סיפורים לכבוד שבת
למי חיכה הצדיק?
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:05
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 395
זְמַן הַתְּקִיעוֹת הִתְקָרֵב. הַמֶּתַח בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ גָּבַר מֵרֶגַע לְרֶגַע. הֲמוֹנֵי הַחֲסִידִים, שֶׁנָּהֲרוּ לִקְרַאת יוֹם-הַדִּין לִסְּטוֹלִין, צִפּוּ עַתָּה לְרַבָּם, רַבִּי אָשֵׁר מִסְּטוֹלִין, כִּי יַשְׁלִים אֶת הֲכָנוֹתָיו, יֵצֵא מֵחַדְרוֹ, וְיָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ לִפְתֹּחַ בְּסֵדֶר הַתְּקִיעוֹת, כְּמִנְהָגוֹ בְּכָל שָׁנָה.
אוּלָם הַפַּעַם הִשְׁתַּהָה הָרַבִּי בְּחַדְרוֹ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה. כְּבָר עָבְרָה רֶבַע שָׁעָה, חָלְפָה גַּם חֲצִי שָׁעָה, שָׁעָה תְּמִימָה, וַעֲדַיִן פְּנֵי הָרַבִּי אֵינָן נִרְאוֹת. דָּבָר כָּזֶה מֵעוֹלָם לֹא קָרָה, וּדְאָגָה הִתְגַּנְּבָה לְלֵב הַחֲסִידִים.
לְפֶתַע נִרְאָה שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי מְפַלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ בֵּין הַחֲסִידִים הַצְּפוּפִים, פּוֹנֶה לְעֵבֶר כֹּתֶל הַמִּזְרָח וְלוֹחֵשׁ דְּבַר-מָה בְּאָזְנֵיהֶם שֶׁל שְׁנַיִם מִנִּכְבְּדֵי הַחֲסִידִים. חִוָּרוֹן הֵצִיף אֶת פְּנֵי הַשְּׁנַיִם, וְהֵם מִהֲרוּ לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹת הַשַּׁמָּשׁ וְיָצְאוּ מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ.
חֲרֹשֶׁת שֶׁל הַשְׁעָרוֹת וְנִחוּשִׁים הִתְפַּתְּחָה בַּמָּקוֹם. "גְּזֵרָה קָשָׁה מְרַחֶפֶת עַל הַצִּבּוּר", אָמְרוּ אֵלֶּה. "אוּלַי הָרַבִּי אֵינוֹ חָשׁ בְּטוֹב?", הִבִּיעוּ אֲחֵרִים אֶת חֲשָׁשָׁם. "אָסוֹן אֵרַע בְּבֵיתָם שֶׁל שְׁנֵי הַחֲסִידִים", וְעוֹד כָּהֵנָה.
חָלְפָה לָהּ עוֹד כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה. לְפֶתַע נִשְׁמַע רַחַשׁ בַּקָּהָל. הַכֹּל כִּוְּנוּ אֶת מַבְּטֵיהֶם לְפֶתַח בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְזֶה הַמַּחֲזֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵיהֶם: רִאשׁוֹן צָעַד הַשַּׁמָּשׁ, שֶׁרָמַז בִּתְנוּעַת יָד מַרְגִּיעָה כִּי בְּעוֹד רֶגַע קָט יִכָּנֵס הָרַבִּי וְיַתְחִילוּ הַתְּקִיעוֹת. אַחֲרָיו צָעֲדוּ שְׁנֵי הַחֲסִידִים הַנִּכְבָּדִים, רְצִינוּת רַבָּה נְסוּכָה עַל פְּנֵיהֶם.
כַּעֲבֹר דַּקָּה הוֹפִיעַ הָרַבִּי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. פָּנָיו זוֹהֲרוֹת בְּאוֹר עִלָּאִי וְהוּא נִרְאָה כִּמְרַחֵף בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים. אַךְ הָרַבִּי לֹא הָיָה לְבַדּוֹ. הוּא פָּסַע שְׁלוּב-זְרוֹעַ עִם צָעִיר, שֶׁנִּרְאָה כְּנָכְרִי, חוֹבֵשׁ כּוֹבַע מִצְחִיָּה עַל רֹאשׁוֹ. בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת וּבְבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת פָּסַע הַצָּעִיר עִם הָרַבִּי עַד לִמְקוֹמוֹ. הָרַבִּי הִגִּישׁ לוֹ מַחֲזוֹר-תְּפִלָּה וְהֵחֵל לְהַתְקִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת הַתְּקִיעוֹת.
