מקור: אתר רדיו קול חי 

 

 

 

אסתי (32, מפתחת תכנה, ביתר עילית) ועדן (26, סטודנטית למשפטים, גבעתיים) חותמות שנה של חברותא.

 

 

 

אסתי: בעשרת ימי תשובה ע"ו, נחשפתי במקרה לאיזו מודעה פצפונת שקראה להצטרף לשורות פעילי "קשר יהודי" ולקחת חברותא פרטית כאתגר. ברוח הימים אמרתי לעצמי שאולי זה המקום שלי להשתלב ו"לשאת בנטל" – לעשות משהו טוב למען העם. יומיים אחרי שפניתי להציע את עצמי ועברתי ראיון התאמה מקיף, התקשרה אלי נציגה של קשר יהודי ובקשה להכיר לי את עדן, סטודנטית בת 26 מגבעתיים שהצטרפה ומחכה גם היא לחברותא.

 

 

 

עדן: קצת אחרי שנחתתי מחופשה קצרה בחו"ל, ספטמבר 2015 , קיבלתי פניה טלפונית שהציעה לי להצטרף למיזם מיוחד של קשר אישי עם אשה חרדית להעמקה משותפת בנושאים יהודיים. התלבטתי… יהדות מעניין אותי, להכיר אשה חרדית מקרוב מסקרן אותי, אבל איכשהו הריח לי כיוון של הטפה ו"החזרה בתשובה"… החלטתי לנסות. תמיד אוכל להתעופף מהקשר הזה אם לא ייראה לי…

 

 

 

האמת היא, אסתי שהוצמדה אלי בתור הפרטנרית, הקסימה אותי! נעימה, אינטליגנטית, עשירת נפש ולהוטה ללמוד נושאים אקטואליים ביהדות בעצמה. התחברנו כמעט ברגע, כאילו היינו חברות טובות מאז ומעולם. היה מדהים להרגיש שהרקע השונה שלנו הוא זניח ביחס למכנה המשותף הרחב שמחבר אותנו – מורשת עתיקה ועמוקה ששייכת לשתינו.

 

 

 

אסתי: חייגתי בפעם הראשונה אחרי הרבה כסיסות ציפורניים ותפילות. היה חשש, זרות, ותהיה מאיפה מתחילים. השיחה עצמה היתה הפתעה מושלמת! ה"סטודנטית" ה"חילונית" ה"תלאביבית" – כל התגיות שהיו לי בראש, הסתכמו לעדן אחת מקסימה, בחורה יהודיה עדינה וחושבת, מתעניינת מאד ביהדות, אידיאליסטית, מתוקה… הרגשתי שנכונה לנו דרך טובה יחד. סיכמנו ללמוד יחד מתוך פרשת השבוע.

 

 

 

עדן: בשבועות הראשונים מצאתי את עצמי מחכה ממש לשיחות עם אסתי. הן היו הפוגה מרעננת לשגרה המשפטית שלי ומעין הנשמה לנשמה… היו לנו דיונים טובים בנושאים עקרוניים, היו גם ויכוחים ואי הסכמות… אבל ידענו לקיים אותם בכבוד והשיחות השאירו טעם של עוד.

 

 

 

אסתי: לקראת חנוכה הרגשתי שאני רוצה לראות את האדם שמאחורי הקו. שיתפתי את עדן בהברקה, והיא התלהבה. הזמנתי אותה להדלקת נרות בביתנו, חשבתי שיכול להיות נעים וביתי, אבל היא נרתעה קצת… בלעתי את המיני עלבון, ונעניתי להצעה שלה לצאת יחד לקפה. וואו. לפגוש פנים אל פנים את החברה שהספקתי להכיר לעומק ולדמיין איך היא נראית. זו היתה חוויה מיוחדת. שתינו, צחקנו, וגם פתחנו ספר ולמדנו, נקשרנו עוד קצת אחת אל השניה…

 

 

 

עדן: להיפגש לראשונה היה קצת מוזר. האמת היא שאפילו טיפה התאכזבתי. ההילה שהיתה קשורה לראשה של אסתי שלי בדמיוני, קצת התפוגגה כשראיתי מולי אשה "דוסית" סטנדרטית, שלא הייתי סופרת ממטר… אחרי שהתגברתי על ההלם הראשוני, נהנינו בסך הכל משעה טובה של ביחד. הקשר שלנו נמשך. מצאתי את עצמי מתייעצת עם אסתי, מרחיבה את המבט כלפי נושאים שונים בחיים שלי. פתאום ראיתי דברים מזויות חדשות, וקבלתי כלים יהודיים לבחון מצבים והתרחשויות. פרשת השבוע גם כן הפתיעה אותי , התפלאתי למצוא כל שבוע התייחסות לדברים שעברו ועוברים עלי, התפלאתי לראות כמה רלוונטית יכולה להיות הפרשה לחיים שלי.

