירים
שלוחה 3: אקטואליה
שלוחה 6: שירים של הרב משה דואייב שליט"א בס"ד,
ליעוץ, להדרכה, לשיעורים , וברכה, לחברותא קצרה בס"ד 0548452181
המעונין לפתוח ישיבה לקרוב אחינו 0538283967 משה
שיעורי תורה (שמע) עם הרב משה דואייב שליט"א