"שְׁלוֹיְמֶה", עָבְרָה לְפֶתַע הַמִּלָּה מִפֶּה לְאֹזֶן וְהִרְטִיטָה לְבָבוֹת. "שְׁלוֹיְמֶה", מִלְמְלוּ הַחֲסִידִים, וְהָאֲוִיר הַדָּחוּס מִמֵּילָא נַעֲשָׂה טָעוּן עוֹד יוֹתֵר.
אַחַר-כָּךְ בָּאוּ הַתְּקִיעוֹת וּלְאַחֲרֵיהֶן תְּפִלַּת מוּסָף. כָּל אוֹתוֹ זְמַן נִשְׁאָר הָעִנְיָן בְּגֶדֶר תַּעֲלוּמָה. הַתַּעֲלוּמָה גָּבְרָה עוֹד יוֹתֵר נֹכַח הָעֻבְדָּה שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל הַתְּפִלָּה עָמַד שְׁלוֹיְמֶה לְיַד הָרַבִּי וְכָל גּוּפוֹ רוֹעֵד מִבְּכִי. מָה מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֹאת?
רַק בְּתֹם הַתְּפִלָּה הֵחֵלּוּ הַפְּרָטִים מִצְטָרְפִים זֶה לָזֶה וְהַתְּמוּנָה הַמְּלֵאָה נִתְבַּהֲרָה וְהָלְכָה.
שְׁלוֹיְמֶה הָיָה בְּנוֹ שֶׁל אַחַד הַחֲסִידִים. בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ הָיָה יֶלֶד חָבִיב וּמֻכְשָׁר, שֶׁכָּל מַכָּרָיו צוֹפִים לוֹ עָתִיד גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה. אַחַר-כָּךְ – בָּחוּר עִלּוּי וְשַׁקְדָן, מֵהַסּוּג שֶׁכָּל אָב וְאֵם חוֹמְדִים כְּחָתָן לְבִתָּם.
שְׁלוֹיְמֶה כְּבָר הָיָה בְּשָׁלָב שֶׁדֻּבַּר בּוֹ נִכְבָּדוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאֵרַע הַמִּפְנֶה. זֶה הָיָה בְּרֵאשִׁית הַשָּׁנָה הַחוֹלֶפֶת, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע כִּי שְׁלוֹיְמֶה הָלַךְ שְׁבִי אַחַר רוּחוֹת הַזְּמַן וְהָאִידֵאוֹלוֹגְיוֹת שֶׁמָּכְרוּ נוֹאֲמֵי הַכִּכָּרוֹת לַהֲמוֹנִים, וּפָרַק מֵעָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
אֶת שִׁבְרוֹן-הַלֵּב שֶׁל הוֹרָיו אֵין צֹרֶךְ לְתָאֵר. לֹא הוֹעִילוּ כָּל הַתַּחֲנוּנִים וְנִסְיוֹנוֹת הַשִּׁכְנוּעַ – שְׁלוֹיְמֶה הָיָה נָחוּשׁ בְּדַעֲתוֹ לְהַשְׁלִיךְ מֵאֲחוֹרֵי גֵּווֹ אֶת עֲבָרוֹ הַמְּפֹאָר וְלִדְבֹּק בְּדַרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה. תְּחִלָּה הָיָה הַדָּבָר לְשִׂיחַת הַבְּרִיּוֹת, אַךְ אַט-אַט נִשְׁכַּח הָעִנְיָן מִלֵּב הָאֲנָשִׁים. בַּחֲלוֹף כַּמָּה חֳדָשִׁים סִפְּרוּ כִּי שְׁלוֹיְמֶה שִׁנָּה אֶת הוֹפָעָתוֹ לְגַמְרֵי, נִקְשַׁר לַחֲבוּרַת צְעִירִים מְסֻיֶּמֶת, וּלְפַרְנָסָתוֹ הֵחֵל לַעֲבֹד בַּנַּגָּרִיָּה שֶׁבִּקְצֵה הָעִיר.
