מסופר על רבי ישראל סלנטר שהוזמן לכבד את שולחן שבת של תלמידו
האמיד, התלמיד הרחיב ותיאר את מערכת הכשרות שיש לו בבית וכמה הם מקפידים על קלה כבחמורה וכן שולחן שבת ערוך בכל מיני מטעמים לכבוד שבת עם חידושי תורה וזמירות כיאה לשבת הקדושה, ובפרט שהם מקפידים שבין מנה למנה יש שיעור קבוע על מנת ששולחן שבת יהיה בו הרבה דברי תורה ורוחניות.
רבי ישראל הסכים להתארח בתנאי שיקצר את הסעודה בשעתיים! התלמיד לא הבין את התנאי המוזר של רבו, אבל בכל זאת הסכים וקיבל את התנאי התמוה.
רבי ישראל הגיע לסעודת ליל שבת, עשה את הקידוש ומיד לאחר מכן נטל ידיים ובירך ברכת המוציא, בתוך הסעודה אמר דברי תורה קצרים, וביקש שיגישו את המנות בזריזות, ותוך שעה קלה אמר מים אחרונים חובה, ובירך את ברכת המזון.
התלמיד האמיד חש שלא בנוח, ושאל מדוע כבוד הרב מקצר כל כך בסעודת השבת שבביתי האם יש איזהו פגם בסעודה שערכתי לכבודך?
רבי ישראל שתק וביקש ממנו לראות את האשה המבשלת שאחראית על התבשילים וההגשה, העשיר לא הבין את רבו ובכל זאת קרא לה מהמטבח שתבוא אל הרב . היא אשה אלמנה שמועסקת אצלנו זמן רב ונאמנת המליץ עליה התלמיד המסור, לאחר רגעים מספר היא הגיעה המבשלת ונעמדה לפני הרב.
פנה אליה הרב ואמר אני מבקש ממך סליחה שבגללי נגרם לך טורח כל כך בהגשת המנות בסדר מהיר יותר מכפי שאת רגילה.
והיא ענתה אדרבה כבוד הרב ברכות יחולו על ראש הרב הלוואי ותתארח אצלנו כל שבת כיון שבכל ליל שבת הסעודה אורכת שעות ארוכות ואני נאלצת לעבוד עד שעה מאוחרת מאוד, ואילו עכשיו כבר סיימתי את הכל מוקדם ואני יכולה לחזור לביתי ולנוח.
פנה רבי ישראל לתלמידו ואמר : קיבלת תשובה לשאלתך. שולחן השבת שלך נפלא ומהודר אבל כל זה בתנאי שאינו פוגע באחרים.. זה לא חכמה להדר במצוות ולגרום לאנשים צער בגלל שאתה רוצה להיות צדיק...
