פרטים

קטגוריה: זוגיות

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:17

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1217

מספרת אפרת מהרצליה פיתוח: (בראיון עם בתיה גיל, בעיתון בית נאמן, כ"ט תשרי תשע"ב)

לאחר שהחלטתי לחזור בתשובה, בן זוגי לא הסכים עם החלטתי. הוא לא התנגד לכך שאני אחזור, אך בשום אופן לא הסכים לשמוע על הרעיון שגם הוא ינסה לבדוק את הדרך החדשה.

באחת הפעמים בהן הגעתי אל הרבנית ובכיתי לה על כך שבעלי לא מוכן לשמוע מילה על תורה וקל וחומר שאינו מוכן להקפיד על הלכות ומצוות, היא אמרה לי, "לרוץ זה לא טוב - לא לך ולא לסביבה שלך". היא הסתכלה בי בחיבה והמשיכה, "אם את דואגת לשלום הבית שלך אני יכולה לתת לך שלוש עצות, שאם תיעזרי בהן גם בן זוגך ישוב בעזרת השם בתשובה. העצות שלי הן: תכבדי אותו, אל תנסי לגרום לו להיות מה שהוא לא, ותעשי את מה שהוא אומר לך".

"מה שהוא אומר לי?" נשאתי אל הרבנית מבט אירוני. "הוא אומר לי לחלל שבת. הוא אומר לי ללכת למקומות לא טובים. הוא אומר לי רק דברים שאינם מסתדרים עם מצוות התורה!"

"זה באמת כל מה שהוא אומר לך?" שאלה אותי הרבנית. ואני השפלתי מבט.

כשיצאתי מחדרה, הרהרתי שוב ושוב בדבריה של הרבנית, והחלטתי לבדוק מהי התשובה האמיתית לשאלתה. כשחזרתי הביתה, חיכיתי לראות מה בן זוגי יבקש. להפתעתי, הוא לא ביקש שניסע למקומות לא טובים, אלא ביקש שאכין לו קפה ופרוסת עוגה, אם רק אוכל... לאט לאט גיליתי שהוא לא רוצה שאעבור על מצוות אלא שאכבד אותו, וכשעשיתי זאת, התחיל גם הוא לכבד אותי ואת דרכי החדשה, ולאחר זמן מה הצטרף גם הוא למסע התשובה שלי. אמנם הוא פסע בו בקצב אחר ממני, אך פסיעותיו היו בהחלט בכיוון הנכון.

כשהרבנית נפטרה, נסענו ללוויה אני, בעלי ובתי בת הארבע עשרה. על יד גל העפר ראיתי אותו מתמוטט ובוכה. אחר כך הוא סיפר לי שבשעה שתקעו את השלט על תלולית העפר הטריה, הוא הרגיש שגם בתוכו משהו נקבר, אך נקודה פועמת בליבו הכריחה אותו להתכופף מעל הגל וללחוש: "הרבנית, אני רק רוצה להודות לך, להודות על הבית היהודי שבנית לנו בחוכמתך, ועל כך שהוא עדיין שריר ועומד - למרות כל הסיכויים. הכל בזכותך ואני רק רוצה לומר תודה על הכל. אני עדיין יכול?"

• קודם
• הבא