הַבֹּקֶר, כְּשֶׁפָּנָה הָרַבִּי לְחַדְרוֹ לְהִתְכּוֹנֵן לַתְּקִיעוֹת, הִשְׁתַּהָה שָׁם אֲרֻכּוֹת. כַּעֲבֹר כְּשָׁעָה יָצָא מֵחַדְרוֹ, אָפוּף שַׂרְעַפִּים. הוּא פָּנָה לְשַׁמָּשׁוֹ וּשְׁלָחוֹ לִקְרֹא לִשְׁנֵי הַחֲסִידִים הַנִּכְבָּדִים שֶׁבִּשְׁמָם נָקַב. בְּבוֹאָם אֵלָיו אָמַר לָהֶם הָרַבִּי: "אֵינִי יָכוֹל לָגֶשֶׁת לַתְּקִיעוֹת בְּלִי הָאַבְרֵךְ שְׁלוֹיְמֶה, שֶׁסָּר מִן הַדֶּרֶךְ. צְאוּ עַכְשָׁו הָעִירָה וְחַפְּשׂוּ אַחֲרָיו בְּכָל מָקוֹם עַד שֶׁתִּמְצְאוּהוּ. אִמְרוּ לוֹ כִּי אֲנִי קוֹרֵא לוֹ וְכִי לֹא אֶתְקַע הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר עַד אֲשֶׁר יָבוֹא לְכָאן".
מְתוּחִים וּבְהוּלִים נֶחְפְּזוּ שְׁנֵי הַחֲסִידִים לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הָרַבִּי. הֵם חִפְּשׂוּ בְּכַמָּה כְּתוֹבוֹת, שָׁאֲלוּ וּבֵרְרוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְפֶתַח הַנַּגָּרִיָּה שֶׁבִּקְצֵה הָעִיר. תְּחִלָּה הִתְקַשּׁוּ לְזַהוֹת אֶת שְׁלוֹיְמֶה בֵּין שְׁאָר עוֹבְדֵי הַנַּגָּרִיָּה, אוּלָם הַתַּדְהֵמָה שֶׁאָחֲזָה בּוֹ לְמַרְאֶה הַחֲסִידִים הַלְּבוּשִׁים חַג – הִסְגִּירָה אוֹתוֹ.
"הָרַבִּי יוֹשֵׁב בְּחַדְרוֹ וּמְצַפֶּה לְךָ. הוּא בִּקֵּשׁ לִמְסֹר לְךָ כִּי לֹא יֵצֵא הַיּוֹם לַתְּקִיעוֹת בִּלְעָדֶיךָ", הוֹדִיעוּ לוֹ וְהִמְתִּינוּ בַּחֲשָׁשׁ כָּבֵד לִתְגוּבָתוֹ.
פָּנָיו שֶׁל שְׁלוֹיְמֶה הֶחְוִירוּ וְהִסְמִיקוּ חֲלִיפוֹת. "תְּקִיעוֹת", מִלְמֵל לְעַצְמוֹ, "תְּקִיעוֹת"... הַחֲסִידִים הָיוּ עֵדִים לְמַאֲבַק הָאֵיתָנִים שֶׁהִתְחוֹלֵל אוֹתָהּ שָׁעָה בְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁהִשְׁתַּקֵּף בְּמַרְאֵה פָּנָיו וּבִתְנוּעוֹת גּוּפוֹ.
לְאַחַר דַּקָּה אֲרֻכָּה כְּנֶצַח שֶׁל שְׁתִיקָה רְווּיַת מֶתַח – הִשְׁלִיךְ לְפֶתַע שְׁלוֹיְמֶה אֶת פַּטִּישׁוֹ מִיָּדוֹ, הֵסִיר מֵעָלָיו בְּאַחַת אֶת סִנָּרוֹ וּפָרַץ הַחוּצָה בְּרִיצָה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ שְׁלוֹיְמֶה לַחֲדַר הָרַבִּי כְּבָר הִמְתִּין לוֹ הָרַבִּי עַל הַמִּפְתָּן וְקִדְּמוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת. הוּא לֹא אָמַר לוֹ מִלָּה, רַק לְקָחוֹ בִּזְרוֹעוֹ וְנִכְנַס עִמּוֹ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ.
שְׁלוֹיְמֶה נִשְׁאַר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבַעֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְּשׁוּבָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים. שׁוּב לֹא עָזַב אֶת בֵּית-הַמִּדְרָשׁ.
מתוך עיתון "תורתך שעשועי" - אתר חב"ד