 

 

 

אסתי: ופתאום באמצע השנה הרגשתי שמשהו מתחיל לחרוק… יותר מידי פעמים ניסיתי להתקשר ועדן לא ענתה, או ענתה והתנצלה שמאד עמוס לה ותחזור אלי אחר כך, היא לא חזרה… חיכיתי לטלפון ממנה וזה לא הגיע… ניסיתי דרך האימייל לתאם מפגש ביננו ולא זכיתי לתגובה, וגם שיחות שכן קיימנו היו פתאום מקוצצות, מסכנות כאלה… תהיתי מה עושים, התייעצתי עם המלווה מטעם קשר יהודי. היה לי חבל כל כך על עדן, בשלב הזה היא היתה מאד יקרה וחשובה לי. היה לי גם קשה לוותר על המקום הזה בחיים שלי, מקום שהיה משמעותי ומלא סיפוק עבורי… והתפללתי עליה…

 

 

 

עדן: בתקופת המבחנים אחרי הסמסטר פתאום הרגשתי שאין אין מקום בחיים שלי לקשר הזה, נפלא ככל שיהיה. הייתי רואה את אסתי על הצג או בהודעת אימייל, יודעת שאין סיכוי שאתפנה עכשיו לשיחה עמוקה ונינוחה, ובוחרת בלב כבד פשוט לא לענות. לא היה לי נעים מאסתי, אבל לא מצאתי דרך אחרת. אחרי כמה פעמים כאלו, החלטתי שאני חייבת לעצור את זה. אודה לאסתי על תקופה יפהפיה ביחד, אחמיא לה על כל מה שהיא ואפרוש.

 

 

 

… המזל שלי הוא שלא היה לי זמן להגיע לשיחה הזו. המבחנים הסתיימו, והחיים שלי חזרו לעמוס – אבל – שפוי הרגיל שלהם, וגם שגרת אסתי חזרה לעצמה עם כל מה שאהבתי בה.

 

 

 

אסתי: אז עליות ומורדות יש גם בזה, כמו כל דבר בחיים האלו. לא הייתי מודעת לתאריכי הסמסטרים והמבחנים, וגם התקופה הזו חלפה לה… בערב פסח נבט פתאום משהו חדש. עד עכשיו עסקנו בהרבה פנים של היהדות, הגענו דרך פרשת השבוע גם לתחומים מעשיים והלכתיים, אבל לא ממש הבנתי מעדן מה מכל זה עובר לחיי המעשה, אם בכלל. כשפסח התקרב, שיתפה אותי עדן בכך שהמשפחה שלה ממש, אבל ממש לא נשמרת מחמץ בחג… "אבל אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי להיות חלק מזה" היא אמרה, "החמץ – החמצה שדברנו ממש תפס אותי. אני אנקה פה, נמכור חמץ ובפסח נאכל רק מצות. גם אנחנו יהודים, אחרי הכל".

 

 

 

עדן: בערב משותף לחברותות מכל הארץ, קבלנו הצעה להצטרף לתכנית "מתנה טובה" – לימוד בנושא שבת, רעיוני ומעשי, המלווה בשאלונים ותמריצים. אני מטבעי טיפוס לומד, והחלטנו ללכת על זה. אסתי שמחה עם הרעיון ג"כ, באמרה שגם מי ששומר שבת חייב להתרענן בלימוד ההלכות כל הזמן. אנחנו אוחזות עכשיו בשלב השלישי של התכנית, אחרי שלמדנו הרבה וענינו על 3 שאלונים, ואני מוכרחה לומר שהחכמתי המון. אי אפשר לקרוא לי שומרת שבת, ואני עדין לא יודעת אם אני הולכת לשם במאה אחוז, אבל השבתות שלי נראות כל כך אחרת! כל הטכנולוגיה שמערבבת ומבלבלת את החיים ביומיום היא מחוץ לתחום, הנהגתי הדלקת נרות, קידוש וסעודות יפות בבית, וגם הטיולים הפכו לרגליים ונינוחים כיאה לאוירה של שבת.

 

 

 

אסתי: הזמנתי את עדן לעשות אצלינו את "השבת האחרונה של השנה" ולהכיר יותר מקרוב את הקטנטנים שלנו, ואת שולחן השבת היהודי בבית שומר תורה ומצוות. היא תגיע מחר עם חברה, ואנחנו מחכים לה בהתרגשות וקצת חששות…בכל אופן, אני מרגישה שאני מגיעה לראש השנה הזה כשאיזושהי זכות משמעותית וחשובה בסלי. מרגישה שהיתה לי השנה הזכות, וגם העונג, להיות סוכנת מכירות של הקב"ה בעולם, ברמה כלשהי.

 

 

 

מאחלת לעדן ולי עוד שנים רבות של חברותא מרוממת, ומאחלת לכל אחד ואחת מעם ישראל, חרדי/ דתי/ חילוני וכל מה שביניהם, לקחת חלק במיזם הפשוט והחשוב הזה, להתחבר עוד לעצמו, לעם ישראל ולתורה.